סרג'יו אזוליני והמוסיקה של זלנקה

תוך כדי חיפושיי אחר יצירות של מלחינים טובים ופחות מוכרים מהמאה ה-18, שאותן הייתי רוצה לבצע בעתיד עם האנסמבל, אני נזכר בסימפוניה הקונצ'רטנטית של זלנקה שאותה הביא לנו נגן הבסון סרג'יו אזוליני. הנה הביצוע שלנו איתו

OLYMPUS DIGITAL CAMERA

סרג'יו אזוליני עם האנסמבל. גילה לנו את המוסיקה של זלנקה

פרט לרפרטואר חדש מהמאה ה20 וה21, אני משתדל מידי פעם לבחור גם יצירות לא מוכרות מהמאה ה18. לפעמים אלו הן יצירות לא מוכרות של היידן ומוצרט (כמו למשל הסימפוניה מס' 67 של היידן והסימפוניה מס' 24 של מוצרט אותן ביצענו בעונה החולפת), ולפעמים אלו יצירות של מלחינים פחות מוכרים מהמאה ה-18. אל המוסיקה של זלנקה נחשפנו בזכות שיתוף הפעולה שלנו עם נגן הבסון הפנומן סרג'יו אזוליני. בפרוייקט שלנו איתו בדצמבר 2008 ביצענו סימפוניה מס' 52 של היידן, סימפוניה מס' 25 של מוצרט, סרג'יו ניגן קונצ'רטו לבסון של ק.פ.ע. באך (שהוא עיבוד שלו מהקונצ'רטו לחליל) והיצירה הפחות מוכרת היתה סימפוניה קונצרטנטית בלה מינור של זלנקה. ביצירה ארבעה סולנים – בכינור, צ'לו, אבוב ובסון (בדיוק אותו הרכב סולנים כמו בסימפוניה הקונצ'רטנטית של היידן). את תפקידי הסולו ניגנו מצויין מתן דגן, עירא גבעול, תמר ענבר וסרג'יו אזוליני. היצירה מאד התאימה לתכנית שהיתה כולה מינורית וסוערת. המוסיקה של זלנקה וירטואוזית וסוחפת. לפעמים היא נשמעת קצת מוזר בהרמוניות ובמעברים, אבל זו מוסיקה מצויינת שאי אפשר להישאר אדיש כששומעים אותה. הנה הביצוע של הפרק הראשון מהקונצרט ב22.12.2008

מודעות פרסומת

מה השתנה ב11 שנה?

שינויים רבים עבר האנסמבל ב11 שנות קיומו. היו תקופות טובות יותר, היו תקופות טובות פחות. דרכי העבודה השתנו, נגנים התחלפו, גם הרפרטואר והקונספציה המוסיקלית השתנו במשך השנים. איפה אנחנו עומדים היום? באיזה מצב מגיע אנסמבל סולני תל-אביב לעונה ה12 שלו?

סולני תל-אביב ב2003 – "דור המייסדים" של האנסמבל

בשנים הראשונות לקיומו של האנסמבל היתה אוירה חברתית מצויינת, נגנים מצויינים, התלהבות רבה ותחושה של חלוציות. היתה דמוקרטיה מלאה בכל תחום, כולל איך לנגן כל משפט מוסיקלי. זה דרש הרבה זמן עבודה, שכלל גם הרבה ויכוחים והרבה בזבוזי זמן. בכלל, למרות שבסופו של דבר התוצאות היו טובות, לא היה הרבה סדר וארגון בחזרות בראשית דרכנו. אבל היה כיף, וכאמור, היתה לנו הרגשה שיצרנו משהו שלא היה כמוהו. רק ההתלהבות מעצם הנגינה המשותפת בתזמורת קאמרית, הספיקה לנגנים בשביל ליהנות. הרפרטואר היה בסה"כ די שמרני. ניגנו בשנים הראשונות המון יצירות מוכרות, ולמרות שהקפדנו גם לבצע יצירות ישראליות, לא ממש חידשנו בצד של הרפרטואר. הייחוד העיקרי שלנו היה ברמה הגבוהה של הנגינה, בשמחת הנגינה ובהתלהבות מהעשייה המוסיקלית.

