תזמורת חדשה בחיפה, ועשור של עבודה עם תזמורת הקונסרבטוריון בגבעתיים

לפני מספר שבועות סיימתי שנה עשירית עם תזמורת כלי הקשת בקונסרבטוריון גבעתיים. בשנה האחרונה, הקמתי גם תזמורת חדשה בבי"ס התיכון לאמנויות ויצ"ו-"רעות" חיפה. סיכום השנה של התזמורות הצעירות שלי

280120133876

פרט לאנסמבל, היו לי העונה שתי תזמורות צעירות שאיתן עבדתי באופן קבוע – התזמורת הייצוגית של קונסרבטוריון גבעתיים, איתה סיימתי עכשיו שנה עשירית, והתזמורת החדשה של ביה"ס התיכון לאמנויות "רעות"-ויצ"ו חיפה, שאותה רק הקמתי בתחילת השנה ואיתה סיימנו שנה ראשונה מוצלחת.

התזמורת בגבעתיים היא של קשתנים בלבד, וניתן לבצע איתה רפרטואר מקורי לתזמורת כלי קשת. במשך השנים ביצעתי איתם פרקים מהסרנדה למיתרים של צ'ייקובסקי ושל אלגר, סימפוניות של היידן (בתוספת של שני אבובים ושתי קרנות), מוצרט וסליירי, ויצירות ישראליות, כולל "תפילה" למיתרים של צבי אבני. בפברואר 2011 התזמורת הזו ביצעה במשותף עם סולני תל-אביב את הסימפוניה מס' 44 של היידן – הנה הביצוע.

בתזמורת בביה"ס ויצ"ו מנגנים קשתנים, נשפנים, נגני כלי הקשה ופסנתר, כאשר הבלאנס בין הכלים הוא מאוד מוזר ולא מקובל – שישה קשתנים, שמונה חלילים, שלושה קלרינטים, בלי אבובים ובסונים, עם כלי הקשה ופסנתר. למעשה התזמורת מורכבת מהנגנים שלומדים במגמת המוסיקה וההרכב הכלי משתנה משנה לשנה. כך נוצר מצב שכל יצירה שבחרתי היא בעצם עיבוד: הייתי צריך להעביר את תפקידי האבוב לחליל, חצוצרה לקלרינט, בסון לצ'לו, קרנות לפסנתר וכו', כך שייוצר משהו הגיוני שלא חסרים בו קולות ושיש איזשהו איזון בין הקולות. בכלל – הבחירה של רפרטואר בעבודה עם תזמורות צעירות היא תמיד משימה קשה. יש את הענין של רמת הקושי שצריכה להתאים לרמת הנגנים בתזמורת. ורמת הנגנים בתזמורת משתנה משנה לשנה – בכל שנה נגנים בוגרים עוזבים ונגנים צעירים חדשים שרמתם לא ידועה מגיעים, וקשה לדעת איזו יצירה תתאים. יצירה קשה מדי עלולה לייאש את הנגנים ולהוציא את ההנאה מהנגינה. יצירה פשוטה מדי עלולה להיות לא מספיק מאתגרת. ביצירות רבות לתפקידים שונים ישנה דרגת קושי שונה, כך שלנגנים מסויימים התפקיד קשה מדי ולאחרים הוא פשוט מדי.

BD4_0119

התזמורת והמקהלה של ביה"ס התיכון לאמנויות ויצ"ו-"רעות" חיפה בקונצרט אמצע השנה באולם קריגר בחיפה

