השארת תגובה Posted on 31 בדצמבר 20221 בינואר 2023 קישורים

שנת 2022 בתמונות ובצלילים

שיאי השנה

פתחנו את שנת 2022 בערב הגאלה החגיגי לציון 20 שנה לאנסמבל (הערב נדחה מיולי 2021 בגלל הקורונה), ומול אולם מלא עד אפס מקום בהיכל התרבות (צוקר) ביצענו את סימפוניית "התרנגולת" של היידן, ומיצירות ברטוק, פיאצולה, מוצרט, ושירים עם שלומי שבן. זה היה גם תחילתו של הקשר המחודש עם שלומי, שממשיך גם בימים אלה, בהופעות משותפות איתו – בפסטיבל אינדינגב מול קהל של 5000 איש באוקטובר האחרון, ובשתי הופעות במשכן לאמנויות הבמה תל אביב שתתקיימנה בינואר ובפברואר, לרגל צאת אלבומו החדש של שלומי. ערב הגאלה כולו היה מוצלח במיוחד, הוא הועבר בשידור חי בפייסבוק, וזכה להדים רבים הן בתקשורת והן בקרב אמנים בינלאומיים ואנשי ציבור שבירכו אותנו לרגל המאורע.

סימפוניה מס' 83 של היידן שפתחה את ערב הגאלה

רגע מיוחד ומרגש עבורי שבו שלומי שבן מודה לי

ברכות לאנסמבל סולני תל אביב משר התרבות חילי טרופר, ראש עיריית תל אביב רון חולדאי, הכנר מקסים ונגרוב וזמר הקונטרה טנור אנדראס שול. עריכת וידאו: אלון הראל

עוד אחד מארועי השיא העונה היה ביצוע הסטבט מאטר של פרגולזי עם אנדראס שול ביולי 2022. גם הקונצרט הזה בוצע מול אולם מלא לגמרי בצוקר היכל התרבות, וגם הוא נדחה, מינואר 2022 בגלל האומיקרון שאילץ את אנדראס להישאר בגרמניה. בקונצרט ביולי 2022 הצטרפה אל אנדראס זמרת הסופרן תכלת לוין, שהיא מהכשרונות הגדולים ביותר בדור הצעיר בארץ. עבורי הסיפור שלה הוא גאווה גדולה, מכיוון שהיא היתה בילדותה תלמידה שלי במשך שנים רבות, מגיל 6 – בכינור ובתזמורת הייצוגית של קונסרבטוריון גבעתיים. הקונצרטים עם אנדראס זכו להצלחה גדולה, ובחודש אפריל הקרוב נופיע בטורקיה עם הסטבט מאטר של פרגולזי, שוב עם אנדראס שול ועם תכלת לוין.

פרק הSancta mater מתוך הסטבט מאטר של פרגולזי. הקלטה ווידאו – שלי בוארון

עם אנדראס שול ותכלת לוין. צילם: יואל לוי

עוד אירחנו העונה את הכנרת הפנומנלית רייצ'ל ברטון פיין, את נגן החצוצרה הוירטואוז סרגיי נקריאקוב, את הפסנתרן אלון גולדשטיין, את זמרת הסופרן דניאלה סקורקה, את הכנר קובי רובינשטיין, ואת הזמרת קרן הדר בהופעות רבות של התכנית "ממוצרט עד ארגוב", יחד עם הכנר הראשי שלנו קובי רובינשטיין.

רייצ'ל ברטון פיין מבצעת את הרונדו קפריצ'וזו של סן סנס. וידאו: אלון הראל

הכנרת רייצ'ל ברטון פיין עם בתה סילביה ועם האנסמבל, מרץ 2022

פריפריה

בשנת 2022 המשכנו בהופעות רבות בפריפריה, מול קהל חם ואוהד, שחלקו הגדול אינו זוכה לקונצרטים לעיתים קרובות. הופענו מספר פעמים בעכו, בסדרת הקונצרטים הנפלאה בקונסרבטוריון עכו בניהולו של דני ירון, הופענו בעין תמר שמדרום לים המלח, הופענו באשקלון, בעפולה, בטירת הכרמל, ברמלה, ובכל מקום זכינו לאהדה ולחום מהקהל שהגיע לשמוע אותנו. גם ב2023 צפויים לנו קונצרטים רבים בפריפריה – בעכו, באשקלון, בטבריה, בגוש עציון ועוד.

הקהל החם והאוהד בעכו, נובמבר 2022

פרוייקטים חינוכיים

שני נושאים מרכזיים היו השנה בעשייה החינוכית שלנו, בשניהם אנחנו עוסקים כבר די הרבה שנים: סולנים צעירים ומנצחים צעירים.
בפברואר 2022 קיימנו סדנא של ארבעה ימים, במהלכה שמונה סולנים צעירים ושמונה מנצחים צעירים קיבלו הדרכה בניצוח על תזמורת ובנגינה עם תזמורת. כל אחד מהמשתתפים קיבל שני שיעורים מעשיים עם התזמורת, ועוד מספר שיעורים אישיים וקבוצתיים ללא התזמורת.

סרטון המסכם את הסדנא למנצחים וסולנים צעירים 2022. צילום ועריכת וידאו: אלון הראל

בחודש אוגוסט קיימנו את הקונצרט השנתי ע"ש לאה ויצחק לוין, ובו הופיעו איתנו שבעה סולנים צעירים ומוכשרים, מתלמידי הקונסרבטוריון הישראלי למוסיקה – בכינור, צ'לו, פסנתר ובסון. גם בקונצרט הזה ניצחו על האנסמבל באחת היצירות סטודנטים לניצוח שעובדים בהדרכתי.

הכנרת הצעירה אמה נוילנדר עם סולני תל אביב בחזרה לקונצרט ע"ש לאה ויצחק לוין

גם ב2023 נקיים בפברואר סדנא למנצחים ולסולנים צעירים, ובסיום העונה את הקונצרט השנתי ע"ש לאה ויצחק לוין, עם סולנים צעירים מתלמידי הקונסרבטוריון הישראלי למוסיקה.

סדנא למנצחים עם אנסמבל סולני תל אביב

יצירות ישראליות

כפי שעשינו ב20 השנים הקודמות, גם בשנת 2022 ביצענו יצירה ישראלית בכל תכנית. השנה הצגנו את "על נהרות בבל" של מרק לברי, מדור המייסדים, ואת "תפילה" של צבי אבני מותיקי המלחינים הפעילים בארץ, וכן מיצירות אלכס וסרמן, אורי ברנר ומחזור השירים של עודד זהבי "על שישה מיתרים" בנובמבר האחרון.

עודד זהבי – על שישה מיתרים לסופרן, כינור ותזמורת. עם דניאלה סקורקה וקובי רובינשטיין

ומה צפוי לנו ב2023? את שנת 2023 אנחנו פותחים בסערה ומארחים שוב את הכנרת הבריטית הפנומנלית ליאה ז'ו, שתגיע אלינו עכשיו, כשהיא כבר בת 16 ותבצע איתנו את הקונצ'רטו לכינור של בטהובן. עוד סולנים שיתארחו אצלנו בחדשים הקרובים – הצ'לן עמית פלד עם הקונצ'רטו של דבוז'אק, הכנרת הנפלאה שרה דרגאן מפולין ביחד עם הפסנתרנית מירי ימפולסקי, אנדרס מוסטונן ביחד עם שני זמרים אסטונים בתכנית בארוקית, אנסמבל זמרי מורן ועוד. אמשיך כמובן לדווח.

פרידה משר התרבות חילי טרופר

חילי טרופר מברך את אנסמבל סולני תל אביב בקונצרט הראשון שהתקיים עם קהל לאחר הקורונה

השר חילי טרופר סיים את תפקידו כשר התרבות. ללא ספק הוא היה אחד משרי התרבות הטובים ביותר, ואדם נדיר, חיובי, אכפתי וטוב לב, מהסוג שכמעט ואין למצוא, בטח שלא בפוליטיקה. אתמול כתבתי לו דברי תודה על תרומתו לחיי התרבות בארץ.

חילי היקר,
עם השבעת הממשלה החדשה וסיום תפקידך כשר התרבות, אני מבקש להודות לך מכל הלב על שתי הקדנציות המצויינות שלך כשר התרבות. דאגת לנו האמנים מכל הלב, ומתוך אמונה בחשיבות של מה שאנחנו עושים. נלחמת עבורנו ולמעננו כל הזמן, סייעת לנו מאד בתמיכות הכספיות גם בתקופות הקשות של הקורונה, ולמעשה בזכות כל אלה אנסמבל סולני תל אביב עבר את תקופת הקורונה ללא נזק כספי ואף יצא מחוזק. ומעבר לכל אלה, הנגישות והזמינות שלך, המענה המהיר והאישי לכל פנייה ובקשה, היחס החם והאוהד, והגעתך לקונצרטים ולארועי תרבות רבים, נתנו לנו האמנים תחושה נפלאה, שיש מי שעובד קשה למעננו. על כל אלה אני מודה לך מאד מכל הלב. אשמח שתגיע לקונצרטים שלנו בעתיד גם לא במסגרת תפקיד שר התרבות.
שלך בהערכה רבה,
ברק טל,
מנהל מוסיקלי,
אנסמבל סולני תל אביב

בתשובתו אלי (באופן מיידי כרגיל אצלו) כתב לי השר היוצא

ברק היקר
תודה רבה על המילים הטובות, על השותפות הטובה ובעיקר על העשיה החשובה.
מעריך מאוד ונשתדל להמשיך לעשות טוב.

השארת תגובה Posted on 15 באוקטובר 202215 באוקטובר 2022 קישורים

פרידה מסלובקיה וחופשה בצפון

נפרדתי מז'ילינה ומסלובקיה ביום שישי לפנות בוקר, אחרי שבוע נפלא שבסיומו הקונצרט עם הסינפונייטה הסלובקית בחמישי בערב.

הקונצרט היה מצוין, הרבה בזכות הריכוז של הנגנים. הפרק האחרון של הסימפוניה הקאמרית של יורי ברנר הוא פרק מאד ריתמי, עם הרבה שינויי משקל, כניסות סינקופליות, הדגשות במקומות לא צפויים ופסז'ים קשים לנגינה. בשביל להצליח לבצע אותו בקונצרט נדרש ריכוז שיא של כולם ואיזשהו קור רוח שלי ושל הנגנים, ולשמחתי כל אלה היו והתוצאה היתה מצויינת.

