הנבחרים – סיכום העונה חלק ד'

מה היה המאורע הכי הזוי? איזה קונצרט היה הכי טוב? איזה קונצרט היה הכי גרוע? מה משך הכי הרבה קהל? ממה הקהל הכי נהנה? אילו יצירות היו הכי מאתגרות עבורנו? אילו יצירות גרמו לנו הכי הרבה הנאה? הסיכום שאציג כאן של הקונצרטים שהיו לנו העונה, הוא סיכום סובייקטיבי לגמרי. אתם מוזמנים להגיב אם אתם חושבים אחרת ממני

MVI_4228

האנסמבל עם מקהלת זמרי קולגיום וקרן הדר. אולם מלא עד אפס מקום

הקונצרט האטרקטיבי ביותר לקהל

ללא ספק, באופן משמעותי, שני הקונצרטים הווקאליים שלנו העונה – קונצרט פתיחת העונה עם מקהלת זמרי קולגיום, קרן הדר ואלון ראובן, וקונצרט סיום העונה עם מקהלת זמרי קולגיום, אינאס מסאלחה ועודד רייך – היו האטרקטיביים ביותר לקהל, ונוגנו מול אולמות מלאים כשהכרטיסים לחלקם אזלו מראש. התכניות הווקאליות, השילוב של מקהלה ושל סולנים זמרים עם האנסמבל, והחגיגיות של פתיחת וסיום העונה – כל אלה הביאו את המאזינים בהמוניהם. גם קונצרט הגאלה, עם שלמה גרוניך, היה אטרקטיבי מאד ומילאנו בו את אולם נגה ביפו (שמכיל כמעט פי 3 מקומות מאשר אולם הקונסרבטוריון בתל-אביב).

היצירות שהכי נהנינו לנגן

בקטגוריה הזו, באופן חד-משמעי, הסרנדה מס'  2 של ברהמס מקונצרט סיום העונה זוכה במקום הראשון. כולנו נהנינו כל-כך בחזרות על היצירה הנפלאה הזאת. לפעמים חזרנו על קטע מסויים לא בשביל לתקן בו משהו אלא רק כי הוא פשוט יפה. לכולם היה כיף לנגן ולהקשיב למלודיות הנפלאות, לקטעי הסולו ולדיאלוגים בין כלי הנשיפה, לתזמור הנהדר ולהרמוניות המיוחדות. אין הרבה יצירות רומנטיות שמתאימות להרכב האנסמבל, בטח שלא עם כלי נשיפה. הסרנדה מס' 2 של ברהמס היא אחת הבודדות האלה, ונהנינו בה מכל רגע. יצירה נוספת שהיה כיף לבצע היא הסימפוניה מס' 67 של היידן שניגנו בקונצרט במרץ. ההומור של היידן, ההפתעות הרבות שהוא מספק בכל פרק (נגינה על העץ של הקשתות בפרק השני, דיאלוג בין שני כינורות שאחד מהם מכוון בטון יותר נמוך בפרק השלישי, פרק איטי בתוך הפרק המהיר המסיים, ועוד)  והרעננות שיש ביצירה כולה – כל אלה גרמו הנאה גדולה לנגנים ולי.

היצירות המאתגרות ביותר

שתי יצירות שביצענו העונה דרשו גם ממני וגם מהנגנים ריכוז שיא בזמן הביצוע – הסויטה הלירית של אלבן ברג (בתכנית במרץ) והקונצ'רטו לצ'לו של שוסטקוביץ' (בתכנית במאי).  בשתיהן ישנם קשיים רבים, גם טכנית אינדיבידואלית, גם ריתמית, וגם קשיים של אנסמבל. אלה יצירות שאם מאבדים בהם לשנייה אחת את הריכוז מיד טועים. בזמן הביצוע של יצירות מסוג זה קשה לנו להנות מהמוסיקה. רק הקהל יכול להנות. אנחנו נהנים אח"כ כשמקשיבים להקלטה.

942295_496674833721694_1715568308_n

נטליה גוטמן עם האנסמבל בקונצ'רטו לצ'לו של שוסטקוביץ'

היצירות שהקהל הכי נהנה מהן

בקטגוריה הזו יש כמה יצירות שזכו לתגובות נלהבות במיוחד (לפי מחיאות הכפיים והתגובות בכתב שקיבלתי לאחר הקונצרט), וכפי שניתן לראות אלה לא תמיד אותן היצירות או התכניות שהביאו את הקהל לקונצרט (בקטגוריה "הקונצרט הכי אטרקטיבי"), וגם לא אותן היצירות שאנחנו הכי נהנינו לבצע (שתי קטגוריות למעלה): בתכנית הראשונה אלה היו שתי היצירות הישראליות דווקא – "אור גדול" של יחזקאל בראון ו"אקטואלי" של נעמה תמיר. בתכנית השניה זו היתה יצירתו של צ'ייקובסקי "מזכרת מפירנצה". בתכנית השלישית – וריאציות פרנק ברידג' של בריטן. בתכנית הרביעית, במרץ – הקונצ'רטו לקלרינט של מוצרט עם חן הלוי. בתכנית החמישית, במאי – הקונצ'רטו לצ'לו של שוסטקוביץ' עם נטליה גוטמן. ובקונצרט סיום העונה ביוני – "לא אמרתי דבר" של אביה קופלמן, והרקויאם של פורה.

