לרגש במוסיקה – זמר הקונטרה טנור אנדראס שול

את הקטע הנפלא שבו אנדראס שול שר את קינת דידו של פרסל (בתוך הפוסט), אני מתכוון להשמיע במפגש בו אתארח ביום שני הקרוב ב21:30 באתר u-sophia. בגלל השירה הרגישה והאספרסיבית של אנדראס, בגלל היכולת המדהימה שלו לרגש את המאזינים בכל פראזה (גם בפראזות הפשוטות ביותר), וכמובן בזכות הקשר המיוחד שיש לאנסמבל ולי איתו. היצירה הזו קיבלה משמעות מיוחדת וחדשה עבור האנסמבל ועבורי באותו ערב טרגי שאיבדנו את מתן גבעול ז"ל. זה היה הקטע היחיד שהאנסמבל ביצע באותו הערב, והוא נוגן כשהאנסמבל היה עדיין בהלם, בניסיון לעכל את הטרגדיה הקשה. וגם – כמה מילים על מפגש נגני האנסמבל שהתקיים אתמול ומטרתו היתה לדבר ולהתגבר על הערב הטרגי ההוא.

כזמר קונטרה טנור, באופן טבעי עיקר הרפרטואר של אנדראס שול הוא בארוקי. פעם, כשהייתי נער, חשבתי ששירה בארוקית היא לא אספרסיבית ולא מרגשת כי היא בלי ויברטו. כשמאזינים לשירתו של אנדראס שול מבינים כמה אספרסיביות יש בשירה של רפרטואר בארוקי, וכמה אפשר לרגש באמצעותה, גם בפראזות הפשוטות ביותר. כשאנחנו מאזינים למוסיקה אנחנו מחפשים ריגוש. אנחנו רוצים שזה יעשה לנו משהו. אנדראס שול הוא אחד מאותם אמנים שכל ביצוע שלהם הוא מרגש ונוגע ללב. הנה הקטע המצרר when I am laid in earth – קינת דידו מתוך "דידו ואנאס" של פרסל.

הקטע הזה קיבל משמעות חדשה עבורי ועבור האנסמבל באותו ערב טרגי לפני כחודשיים, שבו איבדנו את מתן גבעול ז"ל. הוא הפך להיות הקטע לזכרו של מתן. המילים Remember me, forget my faith עדיין מהדהדות אצלי בראש ומזכירות לי את אותו ערב קשה.

אתמול קיימנו פגישה של נגני האנסמבל לסיום העונה ובה דיברנו על הערב הטראומתי ההוא. היה איתנו פסיכולוג שניהל את הדיון. היתה שיחה טובה וחשובה לכולנו. הנגנים דיברו בחופשיות ובכנות על מה שקרה, על מתן, על מה עושים הלאה, על המקום שהמוסיקה תופסת אצלנו בחיים, ועל נושאים נוספים שקשורים לאותו ערב. זה היה המפגש הראשון שלנו מאז אותו ערב, והוא היה חשוב ומשמעותי לאנסמבל. המפגש, שהתקיים אצל רוני שיר המנכ"לית שלנו, הסתיים בארוחה קלה ובצילומים בחצר של רוני.  

נגני האנסמבל עם גלי, הבת של שולי, ונלה, הכלבה של רוני

מודעות פרסומת

ערב מוצלח בחיפה אמש

הקונצרט הראשון עם אנדראס שול היה מוצלח מאוד. הקהל יצא מגדרו ודרש הדרנים.

