כוכבים צעירים

ואלס "הקיסר" במסיבת הריקודים; משחק ג'אנגל ספיד בזמן השיט בנהר; נגינה משותפת של כל 130 המשתתפים ביחד אחרי חזרה אחת בלבד; תנאי ארוח מושלמים; אקוסטיקה מדהימה; קונצרט מעולה שבסיומו הקהל עמד והריע לתזמורת שלנו. על הנסיעה הבלתי נשכחת לגרמניה שהסתיימה אתמול.

20140402_145042

כתבה בעיתון גרמני שהתפרסמה לקראת פתיחת הפסטיבל.

 

נסיעה מוצלחת, מרגשת ומלאה בחוויות מקצועיות וחברתיות הסתיימה אתמול בבוקר. התזמורת המשותפת חיפה-גבעתיים, שקיבלה את השם תזמורת ארץ הקודש (או הולילנד באנגלית, אבל זה היה לפני הכרעת הדין במשפטו של אולמרט), כיכבה בפסטיבל התזמורות הצעירות בארנסבורג בגרמניה.

20140331_151246

המשלחת הישראלית במלואה, כולל צוות המלוים.

 

נדמה שהכל בנסיעה הזו היה פשוט מושלם. תנאי הארוח היו נהדרים אצל כל הנגנים, המארחים היו חמים, לבביים ונדיבים, קשרים חברתיים רבים נוצרו בין הנגנים מהתזמורת הישראלית לתזמורות האחרות ולמארחיהם, וגם בתוך התזמורת – בין הנגנים מחיפה לאלה מגבעתיים. באולם הקונצרטים היתה אקוסטיקה מדהימה. הקהל החם קיבל באהדה גדולה את התזמורת שלנו והריע לה דקות ארוכות כשכולו על הרגליים!!!

Weihnachten 2013 und Jan. bis März 2914 037

סיום הקונצרט שלנו, שלווה בתשואות רמות כשהקהל עומד דקות ממושכות. מרגש.

 

בפעילויות הרבות מחוץ לחזרות ולקונצרטים היו המון חוויות בלתי נשכחות, שהגדולה שבהן, לדעתי – היתה המסיבה לכל משתתפי הפסטיבל, שבה כמובן שהישראלים (וביניהם גם אני) נתנו את הטון, הביאו לדי.ג'יי שירים (כולל ואלס "הקיסר" של שטראוס), רקדו על השולחנות, וסחפו את כל יתר המשתתפים לחגיגה. היו לנו טיולים להמבורג שכללו שיט בנהר, טיול בפארק ובילוי בקניון, והיו גם חזרות אינטנסיביות איתי, שבמהלכן התזמורת המשותפת חיפה גבעתיים (שנפגשה בסך הכל פעמיים בארץ לפני הנסיעה) התגבשה גם מבחינה מקצועית.

680500_10201026134010116_817945465_o

טיול שגרתי של הנגנים ושלי בפארק בהמבורג

 

העובדה שהקונצרט שלנו היה הקונצרט המסיים של הפסטיבל יצרה איזשהו מתח אצל כולנו שהלך ונבנה לקראת השיא. בבוקר של אותו קונצרט סיום היה גם קונצרט משותף שבו כל ארבע התזמורות (כ130 נגנים) ניגנו ביחד שני קטעים של מוסיקה לסרטים – "משימה בלתי אפשרית" ו"שודדי הקאריביים". זו היתה חוויה מרגשת בפני עצמה. באותו קונצרט כל תזמורת גם הופיעה בנפרד בחלק מהתכנית שלה, ולנו זו היתה למעשה ההופעה הראשונה בפסטיבל.

20140329_104248

חזרה לקראת הקונצרט המשותף, כשאת התזמורת הענקית מובילה הכנרת הראשית של התזמורת שלנו.

 

הרבה שעות של נסיעות עברנו יחד – פעמיים מארנסבורג להמבורג ובחזרה, ומברלין לארנסבורג ובחזרה (כשהנסיעה חזרה התארכה מאוד בגלל פקק שגרם לנו כמעט לאחר לטיסה), ובמהלכן זכיתי להכיר מקרוב את הנגנים הנפלאים שלנו, דבר שלא קורה בימי שגרה כשאני מגיע רק לחזרות.

