חוזר לנצח

התגעגעתי… אחרי למעלה מחודש שלא ניצחתי על שום תזמורת או מקהלה, היום אני חוזר. חזרה ראשונה (מתוך שתיים) לקראת קונצרט עם תזמורת האקדמיה מבאזל וזמרת הסופרן אינאס מסאלחה, שיתקיים ביום שלישי באולמות האבירים בעכו, במסגרת הזמרייה.

abirim

אולמות האבירים בעכו

התגעגעתי, באמת שהתגעגעתי. לעמוד מול תזמורת או מקהלה, להניף את הידיים ולעשות מוסיקה. לנהל חזרה, לעבוד עם התזמורת, לדאוג שהכל יישמע כפי שאני רוצה. לעקוב אחרי הסולנית על-מנת שהתזמורת תנגן בדיוק ביחד איתה. אחרי יותר מחודש שלא עשיתי את זה, היום אני חוזר לנצח.

181275_653483141333367_1835996648_n

אינאס מסאלחה עם האנסמבל בחודש יוני האחרון

אני מודה שנהניתי מכל רגע של חופש שהיה לי בקיץ הזה. היה ממש כיף. אבל יחד עם זאת אני כבר מחכה בכליון עיניים לחזרה הראשונה שתתקיים היום בעכו. אני אפגוש את תזמורת הסטודנטים מהאקדמיה למוסיקה בבאזל, תזמורת שאף פעם לא ניצחתי עליה. הסולנית תהיה זמרת הסופרן אינאס מסאלחה, איתה כבר הופעתי לאחרונה ברקויאם של פורה וביצירתה של אביה קופלמן "לא אמרתי דבר", וגם בעונה הקרובה נופיע יחד בקונצרטים עם סולני תל-אביב. הפעם היא תשיר עם התזמורת מבאזל שירים של קנטלוב, בכינאס ברזילראס של וילה לובוס (בעיבוד לזמרת ותזמורת קאמרית), ושני שירים בערבית, בהשתתפות התזמורת ושתי מקהלות המשתתפות בזמרייה.

הנה זה בא

 

מודעות פרסומת

הנבחרים – סיכום העונה חלק ד'

מה היה המאורע הכי הזוי? איזה קונצרט היה הכי טוב? איזה קונצרט היה הכי גרוע? מה משך הכי הרבה קהל? ממה הקהל הכי נהנה? אילו יצירות היו הכי מאתגרות עבורנו? אילו יצירות גרמו לנו הכי הרבה הנאה? הסיכום שאציג כאן של הקונצרטים שהיו לנו העונה, הוא סיכום סובייקטיבי לגמרי. אתם מוזמנים להגיב אם אתם חושבים אחרת ממני

MVI_4228

האנסמבל עם מקהלת זמרי קולגיום וקרן הדר. אולם מלא עד אפס מקום

הקונצרט האטרקטיבי ביותר לקהל

ללא ספק, באופן משמעותי, שני הקונצרטים הווקאליים שלנו העונה – קונצרט פתיחת העונה עם מקהלת זמרי קולגיום, קרן הדר ואלון ראובן, וקונצרט סיום העונה עם מקהלת זמרי קולגיום, אינאס מסאלחה ועודד רייך – היו האטרקטיביים ביותר לקהל, ונוגנו מול אולמות מלאים כשהכרטיסים לחלקם אזלו מראש. התכניות הווקאליות, השילוב של מקהלה ושל סולנים זמרים עם האנסמבל, והחגיגיות של פתיחת וסיום העונה – כל אלה הביאו את המאזינים בהמוניהם. גם קונצרט הגאלה, עם שלמה גרוניך, היה אטרקטיבי מאד ומילאנו בו את אולם נגה ביפו (שמכיל כמעט פי 3 מקומות מאשר אולם הקונסרבטוריון בתל-אביב).

