מחר מתחילים הקונצרטים עם אנדראס שול

סיכום אירועי השבוע שכללו חזרות שלי עם האנסמבל ועם אנדראס שול הנפלא, קונצרט עם התזמורת הקאמרית הישראלית במודיעין ומעט מאוד שעות שינה

 

זה היה שבוע מאוד אינטנסיבי. ביום שלישי בבוקר התחלנו חזרות באנסמבל, בהרכב די חסר, ללא נשפנים, ללא הסולן אנדראס שול וללא נגנית הצ'מבלו תמר הלפרין, בת זוגו של שול. ביום רביעי בבוקר היתה חזרה נוספת, גם היא בהרכב חסר. באותו ערב נסעתי לשדה התעופה כדי לקבל את פניהם של אנדראס שול ותמר הלפרין, שהגיעו בטיסה מפרנקפורט. הצטרפה אלי הדס פבריקנט, כנרת מובילה באנסמבל, שהיא גם חברה של תמר הלפרין. המפגש עם אנדראס היה מאוד מרגש. הוא הגיע עם הרבה מרץ ושמחה, ושניהם שמחו מאוד מההפתעה שעשינו להם. הנסיעה ביחד ברכב שלי היתה מאוד מהנה ומשעשעת – הדס ותמר דיברו מאחור בעברית והרבו לצחוק, ואילו אנדראס ואני שוחחנו באנגלית כמובן, השלמנו פערים, דיברנו על מוסיקה, על האנסמבל, עליו ועל תמר, נזכרנו קצת בקונצרטים שלנו ביחד ב2007, וצחקנו לא מעט. לאחר שהבאנו אותם למלון, חזרתי הביתה עם ציפייה לחזרות עם אנדראס.

 במהלך שבוע כזה אני תמיד ישן מעט מאוד. אני צריך ללמוד היטב את הפרטיטורות (והפעם יש די הרבה יצירות, והרבה טקסטים ללמוד באנגלית ובאיטלקית), לתכנן היטב כל חזרה על-מנת שתהיה יעילה (אני מחליט על אילו קטעים אני רוצה להתמקד, כיצד לנהל את החזרה, האם לבצע ברצף או לעבוד על פרטים, וכו'), וגם לדאוג לעניינים הפקתיים שקשורים לאנסמבל (בגלל שהצוות הניהולי של האנסמבל הוא מצומצם מאוד).

אז לאחר לילה שכלל הרבה שעות לימוד ומעט שעות שינה, קמתי לחזרה עם האנסמבל ועם אנדראס. החיבור והכימייה בינו לבין האנסמבל היו מדהימים. הכל זרם, הכל הלך מהר וטוב. הנוכחות של אנדראס נתנה המון השראה לאנסמבל, והדימויים המוסיקליים שלו גרמו לכל הנגנים ולי להוציא את המקסימום שלנו. היה ממש כיף לעשות איתו מוסיקה. אחרי שהוא סיים את חלקו המשכתי בחזרה על היידן ושניטקה, אבל היתה הרגשה של אנטי קליימקס. היה לי קשה להמשיך לעבוד באותה אנרגיה כמו זו שהיתה כשאנדראס היה איתנו. בכל מקרה, סיימנו איכשהו את החזרה, ואז הייתי צריך לעשות סוויץ' בראש, כי בערב היה לי קונצרט עם התזמורת הקאמרית הישראלית בהיכל התרבות מודיעין, עם אותה תכנית שאיתה הופעתי בשבוע שעבר באור עקיבא, ועליה כתבתי כאן.

 לא היה לי הרבה זמן לנוח, הייתי צריך לעבור שוב על הפרטיטורות של השביעית של בטהובן והקונצ'רטו לפסנתר מס' 2 של שופן, לתכנן מה לעשות עם התזמורת בחזרת הבלאנס של 45 דק' שהוקצבה לי, ובעיקר להכין את עצמי מנטאלית לעמידה על במה ערב שלם והובלת תזמורת בתכנית קשה ומאתגרת. אז אחרי התארגנות קצרה בבית יצאתי לדרך להיכל התרבות מודיעין, ושם פגשתי את התזמורת הקאמרית הישראלית, בדיוק שבוע לאחר פגישתנו הקודמת ב12.5.2011. החזרה איתם היתה בסה"כ די טובה וממוקדת, חזרנו על כמה מקומות חשובים, וניגנו קצת כדי לקבל תחושה של האולם ושל הצליל. הקונצרט היה יוצא מן הכלל. היה מאוד כיף לבצע איתם את השביעית של בטהובן. זה היה קונצרט שני איתם עם תכנית זו, והרגשתי שהם חופשיים והולכים איתי, וזה הוציא הרבה דברים יפים וספונטניים. האקוסטיקה היבשה באולם הכריחה אותי לקחת טמפים יותר מהירים מאלה שאני לוקח בד"כ (שגם כך הם על הצד המהיר), וזה הכניס עוד אנרגיה ודריכות בתזמורת.

