השד לא כל-כך נורא – סיכום העונה חלק ב'

בשורה התחתונה – ניתן לומר שהרפרטואר החדשני של האנסמבל הצליח לעבור את מחסום הקהל והצליח למשוך גם קהל צעיר וחדש לקונצרטים שלנו. אולי הוא הרתיע חלק מהקהל השמרן, אבל אם לשפוט על-פי קצב מכירת המנויים לעונה הבאה (שבה נבצע 6 יצירות ישראליות מהן 5 בבכורה עולמית, ועוד לא מעט יצירות מהמאה ה20), ניתן לומר שהחדשנות בסך הכל אינה מרתיעה את הקהל, ואפילו מצליחה מדי פעם לגרום לו הנאה. הקהל קונה מנויים ובקצב משביע רצון

חמש יצירות ישראליות שולבו העונה בקונצרטים שלנו. שתיים מהן שולבו כ"הפתעה" וזכו להצלחה ולתגובות נלהבות – "אקטואלי" של נעמה תמיר בפתיחת העונה, ו"לא אמרתי דבר" של אביה קופלמן בסיום העונה. בנוסף, יצירתו של יחזקאל בראון "אור גדול" שבוצעה בקונצרט פתיחת העונה עם הסולנים קרן הדר ואלון ראובן, זכתה לביקורות חיוביות ול"קונצנזוס" חיובי מצד הקהל. זוהי יצירה יפהפיה, קלאסית מאד, מתוזמרת היטב, ומעבירה בצורה נהדרת את הטקסטים הנפלאים מספר ישעיהו. הנה הביצוע שלה מהקונצרט שהתקיים בקונסרבטוריון שטריקר.

 

היצירה הכי מעוררת מחלוקת היתה יצירתו של עמית גילוץ "בזמן שרקדנו" לחליל ותזמורת ממותכנת, שבה הקשתנים משתמשים במקלות כביסה, במפרטים ובעפרונות לנגינה, מכוונים את הכלים בצורה לא שגרתית, וגם הקהל משתתף בביצוע על-ידי הקראה של טקסטים שונים מתוך הספר "דוקטרינת ההלם".

IMG_6776

תזמורת "ממותכנת" ביצירה של גילוץ

היצירה הזו היתה שוק לקהל, וזכתה לתגובות קיצוניות לכאן ולכאן – קיבלנו מצד אחד תגובות נזעמות (כולל קריאות בוז בסיום הביצוע בכפר-שמריהו) ומצד שני תגובות נלהבות הן על היצירה עצמה והן על האומץ לבצע אותה. בתגובה מרגשת במיוחד שקיבלנו מאחת הנוכחות בקונצרט נכתב "ברצוני להביע הערכה עמוקה למלחין ולחלילן רואי אמוץ ובעיקר למנצח והמנהל האמנותי ברק טל- שהינו המנהל האמנותי האמיץ ביותר שהיכרתי ובעל תבונה מיוחדת ואחריות מיוחדת לגורל המוסיקה ולגורלינו בכלל… אין דרך טובה יותר להביע את מה שקורה בעולמנו ובחיי כל פרט בחברתנו, מאשר באמצעות המחשת "שבירת הכלים" פשוטו כמשמעו ממש מול עינינו ואזנינו. החריקות והנקישות ונסיונות הנפל של המוני אנשים להשמיע קול והקול החנוק של כלי הנגינה כל זה ממחיש את חוסר היכולת ליצור הרמוניה וזו מטפורה כל כך חזקה וגאונית לומר שאין היום אפשרות לשמוע צליל אמיתי כי כל הקולות מעוותים חנוקים או שבורים והאמת – חבויה בשבירה עצמה… עלי לשוב ולהודות לכם על אומץ לבכם, על אחיזתכם באמת, ועל נסיון ויכולת לזעזע אולי במעט את שאננות מבקרי אולמות הקונצרטים. כל הכבוד לכם." הנה סרטון קצר על היצירה, שבו ניתן לראות ולשמוע קצת על מה מדובר. הביצוע המלא יעלה ליוטיוב בקרוב.

 

יצירה ישראלית נוספת היתה "שלושה מדריגלים סתוויים" לצ'לו ומיתרים של ינעם ליף, עם הסולן יונתן גוטליבוביץ'. זו יצירה מאד יפה, שהיה מרתק לעבוד עליה ולגלות אותה במהלך העבודה. גם היא התקבלה בצורה יפה על-ידי הקהל. שיתוף הפעולה עם יונתן ועם נמי ליף (שהיה מורה שלי בתיכון ובאקדמיה) היה נפלא.

