שינויים דרמטיים בחיים

חודש לא שגרתי

תינוקת חדשה, מעבר דירה, קונצרטים עם האנסמבל באוסטריה ועם הסינפונייטה הסלובקית בסלובקיה – כל אלה קרו תוך כדי הארועים ה"שגרתיים" בחיי, ובתוך חודש אחד בלבד. חודש עם כל כך הרבה אירועים, אישיים ומקצועיים, כשהכל מתוזמן היטב, ארוע רודף ארוע – לא היה לי עדיין בחיים.

זה התחיל במעבר דירה לביתנו החדש והיפה ברמת בגין בחיפה. המעבר אמנם הגיע אחרי מספר חודשים של שיפוץ, הכנות, העברות של חלק מהדברים והתחלה של סידור ועיצוב הבית עוד לפני המעבר, אבל למרות כל ההכנות והציפייה – המעבר עצמו היה שינוי דרמטי בחיים, התחלה של פרק חדש. את הימים שאחרי המעבר, למרות שהיו ימי עבודה, הקדשנו בזמננו הפנוי לפריקה וסידור הבית. למזלנו, כמה ימים אחר כך הגיעה חופשת הפסח, כך שיכולנו לנצל את מרבית ימי החופש לסידור ועבודות תיקון.

הנוף מהמרפסת בביתנו החדש

 

מיד לאחר הפסח נפגשתי עם האנסמבל לחזרת הכנה בארץ לקראת נסיעתנו לקונצרט באוסטריה, חזרה שהיתה מאד אינטנסיבית כי היינו צריכים לעבור בה על כל התכנית. כעבור יומיים המראנו לאוסטריה, ושם, כמעט ללא רגע מנוחה – נסענו ארבע שעות לקלגנפורט, קיימנו חזרה של ארבע שעות באולם בקלגנפורט, הלכנו לישון, ובבוקר שוב חזרה של שלוש שעות ובערב קונצרט. הקונצרט עצמו היה הצלחה גדולה, ומול אולם מלא, קיבלנו תשואות רבות וביקורת משבחת, אך מיד למחרת האינטנסיביות המשיכה. מוקדם בבוקר נסעתי עם האנסמבל לוינה – נסיעה של ארבע שעות, נפרדתי מהנגנים והמשכתי לז'ילינה שבסלובקיה – נסיעה של שלוש שעות נוספות. כבר באותו היום היתה לי חזרה ראשונה עם הסינפונייטה הסלובקית, חזרה שקוצרה לבקשתי לשלוש שעות בלבד, בגלל ערב יום הזיכרון. למחרת היה יום "רגוע" – חזרה של ארבע שעות בלבד בבוקר בז'ילינה, ואח"כ חצי יום חופשי, ללא נסיעות. למחרת היתה לי בבוקר חזרה גנרלית ובערב קונצרט עם הסינפונייטה הסלובקית, שהיה גם הוא מאד מוצלח. הנה כמה תמונות שקיבלתי מסלובקיה.

ביום שישי, 10.5 בבוקר יצאתי לוינה, ומשם טסתי לארץ, בטיסה המוקדמת ביותר האפשרית (כנראה שהרגשתי את מה שעומד לקרות ולקחתי טיסה מוקדמת יותר מזו שהתבקשתי ע"י התזמורת לקחת). הגעתי ארצה לפנות ערב, ולאחר פגישתי המרגשת עם האשה והילדה, וארוחת ערב ראשונה ביחד – הלכנו לישון. אותו לילה היה דרמטי ומרגש מאד. קמנו כולנו בסביבות 2 וחצי לפנות בוקר, לקריאותיה של אשתי, נסענו ישר לבית החולים, וכעבור כמה שעות, בשבת קצת לפני השעה שבע בבוקר – נולדה בתנו השנייה, אודליה.

הילדה שלי

הכל קרה כל כך מהר, גם הלידה עצמה. ועכשיו, שבוע אחרי כל הארועים האלה, אני מתחיל לעכל את כל מה שקרה, ומנסה לחזור ל"שגרת החיים" שלי. הלידה עברה בשלום, כולן בריאות, וכל המשפחה כבר בבית כמה ימים. החיים עם שלוש בנות בבית הרבה יותר מורכבים מאשר עם שתיים בלבד, אבל זה אושר גדול עבורי.

 

קונצ'רטו לכינור בגיל 13

הכנר איתמר זורמן

קשה להאמין שאת הקונצ'רטו לכינור שלו ברה מינור כתב מנדלסון כשהיה רק בן 13. באמת לא ייאמן. זו יצירה יפהפיה, וירטואוזית, מלודית, פוליפונית ומאד מהנה, שנשמעת כיצירה בשלה של מלחין בוגר. את היצירה הזו נבצע בשבוע הבא עם הכנר הנהדר איתמר זורמן. התכנית כולה נפלאה ומגוונת: לצד שתי יצירות רומנטיות יפהפיות – הסרנדה למיתרים של צ'ייקובסקי והקונצ'רטו לכינור ברה מינור של מנדלסון – נבצע גם את הקונצ'רטו לכינור "קוים נשברים" של איל אדלר. אדלר הוא מלחין עטור פרסים שבעבר ביצעתי כמה מיצירותיו, ובהן גם הקונצ'רטו הזה לכינור שאותו נבצע עם איתמר זורמן. החוויה בעבודה על יצירותיו של איל תמיד טובה ומעניינת. השפה שלו, למרות שהיא א-טונאלית, היא מאד ברורה ומובנת, ויש במוסיקה שלו הרבה צבעים, הבעה, רגעים דרמטיים, ודיאלוגים מעניינים. אני מצפה מאד לעבוד שוב על יצירתו "קוים נשברים", והפעם עם סולן בינלאומי מהרמות הגבוהות ביותר. תהיה לנו בקונצרט, כמיטב המסורת, גם הפתעה. הפעם אלה יהיו כמה קטעים מאד מהנים עם אופי עממי, שמעבר לזה לא אגלה. אבל כדאי מאד לבוא לשמוע.

