לקראת עונת 2012-13 (4) -סולנים עם ערך מוסף

בזכות ההיכרות רבת השנים ובזכות הקשרים המיוחדים שקשרנו, אנחנו זוכים לארח אצלנו מוסיקאים ברמה עולמית, שחוץ מנגינתם הנהדרת הם גם מביאים לאנסמבל את הנסיון שלהם, מדריכים אותו, מקדמים אותו ומטביעים אצלו את חותמם. והם גם נהנים ושמחים לבוא אלינו (חצי בהתנדבות).

אנטיה וייטהאס. תשוב אלינו לנגינת יצירות של בטהובן, היידן ובריטן.

 

בתזמורות רבות בעולם מקובל שסולנים אורחים מגיעים לחזרה אחת עם התזמורת יום לפני הקונצרט הראשון, ובבוקר הקונצרט הם באים שוב כדי להריץ את היצירה בחזרה הגנרלית. זה במקרה הטוב. במקרים אחרים הם מגיעים ישר לחזרה הגנרלית, מנגנים פעם אחת, ומתראים שוב על הבמה בקונצרט. לאחר סדרת הקונצרטים עם התזמורת הם ממריאים לעבר התזמורת הבאה שלהם, על-מנת לחזור על אותו תהליך של חזרה אחת וסדרת קונצרטים (תהליך שנמשך לא יותר מארבעה ימים).

המצב הזה, שקורה במרבית התזמורות, לא ממש מאפשר לסולנים לתקשר עם התזמורת, וכמובן שלא להשפיע עליה. יש מנצח שמנהל את החזרות, והוא זה שנותן את הטון.  הסולן רק בא לנגן והולך. בגלל מיעוט החזרות איתו, גם אין לסולן זמן לנגן ביחד עם התזמורת ולהכיר אותה דרך המוסיקה. אין לו זמן להביא את הגישה שלו ליצירה או למוסיקה בכלל.

לשמחתי, מרבית הסולנים שלנו באנסמבל הם לא מהסוג הזה. אחת המטרות שלי בהבאת סולנים בינלאומיים לאנסמבל, היא לקדם את האנסמבל באמצעות הידע, ההבנה והניסיון שלהם. סולנים רבים באים אלינו כאורחים ל7-10 ימים, שבמהלכם הם גם מובילים את האנסמבל ומדריכים אותו, ולא רק מנגנים סולו. טבאה צימרמן הדריכה את האנסמבל, הובילה את סקציית הויולות שלנו וגם ניגנה סולו בשתי יצירות – בדצמבר 2005 ובדצמבר 2006.

טבאה צימרמן מובילה את סקציית הויולות של האנסמבל

 

קתי דברצני ממש לימדה את האנסמבל נגינה בארוקית על כלים אותנתיים עם מיתרי גיד, במשך חמישה ימי חזרות, וגם ניגנה סולו בשתי יצירות. אותו הדבר עם הכנר טרייה טונסן, הכנרת אנטייה וייטהאס, וכמובן – נגן הבסון סרג'יו אזוליני, שכל מפגש איתו הוא שיעור מאלף לאנסמבל. אני משתדל להביא לאנסמבל סולנים שיש להם, מעבר לרמת נגינה גבוהה, גם יכולת, זמן ורצון להוביל ולהדריך את האנסמבל במשך מספר ימי חזרות. עבורם זוהי חויה שונה מהחויה הרגילה של לבוא, לנגן וללכת. הם אוהבים לבוא אלינו גם מהסיבה שהם מרגישים שהם עושים מוסיקה ביחד. ועבור האנסמבל זוהי חויה מיוחדת של היכרות עם מוסיקאים נפלאים, ובניית שיתופי פעולה מוסיקליים אמיתיים איתם.

בעונה הקרובה יהיו לנו שלושה סולנים בינלאומיים מהסוג הזה, שלושתם אורחים ותיקים וקבועים שלנו. סרג'יו אזוליני יוביל את האנסמבל ביצירות של באך וסטרוינסקיֿ: סינפוניה מקנטטה וקונצ'רטו לבסון של באך, "אלוני דמברטון" והסויטה "פולצ'ינלה" של סטרוינסקי. אנטיה וייטהאס תתארח אצלנו לתכנית שלמה ללא ניצוח, בה היא תוביל את האנסמבל ברביעיית המיתרים אופ. 95 של בטהובן שתנוגן בתזמורת מיתרים, תנגן קונצ'רטו לכינור של היידן, ותשוב להוביל את האנסמבל בוריאציות "פרנק ברידג'" של בריטן. וחן הלוי, שניגן איתנו בעבר לא מעט יצירות מודרניות, יבצע איתנו בעונה הקרובה דוקא את הקונצ'רטו לקלרינט של מוצרט. בכל אחד מהמפגשים האלה צפויה לאסמבל חוויה של עשייה מוסיקלית מרתקת, למידה, אתגר, ונגינה של קונצרטים יוצאי דופן.