IMG_9184

יונתן גוטליבוביץ', הסולן ב"שלושה מדריגלים סתוויים" של ינעם ליף

יצירות "מודרניות" נוספות שניגנו היו: הסויטה הלירית של אלבן ברג, יצירה מאתגרת מאד מבחינה טכנית, שדרשה הרבה הכנה אינדיבידואלית.  היה מאד מספק להכין יצירה כל-כך קשה ולהביא אותה לביצוע טוב; שתי היצירות של שוסטקוביץ' שביצענו בתכנית במאי – רביעיית המיתרים מס' 8 והקונצ'רטו לצ'לו עם הסולנית נטליה גוטמן – שתי יצירות נפלאות, מרגשות ומהנות שזכו תגובות נלהבות ביותר; נושא ווריאציות – ארבעה טמפרמנטים לפסנתר ותזמורת מיתרים של הינדמית, עם הסולנית עינב ירדן. יצירה רומנטית לירית נהדרת, מאתגרת מאד הן לסולנית והן לתזמורת, שהושקע בהכנתה זמן רב, וגם היא התקבלה באהדה ע"י הקהל; וריקוד אחד מתוך חמישה ריקודים יווניים של סקלקוטס, יצירה קלילה שמזכירה את הריקודים הרומניים של ברטוק (אבל בסגנון יווני) והובאה כהפתעה באחד הקונצרטים. את היצירה בשלמותה נבצע בעונת הקונצרטים הקרובה.

ביצוע הפרק הראשון (הנושא) מתוך "ארבעה הטמפרמנטים" של הינדמית לפסנתר ותזמורת מיתרים. סולנית: עינב ירדן

 

אז אחרי עונה שהיו בה הרבה מאוד חידושים ברפרטואר, כולל שלוש יצירות ישראליות חדשות, שעברו בהצלחה את הקהל והביקורת, בעונה הבאה אנחנו לוקחים את החדשנות עוד צעד אחד קדימה ומביאים לקהל כבר שש יצירות ישראליות בסגנונות שונים (עודד זהבי, שי כהן, נמרוד סהר, איל אדלר, יבגני לויטס ונעם סיון), מהן חמש חדשות, לצד יצירות מהמאה ה-20 של בריטן, ברטוק וסקלקוטס.

בפוסט הבא – על ההפתעות והחידושים הויזואליים שהבאנו העונה – איך זה התקבל, מה מזה יימשך גם בעונה הבאה ואילו עוד חידושים צפויים.

נגני האנסמבל בשידור חי היום

בשידור חי במסגרת הסדרה "ממעמקים" יופיעו היום בשעה 17:00 שלושה מנגני האנסמבל – אורי ויסנר לוי בכינור, טליה ארדל בצ'לו והגר שחל בחליל. השידור יתקיים במרתף של מגדל הנביאים בחיפה. כל אחד מהשלושה ינגן יצירה לכלי סולו של באך וכן יצירה ישראלית לכלי סולו. ביחד הם ינגנו שלישייה של היידן. בין הקטעים יתקיימו ראיונות בנושאים הקשורים לאנסמבל וליצירות המנוגנות. האזנה נעימה

545306_10150988594174697_1206090721_n

אורי ויסנר לוי – ינגן את השאקון של באך ופרלוד של מנחם צור

התכנית המלאה:

 באך: מתוך סויטה מס' 3 לצ'לו סולו

מנחם צור: פרלוד לכינור סולו

באך: מתוך פרטיטה לחליל סולו בלה מינור

אולג בוגוד: "ערוצים" לצ'לו סולו

ינעם ליף: "יזכור" לחליל סולו

באך: שאקון מתוך פרטיטה מס' 2 לכינור סולו

היידן: דיברטימנטו בסול מז'ור לחליל, כינור וצ'לו

 

למה היידן לא מושך קהל?

שידור חי היסטורי ברדיו; נגינה נהדרת של חן הלוי; תגובות משבחות; נוכחות של מלחינים ישראליים רבים בקהל; ופגישה מרגשת עם המורה לכינור שלי ושל כמה מנגני האנסמבל; והמסקנה הברורה מהקונצרט הזה – האנסמבל צריך לנגן יותר מהרפרטואר הטבעי שלו.