 

מודעות פרסומת

רעיון די משוגע

מפגש חברים מרגש

הצ'לן עמית פלד ואני בחזרות עם האנסמבל ב2013

כשההקמתי את האנסמבל, בכל פרוייקט השתתפו לא מעט נגנים שהיו מגיעים ארצה במיוחד מאירופה בשביל לנגן באנסמבל. זה תמיד ריגש אותי – כל פרוייקט הפך ל"מפגש חברים מרגש". כיום, מרבית נגני האנסמבל גרים בארץ, ורק בודדים מגיעים מאירופה לנגן באנסמבל באופן קבוע. לעומת זאת, כשהאנסמבל נוסע להופיע בחו"ל, ובמיוחד באירופה – תמיד ישנה קבוצה גדולה יותר של נגנים שגרים באירופה, אשר מצטרפים לאנסמבל לנסיעה. וכך נוצר מצב שמה שהיה פעם "מפגש מרגש בכל פרוייקט בארץ", שלכבודו התאספו נגנים שגרים באירופה, הפך להיות "מפגש מרגש בכל פרוייקט בחו"ל", שלכבודו מתקבצים הנגנים מרחבי אירופה. כך יהיה מחרתיים, ביום שני, כשהאנסמבל יופיע בקלגנפורט באוסטריה במסגרת סדרת קונצרטים בקונצרטהאוס של קלגנפורט. הערב תצא מהארץ לוינה קבוצה אחת של נגנים, מחר בבוקר יצטרפו אליה נגנים שיגיעו מלייפציג, ברלין, באזל ותל אביב, ויחד ניסע כולנו לקלגנפורט, שם נפגוש נגנים נוספים שיגיעו מפראג, מילאנו ומקלגנפורט עצמה (כמו האבובן הראשון שלנו ניר גבריאלי, שכיום מכהן כאבובן ראשון בתזמורת האופרה בקלגנפורט).

שלשום קיימנו בארץ חזרת הכנה, בהרכב חסר וללא הסולן. למדנו את התכנית, עברנו על היצירות, והבאנו אותן למצב שעם התוספת של המצטרפים מאירופה, בזמן מאד קצר ניתן יהיה להגיע מוכנים לקונצרט.

עם האנסמבל יופיע כסולן הצ'לן עמית פלד, שינגן את וריאציות רוקוקו של צ'ייקובסקי ואת "קדיש" של מרק קופיטמן. עוד ננגן את האדג'יו למיתרים של ברבר ואת הסימפוניה מס' 29 של מוצרט.

עמית פלד, מעבר להיותו חבר קרוב שלי כבר למעלה מ-20 שנה, הוא גם אחד מהאנשים הבודדים שתמכו בי וסייעו לי בהקמת האנסמבל ב-2001. הוא האמין שיש לזה סיכוי להצליח, ונתן לי הרבה כוח לעשות את זה וללכת על הפרוייקט הזה, פרוייקט שבמציאות הישראלית של 2001, כשתזמורות והרכבים מוסיקליים רבים התפרקו, נקלעו למשברים כלכליים, ופשטו רגל, היה נראה כרעיון די משוגע.

 

הקפצה בתזמון מושלם

למוסיקאי שגר בארץ, נסיעה להופיע באירופה היא עניין הרבה יותר מורכב מאשר למוסיקאי שגר באירופה. בתוך אירופה, נסיעה בין ארצות, בין אם ברכבת ובין אם בטיסה, היא נוחה ומהירה, ולפעמים נסיעה למדינה שכנה יכולה לקחת רק שעתיים-שלוש ברכב או ברכבת. מהארץ, לעומת זאת כל נסיעה לאירופה מחייבת טיסה, לפעמים עם קונקשן ארוך, והרבה התארגנות. לכן, כשקיבלתי הזמנה לפני כשבועיים להופיע בקונצרט בסלובקיה עם הסינפונייטה הסלובקית, במקום מנצח יפני שביטל את הגעתו, הייתי מאושר שזה יצא בדיוק בסמוך למועד הקונצרט של האנסמבל באוסטריה. כך, למעשה, קיום הקונצרט התאפשר עבורי, ללא התארגנות מיוחדת וללא השקעה של זמן, אנרגיה וכסף. נסיעה מוינה לז'ילינה שבסלובקיה אורכת כשלוש שעות בלבד. לכן, בבוקר המחרת של הקונצרט שלנו בקלגנפורט נציג של הסינפונייטה הסלובקית יאסוף אותי מוינה ויסיע אותי לסלובקיה. עוד באותו אחה"צ אקיים את החזרה הראשונה שלי שם (היא היתה אמורה להתקיים בבוקר אך נדחתה לאחה"צ כדי שאספיק להגיע), וכעבור יומיים אופיע שם בקונצרט. בקונצרט בסלובקיה אבצע את הפתיחה קוריאולן של בטהובן, קונצ'רטו לצ'לו של היידן, עם צ'לן יפני, וסימפוניה מס' 4 "האיטלקית" של מנדלסון.

 

ביקור חוזר בקוריאה, והפעם עם האנסמבל

לפני כשנתיים ניצחתי על הפילהרמונית של בוסאן (דרום קוריאה) במסגרת פסטיבל שהתקיים בעיר. בקיץ הקרוב אסע לשם שוב, אך הפעם הנסיעה לשם תהיה עם האנסמבל כולו, ובהרכב גדול. האנסמבל הוזמן להיות תזמורת הבית של הפסטיבל, ויופיע בארבעה קונצרטים עם ארבע תכניות שונות. משמח אותי מאד, גם שהוזמנתי לשם שוב, ובמיוחד שתהיה לי האפשרות להביא לשם את האנסמבל ולחשוף אותו לקהל הקוריאני החם והאוהד. הנה ביצוע הפרק הראשון מהקונצ'רטו לקלרינט של ובר, מההופעה שלי שם עם הפילהרמונית של בוסאן ב-2017, עם קלרניטן צעיר מאורוגוואי.

 

 

הסולן שיופיע

ונציה, בואנוס איירס, רוסיה, כינור, מנדולינה והפתעות

מעברים חדים והרבה יצירות קצרות בקונצרט לא שגרתי

קובי רובינשטיין

את עונות השנה של ויולדי כל חובב מוסיקה יכול לשמוע בהרבה קונצרטים ברחבי הארץ והעולם, ובתדירות גבוהה, עם תזמורות שונות ובהרכבים שונים.  גם באנסמבל סולני תל אביב אנחנו מכינים עכשיו (ולמעשה כבר ביצענו פעם אחת בשבוע שעבר) קונצרט של עונות השנה. אבל הקונצרט הזה יהיה יוצא דופן ולא שגרתי. בקונצרט הזה לא נבצע את עונות השנה של ויולדי ברצף, אלא בין העונות נבצע עונות שנה של מלחינים אחרים – "עונות השנה בבואנוס איירס" של פיאצולה והעונות של צ'ייקובסקי. הבדל משמעותי נוסף – תפקידי הסולו בעונות השנה של ויולדי לא יבוצעו אך ורק בכינור כמקובל, אלא מידי פעם תפקיד הסולו יבוצע במנדולינה. וכך ייווצר ערב מאד מיוחד שבו נקפוץ מויולדי לפיאצולה ולצ'ייקובסקי, ובחזרה לפיאצולה ולויולדי, נעבור מכינור למנדולינה, וגם נפגיש את שני הכלים הסולניים יחד לביצוע לא שגרתי של הקונצ'רטו לשני כינורות של ויולדי בכינור ובמנדולינה. לסיום נבצע כמה יצירות מוכרות של פיאצולה, כמו הליברטנגו המפורסם. הקונצרט כולו יבוצע ברצף אחד, ללא הפסקה, וכל הקטעים בו קצרים (אין בו אף יצירה שאורכה יותר מ-12 דקות).

