כינור שנשמע כמו גיטרה חשמלית

קורלי עם אנרגיה של מוסיקת רוק

 

20151111_205006

 

פורמט אחר של קונצרט קלאסי, שילובים חדשניים בין מוסיקה קלאסית למוסיקת ג'אז, טנגו, רוק ומוסיקה קלה, קונצרטים בראש אחר, בראש צעיר ופתוח – זה הרעיון העומד מאחורי הסדרה החדשה של סולני תל-אביב "קצת אחרת", קונצרטים קלאסיים בראש אחר. גם האולם שבו מתקיימים הקונצרטים, מרכז עינב לתרבות, איננו האולם הרגיל שבו אנחנו מקיימים את הקונצרטים שלנו בסדרה הקלאסית למנויים. זהו אולם שמזוהה עם מוסיקה מסוגים שונים, ומתקיימות בו הופעות מוסיקליות מגוונות ממוסיקה קלאסית ועד מוסיקה קלה. השבוע פתחנו את סדרת הקונצרטים החדשה הזו, ובקונצרט הפתיחה ארחנו את הכנר והמנצח האסטוני אנדרס מוסטונן, שהוביל והלהיב את האנסמבל ואת הקהל בתכנית לא שגרתית שכללה מוסיקה מהבארוק ועד רוק. הקונצרט כולו היה עם אנרגיה של מופע רוק, החל מהקונצ'רטו לכינור של באך, דרך ה"מילונגה למלאך" של פיאצולה, לה פוליה של קורלי (שבאחת הוריאציות הקונטרבס החל לנגן בפיציקטו את קו הבס ואיתו כל הנגנים ניגנו בסגנון ג'אז, כשאנדרס מוסטונן בכינור מאלתר מעליהם בגבהים של הכינור, שנשמע  כמו גיטרה חשמלית בלהקת רוק), יצירה של קנצ'לי שבה הקולות המשונים שהנגנים השמיעו בזמן נגינתה גרמו לצחוק בקהל, ויצירות מוכרות של סקוט ג'ופלין ולד זפלין. הקהל היה מעורב ומרותק לכל אורך הערב, והגיב בהתלהבות לכל יצירה. המופע כולו נוגן ברצף וללא הפסקה, כ-70 דקות נגינה. כהדרן בוצעה יצירה נוספת של פיאצולה – קפה 1930. לפי הקונצרט הראשון, נראה שהסדרה החדשה מצליחה יפה – האולם היה מלא, ורבים מבין הנוכחים לא שמעו לפני כן את האנסמבל, כלומר הסדרה מצליחה להביא גם קהל חדש, כפי שרצינו. מקוה מאד שכך זה יימשך. בקונצרט הבא בסדרה, בינואר, תתארח המנצחת הישראלית ממוצא אורוגוואיי ג'יזל בן דור, בתכנית שכותרתה מאירופה הקלאסית לבואנוס איירס. בתכנית זו אני אופיע כסולן בכינור ביחד עם מנכ"ל האנסמבל, אריה ברדרומא בויולה, בקונצ'רטו כפול של פיאצולה שעובד ע"י ברדרומא לכינור וויולה.

 

מפגש מיוחד בסדרה באור עקיבא

 

מקהלת מורן

 

השבוע יתקיים המפגש השני שלי בסדרת ההרצאות והמפגשים המוסיקליים בהיכל התרבות אור עקיבא. במפגש הזה אני אארח לראשונה 40 משתתפים – מקהלת מורן הייצוגית עם המנהלת המוסיקלית שלהם נעמי פארן. כנראה שבגלל כמות המשתתפים הגדולה, וגם כמות הקהל הגדולה הצפויה להגיע (שכוללת גם זמרים ממקהלות ילדים אחרות מהאזור) הפעם הקהל לא ישב על הבמה אלא באולם. במהלך המפגש תופיע המקהלה בניצוחה של נעמי פארן ברפרטואר מגוון החל מויולדי ועד לעידן רייכל. שני קטעים יבוצעו בניצוחי – מתוך יצירתו הנפלאה של חיים פרמונט "ישרא וישמע". כמובן שהמפגש ילווה בשיחה עם נעמי פארן ובהדגמות מתוך הקטעים שיבוצעו והסברים, והקהל יוזמן גם לשאול שאלות. ביום רביעי הקרוב, 18.11, בשעה 18:30 בהיכל התרבות אור עקיבא.

