חוזרים לקלאסיקה

סימן ההיכר של האנסמבל

 

בשנים 2006-2010 האנסמבל ניגן המון סימפוניות של היידן, וגם לא מעט יצירות של מוצרט, ובעיקר קונצ'רטי שלו לפסנתר. היו לנו עונות שכמעט בכל קונצרט ביצענו סימפוניה של היידן וקונצ'רטו של מוצרט, וזה ממש הפך לסימן ההיכר של האנסמבל. גם הוצאנו דיסק של סימפוניות של היידן, שזכה לשבחי הביקורת, כמו הביקורת הזו של חגי חיטרון מ2009.

 

הפרק השלישי מתוך סימפוניה מס' 74 של היידן מקונצרט שהתקיים ב2009

 

בשנים האחרונות הרפרטואר שלנו התחיל לנוע לכיוונים חדשים. הוספנו יצירות רומנטיות רבות לרפרטואר שלנו, הרבה מהן יצירות מופת קאמריות שעיבדתי לתזמורת מיתרים (רביעייה אופ. 80 של מנדלסון, חמישיית המיתרים של שוברט, הרביעייה "האמריקאית" של דבוז'אק ועוד). גם במוסיקה החדשה הרחבנו את הרפרטואר, ביצענו לא מעט יצירות ישראליות מרכזיות, ארוכות ומשמעותיות ("ישרא וישמע" של חיים פרמונט, "מוות ולידה" של נעם סיון, "יונה" של בעז בן משה הן רק כמה מתוכן). שיתפנו פעולה לא מעט עם מקהלות ועסקנו ברפרטואר ווקאלי (בין היתר ביצענו את הגלוריה של ויולדי, דיקסיט דומינוס של הנדל, הרקויאם של פורה שיבוצע שוב העונה, הרקויאם של מוצרט, מיסות של שוברט ועוד).

במהלך העונה הקרובה נחזור מדי פעם לתכניות קלאסיות "נטו". אחת התכניות האלה תבוצע כבר בסוף נובמבר, ובה נארח את הפסנתרן איתמר גולן ואשתו הפסנתרנית נטסוקו אינווה. הם יבצעו ביחד קונצ'טו לשני פסנתרים של מוצרט בפה מז'ור (אותו כתב מוצרט תחילה לשלושה פסנתרים) וקונצ'רטו לשני פסנתרים בדו מינור של באך. בנוסף, נבצע בקונצרט את הסימפוניה מס' 27 של היידן, שהיא סימפוניה מאד נמרצת, תוססת, ומאפיינת את סגנון "הסער והפרץ". נפתח את הקונצרט ברביעיית מיתרים מוקדמת של שוברט בדו מז'ור, בעיבוד שלי לתזמורת מיתרים. אני מאד אוהב את התכנית הזו ומצפה לה בכליון עיניים. בפעם הקודמת שביצענו את הקונצ'רטו של מוצרט לשני פסנתרים, זה היה בגרסה לשלושה פסנתרים, ביחד עם חברי "מולטיפיאנו". הנה הפרק הראשון מהביצוע ההוא.

 

לי אישית יש אהבה גדולה לרפרטואר הזה, ואני נהנה מאד לשוב וללמוד אותו, ולגלות בו ניואנסים חדשים. לפעמים אלה הרמוניות מפתיעות, לפעמים זה הומור, בעיקר אצל היידן, לפעמים איזשהו קול פנימי יפה. ולמרות שאת רוב היצירות בתכנית כבר ביצעתי יותר מפעם אחת, עדיין זה תהליך למידה מרתק עבורי.

 

 

 

 

קהל של אוהדים

להרגיש חופשיים בנגינה עם תזמורת

 

חזרתי מביקורי בפולין, עליו סיפרתי בפוסט הקודם, וישר נכנסתי לעבודה אינטנסיבית עם סולני תל אביב. בארבעה ימי חזרות היה עלינו להכין תכנית שכללה ליווי של שלושה סולנים צעירים, יצירה חדשה ותובענית של זיו קוז'וקרו, ואת הכריזנטמות של פוצ'יני. במהלך החזרות כבר היתה התרגשות מעצם השתתפותם של הסולנים הצעירים, ומנגינתם המצויינת.

הקדשתי את זמן החזרות עם הסולנים הצעירים גם כדי לתת להם ביטחון, להציע להם הצעות מוסיקליות, ולתאם איתם פרטים טכניים כמו למשל איפה הסולן מוביל ואיפה המנצח. כל אחד משלושת הסולנים קיבל זמן חזרות רב יחסית לזמן שמקובל לתת לסולן, זאת מכיוון שחלק מהמטרה היתה לתת להם את האפשרות לתרגל, להתקדם ולהרגיש חופשיים בנגינה עם תזמורת. נגינתם של השלושה מצויינת, אך נגינה עם תזמורת ועם מנצח דורשת תרגול קצת שונה, שניתן לבצע רק כשיש תזמורת ומנצח.

התוצאה לדעתי היתה מצויינת. גם האנרגיה בשני הקונצרטים היתה שונה מהאנרגיה שיש בקונצרטים רגילים למנויים. היה הרבה יותר קהל של "אוהדים" של הסולנים, היה גם קהל צעיר רב יחסית (במיוחד בחיפה, שם לשמחתי תלמידים ובוגרים רבים של זיו קוז'וקרו ושלי מבית הספר לאמנויות ויצ"ו חיפה ממשיכים להגיע לשמוע את האנסמבל, למרות שגם אנחנו וגם התלמידים הבוגרים כבר לא שם), היו הרבה מוסיקאים בקהל (קולגות של המורים ושל ההורים שבמקרה זה הם מוסיקאים בעצמם), ביניהם חיים טאוב, יוני רכטר, מיכה הרן, נטשה טדסון ועוד. כל זה כמובן השפיע על האנרגיה ועל מחיאות הכפיים בסיום כל יצירה.

שלושת הסולנים היו במיטבם בשני הקונצרטים, הנה כמה תמונות.

 

ליר וגינסקי בת ה-13 בוריאציות על נושא מקורי של ויניאבסקי (גבוה על מיתר סול). צילם טל גליק

 

עדן לורנצן בת ה-17 בקונצ'רטו לפסנתר ברה מינור של באך. צילם טל גליק

 

מוחמד אלשייך בן ה-14 בקונצ'רטו לפסנתר ק.449 של מוצרט. צילם טל גליק

 

מוחמד אלשייך משתחווה לקהל בסיום נגינתו (ולפני ההדרן)

 

שנת לימודים אקדמית ראשונה כמורה

 

שנת הלימודים האקדמית החלה בשבוע שעבר, וגם אני, החל משנה זו, לוקח בה חלק, כמורה לניצוח בקורס המשלב עבודה של הסטודנטים עם תזמורות במסגרת האקדמיה למוסיקה בתל אביב. העבודה עם סטודנטים לניצוח היא מאד מהנה, ואחרי שהתחלתי בינתיים רק בשיעורי ניצוח יחידניים ללא תזמורת, כבר בשבוע הקרוב תהיה לסטודנטים חזרה ראשונה עם תזמורת הקונסרבטוריון בגבעתיים, בהדרכתי. זהו קורס יוצא דופן שלא קיים למיטב ידיעתי במוסדות מוסיקליים דומים להשכלה גבוהה. היתרון הגדול שלו הוא שזה קורס מעשי. כפי שעבור הנגן – נגינה סולנית עם תזמורת דורשת תרגול ועבודה כסולן עם תזמורת, כך גם  עבור המנצח – ניצוח על תזמורת דורש תרגול בניצוח על תזמורת (ולא רק על שני פסנתרנים במקרה הטוב). במהלך השנה הסטודנטים ינצחו באופן שוטף על תזמורות שונות, צעירות ומקצועיות, בהדרכתי. אחד הדגשים יהיה ניהול החזרות, מציאת פתרונות מהירים לבעיות טכניות בתזמורת עם התמקדות בעבודה עם קשתנים והכרת כלי הקשת. מצפה לזה מאד.

