חזרה בנעלי בית

הרבה תלאות עברו הנגנים בדרך מתל אביב לבוסאן. אבל מרגע שהגענו לבוסאן, הדברים מתחילים לאט לאט להסתדר. אחרי שעות רבות של טיסות מעייפות והמתנות ארוכות, התזמורת התחילה את השהייה בבוסאן עם הרבה זמן פנוי להתאוששות מהדרך הארוכה, למנוחה, ולבילויים בעיר הנהדרת הזאת (שנשארה יפה כפי שזכרתי אותה מלפני שנתיים).

אני אמנם נשארתי במלון רוב הזמן, כדי לנוח ולהתכונן לקונצרטים שמתחילים מחר, למרות שדבר אחד כן הספקתי – לבדוק את חדר הכושר במלון, שנמצא בקומה גבוהה ויש בו נוף יפהפה לכל מי שרץ על ההליכונים.

וממה שאני מתרשם עד עכשיו, התזמורת שמחה, ובינתיים גם בעיקר מבלה יפה. מהתמונות שאני רואה – הנגנים מטיילים ונהנים בעיר.

יש כאן פרסום מאסיבי מאד לפסטיבל, שכולל את חוברת הפסטיבל שמחולקת בכל מקום, והמון פרסומים נוספים עם תמונות רבות של התזמורת ושלי. ויש גם סרטון פרומו קצרצר שמוקרן בטלביזיה בקוריאה ועל מסכים בבוסאן.

החזרה הבוקר דווקא לא היתה בתנאים אידאליים והתחילה בצורה מקרטעת. אחרי יומיים של טיסות, וכמעט ללא זמן נגינה אישי לנגנים בימים האחרונים, התזמורת נפגשה בבוקר (שזה אמצע הלילה לפי השעון בארץ) לחזרה שהתחילה באחור בגלל שהנהג לא ידע לאן לקחת אותנו, באולם חזרות יבש במיוחד באוניברסיטה בבוסאן.

הכלים שהשאילו לנו (טימפני וקונטרבסים) היו די גרועים, והתזמורת היתה די עייפה באופן טבעי. ובנוסף, גם נדרשנו להוריד את הנעליים ולנעול נעלי בית במקומם.

ולמרות כל נתוני הפתיחה האלה, הצלחנו לקיים חזרה אפקטיבית של ארבע וחצי שעות, ולעבוד בה בעיקר על התכנית של הקונצרט מחר – מיצירות בטהובן (הפתיחה קוריולן, קונצ׳רטו לפסנתר מס׳ 5 וסימפוניה מס׳ 7).

מחר זה כנראה כבר ייראה ויישמע אחרת. החזרה תתקיים כבר באולם הקונצרטים הגדול, שבו נופיע בערב, עם כלי נגינה איכותיים יותר, ואחרי זמן מנוחה ואימון לנגנים. ולאחר החזרה נלך כולנו לארוחה במסעדה ואחריה הקונצרט הגדול והחגיגי שיפתח את הפסטיבל.

אמשיך לעדכן.

רעיון די משוגע

מפגש חברים מרגש

הצ'לן עמית פלד ואני בחזרות עם האנסמבל ב2013

כשההקמתי את האנסמבל, בכל פרוייקט השתתפו לא מעט נגנים שהיו מגיעים ארצה במיוחד מאירופה בשביל לנגן באנסמבל. זה תמיד ריגש אותי – כל פרוייקט הפך ל"מפגש חברים מרגש". כיום, מרבית נגני האנסמבל גרים בארץ, ורק בודדים מגיעים מאירופה לנגן באנסמבל באופן קבוע. לעומת זאת, כשהאנסמבל נוסע להופיע בחו"ל, ובמיוחד באירופה – תמיד ישנה קבוצה גדולה יותר של נגנים שגרים באירופה, אשר מצטרפים לאנסמבל לנסיעה. וכך נוצר מצב שמה שהיה פעם "מפגש מרגש בכל פרוייקט בארץ", שלכבודו התאספו נגנים שגרים באירופה, הפך להיות "מפגש מרגש בכל פרוייקט בחו"ל", שלכבודו מתקבצים הנגנים מרחבי אירופה. כך יהיה מחרתיים, ביום שני, כשהאנסמבל יופיע בקלגנפורט באוסטריה במסגרת סדרת קונצרטים בקונצרטהאוס של קלגנפורט. הערב תצא מהארץ לוינה קבוצה אחת של נגנים, מחר בבוקר יצטרפו אליה נגנים שיגיעו מלייפציג, ברלין, באזל ותל אביב, ויחד ניסע כולנו לקלגנפורט, שם נפגוש נגנים נוספים שיגיעו מפראג, מילאנו ומקלגנפורט עצמה (כמו האבובן הראשון שלנו ניר גבריאלי, שכיום מכהן כאבובן ראשון בתזמורת האופרה בקלגנפורט).

שלשום קיימנו בארץ חזרת הכנה, בהרכב חסר וללא הסולן. למדנו את התכנית, עברנו על היצירות, והבאנו אותן למצב שעם התוספת של המצטרפים מאירופה, בזמן מאד קצר ניתן יהיה להגיע מוכנים לקונצרט.

עם האנסמבל יופיע כסולן הצ'לן עמית פלד, שינגן את וריאציות רוקוקו של צ'ייקובסקי ואת "קדיש" של מרק קופיטמן. עוד ננגן את האדג'יו למיתרים של ברבר ואת הסימפוניה מס' 29 של מוצרט.

עמית פלד, מעבר להיותו חבר קרוב שלי כבר למעלה מ-20 שנה, הוא גם אחד מהאנשים הבודדים שתמכו בי וסייעו לי בהקמת האנסמבל ב-2001. הוא האמין שיש לזה סיכוי להצליח, ונתן לי הרבה כוח לעשות את זה וללכת על הפרוייקט הזה, פרוייקט שבמציאות הישראלית של 2001, כשתזמורות והרכבים מוסיקליים רבים התפרקו, נקלעו למשברים כלכליים, ופשטו רגל, היה נראה כרעיון די משוגע.