 

הלב והנשמה ניצחו את הכסף

 

12241035_927274077358572_7710052178230198389_o

צילום: ענר גרא

 

כך נכתב השבוע בעיתון הארץ (אריה ליבנת) למחרת משחק הדרבי הרמת גני במסגרת הליגה הלאומית בכדורסל: "רבע שעה לפחות אחרי המשחק, המשיכו שחקני הפועל לחגוג עם האוהדים במקום לרדת לחדר ההלבשה. עירוני היא עדיין הקבוצה המתוקצבת יותר של העירייה, אבל הפועל היא הדבר ברמת גן". ועוד מדבריו: "למרות שלעירוני היה רוב ביציעים, קולם של האדומים נשמע הרבה יותר. במשך שעתיים ורבע לא הפסיקה חבורה של 200 אוהדים לשיר שירים כמו 'ברמת גן יש רק הפועל, מה זה מה זה עירוני?'". חשוב לציין שהסיבה היחידה שבגללה לעירוני היה רוב ביציעים היא שההנהלה שלה הקצתה רק 200 כרטיסים לאוהדי הפועל, משום שלא רצתה שבמשחק דרבי שהיא מארחת ומשודר ישירות בטלביזיה יהיה יותר קהל אדום. אז איך הם מילאו את האולם בשאר המקומות? הרי זו קבוצה "שרגילה לשחק לעיני חברות של שחקנים ובני משפחה", על-פי אותה כתבה בהארץ. ובכן התשובה היא, כפי שנכתב בכתבה: "'חברים יקרים וסגולים. כל אחד, אבל כל אחד, מגיע ביום ג' הקרוב לאולם זיסמן יחד עם אבא, אמא, אח ואחות, חבר, חברה וגם עם השכנה! יחד, אבל רק ביחד, נצבע את זיסמן אולמנו הביתי בסגול. רמת גן סגולה מאז ולעולם', כתב מנכ"ל עירוני רמת גן, ליאור וילהלם, בדף הפייסבוק שלו לקראת הדרבי הראשון נגד הפועל מאז 1987." וכל הקהל הסגול נכנס למשחק בחינם! העיקר למלא את האולם. אוהדי הפועל, לעומתם, נדרשו לשלם 50 ש"ח לכרטיס. אף פעם לא ראיתי בארץ אפליה כזו במחירי הכרטיסים בין אוהדי (או ליתר דיוק "מקורבי") המארחת לאוהדי האורחת. רק פעם אחת חויתי דבר דומה, כשהייתי ברוסיה במקרה בתקופה שבמהלכה התקיים משחק כדורגל בין ישראל לרוסיה, שאליו כמובן הלכתי. הקהל הרוסי שילם סכום שהיה שווה בערך 15 ש"ח, בעוד שהקהל הישראלי שילם כ-80 ש"ח לכרטיס. פי 5! אבל זה היה ברוסיה. אצל עירוני רמת גן זה אפילו לא היה מחירים שונים – זה היה חינם לעומת מחיר גבוה יחסית לליגה לאומית. אז אם אין לעירוני רמת גן הכנסות ממכירת כרטיסים, על מה מתבסס התקציב שלה? עירוני רמת גן לא צריכה לדאוג, היא מקבלת מעיריית רמת גן כמיליון ומאתיים אלף ש"ח בשנה. והפועל, ששייכת לאותה העיר ומשחקת באותה הליגה? הפועל מקבלת מהעירייה רק כ-200 אלף ש"ח בשנה. איך זה ייתכן? כנראה שעיריית רמת גן לא ממש מעודדת קבוצות אוהדים. הפועל רמת גן כדורסל היא קבוצה שהוקמה לפני ארבע שנים על-ידי אוהדי קבוצת הכדורגל של הפועל רמת גן. אותם האוהדים רצו להחזיר לחיים את הקבוצה שהיתה פעם אימפריה בכדורסל הישראלי והתפרקה לפני כמעט 30 שנה. בעבודה קשה מאד ובמסירות אין קץ הם עבדו בהתנדבות, גייסו כספים, הביאו שחקנים ששיחקו בהתנדבות בליגה ב', הביאו את האוהדים של הקבוצה לנסוע ולעודד בכל מגרש בליגה ב', אח"כ בליגה א' ובליגה הארצית. העונה הקבוצה כבר משחקת בליגה הלאומית, וזקוקה לתקציבים גבוהים יותר. כמובן שהאוהדים נותנים את חלקם ברכישת מנוי, רכישת מוצרי הקבוצה,  תשלום דמי חבר לעמותה וכו', ומגיעים לכל משחק לעודד. אבל התקציב גדול יותר ונדרשת גם תמיכה עירונית משמעותית יותר, וזו, כאמור, לא מגיעה. אז עם נתוני הפתיחה האלה, השבוע כאמור התקיים משחק הדרבי של רמת גן, לראשונה מאז 1987. הקבוצה המארחת, עירוני, קישטה את אולמה בבלונים סגולים, הביאה כמה מתופפים שיעשו הרבה רעש, הביאה את כל ילדי מחלקות הילדים והנוער של הקבוצה לאולם, והשמיעה ברמקול רעש של קהל בפול ווליום אחרי כל סל של הקבוצה. העיקר שתיווצר מראית עין של אוירה ביתית (שהיתה מאד מאד מלאכותית). ואצל הפועל, כיאה לקבוצת אוהדים, 200 האורדונים שהיו באולם עודדו ללא הפסקה, והשחקנים החזירו להם במשחק הקרבה, לחימה, השתטחות לכל  כדור, הגנת לחץ, והמון לב ונשמה. בסיום המשחק, חגגו האוהדים האמיתיים, אלו של קבוצת האוהדים, את הניצחון של הפועל על עירוני 72:69. הלב והנשמה ניצחו את הכסף.

