תשע"ב בתמונות ובסיפורים

כמה שעות הספקנו לישון לפני הקונצרט בחג המוסיקה הישראלית? איפה החלה מסורת הטאקי באנסמבל? מי היה האורח "הסודי" בערב הגאלה הבלתי נשכח? כמה פעמים שרנו יחדיו על הבמה את השיר "יורה יקר השקה נא…"? על מה זעמה אחת המנויות שלנו בערב האופראי? רגע לפני שמתחילה לה שנה חדשה, סיכום השנה החולפת של האנסמבל בתמונות ובסיפורים

ספטמבר 2011: איפה בדיוק החלה מסורת הטאקי באנסמבל? נכון, זה קרה בנסיעה הקצרה לסלוניקי במוצאי ראש השנה שעבר. כך בילינו את שעות ההמתנה הרבות בשדה התעופה. כאן לימדנו את יוליה את חוקי המשחק. אוקטובר 2011: כ-4 שעות שינה בלבד הפרידו בין שובנו מסלוניקי לפנות בוקר לבין החזרה והקונצרט במסגרת חג המוסיקה הישראלית (יש כאלה שישנו קצת יותר, אבל זה הממוצע). לא נתוני פתיחה אידאליים לקונצרט בשידור חי. ומילא אם זו היתה תכנית "קייטנה", אבל איתן שטיינברג, גורי אגמון, דניאל עקיבא ונעם סיון בערב אחד? קצת מוגזם… תמר ענבר היתה הסולנית באבוב ב"ממעמקים" של דניאל עקיבא. בסופו של דבר עברנו את זה בשלום!!אוקטובר 2011: כהכנה ל"מהפכה הווקאלית" שלנו, גם את העונה הקודמת פתחנו בקונצרט ווקאלי עם מקהלה. אז שרו איתנו חברי אנסמבל זמרי מורן, העונה זו תהיה מקהלת זמרי קולגיום, איתה התחלתי לעבוד לאחרונה. נובמבר 2011:  13 פעמים??? באיזשהו שלב היה נדמה שעברנו לגור במוזיאון תל-אביב… 13 פעמים שרנו ביחד את השיר "יורה יקר, השקה נא, הרווה שדות וניר" (שיר הילדים שלפיו מוצרט כתב את פרק הסיום מהקונצ'רטו מס' 27 שלו), 13 פעמים שמענו את המשפט "כל-כך פשוט… כל-כך יפה… כל-כך מושלם". סדרת הקונצרטים עם אסתרית בלצן דצמבר 2011: פרוקופייב או רון ויידברג? הקונצרט השני למנויים, עם גיל וסיון כסולנים. במהלך החזרות לקונצרט קיבלנו מכתב שבו נאמר שאסור לנו להציג ולבצע את הקונצ'רטו לשני פסנתרים כיצירה של פרוקופייב. המלחין רון ויידברג, שכתב את היצירה על-פי הקונצ'רטו לשני פסנתרים של פרוקופייב, מיהר להבהיר שזוהי יצירה שלו, וכך התאפשר ביצועה. גם הקונצרט הזה שודר בשידור חי ברדיו דצמבר 2011: האנסמבל מנגן ללא מנצח מיצירות באך באולם "צוותא". איזו אחידות בהרמת הקשתות!!! התכנית הזו חזרה עוד מספר פעמים במהלך העונה – בכפר-שמריהו, בזכרון יעקב ובטבריה.דצמבר 2011: האורח "הסודי" שהצטרף ליוני רכטר בסיום ערב הגאלה – שלומי שבן. "כולם אומרים ששוב היא כאן", לסיום הערב הבלתי נשכח. אפשר לומר שאת מסורת ה"הפתעות" של האנסמבל התחלנו כבר בערב הזה.