את התכנית הזאת ביצענו כבר, כאמור, לפני כשבוע בגוש עציון, והיא זכתה להצלחה גדולה.

הסולנים בקונצרט יהיו הכנר קובי רובינשטיין, שהוא הכנר הראשי שלנו, ונגן המנדולינה יקי ראובן.

יקי ראובן ואני עם האנסמבל

את יקי אירחתי כסולן עם האנסמבל כבר מספר פעמים בעבר. בפעם הקודמת שזה קרה גם הצטרפתי אליו בכינור וביחד ביצענו את הקונצ'רטו לכינור ולמנדולינה של ויולדי. הנה הפרק הראשון מהביצוע ההוא מדצמבר 2015. את הוידאו צילם וערך אלון הראל.

הקונצרטים יתקיימו במוצ"ש הקרוב, 16.3.2019 בחיפה (אודיטוריום רפפורט, 20:30), ביום א', 17.3.2019 בת"א (אודיטוריום הקונסרבטוריון הישראלי, 20:30), וביום ג' 19.3.2019 בעכו (הקונסרבטוריון העירוני, 19:00). לרכישת כרטיסים לתל אביב לחצו כאן. קוראי הבלוג יכולים ליהנות מכרטיסים מוזלים לתל אביב במחיר של 80 ש"ח בלבד עם קוד 1218.

 

קהל חם, מרקים חמים והרבה חוויות

סיימנו את סדרת הקונצרטים שלנו בגוש עציון לעונה זו. זו היתה העונה הראשונה שבה הופענו עם סדרת קונצרטים מלאה בגוש עציון, וזכינו שם להצלחה גדולה, לקהל חם ואוהד, ולתגובות נלהבות. שלושת הקונצרטים שלנו שם – עם שלמה גרוניך, עם ליאה ז'ו, ועונות השנה, היו מול קהל רב, וזכינו שם לחוויות נפלאות (המרקים החמים, הפינג פונג ופיסות השלג הם רק חלק מהחוויות שהיו לנו שם). הרבה תודות מגיעות למנהלת האמנותית והמפיקה של סדרת הקונצרטים שלנו שם סימה גל, שנתנה לנו להרגיש נפלא ואירחה אותנו בצורה נהדרת, ולמרות הנסיעות הארוכות תמיד הגענו לשם עם הרבה שמחה. מקוים לחזור לשם גם בעונה הבאה.

האנסמבל עם שלמה גרוניך בגוש עציון, דצמבר 2018

דור הולך ונעלם

אליעזר בלשה ז"ל

 

עם אסתר בלשה ז"ל היה לי קשר במשך קרוב ל-20 שנה. ראשית היכרותנו היתה כשהיא הדריכה אותי בהרכבים קאמריים במגמת המוסיקה בבית הספר לאמנויות ויצ"ו חיפה. היא היתה מורה מסורה, עם הרבה להט ואהבה למוסיקה ולתלמידיה. בהמשך נפגשנו די הרבה כאשר ניגנתי מוסיקה קאמרית עם פסנתרנים שלמדו אצלה. אחר כך, כאשר הייתי מנצח הבית בתזמורת חיפה והיא היתה בועדה המוסיקלית של התזמורת. גם עם תזמורת חיפה יצא לי לא פעם לנצח על קונצ'רטי לפסנתר בנגינה של תלמידיה כסולנים. במהלך היכרותנו היכרתי גם את בעלה אליעזר שנהג להצטרף אליה לקונצרטים. כשהקמתי את סולני תל אביב ב-2001, אסתר בלשה היתה מגיעה כמעט לכל הקונצרטים, והיא הפכה מהר מאד ל"אוהדת" ותומכת נלהבת של האנסמבל. ב-2006, לאחר פטירתה, במפגש עם בעלה אליעזר ובנותיהם, החלטנו להנציח את שמה של אסתר בקונצרט שנתי של האנסמבל. מאז, בכל שנה, אנחנו פותחים את עונת הקונצרטים שלנו בקונצרט על שמה של אסתר בלשה ז"ל. כמובן שעם השנים, הקשר שלי עם אליעזר ומשפחתו התהדק. בנוסף, לפני מספר שנים הצטרף לאנסמבל נגן האבוב ניר גבריאלי, שהוא הנכד של אליעזר ואסתר, וניגן באנסמבל באופן קבוע עד שנסע לאירופה ללימודים. אליעזר ומשפחתו הפכו לתומכים קבועים ונלהבים של האנסמבל, והגיעו למרבית הקונצרטים. בקונצרט פתיחת העונה הזו, על שמה של אסתר בלשה ז"ל, שהתקיים באוקטובר 2018, פגשתי את אליעזר בלשה בפעם האחרונה. הוא הגיע כבר על כיסא גלגלים ועם מטפל צמוד, ומצבו הרפואי כבר לא היה כמו בעבר. זה היה הקונצרט האחרון שבו הוא נכח בחייו. לפני מספר שבועות, בגיל 95, הוא נפטר. בהלוויה שלו נאמרו דברי הספד נוגעים ללב ומרגשים, שציירו את דמותו בדיוק כפי שהכרתי אותו – איש יוצא דופן, חם, איש משפחה, אוהב תרבות, אמנות ומוסיקה, מאד יסודי ומאד פרקטי, ובעיקר אדם שהיה נעים להיות בחברתו. בקונצרט הקרוב של האנסמבל – עונות השנה – אקדיש לזכרו של אליעזר את הביצוע של "אוקטובר" (שיר סתיו) של צ'ייקובסקי. יהי זכרו ברוך.

