חוזרים לקלאסיקה

סימן ההיכר של האנסמבל

 

בשנים 2006-2010 האנסמבל ניגן המון סימפוניות של היידן, וגם לא מעט יצירות של מוצרט, ובעיקר קונצ'רטי שלו לפסנתר. היו לנו עונות שכמעט בכל קונצרט ביצענו סימפוניה של היידן וקונצ'רטו של מוצרט, וזה ממש הפך לסימן ההיכר של האנסמבל. גם הוצאנו דיסק של סימפוניות של היידן, שזכה לשבחי הביקורת, כמו הביקורת הזו של חגי חיטרון מ2009.

 

הפרק השלישי מתוך סימפוניה מס' 74 של היידן מקונצרט שהתקיים ב2009

 

בשנים האחרונות הרפרטואר שלנו התחיל לנוע לכיוונים חדשים. הוספנו יצירות רומנטיות רבות לרפרטואר שלנו, הרבה מהן יצירות מופת קאמריות שעיבדתי לתזמורת מיתרים (רביעייה אופ. 80 של מנדלסון, חמישיית המיתרים של שוברט, הרביעייה "האמריקאית" של דבוז'אק ועוד). גם במוסיקה החדשה הרחבנו את הרפרטואר, ביצענו לא מעט יצירות ישראליות מרכזיות, ארוכות ומשמעותיות ("ישרא וישמע" של חיים פרמונט, "מוות ולידה" של נעם סיון, "יונה" של בעז בן משה הן רק כמה מתוכן). שיתפנו פעולה לא מעט עם מקהלות ועסקנו ברפרטואר ווקאלי (בין היתר ביצענו את הגלוריה של ויולדי, דיקסיט דומינוס של הנדל, הרקויאם של פורה שיבוצע שוב העונה, הרקויאם של מוצרט, מיסות של שוברט ועוד).

במהלך העונה הקרובה נחזור מדי פעם לתכניות קלאסיות "נטו". אחת התכניות האלה תבוצע כבר בסוף נובמבר, ובה נארח את הפסנתרן איתמר גולן ואשתו הפסנתרנית נטסוקו אינווה. הם יבצעו ביחד קונצ'טו לשני פסנתרים של מוצרט בפה מז'ור (אותו כתב מוצרט תחילה לשלושה פסנתרים) וקונצ'רטו לשני פסנתרים בדו מינור של באך. בנוסף, נבצע בקונצרט את הסימפוניה מס' 27 של היידן, שהיא סימפוניה מאד נמרצת, תוססת, ומאפיינת את סגנון "הסער והפרץ". נפתח את הקונצרט ברביעיית מיתרים מוקדמת של שוברט בדו מז'ור, בעיבוד שלי לתזמורת מיתרים. אני מאד אוהב את התכנית הזו ומצפה לה בכליון עיניים. בפעם הקודמת שביצענו את הקונצ'רטו של מוצרט לשני פסנתרים, זה היה בגרסה לשלושה פסנתרים, ביחד עם חברי "מולטיפיאנו". הנה הפרק הראשון מהביצוע ההוא.

 

לי אישית יש אהבה גדולה לרפרטואר הזה, ואני נהנה מאד לשוב וללמוד אותו, ולגלות בו ניואנסים חדשים. לפעמים אלה הרמוניות מפתיעות, לפעמים זה הומור, בעיקר אצל היידן, לפעמים איזשהו קול פנימי יפה. ולמרות שאת רוב היצירות בתכנית כבר ביצעתי יותר מפעם אחת, עדיין זה תהליך למידה מרתק עבורי.

 

 

 

 

מודעות פרסומת

קהל של אוהדים

להרגיש חופשיים בנגינה עם תזמורת

 

חזרתי מביקורי בפולין, עליו סיפרתי בפוסט הקודם, וישר נכנסתי לעבודה אינטנסיבית עם סולני תל אביב. בארבעה ימי חזרות היה עלינו להכין תכנית שכללה ליווי של שלושה סולנים צעירים, יצירה חדשה ותובענית של זיו קוז'וקרו, ואת הכריזנטמות של פוצ'יני. במהלך החזרות כבר היתה התרגשות מעצם השתתפותם של הסולנים הצעירים, ומנגינתם המצויינת.

הקדשתי את זמן החזרות עם הסולנים הצעירים גם כדי לתת להם ביטחון, להציע להם הצעות מוסיקליות, ולתאם איתם פרטים טכניים כמו למשל איפה הסולן מוביל ואיפה המנצח. כל אחד משלושת הסולנים קיבל זמן חזרות רב יחסית לזמן שמקובל לתת לסולן, זאת מכיוון שחלק מהמטרה היתה לתת להם את האפשרות לתרגל, להתקדם ולהרגיש חופשיים בנגינה עם תזמורת. נגינתם של השלושה מצויינת, אך נגינה עם תזמורת ועם מנצח דורשת תרגול קצת שונה, שניתן לבצע רק כשיש תזמורת ומנצח.

התוצאה לדעתי היתה מצויינת. גם האנרגיה בשני הקונצרטים היתה שונה מהאנרגיה שיש בקונצרטים רגילים למנויים. היה הרבה יותר קהל של "אוהדים" של הסולנים, היה גם קהל צעיר רב יחסית (במיוחד בחיפה, שם לשמחתי תלמידים ובוגרים רבים של זיו קוז'וקרו ושלי מבית הספר לאמנויות ויצ"ו חיפה ממשיכים להגיע לשמוע את האנסמבל, למרות שגם אנחנו וגם התלמידים הבוגרים כבר לא שם), היו הרבה מוסיקאים בקהל (קולגות של המורים ושל ההורים שבמקרה זה הם מוסיקאים בעצמם), ביניהם חיים טאוב, יוני רכטר, מיכה הרן, נטשה טדסון ועוד. כל זה כמובן השפיע על האנרגיה ועל מחיאות הכפיים בסיום כל יצירה.

