הפתעה מרגשת, גלוריה משובחת ופנקייק טעים

אחרי איזה קונצרט הקהל ניגש אלי בזמן שניגבתי חומוס? מה היתה ההפתעה המרגשת שעליה לא כתב המבקר? ועם מי ישבתי לאכול אחרי סיום הפרוייקט? חוויות מפרוייקט ה"גלוריה" שהסתיים השבוע, והיה אחד האינטנסיביים שהיו לי עם האנסמבל.

10835284_10152396209862237_3421864246762279472_o

האנסמבל ומקהלת זמרי קולגיום בחזרה על הגלוריה של ויולדי בשטריקר. צילם ערן זהבי.

הרבה זמן לא היה לי פרוייקט אינטנסיבי כל כך עם האנסמבל כמו זה שהסתיים השבוע. שלושה קונצרטים שהגיעו לאחר שבוע חזרות עם האנסמבל, וחזרות נפרדות עם המקהלה ועם הסולנים, וכמובן חזרות של כולם ביחד. והרבה מאד שעות למידה של הפרטיטורות המורכבות – בבית ובנסיעות ברכבת.

בניצוח על רפרטואר שכולל מקהלה, ההכנה היא תמיד קשה יותר עבורי. גם בשל העובדה שיש טקסט ללמוד ולא רק תוים, וגם בשל העובדה שזמרי מקהלה זקוקים הרבה יותר למבט שלי, ולעיתים גם לתנועות השפתיים שלי – ולא רק לתנועות הידיים – על מנת להיות במיטבם. זה למעשה מכריח אותי לדעת את הפרטיטורה בעל-פה ולהיות כל הזמן עם המבט אל המקהלה ולשיר איתם באופן חלקי את היצירה, עם הכניסות של הקולות השונים. ובגלוריה של ויולדי יש שלושה פרקי פוגה מהירים שאינם פשוטים ללמידה.

לאחר שבוע החזרות האינטנסיבי הגיעו שלושת הקונצרטים, שהיו שונים מאד זה מזה. הקונצרט הראשון היה בחיפה, בכנסייה היוונית אורתודוכסית. האקוסטיקה שם, כמו בכנסייה – מהדהדת מאד ונעימה מאד להאזנה עבור הקהל, במיוחד במוסיקה ווקאלית. לנגן באקוסטיקה כזו, לעומת זאת, זה לא פשוט בכלל, כי הנגנים לא יכולים לדעת מהאזנה לקולות האחרים איפה הפעמה, מכיוון שהכל מהדהד ושומעים את הקולות האחרים בדיליי ומעורבבים זה בזה. זה הכריח אותי לנצח יותר כמו "שוטר תנועה" על מנת שכולם יסתנכרנו לפעמה שלי, ללא קשר למה שהם שומעים.

10846479_10152400993242237_3266487442441945404_n

הקונצרט בכנסייה היוונית אורתודוכסית בחיפה. צילם ערן זהבי.

בקונצרט בחיפה היתה הכמות הגדולה ביותר של קהל. הכנסייה היתה מלאה לגמרי, כולל אנשים שישבו על המדרגות. זה היה קהל מאד נלהב שמחא כפיים ממושכות לאחר כל יצירה. בשנתיים האחרונות הקהל שלנו בחיפה גדל, וכולל גם לא מעט צעירים, שמרביתם תלמידים ובוגרים של ביה"ס לאמנויות "רעות" (לשעבר ויצ"ו) חיפה. מאד מרגש אותי תמיד לראות את תלמידיי בקהל, ובמיוחד את אלה שכבר סיימו לפני שנה ושנתיים את התיכון, וממשיכים להגיע לקונצרטים גם בזמן שירותם הצבאי ולימודיהם האקדמיים. לאחר הקונצרט בחיפה חוויתי מקרוב את ההתלהבות הגדולה של הקהל בחיפה, כאשר ישבתי לנגב חומוס במסעדה בקרבת מקום ביחד עם כמה מתלמידיי לשעבר (שכיום משרתים בצבא), וכל כמה דקות ניגשו אלי אנשים שהיו בקונצרט והביעו את התלהבותם הרבה מהקונצרט, מהמוסיקה ומהביצוע.

למחרת הופענו בשטריקר – אולם שבו האקוסטיקה מהדהדת הרבה פחות, אך מצד שני הנגנים והסולנים שומעים הרבה יותר טוב אלו את אלו. הקונצרט בשטריקר היה טוב מאד, וזכה לביקורת משבחת מאד מנעם בן זאב, המבקר של עיתון הארץ.

10680117_379088115591621_6981729188950790261_o

הביקורת המשבחת של נעם בן זאב בעיתון הארץ.

 

אגב, קטע ההפתעה בקונצרט, שדווקא עליו לא כתב נעם בן זאב בביקורת, היה מרגש מאד עבורי. הזמנתי זמרת צעירה (בת 16) לשיר קטע של ויולדי עם האנסמבל. הזמרת, המאד מוכשרת – תכלת לוין שמה – היתה תלמידתי לכינור במשך למעלה משש שנים (היא החלה ללמוד עוד לפני שהיתה בת שבע), וגם ניגנה כמה שנים אצלי בתזמורת הקונסרבטוריון של גבעתיים וגם בקורסים של מתא"ן שהדרכתי בהם. הכישרון המוסיקלי שלה בא לידי ביטוי בצורה הטובה ביותר בשירה, ובשנים האחרונות, לאחר שכבר עזבה את הכינור והויולה, השירה היא הכלי המרכזי שלה. שיתוף הפעולה שלנו על הבמה עם סולני תל-אביב היה מרגש מאד בפני עצמו, במיוחד לאור העובדה ש"גידלתי" אותה מגיל צעיר וראיתי מקרוב את התפתחותה המוסיקלית. שירתה היתה נהדרת, סגנונית וצלולה מאד.

