רמת ריכוז מקסימלית

להמשיך לקרוא

מודעות פרסומת

סרג'יו אזוליני והמוסיקה של זלנקה

תוך כדי חיפושיי אחר יצירות של מלחינים טובים ופחות מוכרים מהמאה ה-18, שאותן הייתי רוצה לבצע בעתיד עם האנסמבל, אני נזכר בסימפוניה הקונצ'רטנטית של זלנקה שאותה הביא לנו נגן הבסון סרג'יו אזוליני. הנה הביצוע שלנו איתו

OLYMPUS DIGITAL CAMERA

סרג'יו אזוליני עם האנסמבל. גילה לנו את המוסיקה של זלנקה

פרט לרפרטואר חדש מהמאה ה20 וה21, אני משתדל מידי פעם לבחור גם יצירות לא מוכרות מהמאה ה18. לפעמים אלו הן יצירות לא מוכרות של היידן ומוצרט (כמו למשל הסימפוניה מס' 67 של היידן והסימפוניה מס' 24 של מוצרט אותן ביצענו בעונה החולפת), ולפעמים אלו יצירות של מלחינים פחות מוכרים מהמאה ה-18. אל המוסיקה של זלנקה נחשפנו בזכות שיתוף הפעולה שלנו עם נגן הבסון הפנומן סרג'יו אזוליני. בפרוייקט שלנו איתו בדצמבר 2008 ביצענו סימפוניה מס' 52 של היידן, סימפוניה מס' 25 של מוצרט, סרג'יו ניגן קונצ'רטו לבסון של ק.פ.ע. באך (שהוא עיבוד שלו מהקונצ'רטו לחליל) והיצירה הפחות מוכרת היתה סימפוניה קונצרטנטית בלה מינור של זלנקה. ביצירה ארבעה סולנים – בכינור, צ'לו, אבוב ובסון (בדיוק אותו הרכב סולנים כמו בסימפוניה הקונצ'רטנטית של היידן). את תפקידי הסולו ניגנו מצויין מתן דגן, עירא גבעול, תמר ענבר וסרג'יו אזוליני. היצירה מאד התאימה לתכנית שהיתה כולה מינורית וסוערת. המוסיקה של זלנקה וירטואוזית וסוחפת. לפעמים היא נשמעת קצת מוזר בהרמוניות ובמעברים, אבל זו מוסיקה מצויינת שאי אפשר להישאר אדיש כששומעים אותה. הנה הביצוע של הפרק הראשון מהקונצרט ב22.12.2008

יום היסטורי

12 שנה בדיוק חלפו מקונצרט הבכורה של אנסמבל סולני תל-אביב. יום היסטורי, שבו הוקמה תזמורת חדשה שהביאה משהו חדש לנוף המוסיקלי בארץ. הביקורת שנכתבה בהארץ לאחר הקונצרט, וגם סרטון על הימים הראשונים של האנסמבל – בתוך הפוסט. היום הזה עשוי להיות יום היסטורי גם עבור אוהדי הפועל רמת גן שתעלה בשעה 20:00 לשחק בגמר גביע המדינה בכדורגל נגד קרית שמונה. תחזיקו אצבעות!!!

הנה הביקורת של נעם בן זאב, שפורסמה למחרת קונצרט הבכורה של אנסמבל סולני תל-אביב, שהתקיים ב8.5.2001 במרכז עינב בת"א.

הארץ מאי 2001

בקונצרט הגאלה הקודם, בדצמבר 2011, הקרנו סרטון על הימים הראשונים של האנסמבל, הנה הוא כאן.

תמונה שצולמה בחזרה הראשונה של האנסמבל, בקונסרבטוריון נוה שרת. שולי ווטרמן, תמר ענבר והילה אפשטיין (שהיום זה גם יום הולדתה. מזל טוב!!!) איתנו באנסמבל מאז ועד היום.

Recovered_JPEG_267

הערב עשוי להיות גם יום היסטורי עבורי ועבור יתר אוהדי הפועל רמת גן בכדורגל – הקבוצה תשחק בשעה 20:00 במשחק הגמר של גביע המדינה. תחזיקו אצבעות

 

 

השביתה הסתיימה, הנגנים מחו"ל מגיעים מחר

בזכות סיום השביתה בנתב"ג יוכלו נגני האנסמבל המתגוררים בחו"ל להגיע לארץ כמתוכנן, מחר, ולהשתתף בחזרות שיחלו ביום ד'.