שלושת הסולנים היו במיטבם בשני הקונצרטים, הנה כמה תמונות.

 

ליר וגינסקי בת ה-13 בוריאציות על נושא מקורי של ויניאבסקי (גבוה על מיתר סול). צילם טל גליק

 

עדן לורנצן בת ה-17 בקונצ'רטו לפסנתר ברה מינור של באך. צילם טל גליק

 

מוחמד אלשייך בן ה-14 בקונצ'רטו לפסנתר ק.449 של מוצרט. צילם טל גליק

 

מוחמד אלשייך משתחווה לקהל בסיום נגינתו (ולפני ההדרן)

 

שנת לימודים אקדמית ראשונה כמורה

 

שנת הלימודים האקדמית החלה בשבוע שעבר, וגם אני, החל משנה זו, לוקח בה חלק, כמורה לניצוח בקורס המשלב עבודה של הסטודנטים עם תזמורות במסגרת האקדמיה למוסיקה בתל אביב. העבודה עם סטודנטים לניצוח היא מאד מהנה, ואחרי שהתחלתי בינתיים רק בשיעורי ניצוח יחידניים ללא תזמורת, כבר בשבוע הקרוב תהיה לסטודנטים חזרה ראשונה עם תזמורת הקונסרבטוריון בגבעתיים, בהדרכתי. זהו קורס יוצא דופן שלא קיים למיטב ידיעתי במוסדות מוסיקליים דומים להשכלה גבוהה. היתרון הגדול שלו הוא שזה קורס מעשי. כפי שעבור הנגן – נגינה סולנית עם תזמורת דורשת תרגול ועבודה כסולן עם תזמורת, כך גם  עבור המנצח – ניצוח על תזמורת דורש תרגול בניצוח על תזמורת (ולא רק על שני פסנתרנים במקרה הטוב). במהלך השנה הסטודנטים ינצחו באופן שוטף על תזמורות שונות, צעירות ומקצועיות, בהדרכתי. אחד הדגשים יהיה ניהול החזרות, מציאת פתרונות מהירים לבעיות טכניות בתזמורת עם התמקדות בעבודה עם קשתנים והכרת כלי הקשת. מצפה לזה מאד.

 

 

מהקונצרט בקוריאה

 

בחודש ספטמבר ניצחתי בקוריאה על התזמורת הפילהרמונית של בוסאן, בקונצרט שהיה שלב הגמר בתחרות בינלאומית של סולנים עם תזמורת. אחת המשתתפות, זמרת הסופרן הקוריאנית OH Ye Eun ביצעה את האריה מתוך אאידה של ורדי – Ritorna vincitor. לאחרונה קיבלתי את הוידאו, הנה הוא. אגב, הזמרת זכתה במקום השני בתחרות.

תהנו!

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

מבראשוב עד גבעתיים

הרבה טיולים, חזרות אינטנסיביות, סולן מעולה, קונצרט מצוין וארוחה עם הנגנים – בבראשוב, רומניה.

 

20170503_170840

 

אלה היו ארבעה ימים נפלאים ברומניה. הגעתי לעיר בראשוב, עיר קטנה ומקסימה שבהתחלה נראתה לי כמו כפר קטן. רחובות צרים, בתים עם גגות רעפים ונוף מדהים בהרים מסביב. ברחובות לא היו כמעט אנשים, וגם מרבית האנשים שכן ראיתי היו תיירים… שאלתי את עצמי איך זה יכול להיות שבעיר הזאת יש תזמורת סימפונית, אקדמיה וגם בית אופרה? מאיפה המוסיקאים? מאיפה הקהל?

אבל למחרת בבוקר הגעתי לאולם של התזמורת ועל הבמה ישבה תזמורת סימפונית מלאה. לא ידעתי מאיפה הם הגיעו, אבל ישבו על הבמה. התחלנו את החזרה על הסימפוניה השנייה של שומאן, בהתחלה התזמורת נראתה (ונשמעה) לי רדומה, וזה גרם לי להשקיע הרבה אנרגיה, עבודה על ארטיקולציה וצליל אחיד ופריך. בדיעבד הסתבר לי שביום שהגעתי היה חג וכולם היו בחופש, וזה גם הסביר את מיעוט האנשים שראיתי. לאט לאט הבחנתי שהנגנים מתעוררים ומתחילים להגיב. הם השתדלו לבצע את מה שהראיתי וביקשתי, וקיבלו בראש פתוח את הרעיונות המוסיקליים שלי שהיו בשבילם לא "קונבנציונליים", שונים ממה שהם רגילים. בסך הכל החזרה היתה טובה. עברנו על כל הסימפוניה ועל קטעי התזמורת בקונצ'רטו לפסנתר של צ'ייקובסקי.

אחר הצהריים הלכתי לטייל ברגל בעיר. מזג האויר והנוף היו נפלאים. היה כל כך מרגיע, יפה ומהנה. הרבה ירוק, נופים יפים, אויר טוב. ממש כיף.

