חוזרים לקלאסיקה

סימן ההיכר של האנסמבל

 

בשנים 2006-2010 האנסמבל ניגן המון סימפוניות של היידן, וגם לא מעט יצירות של מוצרט, ובעיקר קונצ'רטי שלו לפסנתר. היו לנו עונות שכמעט בכל קונצרט ביצענו סימפוניה של היידן וקונצ'רטו של מוצרט, וזה ממש הפך לסימן ההיכר של האנסמבל. גם הוצאנו דיסק של סימפוניות של היידן, שזכה לשבחי הביקורת, כמו הביקורת הזו של חגי חיטרון מ2009.

 

הפרק השלישי מתוך סימפוניה מס' 74 של היידן מקונצרט שהתקיים ב2009

 

בשנים האחרונות הרפרטואר שלנו התחיל לנוע לכיוונים חדשים. הוספנו יצירות רומנטיות רבות לרפרטואר שלנו, הרבה מהן יצירות מופת קאמריות שעיבדתי לתזמורת מיתרים (רביעייה אופ. 80 של מנדלסון, חמישיית המיתרים של שוברט, הרביעייה "האמריקאית" של דבוז'אק ועוד). גם במוסיקה החדשה הרחבנו את הרפרטואר, ביצענו לא מעט יצירות ישראליות מרכזיות, ארוכות ומשמעותיות ("ישרא וישמע" של חיים פרמונט, "מוות ולידה" של נעם סיון, "יונה" של בעז בן משה הן רק כמה מתוכן). שיתפנו פעולה לא מעט עם מקהלות ועסקנו ברפרטואר ווקאלי (בין היתר ביצענו את הגלוריה של ויולדי, דיקסיט דומינוס של הנדל, הרקויאם של פורה שיבוצע שוב העונה, הרקויאם של מוצרט, מיסות של שוברט ועוד).

במהלך העונה הקרובה נחזור מדי פעם לתכניות קלאסיות "נטו". אחת התכניות האלה תבוצע כבר בסוף נובמבר, ובה נארח את הפסנתרן איתמר גולן ואשתו הפסנתרנית נטסוקו אינווה. הם יבצעו ביחד קונצ'טו לשני פסנתרים של מוצרט בפה מז'ור (אותו כתב מוצרט תחילה לשלושה פסנתרים) וקונצ'רטו לשני פסנתרים בדו מינור של באך. בנוסף, נבצע בקונצרט את הסימפוניה מס' 27 של היידן, שהיא סימפוניה מאד נמרצת, תוססת, ומאפיינת את סגנון "הסער והפרץ". נפתח את הקונצרט ברביעיית מיתרים מוקדמת של שוברט בדו מז'ור, בעיבוד שלי לתזמורת מיתרים. אני מאד אוהב את התכנית הזו ומצפה לה בכליון עיניים. בפעם הקודמת שביצענו את הקונצ'רטו של מוצרט לשני פסנתרים, זה היה בגרסה לשלושה פסנתרים, ביחד עם חברי "מולטיפיאנו". הנה הפרק הראשון מהביצוע ההוא.

 

לי אישית יש אהבה גדולה לרפרטואר הזה, ואני נהנה מאד לשוב וללמוד אותו, ולגלות בו ניואנסים חדשים. לפעמים אלה הרמוניות מפתיעות, לפעמים זה הומור, בעיקר אצל היידן, לפעמים איזשהו קול פנימי יפה. ולמרות שאת רוב היצירות בתכנית כבר ביצעתי יותר מפעם אחת, עדיין זה תהליך למידה מרתק עבורי.

 

 

 

 

מודעות פרסומת

קהל של אוהדים

להרגיש חופשיים בנגינה עם תזמורת

 

חזרתי מביקורי בפולין, עליו סיפרתי בפוסט הקודם, וישר נכנסתי לעבודה אינטנסיבית עם סולני תל אביב. בארבעה ימי חזרות היה עלינו להכין תכנית שכללה ליווי של שלושה סולנים צעירים, יצירה חדשה ותובענית של זיו קוז'וקרו, ואת הכריזנטמות של פוצ'יני. במהלך החזרות כבר היתה התרגשות מעצם השתתפותם של הסולנים הצעירים, ומנגינתם המצויינת.