על-מנת לפתור את הבעיה הזו, אני תמיד מעדיף יצירות קצת יותר פשוטות להתחלה, איתן אני מנסה ליצור "אתגרים תזמורתיים", גם כשהתפקידים פשוטים. אני לוקח כמה מקומות שבהם כולם מנגנים, ועובד עליהם בכל מיני צורות – מנצח בטמפים שונים, דינמיקות שונות, ארטיקולציות שונות. לפעמים אני מחליף בין התפקידים או מבקש מכל התזמורת לנגן באוניסונו את התפקיד של כינור שני למשל, על-מנת שכולם יכירו גם את התפקידים האחרים ביצירה. דרך העבודה עם התזמורות על הרפרטואר אני גם מנסה לפתח את השמיעה של הנגנים, ע"י עבודה קפדנית על אינטונציה ופיתוח שמיעה. כשלומדים לשמוע אקורד בצורה נכונה מהבס אל הסופרן ומהטון היסודי אל הקוינטה והטרצה של האקורד, הבסיס של השמיעה המוסיקלית משתפר, ורמת הנגינה התזמורתית עולה. על-מנת לעורר את הריכוז של הנגנים בזמן החזרה אני הרבה פעמים מבקש מהם להעיר במקומי הערה מוסיקלית אחרי נגינה של קטע מסויים – מה לדעתם צריך לשפר בנגינה – וע"י כך גם מקנה להם הרגלי הקשבה, התבטאות ויכולת עבודה ללא תלות ב"מדריך" שיגיד להם כל הזמן מה לעשות. הדבר המרכזי שאני מוצא בעייתי בתזמורות צעירות הוא הנושא הריתמי. נגנים צעירים מתרכזים בראש וראשונה בלנגן את הצלילים הנכונים ולא לטעות בהם, הרבה פעמים מבלי לשים לב לקצב, לשמירה על טמפו ולנגינה ביחד עם הקולות האחרים. לכן, אחד הדברים החשובים ביותר בשבילי בעבודה תזמורתית הוא עבודה ריתמית. זה כולל תרגילים ריתמיים על סולמות ועל פסז'ים מתוך הרפרטואר, ניצוח בטמפי משתנים של אותו קטע, עבודה על נגינת מנגינה עם ליווי ריתמי של אחד הנגנים או קבוצה (שמיניות או חלקי שש עשרה), נגינה של קטע מסויים תוך הדגשת הצליל הראשון בכל פעמה, וכד'. הרבה יותר חשוב לי שהתזמורת תהיה מסוגלת לנגן ביחד וברצף מהתחלה עד הסוף באופן יציב מבחינה ריתמית, גם אם לא כל נגן מנגן באופן מושלם את כל הצלילים, מאשר שכל נגן ינגן באופן מושלם את כל הצלילים אבל בקצב משלו (דבר שכמובן עלול ליצור בלגן רציני).

בתזמורת של גבעתיים היו לנו העונה די הרבה פרוייקטים. בתחילת העונה הכנו תכנית שכללה שני פרקים מסימפוניה מס' 27 של מוצרט, פרק סימפוניה בדו מז'ור של ויולדי ואנדנטה פסטיבו של סיבליוס. עם התכנית הזו הופענו בקונצרט בגבעתיים וגם בכנס תזמורות בכפר-סבא. בהמשך הכנו "קונצרט סולנים", ובו ליוינו את שלושת הזוכים בתחרות הקונצ'רטו שהתקיימה בקונסרבטוריון – בפרק מקונצ'רטו לחלילית של ויולדי עם בר צימרמן, פרק מקונצ'רטו לפסנתר של באך עם תום בורו ופרק מקונצ'רטו לכינור של ויולדי עם ליר וגינסקי. הקונצרט התקיים באולם טארג שבאקדמיה בתל-אביב, והיה ארוע מאד מרגש. כעבור שבוע הצטרפו נגני התזמורת אל נגני אנסמבל סולני תל-אביב בערב הגאלה החגיגי של האנסמבל, וביחד עם שלמה גרוניך ושיר אורדו (בשירה וכינור) ביצענו את השיר הנפלא של גרוניך ומתי כספי "ציור". הנה הביצוע מערב הגאלה.

בקונצרט חגיגי של הקונסרבטוריון בתיאטרון גבעתיים הצטרפו נגני התזמורת אל המקהלה ותזמורת כלי הנשיפה של הקונסרבטוריון לביצוע משותף של מספר שירים, ובשבועות הספורים שנשארו עד לסיום שנת-הלימודים חזרנו לעבוד לבד על רפרטואר לכלי קשת – שתי מלודיות אלגיות של גריג וריקודים רומניים של ברטוק – אותו ביצענו באולם הקונסרבטוריון בארוע סיום השנה בנוכחות ההורים. בהחלט הספק יפה של התזמורת לשנה אחת.

לתזמורת החדשה של ביה"ס לאמנויות ויצ"ו-"רעות" חיפה היו העונה שני פרוייקטים – קונצרט חגיגי באמצע השנה באולם קריגר בחיפה (מול אולם מלא) בו ביצענו את "זיקוקי דינור" של הנדל ואת "ערבית מוסיקלית" של בריטן לפי רוסיני, וקונצרט לסיום השנה בחצר ביה"ס ביום האחרון ללימודים, ובו ביצענו פרקים מתוך סויטה תזמורתית מס' 3 של באך, "ערבית מוסיקלית" של בריטן וסויטה תזמורתית "כרמן" של ביזה, וכן ריקוד הונגרי מס' 1 של ברהמס.