 

12240838_927275067358473_1663763827535665302_o

צילום: ענר גרא

 

חוזר אל אהבת ילדותי

בתכנית "אינטרמצו עם אריק" ששודרה בטלביזיה החינוכית לא מזמן, התארחתי ודיברתי על עבודתי עם סולני תל-אביב, על הקונספציה האמנותית של האנסמבל, על שיתוף הפעולה המיוחד שהיה לנו עם שלמה גרוניך, על עבודתי עם מקהלת זמרי קולגיום, על העבודה החינוכית שאני עושה בחיפה ובגבעתיים, וגם על הנגינה בכינור, שאיתו התחלתי את דרכי האמנותית. במהלך התכנית ניגנתי בכינור באולפן ביחד עם נעם סיון קטע אילתור המבוסס על יצירתו "מוות ולידה", וגם הוקרן קטע שניגנתי בגיל 16 עם התזמורת הסימפונית הצעירה של  חיפה, מתוך הסימפוניה הספרדית של לאלו. הנה הקישור לתכנית, מוזמנים לצפות.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

רמת ריכוז מקסימלית

להמשיך לקרוא

לקראת אתגר רציני

מחר בערב נבצע קונצרט שלם מיצירות של מלחינים ישראליים, בתמיכת איגוד הקומפוזיטורים. האתגר גדול, היצירות תובעניות, ואנחנו דרוכים. שלוש חזרות כבר מאחורינו, מחר בבוקר חזרה גנרלית במרכז עינב, ובערב הקונצרט.

20131210_114354

טלי גולדברג, שמובילה את האנסמבל בפרוייקט הזה, מכוונת את האנסמבל בחזרה הבוקר.

