ערב אופראי נפלא בחיפה

בימוי נהדר; צוות זמרים מצויין שכולו ישראלי; מוסיקה שמיימית. האופרה חליל הקסם שסיימה אתמול את עונת הקונצרטים של התזמורת הסימפונית חיפה היתה חוויה נהדרת.

התזמורת הסימפונית חיפה ביצעה את חליל הקסם בבימוי מלא, ולמרות שהפקה כזו יקרה בהרבה מביצוע קונצרטנטי ללא בימוי ותלבושות, ההבדל בחויית ההאזנה הוא עצום. למרות שהתזמורת ישבה על הבמה וההתרחשות התיאטרלית היתה על שטח יחסית קטן מסביב לתזמורת, הצליחה הבמאית שירית לי וייס להוציא את המקסימום ולגרום לכל ההתרחשות להיות מעניינת, מרתקת ועשויה בטעם טוב ובצורה טבעית ומובנת. היא גם הצליחה להוציא את המקסימום מצוות הזמרים המצוין שעמד לרשותה, על-ידי התאמת האופי של כל דמות באופרה ליכולות הדרמתיות והמוסיקליות של מי שביצע אותה. כך למשל אלה וסילביצקי בתפקיד פמינה, שבשירתה היפהפיה, הלירית והמרגשת, התאימה בדיוק לדמותה הרומנטית והאוהבת של פמינה. עודד רייך שר ושיחק נהדר את פפגנו, דמות הומוריסטית עם כל מיני מוזרויות. נהניתי מאד גם מהשירה של שלוש הגבירות – הדס פארן, קארין שיפרין ושי בלוך, ששרו יפה מאד כאנסמבל והיה להן גם תפקיד תיאטרלי מאוד משמעותי שאותו הן ביצעו מצוין. גם הדר עטרי בתפקיד הקטן יחסית של פפגנה, הצליחה בכל כניסה שלה לבמה להביא את האור, השמחה, האופטימיות, האנרגיה והקלילות של פפגנה. טמינו (נמרוד גרינבוים) ומלכת הלילה (אביגיל גורטלר) בוצעו אף הם מצוין. הצוות היה כולו ישראלי, ללא אף זמר מחו"ל, וזה מעיד על הרמה המוסיקלית הגבוהה שיש כאן בשירה אופראית.

תוספת משמעותית וחשובה היתה קטעי קריינות בעברית של עומר פרנקל, לפעמים מלווים בקטעי דיבור ומשחק קצרים של הזמרים, גם הם בעברית. האתנחתאות הקצרות האלה הכניסו את הקהל לקונטקסט של הסיפור, ויצרו חיבור יפה בין הסצנות. המינון שלהן היה נכון וזה לא העמיס. השילוב בין ביצוע האופרה בשפת המקור לבין התוספות הקצרות האלה בעברית הוא מאוד נכון ומתאים לדעתי לימינו. אהבתי גם את שלושת הנערים – בן ושתי בנות – ששרו עם ביטחון ובחופשיות כמו זמרי אופרה ותיקים ומנוסים.

המוסיקה של מוצרט פשוט שמיימית, גאונית. לפעמים קלילה, לפעמים מצחיקה, לפעמים דרמתית, לפעמים מרגשת. במשך שלוש שעות אין רגע אחד שזה נמאס או משעמם, גם כשזה חוזר על עצמו. התזמורת נשמעה טוב, ומאסטרו נעם שריף בקונצרט האחרון שלו כמנהל המוסיקלי של התזמורת, השתלט יפה מאד על הכל ביחד ויצר ערב אופראי מאד מהנה.

image

ראש עיריית חיפה יונה יהב מברך את מאסטרו נעם שריף עם סיום תפקידו כמנהל המוסיקלי של תזמורת סימפונית חיפה. מימינו הבמאית המצויינת שירית לי וייס, ועודד רייך. משמאל לנעם שריף אלה וסילביצקי.

