רמת ריכוז מקסימלית

להמשיך לקרוא

מודעות פרסומת

השד לא כל-כך נורא – סיכום העונה חלק ב'

בשורה התחתונה – ניתן לומר שהרפרטואר החדשני של האנסמבל הצליח לעבור את מחסום הקהל והצליח למשוך גם קהל צעיר וחדש לקונצרטים שלנו. אולי הוא הרתיע חלק מהקהל השמרן, אבל אם לשפוט על-פי קצב מכירת המנויים לעונה הבאה (שבה נבצע 6 יצירות ישראליות מהן 5 בבכורה עולמית, ועוד לא מעט יצירות מהמאה ה20), ניתן לומר שהחדשנות בסך הכל אינה מרתיעה את הקהל, ואפילו מצליחה מדי פעם לגרום לו הנאה. הקהל קונה מנויים ובקצב משביע רצון

חמש יצירות ישראליות שולבו העונה בקונצרטים שלנו. שתיים מהן שולבו כ"הפתעה" וזכו להצלחה ולתגובות נלהבות – "אקטואלי" של נעמה תמיר בפתיחת העונה, ו"לא אמרתי דבר" של אביה קופלמן בסיום העונה. בנוסף, יצירתו של יחזקאל בראון "אור גדול" שבוצעה בקונצרט פתיחת העונה עם הסולנים קרן הדר ואלון ראובן, זכתה לביקורות חיוביות ול"קונצנזוס" חיובי מצד הקהל. זוהי יצירה יפהפיה, קלאסית מאד, מתוזמרת היטב, ומעבירה בצורה נהדרת את הטקסטים הנפלאים מספר ישעיהו. הנה הביצוע שלה מהקונצרט שהתקיים בקונסרבטוריון שטריקר.

 

היצירה הכי מעוררת מחלוקת היתה יצירתו של עמית גילוץ "בזמן שרקדנו" לחליל ותזמורת ממותכנת, שבה הקשתנים משתמשים במקלות כביסה, במפרטים ובעפרונות לנגינה, מכוונים את הכלים בצורה לא שגרתית, וגם הקהל משתתף בביצוע על-ידי הקראה של טקסטים שונים מתוך הספר "דוקטרינת ההלם".

IMG_6776

תזמורת "ממותכנת" ביצירה של גילוץ

היצירה הזו היתה שוק לקהל, וזכתה לתגובות קיצוניות לכאן ולכאן – קיבלנו מצד אחד תגובות נזעמות (כולל קריאות בוז בסיום הביצוע בכפר-שמריהו) ומצד שני תגובות נלהבות הן על היצירה עצמה והן על האומץ לבצע אותה. בתגובה מרגשת במיוחד שקיבלנו מאחת הנוכחות בקונצרט נכתב "ברצוני להביע הערכה עמוקה למלחין ולחלילן רואי אמוץ ובעיקר למנצח והמנהל האמנותי ברק טל- שהינו המנהל האמנותי האמיץ ביותר שהיכרתי ובעל תבונה מיוחדת ואחריות מיוחדת לגורל המוסיקה ולגורלינו בכלל… אין דרך טובה יותר להביע את מה שקורה בעולמנו ובחיי כל פרט בחברתנו, מאשר באמצעות המחשת "שבירת הכלים" פשוטו כמשמעו ממש מול עינינו ואזנינו. החריקות והנקישות ונסיונות הנפל של המוני אנשים להשמיע קול והקול החנוק של כלי הנגינה כל זה ממחיש את חוסר היכולת ליצור הרמוניה וזו מטפורה כל כך חזקה וגאונית לומר שאין היום אפשרות לשמוע צליל אמיתי כי כל הקולות מעוותים חנוקים או שבורים והאמת – חבויה בשבירה עצמה… עלי לשוב ולהודות לכם על אומץ לבכם, על אחיזתכם באמת, ועל נסיון ויכולת לזעזע אולי במעט את שאננות מבקרי אולמות הקונצרטים. כל הכבוד לכם." הנה סרטון קצר על היצירה, שבו ניתן לראות ולשמוע קצת על מה מדובר. הביצוע המלא יעלה ליוטיוב בקרוב.