הקונצרט הטוב ביותר

קצת קשה לי לבחור קונצרט אחד שהיה הכי טוב מבחינת הנגינה והרמה של האנסמבל, כי היו לנו העונה כמה קונצרטים ממש מצויינים. בקונצרט במרץ, שבו ניגנו את הסויטה הלירית של אלבן ברג, סימפוניה מס' 67 של היידן, קונצ'רטו לקלרינט של מוצרט עם חן הלוי, ושלושה מדריגלים סתוויים לצ'לו ומיתרים של ינעם ליף, עם יוני גוטליבוביץ' – האנסמבל היה במיטבו. הסימפוניה של היידן נוגנה עם הרבה אנרגיה וחינניות, וכך גם הקונצ'רטו לקלרינט של מוצרט, שבוצע ללא ניצוח ובהובלתו של חן הלוי. בסויטה הלירית של ברג הצלחנו להתמודד עם האתגרים והקשיים הרבים שהיצירה הציבה, ואת "שלושה מדריגלים סתוויים" של ינעם ליף יוני ניגן נפלא והכניס את כולנו לאוירה המיוחדת שהמוסיקה הזו יצרה. זו היתה תכנית שמאד התאימה לאנסמבל והוציאה ממנו את המיטב.

קונצרט אחר, שבאופן מפתיע היה בסופו של דבר מוצלח במיוחד, היה הקונצרט בלוינסקי מיצירות סיבליוס (וסויטת הולברג של גריג). מפתיע, מכיוון שהיו לנו רק שתי חזרות לקראת הקונצרט, וגם בהן היתה לנו כמות גדולה של חולים ונעדרים, האולם עצמו בלוינסקי לא מצלצל טוב מבחינה אקוסטית, והיצירות של סיבליוס שביצענו בו הן לא יצירות מופת. בנוסף לכך קרו במהלך הקונצרט כמה דברים הזויים (בקטגוריה "הארוע ההזוי ביותר"), אבל למרות כל נתוני הפתיחה האלה, הביצוע של הסויטה הכפרית של סיבליוס וסויטת הולברג של גריג היו עם הרבה השראה, הבעה והתלהבות, והאנסמבל נשמע בהם מעולה.

שני קונצרטים נוספים שהיו מצויינים: הקונצרט בפברואר בהובלתה של אנטיה וייטהאס, שהביאה את האנסמבל לרמה גבוהה מאד של נגינה, עם המון תשומת לב לכל ניואנס מוסיקלי וטכני ברביעייה אופ' 95 של בטהובן ובוריאציות פרנק ברידג' של בריטן; והקונצרט בחודש מאי מיצירות שוסטקוביץ' ומוצרט. נוכחותה של הסולנית נטליה גוטמן בקונצרט זה, עשתה את כולנו יותר טובים בקונצ'רטו של שוסטקוביץ', וגם הרביעייה מס' 8 של שוסטקוביץ' נוגנה מצויין. שלוש היצירות הקצרות של מוצרט היו מאוד מלוטשות ומסוגננות.

הארוע ההזוי ביותר

כאן ישנם שלושה ארועים שקרו כולם בחודש דצמבר – שניים מהם באותו קונצרט מיצירות סיבליוס באודיטוריום בלוינסקי.

1.     הפסקה לא צפויה במהלך הקונצרט בגלל שהנגנים הופתעו לגלות שערבבו להם את כל התוים: לאחר הביצוע של שלישיית הפסנתר של סיבליוס, כשהיינו אמורים להמשיך בקונצרט עם האנסמבל כולו, הבחנתי שנגנים רבים אינם יושבים במקומותיהם אלא נמצאים מאחורי המסך שעל הבמה. לאט לאט ובמשך זמן ממושך הצטרפו נגנים בודדים אל חבריהם שעל הבמה, בעוד הקהל ממתין בשקט ובסבלנות. מה הסתבר? כשעובדי הבמה סידרו את הבמה לפני ביצוע השלישייה, הם הזיזו את עמודי התוים של התזמורת כדי לפנות את הבמה. אבל בנוסף, הם גם הורידו את כל התוים מהעמודים ושמו אותם מעורבבים בערימה אחת מאחורי הבמה. כשהנגנים חזרו לבמה להמשך הקונצרט, הם גילו שהם צריכים להתחיל לחפש את התוים, כל אחד את התפקיד שלו, בתוך הערמה. למעשה, תוים של חמש יצירות שונות בתוך ערמה… וכך, לאט לאט חזרו הנגנים לבמה מאושרים שהם הצליחו למצוא את התוים ומשועשעים מהמאורע ההזוי.

