יומן בוסאן, חלק שלישי

שער ניצחון ב3 לפנות בוקר

הימים שאחרי שני קונצרטי הפתיחה שלנו בפסטיבל היו קצת יותר רגועים, כי לא היו לנו בהם קונצרטים אלא רק חזרות, וגם הן התקיימו בעיקר בשעות הערב.

באחד הימים האלה עשיתי אימון מאוחר (אחרי חצות) בחדר הכושר, ואחר כך צפיתי בשידור לייב בפייסבוק של משחק הכדורגל בין הפועל רמת גן להפועל אום אל פאחם בליגה הלאומית בכדורגל (המשחק החל ב1 בלילה לפי שעון קוריאה). אני לא חושב שיש עוד מישהו בכל המזרח הרחוק שצרח כזה יששששש היסטרי לבד בחדר במלון ב3 בלילה בדרום קוריאה, בעקבות שער הניצחון של הפועל רמת גן בתוספת הזמן. היה שווה להישאר ער עד כל כך מאוחר, ובהחלט זה היה לילה משמח ומרגש עבורי.

את היומיים הרגועים יותר העברתי בעיקר במנוחה במלון ובלמידה לקראת שתי התכניות האחרונות שלנו בבוסאן – תכנית מוצרט ותכנית הגאלה של תחרות הקונצ׳רטי (שחלק מהיצירות בה היו עבורי יצירות שביצעתי בפעם ראשונה).

קונצרט סיום משוחרר, ספונטני, שמח ומלא התלהבות

את התכנית האחרונה שלנו בפסטיבל, מיצירות מוצרט, ביצענו באולם מרוחק ממרכז העיר, לא גדול, שמצלצל נהדר (כמו כל ארבעת האולמות שבהם הופענו). למרות העייפות וירידת המתח בתזמורת אחרי שלושה קונצרטים, הייתי חייב להחזיק את כולם בשיא הריכוז בחזרה שלפני הקונצרט, כי זו היתה החזרה היחידה אחרי הרבה זמן על סימפוניית הפנר (מס׳ 35) של מוצרט, וגם על הקונצ׳רטו לקלרינט של מוצרט עבדנו רק במנות קטנות של 20 דק׳ בימים שלפני כן. התחלתי את החזרה בשיא המרץ, והכנתי את התזמורת להפתעות בקונצרט. בניגוד לתכנית של הקונצ׳רטי ערב קודם לכן עם תזמורת של 54 נגנים (כולל הקוריאנים) ורפרטואר רומנטי, בקונצרט מוצרט היינו בהרכב ה"נטו" הקטן של 29 נגני האנסמבל בלבד. כשמנגנים יצירות שקופות כמו אלו של מוצרט, וקבוצות המיתרים קטנות, חייבים ללטש היטב כל פראזה עד לשלמות. אז למרות שזמן החזרה שלנו היה קצר, והייתי חייב להספיק לעבור בו על כל התכנית, בכל זאת התעכבתי בעזרת הכנר הראשי שלנו קובי רובינשטיין, על ליטוש ואחידות של כמה מקומות בכינורות – באורך הצליל, מהירות קשת, ארטיקולציה, אינטונציה ובלאנס. סיימתי את החזרה בידיעה שהצלחת הקונצרט תלויה הרבה באנרגיות שאביא לבמה, כי התזמורת עייפה.

הקונצ׳רטו לקלרינט של מוצרט עם הסולן מרטין סקלונה מארגנטינה.

ובאמת, לחלקו השני של הקונצרט (סימפוניית הפנר של מוצרט) עליתי עם המון אנרגיה, וכבר בתיבות הפותחות הפתעתי את התזמורת. אחרי חמש התיבות הראשונות בסימפוניה יש הפסקה לכולם, שבחזרות בד"כ הארכתי אותה והמשכתי בטמפו קצת יותר איטי, כדי ליצור תחושת הרהור/חיפוש. בקונצרט, בניגוד לחזרות, המשכתי בדיוק באותו הטמפו המהיר שהתחלתי. ההפתעה הזו כבר יצרה אצל הנגנים דריכות וריכוז שנשמרו לאורך כל הסימפוניה, ואיפשרו לי להמשיך ולהפתיע. ידעתי שאני יכול לסמוך על הנגנים, והם אכן היו איתי. זה יצר ביצוע ספונטני, משוחרר ומרענן, שגם היה מלוטש ומגובש, עם הרבה דמיון ומעורבות של כולם. הקהל, כמו בכל יתר הקונצרטים, יצא מגדרו, וכהדרן ביצענו את הפרק האחרון מהסימפוניה האיטלקית של מנדלסון, עם הרבה התלהבות.

לאחר הקונצרט, כמו בשאר הקונצרטים, הצטלמתי עם מי שביקש, רק שהפעם כבר לא היו לנו דיסקים למכור, כי מכרנו אותם בקונצרטים הקודמים.

סיימנו את חלקנו בפסטיבל בהרגשה מצויינת אחרי קונצרט מצויין. בלילה עוד הלכנו לאכול יחד עם המנהלת האדמיניסטרטיבית של הפסטיבל ועם צ׳ה, הבחור הקוריאני הנהדר שדאג לנו לכל ענייני הארגון וההפקה בפסטיבל ועשה זאת במקצועיות רבה, ואח"כ נפרדנו מהם לשלום.

"פולחן אישיות" בבוסאן

במשך כל ימי הפסטיבל, התמונות של האנסמבל ושלי היו תלויות בגודל ענק על גבי פוסטרים בכל רחבי בוסאן, בתחנות הרכבת התחתית, בבתי המלון ובאולמות הקונצרטים. כמות מודעות הפרסום לקונצרטים שלנו היתה עצומה. ובערב הקונצרט עצמו, הקוריאנים לא הסתפקו בפוסטר אחד בלבד בפואייה של האולם…

שישה סולנים צעירים בליווי תזמורת קוריאנית-ישראלית

את החזרות לקראת הקונצרט של תחרות הקונצ׳רטי (השלישי מתוך ארבעת הקונצרטים שלנו בפסטיבל) הייתי צריך לנהל מהר וביעילות. ראשית, בגלל שהיו לנו שש יצירות להכין. שנית, בגלל שהתזמורת היתה גדולה (וכללה 25 נגנים קוריאנים שהצטרפו אלינו), ובעצם נפגשה לראשונה בהרכבה המלא יומיים לפני הקונצרט. ושלישית, בגלל שהיו שישה סולנים, שכל אחד מהם היה זקוק לזמן נגינה עם התזמורת. אז כדי לאפשר לכל אחד מהסולנים לנגן בכל חזרה, היו לי מקסימום 25 דק׳ חזרה ליצירה.