1977302_813558142007670_337842097_n

במהלך שיט בנהר בהמבורג – אני משתתף במשחק שנקרא ג'אנגל ספיד, שעדיין לא הצלחתי לנצח בו, כי הנגנים הצעירים היו פשוט יותר זריזים ויותר אגרסיביים ממני

 

אני אישית התארחתי אצל המנהל הקודם של הפסטיבל ואשתו, בתנאים של מלך – קומה נפרדת משלי, ארוחות באיכות של מסעדת שף, שיחות מעניינות רבות עם הזוג המארח ובעיקר יחס חם ואדיב. בערב האחרון, לאחר הקונצרט שלנו, הם קיימו אצלם בבית מפגש עם נציגי המשלחת שלנו ושל הנהלת הפסטיבל, והיה מאוד מעניין ומוצלח.

Konzert KO Haifa 30.03.2014 010

שיחה עם המנצח של התזמורת הגרמנית בערב הסיום.

 

הקונצרט שלנו בערב הסיום היה מעולה. הוא כלל סינפוניה למיתרים של ויולדי, אריה של מוצרט (בביצוע של זמרת הסופרן שלנו נעמי שלו שהיא גם כנרת בתזמורת), סימפוניה מס' 102 של היידן (בביצוע מלא בהפתעות, כפי שאני אוהב), ריקוד הונגרי של ברהמס, עיבוד לתזמורת מיתרים של שיר "הרעות" של ארגוב, פרקים מסויטת "כרמן" של ביזה, וואלס הקיסר של שטראוס. כהדרן ניגנו את הקטע המפורסם של סקוט ג'ופלין The Entertainer. התזמורת שלנו היתה מאוד מרוכזת, ויחד עם זאת ניגנה בצורה משוחררת ועם הרבה ספונטניות. היה כיף גדול לנצח על התזמורת הנפלאה הזו, שהיא איחוד של שתי תזמורות שעובדות במשך השנה לגמרי בנפרד זו מזו. נהניתי לעשות איתם מוסיקה והרגשתי שהם מגיבים לי היטב וכל הזמן לגמרי איתי.

 

מודעות פרסומת

מאין הגיע הרעיון? מאחורי הקלעים של ההפתעה

לאחר הצלחתה של ה"הפתעה" – יצירתה של נעמה תמיר, שגם בקונצרט אתמול זכתה לתגובות נלהבות ולשבחי הביקורת (בתוך הפוסט) – אפשר לספר קצת סודות. מאין הגיע הרעיון, מה עבר עלינו בתהליך ההכנה, וכד'.

זמרי המקהלה שרים את הטקסט מהעיתון ביצירתה של נעמה תמיר "אקטואלי" בשבוע שעבר בשטריקר

על הרעיון של הפתעה מסויימת בכל קונצרט, בין אם זו יצירה או סולן שאינם כתובים בתכנית, חשבתי כבר לפני קרוב לשנה. ההפתעה שהבאנו בקונצרט הגאלה – הפסנתרן, הזמר והמלחין שלומי שבן – עבדה היטב, הקהל התלהב מאוד, וחשבתי לאמץ את הרעיון של אלמנט ההפתעה גם בקונצרטים למנויים.

אבל את הרעיון הספציפי של יצירה חדשה של מלחין ישראלי בנושא אקטואלי, העלה בפני פרופ' עודד זהבי, מבכירי המלחינים שלנו. הוא סיפר לי על דבר דומה שעשה בעבר, לא בארץ, אשר התקבל היטב ע"י הקהל, ושכדאי לנסות אותו כאן אצלנו. כמובן שהייתי צריך למצוא מלחין שיש לו ראש פתוח לרעיון ושמסוגל למצוא נושא וטקסטים ולכתוב מהר (זה היה פחות מחודשיים לפני הקונצרט הראשון). עודד עצמו היה זה שהמליץ לי על נעמה תמיר, שאותה אני מכיר מהתקופה שניצחתי על התזמורת הסימפונית הצעירה חיפה, לפני כ10 שנים (היא קיבלה את הכשרתה המוסיקלית בחיפה כנגנית פסנתר, צ'מבלו ועוגב), ולאחרונה הקשר שלנו היה בעיקר סביב המגזין בקול המוסיקה אותו היא ערכה והגישה.

