יצירה חדשה של ברהמס

קונצ׳רטו של ברהמס בבכורה ישראלית

גיל גרבורג וסיון סילבר

את עונת הקונצרטים של סולני תל אביב נסיים בקונצרטים מיצירותיו של ברהמס, ביחד עם צמד הפסנתרנים הבינלאומי גיל גרבורג וסיון סילבר. קונצרט מיצירות ברהמס זה בדרך כלל משהו שאופייני לתזמורת סימפונית גדולה ולא לתזמורת קאמרית כמו סולני תל אביב. יצירותיו התזמורתיות של ברהמס מתוזמרות להרכב גדול, עם כלי נשיפה רבים וקבוצות מיתרים גדולות. אז איך בכל זאת האנסמבל יופיע בקונצרט מיצירות ברהמס? לא מזמן נכתבה "יצירה חדשה" של ברהמס, שזוכה להצלחה ולביצועים רבים בעולם – קונצ׳רטו לפסנתר ב-4 ידיים עם תזמורת כלי קשת. נכון שעברו כבר יותר מ120 שנה מאז פטירתו של ברהמס, וכמובן שלא הוא כתב את הקונצ׳רטו הזה, אבל זהו עיבוד המבוסס על רביעיית הפסנתר המפורסמת שלו בסול מינור. את הקונצ׳רטו כתב ריכארד דונסר האוסטרי, עבור גיל וסיון, והם בעלי הזכויות הבלעדיות לבצע אותו. אחרי שהם כבר ביצעו ואף הקליטו אותו עם תזמורות רבות ברחבי אירופה, הם מגיעים לבצע אותו, בפעם הראשונה בישראל – עם סולני תל אביב. יהיה מאד מסקרן, ואנחנו כבר נרגשים לקראת המפגש עם היצירה ואיתם ולקראת הקונצרטים. עוד נבצע בתכנית עיבוד שלי לחמישיית המיתרים אופ. 111 של ברהמס, וריקודים הונגריים של ברהמס.

הקונצרטים יתקיימו במוצ"ש 22.6.19 באודיטוריום רפפורט בחיפה, וביום א 23.6.19 באודיטוריום הקונסרבטוריון הישראלי למוסיקה, תל אביב.

תזמורת מקצועית עם נגנים צעירים

כשהחלו 26 נגני התזמורת הייצוגית של קונסרבטוריון גבעתיים לנגן את סרנדת קרן הדואר של מוצרט, באמת היה נדמה שיושבת על הבמה תזמורת מקצועית. פשוט תענוג לנצח על קבוצה כזו מדהימה של נגנים. לגבש אותם מבחינת סגנון, ארטיקולציה, אנרגיה ואופי, ולקבל תגובה מיידית גם לכל בקשה מילולית ובמיוחד לכל פרט שאני מראה בידיים – זו חוויה נהדרת. זו תזמורת שמגיבה מהר כמו תזמורת מקצועית (ולפעמים אפילו יותר מהר), ועובדת עם הרבה שמחה והנאה בכל חזרה. מול אולם מלא בתיאטרון גבעתיים הופענו לפני כשבועיים בקונצרט סיום השנה של הקונסרבטוריון, וביצענו את הפרק השני מסימפוניה מס׳ 2 של שוברט, ואת הפרק הראשון מסרנדת קרן הדואר של מוצרט. זה היה עבורי סיכום העבודה איתם במהלך השנה, ולשמחתי זה היה קונצרט שהציג אותם במיטבם.

אחד המדדים שבאמצעותם אני בוחן קשר שלי עם תזמורת (כל תזמורת מילדים ועד מקצוענים) הוא עד כמה אני מרשה לעצמי להפתיע אותם בקונצרט, להיות ספונטני ולעשות דברים אחרת מאשר בחזרות. ככל שאני מרשה לעצמי להיות יותר ספונטני ומפתיע, זה סימן שאני יותר סומך עליהם ויותר מרגיש אותם מקרוב. אם אני מנצח בקונצרט בדיוק כמו בחזרות זה בד"כ בגלל שאני לא מספיק סומך על התזמורת. עם התזמורת של גבעתיים הייתי מאד ספונטני בקונצרט, וסמכתי עליהם במאה האחוז שהם יהיו איתי. והם אכן היו איתי בכל רגע, ונתנו מעצמם הכל. תענוג.

צליל מתוק וחם

איתמר זורמן עם האנסמבל

התכנית האחרונה שלנו באנסמבל היתה מאתגרת, מעניינת וקשה. בסרנדה למיתרים של צ׳ייקובסקי יש מעבר לקשיים הטכניים בכל אחד מהתפקידים, גם קשיים של נגינה ביחד בכל קבוצה, קשיים של אחידות ריתמית ונגינה אנסמבלית, אינטונציה בפסז׳ים, ובנייה של כל פרק מבחינה מוסיקלית ואספרסיבית. בקונצ׳רטו לכינור ברה מינור של מנדלסון יש לתזמורת תפקיד מאד גדול ומשמעותי, עם הרבה אוניסונים, פסז׳ים מורכבים, פוליפוניה שבה לכל קבוצה תפקיד משמעותי, והרבה מאד מקומות שקופים שבהם אם הנגינה לא לגמרי אחידה מיד ניתן להבחין בזה. וביצירה של איל אדלר "קוים נשברים" לכינור ותזמורת מיתרים הקושי העיקרי לכל נגן הוא להצליח לנגן את תפקידו בזמן הנכון ולעקוב אחרי הניצוח מבלי לטעות (כמובן שגם למנצח הקושי הוא להצליח לנצח על הכל מאד ברור, ללא טעויות ומבלי לבלבל את הנגנים). בתקופת החזרות הקצרה והאינטנסיבית שלנו ניסיתי לעבוד מהר וביעילות כך שהתכנית תהיה מוכנה ותבוצע בסטנדרטים הגבוהים של האנסמבל. שיתוף הפעולה עם איתמר זורמן, שהצטרף אלינו ביום השלישי של החזרות, היה מצוין. הנגינה שלו כל כך יפה, רגישה ומוסיקלית, והצליל שלו מתוק וחם, כך שזה התאים מאד לקונצ׳רטו של מנדלסון. ההנאה מהנגינה שלו היתה גדולה, גם לתזמורת וגם לקהל. וגם ביצירה מודרנית קשה ומורכבת יותר להאזנה מאשר מנדלסון, כמו זו של איל אדלר, נגינה סולנית כל כך טובה כמו זו של איתמר עוזרת להבין את המוסיקה ולהנות ממנה.

