לזהות את הקשיים

קונצרט מאתגר למבצעים, מהנה לקהל

חמש יצירות חדשות, קשות ושונות זו מזו, בשלושה ימי חזרות בלבד – זה היה הקונצרט שלי בחג המוסיקה הישראלית במוזיאון תל אביב בתחילת השבוע. מגיע שאפו גדול לתזמורת נתניה הקאמרית הקיבוצית על ההשקעה והנכונות להכין את היצירות בצורה מיטבית. אני חושב שכשאין אף יצירה מוכרת לנגנים, והיצירות כל כך שונות זו מזו – נדרש בכל חזרה ריכוז הרבה יותר גבוה מאשר, למשל, בחזרה שלמה על סימפוניה של בטהובן. ונגני התזמורת אכן שמרו על הריכוז הנדרש לאורך ימי החזרות. גם עבורי זה היה מאתגר מאד. על כל היצירות ניצחתי בפעם הראשונה, ובכל היצירות הנגנים היו ממש תלויים במנצח, כך שאסור היה לי לטעות… בהכנת תכנית כזאת עם תזמורת, המשימה שלי היא לזהות מהר (ועד כמה שניתן מראש) את הקשיים בכל יצירה ובכל פראזה, ולהתמקד קודם כל בהם במהלך החזרות. בחלקים מסויימים הקשיים הם ריתמיים, ובהם עלי לגרום לנגנים להבין במהירות האפשרית היטב את הקצב כדי שינגנו ביחד, בחלקים אחרים הכניסות רבות ומבלבלות וצריך לתרגל אותן עם התזמורת כמה פעמים, בחלקים מסויימים ישנם פסז׳ים קשים עם צלילים רבים שצריך ללמוד, לפעמים ע"י נגינה איטית יותר, ובחלקים אחרים ישנם שינויי טמפי, האטות, האצות, פרמטות וכו׳, שצריך להסביר לנגנים. האתגר היה גדול במיוחד כי זמן החזרות היה מוגבל. בנוסף, באופן טבעי, גם למלחינים ולסולנים הרבים היו בקשות משלהם, וניסיתי להתחשב בהם מבלי לעכב או לפגוע בהכנה. ובנוסף, הקונצרט עצמו התקיים די הרבה זמן לאחר החזרה האחרונה (יומיים וחצי), כך שהאינפורמציה הרבה משלושת ימי החזרות היתה עלולה להישכח. בחזרה הקצרה שלפני הקונצרט, על הבמה במוזיאון תל אביב, ניסיתי לרכז ולמקד את התזמורת, בעיקר בקטעים שהיה לי נחוץ להזכיר מה קורה בהם או לתרגל אותם שוב.

בסופו של דבר, בקונצרט, ניתן היה להבין עד כמה התכנית המורכבת והמאתגרת הזו היתה טובה ומהנה לקהל. המפתח לכך לדעתי היה בשבירות, בשילובים, בגיוון, ובאורך היצירות. חמש היצירות לא היו ארוכות – 10 עד 15 דקות ליצירה. בכל יצירה היתה התרחשות שונה על הבמה. ביצירה חזיונות של פרטוש היו סולן בחליל (נעם בוכמן שניגן מצוין) ופסנתרן שניגן גם הוא תפקיד סולני (אולג יקרביץ׳). בשירי לורקה של אריה לבנון היה זמר סולן ששר את הטקסטים של לורקה מתורגמים לעברית (עופר כלף). ביצירה סוגיהארה של מאיר מינדל היו בקדמת הבמה שני סולנים בכלים מסורתיים יפניים, שלא רואים לעיתים קרובות על במות הקונצרטים – שאקוהצ׳י (חליל יפני) וכלי הקשה מסורתיים מהמזרח, כפי שניתן לראות בתמונה למעלה. ביצירה סויטה גלילית של משה זורמן, היה אקורדיון בתזמורת, עליו ניגן המלחין בעצמו. ובאקוסיסטמה של נעה הרן, למרות שלא היה סולן, קרו המון דברים בתזמורת בו זמנית, ואני משוכנע שהיה מרתק להאזין ליצירה (למרות שלבצע אותה נדרש המון ריכוז). כל אלה יצרו תכנית מרתקת עם מוסיקה מצויינת של חמישה מלחינים שונים מאד זה מזה.

האולם במוזיאון תל אביב היה מלא כמעט לגמרי, תוצאה של עבודה שיווקית מצויינת ותכנית אטרקטיבית. ומהתגובות ששמעתי וקיבלתי, הקהל מאד נהנה.

מגיעות הרבה תודות וברכות למארגני הפסטיבל הייחודי הזה, ובראשם למנהלו האמנותי עודד זהבי שבנה, הגה, תכנן והוציא לפועל את כל מה שקרה על הבמה בכל ימי הפסטיבל. בנוסף, למפיק הפסטיבל איתן פאר, לאנשי ההנהלה וההפקה בתזמורת נתניה הקאמרית הקיבוצית, לכל הסולנים והמלחינים ששיתוף הפעולה שלהם איתי היה נהדר (למרות שלא קל לעבוד איתי), ולנגני תזמורת נתניה הקאמרית הקיבוצית, שהתמסרו להכנת התכנית ועשו את המקסימום למרות הקשיים הרבים.

