כינור שנשמע כמו גיטרה חשמלית

קורלי עם אנרגיה של מוסיקת רוק

 

 

פורמט אחר של קונצרט קלאסי, שילובים חדשניים בין מוסיקה קלאסית למוסיקת ג'אז, טנגו, רוק ומוסיקה קלה, קונצרטים בראש אחר, בראש צעיר ופתוח – זה הרעיון העומד מאחורי הסדרה החדשה של סולני תל-אביב "קצת אחרת", קונצרטים קלאסיים בראש אחר. גם האולם שבו מתקיימים הקונצרטים, מרכז עינב לתרבות, איננו האולם הרגיל שבו אנחנו מקיימים את הקונצרטים שלנו בסדרה הקלאסית למנויים. זהו אולם שמזוהה עם מוסיקה מסוגים שונים, ומתקיימות בו הופעות מוסיקליות מגוונות ממוסיקה קלאסית ועד מוסיקה קלה. השבוע פתחנו את סדרת הקונצרטים החדשה הזו, ובקונצרט הפתיחה ארחנו את הכנר והמנצח האסטוני אנדרס מוסטונן, שהוביל והלהיב את האנסמבל ואת הקהל בתכנית לא שגרתית שכללה מוסיקה מהבארוק ועד רוק. הקונצרט כולו היה עם אנרגיה של מופע רוק, החל מהקונצ'רטו לכינור של באך, דרך ה"מילונגה למלאך" של פיאצולה, לה פוליה של קורלי (שבאחת הוריאציות הקונטרבס החל לנגן בפיציקטו את קו הבס ואיתו כל הנגנים ניגנו בסגנון ג'אז, כשאנדרס מוסטונן בכינור מאלתר מעליהם בגבהים של הכינור, שנשמע  כמו גיטרה חשמלית בלהקת רוק), יצירה של קנצ'לי שבה הקולות המשונים שהנגנים השמיעו בזמן נגינתה גרמו לצחוק בקהל, ויצירות מוכרות של סקוט ג'ופלין ולד זפלין. הקהל היה מעורב ומרותק לכל אורך הערב, והגיב בהתלהבות לכל יצירה. המופע כולו נוגן ברצף וללא הפסקה, כ-70 דקות נגינה. כהדרן בוצעה יצירה נוספת של פיאצולה – קפה 1930. לפי הקונצרט הראשון, נראה שהסדרה החדשה מצליחה יפה – האולם היה מלא, ורבים מבין הנוכחים לא שמעו לפני כן את האנסמבל, כלומר הסדרה מצליחה להביא גם קהל חדש, כפי שרצינו. מקוה מאד שכך זה יימשך. בקונצרט הבא בסדרה, בינואר, תתארח המנצחת הישראלית ממוצא אורוגוואיי ג'יזל בן דור, בתכנית שכותרתה מאירופה הקלאסית לבואנוס איירס. בתכנית זו אני אופיע כסולן בכינור ביחד עם מנכ"ל האנסמבל, אריה ברדרומא בויולה, בקונצ'רטו כפול של פיאצולה שעובד ע"י ברדרומא לכינור וויולה.

 

מפגש מיוחד בסדרה באור עקיבא

 

 

השבוע יתקיים המפגש השני שלי בסדרת ההרצאות והמפגשים המוסיקליים בהיכל התרבות אור עקיבא. במפגש הזה אני אארח לראשונה 40 משתתפים – מקהלת מורן הייצוגית עם המנהלת המוסיקלית שלהם נעמי פארן. כנראה שבגלל כמות המשתתפים הגדולה, וגם כמות הקהל הגדולה הצפויה להגיע (שכוללת גם זמרים ממקהלות ילדים אחרות מהאזור) הפעם הקהל לא ישב על הבמה אלא באולם. במהלך המפגש תופיע המקהלה בניצוחה של נעמי פארן ברפרטואר מגוון החל מויולדי ועד לעידן רייכל. שני קטעים יבוצעו בניצוחי – מתוך יצירתו הנפלאה של חיים פרמונט "ישרא וישמע". כמובן שהמפגש ילווה בשיחה עם נעמי פארן ובהדגמות מתוך הקטעים שיבוצעו והסברים, והקהל יוזמן גם לשאול שאלות. ביום רביעי הקרוב, 18.11, בשעה 18:30 בהיכל התרבות אור עקיבא.

 

הלב והנשמה ניצחו את הכסף

 

צילום: ענר גרא

 