האנסמבל מבצע את הסרנדה של צ׳ייקובסקי

בסרנדה של צ׳ייקובסקי המוסיקה המצויינת והתפקידים המאתגרים דירבנו את כל הנגנים לתת את המקסימום כדי להגיע לביצוע ברמה הגבוהה ביותר. פתחנו את הקונצרט בקטע ההפתעה, והפעם אלה היו שלוש מתוך המיניאטורות לתזמורת מיתרים של צינצדזה הגיאורגי, מיניאטורות שאת חלקן ביצענו בתכנית עם אנדראס שול בנובמבר, והקהל מאד התלהב מה.

איל אדלר, איתמר זורמן ואני

התכנית הזו היתה באמת מלהיבה ויוצאת דופן עבורנו, ובשני הקונצרטים (ובמיוחד בראשון מביניהם שהיה בתל אביב) נהניתי מאד הן מהמוסיקה, הן מהסולן, והן מהנגינה הנהדרת של האנסמבל. בסיומו של כל אחד מהקונצרטים גם ביצענו כהדרן את הקטע "סוליקו" של צינצדזה, מתוך המיניאטורות שניגנו כהפתעה בתחילת הקונצרט. התגובות שקיבלנו טובות ונלהבות, הנה כמה מהן:

"היה קונצרט מ ש ו ב ח. עונג צרוף"

"תודה על קונצרט משובח"

"נשמע מעולה"

קוריאה. אנחנו מגיעים

ארבע תכניות שונות, וארבעה קונצרטים בשישה ימים בפסטיבל המוסיקה הבינלאומי בבוסאן שבדרום קוריאה – זה מה שצפוי לאנסמבל ולי בסוף אוגוסט. אחרי שהופעתי בפסטיבל הזה לפני שנתיים כמנצח אורח, הפעם הוזמנתי להגיע לשם עם התזמורת שלי, סולני תל אביב, שתשמש כתזמורת הבית, וזה כבוד גדול עבורנו. הסימפוניה השביעית של בטהובן, הסימפוניה האיטלקית של מנדלסון, סימפוניית האפנר של מוצרט, קונצ׳רטו לפסנתר "הקיסר" של בטהובן, קונצ׳רטו לכינור של מנדלסון, קונצ׳רטו לקלרינט של מוצרט, ועוד יצירות נפלאות רבות ירכיבו את הרפרטואר שלנו בהופעותינו בפסטיבל. קונצרטים באולמות גדולים ויוקרתיים, כולל קונצרט הפתיחה החגיגי של הפסטיבל, ושיתופי פעולה עם כמה סולנים בינלאומיים. וכמובן, ביקור בעיר הנהדרת בוסאן, עיר שכל כך אהבתי כשהייתי בה לפני שנתיים. מחכים מאד לסיור המיוחד הזה, אמשיך לעדכן בקרוב.

מאחל חג שבועות שמח לכל קוראי הבלוג!

מודעות פרסומת

שינויים דרמטיים בחיים

חודש לא שגרתי

תינוקת חדשה, מעבר דירה, קונצרטים עם האנסמבל באוסטריה ועם הסינפונייטה הסלובקית בסלובקיה – כל אלה קרו תוך כדי הארועים ה"שגרתיים" בחיי, ובתוך חודש אחד בלבד. חודש עם כל כך הרבה אירועים, אישיים ומקצועיים, כשהכל מתוזמן היטב, ארוע רודף ארוע – לא היה לי עדיין בחיים.

זה התחיל במעבר דירה לביתנו החדש והיפה ברמת בגין בחיפה. המעבר אמנם הגיע אחרי מספר חודשים של שיפוץ, הכנות, העברות של חלק מהדברים והתחלה של סידור ועיצוב הבית עוד לפני המעבר, אבל למרות כל ההכנות והציפייה – המעבר עצמו היה שינוי דרמטי בחיים, התחלה של פרק חדש. את הימים שאחרי המעבר, למרות שהיו ימי עבודה, הקדשנו בזמננו הפנוי לפריקה וסידור הבית. למזלנו, כמה ימים אחר כך הגיעה חופשת הפסח, כך שיכולנו לנצל את מרבית ימי החופש לסידור ועבודות תיקון.

הנוף מהמרפסת בביתנו החדש

 

מיד לאחר הפסח נפגשתי עם האנסמבל לחזרת הכנה בארץ לקראת נסיעתנו לקונצרט באוסטריה, חזרה שהיתה מאד אינטנסיבית כי היינו צריכים לעבור בה על כל התכנית. כעבור יומיים המראנו לאוסטריה, ושם, כמעט ללא רגע מנוחה – נסענו ארבע שעות לקלגנפורט, קיימנו חזרה של ארבע שעות באולם בקלגנפורט, הלכנו לישון, ובבוקר שוב חזרה של שלוש שעות ובערב קונצרט. הקונצרט עצמו היה הצלחה גדולה, ומול אולם מלא, קיבלנו תשואות רבות וביקורת משבחת, אך מיד למחרת האינטנסיביות המשיכה. מוקדם בבוקר נסעתי עם האנסמבל לוינה – נסיעה של ארבע שעות, נפרדתי מהנגנים והמשכתי לז'ילינה שבסלובקיה – נסיעה של שלוש שעות נוספות. כבר באותו היום היתה לי חזרה ראשונה עם הסינפונייטה הסלובקית, חזרה שקוצרה לבקשתי לשלוש שעות בלבד, בגלל ערב יום הזיכרון. למחרת היה יום "רגוע" – חזרה של ארבע שעות בלבד בבוקר בז'ילינה, ואח"כ חצי יום חופשי, ללא נסיעות. למחרת היתה לי בבוקר חזרה גנרלית ובערב קונצרט עם הסינפונייטה הסלובקית, שהיה גם הוא מאד מוצלח. הנה כמה תמונות שקיבלתי מסלובקיה.

