ילדה מעולם אחר

קצת קשה לסכם במילים פרוייקט כמו זה שהיה לנו עם ליאה ז׳ו. חווינו יחד כל כך הרבה חוויות, רגעים מרגשים, מצחיקים, מלחיצים. יצרנו הרבה מוסיקה בפני קהלים גדולים, מגוונים ונלהבים, ובעיקר נהנינו מנגינתה המדהימה ואישיותה הכובשת של ליאה ז׳ו בת ה-12.

ילדה מעולם אחר

היו רגעים ששכחתי שעומדת לצידי סולנית שהיא ילדה בת 12. פרט למראה החיצוני שלה, משום בחינה ליאה ז׳ו היא לא ילדה. האישיות שלה בוגרת, ההבנה המוסיקלית שלה היא כמו של אמנית בשלה, היכולת הכנרית שלה פנומנלית, יש לה הבעה מוסיקלית, אמירה אישית, יכולת ריכוז בלתי רגילה, חוש הומור, ואהבה אמיתית לעשייה מוסיקלית. קל מאד ללוות אותה, הכל מאד ברור וטבעי בנגינה שלה, וגם כיף לעשות איתה מוסיקה. היא ניגנה איתנו מצד אחד יצירות וירטואוזיות כמו הפנטזיה על נושאים מכרמן של וקסמן והרונדו קפריצ׳יוזו של סן סנס, ומצד שני יצירות ליריות כמו הסרנדה המלנכולית של צ׳ייקובסקי ומנגינת הנושא מרשימת שינדלר, וגם קונצ׳רטו תובעני וגדול של מוצרט – מספר 5. ובכל אלה היא הרשימה מאד בכל צליל ובכל פראזה שניגנה.

ליאה ז׳ו עם האנסמבל בגוש עציון

במהלך הקונצרטים איפשרנו לקהל גם לשאול אותה שאלות, ובכל קונצרט אכן היו כמה שאלות, לרוב אותן שאלות – מאיזה גיל היא מנגנת וכמה שעות ביום היא מתאמנת. גם התשובות שלה היו מאד בוגרות ומעניינות, ובמיוחד היא הפתיעה בתשובתה לשאלה השנייה (שעות האימון) – כשהיא אמרה שהיא מתאמנת לפי מטרות ולא לפי שעות. כשהיא משיגה את המטרה היא מסיימת להתאמן, גם אם זה לוקח 10 דק' או 30 דק' בלבד. אבל המקסימום שלה – 3 שעות! ממש שונה ממה שניתן לדמיין אצל "ילד הפלא" הטיפוסי, שהוריו לוחצים עליו להתאמן 5 שעות כל יום ודוחפים אותו להופיע כמה שיותר על מנת שיביא להם כבוד. כאן מדובר בילדה שמנגנת מתוך אהבה אמיתית ולהט אמיתי למוסיקה, אוהבת את הכינור ואת המוסיקה, אבל אוהבת גם את החיים ומתעניינת גם בהרבה דברים אחרים.

ליאה ז׳ו מודה לקהל הרב שמילא את אולם הקונסרבטוריון בת"א

הקונצרטים שלנו איתה עוררו הרבה התעניינות גם בתקשורת, והיו הרבה כתבות וראיונות לקראתם גם בעיתונות וגם ברדיו ובטלביזיה.

ראיון בעכו למגזין הערוץ המקומי עכו-נט

ראיון עם קובי מידן למגזין "סוכן תרבות"

הנה התכנית "סוכן תרבות" עם קובי מידן שבה הכתבה עם ליאה ז׳ו ועם האנסמבל, החל מדקה 16:06

 

סדרת גיבוש

כשמנגנים יחד במשך שבועיים ונפגשים כמעט כל יום, באולם החזרות, בנסיעה משותפת באוטובוס או על הבמה – זה משפר, מגבש ומחזק את התזמורת, גם מבחינה מקצועית, ולא פחות חשוב – מבחינה חברתית.

כך היה בפרוייקט הזה. צברנו הרבה חוויות יחד, עברנו תהליך והתקדמות יפה עם כל אחת מהיצירות בתכנית, והתגבשנו הן כקבוצה והן כאנסמבל. היצירה של אדיר לוי "מוזיקה על ים ואדמה", שאותה ביצענו בבכורה עולמית, עברה תהליך ממש מדהים, והתקדמה מביצוע לביצוע. השיא היה בקונצרט בתל אביב, שם הביצוע של היצירה הגיע לרמה גבוהה ביותר. בכלל, היצירה הזו זכתה לתגובות נלהבות מאד מהקהל, וגם לאנסמבל זו היתה חוויה מיוחדת לעבוד עליה ולנגן אותה.

נגני האנסמבל עם המלחין אדיר לוי ברגע מחוייך במיוחד

שלג, פינג פונג ומרק חם

הקונצרט שלנו עם ליאה ז׳ו בגוש עציון היה בסכנת ביטול בגלל השלג הכבד שהיה צפוי לרדת ביום הקונצרט. למזלנו, עיקר השלג ירד בלילה שלפני ועד הקונצרט הוא נמס, וביום הקונצרט הכניסה לגוש עציון כבר היתה פתוחה וניתן היה לקיים את הקונצרט כמתוכנן. כשהאוטובוס הוריד אותנו בפתח האולם באלון שבות היו עדיין שרידי שלג על הכביש, וזה כמובן גרם להתרגשות אצלנו. בכל זאת, לא כל יום רואים (שרידי) שלג…

כשנכנסנו לפואייה של האולם ההתרגשות גברה – בכל שטח הפואייה היו שולחנות פינג פונג, כדורים ומטקות. כמובן שכל הנגנים, וגם הסולנית ליאה ז׳ו ואני, מיד התחלנו לשחק, וזה שחרר את כולנו.

ואם זה לא הספיק, אחרי כל אלה עוד קיבלנו מרק חם וטעים מהמארחת שלנו ומנהלת סדרת הקונצרטים סימה גל. זו היתה ללא ספק קבלת פנים מושלמת, שגרמה לכולנו להתחיל את חזרת הבלאנס עם הרבה אנרגיה וחיוך.

החלפת יצירה בהתראה קצרה

חוויה דרמטית ובלתי צפויה היתה לנו לפני הקונצרט בחיפה, שהיה הרביעי מתוך הסדרה של ששת הקונצרטים. מסיבות שאינן תלויות בנו, נאלצנו ברגע האחרון לשנות את אחת היצירות – הפנטזיה של וקסמן על נושאים מתוך האופרה כרמן לכינור ותזמורת. זאת לאחר שכבר הקדשנו ליצירה חלק מזמן החזרות ואף התחלנו להופיע איתה. וכך הגענו למצב, שעל הבמה בחזרת הבלאנס הקצרה שלפני הקונצרט בחיפה עשינו עם ליאה ז׳ו חזרה ראשונה (ואחרונה) על הרונדו קפריצ׳יוזו של סן סנס, ב-30 דקות בלבד. כמובן שגם ליאה ז׳ו ניגנה בעבר את היצירה ואפילו הופיעה ביחד איתנו בקיץ האחרון עם יצירה זו בגאלה של קשת אילון. אבל עדיין, להתכונן בהתראה קצרה שכזו, וללמוד שוב את היצירה יחד, ומיד להופיע איתה מול קהל, זו משימה לא פשוטה, לא לסולנית ולא לתזמורת ולי. את הביצוע בחיפה אפשר לומר ש"הצלחנו לעבור בשלום", ולמחרת בתל אביב זה היה כבר ביצוע מבריק וסוחף של ליאה, עם ליווי מוקפד ומדוייק של התזמורת. זה היה בהחלט מאורע יוצא דופן ומאד לא צפוי, אבל החלפת יצירות ברגע האחרון זה כמובן חלק מהמקצוע, והפעם כולנו חווינו את זה על בשרנו.

הנה ביצוע הרונדו קפריצ׳יוזו מהקונצרט שהתקיים בתל אביב

 

תגובות נלהבות ושבחים בלתי פוסקים

עכשיו, כשסדרת הקונצרטים הסתיימה, ואחרי שנפרדנו מליאה ז׳ו ומאמה שהיו איתנו יחד במשך כמעט שבועיים, אפשר להסתכל בהנאה על התגובות הנפלאות לקונצרטים. הנה כמה תגובות שפורסמו ברשתות החברתיות:

מדהים, מדהים! הנאה צרופה!

היה מהמם. תודה רבה רבה.

