כינור שנשמע כמו גיטרה חשמלית

קורלי עם אנרגיה של מוסיקת רוק

 

20151111_205006

 

פורמט אחר של קונצרט קלאסי, שילובים חדשניים בין מוסיקה קלאסית למוסיקת ג'אז, טנגו, רוק ומוסיקה קלה, קונצרטים בראש אחר, בראש צעיר ופתוח – זה הרעיון העומד מאחורי הסדרה החדשה של סולני תל-אביב "קצת אחרת", קונצרטים קלאסיים בראש אחר. גם האולם שבו מתקיימים הקונצרטים, מרכז עינב לתרבות, איננו האולם הרגיל שבו אנחנו מקיימים את הקונצרטים שלנו בסדרה הקלאסית למנויים. זהו אולם שמזוהה עם מוסיקה מסוגים שונים, ומתקיימות בו הופעות מוסיקליות מגוונות ממוסיקה קלאסית ועד מוסיקה קלה. השבוע פתחנו את סדרת הקונצרטים החדשה הזו, ובקונצרט הפתיחה ארחנו את הכנר והמנצח האסטוני אנדרס מוסטונן, שהוביל והלהיב את האנסמבל ואת הקהל בתכנית לא שגרתית שכללה מוסיקה מהבארוק ועד רוק. הקונצרט כולו היה עם אנרגיה של מופע רוק, החל מהקונצ'רטו לכינור של באך, דרך ה"מילונגה למלאך" של פיאצולה, לה פוליה של קורלי (שבאחת הוריאציות הקונטרבס החל לנגן בפיציקטו את קו הבס ואיתו כל הנגנים ניגנו בסגנון ג'אז, כשאנדרס מוסטונן בכינור מאלתר מעליהם בגבהים של הכינור, שנשמע  כמו גיטרה חשמלית בלהקת רוק), יצירה של קנצ'לי שבה הקולות המשונים שהנגנים השמיעו בזמן נגינתה גרמו לצחוק בקהל, ויצירות מוכרות של סקוט ג'ופלין ולד זפלין. הקהל היה מעורב ומרותק לכל אורך הערב, והגיב בהתלהבות לכל יצירה. המופע כולו נוגן ברצף וללא הפסקה, כ-70 דקות נגינה. כהדרן בוצעה יצירה נוספת של פיאצולה – קפה 1930. לפי הקונצרט הראשון, נראה שהסדרה החדשה מצליחה יפה – האולם היה מלא, ורבים מבין הנוכחים לא שמעו לפני כן את האנסמבל, כלומר הסדרה מצליחה להביא גם קהל חדש, כפי שרצינו. מקוה מאד שכך זה יימשך. בקונצרט הבא בסדרה, בינואר, תתארח המנצחת הישראלית ממוצא אורוגוואיי ג'יזל בן דור, בתכנית שכותרתה מאירופה הקלאסית לבואנוס איירס. בתכנית זו אני אופיע כסולן בכינור ביחד עם מנכ"ל האנסמבל, אריה ברדרומא בויולה, בקונצ'רטו כפול של פיאצולה שעובד ע"י ברדרומא לכינור וויולה.

 

מפגש מיוחד בסדרה באור עקיבא

 

מקהלת מורן

 

השבוע יתקיים המפגש השני שלי בסדרת ההרצאות והמפגשים המוסיקליים בהיכל התרבות אור עקיבא. במפגש הזה אני אארח לראשונה 40 משתתפים – מקהלת מורן הייצוגית עם המנהלת המוסיקלית שלהם נעמי פארן. כנראה שבגלל כמות המשתתפים הגדולה, וגם כמות הקהל הגדולה הצפויה להגיע (שכוללת גם זמרים ממקהלות ילדים אחרות מהאזור) הפעם הקהל לא ישב על הבמה אלא באולם. במהלך המפגש תופיע המקהלה בניצוחה של נעמי פארן ברפרטואר מגוון החל מויולדי ועד לעידן רייכל. שני קטעים יבוצעו בניצוחי – מתוך יצירתו הנפלאה של חיים פרמונט "ישרא וישמע". כמובן שהמפגש ילווה בשיחה עם נעמי פארן ובהדגמות מתוך הקטעים שיבוצעו והסברים, והקהל יוזמן גם לשאול שאלות. ביום רביעי הקרוב, 18.11, בשעה 18:30 בהיכל התרבות אור עקיבא.