על התפר שבין הקלאסי למוסיקה הקלה

קרן הדר ואני, בפעם הקודמת שהופענו יחד (אוקטובר 2012), עם אלון ראובן

אחרי שסיימתי עם הפרוייקט המאתגר של חג המוסיקה הישראלית, התפניתי להתכונן לפתיחת העונה עם התזמורת שלי – סולני תל אביב. קונצרט פתיחת העונה שלנו, שיתקיים בתחילת נובמבר, נקרא "משייקספיר עד רייכל", ובו אנחנו מארחים את הזמרת הנפלאה קרן הדר. לפי שם הקונצרט ובחירת הסולנית שלו, ניתן להבין שמדובר בתכנית שמשלבת את עולם המוסיקה הקלאסית עם עולם המוסיקה הקלה. קרן הדר היא זמרת רב גונית ששולטת במקביל בכמה סגנונות, הן כזמרת אופרה קלאסית והן כזמרת של מוסיקה קלה, זמר עברי, מיוזיקלס וכד׳. היצירה שתהווה את הגשר בין העולמות בתכנית הזו היא יצירה חדשה שהאנסמבל הזמין מהמלחין בעז בן משה – "התפוח המתוק", שירי אהבה לטקסטים של שייקספיר, אוסקר ויילד, אמילי דיקנסון, קתרין פיליפס ואחרים. היצירה של בעז כתובה לזמרת, תזמורת כלי קשת (שבה, שלא כמקובל, לכל אחד מהקשתנים תפקיד עצמאי סולני, כלומר לא תהיה קבוצה שלמה של כנרים שתנגן אותו דבר אלא כל כנר ינגן תפקיד אחר), והכלי שמבשר על כך שזו לא יצירה לגמרי "קלאסית" – גיטרה חשמלית. בגיטרה החשמלית ינגן המלחין, בעז בן משה, בעצמו. היצירה מרתקת בעיני, ואני נהנה ללמוד ולהכין אותה. היא תבוצע כולה בעברית. זה יהיה ביצוע בכורה עולמי ליצירה זו. בנוסף, תשיר קרן הדר שניים משיריו המפורסמים של גרשוין – it ain't necessarily soo, ו- summertime, שבו נשלב גם את העיבוד של ג׳ון סיימון. בשני השירים האלה ילוו את קרן הדר נגני כלי הקשת של האנסמבל ביחד עם גיטרה חשמלית, בה ינגן בעז בן משה. את העיבודים כתב עבורנו תום בר. ובנוסף, יהיו בתכנית שני שירים נפלאים של סשה ארגוב – "שמרי נפשך" (שיר משמר) ו"זה לא בשבילי". נסיים את הערב המיוחד הזה עם שני שירים של עידן רייכל בעיבודים של רפי קדישזון – ממעמקים ומחכה.

בקונצרטים בחיפה ובתל אביב, שהם ע"ש אסתר ואליעזר בלשה, יופיע איתנו בחלק הראשון כמיטב המסורת פסנתרן ישראלי, והפעם יהיה זה תום בורו שזכה לאחרונה במקום השני בתחרות פסנתרנים בינלאומית, ולפני כן הופיע איתנו כסולן בפסטיבל בדרום קוריאה. הוא ינגן איתנו את הקונצ׳רטו לפסנתר בלה מז׳ור ק.414 של מוצרט. נפתח את התכנית בשיר ערש לתזמורת כלי קשת של גרשוין. הקונצרטים יתקיימו בחיפה ובתל אביב, ובהמשך גם בעכו ובגוש עציון. כרטיסים לקונצרט בתל אביב (בקונסרבטוריון הישראלי שטריקר) ב10.11.19 בקישור הזה.

בפעם הקודמת שקרן ואני שיתפנו פעולה, ביצענו יחד, בין היתר, את יצירתו של יחזקאל בראון "אור גדול", עם אנסמבל סולני תל אביב והקרנן אלון ראובן. הנה הביצוע ההוא.

שובו של קנון – קונצרט לילדים

קנון ואני, כשרק הכרנו…

מיד לאחר סוכות האנסמבל יפתח את העונה עם קונצרט מרגש ונוסטלגי, הקונצרט לילדים "מה זה התנועות האלה". אל האנסמבל יחזור קנון – הבובה האהובה אותה מפעיל הבובנאי דותן אלעד, וביחד נציג לילדים את כלי התזמורת, ננסה להבין את ההבדל בין מנגינה לליווי, ונראה מה בכלל עושה המנצח כשהוא מנפנף בידיו. מרגש מאד לחזור אל קונצרט ואל תכנית לילדים שפעם היינו מופיעים איתה באופן קבוע. את הסדרה שלנו לילדים "בובה של קונצרט" יזמה, כתבה והפיקה המלחינה דקלה בניאל (שלאחרונה זכתה בפרס ראש הממשלה לקומפוזיטורים). הופענו עם הסדרה הזו בתל אביב, במודיעין ובאולמות נוספים בארץ. לצערי, כבר מספר שנים הסדרה הזו לא קיימת, אבל לאחרונה קיבלנו הזמנה להופיע עם הקונצרט הזה, הזמנה שאולי תביא בעקבותיה הזמנות נוספות. הקונצרט יתקיים ב29.10 ברחובות, באולם הקטן של היכל התרבות בעיר. מצפה מאד למפגש המחודש עם קנון, עם דותן, עם דקלה, ועם קהל של ילדים חדשים.

קנון, הבובנאי דותן אלעד ואני, בחזרות

זכרונות מקוריאה

כזכור, לפני כחודש חזרנו מסיור קונצרטים בעיר בוסאן בקוריאה, שבו הופענו בארבעה קונצרטים במסגרת פסטיבל בינלאומי. בימים האחרונים קיבלתי את קטעי הוידאו מהקונצרטים, שצולמו והוקלטו באופן מקצועי ע"י צוות קוריאני, הנה כמה קטעים נבחרים מהסימפוניה מס׳ 7 של בטהובן, להנאתכם.

פרק שני

פרק רביעי

 

מאחל לקוראי הבלוג חג סוכות שמח!