Thank you for an amazing evening

Superb! Bravo! Leia is getting to be better and better, warms my heart

תענוג לבוא לקונצרט בו יש מעין רב שיח עם הקהל בנינוחות ושלווה.
!הדור הצעיר מתחבר למוסיקה בקלות רבה יותר, כשזו מוגשת לו בגובה העיניים
הומור קליל בין הקטעים כמו משב רוח קל

מעבר למוסיקה המצוינת, אני נהנית מהפירגון של חברי האנסמבל לחברים האחרים ולאורחים.

אז זו גם ההזדמנות שלי להודות מכאן לקהל הרב שמילא את האולמות בכל ששת הקונצרטים, תמך, פרגן ונתן לנו אנרגיות להיות במיטבנו.

פרידה ומסיבה מאולתרת לסיום

מכיוון שזה היה באמת פרוייקט מיוחד ויוצא דופן שבו התזמורת, הסולנית ואמה, המלחין אדיר לוי, המפיקה שלנו ואני בילינו יחד במשך שבועיים, ואחריו כל אחד התפזר לדרכו, החלטנו לעשות ארוע קטן לסיום. בהפסקת הקונצרט האחרון, שהתקיים באשקלון, התכנסנו כולנו לצילום משותף, מילות תודה, ברכות, עוגה וחיבוקים. וכך הסתיים לו פרוייקט בלתי נשכח, שהיה אחד מהשיאים שלנו העונה.

 

 

מודעות פרסומת

מחניון תת קרקעי אחד למשנהו

חזרות כפולות ב3.30 לפנות בוקר

קשה לי מאד להתרגל להבדלי שעות, במיוחד בארצות המזרח הרחוק, שם השעה מאוחרת יותר מאשר בארץ. בשנה שעברה, בפסטיבל בקוריאה, לא הצלחתי לישון בלילות, והגעתי לחזרות בבוקר מאד עייף. אבל שם החזרות היו קצרות והסתיימו ב13.00. מיד כשחזרתי מהחזרות הלכתי לישון שנת צהריים, ותוך יומיים-שלושה הגוף שלי התרגל לשעון של קוריאה. הפעם, בסין, החזרות כל יום היו כפולות. מ9.30 עד 15.30. כך שחזרתי למלון בסביבות 16.00, ואז כבר חששתי ללכת לישון כי לא רציתי להרוס לי את שנת הלילה. זה לא עזר. אמנם הלכתי לישון כל לילה מאד עייף, אבל התעוררתי בסביבות 3 לפנות בוקר ולא הצלחתי לישון עד הבוקר. ואז, בשעה 9.30 בבוקר, שזה 3.30 לפנות בוקר שעון ישראל, התחלתי חזרה כפולה של 6 שעות. וכך במשך שלושה ימים רצופים. למזלי ולשמחתי, הסיטואציה של חזרה עם תזמורת היא סיטואציה שבה אני תמיד נמצא במלוא המרץ וההתלהבות, לא מרגיש עייף, לא מתעייף ולא מרגיש שהזמן עובר. תמיד בחזרות אני במצב "טורבו", חזק בתוך העבודה ובתוך המוסיקה. חזרתי למלון כל יום אחרי החזרה תשוש ועייף, אבל כאמור, ניסיתי להחזיק עד הערב ובסביבות 20.30 או 21.00 הלכתי לישון. והתעוררתי שוב ב3 לפנות בוקר. רק ביום של הקונצרט, שבו החזרה היתה קצרה, ישנתי שעתיים בצהריים בין החזרה לקונצרט. אבל אפילו בלילה אחרי הקונצרט, כשהלכתי לישון מאוחר, אחרי 1 בלילה, ולא היתה לי חזרה בבוקר, התעוררתי ב5 בבוקר ולא נרדמתי. לשמחתי, הטיסה ארצה היתה אחה"צ אז ניצלתי את כל שעות הבוקר (מ8.30 עד 14.00) לשינה בחדרי, שהיתה למעשה שנת הלילה האמיתית היחידה שלי בכל שהותי בסין.

הקונצ׳רטו הלא נכון, הגרסא הסינית

את הוידאו המפורסם שבו הפסנתרנית מארי ז׳ואה פירז נראית בשוק כשהיא מבינה שהיא הכינה קונצ׳רטו שונה ממה שהתזמורת מנגנת, כולם בודאי מכירים. בזמן הפתיחה התזמורתית היא מצליחה תוך זמן קצר מאד לשנות את כל הפוקוס שלה, ומנסה להיזכר בקונצ׳רטו מס׳ 20 של מוצרט ברה מינור, אותו התזמורת מנגנת, למרות שהכינה קונצ׳רטו אחר, וכשהיא מתחילה לנגן את תפקיד הסולו, היא מנגנת יוצא מהכלל. הנה הקטע המפורסם.

בחזרה שלי עם התזמורת הסימפונית של חארבין ביום רביעי בבוקר, יום לפני הקונצרט, הגיע לראשונה הפסנתרן הסיני הסולן ג׳יה יואן. עמדנו להתחיל את הקונצ׳רטו לפסנתר בדו מינור מס׳ 3 של בטהובן. אמנם כשהוא התיישב לפסנתר הוא ניגן כחימום כמה ארפז׳ים של מי במול מז׳ור אבל זה לא הדליק אצלי נורה אדומה, כלומר לרגע לא חשבתי שהוא הכין את הקונצ׳רטו לפסנתר מס׳ 5 של בטהובן. ואז התחלתי לנצח על התזמורת והוא מיד קם ועוצר אותי ואז שואל בפליאה -"מה, אנחנו מנגנים את הקונצ׳טו הזה? דיברנו על מס׳ 5". ואני רואה שהתוים שלו על הפסנתר הם של מס׳ 5 (מכיוון שהוא מנגן מאייפד, מבחינה זו לא היתה בעיה להחליף יצירה). הזכרתי לו את המייל האחרון בינינו, ואז הוא הבין שטעה. אחרי כמה שניות של צחוק בתזמורת ולחץ שניכר על פניו הוא אומר – "אוקיי, כנראה החלפתי בין הקונצרטים. טעות שלי. אז ננגן את זה". להחליף יצירה בראש כסולן עם תזמורת וכעבור דקה להתחיל לנגן אותה, זה לא פשוט בכלל, גם אם זו יצירה שהוא כבר למד. במקרה הזה, הוא החליף בין הקונצרטים שלו. את מס׳ 5 הוא אמור לנגן בשבוע הבא, וחשב שזה השבוע ומספר 3 הוא בשבוע הבא. כך שברור שהוא כבר הכין את מס׳ 3 ברמה מסויימת בשביל שבוע הבא. בסופו של דבר, הוא ניגן נהדר בחזרה את הקונצ׳רטו מס׳ 3 של בטהובן. כמובן שאחר כך הלך להתאמן וללטש את הקונצ׳רטו לקראת הקונצרט ביום המחרת. בחזרה הגנרלית ביום חמישי בבוקר, ובקונצרט בחמישי בערב, הוא ניגן ממש יוצא מהכלל, עם המון רגישות, דמיון והשראה. ג׳יה יואן הוא פסנתרן נפלא, ורואים שבסין הוא כוכב! כבר כשעלה לבמה הקהל קיבל אותו בהתלהבות, עם שריקות רועמות ומחיאות כפיים סוערות. בסיום נגינתו ההתלהבות של הקהל עוד גברה, וכמובן שהוא גם ניגן הדרן.

ג׳יה יואן ואני

רוסית – הפיתרון החלופי לבעיית התקשורת בסין

אני לא יודע סינית בכלל. הבעייה היא שבחארבין (ואולי גם בערים נוספות בסין) אף אחד לא מבין אנגלית. אפילו האנשים בקבלה במלון, במסעדות, הנהג שהסיע אותי לחזרות, בקניון – שום דבר. אפילו לא מילים בסיסיות. כשהגעתי לסיטואציות שצריך לדבר בהן, וכשאני דיברתי באנגלית הם לא הבינו ולהיפך, בסופו של דבר בשביל להתקדם, אחד המקומיים פתח בטלפון שלו מתורגמן סינית-אנגלית, כתב לי בסינית ואני קראתי את התרגום, כתבתי לו בחזרה באנגלית והוא קרא את התרגום, וכך "ניהלנו שיחה". עבורי זה היה משעשע לחוות צורת שיחה שכזו, שיש בה הרבה המתנה, שתיקה מוחלטת, ואפילו לשאלות קצרות כמו "כמה זה עולה" לוקח הרבה זמן לקבל תשובה בגלל הכתיבה והתרגום…

אבל דווקא עם התזמורת הסימפונית של חארבין מצאתי פיתרון אחר. אמנם בתזמורת יש כמה שמבינים אנגלית, ולכן ניהלתי את החזרות באנגלית. אבל יש בתזמורת גם כ-10 נגנים רוסים, ש"יובאו" מרוסיה, והם, כמוני, לא מבינים סינית. בהפסקות של החזרות, מהר מאד התיידדתי איתם, דיברנו, ישבנו יחד לאכול, ולמעשה השפה שדיברתי הכי הרבה בזמן שהותי בסין היתה רוסית. זה כשלעצמו היה מאד משעשע. בארץ אני לא מדבר רוסית כמעט בכלל, אבל אחרי כמה ימים בסין הרוסית שלי השתפרה פלאים… וחוץ מזה, בלעדי הקבוצה הרוסית הייתי מוצא את עצמי בבדידות מוחלטת במשך כל השבוע.