הקדשתי את זמן החזרות עם הסולנים הצעירים גם כדי לתת להם ביטחון, להציע להם הצעות מוסיקליות, ולתאם איתם פרטים טכניים כמו למשל איפה הסולן מוביל ואיפה המנצח. כל אחד משלושת הסולנים קיבל זמן חזרות רב יחסית לזמן שמקובל לתת לסולן, זאת מכיוון שחלק מהמטרה היתה לתת להם את האפשרות לתרגל, להתקדם ולהרגיש חופשיים בנגינה עם תזמורת. נגינתם של השלושה מצויינת, אך נגינה עם תזמורת ועם מנצח דורשת תרגול קצת שונה, שניתן לבצע רק כשיש תזמורת ומנצח.

התוצאה לדעתי היתה מצויינת. גם האנרגיה בשני הקונצרטים היתה שונה מהאנרגיה שיש בקונצרטים רגילים למנויים. היה הרבה יותר קהל של "אוהדים" של הסולנים, היה גם קהל צעיר רב יחסית (במיוחד בחיפה, שם לשמחתי תלמידים ובוגרים רבים של זיו קוז'וקרו ושלי מבית הספר לאמנויות ויצ"ו חיפה ממשיכים להגיע לשמוע את האנסמבל, למרות שגם אנחנו וגם התלמידים הבוגרים כבר לא שם), היו הרבה מוסיקאים בקהל (קולגות של המורים ושל ההורים שבמקרה זה הם מוסיקאים בעצמם), ביניהם חיים טאוב, יוני רכטר, מיכה הרן, נטשה טדסון ועוד. כל זה כמובן השפיע על האנרגיה ועל מחיאות הכפיים בסיום כל יצירה.

שלושת הסולנים היו במיטבם בשני הקונצרטים, הנה כמה תמונות.

 

ליר וגינסקי בת ה-13 בוריאציות על נושא מקורי של ויניאבסקי (גבוה על מיתר סול). צילם טל גליק

 

עדן לורנצן בת ה-17 בקונצ'רטו לפסנתר ברה מינור של באך. צילם טל גליק

 

מוחמד אלשייך בן ה-14 בקונצ'רטו לפסנתר ק.449 של מוצרט. צילם טל גליק

 

מוחמד אלשייך משתחווה לקהל בסיום נגינתו (ולפני ההדרן)

 

שנת לימודים אקדמית ראשונה כמורה

 

שנת הלימודים האקדמית החלה בשבוע שעבר, וגם אני, החל משנה זו, לוקח בה חלק, כמורה לניצוח בקורס המשלב עבודה של הסטודנטים עם תזמורות במסגרת האקדמיה למוסיקה בתל אביב. העבודה עם סטודנטים לניצוח היא מאד מהנה, ואחרי שהתחלתי בינתיים רק בשיעורי ניצוח יחידניים ללא תזמורת, כבר בשבוע הקרוב תהיה לסטודנטים חזרה ראשונה עם תזמורת הקונסרבטוריון בגבעתיים, בהדרכתי. זהו קורס יוצא דופן שלא קיים למיטב ידיעתי במוסדות מוסיקליים דומים להשכלה גבוהה. היתרון הגדול שלו הוא שזה קורס מעשי. כפי שעבור הנגן – נגינה סולנית עם תזמורת דורשת תרגול ועבודה כסולן עם תזמורת, כך גם  עבור המנצח – ניצוח על תזמורת דורש תרגול בניצוח על תזמורת (ולא רק על שני פסנתרנים במקרה הטוב). במהלך השנה הסטודנטים ינצחו באופן שוטף על תזמורות שונות, צעירות ומקצועיות, בהדרכתי. אחד הדגשים יהיה ניהול החזרות, מציאת פתרונות מהירים לבעיות טכניות בתזמורת עם התמקדות בעבודה עם קשתנים והכרת כלי הקשת. מצפה לזה מאד.