 

הלב והנשמה ניצחו את הכסף

 

12241035_927274077358572_7710052178230198389_o

צילום: ענר גרא

 

כך נכתב השבוע בעיתון הארץ (אריה ליבנת) למחרת משחק הדרבי הרמת גני במסגרת הליגה הלאומית בכדורסל: "רבע שעה לפחות אחרי המשחק, המשיכו שחקני הפועל לחגוג עם האוהדים במקום לרדת לחדר ההלבשה. עירוני היא עדיין הקבוצה המתוקצבת יותר של העירייה, אבל הפועל היא הדבר ברמת גן". ועוד מדבריו: "למרות שלעירוני היה רוב ביציעים, קולם של האדומים נשמע הרבה יותר. במשך שעתיים ורבע לא הפסיקה חבורה של 200 אוהדים לשיר שירים כמו 'ברמת גן יש רק הפועל, מה זה מה זה עירוני?'". חשוב לציין שהסיבה היחידה שבגללה לעירוני היה רוב ביציעים היא שההנהלה שלה הקצתה רק 200 כרטיסים לאוהדי הפועל, משום שלא רצתה שבמשחק דרבי שהיא מארחת ומשודר ישירות בטלביזיה יהיה יותר קהל אדום. אז איך הם מילאו את האולם בשאר המקומות? הרי זו קבוצה "שרגילה לשחק לעיני חברות של שחקנים ובני משפחה", על-פי אותה כתבה בהארץ. ובכן התשובה היא, כפי שנכתב בכתבה: "'חברים יקרים וסגולים. כל אחד, אבל כל אחד, מגיע ביום ג' הקרוב לאולם זיסמן יחד עם אבא, אמא, אח ואחות, חבר, חברה וגם עם השכנה! יחד, אבל רק ביחד, נצבע את זיסמן אולמנו הביתי בסגול. רמת גן סגולה מאז ולעולם', כתב מנכ"ל עירוני רמת גן, ליאור וילהלם, בדף הפייסבוק שלו לקראת הדרבי הראשון נגד הפועל מאז 1987." וכל הקהל הסגול נכנס למשחק בחינם! העיקר למלא את האולם. אוהדי הפועל, לעומתם, נדרשו לשלם 50 ש"ח לכרטיס. אף פעם לא ראיתי בארץ אפליה כזו במחירי הכרטיסים בין אוהדי (או ליתר דיוק "מקורבי") המארחת לאוהדי האורחת. רק פעם אחת חויתי דבר דומה, כשהייתי ברוסיה במקרה בתקופה שבמהלכה התקיים משחק כדורגל בין ישראל לרוסיה, שאליו כמובן הלכתי. הקהל הרוסי שילם סכום שהיה שווה בערך 15 ש"ח, בעוד שהקהל הישראלי שילם כ-80 ש"ח לכרטיס. פי 5! אבל זה היה ברוסיה. אצל עירוני רמת גן זה אפילו לא היה מחירים שונים – זה היה חינם לעומת מחיר גבוה יחסית לליגה לאומית. אז אם אין לעירוני רמת גן הכנסות ממכירת כרטיסים, על מה מתבסס התקציב שלה? עירוני רמת גן לא צריכה לדאוג, היא מקבלת מעיריית רמת גן כמיליון ומאתיים אלף ש"ח בשנה. והפועל, ששייכת לאותה העיר ומשחקת באותה הליגה? הפועל מקבלת מהעירייה רק כ-200 אלף ש"ח בשנה. איך זה ייתכן? כנראה שעיריית רמת גן לא ממש מעודדת קבוצות אוהדים. הפועל רמת גן כדורסל היא קבוצה שהוקמה לפני ארבע שנים על-ידי אוהדי קבוצת הכדורגל של הפועל רמת גן. אותם האוהדים רצו להחזיר לחיים את הקבוצה שהיתה פעם אימפריה בכדורסל הישראלי והתפרקה לפני כמעט 30 שנה. בעבודה קשה מאד ובמסירות אין קץ הם עבדו בהתנדבות, גייסו כספים, הביאו שחקנים ששיחקו בהתנדבות בליגה ב', הביאו את האוהדים של הקבוצה לנסוע ולעודד בכל מגרש בליגה ב', אח"כ בליגה א' ובליגה הארצית. העונה הקבוצה כבר משחקת בליגה הלאומית, וזקוקה לתקציבים גבוהים יותר. כמובן שהאוהדים נותנים את חלקם ברכישת מנוי, רכישת מוצרי הקבוצה,  תשלום דמי חבר לעמותה וכו', ומגיעים לכל משחק לעודד. אבל התקציב גדול יותר ונדרשת גם תמיכה עירונית משמעותית יותר, וזו, כאמור, לא מגיעה. אז עם נתוני הפתיחה האלה, השבוע כאמור התקיים משחק הדרבי של רמת גן, לראשונה מאז 1987. הקבוצה המארחת, עירוני, קישטה את אולמה בבלונים סגולים, הביאה כמה מתופפים שיעשו הרבה רעש, הביאה את כל ילדי מחלקות הילדים והנוער של הקבוצה לאולם, והשמיעה ברמקול רעש של קהל בפול ווליום אחרי כל סל של הקבוצה. העיקר שתיווצר מראית עין של אוירה ביתית (שהיתה מאד מאד מלאכותית). ואצל הפועל, כיאה לקבוצת אוהדים, 200 האורדונים שהיו באולם עודדו ללא הפסקה, והשחקנים החזירו להם במשחק הקרבה, לחימה, השתטחות לכל  כדור, הגנת לחץ, והמון לב ונשמה. בסיום המשחק, חגגו האוהדים האמיתיים, אלו של קבוצת האוהדים, את הניצחון של הפועל על עירוני 72:69. הלב והנשמה ניצחו את הכסף.

