מוסיקה רוקיסטית ומקצבים דרום אמריקאיים

סולני תל אביב עם יקי ראובן במנדולינה, בשבוע שעבר במורמונים בירושלים

במקביל להכנות הרבות לקראת הפרוייקט הגדול ביותר שלנו השנה (מבחינה הפקתית ומספר המשתתפים) – הרקויאם של מוצרט – אנחנו גם בתקופה של קונצרטים ברחבי הארץ עם תכנית אחרת: עונות השנה של ויולדי, צ׳ייקובסקי ופיאצולה. עם התכנית הזו הופענו בסדרת המנויים שלנו בעונה שעברה, ועכשיו אנחנו מופיעים איתה 5 פעמים במקומות נוספים – היינו בשבוע שעבר באוניברסיטה המורמונית בירושלים, הערב אנחנו בקונסרבטוריון באר שבע, מחר בקונסרבטוריון עפולה, ובשבוע הבא נופיע בבית העם רחובות ובקונסרבטוריון טירת הכרמל. התכנית הזו היתה מאד מוצלחת בעונה שעברה בקונצרטים למנויים, ולפי הקונצרט בשבוע שעבר במורמונים מול אולם מלא וקהל נלהב – כך יהיה גם הפעם. זו תכנית שמתאימה לכל סוגי הקהל, היצירות בה קצרות (לא יותר מ10 דקות ליצירה), יש בה גיוון של הכלים הסולנים – הכינור בנגינת קובי רובינשטיין והמנדולינה בנגינת יקי ראובן (שניהם גם מנגנים במהלך הערב יחד את הקונצ׳רטו לשני כינורות של ויולדי), שבירות חדות בין המוסיקה ה"רוקיסטית" של ויולדי למלודיות הנפלאות של צ׳ייקובסקי ולמקצבים הדרום אמריקאיים של פיאצולה, וכל היצירות הן מצד אחד מצויינות ואיכותיות ומצד שני מוכרות ואפילו פופולריות. ההגעה שלנו להופעות במקומות מרוחקים בפריפריה, מעוררת דווקא הרבה עניין במקומות אלה. פרסומים גדולים המבשרים על הקונצרטים שלנו שם מופיעים בשלטי חוצות ובקונסרבטוריונים, כפי שראיתי השבוע בטירת הכרמל.

אני אישית מאד נהנה להופיע מול קהלים חדשים, וגם לחזור על תכניות שכבר הופעתי איתן בעבר. בכל קונצרט אני משנה משהו, וזה לפעמים מפתיע את התזמורת ומעלה את הריכוז, האנרגיה וההתלהבות.

בפוסט הבא – על ההכנות לקראת הפרוייקט הגדול עם הרקויאם של מוצרט. מוזמנים לעקוב

כל הטעויות האפשריות בניצוח

בחזרה לחוויות מלפני 20 שנה

עם תזמורת המושבות, בקונצרט שהתקיים ב16.12.2019

התזמורת הראשונה שעליה ניצחתי באופן קבוע, במשך למעלה משנתיים, היתה תזמורת חובבים – חובבי המוסיקה ירושלים. זה היה לפני כעשרים שנה. הייתי אז סטודנט לניצוח באקדמיה למוסיקה בירושלים, והמורה שלי לניצוח ד"ר יבגני צירלין היה אז המנצח הקבוע של התזמורת הזו, והחליט לעזוב אחרי שבע שנים איתם (הוא למעשה ניצח עליהם מיום עלייתו ארצה). למזלי, הוא המליץ לתזמורת עלי כמי שיוביל את התזמורת לאחר עזיבתו. הם מצידם רצו לבחון אותי, ועוד מועמד או שניים אחרים, לפני שיחליטו. לשמחתי, אחרי מספר חזרות ניסיון הם בחרו בי, וכך התאפשר לי כבר בתקופת לימודי הניצוח שלי לנצח באופן קבוע ולעבוד עם תזמורת פעם בשבוע. זה היה ניסיון חשוב מאד עבורי. הייתי אז סטודנט חסר ניסיון, ועשיתי עליהם את כל הטעויות האפשריות – גם מבחינת ניצוח, גם מבחינת ניהול החזרות, גם מבחינת למידה והכנה של החומר, גם מבחינת בניית מתח, קשר עם הנגנים, וכל מה שמנצח צריך לעשות. התזמורת היתה נהדרת (וגם סלחנית), ואיפשרה לי ממש ללמוד ניצוח עליה. עבור הנגנים החובבים זו היתה הנאה צרופה להיפגש אחת לשבוע ולנגן ביחד. הם עשו זאת במלוא ההתלהבות, המסירות והאהבה, והתוצאות היו יפות מאד. אני זוכר את התקופה הזו כתקופה מאד טובה וחשובה בהתפתחותי המוסיקלית, וכמובן שמאז יש לי פינה חמה בלב לתזמורת החובבים ההיא ולתזמורות חובבים בכלל. במשך כל עשרים השנים שעברו מאז, ניצחתי באופן קבוע, לצד תזמורות מקצועיות גם על תזמורות צעירות, אבל לא יצא לי לנצח על תזמורות חובבים, פרט לפעם אחת לפני כשנתיים עם אנסמבל מיתרים בחיפה (אנסמבל כרמל). בקיץ האחרון קיבלתי פניה לנצח על תזמורת המושבות, שהיא תזמורת חובבים טובה. הסכמתי בשמחה, וסגרנו על מועדי חזרות ומועד הקונצרט וגם את התכנית (שהיתה מאד מאתגרת). הפעם, הגעתי לנצח על תזמורת החובבים ממקום אחר לגמרי מזה שהייתי בו לפני 20 שנה. התובנה העיקרית שהגעתי אליה במשך השנים האלה היא שבעצם אין ממש הבדל בין תזמורת מקצועית לתזמורת חובבים או סטודנטים. הניצוח חייב להיות מדוייק וברור באותה מידה (אולי בתזמורות חובבים אפילו יותר), הסטנדרטים אותם הסטנדרטים, ניהול החזרות זהה, ולמעשה אין שום סיבה לדרוש מתזמורת חובבים או מתזמורת צעירה פחות מאשר מתזמורת מקצועית. אין סיבה להתייחס אליהם יותר בסלחנות מאשר אל תזמורת מקצועית, ההיפך – בגלל שיש יותר זמן חזרות ניתן להגיע לעבודה על כל פרט ועל כל פראזה ולהתעמק יותר במוסיקה, ובודאי שלא צריך לוותר. עם הגישה הזו הגעתי לפרוייקט עם תזמורת המושבות, וכבר מהחזרה הראשונה קיבלתי שיתוף פעולה מלא מצד הנגנים. החזרות התנהלו במלוא הרצינות, ירדנו לפרטי פרטים ולעבודה על כל האספקטים הטכניים והמוסיקליים שבנגינה תזמורתית, וההתקדמות היתה יפה ומהירה. למרות שהחזרות התקיימו בשעות הערב המאוחרות, הגעתי לכל חזרה עם הרבה שמחה ומרץ, וכך גם נגני התזמורת, שהשקיעו ועשו את המקסימום. התכנית היתה קשה ומאתגרת במיוחד – מוצרט הפתיחה לחליל הקסם, ברהמס וריאציות על נושא של היידן, ובטהובן סימפוניה מס׳ 7. עבדנו קשה, ובקונצרט ניתן היה לשמוע את התוצאה. כפי שאני נוהג לעשות בקונצרטים עם תזמורות מקצועיות, גם עם תזמורת המושבות השארתי קצת מקום לספונטניות ולהפתעות בקונצרט. הם היו מרוכזים והגיבו מצוין. בסך הכל זו היתה חוויה נהדרת בשבילי, והקונצרט היה מצוין.

