תינוקת חדשה, מעבר דירה, קונצרטים עם האנסמבל באוסטריה ועם הסינפונייטה הסלובקית בסלובקיה – כל אלה קרו תוך כדי הארועים ה"שגרתיים" בחיי, ובתוך חודש אחד בלבד. חודש עם כל כך הרבה אירועים, אישיים ומקצועיים, כשהכל מתוזמן היטב, ארוע רודף ארוע – לא היה לי עדיין בחיים.
זה התחיל במעבר דירה לביתנו החדש והיפה ברמת בגין בחיפה. המעבר אמנם הגיע אחרי מספר חודשים של שיפוץ, הכנות, העברות של חלק מהדברים והתחלה של סידור ועיצוב הבית עוד לפני המעבר, אבל למרות כל ההכנות והציפייה – המעבר עצמו היה שינוי דרמטי בחיים, התחלה של פרק חדש. את הימים שאחרי המעבר, למרות שהיו ימי עבודה, הקדשנו בזמננו הפנוי לפריקה וסידור הבית. למזלנו, כמה ימים אחר כך הגיעה חופשת הפסח, כך שיכולנו לנצל את מרבית ימי החופש לסידור ועבודות תיקון.
הנוף מהמרפסת בביתנו החדש
מיד לאחר הפסח נפגשתי עם האנסמבל לחזרת הכנה בארץ לקראת נסיעתנו לקונצרט באוסטריה, חזרה שהיתה מאד אינטנסיבית כי היינו צריכים לעבור בה על כל התכנית. כעבור יומיים המראנו לאוסטריה, ושם, כמעט ללא רגע מנוחה – נסענו ארבע שעות לקלגנפורט, קיימנו חזרה של ארבע שעות באולם בקלגנפורט, הלכנו לישון, ובבוקר שוב חזרה של שלוש שעות ובערב קונצרט. הקונצרט עצמו היה הצלחה גדולה, ומול אולם מלא, קיבלנו תשואות רבות וביקורת משבחת, אך מיד למחרת האינטנסיביות המשיכה. מוקדם בבוקר נסעתי עם האנסמבל לוינה – נסיעה של ארבע שעות, נפרדתי מהנגנים והמשכתי לז'ילינה שבסלובקיה – נסיעה של שלוש שעות נוספות. כבר באותו היום היתה לי חזרה ראשונה עם הסינפונייטה הסלובקית, חזרה שקוצרה לבקשתי לשלוש שעות בלבד, בגלל ערב יום הזיכרון. למחרת היה יום "רגוע" – חזרה של ארבע שעות בלבד בבוקר בז'ילינה, ואח"כ חצי יום חופשי, ללא נסיעות. למחרת היתה לי בבוקר חזרה גנרלית ובערב קונצרט עם הסינפונייטה הסלובקית, שהיה גם הוא מאד מוצלח. הנה כמה תמונות שקיבלתי מסלובקיה.
ביום שישי, 10.5 בבוקר יצאתי לוינה, ומשם טסתי לארץ, בטיסה המוקדמת ביותר האפשרית (כנראה שהרגשתי את מה שעומד לקרות ולקחתי טיסה מוקדמת יותר מזו שהתבקשתי ע"י התזמורת לקחת). הגעתי ארצה לפנות ערב, ולאחר פגישתי המרגשת עם האשה והילדה, וארוחת ערב ראשונה ביחד – הלכנו לישון. אותו לילה היה דרמטי ומרגש מאד. קמנו כולנו בסביבות 2 וחצי לפנות בוקר, לקריאותיה של אשתי, נסענו ישר לבית החולים, וכעבור כמה שעות, בשבת קצת לפני השעה שבע בבוקר – נולדה בתנו השנייה, אודליה.
הילדה שלי
הכל קרה כל כך מהר, גם הלידה עצמה. ועכשיו, שבוע אחרי כל הארועים האלה, אני מתחיל לעכל את כל מה שקרה, ומנסה לחזור ל"שגרת החיים" שלי. הלידה עברה בשלום, כולן בריאות, וכל המשפחה כבר בבית כמה ימים. החיים עם שלוש בנות בבית הרבה יותר מורכבים מאשר עם שתיים בלבד, אבל זה אושר גדול עבורי.
קונצ'רטו לכינור בגיל 13
הכנר איתמר זורמן
קשה להאמין שאת הקונצ'רטו לכינור שלו ברה מינור כתב מנדלסון כשהיה רק בן 13. באמת לא ייאמן. זו יצירה יפהפיה, וירטואוזית, מלודית, פוליפונית ומאד מהנה, שנשמעת כיצירה בשלה של מלחין בוגר. את היצירה הזו נבצע בשבוע הבא עם הכנר הנהדר איתמר זורמן. התכנית כולה נפלאה ומגוונת: לצד שתי יצירות רומנטיות יפהפיות – הסרנדה למיתרים של צ'ייקובסקי והקונצ'רטו לכינור ברה מינור של מנדלסון – נבצע גם את הקונצ'רטו לכינור "קוים נשברים" של איל אדלר. אדלר הוא מלחין עטור פרסים שבעבר ביצעתי כמה מיצירותיו, ובהן גם הקונצ'רטו הזה לכינור שאותו נבצע עם איתמר זורמן. החוויה בעבודה על יצירותיו של איל תמיד טובה ומעניינת. השפה שלו, למרות שהיא א-טונאלית, היא מאד ברורה ומובנת, ויש במוסיקה שלו הרבה צבעים, הבעה, רגעים דרמטיים, ודיאלוגים מעניינים. אני מצפה מאד לעבוד שוב על יצירתו "קוים נשברים", והפעם עם סולן בינלאומי מהרמות הגבוהות ביותר. תהיה לנו בקונצרט, כמיטב המסורת, גם הפתעה. הפעם אלה יהיו כמה קטעים מאד מהנים עם אופי עממי, שמעבר לזה לא אגלה. אבל כדאי מאד לבוא לשמוע.
כשההקמתי את האנסמבל, בכל פרוייקט השתתפו לא מעט נגנים שהיו מגיעים ארצה במיוחד מאירופה בשביל לנגן באנסמבל. זה תמיד ריגש אותי – כל פרוייקט הפך ל"מפגש חברים מרגש". כיום, מרבית נגני האנסמבל גרים בארץ, ורק בודדים מגיעים מאירופה לנגן באנסמבל באופן קבוע. לעומת זאת, כשהאנסמבל נוסע להופיע בחו"ל, ובמיוחד באירופה – תמיד ישנה קבוצה גדולה יותר של נגנים שגרים באירופה, אשר מצטרפים לאנסמבל לנסיעה. וכך נוצר מצב שמה שהיה פעם "מפגש מרגש בכל פרוייקט בארץ", שלכבודו התאספו נגנים שגרים באירופה, הפך להיות "מפגש מרגש בכל פרוייקט בחו"ל", שלכבודו מתקבצים הנגנים מרחבי אירופה. כך יהיה מחרתיים, ביום שני, כשהאנסמבל יופיע בקלגנפורט באוסטריה במסגרת סדרת קונצרטים בקונצרטהאוס של קלגנפורט. הערב תצא מהארץ לוינה קבוצה אחת של נגנים, מחר בבוקר יצטרפו אליה נגנים שיגיעו מלייפציג, ברלין, באזל ותל אביב, ויחד ניסע כולנו לקלגנפורט, שם נפגוש נגנים נוספים שיגיעו מפראג, מילאנו ומקלגנפורט עצמה (כמו האבובן הראשון שלנו ניר גבריאלי, שכיום מכהן כאבובן ראשון בתזמורת האופרה בקלגנפורט).
שלשום קיימנו בארץ חזרת הכנה, בהרכב חסר וללא הסולן. למדנו את התכנית, עברנו על היצירות, והבאנו אותן למצב שעם התוספת של המצטרפים מאירופה, בזמן מאד קצר ניתן יהיה להגיע מוכנים לקונצרט.
עם האנסמבל יופיע כסולן הצ'לן עמית פלד, שינגן את וריאציות רוקוקו של צ'ייקובסקי ואת "קדיש" של מרק קופיטמן. עוד ננגן את האדג'יו למיתרים של ברבר ואת הסימפוניה מס' 29 של מוצרט.
עמית פלד, מעבר להיותו חבר קרוב שלי כבר למעלה מ-20 שנה, הוא גם אחד מהאנשים הבודדים שתמכו בי וסייעו לי בהקמת האנסמבל ב-2001. הוא האמין שיש לזה סיכוי להצליח, ונתן לי הרבה כוח לעשות את זה וללכת על הפרוייקט הזה, פרוייקט שבמציאות הישראלית של 2001, כשתזמורות והרכבים מוסיקליים רבים התפרקו, נקלעו למשברים כלכליים, ופשטו רגל, היה נראה כרעיון די משוגע.