מודעות פרסומת

ערב בלתי נשכח

יומיים לאחר הערב המרגש הגדול – כמה מהחוויות שעברו על האנסמבל ועלי ביום של קונצרט הגאלה

הכתבות הרבות שפורסמו בכל אמצעי התקשורת על ערב הגאלה

ראיון עם צבי פלסר ומתן פורת באתר "הבמה", תמונה בחלק הראשון של עיתון "הארץ", כתבה גדולה איתי במקור ראשון וראיונות ברשת ב' ובגלי צה"ל. הכמות האדירה הזו של אינפורמציה על הקונצרט כנראה גרמה לביקוש הגדול לכרטיסים ביום הקונצרט. כמו כן, מהבוקר קיבלתי טלפונים רבים וסמסים עם איחולי מזל טוב על חגיגות העשור.

התקליטור הכפול שהושק, ובו מיטב הקלטות האנסמבל

לכבוד הערב החגיגי הכנו תקליטור כפול עם פרקים נבחרים מהקלטות האנסמבל בעשר שנות קיומו. כמובן שגם כאן נדרשו שעות רבות של האזנה לכל ההקלטות ובחירת הקטעים הטובים ביותר, ואח"כ עריכת העטיפה והחוברת של התקליטור. בסופו של דבר יצא ממש יפה, ואני מקוה שכל קוני התקליטור ייהנו ממנו

עטיפת התקליטור הכפול

התכניה המהודרת עם נקודות ציון בדרכו של האנסמבל

תכניה גדולה ומיוחדת (24 עמודים) הופקה במיוחד עבור הקונצרט. מעבר לתכנים הרגילים שבתכניית קונצרט – שמות היצירות וקורות החיים של הנגנים – הכנסנו הפעם לתכניה גם מעין תקציר של עשר שנות האנסמבל במילים ובתמונות.  להכנת החלק הזה בתכנייה נדרשו שעות רבות של עבודה, כתיבה, איסוף תמונות וקטעי עיתונות, הגהה, עריכה וכו'.

שניים מעמודי התכנייה המספרים את סיפורו של האנסמבל

דפיקות הלב כאשר גילינו שהפסנתר החשמלי שהגיע לא היה זה שהוזמן

לביצוע השיר שהיה אמור לסיים את הערב, צירפנו אל יוני רכטר ואל האנסמבל את הזמר, הפסנתרן והיוצר שלומי שבן. מכיוון שלא היה הגיוני לשכור פסנתר כנף נוסף רק בשביל שיר אחד, החלטנו, בהסכמתם של כל המשתתפים, שעבור השיר הזה נשכור פסנתר כנף חשמלי שעליו ינגן יוני רכטר, ביחד עם הפסנתר האקוסטי עליו ינגן שלומי שבן. בבוקר הקונצרט, כאשר הגיע לאולם נוגה הפסנתר החשמלי, נהייתי חיוור. זה לא היה פסנתר כנף. זה לא היה מה שסוכם. היה ברור שעל זה יוני רכטר לא ינגן. הביצוע של השיר "כולם אומרים ששוב היא כאן" היה בסכנה. דפיקות לב… לשמחתנו הפרשה הסתיימה יחסית מהר, וכולנו נשמנו לרווחה כאשר הטעות תוקנה ופסנתר הכנף הגיע תוך פחות משעה.

 רשימת ההמתנה שהלכה והתארכה במשך היום

לפי הביקוש לכרטיסים וכמות הטלפונים של אנשים שרצו לבוא לקונצרט ולא היו עבורם כרטיסים, כנראה שניתן היה למלא את אולם נוגה פעם נוספת.

קבלת הפנים החגיגית בלובי של אולם נוגה

החל מהשעה 7 בערב החלו לנהור אל האולם אנשים רבים. בלובי של האולם חיכתה להם קבלת פנים בהשתתפות נגני האנסמבל, ובה הוגשו יינות, שתיה חמה, נשנושים מלוחים ומתוקים, וזאת על רקע הקרנה של קטעי וידאו מקונצרטים של האנסמבל על שלושה מסכים שונים.