כך נכתב השבוע בעיתון הארץ (אריה ליבנת) למחרת משחק הדרבי הרמת גני במסגרת הליגה הלאומית בכדורסל: "רבע שעה לפחות אחרי המשחק, המשיכו שחקני הפועל לחגוג עם האוהדים במקום לרדת לחדר ההלבשה. עירוני היא עדיין הקבוצה המתוקצבת יותר של העירייה, אבל הפועל היא הדבר ברמת גן". ועוד מדבריו: "למרות שלעירוני היה רוב ביציעים, קולם של האדומים נשמע הרבה יותר. במשך שעתיים ורבע לא הפסיקה חבורה של 200 אוהדים לשיר שירים כמו 'ברמת גן יש רק הפועל, מה זה מה זה עירוני?'". חשוב לציין שהסיבה היחידה שבגללה לעירוני היה רוב ביציעים היא שההנהלה שלה הקצתה רק 200 כרטיסים לאוהדי הפועל, משום שלא רצתה שבמשחק דרבי שהיא מארחת ומשודר ישירות בטלביזיה יהיה יותר קהל אדום. אז איך הם מילאו את האולם בשאר המקומות? הרי זו קבוצה "שרגילה לשחק לעיני חברות של שחקנים ובני משפחה", על-פי אותה כתבה בהארץ. ובכן התשובה היא, כפי שנכתב בכתבה: "'חברים יקרים וסגולים. כל אחד, אבל כל אחד, מגיע ביום ג' הקרוב לאולם זיסמן יחד עם אבא, אמא, אח ואחות, חבר, חברה וגם עם השכנה! יחד, אבל רק ביחד, נצבע את זיסמן אולמנו הביתי בסגול. רמת גן סגולה מאז ולעולם', כתב מנכ"ל עירוני רמת גן, ליאור וילהלם, בדף הפייסבוק שלו לקראת הדרבי הראשון נגד הפועל מאז 1987." וכל הקהל הסגול נכנס למשחק בחינם! העיקר למלא את האולם. אוהדי הפועל, לעומתם, נדרשו לשלם 50 ש"ח לכרטיס. אף פעם לא ראיתי בארץ אפליה כזו במחירי הכרטיסים בין אוהדי (או ליתר דיוק "מקורבי") המארחת לאוהדי האורחת. רק פעם אחת חויתי דבר דומה, כשהייתי ברוסיה במקרה בתקופה שבמהלכה התקיים משחק כדורגל בין ישראל לרוסיה, שאליו כמובן הלכתי. הקהל הרוסי שילם סכום שהיה שווה בערך 15 ש"ח, בעוד שהקהל הישראלי שילם כ-80 ש"ח לכרטיס. פי 5! אבל זה היה ברוסיה. אצל עירוני רמת גן זה אפילו לא היה מחירים שונים – זה היה חינם לעומת מחיר גבוה יחסית לליגה לאומית. אז אם אין לעירוני רמת גן הכנסות ממכירת כרטיסים, על מה מתבסס התקציב שלה? עירוני רמת גן לא צריכה לדאוג, היא מקבלת מעיריית רמת גן כמיליון ומאתיים אלף ש"ח בשנה. והפועל, ששייכת לאותה העיר ומשחקת באותה הליגה? הפועל מקבלת מהעירייה רק כ-200 אלף ש"ח בשנה. איך זה ייתכן? כנראה שעיריית רמת גן לא ממש מעודדת קבוצות אוהדים. הפועל רמת גן כדורסל היא קבוצה שהוקמה לפני ארבע שנים על-ידי אוהדי קבוצת הכדורגל של הפועל רמת גן. אותם האוהדים רצו להחזיר לחיים את הקבוצה שהיתה פעם אימפריה בכדורסל הישראלי והתפרקה לפני כמעט 30 שנה. בעבודה קשה מאד ובמסירות אין קץ הם עבדו בהתנדבות, גייסו כספים, הביאו שחקנים ששיחקו בהתנדבות בליגה ב', הביאו את האוהדים של הקבוצה לנסוע ולעודד בכל מגרש בליגה ב', אח"כ בליגה א' ובליגה הארצית. העונה הקבוצה כבר משחקת בליגה הלאומית, וזקוקה לתקציבים גבוהים יותר. כמובן שהאוהדים נותנים את חלקם ברכישת מנוי, רכישת מוצרי הקבוצה,  תשלום דמי חבר לעמותה וכו', ומגיעים לכל משחק לעודד. אבל התקציב גדול יותר ונדרשת גם תמיכה עירונית משמעותית יותר, וזו, כאמור, לא מגיעה. אז עם נתוני הפתיחה האלה, השבוע כאמור התקיים משחק הדרבי של רמת גן, לראשונה מאז 1987. הקבוצה המארחת, עירוני, קישטה את אולמה בבלונים סגולים, הביאה כמה מתופפים שיעשו הרבה רעש, הביאה את כל ילדי מחלקות הילדים והנוער של הקבוצה לאולם, והשמיעה ברמקול רעש של קהל בפול ווליום אחרי כל סל של הקבוצה. העיקר שתיווצר מראית עין של אוירה ביתית (שהיתה מאד מאד מלאכותית). ואצל הפועל, כיאה לקבוצת אוהדים, 200 האורדונים שהיו באולם עודדו ללא הפסקה, והשחקנים החזירו להם במשחק הקרבה, לחימה, השתטחות לכל  כדור, הגנת לחץ, והמון לב ונשמה. בסיום המשחק, חגגו האוהדים האמיתיים, אלו של קבוצת האוהדים, את הניצחון של הפועל על עירוני 72:69. הלב והנשמה ניצחו את הכסף.

 

צילום: ענר גרא

 

חוזר אל אהבת ילדותי

בתכנית "אינטרמצו עם אריק" ששודרה בטלביזיה החינוכית לא מזמן, התארחתי ודיברתי על עבודתי עם סולני תל-אביב, על הקונספציה האמנותית של האנסמבל, על שיתוף הפעולה המיוחד שהיה לנו עם שלמה גרוניך, על עבודתי עם מקהלת זמרי קולגיום, על העבודה החינוכית שאני עושה בחיפה ובגבעתיים, וגם על הנגינה בכינור, שאיתו התחלתי את דרכי האמנותית. במהלך התכנית ניגנתי בכינור באולפן ביחד עם נעם סיון קטע אילתור המבוסס על יצירתו "מוות ולידה", וגם הוקרן קטע שניגנתי בגיל 16 עם התזמורת הסימפונית הצעירה של  חיפה, מתוך הסימפוניה הספרדית של לאלו. הנה הקישור לתכנית, מוזמנים לצפות.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

הפתעה מרגשת, גלוריה משובחת ופנקייק טעים

אחרי איזה קונצרט הקהל ניגש אלי בזמן שניגבתי חומוס? מה היתה ההפתעה המרגשת שעליה לא כתב המבקר? ועם מי ישבתי לאכול אחרי סיום הפרוייקט? חוויות מפרוייקט ה"גלוריה" שהסתיים השבוע, והיה אחד האינטנסיביים שהיו לי עם האנסמבל.

האנסמבל ומקהלת זמרי קולגיום בחזרה על הגלוריה של ויולדי בשטריקר. צילם ערן זהבי.

הרבה זמן לא היה לי פרוייקט אינטנסיבי כל כך עם האנסמבל כמו זה שהסתיים השבוע. שלושה קונצרטים שהגיעו לאחר שבוע חזרות עם האנסמבל, וחזרות נפרדות עם המקהלה ועם הסולנים, וכמובן חזרות של כולם ביחד. והרבה מאד שעות למידה של הפרטיטורות המורכבות – בבית ובנסיעות ברכבת.