 

הקפצה בתזמון מושלם

למוסיקאי שגר בארץ, נסיעה להופיע באירופה היא עניין הרבה יותר מורכב מאשר למוסיקאי שגר באירופה. בתוך אירופה, נסיעה בין ארצות, בין אם ברכבת ובין אם בטיסה, היא נוחה ומהירה, ולפעמים נסיעה למדינה שכנה יכולה לקחת רק שעתיים-שלוש ברכב או ברכבת. מהארץ, לעומת זאת כל נסיעה לאירופה מחייבת טיסה, לפעמים עם קונקשן ארוך, והרבה התארגנות. לכן, כשקיבלתי הזמנה לפני כשבועיים להופיע בקונצרט בסלובקיה עם הסינפונייטה הסלובקית, במקום מנצח יפני שביטל את הגעתו, הייתי מאושר שזה יצא בדיוק בסמוך למועד הקונצרט של האנסמבל באוסטריה. כך, למעשה, קיום הקונצרט התאפשר עבורי, ללא התארגנות מיוחדת וללא השקעה של זמן, אנרגיה וכסף. נסיעה מוינה לז'ילינה שבסלובקיה אורכת כשלוש שעות בלבד. לכן, בבוקר המחרת של הקונצרט שלנו בקלגנפורט נציג של הסינפונייטה הסלובקית יאסוף אותי מוינה ויסיע אותי לסלובקיה. עוד באותו אחה"צ אקיים את החזרה הראשונה שלי שם (היא היתה אמורה להתקיים בבוקר אך נדחתה לאחה"צ כדי שאספיק להגיע), וכעבור יומיים אופיע שם בקונצרט. בקונצרט בסלובקיה אבצע את הפתיחה קוריאולן של בטהובן, קונצ'רטו לצ'לו של היידן, עם צ'לן יפני, וסימפוניה מס' 4 "האיטלקית" של מנדלסון.

 

ביקור חוזר בקוריאה, והפעם עם האנסמבל

לפני כשנתיים ניצחתי על הפילהרמונית של בוסאן (דרום קוריאה) במסגרת פסטיבל שהתקיים בעיר. בקיץ הקרוב אסע לשם שוב, אך הפעם הנסיעה לשם תהיה עם האנסמבל כולו, ובהרכב גדול. האנסמבל הוזמן להיות תזמורת הבית של הפסטיבל, ויופיע בארבעה קונצרטים עם ארבע תכניות שונות. משמח אותי מאד, גם שהוזמנתי לשם שוב, ובמיוחד שתהיה לי האפשרות להביא לשם את האנסמבל ולחשוף אותו לקהל הקוריאני החם והאוהד. הנה ביצוע הפרק הראשון מהקונצ'רטו לקלרינט של ובר, מההופעה שלי שם עם הפילהרמונית של בוסאן ב-2017, עם קלרניטן צעיר מאורוגוואי.

 

 

הסולן שיופיע

העולם החדש בחבל הסודטים

כמה חזרות עם התזמורת היו על האופרטה "העטלף"? באיזה אזור בפולין עדיין לא הייתי? ומה היה מיוחד כל כך בביצוע "ממעמקים" של דני עקיבא העונה? וגם – אוטוטו פותחים עונה באנסמבל עם איתמר גולן.

לעבוד מהר וביעילות

סיימתי את שנת תשע"ח באינטנסיביות רבה, עם הפקת האופרטה "העטלף" של שטראוס, בבימוי מלא, עם התזמורת הסימפונית אשדוד ועם זמרים מהמאסטרקלס הבינלאומי לשירה אמנותית בירושלים (מנהלת אמנותית רונה ישראל), בקונצרט שהתקיים במוזיאון תל אביב.

זמן החזרות היה מועט ביותר – הגעתי לשני ימי חזרות בימוי בלבד (עם פסנתר) בירושלים, ביחד עם הבמאי הנהדר אלכסנדר פון הונדנברג (סרביה), ואח"כ 3 חזרות בלבד עם התזמורת באשדוד. כשזה המצב, חייבים לעבוד מאד מהר ומאד ביעילות. לכן, כבר בחזרת התזמורת הראשונה עברתי על כל היצירה, והבהרתי לתזמורת את הדברים החשובים ביותר הנחוצים כדי להצליח לבצע יצירה מהתחלה עד הסוף: מאיפה קופצים לאיפה (כנהוג באופרות, כדי לקצר "חותכים" חלקים מהיצירה והדברים צריכים להיות מסומנים לכל הנגנים באופן ברור), מתי משתנה הטמפו, מתי אני מנצח על 1, על 2, על 3, על 4, ומדי פעם גם הערות מוסיקליות שקשורות לאופי ולסגנון, וקצת קשתות במקומות שמאד קריטיים עבורי. בחזרה השניה עבדתי רק על הפרקים שהיו מסובכים יותר, לפי התרשמותי מהחזרה הראשונה, ותיקנתי את כל המקומות המבלבלים שיש בהם שינויי טמפו או רצ׳יטטיבים. ובחזרה השלישית התחלתי בלי הזמרים כדי לשפר כמה מקומות בתזמורת וללטש את הנגינה התזמורתית, ואחר כך, כשהצטרפו הזמרים, עברנו על כל האופרטה מהתחלה עד הסוף (כולל הבימוי) עם תיקונים איפה שהיה צריך. וכך, הגענו ליום ההופעה כשהתזמורת כבר ידעה מה לעשות, הזמרים היו כבר אחרי הופעה אחת עם פסנתר, וכבר היה ביטחון בביצוע רצוף של היצירה כולה.

לשמחתי, האולם במוזיאון תל אביב היה מלא, התזמורת והזמרים היו במיטבם, והביצוע כולו היה מרשים, מלהיב, הומוריסטי ומהנה. זמרים רבים ממגוון ארצות (ישראל, ארה"ב, סרביה, צרפת, דרום אפריקה, גרמניה, רוסיה ועוד) השתתפו בהפקה, ביניהם סיון קרן בתפקיד רוזלינד, טלי קצף בתפקיד אדל, שי טרי בתפקיד הנסיך אורלופסקי, אדי מופוקנג בתפקיד אייזנשטיין, ברנדן סליגר בתפקיד אלפרד, אויגן מיליווז'סה בתפקיד ד"ר פאלקה, אבירם פרייברג בתפקיד פרנק, ואחרים. הערב כולו, והמאסטרקלס בכלל, היה מוצלח מאד השנה – גם מבחינת איכות הסטודנטים והמורים, גם מבחינת התוצאה האמנותית בקונצרטים, ולא פחות חשוב – מבחינת החשיפה וכמות הקהל. הקונצרטים בוצעו מול אולמות מלאים וזכו לסיקור תקשורתי יפה, נרחב ומפרגן. שימשיך כך!