פברואר 2012: עוד קונצרט לא שגרתי המרמז על הצפוי בעונה הקרובה – הערב האופראי של מוצרט, שבו שברנו את חוקי הקונצרט המקובלים בימינו. פירקנו את הסימפוניה ה40 לארבעה פרקים שבוצעו במהלך הערב, בין הפרקים אלי גורנשטיין הקריא ממכתבי מוצרט ובוצעו אריות שונות. לסיום אלי גורנשטיין בעצמו שר עם יקי ראובן במנדולינה את "Deh vieni alla finestra". לצד התגובות המשבחות קיבלנו גם טלפון זועם ממנויה שטענה ש"לא עושים דברים כאלה…" אני מניח שבעונה הקרובה, אם היא תחליט לבוא, היא מאוד תסבול בקונצרטים שלנו…

מרץ 2012: תשובה מוחצת לקהל שחושש משינויים – הפסנתרן והמנצח דוד גריילסאמר שהתארח אצלנו כסולן וכמנצח בקונצרט סוחף ומלא אנרגיה. אצל דוד, המנהל המוסיקלי של התזמורת הקאמרית של ז'נבה, אין שיקולים של "מה יגיד הקהל". הוא הולך עם מה שהוא מרגיש ורוצה לבצע. אם הוא הצליח לשנות את מתכונת הקונצרטים בז'נבה ולהביא לשם קהל חדש, למה שאנחנו לא נעשה זאת בארץ?

מאי 2012: קונצרט סיום העונה עם המנצח האורח אנטונלו מנקורדה. גם כאן התכנית היתה לא שגרתית – כל היצירות נכתבו במאה ה-20. אפילו ההדרן של הסולן חגי שחם נכתב בשלהי המאה ה-20 – פרלוד לכינור סולו של מנחם צור. הקהל שרד את הקונצרט בגבורה ויצא הפעם ללא פגע.

יוני 2012: חזרה בבוקר וקונצרט בערב (שוב בשידור חי ברדיו). קונצרט מיצירות מרק לברי. את היצירה שביצענו לראשונה בערב הזה, לקחנו איתנו כעבור חודשיים לקונצרט בשוייץ (בתמונה הבאה)

אוגוסט 2012: האנסמבל בהרים בשוייץ לקונצרט במסגרת פסטיבל Les Sommets du Classique. הצלחה גדולה לסיום העונה, עם הזמנה לשוב בקיץ הבא.

לקראת השנה החדשה, אני רוצה לאחל לקהל המסור והנאמן של סולני תל-אביב, לחובבי המוסיקה, למוסיקאים ולכל קוראי הבלוג הזה – שתהיה שנה טובה, מתוקה, מוצלחת, שנת בריאות, שנת אהבה, שנת שלום, שנה של הרבה מוסיקה טובה!!!

שלכם, ברק טל

 

 

מודעות פרסומת

תמונות נוספות מהגאלה

טלי

האנסמבל בחזרה הגנרלית בבוקר הקונצרט

איתמר

כך רואים אותי נגני החצוצרה וכלי ההקשה

טבעת הנישואין שלי

התייעצות של הסולנים בקונצ'רטנטה

שלומי שבן ומתן דגן – יש דמיון?

יוני רכטר האחד והיחיד

האנסמבל חוגג עשור

הסרטון השני שהוקרן במהלך הערב – סולנים בינלאומיים

עוד תמונות מערב הגאלה

האנסמבל במבט מלמעלה

אורית בקונטרבס, הכנרים הראשונים לא בפוקוס…

כולם אומרים ששוב היא כאן… יוני רכטר ושלומי שבן

התזמורות הצעירות מגבעתיים ומחיפה ביחד עם האנסמבל

הזמרת יעל צבי, מה עושות האיילות?

אני…

עוד מבט מלמעלה

הקרננים – עמית וולינטום

עבודה חינוכית – חונך (אורי) ותלמיד (אילון)

מתן, צביקה וסרגיי בקונצ'רטו המשולש

עוד תמונות מהגאלה – בפוסט הבא

תמונות מהערב המרגש

כ-10 דק' לפני תחילת הקונצרט, האולם כבר כמעט מלא לגמרי. אוירה חגיגית מאוד באולם נוגה ביפו.