ביום שישי, 10.5 בבוקר יצאתי לוינה, ומשם טסתי לארץ, בטיסה המוקדמת ביותר האפשרית (כנראה שהרגשתי את מה שעומד לקרות ולקחתי טיסה מוקדמת יותר מזו שהתבקשתי ע"י התזמורת לקחת). הגעתי ארצה לפנות ערב, ולאחר פגישתי המרגשת עם האשה והילדה, וארוחת ערב ראשונה ביחד – הלכנו לישון. אותו לילה היה דרמטי ומרגש מאד. קמנו כולנו בסביבות 2 וחצי לפנות בוקר, לקריאותיה של אשתי, נסענו ישר לבית החולים, וכעבור כמה שעות, בשבת קצת לפני השעה שבע בבוקר – נולדה בתנו השנייה, אודליה.

הילדה שלי

הכל קרה כל כך מהר, גם הלידה עצמה. ועכשיו, שבוע אחרי כל הארועים האלה, אני מתחיל לעכל את כל מה שקרה, ומנסה לחזור ל"שגרת החיים" שלי. הלידה עברה בשלום, כולן בריאות, וכל המשפחה כבר בבית כמה ימים. החיים עם שלוש בנות בבית הרבה יותר מורכבים מאשר עם שתיים בלבד, אבל זה אושר גדול עבורי.

 

קונצ'רטו לכינור בגיל 13

הכנר איתמר זורמן

קשה להאמין שאת הקונצ'רטו לכינור שלו ברה מינור כתב מנדלסון כשהיה רק בן 13. באמת לא ייאמן. זו יצירה יפהפיה, וירטואוזית, מלודית, פוליפונית ומאד מהנה, שנשמעת כיצירה בשלה של מלחין בוגר. את היצירה הזו נבצע בשבוע הבא עם הכנר הנהדר איתמר זורמן. התכנית כולה נפלאה ומגוונת: לצד שתי יצירות רומנטיות יפהפיות – הסרנדה למיתרים של צ'ייקובסקי והקונצ'רטו לכינור ברה מינור של מנדלסון – נבצע גם את הקונצ'רטו לכינור "קוים נשברים" של איל אדלר. אדלר הוא מלחין עטור פרסים שבעבר ביצעתי כמה מיצירותיו, ובהן גם הקונצ'רטו הזה לכינור שאותו נבצע עם איתמר זורמן. החוויה בעבודה על יצירותיו של איל תמיד טובה ומעניינת. השפה שלו, למרות שהיא א-טונאלית, היא מאד ברורה ומובנת, ויש במוסיקה שלו הרבה צבעים, הבעה, רגעים דרמטיים, ודיאלוגים מעניינים. אני מצפה מאד לעבוד שוב על יצירתו "קוים נשברים", והפעם עם סולן בינלאומי מהרמות הגבוהות ביותר. תהיה לנו בקונצרט, כמיטב המסורת, גם הפתעה. הפעם אלה יהיו כמה קטעים מאד מהנים עם אופי עממי, שמעבר לזה לא אגלה. אבל כדאי מאד לבוא לשמוע.

 

רגעים ספונטניים והפתעות

לא יודע אם זה מקובל בקונצרטים של הסינפונייטה הסלובקית או לא, ואם זה קורה לעיתים קרובות או לא, אבל לקבל מחיאות כפיים קצובות כשכל הקהל נעמד על הרגליים בסיום הסימפוניה האיטלקית של מנדלסון – זה מרגש. ובאמת התרגשתי, לא רק בסיום הקונצרט אלא לכל אורך הערב. בגלל כמות החזרות המעטה שהיתה לנו (הוזמנתי לבוא לנצח על הסינפונייטה הסלובקית בהתראה קצרה ולא יכולתי להגיע לחזרה הראשונה בגלל הקונצרט עם האנסמבל, אז למעשה היתה לנו חזרה אחת פחות מהמתוכנן), ביקשתי מהנגנים בחזרה הגנרלית לשים לב אלי היטב בקונצרט. ידעתי שהרבה מהניואנסים, שלא הספקתי לעבוד עליהם ביסודיות בחזרה, אצטרך להראות להם בקונצרט באמצעות הידיים. גם הכנתי אותם לכך שיהיו בקונצרט רגעים ספונטניים והפתעות. בקונצרט עצמו, כבר מתחילתו יצרתי כמה "הפתעות" כאלה, כדי להגביר את הדרמה במוסיקה (וגם לגרום לנגנים להיות בשיא הריכוז). בפתיחה קוריאולן של בטהובן, כבר אחרי שתי תיבות יש הפסקה של כל התזמורת. דממה. הארכתי אותה קצת יותר ממה שכתוב, כדי ליצור מתח, וכך גם בהפסקה התזמורתית הבאה כעבור שתי תיבות נוספות. זה עבד מצוין. לכל אורך הקונצרט הרגשתי שהנגנים הולכים איתי לגמרי, מגיבים לכל רובאטו (חופש ריתמי) שאני לוקח, ויוצרים את המוסיקה ביחד איתי. הפתיחה הדרמטית של בטהובן באמת היתה עוצמתית בקונצרט, וכשהיא הסתיימה היה שקט ארוך ומתוח לפני מחיאות הכפיים של הקהל. בהמשך הערב הצטרף אלי הצ׳לן היפני בן ה-23 מיצ׳יאקי אואנו לביצוע הקונצ׳רטו לצ׳לו בדו מז׳ור של היידן. הוא זכה לתשואות רמות הן מהקהל והן מהנגנים על נגינתו המוסיקלית והוירטואוזית, וסיים בהדרן מתוך סויטה של באך לצ׳לו סולו. ולאחר ההפסקה, כאמור, ביצענו את הסימפוניה האיטלקית של מנדלסון. הרגשתי בביצוע שהתזמורת בדריכות שיא, יוצרת יחד איתי את המתח וההרפיה שיש במוסיקה של מנדלסון, את הפראזות הארוכות בנושא השני, מגיבה אלי היטב לכל הדינמיקות שהראיתי להם, כולל אלה שלא תוכננו מראש, ונמצאת כל כולה לגמרי במוסיקה. כל קבוצות התזמורת ניגנו היטב, היתה תחושה מאד חזקה של ביחד. בפרק האחרון לקחתי טמפו די מהיר, והקפדתי לשמור עליו לכל אורך הפרק. הנגנים הגיבו מצוין. וכאמור, לאחר סיום הפרק האחרון, הקהל פרץ במחיאות כפיים סוערות ונעמד על רגליו במשך דקות ארוכות. בהחלט סיום מרגש לערב מרגש.

