לקראת עונת 2014-2015 (5) – החרדות של הנוער בישראל

מפגש בין כנר קלאסי לכנר כלייזמר; מפגש בין זמרת סופרן לזמר קונטרה טנור; מפגש עם המציאות הישראלית דרך עיניהם של ילדים; ומפגש בין פרקי סויטה בארוקית להרמוניות ומקצבים של המאה ה-20. על היצירות הישראליות שנבצע בעונה הקרובה.

חיים-פרמונט-גדול

חיים פרמונט. "ישרא וישמע" לטקסטים של מיריק שניר, על החרדות וההוויה של הנוער בישראל

 

גם העונה תהיינה יצירות ישראליות כמעט בכל התכניות בסדרה המרכזית שלנו למנויים. יצירות ווקאליות, יצירות אינסטרומנטליות, עם סולנים, בלי סולנים, קצרות, ארוכות.

את העונה שעברה סיימנו עם יצירה ישראלית מרכזית באורך 45 דקות – "מוות ולידה" של נעם סיון למקהלה, שתי זמרות, פסנתר ותזמורת. היצירה זכתה להצלחה גדולה, ולמרות שזה עלול היה "להפחיד" את הקהל השמרן (בכל זאת, מדובר במוסיקה בת זמננו) – הקהל מילא את האולם, האזין ליצירה במלואה והגיב בהתלהבות רבה.

גם העונה תהיה לנו יצירה ישראלית אחת גדולה – "ישרא וישמע" של חיים פרמונט למקהלת ילדים, מקהלה מעורבת ותזמורת קאמרית, לטקסטים של מיריק שניר. התכנים ביצירה זו הם רציניים ולעיתים קשים – ומבטאים את התחושות, החרדות וההוויה של רבים מילדי ונוער ישראל בימים אלה, אך ללא פוליטיקה. את היצירה נבצע עם מקהלת הילדים מורן ועם אנסמבל זמרי מורן, ויהיו בביצועה קטעי משחק ובימוי. יצירה זו תבוצע בקונצרט שכותרתו "תמונות ילדות" ובנוסף לה נבצע פרקים מתוזמרים מתוך "תמונות ילדות" של שומאן.

עוד יצירה ישראלית שיש בה שילוב מעניין היא יצירתו של מנחם ויזנברג – סויטה קונצרטנטית לכינור קלאסי, כינור כלייזמר ותזמורת. זו יצירה שמשלבת היטב את העולם הקלאסי עם עולם הכלייזמר, ובמרכזה שני כנרים סולנים – הכנר הקלאסי יהיה זוהר לרנר, וכנר הכלייזמר יהיה דניאל הופמן. היצירה תבוצע בחודש ינואר 2015.

בדצמבר הקרוב נבצע מחזור שירים של בעז בן משה לטקסטים של ג'יימס ג'ויס. היצירה נכתבה במקור לקול ופסנתר ולאחרונה היא תוזמרה כמחזור של חמישה שירים לסופרן, קונטרה טנור, תזמורת מיתרים ואבוב. הסולנים ביצירה זו יהיו רויטל רביב ואלון הררי, ובאותה התכנית הם יבצעו את ה"גלוריה" של ויולדי.

ונפתח את העונה בעוד קצת פחות משבועיים עם יצירתו החדשה של אריה ברדרומא L'estro Melodico, סויטה בסגנון עתיק לתזמורת מיתרים. היצירה נכתבה לאנסמבל עבור ביצוע בקונצרט בסט.פטרסבורג במסגרת פסטיבל שבו נופיע בנובמבר הקרוב. היצירה מורכבת מפרקים של סויטה בארוקית – אדג'יו ופוגה, גבוט, מנואט, אריה וכו', ויש בה אלמנטים רומנטיים ושימוש בשינויי משקל והרמוניה, זאת כמובן בשונה מהסויטות הבארוקיות. הבכורה של היצירה, כאמור, בעוד קצת פחות משבועיים.

ובפוסט הבא, לקראת קונצרט הפתיחה של האנסמבל – שוברט ובטהובן: האם הם נפגשו אי פעם? וכיצד נראה המפגש? ומה אירע בו? שווה לחכות

מודעות פרסומת

חשיפה ראשונה, על קצה המזלג, של עונת הקונצרטים הבאה

הפעילות של אנסמבל סולני תל-אביב גדלה ומתרחבת בצורה משמעותית!! בשבועות הקרובים נפרסם את תכנית הקונצרטים המלאה של עונת 2014-15, אבל כבר עכשיו אפשר לגלות ולספר מהם ה"היילייטס".

brill1

הקלרניתנית שירלי בריל, אחת הסולניות של האנסמבל בעונה הבאה.

