שבוע פתיחה מרגש

הפוסט בנושא הקונספציה החינוכית-מוסיקלית שלי, אותו הייתי אמור לפרסם היום, יידחה במספר ימים. במקומו אספר היום בקצרה כמה כיף לבנות גוף מוסיקלי חדש מצליליו הראשונים. מקהלת קולגיום אמנם קיימת כבר 14 שנה, אבל ההרכב הנוכחי הוא די חדש. בביה"ס לאמנויות ויצ"ו בחיפה (ששמו כיום "רעות") מדובר בתזמורת חדשה לגמרי. סיכום שבועי עם הרבה אושר

מאורע היסטורי – חזרה ראשונה של התזמורת החדשה בביה"ס התיכון לאמנויות בחיפה

 

לא בכל שבוע אני זוכה להתחיל לעבוד עם גוף מוסיקלי חדש. בודאי שלא עם שניים. השבוע החולף היה היסטורי עבורי – התחלתי בו עבודה עם שני גופים חדשים.

עבורי, הכיף הגדול שבעבודה עם גוף מוסיקלי חדש מההתחלה, הוא האפשרויות הרבות לעצב ולבנות אותו על-פי תפיסתי המוסיקלית. להקנות את ההרגלים שהייתי רוצה שיהיו לזמרים או לנגנים שלי, הן מבחינת דרך העבודה, המשמעת והתנהלות החזרות, והן מבחינת הסטנדרטים וסגנון הנגינה או השירה.

החזרה הראשונה שלי כמנהל המוסיקלי של מקהלת זמרי קולגיום, שהתקיימה ביום שלישי האחרון בקונסרבטוריון גבעתיים, היתה חויה גדולה עבורי. כ25 זמרים, שאת כולם שמעתי ובחרתי באודיציות אישיות במהלך הקיץ, התאספו ביחד לפרוייקט ראשון איתי, פרוייקט שבסיומו – בחודש אוקטובר – יתקיימו ארבעה קונצרטים עם אנסמבל סולני תל-אביב.

הרכב הזמרים איכותי מאוד וזה ניכר היטב בצליל של המקהלה. הזמרים הגיעו לחזרה עם הרבה רצון ומוטיבציה, וכך זכיתי לשיתוף פעולה נפלא במהלך העבודה. עשיתי הרבה עבודה על ארטיקולציה, אופי ובלאנס. ניסיתי לשמור על קלילות וריקודיות בקטעים שדורשים זאת, ובמקביל לפתח את ההקשבה לקולות השונים. לצידי עבדה המדריכה הקולית החדשה והמצויינת של המקהלה קטיה מזו, שהשלימה את עבודתי בעבודה על הפקה קולית, אינטונציה וצליל. עבדנו לסירוגין על כל קטע, כך שהחזרה זרמה היטב והחזיקה את הזמרים כל הזמן עם ריכוז ועניין. זה היה ממש תענוג, ואני רק מייחל לכולנו שימשיך כך.

יומיים אחר-כך, ביום חמישי אחה"צ, התקיים מאורע היסטורי בביה"ס התיכון לאמנויות ויצ"ו ("רעות") חיפה. חזרת תזמורת ראשונה של התזמורת החדשה של ביה"ס. זה היה מרגש מאוד. הנגנים הצעירים היו נהדרים, וקצב ההתקדמות בחזרה היה מהיר מאוד. התזמורת הלכה והשתפרה, ובתוך שעתיים של עבודה כבר אפשר היה לשמוע תוצאות. בתזמורת הזו משתתפים כ30 נגנים.

בשני הגופים הנ"ל אני מקדיש חלק מזמן העבודה, באופן טבעי, לגיבוש ההרכב ולקביעת הסטנדרטים, ולאו דווקא להכנת היצירות הספציפיות. זאת מתוך הנחה שכאשר ההרכב יהיה מגובש ויכיר אותי היטב (ואת הדרישות הטכניות והמוסיקליות שלי), קצב ההתקדמות בכל יצירה יהיה מהיר יותר.

זה היה שבוע לא שגרתי עבורי. בסיומו אני רק יכול לקוות שהשבוע הבא יהיה מרגש לא פחות.

בפוסט הבא, כאמור, לכבוד פתיחת שנה"ל – על התפיסה החינוכית-מוסיקלית שלי.

 

מודעות פרסומת

מדד שביעות הרצון של הנגנים

אחד המדדים החשובים בסיכום פרוייקט של האנסמבל, הוא מדד שביעות הרצון וההנאה של הנגנים. כי באנסמבל, הנגנים הם פרילנסרים ומשתתפים בפרוייקטים על-פי בחירתם החופשית. אם הם לא ייהנו הם לא יבואו.