 

שלכם,

ברק

 

חוויה שכמוה לא היתה לי בעבר

חזרה אחת קצרה על יצירה שאף פעם לא ביצענו; מוסיקה נפלאה; אקוסטיקה נהדרת, במיוחד למקהלה; קונצרט שנבנה בקרשנדו ממקהלה א-קפלה, דרך מקהלה עם תזמורת ועד למקהלה עם תזמורת וסולנים. חוויות מהקונצרט אתמול בירושלים במסגרת פסטיבל פנטזיה קולית.

זאת היתה הפעם הראשונה שהגעתי לחזרה לפני קונצרט על יצירה חדשה שהנגנים מעולם לא ניגנו ואני אף פעם לא ניצחתי עליה לפני כן. בהחלט חוויה מעניינת ומאתגרת. את יצירתו של עודד זהבי "אשרי הזורעים ולא יקצורו" בגרסא למקהלה ותזמורת בלבד, ללא פסנתרים, ביצענו אתמול בפעם הראשונה, מבלי שהיו לנו חזרות עליה (פרט לאותה חזרה קצרה לפני הקונצרט). אמנם ישנם ביצירה כמה קטעים שזהים לגרסא הראשונה, זו שביצענו לפני שלושה שבועות עם פסנתרים. אבל בגלל היעדרם של הפסנתרים בגרסא הזו, התפקיד התזמורתי הוא גדול ומשמעותי יותר, וגם לא קל מבחינה טכנית. כהכנה לאתגר הגדול ביקשתי מכל הנגנים להגיע מוכנים באופן מקסימלי עם התפקידים. בנוסף, אני עצמי למדתי היטב את הפרטיטורה, ועברתי עם המלחין עודד זהבי על כל תיבה, לבדוק שאין טעויות ולעשות תיקונים ושינויים במידת הצורך. כתבתי בתפקידים את כל הקשתות לכולם, על מנת שלא לבזבז על זה זמן שאין לנו, והגעתי דרוך וממוקד לחזרה. בשעה 18:00 התיישבו נגני האנסמבל על הבמה באולם ימק"א בירושלים לנגינה ראשונה של היצירה בגרסתה החדשה. תחילה עבדתי רק עם האנסמבל, כאשר באותו הזמן המקהלה עבדה עם המדריכה הקולית קטיה מזו בחדר ההלבשה שמתחת לבמה. עברתי על הדברים במהירות, חזרנו על מקומות שהיו זקוקים לכך, וניסיתי לחדד גם את ענייני הבלאנס והכוונות המוסיקליות, על מנת שלא להגיע למצב של ביצוע שהוא רק "הישרדות" (כלומר ביצוע שמטרתו רק להצליח לנגן את הצלילים הנכונים), אלא שהמסר והאופי המוסיקלי יצאו בצורה הטובה ביותר בביצוע. אחרי כ30 דק' של חזרה עם האנסמבל לבד קראתי למקהלה להצטרף אלינו, וביצענו את היצירה ביחד. מכיוון שתפקיד המקהלה בגרסא זו זהה לגמרי לתפקידה בגרסא הראשונה, המקהלה יכלה לשיר בביטחון ובחופשיות, ויכולתי להתרשם גם מהאקוסטיקה המצויינת של אולם ימק"א, במיוחד למקהלה. זה היה הבדל משמעותי בצליל של המקהלה לעומת האולמות שבהם הופענו לפני כן (רפפורט בחיפה ושטריקר בת"א), והרגשנו שזה צריך להיות האולם הקבוע של המקהלה! פשוט תענוג. הכל מצלצל. לאחר שסיימנו את החזרה על יצירתו של עודד זהבי, חזרנו קצת על המיסה של שוברט, ובזמן הקצר שנשאר לפני הקונצרט עברתי עם המקהלה על קטעי הא-קפלה של בן חיים ומנדלסון, שאיתם פתחנו את הקונצרט. גם כאן זו היתה חזרה חשובה מאוד, למרות הזמן הקצר, מכיוון שגם ביצירות אלה זמן ההכנה של המקהלה היה גבולי והיינו זקוקים לכל דקה. וכך, אחרי חזרה של שעה ו45 דק' שנמשכה ממש כמעט עד לתחילת הקונצרט, עליתי לבמה לקונצרט מאתגר במיוחד, חוויה שכמוה לא היתה לי בעבר.

החלק הראשון של הקונצרט היה כאמור א-קפלה. המקהלה חשופה לגמרי, ללא תזמורת מלווה, ללא פסנתר, ללא סולנים. רק המקהלה ואני. מכיוון שלקהל לא היו הטקסטים בתכניה וגם לא שמות הפרקים והשירים, הצגתי את הקטעים מהבמה (אתמול בקונצרט הבנתי כמה משמעותי המסך שעליו אנחנו מקרינים בקונצרטים שלנו למנויים את שמות היצירות, שמות הפרקים, הטקסטים והתרגומים, וכמה הוא מסייע לקהל לעקוב ולהבין מה הוא שומע, במיוחד כשהטקסטים הם בשפות זרות כמו גרמנית ולדינו). נהניתי מאוד לנצח על המקהלה, ובסך הכל גם בשירים של בן חיים וגם בשירים של מנדלסון היו רגעים מוסיקליים מאד יפים. הרגשתי שהמקהלה הולכת איתי ויכולתי לעשות מוסיקה כרצוני, גם דברים ספונטניים שלא תוכננו בחזרות. גם האקוסטיקה המצויינת והמוסיקה הנפלאה של מנדלסון ושל בן חיים סייעו לחוויה הכוללת של חלקו הראשון של הקונצרט.

1425752_10201879696186858_1717893416_n

המקהלה א-קפלה . צילמה רוני שיר

 

תכנית הקונצרט נבנתה בקרשנדו, ובחלקו השני הצטרפו אל המקהלה נגני האנסמבל ליצירתו של עודד זהבי ואח"כ גם ארבעת הזמרים הסולנים – שרה אבן חיים, מירב אלדן, יובל גולן ונועם מור – למיסה של שוברט.