 

זה פרוייקט מאד מאתגר ומעניין עבורנו. דווקא בגלל שכל היצירות חדשות לכולנו, וזמן החזרות מאוד מוגבל (ארבע חזרות בסה"כ לכל התכנית), החזרות מתנהלות באינטנסיביות ובריכוז גבוה. ארבע היצירות שונות מאד אחת מהשנייה, כולן טובות, ולכל אחת יש את הקשיים שלה. ביצירה של אלון נחושתן "נוף קדומים" יש הרבה קשיים ריתמיים והרבה בעיות אינטונציה (קטעים רבים כתובים באוניסונו), ביצירתו של קרל ווליאנסקי "קול קורא במדבר" לחליל ומיתרים (עם הסולנית הנפלאה שלנו רותי רון) יש הרבה מקומות שכל נגן מנגן תפקיד שונה, או שכל סקציה מנגנת חומר מוסיקלי שונה, וצריך ליצור בלאנס נכון ותאום בין כולם. ביצירה של הגר קדימה "שלום" הרבה פעמים לכל קבוצה כתובה דינמיקה שונה, וצריך ליצור בלאנס נכון. ובסימפוניה הקאמרית של יורי ברנר יש חמישה פרקים, ובהם כל סוגי הקשיים – פרק אחד ריתמי, בפרק אחר יש הרבה פסז'ים קשים, בפרק אחר צריך למצוא את האוירה, הצליל והבלאנס הנכונים וכו'. על כל אלה ניסינו לעבוד, כמיטב יכולתנו, בשלוש החזרות שהיו עד כה. לשמחתי, הנגנים מצויינים, ההתקדמות מהירה, ושיתוף הפעולה, כמו תמיד, יוצא מהכלל. מחר יש לנו חזרה אחרונה בבוקר, וקונצרט בערב. הקונצרט בשעה 20:30 במרכז עינב, והכניסה לקהל הרחב חופשית.

שיהיה לנו בהצלחה

 

ארבעה פרוייקטים שונים בחודש דצמבר

קונצרט נוסף בסדרה לילדים, והפעם – על תפקיד המנצח; קונצרט שלם מיצירותיהם של מלחינים ישראליים בחסות איגוד הקומפוזיטורים; קונצרט עם זמרת הסופרן קרן הדר ומקהלת זמרי קולגיום; ולסיום – הרקויאם של מוצרט; דצמבר עמוס מאד באנסמבל

מהי מנגינה? מהו ליווי? מי מנגן צלילים גבוהים ומי צלילים נמוכים? מה זה פיציקטו? כיצד כלי הנגינה יכולים לשוחח ביניהם? ומה בכלל עושה המנצח, שלא מוציא אף צליל ורק עומד ומנפנף בידיו? את כל אלה קנון ואני ננסה להסביר לילדים בקונצרט השני שלנו בסדרה האיכותית לילדים ולכל המשפחה, שיתקיים במהלך חנוכה, ביום ג' 3.12.2013 בשעה 11:00 בבוקר בקונסרבטוריון שטריקר. בתכנית – קטעים מתוך הסימפוניה מס' 40 של מוצרט, מחול החרבות של חצ'טוריאן, וריאציות פרנק ברידג' של בריטן, ריקודים רומניים של ברטוק ועוד. על הבימוי והניהול האמנותי מופקדת שוב דקלה בניאל, וביחד עם השחקן והבובנאי דותן אלעד אנחנו כבר עובדים קשה על הכנת התכנית.

1452342_10152176131294928_75372949_n

פרוייקט נוסף שיתקיים מיד לאחר החנוכה וגם בו אני שקוע במשך שעות רבות, הוא פרוייקט מטעם איגוד הקומפוזיטורים. האנסמבל יבצע 4-5 יצירות של מלחינים ישראליים מתוך כ15 פרטיטורות שנשלחו אלי בעילום שם. היצירות מעניינות, חלקן קשות ומאתגרות והבחירה אינה קלה. בקרוב מאוד תתקבל הכרעה ויתפרסמו שמות המלחינים שאת יצירותיהם נבצע, ואז תתחיל העבודה הקשה מאוד של ללמוד את היצירות… הקונצרט יתקיים במרכז עינב בתל אביב ב יום ה' 12.12.2013 בשעה 20:30.

20131123_185435

ערמת הפרטיטורות שמתוכן תיבחרנה היצירות לקונצרט איגוד הקומפוזיטורים

בסוף דצמבר יתקיימו שני פרוייקטים במקביל – האחד עם מקהלת זמרי קולגיום, זמרת הסופרן קרן הדר ונגנים מהאנסמבל, ובו יצירות של מוצרט, אריות של ביזה ובליני, קטעי מקהלה א-קפלה ושירים של סשה ארגוב בעיבודים של רפי קדישזון ודקלה בניאל. הקונצרט הזה יתקיים ב25.12.2013 בהיכל התרבות כפר-יונה.

