להציל את החינוך המוסיקלי – הצעה לשי פירון

את הפוסט היום אקדיש לכתבה שפורסמה ב"הארץ" ע"י נעם בן זאב, אשר עוסקת בנושא מצב החינוך המוסיקלי בארץ, עם מינויו של שי פירון לשר החינוך החדש. כמי שהחינוך המוסיקלי יקר לו, לא נותר לי אלא להסכים עם דבריו של נעם ולהביא את הכתבה כלשונה. הלואי והדברים שנכתבים בה יתגשמו ויתממשו.

פירון. רגע האמת

פירון. רגע האמת. צילום: ניר קידר

שי פירון אוהב מוסיקה. בביתו מערכת סטריאו משוכללת, כפי שהראה באחד הראיונות בעיתונות, וספריית דיסקים מרשימה ובה גם מוסיקה קלאסית וג'ז. גם פסיקותיו ההלכתיות של הרב פירון – חרדי מודרני – מעידות על אהבתו זו, ושיטוט קצר באינטרנט מגלה תשובות שהוא נותן לסוגיות אודות מוסיקה ויהדות, וכולן מקלות ומפשרות: מותר לדידו תמיד לשמוע כל סוג של מוסיקה, ואפילו ז'אנרים מסוימים של מוסיקה כנסייתית.

פירון אף נראה באחת התמונות בראיון עם גיטרה בידיו, וזו לא רק פוזה: הוא מופיע עם אנסמבל של מוסיקאים ובהם הכנר ניצן חן רז־אל, מנגן, וגם שר – ואפילו מקפיץ מדי פעם בקלילות את קולו באוקטבה.

בהיותו מבצע ומוסיקאי פעיל, שי פירון נימנה אפוא על אלה שיצאו מהמערה האפלטונית וגילו את סוד השפעת המוסיקה על נפש האדם. הוא חווה בעצמו את המגע הבלתי אמצעי של אדם עם רגשותיו באמצעות במוסיקה, את המשמעת שתובעת המוסיקה מהעוסקים בה, את החתירה אל היופי, את המשמעות שהיא מקנה לחיים – וגם את החוויה החברתית העמוקה שמקופלת בה: המוסיקה היא תמצית ההקשבה לזולת וההכרה בזולת. בלעדיהן אי אפשר לבצע אותה.

והנה הגיע רגע האמת של שי פירון, שר החינוך החדש. עתה בידיו הכוח להוציא את המוסיקה מדל"ת אמותיו ולהנחילה לכלל, לשתף בסוד המוני בני אדם – אלה התלמידים בבתי הספר בארץ.

שישה שיעורים קלים

למראית עין נדמה שההידרדרות בקרב התלמידים בישראל לבורות מוסיקלית כמעט מוחלטת ב-30 השנה האחרונות היא בלתי הפיכה. אבל קל מאוד לצאת ממנה אל פריחה מוסיקלית, ועל הדרך לזכות בפתרונות לעוד בעיות מעיקות במערכת החינוך: התנהגותיות, פדגוגיות, בריאותיות וחברתיות – והכל בזכות המוסיקה. הנה אפוא מתווה של סילבוס לשר החינוך החדש, ובו שישה שיעורים קלים שיובילו למהפכה חינוכית אמיתית.

1. המודל הבריטי. אפשר להתחיל בביבליוגרפיה. בעל התפקיד המקביל לפירון בבריטניה, שר החינוך של הממלכה מייקל גוב, הורה לפני שנתיים וחצי לדארן הנלי, אישיות מוסיקלית בכירה, להכין לו דו"ח על מצב החינוך המוסיקלי במדינה. לא יהיה ילד בריטי, מגן חובה ועד כיתה י"ג, שלא יזכה לחינוך מוסיקלי ברמה הגבוהה ביותר – ובסבסוד ממשלתי. מצא דרך לעשות זאת, הורה שר החינוך וציין שלא מדובר רק בעמדתו שלו: "כל שרי הממשלה תומכים לחלוטין בחינוך מוסיקלי – לכל הילדים".

הדו"ח של הנלי, שהתפרסם בפברואר 2011, מסביר את החשיבות החובקת־כל של המוסיקה לילדים, בין היתר בשיפור הלימודים, בהעצמה האישית ובחיברות. בין עשרות מסקנותיו: על כל בית ספר לספק חינוך מוסיקלי רחב שכולל ביצוע, הלחנה, האזנה וביקורת; השירה חייבת להיות חלק מרכזי בלימודים; על כל ילד ללמוד לנגן בכלי נגינה; על בתי הספר לספק קונצרטי מוסיקה חיה; על הממשלה ואגפי האמנות לממן כל זאת; ויש להנחיל להורים את ההכרה בחשיבות המוסיקה לילדיהם. כל זאת במסגרת תוכנית לאומית למוסיקה (The National Music Plan).

שר החינוך הבריטי, מייקל גוב. "בלי מוסיקה, החיים הם טעות", נחתם הדו"ח בציטוט האפלטוני

שר החינוך הבריטי, מייקל גוב. "בלי מוסיקה, החיים הם טעות", נחתם הדו"ח בציטוט האפלטוני. צילום: Reuters

המוטו של התוכנית, שאפשר לקוראה באינטרנט, הוא ציטוטים של אפלטון ואריסטו על פלאי המוסיקה ונחיצותה במערכת החינוך: "בלי מוסיקה, החיים הם טעות", מסתיים הציטוט האפלטוני.