התכנית היתה מאתגרת, היצירות שונות זו מזו והסולנים שונים זה מזה. בחלק מהיצירות האתגר היה תאום עם הסולן, ביצירות אחרות היו קטעים תזמורתיים קשים, ובאחרות נדרשה היכרות עם המוסיקה, כמו למשל ביצירה למרימבה של קייקו אבה. בסופו של דבר בקונצרט, הצלחנו להתגבר על כל האתגרים והקשיים, והקונצרט עבר היטב.

בקטגוריה של הצעירים זכה נגן מרימבה קוריאני צעיר מצויין, ובקטגוריה של הבוגרים זכה, להפתעתי, פסנתרן קוריאני שניגן את הקונצ׳רטו מס׳ 1 של רחמנינוב (בתמונה). אני אישית חשבתי שהגיע לכנרת פולנייה מצויינת שניגנה את הקונצ׳רטו של שוסטקוביץ׳ לזכות, אבל כך זה בתחרויות.

סין וה"תקלות"

טיסתנו חזרה ארצה היתה דרך סין, וכללה המתנה ממושכת מאד של למעלה מ12 שעות בבייג׳ין. חלק מהנגנים ניצלו אותה לטיול בעיר, אני לקחתי חדר במלון בקרבת שדה התעופה, כדי שיהיה לי מקום לישון, אחרי 16 ימים מאד אינטנסיביים (כולל ימי החזרות בארץ). כל החוויות הלא נעימות שהיו לי בביקוריי הקודמים בסין, חזרו גם הפעם. ראשית כל, האינטרנט, כשהוא עובד, עובד בערך ל 5 דק׳ (לרוב ללא גוגל ועם ווטסאפ מקרטע), ואח"כ 30 דק׳ לא עובד. שנית, התחושה שכולם סביבי מנסים לרמות אותי כל הזמן חזרה גם הפעם. כבר בשדה התעופה, כששלחו אותנו למלון, ביקשו מאיתנו פיקדון של 200 יואן במזומן (כ120 ₪) שיקוזז מהתשלום במלון. רק כשהבינו שאין לנו מזומן סיני ויתרו לנו על התשלום, מה שעורר מיידית את החשד שאולי בכלל לא היו מקזזים לנו אותו מהתשלום במלון. בסביבת המלון, באף אחד מהמקומות שהיו לאכול לא קיבלו כרטיס אשראי. רצו רק דולרים… למזלי קובי היה מצוייד בכמה חטיפים ונשנושים, שעזרו לי להחזיק מעמד עד הערב. בתמונה למעלה, אגב, עוד היינו אופטימיים בתחילת חיפושינו אחר מקום לאכול בתוך איזור מוסכים מוזנח בקרבת המלון. אבל בסופו של דבר, המטרה העיקרית שלי הושגה, וישנתי היטב במשך שעות ההמתנה, לפני ששבתי לשדה התעופה. גם את מרבית שעות הטיסה ארצה העברתי בשינה ובמנוחה, ואפילו התחלתי כבר ללמוד את היצירות שאבצע בחג המוסיקה הישראלית בעוד מספר שבועות.

חזרנו ארצה שמחים ומלאים בחוויות. בקרוב אביא עוד כמה תמונות וקטעי וידאו מהסיור הנהדר שהסתיים אתמול. הנה בינתיים קטע קצרצר מהסימפוניה השביעית של בטהובן שביצענו בקונצרט הפתיחה, צולם בטלפון נייד.

כוכבי רוק

קהל צעיר, אנרגטי וקשוב

עם אנרגיות חיוביות, הרבה התלהבות ודריכות שיא של הנגנים ושלי, פתחנו את הפסטיבל פה בבוסאן, בקונצרט מיצירות בטהובן (הסימפוניה השביעית וקונצ׳רטו "הקיסר" לפסנתר), אל מול אולם מלא בקהל של כ1200 איש, שהריע בהתלהבות ולא נתן לנו לרדת מהבמה, אפילו אחרי ההדרן (מוצרט הפתיחה לנישואי פיגרו). רק אחרי שאמרתי להם שיש לנו עוד שלושה קונצרטים פה ושיש לנו דיסקים למכירה ושאני אבוא לחתום עליהם – ירדנו מהבמה, וכמובן שקיימתי את הבטחתי.

הקהל פה, בשונה מאד מהארץ, מורכב מאנשים בכל הגילאים, הרבה צעירים, הרבה משפחות שלמות, שעבורן זה בילוי משפחתי, והם מגיעים להקשיב למוסיקה בקשב רב. אין הפרעות, שיעולים, צלצולים, הקשבה נטו למוסיקה. והם מעריכים מוסיקה טובה וקונצרטים איכותיים. התגובות שלהם אחרי כל יצירה הן כמו בקונצרט רוק – מחיאות כפיים רמות, צעקות התלהבות, ואפילו שריקות. זה נותן כל כך הרבה אנרגיה למבצעים. וכמובן, שכל ה"התנפלות" שלהם על הדיסקים בסיום הקונצרט והבקשות לתמונה איתי ולחתימה על הדיסק, הם דברים שאנחנו לא רגילים אליהם בארץ.

צמרמורת באולם הפילהרמונית

כשהגענו לחזרה שלפני קונצרט הפתיחה באולם של הפילהרמונית של בוסאן, היתה לי צמרמורת. ממש עבר בי רעד של התרגשות. למעשה, זה התחיל כבר בנסיעה לשם, עם הגשר שחוצים בדרך, והנוף היפה והמוכר. לא קורה לי הרבה שאני חוזר להופיע באולם קונצרטים בחו"ל, שכבר הופעתי בו בעבר. והאולם המדהים בבוסאן, הזכיר לי מיד את הקונצרט שהיה לי שם לפני שנתיים עם הפילהרמונית של בוסאן. כשהתחלנו את החזרה שלפני הקונצרט, הכל כבר צלצל הרבה יותר טוב מאשר בחזרה הראשונה. האולם איכותי מאד, כלי הנגינה הגדולים (הטימפני והקונטרבסים) היו טובים מאד, ובנוסף היתה הרבה יותר עירנות (והתרגשות) אצל הנגנים. בנוסף לכל אלה – עבר עוד יום שבמהלכו כולם חזרו לעצמם, מבחינת שעות שינה ונגינה. כבר כשהתחילה החזרה הרגשנו שיהיה קונצרט מוצלח. ואכן הקונצרט היה מוצלח מאד, התזמורת היתה במיטבה, הסולן תום בורו ניגן נפלא, והקהל, כאמור, הגיב בהתאם.

