הקונצרט באולם הפילהרמונית בסט. פטרסבורג היה מרגש, מלהיב ומהנה. הקהל שמילא את האולם מחא כפיים בהתלהבות ודרש (וקיבל) הדרנים גם מהסולן וגם מהאנסמבל. המנהל של הפסטיבל שיבח את האנסמבל, ומוסיקאים ואנשים בעלי השפעה התלהבו. סיכום של יום בלתי נשכח.
היום הזה התחיל בחזרה גנרלית באולם. זו היתה חזרה "אינסטנט" – היינו צריכים להספיק לעבור על הכל במעט זמן. התחלנו עם הקונצ'רטו של היידן עם הסולן עמית פלד, ביצענו כל פרק מתחילתו עד סופו, ואחר כך חזרנו על שניים שלושה מקומות שהיה צריך לתקן. כך עשינו גם עם שאר היצירות בתכנית – הסרנדה של אלגר, הסימפוניה מס. 29 של מוצרט והיצירה של אריה ברדרומא.
הוספתי 15 דק' מעבר לזמן המתוכנן כדי להספיק הכל, אבל ההרגשה בסיום החזרה היתה טובה מאד. היינו דרוכים ונרגשים לקראת הקונצרט.
בזמן שנותר עד הערב בעיקר ישנתי, ובשעה שש וחצי בערב יצאנו מהמלון לכיוון האולם. עשינו חזרה קצרה על הבמה לחימום, ובה עברנו על התחלות הפרקים, ובסיומה הלכתי לחדר המנצח להתארגן ולהתלבש לקראת הקוצרט.
כמה דקות לאחר השעה שמונה, כשהתזמורת כבר היתה ישובה, נקראתי לעלות לבמה. ההמתנה לעלייה לבמה היא מאחורי וילון, וכאשר מנהל הבמה פתח אותו – ראיתי מולי אולם מלא וקהל שהחל למחוא כפיים. האנסמבל קם על רגליו, אני עליתי לבמה ומחיאות הכפיים התגברו כאשר עליתי על הפודיום. מרגש מאד, ובהחלט רגע יוצא דופן במיוחד עבורי (למרות שכל קונצרט נפתח בצורה זו).
התחלנו את הקונצרט. הערב כולו היה מרגש, האנסמבל היה מרוכז, אני הייתי בשליטה מלאה, והקהל היה קשוב מאד. גם היתה הרגשה ברגעים מסויימים שיצרנו ביחד באופן ספונטני הרבה ניואנסים מוסיקליים יפים. זה קרה גם עם הסולן עמית פלד, לאורך הקונצ'רטו של היידן. היה לנו דיאלוג מוסיקלי ספונטני, שכלל גם כמה "התקלות" מצידו. למשל, לפני הרפריזה של הפרק הראשון, יש הפסקה של פעמה אחת בלבד ואחריה חוזר הסולן עם המנגינה הפותחת כשהתזמורת איתו. באותה פעמה של הפסקה הסתכלתי אל עמית כדי להתחיל ביחד איתו וראיתי שהוא מסתכל אלי במבט של "לא לזוז"… עצרתי את הידיים שלי כי הבנתי שהוא יתחיל לנגן אחרי זמן ממושך יותר מאשר פעמה אחת, וחיכיתי לראות מתי הוא מכין את הקשת לתחילת הרפריזה. התחלנו לגמרי ביחד, התזמורת הגיבה היטב, ובכך נוצרה הפסקה ארוכה קצת יותר ממה שכתב המלחין, וזה יצר עוד יותר מתח שהשתחרר עם נגינת הצליל הראשון. כל זה קרה באופן ספונטני לגמרי, כמו רגעים אחרים בקונצ'רטו וגם ביצירות התזמורתיות האחרות.
בסימפוניה של מוצרט האנסמבל היה מאד משוחרר ונלהב, והקהל הגיב במחיאות כפיים סוערות ובדרישה להדרנים. מכיוון שבזמן החזרות הקצר שלנו לא יכולנו להספיק להכין הדרנים, ניגנו כהדרנים פרקים מתוך התכנית – הפרק השני מהסרנדה של אלגר והפרק האחרון מהסימפוניה של מוצרט.
אגב, גם עמית סיים את חלקו בקונצרט עם הדרן שאותו הוא ניגן בליווי של התזמורת – קטע נפלא ומרגש של בלוך שאותו הוא הקדיש לזכר מורו בוריס פרגמנצ'יקוב שגדל והתחנך בסט. פטרסבורג.
אחרי סיום הקונצרט היתה קבלת פנים שבה השתתפו מנהל הפסטיבל בוריס ברזובסקי, צוות ההנהלה של הפסטיבל, נגני האנסמבל, הסולן עמית פלד, נציגי הקונסוליה הישראלית ואורחים. מנהל הפסטיבל שיבח מאד את נגינת האנסמבל, את הרמה הגבוהה, את הסגנון, האיכות התזמורתית, וגם את הסולן עמית פלד ואותי. הוא אמר בבדיחות שאנחנו עושים יותר מדי חזרות, במקום להסתובב בסט. פטרסבורג וליהנות מיופיה.
הסולן, המנצח, הקונסולית ומנהל הפסטיבל בקבלת הפנים.
הרבה קשרים חשובים נוצרו לאנסמבל בנסיעה הזו, וזכינו להזמנות לבוא לנגן בסט. פטרסבורג שוב.
שמחים ומרוצים חזרנו אתמול בלילה לארץ (פרט לנגנים שחזרו לארצות מגוריהם באירופה), אחרי יום שכלל קצת זמן חופשי וטיולים, ואח"כ טיסת ערב לארץ.
בשבוע הבא – חוזרים ל"שגרה" – קונצרט נוסף של "דירה להשכיר" לילדים, הפעם במודיעין, וקונצרט למנויים מס' 2, עם הסימפוניה הרביעית של מאהלר בגרסא קאמרית.