10475432_378962748937491_5514133564033113491_oהגלוריה של ויולדי בקונצרט בשטריקר. צילם אורי צור.

הקונצרט השלישי והאחרון היה באולם וייל בכפר-שמריהו. שם יש אקוסטיקה טובה מאד, וזה מצלצל מאד יפה עם מקהלה. הקונצרט הזה גם הוקלט וצולם בוידאו, ואני מקוה שיצא טוב על-מנת שאוכל להשתמש בהקלטה.

עבורי הפרוייקט הזה היה מיוחד גם בגלל שחזרתי לעבוד עם מקהלת הקולגיום לאחר זמן רב שלא התראינו (והתגעגעתי אליהם). החוויה של העבודה עם המקהלה הזו היתה נהדרת, והזכירה לי את הימים הטובים של עבודתנו המשותפת בשנתיים שהייתי מנצחם הקבוע. בחזרות ובקונצרטים התגובה שלהם אלי היתה מצויינת, ואפשרה לי להיות ספונטני ולשנות מקונצרט לקונצרט ניואנסים של דינמיקות, ארטיקולציות וטמפי.

לאחר סיום הפרוייקט, בדרך הביתה מכפר-שמריהו, עצרתי לאכול ביחד עם שניים מנגני האנסמבל שגרים אף הם בצפון, ולשניהם היה תפקיד משמעותי בפרוייקט – הצ'לן עדיאל שמיט וזוגתו האבובנית שירה בן-יהושע. ישבנו בפנקייק של כפר-ויתקין, וטרפנו וזללנו (במיוחד אני) שיפודים ואח"כ פנקייקים (הם כל-כך טעימים שם), וקשקשנו אל תוך הלילה. זו היתה התפרקות של אחרי פרוייקט אינטנסיבי, שהיה בסופו של דבר מאד מהנה ומספק.

 

 

 

 

מודעות פרסומת

חגיגה של רפרטואר מוכר

בשבוע הבא אנחנו משיקים את הסדרה החדשה למנויים "אוצרות הקלאסיקה" – קונצרטים עם מיטב הרפרטואר הקלאסי המוכר והאהוב. בתכנית הראשונה – בעיקר מוצרט, עם זמרת הסופרן הדס פארן.

Concert pic smile

 

הסדרה "אוצרות הקלאסיקה" מיועדת לקהל מגוון ורחב, החל ממאזינים הפוקדים את אולם הקונצרטים בפעם הראשונה ועד לחובבי מוסיקה ותיקים. הקונצרטים בסדרה מעט קצרים יותר והרפרטואר מתמקד בתקופות הבארוק והקלאסיקה. היצירות נפלאות ואינן קשות להאזנה. זו תהיה חגיגה של רפרטואר מוכר ממיטב היצירות של גדולי המלחינים הקלאסיים והבארוקיים.

בשבוע הבא נפתח את הסדרה החדשה "אוצרות הקלאסיקה" בתכנית שבמרכזה יצירות של מוצרט. שלוש יצירות של מוצרט בתכנית – הדיברטימנטו לאבוב, שתי קרנות ומיתרים ק.251, המוטט הנפלא "אקזולטטה יובילטה" לסופרן ותזמורת, וסימפוניה מס' 29, אותה ביצענו לפני מספר שבועות בסנט פטרסבורג. בנוסף, ננגן שתי מלודיות אלגיות של גריג וריקודים רומניים של ברטוק.

הסולנית בקונצרט תהיה זמרת הסופרן הדס פארן, שכבר הופיעה איתנו בעבר כמה וכמה פעמים, בין היתר ברקויאם של מוצרט בעונה שעברה.


הדס פארן עם האנסמבל בעונה שעברה בפרק ה"רקורדרה" מהרקויאם של מוצרט.

הקונצרט יתקיים פעמיים – בתיאטרון חולון (בשלישי 25.11.2014) ובקונסרבטוריון שטריקר בתל-אביב (בחמישי 27.11.2014). יהיה כיף, מוזמנים לבוא לשמוע.

 

לקראת עונת 2014-15 (4) – להנות מיצירות מוכרות ואהובות

פרט לסדרת המנויים הגדולה, תהיינה לאנסמבל העונה שתי סדרות נוספות – "בובה של קונצרט", הסדרה לילדים שממשיכה לעונה שנייה, והסדרה החדשה "אוצרות הקלאסיקה". פוסט רביעי בסדרה לקראת עונת הקונצרטים הקרובה של סולני תל-אביב.

AKP_6297_f (Custom)

קנון ואני. ממשיכים לעוד עונה יחד.

 

הסדרה החדשה של האנסמבל, "אוצרות הקלאסיקה", נולדה על-מנת לשרת קהל גדול שרוצה ללכת לשמוע קונצרטים קלאסיים אך הוא אינו מורגל בכך ויש בו איזשהו חשש מהעובדה שהוא לא מכיר יצירות רבות, ומכך שההאזנה למוסיקה קלאסית עלולה להיות קשה עבורו. ויש גם קהל די גדול של אנשים שרוצים לשבת באולם, להתרווח ורק להנות מיצירות מוכרות ואהובות. עבורם בנינו קונצרטים "ידידותיים " במיוחד.