 2.     אדם חצוף שנכנס לאולם במהלך נגינת ההדרן של הסולן: בזמן ביצוע ההדרן של הפסנתרן הפיני, כשישבתי להקשיב בקהל, נשמע קול של דלת נפתחת ואח"כ נטרקת. באופן טבעי הסתובבתי לכיוון של דלת הכניסה לאולם וראיתי אדם שנכנס לאולם באמצע הנגינה. אותו אדם לא הסתפק בכך שהוא הפריע למהלך הקונצרט בפתיחת וטריקת הדלת, אלא המשיך להתהלך באולם, מתעלם מהעובדה שהוא נמצא באולם קונצרטים בשעת נגינה, ולמרות שהיו באולם כיסאות ריקים שהיה יכול להתיישב בהם בשקט על מנת שלא להפריע עוד יותר, הוא ניגש דווקא אלי ואמר לי שזה המקום שלו. למרות שהייתי קצת המום, הגבתי מהר על מנת שלא לעורר מהומה, קמתי בזריזות והתיישבתי על המדרגות. אותו אדם התיישב במקומי והנגינה של הפסנתרן נמשכה. כמובן שנגני האנסמבל הבחינו בכך, מכיוון שהם לא ניגנו בהדרן אלא רק ישבו על הבמה והאזינו. וכך, במהלך ההדרן, ראיתי מהאולם כמה מנגני האנסמבל שיושבים על הבמה ומתקשים לעצור את התקפות הצחוק שמאיימות לפרוץ מתוכם לנוכח המאורע ההזוי שהתרחש מול עיניהם.

הארוע השלישי קרה בתכנית השניה למנויים, בקונצרט בכפר-שמריהו, לאחר ביצוע יצירתו של עמית גילוץ "בזמן שרקדנו". בנוסף למחיאות הכפיים, נשמעו גם קריאות בוז נמרצות ומתמשכות, ע"י אדם שישב באחת השורות הראשונות. זה בהחלט ארוע נדיר באולמות הקונצרטים בימינו (למרות שבמאות ה17 וה18 זה היה לגמרי מקובל באולמות הקונצרטים). אבל מעבר לסלידה של אותו אדם מהיצירה של עמית גילוץ, קריאות הבוז הצביעו על הרצון העז שלו למחות כנגד ביצועה ולא להישאר מאופק. תגובה בהחלט חזקה.

הקונצרט הכי גרוע

היו לנו העונה גם קונצרטים פחות טובים, אבל אני חושב שהקונצרט שעלה על כולם מהבחינה הזו היה בתחרות הקלרינטים בחודש דצמבר. בקונצרט הזה ניגנו את הקונצ'רטו לקלרינט של מוצרט שלוש פעמים אחת אחרי השניה עם שלושה קלרניטנים שונים, כאשר באותו הבוקר וביום שלפני גם היו לנו חזרות עם אותם שלושה נגנים. כל אחד מהם ניגן אחרת, מבחינת הטמפים והאינטרפרטציה, ואפילו מבחינת הצלילים: יש קטע שחוזר בפרק הראשון כמה פעמים, שיש בו שתי גרסאות שונות לאותו הצליל, והנגנים שלנו היו צריכים לזכור איזה סולן מנגן איזו גרסא, ולנגן כמוהו. בנוסף, כשכל אחד מהסולנים מקבל רק חזרה אחת, חייבים לעבור איתו על כל היצירה ואי אפשר ממש לעבוד. זאת בניגוד לפרוייקט רגיל, עם סולן אחד שאיתו יש זמן חזרה ארוך פי שלוש – ואז בכל שליש אפשר לעבור רק על חלק מהיצירה ולעבוד. ובמוצרט יש הרבה על מה לעבוד. כשמנגנים כל-כך הרבה פעמים ברצף את אותה היצירה, קשה מאד לשמור על ריכוז. ובזמן הקונצרט (שהיה שלב הגמר של התחרות) הגענו למצב שאנחנו כבר לא מצליחים לזכור עם מי אנחנו מנגנים, מה אנחנו מנגנים וכמה פעמים עוד נשאר לנו לנגן. הסטנדרטים ירדו מרגע לרגע, ובכל ביצוע צצו טעויות שנבעו מחוסר ריכוז.