סל מטורף מכל המגרש – בטניס

על עיסוקי כטניסאי חובב ועל אימוני הטניס שלי אני לא מספר הרבה, בעיקר כי אין הרבה מה לספר. בילדותי התאמנתי בטניס באופן קבוע, השתתפתי בתחרויות, שיחקתי גם כמה שנים בליגה, ולפני כ12 שנים חזרתי לשחק ולהתאמן. בשנים האחרונות אני מתאמן באופן קבוע אצל מי שאימן אותי בילדותי, אמנון כסיף (שהוציא כמאמן כמה טניסאים ישראליים בכירים בהם יוני ארליך, תומר דנק, ליאור מור ואחרים, עם כולם אגב התאמנתי ושיחקתי בילדותי). האימונים מאד מהנים, ואני עושה מאמצים גדולים להתמיד. לפני כשבועיים באימון טניס רגיל, כשאנחנו מתמסרים מהקו האחורי, קרה דבר מדהים שלצערי הרב לא צולם (כי בד"כ אין מה לצלם כשאני משחק טניס) כך שאין לי שום דרך להוכיח שהוא אכן קרה… התמסרנו מהקו האחורי עם הכדור האחרון שנשאר בסל, ואחרי כמה מסירות החטאתי את הכדור בהחטאה "מעצבנת". בשלב הזה באימון בד"כ אוספים את הכדורים ומביאים אותם אל הסל הריק. אבל בגלל שלא רציתי לסיים בכזאת החטאה "מעצבנת", אז מיד, במקום לאסוף את הכדורים ביקשתי מאמנון להתחיל עוד כדור, כי היה לי אחד בכיס. הוא הסכים, אבל סל הכדורים הריק כבר היה בתוך המגרש (ולא מאחורי הקו האחורי כמו בדרך כלל) כי הוא כבר הכין אותו לאיסוף. התחלנו להתמסר עם הכדור הרזרבי שהחזקתי, ואחרי כמה מסירות לכל כיוון יצא לי כדור גבוה ולא בכיוון, והבנתי שעכשיו סופית אני הולך לאסוף את הכדורים. עקבתי במבטי אחרי הכדור הגבוה ולאט לאט אני מבחין איך בדרכו מטה הוא מתקרב לכיוון סל הכדורים הריק. באופן מדהים ולמרות סיכוי אפסי שדבר כזה יקרה (במיוחד לאור העובדה שבד"כ הסל בכלל לא נמצא בתוך המגרש), הכדור צלל ישר לתוך הסל. שנינו נדהמנו, אני צעקתי "וואו" כלא מאמין, רצתי לצד השני של המגרש לראות שאכן יש שם כדור אחד, זה שחבטתי מצידו השני של המגרש. אז אמנם גם הכדור הזה הסתיים בהחטאה "מעצבנת" שלי, אבל עם סל מדהים ממגרש שלם. רגע מיוחד לשמור ולנצור בזיכרון – לעצמי בלבד.

 

 

 

ילדה מעולם אחר

קצת קשה לסכם במילים פרוייקט כמו זה שהיה לנו עם ליאה ז׳ו. חווינו יחד כל כך הרבה חוויות, רגעים מרגשים, מצחיקים, מלחיצים. יצרנו הרבה מוסיקה בפני קהלים גדולים, מגוונים ונלהבים, ובעיקר נהנינו מנגינתה המדהימה ואישיותה הכובשת של ליאה ז׳ו בת ה-12.

ילדה מעולם אחר

היו רגעים ששכחתי שעומדת לצידי סולנית שהיא ילדה בת 12. פרט למראה החיצוני שלה, משום בחינה ליאה ז׳ו היא לא ילדה. האישיות שלה בוגרת, ההבנה המוסיקלית שלה היא כמו של אמנית בשלה, היכולת הכנרית שלה פנומנלית, יש לה הבעה מוסיקלית, אמירה אישית, יכולת ריכוז בלתי רגילה, חוש הומור, ואהבה אמיתית לעשייה מוסיקלית. קל מאד ללוות אותה, הכל מאד ברור וטבעי בנגינה שלה, וגם כיף לעשות איתה מוסיקה. היא ניגנה איתנו מצד אחד יצירות וירטואוזיות כמו הפנטזיה על נושאים מכרמן של וקסמן והרונדו קפריצ׳יוזו של סן סנס, ומצד שני יצירות ליריות כמו הסרנדה המלנכולית של צ׳ייקובסקי ומנגינת הנושא מרשימת שינדלר, וגם קונצ׳רטו תובעני וגדול של מוצרט – מספר 5. ובכל אלה היא הרשימה מאד בכל צליל ובכל פראזה שניגנה.

ליאה ז׳ו עם האנסמבל בגוש עציון

במהלך הקונצרטים איפשרנו לקהל גם לשאול אותה שאלות, ובכל קונצרט אכן היו כמה שאלות, לרוב אותן שאלות – מאיזה גיל היא מנגנת וכמה שעות ביום היא מתאמנת. גם התשובות שלה היו מאד בוגרות ומעניינות, ובמיוחד היא הפתיעה בתשובתה לשאלה השנייה (שעות האימון) – כשהיא אמרה שהיא מתאמנת לפי מטרות ולא לפי שעות. כשהיא משיגה את המטרה היא מסיימת להתאמן, גם אם זה לוקח 10 דק' או 30 דק' בלבד. אבל המקסימום שלה – 3 שעות! ממש שונה ממה שניתן לדמיין אצל "ילד הפלא" הטיפוסי, שהוריו לוחצים עליו להתאמן 5 שעות כל יום ודוחפים אותו להופיע כמה שיותר על מנת שיביא להם כבוד. כאן מדובר בילדה שמנגנת מתוך אהבה אמיתית ולהט אמיתי למוסיקה, אוהבת את הכינור ואת המוסיקה, אבל אוהבת גם את החיים ומתעניינת גם בהרבה דברים אחרים.

ליאה ז׳ו מודה לקהל הרב שמילא את אולם הקונסרבטוריון בת"א

הקונצרטים שלנו איתה עוררו הרבה התעניינות גם בתקשורת, והיו הרבה כתבות וראיונות לקראתם גם בעיתונות וגם ברדיו ובטלביזיה.

ראיון בעכו למגזין הערוץ המקומי עכו-נט

ראיון עם קובי מידן למגזין "סוכן תרבות"

הנה התכנית "סוכן תרבות" עם קובי מידן שבה הכתבה עם ליאה ז׳ו ועם האנסמבל, החל מדקה 16:06

 

סדרת גיבוש

כשמנגנים יחד במשך שבועיים ונפגשים כמעט כל יום, באולם החזרות, בנסיעה משותפת באוטובוס או על הבמה – זה משפר, מגבש ומחזק את התזמורת, גם מבחינה מקצועית, ולא פחות חשוב – מבחינה חברתית.

כך היה בפרוייקט הזה. צברנו הרבה חוויות יחד, עברנו תהליך והתקדמות יפה עם כל אחת מהיצירות בתכנית, והתגבשנו הן כקבוצה והן כאנסמבל. היצירה של אדיר לוי "מוזיקה על ים ואדמה", שאותה ביצענו בבכורה עולמית, עברה תהליך ממש מדהים, והתקדמה מביצוע לביצוע. השיא היה בקונצרט בתל אביב, שם הביצוע של היצירה הגיע לרמה גבוהה ביותר. בכלל, היצירה הזו זכתה לתגובות נלהבות מאד מהקהל, וגם לאנסמבל זו היתה חוויה מיוחדת לעבוד עליה ולנגן אותה.

