החוויה בפרוייקט עם אנדראס שול היתה בלתי נשכחת. כולנו נהנינו מאד מכל התהליך: גם מהתכנית היפה והמגוונת, גם מהעבודה המשותפת עם אנדראס, מהשירה הנפלאה שלו, מהאוירה בחזרות, וגם מהעבודה באנסמבל שהיתה מאד מעמיקה, וברמות הגבוהות ביותר. בכל החלק הראשון של התכנית, שהיה בארוקי לגמרי, האנסמבל נשמע מאד מגובש ומלוטש. הנגנים ניגנו עם קשתות בארוק, והצליל היה פריך, עם ארטיקולציה ואופי ריקודי בפרקים המהירים. הנגינה היתה מאד "בארוקית", כאשר עיקר ההבעה הושגה באמצעות יד ימין (ארטיקולציה, מהירות קשת) ולא באמצעות יד שמאל (ויברטו). בקונצ'רטו גרוסו של הנדל, הסולנים היו קובי רובינשטיין וצ'זרה זנפיני בכינורות וגיא אילון בצ'לו.
בשתי האריות של הנדל ובקנטטה של ויולדי "חדלו, מעתה חדלו", היה תענוג ללוות את אנדראס. ההרגשה היתה שאנחנו יוצרים ביחד איתו סצנה דרמטית, והוא בקולו הצלול מביע את המוסיקה בצורה מושלמת. החלק השני של הקונצרט כלל יצירה אינסטרומנטלית שאני מאד אוהב, ונראה שגם הנגנים והקהל אהבו – מיניאטורות למיתרים של צינצדזה (מלחין גיאורגי). ביצענו שלוש מתוך המיניאטורות הרבות שהוא כתב. הן כתובות היטב לכלי קשת, המוסיקה מצויינת, ומאד אפקטיבית.
הקונצרט הסתיים בשירי עם בריטיים עם אנדראס, ואחריהם – קטע ההפתעה, שבו הפעם אנדראס שר בעברית את "שיר ערש" של אלתרמן/ארגוב בעיבודו של תום בר. בקטע הזה הצטרפה אל אנדראס בשירה שיר אורדו, שהצטרפה העונה לאנסמבל ככנרת. צפו בקטע ההפתעה.
הקונצרט בחיפה התקיים מול אולם כמעט מלא לגמרי. היה לנו הכבוד לארח בקונצרט את עינת קליש רותם, שאמנם זו לא היתה הפעם הראשונה שלה בקונצרט של האנסמבל, אך זו היתה הפעם הראשונה שלה כראש העיר החדשה של חיפה. בירכתי אותה מהבמה ואיחלתי לה הצלחה, ובסיום הקונצרט היא באה לברך את הנגנים ואת אנדראס.
לקונצרט בתל אביב כל הכרטיסים נמכרו מראש, ולכן ביום הקונצרט גם הגלריה שמאחורי הבמה נפתחה למכירה, וגם שם כל הכרטיסים נמכרו. כשהקונצרט החל ועליתי לבמה עם אנדראס – הרגשנו שהיה חשמל באולם. אנשים יושבים על המדרגות וממלאים כל פינה באולם, מחיאות כפיים סוערות ואפילו שריקות כמו במופע רוק. זה היה מאד מרגש, והלואי וימשיך כך גם בקונצרטים הבאים.
התגובות שקיבלנו משני הקונצרטים היו חמות מאד, הנה כמה מהן:
"חוויה חד פעמית!!! היתה חוויה מיוחדת! כל הקונצרט ובמיוחד אנדריאס שול היו מהממים! כמה נהדר, כמה צלול, כמה אנושי!"
"פיסגה!"
"אנסמבל מעולה. כשמו כן הוא – כל אחד מהנגנים הוא באיכות של סולן… כל קונצרט הוא חגיגה."
"מזמן לא נהניתי ברמה כמו שנהניתי אתמול, מזמן לא! התכנית היתה מדהימה: שאיפשרה להראות לא רק את הסולן אלא גם את התזמורת ואת המנצח! התזמורת נשמעה מצוין!"
עם הפנים לסין
עד כה, החוויות שלי עם סין לא היו מוצלחות במיוחד… קונצרטים שנקבעו לי שם בעבר בוטלו, התקשורת עם הסינים היתה לי תמיד קשה ובעייתית, ולא הצלחתי להגיע עדיין להופיע שם. אך בשבוע הבא, לראשונה, אם שום דבר לא ישתנה, אני אמור לנצח על תזמורת בסין – התזמורת הסימפונית של חארבין. הסולן שיופיע איתי שם יהיה הפסנתרן הסיני הנפלא ג'י יואן, שהופיע איתי כבר בעבר עם הפילהרמונית של בראשוב (רומניה), בקונצ'רטו לפסנתר של צ'ייקובסקי, ונפגשתי איתו שוב לפני שנה בקוריאה בקונצרט שלי שם עם הפילהרמונית של בוסאן.
ג'י יואן ואני בבראשוב, רומניה
הפעם אנחנו חוזרים לשתף פעולה בקונצ'רטו לפסנתר מס' 3 של בטהובן. עוד בתכנית, הפתיחה "אגמונט" של בטהובן, והסימפוניה מס' 2 של ברהמס.
אז הפעם, זה כנראה קורה באמת, ואני מקוה להמשיך לספר חוויות משם.
ליאה ז'ו מזמינה
בינואר הקרוב אנחנו מארחים את הכנרת המדהימה בת בה-11 ליאה ז'ו. הנה הזמנה אישית ממנה.
באר שבע היא עיר שתומכת מאד בתרבות ומקדמת את נושא החינוך לאמנויות בכלל ולמוסיקה בפרט. העיר זכתה פעמיים בפרס שרת התרבות, וראש העיר מקצה משאבים רבים לחינוך לאמנויות ולמוסיקה. הקונסרבטוריון בבאר שבע, שאותו מנהל נגן המנדולינה יקי ראובן, הוא דוגמה מצויינת לכך. בשנים האחרונות הקונסרבטוריון מביא מוסיקאים מצויינים מרחבי הארץ ללמד שם. הקונסרבטוריון השקיע הרבה מאד בפרוייקט חינוכי מרגש שבמסגרתו אנסמבל סולני תל אביב חנך את תזמורת הקשתנים של הקונסרבטוריון לפני כשנתיים. והחל משנה זו, על אותה תזמורת קשתנים של הקונסרבטוריון בבאר שבע אני מנצח באופן קבוע, דבר שהתאפשר בזכות השקעה חריגה ויוצאת דופן של מנהל הקונסרבטוריון. עד עכשיו אני נהנה מאד מהעבודה עם הנגנים הצעירים שם, ואני זוכה לשיתוף פעולה נהדר הן מצידם והן מצד ההנהלה של הקונסרבטוריון. כתוצאה מכך התזמורת מתקדמת מאד יפה בחזרות, ובקצב מהיר מאד.
