סרג'יו אזוליני והמוסיקה של זלנקה

תוך כדי חיפושיי אחר יצירות של מלחינים טובים ופחות מוכרים מהמאה ה-18, שאותן הייתי רוצה לבצע בעתיד עם האנסמבל, אני נזכר בסימפוניה הקונצ'רטנטית של זלנקה שאותה הביא לנו נגן הבסון סרג'יו אזוליני. הנה הביצוע שלנו איתו

OLYMPUS DIGITAL CAMERA

סרג'יו אזוליני עם האנסמבל. גילה לנו את המוסיקה של זלנקה

פרט לרפרטואר חדש מהמאה ה20 וה21, אני משתדל מידי פעם לבחור גם יצירות לא מוכרות מהמאה ה18. לפעמים אלו הן יצירות לא מוכרות של היידן ומוצרט (כמו למשל הסימפוניה מס' 67 של היידן והסימפוניה מס' 24 של מוצרט אותן ביצענו בעונה החולפת), ולפעמים אלו יצירות של מלחינים פחות מוכרים מהמאה ה-18. אל המוסיקה של זלנקה נחשפנו בזכות שיתוף הפעולה שלנו עם נגן הבסון הפנומן סרג'יו אזוליני. בפרוייקט שלנו איתו בדצמבר 2008 ביצענו סימפוניה מס' 52 של היידן, סימפוניה מס' 25 של מוצרט, סרג'יו ניגן קונצ'רטו לבסון של ק.פ.ע. באך (שהוא עיבוד שלו מהקונצ'רטו לחליל) והיצירה הפחות מוכרת היתה סימפוניה קונצרטנטית בלה מינור של זלנקה. ביצירה ארבעה סולנים – בכינור, צ'לו, אבוב ובסון (בדיוק אותו הרכב סולנים כמו בסימפוניה הקונצ'רטנטית של היידן). את תפקידי הסולו ניגנו מצויין מתן דגן, עירא גבעול, תמר ענבר וסרג'יו אזוליני. היצירה מאד התאימה לתכנית שהיתה כולה מינורית וסוערת. המוסיקה של זלנקה וירטואוזית וסוחפת. לפעמים היא נשמעת קצת מוזר בהרמוניות ובמעברים, אבל זו מוסיקה מצויינת שאי אפשר להישאר אדיש כששומעים אותה. הנה הביצוע של הפרק הראשון מהקונצרט ב22.12.2008

מודעות פרסומת

עוד על הקונצרט האחרון, וחג שמח לקוראי הבלוג

התגובות החמות בעקבות הקונצרט האחרון ממשיכות להגיע במייל ובטלפון. אנחנו כבר מתכננים את הביקור הבא של דוד אצלנו. בינתיים התפרסמה עוד ביקורת על הקונצרט איתו. בתוך הפוסט.

הקונצרט שלנו עם דוד גריילסאמר בתחילת השבוע לא הותיר את הקהל אדיש. ההתלהבות עצומה והתגובות מחממות את הלב. הנה ביקורת של אלי ליאון שהתפרסמה השבוע באינטרנט.

בקונצרט למנויים מס'4 של אנסמבל סולני תא בשם "הקלאסיקה המוקדמת"שמענו ארבע יצירות מגוונות מהרפרטואר הקלאסי המוקדם של המאה ה18 ויוסף היידן יליד 1861.
 
היה זה קונצרט מגוון מאוד שבו הושמעו יצירות נמרצות,עליזות בעלות קצב ומהירות.מוסיקה יפה שנוגנה על ידי התזמורת בצליל מצויין מלא וחם מאוד.
הקונצרט התחיל בסימפוניה מס'3  מתוך 19 שכתב  ק.פ.ע. באך בנו השני של יוהן סבסטיאן.הוא הכניס למוסיקה שלו סגנונות חדשים לאותה תקופה וסימפוניה זו מלאה רגשות, התרחשויות ורעיונות שלא נשמעו לפניו.היא מסתיימת בפרק עליז בעל אופי ריקודי.ביצוע הסימפוניה שנוגנה ללא מנצח היה מצויין ככל הקונצרט.
 
בהמשך שמענו את הקונצ'רטו מס'9 ק271 מאת מוצרט כשהסולן והמנצח היה דוד גריילסאמר .
הוא מנצח נמרץ שניצח בצורה אקספרסיבית ביותר ויכולת לנחש ול"שמוע" את המוסיקה רק מתוך הסתכלות על תנועות הידיים.כל זאת למרות שהיה גם הסולן  בנגינה נהדרת עם הדגשים בולטים בפרקים השונים.נגינתו היתה יפה .
מאוד התרשמתי מנגינתו הרומנטית ביחוד בפרק האנדנטינו .
 
לאחר ההפסקה שמענו את הקונצ'רטו מס1 לקרו יער מאת כריסטוף פרסטר קומפוזיטור גרמני שנולד ב1693 והיה מלחין מוערך ביותר בתקופתו.כעת יצירותיו מנוגנות לעתים רחוקות ביותר אולי מהסיבה שלא רבים מהם נשמרו.
סולן בקונצ'רטו היה אלון ראובן.נגינתו היתה מעולה.הוא הוציא צלילים נקיים ביותר מהכלי הפרובלמטי מאוד בנגינה.
מאוד מענין היה לשמוע את הקונצ'רטו מאחר ולא נכתבו הרבה כאלו לקרן יער.
 
הקונצרט הסתיים בנגינת הסימפוניה מס'27 מאת יוסף הידן.
ברק טל שהכין את התזמורת הכנה מדוקדקת ניצח על ביצוע מעולה של הסימפוניה כאשר כל הקונצרט התנהל בקצב נעורים,עליזות ומהירות.
 
לראות או לא לראות:כרגיל באנסמבל תכנית יפה,ביצוע מעולה,גיוון רב.
בפוסט הבא: על ההתנסות החדשה שלי כמנהל המוסיקלי של זמרי קולגיום ועל קונצרט הבכורה שהיה לי איתם לפני שבוע.
חג שמח לכולם!

ערב סוער ואנרגטי

ערב מוצלח מאוד אתמול במרכז עינב הסתיים ב"התפוצצות אנרגטית" של כולנו בסימפוניה מס' 27 של היידן. לפני כן הפסנתרן דוד גריילסאמר נתן ביצוע מאלף, מוסיקלי ומלא השראה לקונצ'רטו מס' 9 של מוצרט, והוציא מהאנסמבל איכויות יוצאות מהכלל. האנסמבל גם ניגן בוירטואוזיות וללא ניצוח סינפוניה של ק.פ.ע.באך, ונגן הקרן שלנו אלון ראובן ניגן בשירתיות ובצליל נפלא את הקונצ'רטו לקרן של פרסטר.

הקהל יצא מגדרו במחיאות כפיים סוערות.

נעם בן זאב כותב על הקונצרט היום בהארץ:

תוכנית יפה חיבר ברק טל, המנצח והמנהל המוזיקלי של אנסמבל סולני תל אביב, לקונצרט הזה: הוא עשה "זום אין" למחצית המאה ה-18 ובדק מה הלחינו שם; ולא צריך לחפש הרבה בתקופה הזאת כדי לגלות בה אוצרות. מוצרט מוקדם, קרל-פיליפ-עמנואל באך בשיאו, היידן מוקדם אף הוא (הסימפוניה מס' 27): כל אלה סוערים, מתרוננים; וקפ"ע באך והיידן אפילו משתוללים ממש כיאות לסגנון "הסער והפרץ" הרומנטי האופנתי והאופייני לשנים האלה ביצירתם. בהתאם, אנסמבל סולני תל אביב – הפעם מורכב ברובו מנגנים אורחים (14 מתוך 22) – לא התאפק גם הוא, והשיל הגנות ועכבות, בלי פחד, כדי לעשות צדק עם המוזיקה.

במיוחד סער האנסמבל ביצירות הראשונות בערב: הסימפוניה השלישית של קפ"ע באך, בנו השני של יוהן סבסטיאן, שנוגנה בלי מנצח בהובלת הכנר הראשי מתן דגן; והקונצ'רטו מס' 9 של מוצרט: היצירה המרכזית בערב, אליה נשאו כולם עיניים – ואחריה סערו ופרצו גם הם במחיאות כפיים – בגלל הסולן-מנצח שלה, דוד גריילסאמר. הוא לא איכזב: תענוג לשמוע את גריילסאמר (על אף שהפסנתרנות שלו בערב זה לא הייתה במיטבה ונגינתו לקתה לעתים בחוסר החלטיות), כי הוא אותנטי, ומחשבתו תמיד ייחודית ומלאת דמיון, והניצוח שלו מעודן בהבעתו ומדוייק. גריילסאמר מביא זווית חדשה למוצרט, וזאת בלי מניירות ובלי כרכורי אגו והתפארות במוזיקליות הכובשת שלו, אלא מתוך צניעות. כאן הוא התקרב מדי להפניית עורף לסגנון, אבל לא חצה את הגבול והזכיר לקהל שוב למה כדאי לצאת לשמוע מוזיקה.

סוף הקונצרט הציג עוד סולן נהדר, נגן הקרן אלון ראובן, ביצירה כפויית טובה במקצת של המלחין הגרמני כריסטוף פרסטר אותה הוא ניגן במוזיקליות רבה; ואת המנצח ברק טל, שהגיש היידן סוחף לסיום.

 

לאחר הקונצרט, הצטרף דוד (עם ארבעת אחיו) אלי ואל נגני האנסמבל לארוחה בבית קפה בקרבת מקום. נשארנו שם עד שעה מאוחרת, ושוחחנו ארוכות על תכניותינו העתידיות, על המציאות המוסיקלית בארץ, על החוויות שלנו כמנהלים מוסיקליים של תזמורות בארצות שונות, ועל נושאים רבים אחרים.