2. סיעור מוחות. כדי להתאים את המודל הבריטי לישראל, עומדים לרשות שר החינוך החדש מומחים ישראלים בינלאומיים לחינוך מוסיקלי. פועלים כאן חוקרים וחוקרות שכתבו מאמרים וספרים וצברו ניסיון עשיר בהוראה מגן הילדים ועד י"ב וכן בהשכלה הגבוהה, ואף פיתחו קשרים עם עמיתים ברחבי העולם. כמה פגישות עם פאנל נבחר מחוקרות וחוקרים אלה, בין היתר ממכללת לוינסקי, האקדמיה למוסיקה ומחול בירושלים והמחלקה למוסיקה באוניברסיטת בר אילן, ינהירו לשר החדש את העקרונות הכלליים של החינוך המוסיקלי, את צדדיו המעשיים ואת השלכותיו מרחיקות הלכת.

מה בדיוק קורה בבתי הספר היום? מי מפקח על לימודי המוסיקה בגני הילדים ובגיל הרך? מהו "בית ספר מנגן" ומהי "עיר מנגנת"? מהן מגמות המוסיקה בתיכון ומה כוללות בחינות הבגרות בהן? האם הילדים שרים ומנגנים באנסמבלים? ומה אומרים המחקרים העדכניים בתחום: על כל אלה יוכל ללמוד השר בשתיים־שלוש פגישות עם האישים הרלוונטיים, כולל העובדות הכפופות לו ישירות: המפקחת הראשית (מפמ"רית) על לימודי המוסיקה והמפקחות האזוריות.

3. קערת הסלט. צעד גדול לקראת מהפכה חינוכית שבסיסה מוסיקלי יעשה השר החדש אם ירפא את המערכת ממחלת הילדות הקשה שלה, והיא הניסיון של קברניטי החינוך המוסיקלי לדורותיהם ללמד ולקדם מוסיקה ישראלית־כביכול בדרך של כור היתוך תרבותי. הסוציולוגיה כבר הראתה ש"כור היתוך" הוא מושג תיאורטי בלבד, ושמשמעותו המעשית היא השתלטות תרבות אחת על כל האחרות – והכחדתן. כך הושתקו בישראל והועלמו תרבויות מוסיקליות שלמות, בעיקר של יוצאי מדינות ערב.

כדי להחליף את האידיאולוגיה ההרסנית של כור ההיתוך לגישה המתקדמת של "קערת הסלט" – משמע: עירוב בין התרבויות תוך שמירה על העצמאות והייחוד של כל אחת מהן – על פירון לכלול מחנכים וחוקרים מזרחים בפאנל המומחים, וכן מזרמים יהודיים שונים כולל החרדים. אלה יציגו בפניו את העולם העשיר של מוסיקה מהמקורות ומארבע כנפות המזרח, וכך יוחזר ההון התרבותי־מוסיקלי לקהילות שנעשקו.

יתרון הקונסרבטוריון

4. אחרי הלימודים. בישראל יש 41 בתי ספר שבין כתליהם אין סמים ואין אלימות. 15 אלף הילדים הלומדים בהם באים אליהם מרצונם, אחרי שעות הלימודים הרשמיות בבית הספר היסודי או בתיכון. גם הוריהם משלמים כסף רב בעבורם. ובעיקר – בתי הספר האלו לא פועלים על פי תוכנית לימודים ארצית נוקשה: הם גמישים, מתאימים עצמם לרמת הילדים, לא עורכים בחינות כניסה ומקבלים כל אחד, ופילוסופיית החינוך שלהם היא שכל ילד ניחן בכישרון. אלה הם הקונסרבטוריונים למוסיקה.

הקונסרבטוריון מגלה לילדים שהמוסיקה היא לא רק אמצעי לפיתוח אינדיבידואלי ולא רק הקשבה פנימית, אלא גם הקשבה לזולת ויצירה משותפת: באנסמבלים קאמריים, בתזמורות ומקהלות. לשר התרבות החדש תהיה משימה ראשונה במעלה: להעניק למוסדות יקרי הערך האלה, שמתפקדים כבתי ספר לכל דבר ונתבעים לאמות המידה המחמירות של משרד החינוך, "סמל מוסד" – משמע מעמד בית־ספרי לכל דבר. כך יהיה תקציבם קשיח ולא יתנודד כעלה נידף ברוח מדי שנה, נתון לגחמת סעיף ה"תמיכות" שמעניק המשרד לגופים שונים שלעתים אין הם מוסדות חינוך כלל.

היום 41 קונסרבטוריונים חיים מתקציב שמספיק ל-3 בלבד – מה שאומר שחלק המימון של ההורים הולך ועולה, ולימודי המוסיקה הופכים לפריבילגיה לעשירים בלבד. זכור את המודל הבריטי, שר החינוך: לכל ילד, מגיל הגן ועד י"ב, הזכות ללמוד מוסיקה ברמה הגבוהה ביותר – לא רק לעשירים!

5. הקהילה השקופה. עם הכרזת העצמאות וכינון משרד החינוך הישראלי, החלו נסיונות ללמד את הערבים־פלסטינים שנותרו בגבולות הארץ על פי השיטה שעבדה כל כך טוב בהנחלת הזמר העברי ליהודים: השירונים. המפקחים על לימודי המוסיקה, בעזרת איש קשר ערבי, כתבו שירונים לתפארת לשימוש הילדים ומוריהם. היום למראה שירונים אלה נתקפים אנשים חלחלה: השירים בהם, חלקם לאומיים־ציוניים, מעולם לא היו רלוונטים, ובמקרה הטוב נזנחו עוד לפני שנפתחו כלל.

