לזהות את הקשיים

קונצרט מאתגר למבצעים, מהנה לקהל

חמש יצירות חדשות, קשות ושונות זו מזו, בשלושה ימי חזרות בלבד – זה היה הקונצרט שלי בחג המוסיקה הישראלית במוזיאון תל אביב בתחילת השבוע. מגיע שאפו גדול לתזמורת נתניה הקאמרית הקיבוצית על ההשקעה והנכונות להכין את היצירות בצורה מיטבית. אני חושב שכשאין אף יצירה מוכרת לנגנים, והיצירות כל כך שונות זו מזו – נדרש בכל חזרה ריכוז הרבה יותר גבוה מאשר, למשל, בחזרה שלמה על סימפוניה של בטהובן. ונגני התזמורת אכן שמרו על הריכוז הנדרש לאורך ימי החזרות. גם עבורי זה היה מאתגר מאד. על כל היצירות ניצחתי בפעם הראשונה, ובכל היצירות הנגנים היו ממש תלויים במנצח, כך שאסור היה לי לטעות… בהכנת תכנית כזאת עם תזמורת, המשימה שלי היא לזהות מהר (ועד כמה שניתן מראש) את הקשיים בכל יצירה ובכל פראזה, ולהתמקד קודם כל בהם במהלך החזרות. בחלקים מסויימים הקשיים הם ריתמיים, ובהם עלי לגרום לנגנים להבין במהירות האפשרית היטב את הקצב כדי שינגנו ביחד, בחלקים אחרים הכניסות רבות ומבלבלות וצריך לתרגל אותן עם התזמורת כמה פעמים, בחלקים מסויימים ישנם פסז׳ים קשים עם צלילים רבים שצריך ללמוד, לפעמים ע"י נגינה איטית יותר, ובחלקים אחרים ישנם שינויי טמפי, האטות, האצות, פרמטות וכו׳, שצריך להסביר לנגנים. האתגר היה גדול במיוחד כי זמן החזרות היה מוגבל. בנוסף, באופן טבעי, גם למלחינים ולסולנים הרבים היו בקשות משלהם, וניסיתי להתחשב בהם מבלי לעכב או לפגוע בהכנה. ובנוסף, הקונצרט עצמו התקיים די הרבה זמן לאחר החזרה האחרונה (יומיים וחצי), כך שהאינפורמציה הרבה משלושת ימי החזרות היתה עלולה להישכח. בחזרה הקצרה שלפני הקונצרט, על הבמה במוזיאון תל אביב, ניסיתי לרכז ולמקד את התזמורת, בעיקר בקטעים שהיה לי נחוץ להזכיר מה קורה בהם או לתרגל אותם שוב.

בסופו של דבר, בקונצרט, ניתן היה להבין עד כמה התכנית המורכבת והמאתגרת הזו היתה טובה ומהנה לקהל. המפתח לכך לדעתי היה בשבירות, בשילובים, בגיוון, ובאורך היצירות. חמש היצירות לא היו ארוכות – 10 עד 15 דקות ליצירה. בכל יצירה היתה התרחשות שונה על הבמה. ביצירה חזיונות של פרטוש היו סולן בחליל (נעם בוכמן שניגן מצוין) ופסנתרן שניגן גם הוא תפקיד סולני (אולג יקרביץ׳). בשירי לורקה של אריה לבנון היה זמר סולן ששר את הטקסטים של לורקה מתורגמים לעברית (עופר כלף). ביצירה סוגיהארה של מאיר מינדל היו בקדמת הבמה שני סולנים בכלים מסורתיים יפניים, שלא רואים לעיתים קרובות על במות הקונצרטים – שאקוהצ׳י (חליל יפני) וכלי הקשה מסורתיים מהמזרח, כפי שניתן לראות בתמונה למעלה. ביצירה סויטה גלילית של משה זורמן, היה אקורדיון בתזמורת, עליו ניגן המלחין בעצמו. ובאקוסיסטמה של נעה הרן, למרות שלא היה סולן, קרו המון דברים בתזמורת בו זמנית, ואני משוכנע שהיה מרתק להאזין ליצירה (למרות שלבצע אותה נדרש המון ריכוז). כל אלה יצרו תכנית מרתקת עם מוסיקה מצויינת של חמישה מלחינים שונים מאד זה מזה.