לפני ביצוע היצירה של עודד זהבי הקראתי לקהל את הטקסט של אברהם בן יצחק שאותו הלחין עודד. הביצוע היה יפה מאד, והייתי גאה באנסמבל ובעצמי על כך שעמדנו באתגר הגדול של הכנת היצירה בזמן קצר כל כך. אני חושב שהגרסא הזאת מצויינת. היא מאוד אספרסיבית. העובדה שהמיתרים לבדם משתתפים ביצירה עם המקהלה, ללא התפקיד היותר נקשני ריתמי של הפסנתרים, לוקחת את היצירה לכיוון מאד שירתי, לפעמים "בכייני", קצת מהורהר (הוראות המלחין בהתחלה היא thoughtful), ועם סיום מרגש.

1012486_10201879712547267_1908049558_n

ביצוע יצירתו של עודד זהבי. צילמה רוני שיר

לסיום הקונצרט הצטרפו, כאמור, אל האנסמבל והמקהלה ארבעת הסולנים שלנו. המיסה של שוברט בוצעה בחופשיות שאופיינית ליצירה שכולם מכירים היטב. בניגוד לקשתנים ביצירתו של עודד זהבי ולמקהלה בחלקו הראשון של הקונצרט, במיסה של שוברט כל המשתתפים היו משוחררים לגמרי, הכירו את היצירה היטב, ויכלו ליהנות גם מהמוסיקה וגם מהצליל הנהדר בסיוע האקוסטיקה הנפלאה של אולם ימק"א. ארבעת הסולנים היו מעולים, וגם אצלם ניכר שהיו משוחררים מאוד. הם צלצלו נפלא. היה לי כיף גדול.

1385768_10201879695506841_9520094_n

המקהלה, האנסמבל והסולניפ במיסה של שוברט. צילמה רוני שיר

כך למעשה הגיע לסיומו פרוייקט פתיחת העונה שלנו, שהחל לפני קרוב לחודש, ומחרתיים כבר מתחיל הפרוייקט השני בסדרת הקונצרטים שלנו למנויים, בניצוחו של פיליפ פיקט הבריטי שאמור לנחות מחר בלילה. על החזרות לפרוייקט הזה אדווח בפוסט הבא.

 

 

 

 

 

פותחים את פסטיבל פנטזיה קולית

מחר בשעה 20:00 באולם ימק"א בירושלים נפתח את הפסטיבל הווקאלי "פנטזיה קולית" בירושלים, בקונצרט של האנסמבל ושל מקהלת זמרי קולגיום.

מחר בערב ייפגשו נגני האנסמבל שלא התראו כמעט שלושה שבועות, לחזרה של שעה וחצי ואחריה קונצרט ביחד עם מקהלת זמרי קולגיום. היצירות שנבצע במשותף הן "אשרי הזורעים ולא יקצורו" למקהלה ותזמורת מאת עודד זהבי (זוהי גרסה שונה מזו שביצענו לפני שלושה שבועות – ללא פסנתרים), ומיסה מס' 4 של שוברט עם אותם הסולנים שהופיעו איתנו בקונצרטים למנויים – שרה אבן חיים, מירב אלדן, יובל גולן ונועם מור.

בחלק הראשון של הקונצרט המקהלה תבצע חומר נפלא למקהלה א-קפלה – שישה שירי לדינו של בן חיים, ומבחר שירים של מנדלסון למקהלה א-קפלה.

הנה ביצוע הפרק השני מהמיסה של שוברט, פרק הגלוריה, מהקונצרט שהיה בשטריקר ב13.10

וזהו אחד מהפרסומים הרבים בעיתונות הארצית והמקומית אודות הפסטיבל

39246094_2976_181013070154_9

הפרסום של הקונצרט באתר הפסטיבל

צפוי לנו אתגר גדול מאוד מחר – להצליח בחזרה של שעה וחצי להתגבש מחדש ולהיזכר ברפרטואר שביצענו לפני לא מעט זמן, ללמוד כמה חלקים חדשים לגמרי ביצירתו של עודד זהבי, לעבוד קצת וללטש את החלקים הדורשים ליטוש גם בחומר התזמורתי וגם בחומר המקהלתי, ולהגיע רעננים ומוכנים לקונצרט למרות החזרה האינטנסיבית שצפויה לנו לפניו. יהיה מעניין.

כמה מילים לסיכום הקונצרטים

קצת מהתחושות, התגובות והתמונות (שצילם אלון הראל) מהקונצרטים לפתיחת העונה

הפרוייקט הגרנדיוזי לפתיחת העונה כמעט הגיע לסיומו. נותר עוד קונצרט אחד בירושלים ב31.10, אך הוא יהיה ללא הפסנתרנים, אלא רק מקהלה ותזמורת. הקונצרט בשטריקר היה, כצפוי, מול אולם מלא עד אפס מקום (כולל קהל שישב על המדרגות), והוא גם הוקלט וצולם בוידאו ב5 מצלמות (לראשונה בקונצרט שלנו), כולל מצלמה אחת מתוך הבמה שהתמקדה בי.

soloists-131013-1

ארבעת הפסנתרים שעליהם ניגנו תומר לב וחבריו לקבוצת "מולטיפיאנו" היו כולם מאד טובים ואיכותיים (בניגוד לקונצרט בחיפה שם היו שני פסנתרים מצויינים ושניים פחות טובים), והקבוצה נשמעה מצויין בקונצ'רטי של באך ומוצרט.