עתה צריך להבין שר החינוך שאת לימודי המוסיקה האלה יש לבנות מהתחלה – ועל ידי מוסיקאים ומחנכים אנשי הקהילה עצמה. זה 20 שנה שהתחום מתפתח בעזרת מורים ומורות ערביות צעירות, בוגרות מוסיקה במכללות ואוניברסיטאות – ואף נוסד בשפרעם קונסרבטוריון ערבי ראשון. טיפוח התחום, השתלמויות, כנסים, משאבים – אלה צריכים לזרום לאוכלוסיה הערבית כדי להשוות את תנאיה ליהודית.

6. הליבה. בישראל, לעומת בריטניה, המוסיקה אינה חלק ממקצועות הליבה בבתי הספר, אלא מקצוע מומלץ בלבד במסגרת "אשכול אמנויות" שמתוכו רשאים המנהלים לבחור שעה שבועית גם בתיאטרון, מחול, קולנוע, אמנות פלסטית, טלוויזיה או תקשורת. כל זאת רק בבתי הספר היסודיים – בעוד חצי מיליון תלמידי חטיבות הביניים והתיכון בישראל, מגיל 12 עד 18, לא מקבלים אפילו דקה של מוסיקה, למעט אלפים בודדים במגמות המוסיקה בתיכונים היהודיים.

תלמידים מנגנים. זן הולך ונכחד

תלמידים מנגנים. זן הולך ונכחד . צילום: דודו בכר

הואיל והמנהלים נהנים מדרגה גבוהה של אוטונומיה, גם בבתי הספר היסודיים הולכות ומתמעטות שעות המוסיקה לטובת המקצועות שנחשבים יוקרתיים יותר בעיני משרד החינוך, ובראשם מתמטיקה ולימודי דת ומורשת. כך גם נכחדים האנסמבלים שפעם פרחו – תזמורות ומקהלות ילדים בכל בית ספר – וזן המורים למוסיקה נכחד יחד אתם. זו צריכה להיות מטרת השר פירון: להחזיר את המוסיקה ללימודי הליבה, ואתה את הנפש והנשמה של מערכת החינוך.

מודעות פרסומת

קהל חם בערב קר וסוער

קונצרט הא-קפלה של מקהלת זמרי קולגיום ביום שני היה יפה ומרשים. וכעת, שתי משימות נוספות עומדות בפניי – קונצרט בכורה לעונה זו של תזמורת הקשתנים הייצוגית של קונסרבטוריון גבעתיים (ביום ראשון הקרוב), וקונצרט בכורה של תזמורת ביה"ס לאמנויות ויצ"ו (כיום "רעות") חיפה

303674_124024044431364_851039425_n

מקהלת זמרי קולגיום בקונצרט ביום שני 7.1.13. צילם: בן לפיד

בקונצרט של מקהלת זמרי קולגיום ביום שני האחרון היתה לי תחושה מיוחדת. נפל לי האסימון: זו כבר עובדה קיימת – מקהלת זמרי קולגיום ממשיכה את פעילותה בהתלהבות ובמרץ, ואני כבר הפכתי באופן רשמי, מבלי שהרגשתי, למנצח מקהלות. העבודה הקשה שעשינו בחודשיים האחרונים באה לידי ביטוי בקונצרט שהיה מאוד מגוון. התכנית היתה תובענית, וברובה א-קפלה. היו הרבה מאוד רגעים מוסיקליים נפלאים – כמו ב"מגן אבות" של יחזקאל בראון, ב Ave verum של ליסט וב Tantum ergo של סבראק. הביצוע של הסטבט מאטר של פרגולזי היה סגנוני ועם טמפים טובים. האקוסטיקה הנהדרת של האולם בפליציה בלומנטל סייעה למקהלה לצלצל נהדר, והקהל החם שהגיע בערב הקר, הסוער והגשום, נתן לנו את תמיכתו והגיב בהתלהבות.

150243_124024467764655_705861407_n

צילם: בן לפיד

בסוף החודש אנחנו מתחילים לעבוד על שלוש תכניות שונות במקביל – קטעי אופרות למקהלה, לקונצרט הגאלה של סולני תל-אביב שיתקיים בסוף אפריל; יצירות ועיבודים של אבנר איתי למקהלה א-קפלה, לקונצרט מחווה לאבנר במסגרת פסטיבל אבו גוש בשבועות; והרקויאם של פורה, לקונצרט סיום העונה של סולני תל-אביב.

312486_124024331098002_1403959093_n

צילם: בן לפיד

ובינתיים – ביום ראשון הקרוב, 13.1.13, יתקיים בבית ראשונים בגבעתיים קונצרט הבכורה לעונה זו של תזמורת הקשתנים הייצוגית של קונסרבטוריון גבעתיים. זו תזמורת שאני עובד איתה כבר 9 שנים, במהלכן נסענו פעמיים לקונצרטים בברלין ופעמיים ארחנו תזמורת צעירה מברלין, הופענו בכנסי תזמורות ברחבי הארץ ובקונצרטים משותפים עם סולני תל-אביב. השנה, כפי שקורה אחת לכמה שנים, היתה תחלופה די גדולה של נגנים, והתזמורת היא למעשה תזמורת די חדשה. מנגנים בה השנה 16 נגנים בגילאי 12-17. העבודה איתם מאוד מהנה. הסטנדרטים שאני מציב להם גבוהים מאוד, ולמעשה אין הבדל מבחינתי בינם לבין סולני תל-אביב, לפחות בדרישות המקצועיות שלי. כמובן שמספר החזרות גדול יותר והתכנית קצרה יותר מאשר בסולני תל-אביב, אבל הסטנדרטים הם בדיוק אותם הסטנדרטים שאני מציב לכל גוף מוסיקלי שעליו אני מנצח – מקהלה, תזמורת מקצועית או תזמורת תלמידים. לפי החזרות האחרונות, אני משוכנע שיהיה קונצרט יוצא מהכלל, איכותי ומלהיב.