הצד החיובי בפרוייקט של תחרות הקלרינטים היה שגיליתי קלרניטן נפלא, מוסיקלי ומוכשר שלא הכרתי לפני כן – עידו אזרד. הוא אמנם לא זכה אבל היה תענוג לעשות איתו מוסיקה ולהקשיב לנגינה הרגישה והיצירתית שלו. כעבור כמה חודשים, כשהיה חסר לי קלרניטן, צירפתי אותו לשורותינו כנגן ראשון באנסמבל ואני נהנה מאוד לשתף איתו פעולה.

גם בקונצרט הגאלה, בו אירחנו את שלמה גרוניך שסחף את הקהל שמילא את אולם נגה, בחלק מהיצירות האנסמבל לא היה ברמה הרגילה שלו. היו המון קטעים (סך הכל 15), ולא תמיד הספקנו ממש לעבוד כמו שהייתי רוצה כי היינו חייבים לעבור על הכל, וזה השפיע על התוצאה.

wpid-2012-12-13-16.57.47.jpg

האנסמבל בתחרות הקלרינטים עם יונתן הדס, שזכה במקום הראשון

הקונצרט הכי מעורר מחלוקת

ללא ספק, קונצרט למנויים מס' 2 בדצמבר, עם יצירתו של עמית גילוץ "בזמן שרקדנו" היה הכי מעורר מחלוקת. לצד תגובות זועמות על היצירה של עמית גילוץ, קיבלנו המון תגובות משבחות, גם על התכנית, גם על הביצוע, וגם על האומץ לבחור יצירה אוונגרדית כזו. בהחלט תגובות קיצוניות לשני הכיוונים

השד לא כל-כך נורא – סיכום העונה חלק ב'

בשורה התחתונה – ניתן לומר שהרפרטואר החדשני של האנסמבל הצליח לעבור את מחסום הקהל והצליח למשוך גם קהל צעיר וחדש לקונצרטים שלנו. אולי הוא הרתיע חלק מהקהל השמרן, אבל אם לשפוט על-פי קצב מכירת המנויים לעונה הבאה (שבה נבצע 6 יצירות ישראליות מהן 5 בבכורה עולמית, ועוד לא מעט יצירות מהמאה ה20), ניתן לומר שהחדשנות בסך הכל אינה מרתיעה את הקהל, ואפילו מצליחה מדי פעם לגרום לו הנאה. הקהל קונה מנויים ובקצב משביע רצון

חמש יצירות ישראליות שולבו העונה בקונצרטים שלנו. שתיים מהן שולבו כ"הפתעה" וזכו להצלחה ולתגובות נלהבות – "אקטואלי" של נעמה תמיר בפתיחת העונה, ו"לא אמרתי דבר" של אביה קופלמן בסיום העונה. בנוסף, יצירתו של יחזקאל בראון "אור גדול" שבוצעה בקונצרט פתיחת העונה עם הסולנים קרן הדר ואלון ראובן, זכתה לביקורות חיוביות ול"קונצנזוס" חיובי מצד הקהל. זוהי יצירה יפהפיה, קלאסית מאד, מתוזמרת היטב, ומעבירה בצורה נהדרת את הטקסטים הנפלאים מספר ישעיהו. הנה הביצוע שלה מהקונצרט שהתקיים בקונסרבטוריון שטריקר.

 

היצירה הכי מעוררת מחלוקת היתה יצירתו של עמית גילוץ "בזמן שרקדנו" לחליל ותזמורת ממותכנת, שבה הקשתנים משתמשים במקלות כביסה, במפרטים ובעפרונות לנגינה, מכוונים את הכלים בצורה לא שגרתית, וגם הקהל משתתף בביצוע על-ידי הקראה של טקסטים שונים מתוך הספר "דוקטרינת ההלם".

IMG_6776

תזמורת "ממותכנת" ביצירה של גילוץ

היצירה הזו היתה שוק לקהל, וזכתה לתגובות קיצוניות לכאן ולכאן – קיבלנו מצד אחד תגובות נזעמות (כולל קריאות בוז בסיום הביצוע בכפר-שמריהו) ומצד שני תגובות נלהבות הן על היצירה עצמה והן על האומץ לבצע אותה. בתגובה מרגשת במיוחד שקיבלנו מאחת הנוכחות בקונצרט נכתב "ברצוני להביע הערכה עמוקה למלחין ולחלילן רואי אמוץ ובעיקר למנצח והמנהל האמנותי ברק טל- שהינו המנהל האמנותי האמיץ ביותר שהיכרתי ובעל תבונה מיוחדת ואחריות מיוחדת לגורל המוסיקה ולגורלינו בכלל… אין דרך טובה יותר להביע את מה שקורה בעולמנו ובחיי כל פרט בחברתנו, מאשר באמצעות המחשת "שבירת הכלים" פשוטו כמשמעו ממש מול עינינו ואזנינו. החריקות והנקישות ונסיונות הנפל של המוני אנשים להשמיע קול והקול החנוק של כלי הנגינה כל זה ממחיש את חוסר היכולת ליצור הרמוניה וזו מטפורה כל כך חזקה וגאונית לומר שאין היום אפשרות לשמוע צליל אמיתי כי כל הקולות מעוותים חנוקים או שבורים והאמת – חבויה בשבירה עצמה… עלי לשוב ולהודות לכם על אומץ לבכם, על אחיזתכם באמת, ועל נסיון ויכולת לזעזע אולי במעט את שאננות מבקרי אולמות הקונצרטים. כל הכבוד לכם." הנה סרטון קצר על היצירה, שבו ניתן לראות ולשמוע קצת על מה מדובר. הביצוע המלא יעלה ליוטיוב בקרוב.

