שוברט ובטהובן – הפגישה

"ככל שהתקרבתי לבית חשתי שכוחותיי נוטשים אותי. וזאת למרות ההכנה הנפשית והשמחה הרבה שאחזה בי לקראת הפגישה עם האיש הנערץ. בטהובן ציפה לי, וקיבל בשמחה את הווריאציות עם ההקדשה…" כך, על פי ספרו של צבי צרי, מתאר שוברט בפני ידידיו את פגישתו (היחידה) עם בטהובן בשנת 1822. בקונצרטים הקרובים של סולני תל-אביב – שוברט ובטהובן נפגשים על הבמה.

את ספריו של צבי צרי אודות חייהם של מלחינים שונים אני קורא בשקיקה ובהנאה רבה. הם מבוססים על עובדות ביוגרפיות יבשות אך כתובים בצורה מעניינת וסיפורית המפיחה חיים באותן עובדות. בספרו על שוברט, ישנו קטע מרתק שבו מתאר צבי צרי את שיחתו של שוברט עם ידידיו שווינד הצייר ושובר המשורר, בעקבות פגישתו עם בטהובן בשנת 1822 (כאשר שוברט בן 25 ובטהובן בן 52). האם הדברים אכן קרו בדיוק כך? ידוע שלמרות שהיו לשוברט הזדמנויות רבות לפגוש את בטהובן, הם לא נפגשו מעבר לאותה פגישה מפוספסת המתוארת כאן (ובהלווייתו של בטהובן כאשר שוברט היה אחד מנושאי הלפידים שצעדו סביב הארון). במשך קרוב לשלושים שנה חיו שני המלחינים בוינה והסתובבו באותם חוגים, ישבו באותם בתי קפה, רכשו גיליונות תווים באותן חנויות מועטות שעסקו בכך והיו להם מכרים וידידים משותפים. ובכל זאת לא נוצר ביניהם קשר אמיתי. שוברט הקדיש לבטהובן את הווריאציות לפסנתר בארבע ידיים. ידוע גם ששוברט היה ביישן וצנוע מאוד, והעריץ את בטהובן. על בסיס העובדות האלה כותב צבי צרי בספרו הקטע המרתק הבא:

"האם נכון הדבר שפגשת את בטהובן ושוחחת עמו?" שאל הצייר (שווינד).
"זה כמעט נכון," ענה שוברט. "כידוע לך, הקדשתי לבטהובן את הווריאציות לפסנתר בארבע ידיים על פי השיר הצרפתי 'הפרש הטוב'. בדרך מקרה פגשתי את קרל, בן אחיו של בטהובן. שאלתי אותו אם יוכל להציג אותי לפני בטהובן. הוא דיבר עם דודו וגם עם שינדלר, מזכירו של בטהובן, ונקבעה לי פגישה. כל הלילה לא ישנתי. ניסיתי לאמץ את כל כוחותיי לבל אתרגש מדי בשעת הפגישה עם ה'מלך'. למחרת יצאתי לפגישה בלוויית דיאבלי, המוזיקאי והמוציא לאור. הוא הסכים להתלוות אלי ולסייע לי בשעת השיחה עם המאסטרו הנערץ."
"ובכן ספר לנו איך היתה הפגישה," אמר שווינד. "מה אמרת לו ומה הוא ענה לך? האם קבעתם להיפגש שוב?"
"לדאבוני, אין לי הרבה מה לספר, כי לא קרה מאומה. ככל שהתקרבתי לבית חשתי שכוחותיי נוטשים אותי. וזאת למרות ההכנה הנפשית והשמחה הרבה שאחזה בי לקראת הפגישה עם האיש הנערץ. בטהובן ציפה לי, וקיבל בשמחה את הווריאציות עם ההקדשה. הוא החל לעבור עליהן בקפידה, פנה אלי בשאלות והגיש לי את היומן שלו וביקש שארשום את תשובותיי לשאלותיו. אבל השיתוק אחז בי. לא הייתי מסוגל להחזיק בעט. ידיי לא נענו לי. המאסטרו העיר לי בעדינות על שגיאה בהרמוניה, אך מיד הוסיף שאין זו שגיאה גסה ואל לי להיבהל מהערתו. אני כבר איבדתי לגמרי את עשתונותיי. הייתי אובד עצות. יצאתי החוצה בלוויית דיאבלי, שנדהם למראה תגובת האלם שלי. לא יכולתי לעשות מאומה. חשתי פיק ברכיים, ידעתי שאיבדתי הזדמנות פז לפגוש במאסטרו ולשוחח איתו על שאלות שמציקות לי. לפחות היתה לי נחמה קטנה: לפני ימים אחדים פגשתי ברחוב את קרל, בן אחיו של בטהובן, והוא אמר לי שהוא ודודו מנגנים כמעט מדי יום את הווריאציות שהקדשתי לבטהובן. הוא אף אמר שדודו מעריך מאוד את היצירה."
שווינד ושובר היו המומים. דקה תמימה לא יכלו להוציא הגה מפיהם. עוצמת רגשותיו של ידידם העדין והביישן נגעה מאוד אל ליבם.
"איני מבין," אמר שווינד לשובר לאחר שנפרדו משוברט. "בטהובן יושב יום יום בפונדק 'העציץ הקטן', זה הנמצא מאחורי הקתדרלה. הוא סועד שם מדי יום ביומו בצהריים. כל מי שרוצה לראותו יכול לבוא לשם ולהחליף איתו מילה או שתיים. בטהובן הזמין אותו אליו, ובפגישה נמצאו דיאבלי ושינדלר. הוא לא היה לבד מול המאסטרו, ובכל זאת ההערצה והבושה הכריעו אותו."