 

יצירה ישראלית נוספת היתה "שלושה מדריגלים סתוויים" לצ'לו ומיתרים של ינעם ליף, עם הסולן יונתן גוטליבוביץ'. זו יצירה מאד יפה, שהיה מרתק לעבוד עליה ולגלות אותה במהלך העבודה. גם היא התקבלה בצורה יפה על-ידי הקהל. שיתוף הפעולה עם יונתן ועם נמי ליף (שהיה מורה שלי בתיכון ובאקדמיה) היה נפלא.

IMG_9184

יונתן גוטליבוביץ', הסולן ב"שלושה מדריגלים סתוויים" של ינעם ליף

יצירות "מודרניות" נוספות שניגנו היו: הסויטה הלירית של אלבן ברג, יצירה מאתגרת מאד מבחינה טכנית, שדרשה הרבה הכנה אינדיבידואלית.  היה מאד מספק להכין יצירה כל-כך קשה ולהביא אותה לביצוע טוב; שתי היצירות של שוסטקוביץ' שביצענו בתכנית במאי – רביעיית המיתרים מס' 8 והקונצ'רטו לצ'לו עם הסולנית נטליה גוטמן – שתי יצירות נפלאות, מרגשות ומהנות שזכו תגובות נלהבות ביותר; נושא ווריאציות – ארבעה טמפרמנטים לפסנתר ותזמורת מיתרים של הינדמית, עם הסולנית עינב ירדן. יצירה רומנטית לירית נהדרת, מאתגרת מאד הן לסולנית והן לתזמורת, שהושקע בהכנתה זמן רב, וגם היא התקבלה באהדה ע"י הקהל; וריקוד אחד מתוך חמישה ריקודים יווניים של סקלקוטס, יצירה קלילה שמזכירה את הריקודים הרומניים של ברטוק (אבל בסגנון יווני) והובאה כהפתעה באחד הקונצרטים. את היצירה בשלמותה נבצע בעונת הקונצרטים הקרובה.

ביצוע הפרק הראשון (הנושא) מתוך "ארבעה הטמפרמנטים" של הינדמית לפסנתר ותזמורת מיתרים. סולנית: עינב ירדן

 

אז אחרי עונה שהיו בה הרבה מאוד חידושים ברפרטואר, כולל שלוש יצירות ישראליות חדשות, שעברו בהצלחה את הקהל והביקורת, בעונה הבאה אנחנו לוקחים את החדשנות עוד צעד אחד קדימה ומביאים לקהל כבר שש יצירות ישראליות בסגנונות שונים (עודד זהבי, שי כהן, נמרוד סהר, איל אדלר, יבגני לויטס ונעם סיון), מהן חמש חדשות, לצד יצירות מהמאה ה-20 של בריטן, ברטוק וסקלקוטס.

בפוסט הבא – על ההפתעות והחידושים הויזואליים שהבאנו העונה – איך זה התקבל, מה מזה יימשך גם בעונה הבאה ואילו עוד חידושים צפויים.

נגני האנסמבל בשידור חי היום

בשידור חי במסגרת הסדרה "ממעמקים" יופיעו היום בשעה 17:00 שלושה מנגני האנסמבל – אורי ויסנר לוי בכינור, טליה ארדל בצ'לו והגר שחל בחליל. השידור יתקיים במרתף של מגדל הנביאים בחיפה. כל אחד מהשלושה ינגן יצירה לכלי סולו של באך וכן יצירה ישראלית לכלי סולו. ביחד הם ינגנו שלישייה של היידן. בין הקטעים יתקיימו ראיונות בנושאים הקשורים לאנסמבל וליצירות המנוגנות. האזנה נעימה

545306_10150988594174697_1206090721_n

אורי ויסנר לוי – ינגן את השאקון של באך ופרלוד של מנחם צור

התכנית המלאה:

 באך: מתוך סויטה מס' 3 לצ'לו סולו

מנחם צור: פרלוד לכינור סולו

באך: מתוך פרטיטה לחליל סולו בלה מינור

אולג בוגוד: "ערוצים" לצ'לו סולו

ינעם ליף: "יזכור" לחליל סולו

באך: שאקון מתוך פרטיטה מס' 2 לכינור סולו

היידן: דיברטימנטו בסול מז'ור לחליל, כינור וצ'לו

 

למה היידן לא מושך קהל?

שידור חי היסטורי ברדיו; נגינה נהדרת של חן הלוי; תגובות משבחות; נוכחות של מלחינים ישראליים רבים בקהל; ופגישה מרגשת עם המורה לכינור שלי ושל כמה מנגני האנסמבל; והמסקנה הברורה מהקונצרט הזה – האנסמבל צריך לנגן יותר מהרפרטואר הטבעי שלו.