נעמה נענתה בשמחה לאתגר, והיא זו שהחליטה להלחין כותרות עיתונים. הזמן היה מאוד קצר, ולמעשה רק ביום של חזרת המקהלה הראשונה (שהיתה אמורה להיות היחידה) על היצירה, קיבלתי את הפרטיטורה. אני חייב להודות ולהתוודות – במהלך החזרה הזו שקלתי אם לרדת לגמרי מהרעיון או להמשיך לעבוד על היצירה במלוא המרץ. כפי שקורה עם יצירות חדשות – יש תיקונים ושינויים שצריכים להיעשות "אונליין", זמרי המקהלה נדרשו ללמוד מהר מאוד גם את הטקסט וגם את הסולפז' הלא פשוט. החלטתי להמשיך לעבוד במלוא המרץ, אך בסיום חזרת המקהלה פניתי לזמרים ואמרתי – אנחנו צריכים עוד חזרה, זה לא מוכן!! לשמחתי הרבה, זמרי המקהלה הנפלאים נענו לבקשתי והגיעו לחזרה נוספת כעבור מספר ימים, כשבינתיים נעמה שלחה להם את התיקונים וכן פרטיטורה מעודכנת.

למרות שאני עצמי התלהבתי מהיצירה מהרגע הראשון שראיתי את הפרטיטורה, היו מסביבי לא מעט ספקות וחששות לגבי איך היא תתקבל. אבל הלכתי עם תחושותיי עד הסוף, השקעתי גם במהלך חזרות התזמורת את הזמן הדרוש להכנת היצירה, וכך עשתה גם הסולנית קרן הדר (שלמדה את היצירה גם היא בתוך ימים ספורים), ובסופו של דבר זה עבד. כבר בביצוע הראשון של היצירה בחיפה לפני כשבועיים התגובות היו נלהבות. הרבה אנשים מקרב קהל המנויים שלנו ש"מפחדים" ממוסיקה מודרנית ובד"כ לא מגיעים לקונצרטים שיש בהם יצירה מודרנית, אמרו לי שזה היה נהדר.

בביקורת אינטרנטית שהתפרסמה היום על הקונצרט שלנו אתמול בירושלים, מתמקד המבקר ביצירתה של נעמה תמיר ומשבח אותה. הנה הביקורת מתוך האתר "תרבות אנד דה סיטי":

אקטואלי – אנסמבל סולני תל אביב וזמרי קולגיום בפתיחת פסטיבל פנטסיה כורלית

"ממשל אובמה מסרב עד כה לקבוע מהו "הקו האדום" בתכנית הגרעין האיראנית, שאם טהרן תחצה אותו – הוא ישלח את כוחות ארה"ב למשימה. בעיני ירושלים, בלי הצבת "קו אדום" ברור, האיראנים ימשיכו לדהור לפצצה, וייצרו מציאות חדשה ובלתי אפשרית לישראל. אל תחכו לנס…"

לא, ממש לא התבלבלתי. באמצע הקונצרט, הוציאו זמרי קולגיום עיתונים, הרימו אותם גבוה, והתחילו לקרוא. הפתעה. מבלי לכלול את היצירה בתכנית הקונצרט, השמיעו אנסמבל סולני תל-אביב וזמרי קולגיום, בניצוחו של ברק טל, את היצירה "אקטואלי" מאת נעמה תמיר. נעמה, בוגרת תואר שני באקדמיה למוסיקה בירושלים, חיברה "שיר" המבוסס על טקסטים אקטואליים מהעיתונים היומיים והלחינה יצירה משעשעת וערבה לאוזן. היצירה עוסקת בנושאים חשובים כגון: עליית מחירי הקוטג', נפילת מדדי המניות, מודעות פרסום שונות, נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה אודות הישראלים שאינם גומרים את החודש ועוד. בסיום, מכריזים זמרי המקהלה: "בצער רב וביגון קודר, אנו מודיעים על פטירתו של… אבלה המשפחה" וממשיכים: "בסוף השבוע, יהיה חם מהרגיל". היצירה שחוברה בחודש האחרון, לאנסמבל כלי מיתר, שתי קרנות יער, סופרן ומקהלה, זכתה לביצוע מקסים… ולמחיאות כפיים סוערות. חגי גורן, מנהל הפסטיבל מבטיח שתהיינה הפתעות נוספות באירועי הפסטיבל.

זה היה רק דובדבן קטן על קצפת הקונצרט שפתח את הפסטיבל. התכנית כללה:
"כה גדול הסקרמנט" של מוצרט – יצירה לסופרן מקהלה ותזמורת
"אור גדול" של יחזקאל בראון – לסופרן, קרן יער ואנסמבל מיתרים
"הנותן לאל הטוב לבדו למשול" מאת פליקס מנדלסון – קנטטה לסופרן, מקהלה ותזמורת
סימפוניה למיתרים מס' 7 ברה מינור של פליקס מנדלסון
מיסה מס' 3 בסול מז'ור של יוסף היידן – יצירה למקהלה ותזמורת
"מריה הקדושה, אם אלוהים" של מוצרט – יצירה למקהלה ותזמורת

ברק טל, שקיבל על עצמו את הניהול המוסיקלי והניצוח על זמרי קולגיום, שילב בכישרון רב את אנסמבל כלי המיתר, זמרי המקהלה והסולנים (קרן הדר-סופרן, אלון ראובן-קרן יער). ניתן היה לחוש את שמחת החיים של כל המעורבים וגם לשמוע אותה.

