תכנית מאתגרת אך לא מתסכלת

ימי החזרות הסתיימו בתחושה מצויינת. התכנית נהדרת, ההתקדמות בחזרות היתה טובה ומהירה, וההרגשה – יהיו קונצרטים מעולים

 

אחד הדברים שיוצרים התלהבות, דריכות, ריכוז ומוטיבציה בתזמורת זה יצירות טובות. כאלה שכיף לנגן. בימי החזרות של האנסמבל השבוע זה בהחלט הורגש. כל היצירות בתכנית הן מצויינות – סימפוניה מס' 27 המלהיבה והסוחפת של היידן, הקונצ'רטו לשני פסנתרים של מוצרט והקונצ'רטו לשני פסנתרים של באך, והרביעייה מס' 4 של שוברט. בנוסף, כשרמת הקושי של היצירות היא כזו שמאתגרת, אך מצד שני לא מתסכלת (כלומר שהיצירות לא קשות מדי, כאלה שאפילו שעות עבודה רבות לא מבטיחות תוצאה טובה). עם היצירות בתכנית זו, אחרי עבודה טובה בכל חזרה ניתן היה לשמוע מיידית התקדמות משמעותית, וזה כמובן יצר אצלנו תחושה שיהיו קונצרטים טובים. בנוסף, הרכב הנגנים טוב מאד. אל הקשתנים הנהדרים שלנו מצטרפים ארבעה נשפנים שמתוכם שני נגנים צעירים ש"גידלתי" בתזמורת הצעירה בחיפה. הם עדיין תלמידים, אך ברמה מאד גבוהה, ועבורם (וגם עבורי) זה פרוייקט מאד מיוחד ומרגש. אליהם מצטרפות שתי נשפניות מנוסות מקצועיות ברמה גבוהה, שסייעו לי "לחנוך" את הצעירים בפרוייקט הזה. ואל כל אלה הצטרפו שני הסולנים נהדרים שלנו – הפסנתרן הבינלאומי איתמר גולן ואשתו הפסנתרנית נטסוקו אינווה. הנוכחות של איתמר בחזרות גרמה לכולם לנגן יותר טוב. הרעיונות המוסיקליים שלו יפים, ואני מרגיש שיש לנו כימיה ושלא צריך כמעט לדבר. הנגינה שלו מלאה ברגש וגם מאד ספונטנית, וזו בהחלט חוויה לכולם. ובנוסף לכל אלה תהיה גם הפתעה שהכנו לקהל, וגם ממנה אנחנו מאד נהנים.

 

המלצה על הקונצרט מעיתון הארץ.

 

אז למרות ימי החזרות האינטנסיביים והמעייפים, שבמהלכם היו לי בנוסף גם חזרות אחה"צ עם התזמורות הצעירות שלי, ונסיעות רבות בכל הארץ (חיפה-ת"א-ב"ש), אני מרגיש סיפוק גדול מהחזרות, מהעבודה, מהתכנית ומשיתוף הפעולה עם הסולנים, ומצפה מאד לקונצרטים שיחלו מחר.

מוזמנים מאד

 

 

 

 

מודעות פרסומת

עם נרגילה ויבגני אונייגין בעכו העתיקה

איתמר גולן כבר בארץ, וממש לפני שאנחנו מתחילים בחזרות נסעתי לפגוש אותו בעיר העתיקה בעכו. הוא מדריך כיתות אמן בקונסרבטוריון בעכו ושוהה בעיר מספר ימים. 

מכיוון שאין לאיתמר טלפון נייד, נאלצתי למצוא אותו כמו בעידן טרום הסלולארי. כשהגעתי למלון שלו, אמר לי פקיד הקבלה שהוא ביקש למסור לי שהוא יושב בבית קפה בכיכר חאן א-שווארדה. הפקיד הדריך אותי איך להגיע לשם ברגל והסביר לי שבצד ימין יש בית קפה עם נרגילות ושם הוא יושב. ואכן, כשהגעתי לשם ראיתי את איתמר יושב, כשעל שולחנו ספר ברוסית (יבגני אונייגין) ולידו נרגילה. 

