מכת מוות לתרבות

ביטול בשיא ההתרגשות

לתכנן את כל החזרות, לשריין אולם, לסגור עם נגנים, לקבוע לוחות זמנים, לשכור עוגב, לסגור עם מקליט וצלם וידאו, לקיים חזרת הכנה עם המקהלה, לשלוח תוים לנגנים, להדפיס תפקידים ולעבור על הקשתות והסימונים, ללמוד היטב את הפרטיטורות, להתחיל לפרסם את הקונצרט בקידום ממומן, לעבור על הטקסטים של ההנחיה, לעקוב אחרי קצב ההרשמה לשידור, לשמוח שיש למעלה מ1300 נרשמים, להתרגש מהמוסיקה הנפלאה של ויולדי ושוברט, ואז, ממש בערב לפני החזרה התזמורתית הראשונה – לבטל הכל!!! זה מה שעברנו בשבועות האחרונים… איזו נפילת מתח, אכזבה ובעיקר תחושת ריקנות אחרי ההתרגשות הגדולה שגאתה עד לערב שלפני החזרה הראשונה. קונצרט ה"גלוריה" שלנו היה אמור להתקיים במוצ"ש האחרון 9.1.21, ולהיות משודר בשידור חי ביוטיוב ובאתר האנסמבל. לצערנו, נאלצנו לדחות אותו בגלל הידוק הסגר. עכשיו אנחנו ב"מנוחת סגר", אבל בקרוב נחזור לפעילות ונקיים אותו במועד חדש – מוצ"ש 6.2.21 בשעה 20.30. התכנית נפלאה, והיא כוללת שני "להיטים" למקהלה ותזמורת – המיסה בסול מז'ור של שוברט וה"גלוריה" של ויולדי. אליהם יתווספו שלושה שירים ישראליים מצויינים, שהפכו לקלאסיקות, בעיבודים חדשים ומקוריים למקהלה ותזמורת אותם כתב תום בר – רכבת לילה לקהיר, עטור מצחך, מזמור לילה.
אל האנסמבל יצטרפו הזמרים הנפלאים של אנסמבל זמרי מורן וסולנים. הנה פרטי הקונצרט.

את הגלוריה של ויולדי ביצעתי בדצמבר 2014 עם האנסמבל ועם מקהלת קולגיום, הנה הפרק Domine fili unigenite מאותו ביצוע.

להרשמה לצפייה ללא תשלום בשידור הקונצרט במועדו החדש, 6.2.2021, לחצו כאן

פרידה מאגדת הכינור

עברי גיטליס היה אחד מגדולי הכנרים בדורנו. היה לו צליל חם, היתה לו הבעה ייחודית, אמירה אישית, נגינה מבריקה, וירטואוזיות מסחררת ואינטרפרטציה יוצאת דופן ומרתקת לכל יצירה שניגן. הוא היה אולי אחרון הכנרים מדור הזהב. ובנוסף, היה לו חוש הומור מצוין. הוא נולד בחיפה בשנת 1922, ולמרות שבגיל צעיר נסע ללמוד באירופה וחי את מרבית חייו בצרפת, הוא היה קשור מאד לארץ, ובמיוחד לחיפה עיר הולדתו. למרות שהייתי בקונצרטים ובכיתות אמן שלו בארץ כבר משנות התשעים, פגישתי האישית הראשונה איתו היתה דווקא בפריז, ב1998, כשהגיע לשמוע קונצרט של תזמורת האקדמיה בירושלים שאותה הובלתי בכינור, בניצוח שלמה מינץ. רק ב2012, כשהיה בן 90, והתארח בחיפה אצל בן דודו מולי גלעד, פגשתי אותו באופן אישי בארץ.

שוחחנו מאז מספר פעמים, ואף הזמנתי אותו לבוא לארץ לנגן עם האנסמבל, אבל זה לא צלח. ב2017, כשאיתמר גולן הגיע לארץ לנגן עם האנסמבל, דיברתי איתו על האפשרות לשלב את עברי בקונצרט שלנו. איתמר אהב את הרעיון וחשב שכדאי לארגן ערב שלם לכבודו, ליום הולדתו ה-95. התחלנו לקדם את זה, הזמנו אמנים, תיאמנו אולם, תאריכים, רפרטואר, מוזמנים, ובדצמבר 2017 הבאנו את עברי לארץ. הארוע לכבודו התקיים ב26 בדצמבר 2017 באודיטוריום הקונסרבטוריון הישראלי, מול אולם מלא.

אמנים ישראליים מעולים, כולם קשורים לאנסמבל, הגיעו לנגן לכבוד עברי ולברך אותו. בין משתתפי הערב היו הכנרים קובי רובינשטיין, גיא בראונשטיין ומיכאל שחם, הפסנתרנים איתמר גולן, עידו בר שי ובשארה הרוני, זמרת הסופרן רויטל רביב ורבים אחרים.

חיים טאוב, לשעבר הכנר הראשי של הפילהרמונית הישראלית ומבכירי המורים לכינור הגיע לברך, וכמוהו גם ראש עיריית תל אביב רון חולדאי, ורבים נוספים.

היתה לי הזכות להעניק לעברי תעודת הוקרה בשם אנסמבל סולני תל אביב והקונסרבטוריון הישראלי למוסיקה.

זה היה באמת ערב יוצא דופן ומחווה מתבקשת לאמן הגדול הזה. באוגוסט האחרון, בתכנית מפתח סול של ברוך אסקרוב ב"כאן תרבות", אותה הקדיש לעברי גיטליס לכבוד יום הולדתו ה98, בירכתי את עברי ואיחלתי לו עוד שנים רבות וארוכות. לצערי הרב זה לא קרה. ב24 בדצמבר הוא נפטר.

ההקלטות הרבות והנפלאות של עברי משאירות אותו בעולם לנצח, למרות שהוא כבר לא איתנו. הנה אחת מיני רבות.

אתגעגע אליו מאד.