את קונצרטי פתיחת העונה של האנסמבל אנחנו מקדישים לשני המלחינים הענקים האלה, ומפגישים אותם אחד לצד השני על הבמה. נבצע את הסימפוניה החמישית של שוברט וקטע מתוך המוסיקה לבלט "רוזמונדה" של שוברט, וכן את הקונצ'רטו לפסנתר מס' 2 של בטהובן עם הסולן אלון גולדשטיין. וינה של ראשית המאה ה19. מוסיקה קלאסית במיטבה.

מוצ"ש 13.9.2014 ב20:30, אודיטוריום רפפורט חיפה
יום א' 14.9.2014 ב20:30, קונסרבטוריון שטריקר תל-אביב
יום ב' 15.9.2014 ב20:30, אולם וייל כפר-שמריהו
ובשידור חי לצפייה באינטרנט בלינק הזה

 

 

 

 

 

האנסמבל ודוד גריילסאמר – מתחילים מחר

בפעם הקודמת שדוד גריילסאמר חבר לאנסמבל סולני תל-אביב כסולן ומנצח – התוצאה היתה נפלאה והביקורות שיבחו. מחר אנחנו מתחילים פרוייקט שכולו יהיה בניצוח של דוד גריילסאמר, ובשיאו הוא גם ינגן את הקונצ'רטו לפסנתר מס' 17 של מוצרט.

דוד גריילסאמר עם סולני תל-אביב במרץ 2012

למחרת הקונצרט של האנסמבל עם דוד גריילסאמר לפני כשנתיים כתב נעם בן זאב את הדברים הבאים:

סער ופרץ – והבעה מעודנת

תוכנית יפה חיבר ברק טל, המנצח והמנהל המוזיקלי של אנסמבל סולני תל אביב,לקונצרט הזה: הוא עשה ״זום אין״ למחצית המאה ה 18 – ובדק מה הלחינו שם; ולא צריך לחפש הרבה בתקופה הזאת כדי לגלות בה אוצרות. מוצרט מוקדם, קרל פיליפ עמנואל באך בשיאו, היידן מוקדם אף הוא (הסימפוניה מס׳ 27). כל אלה סוערים, מתרוננים; וקפ״ע באך והיידן אפילו משתוללים ממש כיאות לסגנון ״הסער והפרץ״ הרומנטי האופנתי והאופייני לשנים האלה ביצירתם. בהתאם, אנסמבל סולני תל אביב לא התאפק גם הוא, והשיל הגנות ועכבות, בלי פחד, כדי לעשות צדק עם המוזיקה.
במיוחד סער האנסמבל ביצירות הראשונות בערב: הסימפוניה השלישית של קפ״ע באך, בנו השני של יוהן סבסטיאן, שנוגנה בלי מנצח בהובלת הכנר הראשי מתן דגן; והקונצ׳רטו מס׳ 9 של מוצרט: היצירה המרכזית בערב, אליה נשאו כולם עיניים ואחריה סערו ופרצו גם הם במחיאות כפיים – בגלל הסולן־מנצח שלה, דוד גריילסאמר. הוא לא איכזב: תענוג לשמוע את גריילסאמר, כי הוא אותנטי, ומחשבתו תמיד ייחודית ומלאת דמיון, והניצוח שלו מעודן בהבעתו ומדוייק. גריילסאמר מביא זווית חדשה למוצרט, וזאת בלי מניירות ובלי כרכורי אגו והתפארות במוזיקליות הכובשת שלו, אלא מתוך צניעות. כאן הוא התקרב מדי להפניית עורף לסגנון, אבל לא חצה את הגבול והזכיר לקהל שוב למה כדאי לצאת לשמוע מוזיקה.
סוף הקונצרט הציג עוד סולן נהדר, נגן הקרן אלון ראובן, ביצירה כפויית טובה במקצת של המלחין הגרמני כריסטוף פרסטר אותה הוא ניגן במוזיקליות רבה; ואת המנצח ברק טל, שהגיש היידן סוחף לסיום.

מחר יחלו החזרות עם דוד גריילסאמר לקראת שני קונצרטים שלו עם האנסמבל, בהם הוא יבצע את הסימפוניה מס' 29 של מוצרט, מבחר קטעי אופרה של ראמו, יצירה חדשה לתזמורת של המלחין הישראלי נמרוד סהר, ואת הקונצ'רטו לפסנתר מס' 17 בסול מז'ור של מוצרט. הקונצרטים במוצ"ש הקרוב וביום ראשון, בחיפה ובתל-אביב. שיהיה בהצלחה.

נוסטלגיה – הראשונה של בטהובן

הסימפוניה היחידה של בטהובן שביצענו באנסמבל היא הסימפוניה הראשונה שלו. זה היה באפריל 2004. ביצוע שכיף להאזין לו, מלא חיים ורעננות. חבל שאנחנו לא מנגנים עוד סימפוניות שלו. הנה הביצוע של הפרק הראשון

בתקופת חופשת הקיץ, כאשר אני בונה כבר את התכניות לעונת 2014-15, אני עובר מדי פעם על היצירות ותכניות הקונצרטים שביצענו במשך השנים ועל הקלטות האנסמבל (האודיו והוידאו). לאחרונה נזכרתי בביצוע שלנו לסימפוניה הראשונה של בטהובן, מאפריל 2004. ביצוע מצוין לדעתי, מאוד מגובש ומסוגנן, מלא חיים והתלהבות. אני זוכר את העבודה היסודית והקפדנית שעשינו, כולל חזרות סקציה רבות. נדמה לי שבטהובן, המלחין המהפכן של התקופה הקלאסית, מאד מתאים לאנסמבל. לצערי הרב, מאז אותו ביצוע של הסימפוניה הראשונה שלו לא ביצענו שום סימפוניה אחרת שלו. אמנם כבר ביצענו כמה פעמים את הקונצ'רטו המשולש ואת הקונצ'רטו לכינור (עם מקסים ונגרוב ועם פטריציה קופצ'ינסקיה), וגם כמה מהקונצ'רטי לפסנתר ומרביעיות המיתרים שלו בעיבודים לתזמורת מיתרים. אבל אין כמו הסימפוניות של בטהובן. דרמתיות, סוחפות, לא צפויות, אנרגטיות. הסיבה שזה כל פעם נופל היא תקציבית – ביצוע סימפוניה של בטהובן דורש נגנים רבים וחזרות רבות. אבל – זה מאד מתאים לאנסמבל, והתוצאה כנראה שווה את המחיר. הנה הביצוע של הפרק הראשון של הסימפוניה הראשונה של בטהובן, מאפריל 2004. אתם יכולים לשפוט. הביצוע היה באודיטוריום של שטריקר לפני השיפוץ… נוסטלגיה. תהנו