 

 

מהקונצרט בקוריאה

 

בחודש ספטמבר ניצחתי בקוריאה על התזמורת הפילהרמונית של בוסאן, בקונצרט שהיה שלב הגמר בתחרות בינלאומית של סולנים עם תזמורת. אחת המשתתפות, זמרת הסופרן הקוריאנית OH Ye Eun ביצעה את האריה מתוך אאידה של ורדי – Ritorna vincitor. לאחרונה קיבלתי את הוידאו, הנה הוא. אגב, הזמרת זכתה במקום השני בתחרות.

תהנו!

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

חוויות מפולין

מנדלסון על כוס יין

 

 

בין שירי רוקנרול ופופ שהושמעו בווליום חזק בבר אינטימי שנקרא "וינו מניפסט" (חגיגת יין) בעיר העתיקה בלובלין, המוסיקה לפתע הפסיקה ואדם מוכר מאד מהפוליטיקה בפולין הכריז בפני הנוכחים: "עכשיו נשמע משהו אחר", ונתן לי את רשות הדיבור. הצגתי את עצמי לקהל ואמרתי שעכשיו נשמע את הפרק האחרון מהסימפוניה האיטלקית של מנדלסון בביצוע סולני תל אביב. המוסיקה הושמעה בווליום חזק, בזמן שהנוכחים אוחזים בידיהם כוסות יין, שמפניה וגם וודקה. הקהל הקשיב בדריכות, ונהנה מהמוסיקה המאד יוצאת דופן עבור המקום. חלק אף באו לצפות במסך המחשב (המוסיקה הושמעה מסרטון יוטיוב של האנסמבל). בסיום זכיתי לתשואות והשתחויתי בפני הקהל. מעולם לא קרה לי בעבר דבר דומה, וזה היה בהחלט מרגש. האיש שעשה את המחווה הנהדרת הזו עבורי היה יאנוש פאליקוט, עד לא מזמן ראש האופוזיציה בפרלמנט הפולני, אדם שהפך בשנה האחרונה להיות חבר אמיתי וקרוב של אנסמבל סולני תל אביב. בשנה שעברה הוא אירח בביתו את כל האנסמבל לאחר הקונצרט שלנו בלובלין, ובמהלך השנה שמרנו על קשר ואף נפגשנו בארץ. בימים שביליתי בלובלין (יחד עם יו"ר הועד המנהל של האנסמבל ישראל בראון ואשתו, וכן מנכ"ל האנסמבל אריה ברדרומא), הוא אירח אותנו כמה פעמים בביתו, הכיר לנו אנשים בעלי השפעה וקשרים ונתן לנו הרגשה של בית חם בפולין.

22489703_1501197589973915_7294348583560752198_n

יאנוש פאליקוט ואני בביתו

 

 

הארוע עצמו היה מפגש של חברים של יאנוש, שאחד מהם הוא הבעלים של הבר והוא הזמין את כולם על חשבונו. כל הנוכחים שם היו אנשי תרבות שמורגלים בהאזנה למוסיקה קלאסית, כך שעבורם זה לא היה משהו זר, אך בקונטקסט של הערב זה היה בהחלט יוצא דופן.

 

20171012_112430

הגשר שבין העיר העתיקה לחדשה בלובלין

 

 

 

בחזרה לקיר הזיכרון

22491886_1501197663307241_16428753395647253_n

אחרי פגישה עם ידידינו יאנוש רוסלן ראש עיריית בילגוריי וסגנו ארתור בארה, נסענו לקיר הזיכרון ליהודי בילגוריי, הקיר שבטקס החנוכה שלו לפני שנה הופענו מול משפחותיהם של הניצולים ושל הנספים. היה מרגש לחזור לשם. גם בגלל המקום, וגם בגלל הטקס המרגש שבו השתתפנו במקום המיוחד הזה.