אסור לסגור את התזמורת

איך אפשר, דווקא בתקופה הקשה ביותר לכל גופי התרבות בארץ, להפסיק לגמרי לתקצב תזמורת ולמעשה לתת לה מכת מוות מבלי למצמץ? זה מה שעשתה עיריית נתניה לתזמורת נתניה הקאמרית הקיבוצית… מהקצבה של כמיליון וחצי ש"ח לתזמורת לפני מספר שנים, העירייה הורידה בהדרגה את גובה התמיכה בתזמורת עד ל750,000 ש"ח בלבד, ולפני מספר ימים הודיעה לתזמורת ש"התחייבויות העירייה כלפי התזמורת הגיעו לסיומם". חשוב להבהיר – תזמורות לא יכולות להתקיים ללא תמיכה ציבורית. כל תזמורת בארץ מקבלת תמיכה ציבורית משני גורמים – הממשלה (מינהל התרבות) והרשות המקומית. את שאר ההוצאות מממנות התזמורות מהכנסות עצמיות (מכירת כרטיסים ומנויים, תרומות פרטיות וקרנות), כאשר אחוז ההכנסות העצמיות משתנה מתזמורת לתזמורת. בכל התזמורות בארץ הנגנים עובדים קשה מאד על מנת להתפרנס (השכר ברוב התזמורות בארץ לא גבוה ולכן נגנים רבים משלימים את הכנסתם בהוראה, בנגינה בהרכבים נוספים ולפעמים גם בעבודות שאינן בתחום המוסיקה). התזמורות צריכות "לגרד" כל הכנסה אפשרית על מנת להחזיק מעמד, אבל הן חייבות גם את התמיכה הקבועה, הממסדית, שמאפשרת להן להתקיים. הפסקת התמיכה של הרשות המקומית היא גזר דין מוות לתזמורת. והמשמעות המיידית היא אובדן הפרנסה של נגנים רבים שמנגנים מילדות והשקיעו שעות רבות של נגינה כל יום במשך עשרות שנים על מנת להגיע לרמת הנגינה שלהם. ומעבר לכל אלה זוהי פגיעה אנושה בנוף המוסיקה בארץ – תזמורת נתניה הקאמרית הקיבוצית מופיעה באופן קבוע כבר 50 שנה ביישובי פריפריה רבים שאף תזמורת אחרת לא מגיעה אליהם: נהריה, בית שאן, עין החורש, גבעת ברנר, דורות ועוד. הפסקת התמיכה של עיריית נתניה דווקא בתקופה זו היא מעשה שמראה על אטימות, חוסר הבנה, חוסר הערכה לתרבות ולמוסיקה. אך בראש ובראשונה זה מעשה שמראה שהתרבות נמצאת בתחתית סדרי העדיפויות אצל מקבלי ההחלטות, וזה מקומם ומכעיס, אך לצערי גם לא מפתיע. הנה המכתב ששלחה העירייה לתזמורת לפני מספר ימים.

חשוב לציין שמשרד התרבות כן תומך בתזמורת במשך כל השנים וממשיך לתמוך בה, ותמיכתו גדולה ומשמעותית בהרבה מזו של עיריית נתניה. אבל משרד התרבות לא יכול להחזיק לבדו את התזמורת, וגם לא יכול לסייע מעבר לתמיכה השוטפת, כי אחד התנאים למתן סיוע מיוחד לתזמורות בתקופת הקורונה הוא שגם הרשות המקומית תמשיך לשמור על תמיכתה. פניתי אל שר התרבות בבקשה להציל את התזמורת הזו, ובתשובתו הוא כתב לי שהם עושים הכל כדי למנוע את סגירת התזמורת, ומנסים למצוא פיתרון נוכח הפסקת התמיכה של עיריית נתניה. מקוה מאד שיצליח.

היו לי הרבה חוויות טובות עם תזמורת נתניה הקאמרית הקיבוצית, האחרונה שבהן בחג המוסיקה האחרון במוזיאון תל אביב. הנה ביצוע יצירתו של משה זורמן "סויטה גלילית" מתוך אותו קונצרט.

הפעם הראשונה שניצחתי על התזמורת הזו היתה במסגרת פסטיבל הגיטרה בנתניה, בשנת 2009 או 2010, עם נגן הגיטרה הבינלאומי ארנסטו טמאיו מקובה (שנפטר לפני מספר שנים לאחר מחלה קשה) שביצע את הקונצ'רטו של לאו בראואר. הנה סרטון דוקומנטרי על העבודה המשותפת איתו ועם התזמורת.

מקוה מאד שניתן יהיה להציל את התזמורת המיוחדת הזו, שללא ספק נחוצה מאד בנוף התרבותי בארץ.

מחווה לאגדת הכינור

 

בערב המרגש שהרמנו לכבודו של עברי גיטליס היו הרבה רגעים יוצאי דופן, לצד רגעים מלחיצים (לפחות עבורי), רגעים משעשעים (כמו למשל – בזמן שחיים טאוב בירך את עברי ואמר לו "יאשה חפץ אמר עליך שאתה הכנר הגדול ביותר" אז עברי השיב ממקום מושבו בשורה הראשונה "טוב, לכל אחד מותר לטעות לפעמים" והקהל פרץ בצחוק), רגעים מוסיקליים נפלאים, אבל בעיקר המון אהבה והערכה לאיש שתרם כל כך הרבה לעולם המוסיקה בנגינתו המופלאה במשך עשורים רבים.

רויטל רביב מברכת את עברי

 

האולם בשטריקר היה כצפוי מלא לגמרי. מוסיקאים וחובבי מוסיקה רבים הגיעו לראות את האיש המיוחד הזה, ולשמוע את האמנים הרבים שבאו לחלוק לו כבוד. כל האמנים שהופיעו בערב הזה (בהתנדבות), קשורים לאנסמבל סולני תל-אביב, הופיעו איתו כסולנים או כנגנים קבועים. לחלקם יש קשר אישי קרוב גם לעברי – במיוחד לאיתמר גולן ולעידו בר שי (שנחת בארץ ממש מספר שעות לפני הקונצרט).