יומיים של חרדות עברו עלי בעקבות השביתה בנתב"ג. בימים שלפני כל פרוייקט של האנסמבל נוחתים בארץ כמה נגנים המתגוררים בחו"ל, שבאים לכאן במיוחד, על-מנת לנגן באנסמבל. נגנים אלה שומרים באמצעות האנסמבל על קשר עם הארץ בזמן שהותם בחו"ל, וחלקם אף חוזרים לארץ בסופו של דבר. לקראת קונצרט הגאלה אמורים להגיע מחר ארבעה נגנים משמעותיים מאוד לאנסמבל – האבובנית הראשונה שלנו תמר ענבר, מובילת כינור שני טלי גולדברג, ושני הקלרניתנים שלנו עידו אזרד ומיכל לבקוביץ'. ביום ד' מתחילות החזרות. השביתה בנתב"ג העמידה בסכנה את הגעתם ואילצה אותי לחשוב על פתרונות יצירתיים במקרה שהם לא יגיעו. גם הסולן שלנו, עמית פלד, מגיע לקונצרט הזה מחו"ל (מארצות הברית), כך שאי הגעתם היתה עלולה ליצור בעיה רצינית מאוד. הדבר היחיד שהצלחתי לעשות לאור המצב, היה לקוות לטוב.

BER_0202

טלי גולדברג, מובילת כינור שני. מגיעה אלינו מאמסטרדם.

ובאמת, בסופו של דבר, תקוותיי נענו, השביתה הסתיימה, וכולם אמורים להגיע.

הנה סרטון שהוקרן בערב הגאלה הקודם, על הישראלים של האנסמבל המתגוררים בחו"ל.

 

תמונות מהערב המרגש

כ-10 דק' לפני תחילת הקונצרט, האולם כבר כמעט מלא לגמרי. אוירה חגיגית מאוד באולם נוגה ביפו.

הסימפוניה הקונצרטנטית של מוצרט. ביצוע מרגש ונוסטלגי עם אותם הסולנים שביצעו את היצירה עם האנסמבל ב2002 – סרגיי אוסטרובסקי, שהיה הכנר הראשי, וגיא בן-ציוני שהיה הויולן הראשון של האנסמבל.

יוני גוטליבוביץ', הצ'לן הראשון של האנסמבל, ואחד הנגנים הותיקים שלנו.

"מלכת האבוב" תמר ענבר, באנסמבל סולני תל-אביב מיום הקמתו במאי 2001.

אוירה חגיגית באולם ועל הבמה.

הקלרניטן הוירטואוז חן הלוי בביצוע נפלא לקונצ'רטינו של ובר.

הקונצ'רטו המשולש של בטהובן. שלושה סולנים מעולים בנגינה סוחפת ושירתית – צביקה פלסר בצ'לו, סרגיי אוסטרובסקי בכינור, ומתן פורת בפסנתר.

יחד עם הנגנים הצעירים מתזמורת הקונסרבטוריון בגבעתיים ומביה"ס לאמנויות רעות-ויצ"ו חיפה.

הסיום המרגש של הערב – יוני רכטר, שלומי שבן והאנסמבל.

עשינו את הבלתי ייאמן

הרכב נגנים חסר, שכלל מספר נבחנים ומחליפים. זמן חזרות מועט ביותר. ארבע יצירות קשות מאוד, שלוש מתוכן מנוגנות בפעם הראשונה. ולוח זמנים צפוף כשבאמצע החזרות היה ראש השנה ונסיעה של האנסמבל לסלוניקי. אלו היו תנאי הפתיחה לקונצרט בחג המוסיקה הישראלית. את הביצוע עצמו אפשר להגדיר במילה אחת – נס

אנסמבל זמרי מורן, הסולנית תמר ענבר ואנסמבל סולני תל-אביב בסיום יצירתו של דניאל עקיבא "ממעמקים קראתיך"

מאמצים רבים נעשו בשביל "להרויח" זמן חזרות בפרוייקט הבלתי אפשרי שהיה לנו בחג המוסיקה הישראלית: חזרות נפרדות שלי עם המובילים, עם המקהלה, עם הסולנים, פגישות עם המלחינים. על מנת לחסוך זמן יקר נוסף כתבתי את כל הקשתות בכל היצירות ובכל התפקידים – דבר שהשאיר אותי מחוסר שינה.

תנאי הפתיחה היו באמת קשים – שתי חזרות ארוכות לפני ראש השנה, וחזרה נוספת ביום הקונצרט בשעה 14:00 בתל-אביב (ללא המקהלה וללא הסולנית ביצירתו של איתן שטיינברג), שמיד אחריה נסענו לחיפה לחזרת בלאנס בשביל הרדיו, ולאחריה הקונצרט. וזה אחרי לילה בלי שינה, כי חזרנו מסלוניקי ב4 לפנות בוקר. היצירות היו קשות, כאשר לכל אחת קשיים שונים: ביצירתו של איתן שטיינברג – קשיים ריתמיים, ביצירתו של גורי אגמון – אוניסונים רבים שמקשים מאוד על אינטונציה קבוצתית טובה ועל נגינה נקייה, ביצירות של נעם סיוון ודני עקיבא – טקסטים ופסז'ים קשים לנגינה באופן אינדיבידואלי. בהרכב הנגנים של האנסמבל חסרו הפעם כמה מחברי האנסמבל הקבועים ואת מקומם תפסו כמה נגנים מחליפים וכמה נבחנים. גם זה השפיע כמובן על קצב ההתקדמות – כל נגן חדש צריך קצת זמן הסתגלות לקבוצה ולנגנים האחרים, וכשהקבוצה קטנה, גם הנגנים הותיקים יותר צריכים זמן להסתגל לחדשים.