האולם במוזיאון תל אביב היה מלא כמעט לגמרי, תוצאה של עבודה שיווקית מצויינת ותכנית אטרקטיבית. ומהתגובות ששמעתי וקיבלתי, הקהל מאד נהנה.

מגיעות הרבה תודות וברכות למארגני הפסטיבל הייחודי הזה, ובראשם למנהלו האמנותי עודד זהבי שבנה, הגה, תכנן והוציא לפועל את כל מה שקרה על הבמה בכל ימי הפסטיבל. בנוסף, למפיק הפסטיבל איתן פאר, לאנשי ההנהלה וההפקה בתזמורת נתניה הקאמרית הקיבוצית, לכל הסולנים והמלחינים ששיתוף הפעולה שלהם איתי היה נהדר (למרות שלא קל לעבוד איתי), ולנגני תזמורת נתניה הקאמרית הקיבוצית, שהתמסרו להכנת התכנית ועשו את המקסימום למרות הקשיים הרבים.

על התפר שבין הקלאסי למוסיקה הקלה

קרן הדר ואני, בפעם הקודמת שהופענו יחד (אוקטובר 2012), עם אלון ראובן

אחרי שסיימתי עם הפרוייקט המאתגר של חג המוסיקה הישראלית, התפניתי להתכונן לפתיחת העונה עם התזמורת שלי – סולני תל אביב. קונצרט פתיחת העונה שלנו, שיתקיים בתחילת נובמבר, נקרא "משייקספיר עד רייכל", ובו אנחנו מארחים את הזמרת הנפלאה קרן הדר. לפי שם הקונצרט ובחירת הסולנית שלו, ניתן להבין שמדובר בתכנית שמשלבת את עולם המוסיקה הקלאסית עם עולם המוסיקה הקלה. קרן הדר היא זמרת רב גונית ששולטת במקביל בכמה סגנונות, הן כזמרת אופרה קלאסית והן כזמרת של מוסיקה קלה, זמר עברי, מיוזיקלס וכד׳. היצירה שתהווה את הגשר בין העולמות בתכנית הזו היא יצירה חדשה שהאנסמבל הזמין מהמלחין בעז בן משה – "התפוח המתוק", שירי אהבה לטקסטים של שייקספיר, אוסקר ויילד, אמילי דיקנסון, קתרין פיליפס ואחרים. היצירה של בעז כתובה לזמרת, תזמורת כלי קשת (שבה, שלא כמקובל, לכל אחד מהקשתנים תפקיד עצמאי סולני, כלומר לא תהיה קבוצה שלמה של כנרים שתנגן אותו דבר אלא כל כנר ינגן תפקיד אחר), והכלי שמבשר על כך שזו לא יצירה לגמרי "קלאסית" – גיטרה חשמלית. בגיטרה החשמלית ינגן המלחין, בעז בן משה, בעצמו. היצירה מרתקת בעיני, ואני נהנה ללמוד ולהכין אותה. היא תבוצע כולה בעברית. זה יהיה ביצוע בכורה עולמי ליצירה זו. בנוסף, תשיר קרן הדר שניים משיריו המפורסמים של גרשוין – it ain't necessarily soo, ו- summertime, שבו נשלב גם את העיבוד של ג׳ון סיימון. בשני השירים האלה ילוו את קרן הדר נגני כלי הקשת של האנסמבל ביחד עם גיטרה חשמלית, בה ינגן בעז בן משה. את העיבודים כתב עבורנו תום בר. ובנוסף, יהיו בתכנית שני שירים נפלאים של סשה ארגוב – "שמרי נפשך" (שיר משמר) ו"זה לא בשבילי". נסיים את הערב המיוחד הזה עם שני שירים של עידן רייכל בעיבודים של רפי קדישזון – ממעמקים ומחכה.