עבורי, זה היה ארוע מצמרר ממש. לעמוד על הבמה ולהעניק לעברי בשם האנסמבל והקונסרבטוריון תעודת הוקרה על פועלו ותרומתו רבת השנים, ולקבץ את כל שורת האמנים המכובדת הזו על אותה הבמה לכבודו, זה דבר שכילד שהאזין בהערצה להקלטותיו הרבות, לא דמיינתי שיקרה לי.

הענקת אות הוקרה לעברי גיטליס

 

תודות רבות מגיעות לאנשים רבים שעמלו רבות וסייעו לי מאד בקיום הערב הזה:

קודם כל, משפחתו של עברי שיזמה את הרעיון של הבאתו ארצה. בן דודו של עברי, מולי גלעד, וביתו מיכל גלעד (שלמדה איתי בכיתה בחטיבת הביניים בחיפה), הם אלה שהעלו את הרעיון ופנו אלי איתו. מולי גלעד ואשתו גם היו צמודים לעברי במשך כל שהייתו בארץ, וסייעו רבות (גם כלכלית) להביא אותו ולארח אותו.

מנהל הקונסרבטוריון הישראלי למוסיקה שטריקר, קוסטין קנליס, הרים את הכפפה כשפניתי אליו עם הרעיון לקיים את הארוע אצלו, נתן בשמחה את האולם, סייע בפרסום, בטיפול בהזמנות הכרטיסים, בצילום, בהקרנת הוידאו, בהכנת התעודה שהוענקה לעברי, בהזמנת ראש העיר, בכיבוד לקהל בהפסקת הקונצרט, בהכנת התכנייה ובכל העניינים ההפקתיים שהיה צורך בסיוע.

ידידי היקר איתמר גולן, שבזכות העבודה המשותפת על הקונצרט בילינו שעות רבות בשיחות ובהתכתבויות, וזכיתי להכיר אותו מקרוב. למדתי על האהבה האמיתית שלו לעברי, על הרגישות שלו, הטעם הטוב שלו בבניית התכנית ובבניית הערב כולו. היה לי תענוג לעבוד איתו, ולחוות את הלהט שלו בעשייה הזו למענו של עברי. איתמר גם הביא חלק מהאמנים (גיא בראונשטיין, בשארה הרוני, עידו בר שי וגילי שוורצמן) וגם ניגן בעצמו בחלק ניכר מהיצירות. הוא גם כתב שיר לעברי אותו הקריא לקראת סיום הערב לקהל.

איתמר מקריא שיר לעברי

 

כל מי שבירך את עברי מהבמה – ראש העיר רון חולדאי, מנהל הקונסרבטוריון קוסטין קנליס, חיים טאוב (לשעבר הכנר הראשי של הפילהרמונית הישראלית), האמנים שהופיעו, וגם אלה ששלחו את ברכתם בכתב או בוידאו – זובין מהטה, מרתה ארחריץ' ודניאל בארנבוים.

 

 

וכמובן – כל אחד ואחד מהאמנים שהופיעו על הבמה ונתנו, כל אחד בתחומו, את כל הלב, וביחד יצרו ערב ברמה אמנותית גבוהה ביותר:

 

עידו בר שי – פסנתר, בשארה הרוני – פסנתר, מיכאל שחם – כינור, נגה שחם – ויולה, גולנרה הכט – חליל, קובי רובינשטיין – כינור, השחקן שמואל עצמון (שגם הנחה את הערב), גיא בראונשטיין – כינור, גילי שוורצמן – חליל, ורויטל רביב – סופרן.

בשארה הרוני מברך את עברי

 

 

קובי רובינשטיין מבצע את ניגון של בלוך

 

בסיום הערב, על פי התכנית, עברי היה אמור לעלות לבמה ולנגן, אך בגלל שהיה כל כך נרגש מכל מה שקרה על הבמה במהלך הערב, הוא לא היה מסוגל לנגן, ורק עלה על מנת לדבר לקהל. לסיום הערב עלו כל האמנים שהופיעו לברך את עברי ולהודות לקהל.

 

כל האמנים בסיום הערב

 

 

עברי גיטליס – הערב זה קורה

קונצרט ההוקרה לעברי גיטליס שיתקיים הערב בקונסרבטוריון הישראלי למוסיקה תל אביב, נולד לגמרי במקרה. נפגשתי עם עברי לפני מספר שנים בחיפה, אצל בן דודו מולי גלעד. ביתו של מולי, מיכל, למדה איתי לפני הרבה שנים בבית הספר בחיפה, והיא היתה זו ש"תיווכה" אז. לקראת הקונצרטים של האנסמבל עם איתמר גולן שהתקיימו לפני כחודש, מיכל שאלה אותי אם אני ארצה לארח את עברי בקונצרטים. חשבתי שזה רעיון נהדר, במיוחד בגלל שאיתמר הוא אחד האנשים הקרובים לעברי. בסופו של דבר זה לא יצא לפועל לפני חודש, כי זמן ההתארגנות היה קצר מדי, ועברי לא היה בטוח אם הוא יגיע או לא. כשנפגשתי עם איתמר בארץ בנובמבר המשכנו לדבר על הרעיון לארח את עברי, ולמרות שלא חשבתי שהסיכוי שנצליח להרים ערב מיוחד לכבוד עברי בתוך פחות מחודש גבוה במיוחד, החלטנו להתחיל לפעול בכיוון. דיברתי עם מנהל הקונסרבטוריון הישראלי, קוסטין קנליס, שנענה ברצון ובהתלהבות, והיה מוכן לתת את האולם, הפרסום וכל הטיפול האדמיניסטרטיבי בכרטיסים. פניתי למוסיקאים של האנסמבל ולמוסיקאים בכירים שהופיעו בעבר כסולנים עם האנסמבל, וביקשתי מהם להופיע בהתנדבות בערב ההוקרה הזה. כולם נענו ברצון. ברגע שקיבלנו אישור מעברי שהוא מגיע לערב לכבודו, יצאנו בפרסום. בתוך יום אחד כל הכרטיסים הוזמנו, ובינתיים עוד ועוד אמנים הביעו את רצונם להשתתף בארוע. גם איתמר עבד קשה, דיבר עם האמנים, סייע בבניית התכנית והקונספציה וגם בנושאים הפקתיים. גדולי עולם שלחו את ברכותיהם (מרתה ארחריץ, דניאל ברנבוים, זובין מהטה ואחרים) בוידאו שאותו נקרין הערב, מוסיקאים בכירים נוספים, כמו חיים טאוב, יגיעו לברך, ראש העיר יבוא אף הוא לברך, ובינתיים רשימת ההמתנה של אנשים שאין עבורם מקום באולם – רק גדלה והולכת. העניין בארוע גדול מאד גם באמצעי התקשורת, ושני צוותי טלביזיה שונים יגיעו לצלם ולראיין.

