תשע"ב בתמונות ובסיפורים

כמה שעות הספקנו לישון לפני הקונצרט בחג המוסיקה הישראלית? איפה החלה מסורת הטאקי באנסמבל? מי היה האורח "הסודי" בערב הגאלה הבלתי נשכח? כמה פעמים שרנו יחדיו על הבמה את השיר "יורה יקר השקה נא…"? על מה זעמה אחת המנויות שלנו בערב האופראי? רגע לפני שמתחילה לה שנה חדשה, סיכום השנה החולפת של האנסמבל בתמונות ובסיפורים

ספטמבר 2011: איפה בדיוק החלה מסורת הטאקי באנסמבל? נכון, זה קרה בנסיעה הקצרה לסלוניקי במוצאי ראש השנה שעבר. כך בילינו את שעות ההמתנה הרבות בשדה התעופה. כאן לימדנו את יוליה את חוקי המשחק. אוקטובר 2011: כ-4 שעות שינה בלבד הפרידו בין שובנו מסלוניקי לפנות בוקר לבין החזרה והקונצרט במסגרת חג המוסיקה הישראלית (יש כאלה שישנו קצת יותר, אבל זה הממוצע). לא נתוני פתיחה אידאליים לקונצרט בשידור חי. ומילא אם זו היתה תכנית "קייטנה", אבל איתן שטיינברג, גורי אגמון, דניאל עקיבא ונעם סיון בערב אחד? קצת מוגזם… תמר ענבר היתה הסולנית באבוב ב"ממעמקים" של דניאל עקיבא. בסופו של דבר עברנו את זה בשלום!!אוקטובר 2011: כהכנה ל"מהפכה הווקאלית" שלנו, גם את העונה הקודמת פתחנו בקונצרט ווקאלי עם מקהלה. אז שרו איתנו חברי אנסמבל זמרי מורן, העונה זו תהיה מקהלת זמרי קולגיום, איתה התחלתי לעבוד לאחרונה. נובמבר 2011:  13 פעמים??? באיזשהו שלב היה נדמה שעברנו לגור במוזיאון תל-אביב… 13 פעמים שרנו ביחד את השיר "יורה יקר, השקה נא, הרווה שדות וניר" (שיר הילדים שלפיו מוצרט כתב את פרק הסיום מהקונצ'רטו מס' 27 שלו), 13 פעמים שמענו את המשפט "כל-כך פשוט… כל-כך יפה… כל-כך מושלם". סדרת הקונצרטים עם אסתרית בלצן דצמבר 2011: פרוקופייב או רון ויידברג? הקונצרט השני למנויים, עם גיל וסיון כסולנים. במהלך החזרות לקונצרט קיבלנו מכתב שבו נאמר שאסור לנו להציג ולבצע את הקונצ'רטו לשני פסנתרים כיצירה של פרוקופייב. המלחין רון ויידברג, שכתב את היצירה על-פי הקונצ'רטו לשני פסנתרים של פרוקופייב, מיהר להבהיר שזוהי יצירה שלו, וכך התאפשר ביצועה. גם הקונצרט הזה שודר בשידור חי ברדיו דצמבר 2011: האנסמבל מנגן ללא מנצח מיצירות באך באולם "צוותא". איזו אחידות בהרמת הקשתות!!! התכנית הזו חזרה עוד מספר פעמים במהלך העונה – בכפר-שמריהו, בזכרון יעקב ובטבריה.דצמבר 2011: האורח "הסודי" שהצטרף ליוני רכטר בסיום ערב הגאלה – שלומי שבן. "כולם אומרים ששוב היא כאן", לסיום הערב הבלתי נשכח. אפשר לומר שאת מסורת ה"הפתעות" של האנסמבל התחלנו כבר בערב הזה.