נגן הבסון הראשון בתזמורת, מרוסיה כמובן

ביום שהגעתי לסין דיברתי עם בחורה שהציגה את עצמה כ"מתורגמנית" של התזמורת. חשבתי שהיא מתרגמת מסינית לאנגלית והיא תהיה איתי בחזרות לתרגם. אבל תוך כדי השיחה הבנתי שגם האנגלית שלה לא משהו… למחרת הבנתי שהיא למעשה מתרגמת בחזרות מסינית לרוסית עבור הנגנים הרוסים בתזמורת, כשיש מנצח סיני. כך שבשבילי זה לא היה נחוץ. ניהלתי את החזרות באנגלית, ואם אחד הנגנים הרוסים לא הבין, אמרתי לו ברוסית. כמובן שהשתדלתי להסביר בעיקר בשירה איך אני רוצה שינגנו, כדי שניתן יהיה יותר בקלות להבין גם ללא שפה.

עיר תת קרקעית

הטמפרטורה בחוץ במשך כל זמן שהותי בחארבין היתה בין מינוס 5 למינוס 20 מעלות. קור כלבים. אבל כשנמצאים בתוך החדר במלון, אם לא יודעים מה הטמפרטורה בחוץ, אי אפשר לנחש את זה. השמש זורחת, לא יורד גשם, לא שלג. מבפנים זה נראה אביבי מאד. אפילו קיצי.

כך זה נראה כשמינוס 15 בחוץ

בנוסף, במלון שבו הייתי, וכנראה ברוב הבניינים בעיר, יש חימום מהרצפה ומהקירות ושימוש נכון בחום השמש, כך שהטמפרטורה בפנים היא תמיד נעימה ולא צריך להדליק חימום, תנור או מזגן (למעשה אין מזגן במלון שבו הייתי). מאד יבש בחוץ כל הזמן, כך שחייבים לשתות הרבה מים. אבל גם השתייה חמה. בארוחת הבוקר במלון אין בכלל מים קרים או חלב קר. יש קנקני מים חמים, וקנקן של חלב חם. כשכל כך קר בחוץ, כל יציאה לרחוב הופכת לסיפור. אם רוצים לצאת החוצה, אפילו לשתי דקות בשביל לקנות בקבוק מים בקיוסק שממול, נדרשת היערכות מיוחדת – ללבוש את הבגדים התרמיים מתחת לבגדים הרגילים, ללבוש הרבה שכבות, ולכסות היטב כל חלק בגוף בצעיף, כובע וכפפות. מה שנשאר חשוף פשוט קופא. כמובן שהכל מתוכנן בעיר כך שניתן יהיה להימנע מלצאת החוצה. יש חניונים תת קרקעיים ענקיים, כאלה שמחברים בין הבניינים, ממש עיר שלמה מתחת לבניינים. למעשה כל יום הסיעו אותי לחזרה מהחניון התת קרקעי של המלון שלי אל החניון התת קרקעי של האולם, מבלי שהייתי צריך להיות בחוץ. אז הבנתי שאני לא צריך להתלבש בשביל החזרות עם כל השכבות, ואפילו באיזשהו שלב כבר הפסקתי לקחת איתי לחזרות צעיף וכובע.

אינטרנט עולם שלישי

התקשורת עם העולם קשה מאד בסין. במקומות שבהם כבר יש wifi הכל עובד לאט, וכל מה שקשור בגוגל (כולל ג׳ימייל, תוים ומסמכים בדרייב) ובפייסבוק – פשוט לא עובד. גם הווטסאפ עובד באופן אקראי למשך כ20 דקות פעם פעמיים ביום, וגם אז אי אפשר לשלוח או לפתוח תמונות ווידאו. אם מוסיפים לזה את העובדה שגם כך בכל נסיעה שלי לנצח על תזמורת בחו"ל אני מאד בודד בשעות שאחרי החזרות, ובסין גם אי אפשר היה לדבר עם אף אחד בגלל מחסום השפה (חוץ מאשר עם הנגנים הרוסיים), ובחוץ קור אימים – כל מה שיכולתי לעשות בשעות שאחרי החזרה זה לשבת במלון וללמוד את הפרטיטורות, להסתכל באלבום התמונות של בתי בת ה-3 בטלפון, ולנסות לישון (לרוב ללא הצלחה). וזה בערך מה שעשיתי כל יום…

אולם קונצרטים מפואר וארוחה חגיגית

אפשר רק להתקנא באולם הקונצרטים בחארבין, האולם שבו התזמורת הסימפונית של חארבין מקיימת את הקונצרטים ואת החזרות שלה, ובו גם נמצאים משרדי התזמורת, הספרייה, כלי הנגינה הגדולים וכו׳. זה לוקסוס בלתי רגיל. האולם מאד יפה, בנוי בטעם טוב, יש בו עוגב גדול, הבמה מדורגת כך שכל הנגנים יכולים לראות היטב את המנצח (ככל שרחוקים יותר כך יושבים גבוה יותר).

וגם מבחוץ הבניין מאד יפה, ומואר בשעות הערב.

אבל מעל לכל, האקוסטיקה באולם משובחת. הצליל התזמורתי מהדהד יפה אבל לא יותר מדי. ניתן לשמוע גם את כל הפרטים בתזמורת אך גם את המכלול השלם עם צליל עגול ומהדהד. כשתזמורת מקיימת חזרות באולם כל כך טוב ומופיעה בו, זה לדעתי יכול לשפר אותה. יש לה פידבק חיובי וצליל עגול שנשאר באוזניהם של הנגנים כאידאל צלילי. גם הקהל נהנה יותר לשמוע קונצרט באולם כזה מאשר באולמות לא טובים. הקונצרט עצמו היה מוצלח מאד, ולא רק בזכות האקוסטיקה. עבדנו קשה ארבעה ימים והתזמורת עשתה כמיטב יכולתה ללכת איתי ולהגיב אלי.

הנגנים הראשונים בכלי הנשיפה מעץ

ביצענו בקונצרט את הפתיחה "אגמונט" וכאמור את הקונצ׳רטו לפסנתר מס׳ 3 של בטהובן, ואת הסימפוניה השנייה של ברהמס. לאחר הקונצרט, הוזמנתי ע"י שר התרבות של חארבין (כך זה נקרא אצלם), ביחד עם הסולן ג׳יה יואן, וכן עם המנהל המוסיקלי של התזמורת, עם מנצח הבית ועם הכנר הראשי, לארוחת ערב חגיגית במסעדה איכותית. הוגשו לנו מנות רבות ומגוונות שמילאו את השולחן בכל טוב. אכלנו, שתינו ודיברנו רבות. הסולן ג׳יה יואן היה המתורגמן, והוא עבד קשה בלתרגם כל הערב מאנגלית לסינית ובחזרה. ומעבר לכך, הבכתי אותו כשבאחת מהרמות הכוסית הרעפתי עליו שבחים, גם על הנגינה וגם על היכולת שלו לשנות את הקונצ׳רטו בתוך יום אחד, וגם את זה הוא היה צריך לתרגם לכל הנוכחים…