יורם בר-סלע

בפוסט הבא – על הקונצרט של אתמול בירושלים מנקודת מבטי האישית, ועל ההשראה שקיבלתי מערב הכדורסל של הפועל רמת גן לפני שלושה ימים. שווה לחכות

ערב סוער ואנרגטי

ערב מוצלח מאוד אתמול במרכז עינב הסתיים ב"התפוצצות אנרגטית" של כולנו בסימפוניה מס' 27 של היידן. לפני כן הפסנתרן דוד גריילסאמר נתן ביצוע מאלף, מוסיקלי ומלא השראה לקונצ'רטו מס' 9 של מוצרט, והוציא מהאנסמבל איכויות יוצאות מהכלל. האנסמבל גם ניגן בוירטואוזיות וללא ניצוח סינפוניה של ק.פ.ע.באך, ונגן הקרן שלנו אלון ראובן ניגן בשירתיות ובצליל נפלא את הקונצ'רטו לקרן של פרסטר.

הקהל יצא מגדרו במחיאות כפיים סוערות.

נעם בן זאב כותב על הקונצרט היום בהארץ:

תוכנית יפה חיבר ברק טל, המנצח והמנהל המוזיקלי של אנסמבל סולני תל אביב, לקונצרט הזה: הוא עשה "זום אין" למחצית המאה ה-18 ובדק מה הלחינו שם; ולא צריך לחפש הרבה בתקופה הזאת כדי לגלות בה אוצרות. מוצרט מוקדם, קרל-פיליפ-עמנואל באך בשיאו, היידן מוקדם אף הוא (הסימפוניה מס' 27): כל אלה סוערים, מתרוננים; וקפ"ע באך והיידן אפילו משתוללים ממש כיאות לסגנון "הסער והפרץ" הרומנטי האופנתי והאופייני לשנים האלה ביצירתם. בהתאם, אנסמבל סולני תל אביב – הפעם מורכב ברובו מנגנים אורחים (14 מתוך 22) – לא התאפק גם הוא, והשיל הגנות ועכבות, בלי פחד, כדי לעשות צדק עם המוזיקה.

במיוחד סער האנסמבל ביצירות הראשונות בערב: הסימפוניה השלישית של קפ"ע באך, בנו השני של יוהן סבסטיאן, שנוגנה בלי מנצח בהובלת הכנר הראשי מתן דגן; והקונצ'רטו מס' 9 של מוצרט: היצירה המרכזית בערב, אליה נשאו כולם עיניים – ואחריה סערו ופרצו גם הם במחיאות כפיים – בגלל הסולן-מנצח שלה, דוד גריילסאמר. הוא לא איכזב: תענוג לשמוע את גריילסאמר (על אף שהפסנתרנות שלו בערב זה לא הייתה במיטבה ונגינתו לקתה לעתים בחוסר החלטיות), כי הוא אותנטי, ומחשבתו תמיד ייחודית ומלאת דמיון, והניצוח שלו מעודן בהבעתו ומדוייק. גריילסאמר מביא זווית חדשה למוצרט, וזאת בלי מניירות ובלי כרכורי אגו והתפארות במוזיקליות הכובשת שלו, אלא מתוך צניעות. כאן הוא התקרב מדי להפניית עורף לסגנון, אבל לא חצה את הגבול והזכיר לקהל שוב למה כדאי לצאת לשמוע מוזיקה.

סוף הקונצרט הציג עוד סולן נהדר, נגן הקרן אלון ראובן, ביצירה כפויית טובה במקצת של המלחין הגרמני כריסטוף פרסטר אותה הוא ניגן במוזיקליות רבה; ואת המנצח ברק טל, שהגיש היידן סוחף לסיום.

 

לאחר הקונצרט, הצטרף דוד (עם ארבעת אחיו) אלי ואל נגני האנסמבל לארוחה בבית קפה בקרבת מקום. נשארנו שם עד שעה מאוחרת, ושוחחנו ארוכות על תכניותינו העתידיות, על המציאות המוסיקלית בארץ, על החוויות שלנו כמנהלים מוסיקליים של תזמורות בארצות שונות, ועל נושאים רבים אחרים.