עוד פיטורים לא הגיוניים בתחום החינוך המוסיקלי

מדוע זומן ד"ר אלכס וסרמן ע"י עיריית רמת גן לשימוע לפני פיטורים? לא ברור לי. אלכס ווסרמן הוא מנהל המרכז למוסיקה ברמת גן, הוא הקים בו את התזמורת הסימפונית רמת גן, והוא הביא את שני הגופים – התזמורת והמרכז למוסיקה – להישגים נהדרים ברמה המקצועית והפדגוגית בכל שנות הניהול שלו שם.

אקדים ואומר – ד"ר אלכס ווסרמן הוא לא חבר או קרוב שלי. אבל בגלל שהסיפור הזה מקומם, ומזכיר לי קצת את סיפור הפיטורים שלי ושל מורי מגמת המוסיקה בביה"ס התיכון לאמנויות ויצ"ו (רעות) חיפה לפני כשנתיים, אני חייב לכתוב עליו ולהביע את דעתי בעניין. גם כאן, כמו במקרה ויצ"ו מלפני שנתיים, מעורבת עירייה, גם כאן הנושא המרכזי הוא כסף, וגם כאן יש לדעתי חוסר הבנה מצד העירייה בנושא מוסיקה וחינוך מוסיקלי. מיד לאחר ששמעתי על הסיפור כתבתי לראש עיריית רמת גן, כרמל שאמה הכהן, את הדברים הבאים:

לכבוד
מר כרמל שאמה הכהן
ראש עיריית רמת גן

כבוד ראש העיר,

נדהמתי לשמוע כי ד"ר אלכס ווסרמן, מנהל המרכז למוסיקה רמת גן ומנהלה המוסיקלי של התזמורת הסימפונית רמת גן, זומן לשימוע לפני פיטורים

ד"ר ווסרמן הוא אדם רב כישורים ורב פעלים הן כמוסיקאי, הן כמנהל והן כפדגוג. הוא הביא להישגים חסרי תקדים את המרכז למוסיקה ברמת גן, הן מבחינת כמות התלמידים הנחשפים למוסיקה וללימודי מוסיקה, והן מבחינת איכות הצוות המקצועי, המורים, התכניות החינוכיות והפעילות המוסיקלית בעיר. הוא בנה במו ידיו את התזמורת הסימפונית רמת גן, שהיא תזמורת סימפונית מקצועית גדולה ומרשימה המקיימת קונצרטים רבים בפני אולמות מלאים, וכן קונצרטים חינוכיים רבים ומשמעותיים למאות מילדי העיר.

אין לי ספק שפיטורים של ד"ר ווסרמן יביאו הרס וחורבן על מרכז המוסיקה המפואר ברמת גן, ויובילו לסגירת התזמורת הסימפונית רמת גן.

לא לכל אדם בעל כישורים מוסיקליים יש גם כישורים אדמיניסטרטיביים ויכולת לנהל מוסד חינוכי. לא כל מנצח תזמורת ניחן ביכולות פדגוגיות ובהבנת הכלים הנדרשים על מנת ללמד מוסיקה ולהנגישה לילדים בגילאי 5 עד 18. ולא כל מנהל בעל יכולת אדמיניסטרטיבית מסוגל לנצח על תזמורת מקצועית ולהובילה ביד רמה להישגים. לד"ר אלכס ווסרמן יש את כל היכולות האלה, ולא בכדי הוא הצליח מאד כמנהל המרכז למוסיקה וכמנהל המוסיקלי של התזמורת. לבנות את כל אלה זה קשה מאד ודורש עבודה קשה, סבלנות, אמונה בדרך ויכולות פנומנליות. להרוס זה קל ופשוט

כבוד ראש העיר, אני משוכנע שאינך רוצה להיזכר כראש העיר שבתקופת כהונתו נחרבה הפנינה האמנותיתמוסיקליתפדגוגית האיכותית ביותר בעירך, שנבנתה בעמל רב.

אני קורא לך לחזור בך מכוונתך לזמן את ד"ר אלכס ווסרמן לשימוע לפני פיטורים, ופונה אליך בבקשה לאפשר לו להמשיך בעבודת הקודש שהוא עושה בעירך, לתת לו להצמיח את המרכז למוסיקה המפואר שהוא בנה, ולהמשיך להנהיג את התזמורת הסימפונית רמת גן להישגים רבים ברמת גן וברחבי הארץ.

תלמידי המרכז למוסיקה רמת גן והוריהם, ונגנים מהתזמורת הסימפונית רמת גן, יצאו להפגין מול בנין עיריית רמת גן, ומאות אנשים (ואני ביניהם) חתמו על עצומה נגד הכוונה לפטר את אלכס וסרמן. הנה אחת התגובות שמצאתי בפייסבוק על הנושא ואני מזדהה עם כל מילה בה – "פה במקום המטורלל הזה מי שעושה מהפכה ומקדיש את עשר השנים האחרונות למאות ילדים ותזמורת נהדרת עומד בפני ועדת פיטורים? ירדנו מהפסים סופית". שלשום בישיבת מועצת העירייה הנושא נידון. אני מקוה מאד שהעירייה תחזור בה מכוונתה לפטר את ד"ר אלכס וסרמן.

הנה קטע שפורסם בידיעות אחרונות על ההפגנה.

אני אישית חושב שכל אנשי המוסיקה והחינוך המוסיקלי בארץ צריכים להפגין סולידריות ולתמוך באלכס ווסרמן. לצערי, בתחום שלנו, שגם כך סובל ממחסור בתקציבים, מחסור בקהל, מחסור בתלמידים, וגם מחסור בהבנה אצל חלק ממקבלי ההחלטות, זה יכול לקרות לכל אחד, וגם אני נוכחתי בזה בעצמי לפני כשנתיים. כואב לי לשמוע שיש אנשים שמנסים לנצל את המצב הזה לטובתם האישית, וכבר פנו לעיריית רמת גן והציעו להם את שרותיהם במקומו של אלכס (וזה עוד לפני שהתקבלה אפילו החלטה בעניינו). אני חושב שזו חוסר קולגיאליות, אנוכיות וחוסר אתיקה בסיסית, וזה בסופו של דבר, בטווח הארוך, יפגע גם בהם.