שר התרבות של חארבין

חוויה נהדרת, ואח"כ סיוט מתמשך בדרך הביתה

אז אחרי שבעבר היו לי רק חוויות לא טובות עם הסינים – הפעם הזו סופסוף היתה ההופעה הראשונה שלי כמנצח בסין, ללא ביטולים וללא נוכלים. החוויה היתה מוצלחת מאד עבורי, התגובות היו טובות ויצרתי קשרים חשובים. אבל כבר בזמן שהותי שם ראיתי מקרוב איך דברים נקבעים ומבוטלים מעכשיו לעכשיו בסין. בזמן שישבתי עם ג׳יה יואן לאכול, בהפסקה של אחת החזרות, הוא מסתכל בטלפון שלו ואומר לי – תראה מה זה סינים (צוחק על עצמו), הרגע קיבלתי הודעה ששני רסיטלים שלי שתוכננו לשבוע הבא בוטלו. ואז הבנתי שאולי כל חוויות העבר שלי בסין לא היו אישיות נגדי. יצאתי בתחושה נהדרת ועם הרבה חוויות טובות מחארבין. ובכל זאת, משהו היה חייב להשתבש בסוף, הרי עדיין מדובר בסין: הטיסה חזרה מחארבין לשנחאי התעכבה, ובעקבות זאת פספסתי את טיסת ההמשך משנחאי לתל אביב… למעשה לא בדיוק פספסתי את הטיסה, הגעתי לדלפק הצ׳ק אין דקות ספורות אחרי שהוא נסגר, וכבר לא היה עם מי לדבר כדי שבכל זאת יאפשרו לי לעלות לטיסה. גם לא ראיתי רצון עז מצידם של הסינים לסייע לי בסיטואציה הזו. מצאתי את עצמי בהתרוצצויות רבות מטרמינל לטרמינל, ולבסוף ביליתי את הלילה בחדר קפוא שהחימום בו לא ממש מחמם, במלון סמוך לשדה התעופה של שנחאי. הצלחתי לישון שעתיים וחזרתי לשדה התעופה כדי לעלות בבוקר על טיסה לארץ דרך רוסיה (מזמן לא דיברתי רוסית…). וכך, חזרתי לארץ יומיים אחרי הקונצרט שלי בסין, עדיין שמח על החוויות הטובות שעברתי שם, אך תשוש מכל תלאות הדרך.

חשמל באולם

חוויה חד פעמית

החוויה בפרוייקט עם אנדראס שול היתה בלתי נשכחת. כולנו נהנינו מאד מכל התהליך: גם מהתכנית היפה והמגוונת, גם מהעבודה המשותפת עם אנדראס, מהשירה הנפלאה שלו, מהאוירה בחזרות, וגם מהעבודה באנסמבל שהיתה מאד מעמיקה, וברמות הגבוהות ביותר. בכל החלק הראשון של התכנית, שהיה בארוקי לגמרי, האנסמבל נשמע מאד מגובש ומלוטש. הנגנים ניגנו עם קשתות בארוק, והצליל היה פריך, עם ארטיקולציה ואופי ריקודי בפרקים המהירים. הנגינה היתה מאד "בארוקית", כאשר עיקר ההבעה הושגה באמצעות יד ימין (ארטיקולציה, מהירות קשת) ולא באמצעות יד שמאל (ויברטו). בקונצ'רטו גרוסו של הנדל, הסולנים היו קובי רובינשטיין וצ'זרה זנפיני בכינורות וגיא אילון בצ'לו.

בשתי האריות של הנדל ובקנטטה של ויולדי "חדלו, מעתה חדלו", היה תענוג ללוות את אנדראס. ההרגשה היתה שאנחנו יוצרים ביחד איתו סצנה דרמטית, והוא בקולו הצלול מביע את המוסיקה בצורה מושלמת. החלק השני של הקונצרט כלל יצירה אינסטרומנטלית שאני מאד אוהב, ונראה שגם הנגנים והקהל אהבו – מיניאטורות למיתרים של צינצדזה (מלחין גיאורגי). ביצענו שלוש מתוך המיניאטורות הרבות שהוא כתב. הן כתובות היטב לכלי קשת, המוסיקה מצויינת, ומאד אפקטיבית.

הקונצרט הסתיים בשירי עם בריטיים עם אנדראס, ואחריהם – קטע ההפתעה, שבו הפעם אנדראס שר בעברית את "שיר ערש" של אלתרמן/ארגוב בעיבודו של תום בר. בקטע הזה הצטרפה אל אנדראס בשירה שיר אורדו, שהצטרפה העונה לאנסמבל ככנרת. צפו בקטע ההפתעה.

הקונצרט בחיפה התקיים מול אולם כמעט מלא לגמרי. היה לנו הכבוד לארח בקונצרט את עינת קליש רותם, שאמנם זו לא היתה הפעם הראשונה שלה בקונצרט של האנסמבל, אך זו היתה הפעם הראשונה שלה כראש העיר החדשה של חיפה. בירכתי אותה מהבמה ואיחלתי לה הצלחה, ובסיום הקונצרט היא באה לברך את הנגנים ואת אנדראס.

לקונצרט בתל אביב כל הכרטיסים נמכרו מראש, ולכן ביום הקונצרט גם הגלריה שמאחורי הבמה נפתחה למכירה, וגם שם כל הכרטיסים נמכרו. כשהקונצרט החל ועליתי לבמה עם אנדראס – הרגשנו שהיה חשמל באולם. אנשים יושבים על המדרגות וממלאים כל פינה באולם, מחיאות כפיים סוערות ואפילו שריקות כמו במופע רוק. זה היה מאד מרגש, והלואי וימשיך כך גם בקונצרטים הבאים.

התגובות שקיבלנו משני הקונצרטים היו חמות מאד, הנה כמה מהן:

"חוויה חד פעמית!!! היתה חוויה מיוחדת! כל הקונצרט ובמיוחד אנדריאס שול היו מהממים! כמה נהדר, כמה צלול, כמה אנושי!"

"פיסגה!"

"אנסמבל מעולה. כשמו כן הוא – כל אחד מהנגנים הוא באיכות של סולן… כל קונצרט הוא חגיגה."

"מזמן לא נהניתי ברמה כמו שנהניתי אתמול, מזמן לא! התכנית היתה מדהימה: שאיפשרה להראות לא רק את הסולן אלא גם את התזמורת ואת המנצח! התזמורת נשמעה מצוין!"

 

עם הפנים לסין

עד כה, החוויות שלי עם סין לא היו מוצלחות במיוחד… קונצרטים שנקבעו לי שם בעבר בוטלו, התקשורת עם הסינים היתה לי תמיד קשה ובעייתית, ולא הצלחתי להגיע עדיין להופיע שם. אך בשבוע הבא, לראשונה, אם שום דבר לא ישתנה, אני אמור לנצח על תזמורת בסין – התזמורת הסימפונית של חארבין. הסולן שיופיע איתי שם יהיה הפסנתרן הסיני הנפלא ג'י יואן, שהופיע איתי כבר בעבר עם הפילהרמונית של בראשוב (רומניה), בקונצ'רטו לפסנתר של צ'ייקובסקי, ונפגשתי איתו שוב לפני שנה בקוריאה בקונצרט שלי שם עם הפילהרמונית של בוסאן.

ג'י יואן ואני בבראשוב, רומניה

הפעם אנחנו חוזרים לשתף פעולה בקונצ'רטו לפסנתר מס' 3 של בטהובן. עוד בתכנית, הפתיחה "אגמונט" של בטהובן, והסימפוניה מס' 2 של ברהמס.

אז הפעם, זה כנראה קורה באמת, ואני מקוה להמשיך לספר חוויות משם.

 

ליאה ז'ו מזמינה

בינואר הקרוב אנחנו מארחים את הכנרת המדהימה בת בה-11 ליאה ז'ו. הנה הזמנה אישית ממנה.

 

 

בלי כסף ובלי תקשורת

בהצלחה עינת

השינוי המיוחל הגיע – עינת קליש רותם נבחרה לראשות העיר חיפה. עינת קליש, המועמדת האנרגטית, השקולה, שיש לה המון ידע והבנה בתכנון ערים, ותכניות נהדרות לשינוי פני העיר חיפה, שבמשך 5 שנים היתה אופוזיציונרית לוחמת, גברה בפער עצום על ראש העיר המכהן ב15 השנים האחרונות יונה יהב. זהו הישג בלתי רגיל לעינת. היא השיגה אותו בזכות עבודה קשה, חוגי בית ופגישות יומיומיות עם תושבים, עבודת פרסום יעילה מאד בפייסבוק, כמות גדולה של תומכים, פעילים ומתנדבים (שהלכה וגדלה ככל שהבחירות התקרבו), תכניות טובות ומרשימות לעיר, והרבה לב ונשמה. לא היו לה הכלים שהיו ליונה יהב – התקשורת המפרגנת, הטייקונים ובעלי ההון, הכסף והקשרים, אבל כנראה שכסף ותקשורת זה לא הכל בחיים… בחירתה של עינת נוטעת הרבה תקוות לשינוי פני העיר חיפה, להפיכתה לעיר תיירותית משגשגת, מודרנית (ברלין הישראלית), עיר שתחזיר אליה את הצעירים הרבים שעזבו אותה בשנים האחרונות.

צפו בכתבה על עינת קליש ששודרה בחדשות מספר ימים לאחר בחירתה לתפקיד ראש העיר חיפה.