IMG-20130310-WA0000

האנסמבל אתמול בשטריקר. צילמה רוני ארז

"שוב קונצרט של 'אנסמבל סולני תל אביב' שמתייצב כאחד הנבחרים של העונה כולה". במילים אלה פתח חגי חיטרון את הביקורת שלו על הקונצרט של האנסמבל, שהתפרסמה היום בעיתון הארץ. חבל רק שזו ביקורת על הקונצרט מכפר-שמריהו שהיה לפני ארבעה ימים, ואם היא היתה מתפרסמת למחרת היא גם היתה יכולה להביא אולי קהל לקונצרט אתמול. מצער אותי מאוד שכשהאנסמבל מנגן את מה שהוא הכי טוב בו – סימפוניה של היידן, יצירה מאתגרת מהמאה ה-20 (ברג סויטה לירית), יצירה ישראלית מצויינת וקונצ'רטו של מוצרט – האולם לא מלא עד אפס מקום וניתן למצוא פה ושם מקומות פנויים. הקהל כנראה אוהב יצירות גרנדיוזיות יותר מסימפוניה של היידן – מיסה עם מקהלה וסולנים, סימפוניות מהמאה ה19 שנכתבו לתזמורת סימפונית גדולה (ברהמס, צ'ייקובסקי, מאהלר, ברוקנר), סולן בינלאומי מחו"ל עם תזמורת גדולה. אנסמבל סולני תל-אביב הוקם על-מנת ליצור משהו שונה. גודלו ואופיו מכתיבים רפרטואר אינטימי יותר, מקורי, קאמרי. אם  בקונצרט סימפוני היצירה המרכזית היא סימפוניה מוכרת של ברהמס, בקונצרט של האנסמבל היצירה המרכזית היא סימפוניה לא מוכרת של היידן. ואצל היידן, כידוע, כל הסימפוניות נפלאות, ולא רק החמש המוכרות, אלא גם ה99 הלא מוכרות…

בכל מקרה, התכנית של אתמול היתה ממש תפורה על האנסמבל, והקהל שהגיע וזה שהאזין ברדיו זכה לחוויה נהדרת. הרבה מלחינים היו בקהל, כנראה בזכות יצירתו של נמי ליף. הביצוע של היצירה של נמי היה אתמול מלא השראה מצד הסולן יוני גוטליבוביץ' שניגן נפלא והוביל את האנסמבל לביצוע מלא הבעה. אני נהניתי במיוחד מהסימפוניה של היידן. האנסמבל נשמע בה מאוד נלהב ורענן. הנשפנים היו איכותיים ביותר, וקטעי הסולו בכלי הקשת – קורדליה, הדס ויוני – נוגנו  נפלא. חן הלוי, נפלא כתמיד, הוציא מהאנסמבל הרבה חינניות וריקודיות בנגינת הקונצ'רטו של מוצרט.

גם השידור החי ברדיו – לראשונה בקונצרט מנויים של האנסמבל – הוסיף להתרגשות של הערב הזה. מלבד הביקורת המפרגנת של חיטרון, קיבלנו הרבה תגובות מפרגנות, הנה כמה מהן:

"הקונצרט אתמול היה פנטסטי!!! נהניתי מכל רגע, מהמוזיקה, ממיזוגי התקופות השונות וההגיון המוסיקלי שיצר המכלול הזה"

"גם אתמול הצלחתם להעניק לנו, הקהל חוויה עשירה ומעניינת. המעברים המהירים בין קלאסי לעכשווי שדווקא לדעתי מדגישים את המשותף ולא את המרחק בין התקופות, ואת הכל אתם מבצעים באהבה ובהתלהבות. תמיד קשובים מאד לסולן/מנצח, כולם כגוף אחד למרות הקושי העצום לפעמים הכרוך בביצוע. חן הלוי היה מרענן, קליל מדויק ומעודן מאד. הוא ממש מאסטר וההדרן שלו היה נפלא, לא פחות מן ההפתעה של הקונצרט. אהבתי מאד את הריקוד היווני, מחמם את הלב כמו המחולות של בארטוק. היה לי הכבוד להאזין בזמנו למדריגל הבודד של ינעם ליף בבכורה בפסטיבל סדנה ישראלית, ולשמוע עכשיו את היצירה במלואה. סתווית ומלאת הבעה:). שוב תודה על העונג וחווית הלמידה המתלווה אליו.ברכת הצלחה לכולכם."

המלחין עודד זהבי כתב היום בעמוד הפייסבוק שלו את הדברים הבאים (גילוי נאות – עודד הוא חבר בועד המנהל של האנסמבל) :

"אתמול בערב נהניתי מקונצרט!!!!! אני יודע שזה נשמע רדיקלי, אבל ממש נהניתי, ממש. סולני תל אביב בתכנית נכונה מאד. סויטה לירית של ברג מבוצעת ברגישות ובהבנה, קונצ'רטו לקלרניט של מוצארט עם חן הלוי כסולן וכמוביל אנסמבל, יצירה נפלאה לצ'לו ומיתרים של ינעם ליף וסימפוניה של היידן. המון מוסיקה, קצת יותר מדי דיבורים/סרטי וידאו/הפתעות/ברג מאוהב/החבר של מוצארט מהמר, אבל מעבר לכל ביצועים נהדרים. ברק טל שאחראי לנצוח ולבניית התכנית איפשר לנגנים להתבטא (דיאלוג הסקרודטורה בפרק השלישי של היידן היה מהמם), הרכב מלא מוטיבציה, יוני גוטליבוביץ' מככב ביצירה של ליף ואז חוזר למקומו בסקציה, בלי אגו, עם הרבה קשב. חבל שהסדרה הסתיימה. מזל שהקונצרט הוקלט לקול המוסיקה. ויישלח לאיגוד השידור האירופי. תענוג."