200620135594

העבודה עם שתי התזמורות היא עבודה מאד מהנה ומאתגרת עבורי. זו עבודה מוסיקלית נטו, שבמהלכה אני ממש בונה ויוצר במו ידי את המוסיקה, עם נגנים צעירים שנותנים את המקסימום שלהם בכל חזרה וקונצרט. כל שנה מתחילה עם הרבה סימני שאלה – מה רמתם של הנגנים המצטרפים? עד כמה יחסרו הנגנים שעזבו? האם אפשר יהיה ליצור מכל הנערים והנערות האלה ביחד תזמורת טובה ומגובשת? מה זה ידרוש ממני? אבל בסיום השנה תמיד אני מגיע לתחושת סיפוק בעקבות העשייה המוסיקלית החינוכית וההישגים היפים אליהם מגיעות התזמורות הצעירות.

מודעות פרסומת

ערב עם הרבה השראה, וגם רגעים משעשעים והזויים

חזרת בוקר (גנרלית) בלי הכנרת הראשית והויולנית המובילה; יום שלם בסמינר לוינסקי כולל אימון קליעות באולם הספורט; הפסקה לא צפויה במהלך הקונצרט בגלל שהנגנים הופתעו לגלות שערבבו להם את כל התוים; אדם חצוף שנכנס לאולם במהלך נגינת ההדרן של הסולן והקים את המנצח ממושבו; שר הביטחון (אהוד ברק) שישב בקהל ולא מחא כף אחרי אף יצירה; ולמרות הכל – אחד הקונצרטים המהנים, המלהיבים ומעוררי ההשראה שלנו. על היום המוזר שעברנו, שבסיומו הקונצרט מיצירות סיבליוס (וגריג)

2012-12-09 21.09.24

לא תמיד יש הסבר לדברים האלה – תכנית שהכנו בשתי חזרות בלבד, קונצרט באולם יבש מבחינה אקוסטית, חזרת בוקר גנרלית ללא הכנרת הראשית שלנו (הדס פבריקנט) שהגיעה לקונצרט בערב חולה – כל תנאי הפתיחה האלה היו אמורים להוביל לקונצרט רע מאוד. אבל למרות כל אלה היה קונצרט עם המון השראה, שמחה, התלהבות ורגעים מיוחדים.

התחלנו את היום ללא שתי נגניות מובילות שלנו – הכנרת הראשית הדס פבריקנט שהיתה חולה, והויולנית הראשית שולי ווטרמן שביתה היתה חולה. וכך קיימנו חזרת בוקר ללא שתי הנגניות שמנגנות את קטע הסולו המפורסם בפרק המסיים של סויטת הולברג של גריג. למרות שהיו רק שלושה נגני כינור ראשון (יוליה קליין הובילה במקום הדס ועשתה את זה מצוין) החזרה היתה יעילה מאוד, ובה ליטשנו הרבה מקומות בעייתיים ועברנו על כל התכנית. הנגנים התפזרו לאחר החזרה, אבל אני נשארתי בלוינסקי על מנת לקיים פגישות ואודיציה לנגן שמעוניין להצטרף לשורותינו. אחרי שסיימתי את כל אלה ואת ארוחת הצהריים בקפטריה של לוינסקי, היו לי כמה שעות עד חזרת הבלאנס, ובהן תכננתי ללמוד ולנוח. אלא שלפעמים יש בחיים פיתויים חיצוניים שמשנים לנו את התכניות. בדרך מהקפיטריה לאודיטוריום עברתי באולם הספורט של לוינסקי, שיש בו מגרש כדורסל. להפתעתי (ולשמחתי) ראיתי שעל הרצפה של האולם היה מונח כדור. החלטתי להיכנס, לזרוק לסל כמה דקות וללכת ללמוד כפי שתכננתי. אלא שאחרי כמה דקות לא ממש יכולתי להפסיק, כי כל כך נהניתי לזרוק לסל. המשכתי לזרוק עוד ועוד, זרקתי מקרוב, מרחוק, מהעונשין, מהשלוש, רצתי (עם נעלי הקונצרטים) לקחת את הכדור אחרי כל זריקה על מנת לזרוק שוב ושוב. רק אחרי 45 דק', כשהתעייפתי (בגיל 14 זה היה קורה אחרי מינימום 3 שעות, אבל הגיל…) יצאתי מהאולם והלכתי לאודיטוריום. למדתי מעט מאוד כי כבר לא נשאר הרבה זמן (למעשה, רק עברתי על היצירות של הערב ולא על התכנית לתחרות הקלרינטים כפי שתכננתי), ואז הלכתי לישון על אחד המושבים שבאולם האודיטוריום. התעוררתי כשהגיעו לאולם עובדי הבמה ואחריהם חלק מהנגנים שלנו, לקראת חזרת הבלאנס.