בסוף שנת 2003, כשהיינו כבר אחרי שני סיורי קונצרטים, החלה תחלופה של נגנים, כאשר שלושה נגנים מובילים באנסמבל, חברי רביעיית אביב, עזבו בגלל לוחות זמנים שלא איפשרו את השתתפותם באופן קבוע. במקביל לשינויים הפרסונליים, נעשו גם כמה שינויים קונספטואליים. ראשית, התחלתי לתכנן את החזרות בצורה מסודרת ומדוייקת מראש. לוחות הזמנים כובדו והמשמעת הכללית השתפרה. שנית, ההתפתחות המוסיקלית האישית שלי בשנים האלה, והנסיעות הרבות שלי ללימודים באירופה אצל מוסיקאים גדולים, גיבשו אצלי איזושהי קונספציה מוסיקלית מאוד ברורה, במיוחד לגבי יצירות מהתקופה הקלאסית (מוצרט, היידן, בטהובן וכד'). זה גם השפיע אצלי על בחירת הנגנים באנסמבל – חיפשתי נגנים שיש להם הרבה הבנה וניסיון בנגינה סגנונית של יצירות קלאסיות ובארוקיות. הגענו לתוצאות מצויינות, ובהחלט ניתן לומר שלאנסמבל היתה דרך נגינה ייחודית משלו לסימפוניות של היידן, וזה היה אחד ממאפייניו. יחד עם זאת, אני התחלתי להיות עקשן יותר, ולעבוד עם האנסמבל בצורה מאוד קפדנית ולא מתפשרת. האנסמבל כבר לא היה "אובר דמוקרטי" כמו בהתחלה, אלא יותר כמו תזמורת מסודרת עם לוחות זמנים ברורים והיררכיה ברורה. הרפרטואר נשאר באותו הקו השמרני יחסית, אם כי התחלתי גם קצת לחדש ולחפש יצירות טובות חדשות או כאלה שעדיין לא בוצעו בארץ. כך מצאתי את "אפולו הצעיר" של בריטן, "סצנה עם עגורים" של סיבליוס, וארבעה ריקודים טרנסילבניים של שאנדור ורש. במקביל, התחלתי להזמין אמנים אורחים בינלאומיים שהדריכו את האנסמבל והובילו אותו בנגינה – טבאה צימרמן, קתי דברצני, מקסים ונגרוב, וכמובן סרג'יו אזוליני, שהקשר איתו נמשך עד היום. כל אחד מהם הקפיץ את האנסמבל בכמה רמות, וכל פרוייקט מהסוג הזה הפך למעין סדנא שכל הנגנים שלנו מאוד נהנו ממנה, התקדמו ולמדו.