soloists-131013-3

לאחר ההפסקה ביצענו את היצירה של עודד זהבי "אשרי הזורעים ולא יקצורו", עם המקהלה וחברי מולטיפיאנו. הביצוע היה לדעתי טוב יותר מאשר במוצ"ש בחיפה. המקהלה נשמעה מצוין, האנסמבל והפסנתרנים בביצוע מאד מדוייק ואספרסיבי, והמוסיקה הנהדרת של עודד יצאה במיטבה. התגובות של הקהל היו נלהבות מאד. לסיום הקונצרט עליתי ביחד עם ארבעת הזמרים הסולנים לביצוע המיסה מס' 4 של שוברט, ונהניתי מאד. המוסיקה נהדרת, המקהלה היתה במיטבה, הסולנים שרו יפה והאנסמבל, שיש לו תפקיד לא פשוט בכלל (במיוחד לכינורות), נשמע מצוין. כיף לנצח על מוסיקה כזאת נפלאה.

soloists-131013-2

אותי אישית דווקא הקונצרט בחיפה, שלשום, יותר ריגש. אולי בגלל האולם המלא לגמרי בחיפה, ועם הקהל הנלהב כפי שהיה במוצ"ש. אולי בגלל שזה היה הקונצרט הראשון והיתה בו התרגשות ראשונית.

דבר אחד שלא היה בקונצרט (בהחלטה של הרגע האחרון) הוא קטע ההפתעה, הקטע שלא פורסם מראש. החלטתי ממש ביום הקונצרט, שהתכנית של הקונצרט כפי שהיא מספיק עמוסה, ושלא כדאי להוסיף עליה את ההפתעה. אבל דווקא בשל היעדרה של ההפתעה שמעתי לאחר הקונצרט בחיפה קולות של אכזבה, בעיקר מהקהל הצעיר, שחיכה לחלק הזה בקונצרט, והרגיש שהקונצרט היה קצר מדי. לאור זאת החלטתי, שבקונצרט בירושלים ב31.10, נבצע את ההפתעה כפי שתכננתי.

פרט להערה הזו, התגובות שקיבלתי ואני עדיין ממשיך לקבל, מצויינות. הנה כמה מהן:

"הקונצרט היה מקסים. בראבו בראבי!"

"היינו אתמול בקונצרט ונהנינו מכל רגע. קונצרט מיוחד מאוד – 4 פסנתרים, אפילו המראה משורה 2 באמצע כבר היה מרגש. והעיקר, הביצוע היה נפלא. תודה על חוויה מוסיקלית מרוממת"

"יופי של פתיחת עונה. יופי של תכנית. יופי של ביצוע"

הפרוייקט הבא למנויים יהיה ממש בקרוב, בעוד מספר שבועות, ובמרכזו הסטבט מאטר של פרגולזי. על כך ארחיב בפוסטים הבאים.

 

עם ציפייה להערב

אולם מלא בחיפה; קהל נלהב; סולנים מעולים; ערב סוחף ומרשים; היה כיף גדול, מחכה לקונצרט הערב בשטריקר

553840_223414317825669_1537665940_n

בחזרה שלפני הקונצרט עוד לא ידעתי אם אנצח בישיבה או בעמידה. ישבתי על כסא עם משענת גב, כשכרית חימום צמודה לגבי, במטרה לחמם ולשחרר את הגב התפוס. כשהסתיימה חזרת הבלאנס היה לי ברור – אני עולה לנצח בעמידה. האדרנלין של קונצרט פתיחת העונה, האולם המלא, התכנית המיוחדת – כל אלה השכיחו את הכאבים. ולמרות שבחלק הראשון של הקונצרט עוד לא יכולתי ממש להשתחוות אלא רק להנהן לקהל, בהמשך הערב כבר הכל היה כרגיל – כאילו מעולם לא נתפס לי הגב. הערב היה מרשים בצורה יוצאת דופן. הסולנים הפסנתרנים ניגנו נפלא. הביצוע של הקונצ'רטו לשלושה פסנתרים של מוצרט היה מאד מוסיקלי, גם מצד הסולנים וגם מצד האנסמבל. המקהלה שרה מצוין את יצירתו היפה של עודד זהבי "אשרי הזורעים ולא יקצורו", וארבעת הסולנים במיסה של שוברט – שרה אבן חיים, מירב אלדן, יובל גולן ונועם מור – היו נהדרים. הקהל שמילא את אולם רפפורט הריע בתשואות נמרצות שוב ושוב, והוציא את כולנו מהערב הזה מאוד שמחים. הציפייה לקונצרט הערב בשטריקר גדולה.

ארבעה פסנתרנים מאחורי הגב התפוס שלי

ארבעה פסנתרים, שמונה סולנים, 20 נגני אנסמבל ו20 זמרי מקהלה. ועל כל אלה ניסיתי להשתלט עם גב תפוס, ומבלי יכולת אפילו להתכופף לקחת את בקבוק המים. על שני ימי החזרות האחרונים לקראת הקונצרטים שיחלו מחר.

1385025_10201739656885963_654812469_n

הפרוייקט הזה הוא בהחלט הפקה גדולה ומורכבת. אתמול והיום כל חלקי הפאזל התחברו יחדיו – מקהלת זמרי קולגיום, נגני האנסמבל, הזמרים הסולנים, הפסנתרנים הסולנים, המלחין עודד זהבי ויצירתו "אשרי הזורעים ולא יקצורו", המיסה של שוברט, והקונצ'רטי לשלושה וארבעה פסנתרים של מוצרט ובאך. ובנוסף, את כל אלה הייתי צריך לנהל במשך שבע וחצי שעות חזרה אתמול והיום עם גב תפוס. זה לא היה פשוט. אפילו את בקבוק המים שהיה מונח על הפודיום לא יכולתי להתכופף ולקחת בעצמי ונאלצתי להיעזר בנגנים לשם כך. להסתובב אל הפסנתרנים הסולנים שישבו מאחורי גבי בכלל היתה משימה בלתי אפשרית, ונאלצתי לדבר איתם כשאני מפנה אליהם את הגב… בנוסף, סיום החזרה אתמול בערב, בסביבות השעה 22:15, היה קשה לכולם, ונגני האנסמבל החלו אט אט להתפרק על הבמה ולאבד את הריכוז ואת השפיות.