_MAL8684

התזמורת של קונסרבטוריון גבעתיים בקונצרט בתיאטרון גבעתיים לפני כשנה.

הקונצרט הבא שלי יהיה עם התזמורת של ביה"ס התיכון לאמנויות ויצ"ו חיפה, שזו תזמורת חדשה לגמרי שהוקמה רק השנה. על כך אספר בפוסט הבא.

מה עשיתי אצל טריני וסוזנה?

סרטון קצר מהחזרה הראשונה על יצירתו של עמית גילוץ, עם מקלות הכביסה, הפינצטות והעפרונות; על הקונצרט הראשון שלנו, אתמול בעפולה, שכלל גם מתן במה לסולנים מקומיים צעירים שהרשימו וריגשו את הקהל; ומחר מתחילים הקונצרטים למנויים, קצת על ימי החזרות האחרונים; וגם: מה עשיתי בשבוע שעבר בתכנית "טריני וסוזנה" בערוץ 10?

שלושת ימי החזרות האחרונים שלנו (שלישי, רביעי וחמישי) היו, בשלוש מילים, מרוץ נגד הזמן. זו ללא ספק אחת התכניות הקשות ביותר שניגנו, כי יש בה שתי יצירות קשות ביותר שכל אחת מהן נמשכת כחצי שעה. היצירה "מזכרת מפרנצה" של צ'ייקובסקי כוללת פסז'ים מהירים לכל אחת משבע הסקציות המשתתפות (שתי סקציות כינור, שתי סקציות ויולה, שתי סקציות צ'לו וסקציית קונטרבס) וכן צלילים גבוהים מאוד בכל סקציה, זאת בנוסף לקשיים של בלאנס (המרקם מאוד עמוס וצריך לשמוע את החומר החשוב בתוך העומס הזה), אינטונציה בין הקבוצות (לפעמים שלוש קבוצות שונות מנגנות אותו דבר בשלוש אוקטבות שונות) וקשיים של קצב ואנסמבל (מקומות רבים דורשים האצה או האטה שצריכים להיעשות ביחד וזה לא פשוט). היצירה "ארבעה טמפרמנטים" לפסנתר ותזמורת של הינדמית כתובה בשפה טונאלית קצת שונה, וגם בה פסז'ים מהירים שדורשים מיומנות גבוהה הן ברמה האישית והן בכל קבוצה כקבוצה. עם כל אלה היינו צריכים להתמודד בזמן עבודה לא רב, שחלקו הוקדש לחזרות קבוצתיות וחלקו לעבודה תזמורתית. בסיום החזרה הגנרלית שהתקיימה אתמול, החלטנו להאריך את חזרת הבלאנס לפני הקונצרט מחר בחיפה, על מנת לאפשר לנו לעשות את ההליטושים האחרונים הנדרשים.

בנוסף ליצירות הנ"ל יש גם את יצירתו של עמית גילוץ "בזמן שרקדנו" לחליל ותזמורת ממותקנת. זו יצירה שבה הנגנים נדרשים לנגן באופן שונה לגמרי מהמקובל, ולשים חפצים שונים על כלי הנגינה שלהם – כגון מקלות כביסה ופינצטות. הנה סרטון מתוך החזרה הראשונה על היצירה, שהתקיימה ביום שני השבוע.

כבר אתמול התקיים הקונצרט הראשון שלנו, בהיכל התרבות עפולה, אבל התכנית בו היתה שונה מזו שתנוגן בימים הקרובים. בחלקו הראשון של הקונצרט הופיעו איתנו סולנים צעירים מצטיינים שלומדים בקונסרבטוריון עפולה. עבור העיר, עבור הקונסרבטוריון, עבור המורים, ובמיוחד עבור אותם תלמידים ומשפחותיהם זה היה יום חג. האנסמבל הגיע אליהם לעיר וקיים קונצרט שהסולנים שבו היו נערים בגילאי 12-17. שני כנרים צעירים (אחד מהם בן 12 בלבד) עמדו על הבמה נרגשים וניגנו בביטחון רב את הקונצ'רטו לשני כינורות של באך. אחריהם עלו לבמה שני קלרניתנים צעירים שניגנו קטע קונצרטנטי של מנדלסון, ולבסוף ניגן חצוצרן צעיר שני פרקים מהקונצ'רטו לחצוצרה של היידן. כולם ניגנו היטב, וזכו למחיאות כפיים סוערות. לאחר ההפסקה ניגנו את "מזכרת מפירנצה" של צ'ייקובסקי. הביצוע היה יפה מאוד בשביל פעם ראשונה (ובאולם מאוד לא מחמיא), והיו בו רגעים נפלאים הן של התזמורת והן של הסולנים מתוכה (קובי רובינשטיין ונעם שוס בכינורות, עמית לנדאו ודניאל תנחלסון בויולות, הילה אפשטיין ושירה מני בצ'לו). יחד עם זאת, אני משוכנע שמקונצרט לקונצרט הביצוע ישתפר וכולנו נרגיש יותר חופשיים ובטוחים.