ארוחה קוריאנית אותנטית

בזמן שהיה לנו בין החזרה לקונצרט הפתיחה של הפסטיבל, הזמנו את כל נגני האנסמבל לארוחה במסעדה קוריאנית אותנטית. החוויה היתה אכן אותנטית – התבקשנו (שוב) להוריד את הנעליים, וכמקובל במסעדה לשבת לאכול על הרצפה (ועם מקלות כמובן). הצטופפנו ישובים על הרצפה וללא נעליים, ואכלנו אוכל קוריאני.

אני חושב שפרט למנה אחת שעליה היה קונצנזוס שהיתה טעימה מאד (בשר בקר), היו חילוקי דעות לגבי כל המנות שהוגשו לנו. אבל, לפחות זכינו בחוויה אותנטית.

בדרך חזרה לאולם עברנו בפארק יפה וירוק, ואני ניצלתי את השעה שהיתה לי לפני הקונצרט לישיבה על אחד הספסלים, עם הפרטיטורה כמובן.

כהקדמה לקונצרט שלנו לפתיחת הפסטיבל, עמדה בחוץ תזמורת נשיפה קוריאנית צעירה, של בנות, וניגנה באופן מרשים מאד לקהל הרחב שהגיע לקונצרט.

מנדלסון אינטימי

עם הסולנית מריה מחובסקה מפולין

בקונצרט למחרת אחה"צ, מיצירות מנדלסון, הרגשתי שהיה קשה יותר. ראשית, העייפות הורגשה, גם אצלי וגם אצל הנגנים. שנית, אחרי ערב פתיחה כל כך מוצלח והצלחה כמו זו שזכינו לה, היה קשה יותר לשמור על אותה רמת ריכוז ומתח. ושלישית, התכנית עצמה היתה קשה ותובענית, וכללה הסימפוניה "האיטלקית" של מנדלסון. ודווקא הביצוע של הקונצ׳רטו לכינור של מנדלסון, אחרי חזרה אחת של 45 דק׳ בלבד עם הסולנית (מריה מחובסקה מפולין), היה נהדר, גם מבחינת התזמורת וגם מבחינת הסולנית. יש אצלה בנגינה משהו מאד אישי ואינטימי, יש לה אמירה מוסיקלית ונגינה מאד מעודנת, נקייה ויפה. היה מאד קל ללוות אותה כי יש לה ארטיקולציה ונגינה מאד ברורה וטבעית. הנה קטע קצרצר מהחזרה היחידה שהיתה לנו איתה, על הבמה לפני הקונצרט.

הקונצרט מיצירות מנדלסון התקיים באולם אחר, גם הוא מצוין, וגם הוא היה מלא לגמרי. מה שמשמח הוא, שחלק גדול מהקהל שהיה בקונצרט הגיע לקונצרט הראשון שלנו יום קודם, ובעקבותיו החליט לבוא לקונצרט השני. ושוב הקהל הריע, אנחנו ניגנו את אותו ההדרן, והקהל נתן לנו לרדת רק אחרי שאמרתי שיש לנו עוד שני קונצרטים.

נפרדתי משני הסולנים של שני הקונצרטים הראשונים (תום בורו ומריה מחובסקה) בארוחת ערב במסעדת ברביקיו קוריאני ביחד עם המנהל האמנותי והמנהלת האדמיניסטרטיבית של הפסטיבל.

עם 23 נגנים קוריאנים בתזמורת

אל החזרות שהחלו היום לקראת הקונצרט השלישי שלנו כאן, הצטרפו 23 נגנים קוריאנים, חלקם בכלי הנשיפה וההקשה החסרים שהיו דרושים לרפרטואר שאותו נבצע (קונצ׳רטו לצ׳לו של דבוז׳אק, קונצ׳רטו לפסנתר של רחמנינוב, קונצ׳רטו לכינור של שוסטקוביץ׳ ועוד), וחלקם לעיבוי קבוצות המיתרים. חלק מהמצטרפים מנגנים בפילהרמונית של בוסאן, והכרתי אותם מהקונצרט שלי איתם לפני שנתיים.

היתה לנו תזמורת גדולה חצי קוריאנית וחצי ישראלית, ושישה סולנים צעירים. הקונצרט הזה יהיה הגמר של תחרות קונצ׳רטי, שבו כל אחד מששת הסולנים שהגיע לגמר ינגן איתנו. החזרה התנהלה בקצב מהיר, כאשר כל 20-25 דקות התחלף סולן והחלפנו יצירה. זה היה כמובן מאד מעניין לתזמורת, ודרש ריכוז גבוה. אני אישית מאד התרשמתי מהכנרת הפולנייה הצעירה שניגנה את הקונצ׳רטו לכינור של שוסטקוביץ׳, ומנגן המרימבה הקוריאני הצעיר שניגן יצירה למרימבה ותזמורת של קייקו אבה. מחר יהיה לנו יום יותר פנוי, כי החזרה שלנו תהיה רק בערב, ובימים שלישי ורביעי – שני הקונצרטים שאיתם נסיים את חלקנו בפסטיבל.

אמשיך לדווח כמובן.

חזרה בנעלי בית

הרבה תלאות עברו הנגנים בדרך מתל אביב לבוסאן. אבל מרגע שהגענו לבוסאן, הדברים מתחילים לאט לאט להסתדר. אחרי שעות רבות של טיסות מעייפות והמתנות ארוכות, התזמורת התחילה את השהייה בבוסאן עם הרבה זמן פנוי להתאוששות מהדרך הארוכה, למנוחה, ולבילויים בעיר הנהדרת הזאת (שנשארה יפה כפי שזכרתי אותה מלפני שנתיים).

אני אמנם נשארתי במלון רוב הזמן, כדי לנוח ולהתכונן לקונצרטים שמתחילים מחר, למרות שדבר אחד כן הספקתי – לבדוק את חדר הכושר במלון, שנמצא בקומה גבוהה ויש בו נוף יפהפה לכל מי שרץ על ההליכונים.

וממה שאני מתרשם עד עכשיו, התזמורת שמחה, ובינתיים גם בעיקר מבלה יפה. מהתמונות שאני רואה – הנגנים מטיילים ונהנים בעיר.

יש כאן פרסום מאסיבי מאד לפסטיבל, שכולל את חוברת הפסטיבל שמחולקת בכל מקום, והמון פרסומים נוספים עם תמונות רבות של התזמורת ושלי. ויש גם סרטון פרומו קצרצר שמוקרן בטלביזיה בקוריאה ועל מסכים בבוסאן.