עם הילדים מתזמורת הקונסרבטוריון בבאר שבע, לפני שנתיים
אחד הדברים היפים בקונסרבטוריון הוא הקשר לתזמורת הסינפונייטה של באר שבע. מעבר לעובדה שהמבנים של הקונסרבטוריון ושל הסינפונייטה סמוכים זה לזה, קיים גם שיתוף פעולה בין הגופים.
כך למשל, בעוד כשבועיים אנצח על הסינפונייטה באר שבע בקונצרט שיוקדש לקונסרבטוריון. פרט לסימפוניה השביעית של בטהובן ולפתיחה מערת פינגל של מנדלסון, שאותם אבצע עם הסינפונייטה לבד, שני הסולנים שיופיעו בקונצרט הם נגנים מצטיינים בכינור ובצ'לו מתזמורת הקונסרבטוריון. בסיום הקונצרט תצטרף אל הסינפונייטה תזמורת הקונסרבטוריון לנגינה משותפת של הריקודים הרומניים של ברטוק. הערב כולו הוא ערב התרמה שהכנסותיו מיועדות לקונסרבטוריון באר שבע.
כמובן ששיתוף פעולה שכזה הוא מבורך ותורם רבות לקונסרבטוריון. הקשר המיוחד שלי עם מנהל הקונסרבטוריון יקי ראובן בא לידי ביטוי לא רק בעבודתנו החינוכית, אלא גם בשיתופי פעולה על במות הקונצרטים. לפני כשנתיים ביצענו ביחד עם סולני תל אביב את הקונצ'רטו לכינור ומנדולינה של ויולדי, כאשר עבורי זו היתה אחת מהופעותיי הבודדות כסולן בכינור. הנה הפרק השני מאותו ביצוע.
על חשיבות החינוך המוסיקלי
את תפיסתי בנושא חשיבות החינוך המוסיקלי חלקתי לא פעם כאן בבלוג, אך תמיד משמח אותי למצוא מאמרים נוספים המדברים על הנושא. הנה מאמר נפלא שמצאתי על נושא החינוך המוסיקלי וחשיבותו. כמה משפטים מתוך המאמר –
"בעולם של היום, חשיבותו של הידע כשלעצמו פחתה, ואילו מה שבאמת חשוב הם כישורי הלמידה: היכולת לאסוף מגוון רחב של נתונים, לחקור, להיות מוכן להתאמץ ולהתאמן גם כשלא פשוט, לחשוב בצורה עצמאית ויצירתית, להיות ביקורתי ולפתור בעיות. כישורים אלה מתפתחים במיוחד בלימודים ההומניים ובאופן מובהק – במוסיקה… מחקר שנערך באוניברסיטת מישיגן מצא כי מדענים מאופיינים בנטייה מובהקת לעיסוק במוסיקה כתחביב. נמצא כי מגמה זו חזקה במיוחד בקרב זוכי פרס נובל בתחומי המדעים (ר' הגרף למטה). במחקר אחר נמצא כי עיסוק אומנותי מפתח כישורים ההכרחיים להפתחות כמדען יצירתי… חוקרים מצאו כי מוסיקה מועילה לתלמידים בארבע קטגוריות עיקריות: (1) הצלחה חברתית והפחתת התנהגויות אלימות; (2) הצלחה בבית הספר, במיוחד בתחומי המדעים והמתמטיקה; (3) פיתוח אינטלגנציה; (4) הצלחה בחיים. למעשה, מוסיקה היא אחד המקצועות החשובים ביותר שניתן ללמד בבתי הספר מבחינה פיזית, רגשית, אינטלקטואלית, חברתית ורוחנית. חוקרי מוח מצאו כי נגינה בכלי מוסיקלי היא המקבילה המוחית להתעמלות לכל הגוף, שכן הנגינה מפעילה את מרבית המרכזים המוחיים…"
חזרתי מביקורי בפולין, עליו סיפרתי בפוסט הקודם, וישר נכנסתי לעבודה אינטנסיבית עם סולני תל אביב. בארבעה ימי חזרות היה עלינו להכין תכנית שכללה ליווי של שלושה סולנים צעירים, יצירה חדשה ותובענית של זיו קוז'וקרו, ואת הכריזנטמות של פוצ'יני. במהלך החזרות כבר היתה התרגשות מעצם השתתפותם של הסולנים הצעירים, ומנגינתם המצויינת.
הקדשתי את זמן החזרות עם הסולנים הצעירים גם כדי לתת להם ביטחון, להציע להם הצעות מוסיקליות, ולתאם איתם פרטים טכניים כמו למשל איפה הסולן מוביל ואיפה המנצח. כל אחד משלושת הסולנים קיבל זמן חזרות רב יחסית לזמן שמקובל לתת לסולן, זאת מכיוון שחלק מהמטרה היתה לתת להם את האפשרות לתרגל, להתקדם ולהרגיש חופשיים בנגינה עם תזמורת. נגינתם של השלושה מצויינת, אך נגינה עם תזמורת ועם מנצח דורשת תרגול קצת שונה, שניתן לבצע רק כשיש תזמורת ומנצח.
התוצאה לדעתי היתה מצויינת. גם האנרגיה בשני הקונצרטים היתה שונה מהאנרגיה שיש בקונצרטים רגילים למנויים. היה הרבה יותר קהל של "אוהדים" של הסולנים, היה גם קהל צעיר רב יחסית (במיוחד בחיפה, שם לשמחתי תלמידים ובוגרים רבים של זיו קוז'וקרו ושלי מבית הספר לאמנויות ויצ"ו חיפה ממשיכים להגיע לשמוע את האנסמבל, למרות שגם אנחנו וגם התלמידים הבוגרים כבר לא שם), היו הרבה מוסיקאים בקהל (קולגות של המורים ושל ההורים שבמקרה זה הם מוסיקאים בעצמם), ביניהם חיים טאוב, יוני רכטר, מיכה הרן, נטשה טדסון ועוד. כל זה כמובן השפיע על האנרגיה ועל מחיאות הכפיים בסיום כל יצירה.