הוקרה לקונסרבטוריון ולחבר

לאחרונה הופעתי כמנצח אורח בשני קונצרטים תזמורתיים מאד מיוחדים עבורי בהיבט האישי. על הסינפונייטה באר שבע ניצחתי בערב התרמה למען קונסרבטוריון באר שבע (שבו אני מנצח באופן קבוע על התזמורת הייצוגית), שגם היה ערב פרידה ממנהלו הפורש של הקונסרבטוריון ידידי נגן המנדולינה יקי ראובן. גייסתי למטרה זו גם את זמרת הסופרן קרן הדר, שאיתה הופעתי רק חודש לפני כן ביחד עם סולני תל אביב. לחזור לנצח על הסינפונייטה, והפעם אחרי קרוב לשנתיים שלא פגשתי אותם, זה תמיד משמח. מכל הפעמים שניצחתי על התזמורת הזו, אני חושב שבפעם הזו התזמורת נשמעה הכי טוב. היתה שם בשנתיים האחרונות תחלופה של נגנים שהשפיעה מאד לטובה במיוחד בכלי הקשת ובמיוחד בקולות הפנימיים. הצליל של המיתרים נשמע יותר אחיד, יותר עגול ויותר מגובש, והנגינה באופן כללי הרבה יותר מוקפדת ומלוטשת. בזמן קצר מאד של חזרות הצלחנו להכין תכנית שכללה את הפתיחה "הספר מסביליה" של רוסיני, את הקונצ׳רטו למנדולינה (במקור כינור) ופסנתר  של מנדלסון בגרסה לתזמורת מלאה עם נשיפה, ושבעה שירים ממיטב הזמר העברי. עיקר העבודה היתה במנדלסון, יצירה שהנשפנים לא הכירו, כי לרוב היא מבוצעת עם מיתרים בלבד. בנוסף, התוים שלהם היו כתובים בצורה שמקשה עליהם מאד. יש ביצירה הזו הרבה מאד תיבות הפסקה לכל כלי, תיבות שבהן לרוב רק שני הסולנים מנגנים. בד"כ כשיש הרבה תיבות הפסקה, כתובים בתוים של כל נגן איזשהם סימני דרך שיסייעו לו להתמצא ולדעת מתי להיכנס – לרוב כותבים לנגן בתוים קטנים את המנגינה המנוגנת בתיבות האחרונות לפני כניסתו, וכך יש לו סימן. במקרה הזה, לא רק שהנשפנים לא הכירו את היצירה, גם לא היו כתובים להם שום "תווי קיו" והם נאלצו לספור לפעמים 30 או 40 תיבות. הכניסות שלהם ביצירה הן לרוב לא יחד, כלומר, לדוגמה – קודם הבסונים ואחרי תיבה אחת החלילים ואחרי שתי תיבות הקרנות, ותיבה אחר כך כל היתר, דבר שמקשה עוד יותר… בנוסף, גילינו במהלך החזרה שהיו גם טעויות במספר תיבות ההפסקה בחלק מהמקרים. כל אלה למעשה הקשו מאד על העבודה, והוסיפו מאד לגודל האחריות שלי על הביצוע. היה עלי בעצם לתת את כל הכניסות לכולם במהלך החזרה. הייתי ממש "שוטר תנועה" שנותן כניסות ויציאות, כמעט כמו ביצירות בנות זמננו, וזאת רק על מנת שלכל נגן יהיה ברור מתי עליו לנגן. כמובן שבמהלך החזרה, כשהסברתי את כל אלה, וכל נגן רשם לעצמו אחרי מי הוא נכנס ומה הסימן שלו, הדברים התחילו להתבהר.

למחרת בחזרה הגנרלית כבר אפשר היה לשמוע שהתזמורת יותר משוחררת והכל נשמע יותר טוב, ואז גם הרמה הגבוהה של התזמורת ניכרה. בחזרה הגנרלית גם הצטרפה הזמרת קרן הדר, שאיתה היינו צריכים בחזרה של פחות משעה לעבור על כל השירים. לשמחתנו ולמזלנו ביצענו ביחד, קרן ואני, את מרבית השירים האלה ממש לא מזמן, עם סולני תל אביב, כך שאת כל הטמפי, שינויי הטמפי, הפרמטות וכו׳, כבר הכרתי היטב ויכולתי בקלות להוביל את התזמורת ללא בעיות.

הקונצרט עצמו היה ממש מצוין. התזמורת ניגנה נהדר. הסולנים בקונצ׳רטו של מנדלסון, יקי ראובן ודניאל צ׳ובנוב מרומניה, נתנו ביצוע מלהיב ואנרגטי לקונצ׳רטו של מנדלסון. קרן הדר כמו תמיד סחפה וריגשה, בשירים של עידן רייכל וארגוב (בעיבודים מעולים של זיו קוז׳וקרו, תום בר, רפי קדישזון ונועם שריף). ובפתיחה של רוסיני אפשר היה לשמוע את האיכות התזמורתית של הסינפונייטה. לקראת סיום הערב אמרתי מהבמה כמה דברי שבח ותודה לידידי יקי ראובן, שפורש מניהול הקונסרבטוריון, אחרי שהביא אותו להישגים גבוהים הן באיכות והן בכמות התלמידים והפעילות. יקי ישוב לשתף פעולה איתי ועם סולני תל אביב ממש בקרוב, בתכנית עונות השנה בכינור ובמנדולינה, שאיתה נופיע חמש פעמים במהלך חודש ינואר.

אחרי הקונצרט, בנסיעה הביתה מב"ש, קרן לקחה אותי חלק מהדרך – עד תל אביב. ואז, סופסוף היתה לנו הזדמנות לדבר קצת, אחרי שבזמן האחרון נפגשנו בעצם רק על הבמה – בחזרות ובקונצרטים, ולא הספקנו לדבר על שום דבר חוץ ממה שקשור לביצוע…

הקונצרט השני שעליו ניצחתי לאחרונה כאורח, היה קונצרט מרגש עם תזמורת המושבות, שהיא תזמורת חובבים טובה, ועליו אספר בפוסט הבא.

שירי ילדים למבוגרים

יצירת מופת מהגדולות שנכתבו

דנה מרבך, זמרת סופרן

כשיש לי קונצרט ווקאלי רב משתתפים זו תמיד התרגשות עצומה. וכשהיצירה המרכזית בקונצרט היא יצירת מופת מהגדולות שנכתבו בהיסטוריה – הרקויאם של מוצרט – אז ההתרגשות כפולה ומכופלת. בסוף ינואר יצטרפו אל אנסמבל סולני תל אביב ואלי חברי האנסמבל הקולי הישראלי (מנהל מוסיקלי יובל בן עוזר), והסולנים דנה מרבך לסופרן), ניצן אלון (אלט), רון זילברשטיין (טנור) ועודד רייך (בריטון) לביצוע היצירה המצמררת הזו.

רון זילברשטיין, זמר טנור

זו יצירה גאונית שכל פרק בה הוא מדהים ומרגש, ורק למידת הפרטיטורה גורמת לי להתרגשות בכל פעם שאני פותח אותה. הנה פרקי הconfutatis והlacrimosa, מביצוע של האנסמבל בדצמבר 2013 עם מקהלת קולגיום שאותה ניהלתי מוסיקלית באותה תקופה.