היצירות שהכי נהנינו לנגן

בקטגוריה הזו, באופן חד-משמעי, הסרנדה מס'  2 של ברהמס מקונצרט סיום העונה זוכה במקום הראשון. כולנו נהנינו כל-כך בחזרות על היצירה הנפלאה הזאת. לפעמים חזרנו על קטע מסויים לא בשביל לתקן בו משהו אלא רק כי הוא פשוט יפה. לכולם היה כיף לנגן ולהקשיב למלודיות הנפלאות, לקטעי הסולו ולדיאלוגים בין כלי הנשיפה, לתזמור הנהדר ולהרמוניות המיוחדות. אין הרבה יצירות רומנטיות שמתאימות להרכב האנסמבל, בטח שלא עם כלי נשיפה. הסרנדה מס' 2 של ברהמס היא אחת הבודדות האלה, ונהנינו בה מכל רגע. יצירה נוספת שהיה כיף לבצע היא הסימפוניה מס' 67 של היידן שניגנו בקונצרט במרץ. ההומור של היידן, ההפתעות הרבות שהוא מספק בכל פרק (נגינה על העץ של הקשתות בפרק השני, דיאלוג בין שני כינורות שאחד מהם מכוון בטון יותר נמוך בפרק השלישי, פרק איטי בתוך הפרק המהיר המסיים, ועוד)  והרעננות שיש ביצירה כולה – כל אלה גרמו הנאה גדולה לנגנים ולי.

היצירות המאתגרות ביותר

שתי יצירות שביצענו העונה דרשו גם ממני וגם מהנגנים ריכוז שיא בזמן הביצוע – הסויטה הלירית של אלבן ברג (בתכנית במרץ) והקונצ'רטו לצ'לו של שוסטקוביץ' (בתכנית במאי).  בשתיהן ישנם קשיים רבים, גם טכנית אינדיבידואלית, גם ריתמית, וגם קשיים של אנסמבל. אלה יצירות שאם מאבדים בהם לשנייה אחת את הריכוז מיד טועים. בזמן הביצוע של יצירות מסוג זה קשה לנו להנות מהמוסיקה. רק הקהל יכול להנות. אנחנו נהנים אח"כ כשמקשיבים להקלטה.

942295_496674833721694_1715568308_n

נטליה גוטמן עם האנסמבל בקונצ'רטו לצ'לו של שוסטקוביץ'

היצירות שהקהל הכי נהנה מהן

בקטגוריה הזו יש כמה יצירות שזכו לתגובות נלהבות במיוחד (לפי מחיאות הכפיים והתגובות בכתב שקיבלתי לאחר הקונצרט), וכפי שניתן לראות אלה לא תמיד אותן היצירות או התכניות שהביאו את הקהל לקונצרט (בקטגוריה "הקונצרט הכי אטרקטיבי"), וגם לא אותן היצירות שאנחנו הכי נהנינו לבצע (שתי קטגוריות למעלה): בתכנית הראשונה אלה היו שתי היצירות הישראליות דווקא – "אור גדול" של יחזקאל בראון ו"אקטואלי" של נעמה תמיר. בתכנית השניה זו היתה יצירתו של צ'ייקובסקי "מזכרת מפירנצה". בתכנית השלישית – וריאציות פרנק ברידג' של בריטן. בתכנית הרביעית, במרץ – הקונצ'רטו לקלרינט של מוצרט עם חן הלוי. בתכנית החמישית, במאי – הקונצ'רטו לצ'לו של שוסטקוביץ' עם נטליה גוטמן. ובקונצרט סיום העונה ביוני – "לא אמרתי דבר" של אביה קופלמן, והרקויאם של פורה.

הקונצרט הטוב ביותר

קצת קשה לי לבחור קונצרט אחד שהיה הכי טוב מבחינת הנגינה והרמה של האנסמבל, כי היו לנו העונה כמה קונצרטים ממש מצויינים. בקונצרט במרץ, שבו ניגנו את הסויטה הלירית של אלבן ברג, סימפוניה מס' 67 של היידן, קונצ'רטו לקלרינט של מוצרט עם חן הלוי, ושלושה מדריגלים סתוויים לצ'לו ומיתרים של ינעם ליף, עם יוני גוטליבוביץ' – האנסמבל היה במיטבו. הסימפוניה של היידן נוגנה עם הרבה אנרגיה וחינניות, וכך גם הקונצ'רטו לקלרינט של מוצרט, שבוצע ללא ניצוח ובהובלתו של חן הלוי. בסויטה הלירית של ברג הצלחנו להתמודד עם האתגרים והקשיים הרבים שהיצירה הציבה, ואת "שלושה מדריגלים סתוויים" של ינעם ליף יוני ניגן נפלא והכניס את כולנו לאוירה המיוחדת שהמוסיקה הזו יצרה. זו היתה תכנית שמאד התאימה לאנסמבל והוציאה ממנו את המיטב.