הערב התחיל בחזרת בלאנס שהיינו צריכים להספיק בה הרבה מאוד דברים – לבדוק את התאורה באולם ולנסות לנגן את היצירה של שניטקה עם החשכה והדלקה של האורות – על-פי הוראות המלחין, לבדוק את סידור הבמה והמיקרופונים להקלטה, לעבור על כמה מקומות מכל אחת מהיצירות התזמורתיות, לעבור קצת על האריות עם אנדראס, למצוא את הטמפו המתאים לכל קטע, ולקבל תחושה של הצליל באולם. הרבה מאוד דברים בזמן קצר. אבל דווקא אנדראס היה מאוד משוחרר ובמצב רוח קליל. הוא עשה כל מיני שטויות כמו לשיר את "We are the world" ולדמיין שהוא באצטדיון מול 100,000 איש, דבר שגרם לצחוק רם בקרב כל הנגנים. בסופו של דבר הספקנו את כל מה שרציתי לעשות בחזרה, אבל זה לקח קצת יותר זמן מהמתוכנן, והשאיר מעט זמן להתארגן להרצאה שלפני הקונצרט. ההרצאה הפעם היתה רק עם כמה נציגים מהאנסמבל, ולא עם האנסמבל כולו. היא היתה מאוד אפקטיבית, ואיפשרה לקהל להכיר ולטעום קצת מכל אחת מהיצירות. ההדגמות מהיצירה של שניטקה הכינו את הקהל לחווית ההאזנה ליצירה מודרנית זו, השיחה עם אנדראס עזרה לקהל להבין קצת מה זה קונטרה-טנור ועל מה מדברים הטקסטים שהוא שר. הוא כמובן גם הדגים כמה מהאריות בליווי האנסמבל, וזה היה מתאבן מצוין לקראת המנה העיקרית – הקונצרט. ההרצאה היתה מצויינת גם עבור אנדראס – לדבריו, עצם השיחה עם הקהל, והשירה בפניו של חלקים מהיצירות, גרמו לו לעלות לבמה בקונצרט מאוד משוחרר, ובידיעה שהקהל כבר מכיר אותו ולא מלחיץ.   

הקונצרט החל עם קונצ'רטו ריפיינו של ויולדי לתזמורת כלי-קשת, והוא בוצע ללא ניצוח ובהובלת הכנר הראשי מתן דגן. ממה ששמעתי מאחורי הבמה – הביצוע היה מצוין. מבריק, תוסס, מלוטש. אח"כ עלינו אנדראס ואני לביצוע הקנטטה הנפלאה של ויולדי "Cessate, omai cessate". זו למעשה היצירה הקשה ביותר מבין היצירות שביצענו עם אנדרס. יש בה רצ'יטטיבים, יש בה קטעים וירטואוזיים, ויש בה הרבה שינויי טמפי. הרגשתי מאוד נוח עם אנדראס על הבמה – הוא נותן תחושה מוסיקלית מאוד טבעית, כך שגם במקומות הכי קשים לליווי זה אף פעם לא קשה איתו. גם עצם העמידה על הבמה בקרבתו נתנה לי המון ביטחון והשראה.

היצירה הבאה בתכנית היתה הקשה ביותר בתכנית לאנסמבל ולי – הסימפוניה של היידן (מס' 43). יצירה תובענית, שקופה, עם תפקיד לא קל לכינור ראשון. היה לי קשה עם היצירה הזאת בחזרות, ורק בחזרה הגנרלית הרגשתי שמצאנו פתרונות לקשיים שהיצירה מציבה. בקונצרט, למרות התחושה שהיצירה קשה לאנסמבל – הביצוע היה מצוין. איכשהו הכל התחבר והדברים קיבלו פרופורציות. בכלל, התהליך של הכרת יצירה ולמידתה הוא תהליך מרתק, וביצוע ראשון בקונצרט פומבי הוא רק חלק מהתהליך הזה, אך הוא חלק חשוב שיש בו סיפוק גדול. יצאנו להפסקה של הקונצרט בהרגשה טובה, והתחלנו להתארגן לביצוע של שניטקה – סידור במה והכנת התוים על העמודים (כל נגן נדרש לשים שני עותקים על עמודי תוים שונים מכיוון שהנגנים עוברים מקומות באמצע היצירה).