הסולן הצעיר בקלרינט לאונרדו פואנטה טלפסן ניגן את הקונצ'רטו של ובר נפלא, הלהיב מאד את הקהל וזכה ל"סטנדינג אוביישן" ממושך. התזמורת ליוותה אותו היטב, וגם הקטעים התזמורתיים ביצירה נשמעו מגובשים. בארויקה של בטהובן יש לא מעט אתגרים, זו יצירה שדורשת הרבה מאד עבודה. מכיוון שזמן העבודה שלנו היה מוגבל, החלטתי בקונצרט לנצח יותר חד, ברור ומחולק ליותר פעמות במקומות המועדים להתפרקות, ובכך לתת לנגנים ביטחון, ולעומת זאת במקומות שיותר "מתנגנים מעצמם" לשחרר קצת את הפעמות ולהראות יותר כיוונים, אופי וכו'. זה מאד עזר. הביצוע היה בסך הכל מגובש, אחיד ומרשים, וגם הוא זכה ל"סטנדינג אוביישן" ממושך מהקהל.

אחרי הקונצרט ישבתי במסעדה בכיכר המרכזית של ז'ילינה (מסעדה שאכלתי בה די הרבה השבוע) יחד עם הסולן ואביו ועם המורה שלו ובעלה הישראלי – הפילוסוף ישעיהו בן אהרון (בנו של יצחק בן אהרון), ממיסדי התנועה לחינוך אנטרופוסופי. נחתתי בשישי בבוקר וממש לפני הטירוף של תחילת העונה של סולני תל אביב (כבר ביום שישי הבא עם שלומי שבן באינדינגב) נסעתי ישר משדה התעופה לכמה ימי חופשה בצפון עם משפחתי.

השארת תגובה Posted on 15 באוקטובר 2022 קישורים

פרידה מסלובקיה וחופשה בצפון

השארת תגובה Posted on 12 באוקטובר 202212 באוקטובר 2022 קישורים

מקבלים את הקשיחות

כיף לחזור לסלובקיה, ארץ יפהפיה עם נופים מרהיבים. כיף לחזור לז'ילינה, עיר עם אופי מיוחד, עם שילוב של ישן וחדש, עם נופים מדהימים, עם כיכר יפה מלאה במסעדות ובבתי קפה. וכיף לחזור לסינפונייטה הסלובקית, תזמורת שאני משתף עמה פעולה כבר פעם שלישית, ותמיד נהנה מהנכונות של נגניה לעשות את הכי טוב שלהם וללכת איתי במאה אחוז.

מודעת הקונצרט על לוח מודעות בז'ילינה.

התכנית קשה מאד וזה מצריך זמן רב של עבודה אינטנסיבית וממוקדת. היצירה המרכזית בתכנית היא הסימפוניה השלישית של בטהובן "ארויקה", וחוץ ממנה הסימפוניה הקאמרית של יורי ברנר הישראלי (חשוב לי להביא לתזמורת הזו בכל קונצרט שלי יצירה ישראלית ולהכיר להם את המוסיקה של טובי מלחינינו). כבר היו לי שלוש חזרות ארוכות ואינטנסיביות. הדרישות שלי מהם גבוהות ואני לא מוותר על דברים שחשובים לי. לשמחתי הם מגיבים נפלא ומקבלים את ה"קשיחות" בדרישות שלי, והיום הם כבר היו הרבה יותר קשובים, אחידים בנגינה, ריתמיים, מגובשים. ממש כיף.

הקונצ'רטו לקלרינט של ובר עם הסולן לאונרדו פואנטה טלפסן והסינפונייטה הסלובקית.

כיתת אמן עם תזמורת האקדמיה למוסיקה בז'ילינה.

הסולן בתכנית הוא קלרניטן נורבגי-ספרדי בן 17, ששמו לאונרדו פואנטה טלפסן. הוא כל כך מוכשר, שממש כיף ללוות אותו. הנגינה שלו טבעית, מוסיקלית וזורמת.
במהלך שעות אחר הצהריים, אחרי החזרות אני אוהב לטייל ולהסתובב קצת בעיר הנהדרת הזו.
אתמול, כמו בכל ביקור שלי כאן, נפגשתי לארוחת צהריים עם מנהל התזמורת, בחור צעיר שעושה עבודה נהדרת כמנהל. השיחות איתו תמיד מעניינות, כי שנינו אוהבים לדבר על תקציבים, מספרים, תמיכות, הוצאות, וכל מה שקשור בניהול תזמורת.
בערב נפגשתי עם הכנר הראשי של התזמורת, רוברט קופלמן, אחיין של הכנר המפורסם מיכאל קופלמן (לשעבר רביעיית בורודין ורביעיית טוקיו וכיום רביעיית קופלמן). גם איתו היתה לי שפה משותפת, כיהודי עם זיקה לארץ (אחותו גרה בישראל) וככנר ראשי עם הרבה שנות ניסיון בתזמורת שונות בפינלנד, מלזיה וסלובקיה.
היום אחרי חזרת התזמורת נתתי כיתת אמן לתזמורת האקדמיה למוסיקה בז'ילינה. עבודה חינוכית עם תזמורות צעירות היא כידוע אחד הדברים שאני הכי נהנה מהם. כמובן שלבוא כאורח לשעה וחצי לעבוד עם תזמורת צעירה שאני לא מכיר זו חוויה קצת שונה, אבל המשותף לכל צורות העבודה עם תזמורות צעירות הוא הסקרנות של המוסיקאים הצעירים, הרצון שלהם ללמוד ולספוג כמה שיותר. היה לי ממש תענוג לפגוש אותם, להדריך אותם, לנצח עליהם ולשוחח איתם.
בין החזרות לבין הפגישות, הטיולים הרגליים והארוחות, כמובן שהלכתי כמה פעמים לחנות הצעצועים כאן, שאת הדרך אליה אני כבר מכיר בעל פה מאז הפעם הראשונה שלי כאן. בפעם הראשונה הגעתי כדי לצלם את מה שנראה לי שהבנות שלי ירצו כמתנות (ולשלוח להן). בפעם השניה הגעתי כדי לקנות את מה שבחרה הבת הגדולה שלי דניאלה, ובפעם השלישית כדי לקנות את מה שבחרה בתי הצעירה אודליה.
מחר יהיה היום האחרון שלי כאן, שהוא גם היום הכי עמוס, כמו תמיד. בבוקר חזרה גנרלית ובערב הקונצרט, כאשר בין לבין תהיה לי עוד פגישה.

השארת תגובה Posted on 9 באוקטובר 20229 באוקטובר 2022 קישורים

בחזרה לז'ילינה, סלובקיה

עם הסינפונייטה הסלובקית בביקורי הראשון אצלם, מאי 2019

שנת תשפ"ב הסתיימה ברוגע יחסי, אבל עם תחילת השנה החדשה מתחיל עומס של פעילות וקונצרטים מאתגרים, מגוונים ומרגשים.

כבר היום אני טס לסלובקיה וחוזר לנצח על הסינפונייטה הסלובקית, תזמורת שאני מאד אוהב לעבוד איתה וזו תהיה כבר הפעם השלישית שלי שם. התזמורת עובדת ומופיעה בעיר ז'ילינה, עיר יפהפיה שתמיד אני נהנה לטייל בה קצת ברגל בזמני הפנוי. השבוע אני עומד לבצע עם הסינפונייטה הסלובקית את הארויקה (סימפוניה מס' 3) של בטהובן, יצירה מהפכנית ודרמטית שכבר למעלה מ5 שנים לא ביצעתי, ואני מצפה לביצועה מאד. עוד אבצע את הסימפוניה הקאמרית הנפלאה של יורי ברנר, יצירה נהדרת שכבר ביצעתי בעבר בארץ עם אנסמבל סולני תל אביב (ביצוע שזיכה אותי בפרס שר התרבות לשנת 2015), ואני שמח מאד להציג אותה לראשונה בסלובקיה. עוד בתכנית הקונצ'רטו לקלרינט מס' 1 של ובר, עם הסולן הנורבגי לאונרדו טלפסן. הקונצרט שלי עם הסינפונייטה הסלובקית יתקיים ביום חמישי הקרוב, 13.10.22, בז'ילינה.

הסימפוניה הקאמרית של יורי ברנר, ביצוע משנת 2013 עם אנסמבל סולני תל אביב.

ושוב עם שלומי

שלומי שבן עם סולני תל אביב בפברואר האחרון. צילם יואל לוי.

וכבר בשבוע הבא אני חוזר להופיע עם אנסמבל סולני תל אביב, שמחדש את פעילותו לקראת פתיחת עונת הקונצרטים למנויים. בשבוע הבא נתארח בפסטיבל אינדינגב בקיבוץ גבולות, ובו נופיע עם שלומי שבן בכמה מהשירים שביצענו איתו לאחרונה. בשישי 21.10 אחה"צ.

בפריפריה עם קרן הדר, מוצרט, ארגוב ורייכל

עם קרן הדר, בעז בן משה ואנסמבל סולני תל אביב בנובמבר 2019. צילם יואל לוי.

בשבוע שלאחר מכן נחבור שוב אל קרן הדר לתכנית שאותה אנחנו מרבים לבצע יחד – ממוצרט עד ארגוב. תכנית שעוברת מהקלאסי המוכר (גריג הולברג, צ'ייקובסקי אנדנטה קנטבילה, מוצרט דיברטימנטו ק.136, ברטוק ריקודים רומניים, קרייזלר קטעים לכינור ותזמורת עם הסולן קובי רובינשטיין) דרך שירים של גרשוין ועד שירים של ארגוב ועידן רייכל. שני קונצרטים יהיו לנו עם התכנית הזו, שניהם בפריפריה – בעפולה בחמישי 27.10 ובטירת הכרמל בחמישי 3.11.

ועוד פעילות חינוכית לפני פתיחת העונה

סדנת מנצחים עם אנסמבל סולני תל אביב, שהתקיימה באפריל השנה. צילם יואל לוי

עוד באותו שבוע נחזור אל עבודתנו החינוכית בטיפוח מנצחים צעירים, ונקיים כיתת אמן לתלמידי ניצוח שלי עם אנסמבל סולני תל אביב. זוהי פעילות חינוכית חשובה שאנחנו מקיימים אחת לחודשיים, והיא באה בנוסף לפעילות חינוכית שלנו שמתמקדת בטיפוח סולנים צעירים, פעילות חינוכית שמתמקדת בטיפוח תזמורות צעירות, ופעילות חינוכית המיועדת לקהל מאזינים צעיר.

ואחרי כל אלה – לקראת סוף נובמבר נפתח את עונת הקונצרטים שלנו למנויים, אבל על כך בפוסטים הבאים.