עברי הגיע ארצה לפני מספר ימים, וכבר הופיע שלשום בקונסרבטוריון בעכו בארוע מרגש, שבו השתתפו גם איתמר גולן, בשארה הרוני, מיכאל שחם ותלמידים צעירים בכינור. לאחר הערב המרגש הלכנו איתו, עם מנהל קונסרבטוריון עכו דני ירון, ועם כמה מקרוביו של עברי ובהם מולי גלעד, למסעדה בנהריה. וכך יצא שביתי דניאלה בת השנתיים ישבה לשולחן יחד עם עברי גיטליס בן ה95. תמונה היסטורית.

 .והערב – ארוע השיא של הביקור. רשימת האמנים שיופיעו הערב: עידו בר שי – פסנתר, מיכאל שחם – כינור, נגה שחם- ויולה, איתמר גולן – פסנתר, בשארה הרוני – פסנתר, גולנרה הכט-ברדרומא – חליל, קובי רובינשטיין – כינור, שמואל עצמון – שחקן, גיא בראונשטיין – כינור, גילי שוורצמן – חליל, רויטל רביב – סופרן, וכמובן עברי גיטליס.

מצפה לארוע בהתרגשות רבה!

הסתיים שבוע באר שבע, מתחיל שבוע עברי גיטליס

אחרי ששבוע שעבר היה עבורי "שבוע האקדמיות", שבו, בנוסף לעבודתי באקדמיה בתל אביב גם נתתי הרצאת אורח באקדמיה בירושלים, השבוע הזה היה עבורי "שבוע באר שבע". שלוש פעמים השבוע נסעתי לבאר שבע לחזרות ולקונצרט עם הסינפונייטה באר שבע, ביחד עם סולנים צעירים מתלמידי הקונסרבטוריון בבאר שבע. השנה התחלתי לנצח על התזמורת הייצוגית של קונסרבטוריון באר שבע, והקונצרט שלי עם הסינפונייטה היה למעשה ערב התרמה עבור הקונסרבטוריון. בסיומו של הקונצרט הצטרפה אל הסינפונייטה התזמורת הצעירה מהקונסרבטוריון לנגינה משותפת של הריקודים הרומניים של ברטוק. זה היה כמובן השיא של הקונצרט. עבור הנגנים הצעירים זו היתה חוויה חינוכית חשובה, ואני משוכנע שזה גם שיפר אותם כתזמורת (אוכל לאשר זאת בחזרה הבאה שתהיה לי איתם בשבוע הקרוב).

 

גם עבור שני הנגנים הצעירים שהופיעו כסולנים בכינור ובצ'לו זו היתה חוויה שהם לא ישכחו – התנסות בנגינה סולו עם תזמורת מקצועית. הם עבדו קשה לקראת ההופעה, ועשו את המקסימום להגיע במיטבם אל רגע השיא הזה, והצליחו בכך ללא ספק.

 

בנוסף, ניצחתי על הסינפונייטה באר שבע בשתי יצירות "רפרטואר" – הסימפוניה השביעית של בטהובן והפתיחה "מערת פינגל" של מנדלסון. למרות זמן החזרות המועט שהיה לי, הדברים הסתדרו די מהר והקונצרט היה בסך הכל מוצלח ומרגש.

 

מי שיזם והוביל את כל הערב הזה הוא האיש שגם הביא אותי לקונסרבטוריון באר שבע, מנהל הקונסרבטוריון יקי ראובן. הוא עצמו אמר במהלך הערב דברים מאד חשובים ונכונים על החשיבות של החינוך המוסיקלי, וההשפעה והתרומה שלו על ההתפתחות של כל תלמיד, גם אם לא יהפוך בסופו של דבר למוסיקאי מקצועי. דברים מלאי חזון והשראה, שכמובן אני לגמרי מסכים איתם.

 

אז החל מהשבוע הבא אמשיך לטפח את התזמורת הצעירה בקונסרבטוריון באר שבע, ואני מאמין שכבר בסוף השנה הזו נצליח להגיע לרמה תזמורתית גבוהה. את הסינפונייטה באר שבע אפגוש שוב בחודש מאי במסגרת קונצרטים שאנצח עליהם בסדרה למנויים.

 

 

והשבוע הקרוב הוא שבוע מרגש במיוחד עבורי, מכיוון שהקונצרט שאיתמר גולן ואני יזמנו רק לפני מספר שבועות – ערב הוקרה לעברי גיטליס – יוצא לפועל. למעשה זה הפך להיות יותר מערב אחד בודד. עברי כבר הגיע לארץ ומחר בערב יתקיים בעכו ערב הוקרה לכבודו, שבו יופיעו גם איתמר גולן, גם בשארה הרוני בפסנתר, וגם שניים מילדיו של חגי שחם – מיכאל ונגה שחם בכינורות (נגה גם בויולה). עוד לפני הקונצרט בערב, עברי ישמע שם נגנים צעירים וידריך אותם בכיתת אמן. ולאחר הקונצרט נלך ביחד עם מנהל הקונסרבטוריון בעכו דני ירון והאמנים לארוחת ערב.