השניטקה היה מאוד אפקטיבי. הנגינה בחושך, ההדלקה הפתאומית של האורות, התזוזות על הבמה בזמן הנגינה, קטעי החופש והאילתור, האפקטים הצליליים השונים, וההחשכה ההדרגתית של הבמה בזמן העזיבה של הנגנים, כל אלה יוצרים חוויה מאוד מיוחדת לקהל. הנגינה של הסולנים מתן דגן והדס פבריקנט היתה מצויינת – הדס יותר בכיוון הדרמטי-תיאטרלי, מתן בנגינה סולידית וברורה מאוד. ביחד הם יצרו סינתזה מאוד יפה, שהוסיפה לחוויה. לסיום הערב – אנדראס קיבל את מרכז הבמה לשירה של אריות של הנדל ופרסל. השירה שלו בקינת דידו של פרסל היתה מצמררת, ושוב – היה תענוג ללוות אותו. הקהל הגיב בתשואות רמות, דרש הדרנים וקיבל – תחילה  "Se parla nel mio cor" של הנדל, ואח"כ חזרנו על הפרק השני של "Cessate" של ויולדי.  

היה בהחלט ערב מוצלח, הקהל התלהב מאוד, ויצאנו בהרגשה מצויינת. הערב, במרכז עינב בתל-אביב, צפוי לנו אולם מלא עד אפס מקום, כאשר אנשים רבים שרוצים כרטיסים כבר לא יכולים להשיג. אני מאוד נרגש לקראת הערב, ומקוה שיהיה ערב יוצא דופן ובלתי נשכח.

מחר מתחילים הקונצרטים עם אנדראס שול

סיכום אירועי השבוע שכללו חזרות שלי עם האנסמבל ועם אנדראס שול הנפלא, קונצרט עם התזמורת הקאמרית הישראלית במודיעין ומעט מאוד שעות שינה

 

זה היה שבוע מאוד אינטנסיבי. ביום שלישי בבוקר התחלנו חזרות באנסמבל, בהרכב די חסר, ללא נשפנים, ללא הסולן אנדראס שול וללא נגנית הצ'מבלו תמר הלפרין, בת זוגו של שול. ביום רביעי בבוקר היתה חזרה נוספת, גם היא בהרכב חסר. באותו ערב נסעתי לשדה התעופה כדי לקבל את פניהם של אנדראס שול ותמר הלפרין, שהגיעו בטיסה מפרנקפורט. הצטרפה אלי הדס פבריקנט, כנרת מובילה באנסמבל, שהיא גם חברה של תמר הלפרין. המפגש עם אנדראס היה מאוד מרגש. הוא הגיע עם הרבה מרץ ושמחה, ושניהם שמחו מאוד מההפתעה שעשינו להם. הנסיעה ביחד ברכב שלי היתה מאוד מהנה ומשעשעת – הדס ותמר דיברו מאחור בעברית והרבו לצחוק, ואילו אנדראס ואני שוחחנו באנגלית כמובן, השלמנו פערים, דיברנו על מוסיקה, על האנסמבל, עליו ועל תמר, נזכרנו קצת בקונצרטים שלנו ביחד ב2007, וצחקנו לא מעט. לאחר שהבאנו אותם למלון, חזרתי הביתה עם ציפייה לחזרות עם אנדראס.

 במהלך שבוע כזה אני תמיד ישן מעט מאוד. אני צריך ללמוד היטב את הפרטיטורות (והפעם יש די הרבה יצירות, והרבה טקסטים ללמוד באנגלית ובאיטלקית), לתכנן היטב כל חזרה על-מנת שתהיה יעילה (אני מחליט על אילו קטעים אני רוצה להתמקד, כיצד לנהל את החזרה, האם לבצע ברצף או לעבוד על פרטים, וכו'), וגם לדאוג לעניינים הפקתיים שקשורים לאנסמבל (בגלל שהצוות הניהולי של האנסמבל הוא מצומצם מאוד).

אז לאחר לילה שכלל הרבה שעות לימוד ומעט שעות שינה, קמתי לחזרה עם האנסמבל ועם אנדראס. החיבור והכימייה בינו לבין האנסמבל היו מדהימים. הכל זרם, הכל הלך מהר וטוב. הנוכחות של אנדראס נתנה המון השראה לאנסמבל, והדימויים המוסיקליים שלו גרמו לכל הנגנים ולי להוציא את המקסימום שלנו. היה ממש כיף לעשות איתו מוסיקה. אחרי שהוא סיים את חלקו המשכתי בחזרה על היידן ושניטקה, אבל היתה הרגשה של אנטי קליימקס. היה לי קשה להמשיך לעבוד באותה אנרגיה כמו זו שהיתה כשאנדראס היה איתנו. בכל מקרה, סיימנו איכשהו את החזרה, ואז הייתי צריך לעשות סוויץ' בראש, כי בערב היה לי קונצרט עם התזמורת הקאמרית הישראלית בהיכל התרבות מודיעין, עם אותה תכנית שאיתה הופעתי בשבוע שעבר באור עקיבא, ועליה כתבתי כאן.