נגני האנסמבל עם המלחין אדיר לוי ברגע מחוייך במיוחד

שלג, פינג פונג ומרק חם

הקונצרט שלנו עם ליאה ז׳ו בגוש עציון היה בסכנת ביטול בגלל השלג הכבד שהיה צפוי לרדת ביום הקונצרט. למזלנו, עיקר השלג ירד בלילה שלפני ועד הקונצרט הוא נמס, וביום הקונצרט הכניסה לגוש עציון כבר היתה פתוחה וניתן היה לקיים את הקונצרט כמתוכנן. כשהאוטובוס הוריד אותנו בפתח האולם באלון שבות היו עדיין שרידי שלג על הכביש, וזה כמובן גרם להתרגשות אצלנו. בכל זאת, לא כל יום רואים (שרידי) שלג…

כשנכנסנו לפואייה של האולם ההתרגשות גברה – בכל שטח הפואייה היו שולחנות פינג פונג, כדורים ומטקות. כמובן שכל הנגנים, וגם הסולנית ליאה ז׳ו ואני, מיד התחלנו לשחק, וזה שחרר את כולנו.

ואם זה לא הספיק, אחרי כל אלה עוד קיבלנו מרק חם וטעים מהמארחת שלנו ומנהלת סדרת הקונצרטים סימה גל. זו היתה ללא ספק קבלת פנים מושלמת, שגרמה לכולנו להתחיל את חזרת הבלאנס עם הרבה אנרגיה וחיוך.

החלפת יצירה בהתראה קצרה

חוויה דרמטית ובלתי צפויה היתה לנו לפני הקונצרט בחיפה, שהיה הרביעי מתוך הסדרה של ששת הקונצרטים. מסיבות שאינן תלויות בנו, נאלצנו ברגע האחרון לשנות את אחת היצירות – הפנטזיה של וקסמן על נושאים מתוך האופרה כרמן לכינור ותזמורת. זאת לאחר שכבר הקדשנו ליצירה חלק מזמן החזרות ואף התחלנו להופיע איתה. וכך הגענו למצב, שעל הבמה בחזרת הבלאנס הקצרה שלפני הקונצרט בחיפה עשינו עם ליאה ז׳ו חזרה ראשונה (ואחרונה) על הרונדו קפריצ׳יוזו של סן סנס, ב-30 דקות בלבד. כמובן שגם ליאה ז׳ו ניגנה בעבר את היצירה ואפילו הופיעה ביחד איתנו בקיץ האחרון עם יצירה זו בגאלה של קשת אילון. אבל עדיין, להתכונן בהתראה קצרה שכזו, וללמוד שוב את היצירה יחד, ומיד להופיע איתה מול קהל, זו משימה לא פשוטה, לא לסולנית ולא לתזמורת ולי. את הביצוע בחיפה אפשר לומר ש"הצלחנו לעבור בשלום", ולמחרת בתל אביב זה היה כבר ביצוע מבריק וסוחף של ליאה, עם ליווי מוקפד ומדוייק של התזמורת. זה היה בהחלט מאורע יוצא דופן ומאד לא צפוי, אבל החלפת יצירות ברגע האחרון זה כמובן חלק מהמקצוע, והפעם כולנו חווינו את זה על בשרנו.

הנה ביצוע הרונדו קפריצ׳יוזו מהקונצרט שהתקיים בתל אביב

 

תגובות נלהבות ושבחים בלתי פוסקים

עכשיו, כשסדרת הקונצרטים הסתיימה, ואחרי שנפרדנו מליאה ז׳ו ומאמה שהיו איתנו יחד במשך כמעט שבועיים, אפשר להסתכל בהנאה על התגובות הנפלאות לקונצרטים. הנה כמה תגובות שפורסמו ברשתות החברתיות:

מדהים, מדהים! הנאה צרופה!

היה מהמם. תודה רבה רבה.

Thank you for an amazing evening

Superb! Bravo! Leia is getting to be better and better, warms my heart

תענוג לבוא לקונצרט בו יש מעין רב שיח עם הקהל בנינוחות ושלווה.
!הדור הצעיר מתחבר למוסיקה בקלות רבה יותר, כשזו מוגשת לו בגובה העיניים
הומור קליל בין הקטעים כמו משב רוח קל

מעבר למוסיקה המצוינת, אני נהנית מהפירגון של חברי האנסמבל לחברים האחרים ולאורחים.

אז זו גם ההזדמנות שלי להודות מכאן לקהל הרב שמילא את האולמות בכל ששת הקונצרטים, תמך, פרגן ונתן לנו אנרגיות להיות במיטבנו.

פרידה ומסיבה מאולתרת לסיום

מכיוון שזה היה באמת פרוייקט מיוחד ויוצא דופן שבו התזמורת, הסולנית ואמה, המלחין אדיר לוי, המפיקה שלנו ואני בילינו יחד במשך שבועיים, ואחריו כל אחד התפזר לדרכו, החלטנו לעשות ארוע קטן לסיום. בהפסקת הקונצרט האחרון, שהתקיים באשקלון, התכנסנו כולנו לצילום משותף, מילות תודה, ברכות, עוגה וחיבוקים. וכך הסתיים לו פרוייקט בלתי נשכח, שהיה אחד מהשיאים שלנו העונה.

 

 

חשמל באולם

חוויה חד פעמית

החוויה בפרוייקט עם אנדראס שול היתה בלתי נשכחת. כולנו נהנינו מאד מכל התהליך: גם מהתכנית היפה והמגוונת, גם מהעבודה המשותפת עם אנדראס, מהשירה הנפלאה שלו, מהאוירה בחזרות, וגם מהעבודה באנסמבל שהיתה מאד מעמיקה, וברמות הגבוהות ביותר. בכל החלק הראשון של התכנית, שהיה בארוקי לגמרי, האנסמבל נשמע מאד מגובש ומלוטש. הנגנים ניגנו עם קשתות בארוק, והצליל היה פריך, עם ארטיקולציה ואופי ריקודי בפרקים המהירים. הנגינה היתה מאד "בארוקית", כאשר עיקר ההבעה הושגה באמצעות יד ימין (ארטיקולציה, מהירות קשת) ולא באמצעות יד שמאל (ויברטו). בקונצ'רטו גרוסו של הנדל, הסולנים היו קובי רובינשטיין וצ'זרה זנפיני בכינורות וגיא אילון בצ'לו.