הקפצה בתזמון מושלם
למוסיקאי שגר בארץ, נסיעה להופיע באירופה היא עניין הרבה יותר מורכב מאשר למוסיקאי שגר באירופה. בתוך אירופה, נסיעה בין ארצות, בין אם ברכבת ובין אם בטיסה, היא נוחה ומהירה, ולפעמים נסיעה למדינה שכנה יכולה לקחת רק שעתיים-שלוש ברכב או ברכבת. מהארץ, לעומת זאת כל נסיעה לאירופה מחייבת טיסה, לפעמים עם קונקשן ארוך, והרבה התארגנות. לכן, כשקיבלתי הזמנה לפני כשבועיים להופיע בקונצרט בסלובקיה עם הסינפונייטה הסלובקית, במקום מנצח יפני שביטל את הגעתו, הייתי מאושר שזה יצא בדיוק בסמוך למועד הקונצרט של האנסמבל באוסטריה. כך, למעשה, קיום הקונצרט התאפשר עבורי, ללא התארגנות מיוחדת וללא השקעה של זמן, אנרגיה וכסף. נסיעה מוינה לז'ילינה שבסלובקיה אורכת כשלוש שעות בלבד. לכן, בבוקר המחרת של הקונצרט שלנו בקלגנפורט נציג של הסינפונייטה הסלובקית יאסוף אותי מוינה ויסיע אותי לסלובקיה. עוד באותו אחה"צ אקיים את החזרה הראשונה שלי שם (היא היתה אמורה להתקיים בבוקר אך נדחתה לאחה"צ כדי שאספיק להגיע), וכעבור יומיים אופיע שם בקונצרט. בקונצרט בסלובקיה אבצע את הפתיחה קוריאולן של בטהובן, קונצ'רטו לצ'לו של היידן, עם צ'לן יפני, וסימפוניה מס' 4 "האיטלקית" של מנדלסון.
ביקור חוזר בקוריאה, והפעם עם האנסמבל
לפני כשנתיים ניצחתי על הפילהרמונית של בוסאן (דרום קוריאה) במסגרת פסטיבל שהתקיים בעיר. בקיץ הקרוב אסע לשם שוב, אך הפעם הנסיעה לשם תהיה עם האנסמבל כולו, ובהרכב גדול. האנסמבל הוזמן להיות תזמורת הבית של הפסטיבל, ויופיע בארבעה קונצרטים עם ארבע תכניות שונות. משמח אותי מאד, גם שהוזמנתי לשם שוב, ובמיוחד שתהיה לי האפשרות להביא לשם את האנסמבל ולחשוף אותו לקהל הקוריאני החם והאוהד. הנה ביצוע הפרק הראשון מהקונצ'רטו לקלרינט של ובר, מההופעה שלי שם עם הפילהרמונית של בוסאן ב-2017, עם קלרניטן צעיר מאורוגוואי.
הפרוייקט האחרון, עם עונות השנה של פיאצולה ושל ויולדי, היה מאד מיוחד – גם עבור נגני האנסמבל, גם עבור הסולנים וגם עבור הקהל. בתכנית שיש בה 11 יצירות קצרות (אף יצירה לא עולה באורכה על 10 דק), הקהל מקבל כל הזמן משהו חדש ומרענן. יצירה חדשה, מלחין חדש (היו רק שלושה מלחינים בתכנית – ויולדי, צ׳ייקובסקי ופיאצולה – אך לא ביצענו ברצף שתי יצירות של אותו מלחין), סולן חדש, כלי סולו חדש (כינור או מנדולינה או שניהם יחד). בנוסף, הדגמנו והסברנו לקהל את ההבדל בין הכינור והמנדולינה, כאשר שני הסולנים ניגנו לחוד את אותה הפראזה – כל אחד בכלי שלו, הדגימו את ההבדל בהפקת צליל ארוך (שלמעשה לא קיים במנדולינה, ולכן נגן המנדולינה נאלץ למצוא פתרונות כמו נגינת "טרמולו"), וזה הוסיף עניין לקונצרט.
עבור האנסמבל, החזרות היו מאד אינטנסיביות, מגוונות, ושמרו את הנגנים כל הזמן במתח. כשיש כל כך הרבה יצירות, אז בכל פעם שהריכוז קצת יורד בחזרה, עוברים ליצירה חדשה ושוב כולם מרוכזים. בנוסף, כשהסולנים הם "משלנו" האוירה הרבה יותר "משפחתית", חברית ומשוחררת מאשר כשהסולן הוא מחו"ל. ובמקרה הזה, שיתוף הפעולה עם יקי ראובן הוא ממש מפגש חברים. יקי ואני משתפים פעולה יחד כבר שנים, לא רק בצד המוסיקלי מקצועי נטו אלא גם בצד החינוכי-פדגוגי. מעבר לפרוייקטים חינוכיים רבים שעשינו יחד בתקופה שהוא היה במרכז למוסיקה ירושלים, מזה כשנתיים אני מנצח על התזמורת הייצוגית של קונסרבטוריון באר שבע, שיקי הוא מנהלו. וכמובן, החברות רבת השנים שלנו (עוד מהתקופה שגרנו בשכנות בגבעתיים ונפגשנו כמעט כל יום בבית הקפה שליד הבית). הפעם בפרוייקט, מעבר לשיתוף הפעולה בחזרות היה לנו גם "זמן איכות" לפני ואחרי העליה לבמה בקונצרטים, וניצלנו אותו היטב. מאחורי הבמה, כשחיכינו לתורנו לעלות, בזמן שהאנסמבל ביצע עם קובי את האביב ואת החורף של ויולדי, יקי ואני עשינו כל מיני שטויות ילדותיות, פנטומימות לפי המוסיקה, פרצופים, חיקויים וכו'. היה שמח מאד שם, וטוב שנגני האנסמבל לא ראו את מופע האינפנטיליות הזה… אבל מעבר לשיתוף הפעולה עם יקי, כל האוירה וההתנהלות בחזרות היתה מאד חיובית מצד כל הנגנים, והיתה באמת תחושה משפחתית וכיפית לכולנו.
עבור הסולנים, קובי רובינשטיין בכינור ויקי ראובן במנדולינה, זה היה קונצרט מיוחד. אם בקונצרט "רגיל" הסולן מופיע בקונצ'רטו אחד, בד"כ בחלק הראשון של הקונצרט, ובזה מסתיים חלקו, הרי שבקונצרטים של עונות השנה, הסולנים עלו וירדו מהבמה לאורך כל הקונצרט. כל אחד מהם ניגן עונה או שתיים של ויולדי, עונה אחת של פיאצולה, וביחד את הקונצ'רטו לשני כינורות של ויולדי. כלומר היה לכל אחד מהם חלק משמעותי יותר מאשר לסולן בקונצרט שגרתי.
סלפי מהבמה עם שני הסולנים בסיום הקונצרט בחיפה
הקהל, כאמור, קיבל ערב מגוון ומעניין, עם מוסיקה מאד מלהיבה, עם מגוון של יצירות, מלחינים, סגנונות, סולנים וכלים סולניים. התגובות וההתלהבות של הקהל היו בהתאם, הקהל דרש (וקיבל) הדרנים, גם עם הסולנים וגם עם האנסמבל לבד.
הנה ציטוטים מביקורות שהועלו באינטרנט על הקונצרט.
רותי קינן כותבת על הקונצרט בדף הפייסבוק "אירועי תרבות ואמנות, דעת הקהל":
"קונצרט מהנה ביותר, עם רפרטואר עשיר ומגוון שנבנה בצורה רעננה ויצירתית, כך שרמת העניין והקשב נשמרה לכל אורכו .
מלבד האנסמבל הטוב והמקצועי של נגני כלי המיתר השתתפו שני סולנים מצוינים בכינור ובמנדולינה. שילוב נפלא ומקורי שהוסיף נופך מיוחד.
המנצח ברק טל, שהוא גם מייסד האנסמבל ומנהלו המוזיקלי, העניק לקונצרט אווירה משוחררת ונעימה,עם קטעי קישור והסברים מעניינים, ועם ניצוח וירטואוזי כשכל כולו נכנס אל תוך הצלילים והמוזיקה."
אלי ליאון, באתר הביקורות שלו, כותב:
"הערב ההפתעה היתה ביצוע מקסים של הקונצ'רטו לשני כינורות מאת ויולדי כאשר אחד הכינורות כסולן הוחלף במנדולינה. מודה.שמעתי צירוף זה בפעם הראשונה ולמען האמת צירוף זה נשמע לי מהנה יותר,טוב יותר מהמקור… קונצרט מקסים, מבוצע נהדר שזכה למחיאות כפיים סוערות כתודה לאנסמבל ולברק טל על 'יופי של קונצרט'… לראות או לא לראות: מומלץ בפה מלא לשמוע את הקונצרטים של האנסמבל המחדש משהו בכל קונצרט וקונצרט."