2012-12-20 21.50.43

האנסמבל בהיכל התרבות עפולה אתמול

לא רבים מבין מכריי, בני משפחתי וחבריי צופים בתכנית "טריני וסוזנה" בערוץ 10. למרות שהיא משודרת בפריים טיים, אני מודה שעד שהם פנו אלי גם אני לא הכרתי את התכנית. ובשבוע שעבר שודרה תכנית שבה התארחתי לכמה דקות. לא, לא הלבישו אותי, לא ניסו לפתור לי בעיות במראה החיצוני והפנימי (כהגדרתן) ולא גרמו לי לבכות מול המצלמות. הביאו אותי כ"איש מקצוע" מתחום המוסיקה, במטרה לסייע לאישה שכתוצאה מסיבות שונות עזבה את הויולה ואת המוסיקה בגיל צעיר ולא ניגנה כבר שלושים שנה. המטרה שלי היתה לעזור לה לחזור לנגן ולחזור אל אהבתה הישנה. הנה הקטע…

יומיים מלאי חוויות וארועים מרתקים

כל כך הרבה ארועים מרתקים ולא שגרתיים עברנו בשני ימי החזרות הראשונים לקראת הקונצרטים הקרובים למנויים – מהמוסיקה הנפלאה של צ'ייקובסקי, דרך הסיפוק הגדול במתן במה לסולנים צעירים מעפולה, ועד למקלות הכביסה והפינצטות שהנגנים שמו על כלי הנגינה שלהם לצורך ביצוע היצירה יוצאת הדופן של עמית גילוץ. סיכום קצר של המון ארועים

שקיות "הפתעה" חולקו לנגנים בתחילת החזרה על יצירתו של עמית גילוץ "בזמן שרקדנו" – ובהן מפרטים, מקלות כביסה, פינצטות ועפרונות לא מחודדים. כל אלה על מנת "לנגן" באמצעותם את היצירה המאוד לא שגרתית שלו, אותה נבצע עם הסולן רואי אמוץ. החזרה התמקדה בעיקר ב"איך" לנגן כל אפקט שכתוב בתוים, אך לקראת סופה ניגנו קצת ואפשר היה לשמוע התחלה של מוסיקה בתוך כל זה. תהליך מרתק צפוי לנו, שבסיומו הקונצרטים וחשיפת היצירה לראשונה לקהל.

חמישה נערים נרגשים מעפולה, מלווים בצוות מהקונסרבטוריון המקומי, הגיעו הבוקר לחזרה של האנסמבל בגבעתיים על מנת לנגן כסולנים עם האנסמבל. ביניהם היו שני כנרים צעירים ומוכשרים שניגנו את הקונצ'רטו לשני כינורות של באך, חצוצרן שביצע את הקונצ'רטו לחצוצרה של היידן, ושני קלרניטנים שביצעו קטע קונצרטנטי של מנדלסון. האנסמבל העניק להם בחזרה את התמיכה והעידוד המתבקשים בסיטואציה מסוג זה, ואנו מצפים לקונצרט המסיים של הפרוייקט הזה, ביום חמישי הקרוב בהיכל התרבות בעפולה.

IMG_6666

חצוצרן צעיר ומוכשר מעפולה עם האנסמבל

 

והמוסיקה הנפלאה של צ'ייקובסקי, מוסיקה שבד"כ האנסמבל לא מבצע בשל המגבלות של גודלו – איזה תענוג. "מזכרת מפירנצה", במקור לשישיית מיתרים, ו"אנדנטה קנטבילה", במקור לרביעיית מיתרים, הן שתיים מיצירות המופת הרבות שלו. לצד היופי יש במוסיקה הזו גם הרבה מאוד קשיים ואתגרים – ליצור שקיפות בבלאנס בין הקולות ובאינטונציה הלא פשוטה. העבודה מהנה מאוד והאנסמבל מתקדם מאוד מהר.

IMG_6644

וזה עוד לפני שהתחלנו לעבוד עם הסולנית עינב ירדן על יצירתו של הינדמית ארבעה טמפרמנטים, ולהכין את ההפתעה שלא נגלה מה היא תהיה. צפויים לנו עוד שלושה ימי עבודה עמוסים ומרתקים. אמשיך לדווח בקרוב.

אולם שהוא חתיכת היסטוריה

שתי החזרות שניהלתי במלואן בשפה הרוסית היו ללא ספק מהדברים המעייפים ביותר שעשיתי בחיי. התרגשות גדולה היתה לי לעמוד על הבמה הזאת באולם הגדול בקונסרבטוריון צ'ייקובסקי, אולם שבו הופיעו כל המוסיקאים הגדולים בהיסטוריה. חוויות מרוסיה, ועוד קצת על פתיחת העונה הקרבה ובאה.

כשנכנסתי לאולם החזרות על-מנת להתחיל את החזרה הראשונה שלי עם התזמורת של האקדמיה במוסקבה, כל הנגנים קמו. לכבודי. כך נהוג שם. יש משמעת, יש כבוד, יש מסירות לעבודה, וגם יש סטנדרטים גבוהים מאוד. כששאלתי ברוסית העילגת שלי כמה מבינים אנגלית – רק ארבעה או חמישה נגנים הצביעו. הבנתי שנגזר עלי לנהל את החזרה ברוסית. אני כבר יודע קצת רוסית, ולומד באופן קבוע כבר למעלה מחודשיים, אבל מכאן ועד לנהל חזרה… מצאתי את עצמי חושב כל הזמן על כל מילה, מנסה לדלות מהזיכרון מילים שלמדתי. ידעתי שאני עושה טעויות בדקדוק ושאוצר המילים שלי דל, אבל מצד שני הם הצליחו להבין אותי והעריכו מאוד את הניסיון שלי לדבר בשפה שלהם. גם תיקנו ועזרו כשביקשתי. אחרי כל חזרה כזאת הרגשתי שעבדתי 12 שעות ברצף.

