מוסיקה רוקיסטית ומקצבים דרום אמריקאיים

סולני תל אביב עם יקי ראובן במנדולינה, בשבוע שעבר במורמונים בירושלים

במקביל להכנות הרבות לקראת הפרוייקט הגדול ביותר שלנו השנה (מבחינה הפקתית ומספר המשתתפים) – הרקויאם של מוצרט – אנחנו גם בתקופה של קונצרטים ברחבי הארץ עם תכנית אחרת: עונות השנה של ויולדי, צ׳ייקובסקי ופיאצולה. עם התכנית הזו הופענו בסדרת המנויים שלנו בעונה שעברה, ועכשיו אנחנו מופיעים איתה 5 פעמים במקומות נוספים – היינו בשבוע שעבר באוניברסיטה המורמונית בירושלים, הערב אנחנו בקונסרבטוריון באר שבע, מחר בקונסרבטוריון עפולה, ובשבוע הבא נופיע בבית העם רחובות ובקונסרבטוריון טירת הכרמל. התכנית הזו היתה מאד מוצלחת בעונה שעברה בקונצרטים למנויים, ולפי הקונצרט בשבוע שעבר במורמונים מול אולם מלא וקהל נלהב – כך יהיה גם הפעם. זו תכנית שמתאימה לכל סוגי הקהל, היצירות בה קצרות (לא יותר מ10 דקות ליצירה), יש בה גיוון של הכלים הסולנים – הכינור בנגינת קובי רובינשטיין והמנדולינה בנגינת יקי ראובן (שניהם גם מנגנים במהלך הערב יחד את הקונצ׳רטו לשני כינורות של ויולדי), שבירות חדות בין המוסיקה ה"רוקיסטית" של ויולדי למלודיות הנפלאות של צ׳ייקובסקי ולמקצבים הדרום אמריקאיים של פיאצולה, וכל היצירות הן מצד אחד מצויינות ואיכותיות ומצד שני מוכרות ואפילו פופולריות. ההגעה שלנו להופעות במקומות מרוחקים בפריפריה, מעוררת דווקא הרבה עניין במקומות אלה. פרסומים גדולים המבשרים על הקונצרטים שלנו שם מופיעים בשלטי חוצות ובקונסרבטוריונים, כפי שראיתי השבוע בטירת הכרמל.

אני אישית מאד נהנה להופיע מול קהלים חדשים, וגם לחזור על תכניות שכבר הופעתי איתן בעבר. בכל קונצרט אני משנה משהו, וזה לפעמים מפתיע את התזמורת ומעלה את הריכוז, האנרגיה וההתלהבות.

בפוסט הבא – על ההכנות לקראת הפרוייקט הגדול עם הרקויאם של מוצרט. מוזמנים לעקוב

כוכב רוק

הקונצ׳רטו הלא נכון

"רגע, עצור! אנחנו מנגנים את הקונצ׳רטו הזה?" כך שאל אותי, עם פנים מודאגות, מול התזמורת הסימפונית של חארבין, הפסנתרן ג׳יה יואן, לאחר ארבע תיבות של נגינה בלבד מתחילת הקטע התזמורתי הפותח את הקונצ׳רטו לפסנתר מס׳ 3 בדו מינור של בטהובן, בחזרה שהתקיימה יום לפני הקונצרט. "כן, זה הקונצ׳רטו שסיכמנו בטלפון וגם במייל, וזה מה שהודעת לתזמורת", כך עניתי לו מול התזמורת. "וואו", הוא נשמע מודאג ומוטרד, "הייתי בטוח שמנגנים את הקונצ׳רטו מס׳ 5 "הקיסר"". בתוך שניות, הוא היה צריך לשנות את כל ההכנה המנטלית ולהתמקד בקונצ׳רטו מס׳ 3, למרות שהתכונן לנגן את מס׳ 5. כמובן שגם מספר 3 היה "באצבעות שלו", כי זה אחד הקונצ׳רטי שסולן כמוהו מבצע כל הזמן, אבל עדיין זה קשה מאד להחליף יצירה ללא הכנה מראש ומיד לנגן אותה עם תזמורת. החזרה עברה "בשלום", הוא ניגן מצוין, עזרתי לו בכך שאת הפרק המסיים לא לקחתי בטמפו מהיר מדי, ואחרי החזרה, כמובן, הוא הלך להתאמן על קונצ׳רטו מספר 3 לקראת הקונצרט שהיה ביום המחרת.