לאחר הקונצרט הלכתי לאכול עם ידיד שלי שגר בסלובקיה והגיע לז׳ילינה מעיר אחרת במיוחד כדי לשמוע את הקונצרט שלי. כשנכנסנו למסעדה ישבו שם כמה אנשים שהיו בקונצרט, והם החלו למחוא לי כפיים שוב.

כך הסתיים לו שבוע מרגש מאד שבו הייתי עסוק אך ורק במוסיקה, ללא דאגות היומיום. מצד אחד, כיף גדול. חלום. מצד שני – כמובן שדאגות היומיום צצו ועלו להן בראשי במהלך השבוע, ובמיוחד בלילות, וזה הקשה עלי מאד לישון לכל אורך השבוע. מקוה שכשאפגוש בבית את אשתי ובתי ואחזור לישון במיטתי, גם אצליח לישון יותר טוב מאשר בשבוע האחרון.

הנוף של סלובקיה, בדרך לשדה התעופה בוינה לקראת הטיסה חזרה ארצה.

ובינתיים הגיעה אלי ביקורת שנכתבה בקלגנפורט על הקונצרט של האנסמבל בתחילת השבוע. הביקורת מצויינת ומחמיאה מאד הן לסולן עמית פלד והן לאנסמבל –

"הסימפוניה מס׳ 29 של מוצארט הצעיר, ללא ספק אחת מהיפות ביותר, נוגנה ברעננות משתפכת והיתה מלאת חיים. לאור מחיאות הכפיים הרבות הם חזרו וניגנו את הפרק הרביעי המפורסם".

ערב בלתי נשכח בקלגנפורט

חשמל באולם

הקונצרט בקלגנפורט היה מרגש, מוצלח ובלתי נשכח. האולם היה מלא לגמרי (600 מקומות). כבר ביצירה שפתחה, האדג׳יו של ברבר, הרגשנו את החשמל באולם. לאחר הסיום החרישי של היצירה היתה באולם דממה מתוחה שנמשכה כחצי דקה לפני שהקהל החל למחוא כפיים.

אחר כך, כשהצטרף אלינו הסולן עמית פלד, הוא ביצע איתנו את וריאציות רוקוקו של צ׳ייקובסקי. זה היה ביצוע מאד ספונטני, עם הרבה גוונים, רגעים חופשיים מאד, וגם הפתעות בדינמיקה שהוא עשה רק בקונצרט ולא תוכננו מראש. היה כיף ליצור איתו ביחד ולהגיב מיידית לכל ניואנס שלו, כך שהליווי יתאים למה שהוא עושה. אחרי ההפסקה ביצענו את "קדיש" של מרק קופיטמן. דברי ההקדמה של עמית על היצירה, על מה שהיא מתארת, על המאבק שמתחולל אצל הבן שצריך לומר קדיש על אביו, על התמונות השונות מחייו של האב שחולפות במוחו של הבן – כל אלה עזרו מאד לקהל לחיות ולהרגיש את היצירה ואת הביצוע, להיות קשובים מאד לדיאלוגים ולמאבק בין הסולן לתזמורת. ה"קדיש" של קופיטמן היה גולת הכותרת של הקונצרט. עבדנו מאד קשה על היצירה הזו על מנת להכין אותה הכי טוב, והקהל הגיב בהתלהבות רבה, הן למוסיקה המרגשת, והן לביצוע העמוק של עמית איתנו.

עמית ואני ברגע של מנוחה בהפסקת הקונצרט.

בסימפוניה מס׳ 29 של מוצרט היינו כולנו מאד משוחררים. זה איפשר לי להיות ספונטני, וליצור עם הרבה הנאה ביחד עם האנסמבל, להפתיע מידי פעם בדינמיקות ובטיימינג, ובעיקר לשמור על דמיון והתלהבות לאורך הביצוע כולו. הקהל הגיב בהתלהבות רבה, ובגלל שלא היה לנו הדרן מוכן, ניגנו כהדרן שוב את הפרק האחרון מהסימפוניה, אבל באופן שונה. אחרי הקונצרט הקהל רכש דיסקים של האנסמבל (באחד מהם יש ביצוע של קדיש עם עמית פלד מקונצרט הבכורה של האנסמבל ב2001), ואני הלכתי לחגוג עם הנגנים, עם הסולן, ועם האורחים שהיו לי בקונצרט – נגנים מהתזמורת שניצחתי עליה בקלגנפורט לפני שנתיים ואיתם אני עדיין בקשר.

הקונצרט כולו, הביצועים המחשמלים של הסולן ושל האנסמבל, ההתלהבות של הקהל שמילא את האולם, והחגיגה הגדולה שהיתה לאחר הקונצרט, כולל המפגש עם חבריי מקלגנפורט מלפני שנתיים – כל אלה יצרו הרגשה של ערב חד פעמי ובלתי נשכח.

וכך, בסביבות השעה אחת בלילה הלכתי לישון, למשך ארבע שעות בלבד, כי בשש כבר היתה לנו ארוחת בוקר מוקדמת במלון ומיד אחריה יצאנו מקלגנפורט לוינה.