במהלך העונה נבצע שלוש תכניות במסגרת הסדרה "אוצרות הקלאסיקה", שכל אחת מהן תחזור פעמיים – בתל אביב בקונסרבטוריון הישראלי למוסיקה, ובחולון במרכז שטיינברג. התכנית הראשונה, בנובמבר 2014, תתמקד במוצרט, ובמרכזה הסימפוניה מס' 29 שלו, הדיברטימנטו לאבוב, שתי קרנות ומיתרים ק.251, ו"אקזולטטה יובילטה" לסופרן ותזמורת. בתכנית השנייה, בחודש ינואר 2015, נשלב בין מוצרט לויולדי, כאשר לצד מוסיקת לילה זעירה של מוצרט והדיברטימנטו למיתרים ק.136 נבצע חלק מעונות השנה של ויולדי, עם הכנרת הדס פבריקנט כסולנית. ובתכנית השלישית, בחודש מרץ 2015, תהיה לנו חגיגה בארוקית וגם חגיגה של סולנים – נגן המנדולינה יעקב ראובן יבצע במנדולינה קונצ'רטו לכינור של באך בלה מינור, זמר הקונטרה טנור אלון הררי יבצע את הסטבט מאטר של ויולדי וכן אריות של פרסל והנדל, ואני אבצע בכינור, ביחד עם האבובנית תמר ענבר – את הקונצ'רטו לכינור ואבוב של באך.

הנה ביצוע פרק מתוך הדיברטימנטו ק.251 של מוצרט שאותו נבצע בקונצרט הראשון בסדרה העונה. ההקלטה של האנסמבל מפברואר 2006.

 

הסדרה "אוצרות הקלאסיקה" כולה תבוצע כאמור גם במרכז שטיינברג בחולון, ובקונצרטים שלנו ישולבו גם סולנים צעירים מצטיינים מבין תלמידי המרכז. עם התכנית השניה בסדרה, זו שתבוצע בינואר, נופיע גם בקונסרבטוריון באר שבע, כחלק מפרוייקט חינוכי של האנסמבל ושיתוף פעולה עם התזמורת של הקונסרבטוריון.

הסדרה לילדים "בובה של קונצרט" ממשיכה לעונה שנייה, לאחר עונה ראשונה מוצלחת מאד, בניהולה האמנותי של דקלה בניאל. הקונצרטים בסדרה בתל-אביב עוברים העונה למרכז רוזין החדש והמשופץ, ומתווספת לנו גם סדרה לילדים במודיעין, באולם עינן. גם העונה הבובה קנון תארח אמנים, שחקנים ורקדנים, וביחד עם האנסמבל תציג לילדים נושאים מוסיקליים שונים. הקונצרט הראשון יעסוק בבעלי חיים במוסיקה, דרך סיפורה של לאה גולדברג "דירה להשכיר" למוסיקה של דקלה בניאל, עם השחקן תומר שרון. הקונצרט השני יעסוק במוסיקה לריקודים, החל מהמנואט, דרך הולס והטנגו ועד ההיפ הופ, בהשתתפות רקדנים אורחים. ובקונצרט האחרון נציג לקהל סיפור אופראי חדש בעברית המשלב בין כמה אופרות של מוצרט, דוניצטי, פוצ'יני וורדי.

זהו קליפ קצר מהקונצרט "מה זה התנועות האלה" שהתקיים בעונה שעברה בחנוכה

הקונצרטים לילדים שביצענו בעונה שעברה ימשיכו לרוץ גם השנה כקונצרטים בודדים לכל המשפחה וכמופעי בוקר במסגרת סל תרבות לבתי ספר. עם המופע "הילד הזה הוא אני" משירי יהודה אטלס אנחנו ממשיכים להופיע העונה באולמות רבים ברחבי הארץ.

בפוסט הבא – על היצירות הישראליות בתכניות הקונצרטים של האנסמבל העונה.

הערב הרקויאם בפעם האחרונה

אחרי שני קונצרטים מרגשים ומוצלחים מול אולמות מלאים בחיפה (הכנסיה היוונית-אורתודוכסית) ובת"א (קונסרבטוריון שטריקר), הערב יהיה הביצוע האחרון שלנו לרקויאם של מוצרט. סולני תל-אביב, מקהלת זמרי קולגיום, והסולנים – הדס פארן, שחר לביא, גיתאי פישר ואסף לויטין.

1498762_227388187442140_1738434278_o

לבצע את הרקויאם של מוצרט זו חוויה בלתי רגילה. לנצח על תזמורת נהדרת ומקהלה נפלאה (ששתיהן שלי), ועם ארבעה סולנים פנטסטיים, זה לוקסוס שלא כל אחד זוכה בו. לנצח על הרקויאם של מוצרט עם כל אלה בכנסיה עם אקוסטיקה טובה, כפי שהיה שלשום בחיפה, זה חלום. ואכן, אנחנו נמצאים בתוך חלום, שהערב יסתיים עם הביצוע האחרון שלנו לרקויאם של מוצרט, באולם וייל בכפר-שמריהו. הרגשה של התעלות מלווה את הקונצרטים האלה. אני מרגיש שכל אחד נותן מעצמו את המקסימום למען המוסיקה הנשגבת הזו. בכל קונצרט המוסיקה נשמעת נפלא מחדש. אני מאוד גאה במקהלת זמרי קולגיום שנשמעת פשוט מעולה. עברנו ביחד כברת דרך בשנתיים שלי איתם, ובשבוע האחרון איכשהו המון דברים מתחברים ומתגבשים ביחד, והכל זורם באופן טבעי ונכון איתם. באמת תענוג גדול! איזה כיף שהערב יש עוד קונצרט. כמה חבל שהוא יהיה האחרון…