החזרה הבוקר דווקא לא היתה בתנאים אידאליים והתחילה בצורה מקרטעת. אחרי יומיים של טיסות, וכמעט ללא זמן נגינה אישי לנגנים בימים האחרונים, התזמורת נפגשה בבוקר (שזה אמצע הלילה לפי השעון בארץ) לחזרה שהתחילה באחור בגלל שהנהג לא ידע לאן לקחת אותנו, באולם חזרות יבש במיוחד באוניברסיטה בבוסאן.

הכלים שהשאילו לנו (טימפני וקונטרבסים) היו די גרועים, והתזמורת היתה די עייפה באופן טבעי. ובנוסף, גם נדרשנו להוריד את הנעליים ולנעול נעלי בית במקומם.

ולמרות כל נתוני הפתיחה האלה, הצלחנו לקיים חזרה אפקטיבית של ארבע וחצי שעות, ולעבוד בה בעיקר על התכנית של הקונצרט מחר – מיצירות בטהובן (הפתיחה קוריולן, קונצ׳רטו לפסנתר מס׳ 5 וסימפוניה מס׳ 7).

מחר זה כנראה כבר ייראה ויישמע אחרת. החזרה תתקיים כבר באולם הקונצרטים הגדול, שבו נופיע בערב, עם כלי נגינה איכותיים יותר, ואחרי זמן מנוחה ואימון לנגנים. ולאחר החזרה נלך כולנו לארוחה במסעדה ואחריה הקונצרט הגדול והחגיגי שיפתח את הפסטיבל.

אמשיך לעדכן.

ממריאים

במשך חודשים רבים התכוננתי לסיור הזה, וציפיתי לו בהתרגשות. הכנות רבות שכללו גיוס נגנים (אנחנו נוסעים עם 40 נגנים), הזמנת טיסות, תאומי לוחות זמנים לחזרות מול הקוריאנים, תוים – סימון, הדפסה וצילום (של 14 יצירות שונות), בניית תקציב, גיוס כספים (ערב ההתרמה עם שלמה גרוניך ביולי היה חלק מקמפיין גיוס הכספים הזה), וחשוב מכל – הכנת הפרטיטורות עליהן בסופו של דבר אני צריך לנצח. כבוד גדול עבורי לנסוע להופיע בפעם השנייה לפסטיבל הבינלאומי בבוסאן, דרום קוריאה, אבל הפעם עם התזמורת שלי – סולני תל אביב. אנחנו נהיה תזמורת הבית של הפסטיבל, ונבצע ארבע תכניות שונות בארבעה מתוך שבעת הקונצרטים התזמורתיים של הפסטיבל.

לפני חמישה ימים התכנסנו כולנו בתל אביב לתחילת החזרות לקראת הנסיעה. ההתרגשות היתה גדולה. התחלנו את החזרות עם הסימפוניה השביעית של בטהובן והסימפוניה האיטלקית של מנדלסון, ומשם המשכנו ליתר 12 היצירות. ימי החזרות ארוכים ואינטנסיביים מאד, וכוללים הרבה מאד יצירות שונות בכל חזרה. האנסמבל מאד צעיר, תוסס ורענן, ומזכיר מאד בהרבה מובנים את האנסמבל שהיה בימיו הראשונים (ב2001, כשחלק גדול מהנגנים כיום עוד היו בחיתולים), מבחינת הרוח והאופי.

אלא שכיום יש כמה יתרונות שלא היו לפני 18 שנה. אני עצמי כבר מנוסה יותר, וגם יש לי קבוצת נגנים מובילים מנוסים, שבראשם הכנר הראשי קובי רובינשטיין, שביחד מרימים את האנסמבל לרמות הגבוהות ביותר.

וגם רבים מהנגנים הצעירים באנסמבל ניגנו אצלי בצעירותם בתזמורות צעירות שונות, כך שהם מכירים היטב את הגישה המוסיקלית שלי. האוירה בחזרות בסך הכל מצויינת, יש הרבה שמחה והתלהבות, והרגשה טובה שיהיה סיור מוצלח.

הבוקר תתקיים החזרה הגנרלית בתל אביב, וכבר הלילה תצא קבוצה ראשונה של נגנים לדרום קוריאה, ואליהם יצטרפו שאר הנגנים בטיסה שתצא מחר בצהריים. ביום רביעי כולם כבר אמורים להגיע לבוסאן, ואם נצליח להתגבר על הבדלי השעות ולקום בזמן, אז ביום חמישי בבוקר תתקיים החזרה הראשונה שלנו שם, לקראת הקונצרטים שיחלו ביום שישי. ארבעה קונצרטים יתקיימו מיום שישי ועד יום רביעי הבא, כולם בבוסאן, באולמות שונים.

שמחה גדולה והתרגשות גדולה לכולנו. הנה פרסום הקונצרטים של הפסטיבל.

רעיון די משוגע

מפגש חברים מרגש

הצ'לן עמית פלד ואני בחזרות עם האנסמבל ב2013

כשההקמתי את האנסמבל, בכל פרוייקט השתתפו לא מעט נגנים שהיו מגיעים ארצה במיוחד מאירופה בשביל לנגן באנסמבל. זה תמיד ריגש אותי – כל פרוייקט הפך ל"מפגש חברים מרגש". כיום, מרבית נגני האנסמבל גרים בארץ, ורק בודדים מגיעים מאירופה לנגן באנסמבל באופן קבוע. לעומת זאת, כשהאנסמבל נוסע להופיע בחו"ל, ובמיוחד באירופה – תמיד ישנה קבוצה גדולה יותר של נגנים שגרים באירופה, אשר מצטרפים לאנסמבל לנסיעה. וכך נוצר מצב שמה שהיה פעם "מפגש מרגש בכל פרוייקט בארץ", שלכבודו התאספו נגנים שגרים באירופה, הפך להיות "מפגש מרגש בכל פרוייקט בחו"ל", שלכבודו מתקבצים הנגנים מרחבי אירופה. כך יהיה מחרתיים, ביום שני, כשהאנסמבל יופיע בקלגנפורט באוסטריה במסגרת סדרת קונצרטים בקונצרטהאוס של קלגנפורט. הערב תצא מהארץ לוינה קבוצה אחת של נגנים, מחר בבוקר יצטרפו אליה נגנים שיגיעו מלייפציג, ברלין, באזל ותל אביב, ויחד ניסע כולנו לקלגנפורט, שם נפגוש נגנים נוספים שיגיעו מפראג, מילאנו ומקלגנפורט עצמה (כמו האבובן הראשון שלנו ניר גבריאלי, שכיום מכהן כאבובן ראשון בתזמורת האופרה בקלגנפורט).