חזרה אחרי 7 שעות נסיעה

אחרי כארבע שעות נסיעה עם האנסמבל מקלגנפורט לשדה התעופה בוינה, נפרדתי מהנגנים, כדי להמשיך לעוד שלוש שעות נסיעה לסלובקיה. נהג של הסינפונייטה הסלובקית לקח אותי לעיר ז׳ילינה בסלובקיה, שם מתקיימות החזרות ושם יתקיים הקונצרט הערב.

הגעתי לז׳ילינה בשעה 14.00 וב16.00 כבר התחלתי חזרה, כי ביקשתי לסיים עד 19.00 בגלל ערב יום הזיכרון. התחלתי את החזרה עם הסימפוניה האיטלקית של מנדלסון, ומיד הרגשתי שגם התזמורת מצויינת וגם האקוסטיקה באולם מצויינת.

האולם הנהדר בז׳ילינה, סלובקיה.

זה היה מצד אחד כיף גדול, ומצד שני מאתגר – כשהתזמורת כל כך טובה ומגיבה כבר בקריאה הראשונה לכל ניואנס שאני מראה, צריך תוך כדי הביצוע הראשון לחשוב מהר ולהחליט איך ועל מה לעבוד איתם כך שיהיה מעניין ומועיל. החלטתי לעבוד בעיקר על עניינים מוסיקליים שקשורים בבלאנס ובארטיקולציה, והתזמורת שיתפה פעולה מאד יפה, קיבלה את כל השינויים שעשיתי (בקשתות, דינמיקות וכד׳) והלכה איתי. אחרי החזרה, הייתי מאד מאד עייף, חיפשתי מקום קרוב לאכול, חזרתי למלון והלכתי לישון. בבוקר המחרת, יום הזיכרון, קמתי לחזרה נוספת עם התזמורת, והפעם גם עם הסולן – צ׳לן יפני בן 23 שזכה באיזושהי תחרות בינלאומית לאחרונה. הוא ניגן (מצוין) את הקונצ׳רטו לצ׳לו של היידן בדו מז׳ור. המשכתי את החזרה בלעדיו עם הסימפוניה של מנדלסון והפתיחה "קוריאולן" של בטהובן. המזל הגדול שלי, זה שעל כל היצירות שבתכנית הזו ניצחתי כבר הרבה פעמים, כך שיכולתי לנהל את החזרות בטבעיות גם בלי שהיה לי זמן ללמוד מראש את הפרטיטורות. החזרה היתה טובה מאד, הצלחתי בזמן מאד קצר להוליך את התזמורת לכיוון הביצוע שלי – מבחינת סגנון הנגינה, האופי, הקלילות וכו׳. אחה"צ, אחרי מנוחת הצהריים, ואחרי התייחדות עם חללי מערכות ישראל בדקת דומיה בעמידה בחדרי (מנהג שלי בכל פעם שאני לא בארץ ביום הזיכרון), כבר ישבתי ללמוד קצת, בעקבות שתי החזרות ולקראת החזרה הגנרלית הבוקר. וגם הספקתי קצת להסתובב בעיר היפה והשקטה הזו ולהתרשם מהנופים שסביבה.

הבוקר, יום העצמאות של ישראל, תהיה החזרה הגנרלית, ובערב הקונצרט.

חג עצמאות שמח מסלובקיה

חוויות מאוסטריה

כעשרה נגנים שהגיעו מהארץ, יחד עם נגנית אחת שהגיעה מבאזל, נפגשו במוצ"ש בלילה במלון בוינה ללילה שלפני נסיעתנו לקלגנפורט.

לאחר שנכנסנו לחדרים, נפגשנו שוב, כמעט כולנו, במסעדה של המלון לארוחה לילית שמחה ומשוחררת.

בראשון בבוקר, בשדה התעופה בוינה, נפגשנו עם נגני האנסמבל שהתקבצו מיעדים שונים באירופה, ועם הסולן עמית פלד, לנסוע יחד לקלגנפורט, נסיעה שאורכת כ4 שעות. הדרך מאד יפה, הנוף נהדר, ומזג האויר חורפי וקודר, ואפילו הצלחנו לראות ולהרגיש קצת שלג.

באותו בוקר קיבלתי הודעה מצערת שאחת הנגניות שלנו, שהיתה אמורה להצטרף מפראג, לא יכולה לנגן כי היא שברה את היד. הצלחתי למצוא מחליפה מקומית – הכנרת הראשית בתזמורת האופרה של קלגנפורט, שבהתראה קצרה הסכימה להצטרף אלינו.

הגענו לקלגנפורט, התארגנו בחדרים, וכעבור כשעתיים של מנוחה התחלנו ללכת לעבר אולם ה"קונצרטהאוס", שם יתקיים הקונצרט בערב. בדרך עוד ראינו את מודעות הפרסום של הקונצרט.

התחלנו את החזרה עם הסימפוניה של מוצרט, ומיד הרגשנו גם עד כמה האולם מצוין, ולא פחות חשוב – שהתזמורת איכותית, מהירה, קשובה.

העבודה על הסימפוניה של מוצרט התקדמה בקצב מהיר, ולאחר ההפסקה הצטרף אלינו הסולן עמית פלד, לוריאציות רוקוקו של צ׳ייקובסקי ול"קדיש" של קופיטמן.

החזרה כולה נמשכה ארבע שעות, וכשסיימנו בעשר בלילה, כולם היו גמורים מעייפות. חלק מהנגנים עוד הלכו לאכול, לשתות ולבלות במקום סמוך לאולם, אני העדפתי לחזור לחדר וללכת לישון.

הבוקר צפויה לנו החזרה הגנרלית, ואחרי מנוחת צהריים, חזרת בלאנס (הקונצרט מוקלט לרדיו המקומי) ובערב הקונצרט. מהדיווח שקיבלתי, האולם אמור להיות מלא.