התרגשות גדולה בשבילי כשהמורה שלי לכינור (בשנים 1994-2000) אירנה סבטלובה מגיעה לקונצרטים שלי. זה לא קורה הרבה, היא בד"כ עמוסה ומלמדת עד שעות הערב המאוחרות, אבל כשזה קורה זה כבוד גדול בשבילי. אתמול היא הגיעה, וכמזכרת מהמאורע הצטלמה עם שלושה מתלמידיה לשעבר – הדס, מתן ואני.

2013-03-10 21.47.11

הדס, אירה, אני ומתן. צילמה: הילה אפשטיין

אוונגרד של המאה ה18

ממצב של לחץ וחששות עם קבלת התפקידים הקשים בסויטה הלירית של ברג לפני כשלושה שבועות, דרך ההכנות הקשות של כל אחד באופן אינדיבידואלי, חזרת המובילים והחזרות המלאות שהתקיימו השבוע – לאט לאט הבנו שהשד לא כל כך נורא. אתמול בחזרת הבלאנס שלפני הקונצרט בכפר-שמריהו, כבר הרגשתי שזו היצירה שאני הכי פחות צריך לעבור עליה. וגם – על הסימפוניה המדהימה ויוצאת הדופן של היידן, מס' 67, יצירה אוונגרדית של המאה ה18. ומיהו ניקוס סקלקוטס ואיך הגענו לנגן יצירה שלו? חוויות מהקונצרט הראשון אתמול ומהשבוע כולו

IMG-20130308-WA0000

האנסמבל אתמול בכפר שמריהו. צילמה רוני ארז

זה היה שבוע מאוד אינטנסיבי ומעייף. אתמול בערב, בקונצרט בכפר-שמריהו, הכל התחבר לקונצרט שלם שהיה חוויה בשבילנו ובשביל הקהל. אני חייב לציין שהאולם בכפר-שמריהו הוא מאוד נוח ונעים לנגינה, הוא מצלצל טוב, שומעים טוב גם על הבמה וגם מהקהל, ובסה"כ כיף לנגן בו. הגענו לחזרת הבלאנס במצב שהיצירה שהיתה זקוקה להכי הרבה עבודה היתה הסימפוניה מס' 67 של היידן, ולכן הקדשתי לה חצי שעה של עבודה בחזרה זו (מתוך שעה וחצי). היצירה הזו היא פשוט פלא, אין מילה אחרת. יצירה מלאה בהפתעות, באפקטים לא קונבנציונליים לתקופה (למשל – נגינה עם העץ של הקשת בסוף הפרק השני, כיוון הכינור בשונה מהמקובל בטריו של הפרק השלישי ליצירת אפקט של חמת חלילים, פרק איטי באמצע הפרק האחרון המהיר), בהומור, בדרמה. היינו צריכים ללטש הכל עד הסוף, להגיע לטמפים הנכונים בכל פרק, ולהרגיש בטוחים לקראת ביצוע היצירה בקונצרט. בהמשך החזרה הסולן שלנו חן הלוי הוביל את האנסמבל בקונצ'רטו לקלרינט של מוצרט, אח"כ קצת מיצירתו של ינעם ליף שלושה מדריגלים סתוויים וממש בדקות האחרונות של החזרה עברתי על כמה מקומות בסויטה הלירית של ברג.

אתמול בבוקר עוד היתה לנו חזרה גנרלית בשטריקר, בפני קהל תלמידים ממגמות מוסיקה בגדרה ובלוד. אמנם התחלנו את החזרה עם ברג ואח"כ יצירתו של ליף, אך לשמחתנו ולהפתעתנו התלמידים היו מאוד קשובים ומתעניינים, שאלו אותי בהפסקה שאלות ולא נרתעו מהמוסיקה ה"מודרנית" שניגנו. חשוב מאוד בעיני שהקהל, ובמיוחד הקהל הצעיר, ישמע את החזרות ולא רק את הקונצרטים, כי בחזרות ניתן להבין יותר את המוסיקה דרך תהליך העבודה. אחרי ההפסקה עברנו למוצרט ולהיידן, ובשתיהן לא הספקנו לנגן הכל, בגלל קוצר הזמן. הנגנים התפזרו ואני נשארתי בקונסרבטוריון ללמוד ולהתכונן לחזרת הבלאנס ולקונצרט הערב.