מאסטרו נעם שריף ואני בקבלת הפנים

האולם מלא עד אפס מקום

900 איש גדשו את אולם נוגה ביפו ותפסו כל מושב. זה לא היה מופע רוק ולא הצגת תיאטרון. זה היה קונצרט הגאלה של סולני תל-אביב, שהתקיים במקביל לחגיגות ה75 שנה של הפילהרמונית בנמל תל-אביב.

הסרטונים שהוקרנו על המסך בין היצירות

ארבעה סרטונים באורך של שתי דקות כל אחד, הוקרנו בין היצירות בקונצרט. לכל סרטון היה נושא אחר הקשור בפעילות ובהסטוריה של האנסמבל. סרט נוסטלגי ומרגש על הימים הראשונים של האנסמבל, סרט מרגש לא פחות על הסולנים הבינלאומיים, עם ברכה של מקסים ונגרוב מביתו במונאקו, סרט על הפעילות הציונית והישראלים שלנו בחו"ל המגיעים לארץ במיוחד כדי לנגן באנסמבל, וסרט המתאר את עבודתו החינוכית של האנסמבל. יום צילומים מלא ועוד שני ימי עריכה, ושעות רבות של כתיבת תסריט ואיסוף קטעי וידאו ותמונות מעשר שנות קיומו של האנסמבל נדרשו על-מנת להשלים את הכנת הסרטונים. היה שוה כל שנייה. הנה הסרט המרגש על הימים הראשונים של האנסמבל

והקונצרט עצמו…

הפרק הראשון של הסימפוניה מס' 25 ושל הסימפוניה מס' 40 של מוצרט זכו לביצוע מלוטש. הנגינה האקספרסיבית והוירטואוזית של חן הלוי בקונצ'רטינו של ובר הלהיבה את הקהל. כך גם הביצוע המרגש עם סרגיי אוסטרובסקי וגיא בן ציוני לסימפוניה הקונצרטנטית של מוצרט. נגינה שירתית נפלאה של צביקה פלסר בקונצ'רטו המשולש של בטהובן, ביחד עם סרגיי אוסטרובסקי בכינור ומתן פורת בפסנתר. השילוב של התזמורות הצעירות מחיפה ומגבעתיים עם האנסמבל בשני שירים היה מרגש מאוד עבורי. יוני רכטר האחד והיחיד בשיריו הנפלאים, עם הזמרת האורחת יעל צבי – חוויה גדולה לכולנו. וסיום הערב עם הצטרפותו של שלומי שבן אל יוני רכטר ואל האנסמבל בשיר "כולם אומרים ששוב היא כאן", נתנו את החותם הסופי לערב בלתי נשכח.

המועדון – מפגשי שיחה-קונצרט באור עקיבא

מפגשים בפורום בלתי פורמלי ובישיבה סביב שולחנות, שילוב של קונצרטים חיים עם הקרנה של קטעי וידאו על מסך פלזמה, ארוח של מוסיקאים ישראלים בכירים והצצה אל הקריירה שלהם ואל עולמם המוסיקלי, מפגשים עם מלחינים מהמאות ה18 וה19 לצד מפגשים עם מוסיקאים מהמאה ה21, האזנה מודרכת למיטב הרפרטואר הקלאסי. כל אלה בסדרה חדשה בעריכתי ובהנחייתי בהיכל התרבות אור-עקיבא: המועדון

המנצח נעם שריף חתן פרס ישראל – יתארח אצלי במועדון בפברואר

 