 לא היה לי הרבה זמן לנוח, הייתי צריך לעבור שוב על הפרטיטורות של השביעית של בטהובן והקונצ'רטו לפסנתר מס' 2 של שופן, לתכנן מה לעשות עם התזמורת בחזרת הבלאנס של 45 דק' שהוקצבה לי, ובעיקר להכין את עצמי מנטאלית לעמידה על במה ערב שלם והובלת תזמורת בתכנית קשה ומאתגרת. אז אחרי התארגנות קצרה בבית יצאתי לדרך להיכל התרבות מודיעין, ושם פגשתי את התזמורת הקאמרית הישראלית, בדיוק שבוע לאחר פגישתנו הקודמת ב12.5.2011. החזרה איתם היתה בסה"כ די טובה וממוקדת, חזרנו על כמה מקומות חשובים, וניגנו קצת כדי לקבל תחושה של האולם ושל הצליל. הקונצרט היה יוצא מן הכלל. היה מאוד כיף לבצע איתם את השביעית של בטהובן. זה היה קונצרט שני איתם עם תכנית זו, והרגשתי שהם חופשיים והולכים איתי, וזה הוציא הרבה דברים יפים וספונטניים. האקוסטיקה היבשה באולם הכריחה אותי לקחת טמפים יותר מהירים מאלה שאני לוקח בד"כ (שגם כך הם על הצד המהיר), וזה הכניס עוד אנרגיה ודריכות בתזמורת.

 ואז, שוב לילה עם מעט שינה, כי הבוקר ב9 כבר היתה החזרה הגנרלית לתכנית עם אנדראס. החזרה הבוקר היתה טובה, וגם ההיידן והשניטקה השתפרו מאוד. יצאתי בהרגשה שהולכים להיות קונצרטים מצויינים.

אז מחר אנחנו מתחילים – הקונצרטים להם חיכינו זמן רב: סולני תל-אביב עם אנדראס שול. אני נרגש ומצפה לזה בכליון עיניים.

לקראת הקונצרטים עם אנדראס שול (4)

והיום – קינת דידו המפורסמת, מתוך האופרה "דידו ואניאס" של פרסל

מדבריו של אורי יעקב על האופרה "דידו ואניאס":

פרסל השלים את "דידו ואניאס" – מגולות הכותרת של יצירתו – סביב שנת 1688.  האופרה (לליברית מאת נחום טייט) מורכבת מפרולוג ומשלוש מערכות ועלילתה מבוססת על הספר הרביעי מתוך "אנאיד" מאת וירגיליוס, המגולל את סיפור אהבתם של דידו, מלכת קרתאגו ואניאס, נסיך טרויה. זוהי האופרה הראשונה והיחידה של פרסל המושרת מתחילתה ועד סופה, והיא נחשבת לאחת האופרות האנגליות הראשונות וליצירה מכוננת בספרות האופרה האנגלית בפרט, ובספרות הבארוק בכלל. בין המאפיינים המוזיקליים המשולבים ביצירה – הנשמעים בשלוש האריות של דידו – יש לציין את השימוש בטכניקה של"גראונד באס" (ground bass) – תבנית צלילים, לרוב משפט מלודי יחיד בקו הבאס, החוזר ונשנה שוב ושוב במהלך יצירה קולית או כלית. הטכניקה הזו קרויה גם 'באסו אוסטינאטו' וקיימת במוסיקה של כל התקופות, אך בשמה 'גראונד באס' היא מתייחסת במיוחד למוסיקה האנגלית של שלהי המאה ה-16 והמאה ה-17. כמו כן חשוב לציין את הסגנון היחודי של כתיבת הרצ'יטטיבים, שניתן לראות בו חלופה לסגנון האיטלקי מחד,  ולסגנון הצרפתי מאידך – שנחשבו לסגנונות העיקריים שלכתיבה בז'אנר זה באותה התקופה.