כמובן שבקונצרט הוא ניגן יוצא מהכלל! וכמו תמיד בסין, כשהוא עולה לבמה, כל הקהל מריע כמו בקונצרט רוק. הוא ממש כוכב! סופרסטאר. כך זה היה במפגש שלי עם ג׳יה יואן בסין, לפני שנה בדיוק, וזה כבר היה המפגש השלישי שלנו.

הפעם הראשונה היתה כשנתיים לפני כן, בבראשוב, רומניה, עם הפילהרמונית של בראשוב. הוא נחת לפנות בוקר, לקראת החזרה על הקונצ׳רטו של צ׳ייקובסקי שהתקיימה בבוקר. בפגישה קצרה במלון עברנו על הטמפי, שינויי הטמפי ומקומות חשובים נוספים בקונצ׳רטו. הוא התנצל בפניי שהוא מאד מאד עייף אחרי טיסה ממושכת, מספר ימים ללא שינה, וגם לא ניגן כמה ימים. כעבור כשעה, על הבמה, בחזרה עם התזמורת, זו היתה הפעם הראשונה ששמעתי אותו מנגן, והוא ניגן מדהים!

ג׳יה יואן הוא פסנתרן פנטסטי, מוסיקאי נהדר, שולט בפסנתר בוירטואוזיות, מפיק צלילים יפהפיים מהפסנתר, ותמיד היה לי תענוג ללוות אותו. נפגשנו בעבר גם בדרום קוריאה, בפסטיבל בבוסאן, שם הוא הופיע ברסיטל סולו וגם שפט בתחרות הקונצ׳רטו שבה ניצחתי על שלב הגמר, עם הפילהרמונית של בוסאן. במשך כל תקופת היכרותנו שמרנו על קשר. ובשבוע הבא הוא מגיע לראשונה לישראל, ויופיע כסולן עם סולני תל אביב בקונצ׳רטו לפסנתר מס׳ 2 של שופן.

אל תחמיצו את הקונצרטים האלה.

במוצ"ש 7.12.19 בשעה 20.30 בחיפה (רפפורט), כרטיסים ב048363804.

ביום א׳ 8.12.19 בשעה 20.30 בתל אביב (שטריקר), כרטיסים ב035466228 או בקישור הזה

הקשר הפיני

יורמה פאנולה, המורה לניצוח מפינלנד

עם פינלנד יש לי קשר מוסיקלי ארוך שנים. לפני 18 שנים הכרתי לראשונה את יורמה פאנולה, המורה האגדי לניצוח. זה היה בקורס ניצוח בהדרכתו באסטוניה. באותו קורס גם הכרתי כמה יצירות של סיבליוס לתזמורת קאמרית, והבאתי את התוים שלהן לארץ (זה היה לפני תקופת imslp). בהמשך נסעתי לכמה קורסים, כולל בפינלנד, בהדרכתו של פאנולה, ואני יכול לומר שהוא אחד המורים המשפיעים ביותר שהיו לי לניצוח. בקורסים איתו גם הכרתי מוסיקאים פינים, תזמורות פיניות ואנשים פינים. ביצעתי באנסמבל במשך השנים יצירות רבות של סיבליוס, למעשה כמעט את כל היצירות שלו שמתאימות להרכב האנסמבל. בשנת 2007, בסיור של האנסמבל לאוסטריה ושוייץ, הופיע איתנו כסולן הפסנתרן הפיני הנרי זיגפרידסון, שביחד עם הכנרת פטריציה קופצ׳ינסקאיה והצ׳לנית סול גבטה ניגן איתנו את הקונצ׳רטו המשולש של בטהובן.

עם הפסנתרן הפיני הנרי זיגפרידסון והצ׳לנית סול גבטה, 2007

ובשנת 2012 האנסמבל הופיע בקונצרט מיצירות סיבליוס במכללת לוינסקי, קונצרט שיזם וערך ד"ר רון ויידברג, שהוא עצמו מומחה סיבליוס.

בבית השגרירה הפינית, עם הפסנתרנית לאורה מיקולה, השגרירה, נספחת התרבות ומוסיקאים ישראליים.