כשאנחנו מסכמים פרוייקט, אנחנו לרוב מסתכלים על הצד הכלכלי (ההכנסות לעומת ההוצאות) ועל הצד המקצועי. אבל את הצד המקצועי אנחנו בוחנים כמעט תמיד אך ורק מנקודת המבט של הקהל ושל הביקורת. אם הקהל התלהב והביקורות היו טובות – זה היה פרוייקט מוצלח. אם תגובות הקהל והביקורת לא היו טובות – זה לא היה פרוייקט מוצלח. אחד הצדדים שאנחנו לא תמיד מתייחסים אליו, ובאנסמבל הוא חשוב לפחות כמו תגובות הקהל והביקורת – הוא הצד של הנגנים. כי בניגוד לכל תזמורת שבה הנגנים עובדים לפי חוזה ומקבלים משכורת, וחייבים להופיע לכל פעולה בין אם הם אוהבים את התכנית, הסולנים והמנצח ובין אם לאו – באנסמבל הנגנים הם פרילנסרים, ומשתתפים בפרוייקטים על-פי בחירתם החופשית. כל נגן למעשה עושה לעצמו את השיקול לגבי כל פרוייקט ופרוייקט – האם זה מסתדר לו עם התאריכים, האם התכנית מעניינת ומאתגרת אותו, האם יש אמנים אורחים שהוא יוכל ללמוד מהם ולהתקדם, והאם כל אלה יצדיקו מבחינתו את שריון התאריכים וויתור על פרוייקטים אחרים באותם התאריכים, שעשויים להכניס לו, מן הסתם, יותר כסף.

אז למעשה, אחד השיקולים החשובים של האנסמבל בבניית תכנית וקביעת רפרטואר, הוא השיקול של האטרקטיביות של התכנית עבור הנגנים. ואחד המדדים החשובים בסיכום פרוייקט באנסמבל, הוא מדד שביעות הרצון וההנאה של הנגנים. צריך לזכור שהאנסמבל הוקם בשביל לאפשר לנגנים מצויינים למצוא את מקומם במסגרת תזמורתית קאמרית ברמה הגבוהה ביותר כאן בארץ. יש נגנים שמגיעים במיוחד מחו"ל ומשתתפים בפרוייקטים של האנסמבל אך ורק תמורת כיסוי כרטיס הטיסה שלהם.

הסיבה המרכזית לכך שאני מגדיר את הפרוייקט האחרון (הפרוייקט האופראי מיצירות מוצרט) כאחד המוצלחים ביותר של האנסמבל, היא ההתלהבות ותחושת הסיפוק של הנגנים. עבדנו קשה במהלך השבוע של החזרות, וקיימנו למעשה יותר חזרות מאשר בדרך כלל – שש חזרות לעומת חמש בפרוייקטים אחרים. עשינו עבודה יסודית על אינטונציה, על נגינת אנסמבל, ריתמוס, בלאנס וארטיקולציה. פירקנו לפעמים את התזמורת לקבוצות בודדות, ולאחר מכן שוב חיברנו את כולם ביחד, חיפשנו ביחד את הטמפו והאופי המתאימים לכל קטע ולכל פרק. ניקינו כל אקורד וכל פראזה. שיתוף הפעולה של הנגנים המובילים ושל כל נגני האנסמבל היה מצוין. בסופו של דבר, כשעלינו לבמה לשני הקונצרטים – בחיפה ובתל-אביב – היתה תחושה שכל אחד יודע בדיוק "מה לעשות" בכל משפט מוסיקלי. למי להקשיב, למה לשים לב, איפה להתרכז בענייני ריתמוס, איפה לשים לב לאינטונציה, איפה להתרכז בקו המוסיקלי הארוך וכו'. זו תחושה נהדרת עבור כל נגן לעלות כך לבמה. כמובן שבמצב כזה כל נגן מרגיש חופשי מאוד ו"מתפנה" לעשות מוסיקה, ולא מתעסק רק ב"לשרוד" את הקונצרט בלי לטעות.

התגובות של הנגנים ושל הסולנים לאחר הפרוייקט האחרון היו ממש טובות, ועבורי זהו ההישג הגדול ביותר בפרוייקט. כי בלי תחושת הסיפוק וההנאה של הנגנים – לא יהיו נגנים. ובלי נגנים – לא יהיה אנסמבל.