השארת תגובה Posted on 3 בינואר 20224 בינואר 2022 קישורים

הסופה כרמל שדחתה את הקונצרט בטירת הכרמל

סולני תל אביב באחת החזרות בחודש דצמבר העמוס. צילם – יואל לוי

תכנית של חמש יצירות ישראליות מצויינות, קונצרט ילדים משובח בהפקה איכותית במיוחד, ושני קונצרטים בפריפריה באולמות שאנחנו מאד אוהבים, עם תכנית קלילה יותר – כל אלה קרו תוך זמן קצר מאד. בנוסף, אירחנו במהלך אחד מימי החזרות סטודנטים למוסיקה בעלי צרכים מיוחדים, מתכנית "כלים שלובים" באוניברסיטת בר אילן. ובנוסף, קונצרט אחד נדחה בשבוע בשל הסופה כרמל שלא הופיעה…

בדרך כלל אני משתדל להימנע מ"ערבוב תכניות" – כלומר עבודה על כמה תכניות במקביל כשבכל בוקר חזרה על תכנית אחרת. אבל בתקופת האי וודאות שבה אנו נמצאים, הרבה ארועים ופסטיבלים נקבעו ממש ברגע האחרון ולא במועד הרגיל שלהם, וכך יצא ששני פסטיבלים נקבעו בדיוק על אותם תאריכים – צלילי ילדות בחולון וחג המוסיקה הישראלית, ובשניהם הוזמנו להופיע. וכך, בכל בוקר עשינו חזרה על תכנית אחרת כשהתכניות שונות מאד זו מזו. זה דרש ממני הרבה ריכוז ועבודה ממוקדת בכל חזרה.

בתכנית של חג המוסיקה הישראלית – חמש יצירות חדשות עבור הנגנים (שתיים מתוכן אני כבר ביצעתי בעבר) – דבר שמצריך למידה ממוקדת מאד, ועבודה על הקשיים של כל יצירה ויצירה. היה חשוב גם להספיק לעבור בכל חזרה על כל חמש היצירות כדי שהחומר ייכנס לידיים ולאזנניים של הנגנים.

לעומת זאת, בתכנית של שירי הילדים מתוך 100 שירים ראשונים – היה לי חשוב לתת במהלך החזרות ביטחון לתזמורת ולזמרים, בעיקר ע"י טמפי ברורים בהתחלות של כל אחד מ22 השירים ובכל שינוי טמפו או שינוי ניצוח שהיה במהלך השירים. בנוסף היו בתכנית זו האתגרים של תאום עם הזמרים, ומבחינה מוסיקלית – היה צורך להוציא את הקולות המעניינים, הקונטרפונקטיים והדיסוננסיים לעיתים בעיבודים הנהדרים של מאיה בלזיצמן ואבנר קלמר.

ובתכנית היותר "מוכרת" – שבה יצירות רבות שביצענו בעבר – היה חשוב לעבוד מהר על הכל ולהתעכב רק על המקומות הבעייתיים המוכרים לכולם, אם זה פסז'ים לא נוחים בולס מהסרנדה של צ'ייקובסקי, או כמה מקומות שקופים במוסיקת לילה זעירה של מוצרט וכו'.

באחד מימי העבודה, זכינו לארח קבוצה של סטודנטים למוסיקה בעלי צרכים מיוחדים מתכנית "כלים שלובים" באוניברסיטת בר אילן בראשותה של רותי רייניך. היה מאד מרגש לראות את האור בעיניים שלהם כשהם נכנסו לאולם החזרות. היה לי כיף לשוחח איתם בהפסקת החזרה ולגלות כמה הם יודעים ומבינים במוסיקה, ולא פחות חשוב – כמה הם אוהבים מוסיקה, סקרנים, מתעניינים ושואלים שאלות חכמות. מקוה מאד שנוכל לארח אותם שוב בעתיד ולהעביר אליהם קצת מהחוויה שאותה אנו חווים ביומיום – הכנת תכניות תזמורתיות שונות ומגוונות לקונצרטים.

שיחה בהפסקת החזרה עם הסטודנטים מתכנית "כלים שלובים" באוניברסיטת בר אילן. צילם: יואל לוי

הקונצרט הראשון היה עם התכנית הקלילה יותר, והוא התקיים בגוש עציון, מקום שאנחנו מאד אוהבים להופיע בו. יש שם תמיד קהל גדול, אוהד וחם, הארוח והניהול של הסדרה על ידי סימה גל הוא מופתי (כולל מרק חם וטעים שאנחנו מקבלים עם הגעתנו), והאוירה תמיד נעימה. לרוע מזלנו, הנסיעה לשם התארכה מאד בגלל הפקקים המרובים, וכשהגנו כבר לא נשאר לנו זמן לחזרה על הבמה לפני הקונצרט. כנראה בזכות זה הנגנים היו מאד מרוכזים בקונצרט, ואני השתדלתי להוסיף להם גם "הפתעות ספונטניות" (כמו למשל לקחת זמן במקומות שלא לקחתי בחזרות, או לרדת לפיאניסימו חרישי), שהעלו עוד יותר את הריכוז והמתח לאורך כל הקונצרט. סך הכל זה היה קונצרט מצוין, ובנוסף לרמה הגבוהה שהאנסמבל הציג, גם הכנר הראשי שלנו קובי רובינשטיין עבר לתפקיד הסולן בסיום הערב והלהיב את הקהל בקטעים לכינור של קרייזלר ובצ'רדש המפורסם של מונטי. לפני קטע ההדרן ותרגלתי את הקהל במחיאות כף לפי הניצוח. בביצוע של ההדרן – Plink, plank, plunk של אנדרסון – מחיאות הכף של הקהל היו מדוייקות, ביחד ובזמן.

תרגול הקהל בגוש עציון במחיאות כף

שני הקונצרטים הבאים – בצלילי ילדות ובחג המוסיקה הישראלית – התקיימו בשעות אחה"צ, ולפני כל אחד מהם היתה לנו חזרה מלאה של שלוש שעות (זה היה הכרחי בגלל ריבוי התכניות). לרוב אני משתדל להימנע ממצב כזה, כי הנגנים מגיעים לקונצרט אחרי חזרה מלאה יותר עייפים מאשר אחרי חזרת בלאנס קצרה. מצד שני, היתרון הוא שהחומר טרי בידיים, והנגנים זוכרים את כל ההערות והניואנסים עליהם עבדנו בחזרה.

אבי גרייניק עם האנסמבל בהופעה בצלילי ילדות

שני הקונצרטים זכו להצלחה מרובה, לקהל גדול ונלהב, ובעיקר לביצועים טובים שלנו. בצלילי ילדות היה באופן טבעי קהל של ילדים, ובהם גם שתי בנותיי, ולשמחתי הקהל היה מרותק וממש מהופנט. השירים היו קצרים ומוכרים, היתה תחלופה של זמרים בין השירים, היתה מקהלת ילדים ששרה חלק מהשירים, והיה גם מסך שעליו הוקרן בכל שיר קטע וידאו או אנימציה שמתאים לשיר. השירים שנבחרו היו נהדרים, ולא פחות, העיבודים שאותם כתבו מאיה בלזיצמן ואבנר קלמר היו מדהימים. נהניתי מאד לעבוד עם הזמרים הנהדרים שירן הוברמן, אבי גרייניק (שהוא גם שחקן וקומיקאי בחסד), שי צברי, נעם קליינשטיין (שגם אימה המפורסמת הגיעה איתה לאחת החזרות), ומאיה בלזיצמן שגם כתבה חלק מהעיבודים, גם ניגנה בצ'לו תוך כדי שירה, וגם ניהלה אמנותית את הפסטיבל כולו ומגיעות לה הרבה ברכות.

ניכר היטב שכל הזמרים נהנו מאד מהעבודה על התכנית הזו ומשיתוף הפעולה עם האנסמבל.

הזמרים אבי גרייניק, מאיה בלזיצמן, שירן הוברמן ונעם קליינשטיין, ומנחה הקונצרט עמית רייס ביחד איתי לפני העלייה לבמה.

שירן הוברמן בחזרה עם האנסמבל ואיתי. צילם – יואל לוי

צפו בקטע מהשיר "לאבא שלי יש סולם" עם נעם קליינשטיין

צפו בקטע מהשיר "האוטו שלנו" בסגנונות שונים – וולס, בלוז ורוקנרול, עם אבי גרייניק

התכנית של חג המוסיקה הישראלית היתה תובענית מאד, ובשל ריבוי התכניות שהאנסמבל ביצע באותה תקופה היינו זקוקים לחזרה מלאה של שלוש שעות לפני הקונצרט כדי להיזכר בכל הפרטים. החזרה אכן היתה טובה וממוקדת, והביאה את נגני האנסמבל לריכוז מירבי בזמן הקונצרט. היצירות היו מצויינות, וגם מתקשרות, כך שגם הקהל שאינו מורגל בהאזנה למוסיקה קלאסית יכול היה ליהנות מהן. שלוש המיניאטורות של כרמל קוריאל – מלחינה צעירה שהיא גם כנרת שניגנה בעבר באנסמבל ולפני כן בתזמורת הצעירה בחיפה בניצוחי – כתובות היטב ויש בהן רעיונות מוסיקליים מאד ברורים ומתומצתים. זו יצירה מאד מאתגרת שדרשה עבודה מרובה למרות שהיא די קצרה. אני חושב שהצלחנו בקונצרט, בזכות הריכוז של הנגנים והעבודה האינטנסיבית בחזרות, לבצע אותה בצורה מצויינת. את היצירות של המלחינים "הותיקים" יותר מרק לברי (על נהרות בבל), רם דע עוז (סויטה בסגנון עתיק) וחיים פרמונט (ניגון לחליל ותזמורת) הכרתי כבר שנים רבות. שתיים מהן ביצעתי בעבר כמנצח ואת השלישית – זו של רם דע עוז – ביצעתי בילדותי ככנר. שלוש היצירות טובות מאד, ואני שמח שביצענו אותן בקונטקסט הזה ונתנו להן את הכבוד הראוי להן. את הסולו חליל בניגון של חיים פרמונט ניגנה מצוין אסתי רופא, והיה כיף לשתף איתה פעולה. המלחינה היחידה שלא הכרתי לפני הפרוייקט היא הבה סדראן, צעירה מכפר קנא, שעודד זהבי הכיר לי. שמחתי להכיר אותה ולהיות שותף בתהליך היצירה, לשבת איתה עם הפרטיטורה עוד במהלך כתיבת היצירה, לתת לה טיפים מנקודת המבט שלי, ולראות את הכשרון והמוטיבציה שלה. ליצירה הזו יש אופי מדיטטיבי, דבר שהצריך נגינה נקייה וזכה. היצירה נשמעה בסופו של דבר מצויין, וזכתה לתשואות רמות של הקהל. הקונצרט כולו שודר ברדיו ביום המחרת, 22.12.21.

ניגון לחליל של חיים פרמונט עם אסתי רופא והאנסמבל, בחג המוסיקה הישראלית.