התזמורת היתה מצויינת. החויה של הופעה על אחת מהבמות החשובות בעולם היא מרגשת ביותר. האולם היה מלא כמעט לגמרי. הרבה מוסיקאים ישבו בקהל. בתכנית שלי היתה גם יצירה ישראלית טובה מאוד, של אריה בר-דרומא, שהתקבלה יפה מאוד גם ע"י הנגנים וגם ע"י הקהל.

לאחר הקונצרט הוזמנתי לארוחה עם רבים ממורי האקדמיה, ארוחה שבמהלכה מידי כמה דקות אחד הנוכחים קם לברך. ברוסית כמובן. לפעמים גם דיברו אלי, ואפילו שאלו אותי אם הבנתי הכל. הייתי חייב לשמור על ריכוז שיא בניסיון להבין מה הם אומרים גם כשדיברו מהר ובשפה גבוהה. זה גם היה מעייף מאוד.

עוד רגע מרגש היה המפגש עם מורתי הדגולה לכינור במשך 5 שנים אירנה סבטלובה. בארץ אף פעם אין זמן להיפגש… ככה זה כולם עסוקים. אבל להיות במוסקבה כשהיא שם ולא לפגוש אותה? שמחתי מאוד, וגם היא כמובן.

כל הסיפור נמשך ארבעה ימים בלבד. זה היה מאורגן בצורה נפלאה, התנאים היו מצויינים, הארוח נפלא, והתזמורת, כאמור, מצויינת.

ומיד עם שובי – אינטנסיביות מטורפת לקראת פתיחת העונה של האנסמבל בקונצרט עם קרן הדר, אלון ראובן ומקהלת קולגיום. החזרות עם המקהלה בעיצומן, וביום שני הקרוב יחלו החזרות עם האנסמבל. עוד קצת הגהות לתכניה, לסרטי הוידאו, למצגת של הטקסטים, עוד שעות של כתיבת קשתות בתפקידים, וכמובן – למידה אינטנסיבית של יצירה שמתווספת לתכנית – ה"הפתעה". בשבוע הקרוב תתפרסמנה ידיעות וכתבות על האנסמבל בכמה עיתונים ואתרי אינטרנט, לקראת פתיחת העונה ה12 שלנו. מרגש, לא?

חינוך מוסיקלי – חינוך לחיים

ההישגיות והשאיפה להוציא את התוצאות הטובות ביותר מהתלמידים, גורמות לדעתי לצוותי ההוראה ולמורים במוסדות החינוכיים המוסיקליים לפספס את העיקר. הצלחה של מוסד או של מורה נמדדים בימינו על-פי הציונים של התלמידים או ההישגים שלהם בתחום אותו הם למדו. פוסט מיוחד לכבוד פתיחת שנת-הלימודים: על התפיסה החינוכית-מוסיקלית שלי

חינוך מוסיקלי הוא קודם כל חינוך. באמצעות החינוך המוסיקלי, התלמיד מקבל כלים רבים, ערכים, מיומנויות ויכולות שאותם הוא יכול לקחת איתו לחיים ולהשתמש בהם ביומיום גם אם לא יהיה מוסיקאי מקצועי.

העבודה עם נגנים צעירים במסגרת של הרכב קאמרי, תזמורת או הוראה יחידנית של כלי הנגינה מקנה להם ללא ספק המון ידע בנגינה. הם לומדים להפיק צליל יפה ואיכותי, לנגן נקי, לנגן בקצב, הם לומדים לעצב משפט מוסיקלי ולחפש את דרך הביצוע המשכנעת ביותר שלו. הם מפתחים מיומנויות טכניות ופיזיות שבאמצעותן הם משפרים את רמת נגינתם, והם לומדים לעבוד קשה על-מנת להגיע לתוצאות ולהישגים. בלי ספק, אלה שממשיכים בתחום והופכים למוסיקאיים מקצועיים, לוקחים איתם את כל אלה ומשתמשים בהם ואף משפרים אותם  במשך שנות עיסוקם כמוסיקאים מקצועיים.

אבל מעבר לכל אלה, הנגנים הצעירים לומדים עוד המון דברים שאותם הם יכולים לקחת איתם לחיים גם אם לא יהפכו למוסיקאים מקצועיים. החינוך המוסיקלי עשוי לפתור לילדים בעיות ולשפר יכולות שאינן קשורות דווקא למוסיקה. חשוב לזכור: אלה שאינם הופכים למוסיקאים מקצועיים הם הרוב. מה הם לוקחים איתם משנות לימודי המוסיקה?

כל הנושא של המוטוריקה והקואורדינציה בנגינה הוא מאוד מורכב ומסובך. לילדים רבים ישנן בעיות מוטוריות מסוגים שונים, וכן בעיות של קואורדינציה בין שתי הידיים. החינוך לנגינה עשוי לשפר מאוד את היכולות האלה ואף לפתור בעיות מוטוריות.

במוסיקה כל הנושא הריתמי מבוסס למעשה על מתמטיקה. חינוך מוסיקלי מפתח מאוד את היכולות המתמטיות, ודרכו תלמידים המתקשים במתמטיקה יכולים לשפר מאוד את הישיגיהם בתחום. גם הזיכרון, שקשור במידה מסויימת למתמטיקה, מתפתח מאוד בזמן לימודי המוסיקה של התלמיד. למידה בעל-פה של קטע נגינה ארוך (10 עד 15 דקות) עשויה לפתח מאוד את הזיכרון, ולסייע בתחומים רבים אחרים.