התכנית כולה נהדרת, ויהיו בה גם קטעים ליריים של גריג שתוזמרו מפסנתר ע"י מורן מגן, ובביצוע בכורה, יצירה חדשה של דני עקיבא לאלט ותזמורת – "שירים לאביתר", למילים של אבנר פרץ. היצירה של דני עקיבא נהדרת, הטקסטים הם למעשה שירי ילדים שמיועדים ומותאמים למבוגרים, כולם בעברית. יש בהם הומור, הרבה דמיון של ילדים, דרמה, פחדים וכל קשת הרגשות שילדים חווים. אני בטוח שהקונצרט כולו יהיה חוויה נהדרת למבצעים ולקהל.

במושבות ובנגב

שני קונצרטים מעניינים עם תזמורות שונות יהיו לי בשבוע הקרוב:

ביום שני 16.12 (מחר) – אנצח על תזמורת המושבות בקונצרט עם תכנית מאתגרת מאד ובה הפתיחה ל"חליל הקסם" של מוצרט, וריאציות על נושא של היידן מאת ברהמס, וסימפוניה מס׳ 7 של בטהובן. תזמורת המושבות היא תזמורת חובבים טובה, שנגניה מסורים ומשקיעים, ולכן גם ניתן להגיע איתה לתוצאות מצויינות. בחזרות היתה אוירה טובה וזכיתי לשיתוף פעולה מלא מהנגנים, ואני בטוח שהקונצרט יהיה ברמה גבוהה מאד.

חזרה עם תזמורת המושבות

וביום חמישי 19.12 אנצח על הסינפונייטה באר שבע בערב חגיגי לכבוד קונסרבטוריון באר שבע, ולכבוד מנהלו הפורש – נגן המנדולינה יקי ראובן. יקי גם יהיה אחד הסולנים בערב הזה, ויבצע במנדולינה, ביחד עם הפסנתרן דניאל צ׳ובנוב מרומניה את תפקיד הסולו כינור בקונצ׳רטו לכינור ופסנתר של מנדלסון. עוד בתכנית, הפתיחה "הספר מסביליה" של רוסיני, ושירים ישראלים של ארגוב ושל עידן רייכל עם קרן הדר, ובעיבודים של רפי קדישזון, תום בר, נעם שריף וזיו קוז׳וקרו.

חוזרים לשתף פעולה – יקי ראובן ואני

מארש טורקי בגרסת ג׳אז

הקונצרטים של האנסמבל עם המטאור הסיני ג׳יה יואן היו מוצלחים מאד. הפעם לא היו יותר מדי דרמות לגבי הקונצ׳רטו שהוא ניגן, אם כי ליתר ביטחון, בעקבות נסיון העבר שלי איתו, הדבר הראשון ששאלתי אותו כשאספתי אותו משדה התעופה, היה – "אתה מנגן איתנו שופן 2 כן?". הקהל שהגיע לקונצרטים יצא מגדרו מהתלהבות מנגינתו, גם בקונצ׳רטו של שופן, וגם בשני ההדרנים – הראשון יצירה סינית קצרה והשני גרסה ג׳אזית של המרש הטורקי של מוצרט. החיבור של ג׳יה עם הנגנים היה מצוין, והנגינה שלו נהדרת – מלאה ברגישות ועידון, אבל גם וירטואוזית וסוחפת.

על התכנית, שהיצירות בה היו כולן מהתקופה הרומנטית, ניצח המנצח האוסטרי ארנסט הצל. לפני הגעתו ארצה נתתי לתלמידי סדנת הניצוח שלי מהאקדמיה למוסיקה בתל אביב לעבור עם האנסמבל על התכנית בחזרת הכנה.

ההתנסות הזו חשובה מאד לסטודנטים, כי היא משקפת סיטואציה "מהחיים" שמנצחים נתקלים בה לא פעם. משימתם היתה לעבור עם התזמורת בזמן קצר על התכנית, לחזור על המקומות שדורשים עבודה, לדעת בדיוק איזה סוג עבודה נדרש בכל קטע ובכל פרק (עבודה ריתמית, עבודת אינטונציה, לימוד פסז׳ים קשים וכו׳), ולעשות אותה במהירות וביעילות, ועם ניצוח ברור. כמובן שסייעתי להם בזה במהלך החזרה, ובסה"כ כחזרת הכנה זה היה טוב מאד, גם לסטודנטים וגם לתזמורת.

פינלנד – לראות ולקנא

סאנה מרין (שניה מימין) ראש הממשלה הצעירה בעולם, ולצידה השרות הבכירות בממשלת פינלנד החדשה

בזמן שישראל הולכת לבחירות בפעם השלישית בתוך שנה, ולא בגלל אידאולוגיה, אלא אך ורק בגלל ענייני אגו אישיים של גברים באזור גיל 70, בפינלנד התמנתה לראשות הממשלה בחורה בת 34, הצעירה בעולם, סאנה מרין, כשלצידה בקואליציה ארבע מפלגות שבראשותן נשים. שלושה תפקידים בכירים בממשלה – שר אוצר, שר חינוך ושר פנים – ניתנו לנשים בגילאי 32-35. על הקשר שלי עם המוסיקה והמוסיקאים של פינלנד כתבתי כאן באחד הפוסטים הקודמים, עכשיו ללא ספק יש לי סיבה נוספת לאהוב את המדינה הזו. הנה אחת מתוך שלל הכתבות על הסנסציה הגדולה בפינלנד. הלואי עלינו!

לחצו כאן לקריאה

כוכב רוק

הקונצ׳רטו הלא נכון

"רגע, עצור! אנחנו מנגנים את הקונצ׳רטו הזה?" כך שאל אותי, עם פנים מודאגות, מול התזמורת הסימפונית של חארבין, הפסנתרן ג׳יה יואן, לאחר ארבע תיבות של נגינה בלבד מתחילת הקטע התזמורתי הפותח את הקונצ׳רטו לפסנתר מס׳ 3 בדו מינור של בטהובן, בחזרה שהתקיימה יום לפני הקונצרט. "כן, זה הקונצ׳רטו שסיכמנו בטלפון וגם במייל, וזה מה שהודעת לתזמורת", כך עניתי לו מול התזמורת. "וואו", הוא נשמע מודאג ומוטרד, "הייתי בטוח שמנגנים את הקונצ׳רטו מס׳ 5 "הקיסר"". בתוך שניות, הוא היה צריך לשנות את כל ההכנה המנטלית ולהתמקד בקונצ׳רטו מס׳ 3, למרות שהתכונן לנגן את מס׳ 5. כמובן שגם מספר 3 היה "באצבעות שלו", כי זה אחד הקונצ׳רטי שסולן כמוהו מבצע כל הזמן, אבל עדיין זה קשה מאד להחליף יצירה ללא הכנה מראש ומיד לנגן אותה עם תזמורת. החזרה עברה "בשלום", הוא ניגן מצוין, עזרתי לו בכך שאת הפרק המסיים לא לקחתי בטמפו מהיר מדי, ואחרי החזרה, כמובן, הוא הלך להתאמן על קונצ׳רטו מספר 3 לקראת הקונצרט שהיה ביום המחרת.