הסימפוניה הקונצרטנטית של מוצרט. ביצוע מרגש ונוסטלגי עם אותם הסולנים שביצעו את היצירה עם האנסמבל ב2002 – סרגיי אוסטרובסקי, שהיה הכנר הראשי, וגיא בן-ציוני שהיה הויולן הראשון של האנסמבל.

יוני גוטליבוביץ', הצ'לן הראשון של האנסמבל, ואחד הנגנים הותיקים שלנו.

"מלכת האבוב" תמר ענבר, באנסמבל סולני תל-אביב מיום הקמתו במאי 2001.

אוירה חגיגית באולם ועל הבמה.

הקלרניטן הוירטואוז חן הלוי בביצוע נפלא לקונצ'רטינו של ובר.

הקונצ'רטו המשולש של בטהובן. שלושה סולנים מעולים בנגינה סוחפת ושירתית – צביקה פלסר בצ'לו, סרגיי אוסטרובסקי בכינור, ומתן פורת בפסנתר.

יחד עם הנגנים הצעירים מתזמורת הקונסרבטוריון בגבעתיים ומביה"ס לאמנויות רעות-ויצ"ו חיפה.

הסיום המרגש של הערב – יוני רכטר, שלומי שבן והאנסמבל.

ערב בלתי נשכח

יומיים לאחר הערב המרגש הגדול – כמה מהחוויות שעברו על האנסמבל ועלי ביום של קונצרט הגאלה

הכתבות הרבות שפורסמו בכל אמצעי התקשורת על ערב הגאלה

ראיון עם צבי פלסר ומתן פורת באתר "הבמה", תמונה בחלק הראשון של עיתון "הארץ", כתבה גדולה איתי במקור ראשון וראיונות ברשת ב' ובגלי צה"ל. הכמות האדירה הזו של אינפורמציה על הקונצרט כנראה גרמה לביקוש הגדול לכרטיסים ביום הקונצרט. כמו כן, מהבוקר קיבלתי טלפונים רבים וסמסים עם איחולי מזל טוב על חגיגות העשור.

התקליטור הכפול שהושק, ובו מיטב הקלטות האנסמבל

לכבוד הערב החגיגי הכנו תקליטור כפול עם פרקים נבחרים מהקלטות האנסמבל בעשר שנות קיומו. כמובן שגם כאן נדרשו שעות רבות של האזנה לכל ההקלטות ובחירת הקטעים הטובים ביותר, ואח"כ עריכת העטיפה והחוברת של התקליטור. בסופו של דבר יצא ממש יפה, ואני מקוה שכל קוני התקליטור ייהנו ממנו

עטיפת התקליטור הכפול

התכניה המהודרת עם נקודות ציון בדרכו של האנסמבל

תכניה גדולה ומיוחדת (24 עמודים) הופקה במיוחד עבור הקונצרט. מעבר לתכנים הרגילים שבתכניית קונצרט – שמות היצירות וקורות החיים של הנגנים – הכנסנו הפעם לתכניה גם מעין תקציר של עשר שנות האנסמבל במילים ובתמונות.  להכנת החלק הזה בתכנייה נדרשו שעות רבות של עבודה, כתיבה, איסוף תמונות וקטעי עיתונות, הגהה, עריכה וכו'.