באופן טבעי, במשך השנים גם הייתי בקשר עם השגרירות הפינית בישראל. בשבוע שעבר קיימה השגרירה הפינית בביתה ארוחת ערב במטרה להציג פסנתרנית פינית שביקרה בישראל – לאורה מיקולה. במפגש נכחו, פרט לשגרירה ולפסנתרנית, גם נספחת התרבות הפינית, ומוסיקאים ישראלים בכירים, בהם, כמובן ד"ר רון ויידברג, וכן המלחין עודד זהבי, דן יוהס שמנהל את אנסמבל המאה ה21, ישראל בראון שהוא יו"ר הועד המנהל של סולני תל אביב, החלילנית אסתי רופא (שהיא ידידה ותיקה שלא ראיתי הרבה שנים), ועוד. היה מפגש נעים וטעים, והוא בהחלט עשה חשק לחדש את הקשר האמנותי עם מוסיקאים פינים ועם מלחינים פינים.

עם הפסנתרנית הפינית לאורה מיקולה

פרקטיקה בניצוח עם הסטודנטים באקדמיה

חזרה של תזמורת הקונסרבטוריון של גבעתיים בניצוח תלמיד סדנת הניצוח שלי מהאקדמיה בתל אביב

את שנתי השלישית כחבר בסגל ההוראה של בית הספר למוסיקה בוכמן-מהטה באוניברסיטת תל אביב (או בשמו הקצר – האקדמיה למוסיקה), התחלתי לפני כחודש. במשך שנת הלימודים הסטודנטים שלי זוכים להתאמן על "כלי הנגינה" שלהם – התזמורת – שבניגוד לסטודנטים לנגינה (שלוקחים איתם את כלי הנגינה בארגז ומוציאים אותו בכל פעם שרוצים להתאמן), אין להם אפשרות להתאמן עליה בבית, מסיבות לוגיסטיות. בניגוד לכלי נגינה, התזמורת לא יכולה להיכנס בארגז, והיא מורכבת מאנשים שמנגנים ואינם זמינים בכל רגע נתון. וכדי ללמוד איך "להפעיל" את התזמורת, איך להשפיע עליה ועל הנגינה שלה, איך לגרום לה להישמע טוב, ואיך לנהל את החזרות איתה, חייבים להתאמן עליה, להכיר אותה, להכיר את הדינמיקה איתה ועם נגניה. בקורס שלי לניצוח באקדמיה למוסיקה הסטודנטים לומדים את כל אלה באופן פרקטי ועל ידי התנסות בעצמם בניצוח. כבר מחודש ספטמבר, עוד לפני שהחלה שנת הלימודים באוניברסיטה, הסטודנטים שלי הגיעו לחזרות של התזמורות השונות שאותן אני מדריך וניצחו עליהן פה ושם בחזרות. במהלך החזרות שהם מנהלים אני מדריך אותם ומכוון אותם, לפעמים מדגים להם אפשרויות שונות לנצח ולהראות לתזמורת באמצעות הידיים איך לנגן קטע מסוים ואיך לשפר אותו, והם מנסים וחווים בעצמם את ההשפעה שיש לתנועות הידיים שלהם על התוצאה. בשבוע הבא יזכו הסטודנטים לנצח לראשונה השנה על אנסמבל סולני תל אביב, בחזרה הכנה לקראת הקונצרטים עם הפסנתרן ג׳יה יואן. הם יכינו את האנסמבל לפני הגעתו של המנצח האורח ארנסט הצל מאוסטריה, שינצח על הקונצרט.