בניצוח על רפרטואר שכולל מקהלה, ההכנה היא תמיד קשה יותר עבורי. גם בשל העובדה שיש טקסט ללמוד ולא רק תוים, וגם בשל העובדה שזמרי מקהלה זקוקים הרבה יותר למבט שלי, ולעיתים גם לתנועות השפתיים שלי – ולא רק לתנועות הידיים – על מנת להיות במיטבם. זה למעשה מכריח אותי לדעת את הפרטיטורה בעל-פה ולהיות כל הזמן עם המבט אל המקהלה ולשיר איתם באופן חלקי את היצירה, עם הכניסות של הקולות השונים. ובגלוריה של ויולדי יש שלושה פרקי פוגה מהירים שאינם פשוטים ללמידה.

לאחר שבוע החזרות האינטנסיבי הגיעו שלושת הקונצרטים, שהיו שונים מאד זה מזה. הקונצרט הראשון היה בחיפה, בכנסייה היוונית אורתודוכסית. האקוסטיקה שם, כמו בכנסייה – מהדהדת מאד ונעימה מאד להאזנה עבור הקהל, במיוחד במוסיקה ווקאלית. לנגן באקוסטיקה כזו, לעומת זאת, זה לא פשוט בכלל, כי הנגנים לא יכולים לדעת מהאזנה לקולות האחרים איפה הפעמה, מכיוון שהכל מהדהד ושומעים את הקולות האחרים בדיליי ומעורבבים זה בזה. זה הכריח אותי לנצח יותר כמו "שוטר תנועה" על מנת שכולם יסתנכרנו לפעמה שלי, ללא קשר למה שהם שומעים.

הקונצרט בכנסייה היוונית אורתודוכסית בחיפה. צילם ערן זהבי.

בקונצרט בחיפה היתה הכמות הגדולה ביותר של קהל. הכנסייה היתה מלאה לגמרי, כולל אנשים שישבו על המדרגות. זה היה קהל מאד נלהב שמחא כפיים ממושכות לאחר כל יצירה. בשנתיים האחרונות הקהל שלנו בחיפה גדל, וכולל גם לא מעט צעירים, שמרביתם תלמידים ובוגרים של ביה"ס לאמנויות "רעות" (לשעבר ויצ"ו) חיפה. מאד מרגש אותי תמיד לראות את תלמידיי בקהל, ובמיוחד את אלה שכבר סיימו לפני שנה ושנתיים את התיכון, וממשיכים להגיע לקונצרטים גם בזמן שירותם הצבאי ולימודיהם האקדמיים. לאחר הקונצרט בחיפה חוויתי מקרוב את ההתלהבות הגדולה של הקהל בחיפה, כאשר ישבתי לנגב חומוס במסעדה בקרבת מקום ביחד עם כמה מתלמידיי לשעבר (שכיום משרתים בצבא), וכל כמה דקות ניגשו אלי אנשים שהיו בקונצרט והביעו את התלהבותם הרבה מהקונצרט, מהמוסיקה ומהביצוע.

למחרת הופענו בשטריקר – אולם שבו האקוסטיקה מהדהדת הרבה פחות, אך מצד שני הנגנים והסולנים שומעים הרבה יותר טוב אלו את אלו. הקונצרט בשטריקר היה טוב מאד, וזכה לביקורת משבחת מאד מנעם בן זאב, המבקר של עיתון הארץ.

הביקורת המשבחת של נעם בן זאב בעיתון הארץ.

 

אגב, קטע ההפתעה בקונצרט, שדווקא עליו לא כתב נעם בן זאב בביקורת, היה מרגש מאד עבורי. הזמנתי זמרת צעירה (בת 16) לשיר קטע של ויולדי עם האנסמבל. הזמרת, המאד מוכשרת – תכלת לוין שמה – היתה תלמידתי לכינור במשך למעלה משש שנים (היא החלה ללמוד עוד לפני שהיתה בת שבע), וגם ניגנה כמה שנים אצלי בתזמורת הקונסרבטוריון של גבעתיים וגם בקורסים של מתא"ן שהדרכתי בהם. הכישרון המוסיקלי שלה בא לידי ביטוי בצורה הטובה ביותר בשירה, ובשנים האחרונות, לאחר שכבר עזבה את הכינור והויולה, השירה היא הכלי המרכזי שלה. שיתוף הפעולה שלנו על הבמה עם סולני תל-אביב היה מרגש מאד בפני עצמו, במיוחד לאור העובדה ש"גידלתי" אותה מגיל צעיר וראיתי מקרוב את התפתחותה המוסיקלית. שירתה היתה נהדרת, סגנונית וצלולה מאד.

הגלוריה של ויולדי בקונצרט בשטריקר. צילם אורי צור.

הקונצרט השלישי והאחרון היה באולם וייל בכפר-שמריהו. שם יש אקוסטיקה טובה מאד, וזה מצלצל מאד יפה עם מקהלה. הקונצרט הזה גם הוקלט וצולם בוידאו, ואני מקוה שיצא טוב על-מנת שאוכל להשתמש בהקלטה.

עבורי הפרוייקט הזה היה מיוחד גם בגלל שחזרתי לעבוד עם מקהלת הקולגיום לאחר זמן רב שלא התראינו (והתגעגעתי אליהם). החוויה של העבודה עם המקהלה הזו היתה נהדרת, והזכירה לי את הימים הטובים של עבודתנו המשותפת בשנתיים שהייתי מנצחם הקבוע. בחזרות ובקונצרטים התגובה שלהם אלי היתה מצויינת, ואפשרה לי להיות ספונטני ולשנות מקונצרט לקונצרט ניואנסים של דינמיקות, ארטיקולציות וטמפי.