פברואר 2012: עוד קונצרט לא שגרתי המרמז על הצפוי בעונה הקרובה – הערב האופראי של מוצרט, שבו שברנו את חוקי הקונצרט המקובלים בימינו. פירקנו את הסימפוניה ה40 לארבעה פרקים שבוצעו במהלך הערב, בין הפרקים אלי גורנשטיין הקריא ממכתבי מוצרט ובוצעו אריות שונות. לסיום אלי גורנשטיין בעצמו שר עם יקי ראובן במנדולינה את "Deh vieni alla finestra". לצד התגובות המשבחות קיבלנו גם טלפון זועם ממנויה שטענה ש"לא עושים דברים כאלה…" אני מניח שבעונה הקרובה, אם היא תחליט לבוא, היא מאוד תסבול בקונצרטים שלנו…

מרץ 2012: תשובה מוחצת לקהל שחושש משינויים – הפסנתרן והמנצח דוד גריילסאמר שהתארח אצלנו כסולן וכמנצח בקונצרט סוחף ומלא אנרגיה. אצל דוד, המנהל המוסיקלי של התזמורת הקאמרית של ז'נבה, אין שיקולים של "מה יגיד הקהל". הוא הולך עם מה שהוא מרגיש ורוצה לבצע. אם הוא הצליח לשנות את מתכונת הקונצרטים בז'נבה ולהביא לשם קהל חדש, למה שאנחנו לא נעשה זאת בארץ?

מאי 2012: קונצרט סיום העונה עם המנצח האורח אנטונלו מנקורדה. גם כאן התכנית היתה לא שגרתית – כל היצירות נכתבו במאה ה-20. אפילו ההדרן של הסולן חגי שחם נכתב בשלהי המאה ה-20 – פרלוד לכינור סולו של מנחם צור. הקהל שרד את הקונצרט בגבורה ויצא הפעם ללא פגע.

יוני 2012: חזרה בבוקר וקונצרט בערב (שוב בשידור חי ברדיו). קונצרט מיצירות מרק לברי. את היצירה שביצענו לראשונה בערב הזה, לקחנו איתנו כעבור חודשיים לקונצרט בשוייץ (בתמונה הבאה)

אוגוסט 2012: האנסמבל בהרים בשוייץ לקונצרט במסגרת פסטיבל Les Sommets du Classique. הצלחה גדולה לסיום העונה, עם הזמנה לשוב בקיץ הבא.

לקראת השנה החדשה, אני רוצה לאחל לקהל המסור והנאמן של סולני תל-אביב, לחובבי המוסיקה, למוסיקאים ולכל קוראי הבלוג הזה – שתהיה שנה טובה, מתוקה, מוצלחת, שנת בריאות, שנת אהבה, שנת שלום, שנה של הרבה מוסיקה טובה!!!

שלכם, ברק טל

 

 

מודעות פרסומת

מי רצה דיסק ולא קיבל? חוויות משוייץ

מקום חלומי. נוף ציורי. קהל חם ותומך. אנסמבל שמח (לפעמים קצת יותר מדי). כאב ראש תוקפני. קונצרט מלהיב. מכירות מטורפות של דיסקים. הזמנה לשוב בקיץ הבא. סולני תל-אביב – חוויות משוייץ.

image

קשה לחשוב על מקום יותר יפה מאשר העיירה Crans שבשוייץ. ההרים, שלמעלה הם מושלגים ולמטה ירוקים, הנוף המרהיב מכל כיוון, האגם באמצע העיירה, מרחבי הדשא והשטחים הירוקים. אלה היו תמונות הרקע בנסיעה שלנו לשוייץ, ממנה חזרנו שלשום.

וכשאלה תנאי הפתיחה, כולם כמובן שמחים. בנוסף לכך, הנסיעה החלה עם חצי יום חופשי, אז בכלל… כל נגני האנסמבל ניצלו היטב את חצי היום החופשי לטיול בעיירה, חלקם רחצו באגם, חלקם עלו ברכבל לפסגת ההר. אני רק הלכתי ברגל והשתאיתי למראה הנוף המדהים.