הנה הטקסט של האריה המפורסמת אותה יבצע אנדראס שול עם סולני תל-אביב "כשאנוח באדמה"

באנגלית:

When I am laid in earth, May my wrongs create
No trouble in thy breast;
Remember me, but ah! forget my fate.

והתרגום לעברית:

כשאנוח באדמה, מי ייתן כי משוגותיי

לא יטרידו את חזך.

זכרי אותי, אך הא! שכחי את גורלי.

 

הנה ביצוע של אנדראס שול עם "אקדמיה ביזנטינה" בניצוח סטפאנו מונטנארי. תהנו

בשבוע הבא אעשה פסק זמן מהפוסטים שלקראת הקונצרטים עם אנדראס שול ואספר מעט על החזרות והקונצרטים שלי עם התזמורת הקאמרית הישראלית. החזרה הראשונה ביום ראשון הקרוב.

לקראת הקונצרטים עם אנדראס שול (3)

 חלק שני של הקנטטה של ויולדי "חדלו זכרונות אכזריים" עם ביצוע של שול עצמו

הפרק השלישי של הקנטטה הוא רצ'יטטיב, והפרק הרביעי – אריה. הנה הטקסטים המקוריים באיטלקית ובתרגום לעברית של קדם ברגר.

 

פרק שלישי (רצ'יטטיב):

A voi dunque ricorro,

Orridi spechi, taciturni orrori,

Solitari ritiri ed ombre amiche;

Tra voi port oil mio duolo,

Perchè spero da voi quella pietade,

Che 'n Dorilla inumana non annida.

Vengo, spelnoche amate,

Vengo, spechi graditi,

Alfine meco involto

In mio tormento in voi resti sepolto.

פרק רביעי (אריה):

Nell'orrido albergo,

Ricetoo di pene,

Potrò il mio tormento

Sfogare contento,

Potrò ad alta voce

Chiamare spietata

Dorilla l'ingrata,

Morire potrò.

Andrò d'Acheronte su la nera sponda,

Tingendo quell'onda

Di sangue innocente,

Gridando vendetta

Ed ombra baccante

Vendetta faro

ובעברית:

פרק שלישי (רצ'יטטיב):

אם כן, אליכם אפנה,

נקרות נוראות, זוועות אילמות,

פינות בודדות ורוחות מיטיבות;

אליכן את צערי אביא,

שכן אקווה מכם לאותם רחמים

שאינם ידועים לדורילה האכזרית.

אבוא, מאורות יקרות,

אבוא, מערות ברוכות,

עד אשר בתוככן

את עינויי ואת עצמי אקבור.

פרק רביעי (אריה):

במשכן נורא זה,

מחבואי מכאב,

אהיה חופשי

לתת ביטוי לעינויי,

אוכל בקול רם

לקרוא לה חסרת רחמים,

לדורילה כפוית-הטובה,

אוכל למות.

אלך לגדותיו העכורים של נהר האכרון,

ואכתים את מימיו

בדמי החף-מפשע,

אצעק לנקמה,

ובדמות רוח בכחנטית,

אזכה לנקמתי.

 

הנה ביצוע של אנדראס שול עצמו לשני הפרקים האלה, עם אנסמבל 415. תהנו.

הפוסט הבא יתפרסם ביום שישי 6.5.2011, ובו אציג את קינת דידו המפורסמת מתוך "דידו ואניאס" של פרסל

לקראת הקוצרטים עם אנדראס שול (2)

כתבה מס' 2 בסדרה לקראת הקונצרטים של אנדראס שול עם סולני תל-אביב. והפעם על הקנטטה "חדלו זכרונות אכזריים" של ויולדי – חלק ראשון מתוך שניים

את הקנטטה הנפלאה הזאת של ויולדי אנדראס שול כבר ביצע עם האנסמבל בינואר 2007, בשני קונצרטים – האחד בסדרה "וירטואוזי" של משכן האמנויות בתל-אביב, והשני בסדרת "ימקאמרי" של המרכז למוסיקה ירושלים. על הקונצרט בתל-אביב כתב מבקר המוסיקה נעם בן-זאב את הדברים הבאים:

"וירטואוזי" – זה השם שנבחר לסדרה החדשה במשכן האמנויות בתל אביב; ושיווקי וקורץ ככל שיהא, לאורח הראשון של הסדרה הוא התאים מאין כמוהו. אנדריאס שול הוא וירטואוז אמיתי – לא במובן המזלזל שדבק במונח זה, אלא במשמעותו המקורית, הנובעת מהמונח הלטיני "וירטוס" שמבטא מצוינות, גבורה ותעוזה. יחד עם הרפרטואר של הקונצרט, אריות וקנטטות מהבארוק האיטלקי, שהן הווירטואוזיות בהתגלמותה; ובנגינת סולני תל אביב שמהווים ביחד את האנסמבל הכי ווירטואוזי שפועל כאן, נהנה אתמול הקהל ממופע של שיאי אנרגיה.

נכון שהיה מעניין לשמוע את הקונצרט הזה באולם אינטימי יותר, שאולי היה לו הפוטנציאל להעניק תחושה של זמן רב ורחב יותר, של אווירה משוחררת, פחות מתוחה, פחות לחוצה; ומצלצלת באיזון טוב יותר. על כך חיפו המרכיבים האחרים, בהם גיבור הערב שול. האמן הבינלאומי הזה הראה למה הוא משתייך לצמרת העולמית בתחומו: טכניקה ושליטה מעוררת השתאות בקולו, ומוסיקליות נהדרת הנובעת מתוך הטקסט, הופכים את שול לכוכב שהינו. ביצירות הכליות, אינטרמצי שאיפשרו לסולן לנוח קצת ולנשום אוויר, פרח אנסמבל סולני תל אביב. למנצח ברק טל חזר ההומור והוביל נהדר את התזמורת.

לקנטטה ארבעה פרקים: רצ'יטטיב-אריה-רצ'יטטיב-אריה.

הנה הטקסט המקורי באיטלקית של הפרקים הראשון והשני:

פרק ראשון (רצ'יטטיב):

Cessate, omai cessate

Rimembranze crudeli

D'un affetto tiranno;

Già barbare e spietate

Mi cangiaste i contenti

In un immenro affanno.

Cessate, omai cessate

Di lacerarmi il petto,

Di trafiggermi l'alma,

Di toglier al mio cor riposo e calma.

Povero core afflitto e abbandonato,

Se ti toglie la pace

Un affetto tiranno,

Perché un volto spietato, un'alma infida

La sola crudeltà pasce ed annida.

פרק שני (אריה):

Ah, ch'infelice sempre

Mi vuol Dorilla ingrata,

Ah, sempre più spietata

M'astringe a lagrimar.

 

Per me non v'è ristoro,

Per me non v'è più speme,

E ilfier martoro e le mie pene

Solo la morte può consolar.

 

התרגום לעברית של קדם ברגר של שני פרקים אלה:

פרק ראשון – רצ'יטטיב

חדלו, חדלו עתה

זיכרונות מרים

של אהבה רודנית;

אלימים ומרושעים

הפכתם את שלוותי

לאבל מר.

חדלו, חדלו עתה

לקרוע את חזי,

לנקב את נפשי,

לגזול מלבי מנוחה ורוגע.

לב אומלל, דווי ונטוש,

אם שלוותך הוחרבה

בשל חיבה רודנית,

אותו צלם חסר-רחמים, אותה נפש כופרת,

הלא רק אכזריות יכילו ויזינו.

פרק שני – אריה

הא, אהיה אומלל תמיד,

זאת רוצה דורילה כפוית-הטובה,

הא, מרושעת מתמיד,

היא כופה עלי דמעות.

 

עבורי אין מזור,

עבורי אין תקווה.

עבור עינויי המרים ומדווי

רק המוות יביא ארוכה.

 

הנה ביצוע של שני פרקים אלה, עם הפרטיטורה על מוצגת על המסך, עם זמר הקונטרה טנור Derek Lee Ragin

מחר אציג את הפרקים השלישי והרביעי בביצוע של אנדראס שול