הקונצרט שהיה אמור להתקיים בטירת הכרמל ב20.12 נדחה בשבוע בשל הסופה כרמל שהיתה אמורה להגיע. הסופה אמנם לא ממש הגיעה, אבל הדחייה של הקונצרט כבר נעשתה, ויצרה אצלנו כמה בעיות, כמו תחלופה של שני נגנים בהרכב וכתוצאה מכך – צורך בחזרה ארוכה יותר לפני הקונצרט. בנסיבות אלה – את החזרה לפני הקונצרט הייתי צריך לנהל במהירות מירבית, ללא עצירות מיותרות. כמעט כל ניהול החזרה נעשה תוך כדי נגינה. כלומר, היה עלי להראות בידיים כל מה שאני רוצה להגיד, על מנת לחסוך את העצירה של התזמורת, ואם היתה לי הערה לאחר הנגינה – היה עלי לומר אותה מיידית ובקצרה תוך כדי שממשיכים הלאה (וגם לוודא שהנגנים שמעו והבינו). המשימה לא היתה קלה, אבל טוב שיש לי כבר ניסיון בחזרות מהסוג הזה. האנסמבל עלה לבמה וניגן מצוין. והקהל שמילא את האולם בטירת הכרמל הגיב בהתאם. גם כאן, כמו בגוש עציון – ניגנו את אותו הדרן עם ניצוח על הקהל. מוזמנים לצפות.

את כל החודש העמוס הזה הצלחנו לעבור בזכות הטיפול המסור של כל מי שהפיק, תכנן, ניהל וארגן עבורנו את הקונצרטים. בגוש עציון זו היתה כאמור סימה גל עם הארוח המופתי, בפסטיבל צלילי ילדות היתה זו מאיה בלזיצמן על הניהול האמנותי, ורד נגר על ההפקה וגיא תלם מנהל תיאטרון חולון שאירח את הפסטיבל. בחג המוסיקה הישראלית עודד זהבי על הניהול האמנותי, איתן פאר הפיק ומשרד התרבות תמך ומימן.
וכמובן שאת הקונצרטים שלנו בפריפריה מסבסד תרבות לפריפריה – פמי פרימיום.

לסיכום שנת 2021

שנת 2021 הסתיימה, ואני שמח שהצלחתי בשנה הזו, למרות כל הקשיים ואי הוודאות, לבצע יצירות ישראליות רבות, לקיים פעילות חינוכית בעיקר בעבודה עם סולנים צעירים ומנצחים צעירים, ולהופיע הרבה בפריפריה.
בתחום היצירה הישראלית – 12 יצירות ישראליות ביצעתי בשנת 2021, של 12 מלחינים שונים:
זיו סלמה (בביצוע בכורה), משה זורמן, אריה לבנון, משה רסיוק, אולג בוגוד, איל אדלר, אהרון חרל"פ, יואב תלמי (בבכורה עולמית), הבה סדראן (בבכורה עולמית), כרמל קוריאל (בבכורה עולמית), חיים פרמונט, רם דע עוז ומרק לברי. את אחת מהיצירות, זו של משה זורמן, ביצעתי השנה בחו"ל, בנסיעתי לנצח על הסינפונייטה הסלובקית בז'ילינה. הנה יצירתו של אהרון חרל"פ "בשנת שבתון של אלהים" למילים של יעקב ברזילי. סולנית – עינת ארונשטיין.

בתחום החינוכי – ביצעתי השנה עם סולני תל אביב שלושה קונצרטים שבהם שיתפתי לא פחות מ-16 סולנים צעירים (רבים מהם הופיעו עם תזמורת בפעם הראשונה), ובשני קונצרטים שיתפתי חמישה סטודנטים לניצוח מהאקדמיה למוסיקה בתל אביב. מוזמנים לצפות בסדנא למנצחים צעירים ולסולנים צעירים שאותה קיימתי בתחילת השנה עם האנסמבל.

בפריפריה – הופעתי בשנה זו עם האנסמבל בקיבוץ אילון פעמיים, באשקלון, בעפולה, וכאמור בגוש עציון ובטירת הכרמל.

מקוה שגם בשנת 2022 אוכל להמשיך ולפתח את שלושת התחומים האלה, לצד הקונצרטים ה"רגילים" באולמות הקונצרטים במרכז.

השארת תגובה Posted on 3 בינואר 20223 בינואר 2022 קישורים

הסופה שדחתה לנו קונצרט

מצויינות, קונצרט ילדים משובח בהפקה איכותית במיוחד, ושני קונצרטים בפריפריה באולמות שאנחנו מאד אוהבים, עם תכנית קלילה יותר – כל אלה קרו תוך זמן קצר מאד. בנוסף, אירחנו במהלך אחד מימי החזרות סטודנטים למוסיקה בעלי צרכים מיוחדים, מתכנית "כלים שלובים" באוניברסיטת בר אילן. ובנוסף, קונצרט אחד נדחה בשבוע בשל הסופה כרמל שלא הופיעה…

בדרך כלל אני משתדל להימנע מ"ערבוב תכניות" – כלומר עבודה על כמה תכניות במקביל כשבכל בוקר חזרה על תכנית אחרת. אבל בתקופת האי וודאות שבה אנו נמצאים, הרבה ארועים ופסטיבלים נקבעו ממש ברגע האחרון ולא במועד הרגיל שלהם, וכך יצא ששני פסטיבלים נקבעו בדיוק על אותם תאריכים – צלילי ילדות בחולון וחג המוסיקה הישראלית, ובשניהם הוזמנו להופיע. כך יצא שבכל בוקר עשינו חזרה על תכנית אחרת כשהתכניות שונות מאד זו מזו. זה דרש ממני הרבה ריכוז ועבודה ממוקדת בכל חזרה.

בתוך כל ימי העבודה, זכינו לארח באחת החזרות קבוצה של סטודנטים למוסיקה בעלי צרכים מיוחדים מתכנית "כלים שלובים" באוניברסיטת בר אילן בראשותה של רותי רייניך. היה מאד מרגש לראות את האור בעיניים שלהם כשהם נכנסו לאולם החזרות. היה לי כיף לשוחח איתם בהפסקת החזרה ולגלות כמה הם יודעים ומבינים במוסיקה, ולא פחות חשוב – כמה הם אוהבים מוסיקה, סקרנים, מתעניינים ושואלים שאלות חכמות.

שיחה בהפסקת החזרה עם

הסטודנטים מתכנית "כלים שלובים" באוניברסיטת בר אילן. צילם: יואל לוי

הקונצרט הראשון היה עם התכנית הקלילה יותר, והוא התקיים בגוש עציון, מקום שאנחנו מאד אוהבים להופיע בו. יש שם תמיד קהל גדול, אוהד וחם, הארוח והניהול של הסדרה על ידי סימה גל הוא מופתי (כולל מרק חם וטעים שאנחנו מקבלים עם הגעתנו), והאוירה תמיד נעימה. לרוע מזלנו, הנסיעה לשם התארכה מאד בגלל הפקקים המרובים, וכשהגנו כבר לא נשאר לנו זמן לחזרה על הבמה לפני הקונצרט. כנראה בזכות זה הנגנים היו מאד מרוכזים בקונצרט, ואני השתדלתי להוסיף להם גם "הפתעות ספונטניות" (כמו למשל לקחת זמן במקומות שלא לקחתי בחזרות, או לרדת לפיאניסימו חרישי), שהעלו עוד יותר את הריכוז והמתח לאורך כל הקונצרט. סך הכל זה היה קונצרט מצוין, ובנוסף לרמה הגבוהה שהאנסמבל הציג, גם הכנר הראשי שלנו שלנו קובי רובינשטיין עבר לתפקיד הסולן בסיום הערב והלהיב את הקהל בקטעים לכינור של קרייזלר ובצ'רדש המפורסם של מונטי. לפני קטע ההדרן ניצחתי על הקהל ותרגלתי אותו במחיאות כף לפי הניצוח. בביצוע של ההדרן – Plink, plank, plunk של אנדרסון – מחיאות הכף של הקהל היו מדוייקות, ביחד ובזמן.

תרגול הקהל בגוש עציון במחיאות כף

שני הקונצרטים הבאים – בצלילי ילדות ובחג המוסיקה הישראלית – התקיימו בשעות אחה"צ, ולפני כל אחד מהם היתה לנו חזרה מלאה של שלוש שעות (זה היה הכרחי בגלל ריבוי התכניות). החיסרון הוא שמגיעים לקונצרט יותר עייפים מאשר אחרי חזרת בלאנס קצרה. היתרון – החומר טרי בידיים, והנגנים זוכרים את כל ההערות והניואנסים עליהם עבדנו בחזרה.

אבי גרייניק עם האנסמבל בהופעה בצלילי ילדות

העיבודים שאותם כתבו מאיה בלזיצמן ואבנר קלמר היו מדהימים. נהניתי מאד לעבוד עם הזמרים הנהדרים שירן הוברמן, אבי גרייניק (שהוא גם שחקן וקומיקאי בחסד), שי צברי, נעם קליינשטיין (שגם אימה המפורסמת הגיעה איתה לאחת החזרות), ומאיה בלזיצמן שגם כתבה חלק מהעיבודים, גם ניגנה בצ'לו תוך כדי שירה, וגם ניהלה אמנותית את הפסטיבל כולו.

ניכר היטב שכל הזמרים נהנו מאד מהעבודה על התכנית הזו ומשיתוף הפעולה עם האנסמבל ואיתי.

הזמרים אבי גרייניק, מאיה בלזיצמן, שירן הוברמן ונעם קליינשטיין, ומנחה הקונצרט עמית רייס ביחד איתי לפני העלייה לבמה.

שירן הוברמן בחזרה עם האנסמבל ואיתי. צילם – יואל לוי

התכנית של חג המוסיקה הישראלית היתה תובענית מאד, ובשל ריבוי התכניות שהאנסמבל ביצע באותה תקופה היינו זקוקים לחזרה מלאה של שלוש שעות לפני הקונצרט כדי להיזכר בכל הפרטים. החזרה אכן היתה טובה וממוקדת, והביאה את נגני האנסמבל לריכוז מירבי בזמן הקונצרט. היצירות היו מצויינות, וגם מתקשרות, כך שגם הקהל שאינו מורגל בהאזנה למוסיקה קלאסית יכול היה ליהנות מהן. שלוש המיניאטורות של כרמל קוריאל – מלחינה צעירה שהיא גם כנרת שניגנה בעבר באנסמבל ולפני כן בתזמורת הצעירה בחיפה בניצוחי – כתובות היטב ויש בהן רעיונות מוסיקליים מאד ברורים ומתומצתים. זו יצירה מאד מאתגרת שדרשה עבודה מרובה למרות שהיא די קצרה. אני חושב שהצלחנו בקונצרט, בזכות הריכוז של הנגנים, לבצע אותה בצורה מצויינת. את היצירות של המלחינים "הותיקים" יותר מרק לברי (על נהרות בבל), רם דע עוז (סויטה בסגנון עתיק) וחיים פרמונט (ניגון לחליל ותזמורת) הכרתי כבר שנים רבות. שלוש היצירות טובות מאד, ואני שמח שביצענו אותן בקונטקסט הזה ונתנו להן את הכבוד הראוי להן. את הסולו חליל בניגון של חיים פרמונט ניגנה מצוין אסתי רופא, והיה כיף לשתף איתה פעולה. המלחינה היחידה שלא הכרתי לפני הפרוייקט היא הבה סדראן, צעירה מכפר קנא, שעודד זהבי הכיר לי. שמחתי להכיר אותה ולשבת איתה על הפרטיטורה עוד במהלך כתיבת היצירה, לתת לה טיפים מנקודת המבט שלי, ולראות את הכשרון והמוטיבציה שלה. ליצירה הזו יש אופי מדיטטיבי, דבר שהצריך נגינה