IMG-20130310-WA0000

האנסמבל אתמול בשטריקר. צילמה רוני ארז

"שוב קונצרט של 'אנסמבל סולני תל אביב' שמתייצב כאחד הנבחרים של העונה כולה". במילים אלה פתח חגי חיטרון את הביקורת שלו על הקונצרט של האנסמבל, שהתפרסמה היום בעיתון הארץ. חבל רק שזו ביקורת על הקונצרט מכפר-שמריהו שהיה לפני ארבעה ימים, ואם היא היתה מתפרסמת למחרת היא גם היתה יכולה להביא אולי קהל לקונצרט אתמול. מצער אותי מאוד שכשהאנסמבל מנגן את מה שהוא הכי טוב בו – סימפוניה של היידן, יצירה מאתגרת מהמאה ה-20 (ברג סויטה לירית), יצירה ישראלית מצויינת וקונצ'רטו של מוצרט – האולם לא מלא עד אפס מקום וניתן למצוא פה ושם מקומות פנויים. הקהל כנראה אוהב יצירות גרנדיוזיות יותר מסימפוניה של היידן – מיסה עם מקהלה וסולנים, סימפוניות מהמאה ה19 שנכתבו לתזמורת סימפונית גדולה (ברהמס, צ'ייקובסקי, מאהלר, ברוקנר), סולן בינלאומי מחו"ל עם תזמורת גדולה. אנסמבל סולני תל-אביב הוקם על-מנת ליצור משהו שונה. גודלו ואופיו מכתיבים רפרטואר אינטימי יותר, מקורי, קאמרי. אם  בקונצרט סימפוני היצירה המרכזית היא סימפוניה מוכרת של ברהמס, בקונצרט של האנסמבל היצירה המרכזית היא סימפוניה לא מוכרת של היידן. ואצל היידן, כידוע, כל הסימפוניות נפלאות, ולא רק החמש המוכרות, אלא גם ה99 הלא מוכרות…

בכל מקרה, התכנית של אתמול היתה ממש תפורה על האנסמבל, והקהל שהגיע וזה שהאזין ברדיו זכה לחוויה נהדרת. הרבה מלחינים היו בקהל, כנראה בזכות יצירתו של נמי ליף. הביצוע של היצירה של נמי היה אתמול מלא השראה מצד הסולן יוני גוטליבוביץ' שניגן נפלא והוביל את האנסמבל לביצוע מלא הבעה. אני נהניתי במיוחד מהסימפוניה של היידן. האנסמבל נשמע בה מאוד נלהב ורענן. הנשפנים היו איכותיים ביותר, וקטעי הסולו בכלי הקשת – קורדליה, הדס ויוני – נוגנו  נפלא. חן הלוי, נפלא כתמיד, הוציא מהאנסמבל הרבה חינניות וריקודיות בנגינת הקונצ'רטו של מוצרט.

גם השידור החי ברדיו – לראשונה בקונצרט מנויים של האנסמבל – הוסיף להתרגשות של הערב הזה. מלבד הביקורת המפרגנת של חיטרון, קיבלנו הרבה תגובות מפרגנות, הנה כמה מהן:

"הקונצרט אתמול היה פנטסטי!!! נהניתי מכל רגע, מהמוזיקה, ממיזוגי התקופות השונות וההגיון המוסיקלי שיצר המכלול הזה"

"גם אתמול הצלחתם להעניק לנו, הקהל חוויה עשירה ומעניינת. המעברים המהירים בין קלאסי לעכשווי שדווקא לדעתי מדגישים את המשותף ולא את המרחק בין התקופות, ואת הכל אתם מבצעים באהבה ובהתלהבות. תמיד קשובים מאד לסולן/מנצח, כולם כגוף אחד למרות הקושי העצום לפעמים הכרוך בביצוע. חן הלוי היה מרענן, קליל מדויק ומעודן מאד. הוא ממש מאסטר וההדרן שלו היה נפלא, לא פחות מן ההפתעה של הקונצרט. אהבתי מאד את הריקוד היווני, מחמם את הלב כמו המחולות של בארטוק. היה לי הכבוד להאזין בזמנו למדריגל הבודד של ינעם ליף בבכורה בפסטיבל סדנה ישראלית, ולשמוע עכשיו את היצירה במלואה. סתווית ומלאת הבעה:). שוב תודה על העונג וחווית הלמידה המתלווה אליו.ברכת הצלחה לכולכם."