 

יצירה ישראלית נוספת היתה "שלושה מדריגלים סתוויים" לצ'לו ומיתרים של ינעם ליף, עם הסולן יונתן גוטליבוביץ'. זו יצירה מאד יפה, שהיה מרתק לעבוד עליה ולגלות אותה במהלך העבודה. גם היא התקבלה בצורה יפה על-ידי הקהל. שיתוף הפעולה עם יונתן ועם נמי ליף (שהיה מורה שלי בתיכון ובאקדמיה) היה נפלא.

IMG_9184

יונתן גוטליבוביץ', הסולן ב"שלושה מדריגלים סתוויים" של ינעם ליף

יצירות "מודרניות" נוספות שניגנו היו: הסויטה הלירית של אלבן ברג, יצירה מאתגרת מאד מבחינה טכנית, שדרשה הרבה הכנה אינדיבידואלית.  היה מאד מספק להכין יצירה כל-כך קשה ולהביא אותה לביצוע טוב; שתי היצירות של שוסטקוביץ' שביצענו בתכנית במאי – רביעיית המיתרים מס' 8 והקונצ'רטו לצ'לו עם הסולנית נטליה גוטמן – שתי יצירות נפלאות, מרגשות ומהנות שזכו תגובות נלהבות ביותר; נושא ווריאציות – ארבעה טמפרמנטים לפסנתר ותזמורת מיתרים של הינדמית, עם הסולנית עינב ירדן. יצירה רומנטית לירית נהדרת, מאתגרת מאד הן לסולנית והן לתזמורת, שהושקע בהכנתה זמן רב, וגם היא התקבלה באהדה ע"י הקהל; וריקוד אחד מתוך חמישה ריקודים יווניים של סקלקוטס, יצירה קלילה שמזכירה את הריקודים הרומניים של ברטוק (אבל בסגנון יווני) והובאה כהפתעה באחד הקונצרטים. את היצירה בשלמותה נבצע בעונת הקונצרטים הקרובה.

ביצוע הפרק הראשון (הנושא) מתוך "ארבעה הטמפרמנטים" של הינדמית לפסנתר ותזמורת מיתרים. סולנית: עינב ירדן

 

אז אחרי עונה שהיו בה הרבה מאוד חידושים ברפרטואר, כולל שלוש יצירות ישראליות חדשות, שעברו בהצלחה את הקהל והביקורת, בעונה הבאה אנחנו לוקחים את החדשנות עוד צעד אחד קדימה ומביאים לקהל כבר שש יצירות ישראליות בסגנונות שונים (עודד זהבי, שי כהן, נמרוד סהר, איל אדלר, יבגני לויטס ונעם סיון), מהן חמש חדשות, לצד יצירות מהמאה ה-20 של בריטן, ברטוק וסקלקוטס.

בפוסט הבא – על ההפתעות והחידושים הויזואליים שהבאנו העונה – איך זה התקבל, מה מזה יימשך גם בעונה הבאה ואילו עוד חידושים צפויים.

עוד קצת על שני הפרוייקטים האחרונים

אמנם כבר עבר קצת זמן, אבל שני הפרוייקטים הגדולים, האינטנסיביים והעמוסים שהיו לנו – קונצרט הגאלה והקונצרטים עם נטליה גוטמן – השאירו אצלנו כל-כך הרבה חוויות, רגעים מרגשים, וזכו לכל-כך הרבה תגובות אוהדות, שהחלטתי להקדיש עוד פוסט אחד לשני הארועים האלה, לפני שאמשיך לפוסטים הבאים שאותם תכננתי להעלות.

ערב הגאלה, כאמור, היה מרגש ומלהיב, וזכה לתגובות נפלאות.

229698_10151584770204618_408659837_n

שיתוף הפעולה עם שלמה גרוניך היה נפלא, והביצוע שלו עם שיר אורדו הצעירה ל"ציור" היה מצמרר.

