יצאנו לדרך

המלחין והפסנתרן נעם סיון הגיע לארץ, לחזרות לקראת הקונצרטים של יצירתו "מוות ולידה", אותה נבצע באנסמבל ביחד עם מקהלת זמרי קולגיום, הסולניות עינת ארונשטיין ואינאס מסאלחה, ונעם עצמו בפסנתר. היום היה יום אינטנסיבי מאד, שכלל חזרת מקהלה איתי, כשנעם ניגן בפסנתר ואינאס הדריכה את המקהלה בענייני דיקציה בערבית. אח"כ המשכנו נעם, אינאס ואני לחזרה על קטעי הסולו ביצירה, ובמיוחד על השיר של מחמוד דרוויש "לא מכיר את האיש הזר".

20140603_152441

נעם סיון, אינאס מסאלחה ואני, במפגש המשותף הראשון שלנו בהכנות ליצירה "מוות ולידה".

היצירה "מוות ולידה" היא יצירה מדהימה, אך קשה מאד לכולנו. העבודה היא בחלקים חלקים, לאט לאט, בניסיון לפענח כל חלק מבחינת התוכן, המשמעות, ההגייה, הסולפז', הקצב והכוונה המוסיקלית. עבורי זו עבודה מרתקת, ולמרות כמות החומר העצומה שעלי ללמוד, אני נהנה מכל רגע. הטקסטים מרגשים מאד ומולחנים בצורה שמביעה היטב את הכוונה. הנה השיר "לא מכיר את האיש הזר" של מחמוד דרוויש, אותו שרה אינאס בערבית בחלק הראשון של היצירה. התרגום לעברית נעשה על-ידי אינאס.

אני לא מכיר את האיש הזר, ולא את סיפור חייו…
ראיתי לווייה, הלכתי אחרי הארון
כמו האחרים, מרכין ראשי בכבוד.

לא מצתאתי סיבה לשאול: מיהו האיש הזר?
איפה הוא חי, איך נפטר,
כי סיבות המוות הן רבות,
וביניהן כאב החיים.

שאלתי את עצמי: האם הוא רואה אותנו,
או לא רואה כלום ומצטער על שהגיע לסוף הדרך?
ידעתי שהוא לא יפתח את הארון המכוסה בלבנדר
לברכנו לשלום ולהודות לנו ולספר לנו את האמת
(מהי האמת?)

אולי הוא כמונו בשעות אלו
מקפל את צילו.
אבל הוא האיש היחיד שלא בכה הבוקר הזה
ולא ראה את המוות חג מעליו, כמו נשר
החיים הם בני-הדודים של המתים
והמתים ישנים בשקט, בשקט, בשקט.

מיהו האיש הזר ומה שמו?
אולי הוא סופר, או פועל, או פליט, או גנב
או רוצח… אין הבדל.
כולם שווים בפני המוות.
הם לא מדברים
ואולי, לא חולמים.

לוויית האיש הזר היתה יכולה להיות שלי
אך התערבות אלוהית דחתה זאת
מסיבות רבות, וביניהן:
טעות גדולה בשיר.

 

השבוע ימשיכו החזרות כאשר הסולנית השנייה, עינת ארונשטיין, תצטרף. בשבוע הבא נעבוד ביחד ארבעתנו, בהמשך יחלו חזרות התזמורת והמקהלה, ולקראת הקונצרטים נחבר את כולם ביחד. בהחלט תהליך למידה מוסיקלי מרתק , מאתגר ומאוד מהנה.

ויהי אור

שתי המילים שבכותרת, הלקוחות מספר בראשית, חותמות את היצירה עצומת המימדים "מוות ולידה" של נעם סיון. החיבור בין הטקסטים השונים ביצירה, מתקופות שונות ובשפות שונות (עברית וערבית) – טבעי מאוד. המוסיקה חזקה, מעבירה היטב את המסר של הטקסטים. השילוב של שתי זמרות, שתי שפות, 25 מקורות שונים של טקסטים, מקהלה, תזמורת ופסנתר – מרתק וחסר תקדים. ההכנות מתקדמות.