בהצלחה עינת!

 

מחכים לך אנדראס

בשבוע הבא זה קורה. אנדראס שול מגיע. שיתוף פעולה רביעי שלו איתנו, וההתרגשות גדולה. ויולדי, הנדל, ארוו פארט, סולחאן צינצאדזה, שירי עם בריטיים והפתעה. מוסיקה נפלאה ומגוונת. צפויה חוויה יוצאת דופן. מחכים לכם. יש עדיין כרטיסים לתל אביב במחיר מוזל של 175 ש"ח עד יום ראשון הקרוב בלבד, בקישור הזה, לחיפה ניתן לרכוש כרטיסים בטלפון 04-8363804. הכרטיסים אוזלים, מומלץ להזדרז.

אמשיך לעדכן כשהחזרות יחלו, בינתיים בואו נהנה משירתו של אנדראס באריה מתוך יוליוס קיסר אותה הוא ישיר איתנו בקונצרט – Aure, deh, per pieta

 

 

רוחות של שינוי

שובו של אנדראס

זמר הקונטרה טנור אנדראס שול חוזר אלינו, עם קולו היפהפה והזך ושירתו המוסיקלית. זו כבר הפעם הרביעית שאנדראס שול, מגדולי זמרי הקונטרה טנור בעולם מגיע לשיר איתנו, וההתרגשות, כמו בכל פעם – גדולה מאד. החוויה שבחזרות איתו, בעשייה המשותפת, בהחלפת רעיונות מוסיקליים, בעבודה מעמיקה – יוצרת תמיד הנאה גדולה אצל כולנו. וכמובן, הקהל תמיד ממלא את האולמות בקונצרטים איתו, ויוצא מגדרו מהתלהבות. מקוים מאד שכך יהיה גם הפעם.

התכנית שנבצע בקונצרטים עם אנדראס מגוונת מאד וכוללת בחלקה הראשון יצירות בארוקיות נהדרות של הנדל וויולדי: האריות Dove sei מתוך רודלינדה וAure, deh, per pieta מתוך יוליוס קיסר של הנדל, הקנטטה Cessate, omai cessate של ויולדי, וקונצ'רטו גרוסו אופ. 6 מס' 5 של הנדל. בחלק השני נבצע עם אנדראס את יצירתו של ארוו פארת My Heart is in the Highlands לקונטרה טנור ותזמורת, מיניאטורות לתזמורת מיתרים המבוססות על שירים עממיים גיאורגיים של צינצאדזה, ולסיום כמה שירי עם בריטיים לקונטרה טנור ותזמורת. צפויה גם הפתעה לסיום הקונצרט, כזו שלא כדאי להחמיץ!

כרטיסים לקונצרט בתל אביב עם אנדראס שול, ביום א' 25.11.2018 בקונסרבטוריון הישראלי למוסיקה, ניתן לרכוש בקישור הזה 

האזינו לפרק המסיים של הקנטטה Cessate, omai cessate של ויולדי, בביצוע של אנדראס שול עם האנסמבל מ2007.

התחלה חדשה ומרשימה

 

פתיחת העונה של האנסמבל היתה מרשימה ביותר. מול אולמות מלאים בחיפה, בתל אביב ובעכו, האנסמבל ביצע את הסימפוניה מס' 10 של מנדלסון ואת הקונצ'רטו לכינור ופסנתר של מנדלסון. שני הסולנים היו נהדרים. זה היה שילוב מאד מיוחד בין איתמר גולן, הפסנתרן הבינלאומי בעל הניסיון העשיר בשיתופי פעולה עם גדולי עולם, לבין הכנר הצעיר המצוין מיכאל שחם בן ה-15. הם ניגנו ביחד את הקונצ'רטו לכינור ופסנתר של מנדלסון, יצירה נהדרת שלא מרבים לבצע אותה, ולא ברור לי למה. השילוב ביניהם, וביניהם לבין האנסמבל, היה מצוין. האנסמבל פתח את הקונצרט בסימפוניה מס' 10 בסי מינור של מנדלסון, עוד יצירת נעורים נהדרת שלו. ביצירה זו השקעתי הרבה עבודה עם האנסמבל לגיבוש הצליל, הסגנון, האינטונציה, והבלאנס. העבודה היתה מאד יעילה ומהנה לכולנו, והתוצאה המצויינת בקונצרט הורגשה היטב גם אצלנו וגם בקהל.

בהפסקת הקונצרט בתל אביב קיימנו קבלת פנים והרמת כוסית חגיגית לעונה החדשה בהשתתפות הקהל. זה היה ארוע חשוב מאד. הוא יצר חיבור טוב בינינו לבין הקהל, והזדמנות עבור הנגנים ועבורי לדבר עם הקהל – דבר שלא קורה בד"כ בקונצרטים. ניצלנו את ההזדמנות הזו גם כדי למכור דיסקים ולצרף אנשים לחוג הידידים שלנו, שאותו הקמנו מחדש.

הקונצרט בעכו היה הפתעה משמחת מאד עבורנו. זו היתה למעשה פתיחתה של סדרה חדשה שלנו באולם הקונסרבטוריון בעכו. זה אולם מצוין, יש בו אקוסטיקה נהדרת ומאד נעים לנגן בו. הקהל מילא אותו, והגיב בתשואות רמות ונלהבות. גם שם זכינו לקהל חם ואוהד, וזה הוסיף גם לריכוז ולהתלהבות בנגינה של האנסמבל.

הרכב הנגנים המתגבש באנסמבל העונה, הוא מצוין. יש בו שילוב של נגנים ותיקים ובעלי ניסיון כמו הכנר הראשי המצוין שלנו קובי רובינשטיין, הויולנית הראשונה אליאנה לובנברג, הכנרת ליאה רייחלין, הכנר האיטלקי רפאל נגרי, וביחד איתם נגנים צעירים מצויינים, שחלקם ניגנו אצלי בצעירותם בתזמורות צעירות במסגרות שונות, ועכשיו הם נגנים בוגרים ומנוסים שכבר מכירים היטב אותי ואת הסגנון שלי. הפעם היו אלה הכנרות הצעירות שיר אורדו ויסמין חלפון, הויולן יואב יצקן והצ'לן בן שיבולת, וכולם השתלבו היטב באנסמבל.

פתיחת שנת הלימודים באקדמיה

השבוע התחלתי את שנתי השנייה כמורה לניצוח בביה"ס למוסיקה ע"ש בוכמן-מהטה באוניברסיטת תל אביב. גם השנה תלמידי סדנת הניצוח שלי יזכו לנצח "על רטוב" בשיעורים במשך כל השנה, על תזמורות שונות שאיתן אני עובד באופן קבוע, כולל אנסמבל סולני תל אביב. בשיעור הפתיחה שהיה השבוע שמתי דגש על כל נושא העבודה עם כלי הקשת – אפשרויות של קשתות שונות, מהירויות קשת שונות, איצבועים, ויברטו, וההשפעה של כל אלה על התוצאה המוסיקלית. זהו כמובן נושא חשוב מאד לכל מנצח שעומד מול תזמורת, והידע וההבנה בו הם קריטיים על מנת לשלוט בתזמורת. אני באופן אישי משתדל לכתוב לתזמורות שעליהן אני מנצח את הקשתות שלי בתפקידים, מראש, ואם לא מתאפשר לי לכתוב בתפקידים אז לפחות לכתוב הכל בפרטיטורה ולדעת בדיוק מה אני רוצה, על מנת ליישם במהירות במהלך החזרות. אחת המשימות של התלמידים תהיה לעשות אותו דבר בעצמם ביצירות שעליהן הם ינצחו. החזרה הראשונה שלהם תהיה בתחילת נובמבר עם אנסמבל כרמל בחיפה, ובה הם יעבדו על הפרק הראשון מהסרנדה של דבוז'אק ועל הדיברטימנטו ק.138 שלמוצרט.

חוויה בכפר של ויניאבסקי

 

לפני מספר שבועות נסעתי לפולין לנצח על התזמורת הפילהרמונית של חבל הסודטים, Filharmonia Sudecka. אמנם באופן קבוע התזמורת הזו עובדת ומופיעה בעיר ולבז'יך, שנמצאת לא רחוק מוורוצלאב, אבל כשהייתי שם, האולם שלהם היה עדיין בשיפוץ או בנייה מחדש, ולכן החזרות והקונצרטים שלהם בתקופת המעבר התקיימו בכפר הסמוך שצ'אבנו זדרוי. זהו כפר קטן ויפה, עם הרבה עצים וירוק, ומתגוררים בו בסביבות 5000 איש בלבד. המדהים הוא שבדיוק בכפר הזה, אחד מגדולי המלחינים והכנרים של פולין היה גר (לתקופות קצרות של טיפולים רפואיים) ומופיע – וזהו הנריק ויניאבסקי. הוא היה מופיע בדיוק באותו האולם שבו אני הופעתי, ופסלו ניצב בשדרה המרכזית של הכפר. בהחלט מרגש והיסטורי.