בסוף העשור הקודם עבר עלינו משבר. בצד הכלכלי נכנסנו לגרעון שחייב אותנו להתחיל בתכנית הבראה מאוד קשה. היו לזה השפעות מקצועיות – מספר החזרות ירד מ6 ל5 בכל תכנית, הנשפנים השתתפו רק בשתי החזרות האחרונות ולא היו שותפים לתהליך העשייה המשותפת, לא ביצענו יצירות להרכבים גדולים וכך גם הרפרטואר שלנו הצטמצם. ביטלנו הזמנות של כמה סולנים גדולים מהסיבה שלא יכולנו לעמוד בזה כלכלית. הקהל התחיל להרגיש בזה. בנוסף, בגלל השיפוצים בשטריקר עברנו להופיע באולם עינב, שהיה מאוד לא נוח לנו ומאוד לא נעים לקהל. היתה גם תקופה של מחסור בנגנים טובים, במיוחד בכינור (ב2009 וקצת ב2010), שאילצה אותנו להתפשר על הרמה. אבל למרות החסרונות הרבים שהיו במתכונת העבודה שנכפתה עלינו כתוצאה מתכנית ההבראה, המשכנו לשמור על דרך העבודה שלנו, המשכנו להביא אמנים אורחים שגם הובילו את האנסמבל, ועשינו את המקסימום במסגרת התנאים המגבילים. סרג'יו אזוליני המשיך לבוא בהתמדה, ובשנים האחרונות גם הכנר טרייה טונסן, הפסנתרן דוד גריילסאמר והכנרת אנטייה וייטהאס הגיעו אלינו להדריך ולהוביל. והדבר החשוב היה שהצלחנו לסגור את הגרעון ויכולנו להמשיך לחיות ולחזור לתנאי עבודה נורמליים. בשנתיים האחרונות האנסמבל נמצא בקו עלייה ברור. מבחינה מקצועית התגבש הרכב קבוע ומצויין, שיש בו נגנים טובים מאוד – שילוב מוצלח של ותיקים וצעירים. כתוצאה מההיכרות רבת השנים איתי ומההומוגניות ברמה ובתפיסה המוסיקלית של כולם – האנסמבל מתגבש מהר ומשתפר מפרוייקט לפרוייקט. בקונצרט מיצירות לברי  בו השתתפנו לפני כחודש, האנסמבל הגיע לרמת נגינה גבוהה מאוד בפרק זמן קצר מאוד של עבודה. מבחינת הרפרטואר, אני מרגיש שאני אישית מאוד נפתח ומחפש כל הזמן עוד ועוד יצירות חדשות ומעניינות לאנסמבל ולקהל. ומבחינת הפרסום והחשיפה – העונה האחרונה חשפה אותנו לכמות גדולה מאוד של קהל – בזכות קונצרט הגאלה, בזכות הקונצרטים עם אסתרית בלצן ובזכות הקונצרטים שהיו לנו בשידור חי ברדיו. רק שימשיך כך.

סולני תל-אביב מודל 2012: תמהיל טוב של ותיקים וחדשים

יש אצלנו כיום דור שלם של נגנים שהולכים ביחד כבר שנים רבות, באהבה ובמסירות – ביניהם הכנרות הדס פבריקנט, ליאה רייחלין, טלי גולדברג, נעם שוס, יוליה קליין, והכנר הראשי שלנו בשנים האחרונות מתן דגן, הויולנים שולי ווטרמן, יעל פטיש ועמית לנדאו, הצ'לנים יוני גוטליבוביץ' והילה אפשטיין, האבובנית הנפלאה תמר ענבר, נגנית הבסון אילינוי יוגב, והקרנן האחד והיחיד אלון ראובן. אליהם הצטרפו לאחרונה נגנים צעירים טובים מאוד, שיוצרים אצלנו דור חדש שגם הוא מאוד מגובש: הכנרים זהר אלון, אופיר שנר, אורי ויסנר לוי וחן רוזן, הויולנים דניאל תנחלסון ושירה מיוני, הצ'לנים דניאל מיטניצקי ויעל שפירא, וכמה קונטרבסיסטים צעירים מצויינים. נוצר אצלנו תמהיל טוב מאוד, גם חברתית וגם מקצועית, שמשלב בדיוק את מה שצריך בשביל תזמורת קאמרית מעולה. העונה נחזור לנגן בקונסרבטוריון שטריקר שבנייתו הושלמה, ובכך אני מאמין שהבעיות שנוצרו כתוצאה מהמעבר לעינב תיפתרנה. מבחינת הרפרטואר – כפי שכתבתי לא מזמן, אנחנו מתכננים בעונה הקרובה הרבה מאוד חידושים, זו בהחלט תהיה עונה מהפכנית (לקריאה על כך לחצו כאן). התחום הווקאלי יצבור תאוצה – גם בהיבט הסולני וגם בהיבט המקהלתי. נבצע הרבה יצירות נפלאות שלא זוכות בד"כ לביצועים רבים בארץ (ארבעה טמפרמנטים לפסנתר ותזמורת של הינדמית, סימפוניה מס' 7 של מנדלסון, סויטה לירית של אלבן ברג, אלוני דמברטון של סטרוינסקי, סימפוניה מס' 67 של היידן ועוד), תהיינה יצירות ישראליות טובות, ותהיה חויית האזנה שונה לקונצרטים שלנו.
בפוסט הבא, ביום שישי הקרוב – כמה מהחוויות המוסיקליות שאני חווה הקיץ.