לאחר סיום הפרוייקט, בדרך הביתה מכפר-שמריהו, עצרתי לאכול ביחד עם שניים מנגני האנסמבל שגרים אף הם בצפון, ולשניהם היה תפקיד משמעותי בפרוייקט – הצ'לן עדיאל שמיט וזוגתו האבובנית שירה בן-יהושע. ישבנו בפנקייק של כפר-ויתקין, וטרפנו וזללנו (במיוחד אני) שיפודים ואח"כ פנקייקים (הם כל-כך טעימים שם), וקשקשנו אל תוך הלילה. זו היתה התפרקות של אחרי פרוייקט אינטנסיבי, שהיה בסופו של דבר מאד מהנה ומספק.

 

 

 

 

שנה טובה מאנסמבל סולני תל-אביב

לסיום שנת תשע"ד, הנה כמה קטעי וידאו נבחרים מקונצרטים של האנסמבל בשנה החולפת.

סולני תל-אביב בחזרה בשטריקר. צילם: סטנלי ווטרמן

ארבעה פסנתרים על במה אחת – מולטיפיאנו עם סולני תל-אביב בקונצ'רטו לארבעה פסנתרים של באך, אוקטובר 2013

סטבט מאטר של פרגולזי עם אלון הררי ורויטל רביב בניצוח פיליפ פיקט. נובמבר 2013

סדרת הקונצרטים החדשה לילדים שזכתה להצלחה בעונתה הראשונה – קליפ מתוך הקונצרט "מה זה התנועות האלה?" מדצמבר 2013

הרקויאם של מוצרט – עם מקהלת זמרי קולגיום וסולנים. דצמבר 2013

קלייר מגנאג'י בקטע "הפתעה" משעשע מתוך האופרה פלאטה של ראמו. מאי 2014

היצירה המרגשת שחתמה את העונה – קטע מתוך "מוות ולידה" של נעם סיון עם הזמרות אינאס מסאלחה ועינת ארונשטיין, ועם מקהלת זמרי קולגיום. יוני 2014

שנה טובה ומתוקה, מאנסמבל סולני תל-אביב.

פרידה מיחזקאל בראון

כמה זכרונות מפגישותיי עם יחזקאל בראון ז"ל ועם המוסיקה שלו.

כתלמיד צעיר למוסיקה נפגשתי לא פעם עם המוסיקה של יחזקאל בראון – ככנר בתזמורת הסימפונית הצעירה של חיפה בביצוע יצירה שלו למקהלה ותזמורת, כסטודנט באקדמיה למוסיקה בירושלים בקורס של מוסיקה ישראלית, ומאוחר יותר כמנצח תזמורות ומקהלות, וכמדריך של הרכבים קאמריים.

את הסרנדה מס' 2 של יחזקאל בראון ביצעתי עם אנסמבל סולני תל-אביב ביוני 2007 מול אולם מלא, ובנוכחותו של המלחין. היצריה זכתה לתשואות והמלחין עלה לבמה להודות למבצעים. זו היתה הפגישה הראשונה שלי איתו פנים אל פנים. על הבמה, כשברקע מחיאות הכפיים הסוערות של הקהל.
הנה ביצוע הפרק השלישי מאותו קונצרט.

 

למרות שעד אז לא נפגשנו פנים אל פנים, שוחחנו מידי פעם בטלפון, שיחות שהחלו לפעמים איתו ונמשכו עם שולה אשתו, אשר הכירה היטב את כל יצירותיו, מתי בוצעו וע"י מי. השיחות כמובן התמקדו ביצירותיו, מתוך הענין שהבעתי בהן, אך זכיתי כך להכיר את אישיותו הצנועה והאדיבה של יחזקאל, ואת טוב ליבו אשר משתקף גם במוסיקה שלו.

לפני מספר שנים הדרכתי הרכב של קרן יער ופסנתר בביה"ס התיכון לאמנויות ויצ"ו חיפה (כיום רעות), ובחרתי עבורם יצירה של יחזקאל בראון להרכב זה. רציתי מאד להפגיש את המשתתפות בהרכב עם המלחין, וידעתי שיהיה קשה להביאו לחיפה, ולכן החלטנו לנסוע אליו ולהשמיע לו את היצירה בביתו ברמת אביב. התקשרתי אליו וקבענו מועד לפגישה. עבור שתי התלמידות הצעירות ועבורי זו היתה חוויה יוצאת דופן – פגישה עם המלחין בביתו, נגינת המוסיקה שלו ושיחה איתו על המוסיקה שלו ועל היצירה.

לקראת ערב הגאלה לציון עשור לפעילות האנסמבל בשנת 2011 הוצאנו דיסק אוסף של מיטב ביצועי האנסמבל, ובין היתר שילבנו בדיסק פרק מהסרנדה של יחזקאל בראון.

בתחילת עונת 2012-2013 ביצעתי עם סולני תל-אביב את יצירתו של יחזקאל בראון "אור גדול" לסופרן, קרן יער ומיתרים, עם זמרת הסופרן קרן הדר ונגן קרן היער אלון ראובן. לקראת הביצוע הגענו לביתו לשיחה קצרה ולחזרה על היצירה בליווי פסנתר, הנה קטע מתוכה.

 

הביצוע עצמו זכה להצלחה גדולה, והפעם בסיום הביצוע ירדנו המבצעים מן הבמה אל יחזקאל בראון שישב בשורה הראשונה על-מנת ללחוץ את ידו, לקול תשואות הקהל. הנה הביצוע

 

המבקר עומר שומרוני כתב בביקורת על הקונצרט את הדברים הבאים:

"שיאו הברור של הקונצרט היה עם היצירה "אור גדול" של יחזקאל בראון, לפסוקים מספר ישעיה. בראון, בן 90, כתב כאן יצירה שלוקחת בחשבון קודם כל את המאזין- עניין די נדיר בנוף המוזיקלי כיום. היא יפה מאוד ונגישה אך גם עמוקה, ויש בה רגעים מרגשים ממש. זמרת הסופרן קרן הדר ביצעה את היצירה בצורה נפלאה, בשיתוף פעולה מושלם עם נגן הקרן אלון ראובן. גם האנסמבל והמקהלה עשו ליצירה זו שירות ראוי. הרגע המרגש בו הודה בראון למבצעים, כשהוא נעזר באשתו כדי לעמוד, לא יישכח במהרה."