שלשום קיימנו בארץ חזרת הכנה, בהרכב חסר וללא הסולן. למדנו את התכנית, עברנו על היצירות, והבאנו אותן למצב שעם התוספת של המצטרפים מאירופה, בזמן מאד קצר ניתן יהיה להגיע מוכנים לקונצרט.

עם האנסמבל יופיע כסולן הצ'לן עמית פלד, שינגן את וריאציות רוקוקו של צ'ייקובסקי ואת "קדיש" של מרק קופיטמן. עוד ננגן את האדג'יו למיתרים של ברבר ואת הסימפוניה מס' 29 של מוצרט.

עמית פלד, מעבר להיותו חבר קרוב שלי כבר למעלה מ-20 שנה, הוא גם אחד מהאנשים הבודדים שתמכו בי וסייעו לי בהקמת האנסמבל ב-2001. הוא האמין שיש לזה סיכוי להצליח, ונתן לי הרבה כוח לעשות את זה וללכת על הפרוייקט הזה, פרוייקט שבמציאות הישראלית של 2001, כשתזמורות והרכבים מוסיקליים רבים התפרקו, נקלעו למשברים כלכליים, ופשטו רגל, היה נראה כרעיון די משוגע.

 

הקפצה בתזמון מושלם

למוסיקאי שגר בארץ, נסיעה להופיע באירופה היא עניין הרבה יותר מורכב מאשר למוסיקאי שגר באירופה. בתוך אירופה, נסיעה בין ארצות, בין אם ברכבת ובין אם בטיסה, היא נוחה ומהירה, ולפעמים נסיעה למדינה שכנה יכולה לקחת רק שעתיים-שלוש ברכב או ברכבת. מהארץ, לעומת זאת כל נסיעה לאירופה מחייבת טיסה, לפעמים עם קונקשן ארוך, והרבה התארגנות. לכן, כשקיבלתי הזמנה לפני כשבועיים להופיע בקונצרט בסלובקיה עם הסינפונייטה הסלובקית, במקום מנצח יפני שביטל את הגעתו, הייתי מאושר שזה יצא בדיוק בסמוך למועד הקונצרט של האנסמבל באוסטריה. כך, למעשה, קיום הקונצרט התאפשר עבורי, ללא התארגנות מיוחדת וללא השקעה של זמן, אנרגיה וכסף. נסיעה מוינה לז'ילינה שבסלובקיה אורכת כשלוש שעות בלבד. לכן, בבוקר המחרת של הקונצרט שלנו בקלגנפורט נציג של הסינפונייטה הסלובקית יאסוף אותי מוינה ויסיע אותי לסלובקיה. עוד באותו אחה"צ אקיים את החזרה הראשונה שלי שם (היא היתה אמורה להתקיים בבוקר אך נדחתה לאחה"צ כדי שאספיק להגיע), וכעבור יומיים אופיע שם בקונצרט. בקונצרט בסלובקיה אבצע את הפתיחה קוריאולן של בטהובן, קונצ'רטו לצ'לו של היידן, עם צ'לן יפני, וסימפוניה מס' 4 "האיטלקית" של מנדלסון.

 

ביקור חוזר בקוריאה, והפעם עם האנסמבל

לפני כשנתיים ניצחתי על הפילהרמונית של בוסאן (דרום קוריאה) במסגרת פסטיבל שהתקיים בעיר. בקיץ הקרוב אסע לשם שוב, אך הפעם הנסיעה לשם תהיה עם האנסמבל כולו, ובהרכב גדול. האנסמבל הוזמן להיות תזמורת הבית של הפסטיבל, ויופיע בארבעה קונצרטים עם ארבע תכניות שונות. משמח אותי מאד, גם שהוזמנתי לשם שוב, ובמיוחד שתהיה לי האפשרות להביא לשם את האנסמבל ולחשוף אותו לקהל הקוריאני החם והאוהד. הנה ביצוע הפרק הראשון מהקונצ'רטו לקלרינט של ובר, מההופעה שלי שם עם הפילהרמונית של בוסאן ב-2017, עם קלרניטן צעיר מאורוגוואי.

 

 

הסולן שיופיע

ממריאים

במהלך יום חמישי נגני האנסמבל יגיעו לסט. פטרסבורג מאוסטריה, גרמניה, צ'כיה וישראל, והסולן עמית פלד שיגיע מארה"ב יצטרף אף הוא. אחרי יום התארגנות וביקור בקהילה היהודית – יהיו לנו יומיים אינטנסיביים של חזרות ובסיומם הקונצרט באולם הפילהרמונית בסט. פטרסבורג, במוצ"ש 1.11.2014

אולם הפילהרמונית בסט. פטרסבורג. אנחנו בדרך לשם

אמנם זוהי נסיעה קצרה, לקונצרט אחד בלבד, אבל קונצרט מרגש והיסטורי: אנסמבל סולני תל-אביב ברוסיה! נגני האנסמבל "יתקבצו" בסט. פטרסבורג מרחבי אירופה במהלך יום חמישי. הקבוצה המרכזית תצא מהארץ כבר מחר בלילה, ובמהלך יום חמישי יצטרפו אלינו הנגנים המתגוררים באוסטריה, גרמניה וצ'כיה. הצ'לן עמית פלד, יגיע מארה"ב ביום חמישי ומיום שישי בבוקר אנחנו מתחילים לעבוד. מוצרט – סימפוניה מס' 29, היידן – קונצ'רטו לצ'לו בדו מז'ור, אלגר – סרנדה למיתרים, אריה ברדרומא – "L'estro melodico" לתזמורת מיתרים (יצירה שנכתבה במיוחד עבור הקונצרט הזה ובוצעה על-ידינו בארץ לפני מספר שבועות), והדרנים כמובן. יום שישי יהיה יום אינטנסיבי של חזרות, ולמחרת בבוקר חזרה גנרלית באולם הפילהרמונית. במוצ"ש 1.11.2014 בשעה 20:00 נפתח את פסטיבל Silver Lyre בסט. פטרסבורג בקונצרט שיתקיים באולם הפילהרמונית.