22528081_1501197619973912_3011398752993483994_n

עם ראש עיריית בילגוריי וסגנו

 

 

מדהים שכשעוברים ברחוב כך סתם במקרה ורואים את הקיר, אם לא יודעים את הסיפור של העיר הזו  והמקום הזה – זה לא נראה כמו משהו מיוחד או יוצא דופן. רחוב שקט בתוך עיר קטנה ושקטה…

אבל המקום הזה, שנמצא בסמוך לבית הקברות היהודי, הוא קיר זיכרון ליהודים שנספו בעיירה הזו, שבתחילת המלחמה גרו בה 5500 יהודים מתוך 7000 תושבי העיירה. העיירה הזו, שבה גר יצחק בשביס זינגר ועוד כמה דמויות מוכרות, נשרפה כליל ומרבית היהודים בה נספו. זה בהחלט היה ביקור מרגש ומצמרר.

 

20171015_131319

לקראת ביצוע בכורה מרגש

fb_img_1476518597252

בשבוע האחרון עבדתי באינטנסיביות על יצירתו של פיטר גארי "פסיון למאה ה20", שביצוע הבכורה שלה יתקיים ביום שני הקרוב, 17.10.16 באולם הנרי קראון בתיאטרון ירושלים.

פיטר גארי נפטר לפני חודש בגיל 92, והוא לא יזכה לשמוע את ביצוע הבכורה של יצירתו. הוא למד בצעירותו אצל ברטוק וקודאי, אך כשהיה בן 17 נתפס ביחד עם אמו על ידי הנאצים. הוא שרד שלושה מחנות השמדה – מיידנק, דכאו וברגן בלזן, ובגיל 21, כשהסתיימה המלחמה, עבר לפריז ובהמשך לארה"ב ולקנדה, שם חי ב40 השנים האחרונות.

בהקשר בינינו נוצר דרך מכרים שלו בארץ שפנו אלי. בקיץ שעבר הוזמנתי לנסוע אליו לקנדה, ובמשך שבוע הייתי אצלו, הכרתי אותו מקרוב, עברתי איתו על הפרטיטורה של "פסיון למאה ה20", שמעתי ממנו את סיפור חייו המרתקים, וזכיתי להכיר את חבריו הרבים והטובים, כולל חברי הקהילה היהודית שבויקטוריה קנדה. הביקור אצלו שכנע אותי לקחת על עצמי את ביצוע הבכורה של היצירה. זו יצירה עם הרבה משמעות ועם סיפור חיים מרתק של מי שכתב אותה, הטקסטים שלה (שגם אותם כתב פיטר) הם חזקים מאד, ויש חשיבות גדולה לבצע אותה בארץ.

לצערנו הרב פיטר נפטר ולא יזכה לשמוע את הפסיון למאה ה20. ביצוע הבכורה יוקדש לזכרו.

זו יצירה גדולה ארוכה ורבת משתתפים – יש בה תזמורת מלאה עם כלי קשת, כלי נשיפה, כלי הקשה ופסנתר, יש בה מקהלה מעורבת, ארבעה זמרים סולנים, מקהלת ילדים ושני קריינים.

במשך השבוע האחרון היו לי חזרות יום יום עם האנסמבל, עם הסולנים ועם המקהלה, ומחר בבוקר תתקיים החזרה הגנרלית, שבה נבצע לראשונה את היצירה מתחילתה ועד סופה.

ביום שני, כאמור, יתקיים הקונצרט בתיאטרון ירושלים. הקונצרט יוקלט ויצולם בוידאו, וגם יועבר ישירות בשידור וידאו לויקטוריה, קנדה, שם יצפו בו האורחים והקהל הרב בעיר מגוריו של המלחין.

ישתתפו בביצוע: אנסמבל סולני תל אביב, האנסמבל הקולי הישראלי (מנהל מוסיקלי יובל בן עוזר), הזמרים הסולנים אילת כהן, ניצן אלון, משה הס, יאיר פולישוק ומאשה שפירו, הקריינים זוהר סדן ונעמי שלו, הפסנתרן חיים טוקצ'ינסקי.

מצפה לזה מאד.

הנה כמה המלצות וכתבות שנכתבו על הקונצרט והיצירה.