העבודה עם התזמורת הזו היתה מאד מהנה. הנגנים היו מאד פתוחים לרעיונות המוסיקליים שלי, ולמרות שהתכנית הורכבה כמעט בשלמותה מ"יצירות רפרטואר" – הסימפוניה "מן העולם החדש" של דבוז'אק והפתיחה האקדמית של ברהמס – הם השתדלו לנגן בדרך שלי, ולא "על אוטומט" כמו שהם רגילים. וכך, העבודה היתה מאד מעניינת ומרתקת – עשינו נסיונות של טמפים שונים, כיוונים שונים בפראזות, נסיונות לשנות את הבלאנס ולהוציא קולות שלא תמיד שומעים, וכמובן הרגלתי אותם בחזרות שזה יכול להשתנות מביצוע לביצוע ושהם צריכים להיות עירניים. בקונצרט היה ריכוז מצוין והתזמורת היתה מוכנה היטב. נהניתי מאד להוביל אותם ולקבל מהם תגובה טובה ושיתוף פעולה מלא. בקונצ'רטו לכינור של חצ'טוריאן, שבוצע בגרסתו לחליל (עיבוד של ז'אן פייר רמפל), עם הסולנית אילדיקו יוהאס, היה חשוב לי ולנגנים להיות מאד מרוכזים. יש שם הרבה שינויי טמפו, שינויי משקל, כניסות מבלבלות, וטמפים מהירים שצריך לשמור עליהם כדי להיות ביחד עם הסולנית. תרגלנו את זה היטב בחזרות, והרצנו מספיק פעמים על מנת להגיע עם ביטחון לקונצרט. סך הכל החוויה כולה היתה נהדרת, גם בחזרות, גם בקונצרט, וגם במקום היפה הזה.

רוחות של שינוי בחיפה

 

הבחירות לרשויות המקומיות תתקיימנה ביום שלישי הקרוב. בחיפה, לראשונה מזה 15 שנה, יש סיכוי ממשי לשינוי, והרבה דרמה סביב כל מערכת הבחירות בעיר. המועמדת המרכזית להתמודד על ראשות העיר מול יונה יהב, עינת קליש, נפסלה לפני כשבועיים מהתמודדות בשל עניין טכני (שיש סיכוי טוב שנעשה במתכוון ע"י מתחריה לראשות העיר), וגם עתירתה לבית המשפט המחוזי בחיפה נדחתה. היא עתרה לבג"ץ, ובינתיים כ-2000 מתומכיה הרבים הפגינו נגד פסילתה וקראו לבג"ץ לקבל את עתירתה. לפני מספר ימים בדיון שהתקיים בבג"ץ בירושלים (וגם אליו הגיעו רבים מתומכיה), היה מהפך – בג"ץ הפך את החלטת בית המשפט המחוזי והחזיר את עינת למרוץ, בצדק. עכשיו, כשחזרה למרוץ מחוזקת וגם זכתה לפרסום ארצי בזכות סיפור הפסילה, סיכוייה לזכות בבחירות טובים, והסקרים האחרונים אף מראים על מגמת התחזקות. במשך חמש וחצי שנים היא עבדה קשה מאד כחברה במועצה שישבה באופוזיציה, טיפלה בפניות של תושבים, נפגשה עם תושבים רבים, קיימה המון חוגי בית ומפגשים עם התושבים, ועשתה רושם של אחת שיכולה להביא שינוי לעיר. היא רכשה לעצמה תומכים רבים שהולכים אחריה, עובדים קשה ובהתנדבות למענה, וכפי שנראה, גם רבות מהרשימות המתמודדות למועצה מרגישות לאן נושבת הרוח והביעו תמיכה בעינת, כולל כאלה שבעבר תמכו ביהב. עינת לא מתחברת לטייקונים, אנשי עסקים, נדל"ניסטים וכו' – וניתן לראות זאת היטב בתרומות שהיא קיבלה לקמפיין שלה – הרבה מאד תרומות של אנשים פרטיים, תושבי חיפה, בסכומים קטנים של כמה מאות שקלים כל אחת. זאת בניגוד לתרומות של יונה יהב – הרבה פחות תרומות במספר, אך מרביתן בסכום המקסימלי המותר, של 5000 ש"ח, וחלקן הגדול מאנשים שאינם חיפאים בכלל – כל מיני אנשי עסקים ואינטרסנטים, שיונה יהב, אם ייבחר, יהיה חייב להם ולא לתושבי עירו. עינת היא גם מומחית בעניין תכנון ערים, אדריכלית במקצועה, ויש לה תכנית סדורה וברורה לגבי איך לשפר את העיר, בכל פרמטר ופרמטר.

למרות שמערכת הבחירות בחיפה התדרדרה לשיח ארסי ומכוער, עם הפצה של שקרים רבים בסמסים כנגד עינת קליש, אני חושב שהתושבים מבינים היטב שמי שרוצה שינוי בעיר חייב להצביע לה, אחרת הוא מחזק את יונה. אז ביום שלישי הקרוב, כל החיפאים יוצאים להצביע ובוחרים בעינת קליש לראשות העיר וברשימת "חיים בחיפה" למועצת העיר.

 

העולם החדש בחבל הסודטים

כמה חזרות עם התזמורת היו על האופרטה "העטלף"? באיזה אזור בפולין עדיין לא הייתי? ומה היה מיוחד כל כך בביצוע "ממעמקים" של דני עקיבא העונה? וגם – אוטוטו פותחים עונה באנסמבל עם איתמר גולן.

לעבוד מהר וביעילות

סיימתי את שנת תשע"ח באינטנסיביות רבה, עם הפקת האופרטה "העטלף" של שטראוס, בבימוי מלא, עם התזמורת הסימפונית אשדוד ועם זמרים מהמאסטרקלס הבינלאומי לשירה אמנותית בירושלים (מנהלת אמנותית רונה ישראל), בקונצרט שהתקיים במוזיאון תל אביב.

זמן החזרות היה מועט ביותר – הגעתי לשני ימי חזרות בימוי בלבד (עם פסנתר) בירושלים, ביחד עם הבמאי הנהדר אלכסנדר פון הונדנברג (סרביה), ואח"כ 3 חזרות בלבד עם התזמורת באשדוד. כשזה המצב, חייבים לעבוד מאד מהר ומאד ביעילות. לכן, כבר בחזרת התזמורת הראשונה עברתי על כל היצירה, והבהרתי לתזמורת את הדברים החשובים ביותר הנחוצים כדי להצליח לבצע יצירה מהתחלה עד הסוף: מאיפה קופצים לאיפה (כנהוג באופרות, כדי לקצר "חותכים" חלקים מהיצירה והדברים צריכים להיות מסומנים לכל הנגנים באופן ברור), מתי משתנה הטמפו, מתי אני מנצח על 1, על 2, על 3, על 4, ומדי פעם גם הערות מוסיקליות שקשורות לאופי ולסגנון, וקצת קשתות במקומות שמאד קריטיים עבורי. בחזרה השניה עבדתי רק על הפרקים שהיו מסובכים יותר, לפי התרשמותי מהחזרה הראשונה, ותיקנתי את כל המקומות המבלבלים שיש בהם שינויי טמפו או רצ׳יטטיבים. ובחזרה השלישית התחלתי בלי הזמרים כדי לשפר כמה מקומות בתזמורת וללטש את הנגינה התזמורתית, ואחר כך, כשהצטרפו הזמרים, עברנו על כל האופרטה מהתחלה עד הסוף (כולל הבימוי) עם תיקונים איפה שהיה צריך. וכך, הגענו ליום ההופעה כשהתזמורת כבר ידעה מה לעשות, הזמרים היו כבר אחרי הופעה אחת עם פסנתר, וכבר היה ביטחון בביצוע רצוף של היצירה כולה.