 ואז, שוב לילה עם מעט שינה, כי הבוקר ב9 כבר היתה החזרה הגנרלית לתכנית עם אנדראס. החזרה הבוקר היתה טובה, וגם ההיידן והשניטקה השתפרו מאוד. יצאתי בהרגשה שהולכים להיות קונצרטים מצויינים.

אז מחר אנחנו מתחילים – הקונצרטים להם חיכינו זמן רב: סולני תל-אביב עם אנדראס שול. אני נרגש ומצפה לזה בכליון עיניים.

מודעות פרסומת

פרוייקט מוצלח עם התזמורת הקאמרית הישראלית

רגע לפני שאנחנו נכנסים אל תוך הפרוייקט המרגש עם אנדראס שול, שיגיע לארץ בעוד ארבעה ימים, מספר מילים על הקונצרט שהיה לי השבוע עם התזמורת הקאמרית הישראלית בהיכל התרבות אור עקיבא

התזמורת הקאמרית הישראלית
 
 

השבוע היה לי קונצרט עם התזמורת הקאמרית הישראלית, במסגרת סדרת הקונצרטים התזמורתיים בהיכל התרבות אור עקיבא. זה היה למעשה הקונצרט האחרון שלי שם כיועץ אמנותי של סדרת הקונצרטים התזמורתיים. בעונה הבאה אקיים שם רק מפגשים מוסיקליים והרצאות, בהם אארח כמה מוסיקאים ישראלים בכירים.

בתכנית הקונצרט שלי עם התזמורת הקאמרית הישראלית השבוע היו 3 יצירות – הפתיחה "הספר מסביליה" של רוסיני, קונצ'רטו לפסנתר מס' 2 של שופן (עם הפסנתרן הנפלא אסף פייר), והסימפוניה השביעית של בטהובן. שלוש יצירות נפלאות, שהתזמורת כמובן מכירה היטב ומנגנת לעיתים תכופות. זו תמיד דילמה עבורי כאשר אני מגיע לעבוד עם תזמורת על יצירות שהיא מכירה היטב – האם לקבל את דרך הנגינה שלהם, שהיא בהחלט ברורה ומגובשת, אך שונה מהדרך שלי? או לנסות בזמן חזרות מועט לגרום להם לשנות את דרך הנגינה לזו המועדפת עלי? זו בהחלט דילמה. אבל, מההיכרות שלי עם התזמורת הקאמרית הישראלית, היתה לי הרגשה שאזכה לשיתוף פעולה מהם גם אם אציג בפניהם את האינטרפרטציה שלי שהיא שונה משלהם. ולשמחתי הרבה – כך היה. זכיתי במהלך החזרות לשיתוף פעולה מצוין מצד הנגנים, שהפגינו גמישות ורמת נגינה מצויינת. הטמפי שביקשתי, וגם הארטיקולציות, הדינמיקות והאופי המוסיקלי היו ללא ספק שונים מהדרך בה הם היו מורגלים, אבל הם הלכו איתי, והתוצאה בקונצרט היתה נפלאה. זה היה קונצרט ברמה גבוהה מאוד, ועם נגינה מאוד חיה ותוססת של התזמורת, שנתנה את כל כולה. היתה הרגשה שהדברים נעשים לגמרי ביחד ובאחידות סגנונית, והאנרגיות האדירות עברו מהבמה אל הקהל שהגיב בתשואות רמות.

אני זוכה לעיתים קרובות לקבל מיילים מהקהל באור עקיבא (הקשר שלי איתם הוא מאוד חם וקרוב), וכך כתב לי אחד מהמאזינים שנכח בקונצרט האחרון:

"איזה קונצרט! ואיזה ביצוע מדהים לשביעית של בטהובן!!