אח"כ עוד שוחחתי מספר פעמים עם שולה בטלפון, וקיבלתי הקלטה של יצירה נפלאה נוספת של יחזקאל – "קינת דוד" למקהלה ותזמורת, יצירה שאני עדיין מתכנן לבצע בעתיד. עם אנסמבל זמרי קולגיום ביצעתי קטע א-קפלה של יחזקאל בראון – "מגן אבות" לפי הלחן המסורתי, בקונצרט שהתקיים בינואר 2013.

לפני כשנה הוזמנתי להיות נוכח בהקרנת הסרט על יחזקאל בראון ובנוכחותו, סרט שנעשה כחלק מסדרה של סרטים על מלחינים זוכי פרס ישראל. לצערי הרב הקרנת הסרט התנגשה עם קונצרט שהיה לי ולא יכולתי להגיע.

את יחזקאל בראון אזכור כאדם טוב לב, צנוע, שקט, מלחין פורה ויצירתי, שתמיד כיף לבצע את המוסיקה שלו ולהאזין לה. יצירותיו הקוליות תמיד מוציאות את השפה העברית ברורה ויפה. הטקסטים שהוא בוחר נפלאים, וכפי שהוא אומר בסרטון, הם אלה שנותנים לו את רעיונותיו המוסיקליים. יחזקאל בראון, למרות פטירתו שלשום, ממשיך לחיות בזכות המוסיקה שלו, שממלאת את אולמות הקונצרטים ביופיה.

יהי זכרו ברוך

 

 

 

לקראת עונת 2014-15 (2) – היצירות הגדולות של העונה

למרות שבמשך שנים רבות האנסמבל היה מזוהה עם נגינת הסימפוניות של היידן, ובתכניות רבות היתה לפחות סימפוניה קלאסית אחת – העונה יביא האנסמבל כמה וכמה יצירות מרכזיות שאינן דווקא מהמאה ה18, אלא יצירות רומנטיות מהמאה ה19, כולל יצירה פוסט רומנטית אחת, וגם יצירה ווקאלית בארוקית גדולה, ויצירה אחת מרכזית של מלחין ישראלי. פוסט שני בסדרה, לקראת עונת הקונצרטים הקרובה של סולני תל-אביב.

יוזף היידן.

אחת הדילמות שלי בבניית תכנית קונצרטים היא – מה תהיה היצירה "המרכזית"? מה תהיה אותה יצירה שבשבילה הקהל יבוא לקונצרט? בתזמורות סימפוניות, זו כמעט תמיד יצירה מהמאה ה19 – סימפוניה של דבוז'אק, מנדלסון, שוברט, מאהלר, ברוקנר, צ'ייקובסקי, או יצירה ווקאלית גדולה של מלחין מהמאה ה19 או ראשית המאה ה20. יצירות מסוג זה ממלאות בד"כ את חלקו השני של הקונצרט, ואחריהן הקהל יוצא מהאולם בהרגשה שהוא קיבל "מנה עיקרית" גדושה, ומזמזם את המלודיות של אותה היצירה בהנאה.

באנסמבל כמו סולני תל-אביב, את מרבית היצירות התזמורתיות של המלחינים שציינתי לא ניתן לנגן בגלל גודל ההרכב. המלחין שהכי מתאים ביצירותיו התזמורתיות לגודל האנסמבל הוא יוזף היידן. הסימפוניות של היידן (104 במספר) כתובות להרכב לא גדול של מיתרים עם תוספות של כלי נשיפה בהרכבים שונים, החל משני אבובים ושתי קרנות ועד הרכב של 12 נשפנים וטימפני. המוסיקה של היידן מאוד תוססת, רעננה, מלאת חיים, הומור, הפתעות ודרמה, ולכן גם מאד מתאימה לאופי של האנסמבל ושלי. ואכן, בתכניות קונצרטים רבות של האנסמבל היצירה המרכזית היתה – סימפוניה של היידן. האנסמבל כבר ביצע קרוב ל30 סימפוניות של היידן, הרבה מהן בביצועים מלהיבים ויוצאי דופן שזכורים לי היטב.

זהו פרק המנואט מתוך סימפוניה מס' 74 בביצוע האנסמבל

בשנים האחרונות, על מנת לגוון את הרפרטואר, ולרענן את מאגר המלחינים והסגנונות של האנסמבל, התחלנו לבצע גם לא מעט יצירות מתקופות אחרות ומז'אנרים שונים, עד כמה שניתן במגבלות ההרכב של האנסמבל. החיבור עם מקהלת זמרי קולגיום אפשר לנו לבצע רפרטואר ווקאלי נפלא כמו הרקויאם של פורה והרקויאם של מוצרט, וכן יצירות ווקאליות של שוברט, מנדלסון ומלחינים ישראלים (ביניהם עודד זהבי שזכה לאחרונה בפרס ראש הממשלה, ונעם סיון, שיצירתו "מוות ולידה" זכתה להצלחה אדירה).

גם בעונה הקרובה נבצע כמה יצירות ווקאליות מרכזיות. את ה"גלוריה" של ויואלדי נבצע עם מקהלת זמרי קולגיום, בחודש דצמבר הקרוב, ואת יצירתו של חיים פרמונט "ישרא וישמע" לפי טקסטים של מיריק שניר – נבצע עם אנסמבל זמרי מורן ביחד עם מקהלת מורן הצעירה בחודש פברואר 2015. כמו יצירתו של נעם סיון, גם היצירה של חיים פרמונט היא יצירה מרכזית באורכה ובמימדיה, התכנים ביצירה הם רציניים ולעיתים קשים, ומבטאים את התחושות, החרדות וההוויה של רבים מילדי ונוער ישראל בימים אלה (אבל בלי פוליטיקה)! בהחלט יצירה ששווה לבוא בשבילה לקונצרט. אספר עליה עוד בפוסט שיוקדש ליצירות הישראליות באנסמבל, בשבוע הבא.