הקונצרט החל בסרטון קצר על הסויטה הלירית של אלבן ברג ומיד לאחריו ביצענו את היצירה. הביצוע היה בסה"כ טוב, בטוח, עם שליטה וריכוז. הרגשתי שבגלל הריכוז הרב שנדרש בעת הביצוע, קשה לנו להנות מהמוסיקה. רק ברגעים בודדים, שבהם המוסיקה מאוד שקופה, רומנטית ולא דורשת שליטה מלאה בכל פעמה בכל תיבה – הצלחתי להנות. אני מקוה ומאמין שהקהל שיושב ורק מאזין, ואינו צריך לבצע – יכול להנות מהיצירה בעת ביצועה הרבה יותר מאשר המבצעים.

הסרטון על הסויטה הלירית של אלבן ברג

 

לפני ביצוע הקונצ'רטו לקלרינט של מוצרט, הסולן חן הלוי הסביר לקהל על הכלי שעליו הוא ניגן – באסט קלרינט – שעבורו מוצרט כנראה כתב את היצירה. את הביצוע שמעתי מאחורי הבמה, ונהניתי מהנגינה החיה והנלהבת של האנסמבל, ומהמוסיקליות והרגישות בנגינה של חן. אחרי ההפסקה ניגנו עם הסולן יוני גוטליבוביץ' את היצירה של ינעם ליף "שלושה מדריגלים סתוויים" לצ'לו ותזמורת מיתרים. גם כאן היה סרטון מקדים. הביצוע היה מצוין, יוני ניגן מעולה, והליווי של האנסמבל היה מדוייק מאוד.

הסרטון על יצירתו של ינעם ליף

 

לפני ביצוע הסימפוניה של היידן היתה הפתעה, כמיטב המסורת בקונצרטים שלנו העונה – ואתמול זו היתה יצירה של המלחין היווני ניקוס סקלקוטס – חמישה ריקודים יווניים. הכרנו את היצירה כשנסענו להופיע בסלוניקי לפני כשנה וחצי, התלהבנו ממנה והחלטנו להכניס אותה לתכנית הקונצרטים שלנו בעונה הבאה. כ"מתאבן" נתנו לקהל אתמול את הריקוד הראשון מתוך החמישה. לסיום הערב, ביצעו את הסימפוניה המדהימה של היידן, עם הרבה התלהבות ואנרגיה, ועם נגינה נהדרת של קטעי הסולו ע"י הכנרות קורדליה הגמן והדס פבריקנט, הצ'לן יוני גוטליבוביץ', והנשפנים הנפלאים שלנו – האבובנים מירב קדישבסקי וניר גבריאלי, הבסוניסטיות אילינוי יוגב וענבר נבות, והקרננים אלון ראובן וולינטום גבריאל. בהחלט סימפוניה נפלאה שכיף לנגן אותה, להשתעשע עם המוסיקה ולהנות מההפתעות והחידושים שהיידן טומן בה. וכפי שקורה אחרי מרבית הקונצרטים שלנו בכפר-שמריהו, גם אתמול סיימנו את הערב בקבלת פנים חגיגית בביתה של אורה הולין חברת הועד המנהל שלנו. נכחו הזוג ליף, כמה מנגני האנסמבל, חברי הועד המנהל ואורחים נוספים.

ביום ראשון יתקיים הקונצרט השני והאחרון לתכנית זו – בקונסרבטוריון שטריקר בתל אביב. הקונצרט יועבר בשידור חי בקול המוסיקה.

מחצית הדרך כבר מאחורינו

תכנית מגוונת, עשירה ומאתגרת; קשיים רבים הן בסויטה הלירית של ברג והן בסימפוניה מס' 67 של היידן; יצירה נפלאה של ינעם ליף; ועבודה מרתקת בהובלתו של הסולן חן הלוי בקונצ'רטו לקלרינט של מוצרט. חצי הדרך כבר מאחורינו, החזרות נמשכות גם מחר ומחרתיים.

IMG_9248

חן הלוי מוביל את האנסמבל בקונצ'רטו של מוצרט אותו הוא מנגן על קלרינט באסט. צילום: הראל הפקות

