סיפתח נהדר לסדרה לילדים

הקונצרט הראשון לילדים לעונת 2014-2015, "דירה להשכיר", היה מוצלח מאד ובוצע מול אולם מלא בילדים והוריהם במרכז רוזין בתל-אביב.

IMG-20141014-WA0007

עידו מוסרי, קנון והאנסמבל על הבמה אתמול. צילם: יורם טל.

היומיים האחרונים היו אינטנסיביים מאד עבור האנסמבל ועבורי. חזרה ארוכה ביום שני, שבה למדנו את היצירה (שאיננה פשוטה לנגינה ולניצוח), ואתמול – חזרת בוקר על הבמה עם השחקנים, הפסקת צהריים, חזרת בלאנס (ותאורה) שוב על הבמה, ואח"כ קונצרט.

אמנם על הקונצרט עצמו אני ניצחתי, אבל מי שניצחה על ההפקה כולה היא דקלה בניאל, שכתבה את המוסיקה הנפלאה ל"דירה להשכיר", כתבה את הטקסטים, שילבה קטעי מוסיקה נוספים (של פרוקופייב, סן-סנס, רימסקי קורסקוב ומוסורגסקי) בהתאמה מושלמת לסיפור, ביימה, והיתה אחראית על כל הפרטים הנוספים – תפאורה, בימוי, תאורה, תלבושות וכו'. היא עשתה עבודה נהדרת, והתוצאה המושקעת והאיכותית הורגשה היטב.

IMG-20141014-WA0008

עידו מוסרי וקנון. צילם: יורם טל.

 

אולם רוזין בתל-אביב היה מלא לגמרי, וזה בהחלט הישג, במיוחד לאור שלל האירועים התרבותיים לילדים שקורים בו זמנית בחופשת הסוכות, והבחירה העצומה שיש להורים. הקהל שהגיע נהנה מהמוסיקה, מהסיפור ומהשחקנים המצויינים – עידו מוסרי ודותן אלעד (קנון), וכמובן מהבובה קנון שאיתה בסיום כל קונצרט הילדים באים להצטלם.

IMG-20141014-WA0006

דותן וקנון איתי ועם אחייניתי גילי.

 

עבורי, כאמור, זה היה קשה מאד. הפרטיטורה אינה פשוטה לניצוח, ומורכבת מהמון קטעים שונים בטמפי ובמשקלים שונים, כתיבה פוליפונית עשירה, ושינויים תכופים. וזו פרטיטורה שנכתבה בחלקים-חלקים ושונתה מספר פעמים, כאשר הנוסח הסופי הגיע אלי רק מספר ימים לפני החזרה הראשונה. הריכוז הנדרש בשעה של קונצרט כזה גבוה בהרבה מהריכוז הנדרש בשעתיים של קונצרט למבוגרים עם יצירות קלאסיות, בגלל השילוב עם הבימוי ובגלל מורכבותה של הפרטיטורה והשינויים הרבים. כמובן שלאחר ביצוע מוצלח של תכנית כזו הסיפוק גדול מאד, וגם העייפות…

התגובות שמגיעות אלינו בעקבות הקונצרט אתמול טובות מאד, והסדרה "בובה של קונצרט" לאט לאט צוברת תאוצה. שימשיך כך.

הקונצרט "דירה להשכיר" יבוצע שוב ביום ב' 10.11.2014 בשעה 17:30 במודיעין.

 

 

 

 

מודעות פרסומת

"הקהל שהבריז פשוט הפסיד"

התכנית היפה ביותר שהיתה לנו העונה משכה לקונצרטים פחות קהל מאשר בדרך כלל. למה זה קרה? כמה מחשבות בנושא. וגם – הילד הזה הוא אני. קונצרט לילדים מספר 3 – בשבת מתחילים.

"נתח הקהל שהבריז פשוט הפסיד תכנית רעננה, מקורית ומרתקת… פרקי הריקודים של סקלקוטס ושל ברטוק, למשל, זכו לביצועים מענגים ברהיטותם: באלו של הראשון הודגשה מאד נימת שיכרות משעשעת, בעוד שאצל ברטוק הועצם נופך לירי של נוסטלגיה וכיסופים שממש נגע ללב, בהובלת הכנרת קורדליה האגמן.