חן הלוי. יבצע את הקונצ'רטו לקלרינט של מוצרט

 

הקשרים יוצאי הדופן שהאנסמבל קשר עם המוסיקאים הנפלאים האלה מובילים לתוצאות מאוד מרגשות עבורנו ועבור הקהל.

בפוסט הבא שלי, ביום שישי הקרוב, אספר על היצירות הישראליות ועל הסולנים הישראלים שיופיעו איתנו העונה.

 

 

מודעות פרסומת

קונצרט מוצלח בכפר שמריהו

בקונצרט הראשון, שהיה שלשום בכפר-סבא, לא נכחתי. אתמול הגעתי לשמוע את האנסמבל באולם וייל בכפר-שמריהו. רשמים מהקונצרט, הפעם מהצד של הקהל

image

הקונצרט באולם וייל נפתח בריקודים הרומניים של ברטוק. אני מכיר את אולם וייל כאולם יבש שהצליל לא עובר בו היטב לקהל. להפתעתי הרבה – האנסמבל התחיל לנגן ושמעתי צליל ענק!!! ישבתי למעלה, רחוק מהבמה, וממש לא ציפיתי לכזאת עוצמה. האנסמבל נשמע מגובש ומלוטש, ועם נפח כמו תזמורת סימפונית. גם היתה אנרגיה והתלהבות. ביצוע נפלא.

היצירות שניגן הכנר חגי שחם בהמשך הערב (בלוך "בעל שם" ושתי יצירות של הובאי), ממש תואמות את סגנון הנגינה שלו. נגינה וירטואוזית ללא מגבלות בכל חלקי הכינור, בכל הפוזיציות ועל כל המיתרים מלמטה למעלה ובחזרה, ויברטו משתפך שמזכיר קצת את גדולי הכנרים מראשית המאה הקודמת, הבעה מוסיקלית אישית ומיוחדת, וצליל מבריק וגדול. פשוט נגינה נפלאה. האנסמבל והמנצח אנטונלו מנקורדה היו צריכים להתמודד עם מוסיקה שאינה קלה לליווי, שהטמפים משתנים בה לעיתים קרובות ושיש בה הרבה חופש לסולן. אלה יצירות שלפעמים לתזמורת אין בהן הרבה מה לנגן אבל יש הרבה מה לקלקל. למרות שהיתה מידי פעם תחושה של מתח ולחץ – האם הם יצליחו ללוות את הסולן מבלי לטעות – בסה"כ הליווי היה מקצועי מאוד, ואיפשר לחגי להישמע במיטבו. כאשר חגי סיים את חלקו והקהל יצא להפסקה היתה לי תחושה שזה עבר ממש מהר. זה סימן טוב. באמת, התכנית זרמה בחלק הראשון באופן טבעי מיצירה ליצירה, וגרמה לי, כקהל, לצאת להפסקה עם חיוך ועם ציפייה לשמוע עוד.