אבל ארוע השיא של השבוע יתקיים ביום שלישי בקונסרבטוריון הישראלי למוסיקה "שטריקר" תל אביב – ערב הוקרה רב משתתפים לכבודו של עברי ובהשתתפותו. כל האמנים בארוע קשורים לאנסמבל ולרובם איזשהו קשר אישי לעברי גיטליס: הפסנתרנים איתמר גולן, בשארה הרוני ועידו בר שי, הכנרים קובי רובינשטיין וגיא בראונשטיין, החלילניות גילי שוורצמן וגולנרה הכט-ברדרומא, זמרת הסופרן רויטל רביב, השחקן שמואל עצמון, ודור העתיד – מיכאל ונגה שחם שיבצעו בכינור וויולה את הפסקליה של הנדל/הלוורסון. גם ראש העיר רון חולדאי צפוי להגיע, וחיים טאוב יבוא לברך את עברי, וכנראה גם כמה אמנים בינלאומיים שברכתם לעברי תוקרן בוידאו במהלך הערב. כל הכרטיסים הוזמנו מראש, יש רשימת המתנה ארוכה, והאולם צפוי להיות מלא לגמרי. התרגשות!

אמשיך כמובן לעדכן במהלך השבוע.

 

בחזרה למקום שבו התחלתי

שני אירועים מרגשים

בשבוע שעבר התקיימו שני אירועים מאד מרגשים עבורי – שיעור ניצוח בהדרכתי באקדמיה בתל אביב עם אנסמבל סולני תל אביב, והרצאה שלי לתלמידי ניצוח וקומפוזיציה באקדמיה בירושלים.

בתחילת השבוע התקיימה במסגרת הקורס שלי באקדמיה למוסיקה בתל אביב חזרה שבה תלמידי הניצוח שלי ניצחו על האנסמבל ביצירות של מוצרט ובריטן. אמנם כבר הדרכתי את התלמידים השנה בחזרות עם התזמורת שלי בגבעתיים, אבל השבוע זו היתה הפעם הראשונה שהם ניצחו על תזמורת מקצועית בהדרכתי. ולא סתם תזמורת מקצועית, אלא תזמורת שמכירה אותי היטב ואני מכיר אותה היטב… זה היה בהחלט מעניין לכולם.

 

 

עבורי זה היה מעניין כי דיברתי איתם על מוסיקה, על ניצוח, על ניהול חזרה, על הקשבה לתוצאה, על טכניקה של הידיים, על בלאנס בתזמורת, על ארטיקולציה, על צבעים וצליל, ולמעשה על כל נושא שאני עצמי עובד עליו ושם לב אליו במהלך עבודתי עם התזמורת ובמהלך הכנת הפרטיטורה. כשרציתי לחדד נקודה מסויימת הראיתי באמצעות הדגמה של ניצוח בצורות שונות איך התוצאה משתנה בכל פעם.

 

 

עבור הנגנים זה היה מעניין מאד כי גם הם ראו איך ניצוח שונה על אותו קטע גורם להם לנגן אחרת. ועבור התלמידים לניצוח זה היה שיעור חשוב ומעניין, שבו הם יכלו לחוש איך הניצוח שלהם משפיע על התוצאה, ואיך הם צריכים מצד אחד לשלוט בתזמורת ומצד שני להיות קשובים כל הזמן לתוצאה ומיד להגיב, להכיר היטב את הפרטיטורה לפרטים, לדעת בדיוק איך הם רוצים שכל משפט יישמע, ולהראות את הכל בביטחון לתזמורת באמצעות הידיים. במהלך החזרה הסבתי את תשומת ליבם לכל מיני ניואנסים מוסיקליים – דיסוננסים, הרמוניות מפתיעות, רגעים שירתיים לעומת רגעים ריקודיים, וגם ניואנסים טכניים כמו מהירויות קשת, קשתות שונות, ארטיקולציות שונות, דינמיקות שונות וכו'. גם מנהל האקדמיה פרופ' תומר לב ביקר בחזרה, צפה והאזין לסטודנטים לניצוח ולעבודתם עם האנסמבל בהדרכתי.

 

הסטודנטים והמנהל בחזרת התזמורת

 

אחרי החזרה נשארתי עם הסטודנטים לשיעור סיכום שבתחילתו, כמה מנגני האנסמבל נתנו להם את הערותיהם. זה לדעתי חשוב ביותר עבור תלמידי הניצוח, מכיוון שהנגנים הם אלה שעליהם המנצחים מנצחים, והם יכולים לומר הכי טוב מה בניצוח עוזר להם ומה מפריע להם לנגן, מה מנסיונם נותן תוצאה טובה יותר לתזמורת ומה נותן תוצאה פחות טובה. לאחר מכן נשארתי לבד עם הסטודנטים לדבר ספציפית יותר על הניצוח שלהם, ולתת להם את הערותיי גם מבחינת טכניקה של ניצוח, גם מבחינת ההיכרות והבנת הפרטיטורה, וגם מבחינת השליטה בתזמורת. זה היה בהחלט יום עבודה מעניין ומהנה עבורי, ואני מצפה למפגשים הבאים, חלקם יהיו שוב עם סולני תל אביב וחלקם עם התזמורות הצעירות שלי בגבעתיים ובבאר שבע.