11819_10151584769139618_1864712175_n

קטעי האופרה עם הסולן והסולניות הנפלאות היו מלהיבים, וסה"כ גם בשביל האנסמבל ובשבילי זה היה ערב מאוד לא שגרתי – ערב שכולו מוסיקה של המאה ה19 וקלאסיקות של גרוניך.

כמה מהתגובות שקיבלתי לקונצרט:

"היה נפלא ומרגש! ערב שכולו הנאה צרופה. בראבו ענק לכל המשתתפים המוכשרים."

"למנצח היקר ברק טל שיר מזמור הריעו!
תודה רבה על ערב גאלה מרגש ,מגוון ולא שגרתי"

ומיד אחרי הגאלה התחלנו בחזרות לתכנית מוצרט ושוסטקוביץ' עם הסולנית נטליה גוטמן. ביצענו בו שתי יצירות נפלאות של שוסטקוביץ' – רביעיית המיתרים מס' 8 בעיבוד לתזמורת מיתרים, והקונצ'רטו לצ'לו. שתי היצירות היוו אתגר גדול מאוד עבור התזמורת, וכמובן שהנוכחות של נטליה גוטמן נתנה לארוע מעמד של קדושה ממש. היא גרמה לאנסמבל להיות במיטבו וזכתה לתשואות רמות. בכל ערב היא ניגנה הדרן, כאשר בשנים מתוך שלושת הקונצרטים היא חזרה בו על הפרק הראשון ביחד עם התזמורת.

942295_496674833721694_1715568308_n

מתוך התגובות שהגיעו לקונצרט זה:

"תודה ענקית על הקונצרט הנפלא של אתמול, ובמיוחד (אם כי בהחלט לא רק) על שתי היצירות של שוסטקוביץ'. העיבוד של הרביעייה ממש לא נפל מהרביעיה עצמה, שזה בעיני הישג אדיר בתור מי שסבור שמוסיקה קאמרית היא הז'אנר הנעלה ביותר מכל הז'אנרים של המוסיקה. הביצוע היה מרתק ועוצר נשימה ממש. הביצוע של הקונצ'רטו לצ'לו היה נפלא ומרטיט ולא רק בזכות נטליה גוטמן הפנטסטית והיוצאת מן הכלל. פשוט חוויה עילאית!"

"התרגשתי מאד אתמול מהביצועים שלכם. הרביעיה של שוסטקוביץ מוחמאת מאד מהרכב גדול יותר וראויה לו. הנגינה היתה עזה וחודרת אך בצליל שהאוזן והלב נוהים אחריו. נטליה גוטמן היתה כעמוד ענן לפני המחנה מפלסת בנחישות את הדרך לתזמורת אחריה,והדים לעוצמתה ,הנושפים במאסף… היה עצום!!! ניכר עליכם שנהניתם מאד ובמיוחד לבצע את מוצארט בהידור מלכותיות וברק רב.תודה מקרב לב על הרגעים הללו."

ובשבוע הבא כבר מתחילות חזרות התזמורת לרקויאם של פורה ולסרנדה השניה של ברהמס. בקונצרט סיום העונה שלנו נשתף שוב את מקהלת זמרי קולגיום, והפעם עם הסולנים אינאס מסאלחה (סופרן) ועודד רייך (בריטון). תהיה גם הפתעה, אותה תבצע אינאס עם האנסמבל.

FLIER-2 375154_502579689797875_1721659665_n

היסטוריה. היסטריה

היום ההיסטורי ב8.5.2013 אכן הסתיים בזכייה היסטורית של הפועל רמת גן בגביע המדינה בכדורגל ובחגיגות היסטריות במגרש, מחוץ למגרש ובהמשך הלילה גם ברמת גן. חוויה של פעם בעשור.

עוד לא הספקתי לסכם את קונצרט הגאלה. עוד לא הספקתי להביא את התגובות מהקונצרטים עם נטליה גוטמן. והנה הגיע יום רביעי בערב ושינה לגמרי את סדר הפוסטים בבלוג. עם כל הכבוד להתרגשות שהיתה בגאלה ולחוויה המיוחדת בהופעות עם נטליה גוטמן – זכייה בגביע המדינה בכדורגל היא לא ענין שבשגרה. זו התרגשות אחרת לגמרי, אבל כזו שנשארת איתך למשך הרבה זמן. גם עכשיו, יומיים אחרי הערב המדהים ההוא, אני עדיין משחזר את הארועים במגרש, את השערים, את בעיטות ההכרעה מ11 מטר שנבעטו בקור רוח ע"י שחקנינו, את החגיגות לאחר הניצחון, את טקס הנפת הגביע, את החגיגה הספונטנית מחוץ לאיצטדיון. אני עדיין מחפש באינטרנט ובעיתונות תמונות, תגובות וחוויות מהמשחק. עושה הכל כדי לחוות שוב את הרגע הנדיר הזה.