55489164_14101_141016073254_2-1-1

55408993_14101_071016073159_1-1

סלפי עם הקהל המריע בבילגוריי

ארוע מרגש ביותר לזכר יהודי בילגוריי בנוכחות ראש העיר ומשפחות הנספים; קונצרט מוצלח מאד שזכה לתגובות נלהבות מהקהל שלא הפסיק להריע; וארוח מופתי שכלל הרבה ארוחות, טקסים ומתנות. בילגוריי, סיכום היום הראשון בפולין.

כמה שבועות בלבד לאחר שהעיירה בילגוריי עלתה באש, בספטמבר 1939, חל יום הכיפורים. תפילת כל נדרי לא נשמעה באותו יום כיפור. קולו של החזן בעיירה לא נשמע. היהודים הושמדו, ואלו ששרדו נסו על נפשם. 77 שנים אחר כך, אתמול, בטקס מרגש עד דמעות, ניגנה צ'לנית ישראלית בת 14 ביחד עם אנסמבל סולני תל אביב אל מול קיר הזיכרון את "כל נדרי" של ברוך. אי אפשר היה שלא להזיל דמעה.

20160906_171357_001

משפחותיהם של הנספים הגיעו מהארץ לטקס, וגם ראש עיריית בילגוריי נכח בו. והיתה גם אשה מדהימה, חסידת אומות עולם, שהצילה ב1939 5 נפשות יהודיות מצעדות המוות שעברו סמוך לביתה בבילגוריי. היא, אגב, עדיין חיה שם, בבילגוריי. כך נפתח הסיור שלנו לפולין.

20160906_173737

לאחר הטקס המרגש נסענו לאולם הקונצרטים, שם חיכתה לנו קבלת פנים בנוכחות רבים מהמשלחת הישראלית וראש העיר. לאחר קבלת הפנים מיהרנו לעשות חזרת בלאנס קצרה לפני קונצרט הערב. התמקדנו ביצירות שאותן לא ביצענו בימים האחרונים – מוסיקת לילה זעירה של מוצרט ושני הפרקים הראשונים של הקונצ'רטו לצ'לו של היידן. האקוסטיקה היתה יבשה, ולכן היינו צריכים לנגן עם צליל חם יותר ובטמפי קצת יותר מהירים. בשעה 20.00 התחלנו את הקונצרט. האולם היה מלא לגמרי, והקהל היה נלהב מאד, ומחא כפיים בהרבה התלהבות לאחר כל פרק. הסולנית דניאל אקטע ניגנה איתנו את כל נדרי של ברוך ואת הקונצ'רטו של היידן. היה ממש כיף לשתף איתה פעולה. הביצוע של היידן היה מאד משוחרר וספונטני, ועם הרבה חיוך. דניאל זכתה למחיאות כפיים סוערות ולהרבה אהבה מהקהל. לאחר מכן המשכנו לאנדנטה קנטבילה של צ'ייקובסקי ולאחר מכן מוסיקת לילה זעירה של מוצרט. הביצוע היה מאד ספונטני, עם הרבה חינניות. האנסמבל הגיב אלי מצוין. מאד נהניתי. הקהל שוב יצא מגדרו, ולאחר מספר פעמים שחזרתי לבמה ניגנו הדרן – ריקוד הונגרי מס' 5 של ברהמס. ושוב הקהל התלהב וקם על רגליו והמשיך למחוא כפיים. העליתי איתי לבמה שוב את הסולנית דניאל אקטע, שכבר החליפה בינתיים את שמלת הקונצרט שלה לבגדי שגרה. כשחזרתי לבמה שוב הבאתי איתי את הטלפון וצילמתי את הקהל הנלהב, וגם עשיתי סלפי איתו, בפעם הראשונה בחיי. זה היה מאד נחמד ויצאה תמונה נהדרת.

20160906_213737

לאחר הקונצרט היתה לנו ארוחת ערב במסעדה, ובה נכחו שוב כל המארחים שלנו והמשלחת שבאה מהארץ וגם אותה חסידת אומות עולם, שהענקתי לה זר פרחים מרגש ויפה עם דגלי פולין וישראל.

20160906_224751

האנסמבל היה במצב רוח טוב, וכולם אכלו טוב ונהנו. חזרנו למלון, הלכנו לישון, ובבוקר יצאנו ללובלין, שם נופיע הערב.