בנוסף, צפויים לנו במהלך ימי שהותנו בסט. פטרסבורג – סיור בקהילה היהודית ובבית הכנסת הגדול, מסיבת עיתונאים, קבלות פנים ומעט זמן חופשי להסתובב בעיר. במהלך יום ראשון יתפזרו נגני האנסמבל חזרה לארצות מגוריהם, אנחנו ננחת בארץ ביום ראשון בלילה.

ההכנות שלנו בעיצומן. אני עוסק בהכנת הפרטיטורות, וגם בליטוש הרוסית שלי, הנגנים מכינים את כל המסמכים וענייני הבירוקרטיה הקשורים בכניסה לרוסיה, ומחר בלילה נצא לדרך.

אמשיך לדווח משם.

כוכבים צעירים

ואלס "הקיסר" במסיבת הריקודים; משחק ג'אנגל ספיד בזמן השיט בנהר; נגינה משותפת של כל 130 המשתתפים ביחד אחרי חזרה אחת בלבד; תנאי ארוח מושלמים; אקוסטיקה מדהימה; קונצרט מעולה שבסיומו הקהל עמד והריע לתזמורת שלנו. על הנסיעה הבלתי נשכחת לגרמניה שהסתיימה אתמול.

כתבה בעיתון גרמני שהתפרסמה לקראת פתיחת הפסטיבל.

 

נסיעה מוצלחת, מרגשת ומלאה בחוויות מקצועיות וחברתיות הסתיימה אתמול בבוקר. התזמורת המשותפת חיפה-גבעתיים, שקיבלה את השם תזמורת ארץ הקודש (או הולילנד באנגלית, אבל זה היה לפני הכרעת הדין במשפטו של אולמרט), כיכבה בפסטיבל התזמורות הצעירות בארנסבורג בגרמניה.

המשלחת הישראלית במלואה, כולל צוות המלוים.

 

נדמה שהכל בנסיעה הזו היה פשוט מושלם. תנאי הארוח היו נהדרים אצל כל הנגנים, המארחים היו חמים, לבביים ונדיבים, קשרים חברתיים רבים נוצרו בין הנגנים מהתזמורת הישראלית לתזמורות האחרות ולמארחיהם, וגם בתוך התזמורת – בין הנגנים מחיפה לאלה מגבעתיים. באולם הקונצרטים היתה אקוסטיקה מדהימה. הקהל החם קיבל באהדה גדולה את התזמורת שלנו והריע לה דקות ארוכות כשכולו על הרגליים!!!

סיום הקונצרט שלנו, שלווה בתשואות רמות כשהקהל עומד דקות ממושכות. מרגש.

 

בפעילויות הרבות מחוץ לחזרות ולקונצרטים היו המון חוויות בלתי נשכחות, שהגדולה שבהן, לדעתי – היתה המסיבה לכל משתתפי הפסטיבל, שבה כמובן שהישראלים (וביניהם גם אני) נתנו את הטון, הביאו לדי.ג'יי שירים (כולל ואלס "הקיסר" של שטראוס), רקדו על השולחנות, וסחפו את כל יתר המשתתפים לחגיגה. היו לנו טיולים להמבורג שכללו שיט בנהר, טיול בפארק ובילוי בקניון, והיו גם חזרות אינטנסיביות איתי, שבמהלכן התזמורת המשותפת חיפה גבעתיים (שנפגשה בסך הכל פעמיים בארץ לפני הנסיעה) התגבשה גם מבחינה מקצועית.

טיול שגרתי של הנגנים ושלי בפארק בהמבורג

 

העובדה שהקונצרט שלנו היה הקונצרט המסיים של הפסטיבל יצרה איזשהו מתח אצל כולנו שהלך ונבנה לקראת השיא. בבוקר של אותו קונצרט סיום היה גם קונצרט משותף שבו כל ארבע התזמורות (כ130 נגנים) ניגנו ביחד שני קטעים של מוסיקה לסרטים – "משימה בלתי אפשרית" ו"שודדי הקאריביים". זו היתה חוויה מרגשת בפני עצמה. באותו קונצרט כל תזמורת גם הופיעה בנפרד בחלק מהתכנית שלה, ולנו זו היתה למעשה ההופעה הראשונה בפסטיבל.

חזרה לקראת הקונצרט המשותף, כשאת התזמורת הענקית מובילה הכנרת הראשית של התזמורת שלנו.

 

הרבה שעות של נסיעות עברנו יחד – פעמיים מארנסבורג להמבורג ובחזרה, ומברלין לארנסבורג ובחזרה (כשהנסיעה חזרה התארכה מאוד בגלל פקק שגרם לנו כמעט לאחר לטיסה), ובמהלכן זכיתי להכיר מקרוב את הנגנים הנפלאים שלנו, דבר שלא קורה בימי שגרה כשאני מגיע רק לחזרות.

במהלך שיט בנהר בהמבורג – אני משתתף במשחק שנקרא ג'אנגל ספיד, שעדיין לא הצלחתי לנצח בו, כי הנגנים הצעירים היו פשוט יותר זריזים ויותר אגרסיביים ממני

 

אני אישית התארחתי אצל המנהל הקודם של הפסטיבל ואשתו, בתנאים של מלך – קומה נפרדת משלי, ארוחות באיכות של מסעדת שף, שיחות מעניינות רבות עם הזוג המארח ובעיקר יחס חם ואדיב. בערב האחרון, לאחר הקונצרט שלנו, הם קיימו אצלם בבית מפגש עם נציגי המשלחת שלנו ושל הנהלת הפסטיבל, והיה מאוד מעניין ומוצלח.

שיחה עם המנצח של התזמורת הגרמנית בערב הסיום.

 

הקונצרט שלנו בערב הסיום היה מעולה. הוא כלל סינפוניה למיתרים של ויולדי, אריה של מוצרט (בביצוע של זמרת הסופרן שלנו נעמי שלו שהיא גם כנרת בתזמורת), סימפוניה מס' 102 של היידן (בביצוע מלא בהפתעות, כפי שאני אוהב), ריקוד הונגרי של ברהמס, עיבוד לתזמורת מיתרים של שיר "הרעות" של ארגוב, פרקים מסויטת "כרמן" של ביזה, וואלס הקיסר של שטראוס. כהדרן ניגנו את הקטע המפורסם של סקוט ג'ופלין The Entertainer. התזמורת שלנו היתה מאוד מרוכזת, ויחד עם זאת ניגנה בצורה משוחררת ועם הרבה ספונטניות. היה כיף גדול לנצח על התזמורת הנפלאה הזו, שהיא איחוד של שתי תזמורות שעובדות במשך השנה לגמרי בנפרד זו מזו. נהניתי לעשות איתם מוסיקה והרגשתי שהם מגיבים לי היטב וכל הזמן לגמרי איתי.