למחרת סדר היום היה דומה. חזרת בוקר עם התזמורת, וטיול אחר הצהריים. בחזרת התזמורת היה שיפור די מדהים לעומת היום הקודם, וניכר היה שהנגנים הגיעו מוכנים יותר ודרוכים יותר. גם הסולן הסיני ג'יה יואן  ניגן בחזרה את הקונצ'רטו של צ'ייקובסקי. הוא היה די מדהים. הגיע נינוח ורגוע, למרות שנחת רק מאוחר בלילה, כמעט שלא ישן ובכלל לא התאמן, אבל מיד באקורדים הראשונים ניתן היה לשמוע איזה פסנתרן מצוין הוא. ומעבר לפסנתרנות הוא גם יוצר תחושה שהוא "ממציא" את היצירה ברגע הנגינה. יוצר כל צליל ונהנה ממנו.

אחר הצהריים שוב עשיתי טיול והפעם עליתי לראש ההר ברכבל וירדתי ברגל. היה כיף, הנוף היה נהדר, האויר היה טוב. מושלם. ולמחרת בבוקר – החזרה הגנרלית, שבה בעיקר הרצנו את שתי היצירות. התזמורת כבר נשמעה יותר מגובשת ומוכנה, והרגשתי מאד נוח לנצח עליה. לאחר החזרה הגנרלית לא הלכתי לטייל מכיוון שבערב היה הקונצרט, אז בעיקר נחתי במלון.

20170503_163615

הקונצרט בערב היה נהדר. האולם היה מלא, הקהל היה חם ומפרגן, הפסנתרן ניגן מעולה וגם נתן שני הדרנים, התזמורת הגיבה מצוין, וזה נתן לי הרבה ביטחון ו"אומץ" לעשות דברים קצת אחרת מאשר בחזרות. זה כמובן העצים את ההתרגשות של הקונצרט ושל התחושה שאנחנו יוצרים את הרגע.

יצאתי מהקונצרט בהרגשה טובה, ולאחר הקונצרט הצטרפתי אל נגני התזמורת למסעדה שאליה הם הלכו. הסתבר לי שזו מסורת אצלם – אחרי כל קונצרט הם הולכים למסעדה הזאת. כמובן שלא כולם מגיעים תמיד, אבל עדיין הם מקפידים על זה. כל שבוע ביום חמישי יש להם קונצרט ואחריו הם יוצאים ביחד. בעיני זה מנהג מאד יפה. התזמורת היא מקום עבודה שגרתי, ובכל זאת הם שומרים על הערב המיוחד הזה פעם בשבוע לאחר הקונצרט. נהניתי מאד בחברתם, גם שתינו וצחקנו. היה סיום מאד יפה לארבעת הימים הנהדרים ברומניה. למחרת בבוקר נסעתי ביחד עם הסולן לשדה התעופה בבוקרשט, נסיעה של כשלוש שעות שבמהלכה דיברנו הרבה והתיידדנו. גם גילינו שיש לנו כל מיני מכרים משותפים ומוסיקאים ששנינו שיתפנו איתם פעולה. כמו תמיד מדהים ומפתיע לגלות כמה העולם קטן…

חזרתי לארץ, ואל ההכנות לפרוייקטים הבאים.

 

עונת הקונצרטים הבאה

 

בפוסט הקודם סיפרתי מה יהיה בעונת הקונצרטים הבאה של האנסמבל, ועכשיו אני מפרסם כאן לראשונה את הפלייר הרשמי של עונת הקונצרטים הקרובה  של סולני תל אביב, פלייר שיצא ממש בימים האחרונים. מוזמנים לעיין ולהביע דעתכם על התכנית.

 

FB_IMG_1493904325213

 

כבר 30 שנה

מגמת המוסיקה של ביה"ס התיכון לאמנויות ויצ"ו חיפה (כיום שם בית הספר הוא "רעות") חוגגת 30 שנה. למעשה השנה זו השנה ה31, אבל רק השבוע אנחנו חוגגים 30 שנה, בערב מיוחד שאליו הוזמנו בוגרי מגמת המוסיקה לדורותיהם. במהלך הערב יתקיים מפגש בוגרים וקונצרט שבו יופיעו המקהלה והתזמורת של בית הספר בשיתוף בוגרים. זה מרגש מאד! אתמול בערב התקיימה החזרה שבה הצטרפו לתזמורת בוגרים מכל 30 שנות המגמה. היה כיף גדול לנצח על התזמורת הזו ולפגוש בוגרים שלא ראיתי הרבה זמן. נבצע בקונצרט פרק מסימפוניית "האפנר" של מוצרט, פרק מהסימפוניה הבלתי גמורה של שוברט, וריקוד סלבוני של דבוז'אק.

מגמת המוסיקה הזו היא יוצאת דופן באופיה וברמתה. הקים אותה ומרכז אותה עד היום דני עקיבא, שביחד עם יכולותיו הפדגוגיות והידע המקצועי שלו הוא מצליח ליצור אוירת לימודים מיוחדת,  ללא תחרות וללא מתחים מיותרים, עם מקום לביטוי אישי של כל תלמיד, ובניית ההתפתחות המוסיקלית והאישית של כל אחד תוך חינוך לאהבת המוסיקה ולאהבה בכלל. המגמה אינה מתרכזת בקידום התלמיד כנגן מבצע בלבד, אלא מלמדת להיות מוסיקאי רחב אופקים. יש במגמה שיעורי קומפוזיציה עם טובי המלחינים שלנו, שיעורי אלתור וניצוח, ותחומים נוספים רבים שאינם נלמדים באופן קבוע במגמות מוסיקה אחרות. זה דבר מאד יוצא דופן וייחודי. אני עצמי למדתי במגמת המוסיקה המופלאה הזו, עם דני עקיבא, חיים פרמונט, נמי ליף, אמיר ברנרד ואירנה גלפנד. כיום אני חבר בסגל ההוראה של המגמה, כמנצח התזמורת ומרכז מוסיקה קאמרית, ואל המורים האלה שכיום הם קולגות שלי, הצטרפו בשנים האחרונות כמה מוסיקאים צעירים יותר כמו זיו קוז'וקרו, תומר הישג וברי מוסקוביץ'.