אז פתחנו את הסיור ברגל ימין ועם הרבה חוויות. אמשיך לעדכן.

כאן סולני תל אביב בבילגוריי, פולין

סיכום חוויות הימים האחרונים באנסמבל

IMG_20160903_205536

דניאל אקטע עם סולני תל אביב בשטריקר

הקונצרטים בארץ הסתיימו ועברו בהצלחה. שלושת הסולנים הצעירים היו נהדרים והלהיבו מאד את הקהל. לשמחתי הגדולה, האנרגיות בקונצרטים האלה, ובמיוחד בחיפה – היו אנרגיות שאנחנו לא רגילים אליהן בקונצרטים אחרים, גם כאלה עם סולנים מקצועיים מנוסים ובעלי שם. הקהל הרב היה בחלקו הגדול קהל צעיר. הנגינה של הסולנים הצעירים היתה כל כך יפה, יצירתית, מוסיקלית, מרגשת ומלאת הבעה והתלהבות. הם העבירו את כל אלה מהבמה אל האולם, ותגובת הקהל היתה בהתאם. כל אחד מהסולנים זכה למחיאות כפיים סוערות ורמות, וחזר לבמה מספר פעמים להשתחוות. אחד המנויים שלנו בחיפה כל כך נהנה שהוא ביקש חתימות מכל אחד מהסולנים ואף נסע למחרת במיוחד לתל אביב (במונית, בגלל שלא היו רכבות ביום הזה) כדי לשמוע שוב את הקונצרט. דניאל אקטע בת ה14 ניגנה עם הרבה ביטחון ובגרות את "כל נדרי" של ברוך, והוסיפה כהדרן את הפרק האחרון מהקונצ'רטו לצ'לו של היידן. ליאור ליפשיץ בן ה12 ניגן עם הרבה דמיון ויצירתיות את הקונצ'רטו לפסנתר מס' 12 של מוצרט, ויצר הרבה מתח והפתעות בקדנצות, כך שהן נשמעו ממש כאילו המציא אותן במקום. ואמיר רון בן ה15 ניגן את הקונצ'רטו הארוך והתובעני במי במול מז'ור מס' 9 של מוצרט, עם הרבה חינניות, ריקודיות, וירטואוזיות וצליל גדול. האנסמבל, בהרכב קשתנים קטן, נשמע מאד מגובש ומלוכד (אחרי עשרה ימי עבודה אינטנסיביים), גם בסרנדה של אלגר ובאנדנטה קנטבילה של צ'ייקובסקי.

IMG-20160905-WA0001הפסנתרן הצעיר אמיר רון עם האנסמבל

יש לנו הרכב איכותי שהצליח להשתלט די מהר על המון חומר, ואני שמח שהסיפתח היה כזה, גם מבחינת רמת הנגינה וגם מבחינת ההצלחה וכמות הקהל (ובמיוחד הקהל הצעיר). אחרי הקונצרט בתל אביב חזרתי הביתה מאוחר ומיד התחלתי להכין את הדברים לנסיעה של האנסמבל לפולין ולדרום אמריקה. הייתי צריך לבדוק קודם כל שכל התוים והפרטיטורות בתיק, לסיים עם כל המיילים שהייתי חייב לסיים לפני הנסיעה (שחלק מהם קשורים לפרוייקטים הבאים אחרי הסיור), לדאוג להדפיס את כל המסמכים החשובים לנסיעה, לארוז מזוודה, וכו'. וכך, אחרי לילה של שלוש שעות שינה בלבד התארגנתי בבוקר לסיים את כל מה שצריך, ובעצב גדול נפרדתי מאשתי ומהתינוקת (זו הנסיעה הגדולה הראשונה שלי מאז לידתה). למרות העצב שבפרידה, כמובן שיש אצלי גם התרגשות גדולה מהסיור שאליו אנחנו נוסעים, ומהקונצרטים באולמות המפוארים והגדולים בדרום אמריקה שבהם נופיע. אנחנו מתחילים עם פולין, וכבר מחר ננגן שם בטקס זיכרון ליהודי בילגוריי, ואחר כך נשתתף בקבלת פנים ובערב ננגן בקונצרט מלא, שאחריו ארוחה במסעדה. הטיסה שלנו עברה מהר וללא תקלות. לשמחתי הרבה, את הדיילת הראשית בטיסה הכרתי משנים רבות של שכנות וידידות כשגרתי בגבעתיים, וכך היתה לי גם חברה וגם קצת "פרוטקציה" שאותה ניצלתי כדי לשמח נגנית צ'לו שלנו שבדיוק היום חל יום הולדתה.