…שוב, אפוא, החמצה של הנעדרים: את ה-"סלבה רג'ינה" של שוברט זימרה מגנאג'י בפשטות כובשת שחידדה את אופייה המוצרטי של היצירה; גולת הכותרת של הקונצרט היתה ההפתעה שלא התפרסמה מראש – אריית השיגעון מתוך האופרה פלאטה (Platée) מאת ראמו. כאן יש להחמיא להחלטה העקרונית של הזמרת שלא להזניח את התוכן לטובת הצורה: הארייה יכולה לשמש כבסיס לתצוגת תכלית של קולורטורות, ואין ספק שמגנאג'י יכלה ללכת רחוק עם העניין משעשתה בפועל, אך ביכרה את האיזון על פני השואו. בהתאם, שולבה הראווה הקולית במכלול הפרשנות, תוך מתן משקל רב להיבט התיאטרלי – ובמיוחד ההומוריסטי – של הקטע. שבחים מגיעים גם לנגנים על ביצועם המבריק.

היצירה המסקרנת ביותר בתכנית, אולי, היתה מחזור השירים "עד מתי" שהלחין יבגני לוויטס על-פי יעקב ברזילי. במקור נכתבה היצירה להרכב קאמרי – קול, צ'לו ופסנתר – והמלחין עיבד אותה לתזמורת מיתרים. עיקר מעלתו של העיבוד הוא הימנעותו מהגזמה: מובן שיש שינוי במסה ובצבע, אך האינטימיות נשמרת, ואיתה צניעות המוזיקה והכבוד שהיא רוחשת לטקסט. הערך המוסף של התזמור ניכר בפתח השיר "אדון עולם", המעיד על פרץ השראה יוצא דופן: חלק הארי של השיר הוא קרשנדו ממושך שעניינו בריאת האור, והתיבות הפותחות נמסרו לוויולה בליווי מתון של צ'לי ובאסים. אין לתאר במלים כמה יופי נובע מהמהלך הזה, קל וחומר בנגינה הרגישה של שולי ווטרמן ועמיתיה, בצירוף מגנאג'י בקו קולי שעלה וזרח ממש כקרן אור…"

את הדברים האלה כתב המבקר עמיר קדרון באתר הביקורת שלו, והם מצטרפים לשורה של תגובות חמות ונלהבות שקיבלנו מהקהל בקונצרטים שהיו לנו בתחילת השבוע. הנה תגובה נוספת שקיבלנו לאחר הקונצרט בחיפה:

"הערב 10.05.14 באולם האודיטוריום שבחיפה, העניק לנו ההרכב של אנסמבל סולני תל אביב ערב מוזיקאלי מרגש ומענג במיוחד. הערב כלל יצירות מאת מלחינים שונים כגון המלחין היווני ניקוס סקלקוטס, יצירה של פרנץ שוברט "סלבה רג'ינה" לסופרן ולתזמורת ולכלי קשת, ומחזור שירים של יבגני לויטס למילים של יעקב ברזילי לסופרן ולכלי קשת בבכורה עולמית… בערב זה בלטה במיוחד זמרת האופרה הישראלית קלייר מגנאגי. זמרת בעלת קול סופרן מדהים ביופיו, פשוט קול מהשמיים. ביצועה למחזור השירים בהלחנתו של יבגני לויטס למילים של יעקב ברזילי היה מרשים מרגש ומצמרר. ביצועה לשיגעון קטע מתוך אופרה של זאן פיליפ ראמו, מלחין הבארוק, היה מדהים ומרגש גם כן. תודה לכם חברי האנסמבל על ערב מוזיקאלי מרגש זה."