תזמורת חדשה בחיפה, ועשור של עבודה עם תזמורת הקונסרבטוריון בגבעתיים

לפני מספר שבועות סיימתי שנה עשירית עם תזמורת כלי הקשת בקונסרבטוריון גבעתיים. בשנה האחרונה, הקמתי גם תזמורת חדשה בבי"ס התיכון לאמנויות ויצ"ו-"רעות" חיפה. סיכום השנה של התזמורות הצעירות שלי

פרט לאנסמבל, היו לי העונה שתי תזמורות צעירות שאיתן עבדתי באופן קבוע – התזמורת הייצוגית של קונסרבטוריון גבעתיים, איתה סיימתי עכשיו שנה עשירית, והתזמורת החדשה של ביה"ס התיכון לאמנויות "רעות"-ויצ"ו חיפה, שאותה רק הקמתי בתחילת השנה ואיתה סיימנו שנה ראשונה מוצלחת.

התזמורת בגבעתיים היא של קשתנים בלבד, וניתן לבצע איתה רפרטואר מקורי לתזמורת כלי קשת. במשך השנים ביצעתי איתם פרקים מהסרנדה למיתרים של צ'ייקובסקי ושל אלגר, סימפוניות של היידן (בתוספת של שני אבובים ושתי קרנות), מוצרט וסליירי, ויצירות ישראליות, כולל "תפילה" למיתרים של צבי אבני. בפברואר 2011 התזמורת הזו ביצעה במשותף עם סולני תל-אביב את הסימפוניה מס' 44 של היידן – הנה הביצוע.

בתזמורת בביה"ס ויצ"ו מנגנים קשתנים, נשפנים, נגני כלי הקשה ופסנתר, כאשר הבלאנס בין הכלים הוא מאוד מוזר ולא מקובל – שישה קשתנים, שמונה חלילים, שלושה קלרינטים, בלי אבובים ובסונים, עם כלי הקשה ופסנתר. למעשה התזמורת מורכבת מהנגנים שלומדים במגמת המוסיקה וההרכב הכלי משתנה משנה לשנה. כך נוצר מצב שכל יצירה שבחרתי היא בעצם עיבוד: הייתי צריך להעביר את תפקידי האבוב לחליל, חצוצרה לקלרינט, בסון לצ'לו, קרנות לפסנתר וכו', כך שייוצר משהו הגיוני שלא חסרים בו קולות ושיש איזשהו איזון בין הקולות. בכלל – הבחירה של רפרטואר בעבודה עם תזמורות צעירות היא תמיד משימה קשה. יש את הענין של רמת הקושי שצריכה להתאים לרמת הנגנים בתזמורת. ורמת הנגנים בתזמורת משתנה משנה לשנה – בכל שנה נגנים בוגרים עוזבים ונגנים צעירים חדשים שרמתם לא ידועה מגיעים, וקשה לדעת איזו יצירה תתאים. יצירה קשה מדי עלולה לייאש את הנגנים ולהוציא את ההנאה מהנגינה. יצירה פשוטה מדי עלולה להיות לא מספיק מאתגרת. ביצירות רבות לתפקידים שונים ישנה דרגת קושי שונה, כך שלנגנים מסויימים התפקיד קשה מדי ולאחרים הוא פשוט מדי.

התזמורת והמקהלה של ביה"ס התיכון לאמנויות ויצ"ו-"רעות" חיפה בקונצרט אמצע השנה באולם קריגר בחיפה