קונצרט אחר, שבאופן מפתיע היה בסופו של דבר מוצלח במיוחד, היה הקונצרט בלוינסקי מיצירות סיבליוס (וסויטת הולברג של גריג). מפתיע, מכיוון שהיו לנו רק שתי חזרות לקראת הקונצרט, וגם בהן היתה לנו כמות גדולה של חולים ונעדרים, האולם עצמו בלוינסקי לא מצלצל טוב מבחינה אקוסטית, והיצירות של סיבליוס שביצענו בו הן לא יצירות מופת. בנוסף לכך קרו במהלך הקונצרט כמה דברים הזויים (בקטגוריה "הארוע ההזוי ביותר"), אבל למרות כל נתוני הפתיחה האלה, הביצוע של הסויטה הכפרית של סיבליוס וסויטת הולברג של גריג היו עם הרבה השראה, הבעה והתלהבות, והאנסמבל נשמע בהם מעולה.

שני קונצרטים נוספים שהיו מצויינים: הקונצרט בפברואר בהובלתה של אנטיה וייטהאס, שהביאה את האנסמבל לרמה גבוהה מאד של נגינה, עם המון תשומת לב לכל ניואנס מוסיקלי וטכני ברביעייה אופ' 95 של בטהובן ובוריאציות פרנק ברידג' של בריטן; והקונצרט בחודש מאי מיצירות שוסטקוביץ' ומוצרט. נוכחותה של הסולנית נטליה גוטמן בקונצרט זה, עשתה את כולנו יותר טובים בקונצ'רטו של שוסטקוביץ', וגם הרביעייה מס' 8 של שוסטקוביץ' נוגנה מצויין. שלוש היצירות הקצרות של מוצרט היו מאוד מלוטשות ומסוגננות.

הארוע ההזוי ביותר

כאן ישנם שלושה ארועים שקרו כולם בחודש דצמבר – שניים מהם באותו קונצרט מיצירות סיבליוס באודיטוריום בלוינסקי.

1.     הפסקה לא צפויה במהלך הקונצרט בגלל שהנגנים הופתעו לגלות שערבבו להם את כל התוים: לאחר הביצוע של שלישיית הפסנתר של סיבליוס, כשהיינו אמורים להמשיך בקונצרט עם האנסמבל כולו, הבחנתי שנגנים רבים אינם יושבים במקומותיהם אלא נמצאים מאחורי המסך שעל הבמה. לאט לאט ובמשך זמן ממושך הצטרפו נגנים בודדים אל חבריהם שעל הבמה, בעוד הקהל ממתין בשקט ובסבלנות. מה הסתבר? כשעובדי הבמה סידרו את הבמה לפני ביצוע השלישייה, הם הזיזו את עמודי התוים של התזמורת כדי לפנות את הבמה. אבל בנוסף, הם גם הורידו את כל התוים מהעמודים ושמו אותם מעורבבים בערימה אחת מאחורי הבמה. כשהנגנים חזרו לבמה להמשך הקונצרט, הם גילו שהם צריכים להתחיל לחפש את התוים, כל אחד את התפקיד שלו, בתוך הערמה. למעשה, תוים של חמש יצירות שונות בתוך ערמה… וכך, לאט לאט חזרו הנגנים לבמה מאושרים שהם הצליחו למצוא את התוים ומשועשעים מהמאורע ההזוי.

 2.     אדם חצוף שנכנס לאולם במהלך נגינת ההדרן של הסולן: בזמן ביצוע ההדרן של הפסנתרן הפיני, כשישבתי להקשיב בקהל, נשמע קול של דלת נפתחת ואח"כ נטרקת. באופן טבעי הסתובבתי לכיוון של דלת הכניסה לאולם וראיתי אדם שנכנס לאולם באמצע הנגינה. אותו אדם לא הסתפק בכך שהוא הפריע למהלך הקונצרט בפתיחת וטריקת הדלת, אלא המשיך להתהלך באולם, מתעלם מהעובדה שהוא נמצא באולם קונצרטים בשעת נגינה, ולמרות שהיו באולם כיסאות ריקים שהיה יכול להתיישב בהם בשקט על מנת שלא להפריע עוד יותר, הוא ניגש דווקא אלי ואמר לי שזה המקום שלו. למרות שהייתי קצת המום, הגבתי מהר על מנת שלא לעורר מהומה, קמתי בזריזות והתיישבתי על המדרגות. אותו אדם התיישב במקומי והנגינה של הפסנתרן נמשכה. כמובן שנגני האנסמבל הבחינו בכך, מכיוון שהם לא ניגנו בהדרן אלא רק ישבו על הבמה והאזינו. וכך, במהלך ההדרן, ראיתי מהאולם כמה מנגני האנסמבל שיושבים על הבמה ומתקשים לעצור את התקפות הצחוק שמאיימות לפרוץ מתוכם לנוכח המאורע ההזוי שהתרחש מול עיניהם.