לגלות עולם חדש

את שנת תשע"ט אני פותח עם קונצרט בפולין, בו אנצח על התזמורת הפילהרמונית של חבל הסודטים (Filharmonia Sudecka), בתכנית שתכלול את הסימפוניה מס׳ 9 של דבוז׳אק "מן העולם החדש", הפתיחה האקדמית של ברהמס, והקונצ׳רטו לחליל של חצ׳טוריאן (שהוא עיבוד של הקונצ׳רטו לכינור של חצ׳טוריאן, אותו עשה החלילן ז׳אן פייר רמפל). את החלילנית הסולנית – אילדיקו יוהס מהונגריה –  הכרתי בשנה שעברה בפסטיבל בבוסאן (דרום קוריאה), שבו גם היא השתתפה ברסיטל לפיקולו. הנסיעה והחזרות יתקיימו בחוה"מ סוכות, והקונצרט יתקיים ב28.9 בעיר ולבז׳יך. כפי שסיפרתי כאן בבלוג לא פעם, לאנסמבל ולי באופן אישי יש קשר מיוחד עם פולין. למרות שהייתי כבר במקומות רבים בפולין, בחבל הסודטים לא יצא לי עדיין להיות, וזו תהיה עבורי הפעם הראשונה שם. וכמובן, זו תהיה גם הפעם הראשונה עבורי עם התזמורת הזו.

רגעים משמעותיים מתשע"ח

שנת תשע"ח שהסתיימה זה עתה הביאה עימה לא מעט ארועים מוסיקליים משמעותיים מאד עבורי. הנה סיכום קצר שלהם:

ערב ההוקרה לעברי גיטליס

אחד הארועים המשמעותיים של האנסמבל ושלי בשנת תשע"ח היה ערב ההוקרה לעברי גיטליס, אותו ארגנתי ביחד עם איתמר גולן ועם הקונסרבטוריון הישראלי למוסיקה תל אביב. זה היה ערב מרגש שהגיעו אליו הרבה מאד מוסיקאים, חובבי מוסיקה, ואמנים רבים שקשורים לאנסמבל אשר הופיעו בפני הכנר האגדי בן ה-95. עברי עצמו היה נרגש מאד מהארוע כולו, ולמרות שהיה אמור לנגן בעצמו לסיום הערב, הוא לא יכול היה לנגן בגלל ההתרגשות, והסתפק בעליה לבמה ודיבור אל הקהל הרב שמילא את האולם.

עברי גיטליס נושא דברים כשלצידו כל משתתפי הערב לכבודו

ערב ההתרמה לקונסרבטוריון באר שבע

בשנת תשע"ח התחלתי לעבוד כמנצח התזמורת הייצוגית של קונסרבטוריון באר שבע. אחד הארועים החשובים שבו השתתפתי למען הקונסרבטוריון, היה קונצרט עם הסינפונייטה הישראלית באר שבע וסולנים מתלמידי הקונסרבטוריון. בסיום הערב הצטרפה התזמורת של הקונסרבטוריון אל נגני הסינפונייטה לביצוע משותף של הריקודים הרומניים של ברטוק. זה היה ערב מרגש וחשוב עבור הקונסרבטוריון הזה, שאני מאד מאמין בפוטנציאל העצום שלו ובדרך הפדגוגית המקצועית שאותה מתווה מנהלו יקי ראובן.

"ממעמקים" של דניאל עקיבא

את היצירה "ממעמקים" של דני עקיבא ביצעתי העונה עם האנסמבל, עם תמר ענבר באבוב ועם אנסמבל זמרי מורן (מנהלת אמנותית נעמי פארן). מעבר לעובדה שהיצירה היא מצויינת, ואת דני אני מכיר כבר קרוב ל-30 שנה, ומעריך אותו מאד כאדם, כמוסיקאי וכפדגוג, הביצוע הספציפי של היצירה "ממעמקים" העונה, ובמיוחד זה בחיפה, היה מרגש במיוחד. מכיוון שבקיץ שעבר דני עזב את מגמת המוסיקה המפוארת שבנה בביה"ס לאמנויות ויצ"ו חיפה (וביחד איתו גם חיים פרמונט, זיו קוז'וקרו, ברי מוסקוביץ' ואני) לאחר מהלך בריוני שיזמה עיריית חיפה, וזאת מבלי שקיבל את הכבוד הראוי לו על המפעל המדהים שבנה במו ידיו – החלטתי לנצל את ביצוע יצירתו ולהפתיע אותו. לקונצרט הגיעו רבים מבוגרי מגמת המוסיקה לדורותיה, הריעו לדני, ובסיום הערב קיימנו ארוע לכבודו, ארוע שבו הענקנו לו תעודת הוקרה, הקרנו סרטון עליו וחגגנו ביחד איתו. זה היה מרגש מאד. הנה ביצוע היצירה וכמה תמונות מארוע ההפתעה שהתקיים לאחר הקונצרט.

רייצ׳ל ברטון פיין

כבוד גדול היה לנו לארח את הכנרת הבינלאומית רייצ'ל ברטון פיין כסולנית לסיום העונה של האנסמבל. רייצ'ל היא נגנית וירטואוזית, מבריקה, יצירתית ואנרגטית, שהביאה לאנסמבל הרבה מהרוח וסגנון הנגינה שלה. הקונצרטים איתה היו סוחפים, ולאחריהם הקהל "עט" עליה לקבל חתימות, להצטלם ולרכוש את הדיסקים שלה. הנה ביצוע הפרק האחרון של "הקיץ" של ויולדי מהקונצרט איתה ביוני האחרון בשטריקר.