בשתי האריות של הנדל ובקנטטה של ויולדי "חדלו, מעתה חדלו", היה תענוג ללוות את אנדראס. ההרגשה היתה שאנחנו יוצרים ביחד איתו סצנה דרמטית, והוא בקולו הצלול מביע את המוסיקה בצורה מושלמת. החלק השני של הקונצרט כלל יצירה אינסטרומנטלית שאני מאד אוהב, ונראה שגם הנגנים והקהל אהבו – מיניאטורות למיתרים של צינצדזה (מלחין גיאורגי). ביצענו שלוש מתוך המיניאטורות הרבות שהוא כתב. הן כתובות היטב לכלי קשת, המוסיקה מצויינת, ומאד אפקטיבית.

הקונצרט הסתיים בשירי עם בריטיים עם אנדראס, ואחריהם – קטע ההפתעה, שבו הפעם אנדראס שר בעברית את "שיר ערש" של אלתרמן/ארגוב בעיבודו של תום בר. בקטע הזה הצטרפה אל אנדראס בשירה שיר אורדו, שהצטרפה העונה לאנסמבל ככנרת. צפו בקטע ההפתעה.

הקונצרט בחיפה התקיים מול אולם כמעט מלא לגמרי. היה לנו הכבוד לארח בקונצרט את עינת קליש רותם, שאמנם זו לא היתה הפעם הראשונה שלה בקונצרט של האנסמבל, אך זו היתה הפעם הראשונה שלה כראש העיר החדשה של חיפה. בירכתי אותה מהבמה ואיחלתי לה הצלחה, ובסיום הקונצרט היא באה לברך את הנגנים ואת אנדראס.

לקונצרט בתל אביב כל הכרטיסים נמכרו מראש, ולכן ביום הקונצרט גם הגלריה שמאחורי הבמה נפתחה למכירה, וגם שם כל הכרטיסים נמכרו. כשהקונצרט החל ועליתי לבמה עם אנדראס – הרגשנו שהיה חשמל באולם. אנשים יושבים על המדרגות וממלאים כל פינה באולם, מחיאות כפיים סוערות ואפילו שריקות כמו במופע רוק. זה היה מאד מרגש, והלואי וימשיך כך גם בקונצרטים הבאים.

התגובות שקיבלנו משני הקונצרטים היו חמות מאד, הנה כמה מהן:

"חוויה חד פעמית!!! היתה חוויה מיוחדת! כל הקונצרט ובמיוחד אנדריאס שול היו מהממים! כמה נהדר, כמה צלול, כמה אנושי!"

"פיסגה!"

"אנסמבל מעולה. כשמו כן הוא – כל אחד מהנגנים הוא באיכות של סולן… כל קונצרט הוא חגיגה."

"מזמן לא נהניתי ברמה כמו שנהניתי אתמול, מזמן לא! התכנית היתה מדהימה: שאיפשרה להראות לא רק את הסולן אלא גם את התזמורת ואת המנצח! התזמורת נשמעה מצוין!"

 

עם הפנים לסין

עד כה, החוויות שלי עם סין לא היו מוצלחות במיוחד… קונצרטים שנקבעו לי שם בעבר בוטלו, התקשורת עם הסינים היתה לי תמיד קשה ובעייתית, ולא הצלחתי להגיע עדיין להופיע שם. אך בשבוע הבא, לראשונה, אם שום דבר לא ישתנה, אני אמור לנצח על תזמורת בסין – התזמורת הסימפונית של חארבין. הסולן שיופיע איתי שם יהיה הפסנתרן הסיני הנפלא ג'י יואן, שהופיע איתי כבר בעבר עם הפילהרמונית של בראשוב (רומניה), בקונצ'רטו לפסנתר של צ'ייקובסקי, ונפגשתי איתו שוב לפני שנה בקוריאה בקונצרט שלי שם עם הפילהרמונית של בוסאן.

ג'י יואן ואני בבראשוב, רומניה

הפעם אנחנו חוזרים לשתף פעולה בקונצ'רטו לפסנתר מס' 3 של בטהובן. עוד בתכנית, הפתיחה "אגמונט" של בטהובן, והסימפוניה מס' 2 של ברהמס.

אז הפעם, זה כנראה קורה באמת, ואני מקוה להמשיך לספר חוויות משם.

 

ליאה ז'ו מזמינה

בינואר הקרוב אנחנו מארחים את הכנרת המדהימה בת בה-11 ליאה ז'ו. הנה הזמנה אישית ממנה.

 

 

בלי כסף ובלי תקשורת

בהצלחה עינת

השינוי המיוחל הגיע – עינת קליש רותם נבחרה לראשות העיר חיפה. עינת קליש, המועמדת האנרגטית, השקולה, שיש לה המון ידע והבנה בתכנון ערים, ותכניות נהדרות לשינוי פני העיר חיפה, שבמשך 5 שנים היתה אופוזיציונרית לוחמת, גברה בפער עצום על ראש העיר המכהן ב15 השנים האחרונות יונה יהב. זהו הישג בלתי רגיל לעינת. היא השיגה אותו בזכות עבודה קשה, חוגי בית ופגישות יומיומיות עם תושבים, עבודת פרסום יעילה מאד בפייסבוק, כמות גדולה של תומכים, פעילים ומתנדבים (שהלכה וגדלה ככל שהבחירות התקרבו), תכניות טובות ומרשימות לעיר, והרבה לב ונשמה. לא היו לה הכלים שהיו ליונה יהב – התקשורת המפרגנת, הטייקונים ובעלי ההון, הכסף והקשרים, אבל כנראה שכסף ותקשורת זה לא הכל בחיים… בחירתה של עינת נוטעת הרבה תקוות לשינוי פני העיר חיפה, להפיכתה לעיר תיירותית משגשגת, מודרנית (ברלין הישראלית), עיר שתחזיר אליה את הצעירים הרבים שעזבו אותה בשנים האחרונות.

צפו בכתבה על עינת קליש ששודרה בחדשות מספר ימים לאחר בחירתה לתפקיד ראש העיר חיפה.

בהצלחה עינת!

 

מחכים לך אנדראס

בשבוע הבא זה קורה. אנדראס שול מגיע. שיתוף פעולה רביעי שלו איתנו, וההתרגשות גדולה. ויולדי, הנדל, ארוו פארט, סולחאן צינצאדזה, שירי עם בריטיים והפתעה. מוסיקה נפלאה ומגוונת. צפויה חוויה יוצאת דופן. מחכים לכם. יש עדיין כרטיסים לתל אביב במחיר מוזל של 175 ש"ח עד יום ראשון הקרוב בלבד, בקישור הזה, לחיפה ניתן לרכוש כרטיסים בטלפון 04-8363804. הכרטיסים אוזלים, מומלץ להזדרז.