 

יבגני צירלין ואני

 

בהמשך השבוע נסעתי לאקדמיה למוסיקה בירושלים על מנת לתת הרצאה לסטודנטים לניצוח וקומפוזיציה. זו היתה עבורי הפעם הראשונה שהגעתי למקום שבו התחלתי את לימודי הניצוח שלי ולמעשה את דרכי כמנצח, אבל לא רק לשם ביקור אלא כמרצה אורח. זה היה מאד מרגש. פגשתי שם כמה מהמורים שלי בתקופת לימודיי, שבמשך השנים הפכו לקולגות שלי, וכמובן את המורה שלי לניצוח בתקופת הלימודים שלי שם, יבגני צירלין, שגם ישב והקשיב להרצאתי מתחילתה ועד סופה. דיברתי בהרצאה על נושאים חשובים שלרוב לא נלמדים בשיעורי ניצוח, כמו ניהול חזרות, תכנון חזרות, הכנת הפרטיטורות באופן יעיל וכד'. בנוסף, דיברתי על נושא של קשתות, והדגמתי עם הכינור אפשרויות לקשתות שונות לאותו הקטע. סיפרתי קצת על טעויות שעשיתי בעצמי בכל הנושאים האלה… גם הקרנתי וידאו קצר שלי עם האנסמבל, ובסיום (וגם במהלך) ההרצאה השבתי לשאלותיהם. זה היה בהחלט משמח ומרגש בשבילי, ואני אסיר תודה לראש החוג לקומפוזיציה וניצוח איל אדלר, שהזמין אותי להתארח במקום שבו התחלתי בעצמי.

 

ביקוש עצום לכרטיסים

 

ערב ההוקרה שהאנסמבל מארגן ביחד עם איתמר גולן לעברי גיטליס, ב26.12.2017 בקונסרבטוריון הישראלי למוסיקה, זוכה לתהודה, לסיקור תקשורתי ולביקוש עצום לכרטיסים. כבר ביום שבו האנסמבל הוציא ניוזלטר עם הודעה על הקונצרט הוזמנו כל המקומות באולם שנשמרו עבור האנסמבל. בינתיים אמנים רבים נוספים מצטרפים אל אלה שכבר מתוכננים להופיע, ורבים נוספים מבקשים להשתתף ולנגן בארוע עבור עברי גיטליס. הכנר גיא בראונשטיין ואשתו החלילנית גילי שוורצמן יופיעו אף הם בערב הזה וינגנו חמישה קטעים של שוסטקוביץ' לכינור, חליל ופסנתר ביחד עם איתמר גולן. אמנים נוספים שיופיעו – הכנר קובי רובינשטיין, השחקן שמוליק עצמון, החלילנית גולנרה הכט-ברדרומא, זמרת הסופרן רויטל רביב, הפסנתרן בשארה הרוני, הפסנתרן איתמר גולן, ועברי גיטליס בכינור.

 

 

מצדיעים לעברי גיטליס

 

הקונצרטים של האנסמבל עם איתמר גולן היו מוצלחים מאד. קהל רב מילא את האולמות בשני הקונצרטים – בחיפה ובתל אביב. איתמר גולן ואשתו נטסוקו אינווה היו נהדרים בקונצ'רטי לשני פסנתרים של באך ושל מוצרט, והקהל ביקש וקיבל מהם הדרנים בכל קונצרט. בסך הכל יצאתי מאד מרוצה משיתוף הפעולה עם איתמר.

 

לשמחתי הרבה, שיתוף הפעולה הזה יימשך בקרוב מאד. איתמר גולן ישוב ארצה בעוד מספר שבועות לערב מאד מיוחד ויוצא דופן שאנחנו מארגנים ביחד ובשיתוף עם הקונסרבטוריון הישראלי למוסיקה בתל-אביב – ערב הוקרה לכנר האגדי בן ה-95 עברי גיטליס. עברי הוא חבר קרוב של איתמר, ושנינו דיברנו לא מעט על האפשרות להביא אותו ארצה לערב מיוחד שכולו הערכה והוקרה על פועלו ותרומתו לחיי המוסיקה בעולם. גייסנו לארוע מוסיקאים רבים וטובים, שכולם יופיעו בהתנדבות עבור עברי. בני משפחתו של עברי בארץ מסייעים אף הם בארגון והפקת הארוע.

כאמור ערב מיוחד ויוצא דופן זה יתקיים בקרוב מאד, ביום ג' 26.12.2017 בקונסרבטוריון הישראלי למוסיקה שטריקר. בערב יופיעו, פרט לאיתמר גולן, גם נגנים מובילים מהאנסמבל ובהם הכנר הראשי שלנו קובי רובינשטיין, הפסנתרן בשארה הרוני, החלילנית גולנרה הכט-ברדרומא, השחקן שמואל עצמון, שני נגנים צעירים מצטיינים מהקונסרבטוריון – נגה ומיכאל שחם בכינור וויולה, זמרת הסופרן רויטל רביב, ועברי גיטליס עצמו שינגן עם איתמר גולן כמה קטעים לכינור של קרייזלר. במהלך הערב נעניק לעברי מגן הוקרה כאורח כבוד של אנסמבל סולני תל-אביב ושל הקונסרבטוריון הישראלי למוסיקה. הכניסה לקונצרט תהיה חופשית בהזמנת מקומות מראש.

הנה ידיעה על הקונצרט המיוחד מאתר הבמה

לקריאה לחצו כאן

פרטים נוספים בקרוב!

 

 

 

 

 

ללמוד ניצוח "על רטוב"

בין שתי האקדמיות

 

על עבודתי באקדמיה למוסיקה בתל אביב, אותה התחלתי בשנת הלימודים הנוכחית, סיפרתי כאן לא מזמן. העבודה עם הסטודנטים לניצוח מאד מהנה עבורי. העבודה היא לרוב בחזרות עם תזמורת, דבר נדיר לכשעצמו בלימודי ניצוח (שיעורי ניצוח מתקיימים בד"כ עם שני פסנתרנים ולפעמים גם ללא נגינה בכלל). בנוסף לכך, התזמורות בקורס שלי הן תזמורות שאני מכיר ועובד איתן באופן קבוע (עד כה היו שתי חזרות עם התזמורת בקונסרבטוריון גבעתיים, והחזרה הבאה תהיה עם סולני תל אביב). זה כמובן מאפשר לי להבין מיידית מתי משהו לא עובד "באשמת" התזמורת ומתי זה "באשמת" המנצח…