קרן הדר

קרן הדר, אריות של ביזה ובליני ושירי סשה ארגוב

ובסיום שנת 2013 – קונצרטים במסגרת הסדרה שלנו למנויים ובמרכזם הרקויאם של מוצרט, עם מקהלת זמרי קולגיום והאנסמבל. הסולנים יהיו הזמרות הדס פארן ושחר לביא והזמרים גיתאי פישר ואסף לויטין. עוד בתכנית – מיסה ברויס של מוצרט ויצירתו של המלחין הישראלי שי כהן "וגם ההד נדם" לטקסטים משירים של לאה גולדברג ורחל המשוררת. היצירה כתובה לשתי זמרות, מקהלה ותזמורת מיתרים. הקונצרטים יתקיימו בחיפה, תל אביב וכפר שמריהו החל מ28.12.2013. החזרות עם המקהלה כבר החלו, ועושה רושם שיהיו קונצרטים נהדרים.

IMG_693812

שחר לביא – תופיע איתנו כסולנית ברקויאם של מוצרט

כמו בכל שנה, גם 2013 מסתיימת אצלנו עם חודש דצמבר עמוס, אינטנסיבי ומגוון, ובו קונצרטים שונים עם תכניות שונות לקהלים שונים. אוטוטו מתחילים.

 

מה השתנה ב11 שנה?

שינויים רבים עבר האנסמבל ב11 שנות קיומו. היו תקופות טובות יותר, היו תקופות טובות פחות. דרכי העבודה השתנו, נגנים התחלפו, גם הרפרטואר והקונספציה המוסיקלית השתנו במשך השנים. איפה אנחנו עומדים היום? באיזה מצב מגיע אנסמבל סולני תל-אביב לעונה ה12 שלו?

סולני תל-אביב ב2003 – "דור המייסדים" של האנסמבל

בשנים הראשונות לקיומו של האנסמבל היתה אוירה חברתית מצויינת, נגנים מצויינים, התלהבות רבה ותחושה של חלוציות. היתה דמוקרטיה מלאה בכל תחום, כולל איך לנגן כל משפט מוסיקלי. זה דרש הרבה זמן עבודה, שכלל גם הרבה ויכוחים והרבה בזבוזי זמן. בכלל, למרות שבסופו של דבר התוצאות היו טובות, לא היה הרבה סדר וארגון בחזרות בראשית דרכנו. אבל היה כיף, וכאמור, היתה לנו הרגשה שיצרנו משהו שלא היה כמוהו. רק ההתלהבות מעצם הנגינה המשותפת בתזמורת קאמרית, הספיקה לנגנים בשביל ליהנות. הרפרטואר היה בסה"כ די שמרני. ניגנו בשנים הראשונות המון יצירות מוכרות, ולמרות שהקפדנו גם לבצע יצירות ישראליות, לא ממש חידשנו בצד של הרפרטואר. הייחוד העיקרי שלנו היה ברמה הגבוהה של הנגינה, בשמחת הנגינה ובהתלהבות מהעשייה המוסיקלית.