כמוסיקאי מבצע, הרבה פעמים חסר לי הקשר הבלתי אמצעי עם הקהל. העמידה על הבמה עם הגב לקהל, ביצוע הקונצרט עם התזמורת עליה אני מנצח, ההשתחוות בסיום הקונצרט – בזה מסתכם הקשר שלי עם הקהל. בד"כ אני לא יודע אם הקהל מכיר את המוסיקה, אוהב את המוסיקה, אוהב את הביצוע, מבין מה הוא שמע. לעיתים קרובות אני בטוח ששיחה עם הקהל בפורום מצומצם, מלווה בנגינה, בהאזנה, בהקרנת קטעי וידאו הקשורים למלחין ולתקופה – כל אלה יכולים להעניק לו חויה הרבה יותר מרגשת מקונצרט שבו הוא לא מכיר ולא מבין את המוסיקה שהוא שומע. גם לי, כמוסיקאי מקצועי – דברי הסבר, הקשרים והשוואות בין היצירה ליצירות אחרות מהתקופה, היכרות מקרוב עם המבצע, כל אלה יכולים לגרום לי להנאה צרופה לא פחות מחויית האזנה לקונצרט בלי כל אלה.

בעונה הקודמת התחלתי סדרה של הרצאות קדם קונצרט לפני הקונצרטים של האנסמבל, קונצרטים שלוו בנגינה ובהדגמות של האנסמבל ושל הסולנים. ההרצאות האלה זכו להצלחה ולתגובות טובות ותימשכנה גם השנה. בעונה הקרובה אני מתחיל סדרה חדשה שאינה קשורה לסולני תל-אביב, והיא סדרה של של מפגשים שכל אחד מהם הוא שילוב של הרצאה-שיחה-קונצרט. מפגשים אלה יתקיימו בפורום מצומצם של כ60-70 איש שישבו מסביב לשולחנות. זה יקרה בפואייה של היכל התרבות באור-עקיבא, היכל שבו שימשתי כיועץ מוסיקלי של סדרת  הקונצרטים התזמורתיים בשלוש השנים האחרונות. כל המפגשים יתקיימו בימי רביעי בשעה 18:00.

המפגש הראשון יהיה עם יצירות המופת של שוברט בתחום המוסיקה הקאמרית, תוך שילוב סיפור חייו המרתקים והטרגיים, חיים שהסתיימו כשהוא בן 31 בלבד. במפגש זה אנגן, אשמיע ואקרין קטעים מתוך רביעיית המיתרים "העלמה והמוות", רביעיית המיתרים "רוזמונדה", חמישיית "הטרוטה", חמישיית המיתרים בדו מז'ור וכמה משיריו של שוברט. אספר על כשרונו היוצא דופן מגיל צעיר הן בנגינה בכינור, בויולה ובפסנתר, הן בשירה והן בהלחנה, על הארועים החברתיים שקיים וכונו "שוברטיאדות", החברים הרבים שהיו לו והמפגשים עימם בבתי הקפה, הקונצרטים הביתיים, מלחמת הפרנסה הבלתי נגמרת ומאבקו בהוצאות התוים שעשו עליו רווחים מבלי לתת לו תמורה, מסעותיו עם זמר הבריטון המפורסם פוגל אשר סייע לפרסם את שיריו, ועל הקשר שבין שיריו לבין המוסיקה הקאמרית שלו לכלי קשת.

הנה ביצוע של הפרק השני מהרביעייה "העלמה והמוות" של שוברט. מנגנת רביעיית אלבן ברג האגדית

בהמשך העונה יתארחו במועדון חתן פרס ישראל המנצח נעם שריף שבשיחה איתי יספר על הקסם שבניצוח על תזמורת תוך הצצה לעבודתם ולעולמם של כמה מגדולי המנצחים, נגן המנדולינה יקי ראובן שיבצע לסירוגין איתי כמה מיצירות המופת של באך לכינור סולו – פעם במנדולינה ופעם בכינור, החלילן הראשון של הפילהרמונית הישראלית איל עין הבר שיספר על הקריירה האינטנסיבית המשלבת נגינה בתזמורת הפילהרמונית, נגינה קאמרית וסולנית, הוראה וניצוח, וישמיע יצירות לחליל סולו של באך, וארז ודביסי. מפגשים נוספים יעסקו במוצרט, תוך התמקדות בסימפוניה ה40 שלו, ובמנדלסון והסימפוניה האיטלקית התוססת שלו.