בקונצרטים בחיפה ובתל אביב, שהם ע"ש אסתר ואליעזר בלשה, יופיע איתנו בחלק הראשון כמיטב המסורת פסנתרן ישראלי, והפעם יהיה זה תום בורו שזכה לאחרונה במקום השני בתחרות פסנתרנים בינלאומית, ולפני כן הופיע איתנו כסולן בפסטיבל בדרום קוריאה. הוא ינגן איתנו את הקונצ׳רטו לפסנתר בלה מז׳ור ק.414 של מוצרט. נפתח את התכנית בשיר ערש לתזמורת כלי קשת של גרשוין. הקונצרטים יתקיימו בחיפה ובתל אביב, ובהמשך גם בעכו ובגוש עציון. כרטיסים לקונצרט בתל אביב (בקונסרבטוריון הישראלי שטריקר) ב10.11.19 בקישור הזה.

בפעם הקודמת שקרן ואני שיתפנו פעולה, ביצענו יחד, בין היתר, את יצירתו של יחזקאל בראון "אור גדול", עם אנסמבל סולני תל אביב והקרנן אלון ראובן. הנה הביצוע ההוא.

שובו של קנון – קונצרט לילדים

קנון ואני, כשרק הכרנו…

מיד לאחר סוכות האנסמבל יפתח את העונה עם קונצרט מרגש ונוסטלגי, הקונצרט לילדים "מה זה התנועות האלה". אל האנסמבל יחזור קנון – הבובה האהובה אותה מפעיל הבובנאי דותן אלעד, וביחד נציג לילדים את כלי התזמורת, ננסה להבין את ההבדל בין מנגינה לליווי, ונראה מה בכלל עושה המנצח כשהוא מנפנף בידיו. מרגש מאד לחזור אל קונצרט ואל תכנית לילדים שפעם היינו מופיעים איתה באופן קבוע. את הסדרה שלנו לילדים "בובה של קונצרט" יזמה, כתבה והפיקה המלחינה דקלה בניאל (שלאחרונה זכתה בפרס ראש הממשלה לקומפוזיטורים). הופענו עם הסדרה הזו בתל אביב, במודיעין ובאולמות נוספים בארץ. לצערי, כבר מספר שנים הסדרה הזו לא קיימת, אבל לאחרונה קיבלנו הזמנה להופיע עם הקונצרט הזה, הזמנה שאולי תביא בעקבותיה הזמנות נוספות. הקונצרט יתקיים ב29.10 ברחובות, באולם הקטן של היכל התרבות בעיר. מצפה מאד למפגש המחודש עם קנון, עם דותן, עם דקלה, ועם קהל של ילדים חדשים.

קנון, הבובנאי דותן אלעד ואני, בחזרות

זכרונות מקוריאה

כזכור, לפני כחודש חזרנו מסיור קונצרטים בעיר בוסאן בקוריאה, שבו הופענו בארבעה קונצרטים במסגרת פסטיבל בינלאומי. בימים האחרונים קיבלתי את קטעי הוידאו מהקונצרטים, שצולמו והוקלטו באופן מקצועי ע"י צוות קוריאני, הנה כמה קטעים נבחרים מהסימפוניה מס׳ 7 של בטהובן, להנאתכם.

פרק שני

פרק רביעי

 

מאחל לקוראי הבלוג חג סוכות שמח!

 

שלכם,

ברק

 

חוויה שכמוה לא היתה לי בעבר

חזרה אחת קצרה על יצירה שאף פעם לא ביצענו; מוסיקה נפלאה; אקוסטיקה נהדרת, במיוחד למקהלה; קונצרט שנבנה בקרשנדו ממקהלה א-קפלה, דרך מקהלה עם תזמורת ועד למקהלה עם תזמורת וסולנים. חוויות מהקונצרט אתמול בירושלים במסגרת פסטיבל פנטזיה קולית.