הנה ביצוע "האביב" של פיאצולה בעיבוד של אריה ברדרומא לתזמורת מיתרים, מהקונצרט שהתקיים בשטריקר ב17.3.2019
אנרגיה צעירה, וערך מוסף חינוכי
בשלושת הקונצרטים (חיפה, תל אביב ועכו) הקהל היה נלהב מאד. אבל הקונצרט בתל אביב היה יוצא דופן, בגלל שנכחו בו כ-70 תלמידי תיכון משתי מגמות מוסיקה – אורט בנימינה ועירוני א' תל אביב. אני משתדל תמיד להביא עד כמה שניתן תלמידים וקהל צעיר לקונצרטים של האנסמבל, אבל הפעם עלה בידי להביא במאורגן שתי מגמות מוסיקה בשלמותן, ואף להכין מראש את התלמידים. עונות השנה של ויולדי כלולות בתכנית הלימודים לבגרות במגמות המוסיקה, ולכן זה התאים מאד למרכזי המגמות להביא את תלמידיהן לקונצרט. אז בנוסף להכנה שהתלמידים קיבלו בשיעורים בבית הספר, גם אני הגעתי פעם אחת לכל אחד מבתי הספר הנ"ל לפגישת הכנה לקונצרט עם התלמידים. בפגישה הכרתי מקרוב את התלמידים, דיברתי איתם על הקונצרט לא מהצד האנליטי של המוסיקה, אלא יותר מהצד שלי, המנצח, ומצד הנגנים המבצעים. דיברתי והדגמתי בכינור איך ניתן לנגן בצורות שונות את אותה הפראזה, דיברתי על קשיים ריתמיים שקיימים בתזמורת, ואף תרגלתי את התלמידים כתזמורת במחיאות כפיים בניצוחי, כאשר שיניתי את הקצב ואת הדינמיקה. הפעלתי את התלמידים ושאלתי אותם שאלות, ויצאתי בתחושה מאד טובה מהמפגשים בשתי המגמות. בקונצרט עצמו, בשטריקר, הנוכחות של 70 התלמידים תרמה המון לאנרגיה בקהל. ניתן היה להרגיש את האנרגיה הצעירה בקהל בכל יצירה ויצירה. בסיום כל יצירה (ואפילו כל פרק) היתה התפרצות של מחיאות כפיים נלהבות ורמות. הקשב של התלמידים היה נהדר, וההיכרות המוקדמת עם היצירות ואיתי בודאי תרמה להנאה שלהם מהקונצרט.
לפרוייקט מסוג זה יש בעיני חשיבות עצומה. הגעתם של התלמידים לקונצרט, האזנתם לביצועים חיים ברמה גבוהה עם מוסיקה שהם מכירים וגם עם מנצח שהם כבר מכירים, כל אלה תורמים רבות להנאתם מלימודי המוסיקה, להתפתחותם הן כמוסיקאים צעירים והן כבדני אדם. אני מקוה מאד שאצליח להביא לכל קונצרט של האנסמבל קבוצה כזו של תלמידי מוסיקה.
עם תלמידי הקונסרבטוריון והאקדמיה למוסיקה
האנסמבל ביחד עם התזמורת הייצוגית של קונסרבטוריון שטריקר ומנצחה שלמה טינטפולבר
ומפרוייקט חינוכי אחד לפרוייקט חינוכי שני – בשבוע הקרוב נקיים בקונסרבטוריון הישראלי למוסיקה, שטריקר, קונצרט חינוכי, ע"ש לאה ויצחק לוין, שבו יופיעו איתנו כסולנים נגנים צעירים מצטיינים מתלמידי הקונסרבטוריון. זהו פרוייקט שאנחנו מקיימים בקונסרבטוריון מזה כ-4 שנים, כאשר בכל שנה נבחרים כמה תלמידים מצטיינים להופיע עם האנסמבל כסולנים. בשלב הראשון אני פוגש אותם לבד למעין שיעור הכנה פרטי לנגינה עם תזמורת. אחר כך הם מגיעים לחזרה עם התזמורת, שבה אנחנו מקדישים לכל סולן קצת יותר זמן מאשר בד"כ, וזאת כדי לתת להם הזדמנות להתנסות, ללמוד לשתף פעולה עם המנצח ועם התזמורת (עבור חלקם הגדול זו פעם ראשונה שהם מופיעים כסולנים), ולהבין לעומק את המשמעות של נגינה עם תזמורת ועם מנצח.
הסולנים שיופיעו עם האנסמבל – רועי עדן (פסנתר) יבצע את הפרק הראשון מקונצ'רטו מס' 20 של מוצרט ברה מינור, דוד מרגלית (פסנתר) יבצע את הפרק הראשון מהקונצ'רטו לפסנתר ברה מז'ור של היידן, אריאל ציסקיס (פסנתר) יבצע איתנו את הפרק השני מקונצ'רטו לפסנתר מס' 23 של מוצרט, ועמנואל רייכמן פולג (צ'לו) תנגן את האלגיה לצ'לו של פורה.
הפעם בקונצרט, פרט לארבעה סולנים צעירים שיופיעו איתנו ויקבלו מלגות ע"ש לאה ויצחק לוין, תצטרף אל האנסמבל גם תזמורת כלי הקשת הייצוגית של הקונסרבטוריון, לביצוע משותף של שתי יצירות. גם זה חלק מפרוייקט חינוכי שהאנסמבל מקיים כבר שנים רבות, ובו הנגנים הצעירים יושבים לצד נגני האנסמבל, לומדים מהם ולמעשה משתלבים בנגינה בתזמורת מקצועית לקונצרט אחד.
תלמידי סדנת הניצוח שלי מהאקדמיה בתל אביב
ועוד אספקט חינוכי שיהיה בקונצרט הזה – בפעם הראשונה ינצח על האנסמבל בקונצרט סטודנט מקורס הניצוח שלי באקדמיה למוסיקה בתל אביב. תלמידי סדנת הניצוח שלי באקדמיה ינצחו על האנסמבל בחזרה בהדרכתי, ואחד מהם יבצע עם האנסמבל את ה"אנדנטה קנטבילה" של צ'ייקובסקי בקונצרט.
כל הארועים החינוכיים האלה יתקיימו בקונצרט הקרוב של האנסמבל שיתקיים ביום ג' הקרוב, 2.4.2019 בשעה 20:30 בקונסרבטוריון הישראלי למוסיקה שטריקר.
את עונות השנה של ויולדי כל חובב מוסיקה יכול לשמוע בהרבה קונצרטים ברחבי הארץ והעולם, ובתדירות גבוהה, עם תזמורות שונות ובהרכבים שונים. גם באנסמבל סולני תל אביב אנחנו מכינים עכשיו (ולמעשה כבר ביצענו פעם אחת בשבוע שעבר) קונצרט של עונות השנה. אבל הקונצרט הזה יהיה יוצא דופן ולא שגרתי. בקונצרט הזה לא נבצע את עונות השנה של ויולדי ברצף, אלא בין העונות נבצע עונות שנה של מלחינים אחרים – "עונות השנה בבואנוס איירס" של פיאצולה והעונות של צ'ייקובסקי. הבדל משמעותי נוסף – תפקידי הסולו בעונות השנה של ויולדי לא יבוצעו אך ורק בכינור כמקובל, אלא מידי פעם תפקיד הסולו יבוצע במנדולינה. וכך ייווצר ערב מאד מיוחד שבו נקפוץ מויולדי לפיאצולה ולצ'ייקובסקי, ובחזרה לפיאצולה ולויולדי, נעבור מכינור למנדולינה, וגם נפגיש את שני הכלים הסולניים יחד לביצוע לא שגרתי של הקונצ'רטו לשני כינורות של ויולדי בכינור ובמנדולינה. לסיום נבצע כמה יצירות מוכרות של פיאצולה, כמו הליברטנגו המפורסם. הקונצרט כולו יבוצע ברצף אחד, ללא הפסקה, וכל הקטעים בו קצרים (אין בו אף יצירה שאורכה יותר מ-12 דקות).
את התכנית הזאת ביצענו כבר, כאמור, לפני כשבוע בגוש עציון, והיא זכתה להצלחה גדולה.
הסולנים בקונצרט יהיו הכנר קובי רובינשטיין, שהוא הכנר הראשי שלנו, ונגן המנדולינה יקי ראובן.
יקי ראובן ואני עם האנסמבל
את יקי אירחתי כסולן עם האנסמבל כבר מספר פעמים בעבר. בפעם הקודמת שזה קרה גם הצטרפתי אליו בכינור וביחד ביצענו את הקונצ'רטו לכינור ולמנדולינה של ויולדי. הנה הפרק הראשון מהביצוע ההוא מדצמבר 2015. את הוידאו צילם וערך אלון הראל.
הקונצרטים יתקיימו במוצ"ש הקרוב, 16.3.2019 בחיפה (אודיטוריום רפפורט, 20:30), ביום א', 17.3.2019 בת"א (אודיטוריום הקונסרבטוריון הישראלי, 20:30), וביום ג' 19.3.2019 בעכו (הקונסרבטוריון העירוני, 19:00). לרכישת כרטיסים לתל אביב לחצו כאן. קוראי הבלוג יכולים ליהנות מכרטיסים מוזלים לתל אביב במחיר של 80 ש"ח בלבד עם קוד 1218.
קהל חם, מרקים חמים והרבה חוויות
סיימנו את סדרת הקונצרטים שלנו בגוש עציון לעונה זו. זו היתה העונה הראשונה שבה הופענו עם סדרת קונצרטים מלאה בגוש עציון, וזכינו שם להצלחה גדולה, לקהל חם ואוהד, ולתגובות נלהבות. שלושת הקונצרטים שלנו שם – עם שלמה גרוניך, עם ליאה ז'ו, ועונות השנה, היו מול קהל רב, וזכינו שם לחוויות נפלאות (המרקים החמים, הפינג פונג ופיסות השלג הם רק חלק מהחוויות שהיו לנו שם). הרבה תודות מגיעות למנהלת האמנותית והמפיקה של סדרת הקונצרטים שלנו שם סימה גל, שנתנה לנו להרגיש נפלא ואירחה אותנו בצורה נהדרת, ולמרות הנסיעות הארוכות תמיד הגענו לשם עם הרבה שמחה. מקוים לחזור לשם גם בעונה הבאה.