20160905_202043

הפתעתי את הנגנית והבאתי אותה לביקור בתא הטייס, ביקור שהיה מאד מעניין ומלהיב (לשנינו). הגענו לוורשה בערב ומשם לקחו אותנו באוטובוס לנסיעה ארוכה לבילגוריי, שם נופיע מחר. בדרך עצרנו לאכול במסעדה שהיו בה הרבה בשרים.

FB_IMG_1473127252166

חלק מהנגנים שלנו השתלטו באופן מרשים על מנה ענקית שכללה הרבה סוגי בשרים. ב1 בלילה. סוג של הכנה לקראת ארגנטינה… בכלל, היה נראה שהשעה המאוחרת לא הפריעה לנגני האנסמבל וכולם היו במצב רוח טוב. הגענו למלון בבילגוריי אחרי 3 בלילה, ומכאן אני כותב. מחר כאמור נופיע כאן אחר הצהריים בטקס הזיכרון ובערב בקונצרט מלא. הסולנית שלנו תהיה הצ'לנית דניאל אקטע. אמשיך לעדכן בימים הקרובים

ההבדל בין מנצח לאלוהים

אחד עשר קונצרטים, שבעה עשר ימים, שש ארצות, תשע ערים, 29 נגנים ולא פחות מ23 יצירות. כל אלה החל מהערב. ההתרגשות הולכת וגדלה. וגם – התזמורת הסימפונית הצעירה חיפה ע"ש אליעזר החתי יצאה לדרך עם הרבה התלהבות

 

לזכר יהודי בילגוריי

 

אחרי תשעה ימי חזרות אינטנסיביות – סיור הקונצרטים שלנו יוצא לדרך. בימים האחרונים עבדנו קשה, למדנו הרבה יצירות, חזרנו, ליטשנו, הרצנו, שוב ליטשנו, התפצלנו לסקציות, ושוב ניגנו בתזמורת מלאה. במוצ"ש הקרוב אנחנו יוצאים לדרך. זה יתחיל דווקא כאן, בארץ. קונצרטי פתיחת העונה של האנסמבל (זו כבר העונה ה16!!!) ע"ש אסתר בלשה יוקדשו הפעם לשלושה סולנים צעירים: הצ'לנית הנהדרת דניאל אקטע (בת 14), והפסנתרנים ליאור ליפשיץ (בן 12) ואמיר רון (בן 15). זו תמיד חוויה ללוות סולנים צעירים ומוכשרים בראשית דרכם האמנותית, ולחשוף אותם לקהל הרחב. אני משוכנע שהקהל שיגיע לקונצרטים שלנו בחיפה ובתל אביב יהנה מאד מנגינתם הנהדרת והמוסיקלית של השלושה. הקונצרטים איתם יתקיימו במוצ"ש 3.9 בחיפה – אודיטוריום רפפורט, וביום ראשון 4.9 בתל אביב – הקונסרבטוריון הישראלי למוסיקה.