בפוסט הקודם כתבתי שהסויטה הלירית של אלבן ברג היא אחת היצירות הקשות ביותר לתזמורת קאמרית. לאחר יומיים של חזרות על יצירה זו, אני די משוכנע שלמרות  שזו יצירה קשה ומאתגרת – יש בה הרבה פסז'ים קשים לכל קבוצה ולכל נגן, קטעים מהירים ומסובכים, עומס מרקמי שמחייב בלאנס נכון וקשב – עדיין, לכל יצירה יש את הקשיים שלה. בסימפוניה מס' 67 של היידן הכל שקוף, חשוף וצלול, ולכן חייבים לנגן אותה מושלם. וזה קשה. בקונצ'רטו לקלרינט של מוצרט האנסמבל מנגן ללא ניצוח, וזה מחייב קשב מקסימלי ועירנות, לצד הקשיים הרגילים שביצירות מוצרט – סגנון, אינטונציה וכו'. ביצירה הנהדרת של נמי ליף – שלושה מדריגלים סתוויים – האתגר הוא למצוא את הצבעים והמצלולים המיוחדים ואת הבלאנס הנכון כדי שישמעו את הסולן (יוני גוטליבוביץ') ואת המוטיבים החשובים בתזמורת. אז אחרי יומיים מתוך ארבעה של חזרות, אפשר לומר שאנחנו מתקדמים בתהליך, אך יש עדיין עבודה רבה. מחר בבוקר התזמורת תתפצל לקבוצות לחזרת סקציות, ולאחר מכן נתכנס שוב, לעבודה על כל התכנית. בינתיים הנה עוד כמה תמונות מהחזרה היום, אותן צילם אלון הראל (הראל הפקות). עדכונים נוספים בהמשך.

IMG_9184

יוני גוטליבוביץ', הסולן ביצירה של נמי ליף, עם יעל ואורית.

 

IMG_9156

קבוצות הכינור השני והויולה

IMG_9153

כינור ראשון בהובלתה של קורדליה

 

 

אחת היצירות הקשות ביותר

חזרת המובילים שהתקיימה הבוקר היתה הסיפתח לשבוע קשה ואינטנסיבי שבו אנחנו עומדים להכין את אחת היצירות הקשות ביותר לתזמורת מיתרים – סויטה לירית של אלבן ברג. הולך להיות מאתגר, קשה, אינטנסיבי, וכנראה גם מעייף. עוד בתכניתנו – שלושה מדריגלים סתוויים לצ'לו ומיתרים של ינעם ליף עם הסולן יוני גוטליבוביץ', קונצ'רטו לקלרינט של מוצרט עם הסולן חן הלוי, וסימפוניה מספר 67 של היידן. כמובן שגם תהיינה הפתעות, ויהיה גם שידור חי ברדיו של הקונצרט שיתקיים בתל-אביב ביום ראשון הבא, 10.3.2013. מחר תתקיים החזרה הראשונה של האנסמבל כולו. עדכונים נוספים במהלך השבוע

HEB

מחוייבים לדאוג לפני התרבות

"האם צריך לחזור ולהסביר את החשיבות הקריטית של מוסיקה ונגינה לילדים? לאדם בכלל? לחזור ולמנות את מה שהיא מעניקה? קואורדינציה, היכרות עם תרבויות, כישורים חברתיים, פיתוח המוח, האזנה לזולת." המלחין ינעם ליף בראיון להארץ

בכתבה של נעם בן זאב שמתפרסמת בעיתון "הארץ" מדבר המלחין ינעם ליף, הנשיא החדש של האקדמיה למוסיקה בירושלים, בין היתר על תפיסתו החינוכית המוסיקלית, וקצת על ביה"ס ויצ"ו חיפה ממנו פרש בשל מינויו החדש. אני מוצא לנכון להביא לקוראי הבלוג קצת מדבריו ומתפיסתו החינוכית של ינעם ליף, כמי שלמד מהאיש והמוסיקאי הנפלא הזה כ"כ הרבה, וגם בהקשר של הפוסט שכתבתי לפני שבועיים על התפיסה החינוכית האישית שלי (לקריאה לחצו כאן), אותה גיבשתי בין היתר בהשראתו.

מתוך דבריו של ליף, על החשיבות של החינוך המוסיקלי בכלל, על-פי גישתו: "האם צריך לחזור ולהסביר את החשיבות הקריטית של מוסיקה ונגינה לילדים? לאדם בכלל? לחזור ולמנות את מה שהיא מעניקה? קואורדינציה, היכרות עם תרבויות, כישורים חברתיים, פיתוח המוח, האזנה לזולת."

על הגישה של האקדמיה לחינוך המוסיקלי, מתוך הכתבה: "אילו מאפיינים עולים על הדעת כשמנסים לדמיין פרופיל של סטודנט לנגינה או ניצוח או הלחנה באקדמיה למוסיקה? אולי הראשון הוא הווירטואוזיות, המיומנות המושלמת האופיינית למוסיקאים מבצעים והידע הפנומנלי הנדרש ממלחינים; ובמלה אחת: מצוינות.

הגישה של הנשיא המיועד מנסה להיחלץ מהדימוי הזה: "אנחנו חייבים לסגל לעצמנו הסתכלות רחבה, הרבה מעבר למצוינות ולא רק מצוינות", אומר ליף. "רבים מבין הסטודנטים יהיו מורים, ואנחנו שואפים שהם יהיו מורים מעולים; ויש כאלה שיהיו מוסיקאים חובבים ברמה גבוהה, כאלה שדרך חייהם לא תהיה מוסיקלית מקצועית אבל הם יוכלו לנגן ולקרוא פרטיטורות."