942666_530033263704848_180696706_n

הפועל רמת גן היא קבוצה הזויה, צריך להודות בזה. יורדת ליגה וכעבור עשרה ימים זוכה בגביע. עולה ויורדת ליגות כענין שבשגרה. מאז שאני מלווה את הקבוצה (עונת 2005-6) לא היתה אף עונה "רגועה", עונה של אמצע טבלה. ב2005-6 – הקבוצה כמעט ירדה מהארצית לליגה א', ושרדה ממש במחזור הסיום. היא גם זכתה בגביע הטוטו באותה עונה. ב2006-7, הקבוצה דרסה את הליגה הארצית, בדרך לעלייה ללאומית מהמקום הראשון, וגם זכתה בגביע הטוטו והגיעה לחצי גמר גביע המדינה אחרי ניצחון על מכבי חיפה ברבע. ב2007-8 – עונה משוגעת בלאומית שהחלה רע מאוד והסתיימה בכמעט עליית ליגה. עונה לאחר מכן הקבוצה עלתה לליגת העל, שם שרדה את העונה הראשונה רק במשחק הישרדות נגד הפועל כפ"ס מהלאומית. העונה שאחרי היתה מזעזעת ובה  ירדנו חזרה ללאומית מהמקום האחרון. בעונה שעברה בלאומית זכינו בגביע הטוטו ועלינו שוב לליגת העל, אחרי תקרית המכות מול בני לוד, הנס ברעננה והניצחון במשחק העלייה על אותה בני לוד. והעונה כאמור, זכינו בגביע המדינה וירדנו ליגה. קבוצה שהיא כמו רכבת הרים – עולה, יורדת, וגורמת להמון מפחי נפש וחרדות אצל אוהדיה.

397835_10151611286064887_1254582039_n

הפועל רמת גן היא קבוצה שהרבה שאלות טריוויה בשעשעונים נכתבות עליה – הקבוצה הראשונה שזכתה באליפות עונה אחת אחרי שעלתה לליגה הראשונה (1964), הקבוצה היחידה שזכתה בגביע בעודה משחקת בליגה השניה (2003), ועכשיו – הקבוצה היחידה שזכתה בגביע בעונה בה ירדה לליגה השניה.

247133_10151611288009887_267157822_n

כדי שתבינו איך זה נראה ביציע האדום – הנה רגע בעיטת העונשין המכריעה שנתנה את האות לחגיגות הניצחון. הרגע שבו זכתה הפועל רמת גן בגביע המדינה 2013

בפוסט הבא אחזור לערב הגאלה ולקונצרטים עם נטליה גוטמן. בינתיים, ממשיכיכם להתרפק על הערב המדהים שהיה באיצטדיון בנתניה ב8.5.2013

נגעה בשמיים

אלה הרגעים שבשבילם אנחנו עוסקים במוסיקה. ההתלהבות של כולנו מהנגינה של נטליה גוטמן בחזרות היא כלום לעומת מה שהתרחש בקונצרט על הבמה בזמן אמת. נגינתה היתה שמיימית, אלוהית, וגרמה לתזמורת להיות במיטבה. חוויה שלא חווים בכל קונצרט.

דווקא אחרי שהיא התלוננה על כאבים בגב, על עייפות ועל זמן המתנה ממושך (הקונצ'רטו של שוסטקוביץ' היה בסיום הקונצרט ולא בסיום חלק ראשון, כמקובל), עלתה נטליה גוטמן לבמה ויצרה משהו שהוא הרבה מעבר לנגינה טובה, יפה, וירטואוזית, מלהיבה. היא היתה בריכוז מלא, ויצרה מכל צליל התגלות, לפעמים באופן ספונטני. נגינתה בפרק האיטי היתה אלוהית. היא הביאה את האישיות, הנשמה, הכריזמה והיכולות הוירטואוזיות שלה לבמה, והוסיפה על זה איזושהי נגיעה שמיימית.

2013-05-04 23.41.26-1

עם נטליה גוטמן אחרי הקונצרט אתמול.

 

למרות שהקונצ'רטו של שוסטקוביץ' קשה מאוד לתזמורת, מבלבל מאוד מבחינה ריתמית, דורש ריכוז גבוה, וקשה מאוד שלא לעשות בו טעויות – אתמול בקונצרט, כנראה בזכות הנגינה המדהימה של נטליה גוטמן, התזמורת ניגנה את הקונצ'רטו בצורה מדוייקת מאוד, עם ריכוז שיא של כולם, והיתה במיטבה. קשה מאוד ללוות את נטליה גוטמן באופן כללי, כי נגינתה מאוד אינדיבידואלית וספונטנית. צריך לעקוב אחרי כל צליל וכל פעמה בנגינתה ולהיות מאוד ערניים. אתמול הצלחנו בכל אלה, והחוויה שנוצרה על הבמה בשטריקר היתה יוצאת דופן ובלתי נשכחת. נטליה גוטמן הוסיפה כהדרן פרק של באך לצ'לו סולו, והשאירה קהל ותזמורת נלהבים ומאושרים.