ישבנו ושוחחנו בנינוחות במשך כשעה (רק להבהיר, למען הסר ספק, אני לא נגעתי בנרגילות). דיברנו על העולם שהולך ומשתנה, ועל כך שגם העיסוק במוסיקה בימינו משתנה. במקום לעסוק בדבר הטהור, האמנותי, האידאליסטי, כמו שהיה פעם, אנחנו מוצאים את עצמנו כיום לא מעט עוסקים בפרסום (בפייסבוק), יחסי ציבור, גיוס כספים, והכל מתוך מחשבה עסקית וחישובי כדאיות, רווח והפסד. דווקא איתמר הוא מ"הדור הישן". העובדה שאין לו נייד היא רק חלק מזה (למרות שזה נראה לי מאד מוזר שאני הראיתי לו תמונות של הילדה שלי והוא לא יכול היה להראות לי תמונות של הבן שלו). מה שיותר משמעותי הוא שהוא נשאר נאמן לאידאלים האמנותיים שלו, גם אם זה על חשבון "קידום אישי" (הוא כמובן לא רואה זאת כך). למשל, הוא לא מנגן סולו אלא רק מוסיקה קאמרית. וגם כשהוא כבר מופיע כסולן עם תזמורת אז זה עם עוד מישהו, בקונצ'רטי כפולים ומשולשים, כפי שיהיה השבוע עם האנסמבל. את הסיור שהיה לנו לפני שנה בדרום אמריקה עם מישה מאיסקי היינו אמורים לעשות עם איתמר, אך הוא כאמור לא רצה להופיע כסולן אלא רק עם עוד מישהו בקונצ'רטו כפול, וזה היה מייקר מאד את עלות הסיור כולו ולכן האמרגן ירד מזה ופנה למישה. הלואי ואני הייתי יכול להיות כמו איתמר, להישאר במאה אחוז נאמן לאידאלים המוסיקליים שלי ולהתעלם מכל שיקול מסחרי, שיווקי, פרסומי וכד'. אני משתדל עד כמה שניתן, ובהחלט הולך בדרך האמנותית שלי, אבל במציאות של ימינו אי אפשר להחזיק תזמורת ללא שאר השיקולים שמניתי כאן. 

איתמר מנגן מוסיקה קאמרית עם כל הגדולים – ונגרוב, מאיסקי, עברי גיטליס, יוליאן רחלין, ז'נין יאנסן ועוד רבים. אך הוא תמיד עם עוד מישהו על הבמה. 

אז מחר האנסמבל מתחיל בחזרות, ואיתמר ואשתו נטסוקו אינווה יצטרפו אלינו ביום חמישי. מצפה לזה מאד.

הקונצרטים במוצ"ש וביום ראשון

קהל שכיף להלהיב אותו

 

כמה כיף להופיע מול ילדים. זה קהל שכיף להלהיב ולסקרן אותו, להפעיל אותו, לרתק אותו. זה קהל אמיתי, שכשהוא מתלהב מיד מרגישים זאת, וגם כשהוא משתעמם מיד מרגישים זאת.

 

הקהל של הילדים רגע לפני עלייתי לבמה

 

היום היתה לי הופעה לילדים בבית שפירא בפתח תקוה, לפני קהל גדול ונלהב של ילדים שחלקם ממש קטנים (לדעתי היו שם אפילו בני 3 ו4) והוריהם. בחלק מההופעה ניגנתי בכינור בליווי בפסנתר של אלה פסיק, ובחלק מההופעה דיברתי איתם על ניצוח, ולמעשה ממש ניצחתי עליהם והפעלתי אותם – הם מחאו כפיים לפי הניצוח שלי. בנוסף הקרנתי להם כמה קטעי וידאו שלי כמנצח עם תזמורת, וגם קטע שבו אני מנגן בגיל 16 את הסימפוניה הספרדית של ללו עם התזמורת הסימפונית הצעירה של חיפה. נתתי להם לשאול שאלות, והם אכן שאלו שאלות יפות ומעניינות, שאיפשרו לי להסביר להם בתשובותיי נושאים שסיקרנו אותם, כמו מה ההבדל בין מנצח למלחין, מה נדרש מהמנצח ואם זה קשה להיות מנצח, איזה כלי נגינה יותר קל מכינור, ועוד.