האנסמבל עם שלמה גרוניך בגוש עציון, דצמבר 2018
דור הולך ונעלם
אליעזר בלשה ז"ל
עם אסתר בלשה ז"ל היה לי קשר במשך קרוב ל-20 שנה. ראשית היכרותנו היתה כשהיא הדריכה אותי בהרכבים קאמריים במגמת המוסיקה בבית הספר לאמנויות ויצ"ו חיפה. היא היתה מורה מסורה, עם הרבה להט ואהבה למוסיקה ולתלמידיה. בהמשך נפגשנו די הרבה כאשר ניגנתי מוסיקה קאמרית עם פסנתרנים שלמדו אצלה. אחר כך, כאשר הייתי מנצח הבית בתזמורת חיפה והיא היתה בועדה המוסיקלית של התזמורת. גם עם תזמורת חיפה יצא לי לא פעם לנצח על קונצ'רטי לפסנתר בנגינה של תלמידיה כסולנים. במהלך היכרותנו היכרתי גם את בעלה אליעזר שנהג להצטרף אליה לקונצרטים. כשהקמתי את סולני תל אביב ב-2001, אסתר בלשה היתה מגיעה כמעט לכל הקונצרטים, והיא הפכה מהר מאד ל"אוהדת" ותומכת נלהבת של האנסמבל. ב-2006, לאחר פטירתה, במפגש עם בעלה אליעזר ובנותיהם, החלטנו להנציח את שמה של אסתר בקונצרט שנתי של האנסמבל. מאז, בכל שנה, אנחנו פותחים את עונת הקונצרטים שלנו בקונצרט על שמה של אסתר בלשה ז"ל. כמובן שעם השנים, הקשר שלי עם אליעזר ומשפחתו התהדק. בנוסף, לפני מספר שנים הצטרף לאנסמבל נגן האבוב ניר גבריאלי, שהוא הנכד של אליעזר ואסתר, וניגן באנסמבל באופן קבוע עד שנסע לאירופה ללימודים. אליעזר ומשפחתו הפכו לתומכים קבועים ונלהבים של האנסמבל, והגיעו למרבית הקונצרטים. בקונצרט פתיחת העונה הזו, על שמה של אסתר בלשה ז"ל, שהתקיים באוקטובר 2018, פגשתי את אליעזר בלשה בפעם האחרונה. הוא הגיע כבר על כיסא גלגלים ועם מטפל צמוד, ומצבו הרפואי כבר לא היה כמו בעבר. זה היה הקונצרט האחרון שבו הוא נכח בחייו. לפני מספר שבועות, בגיל 95, הוא נפטר. בהלוויה שלו נאמרו דברי הספד נוגעים ללב ומרגשים, שציירו את דמותו בדיוק כפי שהכרתי אותו – איש יוצא דופן, חם, איש משפחה, אוהב תרבות, אמנות ומוסיקה, מאד יסודי ומאד פרקטי, ובעיקר אדם שהיה נעים להיות בחברתו. בקונצרט הקרוב של האנסמבל – עונות השנה – אקדיש לזכרו של אליעזר את הביצוע של "אוקטובר" (שיר סתיו) של צ'ייקובסקי. יהי זכרו ברוך.
סל מטורף מכל המגרש – בטניס
על עיסוקי כטניסאי חובב ועל אימוני הטניס שלי אני לא מספר הרבה, בעיקר כי אין הרבה מה לספר. בילדותי התאמנתי בטניס באופן קבוע, השתתפתי בתחרויות, שיחקתי גם כמה שנים בליגה, ולפני כ12 שנים חזרתי לשחק ולהתאמן. בשנים האחרונות אני מתאמן באופן קבוע אצל מי שאימן אותי בילדותי, אמנון כסיף (שהוציא כמאמן כמה טניסאים ישראליים בכירים בהם יוני ארליך, תומר דנק, ליאור מור ואחרים, עם כולם אגב התאמנתי ושיחקתי בילדותי). האימונים מאד מהנים, ואני עושה מאמצים גדולים להתמיד. לפני כשבועיים באימון טניס רגיל, כשאנחנו מתמסרים מהקו האחורי, קרה דבר מדהים שלצערי הרב לא צולם (כי בד"כ אין מה לצלם כשאני משחק טניס) כך שאין לי שום דרך להוכיח שהוא אכן קרה… התמסרנו מהקו האחורי עם הכדור האחרון שנשאר בסל, ואחרי כמה מסירות החטאתי את הכדור בהחטאה "מעצבנת". בשלב הזה באימון בד"כ אוספים את הכדורים ומביאים אותם אל הסל הריק. אבל בגלל שלא רציתי לסיים בכזאת החטאה "מעצבנת", אז מיד, במקום לאסוף את הכדורים ביקשתי מאמנון להתחיל עוד כדור, כי היה לי אחד בכיס. הוא הסכים, אבל סל הכדורים הריק כבר היה בתוך המגרש (ולא מאחורי הקו האחורי כמו בדרך כלל) כי הוא כבר הכין אותו לאיסוף. התחלנו להתמסר עם הכדור הרזרבי שהחזקתי, ואחרי כמה מסירות לכל כיוון יצא לי כדור גבוה ולא בכיוון, והבנתי שעכשיו סופית אני הולך לאסוף את הכדורים. עקבתי במבטי אחרי הכדור הגבוה ולאט לאט אני מבחין איך בדרכו מטה הוא מתקרב לכיוון סל הכדורים הריק. באופן מדהים ולמרות סיכוי אפסי שדבר כזה יקרה (במיוחד לאור העובדה שבד"כ הסל בכלל לא נמצא בתוך המגרש), הכדור צלל ישר לתוך הסל. שנינו נדהמנו, אני צעקתי "וואו" כלא מאמין, רצתי לצד השני של המגרש לראות שאכן יש שם כדור אחד, זה שחבטתי מצידו השני של המגרש. אז אמנם גם הכדור הזה הסתיים בהחטאה "מעצבנת" שלי, אבל עם סל מדהים ממגרש שלם. רגע מיוחד לשמור ולנצור בזיכרון – לעצמי בלבד.
קצת קשה לסכם במילים פרוייקט כמו זה שהיה לנו עם ליאה ז׳ו. חווינו יחד כל כך הרבה חוויות, רגעים מרגשים, מצחיקים, מלחיצים. יצרנו הרבה מוסיקה בפני קהלים גדולים, מגוונים ונלהבים, ובעיקר נהנינו מנגינתה המדהימה ואישיותה הכובשת של ליאה ז׳ו בת ה-12.
ילדה מעולם אחר
היו רגעים ששכחתי שעומדת לצידי סולנית שהיא ילדה בת 12. פרט למראה החיצוני שלה, משום בחינה ליאה ז׳ו היא לא ילדה. האישיות שלה בוגרת, ההבנה המוסיקלית שלה היא כמו של אמנית בשלה, היכולת הכנרית שלה פנומנלית, יש לה הבעה מוסיקלית, אמירה אישית, יכולת ריכוז בלתי רגילה, חוש הומור, ואהבה אמיתית לעשייה מוסיקלית. קל מאד ללוות אותה, הכל מאד ברור וטבעי בנגינה שלה, וגם כיף לעשות איתה מוסיקה. היא ניגנה איתנו מצד אחד יצירות וירטואוזיות כמו הפנטזיה על נושאים מכרמן של וקסמן והרונדו קפריצ׳יוזו של סן סנס, ומצד שני יצירות ליריות כמו הסרנדה המלנכולית של צ׳ייקובסקי ומנגינת הנושא מרשימת שינדלר, וגם קונצ׳רטו תובעני וגדול של מוצרט – מספר 5. ובכל אלה היא הרשימה מאד בכל צליל ובכל פראזה שניגנה.
ליאה ז׳ו עם האנסמבל בגוש עציון
במהלך הקונצרטים איפשרנו לקהל גם לשאול אותה שאלות, ובכל קונצרט אכן היו כמה שאלות, לרוב אותן שאלות – מאיזה גיל היא מנגנת וכמה שעות ביום היא מתאמנת. גם התשובות שלה היו מאד בוגרות ומעניינות, ובמיוחד היא הפתיעה בתשובתה לשאלה השנייה (שעות האימון) – כשהיא אמרה שהיא מתאמנת לפי מטרות ולא לפי שעות. כשהיא משיגה את המטרה היא מסיימת להתאמן, גם אם זה לוקח 10 דק' או 30 דק' בלבד. אבל המקסימום שלה – 3 שעות! ממש שונה ממה שניתן לדמיין אצל "ילד הפלא" הטיפוסי, שהוריו לוחצים עליו להתאמן 5 שעות כל יום ודוחפים אותו להופיע כמה שיותר על מנת שיביא להם כבוד. כאן מדובר בילדה שמנגנת מתוך אהבה אמיתית ולהט אמיתי למוסיקה, אוהבת את הכינור ואת המוסיקה, אבל אוהבת גם את החיים ומתעניינת גם בהרבה דברים אחרים.
ליאה ז׳ו מודה לקהל הרב שמילא את אולם הקונסרבטוריון בת"א
הקונצרטים שלנו איתה עוררו הרבה התעניינות גם בתקשורת, והיו הרבה כתבות וראיונות לקראתם גם בעיתונות וגם ברדיו ובטלביזיה.
