אולם מדהים, ולעומתו – חזרה בחדר אמבטיה

סנט פטרסבורג – היום השני

את היום התחלנו בחזרה באולם הפילהרמונית של סנט פטרסבורג. אולם יפהפה עם אקוסטיקה מדהימה!

image

בגלל הזמן הקצר שהיה לנו, ניגנו בחלקים קטנים ומיד התחלנו לעבוד. הסימפוניה מס. 29 של מוצרט לאט לאט התחילה להתחבר, למרות שלא את הכל הספקנו ללטש. חלק מהעבודה השארתי למובילים לחזרת הסקציות וחלק נלטש עוד מחר בבוקר. סיימנו את חזרת הבוקר בקונצ'רטו לצ'לו של היידן, ללא הסולן עמית פלד, שנחת רק אחר הצהריים… לאחר הפסקת הצהריים התזמורת התפצלה לסקציות, ואריק (המנכ"ל) ואני הלכנו למסיבת העיתונאים של פתיחת הפסטיבל.

image

שקופית הקונצרט של האנסמבל במסיבת העיתונאים.

במהלך מסיבת העיתונאים הוצגו משתתפי הפסטיבל, ביניהם הקלרניטן האיטלקי ברונו די ג'ירולמו, שאף ניגן כמה פראזות בקלרינט.

image

אריק אמר כמה משפטים (ברוסית) על ביקור האנסמבל ואני הוספתי על דבריו (באנגלית). במסיבת העיתונאים השתתפה גם הקונסולית הישראלית בסנט פטרסבורג, ויולטה דיצ'נקו, שסיפרה קצת על החלק הישראלי בפסטיבל (אנחנו…).

image

הישראלים של הפסטיבל – הקונסולית ואנחנו.

חזרת אחר הצהריים של האנסמבל היתה, לצערנו, לא באולם הקונצרטים, אלא בחדר עם אקוסטיקה של אמבטיה. הכל מהדהד נורא, הכל חזק, לא שומעים כלום… ניסינו לעשות את המקסימום בתנאים האלה  ולעבור לפחות על שתי היצירות הנוספות, בתקוה שמחר בבוקר, כשנהיה שוב באולם, נוכל לשמוע טוב יותר ולשפר מה שצריך.
לאחר החזרה הלכתי לבקר את עמית פלד, הסולן שלנו, שהגיע בינתיים לעיר ולמלון. שמחתי מאד לפגוש אותו, אבל זה היה קצר מאד כי הוא בדיוק התאמן (על הצ'לו של פבלו קזלס), ורצה לסיים מהר וללכת לישון.
בערב זכינו להזמנה נדיבה מצד חבר הועד המנהל שלנו רוני אברמסון, שהתלווה אלינו לנסיעה ביחד עם אשתו. הוא הזמין את כל האנסמבל לארוחת ערב במסעדה מצויינת, במהלכה גם עשינו קבלת שבת וקידוש.

image

שולחן "הילדים" של האנסמבל – איתן, אוהד, ניר, שולמית וזוהר.

image

רוני אברמסון עושה קידוש לשבת.

מחר בבוקר החזרה הגנרלית, עם הסולן עמית פלד, ובה נעבור על כל התכנית, ובערב הקונצרט הגדול לפתיחת הפסטיבל.

מודעות פרסומת

אחרי 20 שנה – מפגש חוזר עם המנצח מיכאלאנג'לו

בשביל בחור נוסטלגי כמוני – פגישה עם מנצח אהוב 20 שנה אחרי שניצח עלי בפילהרמונית הצעירה, היא ארוע מרגש ויוצא דופן. המנצח אומברטו בנדיטי מיכאלאנג'לו (אחיינו של הפסנתרן המפורסם) נמצא כעת בארץ לסדרת קונצרטים עם תזמורת חיפה. אתמול נסעתי לחיפה לפגוש אותו, 20 שנה אחרי פגישתנו הקודמת

יוני 1992 – אומברטו מיכאלאנג'לו ואני

בשנת 1992, כשהצטרפתי ככנר לתזמורת הפילהרמונית הצעירה, התזמורת הזו היתה בפריחה. פעמיים בשבוע התקבצו בבית ההארחה של התזמורת הפילהרמונית טובי הנגנים הצעירים מכל רחבי הארץ, לחזרות עם מנצחים כמו זובין מהטה, קורט מזור, ורבים אחרים. בכל שנה התזמורת היתה נוסעת לסיור קונצרטים יוקרתי באירופה שכלל הופעות באולמות מרכזיים עם סולנים ומנצחים בינלאומיים. זו היתה חוויה בלתי נשכחת עבור כל נגן צעיר בראשית דרכו המוסיקלית. אני זוכר היטב את החזרות, הקונצרטים, המנצחים, הסולנים וההווי החברתי. הסיור של יוני 1992, שהיה הראשון שלי בתזמורת, זכור לי היטב, הרבה בזכות המנצח האיטלקי רב ההשראה אומברטו בנדיטי מיכאלאנג'לו.  אני זוכר את החזרות איתו, את התכנית מיצירות בטהובן עליה הוא ניצח (קוריאולן, קונצ'רטו לפסנתר מס' 3 עם כריסטיאן צימרמן וסימפוניה מס' 7) ואת הכיף הגדול שהיה לנו איתו. הוא היה דמות נערצת על כולנו, גם מקצועית וגם חברתית. במהלך הסיור הוא היה כל כך חם וחברותי וכך אפשר היה להתידד איתו בקלות. לאחר הסיור שמרתי איתו קצת על קשר (בעיקר גלויות, כי עוד לא היה אימייל ופייסבוק) ולאט לאט הקשר ניתק באופן טבעי.

לגמרי במקרה גיליתי שהשבוע אומברטו נמצא בארץ לקונצרטים עם תזמורת חיפה. זה שימח וריגש אותי, אז החלטתי לנסוע לחיפה לצפות בחזרה שלו ולדבר איתו. הצטרפה אלי ידידה ותיקה שגם אותה לא ראיתי המון זמן, וגם היא היתה באותו סיור – הצ'לנית רחלי גלאי, שניגנה איתי אז בפילהרמונית הצעירה, ואחרי שנים רבות באמריקה חזרה לאחרונה ארצה. כשבאנו שנינו בהפסקה אל אומברטו הוא זכר אותנו היטב (אפילו בשמות), וזכר פרטים מדהימים מאותו סיור. זה היה כל-כך מרגש. סיפרתי לו שאני מנצח, הוא כבר ידע על כך. אחרי החזרה הלכנו ארבעתנו (אומברטו ואשתו מוניקה, רחלי ואני) לבית קפה נחמד בחיפה והמשכנו לדבר ולספר חוויות, כל אחד על מה שהוא עבר ב20 השנה שחלפו.

כעבור 20 שנה – אומברטו ואני, עם רחלי גלאי, אתמול בחיפה

מפגשים מהסוג הזה גורמים לי להתרגש ולהיזכר בימים היפים ובחוויות הרבות שעברתי במהלך החינוך המוסיקלי שקיבלתי בצעירותי.

לפני שנפרדנו החלטנו שהפעם נשמור על קשר, וכבר אתמול התכתבנו קצת באימייל…