אז איך זה שתכנית כל כך יפה ומגוונת, מרתקת וסוחפת, לא הביאה את הקהל בכמויות? התשובה היא, לדעתי, שהקהל פשוט לא ידע שהיא כזו. ומדוע הוא לא ידע שהיא כזו? מכיוון שלא היו בה השמות שאליהם הקהל נוהר בהמוניו – מוצרט, בטהובן, ברהמס, צ'ייקובסקי וכד'. וכשאין שמות כאלה, נדמה שהמוסיקה המנוגנת אינה טובה או אינה נעימה לאוזן. סקלקוטס? לויטס? ברטוק? נשמע מפחיד, הקהל לא מכיר… והוא רוצה לשמוע מוסיקה שהוא כן מכיר ויודע שהוא יאהב.

וכך, שוב, חוזרת הדילמה הקבועה: האם להביא לקהל מוסיקה טובה ומעניינת שלא מבצעים אותה בכל תזמורת בכל שנה, ולהסתכן באולמות לא מלאים, או לקחת רק "קלפים בטוחים" אבל לא להביא שום בשורה, חידוש או ייחודיות לתכניות? אני מאמין שאחרי כל קונצרט כזה, שבו הקהל שמגיע יוצא נלהב ונוכח לדעת שאנחנו מביאים לו מוסיקה מצויינת, גם אם היא לא הכי "פופולרית", הוא יותר ויותר סומך עלינו. זה תהליך, ורק כך לדעתי, ניתן להכניס לאולמות הקונצרטים מוסיקה טובה שלא נכתבה על-ידי עשרת המלחינים ה"פופולריים" (באך, ויולדי, מוצרט, ברהמס, מנדלסון, שוברט, צ'ייקובסקי, בטהובן, מאהלר, ברוקנר). רק כך אפשר להביא לקהל מוסיקה מרגשת ומצמררת שנכתבה על-ידי מלחין ישראלי. רק כך אפשר לגרום לקהל להבין שבפעם הבאה שהוא יראה בתכנית "ברטוק: דיברטימנטו" הוא ירצה לרוץ לקונצרט.

לשמחתי הרבה, הקהל שכן הגיע מיהר לרכוש מנוי לעונה הבאה בעקבות ההנאה שלו מהקונצרט האחרון. וזו כבר התחלה של הצלחה.

הפרוייקט הזה הסתיים, וכבר בשבת – הקונצרט האחרון לעונה זו בסדרה לילדים.

10364405_10152575399854928_1317808931_n

קנון בחזרה עם מקהלת מורן הצעירה.
"הילד הזה הוא אני" , הוא אולי הפרוייקט המרגש ביותר בתכניות לילדים העונה. סופר הילדים שעליו גדלנו – יהודה אטלס – יתארח אצלנו בתכנית, ביחד עם מקהלת מורן, השחקן דותן אלעד, וכמובן – הבובה קנון. כמה משיריו של יהודה אטלס, ובהם "אל הבית באה גברת", "פעם טיילנו אני וחבר", "אני מוכן" וכמובן "הילד הזה הוא אני", יבוצעו בקונצרט הזה. זה קונצרט שירוץ כמה פעמים בשבועות הקרובים ברחבי הארץ, אך הפעם הראשונה, כאמור, בשבת הקרובה 17.5.2014 בשעה 11:00 בבוקר בקונסרבטוריון הישראלי למוסיקה. הניהול האמנותי המסור של הסדרה כולה נעשה על-ידי דקלה בניאל.

atlas and kanon2 (1 of 1)

יהודה אטלס עם קנון.

 

 

קנון, מוצרט ויורי ברנר. ימים עמוסים לפנינו

נבחרו ארבע היצירות שאותן נבצע בקונצרט איגוד הקומפוזיטורים בשבוע הבא: יצירות של הגר קדימה, קארל ווליאנסקי, אלון נחושתן ויורי ברנר. התכנית קשה, היצירות מאתגרות, יש הרבה עבודה. ומחרתיים – הקונצרט השני בסדרת הקונצרטים האיכותית החדשה של אנסמבל סולני תל אביב, לילדים ולכל המשפחה.