 

 

מהקונצרט בקוריאה

 

בחודש ספטמבר ניצחתי בקוריאה על התזמורת הפילהרמונית של בוסאן, בקונצרט שהיה שלב הגמר בתחרות בינלאומית של סולנים עם תזמורת. אחת המשתתפות, זמרת הסופרן הקוריאנית OH Ye Eun ביצעה את האריה מתוך אאידה של ורדי – Ritorna vincitor. לאחרונה קיבלתי את הוידאו, הנה הוא. אגב, הזמרת זכתה במקום השני בתחרות.

תהנו!

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

חוויות מפולין

מנדלסון על כוס יין

 

 

בין שירי רוקנרול ופופ שהושמעו בווליום חזק בבר אינטימי שנקרא "וינו מניפסט" (חגיגת יין) בעיר העתיקה בלובלין, המוסיקה לפתע הפסיקה ואדם מוכר מאד מהפוליטיקה בפולין הכריז בפני הנוכחים: "עכשיו נשמע משהו אחר", ונתן לי את רשות הדיבור. הצגתי את עצמי לקהל ואמרתי שעכשיו נשמע את הפרק האחרון מהסימפוניה האיטלקית של מנדלסון בביצוע סולני תל אביב. המוסיקה הושמעה בווליום חזק, בזמן שהנוכחים אוחזים בידיהם כוסות יין, שמפניה וגם וודקה. הקהל הקשיב בדריכות, ונהנה מהמוסיקה המאד יוצאת דופן עבור המקום. חלק אף באו לצפות במסך המחשב (המוסיקה הושמעה מסרטון יוטיוב של האנסמבל). בסיום זכיתי לתשואות והשתחויתי בפני הקהל. מעולם לא קרה לי בעבר דבר דומה, וזה היה בהחלט מרגש. האיש שעשה את המחווה הנהדרת הזו עבורי היה יאנוש פאליקוט, עד לא מזמן ראש האופוזיציה בפרלמנט הפולני, אדם שהפך בשנה האחרונה להיות חבר אמיתי וקרוב של אנסמבל סולני תל אביב. בשנה שעברה הוא אירח בביתו את כל האנסמבל לאחר הקונצרט שלנו בלובלין, ובמהלך השנה שמרנו על קשר ואף נפגשנו בארץ. בימים שביליתי בלובלין (יחד עם יו"ר הועד המנהל של האנסמבל ישראל בראון ואשתו, וכן מנכ"ל האנסמבל אריה ברדרומא), הוא אירח אותנו כמה פעמים בביתו, הכיר לנו אנשים בעלי השפעה וקשרים ונתן לנו הרגשה של בית חם בפולין.

22489703_1501197589973915_7294348583560752198_n

יאנוש פאליקוט ואני בביתו

 

 

הארוע עצמו היה מפגש של חברים של יאנוש, שאחד מהם הוא הבעלים של הבר והוא הזמין את כולם על חשבונו. כל הנוכחים שם היו אנשי תרבות שמורגלים בהאזנה למוסיקה קלאסית, כך שעבורם זה לא היה משהו זר, אך בקונטקסט של הערב זה היה בהחלט יוצא דופן.

 

20171012_112430

הגשר שבין העיר העתיקה לחדשה בלובלין

 

 

 

בחזרה לקיר הזיכרון

22491886_1501197663307241_16428753395647253_n

אחרי פגישה עם ידידינו יאנוש רוסלן ראש עיריית בילגוריי וסגנו ארתור בארה, נסענו לקיר הזיכרון ליהודי בילגוריי, הקיר שבטקס החנוכה שלו לפני שנה הופענו מול משפחותיהם של הניצולים ושל הנספים. היה מרגש לחזור לשם. גם בגלל המקום, וגם בגלל הטקס המרגש שבו השתתפנו במקום המיוחד הזה.

22528081_1501197619973912_3011398752993483994_n

עם ראש עיריית בילגוריי וסגנו

 

 

מדהים שכשעוברים ברחוב כך סתם במקרה ורואים את הקיר, אם לא יודעים את הסיפור של העיר הזו  והמקום הזה – זה לא נראה כמו משהו מיוחד או יוצא דופן. רחוב שקט בתוך עיר קטנה ושקטה…

אבל המקום הזה, שנמצא בסמוך לבית הקברות היהודי, הוא קיר זיכרון ליהודים שנספו בעיירה הזו, שבתחילת המלחמה גרו בה 5500 יהודים מתוך 7000 תושבי העיירה. העיירה הזו, שבה גר יצחק בשביס זינגר ועוד כמה דמויות מוכרות, נשרפה כליל ומרבית היהודים בה נספו. זה בהחלט היה ביקור מרגש ומצמרר.

 

20171015_131319

לקראת ביצוע בכורה מרגש

fb_img_1476518597252

בשבוע האחרון עבדתי באינטנסיביות על יצירתו של פיטר גארי "פסיון למאה ה20", שביצוע הבכורה שלה יתקיים ביום שני הקרוב, 17.10.16 באולם הנרי קראון בתיאטרון ירושלים.

פיטר גארי נפטר לפני חודש בגיל 92, והוא לא יזכה לשמוע את ביצוע הבכורה של יצירתו. הוא למד בצעירותו אצל ברטוק וקודאי, אך כשהיה בן 17 נתפס ביחד עם אמו על ידי הנאצים. הוא שרד שלושה מחנות השמדה – מיידנק, דכאו וברגן בלזן, ובגיל 21, כשהסתיימה המלחמה, עבר לפריז ובהמשך לארה"ב ולקנדה, שם חי ב40 השנים האחרונות.

בהקשר בינינו נוצר דרך מכרים שלו בארץ שפנו אלי. בקיץ שעבר הוזמנתי לנסוע אליו לקנדה, ובמשך שבוע הייתי אצלו, הכרתי אותו מקרוב, עברתי איתו על הפרטיטורה של "פסיון למאה ה20", שמעתי ממנו את סיפור חייו המרתקים, וזכיתי להכיר את חבריו הרבים והטובים, כולל חברי הקהילה היהודית שבויקטוריה קנדה. הביקור אצלו שכנע אותי לקחת על עצמי את ביצוע הבכורה של היצירה. זו יצירה עם הרבה משמעות ועם סיפור חיים מרתק של מי שכתב אותה, הטקסטים שלה (שגם אותם כתב פיטר) הם חזקים מאד, ויש חשיבות גדולה לבצע אותה בארץ.

לצערנו הרב פיטר נפטר ולא יזכה לשמוע את הפסיון למאה ה20. ביצוע הבכורה יוקדש לזכרו.

זו יצירה גדולה ארוכה ורבת משתתפים – יש בה תזמורת מלאה עם כלי קשת, כלי נשיפה, כלי הקשה ופסנתר, יש בה מקהלה מעורבת, ארבעה זמרים סולנים, מקהלת ילדים ושני קריינים.

במשך השבוע האחרון היו לי חזרות יום יום עם האנסמבל, עם הסולנים ועם המקהלה, ומחר בבוקר תתקיים החזרה הגנרלית, שבה נבצע לראשונה את היצירה מתחילתה ועד סופה.

ביום שני, כאמור, יתקיים הקונצרט בתיאטרון ירושלים. הקונצרט יוקלט ויצולם בוידאו, וגם יועבר ישירות בשידור וידאו לויקטוריה, קנדה, שם יצפו בו האורחים והקהל הרב בעיר מגוריו של המלחין.

ישתתפו בביצוע: אנסמבל סולני תל אביב, האנסמבל הקולי הישראלי (מנהל מוסיקלי יובל בן עוזר), הזמרים הסולנים אילת כהן, ניצן אלון, משה הס, יאיר פולישוק ומאשה שפירו, הקריינים זוהר סדן ונעמי שלו, הפסנתרן חיים טוקצ'ינסקי.

מצפה לזה מאד.