שלושת הסולנים היו במיטבם בשני הקונצרטים, הנה כמה תמונות.
ליר וגינסקי בת ה-13 בוריאציות על נושא מקורי של ויניאבסקי (גבוה על מיתר סול). צילם טל גליק
עדן לורנצן בת ה-17 בקונצ'רטו לפסנתר ברה מינור של באך. צילם טל גליק
מוחמד אלשייך בן ה-14 בקונצ'רטו לפסנתר ק.449 של מוצרט. צילם טל גליק
מוחמד אלשייך משתחווה לקהל בסיום נגינתו (ולפני ההדרן)
שנת לימודים אקדמית ראשונה כמורה
שנת הלימודים האקדמית החלה בשבוע שעבר, וגם אני, החל משנה זו, לוקח בה חלק, כמורה לניצוח בקורס המשלב עבודה של הסטודנטים עם תזמורות במסגרת האקדמיה למוסיקה בתל אביב. העבודה עם סטודנטים לניצוח היא מאד מהנה, ואחרי שהתחלתי בינתיים רק בשיעורי ניצוח יחידניים ללא תזמורת, כבר בשבוע הקרוב תהיה לסטודנטים חזרה ראשונה עם תזמורת הקונסרבטוריון בגבעתיים, בהדרכתי. זהו קורס יוצא דופן שלא קיים למיטב ידיעתי במוסדות מוסיקליים דומים להשכלה גבוהה. היתרון הגדול שלו הוא שזה קורס מעשי. כפי שעבור הנגן – נגינה סולנית עם תזמורת דורשת תרגול ועבודה כסולן עם תזמורת, כך גם עבור המנצח – ניצוח על תזמורת דורש תרגול בניצוח על תזמורת (ולא רק על שני פסנתרנים במקרה הטוב). במהלך השנה הסטודנטים ינצחו באופן שוטף על תזמורות שונות, צעירות ומקצועיות, בהדרכתי. אחד הדגשים יהיה ניהול החזרות, מציאת פתרונות מהירים לבעיות טכניות בתזמורת עם התמקדות בעבודה עם קשתנים והכרת כלי הקשת. מצפה לזה מאד.
מהקונצרט בקוריאה
בחודש ספטמבר ניצחתי בקוריאה על התזמורת הפילהרמונית של בוסאן, בקונצרט שהיה שלב הגמר בתחרות בינלאומית של סולנים עם תזמורת. אחת המשתתפות, זמרת הסופרן הקוריאנית OH Ye Eun ביצעה את האריה מתוך אאידה של ורדי – Ritorna vincitor. לאחרונה קיבלתי את הוידאו, הנה הוא. אגב, הזמרת זכתה במקום השני בתחרות.
לאחר עבודת הכנה אינטנסיבית של התזמורת, ובמקביל, עבודת שיווק מצויינת ויחסי ציבור ברמה גבוהה, קונצרט הבכורה של התזמורת הסימפונית הצעירה חיפה ע"ש אליעזר החתי התקיים בסוף ינואר מול אולם מלא, במרכז קריגר בחיפה. וזה היה עוד בערב שבמקביל התקיים בו קונצרט של הפילהרמונית באודיטוריום חיפה. בהחלט הישג יפה!!! בקהל נכחו בין היתר עשרות בוגרים של התזמורת הסימפונית הצעירה ההיסטורית לדורותיה, שהגיעו עם בני משפחותיהם לחוות את תחייתה מחדש של התזמורת בה גדלו. גם בתזמורת עצמה ניגנו כמה מבוגרי התזמורת הצעירה, שנענו לבקשתי ובאו לחזק את התזמורת. עוד היו בקהל ביתו טלי וכמה מנכדיו של אליעזר החתי ז"ל.
זה היה ערב מרגש מאד. התזמורת היתה מוכנה היטב, וניגנה במלוא הריכוז, האנרגיה וההתלהבות. במהלך הביצוע של הסימפוניה הבלתי גמורה של שוברט היו כמה רגעים נפלאים, שמיימיים ממש. תענוג היה לעבוד ולנצח על התזמורת הזו. התגובות היו נלהבות מאד. במהלך הקונצרט הזמנתי לבמה את אחד מבוגרי התזמורת, עומר גולדשטיין, לספר קצת על החוויה המיוחדת שזו היתה לנגן בתזמורת הסימפונית הצעירה חיפה בניצוח אליעזר החתי.
ומה תכניותיה של התזמורת החדשה להמשך העונה? בשבוע הבא תשתתף התזמורת בצילומים לסדרת טלביזיה בהשתתפות איתי טיראן (שיגלם את מנצח התזמורת), ובסוף יוני יתקיים הפרוייקט המסורתי השנתי של התזמורת המשותפת חיפה-גבעתיים. בתכנית הקונצרט הזה סימפוניית "האפנר" של מוצרט, "כל נדרי" של ברוך, אריה מתוך "המלך הרועה" של מוצרט, ופרקים מתוך קונצ'רטו לפסנתר של מנדלסון, קונצ'רטו לקרן של מוצרט, ועוד.
נגינה מלאה השראה
בחודש פברואר התקיימו שני פרוייקטים של סולני תל אביב. בראשון ארחנו את הכנר הנפלא איתמר זורמן, שניגן ברגישות יוצאת דופן את הרונדו של שוברט ואת "רפסודיה וינאית" של קרייזלר. תענוג היה ללוות אותו, לשמוע מקרוב את הניואנסים המוסיקליים הרבים שלו, את הגוונים הרבים בצליל שלו, את הפיסוק היפה והטיימינג האמנותי שלו. זו היתה נגינה מלאה בהשראה ובדמיון, ויחד עם זאת ספונטנית מאד. לא היה צריך לדבר הרבה או לתכנן יותר מדי, הוא פשוט לקח את כולם ביחד איתו. חוויה! בחלק ההפתעה בקונצרט הצטרפה אל איתמר הכנרת הצעירה ליר וגינסקי בת ה-13, וביחד עם האנסמבל הם ביצעו את "נבארה" של סרסטה. זה היה אחד הקטעים המלהיבים והסוחפים בקונצרט, בזכות הנגינה המשובחת של שני הסולנים. יצירתה של נעמה פרל "עטרי" שבוצעה בבכורה עולמית התקבלה היטב על ידי הקהל, ובצדק. זו יצירה טובה מאד שכתובה היטב לתזמורת מיתרים, והביצוע היה טוב מאד. ברביעייה אופ. 80 של מנדלסון, שחתמה את הערב, היה כיף לכולם. זו יצירה שבה לכל נגן יש "מה לנגן", והמוסיקה נפלאה, דרמטית, לפעמים קודרת, לפעמים שירתית, לפעמים וירטואוזית. האנסמבל צלצל מצויין, במיוחד בקונצרט השני (בתל-אביב), והקהל קיבל אותו בהתלהבות.