הארוע השלישי קרה בתכנית השניה למנויים, בקונצרט בכפר-שמריהו, לאחר ביצוע יצירתו של עמית גילוץ "בזמן שרקדנו". בנוסף למחיאות הכפיים, נשמעו גם קריאות בוז נמרצות ומתמשכות, ע"י אדם שישב באחת השורות הראשונות. זה בהחלט ארוע נדיר באולמות הקונצרטים בימינו (למרות שבמאות ה17 וה18 זה היה לגמרי מקובל באולמות הקונצרטים). אבל מעבר לסלידה של אותו אדם מהיצירה של עמית גילוץ, קריאות הבוז הצביעו על הרצון העז שלו למחות כנגד ביצועה ולא להישאר מאופק. תגובה בהחלט חזקה.

הקונצרט הכי גרוע

היו לנו העונה גם קונצרטים פחות טובים, אבל אני חושב שהקונצרט שעלה על כולם מהבחינה הזו היה בתחרות הקלרינטים בחודש דצמבר. בקונצרט הזה ניגנו את הקונצ'רטו לקלרינט של מוצרט שלוש פעמים אחת אחרי השניה עם שלושה קלרניטנים שונים, כאשר באותו הבוקר וביום שלפני גם היו לנו חזרות עם אותם שלושה נגנים. כל אחד מהם ניגן אחרת, מבחינת הטמפים והאינטרפרטציה, ואפילו מבחינת הצלילים: יש קטע שחוזר בפרק הראשון כמה פעמים, שיש בו שתי גרסאות שונות לאותו הצליל, והנגנים שלנו היו צריכים לזכור איזה סולן מנגן איזו גרסא, ולנגן כמוהו. בנוסף, כשכל אחד מהסולנים מקבל רק חזרה אחת, חייבים לעבור איתו על כל היצירה ואי אפשר ממש לעבוד. זאת בניגוד לפרוייקט רגיל, עם סולן אחד שאיתו יש זמן חזרה ארוך פי שלוש – ואז בכל שליש אפשר לעבור רק על חלק מהיצירה ולעבוד. ובמוצרט יש הרבה על מה לעבוד. כשמנגנים כל-כך הרבה פעמים ברצף את אותה היצירה, קשה מאד לשמור על ריכוז. ובזמן הקונצרט (שהיה שלב הגמר של התחרות) הגענו למצב שאנחנו כבר לא מצליחים לזכור עם מי אנחנו מנגנים, מה אנחנו מנגנים וכמה פעמים עוד נשאר לנו לנגן. הסטנדרטים ירדו מרגע לרגע, ובכל ביצוע צצו טעויות שנבעו מחוסר ריכוז.

הצד החיובי בפרוייקט של תחרות הקלרינטים היה שגיליתי קלרניטן נפלא, מוסיקלי ומוכשר שלא הכרתי לפני כן – עידו אזרד. הוא אמנם לא זכה אבל היה תענוג לעשות איתו מוסיקה ולהקשיב לנגינה הרגישה והיצירתית שלו. כעבור כמה חודשים, כשהיה חסר לי קלרניטן, צירפתי אותו לשורותינו כנגן ראשון באנסמבל ואני נהנה מאוד לשתף איתו פעולה.

גם בקונצרט הגאלה, בו אירחנו את שלמה גרוניך שסחף את הקהל שמילא את אולם נגה, בחלק מהיצירות האנסמבל לא היה ברמה הרגילה שלו. היו המון קטעים (סך הכל 15), ולא תמיד הספקנו ממש לעבוד כמו שהייתי רוצה כי היינו חייבים לעבור על הכל, וזה השפיע על התוצאה.