לשמחתי, האולם במוזיאון תל אביב היה מלא, התזמורת והזמרים היו במיטבם, והביצוע כולו היה מרשים, מלהיב, הומוריסטי ומהנה. זמרים רבים ממגוון ארצות (ישראל, ארה"ב, סרביה, צרפת, דרום אפריקה, גרמניה, רוסיה ועוד) השתתפו בהפקה, ביניהם סיון קרן בתפקיד רוזלינד, טלי קצף בתפקיד אדל, שי טרי בתפקיד הנסיך אורלופסקי, אדי מופוקנג בתפקיד אייזנשטיין, ברנדן סליגר בתפקיד אלפרד, אויגן מיליווז'סה בתפקיד ד"ר פאלקה, אבירם פרייברג בתפקיד פרנק, ואחרים. הערב כולו, והמאסטרקלס בכלל, היה מוצלח מאד השנה – גם מבחינת איכות הסטודנטים והמורים, גם מבחינת התוצאה האמנותית בקונצרטים, ולא פחות חשוב – מבחינת החשיפה וכמות הקהל. הקונצרטים בוצעו מול אולמות מלאים וזכו לסיקור תקשורתי יפה, נרחב ומפרגן. שימשיך כך!

לגלות עולם חדש

את שנת תשע"ט אני פותח עם קונצרט בפולין, בו אנצח על התזמורת הפילהרמונית של חבל הסודטים (Filharmonia Sudecka), בתכנית שתכלול את הסימפוניה מס׳ 9 של דבוז׳אק "מן העולם החדש", הפתיחה האקדמית של ברהמס, והקונצ׳רטו לחליל של חצ׳טוריאן (שהוא עיבוד של הקונצ׳רטו לכינור של חצ׳טוריאן, אותו עשה החלילן ז׳אן פייר רמפל). את החלילנית הסולנית – אילדיקו יוהס מהונגריה –  הכרתי בשנה שעברה בפסטיבל בבוסאן (דרום קוריאה), שבו גם היא השתתפה ברסיטל לפיקולו. הנסיעה והחזרות יתקיימו בחוה"מ סוכות, והקונצרט יתקיים ב28.9 בעיר ולבז׳יך. כפי שסיפרתי כאן בבלוג לא פעם, לאנסמבל ולי באופן אישי יש קשר מיוחד עם פולין. למרות שהייתי כבר במקומות רבים בפולין, בחבל הסודטים לא יצא לי עדיין להיות, וזו תהיה עבורי הפעם הראשונה שם. וכמובן, זו תהיה גם הפעם הראשונה עבורי עם התזמורת הזו.

רגעים משמעותיים מתשע"ח

שנת תשע"ח שהסתיימה זה עתה הביאה עימה לא מעט ארועים מוסיקליים משמעותיים מאד עבורי. הנה סיכום קצר שלהם:

ערב ההוקרה לעברי גיטליס

אחד הארועים המשמעותיים של האנסמבל ושלי בשנת תשע"ח היה ערב ההוקרה לעברי גיטליס, אותו ארגנתי ביחד עם איתמר גולן ועם הקונסרבטוריון הישראלי למוסיקה תל אביב. זה היה ערב מרגש שהגיעו אליו הרבה מאד מוסיקאים, חובבי מוסיקה, ואמנים רבים שקשורים לאנסמבל אשר הופיעו בפני הכנר האגדי בן ה-95. עברי עצמו היה נרגש מאד מהארוע כולו, ולמרות שהיה אמור לנגן בעצמו לסיום הערב, הוא לא יכול היה לנגן בגלל ההתרגשות, והסתפק בעליה לבמה ודיבור אל הקהל הרב שמילא את האולם.

עברי גיטליס נושא דברים כשלצידו כל משתתפי הערב לכבודו

ערב ההתרמה לקונסרבטוריון באר שבע

בשנת תשע"ח התחלתי לעבוד כמנצח התזמורת הייצוגית של קונסרבטוריון באר שבע. אחד הארועים החשובים שבו השתתפתי למען הקונסרבטוריון, היה קונצרט עם הסינפונייטה הישראלית באר שבע וסולנים מתלמידי הקונסרבטוריון. בסיום הערב הצטרפה התזמורת של הקונסרבטוריון אל נגני הסינפונייטה לביצוע משותף של הריקודים הרומניים של ברטוק. זה היה ערב מרגש וחשוב עבור הקונסרבטוריון הזה, שאני מאד מאמין בפוטנציאל העצום שלו ובדרך הפדגוגית המקצועית שאותה מתווה מנהלו יקי ראובן.

"ממעמקים" של דניאל עקיבא

את היצירה "ממעמקים" של דני עקיבא ביצעתי העונה עם האנסמבל, עם תמר ענבר באבוב ועם אנסמבל זמרי מורן (מנהלת אמנותית נעמי פארן). מעבר לעובדה שהיצירה היא מצויינת, ואת דני אני מכיר כבר קרוב ל-30 שנה, ומעריך אותו מאד כאדם, כמוסיקאי וכפדגוג, הביצוע הספציפי של היצירה "ממעמקים" העונה, ובמיוחד זה בחיפה, היה מרגש במיוחד. מכיוון שבקיץ שעבר דני עזב את מגמת המוסיקה המפוארת שבנה בביה"ס לאמנויות ויצ"ו חיפה (וביחד איתו גם חיים פרמונט, זיו קוז'וקרו, ברי מוסקוביץ' ואני) לאחר מהלך בריוני שיזמה עיריית חיפה, וזאת מבלי שקיבל את הכבוד הראוי לו על המפעל המדהים שבנה במו ידיו – החלטתי לנצל את ביצוע יצירתו ולהפתיע אותו. לקונצרט הגיעו רבים מבוגרי מגמת המוסיקה לדורותיה, הריעו לדני, ובסיום הערב קיימנו ארוע לכבודו, ארוע שבו הענקנו לו תעודת הוקרה, הקרנו סרטון עליו וחגגנו ביחד איתו. זה היה מרגש מאד. הנה ביצוע היצירה וכמה תמונות מארוע ההפתעה שהתקיים לאחר הקונצרט.

רייצ׳ל ברטון פיין

כבוד גדול היה לנו לארח את הכנרת הבינלאומית רייצ'ל ברטון פיין כסולנית לסיום העונה של האנסמבל. רייצ'ל היא נגנית וירטואוזית, מבריקה, יצירתית ואנרגטית, שהביאה לאנסמבל הרבה מהרוח וסגנון הנגינה שלה. הקונצרטים איתה היו סוחפים, ולאחריהם הקהל "עט" עליה לקבל חתימות, להצטלם ולרכוש את הדיסקים שלה. הנה ביצוע הפרק האחרון של "הקיץ" של ויולדי מהקונצרט איתה ביוני האחרון בשטריקר.

הגאלה בקשת אילון

לסיום קורס הקיץ הבינלאומי "קשת אילון" התארחנו בקונצרטי הגאלה שהתקיימו במשכן לאמנויות הבמה בתל אביב, וערב קודם לכן בקיבוץ אילון, ליוינו כמה מהסולנים המצטיינים משתתפי הקורס (שניים מהם יופיעו איתנו השנה כסולנים גם בעונת הקונצרטים הרגילה שלנו – הכנר מיכאל שחם והכנרת ליאה ז'ו), ולסיום ביצענו ביחד עם כל משתתפי הקורס את היצירה "ישראל 70" של אריה ברדרומא, המבוססת על שירים ישראליים מ-70 שנות המדינה. מיכאל שחם בן ה-15 ניגן איתנו את מנגינת הנושא מ"רשימת שינדלר" של ג'ון ויליאמס. הנה הביצוע שלו:

פותחים עונה עם איתמר גולן ומיכאל שחם

בקונצרט פתיחת העונה של האנסמבל יתארח הפסנתרן הבינלאומי איתמר גולן, שביחד עם הכנר הצעיר מיכאל שחם, יבצע איתנו את הקונצ'רטו לכינור ופסנתר של מנדלסון. עוד בתכנית – סינפוניה מס' 10 של מנדלסון ושלישיית הפסנתר אופ. 99 של שוברט עם איתמר גולן, מיכאל שחם וטליה ארדל בצ'לו. הקונצרטים יתקיימו בחיפה ב-6 באוקטובר, בתל אביב ב-7 באוקטובר, ובעכו ב-9 באוקטובר. זה הזמן לרכוש כרטיסים לעונת הקונצרטים הקרובה של סולני תל אביב. לכרטיסים לקונצרט הפתיחה בתל אביב לחצו כאן 

איתמר גולן. בקרוב אצלנו

 

ברכה חמה לכל קוראי הבלוג לשנה טובה, מלאה בעשייה, יצירה, בריאות והצלחה.
ממני, ברק טל

 

 

 

 

 

 