 

 

בחלק של הנגינה ביצעתי את הפרק הראשון מ"האביב" של ויולדי, צ'רדש של מונטי, מרש חיילי הצעצוע של קרייזלר, וחלק מהגבוט מהפרטיטה השלישית של באך. הסברתי להם איך המוסיקה יכולה לתאר מצבי רוח שונים ורגשות שונים, איך היא יכולה ממש לתאר את הטבע ואת מזג האויר (כמו בויולדי). הדגמתי ביחד עם אלה את ההבדל, וגם את הקשר, בין מנגינה לליווי, על ידי נגינה בטמפי שונים ובאופי שונה.

הרבה זמן לא הופעתי מול ילדים, וגם הרבה זמן לא הופעתי בכינור, כך שזה היה עבורי בהחלט משהו מרענן, מאתגר ומלהיב.

אין כמו קהל של ילדים!

במקביל, אני ממשיך להתכונן לקונצרטים הקרובים עם איתמר גולן ונטסוקו אינווה ועם האנסמבל, ומתרגש מאד לקראתם.

הנה הפרק השני מהקונצ'רטו לשני פסנתרים של מוצרט שאותו הם יבצעו, בגרסה לשלושה פסנתרים, עם מולטיפיאנו וסולני תל אביב, מאוקטובר 2013.

 

חוזרים לקלאסיקה

סימן ההיכר של האנסמבל

 

בשנים 2006-2010 האנסמבל ניגן המון סימפוניות של היידן, וגם לא מעט יצירות של מוצרט, ובעיקר קונצ'רטי שלו לפסנתר. היו לנו עונות שכמעט בכל קונצרט ביצענו סימפוניה של היידן וקונצ'רטו של מוצרט, וזה ממש הפך לסימן ההיכר של האנסמבל. גם הוצאנו דיסק של סימפוניות של היידן, שזכה לשבחי הביקורת, כמו הביקורת הזו של חגי חיטרון מ2009.

 

הפרק השלישי מתוך סימפוניה מס' 74 של היידן מקונצרט שהתקיים ב2009

 

בשנים האחרונות הרפרטואר שלנו התחיל לנוע לכיוונים חדשים. הוספנו יצירות רומנטיות רבות לרפרטואר שלנו, הרבה מהן יצירות מופת קאמריות שעיבדתי לתזמורת מיתרים (רביעייה אופ. 80 של מנדלסון, חמישיית המיתרים של שוברט, הרביעייה "האמריקאית" של דבוז'אק ועוד). גם במוסיקה החדשה הרחבנו את הרפרטואר, ביצענו לא מעט יצירות ישראליות מרכזיות, ארוכות ומשמעותיות ("ישרא וישמע" של חיים פרמונט, "מוות ולידה" של נעם סיון, "יונה" של בעז בן משה הן רק כמה מתוכן). שיתפנו פעולה לא מעט עם מקהלות ועסקנו ברפרטואר ווקאלי (בין היתר ביצענו את הגלוריה של ויולדי, דיקסיט דומינוס של הנדל, הרקויאם של פורה שיבוצע שוב העונה, הרקויאם של מוצרט, מיסות של שוברט ועוד).

במהלך העונה הקרובה נחזור מדי פעם לתכניות קלאסיות "נטו". אחת התכניות האלה תבוצע כבר בסוף נובמבר, ובה נארח את הפסנתרן איתמר גולן ואשתו הפסנתרנית נטסוקו אינווה. הם יבצעו ביחד קונצ'טו לשני פסנתרים של מוצרט בפה מז'ור (אותו כתב מוצרט תחילה לשלושה פסנתרים) וקונצ'רטו לשני פסנתרים בדו מינור של באך. בנוסף, נבצע בקונצרט את הסימפוניה מס' 27 של היידן, שהיא סימפוניה מאד נמרצת, תוססת, ומאפיינת את סגנון "הסער והפרץ". נפתח את הקונצרט ברביעיית מיתרים מוקדמת של שוברט בדו מז'ור, בעיבוד שלי לתזמורת מיתרים. אני מאד אוהב את התכנית הזו ומצפה לה בכליון עיניים. בפעם הקודמת שביצענו את הקונצ'רטו של מוצרט לשני פסנתרים, זה היה בגרסה לשלושה פסנתרים, ביחד עם חברי "מולטיפיאנו". הנה הפרק הראשון מהביצוע ההוא.

 

לי אישית יש אהבה גדולה לרפרטואר הזה, ואני נהנה מאד לשוב וללמוד אותו, ולגלות בו ניואנסים חדשים. לפעמים אלה הרמוניות מפתיעות, לפעמים זה הומור, בעיקר אצל היידן, לפעמים איזשהו קול פנימי יפה. ולמרות שאת רוב היצירות בתכנית כבר ביצעתי יותר מפעם אחת, עדיין זה תהליך למידה מרתק עבורי.