אז ביום שלישי הקרוב אנחנו פוגשים את הבוגרים וחוגגים ביחד בקונצרט יוצא דופן עם זמרים ונגנים שלמדו במגמת המוסיקה הנהדרת הזו מיום היווסדה ב1986 ועד היום. יהיה מרגש.

FB_IMG_1494753255947

הופעת בכורה עם סולני תל אביב בגבעתיים

 

FB_IMG_1494753336445

יקי ראובן

הרבה שנים גרתי בגבעתיים, ועד היום אני ממשיך לעבוד בעיר, כמנצח התזמורת הייצוגית של קונסרבטוריון גבעתיים. אך מעולם לא הופעתי עם סולני תל אביב בגבעתיים. במוצ"ש 27.5 תתקיים הופעת הבכורה של סולני תל אביב בתיאטרון גבעתיים! זה ארוע מרגש מאד עבורי. הסולן המרכזי בתכנית יהיה נגן המנדולינה הוירטואוז יקי ראובן, שיבצע קונצ'רטו למנדולינה של ויולדי. יקי ואני, מעבר לשיתופי הפעולה הרבים שלנו כמוסיקאים, גם חברים טובים. שיתוף הפעולה עם יקי הוא תמיד מרגש עבורי. כבר הופענו ביחד בעבר הן כמנצח וסולן, הן בנגינה ביחד בכינור ובמנדולינה (בין השאר בקונצ'רטו כפול של ויולדי), והן בהרצאות ובמפגשים חינוכיים. מעבר לעובדה ששנינו פעילים כמוסיקאים מבצעים, שנינו גם עוסקים בחינוך מוסיקלי (יקי כמנהל הקונסרבטוריון בבאר שבע ואני כמנצח תזמורות יצוגיות בקונסרבטוריון גבעתיים ובחיפה), וגם ברמה האישית – שנינו חברים טובים, חברות מיוחדת שנוצרה והתפתחה בתקופה שגרנו בגבעתיים במרחק כמה רחובות אחד מהשני. יהיה מאד מרגש עבורנו להופיע ביחד לראשונה בתיאטרון גבעתיים, העיר שבה הכרנו והתיידדנו.

הנה הפרק השני מקונצ'רטו לכינור ומנדולינה שביצענו יחד לפני כשנה עם סולני תל אביב

עוד שלושה סולנים צעירים יופיעו איתנו בערב הזה – הפסנתרן אלמוג סגל מ"מולטיפיאנו" שהופיעו איתנו לאחרונה, יבצע קונצ'רטו ק.414 של מוצרט. הכנר סלומון מרקמן בן ה17 ינגן את הקיץ של ויולדי. והצ'לן אורי רון, בוגר קונסרבטוריון גבעתיים, יבצע איתנו את וריאציות משה של פגניני.

כרטיסים לקונצרט במבצע 1+1 בטלפון  0546934439

מאסטר קלס בנגינת סולו

התרגשות בחמישייה של שוברט

IMG-20170419-WA0002

הקונצרטים עם החמישייה של שוברט היו מאד יוצאי דופן ומיוחדים עבורי. זו זכות גדולה לבצע יצירה כל כך גדולה, שמיימית, רוחנית, מרגשת,  אלוהית. כמובן שכשמבצעים מוסיקה כל כך נפלאה גם כל הנגנים יותר מעורבים, יותר משתדלים, יותר דרוכים, יותר קשובים מאשר בדרך כלל, וזה השפיע מאד על ההתקדמות בחזרות וכמובן על התוצאה הסופית בקונצרט. הקונצרט האחרון בסדרה, זה שהתקיים בחיפה, היה המוצלח ביותר. ביצוע החמישייה בקונצרט הזה היה הטוב ביותר גם מבחינה טכנית וגם מוסיקלית. היו רגעים מיוחדים שכל נגני האנסמבל ממש "יצרו" את האוירה המוסיקלית ביחד איתי. גם הקהל בחיפה היה הגדול והנלהב ביותר בסדרה, וכלל קבוצה גדולה של צעירים, מתלמידי ובוגרי המגמה למוסיקה בביה"ס התיכון לאמנויות רעות (לשעבר ויצ"ו) חיפה, שניגנו ומנגנים אצלי בתזמורת הצעירה. בהחלט זכות גדולה לבצע מוסיקה נשגבת שכזו מול קהל נהדר כזה.

בנוסף ביצענו בקונצרט את הסימפוניה מס.1 למיתרים של מנדלסון, אותה הוא כתב בגיל 12, ואת הקונצ'רטו לפסנתר וחליל של שולהוף, עם הפסנתרנית מיכל טל והחלילן נעם בוכמן. היצירה של שולהוף קשה מאד לתזמורת, גם למיתרים וגם לשני הקרננים. הקרננים גל רביב ובן דיויס ביצעו אותה היטב,  וביחד עם הקשתנים והסולנים הנהדרים בחליל ובפסנתר, הביצוע של יצירה זו הלהיב מאד את הקהל.