בפרוייקט השני, כעבור מספר ימים, האנסמבל ניגן בניצוחו ובהובלתו של אנדרס מוסטונן האסטוני, בתכנית שרובה הוקדשה לי.ס.באך. לי אישית זה היה קונצרט מאד מיוחד, מכיוון שהופעתי בו כסולן בכינור, בנגינת הקונצ'רטו לשני כינורות של באך ביחד עם מוסטונן. זו היתה עבורי חוויה מיוחדת. אני לא מרבה להופיע ככנר, ולכן בכל פעם שזה קורה, זה מאוד מיוחד בשבילי. השקעתי הרבה באימון ובהכנה לנגינת הקונצ'רטו הכפול, ולשמחתי כבר בחזרה הראשונה יחד עם מוסטונן והאנסמבל הרגשתי נוח. הסגנון של מוסטונן, האנרגיה, הארטיקולציה, הקופצנות, הספונטניות, הדרמטיות בכל צליל – כל אלה מאוד מתאימים לסגנון הנגינה שלי (למעשה הוא הרבה יותר קיצוני ממני). היה מאד כיף, גם בחזרות וגם בקונצרט. הקונצרט כולו היה מלהיב מאד, והקהל שמילא את מרכז ענב בתל אביב הגיב בהתאם.
הקונצ'רטו לשני כינורות של באך עם מוסטונן
ימים של הצלחות לאוהדים שבעי אכזבות
להיות אוהד של הפועל רמת גן-גבעתיים (גם בכדורגל וגם בכדורסל) זה לא קל. יש המון אכזבות, המון הפסדים, כולל בדקות הסיום, המון מאבקים בתחתית, הרבה שנים בליגות נמוכות, ומעט מאד רגעי אושר ותהילה. אבל התקופה האחרונה היא תקופה טובה, שדווקא כיף להיות בה אוהד הפועל רמת גן. קבוצת הכדורסל, שהוקמה לפני שש שנים על ידי האוהדים, ועלתה שלוש ליגות בחמש שנים, הסתבכה בעונה שעברה במאבקי תחתית הליגה הלאומית, אך שרדה בסיומה. אבל העונה הקבוצה משחקת טוב, נראית טוב, מאומנת מאד, עם תלכיד שחקנים מצוין, ניצחה הרבה משחקים גם מול קבוצות צמרת, וכרגע נמצאת בצמרת הליגה הלאומית, ויכולה להיאבק על עלייה היסטורית לליגת העל. קבוצת הכדורגל, שגם היא משחקת בליגה הלאומית, נמצאת כרגע במקום השלישי וגם היא חזק במאבק על העלייה לליגת העל. אבל מה שמרגש במיוחד הוא הצלחתה של הקבוצה בגביע המדינה בכדורגל. הקבוצה עברה השבוע את שלב רבע הגמר במפגש כפול מול הפועל חיפה מליגת העל ועלתה לחצי הגמר. הלכתי למשחק הראשון מבין השניים, שהתקיים בחיפה לפני מספר שבועות. לצערי אני לא מרבה להגיע למשחקים, ובדרך כלל מתאפשר לי ללכת רק למשחקים קרובים אלי גאוגרפית. המשחק בחיפה היה חוויה. סיימנו אותו בתיקו 1:1 עם שער חוץ ענק ומרגש, שנתן הרבה תקוות לעבור את הקבוצה מליגת העל. והשבוע צפיתי בטלביזיה עם הרבה התרגשות במשחק הגומלין. אני בטוח שלמי שנכח במגרש העוצמות של ההתרגשות היו גבוהות יותר, אבל גם מול הטלביזיה – לראות את הקבוצה שלי מהליגה הלאומית מתמודדת כשווה מול הקבוצה מליגת העל, כובשת שער ראשון, אחר כך נשארת בעשרה שחקנים בעקבות הרחקה לא מוצדקת של שחקן, ואז בשיא המתח כובשת שוב ועולה ל2:0, זו היתה ממש אקסטזה. לקראת הסיום הפועל חיפה כבשה שער מצמק והפכה את דקות הסיום לסיוט שרק רציתי שיסתיים מבלי לספוג עוד שער. זה אכן הסתיים בניצחון ענק 2:1 ובעלייה של הפועל רמת גן לחצי הגמר. אושר גדול. חגגתי בסלון מול הטלביזיה בקפיצות, צעקות וריקודים, כשבתי בת השנה וחודשיים מסתכלת עלי ולא מצליחה להבין מה לא בסדר עם אבא שלה…
להפועל רמת גן יש היסטוריה מאוד מיוחדת בגביע המדינה. היא הקבוצה היחידה בארץ שזכתה בגביע כשהיתה בליגה השנייה (ב-2003). היא הקבוצה היחידה בארץ שזכתה בגביע בעונה שבה ירדה לליגה השנייה (ב2013), והיא אחת מתוך שתי קבוצות בלבד שהשתתפו ביותר מגמר גביע אחד ויש להן 100 אחוזי הצלחה במשחקי גמר הגביע.
אז עכשיו אנחנו חולמים על הישג שלדעתי אין דומה לו בעולם – שתי זכיות בגביע המדינה מהליגה השנייה. חצי הגמר יתקיים בתחילת אפריל, שוב בחיפה!