זאת היתה הפעם הראשונה שהגעתי לחזרה לפני קונצרט על יצירה חדשה שהנגנים מעולם לא ניגנו ואני אף פעם לא ניצחתי עליה לפני כן. בהחלט חוויה מעניינת ומאתגרת. את יצירתו של עודד זהבי "אשרי הזורעים ולא יקצורו" בגרסא למקהלה ותזמורת בלבד, ללא פסנתרים, ביצענו אתמול בפעם הראשונה, מבלי שהיו לנו חזרות עליה (פרט לאותה חזרה קצרה לפני הקונצרט). אמנם ישנם ביצירה כמה קטעים שזהים לגרסא הראשונה, זו שביצענו לפני שלושה שבועות עם פסנתרים. אבל בגלל היעדרם של הפסנתרים בגרסא הזו, התפקיד התזמורתי הוא גדול ומשמעותי יותר, וגם לא קל מבחינה טכנית. כהכנה לאתגר הגדול ביקשתי מכל הנגנים להגיע מוכנים באופן מקסימלי עם התפקידים. בנוסף, אני עצמי למדתי היטב את הפרטיטורה, ועברתי עם המלחין עודד זהבי על כל תיבה, לבדוק שאין טעויות ולעשות תיקונים ושינויים במידת הצורך. כתבתי בתפקידים את כל הקשתות לכולם, על מנת שלא לבזבז על זה זמן שאין לנו, והגעתי דרוך וממוקד לחזרה. בשעה 18:00 התיישבו נגני האנסמבל על הבמה באולם ימק"א בירושלים לנגינה ראשונה של היצירה בגרסתה החדשה. תחילה עבדתי רק עם האנסמבל, כאשר באותו הזמן המקהלה עבדה עם המדריכה הקולית קטיה מזו בחדר ההלבשה שמתחת לבמה. עברתי על הדברים במהירות, חזרנו על מקומות שהיו זקוקים לכך, וניסיתי לחדד גם את ענייני הבלאנס והכוונות המוסיקליות, על מנת שלא להגיע למצב של ביצוע שהוא רק "הישרדות" (כלומר ביצוע שמטרתו רק להצליח לנגן את הצלילים הנכונים), אלא שהמסר והאופי המוסיקלי יצאו בצורה הטובה ביותר בביצוע. אחרי כ30 דק' של חזרה עם האנסמבל לבד קראתי למקהלה להצטרף אלינו, וביצענו את היצירה ביחד. מכיוון שתפקיד המקהלה בגרסא זו זהה לגמרי לתפקידה בגרסא הראשונה, המקהלה יכלה לשיר בביטחון ובחופשיות, ויכולתי להתרשם גם מהאקוסטיקה המצויינת של אולם ימק"א, במיוחד למקהלה. זה היה הבדל משמעותי בצליל של המקהלה לעומת האולמות שבהם הופענו לפני כן (רפפורט בחיפה ושטריקר בת"א), והרגשנו שזה צריך להיות האולם הקבוע של המקהלה! פשוט תענוג. הכל מצלצל. לאחר שסיימנו את החזרה על יצירתו של עודד זהבי, חזרנו קצת על המיסה של שוברט, ובזמן הקצר שנשאר לפני הקונצרט עברתי עם המקהלה על קטעי הא-קפלה של בן חיים ומנדלסון, שאיתם פתחנו את הקונצרט. גם כאן זו היתה חזרה חשובה מאוד, למרות הזמן הקצר, מכיוון שגם ביצירות אלה זמן ההכנה של המקהלה היה גבולי והיינו זקוקים לכל דקה. וכך, אחרי חזרה של שעה ו45 דק' שנמשכה ממש כמעט עד לתחילת הקונצרט, עליתי לבמה לקונצרט מאתגר במיוחד, חוויה שכמוה לא היתה לי בעבר.