המלחין עודד זהבי כתב היום בעמוד הפייסבוק שלו את הדברים הבאים (גילוי נאות – עודד הוא חבר בועד המנהל של האנסמבל) :

"אתמול בערב נהניתי מקונצרט!!!!! אני יודע שזה נשמע רדיקלי, אבל ממש נהניתי, ממש. סולני תל אביב בתכנית נכונה מאד. סויטה לירית של ברג מבוצעת ברגישות ובהבנה, קונצ'רטו לקלרניט של מוצארט עם חן הלוי כסולן וכמוביל אנסמבל, יצירה נפלאה לצ'לו ומיתרים של ינעם ליף וסימפוניה של היידן. המון מוסיקה, קצת יותר מדי דיבורים/סרטי וידאו/הפתעות/ברג מאוהב/החבר של מוצארט מהמר, אבל מעבר לכל ביצועים נהדרים. ברק טל שאחראי לנצוח ולבניית התכנית איפשר לנגנים להתבטא (דיאלוג הסקרודטורה בפרק השלישי של היידן היה מהמם), הרכב מלא מוטיבציה, יוני גוטליבוביץ' מככב ביצירה של ליף ואז חוזר למקומו בסקציה, בלי אגו, עם הרבה קשב. חבל שהסדרה הסתיימה. מזל שהקונצרט הוקלט לקול המוסיקה. ויישלח לאיגוד השידור האירופי. תענוג."

התרגשות גדולה בשבילי כשהמורה שלי לכינור (בשנים 1994-2000) אירנה סבטלובה מגיעה לקונצרטים שלי. זה לא קורה הרבה, היא בד"כ עמוסה ומלמדת עד שעות הערב המאוחרות, אבל כשזה קורה זה כבוד גדול בשבילי. אתמול היא הגיעה, וכמזכרת מהמאורע הצטלמה עם שלושה מתלמידיה לשעבר – הדס, מתן ואני.

2013-03-10 21.47.11

הדס, אירה, אני ומתן. צילמה: הילה אפשטיין

אוונגרד של המאה ה18

ממצב של לחץ וחששות עם קבלת התפקידים הקשים בסויטה הלירית של ברג לפני כשלושה שבועות, דרך ההכנות הקשות של כל אחד באופן אינדיבידואלי, חזרת המובילים והחזרות המלאות שהתקיימו השבוע – לאט לאט הבנו שהשד לא כל כך נורא. אתמול בחזרת הבלאנס שלפני הקונצרט בכפר-שמריהו, כבר הרגשתי שזו היצירה שאני הכי פחות צריך לעבור עליה. וגם – על הסימפוניה המדהימה ויוצאת הדופן של היידן, מס' 67, יצירה אוונגרדית של המאה ה18. ומיהו ניקוס סקלקוטס ואיך הגענו לנגן יצירה שלו? חוויות מהקונצרט הראשון אתמול ומהשבוע כולו

IMG-20130308-WA0000

האנסמבל אתמול בכפר שמריהו. צילמה רוני ארז

זה היה שבוע מאוד אינטנסיבי ומעייף. אתמול בערב, בקונצרט בכפר-שמריהו, הכל התחבר לקונצרט שלם שהיה חוויה בשבילנו ובשביל הקהל. אני חייב לציין שהאולם בכפר-שמריהו הוא מאוד נוח ונעים לנגינה, הוא מצלצל טוב, שומעים טוב גם על הבמה וגם מהקהל, ובסה"כ כיף לנגן בו. הגענו לחזרת הבלאנס במצב שהיצירה שהיתה זקוקה להכי הרבה עבודה היתה הסימפוניה מס' 67 של היידן, ולכן הקדשתי לה חצי שעה של עבודה בחזרה זו (מתוך שעה וחצי). היצירה הזו היא פשוט פלא, אין מילה אחרת. יצירה מלאה בהפתעות, באפקטים לא קונבנציונליים לתקופה (למשל – נגינה עם העץ של הקשת בסוף הפרק השני, כיוון הכינור בשונה מהמקובל בטריו של הפרק השלישי ליצירת אפקט של חמת חלילים, פרק איטי באמצע הפרק האחרון המהיר), בהומור, בדרמה. היינו צריכים ללטש הכל עד הסוף, להגיע לטמפים הנכונים בכל פרק, ולהרגיש בטוחים לקראת ביצוע היצירה בקונצרט. בהמשך החזרה הסולן שלנו חן הלוי הוביל את האנסמבל בקונצ'רטו לקלרינט של מוצרט, אח"כ קצת מיצירתו של ינעם ליף שלושה מדריגלים סתוויים וממש בדקות האחרונות של החזרה עברתי על כמה מקומות בסויטה הלירית של ברג.