הנה כמה המלצות וכתבות שנכתבו על הקונצרט והיצירה.

55489164_14101_141016073254_2-1-1

55408993_14101_071016073159_1-1

סלפי עם הקהל המריע בבילגוריי

ארוע מרגש ביותר לזכר יהודי בילגוריי בנוכחות ראש העיר ומשפחות הנספים; קונצרט מוצלח מאד שזכה לתגובות נלהבות מהקהל שלא הפסיק להריע; וארוח מופתי שכלל הרבה ארוחות, טקסים ומתנות. בילגוריי, סיכום היום הראשון בפולין.

כמה שבועות בלבד לאחר שהעיירה בילגוריי עלתה באש, בספטמבר 1939, חל יום הכיפורים. תפילת כל נדרי לא נשמעה באותו יום כיפור. קולו של החזן בעיירה לא נשמע. היהודים הושמדו, ואלו ששרדו נסו על נפשם. 77 שנים אחר כך, אתמול, בטקס מרגש עד דמעות, ניגנה צ'לנית ישראלית בת 14 ביחד עם אנסמבל סולני תל אביב אל מול קיר הזיכרון את "כל נדרי" של ברוך. אי אפשר היה שלא להזיל דמעה.

20160906_171357_001

משפחותיהם של הנספים הגיעו מהארץ לטקס, וגם ראש עיריית בילגוריי נכח בו. והיתה גם אשה מדהימה, חסידת אומות עולם, שהצילה ב1939 5 נפשות יהודיות מצעדות המוות שעברו סמוך לביתה בבילגוריי. היא, אגב, עדיין חיה שם, בבילגוריי. כך נפתח הסיור שלנו לפולין.

20160906_173737

לאחר הטקס המרגש נסענו לאולם הקונצרטים, שם חיכתה לנו קבלת פנים בנוכחות רבים מהמשלחת הישראלית וראש העיר. לאחר קבלת הפנים מיהרנו לעשות חזרת בלאנס קצרה לפני קונצרט הערב. התמקדנו ביצירות שאותן לא ביצענו בימים האחרונים – מוסיקת לילה זעירה של מוצרט ושני הפרקים הראשונים של הקונצ'רטו לצ'לו של היידן. האקוסטיקה היתה יבשה, ולכן היינו צריכים לנגן עם צליל חם יותר ובטמפי קצת יותר מהירים. בשעה 20.00 התחלנו את הקונצרט. האולם היה מלא לגמרי, והקהל היה נלהב מאד, ומחא כפיים בהרבה התלהבות לאחר כל פרק. הסולנית דניאל אקטע ניגנה איתנו את כל נדרי של ברוך ואת הקונצ'רטו של היידן. היה ממש כיף לשתף איתה פעולה. הביצוע של היידן היה מאד משוחרר וספונטני, ועם הרבה חיוך. דניאל זכתה למחיאות כפיים סוערות ולהרבה אהבה מהקהל. לאחר מכן המשכנו לאנדנטה קנטבילה של צ'ייקובסקי ולאחר מכן מוסיקת לילה זעירה של מוצרט. הביצוע היה מאד ספונטני, עם הרבה חינניות. האנסמבל הגיב אלי מצוין. מאד נהניתי. הקהל שוב יצא מגדרו, ולאחר מספר פעמים שחזרתי לבמה ניגנו הדרן – ריקוד הונגרי מס' 5 של ברהמס. ושוב הקהל התלהב וקם על רגליו והמשיך למחוא כפיים. העליתי איתי לבמה שוב את הסולנית דניאל אקטע, שכבר החליפה בינתיים את שמלת הקונצרט שלה לבגדי שגרה. כשחזרתי לבמה שוב הבאתי איתי את הטלפון וצילמתי את הקהל הנלהב, וגם עשיתי סלפי איתו, בפעם הראשונה בחיי. זה היה מאד נחמד ויצאה תמונה נהדרת.

20160906_213737

לאחר הקונצרט היתה לנו ארוחת ערב במסעדה, ובה נכחו שוב כל המארחים שלנו והמשלחת שבאה מהארץ וגם אותה חסידת אומות עולם, שהענקתי לה זר פרחים מרגש ויפה עם דגלי פולין וישראל.

20160906_224751

האנסמבל היה במצב רוח טוב, וכולם אכלו טוב ונהנו. חזרנו למלון, הלכנו לישון, ובבוקר יצאנו ללובלין, שם נופיע הערב.

אז פתחנו את הסיור ברגל ימין ועם הרבה חוויות. אמשיך לעדכן.

כאן סולני תל אביב בבילגוריי, פולין

סיכום חוויות הימים האחרונים באנסמבל

IMG_20160903_205536

דניאל אקטע עם סולני תל אביב בשטריקר

הקונצרטים בארץ הסתיימו ועברו בהצלחה. שלושת הסולנים הצעירים היו נהדרים והלהיבו מאד את הקהל. לשמחתי הגדולה, האנרגיות בקונצרטים האלה, ובמיוחד בחיפה – היו אנרגיות שאנחנו לא רגילים אליהן בקונצרטים אחרים, גם כאלה עם סולנים מקצועיים מנוסים ובעלי שם. הקהל הרב היה בחלקו הגדול קהל צעיר. הנגינה של הסולנים הצעירים היתה כל כך יפה, יצירתית, מוסיקלית, מרגשת ומלאת הבעה והתלהבות. הם העבירו את כל אלה מהבמה אל האולם, ותגובת הקהל היתה בהתאם. כל אחד מהסולנים זכה למחיאות כפיים סוערות ורמות, וחזר לבמה מספר פעמים להשתחוות. אחד המנויים שלנו בחיפה כל כך נהנה שהוא ביקש חתימות מכל אחד מהסולנים ואף נסע למחרת במיוחד לתל אביב (במונית, בגלל שלא היו רכבות ביום הזה) כדי לשמוע שוב את הקונצרט. דניאל אקטע בת ה14 ניגנה עם הרבה ביטחון ובגרות את "כל נדרי" של ברוך, והוסיפה כהדרן את הפרק האחרון מהקונצ'רטו לצ'לו של היידן. ליאור ליפשיץ בן ה12 ניגן עם הרבה דמיון ויצירתיות את הקונצ'רטו לפסנתר מס' 12 של מוצרט, ויצר הרבה מתח והפתעות בקדנצות, כך שהן נשמעו ממש כאילו המציא אותן במקום. ואמיר רון בן ה15 ניגן את הקונצ'רטו הארוך והתובעני במי במול מז'ור מס' 9 של מוצרט, עם הרבה חינניות, ריקודיות, וירטואוזיות וצליל גדול. האנסמבל, בהרכב קשתנים קטן, נשמע מאד מגובש ומלוכד (אחרי עשרה ימי עבודה אינטנסיביים), גם בסרנדה של אלגר ובאנדנטה קנטבילה של צ'ייקובסקי.

IMG-20160905-WA0001הפסנתרן הצעיר אמיר רון עם האנסמבל

יש לנו הרכב איכותי שהצליח להשתלט די מהר על המון חומר, ואני שמח שהסיפתח היה כזה, גם מבחינת רמת הנגינה וגם מבחינת ההצלחה וכמות הקהל (ובמיוחד הקהל הצעיר). אחרי הקונצרט בתל אביב חזרתי הביתה מאוחר ומיד התחלתי להכין את הדברים לנסיעה של האנסמבל לפולין ולדרום אמריקה. הייתי צריך לבדוק קודם כל שכל התוים והפרטיטורות בתיק, לסיים עם כל המיילים שהייתי חייב לסיים לפני הנסיעה (שחלק מהם קשורים לפרוייקטים הבאים אחרי הסיור), לדאוג להדפיס את כל המסמכים החשובים לנסיעה, לארוז מזוודה, וכו'. וכך, אחרי לילה של שלוש שעות שינה בלבד התארגנתי בבוקר לסיים את כל מה שצריך, ובעצב גדול נפרדתי מאשתי ומהתינוקת (זו הנסיעה הגדולה הראשונה שלי מאז לידתה). למרות העצב שבפרידה, כמובן שיש אצלי גם התרגשות גדולה מהסיור שאליו אנחנו נוסעים, ומהקונצרטים באולמות המפוארים והגדולים בדרום אמריקה שבהם נופיע. אנחנו מתחילים עם פולין, וכבר מחר ננגן שם בטקס זיכרון ליהודי בילגוריי, ואחר כך נשתתף בקבלת פנים ובערב ננגן בקונצרט מלא, שאחריו ארוחה במסעדה. הטיסה שלנו עברה מהר וללא תקלות. לשמחתי הרבה, את הדיילת הראשית בטיסה הכרתי משנים רבות של שכנות וידידות כשגרתי בגבעתיים, וכך היתה לי גם חברה וגם קצת "פרוטקציה" שאותה ניצלתי כדי לשמח נגנית צ'לו שלנו שבדיוק היום חל יום הולדתה.