אחרי ביקור קצר באולם בו היינו עתידים להופיע, וסיוע בסידור הבמה שם (תוך ניסיון לדבר בשרידי האיטלקית שבזכרון שלי, כי באנגלית זה לא ממש עובד שם), חזרתי למלון, אכלתי עם כולם את ארוחת הצהריים במסעדה סמוכה למלון, נחתי קצת ויצאתי לחזרה הראשונה של האנסמבל בשוייץ. הנגנים, כצפוי, הגיעו לחזרה מלאי אנרגיה ושמחה לנוכח המיקום יוצא הדופן והחויות הרבות מטיולי הבוקר. זה ניכר היטב בחזרה. למרות שהספקנו לעבור בה על כל התכנית, האנסמבל היה מאוד אנרגטי, שמח ונלהב, לפעמים באופן שהוציא את החזרה מפוקוס. אבל, כאמור, סיימתי את החזרה עם ביטחון שעברנו על התכנית, ועם ידיעה מה צריך לעשות בחזרה שלמחרת בבוקר. לצערי, בארוחת הערב שאחרי החזרה, תקף אותי כאב ראש חזק במיוחד. סבלתי מזה מאוד. שתיתי הרבה מים, לקחתי כדור, אבל זה לא עבר. רק בלילה כשהלכתי לישון, לאט לאט הוא נעלם, אבל באופן זמני. התעוררתי מוקדם מאוד, וכשראיתי שאני לא מצליח לחזור לישון, התחלתי לתכנן את חזרת הבוקר, עברתי על הפרטיטורות, רשמתי את המקומות שאני רוצה לעבור עליהם עם חלוקה של הזמנים. הלכתי לאכול ארוחת בוקר בשעה מאוד מוקדמת, ואחריה חזרתי לישון, עד החזרה. חזרת הבוקר נפתחה בעבודה בסקציות, שנועדה ללטש את הדרוש ליטוש בתוך כל קבוצה.

לאחר מכן היתה חזרה תזמורתית מלאה, שנפתחה בנגינת יום הולדת שמח, לכבוד אלה, הבת של רוני המנכ"לית שלנו, שהצטרפה אלינו לנסיעה ביחד עם הבת השניה שחר. החזרה עצמה היתה הרבה יותר ממוקדת מאשר ביום שלפני, ובסיומה – שוב תקף אותי כאב ראש חמור. בארוחת הצהריים שוב סבלתי מאוד. המנהלת של הפסטיבל – כריסטין ריי – התקשרה לשתי רופאות/מטפלות חברות שלה, שהסכימו לטפל בי ובכאב הראש שלי אחה"צ, ממש לפני הקונצרט. לאחר שנת צהריים היא באה לאסוף אותי אליה הביתה, ושם התקיים הטיפול. אצלה בגינה עם נוף חלומי עוצר נשימה.

הטיפול היה בלחיצות/מסז'ים  בכל מיני מקומות, לא רק בראש אלא גם ברגליים ובכתפיים, ובאורח פלא – מאותו הטיפול ועד עכשיו (שלושה ימים אחרי) לא חזר אלי כאב הראש.

הגעתי לאולם הקונצרטים לחזרת חימום עם האנסמבל, לקראת הקונצרט, חזרה שהיתה טובה מאוד, ובסיומה הקהל החל למלא את האולם. עם פתיחת הקונצרט האולם היה מלא לגמרי. האוכלוסיה שם מאוד עשירה, ובאולם ישבו גם לא מעט יהודים וישראלים לשעבר. בין היצירות סיפרתי לקהל על האנסמבל והזמנתי אותו לקנות את הדיסקים שלנו. כשיצאנו להפסקה היתה התנפלות של הקהל על הדיסקים. הם נחטפו כמו לחמניות טריות, ולא נשאר אף דיסק. הצטערנו שלא הבאנו מהארץ עוד דיסקים, היינו יכולים למכור יותר.