הגאלה בקשת אילון

לסיום קורס הקיץ הבינלאומי "קשת אילון" התארחנו בקונצרטי הגאלה שהתקיימו במשכן לאמנויות הבמה בתל אביב, וערב קודם לכן בקיבוץ אילון, ליוינו כמה מהסולנים המצטיינים משתתפי הקורס (שניים מהם יופיעו איתנו השנה כסולנים גם בעונת הקונצרטים הרגילה שלנו – הכנר מיכאל שחם והכנרת ליאה ז'ו), ולסיום ביצענו ביחד עם כל משתתפי הקורס את היצירה "ישראל 70" של אריה ברדרומא, המבוססת על שירים ישראליים מ-70 שנות המדינה. מיכאל שחם בן ה-15 ניגן איתנו את מנגינת הנושא מ"רשימת שינדלר" של ג'ון ויליאמס. הנה הביצוע שלו:

פותחים עונה עם איתמר גולן ומיכאל שחם

בקונצרט פתיחת העונה של האנסמבל יתארח הפסנתרן הבינלאומי איתמר גולן, שביחד עם הכנר הצעיר מיכאל שחם, יבצע איתנו את הקונצ'רטו לכינור ופסנתר של מנדלסון. עוד בתכנית – סינפוניה מס' 10 של מנדלסון ושלישיית הפסנתר אופ. 99 של שוברט עם איתמר גולן, מיכאל שחם וטליה ארדל בצ'לו. הקונצרטים יתקיימו בחיפה ב-6 באוקטובר, בתל אביב ב-7 באוקטובר, ובעכו ב-9 באוקטובר. זה הזמן לרכוש כרטיסים לעונת הקונצרטים הקרובה של סולני תל אביב. לכרטיסים לקונצרט הפתיחה בתל אביב לחצו כאן 

איתמר גולן. בקרוב אצלנו

 

ברכה חמה לכל קוראי הבלוג לשנה טובה, מלאה בעשייה, יצירה, בריאות והצלחה.
ממני, ברק טל

 

 

 

 

 

 

אושר שקשה להסביר במילים

ליהנות ביחד מהדיסוננסים

 

קשה להסביר במילים את האושר וההתרגשות שבנגינה משותפת עם מישהי שיש איתה כימיה טבעית. כשהנגינה זורמת באופן טבעי ולא צריך כמעט לדבר. כשחושבים אותו דבר ומרגישים אותו דבר לגבי פראזה מסויימת. כשנהנים מאותם הדברים במוסיקה (למשל – מדיסוננסים, או מקישוטים שלא כתובים בתוים). התרגשות כזו היתה לי לפני כשבועיים כשביצעתי עם האבובנית תמר ענבר את הקונצ'רטו לכינור ואבוב של באך עם סולני תל אביב. זה היה מדהים מהרגע הראשון. נהנינו מכל רגע ביחד, בחזרות ועל הבמה. וכשבנוסף לכל אלה אנחנו גם חברים (שלמרבה הצער מתראים רק פעם בשנה בגלל הריחוק הגיאוגרפי), ונהנים לבלות ביחד, זה בכלל אושר גדול.

 

כל הגורמים האלה יחד הפכו את הביצוע של הקונצ'רטו של באך לאירוע מאד מיוחד עבורי. לנגן סולו בכינור זה לא דבר שאני עושה באופן יומיומי, וכמובן שיש לחץ מעצם המעמד כסולן, ועבורי בכלל מעצם הנגינה בכינור. הנגינה ביחד עם תמר השכיחה ממני את כל אלה, וגרמה לי להיות מאד משוחרר וליהנות.

 

הפתעה ופרידה

 

דני עקיבא, מעבר להיותו מלחין מצוין, שרק לאחרונה זכה בפרס ראש הממשלה לקומפוזיטורים, הוא גם מחנך ופדגוג מהשורה הראשונה. לפני כ15 שנה הצטרפתי לצוות המורים במגמת המוסיקה המפוארת בתיכון לאמנויות ויצ"ו חיפה, אותה דני הקים, ואשר היתה קיימת 31 שנה (1986-2017). בקיץ האחרון, מגמת המוסיקה למעשה הוחרבה, כאשר כל מוריה הבכירים פוטרו, ואיתם דני עקיבא – האיש שעמד בראשה והיה חתום על כל הישגיה יוצאי הדופן.

 

את יצירתו של דני עקיבא "ממעמקים קראתיך" למקהלה, אבוב ותזמורת, תכננתי לבצע עם סולני תל אביב, תמר ענבר ואנסמבל זמרי מורן, הרבה לפני שהחל כל מהלך הפיטורים בקיץ שעבר. אבל בעקבות מה שקרה, ובעיקר בגלל שדני לא זכה להיפרד מתלמידיו, מבוגריו ומכל מעריציו כראוי, החלטתי לנצל את ביצוע היצירה בקונצרט בחיפה לפני כשבועיים, ולהפתיע את דני. קראתי לבוגרי מגמת המוסיקה להגיע לקונצרט, להריע לדני, ולקיים לאחר הקונצרט קבלת פנים לכבודו. וכך היה. כ-50 מבוגרי מגמת המוסיקה, בנוסף לתלמידים ולכל צוות המורים שעזב (או הועזב) בקיץ שעבר, הגיעו לקונצרט, הריעו לדני, ובסיום הקונצרט ערכנו לכבודו ארוע מרגש, שבו הענקנו לו תעודת הוקרה, נתנו לו ולשאר המורים מתנות, והקרנו סרטון שהבוגרים הכינו. הוא היה מאד נרגש מהארוע כולו, וכמובן מביצוע יצירתו. עבור הבוגרים זו גם היתה "פגישת מחזור", שהוסיפה עוד מימד של התרגשות.

 

מגיאורגיה באהבה

 

 

בימים אלה אני מנצח על תכנית מאד מיוחדת, מהנה ולא שגרתית עם הסינפונייטה באר שבע ולהקת הזמרים "קולן". התכנית נקראת "מגיאורגיה באהבה", ובה יצירות קלאסיות גיאורגיות, קטעים מאופרות של מלחינים גיאורגיים, ושירים גיאורגיים מוכרים בעיבודים תזמורתיים. כיף גדול לנצח על יצירות אלה, ובכלל לחזור לנצח על הסינפונייטה אחרי כמה חודשים שלא נפגשנו. החזרות זורמות יפה, עוברות מהר, המוסיקה נהדרת, הזמרים מצויינים, הקטעים קצרים וקלילים ברובם, וכולנו נהנים מאד.