ולמרות כל אלה ניתן לסכם ולומר – הקונצרטים שיחלו מחר עומדים להיות מרשימים ומוצלחים מאוד. הסולנים מצויינים, התכנית יפה, היצירה של עודד זהבי טובה ואפקטיבית, המקהלה והאנסמבל נשמעים מצוין, והאולמות צפויים להיות מלאים. המשימה העיקרית עבורי עד מחר בערב – לשחרר את הגב.

שיהיו לכולנו קונצרטים מוצלחים ומהנים.

הנה כתבה קצרה שפורסמה היום בידיעות אחרונות לקראת פתיחת עונת הקונצרטים שלנו. תהנו

39121183_2976_111013080114_1

 

עבודה בשלוש חזיתות

הסתיים יום מטורף שבו עבדתי על התכנית לקונצרטי הפתיחה של האנסמבל בשלוש חזיתות: ב10:00 בבוקר – חזרה עם האנסמבל ללא מקהלה, ללא הפסנתרנים הסולנים וללא הזמרים הסולנים. אחה"צ – חזרה עם ארבעת הפסנתרנים הסולנים חברי מולטיפיאנו – על שלוש היצירות שבהן הם משתתפים (קונצ'רטי לשלושה וארבעה פסנתרים של מוצרט ובאך ויצירתו של עודד זהבי "אשרי הזורעים"). ובערב – חזרה עם המקהלה והזמרים הסולנים על היצירות שבהן הם משתתפים ("אשרי הזורעים" של עודד זהבי, בנוכחות המלחין, ומיסה בדו מז'ור של שוברט). מחר הזמרים הסולנים מצטרפים לחזרת האנסמבל, ובימים חמישי ושישי כולם יחברו יחד לחזרות המסכמות שתתקיימנה בקונסרבטוריון שטריקר ותהיינה פתוחות לקהל. שני הקונצרטים לפתיחת העונה – במוצ"ש בחיפה ובראשון בשטריקר – מלאים לגמרי, ונותרו כרטיסים בודדים (אם בכלל) לשניהם. אמשיך לעדכן מהחזרות.

183072_10151581573429618_1390190640_n

סולני תל-אביב. פותחים את העונה במוצ"ש

 

 

 

 

 

למה היידן לא מושך קהל?

שידור חי היסטורי ברדיו; נגינה נהדרת של חן הלוי; תגובות משבחות; נוכחות של מלחינים ישראליים רבים בקהל; ופגישה מרגשת עם המורה לכינור שלי ושל כמה מנגני האנסמבל; והמסקנה הברורה מהקונצרט הזה – האנסמבל צריך לנגן יותר מהרפרטואר הטבעי שלו.

IMG-20130310-WA0000

האנסמבל אתמול בשטריקר. צילמה רוני ארז

"שוב קונצרט של 'אנסמבל סולני תל אביב' שמתייצב כאחד הנבחרים של העונה כולה". במילים אלה פתח חגי חיטרון את הביקורת שלו על הקונצרט של האנסמבל, שהתפרסמה היום בעיתון הארץ. חבל רק שזו ביקורת על הקונצרט מכפר-שמריהו שהיה לפני ארבעה ימים, ואם היא היתה מתפרסמת למחרת היא גם היתה יכולה להביא אולי קהל לקונצרט אתמול. מצער אותי מאוד שכשהאנסמבל מנגן את מה שהוא הכי טוב בו – סימפוניה של היידן, יצירה מאתגרת מהמאה ה-20 (ברג סויטה לירית), יצירה ישראלית מצויינת וקונצ'רטו של מוצרט – האולם לא מלא עד אפס מקום וניתן למצוא פה ושם מקומות פנויים. הקהל כנראה אוהב יצירות גרנדיוזיות יותר מסימפוניה של היידן – מיסה עם מקהלה וסולנים, סימפוניות מהמאה ה19 שנכתבו לתזמורת סימפונית גדולה (ברהמס, צ'ייקובסקי, מאהלר, ברוקנר), סולן בינלאומי מחו"ל עם תזמורת גדולה. אנסמבל סולני תל-אביב הוקם על-מנת ליצור משהו שונה. גודלו ואופיו מכתיבים רפרטואר אינטימי יותר, מקורי, קאמרי. אם  בקונצרט סימפוני היצירה המרכזית היא סימפוניה מוכרת של ברהמס, בקונצרט של האנסמבל היצירה המרכזית היא סימפוניה לא מוכרת של היידן. ואצל היידן, כידוע, כל הסימפוניות נפלאות, ולא רק החמש המוכרות, אלא גם ה99 הלא מוכרות…

בכל מקרה, התכנית של אתמול היתה ממש תפורה על האנסמבל, והקהל שהגיע וזה שהאזין ברדיו זכה לחוויה נהדרת. הרבה מלחינים היו בקהל, כנראה בזכות יצירתו של נמי ליף. הביצוע של היצירה של נמי היה אתמול מלא השראה מצד הסולן יוני גוטליבוביץ' שניגן נפלא והוביל את האנסמבל לביצוע מלא הבעה. אני נהניתי במיוחד מהסימפוניה של היידן. האנסמבל נשמע בה מאוד נלהב ורענן. הנשפנים היו איכותיים ביותר, וקטעי הסולו בכלי הקשת – קורדליה, הדס ויוני – נוגנו  נפלא. חן הלוי, נפלא כתמיד, הוציא מהאנסמבל הרבה חינניות וריקודיות בנגינת הקונצ'רטו של מוצרט.