 

 

 

 

קהל של אוהדים

להרגיש חופשיים בנגינה עם תזמורת

 

חזרתי מביקורי בפולין, עליו סיפרתי בפוסט הקודם, וישר נכנסתי לעבודה אינטנסיבית עם סולני תל אביב. בארבעה ימי חזרות היה עלינו להכין תכנית שכללה ליווי של שלושה סולנים צעירים, יצירה חדשה ותובענית של זיו קוז'וקרו, ואת הכריזנטמות של פוצ'יני. במהלך החזרות כבר היתה התרגשות מעצם השתתפותם של הסולנים הצעירים, ומנגינתם המצויינת.

הקדשתי את זמן החזרות עם הסולנים הצעירים גם כדי לתת להם ביטחון, להציע להם הצעות מוסיקליות, ולתאם איתם פרטים טכניים כמו למשל איפה הסולן מוביל ואיפה המנצח. כל אחד משלושת הסולנים קיבל זמן חזרות רב יחסית לזמן שמקובל לתת לסולן, זאת מכיוון שחלק מהמטרה היתה לתת להם את האפשרות לתרגל, להתקדם ולהרגיש חופשיים בנגינה עם תזמורת. נגינתם של השלושה מצויינת, אך נגינה עם תזמורת ועם מנצח דורשת תרגול קצת שונה, שניתן לבצע רק כשיש תזמורת ומנצח.

התוצאה לדעתי היתה מצויינת. גם האנרגיה בשני הקונצרטים היתה שונה מהאנרגיה שיש בקונצרטים רגילים למנויים. היה הרבה יותר קהל של "אוהדים" של הסולנים, היה גם קהל צעיר רב יחסית (במיוחד בחיפה, שם לשמחתי תלמידים ובוגרים רבים של זיו קוז'וקרו ושלי מבית הספר לאמנויות ויצ"ו חיפה ממשיכים להגיע לשמוע את האנסמבל, למרות שגם אנחנו וגם התלמידים הבוגרים כבר לא שם), היו הרבה מוסיקאים בקהל (קולגות של המורים ושל ההורים שבמקרה זה הם מוסיקאים בעצמם), ביניהם חיים טאוב, יוני רכטר, מיכה הרן, נטשה טדסון ועוד. כל זה כמובן השפיע על האנרגיה ועל מחיאות הכפיים בסיום כל יצירה.

שלושת הסולנים היו במיטבם בשני הקונצרטים, הנה כמה תמונות.

 

ליר וגינסקי בת ה-13 בוריאציות על נושא מקורי של ויניאבסקי (גבוה על מיתר סול). צילם טל גליק

 

עדן לורנצן בת ה-17 בקונצ'רטו לפסנתר ברה מינור של באך. צילם טל גליק

 

מוחמד אלשייך בן ה-14 בקונצ'רטו לפסנתר ק.449 של מוצרט. צילם טל גליק

 

מוחמד אלשייך משתחווה לקהל בסיום נגינתו (ולפני ההדרן)

 

שנת לימודים אקדמית ראשונה כמורה

 

שנת הלימודים האקדמית החלה בשבוע שעבר, וגם אני, החל משנה זו, לוקח בה חלק, כמורה לניצוח בקורס המשלב עבודה של הסטודנטים עם תזמורות במסגרת האקדמיה למוסיקה בתל אביב. העבודה עם סטודנטים לניצוח היא מאד מהנה, ואחרי שהתחלתי בינתיים רק בשיעורי ניצוח יחידניים ללא תזמורת, כבר בשבוע הקרוב תהיה לסטודנטים חזרה ראשונה עם תזמורת הקונסרבטוריון בגבעתיים, בהדרכתי. זהו קורס יוצא דופן שלא קיים למיטב ידיעתי במוסדות מוסיקליים דומים להשכלה גבוהה. היתרון הגדול שלו הוא שזה קורס מעשי. כפי שעבור הנגן – נגינה סולנית עם תזמורת דורשת תרגול ועבודה כסולן עם תזמורת, כך גם  עבור המנצח – ניצוח על תזמורת דורש תרגול בניצוח על תזמורת (ולא רק על שני פסנתרנים במקרה הטוב). במהלך השנה הסטודנטים ינצחו באופן שוטף על תזמורות שונות, צעירות ומקצועיות, בהדרכתי. אחד הדגשים יהיה ניהול החזרות, מציאת פתרונות מהירים לבעיות טכניות בתזמורת עם התמקדות בעבודה עם קשתנים והכרת כלי הקשת. מצפה לזה מאד.