על הקשר של האקדמיה לחברה ולקהילה: "במקביל להכנת הסטודנטים לעתיד המוסיקלי האישי שלהם, אנחנו כאקדמיה מחויבים לדאוג גם לפני התרבות, וזה אומר לחזק את הפעילות הקהילתית של המורים שלנו: יש תוכניות מאורגנות לשיתוף פעולה עם מרכזים וקונסרבטוריונים, והאקדמיה כבר זכתה בפרס המל"ג על מעורבות בקהילה."

על התלמידים שקיבלו אצלו חינוך מוסיקלי והחליטו לעסוק בתחומים אחרים: "אני גאה גם בתלמידים שלנו שהחליטו לא להיות מוסיקאים", הוא מבהיר, "היתה לי הזכות ללמד אותם, ואני מכבד את ההחלטה שלהם להיות רופאים או עובדים סוציאליים או חוקרי כימיה או תרפיסטים. גם הם שומרי הגחלת המוסיקלית, הם ירצו לתת את החינוך הזה לילדים שלהם ולקהילה שלהם."

על ההבדל בין האקדמיה למוסיקה לבין מוסדות מוסיקליים המייצרים נגנים וירטואוזיים (מכוני אימון לנגנים, כפי שאני מכנה אותם): "אנחנו לא מכון קרטיס", נותן ליף כדוגמה את בית הספר הגבוה למוסיקה בפילדלפיה, שמקבל לשורותיו רק את המצטיינים ביותר, "האקדמיה צריכה לראות את פעולתה בראייה חברתית ותרבותית: כן להצמיח מנצחים גדולים, זו מטרה נהדרת – אבל גם מנצחים שייתנו את נשמתם בניצוח על תזמורות כלי נשיפה ועל אנסמבלים בפריפריה ועל מקהלות ילדים, וכך יהיו בסופו של דבר פורצי דרך לא פחות".

וכמובן, על תחושותיו האישיות עם עזיבתו את ביה"ס לאמנויות ויצ"ו בחיפה, שם לימד 22 שנה (החל מהשנה שאני התחלתי ללמוד שם, בכיתה י'): "מבחינתו, הקורבן הכי גדול שהקריב בגלל התפקיד החדש הוא הפסקת ההוראה בבית הספר התיכון שבו הוא מלמד 22 שנה: "זה קרע אותי. זהו מחיר כבד שאני משלם". הגישה הנפוצה, שהוראה בתיכון נחותה לעומת ההוראה באקדמיה ומשמשת לה רק מקפצה, זרה לו: "כשחיים פרמונט, מלחין ופרופסור עמית באקדמיה, הביא אותי ללמד בוויצו בחיפה, זה היה אחרי שכבר לימדתי חמש שנים באקדמיה, אבל זו נראתה לי תוספת הכרחית לראייה החינוכית הכוללת. הרי הסטודנטים לא באים לאקדמיה משום-מקום. מהיכן הם באים? מהתיכון, והשפעה כמורה בשלב הטרום-אקדמי הזה היא מהותית".

 

שתי התחלות חדשות – חלק ב'

במגמת המוסיקה של ביה"ס התיכון לאמנויות ויצ"ו (כיום שמו "רעות") בחיפה אני מדריך הרכבים קאמריים ומרכז את נושא המוסיקה הקאמרית מזה 9 שנים. על מגמת המוסיקה המיוחדת הזו, על האוירה המצויינת שבה, על המורים המעולים והסטנדרטים הגבוהים שלה כתבתי כאן לא מעט. אבל למרות שיש במגמה הזו כמות הרכבים מצויינים גדולה מאוד – לביה"ס לא היתה מעולם תזמורת. החל משנת-הלימודים הקרובה תהיה לנו לראשונה תזמורת בית-ספרית שעליה אנצח.

צוות המגמה למוסיקה בבית-הספר. עומדים מימין לשמאל: אירנה גלפנד, ינעם ליף, ברק טל, חיים פרמונט, זיו קוז'וקרו. יושבים מימין לשמאל: אמיר ברנהרד, דני עקיבא.

