אנדראס שול עם עידן רייכל, אריות מהבארוק עם מוסיקת ג'אז, פרגולזי עם סיפור יונה הנביא ביצירה חדשה של בעז בן משה. על השילובים יוצאי הדופן באנסמבל
אחד המאפיינים של תכניות הקונצרטים של האנסמבל הוא שילובים יוצאי דופן. בקונצרטים שלנו עם זמר הקונטרה טנור אנדראס שול, למשל, פתחנו ביצירות בארוקיות של באך וויולדי (למען האמת, כבר את הסינפוניה למיתרים של ויולדי ביצענו קצת כמו מוסיקת רוק כבד – עם הרבה הדגשות, נקישות, אפקטים צליליים, דינמיקות קיצוניות, והמון אנרגיה). משם עברנו למאה ה-20: ארוו פארת, ריקודים רומניים של ברטוק ולסיום שירי עם בריטיים. סיימנו את הקונצרטים בקטע הפתעה – שיר של עידן רייכל שאותו אנדראס שר בגרמנית. בקונצרט במרכז ענב בתל אביב עידן רייכל עצמו הצטרף אלינו בנגינה ובשירה ביחד עם אנדראס (כולל קטע שאנדראס שר בעברית ביחד עם עידן). זה היה מרגש, זה היה ספונטני וזה היה מאד מלהיב לכולנו. הקהל יצא מגדרו, והודה לכולנו הן על התכנית המעניינת והן על הביצוע. בהחלט שילוב יוצא דופן. הנה קטע ההפתעה עם עידן רייכל
בתכנית אחרת של האנסמבל, עליה החזרות החלו אתמול יתארח המנצח והפסנתרן ירון גוטפריד, ביחד עם זמרת הסופרן עינת ארונשטיין.
גם בתכנית הזו יהיה שילוב בין מוסיקת בארוק למוסיקה בת זמננו, כאשר אריות בארוקיות מוכרות של פרסל ושל הנדל תבוצענה בעיבודים ג'אזיים של ירון גוטפריד, ובתוספת שלישיית הג'אז שלו (פסנתר, קונטרבס וכלי הקשה). גם שירים ישראליים מוכרים (שני שושנים ויקינטון) יבוצעו בתכנית זו, וגם הם בעיבודי הג'אז של ירון גוטפריד. יהיה מעניין מאד לקהל, סוחף ומלהיב. הנה אחד הקטעים מהתכנית, בביצוע מפסטיבל כפר בלום 2015.
הקונצרטים עם ירון גוטפריד יתקיימו במוצ"ש 26.11.16 במרכז ענב בתל אביב, וביום ב' 28.11 באולם וייל בכפר שמריהו.
גם בקונצרטים למנויים של האנסמבל בחודש דצמבר יהיה שילוב בין מוסיקת בארוק לבין מוסיקה בת זמננו. בתכנית זו יתארחו אצלנו שישה זמרים סולנים: זמר הקונטרה טנור אלון הררי, זמרות הסופרן יעלה אביטל ורויטל רביב, זמרת האלט בבת מרום, זמר הטנור רון זילברשטיין וזמר הבריטון רועי סרוק. בתכנית זו נבצע מצד אחד הסטבט מאטר המוכר של פרגולזי, ומצד שני יצירה חדשה נפלאה של בעז בן משה – "יונה", על פי הטקסט המקראי של סיפור יונה הנביא. ביצירה זו זמר קונטרה טנור, רביעיית זמרים ותזמורת הכוללת כלי קשת וכלי הקשה. כפי שביצענו בעבר בבכורה יצירות ישראליות משמעותיות בתוכנן ובאורכן (למשל ישרא וישמע של חיים פרמונט, מוות ולידה של נועם סיון – שתיהן יצירות ישראליות שביצועי הבכורה שלהן זכו להצלחה והן בוצעו פעמים נוספות בהמשך), כך אני מרגיש גם לגבי יצירתו של בעז בן משה "יונה": יצירה הכתובה היטב, מאד מרגשת ובעלת טקסט משמעותי.
שילובים נוספים מסוג זה יהיו אצלנו גם בהמשך העונה ועליהם אספר בפוסטים הבאים.