תאריכי המפגשים:

יום ד' 21.9.2011 שעה 18:00 – מפגש עם המוסיקה הקאמרית של שוברט

יום ד' 9.11.2011 שעה 18:00 – מפגש עם נגן המנדולינה יקי ראובן

יום ד' 4.1.2012 שעה 18:00 – מפגש עם הסימפוניה ה40 של מוצרט

יום ד' 22.2.2012 – מפגש עם המנצח נעם שריף

יום ד' 14.3.2012 – מפגש עם הסימפוניה האיטלקית של מנדלסון

יום ד' 9.5.2012 שעה 18:00 – מפגש עם החלילן איל עין הבר

 

האם ניתן לקבוע את איכותה של תזמורת? כיצד? האם יש צורך בכך?

בדיון מיוחד שהתקיים אתמול בתל-אביב נפגשו מנכ"לי התזמורות והמנהלים המוסיקליים שלהן עם חברי המדור למוסיקה של מינהל התרבות לשוחח על קריטריון רגיש במיוחד בקביעת דירוג התזמורות בארץ: האיכות

אחת הטענות שהועלתה בדיון שהתקיים אתמול היתה, שלא ניתן לקבוע את איכותה של תזמורת אלא אם הדבר נעשה בתנאים שוויוניים, כלומר, כשכל התזמורות מנגנות באותו האולם ובפני אותה הועדה. על הועדה להיות מורכבת מאנשים שהם מומחים בתחום ומבינים היטב את מהותה של בניית התזמורת ואת העבודה הסזיפית שהיא דורשת עם כל קבוצה וקבוצה מכלי התזמורת. בגלל הבעייתיות של ארצנו הקטנה שבה כולם מכירים את כולם לא ניתן, על-פי אותה הטענה, להרכיב ועדה אובייקטיבית שכזו, אלא אם חבריה אינם מישראל ואינם בעלי ענין עם תזמורת זו או אחרת. ועוד על-פי טענה זו – מתסכל שעבודה כה קשה ומייגעת של בניית תזמורת, שנעשית בתנאים קשים ביותר כאן בישראל, ע"י מוסיקאים מצויינים שבחרו לחיות ולפעול כאן למרות שהתנאים טובים בהרבה בחו"ל – אינה נשפטת בצורה כזו. עוד נטען בדיון כי חייבת להיות שקיפות מוחלטת בשיפוט איכותה של התזמורת. מיהם חברי הועדה שהאזינו לתזמורת, מתי הם האזינו לתזמורת, ומה הערותיהם המקצועיות שבעקבותיהם קבעו לתזמורת את הציון שקבעו. רעיון ה"אודיציה" או ה"תחרות" לתזמורות באולם כמו היכל התרבות, בפני ועדת מומחים מחו"ל, זכה לתמיכה מצד אחד, אך לעומת זאת נטען כי ארוע לכאורה שויוני שכזה אינו שויוני כלל ועיקר, וזאת מכיוון שתזמורת קטנה המתמחה במוסיקת בארוק, לדוגמא, אינה יכולה להישמע בהיכל התרבות כמו תזמורת סימפונית המנגנת בכלים מודרניים, היא אינה יכולה לנגן את אותו הרפרטואר, וגם הועדה שתשפוט אותה אינה יכולה להיות אותה הועדה שתשפוט תזמורות סימפוניות, אלא ועדה המתמחה בנגינה אותנטית של מוסיקת בארוק. אותם הדברים נטענו לגבי התזמורת האנדלוסית והתזמורת הערבית. אם כך, נטען, אולי יש לבטל לחלוטין את קריטריון האיכות, ולקבוע את דירוג התזמורות אך ורק על-פי קריטריונים כמותיים – מספר הקונצרטים, מספר היצירות הישראליות, מספר הנגנים, מספר הסולנים הישראליים וכו'. במצב כזה, נטען מנגד, תזמורות תוכלנה לקיים קונצרט כל ערב ללא כל חזרות וללא שום פיקוח על רמתן – מי שמנגן יותר מקבל יותר – וזה יעודד את תרבות ה"חלטורה".