תל-אביב-ברלין פרק חדש

בזכות הקשר המיוחד של האנסמבל עם מוסיקאים מברלין – סולנים, מנצחים ונגנים באנסמבלים מובילים – אנחנו זוכים לביקורים של אמנים מהשורה הראשונה, ומתעדכנים בנעשה בבירה האירופית מבחינת הסטנדרטים וסגנונות הנגינה. בתכנית הקרובה שלנו נארח את המנצח אנטונלו מנקורדה, שכיום מכהן כמנהל המוסיקלי של התזמורת הקאמרית פוטסדאם

אנטונלו מנקורדה

על הקשר של האנסמבל עם ברלין כתבתי כאן לא מעט. אחרי שיצרנו קשר עם סרג'יו אזוליני (ב2005), שלימים מונה ליועץ האמנותי של האנסמבל, וארחנו את המנצח קרל היינץ סטפנס מברלין, כעת אנחנו עומדים לארח אצלנו את המנצח אנטונלו מנקורדה. אנטונלו הוא כיום המנהל האמנותי של התזמורת הקאמרית פוטסדאם – אותה התזמורת שממנה הבאנו אלינו את סרג'יו, אותה התזמורת שנגנים רבים וטובים שלנו ניגנו ומנגנים בה, כולל הכנר הראשי שלנו מתן דגן. הרבה בזכות הקשר המיוחד שלנו עם ברלין, האנסמבל שומר על הסטנדרטים האירופאיים שלו ועל סגנון הנגינה המיוחד, שמקובל כיום בתרבות המוסיקלית האירופית.

את הקשר עם אנטונלו יצרתי בתיווכו של מתן דגן, ונפגשתי איתו בברלין לפני כשנה וחצי. התחלנו לדבר על מוסיקה, על כינור ועל ניצוח (שנינו כנרים לשעבר), ולאט לאט התחלנו לתכנן את הפרוייקט שבו האנסמבל יארח אותו. הכימיה בינינו היתה טובה מאוד, והפגישה היתה מפרה ויעילה. מאז אותה הפגישה תאריכי הקונצרטים שקבענו השתנו וגם התכנית השתנתה קצת, אבל למרות הכל הפרוייקט יוצא אוטוטו לדרך.

במשך שנות קיומו, האנסמבל הזמין לא מעט מנצחים ונגנים מובילים אורחים. מקסים ונגרוב ניצח וניגן סולו עם האנסמבל בשנת 2004, בהמשך הויולנית טבאה צימרמן הובילה פרוייקטים עם האנסמבל (2005 ו2006), הכנר הנורבגי טרייה טונסן ב2008 ו2011, הכנרת אנטייה וייטהאס (2009) שתשוב אלינו גם בעונה הבאה,  כנרת הבארוק קתי דברצני (2006), המנצח מנדי רודן ז"ל ב2006 , הפסנתרן והמנצח דוד גריילסאמר ב2012, סרג'יו אזוליני כמובן, ועוד. כל פרוייקט מהסוג הזה עם מנצח אורח או נגן מוביל שמדריך את האנסמבל, מביא כיוון חשיבה חדש, השראה, אינטרפרטציה אישית, הרגלי נגינה ועבודה משלו – גורם לאנסמבל להיות מאוד ממוקד ומרוכז ומעלה את הרמה שלו. אמנים אורחים בינלאומיים ברמה הגבוהה ביותר יוצרים עניין, רעננות והתלהבות אצל הנגנים.

אנטונלו מנקורדה ינצח אצלנו על המטמורפוזות של שטראוס, יצירות לכינור של בלוך והובאי עם הסולן חגי שחם, וריקודים רומניים של ברטוק. כולנו מצפים לבואו. בפוסטים הבאים אני אעדכן מהחזרות איתו.