נקייה וזכה. היצירה נשמעה בסופו של דבר מצויין, וזכתה לתשואות רמות של הקהל. הקונצרט כולו שודר ברדיו ביום המחרת, 22.12.21.
הקונצרט שהיה אמור להתקיים בטירת הכרמל ב20.12 נדחה בשבוע בשל הסופה כרמל שהיתה אמורה להגיע. הסופה אמנם לא ממש הגיעה, אבל הדחייה של הקונצרט כבר נעשתה, ויצרה אצלנו כמה בעיות, כמו תחלופה של שני נגנים בהרכב וכתוצאה מכך – צורך בחזרה ארוכה יותר לפני הקונצרט. בנסיבות אלה – את החזרה לפני הקונצרט הייתי צריך לנהל במהירות מירבית, ללא עצירות מיותרות. כמעט כל ניהול החזרה נעשה תוך כדי נגינה. כלומר, היה עלי להראות בידיים כל מה שאני רוצה להגיד, על מנת לחסוך את העצירה של התזמורת, ואם היתה לי הערה לאחר הנגינה – היה עלי לומר אותה מיידית ובקצרה תוך כדי שממשיכים הלאה (וגם לוודא שהנגנים שמעו והבינו). המשימה לא היתה קלה, אבל טוב שיש לי כבר ניסיון בחזרות מהסוג הזה. האנסמבל עלה לבמה וניגן מצוין. והקהל שמילא את האולם בטירת הכרמל הגיב בהתאם. גם כאן, כמו בגוש עציון – ניגנו את אותו הדרן עם ניצוח על הקהל. מוזמנים לצפות.

לסיכום שנת 2021
פעילותי המוסיקלית בשנת 2021 כללה בין השאר ביצועים של יצירות ישראליות רבות, פעילות חינוכית בעיקר בעבודה עם סולנים צעירים ומנצחים צעירים, והופעות רבות בפריפריה.
12 יצירות ישראליות ביצעתי בשנת 2021, של 12 מלחינים שונים:
זיו סלמה (בביצוע בכורה), משה זורמן, אריה לבנון, משה רסיוק, אולג בוגוד, איל אדלר, אהרון חרל"פ, יואב תלמי(בבכורה עולמית), הבה סדראן (בבכורה עולמית, כרמל קוריאל (בבכורה עולמית, חיים פרמונט, רם דע עוז ומרק לברי. את אחת מהיצירות, זו של משה זורמן, ביצעתי השנה בחו"ל, בנסיעתי לנצח על הסינפונייטה הסלובקית בז'ילינה.

בצד החינוכי – ביצעתי השנה עם סולני תל אביב שלושה קונצרטים שבהם שיתפתי 16 סולנים צעירים (רבים מהם הופיעו עם תזמורת בפעם הראשונה), ובשני קונצרטים שיתפתי חמישה סטודנטים לניצוח מהאקדמיה למוסיקה בתל אביב.

השארת תגובה Posted on 10 בספטמבר 202111 בספטמבר 2021 קישורים

שנת תשפ"א בתמונות ובצלילים

קונצרטים ללא קהל, ניצוח ב360 מעלות בשל הנחיות הריחוק, ביטול פרוייקט בגלל סגר שהוכרז ערב לפני תחילתו, נסיעה לחזרות באמצע הסגר עם אישורים מיוחדים ממשרד התרבות, התרגשות שיא משובו של הקהל אחרי למעלה משנה, יצירות לא שגרתיות/לא נורמליות, ופרוייקטים שנולדו בזכות היעדר הקהל. סיימנו שנה שהיתה שונה בכל אספקט מכל מה שקדם לה, אך יחד עם זאת זו היתה שנה שהולידה יצירות, תכניות ופרוייקטים יוצאי דופן. סיכום בתמונות ובצלילים של השנה שהסתיימה.

קשר בלתי פורמלי עם הקהל

את קונצרט פתיחת העונה – חגיגת מוצרט – קיימנו ללא קהל, על פי ההנחיות. הקלטנו וצילמנו אותו בוידאו עבור שידור בכורה שהתקיים כעבור שבוע. באולם נכחו לא יותר מעשרה אנשים – שני מלחינים שאת יצירותיהם ביצענו, אורח של הסולנית, המפיקה של האנסמבל, עיתונאי שהגיע לסקר את הארוע, צלם תמונות, צלם וידאו וכד'. כשזה המצב אין שום משמעות ל"טקסיות" של קונצרט רגיל עם קהל – התזמורת עולה לבמה ומכוונת, הקהל משתתק, יש איזשהו מתח וציפייה, ואז המנצח עולה לבמה, הקהל מוחא כפיים והתזמורת קמה. כל אלה לא היו הפעם. זה היה קונצרט שבגלל היעדר הקהל, נלקחה ממנו ה"פורמליות" של קונצרט מול קהל. הפעם, התזמורת עלתה בצורה לא מסודרת לבמה, גם אני עליתי תוך כדי העלייה של התזמורת, אמרתי שלום לכמה מהאורחים המועטים שהגיעו, שאלתי אותם מה שלומם, אפילו הצגתי אותם לתזמורת, ושאלתי אותם ואת הצלם והמקליט אם הם מוכנים ואפשר להתחיל… ועדיין, למרות חוסר הפורמליות, לפני הצליל הראשון, כשהשתרר שקט ועברנו ממצב לא פורמלי למצב של הקלטת קונצרט, ניכר המתח וניכרה ההתרגשות של התזמורת. ואז התחלנו, עם הסימפוניה מס' 25 של מוצרט. צילם אלון הראל, הקליט ירון אלדמע.

המלחינים עמוס אלקנה ועודד זהבי – כשליש מהקהל בקונצרט. צילם יואל לוי.

ניצוח ב360 מעלות – מאילוצי הקורונה

הגלוריה של ויולדי – התזמורת על הבמה, המקהלה באולם. צילם: יואל לוי

למרות האישורים החריגים שקיבלנו לקיום חזרות והקלטות בזמן הסגר, עדיין היינו צריכים לשמור על ריחוק חברתי ולא להיות צפופים על הבמה. הדרך הטובה ביותר לעשות את זה בתכנית הגלוריה, היתה להושיב את התזמורת על הבמה ואת המקהלה במקום הקהל. כך הצלחנו לנצל את המרחב הגדול של האודיטוריום ואת העובדה שלא היה קהל באולם. הבעיה היחידה שנוצרה היתה עבורי – לנצח בו זמנית על תזמורת שיושבת מולי ומקהלה שעומדת מאחורי או להיפך, ולהסתובב מצד לצד בהתאם למוסיקה, כאשר בכל מצב איזושהי קבוצה רואה את הגב שלי. זו היתה התנסות וחוויה מעניינת, וזה דרש ממני ממש אימון על ה"כוריאוגרפיה" בניצוח מסוג זה. הנה התוצאה – במיסה בסול מז'ור של שוברט.

פרוייקט שנולד "בזכות" הקורונה – סדנא למנצחים ולסולנים צעירים

מנצחים מתלמידי סדנת הניצוח שלי באקדמיה בתל אביב וסולנים צעירים מתלמידי הקונסרבטוריון הישראלי למוסיקה עם סולני תל אביב. צילם יואל לוי

כשהפעילות היחידה שמותר לקיים היא ללא קהל, מתחילים לחשוב מה עוד אפשר לעשות פרט לקונצרטים מוקלטים או משודרים. כך, כשהאולמות היו עדיין סגורים לקהל, הגעתי להחלטה לקיים סדנא למנצחים הצעירים הלומדים בסדנת הניצוח שלי באקדמיה למוסיקה בתל אביב, ולתלמידים המצטיינים מהקונסרבטוריון הישראלי למוסיקה: סדנא למנצחים ולסולנים צעירים עם אנסמבל סולני תל אביב. במשך שלושה ימים מרוכזים, סטודנטים מוכשרים לניצוח וסולנים צעירים מצטיינים עבדו עם סולני תל אביב בהדרכתי. הנה חלק ממה שהיה שם.

היצירה המשוגעת של השנה

עוד דבר שתקופת הקונצרטים ללא קהל הולידה היה, ללא ספק, תכניות "נועזות" יותר מאשר בקונצרטים עם קהל שקונה כרטיסים. בהיעדר התלות במכירת כרטיסים היתה לנו הזדמנות מצויינת לחשוף לקהל שצפה בשידורים יותר יצירות ישראליות, יצירות חדשות, יצירות א-טונאליות, יצירות עם טקסטים חדשים, וגם יצירות "משוגעות". וכך ביצענו בקונצרט אחד שתי יצירות ישראליות מצויינות (שזה ממש לא "מקובל" בקונצרטים עם קהל, כי שתי יצירות ישראליות בערב אחד זה "מפחיד מדי"): יצירתו של עמוס אלקנה "מעבר לאבק העולם", שכתובה היטב, בסגנון דודקאפוני, מתוזמרת ביד אמן, ויש בה אנרגיה, הבעה ורעיונות מאד ברורים; ויצירתו המבריקה של עודד זהבי "שירים לנועה" (שנכתבה עבור הזמרת והמלחינה נועה הרן), יצירה שבה כתב המלחין גם את הטקסטים. חייבים לומר – הטקסטים די משוגעים. הם מדברים לפעמים במרומז ולפעמים לגמרי בגלוי על מוסיקאים שחיו או עדיין חיים בקרבנו, כמו למשל המלחין ארי בן שבתאי. לעיתים הם ביקורתיים, לעיתים ציניים, לעיתים מבטאים געגוע לדמויות שהשפיעו על חיי המוסיקה, לעיתים מצטטים קלישאות של מורים לקומפוזיציה באקדמיה, וכד'. בהתחלה לא האמנתי שעודד באמת הלחין את הטקסטים האלה… אבל אחרי זמן מה ומחשבה אמרתי לעודד שאני רוצה לבצע את זה. עודד נענה מיד ותזמר אותם עבור האנסמבל לקול ולתזמורת. באותה הזדמנות של ביצוע היצירה החדשה בגרסתה המתוזמרת, גם חשפנו לקהל זמרת צעירה ומאד מוכשרת, שגם היא תגלית של עודד – נירי בועזסון. הנה הביצוע של "שירים לנועה" מאת עודד זהבי, עם כתוביות של הטקסטים.