1534776_227388190775473_432380550_o

 

 

תזמורת חדשה בחיפה, ועשור של עבודה עם תזמורת הקונסרבטוריון בגבעתיים

לפני מספר שבועות סיימתי שנה עשירית עם תזמורת כלי הקשת בקונסרבטוריון גבעתיים. בשנה האחרונה, הקמתי גם תזמורת חדשה בבי"ס התיכון לאמנויות ויצ"ו-"רעות" חיפה. סיכום השנה של התזמורות הצעירות שלי

280120133876

פרט לאנסמבל, היו לי העונה שתי תזמורות צעירות שאיתן עבדתי באופן קבוע – התזמורת הייצוגית של קונסרבטוריון גבעתיים, איתה סיימתי עכשיו שנה עשירית, והתזמורת החדשה של ביה"ס התיכון לאמנויות "רעות"-ויצ"ו חיפה, שאותה רק הקמתי בתחילת השנה ואיתה סיימנו שנה ראשונה מוצלחת.

התזמורת בגבעתיים היא של קשתנים בלבד, וניתן לבצע איתה רפרטואר מקורי לתזמורת כלי קשת. במשך השנים ביצעתי איתם פרקים מהסרנדה למיתרים של צ'ייקובסקי ושל אלגר, סימפוניות של היידן (בתוספת של שני אבובים ושתי קרנות), מוצרט וסליירי, ויצירות ישראליות, כולל "תפילה" למיתרים של צבי אבני. בפברואר 2011 התזמורת הזו ביצעה במשותף עם סולני תל-אביב את הסימפוניה מס' 44 של היידן – הנה הביצוע.

בתזמורת בביה"ס ויצ"ו מנגנים קשתנים, נשפנים, נגני כלי הקשה ופסנתר, כאשר הבלאנס בין הכלים הוא מאוד מוזר ולא מקובל – שישה קשתנים, שמונה חלילים, שלושה קלרינטים, בלי אבובים ובסונים, עם כלי הקשה ופסנתר. למעשה התזמורת מורכבת מהנגנים שלומדים במגמת המוסיקה וההרכב הכלי משתנה משנה לשנה. כך נוצר מצב שכל יצירה שבחרתי היא בעצם עיבוד: הייתי צריך להעביר את תפקידי האבוב לחליל, חצוצרה לקלרינט, בסון לצ'לו, קרנות לפסנתר וכו', כך שייוצר משהו הגיוני שלא חסרים בו קולות ושיש איזשהו איזון בין הקולות. בכלל – הבחירה של רפרטואר בעבודה עם תזמורות צעירות היא תמיד משימה קשה. יש את הענין של רמת הקושי שצריכה להתאים לרמת הנגנים בתזמורת. ורמת הנגנים בתזמורת משתנה משנה לשנה – בכל שנה נגנים בוגרים עוזבים ונגנים צעירים חדשים שרמתם לא ידועה מגיעים, וקשה לדעת איזו יצירה תתאים. יצירה קשה מדי עלולה לייאש את הנגנים ולהוציא את ההנאה מהנגינה. יצירה פשוטה מדי עלולה להיות לא מספיק מאתגרת. ביצירות רבות לתפקידים שונים ישנה דרגת קושי שונה, כך שלנגנים מסויימים התפקיד קשה מדי ולאחרים הוא פשוט מדי.

BD4_0119

התזמורת והמקהלה של ביה"ס התיכון לאמנויות ויצ"ו-"רעות" חיפה בקונצרט אמצע השנה באולם קריגר בחיפה

על-מנת לפתור את הבעיה הזו, אני תמיד מעדיף יצירות קצת יותר פשוטות להתחלה, איתן אני מנסה ליצור "אתגרים תזמורתיים", גם כשהתפקידים פשוטים. אני לוקח כמה מקומות שבהם כולם מנגנים, ועובד עליהם בכל מיני צורות – מנצח בטמפים שונים, דינמיקות שונות, ארטיקולציות שונות. לפעמים אני מחליף בין התפקידים או מבקש מכל התזמורת לנגן באוניסונו את התפקיד של כינור שני למשל, על-מנת שכולם יכירו גם את התפקידים האחרים ביצירה. דרך העבודה עם התזמורות על הרפרטואר אני גם מנסה לפתח את השמיעה של הנגנים, ע"י עבודה קפדנית על אינטונציה ופיתוח שמיעה. כשלומדים לשמוע אקורד בצורה נכונה מהבס אל הסופרן ומהטון היסודי אל הקוינטה והטרצה של האקורד, הבסיס של השמיעה המוסיקלית משתפר, ורמת הנגינה התזמורתית עולה. על-מנת לעורר את הריכוז של הנגנים בזמן החזרה אני הרבה פעמים מבקש מהם להעיר במקומי הערה מוסיקלית אחרי נגינה של קטע מסויים – מה לדעתם צריך לשפר בנגינה – וע"י כך גם מקנה להם הרגלי הקשבה, התבטאות ויכולת עבודה ללא תלות ב"מדריך" שיגיד להם כל הזמן מה לעשות. הדבר המרכזי שאני מוצא בעייתי בתזמורות צעירות הוא הנושא הריתמי. נגנים צעירים מתרכזים בראש וראשונה בלנגן את הצלילים הנכונים ולא לטעות בהם, הרבה פעמים מבלי לשים לב לקצב, לשמירה על טמפו ולנגינה ביחד עם הקולות האחרים. לכן, אחד הדברים החשובים ביותר בשבילי בעבודה תזמורתית הוא עבודה ריתמית. זה כולל תרגילים ריתמיים על סולמות ועל פסז'ים מתוך הרפרטואר, ניצוח בטמפי משתנים של אותו קטע, עבודה על נגינת מנגינה עם ליווי ריתמי של אחד הנגנים או קבוצה (שמיניות או חלקי שש עשרה), נגינה של קטע מסויים תוך הדגשת הצליל הראשון בכל פעמה, וכד'. הרבה יותר חשוב לי שהתזמורת תהיה מסוגלת לנגן ביחד וברצף מהתחלה עד הסוף באופן יציב מבחינה ריתמית, גם אם לא כל נגן מנגן באופן מושלם את כל הצלילים, מאשר שכל נגן ינגן באופן מושלם את כל הצלילים אבל בקצב משלו (דבר שכמובן עלול ליצור בלגן רציני).