ראיון בעכו למגזין הערוץ המקומי עכו-נט
ראיון עם קובי מידן למגזין "סוכן תרבות"
הנה התכנית "סוכן תרבות" עם קובי מידן שבה הכתבה עם ליאה ז׳ו ועם האנסמבל, החל מדקה 16:06
סדרת גיבוש
כשמנגנים יחד במשך שבועיים ונפגשים כמעט כל יום, באולם החזרות, בנסיעה משותפת באוטובוס או על הבמה – זה משפר, מגבש ומחזק את התזמורת, גם מבחינה מקצועית, ולא פחות חשוב – מבחינה חברתית.
כך היה בפרוייקט הזה. צברנו הרבה חוויות יחד, עברנו תהליך והתקדמות יפה עם כל אחת מהיצירות בתכנית, והתגבשנו הן כקבוצה והן כאנסמבל. היצירה של אדיר לוי "מוזיקה על ים ואדמה", שאותה ביצענו בבכורה עולמית, עברה תהליך ממש מדהים, והתקדמה מביצוע לביצוע. השיא היה בקונצרט בתל אביב, שם הביצוע של היצירה הגיע לרמה גבוהה ביותר. בכלל, היצירה הזו זכתה לתגובות נלהבות מאד מהקהל, וגם לאנסמבל זו היתה חוויה מיוחדת לעבוד עליה ולנגן אותה.
נגני האנסמבל עם המלחין אדיר לוי ברגע מחוייך במיוחד
שלג, פינג פונג ומרק חם
הקונצרט שלנו עם ליאה ז׳ו בגוש עציון היה בסכנת ביטול בגלל השלג הכבד שהיה צפוי לרדת ביום הקונצרט. למזלנו, עיקר השלג ירד בלילה שלפני ועד הקונצרט הוא נמס, וביום הקונצרט הכניסה לגוש עציון כבר היתה פתוחה וניתן היה לקיים את הקונצרט כמתוכנן. כשהאוטובוס הוריד אותנו בפתח האולם באלון שבות היו עדיין שרידי שלג על הכביש, וזה כמובן גרם להתרגשות אצלנו. בכל זאת, לא כל יום רואים (שרידי) שלג…
כשנכנסנו לפואייה של האולם ההתרגשות גברה – בכל שטח הפואייה היו שולחנות פינג פונג, כדורים ומטקות. כמובן שכל הנגנים, וגם הסולנית ליאה ז׳ו ואני, מיד התחלנו לשחק, וזה שחרר את כולנו.
ואם זה לא הספיק, אחרי כל אלה עוד קיבלנו מרק חם וטעים מהמארחת שלנו ומנהלת סדרת הקונצרטים סימה גל. זו היתה ללא ספק קבלת פנים מושלמת, שגרמה לכולנו להתחיל את חזרת הבלאנס עם הרבה אנרגיה וחיוך.
החלפת יצירה בהתראה קצרה
חוויה דרמטית ובלתי צפויה היתה לנו לפני הקונצרט בחיפה, שהיה הרביעי מתוך הסדרה של ששת הקונצרטים. מסיבות שאינן תלויות בנו, נאלצנו ברגע האחרון לשנות את אחת היצירות – הפנטזיה של וקסמן על נושאים מתוך האופרה כרמן לכינור ותזמורת. זאת לאחר שכבר הקדשנו ליצירה חלק מזמן החזרות ואף התחלנו להופיע איתה. וכך הגענו למצב, שעל הבמה בחזרת הבלאנס הקצרה שלפני הקונצרט בחיפה עשינו עם ליאה ז׳ו חזרה ראשונה (ואחרונה) על הרונדו קפריצ׳יוזו של סן סנס, ב-30 דקות בלבד. כמובן שגם ליאה ז׳ו ניגנה בעבר את היצירה ואפילו הופיעה ביחד איתנו בקיץ האחרון עם יצירה זו בגאלה של קשת אילון. אבל עדיין, להתכונן בהתראה קצרה שכזו, וללמוד שוב את היצירה יחד, ומיד להופיע איתה מול קהל, זו משימה לא פשוטה, לא לסולנית ולא לתזמורת ולי. את הביצוע בחיפה אפשר לומר ש"הצלחנו לעבור בשלום", ולמחרת בתל אביב זה היה כבר ביצוע מבריק וסוחף של ליאה, עם ליווי מוקפד ומדוייק של התזמורת. זה היה בהחלט מאורע יוצא דופן ומאד לא צפוי, אבל החלפת יצירות ברגע האחרון זה כמובן חלק מהמקצוע, והפעם כולנו חווינו את זה על בשרנו.
הנה ביצוע הרונדו קפריצ׳יוזו מהקונצרט שהתקיים בתל אביב
תגובות נלהבות ושבחים בלתי פוסקים
עכשיו, כשסדרת הקונצרטים הסתיימה, ואחרי שנפרדנו מליאה ז׳ו ומאמה שהיו איתנו יחד במשך כמעט שבועיים, אפשר להסתכל בהנאה על התגובות הנפלאות לקונצרטים. הנה כמה תגובות שפורסמו ברשתות החברתיות:
מדהים, מדהים! הנאה צרופה!
היה מהמם. תודה רבה רבה.
Thank you for an amazing evening
Superb! Bravo! Leia is getting to be better and better, warms my heart
תענוג לבוא לקונצרט בו יש מעין רב שיח עם הקהל בנינוחות ושלווה.
!הדור הצעיר מתחבר למוסיקה בקלות רבה יותר, כשזו מוגשת לו בגובה העיניים
הומור קליל בין הקטעים כמו משב רוח קל
מעבר למוסיקה המצוינת, אני נהנית מהפירגון של חברי האנסמבל לחברים האחרים ולאורחים.
אז זו גם ההזדמנות שלי להודות מכאן לקהל הרב שמילא את האולמות בכל ששת הקונצרטים, תמך, פרגן ונתן לנו אנרגיות להיות במיטבנו.
פרידה ומסיבה מאולתרת לסיום
מכיוון שזה היה באמת פרוייקט מיוחד ויוצא דופן שבו התזמורת, הסולנית ואמה, המלחין אדיר לוי, המפיקה שלנו ואני בילינו יחד במשך שבועיים, ואחריו כל אחד התפזר לדרכו, החלטנו לעשות ארוע קטן לסיום. בהפסקת הקונצרט האחרון, שהתקיים באשקלון, התכנסנו כולנו לצילום משותף, מילות תודה, ברכות, עוגה וחיבוקים. וכך הסתיים לו פרוייקט בלתי נשכח, שהיה אחד מהשיאים שלנו העונה.
על החוויה הנהדרת שהיתה לי באשדוד ובירושלים; עוד קצת על מגמת המוסיקה הדועכת בתיכון "רעות" (לשעבר ויצ"ו) חיפה; וזכרונות מקיץ 1997
שיתוף פעולה מלא
בשבוע שעבר היתה לי חוויה טובה מאד עם התזמורת הסימפונית אשדוד. זה קרה במסגרת המאסטרקלס לשירה אמנותית בירושלים ע"ש ז'מבוקי, בניהולה האמנותי של רונה ישראל-קולת. זו השנה השלישית ברציפות שבה אני לוקח חלק במאסטרקלס הזה, כמנצח קונצרט הגאלה. השנה, כאמור, הקונצרט היה עם תזמורת אשדוד. זו היתה עבורי הפעם הראשונה שניצחתי עליהם. לשמחתי הרבה זכיתי לשיתוף פעולה מלא מהרגע הראשון, ולהרבה פתיחות ונכונות לנסות רעיונות חדשים גם ביצירות שהם כבר מכירים וביצעו פעמים רבות. התכנית היתה עמוסה, גדושה וקשה, וכללה 18 קטעי אופרה שונים עם למעלה מ-20 סולנים (בהם סולנים מסרביה, גרמניה, ארה"ב, הונג קונג וכמובן מישראל), וכן שתי יצירות תזמורתיות. למרות זאת, זמן החזרות הרב שהם העמידו לרשותי (5 חזרות) איפשר לי להתעמק בכל קטע ולא רק "להריץ". הספקנו לעבוד על מה שדרש עבודה, והתזמורת הלכה והשתפרה מחזרה לחזרה, ונשמעה מצוין בקונצרט. בנוסף לחזרות התזמורת היו לי גם חזרות פסנתר עם כל הסולנים, ובהן יכולתי להדריך אותם באספקטים של שירה עם תזמורת ושיתוף פעולה עם מנצח. הקונצרט כלל קטעי אופרה של מוצרט, הנדל, אופנבך, ביזה, ורדי, צ'ייקובסקי ופוצ'יני. נהניתי מאד הן מהעבודה עם התזמורת והזמרים והן מהקונצרט.