לא היה פשוט לבנות ולהרים את התכנית הזו. נעזרתי לשם כך בכמה מוסיקאים מהארץ (יוסף ברדנשוילי ואריה ברדרומא) ומגיאורגיה (המנצח רבאז ג'וואחישוילי), שסייעו לי בכך שנתנו רעיונות ליצירות, השיגו ואף שלחו לי תוים למה שהיה צורך, וכתבו עיבודים למה שהיה צורך. אחרי כל אלה, עדיין היו לא מעט טעויות או חוסר התאמה בין תפקידים לפרטיטורה, וזה דרש ממני עוד שעות עבודה רבות של תיקונים, אבל בסופו של דבר נראה שהספקנו ללמוד את החומר, והקונצרטים יהיו נהדרים. במוצ"ש הקרוב, וכן בימים שני ושלישי, במשכן לאמנויות הבמה בבאר שבע.

 

אנדראס שול חוזר

לאחרונה פרסמנו את תכנית עונת הקונצרטים הבאה של האנסמבל. ניתן למצוא בין האורחים שלנו כמה שמות גדולים, ובראשם זמר הקונטרה טנור אנדראס שול, שישוב אלינו בפעם הרביעית! בנוסף לאנדראס, תגיע אלינו לראשונה הכנרת המדהימה בת ה-11 ליה ז'ו, שבקיץ האחרון גם הקהל הישראלי זכה להכיר אותה כשהופיעה בקשת אילון. עוד סולנים שיופיעו איתנו – דואו הפסנתרנים גיל גרבורג וסיון סילבר, איתמר זורמן, איתמר גולן, הכנר בן ה-15 מיכאל שחם, נגן המנדולינה יקי ראובן, והכנר קובי רובינשטיין. מכירת המנויים החלה. הנה התכנית המלאה.

 

יצירה מרגשת

שיתוף פעולה מוסיקלי

השנה, כפי שסיפרתי כאן בעבר, התחלתי לנצח על התזמורת הייצוגית של קונסרבטוריון באר שבע. בדומה לתזמורת הייצוגית בקונסרבטוריון גבעתיים שאיתה אני עובד כבר 14 שנה, גם בתזמורת בבאר שבע יש נגנים צעירים טובים, מסורים, ממושמעים, נלהבים, שכיף לעבוד איתם. הרמה של התזמורת כל הזמן עולה, וניתן לשמוע התקדמות מחזרה לחזרה. לפני כשבוע הפגשתי בין שתי התזמורות – גבעתיים ובאר שבע. היה לנו יום מרוכז בבאר שבע, שכלל סיור בעיר העתיקה (לגבעתיימים בלבד), מפגש של שתי התזמורות בקונסרבטוריון באר שבע, חזרה משותפת איתי על הפרק הראשון של סויטת סנט פול של הולסט, סדנת ניצוח לנגנים הצעירים (שניצחו על התזמורת המשותפת בהדרכתי), ולסיום – קונצרט להורים ולאורחים. בקונצרט כל תזמורת ניגנה בנפרד את הרפרטואר עליו עבדה איתי במשך השנה, ובסיומו שתי התזמורות ניגנו יחד את הפרק הראשון של הולסט (לאחר חזרה משותפת אחת בלבד ועוד חזרה אחת בלבד עם כל תזמורת בנפרד). הארוע כולו היה מרשים, מרגש, ומהנה מאד לנגנים הצעירים. יש עוצמה בחיבור של שתי תזמורות, גם בגלל הכמות והווליום, וגם בגלל שניתן להשיג הרבה יותר ניואנסים מוסיקליים, צבעים ודינמיקות. כמובן שכל הנגנים והקהל הרגישו את זה.

הארוע כולו התאפשר בזכותם של מנהלי שני הקונסרבטוריונים – דפני בן עוזר ויקי ראובן. זה היה מפגש ראשון, מוצלח מאד, ואנחנו מקוים שיהיה לו המשך.

חזרה משותפת

טיול בבאר שבע

קונצרט משותף

מן המצר קראתי יה

יצירה מאד מרגשת שאני לומד בימים אלה היא יצירתו של דניאל עקיבא "ממעמקים קראתיך" למקהלה, אבוב אובליגטו ותזמורת מיתרים. ביצעתי כבר את היצירה לפני למעלה משש שנים, אבל עכשיו, לקראת ביצועה בסוף אפריל, כשאני לומד אותה שוב – אני נהנה עוד יותר, מבין את המוסיקה יותר לעומק, ומצפה בכליון עיניים לקונצרטים.

יש ביצירה טקסטים נהדרים מספר תהלים, חלקם מופיעים בהגדה של פסח, אותה נקרא הערב בליל הסדר. הנה כמה מהם:

הוֹדוּ לַיהוָה כִּי-טוֹב: כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.

מִן-הַמֵּצַר, קָרָאתִי יָּהּ; עָנָנִי בַמֶּרְחָב יָהּ.
יְהוָה לִי, לֹא אִירָא; מַה-יַּעֲשֶׂה לִי אָדָם.
יְהוָה לִי, בְּעֹזְרָי; וַאֲנִי, אֶרְאֶה בְשֹׂנְאָי.
טוֹב, לַחֲסוֹת בַּיהוָה– מִבְּטֹחַ, בָּאָדָם.
טוֹב, לַחֲסוֹת בַּיהוָה– מִבְּטֹחַ, בִּנְדִיבִים.
כָּל-גּוֹיִם סְבָבוּנִי; בְּשֵׁם יְהוָה, כִּי אֲמִילַם.

עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ; וַיְהִי-לִי, לִישׁוּעָה.
קוֹל, רִנָּה וִישׁוּעָה–בְּאָהֳלֵי צַדִּיקִים; יְמִין יְהוָה, עֹשָׂה חָיִל.
יְמִין יְהוָה, רוֹמֵמָה; יְמִין יְהוָה, עֹשָׂה חָיִל.

למעשה כל הטקסט של פרקים קי"ז וקי"ח מספר תהילים מופיע ביצירה.

אתמול בחזרה הראשונה שלי עם המקהלה (ללא התזמורת והאבוב), עברתי על כל היצירה. ההתקדמות היתה מהירה, וההרגשה שלי שיהיה ביצוע מצוין.

בביצוע ישתתפו אנסמבל סולני תל אביב, אנסמבל זמרי מורן (מנהלת אמנותית נעמי פארן, מנצח גיא פלץ) ותמר ענבר באבוב. פרטים נוספים בקרוב.