בתזמורת של גבעתיים היו לנו העונה די הרבה פרוייקטים. בתחילת העונה הכנו תכנית שכללה שני פרקים מסימפוניה מס' 27 של מוצרט, פרק סימפוניה בדו מז'ור של ויולדי ואנדנטה פסטיבו של סיבליוס. עם התכנית הזו הופענו בקונצרט בגבעתיים וגם בכנס תזמורות בכפר-סבא. בהמשך הכנו "קונצרט סולנים", ובו ליוינו את שלושת הזוכים בתחרות הקונצ'רטו שהתקיימה בקונסרבטוריון – בפרק מקונצ'רטו לחלילית של ויולדי עם בר צימרמן, פרק מקונצ'רטו לפסנתר של באך עם תום בורו ופרק מקונצ'רטו לכינור של ויולדי עם ליר וגינסקי. הקונצרט התקיים באולם טארג שבאקדמיה בתל-אביב, והיה ארוע מאד מרגש. כעבור שבוע הצטרפו נגני התזמורת אל נגני אנסמבל סולני תל-אביב בערב הגאלה החגיגי של האנסמבל, וביחד עם שלמה גרוניך ושיר אורדו (בשירה וכינור) ביצענו את השיר הנפלא של גרוניך ומתי כספי "ציור". הנה הביצוע מערב הגאלה.

בקונצרט חגיגי של הקונסרבטוריון בתיאטרון גבעתיים הצטרפו נגני התזמורת אל המקהלה ותזמורת כלי הנשיפה של הקונסרבטוריון לביצוע משותף של מספר שירים, ובשבועות הספורים שנשארו עד לסיום שנת-הלימודים חזרנו לעבוד לבד על רפרטואר לכלי קשת – שתי מלודיות אלגיות של גריג וריקודים רומניים של ברטוק – אותו ביצענו באולם הקונסרבטוריון בארוע סיום השנה בנוכחות ההורים. בהחלט הספק יפה של התזמורת לשנה אחת.

לתזמורת החדשה של ביה"ס לאמנויות ויצ"ו-"רעות" חיפה היו העונה שני פרוייקטים – קונצרט חגיגי באמצע השנה באולם קריגר בחיפה (מול אולם מלא) בו ביצענו את "זיקוקי דינור" של הנדל ואת "ערבית מוסיקלית" של בריטן לפי רוסיני, וקונצרט לסיום השנה בחצר ביה"ס ביום האחרון ללימודים, ובו ביצענו פרקים מתוך סויטה תזמורתית מס' 3 של באך, "ערבית מוסיקלית" של בריטן וסויטה תזמורתית "כרמן" של ביזה, וכן ריקוד הונגרי מס' 1 של ברהמס.

200620135594

העבודה עם שתי התזמורות היא עבודה מאד מהנה ומאתגרת עבורי. זו עבודה מוסיקלית נטו, שבמהלכה אני ממש בונה ויוצר במו ידי את המוסיקה, עם נגנים צעירים שנותנים את המקסימום שלהם בכל חזרה וקונצרט. כל שנה מתחילה עם הרבה סימני שאלה – מה רמתם של הנגנים המצטרפים? עד כמה יחסרו הנגנים שעזבו? האם אפשר יהיה ליצור מכל הנערים והנערות האלה ביחד תזמורת טובה ומגובשת? מה זה ידרוש ממני? אבל בסיום השנה תמיד אני מגיע לתחושת סיפוק בעקבות העשייה המוסיקלית החינוכית וההישגים היפים אליהם מגיעות התזמורות הצעירות.

להציל את החינוך המוסיקלי – הצעה לשי פירון

את הפוסט היום אקדיש לכתבה שפורסמה ב"הארץ" ע"י נעם בן זאב, אשר עוסקת בנושא מצב החינוך המוסיקלי בארץ, עם מינויו של שי פירון לשר החינוך החדש. כמי שהחינוך המוסיקלי יקר לו, לא נותר לי אלא להסכים עם דבריו של נעם ולהביא את הכתבה כלשונה. הלואי והדברים שנכתבים בה יתגשמו ויתממשו.