שניים מעמודי התכנייה המספרים את סיפורו של האנסמבל

דפיקות הלב כאשר גילינו שהפסנתר החשמלי שהגיע לא היה זה שהוזמן

לביצוע השיר שהיה אמור לסיים את הערב, צירפנו אל יוני רכטר ואל האנסמבל את הזמר, הפסנתרן והיוצר שלומי שבן. מכיוון שלא היה הגיוני לשכור פסנתר כנף נוסף רק בשביל שיר אחד, החלטנו, בהסכמתם של כל המשתתפים, שעבור השיר הזה נשכור פסנתר כנף חשמלי שעליו ינגן יוני רכטר, ביחד עם הפסנתר האקוסטי עליו ינגן שלומי שבן. בבוקר הקונצרט, כאשר הגיע לאולם נוגה הפסנתר החשמלי, נהייתי חיוור. זה לא היה פסנתר כנף. זה לא היה מה שסוכם. היה ברור שעל זה יוני רכטר לא ינגן. הביצוע של השיר "כולם אומרים ששוב היא כאן" היה בסכנה. דפיקות לב… לשמחתנו הפרשה הסתיימה יחסית מהר, וכולנו נשמנו לרווחה כאשר הטעות תוקנה ופסנתר הכנף הגיע תוך פחות משעה.

 רשימת ההמתנה שהלכה והתארכה במשך היום

לפי הביקוש לכרטיסים וכמות הטלפונים של אנשים שרצו לבוא לקונצרט ולא היו עבורם כרטיסים, כנראה שניתן היה למלא את אולם נוגה פעם נוספת.

קבלת הפנים החגיגית בלובי של אולם נוגה

החל מהשעה 7 בערב החלו לנהור אל האולם אנשים רבים. בלובי של האולם חיכתה להם קבלת פנים בהשתתפות נגני האנסמבל, ובה הוגשו יינות, שתיה חמה, נשנושים מלוחים ומתוקים, וזאת על רקע הקרנה של קטעי וידאו מקונצרטים של האנסמבל על שלושה מסכים שונים.

מאסטרו נעם שריף ואני בקבלת הפנים

האולם מלא עד אפס מקום

900 איש גדשו את אולם נוגה ביפו ותפסו כל מושב. זה לא היה מופע רוק ולא הצגת תיאטרון. זה היה קונצרט הגאלה של סולני תל-אביב, שהתקיים במקביל לחגיגות ה75 שנה של הפילהרמונית בנמל תל-אביב.

הסרטונים שהוקרנו על המסך בין היצירות

ארבעה סרטונים באורך של שתי דקות כל אחד, הוקרנו בין היצירות בקונצרט. לכל סרטון היה נושא אחר הקשור בפעילות ובהסטוריה של האנסמבל. סרט נוסטלגי ומרגש על הימים הראשונים של האנסמבל, סרט מרגש לא פחות על הסולנים הבינלאומיים, עם ברכה של מקסים ונגרוב מביתו במונאקו, סרט על הפעילות הציונית והישראלים שלנו בחו"ל המגיעים לארץ במיוחד כדי לנגן באנסמבל, וסרט המתאר את עבודתו החינוכית של האנסמבל. יום צילומים מלא ועוד שני ימי עריכה, ושעות רבות של כתיבת תסריט ואיסוף קטעי וידאו ותמונות מעשר שנות קיומו של האנסמבל נדרשו על-מנת להשלים את הכנת הסרטונים. היה שוה כל שנייה. הנה הסרט המרגש על הימים הראשונים של האנסמבל

והקונצרט עצמו…

הפרק הראשון של הסימפוניה מס' 25 ושל הסימפוניה מס' 40 של מוצרט זכו לביצוע מלוטש. הנגינה האקספרסיבית והוירטואוזית של חן הלוי בקונצ'רטינו של ובר הלהיבה את הקהל. כך גם הביצוע המרגש עם סרגיי אוסטרובסקי וגיא בן ציוני לסימפוניה הקונצרטנטית של מוצרט. נגינה שירתית נפלאה של צביקה פלסר בקונצ'רטו המשולש של בטהובן, ביחד עם סרגיי אוסטרובסקי בכינור ומתן פורת בפסנתר. השילוב של התזמורות הצעירות מחיפה ומגבעתיים עם האנסמבל בשני שירים היה מרגש מאוד עבורי. יוני רכטר האחד והיחיד בשיריו הנפלאים, עם הזמרת האורחת יעל צבי – חוויה גדולה לכולנו. וסיום הערב עם הצטרפותו של שלומי שבן אל יוני רכטר ואל האנסמבל בשיר "כולם אומרים ששוב היא כאן", נתנו את החותם הסופי לערב בלתי נשכח.

