ערב מוצלח בחיפה אמש

הקונצרט הראשון עם אנדראס שול היה מוצלח מאוד. הקהל יצא מגדרו ודרש הדרנים.

הערב התחיל בחזרת בלאנס שהיינו צריכים להספיק בה הרבה מאוד דברים – לבדוק את התאורה באולם ולנסות לנגן את היצירה של שניטקה עם החשכה והדלקה של האורות – על-פי הוראות המלחין, לבדוק את סידור הבמה והמיקרופונים להקלטה, לעבור על כמה מקומות מכל אחת מהיצירות התזמורתיות, לעבור קצת על האריות עם אנדראס, למצוא את הטמפו המתאים לכל קטע, ולקבל תחושה של הצליל באולם. הרבה מאוד דברים בזמן קצר. אבל דווקא אנדראס היה מאוד משוחרר ובמצב רוח קליל. הוא עשה כל מיני שטויות כמו לשיר את "We are the world" ולדמיין שהוא באצטדיון מול 100,000 איש, דבר שגרם לצחוק רם בקרב כל הנגנים. בסופו של דבר הספקנו את כל מה שרציתי לעשות בחזרה, אבל זה לקח קצת יותר זמן מהמתוכנן, והשאיר מעט זמן להתארגן להרצאה שלפני הקונצרט. ההרצאה הפעם היתה רק עם כמה נציגים מהאנסמבל, ולא עם האנסמבל כולו. היא היתה מאוד אפקטיבית, ואיפשרה לקהל להכיר ולטעום קצת מכל אחת מהיצירות. ההדגמות מהיצירה של שניטקה הכינו את הקהל לחווית ההאזנה ליצירה מודרנית זו, השיחה עם אנדראס עזרה לקהל להבין קצת מה זה קונטרה-טנור ועל מה מדברים הטקסטים שהוא שר. הוא כמובן גם הדגים כמה מהאריות בליווי האנסמבל, וזה היה מתאבן מצוין לקראת המנה העיקרית – הקונצרט. ההרצאה היתה מצויינת גם עבור אנדראס – לדבריו, עצם השיחה עם הקהל, והשירה בפניו של חלקים מהיצירות, גרמו לו לעלות לבמה בקונצרט מאוד משוחרר, ובידיעה שהקהל כבר מכיר אותו ולא מלחיץ.   

הקונצרט החל עם קונצ'רטו ריפיינו של ויולדי לתזמורת כלי-קשת, והוא בוצע ללא ניצוח ובהובלת הכנר הראשי מתן דגן. ממה ששמעתי מאחורי הבמה – הביצוע היה מצוין. מבריק, תוסס, מלוטש. אח"כ עלינו אנדראס ואני לביצוע הקנטטה הנפלאה של ויולדי "Cessate, omai cessate". זו למעשה היצירה הקשה ביותר מבין היצירות שביצענו עם אנדרס. יש בה רצ'יטטיבים, יש בה קטעים וירטואוזיים, ויש בה הרבה שינויי טמפי. הרגשתי מאוד נוח עם אנדראס על הבמה – הוא נותן תחושה מוסיקלית מאוד טבעית, כך שגם במקומות הכי קשים לליווי זה אף פעם לא קשה איתו. גם עצם העמידה על הבמה בקרבתו נתנה לי המון ביטחון והשראה.

היצירה הבאה בתכנית היתה הקשה ביותר בתכנית לאנסמבל ולי – הסימפוניה של היידן (מס' 43). יצירה תובענית, שקופה, עם תפקיד לא קל לכינור ראשון. היה לי קשה עם היצירה הזאת בחזרות, ורק בחזרה הגנרלית הרגשתי שמצאנו פתרונות לקשיים שהיצירה מציבה. בקונצרט, למרות התחושה שהיצירה קשה לאנסמבל – הביצוע היה מצוין. איכשהו הכל התחבר והדברים קיבלו פרופורציות. בכלל, התהליך של הכרת יצירה ולמידתה הוא תהליך מרתק, וביצוע ראשון בקונצרט פומבי הוא רק חלק מהתהליך הזה, אך הוא חלק חשוב שיש בו סיפוק גדול. יצאנו להפסקה של הקונצרט בהרגשה טובה, והתחלנו להתארגן לביצוע של שניטקה – סידור במה והכנת התוים על העמודים (כל נגן נדרש לשים שני עותקים על עמודי תוים שונים מכיוון שהנגנים עוברים מקומות באמצע היצירה).

השניטקה היה מאוד אפקטיבי. הנגינה בחושך, ההדלקה הפתאומית של האורות, התזוזות על הבמה בזמן הנגינה, קטעי החופש והאילתור, האפקטים הצליליים השונים, וההחשכה ההדרגתית של הבמה בזמן העזיבה של הנגנים, כל אלה יוצרים חוויה מאוד מיוחדת לקהל. הנגינה של הסולנים מתן דגן והדס פבריקנט היתה מצויינת – הדס יותר בכיוון הדרמטי-תיאטרלי, מתן בנגינה סולידית וברורה מאוד. ביחד הם יצרו סינתזה מאוד יפה, שהוסיפה לחוויה. לסיום הערב – אנדראס קיבל את מרכז הבמה לשירה של אריות של הנדל ופרסל. השירה שלו בקינת דידו של פרסל היתה מצמררת, ושוב – היה תענוג ללוות אותו. הקהל הגיב בתשואות רמות, דרש הדרנים וקיבל – תחילה  "Se parla nel mio cor" של הנדל, ואח"כ חזרנו על הפרק השני של "Cessate" של ויולדי.  

היה בהחלט ערב מוצלח, הקהל התלהב מאוד, ויצאנו בהרגשה מצויינת. הערב, במרכז עינב בתל-אביב, צפוי לנו אולם מלא עד אפס מקום, כאשר אנשים רבים שרוצים כרטיסים כבר לא יכולים להשיג. אני מאוד נרגש לקראת הערב, ומקוה שיהיה ערב יוצא דופן ובלתי נשכח.