אתמול בבוקר עוד היתה לנו חזרה גנרלית בשטריקר, בפני קהל תלמידים ממגמות מוסיקה בגדרה ובלוד. אמנם התחלנו את החזרה עם ברג ואח"כ יצירתו של ליף, אך לשמחתנו ולהפתעתנו התלמידים היו מאוד קשובים ומתעניינים, שאלו אותי בהפסקה שאלות ולא נרתעו מהמוסיקה ה"מודרנית" שניגנו. חשוב מאוד בעיני שהקהל, ובמיוחד הקהל הצעיר, ישמע את החזרות ולא רק את הקונצרטים, כי בחזרות ניתן להבין יותר את המוסיקה דרך תהליך העבודה. אחרי ההפסקה עברנו למוצרט ולהיידן, ובשתיהן לא הספקנו לנגן הכל, בגלל קוצר הזמן. הנגנים התפזרו ואני נשארתי בקונסרבטוריון ללמוד ולהתכונן לחזרת הבלאנס ולקונצרט הערב.

הקונצרט החל בסרטון קצר על הסויטה הלירית של אלבן ברג ומיד לאחריו ביצענו את היצירה. הביצוע היה בסה"כ טוב, בטוח, עם שליטה וריכוז. הרגשתי שבגלל הריכוז הרב שנדרש בעת הביצוע, קשה לנו להנות מהמוסיקה. רק ברגעים בודדים, שבהם המוסיקה מאוד שקופה, רומנטית ולא דורשת שליטה מלאה בכל פעמה בכל תיבה – הצלחתי להנות. אני מקוה ומאמין שהקהל שיושב ורק מאזין, ואינו צריך לבצע – יכול להנות מהיצירה בעת ביצועה הרבה יותר מאשר המבצעים.

הסרטון על הסויטה הלירית של אלבן ברג

 

לפני ביצוע הקונצ'רטו לקלרינט של מוצרט, הסולן חן הלוי הסביר לקהל על הכלי שעליו הוא ניגן – באסט קלרינט – שעבורו מוצרט כנראה כתב את היצירה. את הביצוע שמעתי מאחורי הבמה, ונהניתי מהנגינה החיה והנלהבת של האנסמבל, ומהמוסיקליות והרגישות בנגינה של חן. אחרי ההפסקה ניגנו עם הסולן יוני גוטליבוביץ' את היצירה של ינעם ליף "שלושה מדריגלים סתוויים" לצ'לו ותזמורת מיתרים. גם כאן היה סרטון מקדים. הביצוע היה מצוין, יוני ניגן מעולה, והליווי של האנסמבל היה מדוייק מאוד.

הסרטון על יצירתו של ינעם ליף

 

לפני ביצוע הסימפוניה של היידן היתה הפתעה, כמיטב המסורת בקונצרטים שלנו העונה – ואתמול זו היתה יצירה של המלחין היווני ניקוס סקלקוטס – חמישה ריקודים יווניים. הכרנו את היצירה כשנסענו להופיע בסלוניקי לפני כשנה וחצי, התלהבנו ממנה והחלטנו להכניס אותה לתכנית הקונצרטים שלנו בעונה הבאה. כ"מתאבן" נתנו לקהל אתמול את הריקוד הראשון מתוך החמישה. לסיום הערב, ביצעו את הסימפוניה המדהימה של היידן, עם הרבה התלהבות ואנרגיה, ועם נגינה נהדרת של קטעי הסולו ע"י הכנרות קורדליה הגמן והדס פבריקנט, הצ'לן יוני גוטליבוביץ', והנשפנים הנפלאים שלנו – האבובנים מירב קדישבסקי וניר גבריאלי, הבסוניסטיות אילינוי יוגב וענבר נבות, והקרננים אלון ראובן וולינטום גבריאל. בהחלט סימפוניה נפלאה שכיף לנגן אותה, להשתעשע עם המוסיקה ולהנות מההפתעות והחידושים שהיידן טומן בה. וכפי שקורה אחרי מרבית הקונצרטים שלנו בכפר-שמריהו, גם אתמול סיימנו את הערב בקבלת פנים חגיגית בביתה של אורה הולין חברת הועד המנהל שלנו. נכחו הזוג ליף, כמה מנגני האנסמבל, חברי הועד המנהל ואורחים נוספים.