יצירות מרכזיות נוספות בתכנית, אשר אינן מהתקופה הקלאסית – הסרנדה הנפלאה של דבוז'אק לתזמורת כלי-קשת, אותה ביצענו בעבר פעם אחת, בהקלטה שממנה יצא אחד התקליטורים המוצלחים של האנסמבל; הסימפוניה החמישית של שוברט, אותה נבצע בקונצרט פתיחת העונה בספטמבר הקרוב; ולראשונה באנסמבל, נבצע את הסימפוניה הרביעית של מאהלר! כמובן שאת היצירה הזו בגרסתה המקורית לא ניתן לבצע באנסמבל, אך קיימת גרסא של היצירה לתזמורת קאמרית, ואותה נבצע בחודש נובמבר הקרוב.

הפרק האחרון מהסימפוניה החמישית של שוברט בביצוע של האנסמבל מנובמבר 2007

כמובן שתהיינה גם סימפוניות קלאסיות בתכנית האנסמבל – סימפוניה מס' 30 של היידן, וסימפוניה מס' 33 של מוצרט, ועוד יצירות קלאסיות רבות בסדרה החדשה "אוצרות הקלאסיקה", סדרה שעליה ארחיב באחד הפוסטים הבאים.

הפוסט הבא בסדרה יעסוק בסולנים הישראלים שאותם נארח העונה באנסמבל.

מסר חשוב לקהל

הקונצרטים של פרוייקט סיום העונה הסתיימו, אך המוסיקה הנפלאה של "מוות ולידה", הטקסטים המרגשים והחוויות מהחזרות ומהקונצרטים – כל אלה עדיין מהדהדים אצלי בראש ימים ולילות.

אינאס מסאלחה עם האנסמבל ועם מקהלת זמרי קולגיום ביצירה "מוות ולידה" של נעם סיון.

 

זה היה פרוייקט סיום עונה יוצא דופן ובלתי רגיל. היצירה המרכזית בתכנית – "מוות ולידה" של נעם סיון – זכתה להצלחה גדולה ולהתלהבות בקרב הקהל והמבקרים. היה בזה מסר חשוב מאד לקהל הקונצרטים ה"שמרן" – בתכנית שכללה יצירות של ברהמס ויצירה ישראלית, דווקא היצירה הישראלית היא זו שהשאירה את החותם העמוק ואת הרושם החזק על כל הנוכחים. לדעתי, זו הדרך למשוך יותר ויותר קהל לתכניות קונצרטים שאינן שמרניות, שיש בהן יצירות מקוריות ורפרטואר מעניין שאינו יושב על משבצת ה"מיינסטרים". פשוט לבצע את היצירות האלה. נכון, שילבנו בתכנית גם ברהמס, אחרת כנראה שלא היה מגיע קהל. אבל הקהל שהגיע יצא עם רושם חזק מאוד מהיצירה של נעם סיון, ולדעתי מקונצרט לקונצרט הוא פחות ייבהל ופחות יחשוש מיצירות ישראליות מקוריות, ומרפרטואר שלא מבוצע בד"כ באולמות הקונצרטים.

היצירה "מוות ולידה" עדיין מהדהדת אצלי בראש. טקסטים כמו "ואני איני יודעת אותה שמחה. רק מן הצד היא מנת חלקי…" או "ולמראו אינלאם טחבל ביהי אלקאבה…" שפירושו – "האיש – אם לא יהרה בתוכו הדכאון, ויתיישב בגופו הייאוש, ולא תחבק אותו האהבה בעריסת החלומות, חייו ישארו כדף לבן בספר הקיום". הלחנים, ההרמוניות, התזמורים של היצירה – הכל עדיין יושב בראש שלי ומתנגן.

יצירות חדשות רבות מנוגנות פעם אחת בלבד, או בכמה קונצרטים רצופים, ואח"כ נעלמות. הנגנים, המלחינים והקהל מודעים לכך ומקבלים זאת כעובדה מוגמרת. לאחר ביצוע היצירה "מוות ולידה" של נעם סיון – כל המבצעים, וגם אנשים רבים בקהל אמרו שזו יצירה שחייבת לזכות לביצועים נוספים בארץ ובעולם, ושהקהל צריך לשמוע אותה ולהכיר אותה. הנושאים האוניברסליים, השירה בעברית ובערבית, העצמה הרגשית שיש ביצירה, השילוב של 25 טקסטים שונים, השילוב של זמרות, מקהלה ותזמורת – כל אלה ביחד, מן הראוי שיישמעו שוב על-ידי עוד קהלים, ולא ייגוועו כפי שקורה למרבית היצירות החדשות. האם זה יקרה? זאת המשימה שלנו, המבצעים (אינאס מסאלחה, עינת ארונשטיין ואני) והמלחין (נעם סיון). לשמחתנו, בזכות השידור באינטרנט יש לנו צילום וידאו מקצועי של היצירה, וכתוביות תרגום באנגלית של הטקסט כולו. עם החומר הזה ננסה לעניין עוד אנשים ונקוה להביא את היצירה הזו לקהל גדול ככל האפשר. גם כמבצעים אנחנו מרגישים שהיצירה עוד לא מיצתה את עצמה ומבחינתנו המסע רק החל.

היערכות לקראת שידור הקונצרט בכפר-שמריהו באתר האינטרנט יו-סופיה.

 

בפוסט הבא – לקראת קונצרט סיום השנה של תזמורת התיכון לאמנויות בחיפה והאיחוד הצפוי עם תזמורת קונסרבטוריון גבעתיים.

 

לידה של יצירה

אין ספק שתהליך הלמידה והעבודה על היצירה "מוות ולידה" של נעם סיון הוא תהליך עמוס וקשה, אך יחד עם זאת זה תהליך מרתק, מעניין ומספק. לאחר שבוע אינטנסיבי מאוד, שכלל חזרות על היצירה בכל הרכב אפשרי ושעות של למידה אינדיבידואלית – מחר תתבצע הלידה. ביצוע ראשון של יצירה יוצאת דופן ומדהימה בעוצמתה וביופייה – הבכורה.