בחזרה האחרונה היו כמה רגעים נפלאים שבהם הסטודנטים הצליחו להוציא מהתזמורת בגבעתיים הרבה הבעה, אספרסיביות, צליל מלא (באנדנטה קנטבילה של צ'ייקובסקי). מכיוון שבסך הכל התזמורת מגיבה נהדר למנצחים, הם יכולים להוציא ממנה הרבה, וזה מה שאני מנסה לגרום להם לעשות. לפעמים תנועה אחת אספרסיבית יכולה לשנות לגמרי את הצליל של התזמורת. המנצחים יכולים להראות לתזמורת כמעט כל ניואנס בהפקת הצליל – צליל מרוכז לעומת צליל אוורירי, ויברטו מלא לעומת ויברטו קטן או ללא ויברטו. גם טווח הדינמיקות שאפשר להוציא מהתזמורת הוא גדול. ברגע שהמנצחים ניסו להוציא מהתזמורת הרבה יותר עושר צלילי, דינמי ואספרסיבי, התוצאה היתה נהדרת. יחד עם זאת, כאשר דברים לא כל כך הלכו, היה עליהם לזהות מיידית את הבעיה ולפתור אותה. גם זו מיומנות שצריך לרכוש, והדרך הטובה ביותר לרכוש אותה היא להתנסות בעבודה עם תזמורת. היה קטע אחד שהכנרים בכינור ראשון לא הצליחו לנגן נקי למרות שהמנצח עבד איתם עליו לא מעט. השתדלתי לא להתערב בעבודתו, אך בסופו של דבר, כדי לזרז את התהליך, הפניתי את תשומת ליבו לעובדה שחלק מהכנרים השתמשו באיצבוע לא כל כך בטוח לנגינה בקבוצה, וביקשתי מהם לשנות לאיצבוע אחר. בעקבות זאת, כשכולם ניגנו את אותו האיצבוע, שהיה האיצבוע הבטוח ביותר לאותו קטע (אם כי לא בהכרח הכי מתאים מוסיקלית), זה הלך מהר יותר. הסטודנטים גם לומדים לעבוד מהר וביעילות, ולהראות בידיים כמה שיותר אינפורמציה, כדי לחסוך זמן של הסברים ודיבורים מיותרים.

זו חוויה נהדרת לנגנים בתזמורת, שמתנסים בעבודה עם מנצחים שונים, וזה דורש מהם הרבה ריכוז. עבורי זה כיף גדול לעבוד עם תלמידי ניצוח "על רטוב", כך שכל דבר שעליו אני מדבר הם יכולים מיד להרגיש ולשמוע בתוצאה האמיתית ולא בתיאוריה. אני משוכנע שההתנסות הזו היא חשובה מאד עבורם, כי כאמור – הרבה מהדברים שאותם הם מגלים ולומדים במהלך החזרות עם התזמורת, ניתן לגלות רק בחזרות עם תזמורת…

ומהאקדמיה בתל אביב לאקדמיה בירושלים. למעלה מ18 שנה עברו מאז סיימתי את לימודי הניצוח שלי באקדמיה בירושלים, ובעוד פחות משבועיים אתארח שם לראשונה כמרצה אורח בפורום תיאורטיקאים של הפקולטה לקומפוזיציה וניצוח. את מפגשי הפורום אני זוכר מאד לטובה מתקופתי כתלמיד באקדמיה. ובכלל, כל תקופת לימודיי שם היתה נהדרת, וכללה קורסים מדהימים בהדרכתם של מרק קופיטמן ז"ל, לב בוגוסלבסקי ז"ל, מנחם ויזנברג, מיכאל וולפה, צבי אבני, המורה שלי לניצוח יבגני צירלין, והמנצחים שעבדו עם התזמורת שאותה הובלתי מנדי רודן ז"ל, אבנר בירון, משה אפשטיין ואחרים. במפגש שלי עם הסטודנטים אדבר איתם על דברים שבד"כ אינם נלמדים בשיעורי ניצוח – ניהול חזרות, יעילות בעבודה עם תזמורת, יעילות בהכנת הפרטיטורה לניצוח על התזמורת, ענייני קשתות, סגנון וקצת אנקדוטות מנסיוני כמנצח. אני מאד מצפה למפגש הזה, ומתרגש לקראתו.

 

 

 

"פעם יכולת בקלות להבדיל בין אופל לפורד"

עברי גיטליס, אחד מגדולי הכנרים של המאה ה20, בראיון עם מקסים ריידר למגזין "אופוס", כולל ביצוע שלו לקונצ'רטו של פגניני. גיטליס בן ה92 נמצא כעת בארץ כאורח של כיתות האמן קשת אילון.

עברי גיטליס ואני בחיפה, לפני כשנתיים.

אחד המשפטים החשובים בעיני שאומר עברי גיטליס בראיון – הוא שבימינו, לכנרים סולנים רבים יש טכניקה נפלאה אך הם דומים אחד לשני, כל אחד רוצה להיות כמו האחרים. גיטליס מדמה את הכנרים למכוניות, שבימינו כולן זהות ולא ניתן להבדיל ביניהן בעוד שבעבר ניתן היה לזהות בבירור כל אחת מהן.