דני עקיבא

סיטואציות מהחיים

העבודה עם הסטודנטים לניצוח במסגרת סדנת הניצוח שלי באקדמיה למוסיקה בתל אביב (בוכמן-מהטה) חושפת אותם לסיטואציות שונות שהם לא חווים ביומיום כסטודנטים לניצוח – סיטואציות של חזרות שונות מסוגים שונים, עם תזמורות שונות. כך למשל, היתה חזרה עם התזמורת של קונסרבטוריון באר שבע, שבה הם פגשו את התזמורת אחרי קונצרט, ולפני קונצרט נוסף עם אותה התכנית. היה צורך ללטש ולתקן בחזרה הזו מספר מקומות ספציפיים שלא עבדו היטב בקונצרט – בלאנס, אנסמבל, אינטונציה, ארטיקולציה וכו'. הכנתי להם מראש רשימה של מקומות עם הוראות על מה לעבוד, והם היו צריכים לעבוד על כל קטע מספר דקות ולהביא אותו לשלמות, ללא ביצוע רציף של היצירות בשלמותן. בחזרה אחרת, עם התזמורת בקונסרבטוריון גבעתיים – היה צורך לקרוא עם התזמורת יצירה בפעם הראשונה, ובזמן קצר להביא אותה למצב של ביצוע ראשוני, כלומר להראות לנגנים את הדברים החשובים ולהבהיר להם את המוסיקה באמצעות הניצוח. בחזרה שהיתה לסטודנטים לאחרונה עם סולני תל אביב, הם היו צריכים להכין תכנית שלמה, לפני חזרה גנרלית וקונצרט. בחזרה הזו היה עליהם לעבור על כל התכנית, לעבוד ולתקן מיידית את הדברים הבסיסיים על מנת שיאפשרו ביצוע – שינויי טמפו, מקומות חופשיים יותר מבחינת טמפו, פסז'ים קשים וכד'. אחד האתגרים שלהם בחזרה זו היה ליווי סולנית בחליל, סולנית שאותה הם פגשו ישר בחזרה, ללא הכנה מוקדמת. בקטעי ליווי צריך להכיר היטב את תפקיד הסולו, ולהגיב מיד לכל שינוי טמפו או חופש שהסולן לוקח. זה דורש ריכוז גבוה, ויכולת להראות לתזמורת בדיוק מתי לנגן לפי נגינת הסולן.

כיף גדול להדריך ולהנחות את הסטודנטים לניצוח בעבודה מעשית בסיטואציות "מהחיים" – עבודה עם תזמורת. גם נגני התזמורות נהנים מזה ולומדים מזה הרבה. לפעמים, כך אני מגלה, חזרה שבה אני מדריך סטודנטים לניצוח יכולה להיות לא פחות יעילה מחזרה רגילה שעליה אני מנצח בעצמי. הנגנים מאד מרוכזים, הם לומדים את המוסיקה מזוית אחרת מאשר בדרך כלל, ובסופו של דבר מגיעים אחרי חזרה כזו לתוצאה מצויינת.

הנה כמה תמונות מחזרות במסגרת סדנת הניצוח שלי שהתקיימו לאחרונה.

רועי בוכבינדר עם תזמורת הקונסרבטוריון בבאר שבע

אבי טלר עם תזמורת הקונסרבטוריון בגבעתיים

יעל פלוטניארז עם סולני תל אביב

מיכל אורן עם תזמורת קונסרבטוריון גבעתיים

עומר שטיינהרט עם סולני תל אביב והסולנית גולנרה הכט בחליל

ללכת בדרכה של הפילהרמונית

ברכות חמות מגיעות לתזמורת הפילהרמונית הישראלית על המינוי של להב שני למנהלה המוסיקלי הבא, אחרי פרישתו של זובין מהטה. חשיבותו של המינוי הזה, מעבר לעובדה שלהב הוא מנצח יוצא מהכלל, מוסיקאי נהדר, כריזמטי וסוחף, היא בכך שהתזמורת הפילהרמונית – תזמורת הדגל שלנו – מראה שהיא אינה חוששת למנות לתפקיד הנכבד הזה מנצח ישראלי. בשנים האחרונות רוב התזמורות בישראל מינו מנהלים מוסיקליים שאינם ישראליים, ונוצר מצב לא ייאמן שבתקופה מסויימת לכל התזמורות הסימפוניות בישראל היו מנהלים מוסיקליים שאינם ישראלים, וגם למרבית התזמורות הקאמריות. אולי בעקבות מינויו של להב שני לתזמורת הפילהרמונית, גם התזמורות האחרות תלכנה בדרכה של הפילהרמונית ותבחרנה בשנים הקרובות מנצחים ישראלים לעמוד בראשן. הסינפונייטה באר שבע כבר עשתה זאת, ומינתה את ניר קברטי למנהלה המוסיקלי הבא, ועל כך מגיעות לה (ולניר) ברכות.

ובחזרה ללהב שני. ההישג של להב הוא מדהים, מכיוון שמעבר לעובדה שהוא מנצח נהדר שמוזמן לנצח כיום על התזמורות הגדולות בעולם והקונצרטים בניצוחו סוחפים ומלהיבים, כבר בגילו הצעיר הוא נבחר להיות מנהל מוסיקלי של שתי תזמורות גדולות – הפילהרמונית של רוטרדם והפילהרמונית הישראלית. ניהול מוסיקלי של תזמורת זה מקצוע שונה מניצוח. יש בו הרבה מאד תפקידים מעבר לניצוח, כשבראש ובראשונה המנהל המוסיקלי נושא באחריות לרמתה של התזמורת, לרמת הנגנים בה, לרפרטואר, למנצחים ולסולנים שמופיעים עימה, ולמעשה כל קונצרט וכל חזרה, גם אם אינם בניצוחו, הם באחריותו של המנהל המוסיקלי של התזמורת. ובימינו, המנהל המוסיקלי גם אחראי על תחומים רבים נוספים שאינם מוסיקליים בכלל, כמו יכולות לגייס כספים ותורמים, למשוך קהל, ליצור קשרים וסיורים לתזמורת, ליזום שיתופי פעולה, לדאוג ליחסי ציבור ועוד. אני מאחל ללהב הרבה הצלחה בתפקידו החדש ומקוה שהוא יצעיד את הפילהרמונית הישראלית לשיאים חדשים.