מצפה מאד ליום העמוס והמרגש. אמשיך לעדכן

רעיון די משוגע

מפגש חברים מרגש

הצ'לן עמית פלד ואני בחזרות עם האנסמבל ב2013

כשההקמתי את האנסמבל, בכל פרוייקט השתתפו לא מעט נגנים שהיו מגיעים ארצה במיוחד מאירופה בשביל לנגן באנסמבל. זה תמיד ריגש אותי – כל פרוייקט הפך ל"מפגש חברים מרגש". כיום, מרבית נגני האנסמבל גרים בארץ, ורק בודדים מגיעים מאירופה לנגן באנסמבל באופן קבוע. לעומת זאת, כשהאנסמבל נוסע להופיע בחו"ל, ובמיוחד באירופה – תמיד ישנה קבוצה גדולה יותר של נגנים שגרים באירופה, אשר מצטרפים לאנסמבל לנסיעה. וכך נוצר מצב שמה שהיה פעם "מפגש מרגש בכל פרוייקט בארץ", שלכבודו התאספו נגנים שגרים באירופה, הפך להיות "מפגש מרגש בכל פרוייקט בחו"ל", שלכבודו מתקבצים הנגנים מרחבי אירופה. כך יהיה מחרתיים, ביום שני, כשהאנסמבל יופיע בקלגנפורט באוסטריה במסגרת סדרת קונצרטים בקונצרטהאוס של קלגנפורט. הערב תצא מהארץ לוינה קבוצה אחת של נגנים, מחר בבוקר יצטרפו אליה נגנים שיגיעו מלייפציג, ברלין, באזל ותל אביב, ויחד ניסע כולנו לקלגנפורט, שם נפגוש נגנים נוספים שיגיעו מפראג, מילאנו ומקלגנפורט עצמה (כמו האבובן הראשון שלנו ניר גבריאלי, שכיום מכהן כאבובן ראשון בתזמורת האופרה בקלגנפורט).

שלשום קיימנו בארץ חזרת הכנה, בהרכב חסר וללא הסולן. למדנו את התכנית, עברנו על היצירות, והבאנו אותן למצב שעם התוספת של המצטרפים מאירופה, בזמן מאד קצר ניתן יהיה להגיע מוכנים לקונצרט.

עם האנסמבל יופיע כסולן הצ'לן עמית פלד, שינגן את וריאציות רוקוקו של צ'ייקובסקי ואת "קדיש" של מרק קופיטמן. עוד ננגן את האדג'יו למיתרים של ברבר ואת הסימפוניה מס' 29 של מוצרט.

עמית פלד, מעבר להיותו חבר קרוב שלי כבר למעלה מ-20 שנה, הוא גם אחד מהאנשים הבודדים שתמכו בי וסייעו לי בהקמת האנסמבל ב-2001. הוא האמין שיש לזה סיכוי להצליח, ונתן לי הרבה כוח לעשות את זה וללכת על הפרוייקט הזה, פרוייקט שבמציאות הישראלית של 2001, כשתזמורות והרכבים מוסיקליים רבים התפרקו, נקלעו למשברים כלכליים, ופשטו רגל, היה נראה כרעיון די משוגע.

 

הקפצה בתזמון מושלם

למוסיקאי שגר בארץ, נסיעה להופיע באירופה היא עניין הרבה יותר מורכב מאשר למוסיקאי שגר באירופה. בתוך אירופה, נסיעה בין ארצות, בין אם ברכבת ובין אם בטיסה, היא נוחה ומהירה, ולפעמים נסיעה למדינה שכנה יכולה לקחת רק שעתיים-שלוש ברכב או ברכבת. מהארץ, לעומת זאת כל נסיעה לאירופה מחייבת טיסה, לפעמים עם קונקשן ארוך, והרבה התארגנות. לכן, כשקיבלתי הזמנה לפני כשבועיים להופיע בקונצרט בסלובקיה עם הסינפונייטה הסלובקית, במקום מנצח יפני שביטל את הגעתו, הייתי מאושר שזה יצא בדיוק בסמוך למועד הקונצרט של האנסמבל באוסטריה. כך, למעשה, קיום הקונצרט התאפשר עבורי, ללא התארגנות מיוחדת וללא השקעה של זמן, אנרגיה וכסף. נסיעה מוינה לז'ילינה שבסלובקיה אורכת כשלוש שעות בלבד. לכן, בבוקר המחרת של הקונצרט שלנו בקלגנפורט נציג של הסינפונייטה הסלובקית יאסוף אותי מוינה ויסיע אותי לסלובקיה. עוד באותו אחה"צ אקיים את החזרה הראשונה שלי שם (היא היתה אמורה להתקיים בבוקר אך נדחתה לאחה"צ כדי שאספיק להגיע), וכעבור יומיים אופיע שם בקונצרט. בקונצרט בסלובקיה אבצע את הפתיחה קוריאולן של בטהובן, קונצ'רטו לצ'לו של היידן, עם צ'לן יפני, וסימפוניה מס' 4 "האיטלקית" של מנדלסון.

 

ביקור חוזר בקוריאה, והפעם עם האנסמבל

לפני כשנתיים ניצחתי על הפילהרמונית של בוסאן (דרום קוריאה) במסגרת פסטיבל שהתקיים בעיר. בקיץ הקרוב אסע לשם שוב, אך הפעם הנסיעה לשם תהיה עם האנסמבל כולו, ובהרכב גדול. האנסמבל הוזמן להיות תזמורת הבית של הפסטיבל, ויופיע בארבעה קונצרטים עם ארבע תכניות שונות. משמח אותי מאד, גם שהוזמנתי לשם שוב, ובמיוחד שתהיה לי האפשרות להביא לשם את האנסמבל ולחשוף אותו לקהל הקוריאני החם והאוהד. הנה ביצוע הפרק הראשון מהקונצ'רטו לקלרינט של ובר, מההופעה שלי שם עם הפילהרמונית של בוסאן ב-2017, עם קלרניטן צעיר מאורוגוואי.