יצירה חדשה של ברהמס

קונצ׳רטו של ברהמס בבכורה ישראלית

גיל גרבורג וסיון סילבר

את עונת הקונצרטים של סולני תל אביב נסיים בקונצרטים מיצירותיו של ברהמס, ביחד עם צמד הפסנתרנים הבינלאומי גיל גרבורג וסיון סילבר. קונצרט מיצירות ברהמס זה בדרך כלל משהו שאופייני לתזמורת סימפונית גדולה ולא לתזמורת קאמרית כמו סולני תל אביב. יצירותיו התזמורתיות של ברהמס מתוזמרות להרכב גדול, עם כלי נשיפה רבים וקבוצות מיתרים גדולות. אז איך בכל זאת האנסמבל יופיע בקונצרט מיצירות ברהמס? לא מזמן נכתבה "יצירה חדשה" של ברהמס, שזוכה להצלחה ולביצועים רבים בעולם – קונצ׳רטו לפסנתר ב-4 ידיים עם תזמורת כלי קשת. נכון שעברו כבר יותר מ120 שנה מאז פטירתו של ברהמס, וכמובן שלא הוא כתב את הקונצ׳רטו הזה, אבל זהו עיבוד המבוסס על רביעיית הפסנתר המפורסמת שלו בסול מינור. את הקונצ׳רטו כתב ריכארד דונסר האוסטרי, עבור גיל וסיון, והם בעלי הזכויות הבלעדיות לבצע אותו. אחרי שהם כבר ביצעו ואף הקליטו אותו עם תזמורות רבות ברחבי אירופה, הם מגיעים לבצע אותו, בפעם הראשונה בישראל – עם סולני תל אביב. יהיה מאד מסקרן, ואנחנו כבר נרגשים לקראת המפגש עם היצירה ואיתם ולקראת הקונצרטים. עוד נבצע בתכנית עיבוד שלי לחמישיית המיתרים אופ. 111 של ברהמס, וריקודים הונגריים של ברהמס.

הקונצרטים יתקיימו במוצ"ש 22.6.19 באודיטוריום רפפורט בחיפה, וביום א 23.6.19 באודיטוריום הקונסרבטוריון הישראלי למוסיקה, תל אביב.

תזמורת מקצועית עם נגנים צעירים

כשהחלו 26 נגני התזמורת הייצוגית של קונסרבטוריון גבעתיים לנגן את סרנדת קרן הדואר של מוצרט, באמת היה נדמה שיושבת על הבמה תזמורת מקצועית. פשוט תענוג לנצח על קבוצה כזו מדהימה של נגנים. לגבש אותם מבחינת סגנון, ארטיקולציה, אנרגיה ואופי, ולקבל תגובה מיידית גם לכל בקשה מילולית ובמיוחד לכל פרט שאני מראה בידיים – זו חוויה נהדרת. זו תזמורת שמגיבה מהר כמו תזמורת מקצועית (ולפעמים אפילו יותר מהר), ועובדת עם הרבה שמחה והנאה בכל חזרה. מול אולם מלא בתיאטרון גבעתיים הופענו לפני כשבועיים בקונצרט סיום השנה של הקונסרבטוריון, וביצענו את הפרק השני מסימפוניה מס׳ 2 של שוברט, ואת הפרק הראשון מסרנדת קרן הדואר של מוצרט. זה היה עבורי סיכום העבודה איתם במהלך השנה, ולשמחתי זה היה קונצרט שהציג אותם במיטבם.

אחד המדדים שבאמצעותם אני בוחן קשר שלי עם תזמורת (כל תזמורת מילדים ועד מקצוענים) הוא עד כמה אני מרשה לעצמי להפתיע אותם בקונצרט, להיות ספונטני ולעשות דברים אחרת מאשר בחזרות. ככל שאני מרשה לעצמי להיות יותר ספונטני ומפתיע, זה סימן שאני יותר סומך עליהם ויותר מרגיש אותם מקרוב. אם אני מנצח בקונצרט בדיוק כמו בחזרות זה בד"כ בגלל שאני לא מספיק סומך על התזמורת. עם התזמורת של גבעתיים הייתי מאד ספונטני בקונצרט, וסמכתי עליהם במאה האחוז שהם יהיו איתי. והם אכן היו איתי בכל רגע, ונתנו מעצמם הכל. תענוג.