 

בעונה הבאה נופיע כבר בשלוש סדרות קונצרטים שונות – סדרת המנויים הקלאסית הגדולה, הסדרה לילדים, שזכתה העונה להצלחה גדולה, וסדרה חדשה – אוצרות הקלאסיקה. עם כל אחת מהסדרות נופיע בשלושה אולמות מרכזיים. הסדרה הקלאסית המרכזית תמשיך, כפי שהיה עד כה – בחיפה, תל-אביב וכפר-שמריהו. הסדרה לילדים תמשיך בתל-אביב, ותנדוד גם למודיעין ולהרצליה. וסדרת אוצרות הקלאסיקה תופיע בתל-אביב, בחולון ובהרצליה.

Zohar Lerner

הכנר זוהר לרנר, יופיע כסולן עם האנסמבל.

 

ומה בתכנית? הסדרה הקלאסית תציג שילוב של חדש עם ישן, קלאסי עם המאה ה20, בארוק עם עכשווי, ווקאלי עם אינסטרומנטלי, ותביא יצירות שעדיין לא בוצעו באנסמבל או לא בוצעו כלל, לצד יצירות מופת מוכרות. בין היצירות המוכרות יותר – הסימפוניה החמישית של שוברט, הסרנדה למיתרים של דבוז'אק, הגלוריה של ויולדי וסימפוניה מס' 33 של מוצרט. לעומתן, נביא כמה יצירות חדשות וכיוונים חדשים לרפרטואר – יצירתו של מנחם ויזנברג "סויטה קונצרטנטית" לכינור קלאסי, כינור כלייזמר ותזמורת, תביא שילוב של העולם הקלאסי עם עולם המוסיקה היהודית והכלייזמר. יצירתו של חיים פרמונט "ישרא וישמע" לטקסטים של מיריק שניר, תשלב בין מקהלת ילדים למקהלה מעורבת, בין מוסיקה למשחק, בין העולם המוסיקלי הקלאסי למציאות הישראלית העכשווית, ותביא לאולם הקונצרטים חוויה יוצאת דופן רב חושית ורב תחומית. בנוסף, נביא כמה סגנונות חדשים לרפרטואר שלנו. הסימפוניה הרביעית של מאהלר בגרסא לתזמורת קאמרית תהיה היצירה הגדולה הפוסט-רומנטית הראשונה שהאנסמבל יבצע בקונצרט. אם עד כה התמקדנו ביצירות מהמאה ה18 ויצירות עכשוויות, בעונה הבאה נבצע גם יצירות מסוף המאה ה19 ותחילת המאה ה20. בנוסף לסימפוניה של מאהלר, נבצע לראשונה גם יצירה אימפרסיוניסטית – הפרלוד לאחה"צ של הפאון של דביסי, בעיבוד של שנברג לתזמורת קאמרית.

408693_124024517764650_1991821983_n

מקהלת זמרי קולגיום. שיתוף הפעולה יימשך גם בעונה הבאה.

 

בין האורחים שלנו בעונה הבאה יהיו הפסנתרן אלון גולדשטיין, הקלרניתנית שירלי בריל, הכנר זוהר לרנר, זמרות הסופרן רויטל רביב ואלינור זון, מקהלת מורן הצעירה, אנסמבל זמרי מורן, ומקהלת זמרי קולגיום.

elinor

זמרת הסופרן אלינור זון, תופיע איתנו כסולנית בעונה הבאה.

 

בסדרת הקונצרטים החדשה – אוצרות הקלאסיקה, נבצע כמה מה"להיטים" הקלאסיים הגדולים – מוסיקת לילה זעירה של מוצרט, ארבע העונות של ויולדי, אקזולטטה יובילטה של מוצרט, אריות של הנדל ופרסל, קונצ'רטו לכינור ואבוב של באך שבו, לראשונה, אני אהיה הסולן בכינור עם האנסמבל, ועוד.

ובסדרה לילדים (בניהולה האמנותי של דקלה בניאל) – הבובה קאנון תמשיך להנחות, להשתתף, לשאול, לשיר ולרקוד עם האנסמבל ואיתי. ביחד עם קאנון נגלה את הסיפור האמיתי "דירה להשכיר", אשר מעולם לא סופר, נברר מה הקשר בין ביט לשרביט, ונבקר בממלכה של מלכת הלילה. בסדרה זו נשמיע יצירות מוכרות לריקודים של שטראוס (הדנובה הכחולה) וצ'ייקובסקי (מפצח האגוזים), קטעי אריות ודואטים מאופרות של מוצרט, דוניצטי וורדי, וכן מיצירותיהם של רימסקי קורסקוב, פרוקופייב, דקלה בניאל, ועוד.