הארועים המרגשים של השנה

בלי ספק, שנת הקורונה הולידה גם כמה ארועים מרגשים במיוחד. אחד מהם היה הקונצרט הראשון מול קהל, לאחר למעלה משנה. זו היתה ממש לידה מחדש. ההתרגשות היתה אדירה. לגמרי במקרה יצא שהקונצרט הראשון מול קהל, בתחילת מרץ, היה הקונצרט השנתי ע"ש לאה ויצחק לוין, שבו האנסמבל מארח סולנים צעירים מתלמידי הקונסרבטוריון הישראלי למוסיקה, וגם כמה מהסטודנטים של סדנת הניצוח שלי באקדמיה למוסיקה – קונצרט חינוכי שמבטא היטב גם את ה"אני מאמין" של האנסמבל ושלי. גם שר התרבות חילי טרופר כיבד אותנו בנוכחותו והגיע לארוע, בירך את האנסמבל והביע את התפעלותו מההתעקשות שלנו להמשיך לנגן, לעשות מוסיקה ולהופיע גם בתקופות של הסגר ובתקופות שלא ניתן היה להכניס קהל. הנה סרטון של אלון הראל על ערב ה"קאמבק" שלנו מול קהל – ערב מרגש במיוחד.

ארוע מרגש נוסף בשנת הקורונה היה נסיעתי הראשונה לנצח על קונצרט בחו"ל, ארוע שקרה לאחר כשנה וחצי ללא נסיעות. אחרי שבוטלו לא מעט קונצרטים בחו"ל בשל הקורונה, הגדולים שבהם היו קונצרטים עם האנסמבל בסאו פאולו – במאי האחרון עליתי סופסוף על מטוס בדרך לקונצרט בחו"ל. זה היה קונצרט עם הסינפונייטה הסלובקית בעיר ז'ילינה בסלובקיה. ההתרגשות מעצם חוויית הנסיעה, מהפגישה עם תזמורת אחרת בארץ אחרת (למרות שזו דווקא תזמורת שכבר הכרתי מקונצרט שניצחתי עליהם לפני כשנתיים), היתה גדולה, בעיקר בגלל שהיא לא קרתה הרבה זמן. התכנית היתה נהדרת וכללה את הסימפוניה הפסטורלית של בטהובן, את הקונצ'רטו לכינור של פגניני עם הכנרת שרה דראגן מפולין (שגם איתה כבר הופעתי בעבר, בקוריאה) ואת יצירתו של משה זורמן הישראלי "סויטה גלילית". התזמורת שיתפה פעולה נהדר והקונצרט היה חגיגי במיוחד. גם עבור הסלובקים זו היתה חגיגה משום שזה היה אחד הקונצרטים הראשונים מול קהל, כך שגם לשם הגיעה שרת התרבות הסלובקית, ובנוסף, לכבודי, הגיע שגריר ישראלי בסלובקיה בועז מודעי.

עם הכנרת שרה דראגן מפולין

עוד ארוע מרגש שהייתי שותף לו בשנה זו היה הקונצרט לזכרו של עברי גיטליס, שהלך לעולמו בדצמבר האחרון. הארוע התקיים בקיבוץ אילון ובשיתוף עם קורס הקיץ הבינלאומי קשת אילון. בארוע השתתפו כמה מגדולי המוסיקאים בעולם, בדברים שאמרו לזכרו של עברי בוידאו (מישה מאיסקי, זובין מהטה, יצחק פרלמן וחיים טאוב), ועוד כמה מוסיקאים ישראליים בכירים שהופיעו על הבמה (גיא בראונשטיין, איתמר גולן וקובי רובינשטיין).

קובי רובינשטיין ביצירה "נגן, כלייזמר" של אריה לבנון ביחד עם אנסמבל סולני תל אביב בקיבוץ אילון בערב לזכרו של עברי גיטליס. צילם טל קרפ.

האכזבה של השנה

בחודש דצמבר הכנו בשיא המרץ את פרוייקט ה"גלוריה" שאמור היה להתקיים בשידור חי וללא קהל במוצ"ש 2.1.2021. המקהלה הכינה את התכנית, נסעתי אפילו לעבוד איתם פעם אחת בדצמבר ללא התזמורת, למדתי היטב את הפרטיטורות, סגרתי עם כל הנגנים, עם המקהלה ועם האולם את לוחות הזמנים, עבדנו על תכניה, על עיצוב ופרסום, קידום ממומן של השידור החי, שכרנו והובלנו עוגב שכבר המתין לנו בקונסרבטוריון בתל אביב, ובעיקר התרגשנו לקראת פרוייקט ללא קהל בימי הסגר. אבל ערב לפני החזרה הראשונה, בשיא ההתרגשות, הודיעו בחדשות על הידוק הסגר, וזה אילץ אותנו לדחות את הפרוייקט. בבת אחת כל ההתרגשות והציפייה התחלפו בתחושת ריקנות, הלם ובעיקר אכזבה. הרגשנו שגם את המעט שכן ניסינו לעשות בתקופת הקורונה הקשה, לא איפשרו לנו. בסופו של דבר לאחר מספר שבועות הקונצרט והשידור התקיימו, והפרוייקט היה אחד המרגשים שהיו לנו בשנת הקורונה.

חגיגה בסגר – חגיגה בסתר

אני מאד אוהב את הפורקן, ירידת המתח והחגיגות של אחרי קונצרטים. גם כשאני לא עם התזמורת, וחוזר לבד לחיפה לאחר קונצרטים, אני אוהב לעצור בדרך הביתה, לשבת באיזושהי מסעדה טובה או בית קפה, להתפנק עם איזושהי מנה גדולה ומשביעה וקפה איכותי, להרהר בקונצרט ולשחזר אותו בראש, לקרוא תגובות בווטסאפ ובפייסבוק, וכו'. זה איזשהו מנהג שסיגלתי לעצמי במשך שנים ואני מאד נהנה ממנו. אבל איך אפשר לחגוג כשהכל סגור? בסיום קונצרט הגלוריה, שהתקיים בשיאו של הסגר של פברואר והתאפשר בזכות אישור מיוחד שקיבלנו ממשרד התרבות, בנסיעתי הביתה, הכבישים היו ריקים. המקומות היחידים שהיו פתוחים, עשו את זה בסתר ואפשרו אך ורק משלוחים, אפילו לא take away, כמתחייב לפי ההנחיות. על מנת לשרת בכל זאת לקוחות מזדמנים באמצע הדרך, כמוני, שלא יכלו להזמין משלוח, נציג מהמסעדה יצא החוצה והתרחק כעשרה מטרים, שם לקח את ההזמנה וביקש להמתין בחוץ. כעבור כ15 דקות הגיע ה"שליח" אל כתובת המשלוח – כעשרה מטרים מחוץ למסעדה. הוא הגיש לי את ההזמנה הארוזה שלי כמו במשלוח וחזר למסעדה. נכנסתי לאוטו ושם "חגגתי" עם פיתות, חומוס וסלט את סיום הפרוייקט המרגש של הגלוריה.

ארועים בולטים נוספים

עוד ארועים חשובים שהיו לנו בשנה זו – הקלטת פס הקול לסרטו המצוין של אבי נשר "תמונת הניצחון", סרט שמועמד ל15 פרסי אופיר, כולל בקטגוריית הפסקול, ואני משוכנע שיקטוף את מרביתם אם לא את כולם. את המוסיקה כתב תום אורן, הניהול המוסיקלי והניצוח הופקדו בידיו של ישי שטקלר; קונצרט שבו ליוינו שבעה פסנתרנים צעירים בקונצ'רטי של מוצרט ובטהובן בסיום פסטיבל PianoWebFest; קונצרט איגוד הקומפוזיטורים שבו ביצענו יצירות נהדרות של ארבעה מלחינים ישראליים; קונצרט הגלוריה מול קהל חי בחיפה ובאשקלון; וקונצרטים ופעילויות נוספות שהצלחנו ממש "לגרד" בפרק זמן קצר מאד של תכנון בתקופה שהאולמות נפתחו שוב לקהל.

אני מקוה מאד ששנת תשפ"ב תהיה יותר צפויה, פחות מטלטלת, יותר שגרתית ויותר מתוכננת מהשנה שהסתיימה. אך יחד עם זאת אני מאד מקוה שיהיו בה ארועים וקונצרטים לא פחות מרגשים מאלה שהיו לנו בשנה שהסתיימה.

אני מאחל לכל קוראי הבלוג שנה טובה וגמר חתימה טובה.

השארת תגובה Posted on 22 באוגוסט 202122 באוגוסט 2021 קישורים

להתאים את עצמנו לעולם של היום גם באולמות הקונצרטים

פעילות אינטנסיבית ואיכותית

את עונת 2020-2021 סיימנו בשלושה קונצרטים עם שלוש תכניות שונות, 11 סולנים ו15 יצירות שונות, מהן 5 ישראליות, וכל זאת בתוך שמונה ימים בלבד. זה בהחלט צפוף ועמוס. אבל אחרי עונת קונצרטים הזויה כל כך שבה חלק מהקונצרטים בוטלו בגלל הקורונה והסגרים, חלק מהקונצרטים בוצעו בשידורים ללא קהל, במשך תקופות ממושכות לא היתה לנו שום פעילות ורק לאחרונה התחלנו לחזור להופיע מול קהל – יצא שדווקא בסיום העונה – היתה לנו הרבה פעילות וברמה גבוהה ואיכותית. לשמחתי, שלושת הפרוייקטים האחרונים, למרות שהיו צפופים ועמוסים, היו מאוד טובים, וגם מגוונים ושונים מאד זה מזה, הן ברפרטואר, הן באופי הקונצרטים והן בקהלים.

לנגן בכלי הקשת גם את תפקידי כלי הנשיפה

זה התחיל בפרוייקט שבו ליווינו בקונצ'רטי של מוצרט ובטהובן שבעה פסנתרנים צעירים ומאד מוכשרים, עבור רובם זו היתה הופעה ראשונה בחיים כסולנים עם תזמורת מקצועית. הם ניגנו איתנו בקונצרט הסיום של הפסטיבל Piano Web Fest בניהולה האמנותי של ד"ר מיכל טל. לכל אחד מהם היתה חזרה אחת אישית איתי ועוד שלוש חזרות עם התזמורת, לפני הקונצרט המסיים.

שבעת הפסנתרנים הצעירים שהופיעו עם סולני תל אביב בקונצ'רטי של מוצרט ובטהובן: מתן הדס, אורי כהן, דנה חן, רונה קריינר, איה שני, ליבי אולשר והילה חן. צילם יואל לוי.