התרגשות

לילה לפני קונצרט הגאלה הגדול, ואחרי שלוש מתוך ארבע החזרות – ההתרגשות בשיאה. החזרות היו סוג של פגישת מחזור עם המון נוסטלגיה. הסולנים מעולים אחד אחד. השילוב עם הילדים מגבעתיים ומחיפה בשירים של יוני רכטר – מרגש. כל הכרטיסים נמכרו. מחר בערב זה קורה

קשה לתאר במילים את התחושות. 10 שנים, והנה כולנו נפגשים לחגוג את הארוע הגדול. סרגיי – הקונצרטמסטר המייסד, בנצי ידידי, חן הלוי, שלומי שבן, יוני רכטר, הילדים שאני מדריך בחיפה ובגבעתיים, כולנו נפגשים ביחד. כל חזרה היתה צמרמורת בשבילי. אני מצפה למאורע הגדול והחגיגי בכליון עיניים. מחר זה קורה!!!

 

שלומי שבן ויוני רכטר בערב הגאלה

כמי שמצוי בנושא החינוך המוסיקלי בארץ, אני מסכים לחלוטין עם כל מילה של נעם בן זאב על ערב הגאלה לקונסרבטוריון שטריקר בהשתתפות יוני רכטר ושלומי שבן. האשליה שנוצרה בערב הזה כאילו הכל כאן נפלא, עוד תתנפץ לכולנו בפרצוף. מתי יבינו כאן שבלי תקציבים סבירים מהמדינה (ולא צריך יותר מזה) לחינוך מוסיקלי – כל מה שנבנה כאן שנים בעמל רב ייהרס?

יוני רכטר: מהגאלה של שטריקר לגאלה של האנסמבל

ערב הגאלה לקונסרבטוריון שטריקר היה באמת חגיגי ומרשים, אם כי היו בו קצת יותר מידי נאומים ודיבורים. אבל כפי שכותב נעם בן זאב ב"הארץ", החגיגיות, כמות הכישרון על הבמה והמוסיקה הנפלאה באמת מטעים. קונסרבטוריון שטריקר, בדומה ליתר הקונסרבטוריונים בארץ ולכל נושא החינוך המוסיקלי – בקריסה. קונסרבטוריונים רבים נמצאים בקיצוצים, פעילויות מוסיקליות חינוכיות גוועות ומפעלים מוסיקליים נפלאים נסגרים. די אם נציין את העובדה שאנסמבל הסולנים הצעירים אותו יזם אנסמבל סולני תל-אביב בשנת 2005 בשיתוף הקונסרבטוריונים של שטריקר וגבעתיים, לא יכול להתקיים היום משום שאין לכך תקציבים מהקונסרבטוריונים. למעשה, כל פעילות חינוכית שהאנסמבל מקיים כיום עם תזמורות צעירות באה אך ורק מתקציבו הפרטי. כך היה בעונה שעברה בקונצרט שבו האנסמבל אימץ את תזמורת הקונסרבטוריון מגבעתיים, וכך יהיה גם בערב הגאלה הקרוב של האנסמבל ב29.12.2011, ובו יצטרפו נגני תזמורת הקונסרבטוריון של גבעתיים ותלמידי ביה"ס לאמנויות "רעות" חיפה אל נגני האנסמבל ואל יוני רכטר. הפרוייקט החינוכי הנפלא שבו נגני האנסמבל הדריכו תלמידי מוסיקה בקרית גת קרס בגלל העדר תקציבים מהמרכז למוסיקה בירושלים שמצוי אף הוא במשבר המחייב קיצוצים. והנורא מכל: מתא"ן, מפעל תרבות ואמנות לנוער – שגידל וטיפח אלפי ילדים העוסקים במוסיקה ובאמנויות נוספות – נסגר לפני שנה בשל היעדר הקצבות ממשרד החינוך, וזאת למרות המאמצים הרבים שעשיתי להצילו בשנים האחרונות.