הקונצרט עצמו היה מצוין, האנסמבל היה מאוד מגובש, והקהל היה מאוד נלהב. גם היצירה הישראלית, של מרק לברי – "על נהרות בבל" – התקבלה יפה. בסיום הקונצרט הקהל דרש וקיבל שני הדרנים, שניהם בפיציקטו: הפרק השני מהסימפוניה הפשוטה של בריטן, ויצירתו המשעשעת של לירוי אנדרסן – Plink, plank, plunk. לאחר הקונצרט, הגיעו אלינו גם תגובות אישיות. אנשים שיש להם קשרים באו אלינו על-מנת להזמין את האנסמבל לבוא להופיע בבלגיה, בצרפת, בשוייץ. נראה מה יצא מזה. בכל מקרה, כריסטין, מנהלת הפסטיבל, כבר הזמינה אותנו לבוא שוב בקיץ הבא.

ארוחת הערב שאחרי הקונצרט היתה מאוד טובה ושמחה, והאנסמבל היה במצב רוח טוב מרומם.

לא נשאר הרבה זמן לישון, כי היינו צריכים לצאת כבר בשעה 3 וחצי לז'נבה, לכיוון שדה התעופה. חלק מהנגנים החליטו להעביר את הזמן במשחק טאקי על יד המלון. מסורת זו מסורת.

האנסמבל החל להתפצל כבר שם, כאשר חלק מהנגנים המשיכו למקומות אחרים באירופה, ואחרים טסו חזרה לארץ. זה היה לילה כמעט ללא שינה, שכלל המתנה ארוכה בשדה התעופה של ז'נבה, בשל אחור במועד הטיסה. ההמתנה אפשרה לנו לעבור שוב ושוב בכל חנויות הדיוטי פרי, ותוך כדי שיטוט, יוליה מצאה באחת החנויות מגזין עם שער מאוד פרו ישראלי. לא להאמין שיש בשוייץ דברים כאלה.

בסופו של דבר עלינו למטוס, וטסנו חזרה לארץ, עייפים מתלאות הלילה שעברנו.

זו היתה נסיעה מאוד משמעותית עבור האנסמבל. הצלחנו להיחשף לקהל חדש ומאוד תומך, ואנחנו מקוים שההזמנה לשוב בקיץ הבא תניב עוד קונצרטים, עוד חשיפה, וכמובן, עוד חוויות.

סיום איכותי לעונה מוצלחת

המלחין צבי אבני נענה בחיוב לבקשתי להחליף ברגע האחרון את המלחין ינעם ליף כאורח של ערב הידידים אצל רפאלה חרל"פ בהרצליה. השיר "יש לי סימפטיה" של שלמה גרוניך (פרומו לקונצרט הגאלה של העונה הבאה) בעיבודו של יונתן קרן זכה לביצוע מלהיב של נגני האנסמבל. ואת עונת הקונצרטים סיימנו בביצוע איכותי ומגובש ליצירתו של מרק לברי "על נהרות בבל", בשידור חי ברדיו ואל מול אולם מלא במרכז עינב. סיכום הימים האחרונים של עונת 2011-2012

שיחה עם המלחין צבי אבני

 

 