אני אישית חושב שיש לקבוע את איכותה של תזמורת על-ידי ביקור במספר חזרות שלה וצפייה מקרוב בתהליך העבודה שלה. כך ניתן לראות ולהרגיש את האוירה האמנותית של התזמורת, את רמת העשייה המוסיקלית שלה, את המסירות והסקרנות של הנגנים שלה לעבודה האמנותית, את שמחת הנגינה שלהם, כך ניתן לשמוע מקרוב ומבפנים את קבוצות התזמורת השונות וכיצד כל קבוצה עובדת על ליטוש וגיבוש הצליל, האינטונציה והכיוון המוסיקלי. ביקור במספר חזרות ולאחריהן בקונצרט של התזמורת, יכול לתת לועדה תמונה כוללת ומדוייקת לגבי רמת התזמורת, הרבה יותר מאשר האזנה לאודיציה או קונצרט של חצי שעה. אני חושב שבאודיציה שכזו כל תזמורת יכולה להישמע פנטסטי. שמעתי קונצרטים נפלאים של כל אחת מהתזמורות בארץ. שמעתי גם קונצרטים לא טובים של כל אחת מהתזמורות. השמעה חד-פעמית היא מטעה ואינה משקפת לדעתי את רמתה האמיתית של התזמורת.

מה דעתכם? אתם מוזמנים להגיב.

בדיון נכחו מרבית המנכ"לים של התזמורות בארץ, וכן המנהלים המוסיקליים נעם שריף (חיפה), ירון גוטפריד (נתניה הקאמרית הקיבוצית), טליה אילן (תזמורת הבמה), דוד שמר (תזמורת הבארוק), סוהיל רדואן (התזמורת הערבית), ואני.

מרבית הקריטריונים של מינהל התרבות לדרוג התזמורות פוגעים באנסמבל סולני תל-אביב. האנסמבל הוקם לפני כעשר שנים מתוך רצון ליצור גוף איכותי ברמה הגבוהה ביותר שיעשה מוסיקה באהבה ובמסירות וללא פשרות. באנסמבל מנגנים טובי הנגנים הישראליים הצעירים, חלקם פועלים ומתגוררים בחו"ל, והעבודה המוסיקלית באנסמבל נעשית בהתלהבות ומתוך כוונה לרענן ולחדש הן ברפרטואר והן באינטרפרטציה המוסיקלית. על-פי הקריטריונים של מינהל התרבות – כל הקריטריונים הכמותיים פוגעים באנסמבל. האנסמבל אינו מקיים קונצרטים רבים בהשוואה לתזמורות אחרות. אין באנסמבל כמות של נגנים כמו בתזמורות קאמריות וסימפוניות. כתוצאה מכך האנסמבל מופיע עם פחות סולנים, מבצע פחות יצירות ישראליות ומקיים פחות פעולות מתזמורות אחרות. החוזקה העיקרית של אנסמבל סולני תל-אביב היא הרמה. הרמה הזו מושגת, בין היתר, גם מעצם העובדה שהאנסמבל אינו עובד באופן יומיומי ואינו נשחק מבחינת העשייה האמנותית. נגני האנסמבל מתקבצים אחת לחודש-חודש וחצי (חלקם מגיעים במיוחד מחו"ל לשם כך) לפרוייקט אינטנסיבי שכולל חזרות וקונצרטים ברחבי הארץ. ע"י כך שומר האנסמבל על הרעננות שלו ועל האיכות שלו כגוף יוצא דופן.