בסוף שנת 2003, כשהיינו כבר אחרי שני סיורי קונצרטים, החלה תחלופה של נגנים, כאשר שלושה נגנים מובילים באנסמבל, חברי רביעיית אביב, עזבו בגלל לוחות זמנים שלא איפשרו את השתתפותם באופן קבוע. במקביל לשינויים הפרסונליים, נעשו גם כמה שינויים קונספטואליים. ראשית, התחלתי לתכנן את החזרות בצורה מסודרת ומדוייקת מראש. לוחות הזמנים כובדו והמשמעת הכללית השתפרה. שנית, ההתפתחות המוסיקלית האישית שלי בשנים האלה, והנסיעות הרבות שלי ללימודים באירופה אצל מוסיקאים גדולים, גיבשו אצלי איזושהי קונספציה מוסיקלית מאוד ברורה, במיוחד לגבי יצירות מהתקופה הקלאסית (מוצרט, היידן, בטהובן וכד'). זה גם השפיע אצלי על בחירת הנגנים באנסמבל – חיפשתי נגנים שיש להם הרבה הבנה וניסיון בנגינה סגנונית של יצירות קלאסיות ובארוקיות. הגענו לתוצאות מצויינות, ובהחלט ניתן לומר שלאנסמבל היתה דרך נגינה ייחודית משלו לסימפוניות של היידן, וזה היה אחד ממאפייניו. יחד עם זאת, אני התחלתי להיות עקשן יותר, ולעבוד עם האנסמבל בצורה מאוד קפדנית ולא מתפשרת. האנסמבל כבר לא היה "אובר דמוקרטי" כמו בהתחלה, אלא יותר כמו תזמורת מסודרת עם לוחות זמנים ברורים והיררכיה ברורה. הרפרטואר נשאר באותו הקו השמרני יחסית, אם כי התחלתי גם קצת לחדש ולחפש יצירות טובות חדשות או כאלה שעדיין לא בוצעו בארץ. כך מצאתי את "אפולו הצעיר" של בריטן, "סצנה עם עגורים" של סיבליוס, וארבעה ריקודים טרנסילבניים של שאנדור ורש. במקביל, התחלתי להזמין אמנים אורחים בינלאומיים שהדריכו את האנסמבל והובילו אותו בנגינה – טבאה צימרמן, קתי דברצני, מקסים ונגרוב, וכמובן סרג'יו אזוליני, שהקשר איתו נמשך עד היום. כל אחד מהם הקפיץ את האנסמבל בכמה רמות, וכל פרוייקט מהסוג הזה הפך למעין סדנא שכל הנגנים שלנו מאוד נהנו ממנה, התקדמו ולמדו.

בסוף העשור הקודם עבר עלינו משבר. בצד הכלכלי נכנסנו לגרעון שחייב אותנו להתחיל בתכנית הבראה מאוד קשה. היו לזה השפעות מקצועיות – מספר החזרות ירד מ6 ל5 בכל תכנית, הנשפנים השתתפו רק בשתי החזרות האחרונות ולא היו שותפים לתהליך העשייה המשותפת, לא ביצענו יצירות להרכבים גדולים וכך גם הרפרטואר שלנו הצטמצם. ביטלנו הזמנות של כמה סולנים גדולים מהסיבה שלא יכולנו לעמוד בזה כלכלית. הקהל התחיל להרגיש בזה. בנוסף, בגלל השיפוצים בשטריקר עברנו להופיע באולם עינב, שהיה מאוד לא נוח לנו ומאוד לא נעים לקהל. היתה גם תקופה של מחסור בנגנים טובים, במיוחד בכינור (ב2009 וקצת ב2010), שאילצה אותנו להתפשר על הרמה. אבל למרות החסרונות הרבים שהיו במתכונת העבודה שנכפתה עלינו כתוצאה מתכנית ההבראה, המשכנו לשמור על דרך העבודה שלנו, המשכנו להביא אמנים אורחים שגם הובילו את האנסמבל, ועשינו את המקסימום במסגרת התנאים המגבילים. סרג'יו אזוליני המשיך לבוא בהתמדה, ובשנים האחרונות גם הכנר טרייה טונסן, הפסנתרן דוד גריילסאמר והכנרת אנטייה וייטהאס הגיעו אלינו להדריך ולהוביל. והדבר החשוב היה שהצלחנו לסגור את הגרעון ויכולנו להמשיך לחיות ולחזור לתנאי עבודה נורמליים. בשנתיים האחרונות האנסמבל נמצא בקו עלייה ברור. מבחינה מקצועית התגבש הרכב קבוע ומצויין, שיש בו נגנים טובים מאוד – שילוב מוצלח של ותיקים וצעירים. כתוצאה מההיכרות רבת השנים איתי ומההומוגניות ברמה ובתפיסה המוסיקלית של כולם – האנסמבל מתגבש מהר ומשתפר מפרוייקט לפרוייקט. בקונצרט מיצירות לברי  בו השתתפנו לפני כחודש, האנסמבל הגיע לרמת נגינה גבוהה מאוד בפרק זמן קצר מאוד של עבודה. מבחינת הרפרטואר, אני מרגיש שאני אישית מאוד נפתח ומחפש כל הזמן עוד ועוד יצירות חדשות ומעניינות לאנסמבל ולקהל. ומבחינת הפרסום והחשיפה – העונה האחרונה חשפה אותנו לכמות גדולה מאוד של קהל – בזכות קונצרט הגאלה, בזכות הקונצרטים עם אסתרית בלצן ובזכות הקונצרטים שהיו לנו בשידור חי ברדיו. רק שימשיך כך.