כמובן שבקונצרט הוא ניגן יוצא מהכלל! וכמו תמיד בסין, כשהוא עולה לבמה, כל הקהל מריע כמו בקונצרט רוק. הוא ממש כוכב! סופרסטאר. כך זה היה במפגש שלי עם ג׳יה יואן בסין, לפני שנה בדיוק, וזה כבר היה המפגש השלישי שלנו.

הפעם הראשונה היתה כשנתיים לפני כן, בבראשוב, רומניה, עם הפילהרמונית של בראשוב. הוא נחת לפנות בוקר, לקראת החזרה על הקונצ׳רטו של צ׳ייקובסקי שהתקיימה בבוקר. בפגישה קצרה במלון עברנו על הטמפי, שינויי הטמפי ומקומות חשובים נוספים בקונצ׳רטו. הוא התנצל בפניי שהוא מאד מאד עייף אחרי טיסה ממושכת, מספר ימים ללא שינה, וגם לא ניגן כמה ימים. כעבור כשעה, על הבמה, בחזרה עם התזמורת, זו היתה הפעם הראשונה ששמעתי אותו מנגן, והוא ניגן מדהים!

ג׳יה יואן הוא פסנתרן פנטסטי, מוסיקאי נהדר, שולט בפסנתר בוירטואוזיות, מפיק צלילים יפהפיים מהפסנתר, ותמיד היה לי תענוג ללוות אותו. נפגשנו בעבר גם בדרום קוריאה, בפסטיבל בבוסאן, שם הוא הופיע ברסיטל סולו וגם שפט בתחרות הקונצ׳רטו שבה ניצחתי על שלב הגמר, עם הפילהרמונית של בוסאן. במשך כל תקופת היכרותנו שמרנו על קשר. ובשבוע הבא הוא מגיע לראשונה לישראל, ויופיע כסולן עם סולני תל אביב בקונצ׳רטו לפסנתר מס׳ 2 של שופן.

אל תחמיצו את הקונצרטים האלה.

במוצ"ש 7.12.19 בשעה 20.30 בחיפה (רפפורט), כרטיסים ב048363804.

ביום א׳ 8.12.19 בשעה 20.30 בתל אביב (שטריקר), כרטיסים ב035466228 או בקישור הזה

הקשר הפיני

יורמה פאנולה, המורה לניצוח מפינלנד

עם פינלנד יש לי קשר מוסיקלי ארוך שנים. לפני 18 שנים הכרתי לראשונה את יורמה פאנולה, המורה האגדי לניצוח. זה היה בקורס ניצוח בהדרכתו באסטוניה. באותו קורס גם הכרתי כמה יצירות של סיבליוס לתזמורת קאמרית, והבאתי את התוים שלהן לארץ (זה היה לפני תקופת imslp). בהמשך נסעתי לכמה קורסים, כולל בפינלנד, בהדרכתו של פאנולה, ואני יכול לומר שהוא אחד המורים המשפיעים ביותר שהיו לי לניצוח. בקורסים איתו גם הכרתי מוסיקאים פינים, תזמורות פיניות ואנשים פינים. ביצעתי באנסמבל במשך השנים יצירות רבות של סיבליוס, למעשה כמעט את כל היצירות שלו שמתאימות להרכב האנסמבל. בשנת 2007, בסיור של האנסמבל לאוסטריה ושוייץ, הופיע איתנו כסולן הפסנתרן הפיני הנרי זיגפרידסון, שביחד עם הכנרת פטריציה קופצ׳ינסקאיה והצ׳לנית סול גבטה ניגן איתנו את הקונצ׳רטו המשולש של בטהובן.

עם הפסנתרן הפיני הנרי זיגפרידסון והצ׳לנית סול גבטה, 2007

ובשנת 2012 האנסמבל הופיע בקונצרט מיצירות סיבליוס במכללת לוינסקי, קונצרט שיזם וערך ד"ר רון ויידברג, שהוא עצמו מומחה סיבליוס.

בבית השגרירה הפינית, עם הפסנתרנית לאורה מיקולה, השגרירה, נספחת התרבות ומוסיקאים ישראליים.

באופן טבעי, במשך השנים גם הייתי בקשר עם השגרירות הפינית בישראל. בשבוע שעבר קיימה השגרירה הפינית בביתה ארוחת ערב במטרה להציג פסנתרנית פינית שביקרה בישראל – לאורה מיקולה. במפגש נכחו, פרט לשגרירה ולפסנתרנית, גם נספחת התרבות הפינית, ומוסיקאים ישראלים בכירים, בהם, כמובן ד"ר רון ויידברג, וכן המלחין עודד זהבי, דן יוהס שמנהל את אנסמבל המאה ה21, ישראל בראון שהוא יו"ר הועד המנהל של סולני תל אביב, החלילנית אסתי רופא (שהיא ידידה ותיקה שלא ראיתי הרבה שנים), ועוד. היה מפגש נעים וטעים, והוא בהחלט עשה חשק לחדש את הקשר האמנותי עם מוסיקאים פינים ועם מלחינים פינים.

עם הפסנתרנית הפינית לאורה מיקולה

פרקטיקה בניצוח עם הסטודנטים באקדמיה

חזרה של תזמורת הקונסרבטוריון של גבעתיים בניצוח תלמיד סדנת הניצוח שלי מהאקדמיה בתל אביב

את שנתי השלישית כחבר בסגל ההוראה של בית הספר למוסיקה בוכמן-מהטה באוניברסיטת תל אביב (או בשמו הקצר – האקדמיה למוסיקה), התחלתי לפני כחודש. במשך שנת הלימודים הסטודנטים שלי זוכים להתאמן על "כלי הנגינה" שלהם – התזמורת – שבניגוד לסטודנטים לנגינה (שלוקחים איתם את כלי הנגינה בארגז ומוציאים אותו בכל פעם שרוצים להתאמן), אין להם אפשרות להתאמן עליה בבית, מסיבות לוגיסטיות. בניגוד לכלי נגינה, התזמורת לא יכולה להיכנס בארגז, והיא מורכבת מאנשים שמנגנים ואינם זמינים בכל רגע נתון. וכדי ללמוד איך "להפעיל" את התזמורת, איך להשפיע עליה ועל הנגינה שלה, איך לגרום לה להישמע טוב, ואיך לנהל את החזרות איתה, חייבים להתאמן עליה, להכיר אותה, להכיר את הדינמיקה איתה ועם נגניה. בקורס שלי לניצוח באקדמיה למוסיקה הסטודנטים לומדים את כל אלה באופן פרקטי ועל ידי התנסות בעצמם בניצוח. כבר מחודש ספטמבר, עוד לפני שהחלה שנת הלימודים באוניברסיטה, הסטודנטים שלי הגיעו לחזרות של התזמורות השונות שאותן אני מדריך וניצחו עליהן פה ושם בחזרות. במהלך החזרות שהם מנהלים אני מדריך אותם ומכוון אותם, לפעמים מדגים להם אפשרויות שונות לנצח ולהראות לתזמורת באמצעות הידיים איך לנגן קטע מסוים ואיך לשפר אותו, והם מנסים וחווים בעצמם את ההשפעה שיש לתנועות הידיים שלהם על התוצאה. בשבוע הבא יזכו הסטודנטים לנצח לראשונה השנה על אנסמבל סולני תל אביב, בחזרה הכנה לקראת הקונצרטים עם הפסנתרן ג׳יה יואן. הם יכינו את האנסמבל לפני הגעתו של המנצח האורח ארנסט הצל מאוסטריה, שינצח על הקונצרט.