ברצוני להתייחס לתוכנית עצמה. הבחירה – מדהימה! הפתיחה – מקסימה! הקונצ'רטו – מפתיע. לא הכרתי אותו והבנתי כי מדובר ביצירת נעורים של שופן, בהיותו בן 18. מאוד נהניתי מהיכרות זו. הסוכרייה של הסולן – משובחת!

אך מעל לכול, השביעית. איזה ביצוע! אזני אמונות ומורגלות בביצועו של טוסקניני משנות החמישים, בהוצאת RCA VICTORY… ובדרך כלל קשה לי ליהנות מאינטרפרטציות אחרות. הפעם, עם ביצוע כה מלא ועגלגל, מחוטב כאישה בשלה בקטעים מסוימים, חריף ועוצמתי באחרים, נהניתי מכול רגע. בראבו!"

בלי ספק, תגובה שמחממת את הלב. אני חייב לציין שזה היה קונצרט מאוד מרגש עבורי. אני מאוד אוהב את האתגר שיש בעבודה עם תזמורת שאינה שלי, ושיש לה סגנון נגינה שונה משלי. כאשר אני זוכה לכזה שיתוף פעולה מהתזמורת, כפי שזכיתי השבוע, ולתוצאה כל-כך טובה, אני יוצא בהרגשה של סיפוק אדיר.

ובשבוע הקרוב, כאמור – מתחיל הפרוייקט של סולני תל-אביב עם אנדראס שול. בפוסטים הבאים אכתוב ואעדכן מהחזרות.

שבוע טוב.

 

לקראת הקונצרטים עם אנדראס שול (4)

והיום – קינת דידו המפורסמת, מתוך האופרה "דידו ואניאס" של פרסל

מדבריו של אורי יעקב על האופרה "דידו ואניאס":

פרסל השלים את "דידו ואניאס" – מגולות הכותרת של יצירתו – סביב שנת 1688.  האופרה (לליברית מאת נחום טייט) מורכבת מפרולוג ומשלוש מערכות ועלילתה מבוססת על הספר הרביעי מתוך "אנאיד" מאת וירגיליוס, המגולל את סיפור אהבתם של דידו, מלכת קרתאגו ואניאס, נסיך טרויה. זוהי האופרה הראשונה והיחידה של פרסל המושרת מתחילתה ועד סופה, והיא נחשבת לאחת האופרות האנגליות הראשונות וליצירה מכוננת בספרות האופרה האנגלית בפרט, ובספרות הבארוק בכלל. בין המאפיינים המוזיקליים המשולבים ביצירה – הנשמעים בשלוש האריות של דידו – יש לציין את השימוש בטכניקה של"גראונד באס" (ground bass) – תבנית צלילים, לרוב משפט מלודי יחיד בקו הבאס, החוזר ונשנה שוב ושוב במהלך יצירה קולית או כלית. הטכניקה הזו קרויה גם 'באסו אוסטינאטו' וקיימת במוסיקה של כל התקופות, אך בשמה 'גראונד באס' היא מתייחסת במיוחד למוסיקה האנגלית של שלהי המאה ה-16 והמאה ה-17. כמו כן חשוב לציין את הסגנון היחודי של כתיבת הרצ'יטטיבים, שניתן לראות בו חלופה לסגנון האיטלקי מחד,  ולסגנון הצרפתי מאידך – שנחשבו לסגנונות העיקריים שלכתיבה בז'אנר זה באותה התקופה.

הנה הטקסט של האריה המפורסמת אותה יבצע אנדראס שול עם סולני תל-אביב "כשאנוח באדמה"

באנגלית:

When I am laid in earth, May my wrongs create
No trouble in thy breast;
Remember me, but ah! forget my fate.

והתרגום לעברית:

כשאנוח באדמה, מי ייתן כי משוגותיי

לא יטרידו את חזך.

זכרי אותי, אך הא! שכחי את גורלי.

 

הנה ביצוע של אנדראס שול עם "אקדמיה ביזנטינה" בניצוח סטפאנו מונטנארי. תהנו

בשבוע הבא אעשה פסק זמן מהפוסטים שלקראת הקונצרטים עם אנדראס שול ואספר מעט על החזרות והקונצרטים שלי עם התזמורת הקאמרית הישראלית. החזרה הראשונה ביום ראשון הקרוב.