צליל מתוק וחם

איתמר זורמן עם האנסמבל

התכנית האחרונה שלנו באנסמבל היתה מאתגרת, מעניינת וקשה. בסרנדה למיתרים של צ׳ייקובסקי יש מעבר לקשיים הטכניים בכל אחד מהתפקידים, גם קשיים של נגינה ביחד בכל קבוצה, קשיים של אחידות ריתמית ונגינה אנסמבלית, אינטונציה בפסז׳ים, ובנייה של כל פרק מבחינה מוסיקלית ואספרסיבית. בקונצ׳רטו לכינור ברה מינור של מנדלסון יש לתזמורת תפקיד מאד גדול ומשמעותי, עם הרבה אוניסונים, פסז׳ים מורכבים, פוליפוניה שבה לכל קבוצה תפקיד משמעותי, והרבה מאד מקומות שקופים שבהם אם הנגינה לא לגמרי אחידה מיד ניתן להבחין בזה. וביצירה של איל אדלר "קוים נשברים" לכינור ותזמורת מיתרים הקושי העיקרי לכל נגן הוא להצליח לנגן את תפקידו בזמן הנכון ולעקוב אחרי הניצוח מבלי לטעות (כמובן שגם למנצח הקושי הוא להצליח לנצח על הכל מאד ברור, ללא טעויות ומבלי לבלבל את הנגנים). בתקופת החזרות הקצרה והאינטנסיבית שלנו ניסיתי לעבוד מהר וביעילות כך שהתכנית תהיה מוכנה ותבוצע בסטנדרטים הגבוהים של האנסמבל. שיתוף הפעולה עם איתמר זורמן, שהצטרף אלינו ביום השלישי של החזרות, היה מצוין. הנגינה שלו כל כך יפה, רגישה ומוסיקלית, והצליל שלו מתוק וחם, כך שזה התאים מאד לקונצ׳רטו של מנדלסון. ההנאה מהנגינה שלו היתה גדולה, גם לתזמורת וגם לקהל. וגם ביצירה מודרנית קשה ומורכבת יותר להאזנה מאשר מנדלסון, כמו זו של איל אדלר, נגינה סולנית כל כך טובה כמו זו של איתמר עוזרת להבין את המוסיקה ולהנות ממנה.

האנסמבל מבצע את הסרנדה של צ׳ייקובסקי

בסרנדה של צ׳ייקובסקי המוסיקה המצויינת והתפקידים המאתגרים דירבנו את כל הנגנים לתת את המקסימום כדי להגיע לביצוע ברמה הגבוהה ביותר. פתחנו את הקונצרט בקטע ההפתעה, והפעם אלה היו שלוש מתוך המיניאטורות לתזמורת מיתרים של צינצדזה הגיאורגי, מיניאטורות שאת חלקן ביצענו בתכנית עם אנדראס שול בנובמבר, והקהל מאד התלהב מה.

איל אדלר, איתמר זורמן ואני

התכנית הזו היתה באמת מלהיבה ויוצאת דופן עבורנו, ובשני הקונצרטים (ובמיוחד בראשון מביניהם שהיה בתל אביב) נהניתי מאד הן מהמוסיקה, הן מהסולן, והן מהנגינה הנהדרת של האנסמבל. בסיומו של כל אחד מהקונצרטים גם ביצענו כהדרן את הקטע "סוליקו" של צינצדזה, מתוך המיניאטורות שניגנו כהפתעה בתחילת הקונצרט. התגובות שקיבלנו טובות ונלהבות, הנה כמה מהן:

"היה קונצרט מ ש ו ב ח. עונג צרוף"

"תודה על קונצרט משובח"

"נשמע מעולה"

קוריאה. אנחנו מגיעים

ארבע תכניות שונות, וארבעה קונצרטים בשישה ימים בפסטיבל המוסיקה הבינלאומי בבוסאן שבדרום קוריאה – זה מה שצפוי לאנסמבל ולי בסוף אוגוסט. אחרי שהופעתי בפסטיבל הזה לפני שנתיים כמנצח אורח, הפעם הוזמנתי להגיע לשם עם התזמורת שלי, סולני תל אביב, שתשמש כתזמורת הבית, וזה כבוד גדול עבורנו. הסימפוניה השביעית של בטהובן, הסימפוניה האיטלקית של מנדלסון, סימפוניית האפנר של מוצרט, קונצ׳רטו לפסנתר "הקיסר" של בטהובן, קונצ׳רטו לכינור של מנדלסון, קונצ׳רטו לקלרינט של מוצרט, ועוד יצירות נפלאות רבות ירכיבו את הרפרטואר שלנו בהופעותינו בפסטיבל. קונצרטים באולמות גדולים ויוקרתיים, כולל קונצרט הפתיחה החגיגי של הפסטיבל, ושיתופי פעולה עם כמה סולנים בינלאומיים. וכמובן, ביקור בעיר הנהדרת בוסאן, עיר שכל כך אהבתי כשהייתי בה לפני שנתיים. מחכים מאד לסיור המיוחד הזה, אמשיך לעדכן בקרוב.

מאחל חג שבועות שמח לכל קוראי הבלוג!