סולני תל-אביב מודל 2012: תמהיל טוב של ותיקים וחדשים

יש אצלנו כיום דור שלם של נגנים שהולכים ביחד כבר שנים רבות, באהבה ובמסירות – ביניהם הכנרות הדס פבריקנט, ליאה רייחלין, טלי גולדברג, נעם שוס, יוליה קליין, והכנר הראשי שלנו בשנים האחרונות מתן דגן, הויולנים שולי ווטרמן, יעל פטיש ועמית לנדאו, הצ'לנים יוני גוטליבוביץ' והילה אפשטיין, האבובנית הנפלאה תמר ענבר, נגנית הבסון אילינוי יוגב, והקרנן האחד והיחיד אלון ראובן. אליהם הצטרפו לאחרונה נגנים צעירים טובים מאוד, שיוצרים אצלנו דור חדש שגם הוא מאוד מגובש: הכנרים זהר אלון, אופיר שנר, אורי ויסנר לוי וחן רוזן, הויולנים דניאל תנחלסון ושירה מיוני, הצ'לנים דניאל מיטניצקי ויעל שפירא, וכמה קונטרבסיסטים צעירים מצויינים. נוצר אצלנו תמהיל טוב מאוד, גם חברתית וגם מקצועית, שמשלב בדיוק את מה שצריך בשביל תזמורת קאמרית מעולה. העונה נחזור לנגן בקונסרבטוריון שטריקר שבנייתו הושלמה, ובכך אני מאמין שהבעיות שנוצרו כתוצאה מהמעבר לעינב תיפתרנה. מבחינת הרפרטואר – כפי שכתבתי לא מזמן, אנחנו מתכננים בעונה הקרובה הרבה מאוד חידושים, זו בהחלט תהיה עונה מהפכנית (לקריאה על כך לחצו כאן). התחום הווקאלי יצבור תאוצה – גם בהיבט הסולני וגם בהיבט המקהלתי. נבצע הרבה יצירות נפלאות שלא זוכות בד"כ לביצועים רבים בארץ (ארבעה טמפרמנטים לפסנתר ותזמורת של הינדמית, סימפוניה מס' 7 של מנדלסון, סויטה לירית של אלבן ברג, אלוני דמברטון של סטרוינסקי, סימפוניה מס' 67 של היידן ועוד), תהיינה יצירות ישראליות טובות, ותהיה חויית האזנה שונה לקונצרטים שלנו.
בפוסט הבא, ביום שישי הקרוב – כמה מהחוויות המוסיקליות שאני חווה הקיץ.

סיום איכותי לעונה מוצלחת

המלחין צבי אבני נענה בחיוב לבקשתי להחליף ברגע האחרון את המלחין ינעם ליף כאורח של ערב הידידים אצל רפאלה חרל"פ בהרצליה. השיר "יש לי סימפטיה" של שלמה גרוניך (פרומו לקונצרט הגאלה של העונה הבאה) בעיבודו של יונתן קרן זכה לביצוע מלהיב של נגני האנסמבל. ואת עונת הקונצרטים סיימנו בביצוע איכותי ומגובש ליצירתו של מרק לברי "על נהרות בבל", בשידור חי ברדיו ואל מול אולם מלא במרכז עינב. סיכום הימים האחרונים של עונת 2011-2012

שיחה עם המלחין צבי אבני

 

 

