למה החלטתי להיות מנצח…

קונצרט הבוקר בערד בפני תלמידי התיכון בעיר (במסגרת סל תרבות), שסיים את הפרוייקט האינטנסיבי שלנו, היה אחד הקונצרטים החשובים והמספקים שביצענו. התלמידים התעניינו, שאלו שאלות יפות, הם הביעו סקרנות והקשיבו לנגינת היצירה "מזכרת מפירנצה" של צ'ייקובסקי במלואה ברצף (למעלה מחצי שעה). חוויות מהמפגש והקונצרט

IMG_9042

צילום: יוסי זמיר (באדיבות סל תרבות ארצי)

 

"מה זה התנועות האלה שאתה עושה?" זו היתה השאלה הראשונה של אחד התלמידים מהקהל עם סיום הנגינה בקונצרט. "אלו הן תנועות הניצוח המקובלות," עניתי מהבמה, "כאשר כל פעמה במוסיקה מסומנת על-ידי תנועה." ואז הדגמתי בפני הקהל באמצעות התזמורת את המשמעות של התנועות של המנצח – ביצענו ארבע תיבות מהפרק השני של היצירה של צ'ייקובסקי פעמיים, כאשר בכל פעם ניצחתי אחרת – בטמפו שונה ובדינמיקה שונה. ניתן היה לשמוע בבירור את ההבדל בנגינה של התזמורת בין שתי הפעמים, ובכך למעשה קיבל התלמיד תשובה ברורה לשאלתו. חלק השאלות והתשובות בקונצרט, היה החלק המסיים (ואחד המרתקים בקונצרט), והוא נעשה לאחר הנגינה של כל היצירה של צ'ייקובסקי במלואה. עבורנו, זה לא היה סתם קונצרט. לא רק ביצענו מוסיקה בפני קהל אלא גם חינכנו קהל צעיר, שעבור רובו זו היתה הפעם הראשונה שהוא נוכח בקונצרט. עוד לפני ביצוע היצירה, הדגמנו כמה מוטיבים ומנגינות מיתוך ארבעת פרקי היצירה, על מנת להכין את התלמידים לביצוע המלא. גם בחלק הזה היה קשב יפה והתעניינות של התלמידים.

IMG_9217

צילום: יוסי זמיר (באדיבות סל תרבות ארצי)

 

לאחר הביצוע של היצירה, כאמור, התלמידים החלו לשאול שאלות רבות ומעניינות. "למה הנגנים יושבים על הבמה בצורה ובסדר הזה של הכלים, והאם הכרחי שהם ישבו דווקא כך?" שאלה תלמידה צעירה. "ראשית," פתחתי את תשובתי, "כל הנגנים שמנגנים את אותו התפקיד ובאותה הקבוצה צריכים לשבת ביחד, על מנת לשמוע היטב אחד את השני ולנגן ביחד. מעבר לכך," המשכתי, "יש היגיון גם בסדר שהקבוצות יושבות על הבמה. כאן, למשל, הכלים יושבים לפי גובה הצלילים." ואז ביקשתי מהכנר הראשי שלנו לנגן את הצלילים הגבוהים בכינור, אח"כ מנגן הויולה להשמיע את צלילי הויולה במנעד האמצעי, המשכתי עם הדגמה בצ'לו ולסיום בצלילים הנמוכים של הקונטרבס. וכך ניתן היה לשמוע כיצד הכלים בתזמורת מסודרים לפי גובה הצליל – מהגבוה ביותר לנמוך ביותר. "למה אין כלי נשיפה בתזמורת?" שאל אחד התלמידים. "בתזמורת סימפונית," השבתי, "יש ארבע משפחות כלים – כלי קשת, כלי נשיפה מעץ, כלי נשיפה ממתכת וכלי הקשה. בתזמורת קאמרית, לעומת זאת, לא תמיד כל קבוצות הכלים משתתפות, תלוי ביצירה ובדרישות המלחין. בכל תזמורת, קבוצת כלי הקשת היא הקבוצה הגדולה ביותר, מכיוון שכל תפקיד בה מנוגן ע"י קבוצת נגנים (בניגוד לכלי הנשיפה, שם כל תפקיד מנוגן ע"י נגן אחד), וישנן לא מעט יצירות שנכתבו לתזמורת של כלי קשת בלבד, כמו היצירה שהבאנו לכם היום – מזכרת מפירנצה של צ'ייקובסקי."

IMG_9206

צילום: יוסי זמיר (באדיבות סל תרבות ארצי)

 

"למה החלטת להיות מנצח?" התקיל אותי אחד התלמידים. "ניצוח זה תחום שבשביל לעסוק בו צריך הרבה שנים של הכנה. צריך לדעת מוסיקה, צריך לדעת תוים, צריך שמיעה טובה, וצריך להכיר הרבה יצירות וסגנונות. אני עוסק במוסיקה מגיל מאוד צעיר, ובמשך הרבה שנים ניגנתי בכינור. בשלב מסויים החלטתי שאני רוצה להיות מוסיקאי מקצועי, בגלל האהבה שלי לתחום, ואחרי שלמדתי ניצוח הבנתי שהדרך הטובה ביותר לבטא את עצמי כמוסיקאי היא בניצוח ולא בנגינה. הקמתי את התזמורת הנפלאה הזאת, סולני תל-אביב, ומא אני מנצח." השאלות נמשכו, והתלמידים הסקרנים יכלו להישאר איתנו עוד זמן ממושך, אם לא הייתי נאלץ לסיים בשלב מסויים את המפגש המרתק והמרגש.