20160905_202043

הפתעתי את הנגנית והבאתי אותה לביקור בתא הטייס, ביקור שהיה מאד מעניין ומלהיב (לשנינו). הגענו לוורשה בערב ומשם לקחו אותנו באוטובוס לנסיעה ארוכה לבילגוריי, שם נופיע מחר. בדרך עצרנו לאכול במסעדה שהיו בה הרבה בשרים.

FB_IMG_1473127252166

חלק מהנגנים שלנו השתלטו באופן מרשים על מנה ענקית שכללה הרבה סוגי בשרים. ב1 בלילה. סוג של הכנה לקראת ארגנטינה… בכלל, היה נראה שהשעה המאוחרת לא הפריעה לנגני האנסמבל וכולם היו במצב רוח טוב. הגענו למלון בבילגוריי אחרי 3 בלילה, ומכאן אני כותב. מחר כאמור נופיע כאן אחר הצהריים בטקס הזיכרון ובערב בקונצרט מלא. הסולנית שלנו תהיה הצ'לנית דניאל אקטע. אמשיך לעדכן בימים הקרובים

ההבדל בין מנצח לאלוהים

אחד עשר קונצרטים, שבעה עשר ימים, שש ארצות, תשע ערים, 29 נגנים ולא פחות מ23 יצירות. כל אלה החל מהערב. ההתרגשות הולכת וגדלה. וגם – התזמורת הסימפונית הצעירה חיפה ע"ש אליעזר החתי יצאה לדרך עם הרבה התלהבות

 

לזכר יהודי בילגוריי

 

אחרי תשעה ימי חזרות אינטנסיביות – סיור הקונצרטים שלנו יוצא לדרך. בימים האחרונים עבדנו קשה, למדנו הרבה יצירות, חזרנו, ליטשנו, הרצנו, שוב ליטשנו, התפצלנו לסקציות, ושוב ניגנו בתזמורת מלאה. במוצ"ש הקרוב אנחנו יוצאים לדרך. זה יתחיל דווקא כאן, בארץ. קונצרטי פתיחת העונה של האנסמבל (זו כבר העונה ה16!!!) ע"ש אסתר בלשה יוקדשו הפעם לשלושה סולנים צעירים: הצ'לנית הנהדרת דניאל אקטע (בת 14), והפסנתרנים ליאור ליפשיץ (בן 12) ואמיר רון (בן 15). זו תמיד חוויה ללוות סולנים צעירים ומוכשרים בראשית דרכם האמנותית, ולחשוף אותם לקהל הרחב. אני משוכנע שהקהל שיגיע לקונצרטים שלנו בחיפה ובתל אביב יהנה מאד מנגינתם הנהדרת והמוסיקלית של השלושה. הקונצרטים איתם יתקיימו במוצ"ש 3.9 בחיפה – אודיטוריום רפפורט, וביום ראשון 4.9 בתל אביב – הקונסרבטוריון הישראלי למוסיקה.

כתבה בג'רוזלם פוסט שהתפרסמה על הקונצרט ועל העונה כולה

Jerusalem post

למחרת, ביום שני 5.9 נצא עם קבוצת הקשתנים מהאנסמבל ועם הצ'לנית דניאל אקטע לפולין, לסיור מרגש שבו, בנוסף לשני קונצרטים באולמות קונצרטים "רגילים" (בבילגוריי  ובלובלין), נופיע גם בטקס הסרת הלוט מקיר הזיכרון לזכר יהודי בילגוריי שנספו בשואה. בטקס, שיהיה בהשתתפות ראש העיר בילגוריי ואישים בכירים מהארץ ומפולין, תנגן איתנו דניאל אקטע את "כל נדרי" של ברוך, והכנר הראשי שלנו קובי רובינשטיין ינגן את מנגינת הנושא מהסרט "רשימת שינדלר". מההתרשמות שלי עד כה – הפולנים מאד נרגשים מהגעתנו להשתתף בטקס ולהופיע בקונצרטים, ומפרסמים זאת בעיתונות וברשתות החברתיות. גם הארוח הצפוי לנו וההזמנות הרבות לארוחות ולקבלות פנים חגיגיות במשך ארבעת ימי הביקור שלנו  שם, מעידים על התרגשותם מהביקור שלנו. הסיור יסתיים ביום חופשי בוורשה, ללא קונצרט.

דניאל אקטע בחזרה עם האנסמבל השבוע

14141520_1101957719897906_2636806215715409377_n

מפולין אנחנו טסים לפריז ושם צפויים לפגוש את נגני כלי הנשיפה והטימפני שלנו, שיגיעו מהארץ באותו יום. מפריז נטוס כולנו ביחד ללימה, פרו. שם יחל הסיור שיכלול ארבע ארצות בדרום אמריקה, ובו הסולן יהיה הצ'לן מישה מאסקי. כמובן שאמשיך לדווח ולעדכן על הכל גם משם, אך בינתיים יש לנו את הקונצרט הראשון –  הערב בחיפה.

סקציית ויולות גדולה ומרשימה

 

 

14224735_10153673636617237_5344159440684422978_n

ובתוך כל העומס של חזרות האנסמבל יום יום בתל אביב, ביום חמישי התחלתי גם את שנת הלימודים עם תזמורת צעירה חדשה ישנה – התזמורת הסימפונית הצעירה חיפה ע"ש אליעזר החתי, בביה"ס התיכון לאמנויות רעות (לשעבר ויצ"ו).  ישנה – כי התזמורת בביה"ס לאמנויות בעיר כבר קיימת ארבע שנים ובכל שנה מתחילה בחזרות בספטמבר. חדשה – כי לראשונה השנה התזמורת הזו פתוחה לכלל המוסיקאים הצעירים בחיפה ובצפון, והפכה מתזמורת שהיא רק של בית הספר לתזמורת צעירה אזורית, כפי שהיתה בעבר התזמורת הסימפונית הצעירה חיפה, שעליה ניצח במשך עשרות שנים אליעזר החתי ובה גם אני לקחתי חלק מספר שנים בילדותי. לפני כחודשיים אליעזר הלך לעולמו בגיל 87. הוא היה איש יקר שנתן לכל כך הרבה ילדים ובני נוער אהבה למוסיקה וטיפח אותם במסירות ובמלוא המרץ. היה זה אך טבעי לקרוא לתזמורת הסימפונית החדשה על שמו, וכמובן שבני משפחתו התרגשו מהמחווה הזו. החזרה הראשונה שהתקיימה כאמור ביום חמישי, היתה מאד מרגשת. כמות גדולה של מוסיקאים צעירים, כולל נגנים שהגיעו מטבעון ומנהריה ואינם תלמידי בית הספר, נגני כלי נשיפה מצויינים, סקציית ויולות מפוארת (ארבעה ויולנים,  שזה בהחלט מרשים), והרבה התלהבות ושמחה בנגינה. כבר מהקריאה הראשונה של הסימפוניה הבלתי גמורה של שוברט ובהמשך החזרה הפתיחה "הספר מסביליה" של רוסיני, אפשר היה לחוש בכך. האוירה היתה טובה, הנגנים היו קשובים, מרוכזים, נלהבים. ולכבוד פתיחת השנה בתזמורת החדשה – כמה מהנגנים הבוגרים יותר הכינו עוגה ועליה הטקסט המשעשע על ההבדל בין מנצח לאלוהים, כמו הבדיחות על קראיאן. מחכה לפגוש את הנגנים שוב לאחר שאחזור מהסיור

14203383_10153673637002237_2912823748036190135_n

תלויים על הקיר

הופעות כסולן בכינור, קבלת פרס לנדאו בטקס מרגש, הופעה ראשונה והיסטורית עם תזמורת שש שנתית של ביה"ס לאמנויות בחיפה, וקונצרט מרגש שבו חברו נגני תזמורת התיכון לאמנויות לביצוע משותף עם סולני תל אביב. חודש עמוס בארועים עבר עלי.