עם גיטרה (חשמלית) וכינור

ערב לא "שגרתי"

קרן ובעז עם האנסמבל. צילם נחום לדר

פתחנו את עונת המנויים ה-19 שלנו בקונצרטים לא "שגרתיים", כששילבנו עם התזמורת הקלאסית שלנו גיטרה חשמלית, והפכנו את הקונצרטים לקלאסיים עם נגיעות של רוק, בלוז, ומוסיקה קלה.

אין זמרת מתאימה מקרן הדר לעבור בקלילות ובאופן חלק מיצירה קלאסית למוסיקה קלה, לזמר עברי ובחזרה, והיא עושה זאת בצורה מושלמת.

צילם יואל לוי

היצירה של בעז בן משה "התפוח המתוק", היא יצירה חזקה, מרגשת, שונה, ויש בה רגעים מצמררים ממש. היא כתובה להרכב לא שגרתי של אחד עשר קשתנים סולנים (כלומר כל נגן מנגן תפקיד עצמאי, ולא כחלק מקבוצה), גיטרה חשמלית וזמרת. השילוב בין כל הכלים האלה מרתק. ותפקיד הגיטרה מעניין במיוחד: לפעמים הגיטרה מכפילה את הזמרת, לפעמים את אחד הקשתנים, לפעמים מלווה את השירה, לפעמים יוצאת בקטע סולני עם כלי הקשת, ולפעמים, כמו בסיום היצירה, מאלתרת בדואט עם הזמרת על רקע של חזרתיות בכלי הקשת ו"לופ" של הגיטרה עצמה בליווי. הפרק השני הוא ג׳אזי-ריתמי, עם שינויי משקל מעניינים, ובסיומו קטע איטי יותר, רוחני מאד, מהורהר, עם מלודיות נהדרות אצל הזמרת. היה תענוג גדול לעבוד על היצירה הזו, לגלות בכל שלבי העבודה פרטים חדשים, שכבות חדשות, לפתור ביחד את הקשיים, ליצור יחד בלאנס וצליל נכון. בקונצרט האחרון, שהיה שלשום בעכו, היצירה ממש הבשילה אצלנו, והגענו לרמת ביצוע גבוהה הן מבחינה טכנית והן מבחינת ההבעה והאמירה.

בעז בן משה בגיטרה החשמלית ביצירתו התפוח המתוק. צילם יואל לוי.

היצירה של בעז בן משה היתה נקודת התפר והמפנה בקונצרט בין החלק של המוסיקה ה"קלאסית" לחלק של המוסיקה ה"קלה". אחרי היצירה הזו ביצענו, ביחד עם קרן הדר, שירים של גרשוין בעיבודים נהדרים של תום בר לזמרת, גיטרה חשמלית ותזמורת. ובהמשך שירים של עידן רייכל ושל ארגוב בעיבודים של רפי קדישזון, נעם שריף ודודי זבה.

שיתוף הפעולה עם קרן הוא חוויה נהדרת ומהנה מאד עבורי. מצד אחד – מקצועית ביותר, יודעת היטב את התפקיד שלה, סולפז׳ וקצב מצוינים, קול נהדר, ושיתוף פעולה מצוין איתי. היא יודעת בדיוק מתי להגיב לניצוח שלי ומתי להוביל אותי. מצד שני – יש בה המון ספונטניות, חיפוש מתמיד, בכל חזרה ובכל קונצרט שרה קצת אחרת, מפתיעה, משעשעת. בשיר "זה לא בשבילי" יש הרבה האטות, רגיעות ועצירות, שמיד אחריהן ללא שום הכנה חזרה לטמפו מהיר עם אופי סוער. בקונצרט האחרון, שהיה ביום שלישי בעכו, היא הצליחה ממש להבהיל אותי ואת התזמורת במעברים המפתיעים האלה.

החלק הראשון של הקונצרט היה לגמרי קלאסי, עם קונצ׳רטו לפסנתר של מוצרט מס׳ 12 עם הפסנתרן תום בורו, ובחלק מהקונצרטים הדיברטימנטו למיתרים ברה מז׳ור של מוצרט, ושיר ערש למיתרים של גרשוין.

תום בורו עם האנסמבל. צילם יואל לוי.

הופענו עם התכנית עד כה בחיפה, בתל אביב ובעכו. ומחר, במוצ"ש, תתקיים ההופעה האחרונה שלנו, בגוש עציון.

אנחנו ממשיכים גם העונה את הסדרות שלנו בעכו ובגוש עציון, שם התחלנו להופיע לפני כשנה. עבור האנסמבל ועבורי יש חשיבות גדולה להופעות בפריפריה ובמקומות מרוחקים מהמרכז. האולם של הקונסרבטוריון העירוני בעכו הוא אולם משובח עם אקוסטיקה מצויינת, וחשוב ביותר שתושבי האזור יזכו לשמוע בו קונצרטים ברמה גבוהה. מנהל הקונסרבטוריון, דני ירון, הצליח לסבסד את הקונצרטים באולם הזה באמצעות תרומה שהשיג, כך שהקהל הרחב יכול לרכוש מנוי לקונצרטים שם במחיר ממש מגוחך (100 ₪ בלבד לשמונה קונצרטים), ובכך ליהנות מקונצרטים ברמה גבוהה ביותר, קונצרטים שעולים באזור המרכז פי 10 בערך. והקהל אכן מילא את האולם לגמרי, הקשיב בתשומת לב ובריכוז רב, והריע לנו ממושכות אחרי כל יצירה (ואפילו אחרי כל פרק). האולם והקהל השפיעו מאד על התוצאה – האקוסטיקה המצויינת סייעה לאנסמבל להישמע מצוין, והאנרגיה של הקהל דרבנה את האנסמבל, את קרן ואותי להיות במיטבנו.

האנסמבל וקרן מול אולם מלא בקהל חם ונלהב בעכו. צילם דני ירון

בכל הקונצרטים הוספנו כהדרן קטע שהיה הפתעה לקהל – השיר גיטרה וכינור של שלום חנוך (הידוע בביצועו של אריק איינשטיין). ביצענו את השיר בהרכב של זמרת בליווי גיטרה וכינור בלבד – קרן, בעז ואני. זה היה מרגש ומלחיץ עבורי, אחרי ערב שלם כמנצח לקחת כינור מאחת הנגניות באנסמבל ולהתחיל לנגן. אבל בעז, שכתב את העיבוד, התחשב בי וכתב תפקיד פשוט למדי לכינור…

עם גיטרה וכינור. צילם יואל לוי

בסיום הקונצרט בתל אביב קיימנו קבלת פנים חגיגית לקהל מנויינו (שגדל מאד בהשוואה לעונה שעברה). זו היתה עבורי הזדמנות לפגוש את הקהל, להודות לו, לנגנים ולסולנים, ולהציג בקצרה את ה"אני מאמין" של האנסמבל ולסיים את הערב עם טעם טוב גם בפה.