על-מנת לפתור את הבעיה הזו, אני תמיד מעדיף יצירות קצת יותר פשוטות להתחלה, איתן אני מנסה ליצור "אתגרים תזמורתיים", גם כשהתפקידים פשוטים. אני לוקח כמה מקומות שבהם כולם מנגנים, ועובד עליהם בכל מיני צורות – מנצח בטמפים שונים, דינמיקות שונות, ארטיקולציות שונות. לפעמים אני מחליף בין התפקידים או מבקש מכל התזמורת לנגן באוניסונו את התפקיד של כינור שני למשל, על-מנת שכולם יכירו גם את התפקידים האחרים ביצירה. דרך העבודה עם התזמורות על הרפרטואר אני גם מנסה לפתח את השמיעה של הנגנים, ע"י עבודה קפדנית על אינטונציה ופיתוח שמיעה. כשלומדים לשמוע אקורד בצורה נכונה מהבס אל הסופרן ומהטון היסודי אל הקוינטה והטרצה של האקורד, הבסיס של השמיעה המוסיקלית משתפר, ורמת הנגינה התזמורתית עולה. על-מנת לעורר את הריכוז של הנגנים בזמן החזרה אני הרבה פעמים מבקש מהם להעיר במקומי הערה מוסיקלית אחרי נגינה של קטע מסויים – מה לדעתם צריך לשפר בנגינה – וע"י כך גם מקנה להם הרגלי הקשבה, התבטאות ויכולת עבודה ללא תלות ב"מדריך" שיגיד להם כל הזמן מה לעשות. הדבר המרכזי שאני מוצא בעייתי בתזמורות צעירות הוא הנושא הריתמי. נגנים צעירים מתרכזים בראש וראשונה בלנגן את הצלילים הנכונים ולא לטעות בהם, הרבה פעמים מבלי לשים לב לקצב, לשמירה על טמפו ולנגינה ביחד עם הקולות האחרים. לכן, אחד הדברים החשובים ביותר בשבילי בעבודה תזמורתית הוא עבודה ריתמית. זה כולל תרגילים ריתמיים על סולמות ועל פסז'ים מתוך הרפרטואר, ניצוח בטמפי משתנים של אותו קטע, עבודה על נגינת מנגינה עם ליווי ריתמי של אחד הנגנים או קבוצה (שמיניות או חלקי שש עשרה), נגינה של קטע מסויים תוך הדגשת הצליל הראשון בכל פעמה, וכד'. הרבה יותר חשוב לי שהתזמורת תהיה מסוגלת לנגן ביחד וברצף מהתחלה עד הסוף באופן יציב מבחינה ריתמית, גם אם לא כל נגן מנגן באופן מושלם את כל הצלילים, מאשר שכל נגן ינגן באופן מושלם את כל הצלילים אבל בקצב משלו (דבר שכמובן עלול ליצור בלגן רציני).

בתזמורת של גבעתיים היו לנו העונה די הרבה פרוייקטים. בתחילת העונה הכנו תכנית שכללה שני פרקים מסימפוניה מס' 27 של מוצרט, פרק סימפוניה בדו מז'ור של ויולדי ואנדנטה פסטיבו של סיבליוס. עם התכנית הזו הופענו בקונצרט בגבעתיים וגם בכנס תזמורות בכפר-סבא. בהמשך הכנו "קונצרט סולנים", ובו ליוינו את שלושת הזוכים בתחרות הקונצ'רטו שהתקיימה בקונסרבטוריון – בפרק מקונצ'רטו לחלילית של ויולדי עם בר צימרמן, פרק מקונצ'רטו לפסנתר של באך עם תום בורו ופרק מקונצ'רטו לכינור של ויולדי עם ליר וגינסקי. הקונצרט התקיים באולם טארג שבאקדמיה בתל-אביב, והיה ארוע מאד מרגש. כעבור שבוע הצטרפו נגני התזמורת אל נגני אנסמבל סולני תל-אביב בערב הגאלה החגיגי של האנסמבל, וביחד עם שלמה גרוניך ושיר אורדו (בשירה וכינור) ביצענו את השיר הנפלא של גרוניך ומתי כספי "ציור". הנה הביצוע מערב הגאלה.

בקונצרט חגיגי של הקונסרבטוריון בתיאטרון גבעתיים הצטרפו נגני התזמורת אל המקהלה ותזמורת כלי הנשיפה של הקונסרבטוריון לביצוע משותף של מספר שירים, ובשבועות הספורים שנשארו עד לסיום שנת-הלימודים חזרנו לעבוד לבד על רפרטואר לכלי קשת – שתי מלודיות אלגיות של גריג וריקודים רומניים של ברטוק – אותו ביצענו באולם הקונסרבטוריון בארוע סיום השנה בנוכחות ההורים. בהחלט הספק יפה של התזמורת לשנה אחת.

