כיף לחזור לסלובקיה, ארץ יפהפיה עם נופים מרהיבים. כיף לחזור לז'ילינה, עיר עם אופי מיוחד, עם שילוב של ישן וחדש, עם נופים מדהימים, עם כיכר יפה מלאה במסעדות ובבתי קפה. וכיף לחזור לסינפונייטה הסלובקית, תזמורת שאני משתף עמה פעולה כבר פעם שלישית, ותמיד נהנה מהנכונות של נגניה לעשות את הכי טוב שלהם וללכת איתי במאה אחוז.
התכנית קשה מאד וזה מצריך זמן רב של עבודה אינטנסיבית וממוקדת. היצירה המרכזית בתכנית היא הסימפוניה השלישית של בטהובן "ארויקה", וחוץ ממנה הסימפוניה הקאמרית של יורי ברנר הישראלי (חשוב לי להביא לתזמורת הזו בכל קונצרט שלי יצירה ישראלית ולהכיר להם את המוסיקה של טובי מלחינינו). כבר היו לי שלוש חזרות ארוכות ואינטנסיביות. הדרישות שלי מהם גבוהות ואני לא מוותר על דברים שחשובים לי. לשמחתי הם מגיבים נפלא ומקבלים את ה"קשיחות" בדרישות שלי, והיום הם כבר היו הרבה יותר קשובים, אחידים בנגינה, ריתמיים, מגובשים. ממש כיף.
הסולן בתכנית הוא קלרניטן נורבגי-ספרדי בן 17, ששמו לאונרדו פואנטה טלפסן. הוא כל כך מוכשר, שממש כיף ללוות אותו. הנגינה שלו טבעית, מוסיקלית וזורמת.
במהלך שעות אחר הצהריים, אחרי החזרות אני אוהב לטייל ולהסתובב קצת בעיר הנהדרת הזו.
אתמול, כמו בכל ביקור שלי כאן, נפגשתי לארוחת צהריים עם מנהל התזמורת, בחור צעיר שעושה עבודה נהדרת כמנהל. השיחות איתו תמיד מעניינות, כי שנינו אוהבים לדבר על תקציבים, מספרים, תמיכות, הוצאות, וכל מה שקשור בניהול תזמורת.
בערב נפגשתי עם הכנר הראשי של התזמורת, רוברט קופלמן, אחיין של הכנר המפורסם מיכאל קופלמן (לשעבר רביעיית בורודין ורביעיית טוקיו וכיום רביעיית קופלמן). גם איתו היתה לי שפה משותפת, כיהודי עם זיקה לארץ (אחותו גרה בישראל) וככנר ראשי עם הרבה שנות ניסיון בתזמורת שונות בפינלנד, מלזיה וסלובקיה.
היום אחרי חזרת התזמורת נתתי כיתת אמן לתזמורת האקדמיה למוסיקה בז'ילינה. עבודה חינוכית עם תזמורות צעירות היא כידוע אחד הדברים שאני הכי נהנה מהם. כמובן שלבוא כאורח לשעה וחצי לעבוד עם תזמורת צעירה שאני לא מכיר זו חוויה קצת שונה, אבל המשותף לכל צורות העבודה עם תזמורות צעירות הוא הסקרנות של המוסיקאים הצעירים, הרצון שלהם ללמוד ולספוג כמה שיותר. היה לי ממש תענוג לפגוש אותם, להדריך אותם, לנצח עליהם ולשוחח איתם.
בין החזרות לבין הפגישות, הטיולים הרגליים והארוחות, כמובן שהלכתי כמה פעמים לחנות הצעצועים כאן, שאת הדרך אליה אני כבר מכיר בעל פה מאז הפעם הראשונה שלי כאן. בפעם הראשונה הגעתי כדי לצלם את מה שנראה לי שהבנות שלי ירצו כמתנות (ולשלוח להן). בפעם השניה הגעתי כדי לקנות את מה שבחרה הבת הגדולה שלי דניאלה, ובפעם השלישית כדי לקנות את מה שבחרה בתי הצעירה אודליה.
מחר יהיה היום האחרון שלי כאן, שהוא גם היום הכי עמוס, כמו תמיד. בבוקר חזרה גנרלית ובערב הקונצרט, כאשר בין לבין תהיה לי עוד פגישה.
סולני תל-אביב 