להב ניגן בעבר תקופה קצרה באנסמבל סולני תל אביב, על קונטרבס. לצערי הרב אין לי אף וידאו של האנסמבל שבו רואים אותו, אלא בעיקר הקלטות אודיו של האנסמבל שבהן הוא מנגן. זכור לי במיוחד פרוייקט שבו הוא השתתף, בזמן שירותו הצבאי. על מנת לאפשר את השתתפופתו הוא היה זקוק למכתב ממני עבור הצבא, כדי שיוכל להשתחרר מפעילותו הצבאית ולנגן עם האנסמבל. המכתב עדיין שמור אצלי במחשב. לשמחתי הרבה המכתב עזר, ולהב שוחרר מפעילותו הצבאית באותם ימי החזרות של האנסמבל. להב מינף את כל הנסיון והידע שרכש, הן בפסנתר, הן בקונטרבס, והן בלימודיו באקדמיות בארץ ובגרמניה – לתחום שבו הוא ללא ספק פורח ומשגשג, סוחף ומלהיב את התזמורות הגדולות בעולם.

הנה הראיון החגיגי של אריה ורדי עם להב בתכניתו "אינטרמצו עם אריק", לרגל המינוי.

הרבה הצלחה ללהב!

חג שמח לכל קוראי הבלוג!

2017 בתמונות וצלילים

הרבה אירועים מוסיקליים יפים ומרגשים היו לי בשנת 2017 שהסתיימה לה השבוע. הנה כמה מהם בתמונות ובצלילים.

ארועים משמעותיים עם האנסמבל

שיתפנו פעולה עם איתמר זורמן, כאן בנגינה שמיימית של רפסודיה וינאית של קרייזלר.

 

חזרתי להופיע כסולן בכינור, הנה מוסטונן ואני "מתפרעים" בקונצ'רטו לשני כינורות של באך

 

 

חזרנו לשתף פעולה עם מולטיפיאנו בהובלת תומר לב

 

וזה מה שקרה כשנגני האנסמבל הקדימו להגיע לחזרת הבוקר לפני שהקונסרבטוריון בגבעתיים נפתח

 

ביצענו את אחת מפסגות המוסיקה הקאמרית – חמישיית המיתרים של שוברט בעיבוד שלי לתזמורת מיתרים

 

כמידי שנה, גם ב2017 קיימנו פרוייקט חינוכי שבו סולנים צעירים הופיעו עם האנסמבל בשטריקר

 

באותו פרוייקט חינוכי ביצענו בין היתר את הקונצ'רטו לארבעה כינורות של ויולדי, כשאחת הסולניות היתה שיר אורדו, שלפני 4 שנים הופיעה איתנו כסולנית בשירה.

 

קונצרט בראש העין בו שיתפנו פעולה עם המקהלה הצעירה של מרכז המוסיקה ראש העין בהדרכת קטיה מזו.

 

נסענו לגיאורגיה והופענו באולם המפואר ע"ש קחידזה בטביליסי, במסגרת הפסטיבל Autumn Tbilisi

 

זכינו לקבלת פנים וארוחה חגיגית מפוארת לאחר הקונצרט בטביליסי

 

כמידי עונה, פתחנו את עונת המנויים עם סולנים צעירים נפלאים. הנה ליר וגינסקי בכינור, שביצעה איתנו וריאציות על נושא מקורי של ויניאבסקי

 

אחרי יותר מעשור, איתמר גולן חזר להופיע עם האנסמבל, וזו כנראה תחילתה של ידידות מופלאה…

 

ממש בסיום 2017, קיימנו (בשיתוף עם איתמר גולן) ערב הוקרה לעברי גיטליס . במילה אחת – התרגשות

 

הופעות משמעותיות שלי כמנצח אורח

ניצחתי השנה לראשונה ברומניה, שם שיתפתי פעולה עם הפילהרמונית של בראשוב והפסנתרן הסיני ג'יה יואן

 

וכמו תמיד בנסיעות לחו"ל, החזרות הן בשעות הבוקר ושעות אחה"צ שלי פנויות לטיולים. בבראשוב עליתי לראש ההר ברכבל, וירדתי ברגל. זה הנוף שראיתי מראש ההר

 

באוסטריה ניצחתי על תזמורת Euro Symphony SFK בקלגנפורט

שם התארחתי בטירה שקטה וחלומית. זה הנוף מסביב לטירה.

 

זו השנה השלישית ברציפות שבה ניצחתי על קונצרט הגאלה במאסטרקלס לשירה אמנותית בירושלים, עם זמרי אופרה צעירים. השנה זה היה עם תזמורת אשדוד

 

האריה caro nome מריגולטו מאותו קונצרט גאלה

 

בקוריאה ניצחתי על הפילהרמונית של בוסאן, בקונצרט שהיה גם שלב הגמר בתחרות בינלאומית לסולנים בכל הכלים. אחד השופטים היה, אגב, הפסנתרן הסיני ג'יה יואן שאותו פגשתי לראשונה ברומניה כמה חודשים קודם לכן.

עם הסולנים לאחר הקונצרט

האריה Ritorna vincitor  מתוך אאידה של ורדי מאותו קונצרט

 

עבודה עם צעירים

התחלתי לנצח השנה על תזמורת הקונסרבטוריון בבאר שבע. כאן, עם הסינפונייטה באר שבע ותזמורת הקונסרבטוריון של באר שבע בערב התרמה חגיגי לקונסרבטוריון.

 

וללא קשר לדרך שבה הסתיימה התקופה של 14 השנים שבהן עבדתי בביה"ס לאמנויות ויצ"ו בחיפה, בינואר 2017 התקיים ערב הבכורה של התזמורת הסימפונית הצעירה חיפה ע"ש אליעזר החתי, אותה הקמתי רק לפני שנה. היה מרגש ביותר.

בחודש מאי האחרון, עדיין לפני הבלגאן, בארוע מרגש לכבוד 30 שנה למגמת המוסיקה – תזמורת ביה"ס התיכון לאמנויות חיפה עם בוגרים של בית הספר.