 

סולנים צעירים עם האנסמבל בשטריקר

IMG-20170425-WA0015

הסולנים הצעירים משטריקר בתמונה משותפת לאחר הקונצרט

כמו בעונה שעברה, גם העונה קיימנו קונצרט עם סולנים צעירים מבין התלמידים המצטיינים של קונסרבטוריון שטריקר. עשרה מוסיקאים צעירים ניגנו הפעם עם התזמורת – בחליל, חלילית, קרן יער, פסנתר, כינור וויולה. החזרות לפרוייקט מסוג זה הן תמיד מאתגרות עבור התזמורת ועבורי. בגלל ריבוי הסולנים, כל סולן מקבל כ-25 דקות בלבד בחזרה, שבמהלכן התזמורת חייבת להיות בשיא הריכוז, ללמוד מהר את החלק שלה, ללוות היטב ובמלוא המסירות את הסולן, שלא תמיד הוא  מספיק מנוסה כדי להוביל בעצמו את התזמורת. בנוסף, ניסיתי לנצל את זמן החזרות המועט על מנת לתת לסולנים מאסטר קלס בנגינת סולו עם תזמורת. השתדלתי לתת להם את הכלים וההדרכה בשיתוף פעולה עם תזמורת ועם מנצח, ובניצול מקסימלי של זמן החזרות המועט. ניסיתי לעזור להם להוביל את התזמורת ואותי על מנת שנלווה אותם בצורה הכי טובה. זה היה פרוייקט מאתגר ומאד מספק. הקונצרט היה מרגש. בזה אחר זה עלו הנגנים להופיע כסולנים (חלקם בפעם הראשונה) עם התזמורת, לקול תשואות הקהל, שהיה נלהב ואנרגטי יותר מאשר בדרך כלל בקונצרטים "רגילים", בגלל שהוא היה מורכב בעיקר מ"אוהדים" של הסולנים. הפרוייקטים מהסוג הזה הם חלק מהאג'נדה החינוכית של האנסמבל. אנחנו מקיימים כמה כאלה בעונה, ומתכננים להרחיב את הפעילות הזו בעתיד.

 

בדרך לרומניה

20170501_135115

הנוף מהדרך מבוקרשט לבראשוב

לקראת קונצרט ביום חמישי עם הפילהרמונית של בראשוב ברומניה, אני עושה את דרכי לשם ממש ברגעים אלה, בעיצומו של יום הזיכרון. אנצח שם על תכנית רומנטית יפה ומאתגרת – הקונצ'רטו לפסנתר של צ'ייקובסקי והסימפוניה השנייה של שומאן. יצא לי בשנים האחרונות להופיע בהרבה ארצות ב"אזור" – צ'כיה, פולין, הונגריה, רוסיה. אבל ברומניה זו תהיה הופעתי הראשונה. מצפה לזה מאד.

 

עונת הקונצרטים הבאה באנסמבל

FB_IMG_1493660046965

הכנרת רייצ'ל ברטון פיין

בחודשים האחרונים עמלתי על בניית תכנית הקונצרטים של האנסמבל לעונה הבאה. מלאכת הבנייה היא תמיד קשה ומורכבת. יש לנו מעט תכניות, ולעומת זאת הרבה סולנים, מלחינים ומנצחים מצויינים שראויים ומתאימים להתארח בתכניותינו, ומתוכם צריך בסופו של דבר לסנן. הסינון נעשה מכל מיני שיקולים – איזון בין יצירות, תקופות, ז'אנרים, מלחינים, כלים סולניים, סולנים ישראלים לעומת אורחים מחו"ל, ובנוסף לכל אלה ישנם גם לצד השיקולים האמנותיים שלי את השיקולים השיווקיים. התכנית צריכה להיראות טובה ואטרקטיבית גם לקהל ולא רק לי… ישנם שיקולים תקציביים, שלעיתים "מסננים" סולן או יצירה בשל עלויות גבוהות מידי. ולפעמים גם סולן אורח נופל בגלל שהתאריכים לא מסתדרים. בסופו של דבר זה פאזל די גדול ומורכב, שהרכבתו נמשכת מספר חודשים. כעת, משהסתיימה מלאכת התכנון והבנייה אני יכול לבשר שיצאה תכנית מאד יפה, עם כמה סולנים נהדרים והרבה יצירות מעניינות.

הפסנתרן איתמר גולן ישוב אלינו אחרי למעלה מעשור, וביחד עם אשתו הפסנתרנית נטסוקו אינווה יבצעו קונצ'רטי לשני פסנתרים של באך ושל מוצרט. הכנרת האמריקאית הנפלאה רייצ'ל ברטון פיין, שכבר מספר שנים אני מנסה להביאה אלינו, תגיע לשמחתי בעונה הבאה ותבצע איתנו את קונצ'רטו "לה קמפנלה" של פגניני, הקיץ של ויולדי, נעימות צועניות של סרסטה ועוד כמה יצירות וירטואוזיות מהבארוק ומהמאה ה19. שלושה סולנים צעירים זוכי תחרויות יפתחו איתנו את עונת הקונצרטים בקונצרט ע"ש אסתר בלשה – הפסנתרנים מוחמד אלשיך בן ה-14 מרמאללה, ועדן לורנצן בת ה-17, והכנרת בת ה-14 ליר וגינסקי, שניגנה העונה ביחד עם איתמר זורמן בקטע ההפתעה את "נבארה" של סרסטה והלהיבה את הקהל. ובתכנית אחרת – את הסימפוניה הקונצרטנטית של מוצרט לכינור וויולה יבצעו הכנרת אליזבת' באסוף מארה"ב והויולן אלכסיי לודוויג מרוסיה.