אינאס מסאלחה עם האנסמבל, השבוע בחזרות. צילמה: שרון מיכאלי.

 

"חייו של האדם לא מתחילים ברחם, ובאותה מידה הם לא מסתיימים בקבר"

"עת למות ועת ללדת – שתי תחנות במסע ארוך מן הלא נודע אל הלא נודע"

הטקסטים האלה מסכמים את המסע המוסיקלי שמתחולל במהלך היצירה יוצאת הדופן הזו, ולאחריה מושר הטקסט התנכ"י "ויהי אור" בעברית ובערבית. השבוע עבדנו על היצירה עם האנסמבל ועם שתי הסולניות – אינאס מסאלחה ועינת ארונשטיין, ואליהן הצטרפה מקהלת זמרי קולגיום.

נעם סיון ואינאס מסאלחה. צילמה: שרון מיכאלי.

 

מחר בבוקר תתקיים החזרה הגנרלית, שתהיה פתוחה לקהל, בשטריקר, בשעות 9:30-13:30, ובערב – הקונצרט הראשון. כל הכרטיסים לקונצרט אזלו!!! ביום שני בערב יתקיים קונצרט נוסף, בכפר-שמריהו, בו ניתן יהיה לצפות בשידור חי ובחינם באתר האינטרנט www.u-sophia.com

 

 

 

 

קונצרט עם יוני רכטר ומפגש אינטרנטי בנושא "מוות ולידה"

יום עמוס ומרתק יהיה מחר, כשאנחנו כבר בעיצומה של העבודה האינטנסיבית על יצירתו של נעם סיון "מוות ולידה". בסיומו, בשעה 22:00, יתקיים מפגש אינטרנטי לקראת שידור הקונצרט, ובו יתארחו המלחין נעם סיון, הסולניות אינאס מסאלחה ועינת ארונשטיין, ואורחים נוספים שקשורים לכתיבת ולביצוע היצירה המיוחדת הזו. לפני כן, בשעה 20:00 בתיאטרון גבעתיים – קונצרט סיום השנה של תזמורות הקונסרבטוריון, עם יוני רכטר.

באתר הזה ניתן יהיה לצפות מחר (ואף להשתתף) ברב-שיח אינטרנטי לקראת ביצוע היצירה של נעם סיון "מוות ולידה" ע"י אנסמבל סולני תל-אביב, מקהלת זמרי קולגיום והסולניות אינאס מסאלחה ועינת ארונשטיין. הביצוע עצמו ישודר בשידור חי באינטרנט באותו האתר ביום שני הבא 16.6.2014, בשעה 20:30, מאולם וייל בכפר-שמריהו. היום הצטרפה אלינו לחזרות זמרת הסופרן עינת ארונשטיין, שאת רוב הטקסטים ביצירה היא שרה בעברית. אחד הטקסטים הנפלאים שהולחן ע"י נעם סיון הוא של המשוררת זלדה – השיר "כל הלילה בכיתי":

כל הלילה בכיתי, כל הלילה בכיתי,

ריבונו של עולם:

אולי יש מוות שאין בו אלימות,

מוות שדומה לפרח.

 

כל הלילה הפלתי תחנוני, כל הלילה הפלתי תחנוני,

אפילו אני עפר

תהיה בי מנוחה

להביט אל גבהי שמים

עוד ועוד ועוד,

להפרד מיפיים.

 

הקטע הזה הוא אחד המרגשים ביצירה, ומולחן בצורה נפלאה. השירה של עינת נוגעת ללב ואספרסיבית מאוד. מחר נמשיך את החזרות עם נעם והסולניות, ובערב, כאמור, ניפגש לשיחה אינטרנטית בנושא היצירה, לקראת שידור הקונצרט באינטרנט בשבוע הבא. כולם מוזמנים להיכנס ללינק שלמעלה ולהצטרף אלינו לשיחה.

 

 

ובין לבין – מחר בערב יתקיים קונצרט סיום השנה של תזמורות הקונסרבטוריון של גבעתיים, בתיאטרון גבעתיים, ובו נארח את המלחין, הזמר, המעבד והפסנתרן יוני רכטר. לפני החג הגיע יוני רכטר לחזרה בקונסרבטוריון לקראת הקונצרט, ובה עברנו איתו ביחד על השירים שהוא יבצע איתנו. החויה היתה כמובן מרגשת לכולנו, והילדים היו נלהבים מאוד מהמאורע.

יצאנו לדרך

המלחין והפסנתרן נעם סיון הגיע לארץ, לחזרות לקראת הקונצרטים של יצירתו "מוות ולידה", אותה נבצע באנסמבל ביחד עם מקהלת זמרי קולגיום, הסולניות עינת ארונשטיין ואינאס מסאלחה, ונעם עצמו בפסנתר. היום היה יום אינטנסיבי מאד, שכלל חזרת מקהלה איתי, כשנעם ניגן בפסנתר ואינאס הדריכה את המקהלה בענייני דיקציה בערבית. אח"כ המשכנו נעם, אינאס ואני לחזרה על קטעי הסולו ביצירה, ובמיוחד על השיר של מחמוד דרוויש "לא מכיר את האיש הזר".

נעם סיון, אינאס מסאלחה ואני, במפגש המשותף הראשון שלנו בהכנות ליצירה "מוות ולידה".

היצירה "מוות ולידה" היא יצירה מדהימה, אך קשה מאד לכולנו. העבודה היא בחלקים חלקים, לאט לאט, בניסיון לפענח כל חלק מבחינת התוכן, המשמעות, ההגייה, הסולפז', הקצב והכוונה המוסיקלית. עבורי זו עבודה מרתקת, ולמרות כמות החומר העצומה שעלי ללמוד, אני נהנה מכל רגע. הטקסטים מרגשים מאד ומולחנים בצורה שמביעה היטב את הכוונה. הנה השיר "לא מכיר את האיש הזר" של מחמוד דרוויש, אותו שרה אינאס בערבית בחלק הראשון של היצירה. התרגום לעברית נעשה על-ידי אינאס.