מכירת חיסול

אין גבול לציניות: התזמורת, בלית ברירה ובהיעדר משאבים, העסיקה את נגניה כפרילאנסרים ולא כשכירים, הנגנים בהיעדר ברירה אחרת ומתוך צורך להתפרנס בחרו להיות מועסקים כך, ואז הגיעה העירייה ואמרה – "בגלל שממילא זו לא תזמורת קבועה אלא אוסף של פרילאנסרים המנגנים בתזמורות אחרות, אפשר לחסל אותה". על מצב המוסיקה, המוסיקאים והחינוך המוסיקלי בארץ, דרך סיפורה העצוב של תזמורת הרצליה שפורקה.

בכתבתו מ24.9.2012 מציג נעם בן זאב את מצבם העגום של המוסיקה ושל המוסיקאים בארץ, ואת העובדה המצערת שהממסד לא תומך בעשייה מוסיקלית אמנותית, וגרוע מכך – גם לא בחינוך למוסיקה.

מוסיקאים מעולים רבים מעדיפים את חיי ה"פרילאנס", שמשמעותם – התרוצצות מתזמורת להרכב קאמרי לאנסמבל להקלטה לתלמידים – על-פני האלטרנטיבה של נגינה כשכירים בתזמורת קבועה, שאמנם מעניקה "ביטחון כלכלי" (אם אפשר לכנות כך את תנאי השכר המחפירים בתזמורות) אך מאלצת את נגניה לעבוד קשה מאוד (בתמורה לשכר עלוב) וכתוצאה מכך הם אינם יכולים לנגן בהרכבים או במסגרות שנותנות להם סיפוק מקצועי.

למעשה, כל הנגנים באנסמבל סולני תל-אביב מעדיפים להיות פרילאנסרים ולשמור על שמחת עשייה וסיפוק מקצועי (גם אם זה כרוך בהתרוצצויות בין כמה גופים), על-פני נגינה בתזמורת קבועה. הנגנים באנסמבל היו יכולים להיות נגני תזמורת קבועים (ותזמורות רבות הציעו וממשיכות להציע להם לבוא לנגן אצלן כנגנים קבועים), אך בחרו באופציה ה"פחות גרועה" מבחינתם – נגינה באנסמבל שהם בחרו, עם נגנים טובים שכולם בערך ברמתם ובגילם, עם הרבה שמחה, אהבה, מסירות והתלהבות, אבל במחיר של סיכון כלכלי וצורך לעבוד במספר מקומות.

מתוך הכתבה של נעם בן זאב על תזמורת הרצליה:

"זו לא היתה תזמורת קבועה אלא אוסף של פרילנסרים, שנודדים מתזמורת לתזמורת" – הטיעון הזה, כהצדקה לחיסולה בן-לילה של תזמורת קלאסית שפועלת בסדירות יותר מ-30 שנה, היה אחד המרכזיים בפרשת תזמורת הרצליה, שפורקה על ידי העירייה ושלפני עשרה ימים, בקונצרט הפרידה שלה, המחישה שוב למנוייה ואוהדיה את ייחודה.

הרווי בורדוביץ, מנצח תזמורת הרצליה שפורקה

יותר מכל העיד הטיעון הזה על מצבן של התזמורות בישראל, ועל האידיאולוגיה של העסקת עובדים במגזר הציבורי בכלל: נגנים שכל אחד מהם נחשב למומחה בתחומו מועסקים לאורך עשרות שנים כפרילנסרים, ובמקרה הטוב בהסדר של עבודה קבועה – 19 מתוך עשרות נגני התזמורת הועסקו בהסדר כזה – אבל תוך חישוב השכר לפי שעות עבודה אפקטיביות ומתוך אי-קביעות וחוסר ביטחון תעסוקתי מוחלט. מצב עניינים זה לא רק שלא גרם לתרעומת, אלא בדרך אבסורדית אף היווה הצדקה לפיטורין.

לדעתי, אין שום סיבה שנגן שעובד קשה מאוד (ולא רק בשעות העבודה בפועל אלא גם בשעות האימון הרבות הנדרשות בבית) לא יקבל שכר קבוע, פנסיה, וביטחון מינימלי שגם אם הוא אינו יכול להופיע בקונצרט שעבד עבורו קשה (בשל מחלה, פציעה או כאבים בידיים) הוא יקבל את שכרו.