בסדרה "קצת אחרת" נארח שוב את אנדרס מוסטונן שיגיע הפעם עם כינור חשמלי ועם להקתו "מוסטונן ארט ג'אז", עם נגני גיטרות חשמליות וכלי הקשה, וביחד הם יבצעו קונצ'רטי ברנדנבוגיים של באך בסגנון ג'אז. צפוי להיות מחשמל… בתכנית בסגנון יהודי-כלייזמרי נארח את החזן שי אברמסון, ביחד עם הכנר קובי רובינשטיין והקלרניתנית אורית אורבך, והם יבצעו, ביחד ולחוד קטעים מתוך "כנר על הגג", קטעי חזנות מוכרים וקטעי כלייזמר. אנחנו חוזרים לשתף פעולה עם מקהלת מורן וביחד איתם נבצע את הרקויאם של פורה ואת היצירה "ממעמקים קראתיך" של דני עקיבא, אותה ביצענו בעבר במסגרת חג המוסיקה הישראלית. גם זמרת הסופרן קלייר מגנאנג'י תתארח אצלנו, ותבצע את אקזולטטה יובילטה של מוצרט.

אני מאמין שתכנית העונה הבאה, שתתפרסם בקרוב באופן רשמי, היא תכנית טובה, מלהיבה, איכותית וגם מקורית ומעניינת. מוזמנים להגיב ולהביע דעתכם.

חג עצמאות שמח מבראשוב, רומניה

הערב זה קורה

התזמורת הסימפונית הצעירה חיפה קמה לתחייה

IMG-20170119-WA0010

במשך עשרות שנים היתה בחיפה תזמורת סימפונית צעירה גדולה ומפוארת, שבה עברו אלפי ילדים ובני נוער. על כולם ניצח המנצח המיתולוגי של חיפה – אליעזר החתי. התזמורת הזו ידעה ימים גדולים, הופיעה בסיורי קונצרטים מוצלחים באירופה, השתתפה בפסטיבלים יוקרתיים, זכתה בתחרויות של תזמורות צעירות, ליוותה סולנים גדולים, הופיעה באולמות קונצרטים מלאים, ניגנה רפרטואר סימפוני מאתגר ותובעני וזכתה להרבה כבוד ותהילה. בשיאה מנתה התזמורת כ80-90 נגנים, שהיו מתכנסים באופן קבוע פעמיים בשבוע לחזרות. מעבר לנגינה המשותפת, הצד החברתי בתזמורת היה חשוב מאוד. במשך השנים נוצרו המון חברויות והיכרויות בתזמורת הזו, זוגות נוצרו שם כולל כאלה שכבר יש להם היום ילדים בני 20 פלוס. כילד חיפאי, גם אני זכיתי לנגן בתזמורת הזו בסוף שנות השמונים ותחילת שנות התשעים. למדתי שם רפרטואר תזמורתי עשיר שכלל בין היתר את הסימפוניה הראשונה של ברהמס, השמינית של דבוז'ק, השלישית והשביעית של בטהובן, שחרזדה וקפריצ'יו ספרדי של רימסקי קורסקוב, החמישית של צ'ייקובסקי, ועוד. הכרתי שם הרבה אנשים נפלאים, ולמעשה במשך מרבית שנותיי שם רוב חבריי וחיי החברה שלי היו הנגנים בתזמורת. די מדהים!

כבר שנים רבות שהתזמורת הזו לא קיימת בעיר. הנגנים הצעירים בעיר משתתפים בהרכבים מצומצמים ובתזמורות מקומיות של הקונסרבטוריון או המוסד בו הם לומדים, אבל תזמורת עירונית אזורית גדולה כבר לא קיימת.

בחודש מרץ האחרון, ביום הולדתו ה87 של אליעזר החתי, קרה דבר מדהים. אחד מבוגרי התזמורת החליט לחגוג לאליעזר את יום הולדתו עם כל נגני התזמורת לדורותיה. חגיגת יומולדת לאיש שבזכותו כל כך הרבה אנשים נחשפו למוסיקה קלאסית. חגיגת יום ההולדת של אליעזר היתה גם פגישת מחזור מרגשת ביותר עם אנשים שלא התראו למעלה מ-20 שנה. לקראת הארוע הרבה מהבוגרים חזרו להיות בקשר, נוצרו קבוצות ווטסאפ ופייסבוק עם הרבה התכתבויות, תמונות וזכרונות. הארוע עצמו עורר בכולם זכרונות וגעגועים, והעלה אצלי את התהייה – למה בעצם שהתזמורת הצעירה לא תחזור לפעול.

בחודש יוני האחרון, מספר חודשים לאחר אותה חגיגת יום הולדת, אליעזר החתי נפטר. בזמן הלוויתו היה לי בדיוק קונצרט עם האנסמבל ששודר בשידור חי ברדיו. החלטתי להקדיש את אחת היצירות בתכנית לזכרו וכתבתי כמה שורות עליו, שאותן קראה בשידור חיותה דביר, מנחת הקונצרט. באזכרה בתום ה30 פגשתי שוב חלק מהבוגרים של התזמורת.

בעקבות פטירתו של אליעזר החלטתי להקים מחדש את התזמורת הסימפונית הצעירה חיפה, ולקרוא לה על שמו של אליעזר. דיברתי על כך עם בנו רמי ובתו טלי, וקיבלתי מהם את ברכת הדרך. למעשה הפכתי את התזמורת של מגמת המוסיקה בתיכון לאמנויות "רעות", לשעבר ויצ"ו חיפה, תזמורת שעליה אני מנצח כבר מספר שנים – לתזמורת עירונית שפתוחה לכל נגן צעיר מחיפה והסביבה.