לתזמורת החדשה של ביה"ס לאמנויות ויצ"ו-"רעות" חיפה היו העונה שני פרוייקטים – קונצרט חגיגי באמצע השנה באולם קריגר בחיפה (מול אולם מלא) בו ביצענו את "זיקוקי דינור" של הנדל ואת "ערבית מוסיקלית" של בריטן לפי רוסיני, וקונצרט לסיום השנה בחצר ביה"ס ביום האחרון ללימודים, ובו ביצענו פרקים מתוך סויטה תזמורתית מס' 3 של באך, "ערבית מוסיקלית" של בריטן וסויטה תזמורתית "כרמן" של ביזה, וכן ריקוד הונגרי מס' 1 של ברהמס.

העבודה עם שתי התזמורות היא עבודה מאד מהנה ומאתגרת עבורי. זו עבודה מוסיקלית נטו, שבמהלכה אני ממש בונה ויוצר במו ידי את המוסיקה, עם נגנים צעירים שנותנים את המקסימום שלהם בכל חזרה וקונצרט. כל שנה מתחילה עם הרבה סימני שאלה – מה רמתם של הנגנים המצטרפים? עד כמה יחסרו הנגנים שעזבו? האם אפשר יהיה ליצור מכל הנערים והנערות האלה ביחד תזמורת טובה ומגובשת? מה זה ידרוש ממני? אבל בסיום השנה תמיד אני מגיע לתחושת סיפוק בעקבות העשייה המוסיקלית החינוכית וההישגים היפים אליהם מגיעות התזמורות הצעירות.

משחק טאקי, קפריסים של פגניני, ערוץ 2 בעברית. סלוניקי יומן מסע

משחק הטאקי על הרצפה בשדה התעופה באתונה, הפסנתרן היווני שניגן מוצרט בטמפו איטי להחריד, הארוחה במלון שלא כללה מי ברז, אולם הקונצרטים היפהפה שנמצא בסמוך לים, הטלביזיה בחדר עם ערוץ 2 הישראלי, אימוני הכינור של שחר פוייאי בכל רגע חופשי. חוויות מהנסיעה לסלוניקי

בשעה 4:00 לפנות בוקר אור ליום שישי 30.9 נפגשנו – מספר נגנים סהרוריים עם כלי הנגינה והמזוודות שלהם, ואני, עם המזוודה שלי והויולה של קטיה (שהיתה אמורה להגיע לסלוניקי מבאזל ללא ויולה) – במסוף אגד בתחנת רכבת מרכז. מיניבוס לקח אותנו לשדה התעופה שם הצטרפו אלינו עוד נגנים סהרוריים והמנכ"לית שלנו רוני שיר. לאחר הבדיקות הבטחוניות והצ'ק אין הנגנים התפזרו לבילוי הישראלי הפופולרי – קניות בדיוטי פרי. מאיפה היה להם כוח לזה בשעה 4 בבוקר? אין לי מושג. אני לעומתם התיישבתי בשער ממנו עולים למטוס, והתחלתי ללמוד את הפרטיטורות (למרות העייפות – 10 פרטיטורות בשני קונצרטים תוך שלושה ימים זה לא צחוק, צריך ללמוד).

ביום שישי 30.9 בשעה 14:00 מתיישבים נגני האנסמבל שהגיעו מהארץ לאכול את ארוחת הצהריים במלון פאלאס בסלוניקי. כולם מתים מרעב, וממלאים את צלחותיהם מהבופה העשיר בכל טוב.  כשהתיישבנו לאכול הסתבר לנו לתדהמתנו שלא רק שהשתייה אינה כלולה ושצריך לשלם עבורה (כמקובל) , אלא אפילו מים לשתייה אינם כלולים. מי ברז לא ניתן לקבל, ולכן מי שרוצה לשתות ביחד עם הארוחה, ולא משנה מה, צריך לשלם. מכיוון שנגזר עלינו ממילא לשלם עבור השתייה, חלק מהנגנים כבר הזמינו יין. אם כבר אז כבר. יוני סיפר לנו בחדר האוכל של המלון שהוא כבר הספיק לראות ערוץ 2 בטלביזיה בחדר. ערוץ 2 ישראלי בעברית? שאלנו. בדיוק כמו בארץ, הוא ענה. ובאמת, כשהגעתי לחדר לשנת הצהריים פתחתי טלביזיה וזפזפתי עד שמצאתי שידורים חוזרים של מאסטר שף בערוץ 2. בעברית.