רמה בינלאומית גבוהה ביותר

חוויה בצפון הארץ

בשבועיים האחרונים נסעתי כמה וכמה פעמים לקיבוץ אילון שבצפון המדינה, להשתתפות בקורס הקיץ "קשת אילון" שהתקיים זו השנה ה-28. בכל אחת מהפעמים נסעתי למטרה אחרת – הנסיעה הראשונה היתה על-מנת לבחון מועמדים מבין משתתפי הקורס לנגינת סולו עם סולני תל אביב בקונצרטי הגאלה, הנסיעה השנייה היתה על-מנת לקיים חזרות אינדיבידואליות עם הסולנים הנבחרים, וכן עם אנסמבל קשת אילון על יצירתו של אריה ברדרומא "ישראל 70", בפעם השלישית הגעתי לאילון על מנת לנצח על אנסמבל קשת אילון בקונצרט שבו ביצענו את "ישראל 70" של אריה ברדרומא. בפעם הרביעית הגעתי ביחד עם אנסמבל סולני תל אביב כולו לקיבוץ אילון, ושם קיימנו חזרה עם הסולנים, ואח"כ בתזמורת משותפת עם כל משתתפי הקורס על היצירה "ישראל 70". לאחר החזרה הוזמן האנסמבל להצטרף לארוחת ערב חגיגית (ואיכותית) לסיום הקורס, ולאחר מכן לנגן בערב הגאלה שהתקיים בקיבוץ אילון לסיום הקורס. למחרת כמובן הופענו שוב בערב הגאלה החגיגי, שהתקיים במשכן לאמנויות הבמה בתל-אביב וחתם את הקורס. כל החוויה באילון היתה נהדרת – הארוח, התנאים, הארגון המופתי ומעל הכל הרמה הגבוהה של המורים והמשתתפים. בנוסף לכל אלה גם ניצלתי את הביקורים באילון כדי ליהנות מהמקום השקט והקסום הזה, וטיילתי שם קצת עם משפחתי.

פגישה מקרית עם ליאה ז'ו בת ה-11 ואחיה, במהלך טיול עם משפחתי בקיבוץ.

 

הסולנים שנבחרו להופיע איתנו היו הצ'לן יסמאל גררו בומבוט מקובה, הכנרת קנון מיאשיטה מיפן, הכנרת הבריטית-סינית בת ה-11 ליאה ז'ו (שגם תופיע איתנו בעונת הקונצרטים הקרובה כסולנית), הכנר הישראלי בן ה-15 מיכאל שחם (שגם הוא יופיע איתנו העונה כסולן), והכנרת אלינה קורואדובה מרוסיה. לכל אחד מהסולנים היה סגנון שונה, והחוויה בעבודה עם כולם היתה מעניינת מאד גם לאנסמבל וגם לי.

מיכאל שחם עם סולני תל אביב בערב הגאלה. צילמה שרית עוזיאלי

 

ליאה ז'ו עם סולני תל אביב בערב הגאלה. צילמה: שרית עוזיאלי.

 

הנגינה המשותפת בתזמורת הגדולה לסיום היתה חוויה יוצאת דופן. המאסה הגדולה של הנגנים המוכשרים יצרה מצד אחד צליל עצום ומלא, ואפקט מרשים ומרגש, ומצד שני הציבה לי אתגר גדול – להחזיק את הכל ביחד ובתאום. היצירה של אריה ברדרומא, למרות שהיא מבוססת על שירים ישראליים מוכרים, לא היתה קלה לביצוע ודרשה לא מעט עבודה. בסופו של דבר, אחרי חזרות עם כל גוף בנפרד, ועם שני הגופים ביחד, כשהגענו לקונצרט הגאלה בתל אביב הכל התחבר לביצוע שלם ומרשים.

אנסמבל קשת אילון ביחד עם סולני תל אביב ביצירה "ישראל 70" של אריה ברדרומא. צילמה: שרית עוזיאלי.

 

הקורס כולו הוא מפעל יוצא דופן ברמה בינלאומית גבוהה ביותר – הן מבחינה מקצועית והן מבחינה ארגונית. כל התנאים (חדרים, אולם, ציוד), צוות ההפקה והניהול, וכמובן צוות המורים המעולה, וכמובן הסטודנטים שמגיעים לשם – הם ברמות הגבוהות ביותר. על כך אחראים שני אנשים שעומדים מאחוריו ומניעים אותו במשך כל ימות השנה כבר 28 שנה – גלעד שיבא ויצחק רשקובסקי.

 

צפו בקונצרט הגאלה ששודר בשידור חי ביוטיוב. החלק של סולני תל אביב מתחיל ב1:39:00

 

הקשר הפולני

לאנסמבל סולני תל אביב יש ידידים קרובים בפולין, שנמצאים איתנו בקשר קבוע ותומכים בנו ובפעילותנו. הקשר איתם התחזק בסיור שהיה לנו בפולין בספטמבר 2016, שבו הופענו בטקס חנוכת קיר הזיכרון ליהודי בילגוריי שנספו במלחה"ע השנייה, וכן בקונצרטים בבילגוריי ובלובלין.

"כל נדרי" של ברוך בטקס חנוכת קיר הזיכרון בבילגוריי, סולני תל אביב עם דניאל אקטע, ספטמבר 2016

 

בחודש אוקטובר האחרון נסעתי ללובלין ביחד עם יו"ר הועד המנהל של האנסמבל ישראל בראון ושם זכינו לאירוח חם מצידו של יאנוש פאליקוט, לשעבר יו"ר האופוזיציה והמועמד לנשיאות פולין, שהפגיש אותנו עם אנשים בעלי השפעה וממון בפולין. לאחרונה הגיע יאנוש פאליקוט עם אשתו וכמה מעוזריו לביקור בארץ, וזכה לסיורים ולפגישות מעניינות שאותם ארגן לו ישראל בראון שלנו. הצטרפתי אליהם לנסיעה לצפון, ולאחר שנפגשנו בגנים הבהאיים בחיפה המשכנו לעכו העתיקה שם אכלנו במסעדת הדגים המיתולוגית אורי בורי.

 

ישראל המשיך איתו בסיורים ופגישות גם בימים הבאים, ולאחר מכן הגיע לארץ סגן ראש עיריית בילגוריי (גם הוא מידידינו) והתארח אף הוא אצל ישראל. ובחודש ספטמבר הקרוב אני יוצא לשבוע לפולין, שם אנצח על תזמורת Filharmonia Sudecka בתכנית נפלאה, שכוללת את הפתיחה האקדמית של ברהמס, הקונצ'רטו לחליל של חצ'טוריאן (עם חלילנית שפגשתי לפני שנה בפסטיבל בקוריאה) וסימפוניה מס' 9 (מן העולם החדש) של דבוז'אק. על תכניות ושיתופי פעולה נוספים שלנו עם פולין אדווח בהמשך.

 

חגיגה וינאית

את חודש אוגוסט (או מה שנותר ממנו) אני מקדיש ליוהן שטראוס. בתחילת ספטמבר אנצח על הפקה אופראית מלאה של "העטלף" של שטראוס, חגיגה וינאית נטו, שתתקיים במסגרת המאסטרקלס לשירה אמנותית בירושלים בניהולה האמנותי של רונה ישראל-קולת. הקונצרט יתקיים ביום ב' 3.9.2018 במוזיאון תל-אביב, עם תזמורת אשדוד וזמרים מצויינים מהארץ ומחו"ל (בין הישראלים תככבנה סיון קרן, שי טרי וטלי קצף). הקורס עצמו, ובמהלכו כל החזרות להפקה, יחל ב19 באוגוסט.

 

 

אנדראס שול, ליאה ז'ו, וכוכבים נוספים חוזרים אלינו

על המפגש עם ליאה ז'ו ועם מיכאל שחם כבר סיפרתי בפוסט הזה, ושניהם יחזרו אלינו בקרוב מאד. אבל חוץ מהם ישובו אלינו העונה כמה סולנים בינלאומיים נוספים: זמר הקונטרה טנור אנדראס שול, שבפעם האחרונה שהוא התארח אצלנו הפתענו את הקהל בקטע משותף עם עידן רייכל, ומעניין מה יהיה הפעם… הנה הקטע עם עידן רייכל

בנוסף, ישובו אלינו הכנר איתמר זורמן, דואו הפסנתרנים סיון סילבר וגיל גרבורג בקונצ'רטו של ברהמס, נגן המנדולינה יקי ראובן והכנר קובי רובינשטיין, והפסנתרן איתמר גולן. התכניות נהדרות. זה הזמן לרכוש מנוי לסולני תל אביב. הקונצרטים יתקיימו בחיפה, בתל אביב, ולראשונה נקיים סדרת קונצרטים גם בעכו. הנה התכנית המלאה. לרכישת כרטיסים לקונצרטים בתל אביב לחצו כאן