בכל שכבות הפירמידה

על החוויה הנהדרת שהיתה לי באשדוד ובירושלים; עוד קצת על מגמת המוסיקה הדועכת בתיכון "רעות" (לשעבר ויצ"ו) חיפה; וזכרונות מקיץ 1997

 

שיתוף פעולה מלא

20265080_2001408750091741_6019693018072861994_n

בשבוע שעבר היתה לי חוויה טובה מאד עם התזמורת הסימפונית אשדוד. זה קרה במסגרת המאסטרקלס לשירה אמנותית בירושלים ע"ש ז'מבוקי, בניהולה האמנותי של רונה ישראל-קולת. זו השנה השלישית ברציפות שבה אני לוקח חלק במאסטרקלס הזה, כמנצח קונצרט הגאלה. השנה, כאמור, הקונצרט היה עם תזמורת אשדוד. זו היתה עבורי הפעם הראשונה שניצחתי עליהם. לשמחתי הרבה זכיתי לשיתוף פעולה מלא מהרגע הראשון, ולהרבה פתיחות ונכונות לנסות רעיונות חדשים גם ביצירות שהם כבר מכירים וביצעו פעמים רבות. התכנית היתה עמוסה, גדושה וקשה, וכללה 18 קטעי אופרה שונים עם למעלה מ-20 סולנים (בהם סולנים מסרביה, גרמניה, ארה"ב, הונג קונג וכמובן מישראל), וכן שתי יצירות תזמורתיות. למרות זאת, זמן החזרות הרב שהם העמידו לרשותי (5 חזרות) איפשר לי להתעמק בכל קטע ולא רק "להריץ". הספקנו לעבוד על מה שדרש עבודה, והתזמורת הלכה והשתפרה מחזרה לחזרה, ונשמעה מצוין בקונצרט. בנוסף לחזרות התזמורת היו לי גם חזרות פסנתר עם כל הסולנים, ובהן יכולתי להדריך אותם באספקטים של שירה עם תזמורת ושיתוף פעולה עם מנצח. הקונצרט כלל קטעי אופרה של מוצרט, הנדל, אופנבך, ביזה, ורדי, צ'ייקובסקי ופוצ'יני. נהניתי מאד הן מהעבודה עם התזמורת והזמרים והן מהקונצרט.

IMG-20170731-WA0043

סלפי עם הזמרים הסולנים אחרי הקונצרט

"אינך ראויה להיות המנכ"לית שלי"

בהמשך לפוסט הקודם שזכה לתגובות רבות ולהמון שיתופים, בנושא מגמת המוסיקה הדועכת בתיכון לאמנויות "רעות" (לשעבר ויצ"ו) חיפה, אתמול פרסמה כתבת החינוך של "הארץ" ירדן צור כתבה על הנושא העצוב הזה. בכתבה היא הציגה את מגמת המוסיקה של בית-הספר כמקרה המייצג תופעה רחבה הקיימת בכל הארץ, של דחיקת לימודי המוסיקה לשוליים. אמנם מגמת המוסיקה בחיפה היא ראש הפירמידה, ומיועדת לתלמידי תיכון העוסקים במוסיקה כבר שנים רבות, אך התופעה קיימת בכל שכבות הפירמידה, כפי שהכתבה מציגה זאת. באשר לבית הספר לאמנויות "רעות", הכתבה מתארת היטב את אוזלת היד של עיריית חיפה ושל מנכ"לית בית הספר לשמר את מגמת המוסיקה הייחודית הזו, ואף מביאה ציטוט ממכתבה של התלמידה עדן בן גיגי שהחליטה לעזוב את בית הספר בעקבות הפיטורים והחלפת צוות המורים, אל המנכ"לית. במכתבה כותבת עדן בין השאר "הצלחתם לקחת את הדבר הטוב ביותר בחיי ולהשחית אותו כליל… אינך ראויה בעיניי להיות המנכ"לית שלי, ואני פוטרת אותך בזאת מתפקיד זה ועוברת למוסד לימודי אחר." עיר בלי עתיד כבר אמרנו?

לקריאת הכתבה לחצו כאן

כבר 20 שנה

רביעיית ארד שחור לבן

רביעיית ארד 1997. משמאל לימין – עמית פלד, זוהר לרנר, גיא בן-ציוני ואני

למרות שלא הרבתה להופיע, ולמרות שכל תקופת פעילותה הסתכמה בשנתיים וחצי ברוטו ובהם לא יותר מ-20 קונצרטים פומביים, רביעיית ארד היתה עבורי נקודת ציון משמעותית מאד, הן מבחינה מקצועית והן מבחינה אישית. מבחינה מקצועית, משום שבמסגרת הרביעייה למדתי והתקדמתי המון, גם מהחברים שלי לרביעייה – הכנר זוהר לרנר, הויולן גיא בן-ציוני והצ'לן עמית פלד – וגם מהמוסיקאים הרבים מהשורה הראשונה שמהם קיבלנו שיעורים וכיתות אמן, ובהם אייזק שטרן, הנרי מאייר (מרביעיית לסאל), חברי רביעיית מלוס, רוסטיסלב דובינסקי (מרביעיית בורודין), חברי רביעיית דניאל, גיורגי קורטאג ועוד. מבחינה אישית, משום ששניים מחברי הרביעייה הפכו לחבריי הקרובים ביותר – גיא בן ציוני ועמית פלד. הקיץ המשמעותי ביותר עבור הרביעייה היה לפני 20 שנה בדיוק, ב1997. בקיץ הזה השתתפנו בפסטיבל כפר-בלום כרביעייה והופענו במספר קונצרטים בשידור חי ברדיו. עבור ארבעה מוסיקאים צעירים בתחילת שנות ה-20 לחייהם זה היה מאד יוקרתי ומרגש. אמנם אותו הקיץ היה גם הקיץ שבו הרביעייה סיימה את דרכה המקצועית המשותפת, וכל אחד מאיתנו פנה לכיוונים שונים, אבל אי אפשר שלא להיזכר באותו הקיץ עם הרבה געגועים. כיום, עמית פלד הוא פרופסור במכון פיבודי בארה"ב ומרבה להופיע בעולם כסולן וכנגן מוסיקה קאמרית, זוהר הוא הכנר הראשי של התזמורת הקאמרית היילברון בגרמניה, וגיא היה עד השנה פרופסור בביה"ס הגבוה למוסיקה בלייפציג, והחל משנת הלימודים הקרובה בבלומינגטון אינדיאנה בארה"ב. באופן טבעי, למרות החברות העמוקה, אנחנו מתראים פעם בשנה במקרה הטוב, בגלל המרחק הפיזי והעיסוקים הרבים של כל אחד מאיתנו. יצא לי כמובן לשתף פעולה עם כל אחד מחברי הרביעייה, ולמעשה כולם הופיעו כסולנים עם סולני תל-אביב בהזדמנויות שונות. מדהים שעברו כבר 20 שנה, ומדהים שאנחנו עד היום כאלה חברים טובים. ואולי זה בזכות העובדה שלא המשכנו יחד כרביעייה.

כפר בלום 31.7.97

הנה ביצוע הפרק הראשון מהרביעייה אופ. 95 של בטהובן, מפסטיבל כפר-בלום 1997.

 

 

רמת ריכוז מקסימלית

להמשיך לקרוא

פבלו קזלס, עמית פלד ואני

את הרעיון להקים אנסמבל קיבלתי ממנו לפני 14 שנה, אי שם בשבילים של קיבוץ יזרעאל. אנחנו מכירים כבר קרוב ל20 שנה, במהלכן ניגנו ביחד ברביעיית "ארד". הוא עושה קריירה בינלאומית כצ'לן סולן וכפרופסור באוניברסיטת פיבודי באמריקה. כיום הוא מנגן על הצ'לו שהיה שייך לצ'לן האגדי פבלו קזלס. אחד ממסמרי ערב הגאלה – הצ'לן עמית פלד.

7381621070_58fe430469

עמית פלד

 

בביקורים של עמית פלד בארץ אני נפגש איתו לרוב בקיבוץ בו הוא גדל – יזרעאל. בשבילי קיבוץ יזרעאל קיימנו הרבה שיחות ארוכות אל תוך הלילה. באחת מהשיחות האלה, אי שם בשנת 99, הוא זרק לי רעיון – להקים אנסמבל. הרעיון המקורי היה למעשה לחבר את כל הנגנים הצעירים המצטיינים בני גילנו, שעם רובם שנינו ניגנו מוסיקה קאמרית, לתזמורת קאמרית קטנה, ולקיים קונצרט בשידור חי במרכז למוסיקה ירושלים במסגרת הסדרה "צעירים במרכז". זה נשמע לי אז די פשוט, וכרעיון זה ממש הדליק אותי. החלטתי להתחיל לעבוד על זה, ולדבר עם חבריי המוסיקאים. במהלך העבודה התחלתי לחשוב – בעצם, רק קונצרט אחד בירושלים? למה לא לקיים גם קונצרט בתל-אביב? ובהמשך המחשבה התפתחה עוד שלב – את כל המאמצים אני אעשה בשביל פרוייקט חד פעמי ואז הנגנים יתפזרו ובזה זה יסתיים? וכך הגענו לרעיון הסופי – להקים את אנסמבל סולני תל-אביב, רעיון שבסופו של דבר התממש. עמית היה הסולן בקונצרטי הבכורה של האנסמבל במרכז למוסיקה בירושלים ובמרכז עינב בתל-אביב, וכך בעצם הוקם האנסמבל שאני כל-כך מאושר ממנו וגאה בו. עמית ואני מכירים כבר 20 שנה, מתקופת שירותנו הצבאי בתזמורת חיל החינוך. ניגנו ביחד תקופה מסויימת ברביעיית "ארד" (עם הכנר זוהר לרנר והויולן גיא בן-ציוני).

רביעיית ארד שחור לבן

רביעיית ארד 1997

 

ועד היום, בביקורים שלו בארץ, אנחנו ממשיכים להיפגש בקיבוץ יזרעאל ולדבר ממושכות אל תוך הלילה. היו עוד הרבה רעיונות ומחשבות שנזרקו לאויר בשיחות שלנו במשך כל השנים האלה, אבל עד היום לא היה עוד רעיון שהתממש בצורה כל-כך טובה כמו הרעיון שלו להקים את האנסמבל.

עמית הוא כיום צ'לן בינלאומי שמופיע עם תזמורות, ברסיטלים ובפסטיבלים למוסיקה קאמרית בכל העולם, וכמו כן מכהן כפרופסור לצ'לו באוניברסיטת פיבודי שבבולטימור, ארה"ב. לאחרונה זכה עמית בכבוד הנדיר לקבל לרשותו את הצ'לו שעליו ניגן הצ'לו פבלו קזלס. על כך הוא מספר בקטע הוידאו שלהלן

בערב הגאלה הקרוב, ב28.4.2013, הוא יופיע איתנו כסולן בקונצ'רטו של שומאן. מצפה לזה בהתרגשות