wpid-2012-12-13-16.57.47.jpg

האנסמבל בתחרות הקלרינטים עם יונתן הדס, שזכה במקום הראשון

הקונצרט הכי מעורר מחלוקת

ללא ספק, קונצרט למנויים מס' 2 בדצמבר, עם יצירתו של עמית גילוץ "בזמן שרקדנו" היה הכי מעורר מחלוקת. לצד תגובות זועמות על היצירה של עמית גילוץ, קיבלנו המון תגובות משבחות, גם על התכנית, גם על הביצוע, וגם על האומץ לבחור יצירה אוונגרדית כזו. בהחלט תגובות קיצוניות לשני הכיוונים

המהפכה הווקאלית – סיכום העונה חלק א'

הקונצרטים הווקאליים זכו להצלחה מיוחדת העונה. האולמות היו מלאים, התגובות היו נלהבות והמבקרים שיבחו. השילוב עם מקהלת זמרי קולגיום עבד מצוין. המהפכה הווקאלית – פוסט ראשון מתוך סדרת פוסטים לסיכום העונה

.facebook_-104645913

מקהלת זמרי קולגיום עם האנסמבל בערב הגאלה. צילם: רפי דלויה

 

העונה החולפת היתה העונה הראשונה שלי כמנהל המוסיקלי של מקהלת זמרי קולגיום.  קיבלתי את המקהלה מידיו של אבנר איתי, מייסדה ומנהלה המוסיקלי במשך 14 שנה, עם פרישתו מתפקיד זה. במהלך העונה שילבתי את המקהלה בחלק מתכניות הקונצרטים של האנסמבל, ולשמחתי הרבה – השילוב עבד מצויין מכל בחינה. הקונצרטים הווקאליים עם המקהלה היו אטרקטיביים מאוד לקהל והאולמות בהם היו מלאים. העובדה שעבדתי עם כל אחד מהגופים בנפרד ובאופן יסודי, איפשרה לי ליצור קונספציה מוסיקלית וסטנדרטים אחידים לשניהם, כך שכאשר חיברתי אותם ביחד, ההתקדמות היתה מאוד מהירה.

הנה סרטון קצר על המקהלה, שהוקרן בתחילת העונה

MVI_4230

 

בקונצרט פתיחת העונה ביצענו ביחד שתי יצירות קצרות של מוצרט, מיסה של היידן, קנטטה של מנדלסון וכ"הפתעה" – יצירה חדשה נפלאה של נעמה תמיר: "אקטואלי" (על ההפתעות השונות שהכנסנו העונה לתכניות הקונצרטים שלנו, באחד הפוסטים הבאים שיעסקו בסיכום העונה).

הנה ביצוע יצירתו של מוצרט "סנקטה מריה"

והנה יצירת ה"הפתעה" – "אקטואלי" של נעמה תמיר

התגובות לקונצרט פתיחת העונה היו נלהבות והביקורות שיבחו ובירכו על השילוב. התחושות שלי היו מאוד טובות לגבי השילוב עם המקהלה, והרגשתי שאני צריך להמשיך מצד אחד לעבוד בנפרד עם כל אחד מהגופים ומצד שני לנסות להדק ביניהם את הקשר ככל האפשר. בהמשך העונה, בערב הגאלה החגיגי שלנו, צירפתי את המקהלה לחלק מקטעי האופרה בקונצרט. החלק של המקהלה אמנם לא היה גדול, אך הוא הוסיף לחגיגיות ולגרנדיוזיות של הערב.

וממש לפני שבועיים, בקונצרטים לסיום העונה, שוב תכנית ווקאלית בשיתוף המקהלה, ושוב אולמות מלאים עד אפס מקום. הפעם הצטרפה אלינו המקהלה לביצוע הרקויאם של פורה. הקונצרטים היו מרגשים מאוד, והביצוע של הרקויאם זכה לתשבחות, לתגובות נלהבות של המבקרים ושל הקהל, ולחידוש מנויים לעונה הבאה בקצב מטורף. הנה קטע מתוך ביקורת שפורסמה ב"ידיעות אחרונות" על הרקויאם של פורה:

"בסופו של יום,אזכור מהקונצרט הזה את הביצוע לרקוויאם של פורה. ביצוע מרוכז, טעון אבל לא רגשני מדי, ובעיקר מסתורי. התזמורת שילבה שפע של גוונים כהים עם צלילות, והמקהלה היתה עדינה ומדוייקת, ונוגעת מבחינה רגשית. אל אלה הצטרפו הסולנים: הבריטון עודד רייך בקול יפה ושירה מעודנת, והסופרן אינאס מסאלחה שקולה הרשים למרות נטייה להגזמה אופראית. באמת, ביצוע מושקע ומוצלח, והוא לבדו מצדיק את ההליכה לקונצרט."