נושא המשמעת הוא נושא מאוד חשוב בחינוך, ובמוסיקה זה אולי אחד הנושאים החשובים והעיקריים. ילד שלומד נגינה ועוסק בנגינה למעשה גוזר על עצמו להיכנס למסגרת שיש בה כללי משמעת נוקשים. ראשית כל, ישנו הצורך להתאמן באופן קבוע ויומיומי, בין אם יש זמן ובין אם אין זמן, בין אם יש כח ובין אם אין כח. שנית, ה"דדליין" של מועד הקונצרט מדרבן ומכריח את התלמיד להגיע למצב של הכנת קטע להופעה מול קהל. אצל ילדים עם בעיות משמעת, העיסוק בנגינה עשוי לחולל ניסים ונפלאות.

ישנו כמובן כל החלק הרגשי אמוציונלי, שמאוד מתפתח אצל תלמידים שמתעסקים במוסיקה. הצורך לבטא רגש כלשהו באמצעות נגינה של משפט מוסיקלי,  והחיפוש אחר הדרך הטובה ביותר לבטא את אותו הרגש, מפתחים מאוד את הצד הרגשי אצל תלמידי מוסיקה.

ובכלל, חינוך למוסיקה הוא קודם כל חינוך לאהבת המוסיקה ולאהבה בכלל. האושר שבעשייה המוסיקלית ובנגינה המשותפת עם נגנים נוספים, ההתלהבות מיצירה יפה או מפראזה מוסיקלית מרגשת, אלה הדברים החשובים שהתלמיד סופג.

אחד התחומים המשמעותיים ביותר שהחינוך המוסיקלי מפתח הוא תקשורת וחברה. נגינה בתזמורת (וגם בהרכב קאמרי) מפתחת מאוד את יכולות התקשורת, ההקשבה, הדיאלוג וההבנה של האחר. דוגמא אחת מאלפת ומרגשת שיש לי בתחום הזה – תלמיד שאני מאוד גאה בו, שיש לו בעיית תקשורת מלידה ולומד בחינוך מיוחד מילדותו. כשהצטרף אלי לתזמורת בקונסרבטוריון גבעתיים, הבעייה שלו לא ממש אפשרה לו לתפקד בתזמורת – היתה לו בעיה להבין את סימני הניצוח, את הכללים מתי לנגן ומתי לא, והוא בעצם "הפריע" להתקדמות התזמורת. אבל בזכות הנחישות שלו ושל הוריו ובזכות ההתמדה בנגינה בתזמורת הילד הזה למד היטב את כל כללי הנגינה בתזמורת, והיום כבר כמעט שאי אפשר להבחין שהוא ילד של חינוך מיוחד. העיסוק במוסיקה שיפר פלאים את יכולותיו בחיי היומיום. היום, כשהוא כבר בכיתה י"ב, הוא גם נגן מצויין, וגם אין לו בעיות תקשורת כפי שהיו בילדותו. האם זה בכלל משנה אם הוא יהפוך למוסיקאי מקצועי או לא?

מבחינתי, ההצלחה או הכישלון של ילד שלומד מוסיקה או שלי כמחנך למוסיקה אינם נמדדים בציון שאותו הוא קיבל במבחן הנגינה או בהחלטתו אם להמשיך להיות מוסיקאי מקצועי או לא. אלה ממש זניחים בעיני. מה שחשוב בעיני הוא אילו כלים קיבל התלמיד בשנות חינוכו המוסיקלי וכיצד הוא משתמש בהם בהמשך דרכו – כמוסיקאי, כמתמטיקאי, כרופא, כסוציולוג, כספורטאי, כאיש עסקים או כמחנך (או כל תחום אחר).

לצערי, ההישגיות והשאיפה להוציא את התוצאות הטובות ביותר מהתלמידים, גורמת לצוותי ההוראה ולמורים במוסדות החינוכיים המוסיקליים לפספס את העיקר. הצלחה של מוסד או של מורה נמדדים בימינו על-פי הציונים של התלמידים או ההישגים שלהם בתחום אותו הם למדו. בשל כך המורים והמוסדות המוסיקליים הופכים לעיתים למעין "מכוני אימון לנגנים". הנגן הצעיר נדרש להתאמן שעות רבות, הוא עובר מבחני נגינה ואודיציות עליהם הוא מקבל ציון, ואם הוא זכה בתחרות או ניגן סולו עם תזמורת בקונצרט חשוב – המורה או המוסד בו הוא למד מתפארים "הבחור הזה למד אצלנו". כך המורה יכול לפרסם את עצמו וכך המוסד המוסיקלי יכול למשוך אליו עוד תלמידים צעירים. ואם הוא לא קיבל ציון גבוה, לא זכה בתחרות או לא הופיע כסולן עם תזמורת? אז "זה כישלון" של התלמיד ושל המוסד, ויש להסתיר את אותו התלמיד שלא יבייש את המורה (ובינתיים הביטחון שלו ירד והוא מרגיש חוסר הערכה). הכתבה שפורסמה ב"הארץ" לפני מספר שבועות על החינוך באחד מבתי-הספר לאמנויות הנחשבים (הכתבה הספציפית הזו אינה בתחום המוסיקה אלא בתחום המחול דווקא), מבטאת בעיני את התפיסה המוטעית הזו, שבסופו של דבר פוגעת אך ורק בתלמידים.