אחרי חזרת הבלאנס, הקפה וההתארגנות, התחיל הקונצרט. לאחר הפתיחה באנדנטה פסטיבו של סיבליוס, שנשמע כמו המנון יותר מאשר כמו יצירה קונצרטית רצינית, המשכנו לסויטה הכפרית של סיבליוס. הביצוע היה מאוד מלוטש, והרגשתי שיש ריכוז טוב ואנרגיה טובה של הנגנים. לאחר הסויטה, התזמורת ואני ירדנו מהבמה על מנת לפנות אותה לביצוע שלישיית הפסנתר של סיבליוס. את השלישייה ניגנו הדס פבריקנט בכינור, הילה אפשטיין בצ'לו והפסנתרן האורח פולקה גרסבק. הביצוע היה נהדר, מאוד מוסיקלי ואספרסיבי. הדס אמנם ניגנה כשהיא חולה, אבל היא עשתה את זה כמו גדולה. היה ממש כיף להאזין לה ולהילה, שביחד עם הפסנתרן האורח נתנו ביצוע כל כך מהנה.

2012-12-09 20.08.47

הדס והילה עם הפסנתרן פולקה גרסבק בשלישיית הפסנתר של סיבליוס

 

אחרי ביצוע השלישייה היינו אמורים לבצע את חמישיית הפסנתר של סיבליוס בעיבוד לפסנתר ותזמורת מיתרים, ואז קרה הארוע המשעשע הראשון של הערב. עוד לפני ביצוע השלישייה הקהל כבר המתין זמן רב – לסידור הבמה ולהעלאת הפסנתר. אחרי ביצוע השלישייה הוא המתין שוב לסידור הבמה מחדש, להזזת הפסנתר ולעלייתה של התזמורת לבמה. אבל אחרי שכל אלה כבר הסתיימו, וחשבתי שכבר אפשר לעלות לבמה, הבחנתי שנגנים רבים אינם יושבים במקומותיהם אלא נמצאים מאחורי המסך שעל הבמה. לאט לאט ובמשך זמן ממושך הצטרפו נגנים בודדים אל חבריהם שעל הבמה, בעוד הקהל ממתין בשקט ובסבלנות. מה הסתבר? כשעובדי הבמה סידרו את הבמה לפני ביצוע השלישייה, הם הזיזו את עמודי התוים של התזמורת כדי לפנות את הבמה. אבל בנוסף, הם גם הורידו את כל התוים מהעמודים ושמו אותם מעורבבים בערימה אחת מאחורי הבמה. כשהנגנים חזרו לבמה להמשך הקונצרט, הם גילו שהם צריכים להתחיל לחפש את התוים, כל אחד את התפקיד שלו, בתוך הערמה. למעשה, תוים של חמש יצירות שונות בתוך ערמה… וכך, לאט לאט חזרו הנגנים לבמה מאושרים שהם הצליחו למצוא את התוים ומשועשעים מהמאורע ההזוי.

לאחר ביצוע הגרסה התזמורתית של חמישיית הפסנתר, לחש לי הפסנתרן האורח פולקה גרסבק שהוא רוצה לנגן הדרן. מכיוון שאין שם מאחורי הבמה חדר או מקום לשבת, העלייה והירידה מהבמה הם אל ומהקהל. וכך ירדתי מהבמה ומצאתי מקום פנוי לשבת בו בקהל ולהאזין לנגינת יצירתו של סיבליוס "פינלנדיה" בגרסתה לפסנתר, שהיא בעיני הרבה פחות מוצלחת מהגרסה התזמורתית. ואז קרה הארוע המשעשע (או ההזוי) השני. בזמן ביצוע ההדרן נשמע קול של דלת נפתחת ואח"כ נטרקת. באופן טבעי הסתובבתי לכיוון של דלת הכניסה לאולם וראיתי אדם שנכנס לאולם באמצע הנגינה. אותו אדם לא הסתפק בכך שהוא הפריע למהלך הקונצרט בפתיחת וטריקת הדלת, אלא המשיך להתהלך באולם, מתעלם מהעובדה שהוא נמצא באולם קונצרטים בשעת נגינה, ולמרות שהיו באולם כיסאות ריקים שהיה יכול להתיישב בהם בשקט על מנת שלא להפריע עוד יותר, הוא ניגש דווקא אלי ואמר לי שזה המקום שלו. למרות שהייתי קצת המום, הגבתי מהר על מנת שלא לעורר מהומה, קמתי בזריזות והתיישבתי על המדרגות. אותו אדם התיישב במקומי והנגינה של הפסנתרן נמשכה. כמובן שנגני האנסמבל הבחינו בכך, מכיוון שהם לא ניגנו בהדרן אלא רק ישבו על הבמה והאזינו. וכך, במהלך ההדרן, ראיתי מהאולם כמה מנגני האנסמבל שיושבים על הבמה ומתקשים לעצור את התקפות הצחוק שמאיימות לפרוץ מתוכם לנוכח המאורע ההזוי שהתרחש מול עיניהם.