 

12240838_927275067358473_1663763827535665302_o

צילום: ענר גרא

 

חוזר אל אהבת ילדותי

בתכנית "אינטרמצו עם אריק" ששודרה בטלביזיה החינוכית לא מזמן, התארחתי ודיברתי על עבודתי עם סולני תל-אביב, על הקונספציה האמנותית של האנסמבל, על שיתוף הפעולה המיוחד שהיה לנו עם שלמה גרוניך, על עבודתי עם מקהלת זמרי קולגיום, על העבודה החינוכית שאני עושה בחיפה ובגבעתיים, וגם על הנגינה בכינור, שאיתו התחלתי את דרכי האמנותית. במהלך התכנית ניגנתי בכינור באולפן ביחד עם נעם סיון קטע אילתור המבוסס על יצירתו "מוות ולידה", וגם הוקרן קטע שניגנתי בגיל 16 עם התזמורת הסימפונית הצעירה של  חיפה, מתוך הסימפוניה הספרדית של לאלו. הנה הקישור לתכנית, מוזמנים לצפות.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ

רצח! ניצח! לשון הרע צח!

המילים שבכותרת מופיעות בסיום הפרק "שני גויים" מיצירתו המרגשת של חיים פרמונט "ישרא וישמע". את המילים כתבה המשוררת מיריק שניר. השבוע, ביום רביעי, 4 בנובמבר 2015, בדיוק 20 שנה לאחר רצח יצחק רבין, נופיע עם היצירה הזו בקונצרט מיוחד באודיטוריום הקונסרבטוריון הישראלי בתל אביב. זו יצירה שמבטאת את המציאות הישראלית בעיניהם של ילדים, את חששותיהם ממלחמות, ואת תקוותם לשלום. הפרק "שני גויים" מסתיים במילים – "הר בהר לא יפגוש, אנוש באנוש יפגוש, טורא בטורא לא פגע, אנש באנש פגע, טורא בטורא, פולסא דנורא! רצח! ניצח! לשון הרע צח!". זהו פרק דרמטי וקשה, שלעיתים השירה בו הופכת לדיבור, לזעקות ואף לצעקות. לכלי ההקשה תפקיד מרכזי מאד בפרק הזה. לעיתים הצלילים שלהם נשמעים כמו מכות, חבטות, ואפילו יריות. יש ביצירה עוד מספר פרקים עם אופי דומה ועם טקסטים קשים מעין זה. לעומתם ישנם גם פרקים המבטאים את התקווה והכמיהה לשלום, כמו למשל הפרק "ישרא וישמע", שבו מובא ציטוט מהטקסט המדהים מספר ישעיהו "ולא ישא גוי אל גוי חרב, ולא ילמדו עוד מלחמה. וכיתתו חרבותם לאיתים וחניתותיהם למזמרות. וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ…".

היצירה "ישרא וישמע" זוכה להצלחה בזכות המוסיקה הנפלאה של חיים פרמונט, בזכות הטקסטים המרגשים של מיריק שניר, והרבה בזכות המסירות של כל המבצעים – אנסמבל זמרי מורן, מקהלת מורן (מנהלת אמנותית נעמי פארן), סולני תל-אביב ואני. הביצוע הקרוב יהיה כבר השישי במספר, ואנחנו משוכנעים שזה לא יהיה הביצוע האחרון של יצירה חשובה זו.