 

חמישה ימים אינטנסיביים

הפרוייקט האינטנסיבי של האנסמבל עם דוד גריילסאמר הסתיים ביום ראשון. האנסמבל עבד קשה, התוצאה היתה מצויינת.

רק חמישה ימים נמשך הפרוייקט של האנסמבל עם דוד גריילסאמר – שלוש חזרות ארוכות ושני קונצרטים. אבל אלה היו ימים אינטנסיביים ותובעניים מאוד לאנסמבל. התוצאה בקונצרטים היתה אנסמבל מאוד מגובש, עם ארטיקולציה חדה, צליל פריך ונגינה מאוד מוקפדת. היו בנגינה של האנסמבל בניצוחו של דוד המון ניואנסים – של ארטיקולציה, דינמיקה, אופי ותחושה, וכל אלה יצאו היטב לאורך כל הקונצרט.

נהניתי מאוד מקטעי האופרה של ראמו שניוו חידוש מרענן על בימות הקונצרטים – זו מוסיקה שלא מנגנים אותה בארץ כמעט בכלל, והיא מוסיקה נפלאה ונוגנה נפלא. גם יצירתו של נמרוד סהר "ארבעה זמנים" היתה חידוש עבור קהל המאזינים. היו במוסיקה הזו צלילים ומצלולים שקהל הקונצרטים אינו מורגל בהם, כמו מיקרוטונים או מולטיפוניקס (אקורדים של יותר מצליל אחד המופקים ע"י כלי הנשיפה). האנסמבל עבד קשה מאוד על מנת ללמוד את היצירה הזו, אך בסופו של דבר הביצוע היה מאוד מרשים והמוסיקה התקבלה יפה ע"י הקהל (ללא שריקות בוז כפי שחווינו בשנה שעברה עם יצירתו של עמית גילוץ).

השיא של הקונצרט מכל הבחינות היה הקונצ'רטו לפסנתר מס' 17 של מוצרט, שאותו דוד ניגן פשוט נפלא. הוא אלתר את כל הקדנצות והכניס בהן ציטוטים מראמו ועד גרשוין, הנגינה שלו היתה חופשית ומלאת דמיון, והאנסמבל הגיב בהתאם ונשמע מאוד משוחרר, מלא חיים ומוסיקלי.

הקהל הגיב בתשואות רמות, וזכה להדרן לסיום הקונצרט.

לאחר הקונצרט בתל-אביב המשכנו, כמיטב המסורת, לבית קפה בקרבת מקום לחגוג את סיום הפרוייקט ולהיפרד מדוד.

יום לפני הקונצרט הראשון, כפרומו לקונצרטים, שודר בערוץ 2 הראיון איתי בתכנית "יצירה מקומית". הנה הקטע במלואו.

 

בפוסט הבא – על התזמורת המאוחדת חיפה-גבעתיים שאיתה אני יוצא לפסטיבל בגרמניה בחודש מרץ.

חוויה שכמוה לא היתה לי בעבר

חזרה אחת קצרה על יצירה שאף פעם לא ביצענו; מוסיקה נפלאה; אקוסטיקה נהדרת, במיוחד למקהלה; קונצרט שנבנה בקרשנדו ממקהלה א-קפלה, דרך מקהלה עם תזמורת ועד למקהלה עם תזמורת וסולנים. חוויות מהקונצרט אתמול בירושלים במסגרת פסטיבל פנטזיה קולית.

זאת היתה הפעם הראשונה שהגעתי לחזרה לפני קונצרט על יצירה חדשה שהנגנים מעולם לא ניגנו ואני אף פעם לא ניצחתי עליה לפני כן. בהחלט חוויה מעניינת ומאתגרת. את יצירתו של עודד זהבי "אשרי הזורעים ולא יקצורו" בגרסא למקהלה ותזמורת בלבד, ללא פסנתרים, ביצענו אתמול בפעם הראשונה, מבלי שהיו לנו חזרות עליה (פרט לאותה חזרה קצרה לפני הקונצרט). אמנם ישנם ביצירה כמה קטעים שזהים לגרסא הראשונה, זו שביצענו לפני שלושה שבועות עם פסנתרים. אבל בגלל היעדרם של הפסנתרים בגרסא הזו, התפקיד התזמורתי הוא גדול ומשמעותי יותר, וגם לא קל מבחינה טכנית. כהכנה לאתגר הגדול ביקשתי מכל הנגנים להגיע מוכנים באופן מקסימלי עם התפקידים. בנוסף, אני עצמי למדתי היטב את הפרטיטורה, ועברתי עם המלחין עודד זהבי על כל תיבה, לבדוק שאין טעויות ולעשות תיקונים ושינויים במידת הצורך. כתבתי בתפקידים את כל הקשתות לכולם, על מנת שלא לבזבז על זה זמן שאין לנו, והגעתי דרוך וממוקד לחזרה. בשעה 18:00 התיישבו נגני האנסמבל על הבמה באולם ימק"א בירושלים לנגינה ראשונה של היצירה בגרסתה החדשה. תחילה עבדתי רק עם האנסמבל, כאשר באותו הזמן המקהלה עבדה עם המדריכה הקולית קטיה מזו בחדר ההלבשה שמתחת לבמה. עברתי על הדברים במהירות, חזרנו על מקומות שהיו זקוקים לכך, וניסיתי לחדד גם את ענייני הבלאנס והכוונות המוסיקליות, על מנת שלא להגיע למצב של ביצוע שהוא רק "הישרדות" (כלומר ביצוע שמטרתו רק להצליח לנגן את הצלילים הנכונים), אלא שהמסר והאופי המוסיקלי יצאו בצורה הטובה ביותר בביצוע. אחרי כ30 דק' של חזרה עם האנסמבל לבד קראתי למקהלה להצטרף אלינו, וביצענו את היצירה ביחד. מכיוון שתפקיד המקהלה בגרסא זו זהה לגמרי לתפקידה בגרסא הראשונה, המקהלה יכלה לשיר בביטחון ובחופשיות, ויכולתי להתרשם גם מהאקוסטיקה המצויינת של אולם ימק"א, במיוחד למקהלה. זה היה הבדל משמעותי בצליל של המקהלה לעומת האולמות שבהם הופענו לפני כן (רפפורט בחיפה ושטריקר בת"א), והרגשנו שזה צריך להיות האולם הקבוע של המקהלה! פשוט תענוג. הכל מצלצל. לאחר שסיימנו את החזרה על יצירתו של עודד זהבי, חזרנו קצת על המיסה של שוברט, ובזמן הקצר שנשאר לפני הקונצרט עברתי עם המקהלה על קטעי הא-קפלה של בן חיים ומנדלסון, שאיתם פתחנו את הקונצרט. גם כאן זו היתה חזרה חשובה מאוד, למרות הזמן הקצר, מכיוון שגם ביצירות אלה זמן ההכנה של המקהלה היה גבולי והיינו זקוקים לכל דקה. וכך, אחרי חזרה של שעה ו45 דק' שנמשכה ממש כמעט עד לתחילת הקונצרט, עליתי לבמה לקונצרט מאתגר במיוחד, חוויה שכמוה לא היתה לי בעבר.