שלא תבינו אותי לא נכון – אני תמיד אהיה גאה ומאושר אם מוסיקאי שלמד אצלי באיזושהי מסגרת יזכה במשרה מכובדת, בתחרות חשובה או בהצלחות כאלו או אחרות בנגינה. זה גם קורה מידי פעם וממלא אותי אושר. גם תמיד אני מלמד ומכוון לסטנדרטים הגבוהים ביותר. אבל ההישג של התלמיד בנגינה הוא בהחלט לא המטרה העיקרית בחינוך המוסיקלי.

את כל הערכים האלה ספגתי בשנותיי כתלמיד בביה"ס לאמנויות ויצ"ו חיפה (כיום שמו "רעות"), מצוות המורים המופלא בראשותו של דני עקיבא, מרכז המגמה למוסיקה עד עצם היום הזה. כיום אני משתדל להעביר את אותה "מורשת ויצ"ו" לתלמידיי במסגרות בהן אני עובד כמנצח תזמורת או כמדריך הרכבים קאמריים, הן בויצ"ו ("רעות") והן בקונסרבטוריון גבעתיים.

שתי התחלות חדשות – חלק א'

שנת הלימודים שמתחילה בבתי-הספר בשבוע הבא מביאה עימה גם שתי התחלות חדשות עבורי: מקהלה חדשה, קולגיום, שבה שרים זמרים מצויינים שנבחרו בקפידה; תזמורת צעירה חדשה בביה"ס לאמנויות הטוב בארץ. המשותף לשני הגופים האלה – את שניהם אשתף, כמובן, בקונצרטים של סולני תל-אביב. שתי התחלות חדשות – פוסט ראשון מתוך שניים.

זמרי קולגיום עם הקאמרית הקיבוצית בחודש יוני האחרון

על המקהלה שעליה אתחיל לנצח בשבוע הבא במקומו של אבנר איתי שפרש – קולגיום – כתבתי כאן לפני מספר חודשים. אמנם באופן רשמי אני מתחיל את תפקידי כמנהל המוסיקלי של המקהלה רק בתחילת ספטמבר, אבל למעשה בחודשים האחרונים עמלתי רבות על הכנת העונה הקרובה של המקהלה. הכנתי תכניות קונצרטים, חלק מהן באופן טבעי ביחד עם אנסמבל סולני תל-אביב, קיימתי פגישות וישיבות עם חברי הועד המנהל ונציגי הזמרים במקהלה, מצאתי פסנתרן ומדריכה קולית, שניהם ברמה הגבוהה ביותר, שדרגתי את אולם החזרות מבית אלון לקונסרבטוריון גבעתיים. אבל הצעד המשמעותי והחשוב מכל – קיימתי אודיציות אישיות לכל הזמרים – גם הותיקים שכבר שרו במקהלה, וגם מועמדים חדשים, ובחרתי הרכב זמרים יוצא מהכלל ומאוד מבטיח. חלק לא מבוטל מהזמרים בקבוצה החדשה שהרכבתי הם זמרים צעירים ואנרגטיים, שלבטח יכניסו רעננות והתלהבות לקבוצה. ביום שלישי הקרוב נקיים את החזרה הראשונה, באולם הקונסרבטוריון בגבעתיים. התכנית הראשונה העונה תהיה בשיתוף עם אנסמבל סולני תל-אביב, ובה נבצע יצירות של מנדלסון, מוצרט והיידן. האנסמבל יצטרף כמובן רק לשתי החזרות האחרונות, אבל את העבודה היסודית עם המקהלה אנחנו מתחילים מיד. תהיינה חזרות מלאות, חזרות חלקיות, חזרות עם דגש על אספקטים קוליים, חזרות עם דגש מוסיקלי, עבודה ואימון ברביעיות, עבודה א-קפלה ללא ליווי, עבודה על סגנון ועל צליל, וכמובן, לקראת הקונצרטים – חזרות עם התזמורת. לעבודה הקולית לקחתי את קטיה מאזו – זמרת ומנצחת מקהלות מעולה עם ניסיון רב בעבודה ובהדרכה קולית מסוג זה, שגם ישבה איתי וסייעה לי באודיציות. העבודה הקולית הטכנית היא תחום לגמרי חדש עבורי, ואני אזדקק מאוד לעזרתה של קטיה בעבודה הזו. לליווי בפסנתר לקחתי את סשה וולך, גם הוא איש מקצוע מנוסה בנגינה עם מקהלות ברמה גבוהה ביותר. עוד סייעו לי באודיציות שתי זמרות סולניות שישבו והאזינו איתי לכל הזמרים – אינאס מסאלחה ורויטל רביב. כל זמרי המקהלה כבר קיבלו תוים והם לומדים אותם במרץ לקראת החזרה הראשונה שתתקיים ביום שלישי הקרוב. היתרון הגדול של המקהלה הזו על פני מקהלות אחרות, הוא שתהיה לצידה תזמורת קאמרית ברמה הגבוהה ביותר. לא כל מקהלה זוכה להופיע לצד תזמורת כמו סולני תל-אביב, ואני בטוח שהעובדה שיש מנהל מוסיקלי אחד לשני הגופים האלה תייעל מאוד את תהליך ההכנה. עבורי זו התרגשות גדולה לפתוח עונה חדשה עם התחלה חדשה שכזו.

בפוסט הבא, במוצ"ש הקרוב – על התחלה חדשה נוספת עבורי: תזמורת חדשה שהוקמה זה עתה במגמת המוסיקה של ביה"ס התיכון לאמנויות ויצ"ו (רעות) חיפה. גם שם מתחילים בשבוע הבא.