המצב הזה אמנם קיים גם אצלנו באנסמבל סולני תל-אביב, אבל ישנה אצלנו מודעות לכך שזה מצב שחייב להשתנות. לכן, התחלנו לפני מספר שנים להעניק לקבועים שבנגנינו מעמד של חברי אנסמבל, שיש בו הטבות רבות, בין היתר גם בגובה השכר. משנה לשנה התרבו מספר "חברי האנסמבל" ובעונה הקרובה יהיו לנו כבר 20 חברים. הצעד הבא הוא, שהחל מהעונה הקרובה אנחנו מתחילים בתהליך של הענקת "משרות נגינה באנסמבל" שמשמעותן שכר חודשי קבוע ובהמשך גם תנאים סוציאליים למספר נגנים. בסופו של התהליך (תוך כמה שנים) יהיו לנגנים הקבועים שלנו תנאים סוציאליים ושכר קבוע. כך הם יוכלו לשמור על נגינה במסגרת מקצועית שאותה הם בחרו ושנותנת להם סיפוק, הנאה ואתגר מוסיקלי, וגם לקבל איזשהו ביטחון של שייכות למקום עבודה שנותן להם את התנאים המינימליים הדרושים לעובד.

עוד מתוך הכתבה של נעם בן זאב, בהקשר של יחס הממסד בארץ למוסיקה, למוסיקאים ולחינוך המוסיקלי:

בינות לקונצרטים של פסטיבל "חג המוסיקה הישראלית", שנגמר זה עתה, הסתתר טקס: חלוקת פרס ראש הממשלה למלחינים, שבנוסף לכבוד וההערכה הוא גם מצייד את זוכיו במענק התפנות בגובה שכר מורה לשנה שלמה. שתי מלחינות וארבעה מלחינים זכו בו: הדס גולדשמידט-חלפון, מרינה גלר, יונתן קרן, רמי שולר וזהר שרון; והמבוגר מכולם, מנחם ויזנברג, נבחר גם לשאת דברים אחרי מילים נמלצות של פקידי הממשלה לפניו.

ויזנברג הודה כרגיל למעניקי הפרס, לחבר השופטים ולמשרד התרבות שתמך ב"חג" (הנציגות מטעם המשרד היתה מינורית והשרה לא נכחה) – אבל אז חרג מנתיב התודות: "אבל פרסים ואירועים משמחים אלו אינם משקפים, לצערי, את יחס החברה בישראל לאמנים החיים בה", הוא אמר, מפר את האווירה החגיגית הנדושה, "התקציבים המוקצים לאמנים, לגופי ביצוע ולפסטיבלים העוסקים במוסיקה אמנותית, הם דלים עד כאב. מקומה המידלדל והולך של המוסיקה במערכת החינוך ממחיש את יחסה לאמנויות היפות".

הכיסא הריק של לימור לבנת זעק. לא שמלים אלה היו מזיזות משהו, אבל רק כדי להיות עד לחוסר הנחת הרגעי התעורר הצער שהיא לא שם. "בכל אומה בת תרבות, מאז ימי יוון וסין העתיקים, מושם דגש גדול על החינוך המוסיקלי מתוך הבנה עמוקה של תרומתו לעיצוב אישיותו של האדם", השלים ויזנברג את דבריו, שנאמרו בלי התרסה אלא בפשטות. "דווקא במדינה החיה על לועו של הר געש, הרוויה מתחים רבים, יש צורך להעניק לאמנות ולאמנים מקום מרכזי יותר".

המצב העגום הזה מכריח את גופי הביצוע (תזמורות, הרכבים, מקהלות וכד') לעבוד בתנאים בלתי אפשריים. אבל גרוע מכך – הוא מחסל לאט לאט את החינוך המוסיקלי בארץ! הוא מחסל את האהבה של אלפי ילדים מנגנים, הוא מחסל מפעלים נפלאים המעניקים חינוך מוסיקלי איכותי (כמו מתא"ן שסיים את דרכו בקול ענות חלושה לפני כשנתיים). הוא מחסל את הסיכוי לכך שבנוסף למוסיקאים וחובבי מוסיקה מצויינים שיצמחו כאן, תהיה לנו גם חברה איכותית, טובה, יצירתית, קשובה, מתקשרת, אינטליגנטית. מה עוד ניתן לעשות חוץ מלכתוב, לזעוק ולמחות?

בפוסט הבא – על ההכנות שלנו לפתיחת העונה, וקצת על נסיעתי הקרובה למוסקבה לנצח באולם הגדול של קונסרבטוריון צ'ייקובסקי.

שנה טובה וגמר חתימה טובה.