בניגוד ליצירות שהנגנים מכירים, כמו אלה שניגנו בסלוניקי (דיברטימנטו של מוצרט, סויטת הולברג של גריג וכו'), בתכנית כזאת המון תלוי במנצח ובשליטתו ביצירות, בתזמורת ובמקהלה. זה מסביר את השעות הרבות שהקדשתי ללמידת התכנית הזו – הן בחודשים שלפני החזרות, הן במהלך ימי החזרות, בסלוניקי, ואפילו בנסיעה באוטובוס לחיפה. כשזמן החזרות קצר ומוגבל, אי אפשר להספיק לעבוד על כל תיבה ותיבה, ונדרש תכנון מאוד קפדני של כל חזרה. לשם כך אני מכין לי לפני כל חזרה רשימה של מקומות שעליהם אני צריך לעבוד. הרשימה מתחלקת בד"כ ל3 רמות – מקומות שחייבים לעבור עליהם ולתקן אותם, אחרת הם עלולים להתפרק בקונצרט; מקומות שצריך רק להעיר הערה שתזכיר משהו לנגנים, אך אין הכרח לנגן אותם בחזרה אם אין זמן לכך; ומקומות שצריך לעבור עליהם כדי ללטש את נגינת האנסמבל (בצליל, באחידות ובניקיון). בחירת הקטעים עליהם צריך לעבוד בחזרה משפיעה במקרים כאלה באופן ישיר על איכות הקונצרט, ולכן תכנון כל חזרה וחזרה חייב להיעשות בריכוז מירבי עם חלוקת זמנים ברורה.

ואחרי כל ההכנות, כשהאנסמבל, הסולנים והמקהלה עלו לבמה באודיטוריום רפפורט בחיפה – קרה הבלתי ייאמן, ממש נס. לפעמים דווקא הריכוז, ההקפדה והעירנות על הבמה גורמים לקונצרט להישמע טוב, גם אם הוא סובל מזמן חזרות מועט. הריכוז של כולם והאינטנסיביות של החזרות כנראה עשו את שלהם. היצירות של גורי אגמון ואיתן שטיינברג זכו לביצועים טובים ומדוייקים. הנגינה של הסולנים ביצירה של גורי אגמון (רותי רון בחליל, תמר ענבר באבוב, דניאל מזעקי בבסון ואלון ראובן בקרן) היתה מצויינת. שירתה של אתי בן זקן ביצירתו של איתן שטיינברג היתה מרגשת. היצירה של נעם סיוון "ביתן הבדידות" זכתה לביצוע טוב מאוד גם של המקהלה וגם של התזמורת. אבל מעל כולם התגלתה יצירתו של דניאל עקיבא "ממעמקים קראתיך" עפ"י טקסטים מספר תהילים, כיצירה מדהימה ומרגשת, שזכתה לביצוע נפלא – בזכות השירה הנהדרת של המקהלה והסולנים מתוכה (תוצאה של העבודה הקפדנית והמסורה של המנהלת האמנותית נעמי פארן), בזכות הביצוע היפה והרגיש של האנסמבל, ובעיקר בזכות הנגינה השמיימית של הסולנית הנפלאה תמר ענבר באבוב. היה לי כיף גדול לבצע את היצירה הזו, וזה היה מרגש במיוחד גם בגלל הקונטקסט – ביצוע יצירתו של מרכז מגמת המוסיקה שבה למדתי (וכיום אני מלמד בה), בנוכחות קהל גדול של תלמידי, בוגרי, מורי ומנהלי בית-הספר. הקהל באולם רפפורט הריע לנו בסיום הקונצרט, ולי באופן אישי לקח הרבה זמן לצאת משם בשל ההתקהלות של כל מכריי באולם. כשהגעתי לבסוף לאוטובוס שבו חיכו בסבלנות הנגנים וזמרי המקהלה, הרגשתי תחושת סיפוק מהולה בצורך עז לישון כמה ימים ברציפות. ומאז, באמת, עברו כמה ימים שאת רובם ביליתי בשינה.

פרוייקט פתיחת עונת המנויים יחל בעוד כשבועיים, ובו נארח שוב את אנסמבל זמרי מורן.