סלפי עם הזמרים הסולנים אחרי הקונצרט
"אינך ראויה להיות המנכ"לית שלי"
בהמשך לפוסט הקודם שזכה לתגובות רבות ולהמון שיתופים, בנושא מגמת המוסיקה הדועכת בתיכון לאמנויות "רעות" (לשעבר ויצ"ו) חיפה, אתמול פרסמה כתבת החינוך של "הארץ" ירדן צור כתבה על הנושא העצוב הזה. בכתבה היא הציגה את מגמת המוסיקה של בית-הספר כמקרה המייצג תופעה רחבה הקיימת בכל הארץ, של דחיקת לימודי המוסיקה לשוליים. אמנם מגמת המוסיקה בחיפה היא ראש הפירמידה, ומיועדת לתלמידי תיכון העוסקים במוסיקה כבר שנים רבות, אך התופעה קיימת בכל שכבות הפירמידה, כפי שהכתבה מציגה זאת. באשר לבית הספר לאמנויות "רעות", הכתבה מתארת היטב את אוזלת היד של עיריית חיפה ושל מנכ"לית בית הספר לשמר את מגמת המוסיקה הייחודית הזו, ואף מביאה ציטוט ממכתבה של התלמידה עדן בן גיגי שהחליטה לעזוב את בית הספר בעקבות הפיטורים והחלפת צוות המורים, אל המנכ"לית. במכתבה כותבת עדן בין השאר "הצלחתם לקחת את הדבר הטוב ביותר בחיי ולהשחית אותו כליל… אינך ראויה בעיניי להיות המנכ"לית שלי, ואני פוטרת אותך בזאת מתפקיד זה ועוברת למוסד לימודי אחר." עיר בלי עתיד כבר אמרנו?
למרות שלא הרבתה להופיע, ולמרות שכל תקופת פעילותה הסתכמה בשנתיים וחצי ברוטו ובהם לא יותר מ-20 קונצרטים פומביים, רביעיית ארד היתה עבורי נקודת ציון משמעותית מאד, הן מבחינה מקצועית והן מבחינה אישית. מבחינה מקצועית, משום שבמסגרת הרביעייה למדתי והתקדמתי המון, גם מהחברים שלי לרביעייה – הכנר זוהר לרנר, הויולן גיא בן-ציוני והצ'לן עמית פלד – וגם מהמוסיקאים הרבים מהשורה הראשונה שמהם קיבלנו שיעורים וכיתות אמן, ובהם אייזק שטרן, הנרי מאייר (מרביעיית לסאל), חברי רביעיית מלוס, רוסטיסלב דובינסקי (מרביעיית בורודין), חברי רביעיית דניאל, גיורגי קורטאג ועוד. מבחינה אישית, משום ששניים מחברי הרביעייה הפכו לחבריי הקרובים ביותר – גיא בן ציוני ועמית פלד. הקיץ המשמעותי ביותר עבור הרביעייה היה לפני 20 שנה בדיוק, ב1997. בקיץ הזה השתתפנו בפסטיבל כפר-בלום כרביעייה והופענו במספר קונצרטים בשידור חי ברדיו. עבור ארבעה מוסיקאים צעירים בתחילת שנות ה-20 לחייהם זה היה מאד יוקרתי ומרגש. אמנם אותו הקיץ היה גם הקיץ שבו הרביעייה סיימה את דרכה המקצועית המשותפת, וכל אחד מאיתנו פנה לכיוונים שונים, אבל אי אפשר שלא להיזכר באותו הקיץ עם הרבה געגועים. כיום, עמית פלד הוא פרופסור במכון פיבודי בארה"ב ומרבה להופיע בעולם כסולן וכנגן מוסיקה קאמרית, זוהר הוא הכנר הראשי של התזמורת הקאמרית היילברון בגרמניה, וגיא היה עד השנה פרופסור בביה"ס הגבוה למוסיקה בלייפציג, והחל משנת הלימודים הקרובה בבלומינגטון אינדיאנה בארה"ב. באופן טבעי, למרות החברות העמוקה, אנחנו מתראים פעם בשנה במקרה הטוב, בגלל המרחק הפיזי והעיסוקים הרבים של כל אחד מאיתנו. יצא לי כמובן לשתף פעולה עם כל אחד מחברי הרביעייה, ולמעשה כולם הופיעו כסולנים עם סולני תל-אביב בהזדמנויות שונות. מדהים שעברו כבר 20 שנה, ומדהים שאנחנו עד היום כאלה חברים טובים. ואולי זה בזכות העובדה שלא המשכנו יחד כרביעייה.
הנה ביצוע הפרק הראשון מהרביעייה אופ. 95 של בטהובן, מפסטיבל כפר-בלום 1997.
צ'ילה: מלון יוקרה, חזרה פתוחה עם מישה מאיסקי מול אולם מלא, וקונצרט מוצלח
אחד הארועים המרכזיים והמוצלחים בסנטיאגו היה החזרה הפתוחה לקהל בבוקר של הקונצרט. קהל רב מילא את האולם הנהדר הזה והמתין לנו. החזרה נפתחה בראיון עם מישה מאסקי בהנחיית אחד המארגנים של הארוע. לאחר מכן עברנו על חלקים מתוך הקונצ'רטו של היידן, הנוקטורן של צ'ייקובסקי, כל נדרי של ברוך, ובהמשך, ללא מאסקי, על הסימפוניה הראשונה של בטהובן. הקהל, לשמחתנו, נשאר להאזין לחזרה גם לאחר שמישה מאיסקי סיים את חלקו בה.
הארוח בסנטיאגו היה מדהים. התארחנו במלון מפואר – גרנד הייאט – בתנאים מצויינים. בין החזרה של הבוקר לקונצרט הערב הלכתי לטייל קצת באזור המלון, וראיתי כמה העיר סנטיאגו יפה. לצערי לא היה לי זמן ליותר מאשר הליכה בפארק הקרוב למלון, אבל יכולתי לראות בנסיעות שלנו את ההרים שמסביב, את הנופים הפסטורליים והשטחים הירוקים הרבים בעיר. הקונצרט בסנטיאגו היה נהדר, ואחריו פגשנו את השגריר הישראלי בקבלת הפנים של אחרי הקונצרט.
סאו פאולו – יום קשה שהחל ב6 בבוקר והסתיים בקונצרט מעולה
יצאנו מסנטיאגו למחרת מוקדם בבוקר (כשעדיין היה חושך בחוץ), כי הטיסה לסאו פאולו היתה כבר ב9 בבוקר. זה היה יום ארוך וקשה. מרגע הגעתנו למלון בסאו פאולו ועד יציאתנו לקונצרט היו רק כשלוש שעות, זמן בהחלט קצר למנוחה והתארגנות אחרי טיסה והתרוצצות מהבוקר. הגענו לאולם ועלינו לבמה. מה שראינו היה מדהים. אולם מפואר, יפהפה, אסתטי, גדול (1500 מקומות) ומרשים מאד.
כשהתחלנו לנגן התברר לנו גם איזו אקוסטיקה מדהימה יש בו. בחזרה שלפני הקונצרט התמקדנו בווריאציות רוקוקו של צ'ייקובסקי, שעמדנו לבצע לראשונה בסיור בשלמותן (כהדרן בקונצרטים הקודמים ביצענו רק את שתי הווריאציות האחרונות). החזרה היתה טובה וכולם היו דרוכים, בגלל הקושי בליווי של יצירה זו. אחר כך חזרתי על כמה מקומות מבטהובן ופרוקופייב, ושם הרגשתי קצת עייפות – גם אצלי וגם בתזמורת. בחדר ההלבשה לפני העלייה לבמה ניסיתי למקד את עצמי לקראת הביצוע של בטהובן, כי ידעתי שהרבה מהצלחתו תלויה בי. החלטתי קצת להפתיע את התזמורת בכמה מקומות כדי להוסיף לדריכות ולהתרגשות, וזה עבד. הביצוע של בטהובן היה מעולה. היתה הרבה ספונטניות, התלהבות, אנרגיה, והפתעות… גם פרוקופייב היה מצוין, מאד זורם, תוסס, מבריק ומלהיב.
אבל שיאו של הקונצרט היה ללא ספק ווריאציות רוקוקו של צ'ייקובסקי עם מישה מאיסקי. הוא ניגן מדהים. מלא הבעה, שירתיות, צבעים. כל רגע היה מיוחד ויוצא דופן. התזמורת היתה דרוכה והגיבה מצוין. ממש כמו מוסיקה קאמרית, עם מנצח.
הקהל יצא מגדרו ודרש הדרנים, וכמובן שהוא גם קיבל. לאחר הדרן אחד עם התזמורת, מאיסקי ניגן כהדרן נוסף את הפרלוד מהסויטה השנייה של באך.
בסיום הקונצרט פגשנו את הקונסול הישראלי דורי גורן ואשתו, ואחר כך נשארנו מישה ואני לסשן חתימות לקהל. היה תור ארוך. אנשים רבים חיכו בסבלנות כדי לקבל חתימות ותמונות. מישה מאיסקי היה נחמד ואדיב לכולם, הצטלם עם כל מי שביקש ואף כתב הקדשות אישיות למבקשים. אני אישית קצת פחות מתורגל בדברים האלה, אז ניסיתי פשוט לעשות מה שמישה עשה…
אתמול היה היום השני שלנו בסאו פאולו, ובו, בנוסף לקונצרט בערב שהיה נהדר, השתתפנו (קובי הכנר הראשי שלנו, מישה מאיסקי ואני) גם בשתי ארוחות בחברת המארחים – ארוחת צהריים במסעדה יפנית עם הקונסול דורי גורן ואשתו (דורי סייע לנו מאד והרבה בזכותו קיבלנו סיוע ממשרד החוץ), וארוחת לילה, אחרי הקונצרט, עם מנהלת "מוצרטאום" – הארגון שמפיק את הקונצרטים באולם סאו פאולו, ועם האמרגן שארגן לנו את כל הסיור.