החלק הראשון של הקונצרט היה כאמור א-קפלה. המקהלה חשופה לגמרי, ללא תזמורת מלווה, ללא פסנתר, ללא סולנים. רק המקהלה ואני. מכיוון שלקהל לא היו הטקסטים בתכניה וגם לא שמות הפרקים והשירים, הצגתי את הקטעים מהבמה (אתמול בקונצרט הבנתי כמה משמעותי המסך שעליו אנחנו מקרינים בקונצרטים שלנו למנויים את שמות היצירות, שמות הפרקים, הטקסטים והתרגומים, וכמה הוא מסייע לקהל לעקוב ולהבין מה הוא שומע, במיוחד כשהטקסטים הם בשפות זרות כמו גרמנית ולדינו). נהניתי מאוד לנצח על המקהלה, ובסך הכל גם בשירים של בן חיים וגם בשירים של מנדלסון היו רגעים מוסיקליים מאד יפים. הרגשתי שהמקהלה הולכת איתי ויכולתי לעשות מוסיקה כרצוני, גם דברים ספונטניים שלא תוכננו בחזרות. גם האקוסטיקה המצויינת והמוסיקה הנפלאה של מנדלסון ושל בן חיים סייעו לחוויה הכוללת של חלקו הראשון של הקונצרט.

1425752_10201879696186858_1717893416_n

המקהלה א-קפלה . צילמה רוני שיר

 

תכנית הקונצרט נבנתה בקרשנדו, ובחלקו השני הצטרפו אל המקהלה נגני האנסמבל ליצירתו של עודד זהבי ואח"כ גם ארבעת הזמרים הסולנים – שרה אבן חיים, מירב אלדן, יובל גולן ונועם מור – למיסה של שוברט.

לפני ביצוע היצירה של עודד זהבי הקראתי לקהל את הטקסט של אברהם בן יצחק שאותו הלחין עודד. הביצוע היה יפה מאד, והייתי גאה באנסמבל ובעצמי על כך שעמדנו באתגר הגדול של הכנת היצירה בזמן קצר כל כך. אני חושב שהגרסא הזאת מצויינת. היא מאוד אספרסיבית. העובדה שהמיתרים לבדם משתתפים ביצירה עם המקהלה, ללא התפקיד היותר נקשני ריתמי של הפסנתרים, לוקחת את היצירה לכיוון מאד שירתי, לפעמים "בכייני", קצת מהורהר (הוראות המלחין בהתחלה היא thoughtful), ועם סיום מרגש.

1012486_10201879712547267_1908049558_n

ביצוע יצירתו של עודד זהבי. צילמה רוני שיר

לסיום הקונצרט הצטרפו, כאמור, אל האנסמבל והמקהלה ארבעת הסולנים שלנו. המיסה של שוברט בוצעה בחופשיות שאופיינית ליצירה שכולם מכירים היטב. בניגוד לקשתנים ביצירתו של עודד זהבי ולמקהלה בחלקו הראשון של הקונצרט, במיסה של שוברט כל המשתתפים היו משוחררים לגמרי, הכירו את היצירה היטב, ויכלו ליהנות גם מהמוסיקה וגם מהצליל הנהדר בסיוע האקוסטיקה הנפלאה של אולם ימק"א. ארבעת הסולנים היו מעולים, וגם אצלם ניכר שהיו משוחררים מאוד. הם צלצלו נפלא. היה לי כיף גדול.

1385768_10201879695506841_9520094_n

המקהלה, האנסמבל והסולניפ במיסה של שוברט. צילמה רוני שיר

כך למעשה הגיע לסיומו פרוייקט פתיחת העונה שלנו, שהחל לפני קרוב לחודש, ומחרתיים כבר מתחיל הפרוייקט השני בסדרת הקונצרטים שלנו למנויים, בניצוחו של פיליפ פיקט הבריטי שאמור לנחות מחר בלילה. על החזרות לפרוייקט הזה אדווח בפוסט הבא.