היום יום הולדת לסולני תל-אביב

קצת קשה להאמין, אבל כבר עברו 10 שנים מקונצרט הבכורה של האנסמבל ב8.5.2001 במרכז עינב בתל-אביב. זכרונות מימי בראשית של האנסמבל

אנסמבל סולני תל-אביב בחזרה הראשונה שלו מאז ומעולם. יושבים משמאל לימין: רחל רינגלשטיין, ז'ניה אפשטיין, סשה גוסב, תמי ווטרמן, שולי ווטרמן, גיא פיגר, מרינה כץ. יושבים בשורה שנייה משמאל לימין: נתי דרייבלט, משה אהרונוב,  ברק טל. עומדים משמאל לימין: יוליה פריידן, זוהר לרנר, אלכס אלוף, גרישה אס, סרגיי אוסטרובסקי, תמר ענבר, אביעד גרשוני, יאיר לנטנר, ניר קומפורטי, גליה חי, הילה אפשטיין.

הרבה שינויים עברו על האנסמבל מאז ההתחלה המחתרתית והמטאורית במאי 2001. היינו צעירים מאוד, כפי שניתן לראות בתמונה, כולם מתחת גיל 30. לאף אחד עוד לא היו ילדים פרט להילה אפשטיין שהיה לה תינוק בן חצי שנה – איתמר (אגב – היום זה גם יום הולדתה של הילה ואנחנו שולחים לה מזל טוב ומלא נשיקות). את החזרות קיימנו בקונסרבטוריון נוה שרת ובסוף-שבוע מרוכז בכפר-הנשיא. לא היתה מפיקה, לא מנהלת, ולא כסף. את הקונטרבס הייתי מסיע לחזרות במכונית שלי, ואחרי החזרות הייתי רץ לתלות פליירים ופוסטרים של הקונצרט. היתה בחזרות תחושה של משהו צעיר ורענן, היה שיתוף פעולה מיוחד בין הנגנים לביני בזמן החזרות. האנסמבל היה מעין "סחבקיה" עם נגנים מצויינים. לא היתה ממש הקפדה על זמני חזרות, כל מי שהיה לו רעיון מוסיקלי הציע אותו בזמן החזרה והיינו מנסים ומקבלים החלטות ביחד. הנגנים המובילים היו חברי רביעיית אביב – סרגיי אוסטרובסקי, ז'ניה אפשטיין ושולי ווטרמן – שהובילו במסירות והחזיקו סקציות מגובשות ומבריקות. הביקורות על קונצרטי הבכורה היו נלהבות – נעם בן זאב כתב ש"התזמורת החדשה הציעה משהו שכמעט אין למצוא – את התחושה שיש משמעות לאירוע הזה ששמו קונצרט… שמוסיקה היא אמנות: אפשר לעשות אותה באהבה ובהתלהבות, בלי ציניות ובדחנות, מתוך רצינות וחוסר פשרה מקצועי… תענוג היה לשמוע את הצליל הבהיר והמדויק של הנגנים האלה…" אחרי אותו קונצרט בכורה הלכנו כולנו ביחד לאכול ב"אל גאוצ'ו", טרפנו קצת וחזרנו הביתה בהרגשה שיצרנו משהו מיוחד שלא היה כמותו.

אז מי נשאר באנסמבל עד היום מההרכב המקורי של מאי 2001? תמר ענבר באבוב, הילה אפשטיין בצ'לו, שולי ווטרמן בויולה, ניר קומפורטי בקונטרבס. יוליה פריידין בכינור ויאיר לנטנר בויולה ניגנו לא מעט שנים באנסמבל עד שנסעו לגרמניה ואז באופן טבעי החלו להגיע בתדירות נמוכה יותר. הם גם התחתנו ונולד להם ילד. לאחרונה הם לא ניגנו באנסמבל בכלל, אבל דוקא לפרוייקט הקרוב, עם אנדראס שול, הם מגיעים שניהם אחרי תקופה ארוכה שלא ראינו אותם. סגירת מעגל.

בינתיים התחלפו לא מעט נגנים, ולנגנים הותיקים נולדו ילדים בשנים האחרונות – איתמר, הילד של הילה כבר בן 10 וחצי ויש לה עוד אחד, לטלי גולדברג יש ילדה, לשולי ווטרמן יש ילדה, לניר קומפורטי ויעל פטיש נולד בן, לנעם שוס יש שני ילדים, לאלון ראובן נולדו תאומים (בנוסף לילדה גדולה), ליוני גוטליבוביץ' יש בת, לאנדראה האלם יש בן. הספקים יפים, ועוד היד נטויה. אפשר כבר להקים אנסמבל ג'וניור.

אז ביום החגיגי הזה של האנסמבל, אני רק יכול לייחל להמשך צמיחה, התקדמות והתפתחות גם בצד המקצועי, וגם בצד השיווקי-כלכלי-ניהולי-יחצני. אמן!!!