הערב קונצרט שלישי בסאו פאולו, בהרכב של מיתרים בלבד, וללא מישה מאיסקי, ובו ננגן בין היתר את מוסיקת לילה זעירה של מוצרט ושתיים מתוך ארבע העונות של ויולדי, עם הכנר הראשי שלנו קובי רובינשטיין. ולאחריו, כמובן – קבלת פנים.
קונצרט פתיחה מרגש בלימה; שיתוף פעולה עם אמן גדול – מישה מאסקי; תגובות נלהבות; סיפורים מצחיקים בנסיעה; מכירה של כל הדיסקים שהבאנו; סיכום הפתיחה המוצלחת של הסיור בדרום אמריקה
לעשות מוסיקה עם מישה מאסקי זו חוויה שקשה לתאר במילים. הנגינה של מאסקי כל כך אמנותית, יצירתית, מוסיקלית, מלאה בצבעים, גוונים, חופש, הבעה. יחד עם זאת היא כל כך טבעית, כך שמאד נוח ללוות אותו למרות החופש שיש בנגינתו ולמרות שכל פעם הוא מנגן אחרת את אותו הקטע. בחזרה אחת של שעה ורבע עברנו על הקונצ'רטו של היידן, הנוקטורן של צ'ייקובסקי ו"כל נדרי" של ברוך, וגם על שני הדרנים – אנדנטה קנטבילה של צ'ייקובסקי ושתי הוריאציות האחרונות מתוך וריאציות רוקוקו של צ'ייקובסקי. היה פשוט תענוג. כל כך כיף לשתף איתו פעולה.
חזרת האנסמבל התקיימה בסמוך לקונצרט, אחרי יום של למעלה מ20 שעות טיסה (כולל המתנה בשדה התעופה), 10 ימים ללא נגינה ביחד, עייפות ותכנית קשה. אבל ההתרגשות והאדרנלין גרמו לנו להתחבר מהר. חזרנו על הסימפוניה הקלאסית של פרוקופייב וסימפוניית יופיטר של מוצרט, כשבעיקר ניסיתי לדאוג לענייני ארטיקולציה, בלאנס ואנסמבל. זו היתה משימה מאתגרת מאד. לאחר הפסקה של רבע שעה המשכנו בחזרה – עם מישה מאסקי.
זו היתה פגישתי הראשונה עם מישה מאסקי. על הבמה בחזרה שלפני קונצרט. מהרגע הראשון הרגשתי שזו הולכת להיות חוויה. החזרה זרמה מהר, לא היה צריך לדבר כמעט, כל דבר שהוא רצה הוא פשוט הראה בנגינה. כשהוא רצה שכולם ירדו לפיאניסימו חרישי הוא פשוט ניגן חרישי כל כך ואי אפשר היה לכסות אותו. כולם היו כל כך קשובים ודרוכים. אני חייב לציין שזו הדרך שאני הכי נהנה לעשות מוסיקה. פשוט ליצור אותה, בלי לדבר. לתקשר באמצעות המוסיקה.
היום של הקונצרט החל בבוקר חופשי שאותו ניצלתי, כמו בכל יום חופשי עד כה, למנוחה במלון, למידה, והפעם גם אימון כושר קליל בחדר הכושר של המלון, וארוחת צהריים במסעדה של המלון. לצערי הרב לא הספקתי להסתובב בלימה בכלל אלא רק לראות את הנוף מהחלון ומהקומה העליונה, שם נמצא חדר הכושר.
ובחזרה לערב: לאחר החזרה והמנוחה שבין החזרה לקונצרט עלינו לבמה לתחילת הקונצרט. האולם הגדול (1400 מקומות) היה כמעט מלא לגמרי והקהל היה נלהב. האנסמבל צלצל טוב מאד בשביל קונצרט ראשון בנסיבות האלה, במיוחד בסימפוניה הקלאסית של פרוקופייב.
לאחר הסימפוניה של מוצרט שפתחה את הקונצרט מישה מאסקי ניגן איתנו את הנוקטורן של צ'ייקובסקי ואת כל נדרי של ברוך, ברצף אחד ללא הפסקה ביניהם. זה היה מרגש ומצמרר. בחלק השני של הקונצרט, לאחר הסימפוניה הקלאסית של פרוקופייב, הוא ניגן את הקונצ'רטו של היידן. האנסמבל ניגן מצוין בקונצ'רטו, אבל מישה מאסקי העלה את הביצוע לדרגה אמנותית גבוהה ביותר. היתה תחושה שכל רגע הוא יוצר את המוסיקה, מגלה אותה, חושף אותה, בדרך האישית שלו שהיא מרתקת. עם סיום הקונצ'רטו היו מחיאות כפיים כל כך רמות וקריאות בראבו חזקות, והיה ברור שהקונצרט לא הסתיים. ביצענו ביחד את שני ההדרנים שעליהם עברנו בחזרה. בווריאציה האיטית מתוך ווריאציות רוקוקו של צ'ייקובסקי הנגינה שלו היתה אלוהית ממש. לאחר ההדרן הראשון, הוא קיווה שלא יהיה עוד הדרן, כי גם הוא, כמונו, טס המון שעות יום קודם לכן, והיה עייף מאד. אבל הקהל דרש עוד, ואז עלינו לנגן את האנדנטה קנטבילה של צ'ייקובסקי. פשוט חוויה. בקבלת הפנים שלאחר הקונצרט התבשרנו שכל הדיסקים שהבאנו למכירה נמכרו. כמובן שיחד עם השמחה היה צער על כך שלא הבאנו עוד דיסקים. עכשיו אין לנו יותר דיסקים למכור בקונצרטים הבאים… זכינו להמון אהדה ואהבה מצד הקהל שנכח בארוע. הרבה אנשים רצו להצטלם עם מאסקי ואיתנו. התגובות היו מאד נלהבות.
אחרי הקונצרט נסעתי למלון יחד עם מישה, ובנסיעה הזו התחלנו קצת להתיידד. הוא סיפר לי המון סיפורים, בדיחות, הראה תמונות של משפחתו וילדיו. דיברנו כל הדרך, גם על מוסיקה, גם על נושאים אחרים. היה בהחלט ערב מרגש ומוצלח.
הבוקר כבר ארזנו, ולאחר ארוחת הבוקר יצאנו לשדה התעופה של לימה, לקראת טיסתנו לסנטיאגו, צ'ילה. גם בנסיעה הזו ביחד עם מישה דיברנו כל הדרך. עכשיו, לאחר פחות מיממה מאז שפגשנו אותו בפעם הראשונה, יש לי הרגשה שהקונצרטים עוד ימשיכו להתרומם ושנזכה לעוד הצלחות כמו אתמול. הגענו לצ'ילה והתמקמנו במלון המאד מאד מפואר גרנד הייאט. הקונצרט שלנו בצ'ילה יתקיים מחר, יום שני 12.9.
הופעות כסולן בכינור, קבלת פרס לנדאו בטקס מרגש, הופעה ראשונה והיסטורית עם תזמורת שש שנתית של ביה"ס לאמנויות בחיפה, וקונצרט מרגש שבו חברו נגני תזמורת התיכון לאמנויות לביצוע משותף עם סולני תל אביב. חודש עמוס בארועים עבר עלי.
כל כך הרבה קרה בחודש האחרון. זה החל בקונצרט באודיטוריום הכט באוניברסיטת חיפה, קונצרט ראשון השנה של תזמורת ביה"ס התיכון לאמנויות בעיר "רעות" (לשעבר ויצ"ו). התזמורת, אותה הקמתי ב2012, הגיעה השנה לרמה מקצועית גבוהה ביותר, כפי שניתן היה להבחין בקונצרט הזה וגם בקונצרט המשותף שלה עם סולני תל אביב (בהמשך הפוסט), ובמיוחד בכלי הקשת. בקונצרט באודיטוריום הכט ביצענו את הפתיחה ואת הדואט פפגנו-פפגנה מ"חליל הקסם" של מוצרט, את הסימפוניה הפשוטה של בריטן במלואה, פרק אחרון מהסימפוניה הראשונה של בטהובן, ולסיום – הופעה ראשונה והיסטורית של תזמורת שש שנתית, כאשר נגני תזמורת חטיבת הביניים "רעות" הצטרפו אל תזמורת התיכון לביצוע משותף של הריקוד הסלבוני מס' 8 של דבוז'אק. זה היה מאד מרשים ומרגש, וניכר כי התזמורת עשתה התקדמות מאד גדולה בחדשים האחרונים. הנה כמה תמונות מהקונצרט.
כעבור מספר ימים, היו לי שני קונצרטים יוצאי דופן ומרגשים – קונצרטים שבהם הופעתי כסולן בכינור עם אנסמבל סולני תל אביב. ביצעתי את הקונצ'רטו הכפול של פיאצולה בעיבוד של אריה ברדרומא לכינור וויולה. אריה היה גם הסולן בויולה. זה כמובן לא קורה לי הרבה שאני מופיע כסולן בכינור עם תזמורת, אבל הרגשתי בשני הקונצרטים שדווקא בזכות הניסיון הרב שצברתי על הבמה כמנצח, הייתי מאד משוחרר ועם הרבה ביטחון גם בהופעתי כסולן בכינור. הצלחתי בזמן הקונצרט להנות מהנגינה ולעשות מוסיקה ואפילו הייתי ספונטני בכמה מקומות. גם נוכחותם של מוסיקאים חשובים בקהל, כמו הכנר האסטוני אנדרס מוסטונן שהופיע לא מזמן עם האנסמבל, המורה שלי לכינור במשך שש שנים אירנה סבטלובה, ועוד כמה – לא הלחיצה אותי אלא דווקא הצליחה לגרום לי להיות במיטבי. סך הכל זו היתה חוויה נהדרת עבורי, ואני שמח מאד שעשיתי את זה (אריה ברדרומא היה זה ששכנע אותי להופיע כסולן עם האנסמבל). שני הקונצרטים זכו להצלחה גם בגלל התכנית הנפלאה שבנתה המנצחת ג'יזל בן דור והרבה בזכות הסולן בבנדוניאון חואנחו מוסליני. הנה כמה תמונות מהערב.