בפרוייקט מהסוג הזה הקשיים שהתזמורת ואני חווים הם רבים: ראשית, כשיש הרבה סולנים – הזמן המוקצב לכל אחד מהם לא רב. במצב כזה חייבים להספיק מצד אחד לתת לכל סולן את ההזדמנות לנגן הכל ולהתנסות בנגינה כשלצידו מנצח ותזמורת, אך מצד שני להכין את התזמורת באופן אופטימלי לקונצרט, כלומר ללטש היטב את כל קטעי הטוטי שבהם הסולן לא מנגן. שנית, שבעת הסולנים ניגנו שבעה פרקים שונים מקונצ'רטי שונים של מוצרט ובטהובן, לכל פרק קונטקסט אחר, טמפו ואופי שונים והתזמורת צריכה להסתגל מהר ולזכור כל אחד מהם. שלישית, הסולנים עצמם שונים מאד זה מזה, והתזמורת היתה צריכה להתאים את עצמה לכל אחד מהם, מבחינת עוצמה, טמפו והמאפיינים האישיים של כל אחד (למשל, פסנתרן אחד מנגן הכל לגמרי בטמפו ללא שום חופש בעוד שפסנתרן אחר חופשי לגמרי בטמפו כמעט ללא תחושה של מסגרת ריתמית וכד'). בנוסף לכל אלה התזמורת עבדה קשה משום שניגנה את כל הקונצ'רטי בגרסאות לפסנתר וכלי קשת (בניגוד לגרסאות המקוריות לפסנתר ותזמורת מלאה הכוללת גם כלי נשיפה ולעתים טימפני), גרסאות שבהן הקשתנים מנגנים גם את תפקידי כלי הנשיפה, כך שהם כל הזמן מנגנים, כמעט ללא תיבות הפסקה, ולפעמים קופצים אוקטבות ורגיסטרים כדי שלא יחסרו הקולות של כלי הנשיפה. ולמרות כל הקשיים האלה, התזמורת תמכה בכל אחד מהסולנים, ליוותה ברגישות רבה תןך הקשבה לכל סולן וסולן. הסולנים היו נהדרים, השקיעו הכל בפרוייקט וניכר היה שמיום ליום ההתקדמות שלהם היתה גדולה. הקונצרט המסיים היה מרגש מאד. היה בו קהל רב שכלל גם מוסיקאים צעירים אחרים, הרבה חברים, בני משפחה, מורים ומיסקאים מקצועיים, ובסך הכל קהל תומך מאד.

ליבי אולשר בקונצ'רטו מס' 8 של מוצרט. צילם יואל לוי

"לספר סיפור בנגינה"

לאחר מנוחה קצרה ביותר של סוף השבוע, יצאנו צפונה ביום א' הראשון באוגוסט, בשעות הבוקר המאוחרות, לעבר קיבוץ אילון. שם הופענו בקונצרט שבמשך כחצי שנה עמלנו עליו רבות – הצוות הניהולי של "קשת אילון" (המנכ"ל גלעד שיבא והמנהל האמנותי יצחק רשקובסקי) ואני – ערב הוקרה לזכר אגדת הכינור עברי גיטליס, שנפטר בגיל 98 בחודש דצמבר האחרון. הגענו לקיבוץ אילון בשעות הצהריים, ולאחר ארוחה קלה שכללה בעיקר פיתות וחומוס, התחלנו מיד בחזרה לקראת קונצרט הערב. בקונצרט הופענו בשתי יצירות – הפרק האחרון מהקונצ'רטו לכינור ופסנתר של מנדלסון, עם הפסנתרן איתמר גולן והכנרת הצעירה אור נקש, ויצירתו של אריה לבנון "נגן כלייזמר" לכינור ותזמורת, עם הכנר הראשי שלנו קובי רובינשטיין.

לסיום הערב הצטרפו אל האנסמבל כל משתתפי קשת אילון, לביצוע משותף לשיר של דבוז'אק שאותו עברי מאד אהב לנגן – songs my mother taught me. הערב כולו היה מרגש ומכובד, נכחו בו קרובי משפחתו של עברי, הוקרנו בו דברים לזכרו מפיהם של כמה מגדולי המוסיקאים – זובין מהטה, יצחק פרלמן, חיים טאוב ומישה מאיסקי. גם לי אישית היה הכבוד לומר כמה מילים אישיות על עברי, ובחרתי לצטט בהם משפט שזכור לי ששמעתי את עברי אומר בכיתת אמן לפני כ30 שנה – "ספר לי סיפור בנגינה". הנה הדברים.

פרטיטורות בעילום שם

מיד למחרת הקונצרט באילון התחלנו חזרות על תכנית מאתגרת במיוחד, לקונצרט של איגוד הקומפוזיטורים. גם במקרה הזה, קדמו לקונצרט הכנות רבות, כאשר הפעם מלחינים ישראליים הוזמנו להגיש יצירות בעילום שם להרכב של סולני תל אביב עם או בלי זמרת סולנית. לאחר סיום ההגשות של כ-20 מלחינים, הזמרת הסולנית עינת ארונשטיין ואני עברנו על הפרטיטורות ובחרנו ארבע יצירות שירכיבו את תכנית הקונצרט. תהליך הבחירה היה מורכב ומעניין עבורנו – מעבר לכך שחיפשנו יצירות טובות ומעניינות, ניסינו לבחור יצירות ששילובן ביחד ייצור תכנית מעניינת ומגוונת לקונצרט. לכן בחרנו יצירות שונות זו מזו, חלקן יותר טונאליות ומלודיות וחלקן יותר אוונגרדיות, חלקן עם זמרת סולנית וחלקן ללא זמרת, חלקן עם כלי נשיפה וחלקן למיתרים בלבד. בנוסף, בבחירת היצירות הווקאליות היתה גם משמעות לטקסטים שאותם בחרו המלחינים להלחין. כמובן שיצירות עם טקסטים שיותר דיברו אלינו, טקסטים משמעותיים שחשבנו שיהיו מעניינים לקהל היו בעלות סיכוי טוב יותר להיבחר. ושיקול נוסף היה השיקול הפרקטי – מכיוון שמדובר על יצירות שהיה עלינו להכין בזמן מוגבל לקונצרט, היינו צריכים למצוא איזון בדרגות הקושי. כלומר, לא יכולנו לבחור ארבע יצירות מאד קשות, גם אם כולן מצויינות, כי לא היינו מספיקים להכין אותן לקונצרט – גם הזמרת הסולנית, גם אני בהכנה לפני החזרות וכמובן התזמורת בזמן החזרות המוגבל שעמד לרשותנו. בסופו של דבר, לאחר התלבטות גדולה, בחרנו בארבע יצירות מצויינות, אליהן הוספנו שתי אריות מתוך נישואי פיגרו של מוצרט. התכנית הסופית נראתה כך:

משה רסיוק – שירי פילגשים לסופרן ומיתרים, לטקסטים של ש.שפרה

מוצרט – Voi che sapete אריה של כרובינו מתוך "נישואי פיגרו"

אולג בוגוד – "ירושלים דליטא" לתזמורת כלי קשת

איל אדלר – Circular breathing לתזמורת כלי קשת

מוצרט – Deh vieni non tardar אריה של סוזנה מתוך "נישואי פיגרו"

אהרון חרל"פ – "בשנת שבתון של אלוהים" לסופרן ותזמורת, לטקסטים של יעקב ברזילי

התכנית היתה מאד טובה ומאד מאתגרת, והיה עלינו לעבוד באינטנסיביות רבה. אלא שכבר ביום הראשון לחזרות המזגן באולם בשטריקר הפסיק לעבוד ולא ניתן היה לתקן אותו. בגלל החום המתיש נאלצנו לקצר את החזרה, והמשכנו לעבוד למחרת בקונסרבטוריון גבעתיים, שנענה לבקשתי הבהולה במצב חרום זה.

אתגרים מסוגים שונים

לכל יצירה היו את הקשיים שלה, ונתקלנו באתגרים מסוגים שונים – תפקידים אינדיבידואליים קשים, קשיים ריתמיים כתוצאה משינויי משקל מרובים, קשיים תזמורתיים של אינטונציה ואנסמבל, בלאנס עם הזמרת, ליווי הזמרת במקומות חופשיים יותר שאינם ריתמיים וכו'. כשיש תכנית עם אתגרים רבים כל כך, הריכוז בחזרות הוא מקסימלי והעבודה מאד יעילה. ההרגשה בחזרות היתה שכולנו במאמץ משותף צריכים להכין את התכנית באופן מיטבי. גם נוכחותם של המלחינים בחזרות עזרה לריכוז של כולם – כשהמלחין יושב ומאזין, באופן טבעי כולם משתדלים יותר.

מאד נהניתי לשתף פעולה עם עינת ארונשטיין, שהיא זמרת מדהימה. היא לומדת היטב ומשתלטת על יצירות בנות זמננו מהר ובמקצועיות, שרה מאד נקי ומאד מדוייקת ריתמית. ממש תענוג.

הקונצרט היה מרגש, נכחו בו מוסיקאים רבים, כולל המלחינים עצמם, והאנסמבל היה מאד מרוכז וממוקד.

סיימנו את הקונצרט עם יצירתו של אהרון חרל"פ "בשנת שבתון של אלוהים" לטקסטים של ניצול השואה יעקב ברזילי. המשורר יעקב ברזילי נכח אף הוא וקרא את השירים לפני ביצוע היצירה. זה היה מאד חזק. השירים הם מעין עדות של המשורר מהזוועות, והמוסיקה של אהרון חרל"פ מבטאת את העוצמה של הטקסטים היטב. הנה ביצוע היצירה מהקונצרט.

אם אתה שבוי של רצונות הקהל, אין סיכוי שתחדש

סיימנו את העונה, כאמור, בשבועיים אינטנסיביים במיוחד, ועכשיו אנחנו עסוקים במכירת מנויים לעונה הקרובה, ולשמחתנו הרבה הקהל נענה ורוכש מנויים. לאחרונה פורסם ראיון איתי ב"הארץ לייבלס" לקראת העונה הקרובה, ובו אני מדבר על הצורך לחדש ולהתאים את עצמנו לעולם של היום גם באולמות הקונצרטים, ואפילו משווה בין קהלי הקונצרטים השונים למתפללים בבתי הכנסת השונים. הנה קטע מהראיון. "עולם המוזיקה חייב להתאים עצמו לשינויים בעולם, לצאת מהשבלונות שמיישרות קו עם דור שמרן יותר, הנאחז בהרגלים ובפורמטים מאד מסוימים ומצקצק בכל פעם שמישהו מעז למחוא כפיים בין הפרקים", אומר טל בביקורתיות גלויה. "זה דומה להבדל בין בית כנסת אורתודוכסי, לבית כנסת רפורמי. בעוד שבבית הכנסת הרפורמי מקבלים אותך בזרועות פתוחות ונותנים לך תחושה שאתה רצוי, האורתודוכסיה, על כלליה הנוקשים, הודפת אותך אם אינך נוהג בדקדוק על-פי הכללים: מתי יושבים, מתי קמים, מתי שותקים. זה בדיוק כמו קונצרט קלאסי שמרני. אני מעדיף את הגישה הרפורמית. הקהל משתנה ואי אפשר לְרַצוֹת את כולם כל הזמן. אם אתה שבוי של רצונות הקהל, אין סיכוי שתחדש. המטרה שלנו, מאז ומתמיד, היתה לבסס אמון שיגרום לקהל לסמוך על הבחירות שלנו".