אני אישית מסכים לגמרי עם אמירה זו. בהאזנה להקלטות של כנרים מהמחצית הראשונה של המאה ה20, ניתן להבחין בבירור במאפיינים של כל כנר וכנר על פי הצליל האינדיבידואלי שלו, הויברטו האינדיבידואלי, הגליסנדי (גלישה מצליל לצליל), הטמפי, ואפילו האינטונציה, שהיתה מאוד אינדיבידואלית. יש כנרים שנטייתם היתה לנגן הכל גבוה במקצת על-מנת שיישמע מבריק, ואחרים שהעלו במקצת רק טונים מסויימים שיש להם משמעות מלודית, ויש כאלה שהאינטונציה שלהם מושווה כמו בפסנתר. לכל כנר היה סגנון אינדיבידואלי משלו שניתן היה להבחין בו כבר מהאזנה לצלילים הראשונים. כל כנר הביא בעיקר את הנשמה שלו לנגינה, וניתן להרגיש שהנגינה של "הדור הישן" היא מאד אמוציונלית. היתה תקופה שהייתי מאזין בהנאה מרובה להקלטותיהם של סיגטי, אויסטרך, חפץ, קגן, גיטליס ועוד כנרים מהדור הישן. אני חושב שהמצאת הדיסקים וההקלטות הדיגיטליות יצרו איזשהו "צליל אידאלי" של הקלטות, צליל כנרי מבריק שכולם שאפו להגיע אליו. וכך היטשטשה האינדיבידואליות שהיתה כל כך בולטת אצל הכנרים של ראשית המאה ה20. נוצר אידאל צלילי של דיסק. עם זאת, אני אישית חושב שבימינו יש אצל כנרים צעירים רבים נגינה שבאה מתוך חיפוש וחקר מוסיקלי מעמיק, הבנה הרמונית (שהיא חשובה מאד למרות שכינור הוא כלי מלודי), הכרה של סגנונות שונים, מלחינים שונים ותקופות שונות. ישנו ניסיון להגיע בכל יצירה ויצירה אל כוונתו של המלחין הספציפי ביצירה הספציפית שאותה מבצעים, וזה דבר שכמעט ולא היה קיים ב"דור הישן". בהקלטות של יאשה חפץ מנגן באך, מוצרט, בטהובן, ברהמס, פגניני או סרסטה – הכל נשמע כמו חפץ (הצליל של חפץ, הגליסנדי של חפץ, הויבראטו של חפץ וכו') ללא הבדל משמעותי בין מלחין למלחין.

הנה הראיון עם עברי גיטליס, כלשונו:

הוא נולד בחיפה ב-1922 (בשם יצחק-מאיר גיטליס) למשפחת עולים מרוסיה והחל לנגן בכינור כשהיה בן חמש. כעבור 3 שנים הוא כבר ניגן מול ברוניסלב הוברמן, הכנר הדגול, אשר התרשם מנגינתו ודאג לגייס כספים כדי לאפשר לילד ללמוד בפריז. כעבור כמה שנים נסע גיטליס עם אמו לפריז וסיים הקונסרבטואר, כשבין מוריו נמנים ג'ורג' אנסקו וקארל פלש. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה הצליח גיטליס לברוח לאנגליה, שם בין השאר ניגן מול החיילים. במהלך הקריירה המפוארת שלו הופיע גיטליס עם רוב התזמורות המובילות בעולם ומלחינים חשובים הקדישו לו יצירותיו.

כיצד מפתחים כישרון מוזיקלי אצל ילדים?

"זוהי שאלה לא נכונה. קודם כל ילד – הוא הכישרון. וגם אין כזה דבר כישרון נפרד למשהו מסוים. אלברט איינשטיין גם היה מדען וגם ניגן בכינור. זה פשוט אומר,שצד אחד מכישרונו היה יותר מפותח מאחרים".

אם כך, כיצד יש ללמד מוזיקה?

"אי אפשר ללמד אף אחד. זרוק תינוק מתחת לגיל ארבעה חודשים למים – והוא ישחה, כי הוא כבר יודע הכל. אבל אחר כך תצטרך ללמד אותו. אני יכול להגיד מה לא לעשות. אין לקוות שהילד יגשים את חלומותים של ההורים ויהיה מה שהם נכשלו להיות. יש לו חיים משלו".

מהם הדברים החשובים שלמדת מקארל פלש?

"למה אתה חושב שאני למדתי ממנו ולא להפך? אולי הוא למד ממני?" – שואל גיטליס, כשחיוך אירוני עולה על פניו. "כולם מדברים על פלש ואנסקו, ואף אחד לא שמע על משפחת פשקס – זוג המורים שמהם אני למדתי יותר מפלש ואנסקו ביחד".

כשנשאל מה דעתו על עולם המוזיקה של כיום לעומת הימים עברו, עונה גיטליס שביצועים רבים מזכירים לו את מרוץ האופניים טור דה פראנס.

"טור דה פראנס זה דבר נפלא, ופעם אני אפילו ניגנתי עבורם, אבל לנגן – זה לא להפגין כוח, אלא לשיר ולדבר דרך המוזיקה. כיום לסולנים רבים יש טכניקה ללא רבב, אבל הם דומים אחד לשני, כמו מכוניות. פעם יכולת בקלות להבדיל בין אופל לפורד, אבל כיום כולן זהות.
היום יש נטייה לרצות להיות כמו האחרים – כל אחד רוצה שיהיה לו מה שיש לאחרים. כל אחד רוצה שיהיה לו את אותה מכונית, אותו הפריג'ידר, אותו כיסא ואותו בית-כיסא. זה לא רק בעניין של מוזיקה, זה בכל מקום. תמיד נוהגים להגיד "כולנו שווים". האם עלינו להיות שווים גם בטיפשות? המילה eqality – "שיוויון", מורכבת בעצמה משני מילים: E-Quality (העדר איכות)

אז מה יש לך להמליץ כנגד זה למוזיקאים צעירים?

"היו אמיצים וקחו על עצמכם סיכונים. אל תעתיקו מוזיקאים אחרים. התאמנו על מנת לשחרר את עצמכם, והיו מסוגלים ליצור תוך כדי נגינה. האזינו לאוזן הפנימית, אשר מחוברת ישירות ללב המספר לך מי אתה – ומי אתה לא!"

קורס הקיץ הבינלאומי לכנרים ולנגני כלי קשת בקיבוץ אילון שבגליל המערבי נמצא בעיצומו, והוא מתקיים זו השנה ה-24 ברציפות. למרות המצב הביטחוני הגיעו לקיבוץ כ-40 תלמידים מרחבי העולם. במסגרת הקורס מתקיימים שיעורים פרטיים, כיתות אמן, קונצרטים ועוד. כל הפעילויות של הקורס פתוחות לקהל, והמידע מופיע בלוח האירועים של אופוס.

צפו בהקלטתו המפורסמת של גיטליס מתוך הקונצ'רטו מס' 2 לכינור של פגניני: