מה השתנה ב11 שנה?

שינויים רבים עבר האנסמבל ב11 שנות קיומו. היו תקופות טובות יותר, היו תקופות טובות פחות. דרכי העבודה השתנו, נגנים התחלפו, גם הרפרטואר והקונספציה המוסיקלית השתנו במשך השנים. איפה אנחנו עומדים היום? באיזה מצב מגיע אנסמבל סולני תל-אביב לעונה ה12 שלו?

סולני תל-אביב ב2003 – "דור המייסדים" של האנסמבל

בשנים הראשונות לקיומו של האנסמבל היתה אוירה חברתית מצויינת, נגנים מצויינים, התלהבות רבה ותחושה של חלוציות. היתה דמוקרטיה מלאה בכל תחום, כולל איך לנגן כל משפט מוסיקלי. זה דרש הרבה זמן עבודה, שכלל גם הרבה ויכוחים והרבה בזבוזי זמן. בכלל, למרות שבסופו של דבר התוצאות היו טובות, לא היה הרבה סדר וארגון בחזרות בראשית דרכנו. אבל היה כיף, וכאמור, היתה לנו הרגשה שיצרנו משהו שלא היה כמוהו. רק ההתלהבות מעצם הנגינה המשותפת בתזמורת קאמרית, הספיקה לנגנים בשביל ליהנות. הרפרטואר היה בסה"כ די שמרני. ניגנו בשנים הראשונות המון יצירות מוכרות, ולמרות שהקפדנו גם לבצע יצירות ישראליות, לא ממש חידשנו בצד של הרפרטואר. הייחוד העיקרי שלנו היה ברמה הגבוהה של הנגינה, בשמחת הנגינה ובהתלהבות מהעשייה המוסיקלית.

בסוף שנת 2003, כשהיינו כבר אחרי שני סיורי קונצרטים, החלה תחלופה של נגנים, כאשר שלושה נגנים מובילים באנסמבל, חברי רביעיית אביב, עזבו בגלל לוחות זמנים שלא איפשרו את השתתפותם באופן קבוע. במקביל לשינויים הפרסונליים, נעשו גם כמה שינויים קונספטואליים. ראשית, התחלתי לתכנן את החזרות בצורה מסודרת ומדוייקת מראש. לוחות הזמנים כובדו והמשמעת הכללית השתפרה. שנית, ההתפתחות המוסיקלית האישית שלי בשנים האלה, והנסיעות הרבות שלי ללימודים באירופה אצל מוסיקאים גדולים, גיבשו אצלי איזושהי קונספציה מוסיקלית מאוד ברורה, במיוחד לגבי יצירות מהתקופה הקלאסית (מוצרט, היידן, בטהובן וכד'). זה גם השפיע אצלי על בחירת הנגנים באנסמבל – חיפשתי נגנים שיש להם הרבה הבנה וניסיון בנגינה סגנונית של יצירות קלאסיות ובארוקיות. הגענו לתוצאות מצויינות, ובהחלט ניתן לומר שלאנסמבל היתה דרך נגינה ייחודית משלו לסימפוניות של היידן, וזה היה אחד ממאפייניו. יחד עם זאת, אני התחלתי להיות עקשן יותר, ולעבוד עם האנסמבל בצורה מאוד קפדנית ולא מתפשרת. האנסמבל כבר לא היה "אובר דמוקרטי" כמו בהתחלה, אלא יותר כמו תזמורת מסודרת עם לוחות זמנים ברורים והיררכיה ברורה. הרפרטואר נשאר באותו הקו השמרני יחסית, אם כי התחלתי גם קצת לחדש ולחפש יצירות טובות חדשות או כאלה שעדיין לא בוצעו בארץ. כך מצאתי את "אפולו הצעיר" של בריטן, "סצנה עם עגורים" של סיבליוס, וארבעה ריקודים טרנסילבניים של שאנדור ורש. במקביל, התחלתי להזמין אמנים אורחים בינלאומיים שהדריכו את האנסמבל והובילו אותו בנגינה – טבאה צימרמן, קתי דברצני, מקסים ונגרוב, וכמובן סרג'יו אזוליני, שהקשר איתו נמשך עד היום. כל אחד מהם הקפיץ את האנסמבל בכמה רמות, וכל פרוייקט מהסוג הזה הפך למעין סדנא שכל הנגנים שלנו מאוד נהנו ממנה, התקדמו ולמדו.

בסוף העשור הקודם עבר עלינו משבר. בצד הכלכלי נכנסנו לגרעון שחייב אותנו להתחיל בתכנית הבראה מאוד קשה. היו לזה השפעות מקצועיות – מספר החזרות ירד מ6 ל5 בכל תכנית, הנשפנים השתתפו רק בשתי החזרות האחרונות ולא היו שותפים לתהליך העשייה המשותפת, לא ביצענו יצירות להרכבים גדולים וכך גם הרפרטואר שלנו הצטמצם. ביטלנו הזמנות של כמה סולנים גדולים מהסיבה שלא יכולנו לעמוד בזה כלכלית. הקהל התחיל להרגיש בזה. בנוסף, בגלל השיפוצים בשטריקר עברנו להופיע באולם עינב, שהיה מאוד לא נוח לנו ומאוד לא נעים לקהל. היתה גם תקופה של מחסור בנגנים טובים, במיוחד בכינור (ב2009 וקצת ב2010), שאילצה אותנו להתפשר על הרמה. אבל למרות החסרונות הרבים שהיו במתכונת העבודה שנכפתה עלינו כתוצאה מתכנית ההבראה, המשכנו לשמור על דרך העבודה שלנו, המשכנו להביא אמנים אורחים שגם הובילו את האנסמבל, ועשינו את המקסימום במסגרת התנאים המגבילים. סרג'יו אזוליני המשיך לבוא בהתמדה, ובשנים האחרונות גם הכנר טרייה טונסן, הפסנתרן דוד גריילסאמר והכנרת אנטייה וייטהאס הגיעו אלינו להדריך ולהוביל. והדבר החשוב היה שהצלחנו לסגור את הגרעון ויכולנו להמשיך לחיות ולחזור לתנאי עבודה נורמליים. בשנתיים האחרונות האנסמבל נמצא בקו עלייה ברור. מבחינה מקצועית התגבש הרכב קבוע ומצויין, שיש בו נגנים טובים מאוד – שילוב מוצלח של ותיקים וצעירים. כתוצאה מההיכרות רבת השנים איתי ומההומוגניות ברמה ובתפיסה המוסיקלית של כולם – האנסמבל מתגבש מהר ומשתפר מפרוייקט לפרוייקט. בקונצרט מיצירות לברי  בו השתתפנו לפני כחודש, האנסמבל הגיע לרמת נגינה גבוהה מאוד בפרק זמן קצר מאוד של עבודה. מבחינת הרפרטואר, אני מרגיש שאני אישית מאוד נפתח ומחפש כל הזמן עוד ועוד יצירות חדשות ומעניינות לאנסמבל ולקהל. ומבחינת הפרסום והחשיפה – העונה האחרונה חשפה אותנו לכמות גדולה מאוד של קהל – בזכות קונצרט הגאלה, בזכות הקונצרטים עם אסתרית בלצן ובזכות הקונצרטים שהיו לנו בשידור חי ברדיו. רק שימשיך כך.

סולני תל-אביב מודל 2012: תמהיל טוב של ותיקים וחדשים

יש אצלנו כיום דור שלם של נגנים שהולכים ביחד כבר שנים רבות, באהבה ובמסירות – ביניהם הכנרות הדס פבריקנט, ליאה רייחלין, טלי גולדברג, נעם שוס, יוליה קליין, והכנר הראשי שלנו בשנים האחרונות מתן דגן, הויולנים שולי ווטרמן, יעל פטיש ועמית לנדאו, הצ'לנים יוני גוטליבוביץ' והילה אפשטיין, האבובנית הנפלאה תמר ענבר, נגנית הבסון אילינוי יוגב, והקרנן האחד והיחיד אלון ראובן. אליהם הצטרפו לאחרונה נגנים צעירים טובים מאוד, שיוצרים אצלנו דור חדש שגם הוא מאוד מגובש: הכנרים זהר אלון, אופיר שנר, אורי ויסנר לוי וחן רוזן, הויולנים דניאל תנחלסון ושירה מיוני, הצ'לנים דניאל מיטניצקי ויעל שפירא, וכמה קונטרבסיסטים צעירים מצויינים. נוצר אצלנו תמהיל טוב מאוד, גם חברתית וגם מקצועית, שמשלב בדיוק את מה שצריך בשביל תזמורת קאמרית מעולה. העונה נחזור לנגן בקונסרבטוריון שטריקר שבנייתו הושלמה, ובכך אני מאמין שהבעיות שנוצרו כתוצאה מהמעבר לעינב תיפתרנה. מבחינת הרפרטואר – כפי שכתבתי לא מזמן, אנחנו מתכננים בעונה הקרובה הרבה מאוד חידושים, זו בהחלט תהיה עונה מהפכנית (לקריאה על כך לחצו כאן). התחום הווקאלי יצבור תאוצה – גם בהיבט הסולני וגם בהיבט המקהלתי. נבצע הרבה יצירות נפלאות שלא זוכות בד"כ לביצועים רבים בארץ (ארבעה טמפרמנטים לפסנתר ותזמורת של הינדמית, סימפוניה מס' 7 של מנדלסון, סויטה לירית של אלבן ברג, אלוני דמברטון של סטרוינסקי, סימפוניה מס' 67 של היידן ועוד), תהיינה יצירות ישראליות טובות, ותהיה חויית האזנה שונה לקונצרטים שלנו.
בפוסט הבא, ביום שישי הקרוב – כמה מהחוויות המוסיקליות שאני חווה הקיץ.

לקראת עונת 2012-13 (4) -סולנים עם ערך מוסף

בזכות ההיכרות רבת השנים ובזכות הקשרים המיוחדים שקשרנו, אנחנו זוכים לארח אצלנו מוסיקאים ברמה עולמית, שחוץ מנגינתם הנהדרת הם גם מביאים לאנסמבל את הנסיון שלהם, מדריכים אותו, מקדמים אותו ומטביעים אצלו את חותמם. והם גם נהנים ושמחים לבוא אלינו (חצי בהתנדבות).

אנטיה וייטהאס. תשוב אלינו לנגינת יצירות של בטהובן, היידן ובריטן.

 

בתזמורות רבות בעולם מקובל שסולנים אורחים מגיעים לחזרה אחת עם התזמורת יום לפני הקונצרט הראשון, ובבוקר הקונצרט הם באים שוב כדי להריץ את היצירה בחזרה הגנרלית. זה במקרה הטוב. במקרים אחרים הם מגיעים ישר לחזרה הגנרלית, מנגנים פעם אחת, ומתראים שוב על הבמה בקונצרט. לאחר סדרת הקונצרטים עם התזמורת הם ממריאים לעבר התזמורת הבאה שלהם, על-מנת לחזור על אותו תהליך של חזרה אחת וסדרת קונצרטים (תהליך שנמשך לא יותר מארבעה ימים).

המצב הזה, שקורה במרבית התזמורות, לא ממש מאפשר לסולנים לתקשר עם התזמורת, וכמובן שלא להשפיע עליה. יש מנצח שמנהל את החזרות, והוא זה שנותן את הטון.  הסולן רק בא לנגן והולך. בגלל מיעוט החזרות איתו, גם אין לסולן זמן לנגן ביחד עם התזמורת ולהכיר אותה דרך המוסיקה. אין לו זמן להביא את הגישה שלו ליצירה או למוסיקה בכלל.

לשמחתי, מרבית הסולנים שלנו באנסמבל הם לא מהסוג הזה. אחת המטרות שלי בהבאת סולנים בינלאומיים לאנסמבל, היא לקדם את האנסמבל באמצעות הידע, ההבנה והניסיון שלהם. סולנים רבים באים אלינו כאורחים ל7-10 ימים, שבמהלכם הם גם מובילים את האנסמבל ומדריכים אותו, ולא רק מנגנים סולו. טבאה צימרמן הדריכה את האנסמבל, הובילה את סקציית הויולות שלנו וגם ניגנה סולו בשתי יצירות – בדצמבר 2005 ובדצמבר 2006.

טבאה צימרמן מובילה את סקציית הויולות של האנסמבל

 

קתי דברצני ממש לימדה את האנסמבל נגינה בארוקית על כלים אותנתיים עם מיתרי גיד, במשך חמישה ימי חזרות, וגם ניגנה סולו בשתי יצירות. אותו הדבר עם הכנר טרייה טונסן, הכנרת אנטייה וייטהאס, וכמובן – נגן הבסון סרג'יו אזוליני, שכל מפגש איתו הוא שיעור מאלף לאנסמבל. אני משתדל להביא לאנסמבל סולנים שיש להם, מעבר לרמת נגינה גבוהה, גם יכולת, זמן ורצון להוביל ולהדריך את האנסמבל במשך מספר ימי חזרות. עבורם זוהי חויה שונה מהחויה הרגילה של לבוא, לנגן וללכת. הם אוהבים לבוא אלינו גם מהסיבה שהם מרגישים שהם עושים מוסיקה ביחד. ועבור האנסמבל זוהי חויה מיוחדת של היכרות עם מוסיקאים נפלאים, ובניית שיתופי פעולה מוסיקליים אמיתיים איתם.

בעונה הקרובה יהיו לנו שלושה סולנים בינלאומיים מהסוג הזה, שלושתם אורחים ותיקים וקבועים שלנו. סרג'יו אזוליני יוביל את האנסמבל ביצירות של באך וסטרוינסקיֿ: סינפוניה מקנטטה וקונצ'רטו לבסון של באך, "אלוני דמברטון" והסויטה "פולצ'ינלה" של סטרוינסקי. אנטיה וייטהאס תתארח אצלנו לתכנית שלמה ללא ניצוח, בה היא תוביל את האנסמבל ברביעיית המיתרים אופ. 95 של בטהובן שתנוגן בתזמורת מיתרים, תנגן קונצ'רטו לכינור של היידן, ותשוב להוביל את האנסמבל בוריאציות "פרנק ברידג'" של בריטן. וחן הלוי, שניגן איתנו בעבר לא מעט יצירות מודרניות, יבצע איתנו בעונה הקרובה דוקא את הקונצ'רטו לקלרינט של מוצרט. בכל אחד מהמפגשים האלה צפויה לאסמבל חוויה של עשייה מוסיקלית מרתקת, למידה, אתגר, ונגינה של קונצרטים יוצאי דופן.