החלק השני של הקונצרט היה החלק הרציני יותר. יצירה אחת בלבד – המטמורפוזות של שטראוס. זו יצירה שמנוגנת ברצף אחד, כחצי שעה, ואינה מחולקת לפרקים. בחלק הזה של הקונצרט ישבתי יותר למטה באולם, ודווקא משם שמעתי פחות טוב. העוצמה שהגיעה למעלה בחלק הראשון של הקונצרט היתה פחותה כשישבתי בשורה 5 או 6. יש הרבה מאוד קשיים אובייקטיביים ליצירה הזו. קודם כל, כל נגן מנגן בה תפקיד סולני עצמאי, ויש המון קולות שונים. קשה לשמוע ולעקוב אחרי הכל. ריבוי הקולות גם יוצר בד"כ בעיות אינטונציה ובעיות ריתמיות. וגם, הנגינה במשך כמעט חצי שעה ברצף יוצרת איזשהו קושי להישאר בתוך החוויה הממושכת מבלי ללכת לאיבוד בדרך. המנצח אנטונלו מנקורדה והאנסמבל עשו עבודה נהדרת בביצוע של היצירה. החטיבות האיטיות, בפתיחה ובסיום של היצירה, היו מאוד חזקות ומגובשות, גם מבחינת הצליל וגם מבחינת האופי. כשהיצירה הסתיימה היתה ממש הרגשה שקרה משהו מאוד משמעותי על הבמה. שלרצף המוסיקלי הזה היה תוכן. האינטונציה בביצוע כולו היתה בסה"כ מצויינת למרות הקשיים הרבים. היו רגעים סולניים אינדיבידואליים מאוד יפים, וקטעי מוסיקה קאמרית נפלאים בין כמה נגנים. מידי פעם, בקטעים המהירים, הלכתי קצת לאיבוד, וזה קרה לפעמים בגלל בלאנס לא מספיק ברור (כלומר יותר מידי עומס צלילי של הרבה קולות בו זמנית) ולפעמים בגלל שלא היתה מספיק ארטיקולציה ותחושה ריתמית. אני חושב שהדברים האלה קורים כמעט בכל ביצוע של היצירה הזאת, כי הכתיבה שלה גם כך היא מאוד עמוסה ולא שקופה. בסך הכל זה היה ביצוע מצויין, והוא גרם לי להרגיש גאווה גדולה באנסמבל. הערב כולו היה מיוחד ועם תכנית לא שגרתית, שלמרות שהיא אינה ארוכה והקונצרט הסתיים מוקדם, זו תכנית מלאה ועמוסה.

סולני תל-אביב לפני ביצוע המטמורפוזות של שטראוס. איפה מסתתר הכנר הראשי?

מחר הקונצרט יתקיים באולם רפפורט בחיפה, עם הרצאה מקדימה בשעה 19:30, וביום ראשון במרכז עינב בשעה 20:30. כדאי מאוד (והפעם אני ממליץ כמבקר מוסיקה "אובייקטיבי" ולא כמבצע)

וירטואוזיות צוענית הונגרית

לעיתים רחוקות מזדמן לשמוע בקונצרט תזמורתי יצירות וירטואוזיות הונגריות לכינור ותזמורת. הכנר הבינלאומי חגי שחם יבצע עם האנסמבל שתיים מיצירותיו של ינה הובאי, בעיבודים לכינור ותזמורת מיתרים. הנה קטע וידאו קצר מתוך אחת היצירות האלה, בנגינתו של חגי שחם

חגי שחם יתארח אצלנו בקונצרט לסיום העונה בסוף החודש, וינגן, בין היתר, שתי יצירות קצרות לכינור של ינה הובאי. פרטים על מועדי הקונצרטים והתכנית המלאה בפוסטים הבאים.

חגי שחם

ערב החזרה הגנרלית

אחרי שתי חזרות עם יוני רכטר והתזמורת הקאמרית הישראלית, ולפני החזרה השלישית והאחרונה – סיכום קצר של מה שהיה ושל מה שהולך לקרות בקונצרט

כמו תמיד – תענוג לעבוד עם יוני רכטר. תענוג לעבוד עם התזמורת הקאמרית הישראלית. כיף גדול לבצע מוסיקה נפלאה כזו. התכנית מגוונת מאוד ויש בה המון קטעים שונים (בין 10 ל15, לא ספרתי), שנעים מפרקים בודדים של סימפוניות קלאסיות (ברהמס, בטהובן, מנדלסון) דרך מוסיקה קלאסית קלה יותר (ברנשטיין סיפור הפרברים עם הזמרת יעל צבי) ויצירה תזמורתית מודרנית (של יוני רכטר) ועד לעיבודים לכמה משיריו המוכרים של יוני רכטר (מה עושות האיילות, שבת בבוקר ועוד). החזרה הבוקר היתה מאוד אינטנסיבית, וכך כנראה תהיה גם החזרה הגנרלית מחר בבוקר – צריך להספיק הרבה מאוד חומר במעט זמן. לשמחתי, שיתוף הפעולה של התזמורת מצוין, והתחושה שלי היא שלמרות הזמן הקצר הקונצרט הולך להיות מהנה ומרגש. מוצ"ש 11.2 שעה 21:00 מוזיאון תל-אביב.

סקציית כינור שני החיננית של התזמורת הקאמרית הישראלית, עם עמרי רווה – האבובן הראשון ומתאם האמנים של התזמורת