בשבוע הבא נבצע קונצרט לא שגרתי, שבו כל ארבע היצירות הן של מלחינים ישראליים. התכנית תובענית ומאתגרת, ואני לומד את הפרטיטורות במרץ רב. היצירות הן – סימפוניה קאמרית של יורי ברנר, נוף קדומים של אלון נחושתן, "שלום" של הגר קדימה, ו"קול קורא במדבר" של קארל ווליאנסקי. מבין ארבעת המלחינים הנ"ל, האנסמבל ביצע עד כה רק יצירה של יורי ברנר – "סטרוינסקי מחייך" – בשנת 2008. הנה ביצוע הפרק השלישי מהקונצרט שהתקיים באוניברסיטת בר אילן.

ומחרתיים – קונצרט מרגש במיוחד: הקונצרט השני בסדרה האיכותית לילדים ולכל המשפחה. בקונצרט הזה יש לי תפקיד משמעותי גם כשחקן, ביחד עם הבובה קנון. הקונצרט מתמקד בתפקיד המנצח בתזמורת. נביא בו קטעים מתוך הריקודים הרומניים של ברטוק, סימפוניה פשוטה של בריטן, וריאציות פרנק ברידג' של בריטן, סימפוניה מספר 40 של מוצרט, מחול החרבות של חצ'טוריאן, והפתעה. נשתף את הקהל באופן אקטיבי בקונצרט הזה, ותהיה לנו חגיגה גדולה.

1476102_10151705684292237_66259752_n

בחזרה עם קנון ודותן אלעד, בשבוע שעבר

20131119_153903

פוסטר שמבשר על הקונצרט לילדים, על לוח מודעות בתל אביב

 

 

 

איכותי. מרגש. מוצלח

קונצרט הפתיחה של הסדרה האיכותית החדשה לילדים היה מוצלח מאוד. מול אולם מלא בילדים קשובים ומרותקים למתרחש על הבמה, האנסמבל נתן מופע משובח, חינוכי וברמה גבוהה ביותר בכל אספקט.

1379691_555082021231898_489787024_n

איילת, קנון, אני והאנסמבל

מוסיקה נפלאה, לעיתים מצמררת ממש, של דקלה בניאל, ושל פרוקופייב וראוול בעיבוד דקלה בניאל. משחק מעולה ומלא אנרגיה של איילת רובינסון ושל דותן אלעד, שגם הפעיל את הבובה קנון. טקסטים מרגשים, חינוכיים, איכותיים הן בסיפורים של ציפי שחרור ובמשלים הקצרים, והן בקטעי המעבר בין היצירות. בימוי נפלא של דקלה בניאל. תלבושות, בובות, תפאורה ואביזרי עזר יפהפיים ולא מוגזמים. התאמה מושלמת בין המוסיקה לטקסטים. וביצוע מצויין של האנסמבל שהתמודד עם יצירות קשות מאוד בזמן חזרות קצר עד כדי בלתי אפשרי…

1379470_555081957898571_504321076_n

איילת מבהילה את קנון מאחורי גבו

אבל מעל הכל – זה היה כיף גדול לכולנו. העבודה, למרות לחץ הזמן והאתגר הגדול, היתה נעימה מאוד מצד כולם. השחקנים, הנגנים, דקלה ואני – כולנו הסתדרנו מצויין אחד עם השני. עבדנו ביעילות וללא תחושת לחץ ופאניקה.

575324_555082187898548_1957042453_n

האנסמבל ואני. תכנית קשה לניצוח ולנגינה

היה מרגש לראות בקונצרט ראשון של סדרה חדשה אולם מלא בילדים והוריהם. ההנאה שלהם, הריכוז והקשב, והתגובות החמות שעדיין זורמות אלינו – במיילים, בפייסבוק ובהודעות סמס – כל אלו הם ההצלחה האמיתית של הקונצרט.