בערבי הידידים האחרונים שלנו התחלנו לשלב שיחות עם מוסיקאים בכירים בסצנה המוסיקלית בארץ. הפורמט הזה זוכה להצלחה, ולכן גם בערב הידידים האחרון, שהתקיים במוצ"ש אצל רפאלה חרל"פ בהרצליה פיתוח, המשכנו במסורת זו. הפעם ארחנו את המלחין צבי אבני, חתן פרס ישראל. השיחה איתו היתה מעניינת, משעשעת ומרתקת, והיא כללה ניסיון להסביר לקהל מדוע המוסיקה המכונה "מודרנית" היא מוסיקה טובה שהוא יוכל להנות ממנה אם הוא יבוא בגישה הנכונה להאזנה, הערות על כמה מיצירותיו, כמה משפטים על ספרו האוטוביוגרפי החדש, וכמה אנקדוטות מצחיקות על פאול בן חיים וברכה צפירה (מתוך הספר). ערב הידידים זכה להצלחה גם בזכות הנגינה הנפלאה של ארבעה מחברי האנסמבל – טלי גולדברג וקורדליה הגמן בכינורות, יעל פטיש בויולה ויוני גוטליבוביץ' בצ'לו.  הם ניגנו ברגישות רבה שלושה פרקים מרביעיית "הציד" של מוצרט, פרק מתוך מחזור קטעי רביעייה של דבוז'אק, ושני שירים לסיום, שאחד מהם – יש לי סימפטיה – קשור קשר ישיר לתכנית העונה הבאה בה נארח את שלמה גרוניך לערב הגאלה. כ100 איש הגיעו לערב הידידים והתגובות היו נפלאות.

הרביעייה בפעולה

 

למחרת, ביום ראשון, התקיים ערב יוצא דופן לכבודו של המלחין מרק לברי. את החלק שלנו בערב הזה – יצירה של 12 דק' לתזמורת כלי קשת בשם "על נהרות בבל" – הכנו בחזרה אחת בלבד באותו הבוקר. החזרה היתה אינטנסיבית מאוד, תוך עבודה על הרבה פרטים. היינו צריכים ללמוד את היצירה ולהכין אותה ברמה הכי גבוהה (לשידור ברדיו) תוך כמה שעות. הריכוז בחזרה היה גבוה, וההתקדמות מהירה. הערב עצמו היה חגיגי מאוד, ונכחו בו הרבה מאוד מלחינים, מנצחים, נגנים ואנשי מוסיקה. אולם עינב היה מלא לגמרי, והארוע היה מכובד ויפה. עבורנו זה בהחלט היה סיום עונה מוצלח, שהשאיר את הנגנים ואותי עם טעם טוב.

 

החל משבוע הבא אכתוב סדרה של פוסטים שיעסקו בעונת הקונצרטים הבאה שלנו, תוך הצגת התכניות והאמנים האורחים. כדאי לעקוב.

 

מצדיעים למלחין מרק לברי

בראשון הקרוב, 17.6.2012, נופיע במרכז עינב בתל-אביב, ובשידור חי בקול המוסיקה, עם יצירתו של מרק לברי "על נהרות בבל" לתזמורת מיתרים. הערב יוקדש כולו למלחין מרק לברי וישתתפו בו גם זמרים, מקהלה ונגנים רבים

מרק לברי

 

למוסיקה של מרק לברי נחשפתי לראשונה בגיל 12 כשניגנתי בתזמורת הנוער של חיפה את הפואמה הסימפונית הנפלאה שלו "עמק". מאוד אהבתי לנגן את היצירה. בהמשך, כמנצח הבית של התזמורת הסימפונית חיפה, הכרתי את בתו, הנבלאית אפרת לברי, שניגנה בתזמורת ובהמשך גם ניהלה אותה. בשנים האחרונות הקדישה אפרת זמן רב לתיעוד, הנצחה, הוצאה לאור של תוים והקמת אתר של מרק לברי. לערב ההצדעה למרק לברי, שיתקיים ביום ראשון הקרוב במרכז עינב, היא הזמינה כמה גופי ביצוע מוכרים בארץ, ובהם גם אנחנו. הארוע זוכה לחשיפה גדולה וליחסי ציבור, וישודר בשידור חי בקול המוסיקה. האולם צפוי להיות מלא. לכתבה מאתר "הבמה" על הארוע לחצו כאן. כתבות נוספות בנושא יועלו בהמשך.