צילם יואל לוי

איחוד עם קנון לפתיחת העונה

עוד לפני הקונצרטים למנויים, פתחנו את העונה מיד אחרי סוכות עם קונצרט לילדים ברחובות – "מה זה התנועות האלה". חזרנו אל התכנית הזו ואל הבובה קנון במיוחד, למעלה מ4 שנים אחרי שהופענו איתה בפעם האחרונה. זה היה למעשה איחוד ומפגש מרגש עם הבובנאי דותן אלעד, עם קנון ועם דקלה בניאל שכתבה וביימה את הקונצרט הזה. היה כיף לחזור אל הקונצרט הזה, שכתוב ומבויים כל כך טוב, עם מינונים מצויינים בין דיבורים לנגינה, בין הומור לרצינות, בין מוסיקה לתיאטרון. בחזרה אחת הצלחנו להכין את הקונצרט הזה שוב, ולבצע אותו היטב מול הילדים הנהדרים שהגיעו לבית העם ברחובות. הקונצרט מסתיים עם הפעלת הילדים בשירת "מי ימלל גבורות ישראל" בקנון, ואחר כך מחול החרבות של חצ׳טוריאן כשהקהל עומד על הרגליים ומוחא כפיים. צפו בקטע

הילדים כמובן נהנו מאד מהמופע, ובסיומו ביקשו. להצטלם עם קנון ועם דותן

ג׳יה יואן, הפסנתרן הבינלאומי מסין

התרגשות גדולה עבורנו לארח בתחילת דצמבר את הפסנתרן הסיני הבינלאומי ג׳יה יואן. ג׳יה ואני מכירים ומיודדים כבר מספר שנים. הופענו יחד עם תזמורות ברומניה ובסין, וגם בקוריאה שיתפנו פעולה לפני כשנתיים. ג׳יה הוא כוכב גדול בסין, וזו תהיה הופעתו הראשונה בישראל. הוא יבצע איתנו את הקונצ׳רטו לפסנתר מס׳ 2 של שופן. כדאי מאד לבוא לשמוע!!! הקונצרטים יתקיימו במוצ"ש 7.12.19 בחיפה, וביום א׳ 8.12.19 בתל אביב.

הנה כמה תמונות משיתופי הפעולה הקודמים שלנו.

לזהות את הקשיים

קונצרט מאתגר למבצעים, מהנה לקהל

חמש יצירות חדשות, קשות ושונות זו מזו, בשלושה ימי חזרות בלבד – זה היה הקונצרט שלי בחג המוסיקה הישראלית במוזיאון תל אביב בתחילת השבוע. מגיע שאפו גדול לתזמורת נתניה הקאמרית הקיבוצית על ההשקעה והנכונות להכין את היצירות בצורה מיטבית. אני חושב שכשאין אף יצירה מוכרת לנגנים, והיצירות כל כך שונות זו מזו – נדרש בכל חזרה ריכוז הרבה יותר גבוה מאשר, למשל, בחזרה שלמה על סימפוניה של בטהובן. ונגני התזמורת אכן שמרו על הריכוז הנדרש לאורך ימי החזרות. גם עבורי זה היה מאתגר מאד. על כל היצירות ניצחתי בפעם הראשונה, ובכל היצירות הנגנים היו ממש תלויים במנצח, כך שאסור היה לי לטעות… בהכנת תכנית כזאת עם תזמורת, המשימה שלי היא לזהות מהר (ועד כמה שניתן מראש) את הקשיים בכל יצירה ובכל פראזה, ולהתמקד קודם כל בהם במהלך החזרות. בחלקים מסויימים הקשיים הם ריתמיים, ובהם עלי לגרום לנגנים להבין במהירות האפשרית היטב את הקצב כדי שינגנו ביחד, בחלקים אחרים הכניסות רבות ומבלבלות וצריך לתרגל אותן עם התזמורת כמה פעמים, בחלקים מסויימים ישנם פסז׳ים קשים עם צלילים רבים שצריך ללמוד, לפעמים ע"י נגינה איטית יותר, ובחלקים אחרים ישנם שינויי טמפי, האטות, האצות, פרמטות וכו׳, שצריך להסביר לנגנים. האתגר היה גדול במיוחד כי זמן החזרות היה מוגבל. בנוסף, באופן טבעי, גם למלחינים ולסולנים הרבים היו בקשות משלהם, וניסיתי להתחשב בהם מבלי לעכב או לפגוע בהכנה. ובנוסף, הקונצרט עצמו התקיים די הרבה זמן לאחר החזרה האחרונה (יומיים וחצי), כך שהאינפורמציה הרבה משלושת ימי החזרות היתה עלולה להישכח. בחזרה הקצרה שלפני הקונצרט, על הבמה במוזיאון תל אביב, ניסיתי לרכז ולמקד את התזמורת, בעיקר בקטעים שהיה לי נחוץ להזכיר מה קורה בהם או לתרגל אותם שוב.

בסופו של דבר, בקונצרט, ניתן היה להבין עד כמה התכנית המורכבת והמאתגרת הזו היתה טובה ומהנה לקהל. המפתח לכך לדעתי היה בשבירות, בשילובים, בגיוון, ובאורך היצירות. חמש היצירות לא היו ארוכות – 10 עד 15 דקות ליצירה. בכל יצירה היתה התרחשות שונה על הבמה. ביצירה חזיונות של פרטוש היו סולן בחליל (נעם בוכמן שניגן מצוין) ופסנתרן שניגן גם הוא תפקיד סולני (אולג יקרביץ׳). בשירי לורקה של אריה לבנון היה זמר סולן ששר את הטקסטים של לורקה מתורגמים לעברית (עופר כלף). ביצירה סוגיהארה של מאיר מינדל היו בקדמת הבמה שני סולנים בכלים מסורתיים יפניים, שלא רואים לעיתים קרובות על במות הקונצרטים – שאקוהצ׳י (חליל יפני) וכלי הקשה מסורתיים מהמזרח, כפי שניתן לראות בתמונה למעלה. ביצירה סויטה גלילית של משה זורמן, היה אקורדיון בתזמורת, עליו ניגן המלחין בעצמו. ובאקוסיסטמה של נעה הרן, למרות שלא היה סולן, קרו המון דברים בתזמורת בו זמנית, ואני משוכנע שהיה מרתק להאזין ליצירה (למרות שלבצע אותה נדרש המון ריכוז). כל אלה יצרו תכנית מרתקת עם מוסיקה מצויינת של חמישה מלחינים שונים מאד זה מזה.