מכיוון שהחזרה הראשונה שלנו תוכננה לאותו הערב באולם הקונצרטים, לוח הזמנים היה כזה שהותיר לנו בין ארוחת הצהריים לארוחת הערב זמן לא רב, ואת הזמן הזה כל הנגנים ניצלו לשינה. בשעה 18:00 נפגשנו כולנו שוב בחדר האוכל, והפעם הצטרפו גם כמה מהנגנים שהגיעו בינתיים מאירופה (שחר רוזנטל ממדריד, מתן דגן מברלין וקטיה פולין מבאזל שקיבלה את הויולה שלה שהגיעה בשלום מהארץ הודות להשגחתו המסורה של שחר פוייאי). שתי נגניות נוספות פגשו אותנו כבר בחזרה באולם הקונצרטים.

בנסיעה לאולם הקונצרטים ראינו לראשונה את העיר סלוניקי וחלק מהנגנים התחילו לצלם את הנופים החדשים.

בשעה 19:30 התחלנו את החזרה באולם הקונצרטים החדש והיפה בסלוניקי. בקונצ'רטו לפסנתר מס' 14 של מוצרט ניגן איתנו הפסנתרן היווני תאודור צובנאקיס, ובחר טמפי איטיים במיוחד. בכל פעם שהפסקתי את התזמורת והרגשתי שאנחנו מנגנים לאט מידי הוא שאל אותי אם אפשר לנגן טיפה יותר לאט… בסופו של דבר, בקונצרט, הגענו לטמפי שגם הוא וגם אנחנו היינו מרוצים מהם, למרות שהם היו על הצד המאוד איטי. החזרה נמשכה לה גם עם הריקודים היווניים של סקלקוטס (יצירה חביבה מאוד), האלגיה הנפלאה של ברדנשוילי, סויטת הולברג של גריג והדיברטימנטו של מוצרט. סה"כ זו היתה חזרה טובה מאוד למרות השעה המאוחרת והיום הארוך והמתיש שעברנו.

כמעט כולם התפזרו לחדרים עם חזרתנו למלון, והלכו לישון. כמה נגנים בודדים (ואני לא ביניהם) הלכו לשתות משהו בבר של המלון. חזרת הבוקר ביום המחרת נפתחה בסקציות ולאחריה חזרה תזמורתית יעילה, שהיתה למעשה החזרה הגנרלית.  ושוב – ארוחת צהריים וארוחת ערב בהפרשי זמן קצרים יחסית עם שנת צהריים ביניהם, ובמוצ"ש 1.10 יצאנו שוב אל אולם הקונצרטים, והפעם בשביל הקונצרט. לפני כניסתנו לחזרת החימום באולם עשינו סדרת צילומים על רקע הים, ממש בסמוך לאולם.

הקהל שהגיע לקונצרט שלנו נהנה מאוד ומחא כפים בהתלהבות, ומכיוון שלא היה לנו שום הדרן מוכן, איפשרנו להם לבחור משהו מיתוך התכנית של הקונצרט. הם בחרו בפרק האחרון של סויטת הולברג של גריג, וקיבלו ביצוע שני, עם קטעי סולו נפלאים של מתן בכינור ועמית בויולה. סה"כ הקונצרט היה מוצלח מאוד, והקהל והמארגנים היו מרוצים.