 

 

הסולן שיופיע

עונות מתחלפות בקצב מסחרר

אוירה משפחתית

 

הפרוייקט האחרון, עם עונות השנה של פיאצולה ושל ויולדי, היה מאד מיוחד – גם עבור נגני האנסמבל, גם עבור הסולנים וגם עבור הקהל. בתכנית שיש בה 11 יצירות קצרות (אף יצירה לא עולה באורכה על 10 דק), הקהל מקבל כל הזמן משהו חדש ומרענן. יצירה חדשה, מלחין חדש (היו רק שלושה מלחינים בתכנית – ויולדי, צ׳ייקובסקי ופיאצולה – אך לא ביצענו ברצף שתי יצירות של אותו מלחין), סולן חדש, כלי סולו חדש (כינור או מנדולינה או שניהם יחד). בנוסף, הדגמנו והסברנו לקהל את ההבדל בין הכינור והמנדולינה, כאשר שני הסולנים ניגנו לחוד את אותה הפראזה – כל אחד בכלי שלו, הדגימו את ההבדל בהפקת צליל ארוך (שלמעשה לא קיים במנדולינה, ולכן נגן המנדולינה נאלץ למצוא פתרונות כמו נגינת "טרמולו"), וזה הוסיף עניין לקונצרט.

עבור האנסמבל, החזרות היו מאד אינטנסיביות, מגוונות, ושמרו את הנגנים כל הזמן במתח. כשיש כל כך הרבה יצירות, אז בכל פעם שהריכוז קצת יורד בחזרה, עוברים ליצירה חדשה ושוב כולם מרוכזים. בנוסף, כשהסולנים הם "משלנו" האוירה הרבה יותר "משפחתית", חברית ומשוחררת מאשר כשהסולן הוא מחו"ל. ובמקרה הזה, שיתוף הפעולה עם יקי ראובן הוא ממש מפגש חברים.  יקי ואני משתפים פעולה יחד כבר שנים, לא רק בצד המוסיקלי מקצועי נטו אלא גם בצד החינוכי-פדגוגי. מעבר לפרוייקטים חינוכיים רבים שעשינו יחד בתקופה שהוא היה במרכז למוסיקה ירושלים, מזה כשנתיים אני מנצח על התזמורת הייצוגית של קונסרבטוריון באר שבע, שיקי הוא מנהלו. וכמובן, החברות רבת השנים שלנו (עוד מהתקופה שגרנו בשכנות בגבעתיים ונפגשנו כמעט כל יום בבית הקפה שליד הבית). הפעם בפרוייקט, מעבר לשיתוף הפעולה בחזרות היה לנו גם "זמן איכות" לפני ואחרי העליה לבמה בקונצרטים, וניצלנו אותו היטב. מאחורי הבמה, כשחיכינו לתורנו לעלות, בזמן שהאנסמבל ביצע עם קובי את האביב ואת החורף של ויולדי, יקי ואני עשינו כל מיני שטויות ילדותיות, פנטומימות לפי המוסיקה, פרצופים, חיקויים וכו'. היה שמח מאד שם, וטוב שנגני האנסמבל לא ראו את מופע האינפנטיליות הזה… אבל מעבר לשיתוף הפעולה עם יקי, כל האוירה וההתנהלות בחזרות היתה מאד חיובית מצד כל הנגנים, והיתה באמת תחושה משפחתית וכיפית לכולנו.

עבור הסולנים, קובי רובינשטיין בכינור ויקי ראובן במנדולינה, זה היה קונצרט מיוחד. אם בקונצרט "רגיל" הסולן מופיע בקונצ'רטו אחד, בד"כ בחלק הראשון של הקונצרט, ובזה מסתיים חלקו, הרי שבקונצרטים של עונות השנה, הסולנים עלו וירדו מהבמה לאורך כל הקונצרט. כל אחד מהם ניגן עונה או שתיים של ויולדי, עונה אחת של פיאצולה, וביחד את הקונצ'רטו לשני כינורות של ויולדי. כלומר היה לכל אחד מהם חלק משמעותי יותר מאשר לסולן בקונצרט שגרתי.

סלפי מהבמה עם שני הסולנים בסיום הקונצרט בחיפה

הקהל, כאמור, קיבל ערב מגוון ומעניין, עם מוסיקה מאד מלהיבה, עם מגוון של יצירות, מלחינים, סגנונות, סולנים וכלים סולניים. התגובות וההתלהבות של הקהל היו בהתאם, הקהל דרש (וקיבל) הדרנים, גם עם הסולנים וגם עם האנסמבל לבד.

 

הנה ציטוטים מביקורות שהועלו באינטרנט על הקונצרט.

רותי קינן כותבת על הקונצרט בדף הפייסבוק "אירועי תרבות ואמנות, דעת הקהל":

"קונצרט מהנה ביותר, עם רפרטואר עשיר ומגוון שנבנה בצורה רעננה ויצירתית, כך שרמת העניין והקשב נשמרה לכל אורכו .
מלבד האנסמבל הטוב והמקצועי של נגני כלי המיתר השתתפו שני סולנים מצוינים בכינור ובמנדולינה. שילוב נפלא ומקורי שהוסיף נופך מיוחד.
המנצח ברק טל, שהוא גם מייסד האנסמבל ומנהלו המוזיקלי, העניק לקונצרט אווירה משוחררת ונעימה,עם קטעי קישור והסברים מעניינים, ועם ניצוח וירטואוזי כשכל כולו נכנס אל תוך הצלילים והמוזיקה."

אלי ליאון, באתר הביקורות שלו, כותב:

"הערב ההפתעה היתה ביצוע מקסים של הקונצ'רטו לשני כינורות מאת ויולדי כאשר אחד הכינורות  כסולן הוחלף במנדולינה. מודה.שמעתי צירוף זה בפעם הראשונה ולמען האמת  צירוף זה נשמע לי מהנה יותר,טוב יותר מהמקור… קונצרט מקסים, מבוצע נהדר שזכה למחיאות כפיים סוערות כתודה לאנסמבל ולברק טל על 'יופי של קונצרט'… לראות או לא לראות: מומלץ בפה מלא לשמוע את הקונצרטים של האנסמבל המחדש משהו בכל קונצרט וקונצרט."