בתגובה מרגשת מאוד שקיבלתי מאחת המנויות שלנו, שהקונצרט הזה שכנע אותה לחדש את המנוי בעונה הבאה, נכתב:

"פורה אהוב עלי מאד ועשית פלאות עם המקהלה הזאת השנה. הם היו מעודנים ומדויקים אפילו לאוזניי הביקורתיות מאד כלפי מקהלות עקב נסיוני.
אשמח להמשיך לבוא ללמוד להנות ולתמוך בכם. אתם ראויים לשבחים רבים מאד. תודה מקרב לב."

אז אחרי עונה שהיו בה קונצרטים ווקאליים מוצלחים מאוד עם מקהלת זמרי קולגיום, בעונה הבאה תהיה לנו מהפכה ווקאלית של ממש. יהיו לנו הרבה תכניות ווקאליות עם המקהלה או עם זמרות וזמרים סולנים, ונבצע יצירות ווקאליות נפלאות ובהן מיסה מס' 4 של שוברט, הסטבט מאטר של פרגולזי, סלבה רגינה של שוברט והרקויאם של מוצרט. ובקרוב כנראה שנוכל להודיע על צעד מהפכני, תקדימי ודרמטי בשיתוף הפעולה של אנסמבל סולני תל-אביב עם מקהלת זמרי קולגיום. עדכונים נוספים בהמשך.

בפוסט הבא לסיכום עונת הקונצרטים – על הרפרטואר ה"חדש" ששילבנו העונה בתכניותינו: מה ביצענו ואיך זה התקבל על-ידי הקהל. כדאי לחכות

 

שילוב מנצח

הקונצרטים לסיום העונה היו מדהימים וגרמו לקהל שלנו לרוץ ולחדש מנוי לעונה הבאה. השילוב עם מקהלת זמרי קולגיום מוכיח את עצמו – הקהל ממלא את האולמות ורמת הקונצרט עולה. התגובות הנלהבות לא פוסקות.

קשה לחשוב על סיום עונה יותר מוצלח מזה שהיה לנו. את האולם בכפר-שמריהו לא הצלחנו אף פעם למלא לגמרי כמו במוצ"ש האחרון, אפילו כשהופענו שם עם נטליה גוטמן. אבל בקונצרט בכפר-שמריהו שבו ארחנו את מקהלת זמרי קולגיום לביצוע הרקויאם של פורה לא היה מקום אחד פנוי והיו אנשים שחזרו הביתה מבלי שזכו להיכנס לאולם. חידוש המנויים בעקבות הקונצרטים הוא בקצב מטורף, והקהל לא מפסיק לשבח.

7458_653495601332121_2134903278_n

אינאס מסאלחה, עודד רייך ומקהלת זמרי קולגיום. צילם: אילן לוין

זה היה קונצרט מרגש מאוד. ניגנו בו חומר של מלחינים שאנחנו לא מרבים לנגן – ברהמס ופורה. אלה מלחינים שמרבית יצירותיהם התזמורתיות אינן מתאימות לאנסמבל בגלל גודלו. למעשה הסרנדה השניה של ברהמס היא אולי אחת היצירות הבודדות שלו שניתן לנגן באנסמבל. ואיזה כיף לנגן ברהמס. זאת היתה חוויה אדירה לכולנו במשך כל שבוע החזרות ובקונצרטים. המוסיקה הרומנטית הנפלאה שלו, התזמור העשיר, המלודיות האספרסיביות – כל אלה גרמו לנו הנאה גדולה. ועם הנשפנים הנפלאים שלנו זה היה פשוט תענוג.