החל מספטמבר האחרון התזמורת הסימפונית הצעירה מקיימת שתי חזרות בכל שבוע בבית הספר, והערב יתקיים קונצרט הבכורה של התזמורת. לקראת הקונצרט שוב התעוררה קבוצת הווטסאפ, בוגרים של התזמורת (כולל כאלה שיותר בוגרים ממני) הצטרפו לחזרות האחרונות כמתגברים, בוגרים רבים מתכננים להגיע עם משפחותיהם, פורסמו כתבות וידיעות רבות בעיתונות, וההתרגשות בשיאה.

אז הערב זה קורה, בשעה 20.00 במרכז קריגר בחיפה. הכניסה חופשית.

IMG-20170121-WA0004

התזמורת הסימפונית הצעירה חיפה ע"ש אליעזר החתי תבצע בקונצרט הבכורה שלה את היצירות הבאות:

רוסיני – הפתיחה הספר מסביליה

יחזקאל בראון – סרנדה מס. 2 פרק שלישי

ללו – סימפוניה ספרדית לכינור ותזמורת פרק ראשון. סולנית – הגר גרסאי

הופמייסטר – קונצ'רטו לויולה פרק ראשון. סולנית – איה נמליך.

שוברט – סימפוניה מס' 8 – הבלתי גמורה

ברהמס – ריקוד הונגרי מס' 16

לקראת ביצוע בכורה מרגש

fb_img_1476518597252

בשבוע האחרון עבדתי באינטנסיביות על יצירתו של פיטר גארי "פסיון למאה ה20", שביצוע הבכורה שלה יתקיים ביום שני הקרוב, 17.10.16 באולם הנרי קראון בתיאטרון ירושלים.

פיטר גארי נפטר לפני חודש בגיל 92, והוא לא יזכה לשמוע את ביצוע הבכורה של יצירתו. הוא למד בצעירותו אצל ברטוק וקודאי, אך כשהיה בן 17 נתפס ביחד עם אמו על ידי הנאצים. הוא שרד שלושה מחנות השמדה – מיידנק, דכאו וברגן בלזן, ובגיל 21, כשהסתיימה המלחמה, עבר לפריז ובהמשך לארה"ב ולקנדה, שם חי ב40 השנים האחרונות.

בהקשר בינינו נוצר דרך מכרים שלו בארץ שפנו אלי. בקיץ שעבר הוזמנתי לנסוע אליו לקנדה, ובמשך שבוע הייתי אצלו, הכרתי אותו מקרוב, עברתי איתו על הפרטיטורה של "פסיון למאה ה20", שמעתי ממנו את סיפור חייו המרתקים, וזכיתי להכיר את חבריו הרבים והטובים, כולל חברי הקהילה היהודית שבויקטוריה קנדה. הביקור אצלו שכנע אותי לקחת על עצמי את ביצוע הבכורה של היצירה. זו יצירה עם הרבה משמעות ועם סיפור חיים מרתק של מי שכתב אותה, הטקסטים שלה (שגם אותם כתב פיטר) הם חזקים מאד, ויש חשיבות גדולה לבצע אותה בארץ.

לצערנו הרב פיטר נפטר ולא יזכה לשמוע את הפסיון למאה ה20. ביצוע הבכורה יוקדש לזכרו.

זו יצירה גדולה ארוכה ורבת משתתפים – יש בה תזמורת מלאה עם כלי קשת, כלי נשיפה, כלי הקשה ופסנתר, יש בה מקהלה מעורבת, ארבעה זמרים סולנים, מקהלת ילדים ושני קריינים.

במשך השבוע האחרון היו לי חזרות יום יום עם האנסמבל, עם הסולנים ועם המקהלה, ומחר בבוקר תתקיים החזרה הגנרלית, שבה נבצע לראשונה את היצירה מתחילתה ועד סופה.

ביום שני, כאמור, יתקיים הקונצרט בתיאטרון ירושלים. הקונצרט יוקלט ויצולם בוידאו, וגם יועבר ישירות בשידור וידאו לויקטוריה, קנדה, שם יצפו בו האורחים והקהל הרב בעיר מגוריו של המלחין.

ישתתפו בביצוע: אנסמבל סולני תל אביב, האנסמבל הקולי הישראלי (מנהל מוסיקלי יובל בן עוזר), הזמרים הסולנים אילת כהן, ניצן אלון, משה הס, יאיר פולישוק ומאשה שפירו, הקריינים זוהר סדן ונעמי שלו, הפסנתרן חיים טוקצ'ינסקי.

מצפה לזה מאד.

הנה כמה המלצות וכתבות שנכתבו על הקונצרט והיצירה.

55489164_14101_141016073254_2-1-1

55408993_14101_071016073159_1-1

חוויה שקשה לתאר במילים

קונצרט פתיחה מרגש בלימה; שיתוף פעולה עם אמן גדול – מישה מאסקי; תגובות נלהבות;  סיפורים מצחיקים בנסיעה; מכירה של כל הדיסקים שהבאנו; סיכום הפתיחה המוצלחת של הסיור בדרום אמריקה

20160910_174742

לעשות מוסיקה עם מישה מאסקי זו חוויה שקשה לתאר במילים. הנגינה של מאסקי כל כך אמנותית, יצירתית, מוסיקלית, מלאה בצבעים, גוונים, חופש, הבעה. יחד עם זאת היא כל כך טבעית, כך שמאד נוח ללוות אותו למרות החופש שיש בנגינתו ולמרות שכל פעם הוא מנגן אחרת את אותו הקטע. בחזרה אחת של שעה ורבע עברנו על הקונצ'רטו של היידן, הנוקטורן של צ'ייקובסקי ו"כל נדרי" של ברוך, וגם על שני הדרנים – אנדנטה קנטבילה של צ'ייקובסקי ושתי הוריאציות האחרונות מתוך וריאציות רוקוקו של צ'ייקובסקי. היה פשוט תענוג. כל כך כיף לשתף איתו פעולה.