פירון. רגע האמת

פירון. רגע האמת. צילום: ניר קידר

שי פירון אוהב מוסיקה. בביתו מערכת סטריאו משוכללת, כפי שהראה באחד הראיונות בעיתונות, וספריית דיסקים מרשימה ובה גם מוסיקה קלאסית וג'ז. גם פסיקותיו ההלכתיות של הרב פירון – חרדי מודרני – מעידות על אהבתו זו, ושיטוט קצר באינטרנט מגלה תשובות שהוא נותן לסוגיות אודות מוסיקה ויהדות, וכולן מקלות ומפשרות: מותר לדידו תמיד לשמוע כל סוג של מוסיקה, ואפילו ז'אנרים מסוימים של מוסיקה כנסייתית.

פירון אף נראה באחת התמונות בראיון עם גיטרה בידיו, וזו לא רק פוזה: הוא מופיע עם אנסמבל של מוסיקאים ובהם הכנר ניצן חן רז־אל, מנגן, וגם שר – ואפילו מקפיץ מדי פעם בקלילות את קולו באוקטבה.

בהיותו מבצע ומוסיקאי פעיל, שי פירון נימנה אפוא על אלה שיצאו מהמערה האפלטונית וגילו את סוד השפעת המוסיקה על נפש האדם. הוא חווה בעצמו את המגע הבלתי אמצעי של אדם עם רגשותיו באמצעות במוסיקה, את המשמעת שתובעת המוסיקה מהעוסקים בה, את החתירה אל היופי, את המשמעות שהיא מקנה לחיים – וגם את החוויה החברתית העמוקה שמקופלת בה: המוסיקה היא תמצית ההקשבה לזולת וההכרה בזולת. בלעדיהן אי אפשר לבצע אותה.

והנה הגיע רגע האמת של שי פירון, שר החינוך החדש. עתה בידיו הכוח להוציא את המוסיקה מדל"ת אמותיו ולהנחילה לכלל, לשתף בסוד המוני בני אדם – אלה התלמידים בבתי הספר בארץ.

שישה שיעורים קלים

למראית עין נדמה שההידרדרות בקרב התלמידים בישראל לבורות מוסיקלית כמעט מוחלטת ב-30 השנה האחרונות היא בלתי הפיכה. אבל קל מאוד לצאת ממנה אל פריחה מוסיקלית, ועל הדרך לזכות בפתרונות לעוד בעיות מעיקות במערכת החינוך: התנהגותיות, פדגוגיות, בריאותיות וחברתיות – והכל בזכות המוסיקה. הנה אפוא מתווה של סילבוס לשר החינוך החדש, ובו שישה שיעורים קלים שיובילו למהפכה חינוכית אמיתית.

1. המודל הבריטי. אפשר להתחיל בביבליוגרפיה. בעל התפקיד המקביל לפירון בבריטניה, שר החינוך של הממלכה מייקל גוב, הורה לפני שנתיים וחצי לדארן הנלי, אישיות מוסיקלית בכירה, להכין לו דו"ח על מצב החינוך המוסיקלי במדינה. לא יהיה ילד בריטי, מגן חובה ועד כיתה י"ג, שלא יזכה לחינוך מוסיקלי ברמה הגבוהה ביותר – ובסבסוד ממשלתי. מצא דרך לעשות זאת, הורה שר החינוך וציין שלא מדובר רק בעמדתו שלו: "כל שרי הממשלה תומכים לחלוטין בחינוך מוסיקלי – לכל הילדים".

הדו"ח של הנלי, שהתפרסם בפברואר 2011, מסביר את החשיבות החובקת־כל של המוסיקה לילדים, בין היתר בשיפור הלימודים, בהעצמה האישית ובחיברות. בין עשרות מסקנותיו: על כל בית ספר לספק חינוך מוסיקלי רחב שכולל ביצוע, הלחנה, האזנה וביקורת; השירה חייבת להיות חלק מרכזי בלימודים; על כל ילד ללמוד לנגן בכלי נגינה; על בתי הספר לספק קונצרטי מוסיקה חיה; על הממשלה ואגפי האמנות לממן כל זאת; ויש להנחיל להורים את ההכרה בחשיבות המוסיקה לילדיהם. כל זאת במסגרת תוכנית לאומית למוסיקה (The National Music Plan).

שר החינוך הבריטי, מייקל גוב. "בלי מוסיקה, החיים הם טעות", נחתם הדו"ח בציטוט האפלטוני

שר החינוך הבריטי, מייקל גוב. "בלי מוסיקה, החיים הם טעות", נחתם הדו"ח בציטוט האפלטוני. צילום: Reuters

המוטו של התוכנית, שאפשר לקוראה באינטרנט, הוא ציטוטים של אפלטון ואריסטו על פלאי המוסיקה ונחיצותה במערכת החינוך: "בלי מוסיקה, החיים הם טעות", מסתיים הציטוט האפלטוני.

2. סיעור מוחות. כדי להתאים את המודל הבריטי לישראל, עומדים לרשות שר החינוך החדש מומחים ישראלים בינלאומיים לחינוך מוסיקלי. פועלים כאן חוקרים וחוקרות שכתבו מאמרים וספרים וצברו ניסיון עשיר בהוראה מגן הילדים ועד י"ב וכן בהשכלה הגבוהה, ואף פיתחו קשרים עם עמיתים ברחבי העולם. כמה פגישות עם פאנל נבחר מחוקרות וחוקרים אלה, בין היתר ממכללת לוינסקי, האקדמיה למוסיקה ומחול בירושלים והמחלקה למוסיקה באוניברסיטת בר אילן, ינהירו לשר החדש את העקרונות הכלליים של החינוך המוסיקלי, את צדדיו המעשיים ואת השלכותיו מרחיקות הלכת.