 

FB_IMG_1454911674643

כל כך הרבה קרה בחודש האחרון. זה החל בקונצרט באודיטוריום הכט באוניברסיטת חיפה, קונצרט ראשון השנה של תזמורת ביה"ס התיכון לאמנויות בעיר "רעות" (לשעבר ויצ"ו). התזמורת, אותה הקמתי ב2012, הגיעה השנה לרמה מקצועית גבוהה ביותר, כפי שניתן היה להבחין בקונצרט הזה וגם בקונצרט המשותף שלה עם סולני תל אביב (בהמשך הפוסט), ובמיוחד בכלי הקשת. בקונצרט באודיטוריום הכט ביצענו את הפתיחה ואת הדואט פפגנו-פפגנה מ"חליל הקסם" של מוצרט, את הסימפוניה הפשוטה של בריטן במלואה, פרק אחרון מהסימפוניה הראשונה של בטהובן, ולסיום – הופעה ראשונה והיסטורית של תזמורת שש שנתית, כאשר נגני תזמורת חטיבת הביניים "רעות" הצטרפו אל תזמורת התיכון לביצוע משותף של הריקוד הסלבוני מס' 8 של דבוז'אק. זה היה מאד מרשים ומרגש, וניכר כי התזמורת עשתה התקדמות מאד גדולה בחדשים האחרונים. הנה כמה תמונות מהקונצרט.

IMG-20160104-WA0024

IMG-20160104-WA0013

IMG-20160104-WA0016

כעבור מספר ימים, היו לי שני קונצרטים יוצאי דופן ומרגשים – קונצרטים שבהם הופעתי כסולן בכינור עם אנסמבל סולני תל אביב. ביצעתי את הקונצ'רטו הכפול של פיאצולה בעיבוד של אריה ברדרומא לכינור וויולה. אריה היה גם הסולן בויולה. זה כמובן לא קורה לי הרבה שאני מופיע כסולן בכינור עם תזמורת, אבל הרגשתי בשני הקונצרטים שדווקא בזכות הניסיון הרב שצברתי על הבמה כמנצח, הייתי מאד משוחרר ועם הרבה ביטחון גם בהופעתי כסולן בכינור. הצלחתי בזמן הקונצרט להנות מהנגינה ולעשות מוסיקה ואפילו הייתי ספונטני בכמה מקומות. גם נוכחותם של מוסיקאים חשובים בקהל, כמו הכנר האסטוני אנדרס מוסטונן שהופיע לא מזמן עם האנסמבל, המורה שלי לכינור במשך שש שנים אירנה סבטלובה, ועוד כמה – לא הלחיצה אותי אלא דווקא הצליחה לגרום לי להיות במיטבי. סך הכל זו היתה חוויה נהדרת עבורי, ואני שמח מאד שעשיתי את זה (אריה ברדרומא היה זה ששכנע אותי להופיע כסולן עם האנסמבל). שני הקונצרטים זכו להצלחה גם בגלל התכנית הנפלאה שבנתה המנצחת ג'יזל בן דור והרבה בזכות הסולן בבנדוניאון חואנחו מוסליני. הנה כמה תמונות מהערב.

ינואר 2016 027

ינואר 2016 042

כעבור מספר ימים התקיים אחד הארועים המרגשים ביותר שהשתתפתי בהם – טקס הענקת פרס לנדאו. הגעתי לטקס עם 12 מנגני האנסמבל, שאיתם ביצעתי פרק מהדיברטימנטו ברה מז'ור של מוצרט, על רקע של תפאורה מרהיבה. אחר כך, בזמן ביצוע האריה למיתרים של באך הסתובבתי אל הקהל וסיפרתי לו את "סיפורו של האנסמבל" בשתי דקות. הערב כולו היה מרגש מאד, הוא החל בקבלת פנים בפואייה של מרכז "נא לגעת" ביפו, כאשר על הקירות היו תלויים תמונותיהם של הזוכים. במהלך קבלת הפנים פגשנו הרבה אנשים מכובדים (ביניהם עוזי דיין) ונהנינו מקייטרינג משובח. לאחר מכן היו צילומים משותפים של כל הזוכים עם עוזי דיין ועם לוסי אהריש מנחת הטקס. הטקס עצמו כלל הופעה או פרזנטציה של כל אחד מהזוכים מספר דקות. ולאחר הטקס, בקינוחים בפואייה, נשארו נגני האנסמבל לחגוג את הזכייה ולהצטלם ביחד. באמת ערב שכולו אופוריה – קבלת הוקרה שכזו במעמד מרגש שכזה. הטקס שודר כעבור מספר ימים בערוץ 2 בטלביזיה. הנה כמה תמונות מהארוע.

20160118_194644

FB_IMG_1453151860035

FB_IMG_1453151810750

IMG-20160118-WA0015

כבר למחרת הטקס התחלנו בחזרות לקראת התכנית הבאה שלנו – תמונות בתערוכה. התכנית כללה תזמור נפלא של יבגני לויטס ליצירה "תמונות בתערוכה" של מוסורגסקי, קונצ'רטו לצ'לו של היידן ותפילה של בלוך, שניהם בנגינה נהדרת של צביקה פלסר. בפתיחת הקונצרט הראשון מבין השלושה (בחיפה), ביצענו את הסימפוניה הפשוטה של בריטן במשותף עם נגני התזמורת של ביה"ס התיכון לאמנויות בחיפה. הנגנים הצעירים ישבו לצדם של נגני האנסמבל, והפגינו שליטה ורמת נגינה גבוהה מאד. הם הגיעו מוכנים לגמרי לאחר עבודה דקדקנית על כל ניואנס שעשינו מתחילת השנה, והשתלבו היטב ביחד עם האנסמבל. נגני האנסמבל ציינו את רמתם הגבוהה של הנגנים הצעירים, והמפגש כולו היה מהנה ומפרה לשניי הצדדים. הנה כמה תמונות מהפרוייקט.

ינואר 2016 014

ינואר 2016 041

והשבוע מתחיל פרוייקט חדש של האנסמבל -מחווה לפאול קליי. מתארחים אצלנו המנצח האוסטרי ארנסט הצל ודואו הפסנתרנים סיון סילבר וגיל גרבורג. במרכז התכנית הסרנדה למיתרים של צ'ייקובסקי, וכן ינוגנו שתי יצירות לשני פסנתרים ותזמורת – קונצ'רטו בדו מינור של באך, ו"מחווה לפאול קליי" של שנדור ורש. ותהיה גם הפתעה! הקונצרטים יתקיימו במוצ"ש הקרוב בחיפה וביום א' בתל אביב.

FB_IMG_1454614305854

בחודש פברואר לי אישית אין קונצרטים עם האנסמבל, אבל יש לי הרבה עבודה עם תזמורות אחרות, וכמובן שאגיע גם לשמוע את האנסמבל בקונצרט הקרוב.

 

החזון שמתגשם

שגרת חיים של כנר

הרבה מאד זמן עבר מאז שחיי סבבו סביב הכינור (בשנותיי בתיכון, צבא, אקדמיה וקצת אחרי). זו היתה שגרת חיים שבה הייתי מתכנן כל יום בקפידה כך שתהיינה לי שעות אימון מרובות, הייתי מכין רפרטואר קשה ותובעני, הייתי מופיע בקונצרטים של מוסיקה קאמרית, ברסיטלים ואף כסולן, לפעמים משתתף בתחרויות ובאודיציות, הייתי נעזר במורתי הגדולה אירנה סבטלובה – מורה שאין הרבה ברמתה בעולם, ובעיקר – הייתי מתאמן המון. והנה עכשיו, דווקא כשאני עמוס מאד בעבודה כמנצח, וכשבבית יש לי גם קטנטנה שאני מקדיש לה באהבה זמן רב – אני מוצא את עצמי שוב מתקרב לשגרת חיים דומה. אמנם אני לא מצליח להתאמן 4-5 שעות ביום כמו אז, בגלל נסיבות החיים שהשתנו, אבל אני בהחלט מקדיש זמן רב לאימונים יומיומיים ואינטנסיביים, אני עובד על כל האספקטים של הנגינה בכינור כפי שלמדתי בעיקר מפרופ' סבטלובה (ואף נעזר בה מידי פעם גם בימים אלה, ומקבל ממנה תמיד המון אינפורמציה והמון השראה), ואני מתכונן במרץ רב להופעותיי כסולן ביצירה תובענית, שאבצע עם אנסמבל סולני תל-אביב – קונצ'רטו לכינור וויולה של פיאצולה בעיבוד אריה ברדרומא (במקור לגיטרה ובנדוניאון). בקונצרטים האלה, שיתקימו ב-12 ו-13 בינואר, הפעם אהיה רק הסולן, ולא אנצח, וגם זה מוסיף להתרגשות אצלי. המנצחת תהיה ג'יזל בן דור, בתכנית נוספת בסדרה החדשה שלנו "קצת אחרת – קונצרטים קלאסיים בראש אחר", סדרה שקונצרט הפתיחה שלה העונה היה מוצלח מאד. כותרת התכנית הפעם היא – מאירופה הקלאסית לבואנוס איירס. לצד דיברטימנטו של מוצרט וסרנדה למיתרים של סוק, האנסמבל יבצע שני קונצ'רטי של פיאצולה – הקונצ'רטו המפורסם לבנדוניאון, עם הסולן הבינלאומי חואניו מוסליני, וכאמור, הקונצ'רטו הכפול לכינור וויולה בעיבודו של אריה ברדרומא. בהחלט חוויה יוצאת דופן עבורי – להגיע לקונצרט רק כסולן בכינור – ואני מצפה לה מאד. השבוע התקיימה חזרה ראשונה של האנסמבל עם ג'יזל (ללא הסולנים), ולקראת הקונצרטים האנסמבל ישוב לעבודה אינטנסיבית ואז גם הסולנים (ואני ביניהם) יצטרפו לחזרות.

 

1456699_10153166640252237_5542299598848078818_n

 

היום התפרסם ראיון במעריב עם ג'יזל בן דור לקראת הקונצרטים – הנה הוא.

10155469_10153169595677237_5819145654107626304_n

 

המשותף לאנסמבל ולקאמרטה

לא מזמן נתקלתי בראיון מעניין למגזין "אופוס", עם אבנר בירון, המנהל המוסיקלי של הקאמרטה ירושלים. הראיון מאד מצא חן בעיני, והתחברתי מאד להרבה מדבריו. שמחתי מאד לקרוא את התייחסותו למפתחות העיקריים להצלחה של תזמורת, שאותם הוא מחדד בצורה מאד ברורה. הוא מדבר על שמירה על איכות ורצינות העבודה לאורך זמן, על הרגלי עבודה שכוללים חזרות חלקיות (סקציות) באופן קבוע, על בחירה נכונה של נגנים, שמעבר לרמת נגינתם הם צריכים להיות פתוחים ובעלי מוטיבציה להשתלב בנגינה ולעיתים אף לשנות לשם כך את סגנון נגינתם. הוא מדגיש את עניין סגנון הנגינה, ומדבר על הקפדה על היכולת לנגן יצירות שונות מתקופות שונות בסגנון המתאים – בארוק, קלאסי, רומנטי, וכו'. יש לדעתי הרבה מן המשותף בין הקאמרטה ירושלים לבין סולני תל-אביב, למרות ההבדלים. שתי התזמורות מנוהלות על-ידי מנהלים מוסיקליים שהקימו אותן ומטפחים אותן לאורך שנים (הקאמרטה למעלה מ-30 שנה, סולני תל אביב קרוב ל-15 שנה). בשתי התזמורות ישנה השפעה גדולה מאד למנהל המוסיקלי על אופן הנגינה, הסגנון והסטנדרטים של גיבוש, ניקיון, אחידות, צליל וכו'. בשתי התזמורות המנהלים המוסיקליים מנצחים בעצמם על קונצרטים רבים עם התזמורת, מקיימים חזרות רבות (כולל עבודה בסקציות) ומצליחים לשמור על רמה גבוהה לאורך זמן. בנימוקי השופטים למתן פרס לנדאו לאמנויות הבמה לאנסמבל סולני תל-אביב, נכתב בין היתר, על האנסמבל: "בעל נוכחות מסיבית בנוף העשייה המוזיקאלית בארץ, ובולט ברמתו הגבוהה ובאיכות הנגנים בו."

כתלמיד באקדמיה למוסיקה בירושלים (בסוף שנות התשעים), הובלתי בכינור את התזמורת הקאמרית של האקדמיה (למרות שהייתי תלמיד לניצוח). אבנר בירון, שהיה אז המנהל של האקדמיה, ניצח מידי פעם על התזמורת, וכך ניתנה לי ההזדמנות ללמוד ממנו המון במהלך החזרות. תמיד הרגשתי שמעבר לשיעורי הניצוח היחידניים, ניתן ללמוד הרבה מאד ממנצחים אם מנגנים בתזמורת, ובמיוחד בתפקידים מובילים. ומאבנר בהחלט היה הרבה מה ללמוד – בכל הקשור לבניית סטנדרטים תזמורתיים, אחידות תזמורתית – במהירויות קשת, בויברטו, ארטיקולציה, סופי צלילים, גווני צלילים, אינטונציה, בלאנס. העבודה היסודית איתו, טכנית ומוסיקלית, לימדה אותי ונתנה לי הרבה כלים. גם הלכתי לשמוע הרבה חזרות וקונצרטים שלו עם הקאמרטה, וגם שיתפתי אותו ברצון שלי להקים אנסמבל. אמנם הקאמרטה נשמעת אחרת מסולני תל-אביב, וזה די טבעי – אנחנו אנשים שונים, מנצחים שונים, וכל אחד מביא את האופי והאישיות שלו לעבודה עם התזמורת ויוצר משהו משלו עם חותם אישי. אבל בבסיס יש הרבה מהמשותף – אותם דברים כל כך נכונים שעליהם מדבר אבנר בראיון. לקריאת הראיון לחצו כאן

 

החזון שמתגשם

את התזמורת של בית הספר התיכון לאמנויות בחיפה "רעות" (לשעבר ויצ"ו), הקמתי לפני ארבע שנים בעזרתם של יעקב מרקוביץ' שהיה אז מנכ"ל בית הספר,  והיידי ליפמן, שהיתה המפיקה של התזמורת בשנותיה הראשונות. התזמורת כבר הספיקה להופיע בפסטיבל בינלאומי לתזמורות צעירות בארנסבורג, גרמניה ב2014, וקיימה מספר פרוייקטים בתזמורת משותפת ביחד עם התזמורת הייצוגית של קונסרבטוריון גבעתיים. בשנה שעברה התזמורת הופיעה בקונצרט במסגרת הסדרה שלי בהיכל התרבות באור עקיבא. השנה, שיתוף הפעולה של התזמורת עם קונסרבטוריון גבעתיים מתהדק, כאשר נגנים מקונסרבטוריון גבעתיים מצטרפים לקונצרטים של התזמורת החיפאית ולהיפך על בסיס קבוע. בנוסף, אחד מאירועי השיא של התזמורת השנה הוא קונצרט ביחד עם סולני תל-אביב, כחלק מפרוייקט חינוכי של האנסמבל (כפי שעשינו בעבר עם תזמורות מהקונסרבטוריונים בגבעתיים, תל-אביב, עפולה ובאר שבע). הקונצרט הזה יתקיים במסגרת הסדרה למנויים של אנסמבל סולני תל-אביב, ב-23.1 באולם רפפורט בחיפה. התזמורות תבצענה ביחד את הסימפוניה הפשוטה של בריטן. ביום שני הקרוב יתקיים קונצרט חגיגי ומיוחד של התזמורת, שבו, כאמור, ישתתפו גם כמה נשפנים מהתזמורת של קונסרבטוריון גבעתיים. התזמורת תנגן את הפתיחה ל"חליל הקסם" של מוצרט ופרק מהסימפוניה הראשונה של בטהובן, את הסימפוניה הפשוטה של בריטן (כהכנה לביצוע המשותף עם סולני תל-אביב בסוף החודש), דואט "פפגנו-פפגנה" מתוך חליל הקסם של מוצרט, ולסיום הקונצרט – ריקוד סלבוני של דבוז'אק. הקטע המסיים צפוי להיות מרגש במיוחד, מכיוון שזו תהיה הפעם הראשונה שתשב על הבמה תזמורת שש-שנתית, המשלבת את נגני תזמורת ביה"ס התיכון לאמנויות חיפה עם נגני תזמורת חטיבת הביניים "רעות" , לאמנויות. אותי אישית זה מרגש מאד, משום שכשהקמנו את התזמורת לפני ארבע שנים – יעקב מרקוביץ', היידי ואני – זה מה שראינו לנגד עינינו. תזמורת סימפונית שש שנתית גדולה, שתהיה למעשה התזמורת הסימפונית הצעירה החדשה של חיפה. כעת, כעבור ארבע שנים, החזון הזה מתגשם. התזמורת השש שנתית יוצאת לדרך. זוהי אמנם רק יריית הפתיחה, והביצוע הראשון יהיה רק קטע אחד קצר, אבל מנקודה זו ואילך אני משוכנע שזה רק יגדל ויצמח, ולפי החזרה המשותפת שהתקיימה השבוע והיתה מלאה באנרגיה, מוטיבציה והתלהבות של כולם – זה אכן הכיוון.

 

IMG-20160101-WA0002

חזרה על הריקוד הסלבוני של דבוז'אק עם התזמורת השש שנתית "רעות" חיפה. צילמה – היידי ליפמן

 

הרבה תודה מגיעה לאנשים שנרתמו להגשמת החזון השש שנתי, ובזכות הרצון הטוב ושיתוף הפעולה שלהם זה אכן קורה והתזמורת החדשה יוצאת לדרך. היידי ליפמן, שמלווה את התזמורת מיום הקמתה, וכיום היא רכזת האמנויות של ביה"ס, ובתפקידה זה עמלה רבות על-מנת להוציא את הפרוייקט אל הפועל; המנהלת של חטיבת הביניים "רעות" לאמנויות, שרית קן דרור, שרק החלה השנה לנהל וכבר נרתמה להקמת התזמורת ולשיתוף הפעולה של חטה"ב עם התיכון; מרכזת מגמת המוסיקה של חטה"ב טלי וייסמן ומנצח תזמורת חטה"ב דודי סופר; המנכ"ל הנוכחי של ביה"ס, צביקה רייטר, שמשלים את המלאכה שהחל קודמו יעקב מרקוביץ' בהקמת התזמורת החדשה; וגם מנהלת ביה"ס התיכון רעות (לשעבר ויצ"ו) חיפה, חנה אבין, שליוותה את התזמורת בכל שלביה מיום הקמתה. את מגמת המוסיקה של התיכון מרכז ידידי (ומורי לשעבר) דני עקיבא, שממנו למדתי הרבה בכל הקשור לגישה חינוכית טהורה לאהבת המוסיקה, תוך שמירה על הקוד האתי ומתן יחס אישי לכל תלמיד באשר הוא. וכעת, הכל מוכן לביצוע הקונצרט ולהצגת התזמורת המשותפת בפעם הראשונה לקהל הרחב.

 

הקונצרט יתקיים ביום שני הקרוב, 4.1.2016 בשעה 18:00 באודיטוריום של מוזיאון הכט באוניברסיטת חיפה. הכניסה חפשית. הנה ההזמנה.

1929763_10153826646811306_1019366936653769264_n

 

 

 

 

כינור שנשמע כמו גיטרה חשמלית

קורלי עם אנרגיה של מוסיקת רוק

 

20151111_205006

 

פורמט אחר של קונצרט קלאסי, שילובים חדשניים בין מוסיקה קלאסית למוסיקת ג'אז, טנגו, רוק ומוסיקה קלה, קונצרטים בראש אחר, בראש צעיר ופתוח – זה הרעיון העומד מאחורי הסדרה החדשה של סולני תל-אביב "קצת אחרת", קונצרטים קלאסיים בראש אחר. גם האולם שבו מתקיימים הקונצרטים, מרכז עינב לתרבות, איננו האולם הרגיל שבו אנחנו מקיימים את הקונצרטים שלנו בסדרה הקלאסית למנויים. זהו אולם שמזוהה עם מוסיקה מסוגים שונים, ומתקיימות בו הופעות מוסיקליות מגוונות ממוסיקה קלאסית ועד מוסיקה קלה. השבוע פתחנו את סדרת הקונצרטים החדשה הזו, ובקונצרט הפתיחה ארחנו את הכנר והמנצח האסטוני אנדרס מוסטונן, שהוביל והלהיב את האנסמבל ואת הקהל בתכנית לא שגרתית שכללה מוסיקה מהבארוק ועד רוק. הקונצרט כולו היה עם אנרגיה של מופע רוק, החל מהקונצ'רטו לכינור של באך, דרך ה"מילונגה למלאך" של פיאצולה, לה פוליה של קורלי (שבאחת הוריאציות הקונטרבס החל לנגן בפיציקטו את קו הבס ואיתו כל הנגנים ניגנו בסגנון ג'אז, כשאנדרס מוסטונן בכינור מאלתר מעליהם בגבהים של הכינור, שנשמע  כמו גיטרה חשמלית בלהקת רוק), יצירה של קנצ'לי שבה הקולות המשונים שהנגנים השמיעו בזמן נגינתה גרמו לצחוק בקהל, ויצירות מוכרות של סקוט ג'ופלין ולד זפלין. הקהל היה מעורב ומרותק לכל אורך הערב, והגיב בהתלהבות לכל יצירה. המופע כולו נוגן ברצף וללא הפסקה, כ-70 דקות נגינה. כהדרן בוצעה יצירה נוספת של פיאצולה – קפה 1930. לפי הקונצרט הראשון, נראה שהסדרה החדשה מצליחה יפה – האולם היה מלא, ורבים מבין הנוכחים לא שמעו לפני כן את האנסמבל, כלומר הסדרה מצליחה להביא גם קהל חדש, כפי שרצינו. מקוה מאד שכך זה יימשך. בקונצרט הבא בסדרה, בינואר, תתארח המנצחת הישראלית ממוצא אורוגוואיי ג'יזל בן דור, בתכנית שכותרתה מאירופה הקלאסית לבואנוס איירס. בתכנית זו אני אופיע כסולן בכינור ביחד עם מנכ"ל האנסמבל, אריה ברדרומא בויולה, בקונצ'רטו כפול של פיאצולה שעובד ע"י ברדרומא לכינור וויולה.

 

מפגש מיוחד בסדרה באור עקיבא

 

מקהלת מורן

 

השבוע יתקיים המפגש השני שלי בסדרת ההרצאות והמפגשים המוסיקליים בהיכל התרבות אור עקיבא. במפגש הזה אני אארח לראשונה 40 משתתפים – מקהלת מורן הייצוגית עם המנהלת המוסיקלית שלהם נעמי פארן. כנראה שבגלל כמות המשתתפים הגדולה, וגם כמות הקהל הגדולה הצפויה להגיע (שכוללת גם זמרים ממקהלות ילדים אחרות מהאזור) הפעם הקהל לא ישב על הבמה אלא באולם. במהלך המפגש תופיע המקהלה בניצוחה של נעמי פארן ברפרטואר מגוון החל מויולדי ועד לעידן רייכל. שני קטעים יבוצעו בניצוחי – מתוך יצירתו הנפלאה של חיים פרמונט "ישרא וישמע". כמובן שהמפגש ילווה בשיחה עם נעמי פארן ובהדגמות מתוך הקטעים שיבוצעו והסברים, והקהל יוזמן גם לשאול שאלות. ביום רביעי הקרוב, 18.11, בשעה 18:30 בהיכל התרבות אור עקיבא.

 

הלב והנשמה ניצחו את הכסף

 

12241035_927274077358572_7710052178230198389_o

צילום: ענר גרא

 

כך נכתב השבוע בעיתון הארץ (אריה ליבנת) למחרת משחק הדרבי הרמת גני במסגרת הליגה הלאומית בכדורסל: "רבע שעה לפחות אחרי המשחק, המשיכו שחקני הפועל לחגוג עם האוהדים במקום לרדת לחדר ההלבשה. עירוני היא עדיין הקבוצה המתוקצבת יותר של העירייה, אבל הפועל היא הדבר ברמת גן". ועוד מדבריו: "למרות שלעירוני היה רוב ביציעים, קולם של האדומים נשמע הרבה יותר. במשך שעתיים ורבע לא הפסיקה חבורה של 200 אוהדים לשיר שירים כמו 'ברמת גן יש רק הפועל, מה זה מה זה עירוני?'". חשוב לציין שהסיבה היחידה שבגללה לעירוני היה רוב ביציעים היא שההנהלה שלה הקצתה רק 200 כרטיסים לאוהדי הפועל, משום שלא רצתה שבמשחק דרבי שהיא מארחת ומשודר ישירות בטלביזיה יהיה יותר קהל אדום. אז איך הם מילאו את האולם בשאר המקומות? הרי זו קבוצה "שרגילה לשחק לעיני חברות של שחקנים ובני משפחה", על-פי אותה כתבה בהארץ. ובכן התשובה היא, כפי שנכתב בכתבה: "'חברים יקרים וסגולים. כל אחד, אבל כל אחד, מגיע ביום ג' הקרוב לאולם זיסמן יחד עם אבא, אמא, אח ואחות, חבר, חברה וגם עם השכנה! יחד, אבל רק ביחד, נצבע את זיסמן אולמנו הביתי בסגול. רמת גן סגולה מאז ולעולם', כתב מנכ"ל עירוני רמת גן, ליאור וילהלם, בדף הפייסבוק שלו לקראת הדרבי הראשון נגד הפועל מאז 1987." וכל הקהל הסגול נכנס למשחק בחינם! העיקר למלא את האולם. אוהדי הפועל, לעומתם, נדרשו לשלם 50 ש"ח לכרטיס. אף פעם לא ראיתי בארץ אפליה כזו במחירי הכרטיסים בין אוהדי (או ליתר דיוק "מקורבי") המארחת לאוהדי האורחת. רק פעם אחת חויתי דבר דומה, כשהייתי ברוסיה במקרה בתקופה שבמהלכה התקיים משחק כדורגל בין ישראל לרוסיה, שאליו כמובן הלכתי. הקהל הרוסי שילם סכום שהיה שווה בערך 15 ש"ח, בעוד שהקהל הישראלי שילם כ-80 ש"ח לכרטיס. פי 5! אבל זה היה ברוסיה. אצל עירוני רמת גן זה אפילו לא היה מחירים שונים – זה היה חינם לעומת מחיר גבוה יחסית לליגה לאומית. אז אם אין לעירוני רמת גן הכנסות ממכירת כרטיסים, על מה מתבסס התקציב שלה? עירוני רמת גן לא צריכה לדאוג, היא מקבלת מעיריית רמת גן כמיליון ומאתיים אלף ש"ח בשנה. והפועל, ששייכת לאותה העיר ומשחקת באותה הליגה? הפועל מקבלת מהעירייה רק כ-200 אלף ש"ח בשנה. איך זה ייתכן? כנראה שעיריית רמת גן לא ממש מעודדת קבוצות אוהדים. הפועל רמת גן כדורסל היא קבוצה שהוקמה לפני ארבע שנים על-ידי אוהדי קבוצת הכדורגל של הפועל רמת גן. אותם האוהדים רצו להחזיר לחיים את הקבוצה שהיתה פעם אימפריה בכדורסל הישראלי והתפרקה לפני כמעט 30 שנה. בעבודה קשה מאד ובמסירות אין קץ הם עבדו בהתנדבות, גייסו כספים, הביאו שחקנים ששיחקו בהתנדבות בליגה ב', הביאו את האוהדים של הקבוצה לנסוע ולעודד בכל מגרש בליגה ב', אח"כ בליגה א' ובליגה הארצית. העונה הקבוצה כבר משחקת בליגה הלאומית, וזקוקה לתקציבים גבוהים יותר. כמובן שהאוהדים נותנים את חלקם ברכישת מנוי, רכישת מוצרי הקבוצה,  תשלום דמי חבר לעמותה וכו', ומגיעים לכל משחק לעודד. אבל התקציב גדול יותר ונדרשת גם תמיכה עירונית משמעותית יותר, וזו, כאמור, לא מגיעה. אז עם נתוני הפתיחה האלה, השבוע כאמור התקיים משחק הדרבי של רמת גן, לראשונה מאז 1987. הקבוצה המארחת, עירוני, קישטה את אולמה בבלונים סגולים, הביאה כמה מתופפים שיעשו הרבה רעש, הביאה את כל ילדי מחלקות הילדים והנוער של הקבוצה לאולם, והשמיעה ברמקול רעש של קהל בפול ווליום אחרי כל סל של הקבוצה. העיקר שתיווצר מראית עין של אוירה ביתית (שהיתה מאד מאד מלאכותית). ואצל הפועל, כיאה לקבוצת אוהדים, 200 האורדונים שהיו באולם עודדו ללא הפסקה, והשחקנים החזירו להם במשחק הקרבה, לחימה, השתטחות לכל  כדור, הגנת לחץ, והמון לב ונשמה. בסיום המשחק, חגגו האוהדים האמיתיים, אלו של קבוצת האוהדים, את הניצחון של הפועל על עירוני 72:69. הלב והנשמה ניצחו את הכסף.

 

12240838_927275067358473_1663763827535665302_o

צילום: ענר גרא

 

חוזר אל אהבת ילדותי

בתכנית "אינטרמצו עם אריק" ששודרה בטלביזיה החינוכית לא מזמן, התארחתי ודיברתי על עבודתי עם סולני תל-אביב, על הקונספציה האמנותית של האנסמבל, על שיתוף הפעולה המיוחד שהיה לנו עם שלמה גרוניך, על עבודתי עם מקהלת זמרי קולגיום, על העבודה החינוכית שאני עושה בחיפה ובגבעתיים, וגם על הנגינה בכינור, שאיתו התחלתי את דרכי האמנותית. במהלך התכנית ניגנתי בכינור באולפן ביחד עם נעם סיון קטע אילתור המבוסס על יצירתו "מוות ולידה", וגם הוקרן קטע שניגנתי בגיל 16 עם התזמורת הסימפונית הצעירה של  חיפה, מתוך הסימפוניה הספרדית של לאלו. הנה הקישור לתכנית, מוזמנים לצפות.