 

 

מהקונצרט בקוריאה

 

בחודש ספטמבר ניצחתי בקוריאה על התזמורת הפילהרמונית של בוסאן, בקונצרט שהיה שלב הגמר בתחרות בינלאומית של סולנים עם תזמורת. אחת המשתתפות, זמרת הסופרן הקוריאנית OH Ye Eun ביצעה את האריה מתוך אאידה של ורדי – Ritorna vincitor. לאחרונה קיבלתי את הוידאו, הנה הוא. אגב, הזמרת זכתה במקום השני בתחרות.

תהנו!

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

חוויות מפולין

מנדלסון על כוס יין

 

 

בין שירי רוקנרול ופופ שהושמעו בווליום חזק בבר אינטימי שנקרא "וינו מניפסט" (חגיגת יין) בעיר העתיקה בלובלין, המוסיקה לפתע הפסיקה ואדם מוכר מאד מהפוליטיקה בפולין הכריז בפני הנוכחים: "עכשיו נשמע משהו אחר", ונתן לי את רשות הדיבור. הצגתי את עצמי לקהל ואמרתי שעכשיו נשמע את הפרק האחרון מהסימפוניה האיטלקית של מנדלסון בביצוע סולני תל אביב. המוסיקה הושמעה בווליום חזק, בזמן שהנוכחים אוחזים בידיהם כוסות יין, שמפניה וגם וודקה. הקהל הקשיב בדריכות, ונהנה מהמוסיקה המאד יוצאת דופן עבור המקום. חלק אף באו לצפות במסך המחשב (המוסיקה הושמעה מסרטון יוטיוב של האנסמבל). בסיום זכיתי לתשואות והשתחויתי בפני הקהל. מעולם לא קרה לי בעבר דבר דומה, וזה היה בהחלט מרגש. האיש שעשה את המחווה הנהדרת הזו עבורי היה יאנוש פאליקוט, עד לא מזמן ראש האופוזיציה בפרלמנט הפולני, אדם שהפך בשנה האחרונה להיות חבר אמיתי וקרוב של אנסמבל סולני תל אביב. בשנה שעברה הוא אירח בביתו את כל האנסמבל לאחר הקונצרט שלנו בלובלין, ובמהלך השנה שמרנו על קשר ואף נפגשנו בארץ. בימים שביליתי בלובלין (יחד עם יו"ר הועד המנהל של האנסמבל ישראל בראון ואשתו, וכן מנכ"ל האנסמבל אריה ברדרומא), הוא אירח אותנו כמה פעמים בביתו, הכיר לנו אנשים בעלי השפעה וקשרים ונתן לנו הרגשה של בית חם בפולין.

22489703_1501197589973915_7294348583560752198_n

יאנוש פאליקוט ואני בביתו

 

 

הארוע עצמו היה מפגש של חברים של יאנוש, שאחד מהם הוא הבעלים של הבר והוא הזמין את כולם על חשבונו. כל הנוכחים שם היו אנשי תרבות שמורגלים בהאזנה למוסיקה קלאסית, כך שעבורם זה לא היה משהו זר, אך בקונטקסט של הערב זה היה בהחלט יוצא דופן.

 

20171012_112430

הגשר שבין העיר העתיקה לחדשה בלובלין

 

 

 

בחזרה לקיר הזיכרון

22491886_1501197663307241_16428753395647253_n

אחרי פגישה עם ידידינו יאנוש רוסלן ראש עיריית בילגוריי וסגנו ארתור בארה, נסענו לקיר הזיכרון ליהודי בילגוריי, הקיר שבטקס החנוכה שלו לפני שנה הופענו מול משפחותיהם של הניצולים ושל הנספים. היה מרגש לחזור לשם. גם בגלל המקום, וגם בגלל הטקס המרגש שבו השתתפנו במקום המיוחד הזה.