כתבה בג'רוזלם פוסט שהתפרסמה על הקונצרט ועל העונה כולה

Jerusalem post

למחרת, ביום שני 5.9 נצא עם קבוצת הקשתנים מהאנסמבל ועם הצ'לנית דניאל אקטע לפולין, לסיור מרגש שבו, בנוסף לשני קונצרטים באולמות קונצרטים "רגילים" (בבילגוריי  ובלובלין), נופיע גם בטקס הסרת הלוט מקיר הזיכרון לזכר יהודי בילגוריי שנספו בשואה. בטקס, שיהיה בהשתתפות ראש העיר בילגוריי ואישים בכירים מהארץ ומפולין, תנגן איתנו דניאל אקטע את "כל נדרי" של ברוך, והכנר הראשי שלנו קובי רובינשטיין ינגן את מנגינת הנושא מהסרט "רשימת שינדלר". מההתרשמות שלי עד כה – הפולנים מאד נרגשים מהגעתנו להשתתף בטקס ולהופיע בקונצרטים, ומפרסמים זאת בעיתונות וברשתות החברתיות. גם הארוח הצפוי לנו וההזמנות הרבות לארוחות ולקבלות פנים חגיגיות במשך ארבעת ימי הביקור שלנו  שם, מעידים על התרגשותם מהביקור שלנו. הסיור יסתיים ביום חופשי בוורשה, ללא קונצרט.

דניאל אקטע בחזרה עם האנסמבל השבוע

14141520_1101957719897906_2636806215715409377_n

מפולין אנחנו טסים לפריז ושם צפויים לפגוש את נגני כלי הנשיפה והטימפני שלנו, שיגיעו מהארץ באותו יום. מפריז נטוס כולנו ביחד ללימה, פרו. שם יחל הסיור שיכלול ארבע ארצות בדרום אמריקה, ובו הסולן יהיה הצ'לן מישה מאסקי. כמובן שאמשיך לדווח ולעדכן על הכל גם משם, אך בינתיים יש לנו את הקונצרט הראשון –  הערב בחיפה.

סקציית ויולות גדולה ומרשימה

 

 

14224735_10153673636617237_5344159440684422978_n

ובתוך כל העומס של חזרות האנסמבל יום יום בתל אביב, ביום חמישי התחלתי גם את שנת הלימודים עם תזמורת צעירה חדשה ישנה – התזמורת הסימפונית הצעירה חיפה ע"ש אליעזר החתי, בביה"ס התיכון לאמנויות רעות (לשעבר ויצ"ו).  ישנה – כי התזמורת בביה"ס לאמנויות בעיר כבר קיימת ארבע שנים ובכל שנה מתחילה בחזרות בספטמבר. חדשה – כי לראשונה השנה התזמורת הזו פתוחה לכלל המוסיקאים הצעירים בחיפה ובצפון, והפכה מתזמורת שהיא רק של בית הספר לתזמורת צעירה אזורית, כפי שהיתה בעבר התזמורת הסימפונית הצעירה חיפה, שעליה ניצח במשך עשרות שנים אליעזר החתי ובה גם אני לקחתי חלק מספר שנים בילדותי. לפני כחודשיים אליעזר הלך לעולמו בגיל 87. הוא היה איש יקר שנתן לכל כך הרבה ילדים ובני נוער אהבה למוסיקה וטיפח אותם במסירות ובמלוא המרץ. היה זה אך טבעי לקרוא לתזמורת הסימפונית החדשה על שמו, וכמובן שבני משפחתו התרגשו מהמחווה הזו. החזרה הראשונה שהתקיימה כאמור ביום חמישי, היתה מאד מרגשת. כמות גדולה של מוסיקאים צעירים, כולל נגנים שהגיעו מטבעון ומנהריה ואינם תלמידי בית הספר, נגני כלי נשיפה מצויינים, סקציית ויולות מפוארת (ארבעה ויולנים,  שזה בהחלט מרשים), והרבה התלהבות ושמחה בנגינה. כבר מהקריאה הראשונה של הסימפוניה הבלתי גמורה של שוברט ובהמשך החזרה הפתיחה "הספר מסביליה" של רוסיני, אפשר היה לחוש בכך. האוירה היתה טובה, הנגנים היו קשובים, מרוכזים, נלהבים. ולכבוד פתיחת השנה בתזמורת החדשה – כמה מהנגנים הבוגרים יותר הכינו עוגה ועליה הטקסט המשעשע על ההבדל בין מנצח לאלוהים, כמו הבדיחות על קראיאן. מחכה לפגוש את הנגנים שוב לאחר שאחזור מהסיור

14203383_10153673637002237_2912823748036190135_n