 

 

 

 

 

פותחים את פסטיבל פנטזיה קולית

מחר בשעה 20:00 באולם ימק"א בירושלים נפתח את הפסטיבל הווקאלי "פנטזיה קולית" בירושלים, בקונצרט של האנסמבל ושל מקהלת זמרי קולגיום.

מחר בערב ייפגשו נגני האנסמבל שלא התראו כמעט שלושה שבועות, לחזרה של שעה וחצי ואחריה קונצרט ביחד עם מקהלת זמרי קולגיום. היצירות שנבצע במשותף הן "אשרי הזורעים ולא יקצורו" למקהלה ותזמורת מאת עודד זהבי (זוהי גרסה שונה מזו שביצענו לפני שלושה שבועות – ללא פסנתרים), ומיסה מס' 4 של שוברט עם אותם הסולנים שהופיעו איתנו בקונצרטים למנויים – שרה אבן חיים, מירב אלדן, יובל גולן ונועם מור.

בחלק הראשון של הקונצרט המקהלה תבצע חומר נפלא למקהלה א-קפלה – שישה שירי לדינו של בן חיים, ומבחר שירים של מנדלסון למקהלה א-קפלה.

הנה ביצוע הפרק השני מהמיסה של שוברט, פרק הגלוריה, מהקונצרט שהיה בשטריקר ב13.10

וזהו אחד מהפרסומים הרבים בעיתונות הארצית והמקומית אודות הפסטיבל

39246094_2976_181013070154_9

הפרסום של הקונצרט באתר הפסטיבל

צפוי לנו אתגר גדול מאוד מחר – להצליח בחזרה של שעה וחצי להתגבש מחדש ולהיזכר ברפרטואר שביצענו לפני לא מעט זמן, ללמוד כמה חלקים חדשים לגמרי ביצירתו של עודד זהבי, לעבוד קצת וללטש את החלקים הדורשים ליטוש גם בחומר התזמורתי וגם בחומר המקהלתי, ולהגיע רעננים ומוכנים לקונצרט למרות החזרה האינטנסיבית שצפויה לנו לפניו. יהיה מעניין.

כמה מילים לסיכום הקונצרטים

קצת מהתחושות, התגובות והתמונות (שצילם אלון הראל) מהקונצרטים לפתיחת העונה

הפרוייקט הגרנדיוזי לפתיחת העונה כמעט הגיע לסיומו. נותר עוד קונצרט אחד בירושלים ב31.10, אך הוא יהיה ללא הפסנתרנים, אלא רק מקהלה ותזמורת. הקונצרט בשטריקר היה, כצפוי, מול אולם מלא עד אפס מקום (כולל קהל שישב על המדרגות), והוא גם הוקלט וצולם בוידאו ב5 מצלמות (לראשונה בקונצרט שלנו), כולל מצלמה אחת מתוך הבמה שהתמקדה בי.

soloists-131013-1

ארבעת הפסנתרים שעליהם ניגנו תומר לב וחבריו לקבוצת "מולטיפיאנו" היו כולם מאד טובים ואיכותיים (בניגוד לקונצרט בחיפה שם היו שני פסנתרים מצויינים ושניים פחות טובים), והקבוצה נשמעה מצויין בקונצ'רטי של באך ומוצרט.

soloists-131013-3

לאחר ההפסקה ביצענו את היצירה של עודד זהבי "אשרי הזורעים ולא יקצורו", עם המקהלה וחברי מולטיפיאנו. הביצוע היה לדעתי טוב יותר מאשר במוצ"ש בחיפה. המקהלה נשמעה מצוין, האנסמבל והפסנתרנים בביצוע מאד מדוייק ואספרסיבי, והמוסיקה הנהדרת של עודד יצאה במיטבה. התגובות של הקהל היו נלהבות מאד. לסיום הקונצרט עליתי ביחד עם ארבעת הזמרים הסולנים לביצוע המיסה מס' 4 של שוברט, ונהניתי מאד. המוסיקה נהדרת, המקהלה היתה במיטבה, הסולנים שרו יפה והאנסמבל, שיש לו תפקיד לא פשוט בכלל (במיוחד לכינורות), נשמע מצוין. כיף לנצח על מוסיקה כזאת נפלאה.