אני לא יודע מה מצב הכרטיסים להערב ולמחר, אבל למי שיכול להגיע הערב לכפר-שמריהו או מחר לחיפה – כדאי מאוד. לא כל יום רואים ושומעים דבר כזה.

קצב אירועים מטורף

קבלת פנים מהודרת; אולם מלא מפה לפה; אוירה יוצאת מהכלל; קטעי אופרה נפלאים עם סולנים מעולים ומקהלה; שיר אורדו הילדה המקסימה בביצועים מרגשים; ושלמה גרוניך שהקפיץ את כל יושבי אולם נגה בערב הגאלה החגיגי. ובינתיים – הערב קונצרט ראשון עם נטליה גוטמן. קצב אירועים מטורף באנסמבל.

לשמחתנו, גם השנה הצלחנו למלא את אולם נגה בערב הגאלה שלנו. האוירה היתה חגיגית מאד, וכבר בקבלת הפנים המושקעת ניתן היה לחוש בכך.

217505_10151584754064618_1125674945_n

הערב עצמו הלך בקרשנדו, כלומר החויה התעצמה מרגע לרגע, והשיא הגיע בהופעתו של שלמה גרוניך עם האנסמבל בסיום הערב.

947302_10151584769274618_725478353_n

שלמה הלהיב את הקהל, תקשר איתו, שיתף אותו, שיתף את האנסמבל ואותי, וגם הצליח לבדר ולשעשע את הקהל. אבל מעל לכל, הוא עשה מוסיקה ברמה הגבוהה ביותר – הלחנים שלו, הנגינה, השירה והתקשורת עם האנסמבל ועם הקהל – כל אלה יצרו חויה בלתי נשכחת לכולם. ההצטרפות של שיר אורדו אליו בשיר ציור, בשירה ובנגינה בכינור, הוסיפה להתרגשות.

IP5A8676 (1)

הביצוע המשותף שלהם, ביחד עם הילדים מקונסרבטוריון גבעתיים ועם האנסמבל, היה מרגש מאוד. שיר אורדו גם שרה את "חופן תותים", שיר חדש שאותו עיבד מתי כספי. השיר מאוד יפה ומרגש, והביצוע שלה היה נפלא.

DE_01501

מפגש עם שני ענקי המוסיקה הישראלית בחדרי האמנים.

עוד לפני עלייתו של שלמה גרוניך לבמה, ביצענו קטעי אופרה מוכרים. זמרת הסופרן הדר עטרי הלהיבה את הקהל בביצוע וירטואוזי תיאטרלי לאריה של אולימפיה מתוך "סיפורי הופמן" של אופנבך.

935354_10151584766679618_820859706_n

אלה וסילביצקי עם הקול המדהים שלה שרה את האריוזו של צ'ייקובסקי מתוך האופרה יולנטה.

27145_10151584767359618_530012773_n

ועודד רייך ביחד עם אלה, הדר, ענת צ'רני ומקהלת זמרי קולגיום – בשיר הטוריאדור מתוך "כרמן" של ביזה.

600998_10151584768974618_327766170_n

החלק הראשון של הקונצרט היה יותר "קלאסי", ובמרכזו הקונצ'רטו לצ'לו של שומאן בנגינתו של עמית פלד.

217499_10151584763934618_1106513946_n

זה היה באמת ערב חגיגי, מרגש ומוצלח, שלשמחתי הצליח הן מבחינה ארגונית והן מבחינה מקצועית.

לא הספקנו לחגוג או להתאושש מערב הגאלה יותר מדי, כי יומיים אחריו התחלנו כבר בחזרות לקראת הקונצרטים למנויים שיחלו הערב. הסולנית שלנו היא הצ'לנית הרוסייה האגדית נטליה גוטמן, שתנגן את הקונצ'רטו של שוסטקוביץ'. החזרות איתה היו חוויה גדולה. היא מנגנת עם הרבה להט, הבעה, ובוירטואוזיות בלתי רגילה. היא גורמת לאנסמבל להישמע נהדר, ויוצרת חוויה מוסיקלית בלתי רגילה.

931238_495239577198553_229390595_n

אני כבר מצפה בכיליון עיניים לקונצרט הערב. הקונצרטים יתקיימו הערב 4.5 בתל-אביב (שטריקר בשעה 21:00), מחר 5.5 בכפר-שמריהו (אולם וייל בשעה 20:30), ומחרתיים 6.5 בחיפה (אולם רפפורט בשעה 20:30). כדאי מאוד להגיע