מה בדיוק קורה בבתי הספר היום? מי מפקח על לימודי המוסיקה בגני הילדים ובגיל הרך? מהו "בית ספר מנגן" ומהי "עיר מנגנת"? מהן מגמות המוסיקה בתיכון ומה כוללות בחינות הבגרות בהן? האם הילדים שרים ומנגנים באנסמבלים? ומה אומרים המחקרים העדכניים בתחום: על כל אלה יוכל ללמוד השר בשתיים־שלוש פגישות עם האישים הרלוונטיים, כולל העובדות הכפופות לו ישירות: המפקחת הראשית (מפמ"רית) על לימודי המוסיקה והמפקחות האזוריות.

3. קערת הסלט. צעד גדול לקראת מהפכה חינוכית שבסיסה מוסיקלי יעשה השר החדש אם ירפא את המערכת ממחלת הילדות הקשה שלה, והיא הניסיון של קברניטי החינוך המוסיקלי לדורותיהם ללמד ולקדם מוסיקה ישראלית־כביכול בדרך של כור היתוך תרבותי. הסוציולוגיה כבר הראתה ש"כור היתוך" הוא מושג תיאורטי בלבד, ושמשמעותו המעשית היא השתלטות תרבות אחת על כל האחרות – והכחדתן. כך הושתקו בישראל והועלמו תרבויות מוסיקליות שלמות, בעיקר של יוצאי מדינות ערב.

כדי להחליף את האידיאולוגיה ההרסנית של כור ההיתוך לגישה המתקדמת של "קערת הסלט" – משמע: עירוב בין התרבויות תוך שמירה על העצמאות והייחוד של כל אחת מהן – על פירון לכלול מחנכים וחוקרים מזרחים בפאנל המומחים, וכן מזרמים יהודיים שונים כולל החרדים. אלה יציגו בפניו את העולם העשיר של מוסיקה מהמקורות ומארבע כנפות המזרח, וכך יוחזר ההון התרבותי־מוסיקלי לקהילות שנעשקו.

יתרון הקונסרבטוריון

4. אחרי הלימודים. בישראל יש 41 בתי ספר שבין כתליהם אין סמים ואין אלימות. 15 אלף הילדים הלומדים בהם באים אליהם מרצונם, אחרי שעות הלימודים הרשמיות בבית הספר היסודי או בתיכון. גם הוריהם משלמים כסף רב בעבורם. ובעיקר – בתי הספר האלו לא פועלים על פי תוכנית לימודים ארצית נוקשה: הם גמישים, מתאימים עצמם לרמת הילדים, לא עורכים בחינות כניסה ומקבלים כל אחד, ופילוסופיית החינוך שלהם היא שכל ילד ניחן בכישרון. אלה הם הקונסרבטוריונים למוסיקה.

הקונסרבטוריון מגלה לילדים שהמוסיקה היא לא רק אמצעי לפיתוח אינדיבידואלי ולא רק הקשבה פנימית, אלא גם הקשבה לזולת ויצירה משותפת: באנסמבלים קאמריים, בתזמורות ומקהלות. לשר התרבות החדש תהיה משימה ראשונה במעלה: להעניק למוסדות יקרי הערך האלה, שמתפקדים כבתי ספר לכל דבר ונתבעים לאמות המידה המחמירות של משרד החינוך, "סמל מוסד" – משמע מעמד בית־ספרי לכל דבר. כך יהיה תקציבם קשיח ולא יתנודד כעלה נידף ברוח מדי שנה, נתון לגחמת סעיף ה"תמיכות" שמעניק המשרד לגופים שונים שלעתים אין הם מוסדות חינוך כלל.

היום 41 קונסרבטוריונים חיים מתקציב שמספיק ל-3 בלבד – מה שאומר שחלק המימון של ההורים הולך ועולה, ולימודי המוסיקה הופכים לפריבילגיה לעשירים בלבד. זכור את המודל הבריטי, שר החינוך: לכל ילד, מגיל הגן ועד י"ב, הזכות ללמוד מוסיקה ברמה הגבוהה ביותר – לא רק לעשירים!

5. הקהילה השקופה. עם הכרזת העצמאות וכינון משרד החינוך הישראלי, החלו נסיונות ללמד את הערבים־פלסטינים שנותרו בגבולות הארץ על פי השיטה שעבדה כל כך טוב בהנחלת הזמר העברי ליהודים: השירונים. המפקחים על לימודי המוסיקה, בעזרת איש קשר ערבי, כתבו שירונים לתפארת לשימוש הילדים ומוריהם. היום למראה שירונים אלה נתקפים אנשים חלחלה: השירים בהם, חלקם לאומיים־ציוניים, מעולם לא היו רלוונטים, ובמקרה הטוב נזנחו עוד לפני שנפתחו כלל.

עתה צריך להבין שר החינוך שאת לימודי המוסיקה האלה יש לבנות מהתחלה – ועל ידי מוסיקאים ומחנכים אנשי הקהילה עצמה. זה 20 שנה שהתחום מתפתח בעזרת מורים ומורות ערביות צעירות, בוגרות מוסיקה במכללות ואוניברסיטאות – ואף נוסד בשפרעם קונסרבטוריון ערבי ראשון. טיפוח התחום, השתלמויות, כנסים, משאבים – אלה צריכים לזרום לאוכלוסיה הערבית כדי להשוות את תנאיה ליהודית.