אוהדי הפועל רמת גן, השבוע ברבע הגמר
הרבה פסנתרים על במה אחת, ופרוייקט חינוכי עם סולנים צעירים
חודש מרץ צפוי להיות עמוס בארועים מוסיקליים עבורי. האנסמבל יופיע בקונצרטים הבאים למנויים ביחד עם מולטיפיאנו – הרכב הפסנתרנים בהובלת תומר לב. בפעם הקודמת שהם הופיעו איתנו, היו ארבעה פסנתרים על הבמה, לנגינת הקונצ'רטו של באך לארבעה פסנתרים. הפעם יהיו רק שלושה, והם ינגנו את הקונצ'רטו לשלושה פסנתרים של באך. עוד הם ינגנו אתצ "ארץ ארבע השפות" לשני פסנתרים ב-8 ידיים ולתזמורת מאת אריה לבנון, ועיבוד של תומר לב לשני פסנתרים ותזמורת לרונדו של שופן שנכתב במקור לשני פסנתרים. זו תמיד חוויה, ויזואלית ומוסיקלית, להופיע עם ההרכב הזה ועם כל הפסנתרים ביחד על הבמה. מצפה לזה מאד. עוד ננגן בתכנית את סויטת סנט פול של הולסט ואת הרביעייה מס' 8 של שוסטקוביץ'. תכנית גדושה, מגוונת ומאתגרת. הקונצרטים יתקיימו ב18 במרץ בחיפה וב19 במרץ בתל אביב. הנה הפרק הראשון מהקונצ'רטו לשלושה פסנתרים של מוצרט, מהפעם הקודמת ששיתפנו פעולה, ב2013.
ובהמשך החודש, עוד פרוייקט חינוכי שלנו עם סולנים צעירים יצא לדרך. במשך כל השנים אנחנו מעודדים מוסיקאים צעירים ונותנים במה לסולנים צעירים מצטיינים, הן בקונצרטים מיוחדים והן בקונצרטים למנויים. רק במהלך העונה שעברה היו לנו שלושה קונצרטים עם סולנים מצטיינים מקונסרבטוריון שטריקר בתל אביב. את העונה הנוכחית פתחנו עם שלושה סולנים צעירים, ביניהם הצ'לנית דניאל אקטע שהצטרפה אלינו לנסיעתנו לפולין. בקונצרט האחרון למנויים בחודש פברואר, כאמור, הופיעה איתנו בקטע ההפתעה הכנרת הצעירה ליר וגינסקי. ובסוף חודש מרץ יתקיים קונצרט מיוחד של האנסמבל, ע"ש לאה ויצחק לוין, במרכז למוסיקה ברעננה, ובו יופיעו חמישה סולנים צעירים עם האנסמבל. שניים מהם יקבלו גם מלגת הצטיינות של הקרן ע"ש לאה ויצחק לוין. בנוסף, נבצע בקונצרט יצירה של המלחין הצעיר עירד יוסף. כמו כן, נשלב בקונצרט נגני כלי נשיפה מצטיינים מתלמידי המרכז למוסיקה ברעננה שיצטרפו אל קשתני האנסמבל בשתי יצירות בתכנית. הקונצרט יתקיים במוצ"ש 25.3.2017, במרכז למוסיקה ברעננה. הנה פרסום הקונצרט.
לאחר הפסקה של כחצי שנה אני חוזר לכתוב בבלוג, וזה מרגש אותי. ויותר מכך, מרגשת אותי העובדה שמחר אני מתחיל תקופה אינטנסיבית וממושכת של חזרות וקונצרטים עם האנסמבל, ושיאה בקונצרטים באולמות הגדולים והמפוארים ביותר בדרום אמריקה, עם אחד מגדולי הצ'לנים בדורנו, מישה מאסקי, כסולן
הטיימינג שבחרתי לחזור לכתוב בבלוג אינו מקרי. האנסמבל עומד להתחיל עונה חדשה, ויותר מכך – חודש מלא בחוויות, וביניהן קונצרטים בארץ עם סולנים צעירים, קונצרטים בפולין עם סולנית צעירה, והשיא – סיור קונצרטים בדרום אמריקה עם הצ'לן מישה מאסקי. כל זה יקרה החל ממחר, וזו הזדמנות מצויינת עבורי לחזור לכתוב ולשתף את החוויות של האנסמבל ושלי בתקופה המרגשת הזו.
הצ'לן מישה מאסקי – ינגן איתנו בדרום אמריקה
אז מחר כאמור אנחנו מתחילים בחזרות, תחילה כמה ימים עם קשתנים בלבד, בתכנית שתכלול את הסרנדה למיתרים של אלגר, מוסיקת לילה זעירה של מוצרט, אנדנטה קנטבילה של צ'ייקובסקי, כל נדרי של ברוך (עם הצ'לנית בת ה14 דניאל אקטע כסולנית בקונצרטים בארץ ובפולין ואחר כך מישה מאסקי בדרום אמריקה), ועוד כמה יצירות למיתרים. בהמשך יצטרפו אלינו גם נגני כלי הנשיפה והטימפני לחזרות לקראת דרום אמריקה, כשבמרכז התכנית הסימפוניה הקלאסית של פרוקופייב והסימפוניה הראשונה של בטהובן.
הסימפוניה הקלאסית של פרוקופייב בביצוע מלפני 11 שנים
בנוסף, נכין את סימפוניית יופיטר של מוצרט ולא פחות מארבע יצירות לצ'לו ותזמורת שננגן עם מאסקי – קונצ'רטו לצ'לו של היידן בדו מז'ור, וריאציות רוקוקו של צ'ייקובסקי, כל נדרי של ברוך ונוקטורן של צ'ייקובסקי. יש המון חומר ללמוד, וזמן העבודה אינו רב. בנוסף, נצטרך בין לבין להגיע לשגרירויות של חלק מהמדינות שבהן נופיע על מנת להסדיר את קבלת ויזות העבודה לנגנים, וגם זה תהליך לא פשוט. ואם לא די בכך – יש לנו גם את קונצרטי פתיחת העונה בארץ, ממש לפני נסיעתנו. בקונצרטים האלה, שיתקיימו ב3 ו4 בספטמבר בחיפה ובתל אביב, נציין עשור לפטירתה של הפסנתרנית והמחנכת אסתר בלשה ז"ל, וניתן את הבמה לשני פסנתרנים צעירים זוכי תחרויות – ליאור ליפשיץ בן ה-12, תלמידו של דרור זמל בקונסרבטוריון שטריקר, ואמיר רון בן ה-15 שלומד אצל שרה טל בקונסרבטוריון גבעתיים. שניהם ינגנו קונצ'רטי לפסנתר של מוצרט – מס' 12 בלה מז'ור ומספר 9 במי במול מז'ור. סולנית נוספת שתופיע איתנו בקונצרטים אלה (וגם תיסע איתנו לפולין) היא כאמור הצ'לנית דניאל אקטע בת ה-14, שתנגן איתנו את כל נדרי של ברוך. בנוסף ננגן את הסרנדדה למיתרים של אלגר ואת אנדנטה קנטבילה של צ'ייקובסקי.