תזמורת עם פלפל
חזרתי בשבוע שעבר לעבוד עם התזמורת הנפלאה של קונסרבטוריון גבעתיים. זוהי כבר השנה ה-14 שלי עם התזמורת הזו. בתזמורות צעירות כל כמה שנים מתחלפים הנגנים, כך שבתקופת עבודתי בקונסרבטוריון גבעתיים התחלפו כבר כמה דורות של נגנים. מדהים שהמצטיינים מבין הנגנים שמנגנים אצלי בגבעתיים, אם הם ממשיכים בנגינה גם לאחר סיום לימודיהם, בחלקם הגדול הם מגיעים אלי שוב – לאנסמבל סולני תל-אביב… אחד הדברים שאני אוהב במיוחד בתזמורת של קונסרבטוריון גבעתיים הוא קצב ההתקדמות המהיר. לא משנה באיזו רמה מתחילה חזרת התזמורת, בסיומה היא תמיד נשמעת כמו תזמורת אחרת. הנגנים הצעירים (והשנה הם צעירים מאד, מכיוון שבשנה האחרונה התחלפו רבים מהם) מתקדמים גם אינדיבידואלית בקצב מהיר – בזכות המשמעת והיחס הרציני שלהם לנגינה ובזכות המורים המצויינים המלמדים בקונסרבטוריון, וגם זה כמובן משפיע על קצב התקדמות התזמורת במשך תקופה קצרה. בנוסף, זו תזמורת עם "פלפל", יש אנרגיה חיובית בחזרות וכיף לעבוד איתם. כאמור, בשבוע שעבר התחלתי את השנה עם התזמורת הזו, וחזרתי לשגרת "ימי שלישי אחה"צ", אליה התגעגעתי. זה מתחיל בנסיעה מביתי לחוף הים של חיפה, שם אני חונה בסמוך לתחנת הרכבת. אחר כך הנסיעה ברכבת ושנת הצהריים, הירידה מהרכבת בתל אביב וההליכה ברגל לקונסרבטוריון. שם אני פוגש את הנגנים הצעירים הממתינים מחוץ לאולם עד שתסתיים החזרה של התזמורת הצעירה יותר שמתקיימת שם. לאחר ההתארגנות וכיוון הכלים, מתחילים לנגן. היצירה שבחרתי להם היא סימפוניית האפנר של מוצרט. היצירה כמובן מאתגרת מאד, והמוסיקה נפלאה. אנחנו עובדים לאט לאט, פראזה אחרי פראזה, והנגנים הצעירים מגיבים פשוט נפלא. כאמור, קצב ההתקדמות מהיר מאד והתוצאה בסיום כל חזרה די מדהימה. בשבועיים הקרובים תהיינה לי עוד שתי חזרות איתם ואחר כך אשוב לעבוד איתם ממרץ ועד לסיום שנת הלימודים ברצף.
שוב ביציע
במשך השנה האחרונה לא הלכתי לאף משחק, כדורגל או כדורסל, של הפועל רמת גן, הקבוצה שאני אוהד. זה היה כמובן אילוץ, ולא מבחירה. מאז שהפכתי לאבא, סדרי העדיפויות השתנו, ובתוך הזמן המוגבל גם כך, נסיעה מחיפה לרמת גן במיוחד בשביל משחק הפכה להיות בלתי אפשרית כשיש תינוקת בבית. כמובן שעקבתי, צפיתי בטלביזיה ובאינטרנט בכל משחק ששודר, עקבתי כל הזמן אחרי התוצאות, שמרתי על קשר עם כמה מחבריי האוהדים, ומאד התגעגעתי. השבוע, לשמחתי, חזרתי לראשונה ליציע. קבוצת הכדורסל של הפועל רמת גן, המשחקת בליגה הלאומית, התארחה אצל… הפועל חיפה. משחק חוץ שנמצא במרחק 6 דקות נסיעה מביתי. היה מרגש מאד עבורי לחזור לאוירה של המשחק, להיות ביציע עם האורדונים, לפגוש את האוהדים אחרי זמן רב כל כך, לשיר את השירים שלנו, לעודד את הקבוצה, להיות במתח כי המשחק היה צמוד, כמו תמיד במפגשים עם הפועל חיפה, ובסיום… לחגוג את הניצחון. לא יודע כמה עוד יצא לי להגיע העונה, מקוה מאד שקצת יותר. בכל מקרה כבר שריינתי לי את התאריך שבו קבוצת הכדורגל של הפועל רמת גן שמשחקת גם היא בלאומית (ומדורגת כרגע במקום השני), תתארח בנשר אצל עירוני נשר, 10 דקות מהבית.
יצירות ישראליות בצ'כיה
הלילה אני נוסע לנצח על אנסמבל המיתרים moscheles מהעיר ברנו בצ'כיה. המיוחד באנסמבל הזה – שהוא מבצע בעיקר יצירות של מלחינים יהודים, והיצירות שעליהן אני עומד לנצח – כולן של מלחינים ישראלים. התכנית יפה ומגוונת וכוללת קונצ'רטינו לכינור של יובל אבני, קונצ'רטו כפול לכינור וצ'לו של יורי ברנר, וקונצ'רטו לכינור של איל אדלר. הנסיעה היא מאד אינטנסיבית, מיד עם הגעתי ביום שישי אני מתחיל חזרות, שתימשכנה גם בשבת, וביום ראשון כבר יתקיים הקונצרט שמיד בסיומו אטוס חזרה ארצה. חוויה מעניינת ומיוחדת, יצירות מאתגרות ואנסמבל שאף פעם לא ניצחתי עליו. מצפה לזה.
חיפה בוערת
הנוף מסלון ביתי בצהריים
ובעוד אני עושה את דרכי לשדה התעופה, לקראת הנסיעה לצ'כיה, בעיר חיפה עדיין יש שריפות. אמנם הן לא היו ממש קרוב לביתי, אבל היה לנו יום מלחיץ ומדאיג. לשמחתי כולם בסדר אצלנו, ואני מקוה שהכל יירגע ויסתיים במהרה.
סולני תל-אביב 