החלק הראשון של הקונצרט היה כאמור א-קפלה. המקהלה חשופה לגמרי, ללא תזמורת מלווה, ללא פסנתר, ללא סולנים. רק המקהלה ואני. מכיוון שלקהל לא היו הטקסטים בתכניה וגם לא שמות הפרקים והשירים, הצגתי את הקטעים מהבמה (אתמול בקונצרט הבנתי כמה משמעותי המסך שעליו אנחנו מקרינים בקונצרטים שלנו למנויים את שמות היצירות, שמות הפרקים, הטקסטים והתרגומים, וכמה הוא מסייע לקהל לעקוב ולהבין מה הוא שומע, במיוחד כשהטקסטים הם בשפות זרות כמו גרמנית ולדינו). נהניתי מאוד לנצח על המקהלה, ובסך הכל גם בשירים של בן חיים וגם בשירים של מנדלסון היו רגעים מוסיקליים מאד יפים. הרגשתי שהמקהלה הולכת איתי ויכולתי לעשות מוסיקה כרצוני, גם דברים ספונטניים שלא תוכננו בחזרות. גם האקוסטיקה המצויינת והמוסיקה הנפלאה של מנדלסון ושל בן חיים סייעו לחוויה הכוללת של חלקו הראשון של הקונצרט.

המקהלה א-קפלה . צילמה רוני שיר

 

תכנית הקונצרט נבנתה בקרשנדו, ובחלקו השני הצטרפו אל המקהלה נגני האנסמבל ליצירתו של עודד זהבי ואח"כ גם ארבעת הזמרים הסולנים – שרה אבן חיים, מירב אלדן, יובל גולן ונועם מור – למיסה של שוברט.

לפני ביצוע היצירה של עודד זהבי הקראתי לקהל את הטקסט של אברהם בן יצחק שאותו הלחין עודד. הביצוע היה יפה מאד, והייתי גאה באנסמבל ובעצמי על כך שעמדנו באתגר הגדול של הכנת היצירה בזמן קצר כל כך. אני חושב שהגרסא הזאת מצויינת. היא מאוד אספרסיבית. העובדה שהמיתרים לבדם משתתפים ביצירה עם המקהלה, ללא התפקיד היותר נקשני ריתמי של הפסנתרים, לוקחת את היצירה לכיוון מאד שירתי, לפעמים "בכייני", קצת מהורהר (הוראות המלחין בהתחלה היא thoughtful), ועם סיום מרגש.

ביצוע יצירתו של עודד זהבי. צילמה רוני שיר

לסיום הקונצרט הצטרפו, כאמור, אל האנסמבל והמקהלה ארבעת הסולנים שלנו. המיסה של שוברט בוצעה בחופשיות שאופיינית ליצירה שכולם מכירים היטב. בניגוד לקשתנים ביצירתו של עודד זהבי ולמקהלה בחלקו הראשון של הקונצרט, במיסה של שוברט כל המשתתפים היו משוחררים לגמרי, הכירו את היצירה היטב, ויכלו ליהנות גם מהמוסיקה וגם מהצליל הנהדר בסיוע האקוסטיקה הנפלאה של אולם ימק"א. ארבעת הסולנים היו מעולים, וגם אצלם ניכר שהיו משוחררים מאוד. הם צלצלו נפלא. היה לי כיף גדול.

המקהלה, האנסמבל והסולניפ במיסה של שוברט. צילמה רוני שיר

כך למעשה הגיע לסיומו פרוייקט פתיחת העונה שלנו, שהחל לפני קרוב לחודש, ומחרתיים כבר מתחיל הפרוייקט השני בסדרת הקונצרטים שלנו למנויים, בניצוחו של פיליפ פיקט הבריטי שאמור לנחות מחר בלילה. על החזרות לפרוייקט הזה אדווח בפוסט הבא.

 

 

 

 

 

פותחים את פסטיבל פנטזיה קולית

מחר בשעה 20:00 באולם ימק"א בירושלים נפתח את הפסטיבל הווקאלי "פנטזיה קולית" בירושלים, בקונצרט של האנסמבל ושל מקהלת זמרי קולגיום.

מחר בערב ייפגשו נגני האנסמבל שלא התראו כמעט שלושה שבועות, לחזרה של שעה וחצי ואחריה קונצרט ביחד עם מקהלת זמרי קולגיום. היצירות שנבצע במשותף הן "אשרי הזורעים ולא יקצורו" למקהלה ותזמורת מאת עודד זהבי (זוהי גרסה שונה מזו שביצענו לפני שלושה שבועות – ללא פסנתרים), ומיסה מס' 4 של שוברט עם אותם הסולנים שהופיעו איתנו בקונצרטים למנויים – שרה אבן חיים, מירב אלדן, יובל גולן ונועם מור.

בחלק הראשון של הקונצרט המקהלה תבצע חומר נפלא למקהלה א-קפלה – שישה שירי לדינו של בן חיים, ומבחר שירים של מנדלסון למקהלה א-קפלה.

הנה ביצוע הפרק השני מהמיסה של שוברט, פרק הגלוריה, מהקונצרט שהיה בשטריקר ב13.10

וזהו אחד מהפרסומים הרבים בעיתונות הארצית והמקומית אודות הפסטיבל

הפרסום של הקונצרט באתר הפסטיבל

צפוי לנו אתגר גדול מאוד מחר – להצליח בחזרה של שעה וחצי להתגבש מחדש ולהיזכר ברפרטואר שביצענו לפני לא מעט זמן, ללמוד כמה חלקים חדשים לגמרי ביצירתו של עודד זהבי, לעבוד קצת וללטש את החלקים הדורשים ליטוש גם בחומר התזמורתי וגם בחומר המקהלתי, ולהגיע רעננים ומוכנים לקונצרט למרות החזרה האינטנסיבית שצפויה לנו לפניו. יהיה מעניין.