1380028_555082351231865_1949510433_n

הנשפניות שלנו אילינוי, מיכל, שירה ורותי

מבחינתי הקונצרט הזה היה אחד הקשים שניצחתי עליו. השילוב בין יצירות קשות לניצוח, קטעים קצרים ושונים במעברים חדים, הפסקות שבהן צריך לעקוב אחרי הטקסט ולהכניס את האנסמבל בזמן, וקטעים שהיה עלי ממש לשחק ולדבר בין לבין – והכל אחרי שתי חזרות בלבד – כל אלה ביחד סחטו אותי לגמרי. בנוסף לכך, את כל הקונצרט הרצנו פעם אחת מתחילתו ועד סופו לפני כניסת הקהל ב9:00 בבוקר, כך שבעצם ביצענו הכל פעמיים ברציפות. כמובן שלאחר סיום הקונצרט הייתי פשוט גמור, כפי שקורה לי בד"כ אחרי סדרה של ארבעה קונצרטים רצופים יום אחרי יום. אבל הסיפוק הגדול כאמור, הוא מכך שיצרנו סדרת קונצרטים חדשה ואיכותית לילדים, שזכתה להצלחה כבר מהקונצרט הראשון.

1379378_10152045484584928_1173675050_n

ילדים מצטלמים עם קנון ועם דותן בסיום הקונצרט

זה היה קונצרט שלא ירד לרמות של טקסטים נמוכים, רדודים או אינפנטיליים. הוא לא ניסה לשעשע או לבדר את הילדים. הוא לא היה ברמת הכנה נמוכה או התייחסות לא רצינית מצד אף אחד מהמשתתפים. זה היה מופע חינוכי עם מסר חינוכי ברמה הגבוהה ביותר, ועל כך הסיפוק הגדול של כולנו. אנחנו ממש רוצים לחזור על הקונצרט הזה עוד פעמים, ומרגישים שחייבים להופיע איתו עוד ועוד. מקווים שיהיה לזה ביקוש ושנוכל להביא את הקונצרט המיוחד הזה לכמה שיותר ילדים.

1369047_10152045012219928_1635282072_n

הודעה שקיבלנו במייל מקנון. גם אנחנו מתגעגעים

מחר ב11 בבוקר. אל תחמיצו

המוסיקה נפלאה; המסר חינוכי; הבובה קנון מקסימה; השחקנים מעולים; הסיפור מרגש; זה עומד להיות מופע סוחט דמעות שהוא הרבה מעבר ל"קונצרט ילדים". מחר ב11 בבוקר בקונסרבטוריון שטריקר

575302_555035557885621_2105133854_n

איילת רובינסון, דותן אלעד, קנון והאנסמבל הבוקר בחזרה לקראת מחר.

סיימנו את שתי החזרות האינטנסיביות לקראת קונצרט הילדים של מחר בבוקר. אתמול היתה חזרה מוסיקלית שבה למדנו את המוסיקה הנפלאה והקשה מאוד לנגינה – של פרוקופייב, ראוול ודקלה בניאל. המון קטעים שונים בטמפי שונים. דרישות טכניות גבוהות מכל נגן באנסמבל (כל אחד מנגן תפקיד עצמאי, לא בסקציות). יצירות קשות לניצוח, עם משקלים משתנים, כניסות לא פשוטות והרבה מאוד קוים מוסיקליים בעת ובעונה אחת. העבודה היתה מרוכזת וממוקדת, והגענו לחזרה הבוקר עם הרבה סקרנות ומוטיבציה לקראת השילוב של הבימוי והמשחק. בחזרה היום היתה עבודה על כל היצירות עם השחקנים והבובה. גם חלק מהנגנים וגם אני נדרשים לשחק במהלך הקונצרט, כך שגם על זה היתה לנו עבודה. מחר בבוקר מוקדם אנחנו נפגשים בשטריקר לחזרה ראשונה על הבמה שבה יתקיים הקונצרט, לנסות להריץ את כל הקונצרט ברצף. הקונצרט הזה הוא מופע מוסיקלי מרגש עם סיפור נוגע ללב ומסר חינוכי, והשילוב של המוסיקה עם הטקסט פשוט מושלם. אני מצפה לזה בהתרגשות רבה. שיהיה לנו בהצלחה.

1239742_555035554552288_490296044_n

איילת רובינסון, שמשחקת את דודה מלודי, עם השבלול על הראש.

הנה קטע הסיום של הקונצרט – גן הפיות של ראוול, שיבוצע מחר עם שירה של איילת רובינסון ודותן אלעד. הטקסט בעברית, נכתב במיוחד לקונצרט והותאם למוסיקה.