22528081_1501197619973912_3011398752993483994_n

עם ראש עיריית בילגוריי וסגנו

 

 

מדהים שכשעוברים ברחוב כך סתם במקרה ורואים את הקיר, אם לא יודעים את הסיפור של העיר הזו  והמקום הזה – זה לא נראה כמו משהו מיוחד או יוצא דופן. רחוב שקט בתוך עיר קטנה ושקטה…

אבל המקום הזה, שנמצא בסמוך לבית הקברות היהודי, הוא קיר זיכרון ליהודים שנספו בעיירה הזו, שבתחילת המלחמה גרו בה 5500 יהודים מתוך 7000 תושבי העיירה. העיירה הזו, שבה גר יצחק בשביס זינגר ועוד כמה דמויות מוכרות, נשרפה כליל ומרבית היהודים בה נספו. זה בהחלט היה ביקור מרגש ומצמרר.

 

20171015_131319

בדרך שפילסו האריות

פאר היצירה

 

קונצרט הפתיחה של חג המוסיקה הישראלית שהתקיים בחיפה ב24.9 היה חגיגה של מלחינים צעירים ומוכשרים, לצד מלחינים ותיקים וותיקים יותר, שהמשותף לכולם הוא – מגמת המוסיקה המפוארת בביה"ס לאמנויות ויצ"ו חיפה (1986-2017). יצירותיהם של תלמידיה הבוגרים של המגמה הושמעו לצד יצירותיהם של מוריה, כולן יצירות ברמה גבוהה מאד, המבטאות הן את המקצועיות והעבודה היסודית שנעשתה עם כל תלמיד ותלמיד, והן את היצירתיות והאינדיבידואליות של כל אחד ואחת מהם. הקונצרט תוכנן עוד לפני מעשה הבריונות של עיריית חיפה, ש"באישון לילה" הדיחה את כל צוות המורים הותיק והבכיר של המגמה כולל מייסד המגמה דני עקיבא, ומינתה במקומם מורים אחרים. הקונצרט הזה אמור היה להיות חגיגה בית ספרית של מורים, תלמידים ובוגרים. במקום זה הקונצרט היה קונצרט "לזכר" מגמת המוסיקה יוצאת הדופן הזו, שמעבר לרמתה הגבוהה, מייחדים אותה יצירתיות, אינדיבידואליות, חדוות יצירה, פרגון, יחס אישי, אהבת המוסיקה ואהבה בכלל. כל אלה באו לידי ביטוי בקונצרט הזה. עבור התלמידים וצוות מורי המגמה זו היתה הזדמנות מצויינת להיפגש שוב ולשמוח שוב ביחד, דבר שספק אם יקרה עוד בעתיד. בקונצרט הושמעו יצירותיהם של דני עקיבא, חיים פרמונט וזיו קוז'וקרו, לצד יצירותיהם של בוגרי המגמה כרמל קוריאל, טל גינזבורג, יונתן עדן, עמרי שיין ועוד. דני עקיבא גם זכה למחרת בפרס ראש הממשלה לקומפוזיטורים (גם חיים וזיו זכו בעבר בפרס הזה). זיו קוז'וקרו עלה לבמה לאחר ביצוע יצירתו ואמר את הדברים הבאים:
״תודה לדני עקיבא, חיים פרמונט ונמי ליף (שאמנם לא נוכח כאן בגופו אבל מאוד נוכח ברוחו ובתפיסת עולמו). תודה להם על יצירת סביבה של ״חינוך לנער על פי דרכו״ ולא סביבה של ״וישחקו הנערים לפנינו״. תודה על החברות ועל יצירת סביבת הוראה ולימודים עם מתן דוגמה אישית לאתיקה, קולגיאליות ומוסר. תודה על יצירת סביבת לימודים כזו שעזרה לבנות אצל כל כך הרבה תלמידים תחושה של שייכות, של קהילה עם יחסי גומלין, של ערבות הדדית ושל מסורת רבת שנים. קהילה של אמנים, אנשי רוח… סביבת הלימודים הזו והדוגמה האישית עודדו בני נוער רבים שלמדו כאן להגיע להחלטה להפוך למוסיקאים, לבחור במסע הארוך על פני קיצורי הדרך. ותודה אישית ממני על שהייתה לי הזכות לפסוע בדרך שפילסו אריות – דני, חיים, ונמי.
וכמאמר הפתגם: כאשר נפשך נדבקת בראשי האריות, לא ניתן לחוש יותר במגע זנבם של השועלים.״

דברים קצרים, נוקבים וברורים, שכל הנוכחים באולם הבינו אותם היטב, גם אם הם נאמרו במרומז ולא במפורש. וכמובן שגם אני, כבן דורו של זיו, שלמד עם האריות האלה והפך עם השנים לקולגה שלהם, הזדהיתי עם כל מילה.