ערב ידידים עם אינאס מסאלחה ונגנים מהאנסמבל

זמרת הסופרן אינאס מסאלחה ורביעיית מיתרים מנגני האנסמבל יופיעו בערב הידידים הקרוב של האנסמבל במוצ"ש הבא 5.5.2012 בסטודיו של הציירת רחל טימור בנוה צדק בתל-אביב

ערבי הידידים שלנו צוברים תאוצה. הרעיון בערבי הידידים האלה, הוא לקרב את חברי חוג הידידים של האנסמבל אל הנגנים, ולאפשר להם באמצעות קונצרט ביתי ושיחה בלתי פורמלית עם הנגנים, איתי ועם אורחים – להכיר מקרוב יותר את האנסמבל. בערב הידידים הקודם, שהתקיים בביתה של שוש כרמל בתל-אביב, ניגנו האבובן ניר גבריאלי, הכנר מתן דגן, הויולנית שירה מיוני והצ'לנית שירה מני. בין היצירות ארחתי את מנצח המקהלות אבנר איתי, שפרש לאחרונה מהניהול המוסיקלי של זמרי קולגיום, תפקיד שאותו הוא העביר אלי. שוחחנו על ההבדלים בין ניצוח תזמורת לניצוח מקהלה, דיברנו על רפרטואר ווקאלי באופן כללי, ואפשרנו לקהל לשאול שאלות בנושא. הערב היה מאוד מהנה לקהל, גם מבחינת התכנית והנגינה, וגם מבחינת הארוח האדיב והנעים של גב' שוש כרמל. בכל ערב ידידים שכזה אנחנו מצרפים גם חברים נוספים לחוג הידידים ומגייסים תרומות ותמיכות לאנסמבל, שהן מאוד חשובות לנו.

ניר גבריאלי, שירה מני ומתן דגן בערב הידידים הקודם, ב17.3.2012

במוצ"ש הקרוב יתקיים ערב ידידים נוסף, עם רביעיית מיתרים מנגני האנסמבל – הכנרות קורדליה הגמן ויוליה קליין, הויולן שי גליק והצ'לן יותם ברוך. הם יבצעו פרקים מהרביעייה ק.421 ברה מינור של מוצרט ומרביעיית "המוות והעלמה" של שוברט. בנוסף הם יבצעו מספר דואטים לשני כינורות של ברטוק. האורחת של ערב הידידים הקרוב תהיה זמרת הסופרן אינאס מסאלחה, איתה אני אשוחח על נושאים מוסיקליים שונים הקשורים בשירה אופראית ובהתפתחות קריירה של זמרת אופרה, עם דגש על הקריירה האישית שלה. הזמרת אינאס מסאלחה ואני מתכננים מספר פרוייקטים משותפים מעניינים ביחד עם האנסמבל.

אינאס מסאלחה

ערב הידידים הקרוב, במוצ"ש 5.5.2012, יתקיים בסטודיו ובסלון של הציירת רחל טימור, רח' שבזי 32 פינת רחוב נוה צדק 16 תל אביב. התכנסות בשעה 20:00, קונצרט בשעה 20:30

פרטים והזמנת כרטיסים אצל המנכ"לית שלנו רוני שיר ב054-4940317

שלושה מנצחים בתכנית אחת

האנסמבל עובד השבוע בהדרכת שלושה מנצחים/מובילים שונים באותה התכנית – הפסנתרן דוד גריילסאמר, הכנר מתן דגן, ואני. מה הדומה ומה השונה בין שלושתנו ולמה יהיה מעניין בקונצרט בראשון בערב?

הפסנתרן דוד גריילסאמר מוביל את האנסמבל בקונצ'רטו מס' 9 של מוצרט

 

למרות שמדובר בשלושה אנשים שונים שמובילים את האנסמבל באותה התכנית, ישנה תחושה של אחידות לכל אורכה. האנסמבל מגיב היטב לכל אחד מהשלושה, יודע להסתדר גם עם מנצח וגם בלי, ומתייחס ברצינות ובכבוד לכל יצירה ולכל מי שעומד מולו. בנוסף, למרות השוני בדרכי העבודה ובאופי העבודה של כל אחד משלושתנו – התפיסה המוסיקלית שלנו וסגנון הביצוע של מוסיקה מהקלאסיקה המוקדמת די  דומים.