אמשיך לעדכן כשהחזרות יחלו, בינתיים בואו נהנה משירתו של אנדראס באריה מתוך יוליוס קיסר אותה הוא ישיר איתנו בקונצרט – Aure, deh, per pieta

 

 

רוחות של שינוי

שובו של אנדראס

זמר הקונטרה טנור אנדראס שול חוזר אלינו, עם קולו היפהפה והזך ושירתו המוסיקלית. זו כבר הפעם הרביעית שאנדראס שול, מגדולי זמרי הקונטרה טנור בעולם מגיע לשיר איתנו, וההתרגשות, כמו בכל פעם – גדולה מאד. החוויה שבחזרות איתו, בעשייה המשותפת, בהחלפת רעיונות מוסיקליים, בעבודה מעמיקה – יוצרת תמיד הנאה גדולה אצל כולנו. וכמובן, הקהל תמיד ממלא את האולמות בקונצרטים איתו, ויוצא מגדרו מהתלהבות. מקוים מאד שכך יהיה גם הפעם.

התכנית שנבצע בקונצרטים עם אנדראס מגוונת מאד וכוללת בחלקה הראשון יצירות בארוקיות נהדרות של הנדל וויולדי: האריות Dove sei מתוך רודלינדה וAure, deh, per pieta מתוך יוליוס קיסר של הנדל, הקנטטה Cessate, omai cessate של ויולדי, וקונצ'רטו גרוסו אופ. 6 מס' 5 של הנדל. בחלק השני נבצע עם אנדראס את יצירתו של ארוו פארת My Heart is in the Highlands לקונטרה טנור ותזמורת, מיניאטורות לתזמורת מיתרים המבוססות על שירים עממיים גיאורגיים של צינצאדזה, ולסיום כמה שירי עם בריטיים לקונטרה טנור ותזמורת. צפויה גם הפתעה לסיום הקונצרט, כזו שלא כדאי להחמיץ!

כרטיסים לקונצרט בתל אביב עם אנדראס שול, ביום א' 25.11.2018 בקונסרבטוריון הישראלי למוסיקה, ניתן לרכוש בקישור הזה 

האזינו לפרק המסיים של הקנטטה Cessate, omai cessate של ויולדי, בביצוע של אנדראס שול עם האנסמבל מ2007.

התחלה חדשה ומרשימה

 

פתיחת העונה של האנסמבל היתה מרשימה ביותר. מול אולמות מלאים בחיפה, בתל אביב ובעכו, האנסמבל ביצע את הסימפוניה מס' 10 של מנדלסון ואת הקונצ'רטו לכינור ופסנתר של מנדלסון. שני הסולנים היו נהדרים. זה היה שילוב מאד מיוחד בין איתמר גולן, הפסנתרן הבינלאומי בעל הניסיון העשיר בשיתופי פעולה עם גדולי עולם, לבין הכנר הצעיר המצוין מיכאל שחם בן ה-15. הם ניגנו ביחד את הקונצ'רטו לכינור ופסנתר של מנדלסון, יצירה נהדרת שלא מרבים לבצע אותה, ולא ברור לי למה. השילוב ביניהם, וביניהם לבין האנסמבל, היה מצוין. האנסמבל פתח את הקונצרט בסימפוניה מס' 10 בסי מינור של מנדלסון, עוד יצירת נעורים נהדרת שלו. ביצירה זו השקעתי הרבה עבודה עם האנסמבל לגיבוש הצליל, הסגנון, האינטונציה, והבלאנס. העבודה היתה מאד יעילה ומהנה לכולנו, והתוצאה המצויינת בקונצרט הורגשה היטב גם אצלנו וגם בקהל.

בהפסקת הקונצרט בתל אביב קיימנו קבלת פנים והרמת כוסית חגיגית לעונה החדשה בהשתתפות הקהל. זה היה ארוע חשוב מאד. הוא יצר חיבור טוב בינינו לבין הקהל, והזדמנות עבור הנגנים ועבורי לדבר עם הקהל – דבר שלא קורה בד"כ בקונצרטים. ניצלנו את ההזדמנות הזו גם כדי למכור דיסקים ולצרף אנשים לחוג הידידים שלנו, שאותו הקמנו מחדש.

הקונצרט בעכו היה הפתעה משמחת מאד עבורנו. זו היתה למעשה פתיחתה של סדרה חדשה שלנו באולם הקונסרבטוריון בעכו. זה אולם מצוין, יש בו אקוסטיקה נהדרת ומאד נעים לנגן בו. הקהל מילא אותו, והגיב בתשואות רמות ונלהבות. גם שם זכינו לקהל חם ואוהד, וזה הוסיף גם לריכוז ולהתלהבות בנגינה של האנסמבל.

הרכב הנגנים המתגבש באנסמבל העונה, הוא מצוין. יש בו שילוב של נגנים ותיקים ובעלי ניסיון כמו הכנר הראשי המצוין שלנו קובי רובינשטיין, הויולנית הראשונה אליאנה לובנברג, הכנרת ליאה רייחלין, הכנר האיטלקי רפאל נגרי, וביחד איתם נגנים צעירים מצויינים, שחלקם ניגנו אצלי בצעירותם בתזמורות צעירות במסגרות שונות, ועכשיו הם נגנים בוגרים ומנוסים שכבר מכירים היטב אותי ואת הסגנון שלי. הפעם היו אלה הכנרות הצעירות שיר אורדו ויסמין חלפון, הויולן יואב יצקן והצ'לן בן שיבולת, וכולם השתלבו היטב באנסמבל.

פתיחת שנת הלימודים באקדמיה

השבוע התחלתי את שנתי השנייה כמורה לניצוח בביה"ס למוסיקה ע"ש בוכמן-מהטה באוניברסיטת תל אביב. גם השנה תלמידי סדנת הניצוח שלי יזכו לנצח "על רטוב" בשיעורים במשך כל השנה, על תזמורות שונות שאיתן אני עובד באופן קבוע, כולל אנסמבל סולני תל אביב. בשיעור הפתיחה שהיה השבוע שמתי דגש על כל נושא העבודה עם כלי הקשת – אפשרויות של קשתות שונות, מהירויות קשת שונות, איצבועים, ויברטו, וההשפעה של כל אלה על התוצאה המוסיקלית. זהו כמובן נושא חשוב מאד לכל מנצח שעומד מול תזמורת, והידע וההבנה בו הם קריטיים על מנת לשלוט בתזמורת. אני באופן אישי משתדל לכתוב לתזמורות שעליהן אני מנצח את הקשתות שלי בתפקידים, מראש, ואם לא מתאפשר לי לכתוב בתפקידים אז לפחות לכתוב הכל בפרטיטורה ולדעת בדיוק מה אני רוצה, על מנת ליישם במהירות במהלך החזרות. אחת המשימות של התלמידים תהיה לעשות אותו דבר בעצמם ביצירות שעליהן הם ינצחו. החזרה הראשונה שלהם תהיה בתחילת נובמבר עם אנסמבל כרמל בחיפה, ובה הם יעבדו על הפרק הראשון מהסרנדה של דבוז'אק ועל הדיברטימנטו ק.138 שלמוצרט.