בערבי הידידים האחרונים שלנו התחלנו לשלב שיחות עם מוסיקאים בכירים בסצנה המוסיקלית בארץ. הפורמט הזה זוכה להצלחה, ולכן גם בערב הידידים האחרון, שהתקיים במוצ"ש אצל רפאלה חרל"פ בהרצליה פיתוח, המשכנו במסורת זו. הפעם ארחנו את המלחין צבי אבני, חתן פרס ישראל. השיחה איתו היתה מעניינת, משעשעת ומרתקת, והיא כללה ניסיון להסביר לקהל מדוע המוסיקה המכונה "מודרנית" היא מוסיקה טובה שהוא יוכל להנות ממנה אם הוא יבוא בגישה הנכונה להאזנה, הערות על כמה מיצירותיו, כמה משפטים על ספרו האוטוביוגרפי החדש, וכמה אנקדוטות מצחיקות על פאול בן חיים וברכה צפירה (מתוך הספר). ערב הידידים זכה להצלחה גם בזכות הנגינה הנפלאה של ארבעה מחברי האנסמבל – טלי גולדברג וקורדליה הגמן בכינורות, יעל פטיש בויולה ויוני גוטליבוביץ' בצ'לו.  הם ניגנו ברגישות רבה שלושה פרקים מרביעיית "הציד" של מוצרט, פרק מתוך מחזור קטעי רביעייה של דבוז'אק, ושני שירים לסיום, שאחד מהם – יש לי סימפטיה – קשור קשר ישיר לתכנית העונה הבאה בה נארח את שלמה גרוניך לערב הגאלה. כ100 איש הגיעו לערב הידידים והתגובות היו נפלאות.

הרביעייה בפעולה

 

למחרת, ביום ראשון, התקיים ערב יוצא דופן לכבודו של המלחין מרק לברי. את החלק שלנו בערב הזה – יצירה של 12 דק' לתזמורת כלי קשת בשם "על נהרות בבל" – הכנו בחזרה אחת בלבד באותו הבוקר. החזרה היתה אינטנסיבית מאוד, תוך עבודה על הרבה פרטים. היינו צריכים ללמוד את היצירה ולהכין אותה ברמה הכי גבוהה (לשידור ברדיו) תוך כמה שעות. הריכוז בחזרה היה גבוה, וההתקדמות מהירה. הערב עצמו היה חגיגי מאוד, ונכחו בו הרבה מאוד מלחינים, מנצחים, נגנים ואנשי מוסיקה. אולם עינב היה מלא לגמרי, והארוע היה מכובד ויפה. עבורנו זה בהחלט היה סיום עונה מוצלח, שהשאיר את הנגנים ואותי עם טעם טוב.

 

החל משבוע הבא אכתוב סדרה של פוסטים שיעסקו בעונת הקונצרטים הבאה שלנו, תוך הצגת התכניות והאמנים האורחים. כדאי לעקוב.

 

מצדיעים למלחין מרק לברי

בראשון הקרוב, 17.6.2012, נופיע במרכז עינב בתל-אביב, ובשידור חי בקול המוסיקה, עם יצירתו של מרק לברי "על נהרות בבל" לתזמורת מיתרים. הערב יוקדש כולו למלחין מרק לברי וישתתפו בו גם זמרים, מקהלה ונגנים רבים

מרק לברי

 

למוסיקה של מרק לברי נחשפתי לראשונה בגיל 12 כשניגנתי בתזמורת הנוער של חיפה את הפואמה הסימפונית הנפלאה שלו "עמק". מאוד אהבתי לנגן את היצירה. בהמשך, כמנצח הבית של התזמורת הסימפונית חיפה, הכרתי את בתו, הנבלאית אפרת לברי, שניגנה בתזמורת ובהמשך גם ניהלה אותה. בשנים האחרונות הקדישה אפרת זמן רב לתיעוד, הנצחה, הוצאה לאור של תוים והקמת אתר של מרק לברי. לערב ההצדעה למרק לברי, שיתקיים ביום ראשון הקרוב במרכז עינב, היא הזמינה כמה גופי ביצוע מוכרים בארץ, ובהם גם אנחנו. הארוע זוכה לחשיפה גדולה וליחסי ציבור, וישודר בשידור חי בקול המוסיקה. האולם צפוי להיות מלא. לכתבה מאתר "הבמה" על הארוע לחצו כאן. כתבות נוספות בנושא יועלו בהמשך.