שלשום התקיימה חזרה של כל המבצעים לקראת הקונצרט, שבה ניסינו לעבור על היצירה כולה, להיזכר במוסיקה, ללטש את המקומות הדורשים ליטוש ולחזור על מקומות שלא היו ברורים. בסך הכל הספקנו מה שרצינו, ולפני הקונצרט ביום רביעי ניפגש לחזרה קצרה אחרונה על במת האודיטוריום בקונסרבטוריון הישראלי תל-אביב.

 

20151030_105026 (1) סולני תל אביב, מקהלת מורן ואני בחזרה בבית יצחק

 

 תזמורת גבעתיים – חוזרים לעבוד ביחד

אחרי למעלה מארבעה חדשים של הפסקה, חזרתי בשבוע שעבר לעבוד עם תזמורת הקונסרבטוריון בגבעתיים. זו תזמורת שהחלה כתזמורת כלי קשת ובהדרגה הופכת בשנים האחרונות לתזמורת סימפונית עם נגני כלי נשיפה, והרפרטואר בהתאם. השנה אנחנו מנגנים את הסימפוניה מס' 1 של בטהובן, הפתיחה "חליל הקסם" של מוצרט, וריקודים סלבוניים של דבוז'אק. גם השנה פרוייקט השיא של התזמורת יהיה קונצרט משותף עם התזמורת של ביה"ס לאמנויות בחיפה, שגם איתה אני עובד על אותו הרפרטואר. התזמורת המשותפת – שנקראת "תזמורת ארץ הקודש" – תופיע בשני קונצרטים, שיתקיימו בסוף מרץ ובתחילת אפריל, בגבעתיים ובחיפה. החזרה הראשונה עם התזמורת בגבעתיים היתה טובה מאד, ומעבר לשמחה ולהתרגשות שבמפגש החוזר עם הנגנים לאחר פרק זמן ממושך כל כך, גם הורגשה התקדמות של התזמורת כתזמורת בקצב העבודה והלמידה, וכן התקדמות ברמה האישית של כל נגן, וזה בהחלט משמח. יש למה לצפות.

 

DSC_0038-web

תזמורת ארץ הקודש בשנה שעברה

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

חגיגה חיפאית בחג המוסיקה הישראלית

מה משותף לנעם סיוון, דניאל עקיבא, איתן שטיינברג, דני כהן ז"ל, וכן לכמה מנגני האנסמבל ולי? זוהי רשימה מכובדת של מוסיקאים, מלחינים, משוררים ומבצעים אשר עברו במגמת המוסיקה הנפלאה של ביה"ס התיכון לאמנויות ויצ"ו חיפה, כתלמידים, כמורים, כמחנכים. בקונצרט של האנסמבל במסגרת חג המוסיקה הישראלית ב3.10.2011, מיד עם שובנו מסלוניקי, כל השמות האלה יככבו. הקונצרט יתקיים בחיפה ויועבר בשידור חי בקול המוסיקה. פוסט שני בסדרה על העונה הקרובה של האנסמבל

סולני תל-אביב עם אנסמבל זמרי מורן לאחר הביצוע הקודם של "ביתן הבדידות" של נעם סיוון פברואר 2010

כפי שכתבתי בפוסט הקודם, העונה הקרובה צפויה להיפתח באינטנסיביות. למחרת שובנו מהקונצרט בסלוניקי, עליו כתבתי כאן, כבר נהיה על הבמה באודיטוריום רפפורט בחיפה לקונצרט שיחתום את יום הארועים של חג המוסיקה הישראלית בחיפה ויועבר בשידור חי בקול המוסיקה.