ביום ראשון יתקיים הקונצרט השני והאחרון לתכנית זו – בקונסרבטוריון שטריקר בתל אביב. הקונצרט יועבר בשידור חי בקול המוסיקה.

מחצית הדרך כבר מאחורינו

תכנית מגוונת, עשירה ומאתגרת; קשיים רבים הן בסויטה הלירית של ברג והן בסימפוניה מס' 67 של היידן; יצירה נפלאה של ינעם ליף; ועבודה מרתקת בהובלתו של הסולן חן הלוי בקונצ'רטו לקלרינט של מוצרט. חצי הדרך כבר מאחורינו, החזרות נמשכות גם מחר ומחרתיים.

IMG_9248

חן הלוי מוביל את האנסמבל בקונצ'רטו של מוצרט אותו הוא מנגן על קלרינט באסט. צילום: הראל הפקות

בפוסט הקודם כתבתי שהסויטה הלירית של אלבן ברג היא אחת היצירות הקשות ביותר לתזמורת קאמרית. לאחר יומיים של חזרות על יצירה זו, אני די משוכנע שלמרות  שזו יצירה קשה ומאתגרת – יש בה הרבה פסז'ים קשים לכל קבוצה ולכל נגן, קטעים מהירים ומסובכים, עומס מרקמי שמחייב בלאנס נכון וקשב – עדיין, לכל יצירה יש את הקשיים שלה. בסימפוניה מס' 67 של היידן הכל שקוף, חשוף וצלול, ולכן חייבים לנגן אותה מושלם. וזה קשה. בקונצ'רטו לקלרינט של מוצרט האנסמבל מנגן ללא ניצוח, וזה מחייב קשב מקסימלי ועירנות, לצד הקשיים הרגילים שביצירות מוצרט – סגנון, אינטונציה וכו'. ביצירה הנהדרת של נמי ליף – שלושה מדריגלים סתוויים – האתגר הוא למצוא את הצבעים והמצלולים המיוחדים ואת הבלאנס הנכון כדי שישמעו את הסולן (יוני גוטליבוביץ') ואת המוטיבים החשובים בתזמורת. אז אחרי יומיים מתוך ארבעה של חזרות, אפשר לומר שאנחנו מתקדמים בתהליך, אך יש עדיין עבודה רבה. מחר בבוקר התזמורת תתפצל לקבוצות לחזרת סקציות, ולאחר מכן נתכנס שוב, לעבודה על כל התכנית. בינתיים הנה עוד כמה תמונות מהחזרה היום, אותן צילם אלון הראל (הראל הפקות). עדכונים נוספים בהמשך.

IMG_9184

יוני גוטליבוביץ', הסולן ביצירה של נמי ליף, עם יעל ואורית.

 

IMG_9156

קבוצות הכינור השני והויולה

IMG_9153

כינור ראשון בהובלתה של קורדליה

 

 

אחת היצירות הקשות ביותר

חזרת המובילים שהתקיימה הבוקר היתה הסיפתח לשבוע קשה ואינטנסיבי שבו אנחנו עומדים להכין את אחת היצירות הקשות ביותר לתזמורת מיתרים – סויטה לירית של אלבן ברג. הולך להיות מאתגר, קשה, אינטנסיבי, וכנראה גם מעייף. עוד בתכניתנו – שלושה מדריגלים סתוויים לצ'לו ומיתרים של ינעם ליף עם הסולן יוני גוטליבוביץ', קונצ'רטו לקלרינט של מוצרט עם הסולן חן הלוי, וסימפוניה מספר 67 של היידן. כמובן שגם תהיינה הפתעות, ויהיה גם שידור חי ברדיו של הקונצרט שיתקיים בתל-אביב ביום ראשון הבא, 10.3.2013. מחר תתקיים החזרה הראשונה של האנסמבל כולו. עדכונים נוספים במהלך השבוע

HEB