האולם במוזיאון תל אביב היה מלא כמעט לגמרי, תוצאה של עבודה שיווקית מצויינת ותכנית אטרקטיבית. ומהתגובות ששמעתי וקיבלתי, הקהל מאד נהנה.

מגיעות הרבה תודות וברכות למארגני הפסטיבל הייחודי הזה, ובראשם למנהלו האמנותי עודד זהבי שבנה, הגה, תכנן והוציא לפועל את כל מה שקרה על הבמה בכל ימי הפסטיבל. בנוסף, למפיק הפסטיבל איתן פאר, לאנשי ההנהלה וההפקה בתזמורת נתניה הקאמרית הקיבוצית, לכל הסולנים והמלחינים ששיתוף הפעולה שלהם איתי היה נהדר (למרות שלא קל לעבוד איתי), ולנגני תזמורת נתניה הקאמרית הקיבוצית, שהתמסרו להכנת התכנית ועשו את המקסימום למרות הקשיים הרבים.

על התפר שבין הקלאסי למוסיקה הקלה

קרן הדר ואני, בפעם הקודמת שהופענו יחד (אוקטובר 2012), עם אלון ראובן

אחרי שסיימתי עם הפרוייקט המאתגר של חג המוסיקה הישראלית, התפניתי להתכונן לפתיחת העונה עם התזמורת שלי – סולני תל אביב. קונצרט פתיחת העונה שלנו, שיתקיים בתחילת נובמבר, נקרא "משייקספיר עד רייכל", ובו אנחנו מארחים את הזמרת הנפלאה קרן הדר. לפי שם הקונצרט ובחירת הסולנית שלו, ניתן להבין שמדובר בתכנית שמשלבת את עולם המוסיקה הקלאסית עם עולם המוסיקה הקלה. קרן הדר היא זמרת רב גונית ששולטת במקביל בכמה סגנונות, הן כזמרת אופרה קלאסית והן כזמרת של מוסיקה קלה, זמר עברי, מיוזיקלס וכד׳. היצירה שתהווה את הגשר בין העולמות בתכנית הזו היא יצירה חדשה שהאנסמבל הזמין מהמלחין בעז בן משה – "התפוח המתוק", שירי אהבה לטקסטים של שייקספיר, אוסקר ויילד, אמילי דיקנסון, קתרין פיליפס ואחרים. היצירה של בעז כתובה לזמרת, תזמורת כלי קשת (שבה, שלא כמקובל, לכל אחד מהקשתנים תפקיד עצמאי סולני, כלומר לא תהיה קבוצה שלמה של כנרים שתנגן אותו דבר אלא כל כנר ינגן תפקיד אחר), והכלי שמבשר על כך שזו לא יצירה לגמרי "קלאסית" – גיטרה חשמלית. בגיטרה החשמלית ינגן המלחין, בעז בן משה, בעצמו. היצירה מרתקת בעיני, ואני נהנה ללמוד ולהכין אותה. היא תבוצע כולה בעברית. זה יהיה ביצוע בכורה עולמי ליצירה זו. בנוסף, תשיר קרן הדר שניים משיריו המפורסמים של גרשוין – it ain't necessarily soo, ו- summertime, שבו נשלב גם את העיבוד של ג׳ון סיימון. בשני השירים האלה ילוו את קרן הדר נגני כלי הקשת של האנסמבל ביחד עם גיטרה חשמלית, בה ינגן בעז בן משה. את העיבודים כתב עבורנו תום בר. ובנוסף, יהיו בתכנית שני שירים נפלאים של סשה ארגוב – "שמרי נפשך" (שיר משמר) ו"זה לא בשבילי". נסיים את הערב המיוחד הזה עם שני שירים של עידן רייכל בעיבודים של רפי קדישזון – ממעמקים ומחכה.

בקונצרטים בחיפה ובתל אביב, שהם ע"ש אסתר ואליעזר בלשה, יופיע איתנו בחלק הראשון כמיטב המסורת פסנתרן ישראלי, והפעם יהיה זה תום בורו שזכה לאחרונה במקום השני בתחרות פסנתרנים בינלאומית, ולפני כן הופיע איתנו כסולן בפסטיבל בדרום קוריאה. הוא ינגן איתנו את הקונצ׳רטו לפסנתר בלה מז׳ור ק.414 של מוצרט. נפתח את התכנית בשיר ערש לתזמורת כלי קשת של גרשוין. הקונצרטים יתקיימו בחיפה ובתל אביב, ובהמשך גם בעכו ובגוש עציון. כרטיסים לקונצרט בתל אביב (בקונסרבטוריון הישראלי שטריקר) ב10.11.19 בקישור הזה.

בפעם הקודמת שקרן ואני שיתפנו פעולה, ביצענו יחד, בין היתר, את יצירתו של יחזקאל בראון "אור גדול", עם אנסמבל סולני תל אביב והקרנן אלון ראובן. הנה הביצוע ההוא.

שובו של קנון – קונצרט לילדים

קנון ואני, כשרק הכרנו…

מיד לאחר סוכות האנסמבל יפתח את העונה עם קונצרט מרגש ונוסטלגי, הקונצרט לילדים "מה זה התנועות האלה". אל האנסמבל יחזור קנון – הבובה האהובה אותה מפעיל הבובנאי דותן אלעד, וביחד נציג לילדים את כלי התזמורת, ננסה להבין את ההבדל בין מנגינה לליווי, ונראה מה בכלל עושה המנצח כשהוא מנפנף בידיו. מרגש מאד לחזור אל קונצרט ואל תכנית לילדים שפעם היינו מופיעים איתה באופן קבוע. את הסדרה שלנו לילדים "בובה של קונצרט" יזמה, כתבה והפיקה המלחינה דקלה בניאל (שלאחרונה זכתה בפרס ראש הממשלה לקומפוזיטורים). הופענו עם הסדרה הזו בתל אביב, במודיעין ובאולמות נוספים בארץ. לצערי, כבר מספר שנים הסדרה הזו לא קיימת, אבל לאחרונה קיבלנו הזמנה להופיע עם הקונצרט הזה, הזמנה שאולי תביא בעקבותיה הזמנות נוספות. הקונצרט יתקיים ב29.10 ברחובות, באולם הקטן של היכל התרבות בעיר. מצפה מאד למפגש המחודש עם קנון, עם דותן, עם דקלה, ועם קהל של ילדים חדשים.

קנון, הבובנאי דותן אלעד ואני, בחזרות

זכרונות מקוריאה

כזכור, לפני כחודש חזרנו מסיור קונצרטים בעיר בוסאן בקוריאה, שבו הופענו בארבעה קונצרטים במסגרת פסטיבל בינלאומי. בימים האחרונים קיבלתי את קטעי הוידאו מהקונצרטים, שצולמו והוקלטו באופן מקצועי ע"י צוות קוריאני, הנה כמה קטעים נבחרים מהסימפוניה מס׳ 7 של בטהובן, להנאתכם.

פרק שני

פרק רביעי

 

מאחל לקוראי הבלוג חג סוכות שמח!

 

שלכם,

ברק