6. הליבה. בישראל, לעומת בריטניה, המוסיקה אינה חלק ממקצועות הליבה בבתי הספר, אלא מקצוע מומלץ בלבד במסגרת "אשכול אמנויות" שמתוכו רשאים המנהלים לבחור שעה שבועית גם בתיאטרון, מחול, קולנוע, אמנות פלסטית, טלוויזיה או תקשורת. כל זאת רק בבתי הספר היסודיים – בעוד חצי מיליון תלמידי חטיבות הביניים והתיכון בישראל, מגיל 12 עד 18, לא מקבלים אפילו דקה של מוסיקה, למעט אלפים בודדים במגמות המוסיקה בתיכונים היהודיים.

תלמידים מנגנים. זן הולך ונכחד

תלמידים מנגנים. זן הולך ונכחד . צילום: דודו בכר

הואיל והמנהלים נהנים מדרגה גבוהה של אוטונומיה, גם בבתי הספר היסודיים הולכות ומתמעטות שעות המוסיקה לטובת המקצועות שנחשבים יוקרתיים יותר בעיני משרד החינוך, ובראשם מתמטיקה ולימודי דת ומורשת. כך גם נכחדים האנסמבלים שפעם פרחו – תזמורות ומקהלות ילדים בכל בית ספר – וזן המורים למוסיקה נכחד יחד אתם. זו צריכה להיות מטרת השר פירון: להחזיר את המוסיקה ללימודי הליבה, ואתה את הנפש והנשמה של מערכת החינוך.

קהל חם בערב קר וסוער

קונצרט הא-קפלה של מקהלת זמרי קולגיום ביום שני היה יפה ומרשים. וכעת, שתי משימות נוספות עומדות בפניי – קונצרט בכורה לעונה זו של תזמורת הקשתנים הייצוגית של קונסרבטוריון גבעתיים (ביום ראשון הקרוב), וקונצרט בכורה של תזמורת ביה"ס לאמנויות ויצ"ו (כיום "רעות") חיפה

303674_124024044431364_851039425_n

מקהלת זמרי קולגיום בקונצרט ביום שני 7.1.13. צילם: בן לפיד

בקונצרט של מקהלת זמרי קולגיום ביום שני האחרון היתה לי תחושה מיוחדת. נפל לי האסימון: זו כבר עובדה קיימת – מקהלת זמרי קולגיום ממשיכה את פעילותה בהתלהבות ובמרץ, ואני כבר הפכתי באופן רשמי, מבלי שהרגשתי, למנצח מקהלות. העבודה הקשה שעשינו בחודשיים האחרונים באה לידי ביטוי בקונצרט שהיה מאוד מגוון. התכנית היתה תובענית, וברובה א-קפלה. היו הרבה מאוד רגעים מוסיקליים נפלאים – כמו ב"מגן אבות" של יחזקאל בראון, ב Ave verum של ליסט וב Tantum ergo של סבראק. הביצוע של הסטבט מאטר של פרגולזי היה סגנוני ועם טמפים טובים. האקוסטיקה הנהדרת של האולם בפליציה בלומנטל סייעה למקהלה לצלצל נהדר, והקהל החם שהגיע בערב הקר, הסוער והגשום, נתן לנו את תמיכתו והגיב בהתלהבות.

150243_124024467764655_705861407_n

צילם: בן לפיד

בסוף החודש אנחנו מתחילים לעבוד על שלוש תכניות שונות במקביל – קטעי אופרות למקהלה, לקונצרט הגאלה של סולני תל-אביב שיתקיים בסוף אפריל; יצירות ועיבודים של אבנר איתי למקהלה א-קפלה, לקונצרט מחווה לאבנר במסגרת פסטיבל אבו גוש בשבועות; והרקויאם של פורה, לקונצרט סיום העונה של סולני תל-אביב.

312486_124024331098002_1403959093_n

צילם: בן לפיד

ובינתיים – ביום ראשון הקרוב, 13.1.13, יתקיים בבית ראשונים בגבעתיים קונצרט הבכורה לעונה זו של תזמורת הקשתנים הייצוגית של קונסרבטוריון גבעתיים. זו תזמורת שאני עובד איתה כבר 9 שנים, במהלכן נסענו פעמיים לקונצרטים בברלין ופעמיים ארחנו תזמורת צעירה מברלין, הופענו בכנסי תזמורות ברחבי הארץ ובקונצרטים משותפים עם סולני תל-אביב. השנה, כפי שקורה אחת לכמה שנים, היתה תחלופה די גדולה של נגנים, והתזמורת היא למעשה תזמורת די חדשה. מנגנים בה השנה 16 נגנים בגילאי 12-17. העבודה איתם מאוד מהנה. הסטנדרטים שאני מציב להם גבוהים מאוד, ולמעשה אין הבדל מבחינתי בינם לבין סולני תל-אביב, לפחות בדרישות המקצועיות שלי. כמובן שמספר החזרות גדול יותר והתכנית קצרה יותר מאשר בסולני תל-אביב, אבל הסטנדרטים הם בדיוק אותם הסטנדרטים שאני מציב לכל גוף מוסיקלי שעליו אני מנצח – מקהלה, תזמורת מקצועית או תזמורת תלמידים. לפי החזרות האחרונות, אני משוכנע שיהיה קונצרט יוצא מהכלל, איכותי ומלהיב.

_MAL8684

התזמורת של קונסרבטוריון גבעתיים בקונצרט בתיאטרון גבעתיים לפני כשנה.

הקונצרט הבא שלי יהיה עם התזמורת של ביה"ס התיכון לאמנויות ויצ"ו חיפה, שזו תזמורת חדשה לגמרי שהוקמה רק השנה. על כך אספר בפוסט הבא.