בשורה השניה בקהל ישב שר הביטחון אהוד ברק עם רעייתו. כמובן שנגני האנסמבל הבחינו בו ובאופן טבעי הסתכלו על תגובותיו לאחר כל יצירה. מהדיווחים שקיבלתי מהם, הוא לא מחא כפיים לאחר אף יצירה… אולי זה לא היה לרמתו או לכבודו, אולי הוא היה שקוע במחשבות על קאמבק לזירה הפוליטית, בכל מקרה הוא לא הראה איזושהי התלהבות מהחוויה שעבר, במידה ועבר חוויה כלשהי. אנחנו מצידנו, דווקא ניגנו את שתי היצירות האחרונות של הערב – הרומנסה של סיבליוס וסויטת הוברג של גריג – עם המון התלהבות ואנרגיה. הביצוע של סויטת הולברג היה מאוד מיוחד, ולמרות שכבר ביצענו את היצירה עשרות פעמים – היו בביצוע של אתמול רעננות וספונטניות יוצאי דופן. הרבה ניואנסים מוסיקליים יצאו מאוד יפה, היתה הרבה השראה לנגנים ולי, והרגשנו טוב ביחד על הבמה. באריה הנפלאה של היצירה (פרק רביעי) הרגשתי שהנגנים ביחד איתי בכל פרט הכי קטן, ושהם ממש יוצרים ביחד איתי צבעים מיוחדים ועושר דינמי. פרק הסיום זכה לביצוע נפלא ואנרגטי של קטעי הסולו של הדס ושולי, ובכך חתם קונצרט מאוד מיוחד, שגרם לכולנו אושר. הקהל ברובו היה מאוד איכותי וכלל לא מעט מוסיקאים וסטודנטים למוסיקה, והתגובות הנלהבות שקיבלנו באופן אישי מהרבה מהמאזינים חיממו את הלב.

וכעת, למשימה הבאה – תחרות הקלרינטים הבינלאומית. מחרתיים בבוקר אנחנו מצטרפים אל שלב הגמר של התחרות שמתקיימת בקונסרבטוריון שטריקר. אמשיך לדווח בימים הקרובים.

 

יצאנו לדרך

חודש דצמבר התחיל ואיתו הפעילות הרבה והאינטנסיבית של האנסמבל. אמנם עד כה היו לנו רק נסיעה למפגשי הכנה עם תלמידי תיכון בערד, וחזרה אחת (מתוך שתיים) לקראת הקונצרט מיצירות סיבליוס שיתקיים מחר בערב בת"א, אבל ניתן כבר לחוש כמה אינטנסיבי החודש הזה עומד להיות.

ביום ד' האחרון בשעה 5 בבוקר אספה אותי מונית מביתי בחיפה לנסיעה ארוכה לבי"ס תיכון בערד. מטרת הנסיעה: להכין את תלמידי התיכון שבפניהם נופיע ב27.12 בהיכל התרבות בעיר, לקראת הקונצרט. מפגשים עם תלמידי תיכון הם תמיד אתגר שיש בצידו סיפוק גדול. עבור חלק מהם זהו מפגש ראשון עם מוסיקה קלאסית, עפ כלי נגינה קלאסיים, עם מוסיקאים מקצועיים. המסגרת האינטימית של מפגש עם 20-30 תלמידים בכיתה נותנת לבני הנוער אפשרות להכיר מקרוב ממש את "סודות" המוסיקה, מה היא מביעה ומספרת, באילו אמצעים משתמש המלחין (במקרה שלנו צ'ייקובסקי) כדי להעביר אותה, מהם כלי הנגינה שבתזמורת וכיצד מנגנים עליהם, מה תפקידו של המנצח, ושאלות רבות שבני נוער אלה מעולם לא נתקלו בהן.

חוץ ממני הגיעו לביה"ס בערד עוד כמה מנגני האנסמבל – זהר אלון, חן רוזן ואופיר שנר בכינורות וטליה ארדל בצ'לו. במשך שני בקרים (רביעי וחמישי) עברנו כיתה כיתה וכיסינו את כל 18 הכיתות (י' עד י"ב) שיגיעו לקונצרט שלנו. עבודה קשה ומתישה, אבל חשובה ומספקת מאוד. בסה"כ מרבית התלמידים היו קשובים ומתעניינים, וזכו במפגשים יוצאי דופן שעוררו את סקרנותם לקראת הקונצרט שיתקיים בסוף החודש. הפרוייקט מתקיים במסגרת הפעילות של סל תרבות. עבורנו זה היה מאוד מהנה ואנו מצפים בכליון עיניים להגיע אליהם בהרכב המלא ולהופיע בפניהם בסוף החודש.

image (2)

זהר מדגים על כינורו במפגש עם תלמידי תיכון בערד

ואתמול היתה לנו חזרה ראשונה לקראת קונצרט מיוחד שבו ננגן מחר בערב במכללת לוינסקי בתל-אביב מיצירות יאן סיבליוס, שהיום מציינים בדיוק 55 שנים למותו (שלשום היה יום העצמאות ה95 של פינלנד, עוד סיבה לקיום הקונצרט). האורח שלנו בקונצרט הוא הפסנתרן הפיני פולקה גראסבק, ובין היתר נבצע בקונצרט עיבוד של חמישיית הפסנתר של סיבליוס לפסנתר ותזמורת, וכן סויטה כפרית ורומנסה למיתרים. נסיים את הקונצרט בביצוע של יצירה מוכרת של מלחין סקנדינבי אחר – אדוורד גריג – סויטת הולברג.

מחר יהיה לנו יום עמוס – בבוקר חזרה ובערב קונצרט (בשעה 19:30 בסמינר לוינסקי בת"א), ובהמשך השבוע – תחרות הקלרניתנים הבינלאומית.

לקראת חודש מטורף

לא פחות מ18 יצירות שונות, תשעה קונצרטים ב7 ערים שונות מעפולה עד ערד, תשעה סולנים, פרוייקט חינוכי, תחרות בינלאומית לקלרינטים, קונצרטים למנויים, יצירה בהשתתפות הקהל, קונצרט מיצירות סיבליוס, סולנים צעירים עם האנסמבל, יצירה ישראלית חדשה, כמה וכמה הפתעות, ומה לא… כל זה ב21 ימים בחודש דצמבר – מה7.12 עד ה27.12. נשימה עמוקה, בקרוב מתחיל דצמבר המטורף

אחרי תקופת הרגיעה וההתאוששות מפרוייקט פתיחת העונה שלנו, אנחנו כבר נערכים במרץ לפרוייקטים הבאים, והם מגיעים ממש אוטוטו. כבר בשבוע הבא יצאו כמה מנגני האנסמבל ביחד איתי לבית ספר תיכון בערד, למפגשי הכנה, כחלק מפרוייקט חינוכי ייחודי שבסיומו קונצרט של האנסמבל בערד מול קהל של תלמידי תיכון. הפרוייקט הזה דומה מאוד באופיו לפרוייקט מוצלח שהתקיים במזרע לפני מספר שנים, ועליו כתבתי בעבר כאן

בהמשך השבוע נקיים חזרות לקראת קונצרט מיוחד מיצירות המלחין הפיני יאן סיבליוס, אשר יתקיים במכללת לוינסקי ב9.12.2012. בקונצרט נארח את הפסנתרן הפיני פולקה גרסבק, שינגן איתנו עיבוד של חמישיית הפסנתר של סיבליוס לפסנתר ותזמורת מיתרים. עוד נבצע בתכנית את הרומנסה למיתרים, הסויטה הכפרית, שלישיית הפסנתר (עם הדס פבריקנט בכינור והילה אפשטיין בצ'לו) ואנדנטה פסטיבו של סיבליוס.

המלחין יאן סיבליוס

הפעילות שלנו בשבוע של חנוכה תימשך בהשתתפות בתחרות קלרינטים בינלאומית שתתקיים בתל-אביב, באודיטוריום הקונסרבטוריון הישראלי שטריקר. האנסמבל ילווה את הקלרניטנים שיעלו לשלב הגמר, בנגינת הקונצ'רטו לקלרינט של מוצרט והקונצ'רטינו לקלרינט של ובר. שלב הגמר של התחרות יתקיים ביום ה' 13.12.2012 בשעות 15:00-18:00 באודיטוריום הקונסרבטוריון הישראלי שטריקר.

בשבוע שאחרי חנוכה נתחיל בחזרות אינטנסיביות לקראת הקונצרטים שלנו למנויים וקונצרטים נוספים. בקונצרטים אלו נבצע את יצירתו של צ'ייקובסקי "מזכרת מפירנצה", את ה"אנדנטה קנטבילה" של צ'ייקובסקי בעיבוד לתזמורת מיתרים, ארבעה טמפרמנטים לפסנתר ומיתרים של הינדמית, עם הסולנית עינב ירדן, ויצירה חדשה של עמית גילוץ – "בזמן שרקדנו" לחליל ותזמורת ממותקנת, עם הסולן רואי אמוץ. בביצוע יצירה זו של גילוץ הקהל ישתתף בהקראת טקסטים שונים (חזרה קצרה עם הקהל תתקיים ממש לפני תחילת הביצוע…) ויהיו גם אפקטים בימתיים שונים. במהלך הקונצרטים נקרין גם הפעם תמונות, סרטונים וטקסטים על גבי מסך. אחד הסרטונים שיוקרן הפעם יהיה על הפסנתרנית והמחנכת הדגולה אסתר בלשה ז"ל, שהקונצרטים האלה מוקדשים כמידי שנה לזכרה. וכמובן, גם הפעם תהיה לנו הפתעה בכל אחד מהקונצרטים למנויים. הקונצרטים למנויים יתקיימו ב22.12.2012 באודיטוריום רפפורט בחיפה, ב23.12.2012 באודיטוריום שטריקר בתל-אביב, וב24.12.2012 באולם וייל בכפר-שמריהו.

עינב ירדן

בנוסף, נופיע במספר קונצרטים ברחבי הארץ, כאשר בכל קונצרט ננגן את שתי היצירות של צ'ייקובסקי ("מזכרת מפירנצה"ו"אנדנטה קנטבילה") ויצירות נוספות שונות: ב20.12.2012 בהיכל התרבות בעפולה ננגן פרט לצ'ייקובסקי יצירות עם סולנים צעירים (חמישה במספר) מתלמידי הקונסרבטוריון בעפולה. ב25.12.2012 בזכרון יעקב יהיו אלה יצירות של גריג שישלימו את התכנית – סויטת הולברג ושתי מלודיות אלגיות. ב26.12.2012 באולם וייז שבאקדמיה בירושלים יופיעו איתנו סולנים מסגל ההוראה של האקדמיה – הכנר אלכסנדר פבלובסקי (הכנר הראשון של הרביעייה הירושלמית) בקונצ'רטו לכינור של באך, והחלילן נעם בוכמן בקונצ'רטו לחליל של ק.פ.ע. באך. וב27.12.2012 נסיים את החודש המשוגע הזה בקונצרט בוקר לתלמידי תיכון בערד, אותו פרוייקט חינוכי שלקראתו יתקיימו מפגשי ההכנה בשבוע הבא, ובו נבצע רק את "מזכרת מפירנצה" של צ'ייקובסקי.

המון עבודה, המון יצירות, המון קונצרטים, המון חזרות, המון סולנים. יהיה מעניין. אמשיך לעדכן אונליין כשהטירוף יתחיל בשבוע הבא.

פרוייקט מנויים קשה מאחורינו, הגאלה בפתח. ובאך ביניהם

קונצרט בשידור חי ברדיו, יצירה קשה לביצוע של רון ויידברג שאורכה כ40 דק', הסרנדה התובענית של צ'ייקובסקי, ושלושה קונצרטים ברציפות. ולמרות כל הקשיים – היה פרוייקט מוצלח ביותר, והתגובות מחממות את הלב.

הנה דברים שנכתבו על-ידי ד"ר שחר לאודון בדה-מרקר

"אנסמבל סולני תל אביב, המציין החודש עשור להקמתו, מפיח צלילים של רוח צעירה, חיה ותוססת באולמות הקונצרטים. האנסמבל, שכבר הופיע בבימות מרכזיות בעולם, מורכב רובו ככולו מנגנים צעירים ומוכשרים, בגילאי ה-20 וה-30 לחייהם ותחת שרביטו של המנצח ומנהל התזמורת, ברק טל, הם מרעננים את ז'אנר המוזיקה הקלאסית.

אנסמבל סולני תל אביב                             צילום: שחר לאודון ©

 

רוח הנעורים לא שמורה לנגני האנסמבל בלבד. כך למשל, בקונצרט שנערך בתחילת החודש במרכז הבמה בגני תקווה, אירח האנסמבל סולנים צעירים מוכשרים נוספים: דניאל אסקרוב, אור פוסטי והרן מלצר, שביצעו בווירטואוזיות מרשימה, יצירות מאת מנדלסון, צ'ייקובסקי, פגניני ורוסיני.

הרן מלצר מנגן פגניני על מיתר אחד בלבד        צילום: שחר לאודון ©

בקונצרט נוסף, שנערך אף הוא החודש, הפעם במרכז ענב בתל אביב, ליווה האנסמבל את דואו הפסנתרנים, סיוון סילבר וגיל גרבורג. הקונצרט, ביצע בהצגת בכורה עולמית את יצירתו של המלחין, רון וידברג (Ron Veidberg), את הקונצ'רטו הבלתי-גמור של פרוקופייב. יצירה זו היא פרי השיתוף של זוג הפסנתרים עם וידברג, אליו הביאו את יצירתו של פרוקופייב, יצירה קטועה שוידברג לקח כפרויקט אישי להשלימה. ו-וידברג שזר את טביעות אצבעותיו במיומנות ביצירה זו, כך שניתן להבחין היכן עובר הגבול בין פרוקופייב, מלחין המוכר דרך יצירותיו, "פטר והזאב", "לויטנט קיג'ה" (שזכה לעיבוד של סטינג) ו"רומיאו ויוליה", לבין קולו של וידברג, אולם לעתים ההבדל מיטשטש והקולות מתערבלים. כפי שוידברג אומר על היצירה: "גם כשאני כותב מוסיקה עצמאית, רוחו של פרוקופייב מרחפת מעליה. על כן אני מציע להאזין ליצירה כאילו היא חוברה כולה בידי מלחין אחד (ולא משנה מי משנינו)."

התזמורת, הפסנתרנים ו-וידברג      צילום: שחר לאודון ©

זוג הפסנתרנים ביצע את היצירה היפה והמורכבת, אך מעט כבדה עבור פתיחה של קונצרט, וסיים בהדרן בצורה מושלמת ומרהיבה לא פחות. הקונצרט נמשך עם סיבליוס הקצרצר והרומנסה הרומנטית של צ'ייקובסקי, שתיהן בוצעו בחינניות ובטון נכון. הקונצרטים נערכים, אגב, לכבודה של המוזיקאת והפסנתרנית, אסתר בלשה ז"ל.

רוח צעירה נושבת בהיכלי הקונצרטים    צילום: שחר לאודון ©

ב-29 לחודש, ייערך קונצרט מיוחד. האנסמבל יציין עשור להקמתו בקונצרט חגיגי בתיאטרון גשר עם יוני רכטר וסולנים מובילים ששיתפו איתו פעולה לאורך השנים, כסרגיי אוסטרובסקי, גיא בן ציוני, צביקה פלסר, מתן פורת, חן הלוי. בתוכנית יצירות מאת מוצרט, כמו הסימפוניה ה-40 וה-25 הידועות, וובר ובטהובן ושירים של יוני רכטר בעיבודים תזמורתיים. מומלץ."

בינתיים, מחר מתחיל פרוייקט אחר, שלשמחתי הרבה אני לא משתתף בו, כי אחרת לא הייתי יכול להכין את הגאלה. בפרוייקט הזה האנסמבל ינגן בהובלתו של הכנר הראשי שלנו מתן דגן, וללא מנצח – קונצ'רטי שונים של באך עם סולנים מתוך האנסמבל, וכן סויטה למיתרים של טלמן וקונצ'רטו למיתרים של ויולדי. הקונצרט יתקיים בשבת הקרובה בצוותא תל-אביב ואח"כ בתחילת ינואר בכפר-שמריהו ובטבריה. הסולנים יהיו מתן דגן, הדס פבריקנט וטלי גולדברג בכינורות, ותמר ענבר באבוב.

בזמן שהאנסמבל עסוק בהכנות לקונצרט באך, אני עסוק בהכנות לגאלה ב29.12, ואלה הכנות אינסופיות: תכנייה גדולה ומהודרת לקונצרט, מארז תקליטורים עם מיטב ההקלטות של האנסמבל בעשר שנותיו, סרטונים על האנסמבל שיוקרנו בין היצירות בקונצרט, שתי תזמורות ילדים מחיפה ואחת מגבעתיים שמצטרפות לאנסמבל (ועם כל אחת מהן אני עושה חזרות בנפרד), ענייני הפקה, מוזמנים, כרטיסים, שיווק ועוד מיליון דברים שצריך להספיק בזמן הקצר שנותר עד הקונצרט.

עדכונים נוספים ממפרוייקט באך ומההכנות לגאלה – בימים הקרובים.