גם השידור החי ברדיו – לראשונה בקונצרט מנויים של האנסמבל – הוסיף להתרגשות של הערב הזה. מלבד הביקורת המפרגנת של חיטרון, קיבלנו הרבה תגובות מפרגנות, הנה כמה מהן:

"הקונצרט אתמול היה פנטסטי!!! נהניתי מכל רגע, מהמוזיקה, ממיזוגי התקופות השונות וההגיון המוסיקלי שיצר המכלול הזה"

"גם אתמול הצלחתם להעניק לנו, הקהל חוויה עשירה ומעניינת. המעברים המהירים בין קלאסי לעכשווי שדווקא לדעתי מדגישים את המשותף ולא את המרחק בין התקופות, ואת הכל אתם מבצעים באהבה ובהתלהבות. תמיד קשובים מאד לסולן/מנצח, כולם כגוף אחד למרות הקושי העצום לפעמים הכרוך בביצוע. חן הלוי היה מרענן, קליל מדויק ומעודן מאד. הוא ממש מאסטר וההדרן שלו היה נפלא, לא פחות מן ההפתעה של הקונצרט. אהבתי מאד את הריקוד היווני, מחמם את הלב כמו המחולות של בארטוק. היה לי הכבוד להאזין בזמנו למדריגל הבודד של ינעם ליף בבכורה בפסטיבל סדנה ישראלית, ולשמוע עכשיו את היצירה במלואה. סתווית ומלאת הבעה:). שוב תודה על העונג וחווית הלמידה המתלווה אליו.ברכת הצלחה לכולכם."

המלחין עודד זהבי כתב היום בעמוד הפייסבוק שלו את הדברים הבאים (גילוי נאות – עודד הוא חבר בועד המנהל של האנסמבל) :

"אתמול בערב נהניתי מקונצרט!!!!! אני יודע שזה נשמע רדיקלי, אבל ממש נהניתי, ממש. סולני תל אביב בתכנית נכונה מאד. סויטה לירית של ברג מבוצעת ברגישות ובהבנה, קונצ'רטו לקלרניט של מוצארט עם חן הלוי כסולן וכמוביל אנסמבל, יצירה נפלאה לצ'לו ומיתרים של ינעם ליף וסימפוניה של היידן. המון מוסיקה, קצת יותר מדי דיבורים/סרטי וידאו/הפתעות/ברג מאוהב/החבר של מוצארט מהמר, אבל מעבר לכל ביצועים נהדרים. ברק טל שאחראי לנצוח ולבניית התכנית איפשר לנגנים להתבטא (דיאלוג הסקרודטורה בפרק השלישי של היידן היה מהמם), הרכב מלא מוטיבציה, יוני גוטליבוביץ' מככב ביצירה של ליף ואז חוזר למקומו בסקציה, בלי אגו, עם הרבה קשב. חבל שהסדרה הסתיימה. מזל שהקונצרט הוקלט לקול המוסיקה. ויישלח לאיגוד השידור האירופי. תענוג."

התרגשות גדולה בשבילי כשהמורה שלי לכינור (בשנים 1994-2000) אירנה סבטלובה מגיעה לקונצרטים שלי. זה לא קורה הרבה, היא בד"כ עמוסה ומלמדת עד שעות הערב המאוחרות, אבל כשזה קורה זה כבוד גדול בשבילי. אתמול היא הגיעה, וכמזכרת מהמאורע הצטלמה עם שלושה מתלמידיה לשעבר – הדס, מתן ואני.

2013-03-10 21.47.11

הדס, אירה, אני ומתן. צילמה: הילה אפשטיין

מאין הגיע הרעיון? מאחורי הקלעים של ההפתעה

לאחר הצלחתה של ה"הפתעה" – יצירתה של נעמה תמיר, שגם בקונצרט אתמול זכתה לתגובות נלהבות ולשבחי הביקורת (בתוך הפוסט) – אפשר לספר קצת סודות. מאין הגיע הרעיון, מה עבר עלינו בתהליך ההכנה, וכד'.

זמרי המקהלה שרים את הטקסט מהעיתון ביצירתה של נעמה תמיר "אקטואלי" בשבוע שעבר בשטריקר

על הרעיון של הפתעה מסויימת בכל קונצרט, בין אם זו יצירה או סולן שאינם כתובים בתכנית, חשבתי כבר לפני קרוב לשנה. ההפתעה שהבאנו בקונצרט הגאלה – הפסנתרן, הזמר והמלחין שלומי שבן – עבדה היטב, הקהל התלהב מאוד, וחשבתי לאמץ את הרעיון של אלמנט ההפתעה גם בקונצרטים למנויים.

אבל את הרעיון הספציפי של יצירה חדשה של מלחין ישראלי בנושא אקטואלי, העלה בפני פרופ' עודד זהבי, מבכירי המלחינים שלנו. הוא סיפר לי על דבר דומה שעשה בעבר, לא בארץ, אשר התקבל היטב ע"י הקהל, ושכדאי לנסות אותו כאן אצלנו. כמובן שהייתי צריך למצוא מלחין שיש לו ראש פתוח לרעיון ושמסוגל למצוא נושא וטקסטים ולכתוב מהר (זה היה פחות מחודשיים לפני הקונצרט הראשון). עודד עצמו היה זה שהמליץ לי על נעמה תמיר, שאותה אני מכיר מהתקופה שניצחתי על התזמורת הסימפונית הצעירה חיפה, לפני כ10 שנים (היא קיבלה את הכשרתה המוסיקלית בחיפה כנגנית פסנתר, צ'מבלו ועוגב), ולאחרונה הקשר שלנו היה בעיקר סביב המגזין בקול המוסיקה אותו היא ערכה והגישה.