 

עם תזמורת קונסרבטוריון גבעתיים והמקהלה הייצוגית של הקונסרבטוריון בקונצרט סיום השנה בתיאטרון גבעתיים

 

והשנה, התחלתי ללמד ניצוח באקדמיה למוסיקה בתל אביב (ביה"ס ע"ש בוכמן-מהטה). שיעורי הניצוח מתקיימים עם תזמורת. כאן בשיעור עם תלמידי הניצוח, במהלך חזרה עם סולני תל-אביב

 

ועוד דבר שקרה השנה – עדכנתי את סרטון האימג' שלי (שבינתיים הוא כבר שוב לא מעודכן בגלל כל השינויים שקרו השנה). הנה הוא. ותודה לעורך הוידאו הנפלא אלון הראל.

 

זו היתה השנה שלי. שתהיה שנת 2018 נפלאה.

 

 

 

 

 

מחווה לאגדת הכינור

 

בערב המרגש שהרמנו לכבודו של עברי גיטליס היו הרבה רגעים יוצאי דופן, לצד רגעים מלחיצים (לפחות עבורי), רגעים משעשעים (כמו למשל – בזמן שחיים טאוב בירך את עברי ואמר לו "יאשה חפץ אמר עליך שאתה הכנר הגדול ביותר" אז עברי השיב ממקום מושבו בשורה הראשונה "טוב, לכל אחד מותר לטעות לפעמים" והקהל פרץ בצחוק), רגעים מוסיקליים נפלאים, אבל בעיקר המון אהבה והערכה לאיש שתרם כל כך הרבה לעולם המוסיקה בנגינתו המופלאה במשך עשורים רבים.

רויטל רביב מברכת את עברי

 

האולם בשטריקר היה כצפוי מלא לגמרי. מוסיקאים וחובבי מוסיקה רבים הגיעו לראות את האיש המיוחד הזה, ולשמוע את האמנים הרבים שבאו לחלוק לו כבוד. כל האמנים שהופיעו בערב הזה (בהתנדבות), קשורים לאנסמבל סולני תל-אביב, הופיעו איתו כסולנים או כנגנים קבועים. לחלקם יש קשר אישי קרוב גם לעברי – במיוחד לאיתמר גולן ולעידו בר שי (שנחת בארץ ממש מספר שעות לפני הקונצרט).

עבורי, זה היה ארוע מצמרר ממש. לעמוד על הבמה ולהעניק לעברי בשם האנסמבל והקונסרבטוריון תעודת הוקרה על פועלו ותרומתו רבת השנים, ולקבץ את כל שורת האמנים המכובדת הזו על אותה הבמה לכבודו, זה דבר שכילד שהאזין בהערצה להקלטותיו הרבות, לא דמיינתי שיקרה לי.

הענקת אות הוקרה לעברי גיטליס

 

תודות רבות מגיעות לאנשים רבים שעמלו רבות וסייעו לי מאד בקיום הערב הזה:

קודם כל, משפחתו של עברי שיזמה את הרעיון של הבאתו ארצה. בן דודו של עברי, מולי גלעד, וביתו מיכל גלעד (שלמדה איתי בכיתה בחטיבת הביניים בחיפה), הם אלה שהעלו את הרעיון ופנו אלי איתו. מולי גלעד ואשתו גם היו צמודים לעברי במשך כל שהייתו בארץ, וסייעו רבות (גם כלכלית) להביא אותו ולארח אותו.

מנהל הקונסרבטוריון הישראלי למוסיקה שטריקר, קוסטין קנליס, הרים את הכפפה כשפניתי אליו עם הרעיון לקיים את הארוע אצלו, נתן בשמחה את האולם, סייע בפרסום, בטיפול בהזמנות הכרטיסים, בצילום, בהקרנת הוידאו, בהכנת התעודה שהוענקה לעברי, בהזמנת ראש העיר, בכיבוד לקהל בהפסקת הקונצרט, בהכנת התכנייה ובכל העניינים ההפקתיים שהיה צורך בסיוע.

ידידי היקר איתמר גולן, שבזכות העבודה המשותפת על הקונצרט בילינו שעות רבות בשיחות ובהתכתבויות, וזכיתי להכיר אותו מקרוב. למדתי על האהבה האמיתית שלו לעברי, על הרגישות שלו, הטעם הטוב שלו בבניית התכנית ובבניית הערב כולו. היה לי תענוג לעבוד איתו, ולחוות את הלהט שלו בעשייה הזו למענו של עברי. איתמר גם הביא חלק מהאמנים (גיא בראונשטיין, בשארה הרוני, עידו בר שי וגילי שוורצמן) וגם ניגן בעצמו בחלק ניכר מהיצירות. הוא גם כתב שיר לעברי אותו הקריא לקראת סיום הערב לקהל.

איתמר מקריא שיר לעברי

 

כל מי שבירך את עברי מהבמה – ראש העיר רון חולדאי, מנהל הקונסרבטוריון קוסטין קנליס, חיים טאוב (לשעבר הכנר הראשי של הפילהרמונית הישראלית), האמנים שהופיעו, וגם אלה ששלחו את ברכתם בכתב או בוידאו – זובין מהטה, מרתה ארחריץ' ודניאל בארנבוים.

 

 

וכמובן – כל אחד ואחד מהאמנים שהופיעו על הבמה ונתנו, כל אחד בתחומו, את כל הלב, וביחד יצרו ערב ברמה אמנותית גבוהה ביותר:

 

עידו בר שי – פסנתר, בשארה הרוני – פסנתר, מיכאל שחם – כינור, נגה שחם – ויולה, גולנרה הכט – חליל, קובי רובינשטיין – כינור, השחקן שמואל עצמון (שגם הנחה את הערב), גיא בראונשטיין – כינור, גילי שוורצמן – חליל, ורויטל רביב – סופרן.

בשארה הרוני מברך את עברי

 

 

קובי רובינשטיין מבצע את ניגון של בלוך

 

בסיום הערב, על פי התכנית, עברי היה אמור לעלות לבמה ולנגן, אך בגלל שהיה כל כך נרגש מכל מה שקרה על הבמה במהלך הערב, הוא לא היה מסוגל לנגן, ורק עלה על מנת לדבר לקהל. לסיום הערב עלו כל האמנים שהופיעו לברך את עברי ולהודות לקהל.

 

כל האמנים בסיום הערב