חזרת האנסמבל התקיימה בסמוך לקונצרט, אחרי יום של למעלה מ20 שעות טיסה (כולל המתנה בשדה התעופה), 10 ימים ללא נגינה ביחד, עייפות ותכנית קשה. אבל ההתרגשות והאדרנלין גרמו לנו להתחבר מהר. חזרנו על הסימפוניה הקלאסית של פרוקופייב וסימפוניית יופיטר של מוצרט, כשבעיקר ניסיתי לדאוג לענייני ארטיקולציה, בלאנס ואנסמבל. זו היתה משימה מאתגרת מאד. לאחר הפסקה של רבע שעה המשכנו בחזרה – עם מישה מאסקי.

20160910_175008

זו היתה פגישתי הראשונה עם מישה מאסקי. על הבמה בחזרה שלפני קונצרט. מהרגע הראשון הרגשתי שזו הולכת להיות חוויה. החזרה זרמה מהר, לא היה צריך לדבר כמעט, כל דבר שהוא רצה הוא פשוט הראה בנגינה. כשהוא רצה שכולם ירדו לפיאניסימו חרישי הוא פשוט ניגן חרישי כל כך ואי אפשר היה לכסות אותו. כולם היו כל כך קשובים ודרוכים. אני חייב לציין שזו הדרך שאני הכי נהנה לעשות מוסיקה. פשוט ליצור אותה, בלי לדבר. לתקשר באמצעות המוסיקה.

היום של הקונצרט החל בבוקר חופשי שאותו ניצלתי, כמו בכל יום חופשי עד כה, למנוחה במלון, למידה, והפעם גם אימון כושר קליל בחדר הכושר של המלון, וארוחת צהריים במסעדה של המלון. לצערי הרב לא הספקתי להסתובב בלימה בכלל אלא רק לראות את הנוף מהחלון ומהקומה העליונה, שם נמצא חדר הכושר.

20160910_120605

 ובחזרה לערב: לאחר החזרה והמנוחה שבין החזרה לקונצרט עלינו לבמה לתחילת הקונצרט. האולם הגדול (1400 מקומות) היה כמעט מלא לגמרי והקהל היה נלהב. האנסמבל צלצל טוב מאד בשביל קונצרט ראשון  בנסיבות האלה, במיוחד בסימפוניה הקלאסית של פרוקופייב.

20160910_212223

לאחר הסימפוניה של מוצרט שפתחה את הקונצרט מישה מאסקי ניגן איתנו את הנוקטורן של צ'ייקובסקי ואת כל נדרי של ברוך, ברצף אחד ללא הפסקה ביניהם. זה היה מרגש ומצמרר. בחלק השני של הקונצרט, לאחר הסימפוניה הקלאסית של פרוקופייב, הוא ניגן את הקונצ'רטו של היידן. האנסמבל ניגן מצוין בקונצ'רטו, אבל מישה מאסקי העלה את הביצוע לדרגה אמנותית גבוהה ביותר. היתה תחושה שכל רגע הוא יוצר את המוסיקה, מגלה אותה, חושף אותה, בדרך האישית שלו שהיא מרתקת. עם סיום הקונצ'רטו היו מחיאות כפיים כל כך רמות וקריאות בראבו חזקות, והיה ברור שהקונצרט לא הסתיים. ביצענו ביחד את שני ההדרנים שעליהם עברנו בחזרה. בווריאציה האיטית מתוך ווריאציות רוקוקו של צ'ייקובסקי הנגינה שלו היתה אלוהית ממש. לאחר ההדרן הראשון, הוא קיווה שלא יהיה עוד הדרן, כי גם הוא, כמונו, טס המון שעות יום קודם לכן, והיה עייף מאד. אבל הקהל דרש עוד, ואז עלינו לנגן את האנדנטה קנטבילה של צ'ייקובסקי. פשוט חוויה. בקבלת הפנים שלאחר הקונצרט התבשרנו שכל הדיסקים שהבאנו למכירה נמכרו. כמובן שיחד עם השמחה היה צער על כך שלא הבאנו עוד דיסקים. עכשיו אין לנו יותר דיסקים למכור בקונצרטים הבאים… זכינו להמון אהדה ואהבה מצד הקהל שנכח בארוע. הרבה אנשים רצו להצטלם עם מאסקי ואיתנו. התגובות היו מאד נלהבות.

20160910_223851

אחרי הקונצרט נסעתי למלון יחד עם מישה, ובנסיעה הזו התחלנו קצת להתיידד. הוא סיפר לי המון סיפורים, בדיחות, הראה תמונות של משפחתו וילדיו. דיברנו כל הדרך, גם על מוסיקה, גם על נושאים אחרים. היה בהחלט ערב מרגש ומוצלח.

הבוקר כבר ארזנו, ולאחר ארוחת הבוקר יצאנו לשדה התעופה של לימה, לקראת טיסתנו לסנטיאגו, צ'ילה. גם בנסיעה הזו ביחד עם מישה דיברנו כל הדרך. עכשיו, לאחר פחות מיממה מאז שפגשנו אותו בפעם הראשונה, יש לי הרגשה שהקונצרטים עוד ימשיכו להתרומם ושנזכה לעוד הצלחות כמו אתמול. הגענו לצ'ילה והתמקמנו במלון המאד מאד מפואר גרנד הייאט. הקונצרט שלנו בצ'ילה יתקיים מחר, יום שני 12.9.