soloists-131013-2

אותי אישית דווקא הקונצרט בחיפה, שלשום, יותר ריגש. אולי בגלל האולם המלא לגמרי בחיפה, ועם הקהל הנלהב כפי שהיה במוצ"ש. אולי בגלל שזה היה הקונצרט הראשון והיתה בו התרגשות ראשונית.

דבר אחד שלא היה בקונצרט (בהחלטה של הרגע האחרון) הוא קטע ההפתעה, הקטע שלא פורסם מראש. החלטתי ממש ביום הקונצרט, שהתכנית של הקונצרט כפי שהיא מספיק עמוסה, ושלא כדאי להוסיף עליה את ההפתעה. אבל דווקא בשל היעדרה של ההפתעה שמעתי לאחר הקונצרט בחיפה קולות של אכזבה, בעיקר מהקהל הצעיר, שחיכה לחלק הזה בקונצרט, והרגיש שהקונצרט היה קצר מדי. לאור זאת החלטתי, שבקונצרט בירושלים ב31.10, נבצע את ההפתעה כפי שתכננתי.

פרט להערה הזו, התגובות שקיבלתי ואני עדיין ממשיך לקבל, מצויינות. הנה כמה מהן:

"הקונצרט היה מקסים. בראבו בראבי!"

"היינו אתמול בקונצרט ונהנינו מכל רגע. קונצרט מיוחד מאוד – 4 פסנתרים, אפילו המראה משורה 2 באמצע כבר היה מרגש. והעיקר, הביצוע היה נפלא. תודה על חוויה מוסיקלית מרוממת"

"יופי של פתיחת עונה. יופי של תכנית. יופי של ביצוע"

הפרוייקט הבא למנויים יהיה ממש בקרוב, בעוד מספר שבועות, ובמרכזו הסטבט מאטר של פרגולזי. על כך ארחיב בפוסטים הבאים.

 

עם ציפייה להערב

אולם מלא בחיפה; קהל נלהב; סולנים מעולים; ערב סוחף ומרשים; היה כיף גדול, מחכה לקונצרט הערב בשטריקר

553840_223414317825669_1537665940_n

בחזרה שלפני הקונצרט עוד לא ידעתי אם אנצח בישיבה או בעמידה. ישבתי על כסא עם משענת גב, כשכרית חימום צמודה לגבי, במטרה לחמם ולשחרר את הגב התפוס. כשהסתיימה חזרת הבלאנס היה לי ברור – אני עולה לנצח בעמידה. האדרנלין של קונצרט פתיחת העונה, האולם המלא, התכנית המיוחדת – כל אלה השכיחו את הכאבים. ולמרות שבחלק הראשון של הקונצרט עוד לא יכולתי ממש להשתחוות אלא רק להנהן לקהל, בהמשך הערב כבר הכל היה כרגיל – כאילו מעולם לא נתפס לי הגב. הערב היה מרשים בצורה יוצאת דופן. הסולנים הפסנתרנים ניגנו נפלא. הביצוע של הקונצ'רטו לשלושה פסנתרים של מוצרט היה מאד מוסיקלי, גם מצד הסולנים וגם מצד האנסמבל. המקהלה שרה מצוין את יצירתו היפה של עודד זהבי "אשרי הזורעים ולא יקצורו", וארבעת הסולנים במיסה של שוברט – שרה אבן חיים, מירב אלדן, יובל גולן ונועם מור – היו נהדרים. הקהל שמילא את אולם רפפורט הריע בתשואות נמרצות שוב ושוב, והוציא את כולנו מהערב הזה מאוד שמחים. הציפייה לקונצרט הערב בשטריקר גדולה.