את הראיון המלא, עם פרטי עונת הקונצרטים הקרובה, ניתן לקרוא בלחיצה על הקישור הזה.

השארת תגובה Posted on 5 ביוני 20215 ביוני 2021 קישורים

לשמוע מהמקלחת את התזמורת מכוונת

החוזה שחסך בירוקרטיה

עם הסינפונייטה הסלובקית. צילם Roderik Kucavik

תמיד מרגש לחזור לתזמורת שכבר עבדתי איתה בעבר. במיוחד כשהזכרונות מהתזמורת, מהחזרות, מהקונצרט, מהעיר עצמה ומהאנשים – הם זכרונות טובים. ועוד יותר מרגש כשמדובר בנסיעה ראשונה שלי לקונצרט בחו"ל מאז החלה הקורונה. הפעם, בנסיעתי לסלובקיה לנצח על הסינפונייטה הסלובקית בז'ילינה, גם היה איזשהו חשש/אתגר – להצליח לטוס ולעבור שלוש ארצות לפני ההגעה לסלובקיה ללא בעיות או מחוייבות לבידוד בשל הקורונה.

וכך, מצוייד בבדיקת pcr שלילית שעשיתי בנתב"ג (לשם נסעתי במיוחד מחיפה) שלושה ימים לפני הטיסה, וכמובן בתעודת מתחסן ובחוזה מהתזמורת הסלובקית עם תאריכי השהייה שלי שם, עליתי לטיסה לוינה דרך טורקיה. בוינה, "הקלף המנצח" שלי היה החוזה מהתזמורת הסלובקית, ששכנע את הפקיד בביקורת הדרכונים שאני לא נשאר באוסטריה אלא עוזב מיד לסלובקיה ובכך נחסכה בירוקרטיה מיותרת. ואילו במעבר הגבול בין אוסטריה לסלובקיה, שם אמורה היתה להיות הבדיקה הקפדנית של כל מי שנכנס – להפתעתי ולהפתעת מנהל התזמורת שהסיע אותי – לא היה אף אחד. שום בדיקה. הכל היה פתוח לגמרי.

הפעם התזמורת אירחה אותי בדירה חדשה שמיועדת למנצחים שלה, דירה שנמצאת ממש בבניין של האולם. כך שלכל החזרות יכולתי לצאת דקה לפני תחילת החזרה, לשמוע מהדירה את הנגנים מתחממים ומכוונים בזמן שאכלתי ארוחת בוקר או בזמן המקלחת… זה היה מאד נוח. גם היה בית קפה בכניסה לבניין, כך שיכולתי לקחת קפה איכותי למעלה לדירה בכל יום.

מבחינת הנחיות הקורונה סלובקיה נמצאת בערך איפה שבארץ היינו בתחילת מרץ. המסעדות פתוחות לישיבה בחוץ בלבד, לקונצרטים מותר להכניס עד 50 אחוז תפוסת קהל וכו'. לשמחתי מזג האויר היה נפלא, כך שלא היתה שום בעיה לשבת בכל יום לאכול באחת המסעדות המצויינות בכיכר המרכזית בעיר העתיקה, להנות מהנוף היפה, ממזג האויר הנהדר ומהאוכל האיכותי.

יום הולדת בלי המשפחה

עם הכנר הראשי ג'סי רייס מברזיל והסולנית שרה דרגאן

במהלך שבוע החזרות חגגתי יום הולדת, לראשונה אחרי הרבה שנים בלי המשפחה. זה כמובן היה עצוב מצד אחד, אך מצד שני חגגתי עם התזמורת. הבאתי לחזרה עוגה מבית הקפה, התזמורת הגיבה בנגינה עבורי ובמתנות שהביא לי מנהל התזמורת. אחרי החזרה הלכתי עם הכנר הראשי והסולנית לחגוג במסעדה בכיכר שליד האולם. אמנם אני מתייחס אליהם כקולגות לכל דבר, והם באמת שניהם ברמה גבוהה מאד, אבל הבנתי ביום ההולדת הזה שהם ילדים ואני כבר לא… הגילאים של שניהם יחד (24 ו21) מגיעים לגיל שהייתי בו עד לפני יום ההולדת האחרון… ככה זה כנראה, מתבגרים.

תכנית מאתגרת מאד

הכנרת הנפלאה שרה דרגאן עם כינור הסטרדיבריוס שלה. צילם Roderik Kucavik

מקצועית, היתה הפעם הרבה עבודה. הסימפוניה הפסטורלית של בטהובן קשה מאד, ביצירה של משה זורמן "סויטה גלילית" יש אתגרים ריתמיים רבים, ובליווי הקונצ'רטו לכינור של פגניני האתגר הוא לעקוב אחרי הסולנית בשינויי הטמפו הרבים ובחופש הריתמי שהיא לוקחת. לכן, היה עלי לנהל את החזרות באינטנסיביות ובהקפדה על הזמנים, על מנת להספיק הכל. מה שחסך הרבה זמן עבודה היה ששלחתי לתזמורת מראש תוים של בטהובן עם סימונים וקשתות שלי. מכיוון שהסימונים והקשתות הם חלק בלתי נפרד מהקונספציה המוסיקלית, במיוחד בבטהובן, העבודה התחילה כבר במצב שהיה ברור לכולם מה אני רוצה מבחינה מוסיקלית. בסך הכל התזמורת שיתפה פעולה יפה מאד בחזרות, ניסתה לעשות מה שביקשתי וללכת איתי.
התכנית היתה מאד יפה, מגוונת ומאתגרת. היה בה שילוב של תקופות שונות, ארצות שונות וז'אנרים שונים. אני חושב שזה עזר להחזיק את התזמורת "עירנית" במשך כל הפרוייקט, וגרם לה להיות מרוכזת במשך חזרות שלמות. היו שני סולנים בתכנית – נגן האקורדיון הסלובקי תומס וליצ'ק, שאותו הכרתי עכשיו לראשונה. והכנרת הפולנייה הנהדרת שרה דרגאן, אותה הכרתי לפני כשנתיים בקוריאה. הפעם היא ניגנה על כינור סטרדיבריוס איכותי מאד, וזה העשיר עוד יותר את הצליל העשיר ממילא שיש לה.

קהל סלובקי חם ואוהד

צילם Roderik Kucavik

הפעם הקהל בסלובקיה היה כפי שזכרתי אותו מהפעם הקודמת. מאד אוהד, מאד נלהב. שניות ספורות אחרי שמתחילות מחיאות הכפיים כל הקהל עובר למחיאות כפיים בקצב קבוע, ובעלייה הבאה לבמה קמים על הרגליים. זה מאד מרגש. וכך גם בתפוסה של 50 אחוז בלבד ההרגשה היא שהאולם מלא לגמרי. דבר נוסף שקרה גם בפעם הקודמת וגם עכשיו – אנשים מהקהל דפקו בדלת חדר המנצח כבר בהפסקת הקונצרט וכשפתחתי בירכו אותי וביקשו ממני חתימה. ולאחר הקונצרט כשהלכתי לכיוון הככר וחלפתי על פני בתי הקפה ברחוב, יושבי המקום שנכחו בקונצרט מחאו לי כפיים. זה מסוג הדברים שקורים לי בחו"ל הרבה יותר מאשר בארץ. בסך הכל ההרגשה היתה שהקהל היה מאד שמח ונלהב לחזור לאולמות הקונצרטים, כפי שהיה בארץ בתחילת מרץ.

צילם Roderik Kucavik

אורחים מכובדים

שרת התרבות נטליה מילאנובה ובעלה, ומנהל התזמורת קארל המפל. צילם Roderik Kucavik

וכפי שלקונצרט הראשון שלי מול קהל עם סולני תל אביב בתחילת מרץ הגיע שר התרבות חילי טרופר, לקונצרט שלי עם הסינפונייטה הסלובקית הגיעה שרת התרבות הסלובקית – נטליה מילאנובה. פרט לה הגיע גם בועז מודעי, השגריר הישראלי בסלובקיה. שניהם הגיעו לז'ילינה במיוחד מברטיסלבה, מרחק של שעה נסיעה. את שניהם בירכתי מהבמה, ושניהם הגיעו אל מאחורי הקלעים בסיום הקונצרט והביעו את התלהבותם בפניי. עבור התזמורת חשובה במיוחד ההתלהבות של השרה, כי משרד התרבות הסלובקי תומך בתזמורת הזו בשיעור גבוה מאד מהתקציב שלה. השרה הביעה את התלהבותה מהקונצרט גם בעמוד הפייסבוק שלה כשכתבה "תודה על החוויה הפנטסטית בקונצרט של הסינפונייטה הסלובקית 'מוסיקה משלוש תקופות', תחת שרביטו של המנצח הישראלי ברק טל. מלוא הערכתי גם לכנרת המוכשרת שרה דרגאן, לנגן האקורדיון תומאס וליצ'ק ולתזמורת כולה".

ברכתי לשרה מילאנובה ולשגריר בועז מודעי על נוכחותם בקונצרט. צילם Roderik Kucavik

שוב נגמרו הסוללות?

עם האייפד על הבמה. צילם Roderik Kucavik

מזה שלוש שנים שאני מנצח מאייפד ולא מפרטיטורות מודפסות. היתרון הגדול בזה – חיסכון עצום במקום, מעבר נוח וקל מפרטיטורה לפרטיטורה מבלי להיסחב עם ספרים כבדים. בנוסף, כל הסימונים בפרטיטורה יכולים להיות יותר נקיים ומסודרים – עם מרקרים, וסימונים שחורים בגדלים שונים, וכל פרטיטורה מסומנת ניתן להעביר אחר כך לקובץ pdf ולשלוח. בתכנה שאיתה אני עובד ניתן לסמן התחלות של פרקים או מקומות שרוצים להתחיל לעבוד מהם, ניתן לסדר את העמודים כך שאם יש קפיצות או חיתוכים לא יהיה צורך לחפש את העמוד שאליו קופצים. כל אלה יתרונות ברורים ומובהקים. אבל לדבר אחד צריך לדאוג תמיד – שהאייפד יעבוד. הבטריה של האייפד שלי כנראה חלשה, וכבר במהלך החזרה הראשונה שלי, האייפד כבה כי נגמרה הבטריה. למזלי על הבמה היה שקע חשמלי שבאמצעותו יכולתי לחבר את האייפד למטען ולהמשיך את החזרה. וכך, במשך כל החזרות האייפד היה מחובר למטען. בקונצרט הייתי זקוק לאייפד רק ליצירתו של משה זורמן שפתחה את הקונצרט, כלומר למשך כ-20 דקות בלבד, כי על שאר התכנית ניצחתי ללא פרטיטורה. אז הפעם, לעשרים הדקות האלה האייפד החזיק מעמד בקונצרט. עכשיו אצטרך להחליף בטריה או להחליף אייפד בהקדם!