חן הלוי. יבצע את הקונצ'רטו לקלרינט של מוצרט

 

הקשרים יוצאי הדופן שהאנסמבל קשר עם המוסיקאים הנפלאים האלה מובילים לתוצאות מאוד מרגשות עבורנו ועבור הקהל.

בפוסט הבא שלי, ביום שישי הקרוב, אספר על היצירות הישראליות ועל הסולנים הישראלים שיופיעו איתנו העונה.

 

 

תל-אביב-ברלין פרק חדש

בזכות הקשר המיוחד של האנסמבל עם מוסיקאים מברלין – סולנים, מנצחים ונגנים באנסמבלים מובילים – אנחנו זוכים לביקורים של אמנים מהשורה הראשונה, ומתעדכנים בנעשה בבירה האירופית מבחינת הסטנדרטים וסגנונות הנגינה. בתכנית הקרובה שלנו נארח את המנצח אנטונלו מנקורדה, שכיום מכהן כמנהל המוסיקלי של התזמורת הקאמרית פוטסדאם

אנטונלו מנקורדה

על הקשר של האנסמבל עם ברלין כתבתי כאן לא מעט. אחרי שיצרנו קשר עם סרג'יו אזוליני (ב2005), שלימים מונה ליועץ האמנותי של האנסמבל, וארחנו את המנצח קרל היינץ סטפנס מברלין, כעת אנחנו עומדים לארח אצלנו את המנצח אנטונלו מנקורדה. אנטונלו הוא כיום המנהל האמנותי של התזמורת הקאמרית פוטסדאם – אותה התזמורת שממנה הבאנו אלינו את סרג'יו, אותה התזמורת שנגנים רבים וטובים שלנו ניגנו ומנגנים בה, כולל הכנר הראשי שלנו מתן דגן. הרבה בזכות הקשר המיוחד שלנו עם ברלין, האנסמבל שומר על הסטנדרטים האירופאיים שלו ועל סגנון הנגינה המיוחד, שמקובל כיום בתרבות המוסיקלית האירופית.

את הקשר עם אנטונלו יצרתי בתיווכו של מתן דגן, ונפגשתי איתו בברלין לפני כשנה וחצי. התחלנו לדבר על מוסיקה, על כינור ועל ניצוח (שנינו כנרים לשעבר), ולאט לאט התחלנו לתכנן את הפרוייקט שבו האנסמבל יארח אותו. הכימיה בינינו היתה טובה מאוד, והפגישה היתה מפרה ויעילה. מאז אותה הפגישה תאריכי הקונצרטים שקבענו השתנו וגם התכנית השתנתה קצת, אבל למרות הכל הפרוייקט יוצא אוטוטו לדרך.

במשך שנות קיומו, האנסמבל הזמין לא מעט מנצחים ונגנים מובילים אורחים. מקסים ונגרוב ניצח וניגן סולו עם האנסמבל בשנת 2004, בהמשך הויולנית טבאה צימרמן הובילה פרוייקטים עם האנסמבל (2005 ו2006), הכנר הנורבגי טרייה טונסן ב2008 ו2011, הכנרת אנטייה וייטהאס (2009) שתשוב אלינו גם בעונה הבאה,  כנרת הבארוק קתי דברצני (2006), המנצח מנדי רודן ז"ל ב2006 , הפסנתרן והמנצח דוד גריילסאמר ב2012, סרג'יו אזוליני כמובן, ועוד. כל פרוייקט מהסוג הזה עם מנצח אורח או נגן מוביל שמדריך את האנסמבל, מביא כיוון חשיבה חדש, השראה, אינטרפרטציה אישית, הרגלי נגינה ועבודה משלו – גורם לאנסמבל להיות מאוד ממוקד ומרוכז ומעלה את הרמה שלו. אמנים אורחים בינלאומיים ברמה הגבוהה ביותר יוצרים עניין, רעננות והתלהבות אצל הנגנים.

אנטונלו מנקורדה ינצח אצלנו על המטמורפוזות של שטראוס, יצירות לכינור של בלוך והובאי עם הסולן חגי שחם, וריקודים רומניים של ברטוק. כולנו מצפים לבואו. בפוסטים הבאים אני אעדכן מהחזרות איתו.