הצ'לנית הצעירה דניאל אקטע. תנגן איתנו בארץ ובפולין.
מחכה לנו הרבה מאד עבודה, המון יצירות ללמוד, הרבה קונצרטים וכמעט חודש שלם לבלות ביחד בארץ ובחו"ל (הנסיעה תחל בפולין, ומשם לפרו, צ'ילה, ברזיל וארגנטינה). אני בטוח שתהיינה לנו חוויות רבות מהתקופה הזו ואני מצפה לה מאד. אמשיך לעדכן "מהשטח" במהלך החזרות והקונצרטים.
שיתוף הפעולה עם הסולן נגן המנדולינה יקי ראובן היה מיוחד מאד. ההיכרות והחברות בינינו היא ארוכת שנים, והעבודה המשותפת איתו היא תמיד מקצועית מאד ולפרטי פרטים מצד אחד, ובאוירה טובה וחברית מצד שני. הפעם הרחבנו את שיתוף הפעולה שלנו גם לנגינה משותפת, כשלראשונה הופעתי עם האנסמבל כסולן בכינור, ביצירה שלא מבוצעת הרבה – קונצ'רטו לכינור ולמנדולינה של ויולדי.
הרבה חוויות נפלאות עברו על האנסמבל ועלי בשבוע האחרון. הפרוייקט למנויים שהסתיים ביום שני השבוע, היה אחד הטובים והמוצלחים שלנו. בקונצרטים נכח קהל רב והתגובות היו נלהבות וחמות. התכנית היתה נהדרת, היה בה שילוב של קונצ'רטי אינסטרומנטליים עם יצירות מקהלתיות, שילוב של מוסיקת בארוק מראשית המאה ה18 עם יצירה ישראלית מצויינת מהמאה ה-21 (פעמון האדמה של אייל באט). הרכב הנגנים היה איכותי מאד, הרכב שיש בו שילוב בין כמה נגנים מובילים מנוסים מעולים כמו הכנרים קובי רובינשטיין (הכנר הראשי שלנו) ואלה ואולין, הויולנית אליאנה לובנברג, לבין נגנים צעירים נפלאים שמנגנים טוב, משתלבים היטב באנסמבל, משקיעים ונותנים את המקסימום בחזרות ובקונצרטים. שיתוף הפעולה עם הסולן נגן המנדולינה יקי ראובן היה מיוחד מאד. ההיכרות והחברות בינינו היא ארוכת שנים, והעבודה המשותפת איתו היא תמיד מקצועית מאד ולפרטי פרטים מצד אחד, ובאוירה טובה וחברית מצד שני. הפעם הרחבנו את שיתוף הפעולה שלנו גם לנגינה משותפת, כשלראשונה הופעתי עם האנסמבל כסולן בכינור, ביצירה שלא מבוצעת הרבה – קונצ'רטו לכינור ולמנדולינה של ויולדי. עבורי באופן אישי זה היה מרגש אבל גם מלחיץ. להוביל את האנסמבל ככנר סולן, להראות לנגנים באמצעות הנגינה, ולא באמצעות הניצוח, מה אני רוצה, כשכל הנגנים המעולים האלה מסתכלים ומקשיבים לנגינתי – זה לא קל. לשמחתי, כבר מהחזרה הראשונה הרגשתי את התמיכה, הפרגון ושיתוף הפעולה של הנגנים, וזה מהר מאד שחרר את הלחץ ממני ונתן לי ביטחון. העבודה על הקונצ'רטו לכינור של באך בביצוע של יקי ראובן במנדולינה, היתה גם היא יוצאת דופן, מהסיבה שפרט לביצועים בקונצרטים גם הקלטנו את היצירה לתקליטור. אמנם כל הכנה של כל יצירה, גם ללא הקלטה, היא בסטנדרטים הגבוהים ביותר ובשאיפה לשלמות, אך בכל זאת עצם הידיעה שהביצוע הוקלט לדיסק השפיעה מאד (לטובה) על רמת הריכוז, ההקשבה והדיוק בחזרות ובקונצרטים. הנה קטע וידאו קצר מהפרק השלישי של הקונצ'רטו לכינור של באך בביצועו של יקי ראובן – לחצו כאן. בנוסף, בפרוייקט הזה שיתפנו פעולה בפעם הראשונה עם האנסמבל הקולי הישראלי (מנהל מוסיקלי יובל בן עוזר). זהו אנסמבל קולי איכותי מאד, שמגיב היטב ומהר. היו לנו רק שתי חזרות יחד איתם (ולי אישית אפילו לא היתה הזדמנות לפגוש אותם לפני כן לבד, כך שהעבודה איתם נעשתה תוך כדי חזרות התזמורת), אבל בפרק הזמן הקצר הזה העבודה היתה טובה ויעילה, ההתקדמות היתה מהירה מאד והתוצאה היתה מצויינת.
בנוסף לכל אלה, התבשרנו כבר ביום החזרות הראשון על זכייתו של האנסמבל בפרס לנדאו לאמנויות הבמה, פרס חשוב ויוקרתי. זה כמובן שימח את כולנו והוסיף לאוירה ולאיכות העבודה בחזרות. עבורי אישית הזכייה בפרס נתנה הרבה מאד מרץ וכח להמשיך. כידוע, לקיים פעילות מוסיקלית תזמורתית בארץ זה מאד לא פשוט. התקציבים אינם גבוהים, הכספים מגיעים אחרי הרבה עיכוביםו הליכים ביורוקרטיים אינסופיים, ישנה כל הזמן אי וודאות לגבי גובה התמיכה הממסדית, וכו'. ועם כל התנאים האלה, לשמור על רמה גבוהה ולא לוותר על האידאלים האמנותיים זה כמעט בלתי אפשרי. לכן, ההכרה וההערכה שהאנסמבל זכה בה כעת מאד מעודדים אותנו, וכמובן שגם הפרס הכספי יסייע לנו מאד. נימוקי הועדה למתן הפרס: "מאז הקמתו מהווה האנסמבל, יחד עם המנצח ברק טל, מגנט לנגני דור המשך. תרומתו של האנסמבל להחזרת מוזיקאים ישראליים לפעילות אמנותית ולמגורים בארץ, מכרעת. האנסמבל בולט ברמתו הגבוהה, באיכות נגניו ובעידוד היצירה הישראלית ומגלה חדשנות ומקוריות בתכניותיו. לאורך שנים מקיים פעילות חינוכית רבת היקף ברחבי הארץ ומאתגר בכך מאזינים צעירים". טקס הענקת הפרסים יתקיים ב18.1.2016 ויועבר בשידור חי בערוץ 2.