270168_653468044668210_364328621_n

האנסמבל מבצע את הסרנדה של ברהמס

לפני ביצוע הרקויאם של פורה הבאנו לקהל את ההפתעה, שהפכה בדיעבד לאחת היצירות המרגשות והחזקות בתכנית – יצירה חדשה של אביה קופלמן הישראלית. שם היצירה "לא אמרתי דבר" לסופרן ותזמורת קאמרית (ללא כינורות כמו בכל התכנית), עפ"י טקסט מוכר של מרטין נימולר. זו יצירה חזקה ומרגשת מאוד. זמרת הסופרן אינאס מסאלחה, שלמדה אותה תוך מספר ימים, ביצעה אותה מדהים, והקהל יצא מגדרו. החלק של ההפתעה בקונצרט, שהוא אחד החידושים המרעננים שהיו לנו העונה, הוכיח את עצמו. גם כאן, כמו בקונצרט לפתיחת העונה, ביצענו בו יצירה ישראלית חדשה (שייתכן שאם היינו מפרסמים אותה מראש היא היתה מרתיעה חלק מהקהל) שזכתה לתגובות נלהבות ביותר. אולי באמצעות ההפתעות האלה, הקהל פחות יירתע מיצירות ישראליות חדשות וממוסיקה בת זמננו, ויתחיל להנות ולאהוב אותן. ללא ספק, היצירה הזו שירתה את המטרה של קירוב הקהל השמרן למוסיקה ישראלית חדשה, ובודאי תעודד גם קהל חדש עם ראש פתוח להגיע לקונצרטים שלנו. אגב, שמחתי מאוד שהיו הרבה צעירים בקהל, והלואי שמגמה זו תימשך.

181275_653483141333367_1835996648_n

אינאס מסאלחה עם האנסמבל בביצוע יצירתה של אביה קופלמן. צילם: אילן לוין

הביצוע של הרקויאם של פורה היה מאוד מיוחד ומרגש עבורי. להיות על הבמה ביחד עם שני האנסמבלים שלי – מקהלת זמרי קולגיום והאנסמבל – ולבצע מוסיקה נפלאה כל-כך, זו חוויה יוצאת דופן. המקהלה נשמעה ממש מעולה, עם צליל יפה ומגובש ואינטונציה מצויינת. הם היו איתי כל הזמן (זמרים רבים שרו כמעט בעל-פה את הכל) וממש ניתן היה להוביל אותם ולעשות איתם מוסיקה. הזמרים הסולנים אינאס מסאלחה ועודד רייך היו נפלאים כתמיד, וגם צריך לציין את הכנרת קורדליה הגמן, הנבלאית אולגה מויטלס ונגנית העוגב זהר שפי, שתרמו רבות להצלחת הביצוע בנגינתם היפה.

223139_10151519469694652_1421512702_n

האנסמבל עם המקהלה ועם עודד רייך ברקויאם של פורה בקונצרט בכפר-שמריהו

ההתקדמות של המקהלה השנה ובמיוחד בחודשיים האחרונים – ממש מרשימה. זה הרבה בזכות העבודה הנהדרת של המדריכה הקולית שלנו קטיה מזו – בגיבוש הצליל, בבלאנס ובהפקה הקולית. כיף לנצח על המקהלה הזו ולעשות איתה מוסיקה. השילוב עם האנסמבל עובד פשוט נהדר. בשנה הבאה שיתוף הפעולה בין שני הגופים יתהדק ויהיו לנו יותר קונצרטים משותפים. אני מניח שבקרוב ניתן יהיה גם להודיע משהו דרמטי ומהפכני על שיתוף הפעולה בין שני הגופים, אבל כל דבר בעתו.

960163_653495377998810_759017238_n

עודד רייך עם המקהלה והאנסמבל. צילם: אילן לוין

מקצת מהתגובות הנלהבות שאנחנו מקבלים אביא בפוסט הבא.

ימים של הנאה

שבוע החזרות עבר מהר. ההנאה מהמוסיקה הנפלאה של התכנית הזו לא פסקה לרגע. שיתוף הפעולה עם המקהלה והסולנים מאוד מוצלח. ומחר מתחילים הקונצרטים. שמחה גדולה

391401_504887382900439_1206030969_n

חזרה על הרקויאם של פורה, כפי שזה נראה מהאולם

זו באמת תכנית יוצאת דופן, ולא רק בגלל ההרכב המיוחד שבה – תזמורת ללא כינורות. המוסיקה פשוט נפלאה. כל-כך כיף לנצח על הסרנדה השניה של ברהמס. ברקויאם שך פורה – כל פרק הוא פנינה. והקונצ'רטו הברנדנבורגי השישי של באך – מוסיקה בארוקית גאונית.  גם ההפתעה שאנחנו מכינים – יצירה חדשה של מלחינה ישראלית צעירה, שאותה מבצעת איתנו אינאס מסאלחה – היא יצירה יפה ומרגשת.

485423_416521218455519_626527977_n

חזרה על הרקויאם של פורה, כפי שזה נראה מהמקום בו מנגנת הכנרת שלנו קורדליה הגמן את שני פרקי הכינור ביצירה.