כעבור מספר ימים התקיים אחד הארועים המרגשים ביותר שהשתתפתי בהם – טקס הענקת פרס לנדאו. הגעתי לטקס עם 12 מנגני האנסמבל, שאיתם ביצעתי פרק מהדיברטימנטו ברה מז'ור של מוצרט, על רקע של תפאורה מרהיבה. אחר כך, בזמן ביצוע האריה למיתרים של באך הסתובבתי אל הקהל וסיפרתי לו את "סיפורו של האנסמבל" בשתי דקות. הערב כולו היה מרגש מאד, הוא החל בקבלת פנים בפואייה של מרכז "נא לגעת" ביפו, כאשר על הקירות היו תלויים תמונותיהם של הזוכים. במהלך קבלת הפנים פגשנו הרבה אנשים מכובדים (ביניהם עוזי דיין) ונהנינו מקייטרינג משובח. לאחר מכן היו צילומים משותפים של כל הזוכים עם עוזי דיין ועם לוסי אהריש מנחת הטקס. הטקס עצמו כלל הופעה או פרזנטציה של כל אחד מהזוכים מספר דקות. ולאחר הטקס, בקינוחים בפואייה, נשארו נגני האנסמבל לחגוג את הזכייה ולהצטלם ביחד. באמת ערב שכולו אופוריה – קבלת הוקרה שכזו במעמד מרגש שכזה. הטקס שודר כעבור מספר ימים בערוץ 2 בטלביזיה. הנה כמה תמונות מהארוע.
כבר למחרת הטקס התחלנו בחזרות לקראת התכנית הבאה שלנו – תמונות בתערוכה. התכנית כללה תזמור נפלא של יבגני לויטס ליצירה "תמונות בתערוכה" של מוסורגסקי, קונצ'רטו לצ'לו של היידן ותפילה של בלוך, שניהם בנגינה נהדרת של צביקה פלסר. בפתיחת הקונצרט הראשון מבין השלושה (בחיפה), ביצענו את הסימפוניה הפשוטה של בריטן במשותף עם נגני התזמורת של ביה"ס התיכון לאמנויות בחיפה. הנגנים הצעירים ישבו לצדם של נגני האנסמבל, והפגינו שליטה ורמת נגינה גבוהה מאד. הם הגיעו מוכנים לגמרי לאחר עבודה דקדקנית על כל ניואנס שעשינו מתחילת השנה, והשתלבו היטב ביחד עם האנסמבל. נגני האנסמבל ציינו את רמתם הגבוהה של הנגנים הצעירים, והמפגש כולו היה מהנה ומפרה לשניי הצדדים. הנה כמה תמונות מהפרוייקט.
והשבוע מתחיל פרוייקט חדש של האנסמבל -מחווה לפאול קליי. מתארחים אצלנו המנצח האוסטרי ארנסט הצל ודואו הפסנתרנים סיון סילבר וגיל גרבורג. במרכז התכנית הסרנדה למיתרים של צ'ייקובסקי, וכן ינוגנו שתי יצירות לשני פסנתרים ותזמורת – קונצ'רטו בדו מינור של באך, ו"מחווה לפאול קליי" של שנדור ורש. ותהיה גם הפתעה! הקונצרטים יתקיימו במוצ"ש הקרוב בחיפה וביום א' בתל אביב.
בחודש פברואר לי אישית אין קונצרטים עם האנסמבל, אבל יש לי הרבה עבודה עם תזמורות אחרות, וכמובן שאגיע גם לשמוע את האנסמבל בקונצרט הקרוב.
משרוקיות ורעשנים אצל הנגנים; טעויות משעשעות במהלך הנגינה; סולן צעיר וירטואוז; קהל נלהב ש"התנפל" על הדיסקים ועלי; האנסמבל "כבש" שוב את כפר-בלום. וגם – צילומים לתכנית תרבות בערוץ 2 בקצה של המדינה.
הקונצרט שלנו בשבת בבוקר בכפר-בלום הזכיר ימים נפלאים בעבר שבהם האנסמבל היה מבלה סופי שבוע שלמים בקיבוץ וזוכה להערצה אדירה מהקהל. אמנם בשבת האחרונה האנסמבל הגיע מתל-אביב רק בשביל הקונצרט וחזר מיד לאחריו, אבל בזמן הקונצרט סיפקנו לקהל שעה וחצי של אושר, הנאה, התרגשות והתלהבות. הקהל הגיב בתשואות רמות וסוערות, ואח"כ רץ לקנות את הדיסקים שלנו.
התכנית שהגשנו כללה "מטעמים" רומנטיים, עם פרקים נבחרים מהסרנדה של צ'ייקובסקי ומהסימפוניה הפשוטה של בריטן, סויטת הולברג ושתי מלודיות אלגיות של גריג, ריקודים רומניים של ברטוק וגם שתי יצירות לכינור עם הסולן הצעיר בן ה13 סלומון מרקמן – מבוא וטרנטלה של סרסטה וסרנדה מלנכולית של צ'ייקובסקי. בין היצירות שילבתי דברי הסבר על היצירות, קצת הדגמות, קצת סיפורים על האנסמבל והקשר שלו עם כפר-בלום, וקצת פרסום לסדרות הקונצרטים שלנו ולדיסקים שאנחנו מוכרים.
האנסמבל ניגן נהדר, במיוחד את הסרבנד מהסימפוניה הפשוטה של בריטן, אנדנטה קנטבילה של צ'ייקובסקי ושתי מלודיות אלגיות של גריג. הכנר הצעיר סלומון מרקמן הלהיב וסחף את הקהל בטרנטלה של סרסטה, והוסיף כהדרן קפריס של פגניני. ואצלנו באנסמבל קרו במהלך הקונצרט כמה דברים משעשעים: היתה נגנית שהפכה דפים לא במקום הנכון בכינור ראשון ובלבלה את שכנתה לעמוד, נגנית אחרת שכחה לחזור על קטע שחוזר פעמיים כשבדיוק היה לה סולו. לסיום – בקטע ההדרן שלנו מאת לירוי אנדרסן, plink, plank, plunk – חילקתי לנגנים משרוקיות ורעשנים בהם הם היו אמורים להשתמש במקום ספציפי ביצירה. אחד הנגנים התחיל לשרוק במשרוקית לפני שהגענו לקטע הזה, וכמובן גרם לצחוק אצל כל הנגנים ואצלי, והוא גם המשיך לשרוק ללא אבחנה, כשמידי פעם מצטרפים אליו עוד נגנים. זה כמובן היה מאוד משעשע והפך את סיום הקונצרט להומוריסטי במיוחד, והעלה חיוך אצל הקהל. כשנפרדתי מהנגנים לפני שהם חזרו לתל-אביב – שלושת הנגנים המדוברים (שמותיהם שמורים במערכת…) זכו במירב הנקודות בטקס המסורתי של חלוקת הנקודות חסרות המשמעות שמתקיים אצלנו בסיום כל קונצרט. בסיום הקונצרט, כאמור, הקהל רץ לקנות את הדיסקים, ואחר כך, בלובי של המלון, הקהל "התנפל" עלי עם שבחים ומחמאות על הקונצרט המהנה של הבוקר. הרגשה נהדרת כמובן. טל מן ואני באולפן בקרית שמונה
את תכנית התרבות "יצירה מקומית" המשודרת בימי שישי בבוקר בערוץ 2 בהנחיית טל מן, מצלמים – לא להאמין – בקרית שמונה!!! שם נמצא האולפן שלהם, ולשם מגיעים כל האמנים והיוצרים שמתארחים בתכנית. בצרוף מקרים מדהים, הוזמנתי להתארח בתכנית ממש בסמוך לקונצרט שלנו בכפר-בלום. כמובן שניצלתי את ההזדמנות ונשארתי עוד לילה במלון האהוב עלי בכפר-בלום, על-מנת להגיע לצילומי התכנית אחרי נסיעה של כ10 דק' בלבד ולא של שעתיים פלוס, כמו יתר האורחים. וכך, בשעת בוקר, באולפן שנמצא בקצה של קרית שמונה, שנמצאת בקצה של המדינה, התארחתי לראיון די ארוך וממצה על סולני תל-אביב, על הייחוד של האנסמבל, החידושים וההפתעות בתכניות הקונצרטים שלנו, ועל תכנית הקונצרטים הקרובים עם המנצח והפסנתרן דוד גריילסאמר. במהלך הראיון גם הוקרן קטע וידאו של האנסמבל. התכנית תשודר ביום שישי הבא, 24.1, יום לפני הקונצרט הראשון שלנו עם דוד.
הפוסט הבא – לקראת התכנית הקרובה עם דוד גריילסאמר. שווה לחכות.
סולני תל-אביב 