IMG_9014

צילום: יוסי זמיר (באדיבות סל תרבות ארצי)

 

חשוב מאוד לציין כמובן את מפגשי ההכנה שקדמו לקונצרט, לפני מספר שבועות, ובמהלכם עברנו כמה מנגני האנסמבל ואני בכל הכיתות שבפניהן הופענו, כיתה כיתה, והכנו אותם לקונצרט. למפגשים האלה היתה חשיבות גדולה, כי הם עוררו את הסקרנות ויצרו ציפייה אצל התלמידים לקראת הקונצרט.

הקונצרט בערד סיים פרוייקט מאוד אינטנסיבי וארוך, שבמהלכו ניגנו שבעה קונצרטים עם תכניות שונות ברחבי הארץ. בפוסט הבא אביא תגובות נבחרות מתוך התגובות הרבות שהגיעו (ועדיין מגיעות) אלינו בעקבות הקונצרטים.

 

יצאנו לדרך

חודש דצמבר התחיל ואיתו הפעילות הרבה והאינטנסיבית של האנסמבל. אמנם עד כה היו לנו רק נסיעה למפגשי הכנה עם תלמידי תיכון בערד, וחזרה אחת (מתוך שתיים) לקראת הקונצרט מיצירות סיבליוס שיתקיים מחר בערב בת"א, אבל ניתן כבר לחוש כמה אינטנסיבי החודש הזה עומד להיות.

ביום ד' האחרון בשעה 5 בבוקר אספה אותי מונית מביתי בחיפה לנסיעה ארוכה לבי"ס תיכון בערד. מטרת הנסיעה: להכין את תלמידי התיכון שבפניהם נופיע ב27.12 בהיכל התרבות בעיר, לקראת הקונצרט. מפגשים עם תלמידי תיכון הם תמיד אתגר שיש בצידו סיפוק גדול. עבור חלק מהם זהו מפגש ראשון עם מוסיקה קלאסית, עפ כלי נגינה קלאסיים, עם מוסיקאים מקצועיים. המסגרת האינטימית של מפגש עם 20-30 תלמידים בכיתה נותנת לבני הנוער אפשרות להכיר מקרוב ממש את "סודות" המוסיקה, מה היא מביעה ומספרת, באילו אמצעים משתמש המלחין (במקרה שלנו צ'ייקובסקי) כדי להעביר אותה, מהם כלי הנגינה שבתזמורת וכיצד מנגנים עליהם, מה תפקידו של המנצח, ושאלות רבות שבני נוער אלה מעולם לא נתקלו בהן.

חוץ ממני הגיעו לביה"ס בערד עוד כמה מנגני האנסמבל – זהר אלון, חן רוזן ואופיר שנר בכינורות וטליה ארדל בצ'לו. במשך שני בקרים (רביעי וחמישי) עברנו כיתה כיתה וכיסינו את כל 18 הכיתות (י' עד י"ב) שיגיעו לקונצרט שלנו. עבודה קשה ומתישה, אבל חשובה ומספקת מאוד. בסה"כ מרבית התלמידים היו קשובים ומתעניינים, וזכו במפגשים יוצאי דופן שעוררו את סקרנותם לקראת הקונצרט שיתקיים בסוף החודש. הפרוייקט מתקיים במסגרת הפעילות של סל תרבות. עבורנו זה היה מאוד מהנה ואנו מצפים בכליון עיניים להגיע אליהם בהרכב המלא ולהופיע בפניהם בסוף החודש.

image (2)

זהר מדגים על כינורו במפגש עם תלמידי תיכון בערד

ואתמול היתה לנו חזרה ראשונה לקראת קונצרט מיוחד שבו ננגן מחר בערב במכללת לוינסקי בתל-אביב מיצירות יאן סיבליוס, שהיום מציינים בדיוק 55 שנים למותו (שלשום היה יום העצמאות ה95 של פינלנד, עוד סיבה לקיום הקונצרט). האורח שלנו בקונצרט הוא הפסנתרן הפיני פולקה גראסבק, ובין היתר נבצע בקונצרט עיבוד של חמישיית הפסנתר של סיבליוס לפסנתר ותזמורת, וכן סויטה כפרית ורומנסה למיתרים. נסיים את הקונצרט בביצוע של יצירה מוכרת של מלחין סקנדינבי אחר – אדוורד גריג – סויטת הולברג.

מחר יהיה לנו יום עמוס – בבוקר חזרה ובערב קונצרט (בשעה 19:30 בסמינר לוינסקי בת"א), ובהמשך השבוע – תחרות הקלרניתנים הבינלאומית.