האוירה בחזרות היתה מצויינת, והעבודה היתה מאוד יעילה וטובה. ההרגשה היא שהולך להיות כיף גדול בקונצרטים והנאה גדולה לקהל. לקונצרט ביום ראשון אזלו הכרטיסים, כך שניתן להגיע רק לקונצרט מחר בכפר-שמריהו.

תכנית נפלאה, מוסיקה מדהימה, הנאה צרופה

הסרנדה השניה של ברהמס היא יצירה כל כך יפה, שפשוט כיף לנגן אותה – להנות מהמלודיות הנפלאות, מהמשחקים הריתמיים, מהתזמור המקורי. נהניתי מאוד בחזרה הראשונה שלנו אתמול. תענוג לעבוד עם הנשפנים הנפלאים שלנו על מוסיקה כל כך יפה. וזה עוד לפני שהתחלנו עם הרקויאם של פורה – שיהיה בחזרה הערב בשטריקר (הקהל מוזמן לבוא לשמוע)

זהו פרק הרונדו, המסיים את הסרנדה הנהדרת של ברהמס. מוסיקה שמחה, יפה, שכתובה ביד אמן.

150243_124024467764655_705861407_n

מקהלת זמרי קולגיום – מצטרפת לחזרות הערב (צילם: בן לפיד)

 

הערב תצטרף אלינו לחזרות מקהלת זמרי קולגיום, וגם נגניות הנבל והעוגב, לחזרה על הרקויאם של פורה. עוד יצירת מופת עם המון יופי והבעה. החזרה תתקיים בשעה 19:00 בקונסרבטוריון שטריקר, ותהיה פתוחה לקהל.

 

מה קורה כשהכנר הראשי הוא ויולן? השבוע נגלה

תכנית שלמה ללא כינורות; שלוש יצירות מופת; יצירה רביעית – הפתעה; זמרת הסופרן אינאס מסאלחה והבריטון עודד רייך; מקהלת זמרי קולגיום; צ'מבלו, עוגב, נבל, כינור סולו, מיתרים וכלי נשיפה; קונצרט סיום עונה שעוד לא היה לנו כמוהו. השבוע זה מתחיל

ביום שני הקרוב בבוקר יצא לדרך פרוייקט סיום העונה של האנסמבל. המשותף לכל היצירות שננגן בפרוייקט – אין בהן כינורות. הקונצ'רטו הברנדנבורגי השישי של באך כתוב לשתי ויולות עם שלושה צ'לים וקונטרבס, הסרנדה השניה של ברהמס כתובה למיתרים נמוכים עם כלי נשיפה מעץ, והרקויאם של פורה (בגרסה הקאמרית) – למקהלה ושני זמרים סולנים, מיתרים נמוכים, בסונים, קרנות, עוגב, נבל וכינור סולו בודד בשני פרקים.

כך יצא ש"הכנר הראשי" בפרוייקט יהיה ויולן – איתמר רינגל. הוא ינגן ביחד עם עמית לנדאו את תפקיד הסולו בקונצ'רטו הברנדנבורגי השישי של באך (שיבוצע בהרכב של שבעה נגנים וללא מנצח), ויוביל את האנסמבל מהמקום שבו בד"כ יושב הכנר הראשי – בסרנדה של ברהמס וברקויאם של פורה.

יצירה נוספת שתבוצע היא ה"הפתעה" – יצירה חדשה שנכתבה לאחרונה , לזמרת סופרן עם תזמורת בהרכב יוצא הדופן הזה. את תפקיד הסולו תשיר אינאס מסאלחה.

577198_352211888167990_100001375465857_896271_340079707_n

אינאס מסאלחה ואני בערב ידידים של האנסמבל שהתקיים בשנה שעברה

ההכנות לפרוייקט למעשה החלו כבר לפני חודשים, כאשר התחלתי חזרות עם המקהלה על הרקויאם. גם הסולנים בקונצ'רטו הברנדנבורגי כבר נפגשו לחזרות, ומחר אני אפגש עם אינאס לחזרה על היצירות שהיא תשיר. החזרה האחרונה של המקהלה (לפני חזרות התזמורת) התקיימה אתמול והיתה מצויינת, ונראה שיהיה קונצרט יפה, חגיגי ומרגש. בינתיים אני נהנה מכל רגע של למידת היצירות הנפלאות האלה.

375154_502579689797875_1721659665_n