אני לא מכיר את האיש הזר, ולא את סיפור חייו…
ראיתי לווייה, הלכתי אחרי הארון
כמו האחרים, מרכין ראשי בכבוד.

לא מצתאתי סיבה לשאול: מיהו האיש הזר?
איפה הוא חי, איך נפטר,
כי סיבות המוות הן רבות,
וביניהן כאב החיים.

שאלתי את עצמי: האם הוא רואה אותנו,
או לא רואה כלום ומצטער על שהגיע לסוף הדרך?
ידעתי שהוא לא יפתח את הארון המכוסה בלבנדר
לברכנו לשלום ולהודות לנו ולספר לנו את האמת
(מהי האמת?)

אולי הוא כמונו בשעות אלו
מקפל את צילו.
אבל הוא האיש היחיד שלא בכה הבוקר הזה
ולא ראה את המוות חג מעליו, כמו נשר
החיים הם בני-הדודים של המתים
והמתים ישנים בשקט, בשקט, בשקט.

מיהו האיש הזר ומה שמו?
אולי הוא סופר, או פועל, או פליט, או גנב
או רוצח… אין הבדל.
כולם שווים בפני המוות.
הם לא מדברים
ואולי, לא חולמים.

לוויית האיש הזר היתה יכולה להיות שלי
אך התערבות אלוהית דחתה זאת
מסיבות רבות, וביניהן:
טעות גדולה בשיר.

 

השבוע ימשיכו החזרות כאשר הסולנית השנייה, עינת ארונשטיין, תצטרף. בשבוע הבא נעבוד ביחד ארבעתנו, בהמשך יחלו חזרות התזמורת והמקהלה, ולקראת הקונצרטים נחבר את כולם ביחד. בהחלט תהליך למידה מוסיקלי מרתק , מאתגר ומאוד מהנה.

חיבור מרגש ויוצא דופן

הטקסטים בעברית ובערבית של היצירה העוצמתית "מוות ולידה" שאותה הלחין נעם סיון, ואותה נבצע בקונצרט סיום העונה בעוד מספר שבועות, מעסיקים אותי שעות רבות בשבועות האחרונים. וגם – הכנות ודריכות לפרוייקט יוני רכטר בקונסרבטוריון גבעתיים, וקטע השיגעון של לה פולי מהקונצרט האחרון של האנסמבל.

מעולם לא התעמקתי בטקסטים בערבית ובדיקציה בערבית. עכשיו, לשם הכנת היצירה "מוות ולידה" אני נעזר הרבה בהקלטות ובדוברי ערבית ללימוד החומר הזה. אתמול היתה לי חזרה עם מקהלת זמרי קולגיום (תמיד משמח ומרגש לחזור למקהלה שניהלתי עד לא מזמן), ובה הדרכתי אותם בביצוע היצירה כולל הטקסטים בערבית. לאט לאט החלקים של היצירה מתחברים אחד לשני. המוסיקה מדהימה. חזקה. מרגשת. יש עוד המון עבודה, גם לי, גם לסולניות, גם למקהלה וכמובן לתזמורת שעדיין לא החלה בחזרות, אבל ההרגשה היא שאנחנו עובדים על משהו גדול וחזק. לדעתי, מעולם לא נכתבה יצירה בעברית וערבית שאיננה עוסקת בעניינים פוליטיים אלא בנושאים אוניברסליים כמו מוות ולידה. החיבור בין המקהלה לביני ולאנסמבל, וכמובן לאינאס מסאלחה שהיא חברה טובה שלי, ולעינת ארונשטיין הנפלאה, וביחד עם נעם סיון שאני מאד אוהב את המוסיקה שלו – זה חיבור מרגש ויוצא דופן. בפוסטים הבאים אביא חלק מהטקסטים הנפלאים של היצירה,  ואמשיך לדווח על ההכנות. הקונצרטים יתקיימו ב15.6 ו16.6.

ובמקביל לפרוייקט המרגש הזה, פרוייקט מרגש לא פחות מתקיים בקונסרבטוריון גבעתיים החוגג 60 שנה להיווסדו – קונצרט בתיאטרון גבעתיים עם יוני רכטר. בקונצרט יקחו חלק כל גופי הביצוע של הקונסרבטוריון – שתי תזמורות כלי קשת, שתי תזמורות כלי נשיפה, שתי מקהלות, ביג בנד והרכבים נוספים. אתמול היתה לי חזרה עם תזמורת הקונסרבטוריון על כמה משיריו של יוני רכטר שנבצע איתו, והערב תהיה חגיגה גדולה כאשר כל גופי הביצוע יתאספו בקונסרבטוריון לחזרה משותפת עם יוני רכטר על "שיר נבואי קוסמי" שיסיים את הקונצרט. במהלך השבוע הבא יוני יגיע לחזרות של כל אחד מהגופים – אצלנו בתזמורת הוא יבקר ביום שלישי לחזרה על "עד מחר" ועל "זה כל מה שיש". ישנה כמובן ציפייה ודריכות אצל כל הנגנים הצעירים, וגם אצלנו המנצחים שישתפו איתו פעולה. הקונצרט יתקיים בתיאטרון גבעתיים ב9.6.

ולסיום – הנה קטע ההפתעה מהקונצרט האחרון של האנסמבל, שאותו ביצענו עם הזמרת קלייר מגנאג'י: אריית השיגעון של לה פולי מהאופרה "פלאטה" של ראמו. כפי שניתן לראות – זה היה מאוד משעשע. קטע משעשע במיוחד נחתך מהוידאו הזה, והוא קרה ממש לפני תחילת הביצוע – כאשר קלייר סימנה לי לפנות לה את הפודיום ובעדינות דחפה אותי החוצה ועלתה על הפודיום במקומי. בזמן ששיחקתי "נפילה" מהפודיום, נפלתי באמת… על המיקרופון. לא יודע אם הקהל חשב שזה חלק מההצגה או לא, אבל את האנסמבל זה שעשע מאוד…