 

 

IMG-20170924-WA0019

עם צוות המורים (לשעבר) של מגמת המוסיקה

 

אחרי החגיגה הגדולה הזו, הלכנו יחד, צוות מורי המגמה (לשעבר) לאכול, לדבר, לצחוק ולהתגאות בתלמידים המוכשרים שלנו ובמגמה יוצאת הדופן שהיתה לנו ושלצערנו הוחרבה ונמחקה בקיץ האחרון. זה היה באמת יום מיוחד ומרגש, ואני מקוה שתהיינה עוד הזדמנויות כאלה לפגוש שוב את התלמידים והמורים הנדירים האלה. אני מניח שבמהלך העונה הקרובה של סולני תל אביב יהיו לנו שוב מפגשים כאלה. כבר בפתיחת העונה נבצע בבכורה עולמית את יצירתו החדשה של זיו קוז'וקרו "חמש נגינות ביניים" לתזמורת כלי קשת, ובהמשך העונה נבצע את יצירתו של דני עקיבא "ממעמקים" למקהלה, אבוב ותזמורת. שתי היצירות האלה תבוצענה גם בחיפה, ואני מניח שלקונצרטים   האלה יגיעו התלמידים ובעיקר הבוגרים של המגמה.

 

 

 

מביה"ס התיכון לאקדמיה למוסיקה

 

את שנת הלימודים הזו, כאמור, לראשונה מזה 14 שנים לא פתחתי בבית הספר התיכון לאמנויות ויצ"ו חיפה. אך במקום זאת  התחלתי לעבוד בשני מקומות חדשים – האחד, כפי שסיפרתי כאן בפוסט הקודם, הוא התזמורת של קונסרבטוריון באר שבע. והשני, עליו אני מספר כאן לראשונה, הוא בית הספר למוסיקה שבאוניברסיטת תל אביב (המכונה האקדמיה למוסיקה בתל אביב). החל משנת הלימודים הקרובה אעביר קורס ניצוח עם פרקטיקה בעבודה עם תזמורת לסטודנטים לניצוח באקדמיה.  הסטודנטים יקבלו, לצד מפגשים יחידניים איתי ללא תזמורת, גם שיעורי ניצוח עם תזמורת בהדרכתי, תוך התמקדות בעבודה עם תזמורת מיתרים והתייחסות לכל נושא ניהול חזרות, עבודה ספציפית עם קשתנים (קשתות, איצבועים וארטיקולציות), ועבודה על נגינה תזמורתית קאמרית. זהו ערך מוסף חשוב מאד לסטודנטים לניצוח, וזה יתן להם כלים לתרגל ולהתקדם בניצוח על "כלי נגינה" אמיתי – תזמורת. הקורס הזה יהיה חלק משיתוף פעולה רחב יותר בין האקדמיה למוסיקה לבין אנסמבל סולני תל אביב, עליו אספר בהמשך.

 

 

הצלחה בנסיעת הבזק לטביליסי

 

21587065_271353160022043_4511813234708856778_o

 

הנסיעה לגיאורגיה לפני ראש השנה היתה מוצלחת מאד. הופענו באולם הקונצרטים הגדול והמפואר שבמרכז למוסיקה קחידזה בטביליסי, מול קהל נלהב של כ-1000 איש. חברו אלינו חמישה נשפנים גיאורגיים לביצוע הסימפוניה מס. 44 של היידן, והשתלבו היטב באנסמבל במהירות ובמקצועיות.