מסיום הקונצרט ועד לטיסתנו חזרה לארץ למחרת, 2.10 בלילה – הנגנים של האנסמבל בילו בעיר, יצאו לאכול, ערכו סיור במוזיאון היהודי בסלוניקי וטיילו. אני, לעומת זאת ניצלתי את היום למנוחה וללמידה של הפרטיטורות לתכנית של חג המוסיקה הישראלית. החלטתי שאבוא לסלוניקי בתור תייר ללא קונצרטים על הראש בהזדמנות אחרת. הלילה של הטיסה היה רצוף בחויות. זה החל בהמתנה מתמשכת בלובי של המלון לאוטובוס שאמור היה לקחת אותנו לשדה התעופה. המתנה זו לוותה במוסיקת רקע, מכיוון ששחר פוייאי החליט לנצל כל רגע פנוי ולהתאמן על קפריסים של פגניני ממש בסמוך ללובי. בהמשך היתה לנו המתנה בשדה התעופה באתונה לטיסת ההמשך, ובמהלכה הנגנים שיחקו טאקי על הרצפה. יוליה קליין, שעבורה זו היתה הפעם הראשונה שהיא משחקת את משחק הקלפים המשעשע, לא ממש הבינה את חוקי המשחק והרבה רגעים מצחיקים נוצרו כתוצאה מכך. למרות השעה המאוחרת (סביבות 2 בלילה) האנסמבל היה לגמרי חי ועירני.

נחתנו ב3:30 לפנות בוקר, הגעתי הביתה ב5:00, ובשעה 14:00 כבר היתה חזרה לקראת הקונצרט בחיפה, ומיד אחריה הנסיעה לחיפה והקונצרט בחג המוסיקה הישראלית. על החויות מהפרוייקט הזה אספר בפוסט הבא.

סלוניקי, אנחנו מגיעים

עונת העשור החגיגית והאינטנסיבית של האנסמבל תיפתח דוקא בקונצרט ביוון במסגרת פסטיבל Demetria Festival & Megaron בסלוניקי. זו תהיה נסיעת בזק ליומיים וחצי בלבד. טיסה ולינה, למחרת חזרות בבוקר וקונצרט בערב, ולמחרת טיסה חזרה לארץ. כל זה יקרה באמצע החזרות לקונצרט שלנו במסגרת חג המוסיקה הישראלית, כך שמיד למחרת שובנו מסלוניקי נקיים עוד חזרה בבוקר וקונצרט בערב, בחיפה, עם התכנית הישראלית. פוסט ראשון בסדרה על העונה הקרובה של אנסמבל סולני תל-אביב

אולם הקונצרטים בסלוניקי בו נופיע ב1.10.11

פתיחת העונה שלנו צפויה להיות עמוסה במיוחד, עם שתי תכניות שונות מעורבבות זו בזו, קונצרט בסלוניקי ומיד אח"כ קונצרט בחיפה. האנסמבל יבצע בקונצרט בסלוניקי יצירות לכלי קשת, שאת כולן, פרט לאחת מאת מלחין יווני, כבר ביצענו לא מעט. הסולן יהיה הפסנתרן היווני Theodor Tzovanakis, שיבצע איתנו את הקונצ'רטו לפסנתר מס' 14 ק.449 במי במול מז'ור מאת מוצרט. עוד בתכנית – דיברטימנטו למיתרים ברה מז'ור ק. 136 של מוצרט (ביצוע של הפרק הראשון שלו בוידאו כאן בהמשך), ריקודים רומניים של ברטוק, אלגיה למיתרים של ברדנשוילי, סויטת הולברג של גריג, וכאמור – יצירה מאת המלחין היווני  Nikos Skalkottas – ריקודים יווניים. הנגנים ייפגשו ישר בסלוניקי, מרביתם יגיעו מהארץ אך חלקם ממקומות אחרים באירופה (בזל, ברלין). למחרת בבוקר נגיע לאולם הקונצרטים, ובו נקיים חזרות אינטנסיביות, כולל חזרה עם הסולן היווני שאותו נפגוש שם בפעם הראשונה. בערב נעלה לבמה לנגן בפעם הראשונה בקונצרט בסלוניקי.

למחרת כאמור נחזור לארץ ונחזור לפרוייקט של חג המוסיקה הישראלית, עליו אכתוב בפוסט הבא.

הדיברטימנטו של מוצרט ק.136 בביצוע של האנסמבל משנת 2005