בימים אלה אנחנו עסוקים בהכנות אינטנסיביות לקראת קונצרט הגאלה של האנסמבל (ששלושה אורחים בו הופיעו שלשום גם בערב הגאלה של שטריקר). על ההכנות הרבות – מארז התקליטורים, הצילומים לסרט העשור, הכנת התכניה המהודרת וכו' – בפוסט הבא.

ובינתיים, הנה הביקורת של נעם בן-זאב על ערב הגאלה של שטריקר. מסכים עם כל מילה.

בטהובן, ביג בנד ושלומי שבן

מוזיקה נהדרת, תלמידים מוכשרים ואורחים נבחרים: הקונצרט החגיגי לכבוד הקונסרבטוריון בתל אביב היה פשוט כיפי

מי שהיה אתמול בקונצרט החגיגי לכבוד קונסרבטוריון שטריקר בתל אביב עוד עלול היה לטעות ולחשוב שהמצב נפלא: הנה, שועי החברה והמעמד הבינוני-גבוה שלה באים ליהנות, יש ביג בנד מגניבה, מקהלת נערות שרה בקולות מלאכיים ונגנים צעירים מנגנים בטהובן בעומק מרשים, ובקרוב יעבור הקונסרבטוריון לאכסניה החדישה והמפוארת שלו – אז מה רע? זהו, שהכול. במדינה שמממנת 41 קונסרבטוריונים ברחבי הארץ בסכום שגובהו כגובה תקציב של שלושה קונסרבטוריונים בינוניים, שמתנערת ממחויבותה לחינוך מוזיקלי ומעסיקה מורים למוזיקה כעובדי קבלן בשכר רעב, שהורסת תרבות שנבנתה כאן בעמל רב ואכן, עדיין, קוצרת פירות בדמות תלמידים נהדרים כמו אלה שניגנו ושרו בערב זה – גורל התרבות המוזיקלית נגזר.

בהיותו במרכז הארץ, הקונסרבטוריון הישראלי שיחזור עוד מעט למעונו ברחוב שטריקר חזק יחסית; ומזלה של המוזיקה, עם כל הפיחות הדוהר במעמדה, הוא שיש לה קלף מנצח: הבמה; ולמוזיקה הקלאסית, עדיין, גם יוקרה. במה, תזמורת, תלבושות זוהרות, מנדלסון ובטהובן – אלה נכסים יקרי ערך שמושכים אליהם אנשים – טובים, טובים כולם – שהפרוטה מצויה בכיסם, והם יכולים להיווכח מיד אילו פלאים מחולל כספם, ואף יכולים לקבל את רבע שעת התהילה שלהם ולנאום לקהל, בטוחים שהם נורא חכמים ו/או מצחיקים. וטוב שכך: בלי אגודות הידידים, הספונסרים, חברי ההנהלה הציבורית, שתורמים מזמנם וממונם, הקונסרבטוריון היה גווע בין רגע.

זה היה ערב כיפי, שהתחיל בסווינג ונגמר עם יוני רכטר ושלומי שבן, ובתווך תלמידי הקונסרבטוריון ובוגריו וביניהם חגי שחם וצבי פלסר וארנון ארז, וכולם עשו מוזיקה נהדרת. רק תיקון קטן למנהל המוסד קוסטין קנליס-אוליאר: מהות הקונסרבטוריון היא לא מוריו, כפי שאמר בנאמנות גדולה לעובדים שלו; כי מה היו עושים המורים המצוינים האלה בחדרים שוממים מתלמידים?

ערב גאלה לכבוד הקונסרבטוריון הישראלי תל אביב (שטריקר), עם מקהלת בת קול, תזמורת הביג בנד, נגנים וזמרים. הנחיה: דליה מזור; ניצוח: יובל כהן וענת מורג. מרכז עינב תל אביב