ובשבוע הבא האנסמבל יופיע לראשונה בקצרין שברמת הגולן, בתכנית מגוונת "מבארוק עד רוק", תכנית שתתחיל מיצירות של באך וויולדי ותגיע עד ללהיטים של מטאליקה. יהיה כיף.
איזו סקציה היתה הכי צעירה באנסמבל? מה היתה המחווה של האנסמבל לנגנית שהגיעה באחור? מי ריגש את הקהל בקטע ההפתעה? מתי חזרתי הביתה אחרי הקונצרטים? סיכום פרוייקט פתיחת העונה של האנסמבל
סיום הקונצרט בשטריקר, נגני האבוב של האנסמבל מוצגים ומקבלים את התשואות מהקהל.
פרוייקט פתיחת העונה של האנסמבל היה יוצא דופן ומיוחד מאוד. שיתוף הפעולה עם הפסנתרן אלון גולדשטיין היה יוצא מהכלל, מאד טבעי ועם הרבה אנרגיה וספונטניות. בכל קונצרט הביצוע של הקונצ'רטו לפסנתר של בטהובן היה יותר ספונטני, משוחרר ומהנה. הרכב הנגנים באנסמבל כלל כמה נגנים צעירים חדשים שהשתלבו היטב עם הנגנים הותיקים יותר. הסקציה הצעירה ביותר היתה סקציית הקרנות שכללה שתי נגניות צעירות מצויינות (בנות 18 ו19 בלבד) – לשתיהן זו היתה הפעם הראשונה באנסמבל, והן עשו זאת מצויין. הסטנדרטים של האנסמבל היו, כרגיל, גבוהים, והיה צריך לשמור עליהם בכל יום מחדש. עבדנו הרבה על אינטונציה ועל נגינת אנסמבל, בכל החזרות, וגם בחזרות הסקציה ובחזרות הבלאנס שלפני הקונצרטים. בחזרת הבלאנס שלפני הקונצרט האחרון הגדילה לעשות קבוצת הכינור הראשון שנשארה אחרי סיום החזרה ללטש עוד כמה מקומות, ובקונצרט הם נשמעו נהדר.
האוירה בחזרות האנסמבל היתה מצויינת. הצלחנו ליצור תלכיד יפה של נגנים גם מבחינה מקצועית וגם מבחינה אנושית. בהקשר האנושי – אחת היוזמות היפות של נגני האנסמבל היתה כאשר נגנית שלנו הגיעה באחור לאוטובוס שהסיע אותנו לקונצרט בגוש עציון, ומכיוון שפספסה את ההסעה נאלצה לקחת מונית על-מנת להגיע בזמן לקונצרט. המונית כמובן עלתה לה הרבה מאד כסף (יותר מהשכר של אותו קונצרט), ובמחווה יפה ומרגשת כמה נגניות מהאנסמבל אספו כסף מכולם (ללא ידיעתה של אותה נגנית), על מנת להשתתף איתה בהוצאות. זה היה מאד יפה, וכמובן ריגש ושימח את הנגנית שאיחרה. הסיפור הקטן הזה מראה עד כמה האנסמבל הוא מיוחד לא רק מבחינה מקצועית אלא גם מבחינת הרגישות והחברות המיוחדת שיש בין הנגנים.
מחווה נוספת שעשינו היתה בקטע ההפתעה בקונצרט – שבו אפשרתי לנגן האבוב שלנו ניר גבריאלי לנגן קטע סולו עם האנסמבל לזכר סבתו אסתר בלשה, שעל-שמה היו הקונצרטים. זה היה קטע נוגע ללב שניר ניגן עם הרבה הבעה, והוא ריגש מאד את משפחתה של אסתר שישבה בקהל ואת כל המאזינים.
יצירתו של אריה ברדרומא שפתחה את הקונצרט – סויטה בסגנון עתיק – זכתה להצלחה ולביצוע מלוטש מאד. הקהל קיבל אותה יפה והודה למלחין במחיאות כפיים סוערות. את היצירה הזמנתי מאריה עבור קונצרט שננגן בעוד כחודש וחצי בסט. פטרסבורג ברוסיה, באולם הפילהרמונית, בפתיחת פסטיבל Silver Lyre.
הקונצרט האחרון בסדרה היה בכפר-שמריהו ושודר בשידור חי באינטרנט. הוא זכה לכמה מאות צפיות, ובקרוב ניתן יהיה לצפות בו שוב כאשר הוא יעלה לארכיון האתר. זה היה מאד מרגש להופיע גם בפני הקהל שיושב באולם ובאותו הזמן גם בפני הקהל שיושב בבית בכל מקום בעולם וצופה בנו ומאזין לנו. העונה, כאמור, ניתן יהיה לצפות בכל הקונצרטים שלנו בשידור חי באינטרנט, ואני מקוה שמקונצרט לקונצרט תגדל כמות הקהל שלנו ברחבי העולם.
עבורי, תקופה של פרוייקט של האנסמבל היא תקופה מאד אינטנסיבית. אני חייב לשמור על ריכוז גבוה בכל הקונצרטים בשעות הערב, כאשר שגרת חיי ביום לא משתנה – יש לי שתי תזמורות צעירות שאיתן אני עובד במקביל – בביה"ס התיכון לאמנויות ויצ"ו (כיום "רעות") חיפה, ובקונסרבטוריון גבעתיים. בנוסף, בגלל הנסיעות הרחוקות אני חוזר הביתה אחרי קונצרטים בשעות מאוחרות מאד, אחרי חצות, ולכן אחרי פרוייקט כמו זה שהסתיים, שכלל ארבעה קונצרטים יום אחרי יום – אני זקוק לכמה ימי התאוששות. זו גם הסיבה שאני כותב רק ארבעה ימים לאחר תום הפרוייקט.
בקונצרט הקרוב של האנסמבל אנחנו מחזירים את "ההפתעה", ועומדים לעשות משהו שאולי בעיני חלק מהקהל "אסור לעשות" בקונצרט.