חוויה בכפר של ויניאבסקי

 

לפני מספר שבועות נסעתי לפולין לנצח על התזמורת הפילהרמונית של חבל הסודטים, Filharmonia Sudecka. אמנם באופן קבוע התזמורת הזו עובדת ומופיעה בעיר ולבז'יך, שנמצאת לא רחוק מוורוצלאב, אבל כשהייתי שם, האולם שלהם היה עדיין בשיפוץ או בנייה מחדש, ולכן החזרות והקונצרטים שלהם בתקופת המעבר התקיימו בכפר הסמוך שצ'אבנו זדרוי. זהו כפר קטן ויפה, עם הרבה עצים וירוק, ומתגוררים בו בסביבות 5000 איש בלבד. המדהים הוא שבדיוק בכפר הזה, אחד מגדולי המלחינים והכנרים של פולין היה גר (לתקופות קצרות של טיפולים רפואיים) ומופיע – וזהו הנריק ויניאבסקי. הוא היה מופיע בדיוק באותו האולם שבו אני הופעתי, ופסלו ניצב בשדרה המרכזית של הכפר. בהחלט מרגש והיסטורי.

העבודה עם התזמורת הזו היתה מאד מהנה. הנגנים היו מאד פתוחים לרעיונות המוסיקליים שלי, ולמרות שהתכנית הורכבה כמעט בשלמותה מ"יצירות רפרטואר" – הסימפוניה "מן העולם החדש" של דבוז'אק והפתיחה האקדמית של ברהמס – הם השתדלו לנגן בדרך שלי, ולא "על אוטומט" כמו שהם רגילים. וכך, העבודה היתה מאד מעניינת ומרתקת – עשינו נסיונות של טמפים שונים, כיוונים שונים בפראזות, נסיונות לשנות את הבלאנס ולהוציא קולות שלא תמיד שומעים, וכמובן הרגלתי אותם בחזרות שזה יכול להשתנות מביצוע לביצוע ושהם צריכים להיות עירניים. בקונצרט היה ריכוז מצוין והתזמורת היתה מוכנה היטב. נהניתי מאד להוביל אותם ולקבל מהם תגובה טובה ושיתוף פעולה מלא. בקונצ'רטו לכינור של חצ'טוריאן, שבוצע בגרסתו לחליל (עיבוד של ז'אן פייר רמפל), עם הסולנית אילדיקו יוהאס, היה חשוב לי ולנגנים להיות מאד מרוכזים. יש שם הרבה שינויי טמפו, שינויי משקל, כניסות מבלבלות, וטמפים מהירים שצריך לשמור עליהם כדי להיות ביחד עם הסולנית. תרגלנו את זה היטב בחזרות, והרצנו מספיק פעמים על מנת להגיע עם ביטחון לקונצרט. סך הכל החוויה כולה היתה נהדרת, גם בחזרות, גם בקונצרט, וגם במקום היפה הזה.

רוחות של שינוי בחיפה

 

הבחירות לרשויות המקומיות תתקיימנה ביום שלישי הקרוב. בחיפה, לראשונה מזה 15 שנה, יש סיכוי ממשי לשינוי, והרבה דרמה סביב כל מערכת הבחירות בעיר. המועמדת המרכזית להתמודד על ראשות העיר מול יונה יהב, עינת קליש, נפסלה לפני כשבועיים מהתמודדות בשל עניין טכני (שיש סיכוי טוב שנעשה במתכוון ע"י מתחריה לראשות העיר), וגם עתירתה לבית המשפט המחוזי בחיפה נדחתה. היא עתרה לבג"ץ, ובינתיים כ-2000 מתומכיה הרבים הפגינו נגד פסילתה וקראו לבג"ץ לקבל את עתירתה. לפני מספר ימים בדיון שהתקיים בבג"ץ בירושלים (וגם אליו הגיעו רבים מתומכיה), היה מהפך – בג"ץ הפך את החלטת בית המשפט המחוזי והחזיר את עינת למרוץ, בצדק. עכשיו, כשחזרה למרוץ מחוזקת וגם זכתה לפרסום ארצי בזכות סיפור הפסילה, סיכוייה לזכות בבחירות טובים, והסקרים האחרונים אף מראים על מגמת התחזקות. במשך חמש וחצי שנים היא עבדה קשה מאד כחברה במועצה שישבה באופוזיציה, טיפלה בפניות של תושבים, נפגשה עם תושבים רבים, קיימה המון חוגי בית ומפגשים עם התושבים, ועשתה רושם של אחת שיכולה להביא שינוי לעיר. היא רכשה לעצמה תומכים רבים שהולכים אחריה, עובדים קשה ובהתנדבות למענה, וכפי שנראה, גם רבות מהרשימות המתמודדות למועצה מרגישות לאן נושבת הרוח והביעו תמיכה בעינת, כולל כאלה שבעבר תמכו ביהב. עינת לא מתחברת לטייקונים, אנשי עסקים, נדל"ניסטים וכו' – וניתן לראות זאת היטב בתרומות שהיא קיבלה לקמפיין שלה – הרבה מאד תרומות של אנשים פרטיים, תושבי חיפה, בסכומים קטנים של כמה מאות שקלים כל אחת. זאת בניגוד לתרומות של יונה יהב – הרבה פחות תרומות במספר, אך מרביתן בסכום המקסימלי המותר, של 5000 ש"ח, וחלקן הגדול מאנשים שאינם חיפאים בכלל – כל מיני אנשי עסקים ואינטרסנטים, שיונה יהב, אם ייבחר, יהיה חייב להם ולא לתושבי עירו. עינת היא גם מומחית בעניין תכנון ערים, אדריכלית במקצועה, ויש לה תכנית סדורה וברורה לגבי איך לשפר את העיר, בכל פרמטר ופרמטר.

למרות שמערכת הבחירות בחיפה התדרדרה לשיח ארסי ומכוער, עם הפצה של שקרים רבים בסמסים כנגד עינת קליש, אני חושב שהתושבים מבינים היטב שמי שרוצה שינוי בעיר חייב להצביע לה, אחרת הוא מחזק את יונה. אז ביום שלישי הקרוב, כל החיפאים יוצאים להצביע ובוחרים בעינת קליש לראשות העיר וברשימת "חיים בחיפה" למועצת העיר.