הנה ביצוע "האביב" של פיאצולה בעיבוד של אריה ברדרומא לתזמורת מיתרים, מהקונצרט שהתקיים בשטריקר ב17.3.2019

 

אנרגיה צעירה, וערך מוסף חינוכי

 

בשלושת הקונצרטים (חיפה, תל אביב ועכו) הקהל היה נלהב מאד. אבל הקונצרט בתל אביב היה יוצא דופן, בגלל שנכחו בו כ-70 תלמידי תיכון משתי מגמות מוסיקה – אורט בנימינה ועירוני א' תל אביב. אני משתדל תמיד להביא עד כמה שניתן תלמידים וקהל צעיר לקונצרטים של האנסמבל, אבל הפעם עלה בידי להביא במאורגן שתי מגמות מוסיקה בשלמותן, ואף להכין מראש את התלמידים. עונות השנה של ויולדי כלולות בתכנית הלימודים לבגרות במגמות המוסיקה, ולכן זה התאים מאד למרכזי המגמות להביא את תלמידיהן לקונצרט. אז בנוסף להכנה שהתלמידים קיבלו בשיעורים בבית הספר, גם אני הגעתי פעם אחת לכל אחד מבתי הספר הנ"ל לפגישת הכנה לקונצרט עם התלמידים. בפגישה הכרתי מקרוב את התלמידים, דיברתי איתם על הקונצרט לא מהצד האנליטי של המוסיקה, אלא יותר מהצד שלי, המנצח, ומצד הנגנים המבצעים. דיברתי והדגמתי בכינור איך ניתן לנגן בצורות שונות את אותה הפראזה, דיברתי על קשיים ריתמיים שקיימים בתזמורת, ואף תרגלתי את התלמידים כתזמורת במחיאות כפיים בניצוחי, כאשר שיניתי את הקצב ואת הדינמיקה. הפעלתי את התלמידים ושאלתי אותם שאלות, ויצאתי בתחושה מאד טובה מהמפגשים בשתי המגמות. בקונצרט עצמו, בשטריקר, הנוכחות של 70 התלמידים תרמה המון לאנרגיה בקהל. ניתן היה להרגיש את האנרגיה הצעירה בקהל בכל יצירה ויצירה. בסיום כל יצירה (ואפילו כל פרק) היתה התפרצות של מחיאות כפיים נלהבות ורמות. הקשב של התלמידים היה נהדר, וההיכרות המוקדמת עם היצירות ואיתי בודאי תרמה להנאה שלהם מהקונצרט.

לפרוייקט מסוג זה יש בעיני חשיבות עצומה. הגעתם של התלמידים לקונצרט, האזנתם לביצועים חיים ברמה גבוהה עם מוסיקה שהם מכירים וגם עם מנצח שהם כבר מכירים, כל אלה תורמים רבות להנאתם מלימודי המוסיקה, להתפתחותם הן כמוסיקאים צעירים והן כבדני אדם. אני מקוה מאד שאצליח להביא לכל קונצרט של האנסמבל קבוצה כזו של תלמידי מוסיקה.

עם תלמידי הקונסרבטוריון והאקדמיה למוסיקה

האנסמבל ביחד עם התזמורת הייצוגית של קונסרבטוריון שטריקר ומנצחה שלמה טינטפולבר

 

ומפרוייקט חינוכי אחד לפרוייקט חינוכי שני – בשבוע הקרוב נקיים בקונסרבטוריון הישראלי למוסיקה, שטריקר, קונצרט חינוכי, ע"ש לאה ויצחק לוין, שבו יופיעו איתנו כסולנים נגנים צעירים מצטיינים מתלמידי הקונסרבטוריון. זהו פרוייקט שאנחנו מקיימים בקונסרבטוריון מזה כ-4 שנים, כאשר בכל שנה נבחרים כמה תלמידים מצטיינים להופיע עם האנסמבל כסולנים. בשלב הראשון אני פוגש אותם לבד למעין שיעור הכנה פרטי לנגינה עם תזמורת. אחר כך הם מגיעים לחזרה עם התזמורת, שבה אנחנו מקדישים לכל סולן קצת יותר זמן מאשר בד"כ, וזאת כדי לתת להם הזדמנות להתנסות, ללמוד לשתף פעולה עם המנצח ועם התזמורת (עבור חלקם הגדול זו פעם ראשונה שהם מופיעים כסולנים), ולהבין לעומק את המשמעות של נגינה עם תזמורת ועם מנצח.

הסולנים שיופיעו עם האנסמבל – רועי עדן (פסנתר) יבצע את הפרק הראשון מקונצ'רטו מס' 20 של מוצרט ברה מינור, דוד מרגלית (פסנתר) יבצע את הפרק הראשון מהקונצ'רטו לפסנתר ברה מז'ור של היידן, אריאל ציסקיס (פסנתר) יבצע איתנו את הפרק השני מקונצ'רטו לפסנתר מס' 23 של מוצרט, ועמנואל רייכמן פולג (צ'לו) תנגן את האלגיה לצ'לו של פורה.

הפעם בקונצרט, פרט לארבעה סולנים צעירים שיופיעו איתנו ויקבלו מלגות ע"ש לאה ויצחק לוין, תצטרף אל האנסמבל גם תזמורת כלי הקשת הייצוגית של הקונסרבטוריון, לביצוע משותף של שתי יצירות. גם זה חלק מפרוייקט חינוכי שהאנסמבל מקיים כבר שנים רבות, ובו הנגנים הצעירים יושבים לצד נגני האנסמבל, לומדים מהם ולמעשה משתלבים בנגינה בתזמורת מקצועית לקונצרט אחד.

תלמידי סדנת הניצוח שלי מהאקדמיה בתל אביב

ועוד אספקט חינוכי שיהיה בקונצרט הזה – בפעם הראשונה ינצח על האנסמבל בקונצרט סטודנט מקורס הניצוח שלי באקדמיה למוסיקה בתל אביב. תלמידי סדנת הניצוח שלי באקדמיה ינצחו על האנסמבל בחזרה בהדרכתי, ואחד מהם יבצע עם האנסמבל את ה"אנדנטה קנטבילה" של צ'ייקובסקי בקונצרט.

כל הארועים החינוכיים האלה יתקיימו בקונצרט הקרוב של האנסמבל שיתקיים ביום ג' הקרוב, 2.4.2019 בשעה 20:30 בקונסרבטוריון הישראלי למוסיקה שטריקר.