ההפתעה הראשונה שהאנסמבל ביצע בקונצרט – "אקטואלי" של נעמה תמיר
בעונה שעברה הבאנו לקהל בחלק מהקונצרטים הפתעות. ביצענו יצירות שלא פורסמו מראש, בהן יצירות ישראליות חדשות שנכתבו במיוחד לקונצרט, הצגנו לקהל סולנים צעירים, והכנסנו משהו מרענן לפורמט המקובע והמרובע של הקונצרט הקלאסי (פתיחה, קונצ'רטו, סימפוניה…). הקהל הצעיר אהב והתלהב, בקרב הקהל המבוגר והשמרן יותר התגובות היו חלוקות. היו כאלה שעצם הנגינה של משהו שלא פורסם מראש הרגיז אותם, היו כאלה שטענו שהם לא אוהבים שמפתיעים אותם, והיו גם כאלה שטענו ש"אסור לעשות דברים כאלה". ומצד שני, רבים מבאי הקונצרטים שלנו נהנו מיצירות חדשות מצויינות, שאולי אם הם היו יודעים מראש שעומדים לבצע אותן זה היה מרתיע אותם מלהגיע לקונצרט, כי מה אטרקטיבי לקהל בקונצרט שיש בו שתי יצירות ישראליות?
למשל, בקונצרט פתיחת העונה שעברה, קונצרט שכבר היתה בו יצירה אחת ישראלית שפורסמה – של יחזקאל בראון – הוספנו כהפתעה יצירה חדשה של המלחינה הצעירה נעמה תמיר למקהלה, תזמורת וזמרת סולנית (קרן הדר). הטקסט של היצירה, ששמה "אקטואלי", מורכב מכל מיני כותרות של עיתונים מאותם שבועות. היצירה ההומוריסטית זכתה לתגובות נלהבות ולביקורות משבחות. הנה הביצוע
בקונצרט סיום העונה הבאנו יצירה חדשה של אביה קופלמן – "לא אמרתי דבר", לסופרן ותזמורת. זוהי יצירה נוגעת ללב על הטקסט המוכר של מרטין נימולר. הנה הביצוע עם הסולנית אינאס מסאלחה.
והיו גם הפתעות שבהן הצגנו יצירות מודרניות נוספות או סולנים צעירים, כמו הכנרת בת ה11 מאשה מרשון או הפסנתרן הצעיר אריאל לני.
אבל אם עד כה ההפתעה תמיד נכנסה באיזשהו שלב בין היצירות, בקונצרט הקרוב של האנסמבל ההפתעה תיכנס ממש באמצע אחת היצירות. אנחנו עומדים להוסיף קטע מוסיקלי מתחום אחר, שאינו קלאסי. הקטע הזה יתווסף באמצע היצירה ולאחריו היצירה תמשיך כפי שהיא. זה אולי נשמע לחלק מחובבי המוסיקה הקלאסית כמו "חילול הקודש", "דבר שלא ייעשה", או ביטויים נוספים ששמעתי כבר בעבר מהקהל. בעיניי זוהי דווקא הסתכלות על המוסיקה שנכתבה לפני 100, 200 או 300 שנה מנקודת מבט של ימינו.
בקונצרט האחרון של האנסמבל, הפסנתרן דוד גריילסאמר אילתר את הקדנצות בקונצ'רטו לפסנתר מספר 17 של מוצרט. הוא הכניס במהלכן כל מיני ציטוטים מיצירות ומסגנונות מוסיקליים שנכתבו הרבה אחרי מוצרט (כמו ג'אז למשל). ברור שאלה סגנונות מוסיקליים שמוצרט לא הכיר או שמע כי הם עוד לא נולדו בתקופתו. אבל אנחנו בימינו מכירים הרבה יותר ממה שהכיר מוצרט, וההיסטוריה המוסיקלית עברה כברת דרך במהלך 222 השנים שעברו מאז מותו של מוצרט. הקטעים האלה שדוד גריילסאמר אילתר היו מדהימים והתחברו בצורה מאוד טבעית ליצירה של מוצרט. זה היה ביצוע של מוצרט מנקודת מבט של המאה ה21. וממש היום ראיתי ביוטיוב קטע מוסיקלי מדהים שביצע דוד גריילסאמר לפני כחודש עם התזמורת הקאמרית של ז'נבה, ובו, מתוך הפרלוד ל"מלכת הפיות" של פרסל (יצירה שנכתבה לפני יותר מ300 שנה) הם עוברים לקטע ג'ז עם הפסנתרן ירון הרמן, ממשיכים לסגנונות מוסיקליים שונים שכוללים אילתורים של חלק מהנגנים, וחוזרים אל פרסל. קטע מדהים ומאוד עדכני ועכשווי.
אז נכון שבארץ (בניגוד לארצות רבות באירופה) הדברים האלה עדיין לא מקובלים באולמות הקונצרטים והפורמט המיושן והשמרני של הקונצרט הקלאסי עדיין שולט, אבל אנחנו באנסמבל סולני תל-אביב מנסים קצת לצאת מהמסגרת ולקשור את המוסיקה הישנה עם החדש והעכשווי, להתאים את הפורמט הישן לימינו.
וכאמור, הקהל הצעיר אוהב את הדברים האלה, ובהדרגה גם חלק מהקהל המבוגר יותר. אז צפו למשהו דומה בקונצרט הקרוב של סולני תל-אביב, בחודש מרץ. יהיה מדהים.
הסתיים יום מטורף שבו עבדתי על התכנית לקונצרטי הפתיחה של האנסמבל בשלוש חזיתות: ב10:00 בבוקר – חזרה עם האנסמבל ללא מקהלה, ללא הפסנתרנים הסולנים וללא הזמרים הסולנים. אחה"צ – חזרה עם ארבעת הפסנתרנים הסולנים חברי מולטיפיאנו – על שלוש היצירות שבהן הם משתתפים (קונצ'רטי לשלושה וארבעה פסנתרים של מוצרט ובאך ויצירתו של עודד זהבי "אשרי הזורעים"). ובערב – חזרה עם המקהלה והזמרים הסולנים על היצירות שבהן הם משתתפים ("אשרי הזורעים" של עודד זהבי, בנוכחות המלחין, ומיסה בדו מז'ור של שוברט). מחר הזמרים הסולנים מצטרפים לחזרת האנסמבל, ובימים חמישי ושישי כולם יחברו יחד לחזרות המסכמות שתתקיימנה בקונסרבטוריון שטריקר ותהיינה פתוחות לקהל. שני הקונצרטים לפתיחת העונה – במוצ"ש בחיפה ובראשון בשטריקר – מלאים לגמרי, ונותרו כרטיסים בודדים (אם בכלל) לשניהם. אמשיך לעדכן מהחזרות.
סולני תל-אביב 