Death and Birth

היצירה "מוות ולידה" היא עצומה במימדיה, והלמידה שלה ארוכה, קשה ותובענית, אך מאוד מספקת. בשבוע הקרוב נתחיל את החזרות עם הסולניות ביחד עם המלחין (והפסנתרן) נעם סיון. היצירה הזו היא הפרוייקט הגדול ביותר שהיה לאנסמבל, וגם לי באופן אישי, בעונת הקונצרטים הזו. זהו תהליך למידה מרתק, שכולל את למידת הטקסטים והתעמקות במשמעותם, למידת הטקסטים בערבית – הן מבחינת התרגום והן מבחינת הדיקציה. בנוסף לכל אלה יש כמובן את ההכנה של הפרטיטורה לניצוח. יש בפרטיטורה מגוון רחב של חומרים מוסיקליים – קטעי מקהלה, קטעי תזמורת, קטעי ליווי רצ'יטטיביים לזמרות, קטעים ריתמיים עם שינויי משקל תכופים, קטעים כוראליים, קטעים פוליפוניים, ועוד.

הנה דבריו של נעם סיון על יצירתו:

היצירה "מוות ולידה" נפתחת בשאלה ששאל אותי בני מאור כשהיה בן ארבע: "אבא, כשמישהו מת, באותו זמן, האם מישהו, במקום אחר, נולד?" השאלה הזו היא נקודת פתיחה למסע מוזיקלי בזמן, בשילוב למעלה מעשרים מקורות ספרותיים שונים – המשתרעים בין שירים שלמים לשורות בודדות – העוסקים בנושאים של בריאה, לידה, הריון, עקרות, מוות, לוויה ותפילה. תיאורי החוויות בגוף ראשון על-ידי שתי הדמויות הראשיות שלובים לכדי יצירת רצף דרמטי, כאשר המקהלה, הפסנתר והתזמורת מוצאים קווי דמיון לאורך הדרך. היצירה מסתימת במלים "ויהי אור" המושרות בשתי השפות. באמצעות ההקבלה בין מוות ולידה, היצירה מעבירה מסר הבוחן שתי תחנות במסע החיים הכלל עולמי מן הלא נודע אל הלא נודע, שהוא מרכזי להווייה של כלל האנושות.

מבנה היצירה והמקורות הספרותיים שלה:

שאלת פתיחה: מאור סיון (בגיל 4), רחל אימנו (ספר בראשית)

חלק ראשון – לוויה ועקרות: מחמוד דרוויש (השיר "לא מכיר את האיש הזר"), פאני נוידא (תפילת עקרות מתוך "מנהג נשים" בעריכת עליזה לביא), רחל המשוררת (השיר "עקרה").

חלק שני – מוות: גאולה וקנין (ספר שירה "הילת בראשית"), אבו-תמאם (מאה תשיעית לספירה), ספר הזוהר, מחמוד דרוויש (פואמה "ציור קיר"), זלדה המשוררת (השיר "כל הלילה בכיתי"), מדרש: פרקי דרבי אליעזר, א. ב. יהושע (מונולוג הסבתא מתוך "המאהב"), חדית' (ההלכה המוסלמית), אינאס מסאלחה (טקסט שנכתב במיוחד), תפילת ראש-השנה.

חלק שלישי – לידה: מיה הרטמן (טקסט שנכתב במיוחד), אביו של עב'דל רחמן (ברכת אב לבנו), פאטימה אמין (חווית העובר ברחם), נאוה סמל (שירי הריון ולידה), ח'ליל ג'ובראן (מתוך "כנפיים שבורות"), חאטן אבן אל-מועלא (ימי-הביניים).

מפגש הנשים – שיר ערש ללא מלים

קודה – ויהי אור (בראשית פרק א')

בשבוע הקרוב אמשיך לדווח על ההכנות.