נעמה נענתה בשמחה לאתגר, והיא זו שהחליטה להלחין כותרות עיתונים. הזמן היה מאוד קצר, ולמעשה רק ביום של חזרת המקהלה הראשונה (שהיתה אמורה להיות היחידה) על היצירה, קיבלתי את הפרטיטורה. אני חייב להודות ולהתוודות – במהלך החזרה הזו שקלתי אם לרדת לגמרי מהרעיון או להמשיך לעבוד על היצירה במלוא המרץ. כפי שקורה עם יצירות חדשות – יש תיקונים ושינויים שצריכים להיעשות "אונליין", זמרי המקהלה נדרשו ללמוד מהר מאוד גם את הטקסט וגם את הסולפז' הלא פשוט. החלטתי להמשיך לעבוד במלוא המרץ, אך בסיום חזרת המקהלה פניתי לזמרים ואמרתי – אנחנו צריכים עוד חזרה, זה לא מוכן!! לשמחתי הרבה, זמרי המקהלה הנפלאים נענו לבקשתי והגיעו לחזרה נוספת כעבור מספר ימים, כשבינתיים נעמה שלחה להם את התיקונים וכן פרטיטורה מעודכנת.

למרות שאני עצמי התלהבתי מהיצירה מהרגע הראשון שראיתי את הפרטיטורה, היו מסביבי לא מעט ספקות וחששות לגבי איך היא תתקבל. אבל הלכתי עם תחושותיי עד הסוף, השקעתי גם במהלך חזרות התזמורת את הזמן הדרוש להכנת היצירה, וכך עשתה גם הסולנית קרן הדר (שלמדה את היצירה גם היא בתוך ימים ספורים), ובסופו של דבר זה עבד. כבר בביצוע הראשון של היצירה בחיפה לפני כשבועיים התגובות היו נלהבות. הרבה אנשים מקרב קהל המנויים שלנו ש"מפחדים" ממוסיקה מודרנית ובד"כ לא מגיעים לקונצרטים שיש בהם יצירה מודרנית, אמרו לי שזה היה נהדר.

בביקורת אינטרנטית שהתפרסמה היום על הקונצרט שלנו אתמול בירושלים, מתמקד המבקר ביצירתה של נעמה תמיר ומשבח אותה. הנה הביקורת מתוך האתר "תרבות אנד דה סיטי":

אקטואלי – אנסמבל סולני תל אביב וזמרי קולגיום בפתיחת פסטיבל פנטסיה כורלית

"ממשל אובמה מסרב עד כה לקבוע מהו "הקו האדום" בתכנית הגרעין האיראנית, שאם טהרן תחצה אותו – הוא ישלח את כוחות ארה"ב למשימה. בעיני ירושלים, בלי הצבת "קו אדום" ברור, האיראנים ימשיכו לדהור לפצצה, וייצרו מציאות חדשה ובלתי אפשרית לישראל. אל תחכו לנס…"

לא, ממש לא התבלבלתי. באמצע הקונצרט, הוציאו זמרי קולגיום עיתונים, הרימו אותם גבוה, והתחילו לקרוא. הפתעה. מבלי לכלול את היצירה בתכנית הקונצרט, השמיעו אנסמבל סולני תל-אביב וזמרי קולגיום, בניצוחו של ברק טל, את היצירה "אקטואלי" מאת נעמה תמיר. נעמה, בוגרת תואר שני באקדמיה למוסיקה בירושלים, חיברה "שיר" המבוסס על טקסטים אקטואליים מהעיתונים היומיים והלחינה יצירה משעשעת וערבה לאוזן. היצירה עוסקת בנושאים חשובים כגון: עליית מחירי הקוטג', נפילת מדדי המניות, מודעות פרסום שונות, נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה אודות הישראלים שאינם גומרים את החודש ועוד. בסיום, מכריזים זמרי המקהלה: "בצער רב וביגון קודר, אנו מודיעים על פטירתו של… אבלה המשפחה" וממשיכים: "בסוף השבוע, יהיה חם מהרגיל". היצירה שחוברה בחודש האחרון, לאנסמבל כלי מיתר, שתי קרנות יער, סופרן ומקהלה, זכתה לביצוע מקסים… ולמחיאות כפיים סוערות. חגי גורן, מנהל הפסטיבל מבטיח שתהיינה הפתעות נוספות באירועי הפסטיבל.

זה היה רק דובדבן קטן על קצפת הקונצרט שפתח את הפסטיבל. התכנית כללה:
"כה גדול הסקרמנט" של מוצרט – יצירה לסופרן מקהלה ותזמורת
"אור גדול" של יחזקאל בראון – לסופרן, קרן יער ואנסמבל מיתרים
"הנותן לאל הטוב לבדו למשול" מאת פליקס מנדלסון – קנטטה לסופרן, מקהלה ותזמורת
סימפוניה למיתרים מס' 7 ברה מינור של פליקס מנדלסון
מיסה מס' 3 בסול מז'ור של יוסף היידן – יצירה למקהלה ותזמורת
"מריה הקדושה, אם אלוהים" של מוצרט – יצירה למקהלה ותזמורת

ברק טל, שקיבל על עצמו את הניהול המוסיקלי והניצוח על זמרי קולגיום, שילב בכישרון רב את אנסמבל כלי המיתר, זמרי המקהלה והסולנים (קרן הדר-סופרן, אלון ראובן-קרן יער). ניתן היה לחוש את שמחת החיים של כל המעורבים וגם לשמוע אותה.

יורם בר-סלע

בפוסט הבא – על הקונצרט של אתמול בירושלים מנקודת מבטי האישית, ועל ההשראה שקיבלתי מערב הכדורסל של הפועל רמת גן לפני שלושה ימים. שווה לחכות