התכנית כולה מורכבת מיצירות מהקלאסיקה המוקדמת. הפסנתרן דוד גריילסאמר, שזכה לא מזמן בחוזה הקלטות עם סוני, מנגן עם האנסמבל את הקונצ'רטו לפסנתר מס' 9 של מוצרט, ומנצח עליו תוך כדי נגינה. החזרות איתו מתנהלות באופן מאוד מקצועי, הוא יודע בדיוק מה הוא רוצה בכל תיבה, הוא מסביר את זה היטב, לפעמים מדגים בפסנתר את תפקיד התזמורת, ומנגן נפלא. האנסמבל משתף איתו פעולה מצויין, ומשתפר כל הזמן במשך העבודה איתו.

הסינפוניות של ק.פ.ע.באך הן וירטואוזיות מאוד וקשות לנגינה. העבודה שמתן דגן עושה עם האנסמבל על הסינפוניה מס' 3 בדו מז'ור מצויינת. הוא מדריך את האנסמבל ממקומו ככנר ראשי, מדגים בנגינה בכינור את רעיונותיו המוסיקליים, מגבש את הקבוצה ומשיג תוצאה מאוד מרשימה. בכלל אני חושב שהסינפוניות של ק.פ.ע.באך מתאימות מאוד לאנסמבל, ויש לי מחשבות לבצע עוד כמה מהן בעתיד.

שתי היצירות עליהן אני מנצח הן הקונצ'רטו לקרן של פרסטר עם הסולן המצויין אלון ראובן, וסימפוניה מס' 27 של היידן בסול מז'ור. במהלך החזרות שלי אני כמובן לא מדגים בנגינה אלא רק מנצח, וכשאני זקוק לעזרה בהדגמה אני מבקש ממתן שיעשה זאת. מכיוון שאנחנו ב"אותו ראש" ההדגמות שלו לרוב ממחישות היטב את מה שאני מבקש, והדברים מסתדרים ומתגבשים מהר.

כך מתנהלות להן השבוע החזרות של האנסמבל – במעבר מנגינה ללא מנצח לנגינה עם מנצח, ולנגינה עם מנצח שהוא גם הסולן, מנגינה בעמידה לנגינה בישיבה, ומחומר תזמורתי נטו לליווי של סולן. לוח הזמנים די צפוף, וביום ראשון בבוקר תהיה לנו כבר החזרה הגנרלית. באותו ערב במרכז עינב נופיע לראשונה עם שלושה מנצחים/מובילים שונים בתכנית אחת.יהיה מעניין.

 

ערב מוצלח בחיפה אמש

הקונצרט הראשון עם אנדראס שול היה מוצלח מאוד. הקהל יצא מגדרו ודרש הדרנים.

הערב התחיל בחזרת בלאנס שהיינו צריכים להספיק בה הרבה מאוד דברים – לבדוק את התאורה באולם ולנסות לנגן את היצירה של שניטקה עם החשכה והדלקה של האורות – על-פי הוראות המלחין, לבדוק את סידור הבמה והמיקרופונים להקלטה, לעבור על כמה מקומות מכל אחת מהיצירות התזמורתיות, לעבור קצת על האריות עם אנדראס, למצוא את הטמפו המתאים לכל קטע, ולקבל תחושה של הצליל באולם. הרבה מאוד דברים בזמן קצר. אבל דווקא אנדראס היה מאוד משוחרר ובמצב רוח קליל. הוא עשה כל מיני שטויות כמו לשיר את "We are the world" ולדמיין שהוא באצטדיון מול 100,000 איש, דבר שגרם לצחוק רם בקרב כל הנגנים. בסופו של דבר הספקנו את כל מה שרציתי לעשות בחזרה, אבל זה לקח קצת יותר זמן מהמתוכנן, והשאיר מעט זמן להתארגן להרצאה שלפני הקונצרט. ההרצאה הפעם היתה רק עם כמה נציגים מהאנסמבל, ולא עם האנסמבל כולו. היא היתה מאוד אפקטיבית, ואיפשרה לקהל להכיר ולטעום קצת מכל אחת מהיצירות. ההדגמות מהיצירה של שניטקה הכינו את הקהל לחווית ההאזנה ליצירה מודרנית זו, השיחה עם אנדראס עזרה לקהל להבין קצת מה זה קונטרה-טנור ועל מה מדברים הטקסטים שהוא שר. הוא כמובן גם הדגים כמה מהאריות בליווי האנסמבל, וזה היה מתאבן מצוין לקראת המנה העיקרית – הקונצרט. ההרצאה היתה מצויינת גם עבור אנדראס – לדבריו, עצם השיחה עם הקהל, והשירה בפניו של חלקים מהיצירות, גרמו לו לעלות לבמה בקונצרט מאוד משוחרר, ובידיעה שהקהל כבר מכיר אותו ולא מלחיץ.   