 

20170919_205215

הנשפנים הגיאורגיים ואני

 

בנוסף, ביצענו את סויטת הולברג של גריג, סויטה בסגנון עתיק לחליל ומיתרים של אריה בר דרומא עם הסולנית גולנרה הכט, שירים של גרשוין מ"פורגי ובס" בעיבוד לכינור ומיתרים של אריה בר דרומא עם הסולן קובי רובינשטיין, וקטעי טנגו מוכרים של פיאצולה, ביניהם ה"ליברטנגו" המפורסם. הקהל הרב שנכח באולם התלהב מאד מנגינת האנסמבל והסולנים, ודרש הדרנים רבים מכל אחד מהסולנים ומהאנסמבל כולו. מדי פעם הקהל אף צעק בקול רם את בקשתו להדרן בזמן מחיאות הכפיים, ואני, על מנת לעורר אותו עוד יותר, עשיתי את עצמי לא שומע וביקשתי להגביר את הקול…

 

21587403_271360193354673_7184035414453220484_o

 

החלילנית גולנרה הכט ניגנה כהדרן את הבדינרי של באך ועוד קטע הומוריסטי המבוסס על הבדינרי, הכנר קובי רובינשטיין ביצע כהדרן את קטע הנושא מ"רשימת שינדלר", והאנסמבל ביצע לסיום הקונצרט כהדרן אחרון את "אובליביון" של פיאצולה.

 

20170920_005146

קחידזה ואני במסעדה

 

האנסמבל הוזמן ע"י מנהל הפסטיבל ואטו קחידזה לארוחת ערב חגיגית ומפוארת לאחר הקונצרט, שבה נכחו גם הנגנים הגיאורגיים שהצטרפו אלינו וכן מוסיקאים גיאורגיים בכירים שנכחו בקונצרט, ביניהם ידידנו רבאז ג'בחישוילי שניצח על האנסמבל במאי האחרון, ושמחנו מאד כמובן לפגוש אותו.

 

20170919_221034

רבאז ג'בחישוילי עם קובי רובינשטיין ואיתי

 

במהלך ארוחת הערב אכלנו כיד המלך, וגם זכינו לתשבחות הן על התכנית המקורית, הן על האנרגיה, הרוח וההתלהבות בנגינה, והן על הביצוע יוצא הדופן של הסימפוניה של היידן ושל סויטת הולברג של גריג.

 

20170920_004722

גם שני הסולנים, הכנר קובי רובינשטיין והחלילנית גולנרה הכט זכו לשבחים על נגינתם. אחרי שעות שינה בודדות השכמנו קום וטסנו חזרה לארץ לחגוג את ראש השנה עם משפחותינו.

 

מרמאללה לבימת הקונצרטים

 

מוחמד אלשיך בן ה14 מרמאללה יהיה אחד הסולנים שלנו בקונצרט פתיחת העונה ע"ש אסתר בלשה. סיפורו האישי המרגש, כילד שחי ברמאללה ונוסע שעה וחצי לכל כיוון לירושלים ובחזרה, דרך המחסום, וזאת רק על מנת ללמוד, להתקדם ולהתאמן בנגינה בפסנתר, ביחד עם כשרונו יוצא הדופן – הם שגרמו לי להזמין אותו להיות הסולן בקונצרט הזה. שמעתי אותו לפני כשנתיים בקונצרט בראשון לציון במסגרת פסטיבל בניהולו האמנותי של ואדים רפין, והתרשמתי מאד מאישיותו הכובשת, מנגינתו המצויינת והאישית, ומהמוסיקליות שלו שניכרת בכל פראזה שהוא מנגן. החלטתי להזמין אותו לפתוח איתנו את העונה כאחד משלושת הסולנים הצעירים שיופיעו בקונצרט. הוא יבצע איתנו את הקונצ'רטו ק.449 של מוצרט (מס' 14). שני סולנים צעירים נוספים יופיעו איתנו בקונצרט. ליר וגינסקי בת ה13 בכינור, שכבר הופיעה איתנו בעונה שעברה בקטע ההפתעה ביחד עם איתמר זורמן, והרשימה מאד בנגינת "נבארה" של סרסטה, והפעם היא תנגן וריאציות על נושא מקורי של ויניאבסקי. ועדן לורנצן בת ה17 בפסנתר, שתבצע איתנו את הקונצ'רטו לפסנתר ברה מינור של באך. אל חגיגת הסולנים הצעירים הזו תצטרף יצירתו החדשה של זיו קוז'וקרו "חמש נגינות ביניים" לתזמורת כלי קשת, שנכתבה במיוחד עבורנו ותבוצע בבכורה עולמית, והכריזנטמות של פוצ'יני שנכתבה במקור לרביעיית כלי קשת ועובדה לתזמורת. הנה התכנית המלאה ומועדי הקונצרטים.

 

 

FB_IMG_1506617631561