סרטון קצר על אנסמבל סולני תל-אביב:

משרד התרבות מקצץ, אנחנו מוחים

בפגישת חירום שהתקיימה היום בשעה 17:00 במשכן האופרה בתל-אביב נכחו נציגים (מנהלים מוסיקליים ומנכ"לים) של כל התזמורות למעט אחת, וזאת על מנת להילחם ולהיאבק על הדבר המובן מאליו והבסיסי ביותר לקיום פעילות מוסיקלית – הקצבה כספית מהמדינה. שאפו גדול מגיע למנכ"ל הסינפונייטה באר-שבע עופר סלע שהצליח תוך מספר ימים לארגן את הפגישה ולגייס את כל התזמורות להגיע בנוכחות מלאה שכזאת. ראש מינהל התרבות, שמעון אלקבץ, נכח בחלק מהפגישה וניסה להשיב לטענות ולדרישות של המנהלים.

 עופר סלע, מנכ"ל הסינפונייטה. שאפו על היוזמה והתגובה המהירה

עופר סלע, מנכ"ל הסינפונייטה באר-שבע, הגיב מיידית לבשורה שהתקבלה ביום שני האחרון – על הקיצוץ בהקצבה של מינהל התרבות לתזמורות – ויזם את פגישת החירום בתוך ימים ספורים. לא כל יום מתגייסים כל מנהלי התזמורות, כולל המנהלים המוסיקליים, לפגישת חירום שכזאת, למאבק למען דבר כה בסיסי – להמשיך לעשות מוסיקה, ובתנאים מינימליים. נכחו, מבין המנהלים המוסיקליים – נעם שריף (חיפה), אבנר בירון (קאמרטה), דורון סלומון (הסינפונייטה באר-שבע), דוד שמר (תזמורת הבארוק), דן יוהס (אנסמבל המאה ה-21), טליה אילן (תזמורת הבמה), תום כהן (האנדלוסית אשקלון), ואני. המנכ"לים הגיעו בנוכחות מלאה – כולם פרט לאהוד גרוס מהקאמרית הקיבוצית, שהתנצל על שנבצר ממנו להגיע, בשל פגישה שהיתה לו מסיבות דומות בעירייה המתקצבת את תזמורתו. על הפגישה החשובה הזו דווח היום ב"הארץ" (לחצו כאן לקריאה). הישיבה החלה בשעה 17:00 במשכן לאמנויות הבמה בתל-אביב. השאלות המרכזיות שהופנו לראש מינהל התרבות שמעון אלקבץ היו: איך ייתכן שביוני 2011 מודיעים לתזמורות על קיצוץ של מאות אלפי שקלים לשנה הנוכחית, כאשר התזמורות כבר עובדות ופועלות על בסיס התקציב שבנו לעצמן לפני הידיעה על הקיצוץ? אם אושרה תוספת לתקציב התרבות, כיצד התזמורות לא רואות מזה כלום אלא ההיפך? אם נוספו שתי תזמורות – הבארוקדה והאנדלוסית אשדוד – מדוע התקציב לא גדל באופן פרופורציונלי? והשאלה החשובה מכל: כיצד תזמורות יכולות לפעול ולהתקיים בכבוד אם בשביל לשרוד הן נאלצות לשלם משכורות מינימליות ומבישות לנגנים טובים, מוכשרים ובעלי תארים אקדמיים במוסיקה, תוצאה של הקצבות כל-כך נמוכות מהמדינה? מדוע המדינה לא יכולה להגדיל בצורה משמעותית את התמיכה בתזמורות, על-מנת שהעבודה המוסיקלית כאן תיעשה, אם לא בעושר אז לפחות בכבוד? מר אלקבץ לא סיפק תשובות במקום והבטיח לבדוק ולהשיב. ועד פעולה של שלושה מבין המנהלים התנדב לייצג את הפורום ולעדכן. הפגישה עצמה היתה מבורכת וחשובה, וכעת עלינו להמשיך לפעול ולא להרפות. לטובת התרבות, לטובת המוסיקה, לטובת כולנו.