הקונצרט החל עם קונצ'רטו ריפיינו של ויולדי לתזמורת כלי-קשת, והוא בוצע ללא ניצוח ובהובלת הכנר הראשי מתן דגן. ממה ששמעתי מאחורי הבמה – הביצוע היה מצוין. מבריק, תוסס, מלוטש. אח"כ עלינו אנדראס ואני לביצוע הקנטטה הנפלאה של ויולדי "Cessate, omai cessate". זו למעשה היצירה הקשה ביותר מבין היצירות שביצענו עם אנדרס. יש בה רצ'יטטיבים, יש בה קטעים וירטואוזיים, ויש בה הרבה שינויי טמפי. הרגשתי מאוד נוח עם אנדראס על הבמה – הוא נותן תחושה מוסיקלית מאוד טבעית, כך שגם במקומות הכי קשים לליווי זה אף פעם לא קשה איתו. גם עצם העמידה על הבמה בקרבתו נתנה לי המון ביטחון והשראה.

היצירה הבאה בתכנית היתה הקשה ביותר בתכנית לאנסמבל ולי – הסימפוניה של היידן (מס' 43). יצירה תובענית, שקופה, עם תפקיד לא קל לכינור ראשון. היה לי קשה עם היצירה הזאת בחזרות, ורק בחזרה הגנרלית הרגשתי שמצאנו פתרונות לקשיים שהיצירה מציבה. בקונצרט, למרות התחושה שהיצירה קשה לאנסמבל – הביצוע היה מצוין. איכשהו הכל התחבר והדברים קיבלו פרופורציות. בכלל, התהליך של הכרת יצירה ולמידתה הוא תהליך מרתק, וביצוע ראשון בקונצרט פומבי הוא רק חלק מהתהליך הזה, אך הוא חלק חשוב שיש בו סיפוק גדול. יצאנו להפסקה של הקונצרט בהרגשה טובה, והתחלנו להתארגן לביצוע של שניטקה – סידור במה והכנת התוים על העמודים (כל נגן נדרש לשים שני עותקים על עמודי תוים שונים מכיוון שהנגנים עוברים מקומות באמצע היצירה).

השניטקה היה מאוד אפקטיבי. הנגינה בחושך, ההדלקה הפתאומית של האורות, התזוזות על הבמה בזמן הנגינה, קטעי החופש והאילתור, האפקטים הצליליים השונים, וההחשכה ההדרגתית של הבמה בזמן העזיבה של הנגנים, כל אלה יוצרים חוויה מאוד מיוחדת לקהל. הנגינה של הסולנים מתן דגן והדס פבריקנט היתה מצויינת – הדס יותר בכיוון הדרמטי-תיאטרלי, מתן בנגינה סולידית וברורה מאוד. ביחד הם יצרו סינתזה מאוד יפה, שהוסיפה לחוויה. לסיום הערב – אנדראס קיבל את מרכז הבמה לשירה של אריות של הנדל ופרסל. השירה שלו בקינת דידו של פרסל היתה מצמררת, ושוב – היה תענוג ללוות אותו. הקהל הגיב בתשואות רמות, דרש הדרנים וקיבל – תחילה  "Se parla nel mio cor" של הנדל, ואח"כ חזרנו על הפרק השני של "Cessate" של ויולדי.  

היה בהחלט ערב מוצלח, הקהל התלהב מאוד, ויצאנו בהרגשה מצויינת. הערב, במרכז עינב בתל-אביב, צפוי לנו אולם מלא עד אפס מקום, כאשר אנשים רבים שרוצים כרטיסים כבר לא יכולים להשיג. אני מאוד נרגש לקראת הערב, ומקוה שיהיה ערב יוצא דופן ובלתי נשכח.