שיתוף הפעולה המרגש והיוצא דופן בין תזמורת הקונסרבטוריון בגבעתיים לבין תזמורת הקונסרבטוריון ע"ש לאו קסטנברג בברלין יגיע לשיאו הערב בקונצרט בתיאטרון גבעתיים. בואו לשמוע ולהתרגש.
הפרק הרביעי של שיתוף הפעולה גבעתיים ברלין – הערב בקונצרט בתיאטרון גבעתיים. נעם בן זאב ביקר באחת מחזרות התזמורת המשותפת וכתב היום בהארץ את רשמיו:
בזמן שהגשם ניתך על פסגת ההר בזכרון יעקב, והרוח טילטלה את הצמחייה העשירה סביב קמפוס "בית דניאל", שררה באחד החדרים בקמפוס דווקא אווירה חמה ונעימה – בעיקר בזכות המוסיקה שהתנגנה בו. שתי תזמורות עבדו שם יחד באינטנסיביות לקראת הקונצרט החגיגי שמחכה להן, תזמורות של בני נוער משני בתי ספר למוסיקה: קונסרבטוריון גבעתיים בישראל, והקונסרבטוריון על שם ליאו קסטנברג בברלין.
כבר ארבע שנים, הרחק מהזרקורים, נרקם קשר מיוחד בין ילדי גבעתיים וברלין, דרך השפה המשותפת להם – המוסיקה. ב-2008 ביקרה התזמורת הישראלית בגרמניה, ומאז, מדי שנה, מחליפות התזמורות ביקורים לסירוגין. הפעם, במרומי הכרמל, הם עבדו על סוויטה של גוסטב הולסט האנגלי וסימפוניה של יוהן שטאמיץ הבוהמי, ועוד מחכים להם צ'ייקובסקי, אלגר ושירי נעמי שמר בעיבוד תזמורתי. אלכסנדר ראם, המנצח הגרמני, וברק טל, הישראלי, לקחו, כל אחד בתורו, את שרביט הניצוח, ומימשו כך את שיתוף הפעולה היוצא דופן בין המוסדות. הערב יתקיים קונצרט משותף של שתי התזמורות בתיאטרון גבעתיים.
ההבדלים בין שני המוסדות ניכרים: לבית הספר על שם קסטנברג, שהיה דמות מפתח בבניין החינוך המוסיקלי בגרמניה והיה מופת לחינוך הזה באירופה ובעולם כולו (כולל בישראל), 30 סניפים ברחבי ברלין, ולומדים בו 4,000 תלמידים. בקונסרבטוריון גבעתיים, אחד מ-41 הקונסרבטוריונים בפיקוח משרד החינוך, מהמוסדות המפוארים מסוגו בישראל, שהצמיח כמה מהדמויות הבולטות בנוף המוסיקלי כאן, 350 תלמידים הבאים ללמוד בין כתליו.
חזרה של תלמידי הקונסרבטוריונים של גבעתיים וברלין ב"בית דניאל" בזכרון יעקב . צילום: איציק בן מלכי
אבל ההאזנה לנגינה לא חשפה כל הבדל בין התלמידים, והכף אפילו נטתה לטובת הישראלים. "העבודה המוסיקלית היא רווח גדול מאוד בשבילנו", אמר אלכסנדר מונטריאן, המלווה את התזמורת הגרמנית. "בישראל, יש תביעה הרבה יותר גדולה לאימונים ולחזרות, וזה נכון גם לגבי ההקפדה והדחיפה מצד ההורים. אצלנו זה כמעט לא קיים, ההורים לא כל כך מעורבים בנגינה של הילדים; ואחרי המפגשים אתכם, הילדים שלנו חוזרים ומתפלאים מכך שהישראלים עובדים כל יום שלוש שעות על הכינור. זה מדרבן אותם".
הילדים הישראלים, לעומת זאת, טוענים שהם לא מוצאים כל הבדלים ביניהם לבין חבריהם מגרמניה: "כשאנחנו באנו לשם כל הזמן רצינו שיירד שלג, וכשהם כאן הם רק רוצים שמש", אומר אילון, כנר בן 13. לאסיף, צ'לן בן 14, זה כבר המפגש השלישי עם חבריו מהתזמורת הברלינאית: "שיחקנו קלפים, שמענו מוסיקה והיה כיף ביחד", הוא אומר על אחד הערבים בבית דניאל. ולשאלתי אם האזינו למוסיקה קלאסית, הוא משיב: "לא כל כך – שירים, רוק, מוסיקה של כולם".
אני ברלינאי
שתי כנרות, יובל, בת 14, ומור, הצעירה בתזמורת, בת 11 בלבד, מספרות גם הן על המפגשים החברתיים הבלתי אמצעיים עם הילדים האורחים. האם הם מדברים גם על נושאים אחרים עם הילדים הגרמנים, למשל: על מה שקרה בשואה? "כולנו יודעים טוב מאוד על כך וגם הם", הן משיבות, "אבל זה לא נושא לשיחה". "להיבט הזה של הקשר מודעים בעיקר המבוגרים – ההורים של הילדים, ואנחנו אנשי הסגל", אומר מונטריאן.
"הקשר בינינו שונה מהביקורים הרגילים של תזמורות נוער בחו"ל, שהם כמעט תמיד ביקורים חד-פעמיים", אומרת דפני בן עוזר, מנהלת קונסרבטוריון גבעתיים, "זאת כבר מסורת, ויש לה השלכות: כל אחד מהגופים עובר תהליכים שמושפעים מהקשר, אמות מידה חדשות לביצוע, חווייה של תזמורת גדולה לכל הילדים, ומיומנות חדשה לסגל בשיתוף פעולה בין שני גופים מתרבויות שונות, ומתרבויות עבודה שונות. זה הישג גדול".
בן עוזר מספרת על ההיבט החברתי, שהתהדק בעקבות ההחלטה ללון בבתי המשפחות של הילדים בכל ביקור: "לקראת הביקור הראשון היתה חשדנות מצד ההורים הישראלים, שלא הסכימו שהילדים יתארחו בבתיהם, אבל לאחר ביקור הגומלין כבר לא היינו זקוקים למלונות יותר. במפגש השני בברלין, בשנה שעברה, היתה תוכנית תובענית שדרשה עבודה קשה ומפרכת. בקונצרט קרה משהו מחשמל, שהוכיח כמה החיבור המוסיקלי בינינו מצוין, ויוצר משהו חדש".
הקונצרט התקיים באולם על שם וילי ברנדט, היכן שג'ון קנדי נשא את נאומו המפורסם "אני ברלינאי!", ולאחר מכן נערך מפגש עם נשיא גרמניה, כריסטיאן וולף. "הפרויקט נתמך על ידי מכון גתה וארגון קון-אקט שמארגן חילופי נוער, ומתוך 350 פרויקטים הם בחרו בארבעה למפגש עם הנשיא, ביניהם אנחנו. במעמד הזה סיפרתי על המפגשים, והרכב משותף מצומצם ניגן באירוע. ההרכב בלט משום שהוא היה היחיד שהוקדש לעשייה אמנותית". "אם היה זה הרכב משותף עם ספרדים או איטלקים, ולא עם ישראלים, הנשיא לעולם לא היה מארח אותנו. המפגש הזה מאוד מיוחד", מסכם מונטריאן.
סולני תל-אביב 