הקשר של הקונצרט לעיר חיפה אינו רק במיקומו הפיזי, אלא גם בתכנית, במלחינים ובמבצעים. למעשה זו תהיה חגיגה חיפאית של ממש, שבמרכזה דמויות מפתח ממגמת המוסיקה של ביה"ס התיכון לאמנויות ויצ"ו חיפה. אני עצמי יליד חיפה ובה גדלתי והתחנכתי. את החינוך המוסיקלי שלי קיבלתי, בין היתר, בביה"ס התיכון לאמנויות ויצ"ו חיפה. מגמת המוסיקה בבי"ס זה היא לדעתי הטובה בארץ, הן בזכות צוות המורים הנפלא שכולל מוסיקאים בכירים כמו פרופ' חיים פרמונט ופרופ' ינעם ליף מהאקדמיה בירושלים, הן בזכות תכנית הלימודים המצויינת שאינה מתמקדת רק בצד האינסטרומנטלי-ביצועי, אלא שמה דגש גם על תחומים מוסיקליים חשובים לא פחות כמו אילתור, קצב, קומפוזיציה, ניצוח וכו', והן בזכות האוירה החיובית, התומכת והמעודדת, אוירה שיוצרת אצל התלמידים אהבה אמיתית למוסיקה, אותה הם לוקחים איתם לכל חייהם. כיום יש לי גם הזכות להיות חלק מצוות המורים במגמת המוסיקה הזו, כמדריך הרכבים קאמריים וכמרכז המוסיקה הקאמרית. מרכז המגמה, אשר הקים אותה לפני 25 שנה הוא דניאל עקיבא. רבים מנגני אנסמבל סולני תל-אביב בעבר ובהווה הם בוגרים של בי"ס זה – תמי ושולי ווטרמן, עמית לנדאו, ניר קומפורטי, יעל שפירא, נעם חיימוביץ', שי גליק, עופר קנטי, ועוד.

נעם סיוון, מהבוגרים המוכשרים ביותר של המגמה בויצ"ו, אשר השלים את לימודי הדוקטורט שלו בביה"ס ג'וליארד בניו-יורק, כתב את יצירתו "ביתן הבדידות" לטקסטים של חברו דני כהן ז"ל. דני כהן – מוסיקאי, קלרניטן, מלחין ומשורר מחונן, בוגר ביה"ס לאמנויות ויצ"ו חיפה אף הוא, נפל בעת שרותו הצבאי, כחודש לפני השחרור (בינואר 1999). את היצירה "ביתן הבדידות" ביצענו בפברואר 2010 במסגרת "עלי שיר" מפגשים מוסיקליים ע"ש דני כהן ז"ל, ועל הביצוע המרגש ההוא כתבתי כאן בבלוג.

נעם סיוון

יצירתו של המלחין דניאל עקיבא, מרכז מגמת המוסיקה בבי"ס ויצ"ו, "ממעמקים קראתיך" למקהלה, מיתרים ואבוב אובליגטו, עפ"י טקסטים מספר תהילים קי"ז וקי"ח, תבוצע בבכורה עולמית בקונצרט זה. בעונה שעברה ביצעתי שתיים מיצירותיו של דניאל עקיבא – "סרינה מזמרת" עם תזמורת נתניה הקאמרית-הקיבוצית וזמרת הסופרן רונית וידמן-לוי, וביצוע בכורה ליצירתו "קדושה ומלכות" עם אנסמבל סולני תל-אביב וזמרת הסופרן רונית וידמן-לוי. זו תהיה היצירה המקהלתית הראשונה של דניאל עקיבא עליה אני מנצח, ואני מאוד נרגש לקראת ביצועה.

דניאל עקיבא

מלחין נוסף עם קשר חיפאי שישתתף בחגיגה הוא איתן שטיינברג, לשעבר חבר בצוות ההוראה במחלקה למוסיקה באוניברסיטת חיפה וכמובן – איך לא – בתיכון ויצ"ו חיפה. יצירתו "רעוא דרעוין" (Rava Deravin) לטקסטים בשפה הארמית, תבוצע בבכורה עולמית בגרסתה התזמורתית ע"י הזמרת אתי בן-זקן עם האנסמבל.

וגם יצירתו של גורי אגמון, קונצ'רטו גרוסו לחליל, אבוב, בסון, קרן ומיתרים, שתבוצע בבכורה עולמית בקונצרט, קשורה למגמת המוסיקה הנפלאה של תיכון ויצ"ו, שכן היא נכתבה בפיקוחו ובהדרכתו של פרופ' ינעם ליף (מצוות המורים של המגמה), והוקדשה לו. עוד בתכנית – יצירות למקהלה של איל באט ויחזקאל בראון.

זו תכנית קשה ומאתגרת מאוד – שלוש יצירות בביצועי בכורה, שלכל אחת מהן קשיים טכניים ומוסיקליים רבים. נצטרך לעבוד קשה, כאשר באמצע העבודה נעשה כאמור פסק זמן לשלושה ימים וניסע להופיע בסלוניקי עם תכנית שונה לחלוטין. לא פשוט בכלל…