ארבעה פסנתרנים מאחורי הגב התפוס שלי

ארבעה פסנתרים, שמונה סולנים, 20 נגני אנסמבל ו20 זמרי מקהלה. ועל כל אלה ניסיתי להשתלט עם גב תפוס, ומבלי יכולת אפילו להתכופף לקחת את בקבוק המים. על שני ימי החזרות האחרונים לקראת הקונצרטים שיחלו מחר.

1385025_10201739656885963_654812469_n

הפרוייקט הזה הוא בהחלט הפקה גדולה ומורכבת. אתמול והיום כל חלקי הפאזל התחברו יחדיו – מקהלת זמרי קולגיום, נגני האנסמבל, הזמרים הסולנים, הפסנתרנים הסולנים, המלחין עודד זהבי ויצירתו "אשרי הזורעים ולא יקצורו", המיסה של שוברט, והקונצ'רטי לשלושה וארבעה פסנתרים של מוצרט ובאך. ובנוסף, את כל אלה הייתי צריך לנהל במשך שבע וחצי שעות חזרה אתמול והיום עם גב תפוס. זה לא היה פשוט. אפילו את בקבוק המים שהיה מונח על הפודיום לא יכולתי להתכופף ולקחת בעצמי ונאלצתי להיעזר בנגנים לשם כך. להסתובב אל הפסנתרנים הסולנים שישבו מאחורי גבי בכלל היתה משימה בלתי אפשרית, ונאלצתי לדבר איתם כשאני מפנה אליהם את הגב… בנוסף, סיום החזרה אתמול בערב, בסביבות השעה 22:15, היה קשה לכולם, ונגני האנסמבל החלו אט אט להתפרק על הבמה ולאבד את הריכוז ואת השפיות.

ולמרות כל אלה ניתן לסכם ולומר – הקונצרטים שיחלו מחר עומדים להיות מרשימים ומוצלחים מאוד. הסולנים מצויינים, התכנית יפה, היצירה של עודד זהבי טובה ואפקטיבית, המקהלה והאנסמבל נשמעים מצוין, והאולמות צפויים להיות מלאים. המשימה העיקרית עבורי עד מחר בערב – לשחרר את הגב.

שיהיו לכולנו קונצרטים מוצלחים ומהנים.

הנה כתבה קצרה שפורסמה היום בידיעות אחרונות לקראת פתיחת עונת הקונצרטים שלנו. תהנו

39121183_2976_111013080114_1

 

עבודה בשלוש חזיתות

הסתיים יום מטורף שבו עבדתי על התכנית לקונצרטי הפתיחה של האנסמבל בשלוש חזיתות: ב10:00 בבוקר – חזרה עם האנסמבל ללא מקהלה, ללא הפסנתרנים הסולנים וללא הזמרים הסולנים. אחה"צ – חזרה עם ארבעת הפסנתרנים הסולנים חברי מולטיפיאנו – על שלוש היצירות שבהן הם משתתפים (קונצ'רטי לשלושה וארבעה פסנתרים של מוצרט ובאך ויצירתו של עודד זהבי "אשרי הזורעים"). ובערב – חזרה עם המקהלה והזמרים הסולנים על היצירות שבהן הם משתתפים ("אשרי הזורעים" של עודד זהבי, בנוכחות המלחין, ומיסה בדו מז'ור של שוברט). מחר הזמרים הסולנים מצטרפים לחזרת האנסמבל, ובימים חמישי ושישי כולם יחברו יחד לחזרות המסכמות שתתקיימנה בקונסרבטוריון שטריקר ותהיינה פתוחות לקהל. שני הקונצרטים לפתיחת העונה – במוצ"ש בחיפה ובראשון בשטריקר – מלאים לגמרי, ונותרו כרטיסים בודדים (אם בכלל) לשניהם. אמשיך לעדכן מהחזרות.

183072_10151581573429618_1390190640_n

סולני תל-אביב. פותחים את העונה במוצ"ש