למרות שעברו כמעט 20 שנה מאז שסיימתי את לימודיי במגמת המוסיקה בתיכון לאמנויות ויצ"ו חיפה – הרכב המורים במגמה הזו לא השתנה: דני עקיבא המרכז, פרופ' חיים פרמונט ופרופ' ינעם ליף מהאקדמיה בירושלים, אמיר ברנהרד ואירנה גלפנד בתחום הסולפז'. לפני 9 שנים אני עצמי הצטרפתי לצוות הזה, כמרכז הוראת המוסיקה הקאמרית וכמדריך הרכבים קאמריים. הצוות הנפלא הזה, שיש בו הרכב אנושי נדיר מצד אחד, וסטנדרטים גבוהים מאוד מצד שני, בתוספת חוש הומור יוצא דופן (בעיקר אצל דני וחיים) והתייחסות אישית ואנושית לכל תלמיד ותלמיד, יוצר מגמת מוסיקה ייחודית מאוד, שאין דומה לה בארץ בקונספציה וברמה. כתלמיד ספגתי המון מהלימודים שם, ובשנותיי כמורה אני משתדל להמשיך ולהנחיל את האהבה הגדולה למוסיקה שספגתי שם, תוך שמירה על הסטנדרטים הגבוהים ביותר – לדורות התלמידים הבאים.

לאחרונה עזב אותנו פרופ' ינעם ליף, בשל מינויו לראשות האקדמיה בירושלים, שם הוא יצטרך להשקיע את מירב זמנו. במקומו יגיע אלינו המלחין, המעבד והמנצח זיו קוז'וקרו, שכמה מהעיבודים הנפלאים שלו ביצעתי בקונצרט עם יוני רכטר והתזמורת הקאמרית הישראלית בפברואר האחרון.

השנה החלטנו לעשות צעד מהפכני בביה"ס, ולראשונה תהיה לנו במגמת המוסיקה בביה"ס תזמורת! ולא סתם תזמורת – 31 נגנים בכלי קשת, כלי נשיפה וכלי הקשה. אמנם הבלאנס של הכלים בתזמורת לא מושלם, יש מעט מידי קשתנים ויותר מידי נשפנים – אבל עם עיבודים והעברות של תפקידים מכלי אחד לכלי אחר ניתן יהיה לנגן רפרטואר תזמורתי מאתגר, איכותי ומהנה. אנחנו משוכנעים שהתזמורת תתפוס תאוצה ותמשוך אליה בשנים הקרובות נגנים רבים ואיכותיים. כבר בשנה הקרובה אני מתכנן לשתף את התזמורת בקונצרט הגאלה של אנסמבל סולני תל-אביב עם שלמה גרוניך, וכן בקונצרטים חגיגיים בחיפה.

תהיה לתזמורת מפיקה מצויינת, מצוות המורים של ביה"ס – היידי ליפמן, שאיתה יש לי כימיה טובה מאוד בעבודה משותפת. כל התלמידים כבר קיבלו מכתב הכנה ממני בנושא לפני למעלה מחודש, בצרוף התוים שאותם עליהם ללמוד לחזרה הראשונה. נשאר לנו רק לצאת לדרך, ולעשות מוסיקה טובה ביחד ועם הרבה אהבה. התחלה חדשה ומאוד מרגשת, בלי ספק.

בפוסט הבא, לכבוד תחילת שנת הלימודים, אספר על התפיסה האישית שלי בנושא החינוך המוסיקלי. מה המטרות בחינוך מוסיקלי וכיצד אני חושב שניתן להשיג אותן בצורה הטובה ביותר. שווה לחכות.

לקראת עונת 2012-13 (6) – המשולש מנצח-סולן-מלחין

האם התוים שכתב המלחין על הנייר הם המוסיקה, או שהמבצעים – המנצח, הנגנים והסולן – הופכים אותם למוסיקה? האם לאחר השלמת כתיבת היצירה מותר למי מהמבצעים להציע שינויים כלשהם – בטמפו, באופי, בבלאנס? מי קובע כיצד לבצע יצירה שיש בה סולן – המנצח או הסולן? העונה יהיו לנו שלושה מלחינים ישראלים שונים משלושה דורות שונים, שאת יצירותיהם יבצעו עם האנסמבל ארבעה סולנים ישראלים. בפוסט הזה אספר על התהליך המיוחד הזה של למידת יצירה חדשה ביחד עם המלחין ותוך שיתוף פעולה עם הסולן.

קרן הדר – "העם ההולכים בחושך ראו אור גדול" של יחזקאל בראון

תהליך העשייה המוסיקלית, שקורה בחזרות, הוא אולי החלק המרתק ביותר בפרוייקט מוסיקלי. חבל שדווקא אותו הקהל מפסיד. הקהל מגיע לשמוע רק את המוצר המוגמר, הקונצרט. איך הגיעו הנגנים, המנצח והסולנים להחלטה לבצע משפט מוסיקלי בטמפו מסויים, באופי מסויים או בבלאנס מסויים? האם זו היתה החלטה שרירותית של המנצח או של הסולן, או שנעשו נסיונות שונים בדרכים שונות לפני שהוחלט על דרך ביצוע מסויימת? האם בדיאלוג שבין הסולן למנצח היו רגעים של אי הסכמה – כלומר שאחד מהם הציע דרך ביצוע אחת בעוד שהשני העדיף דרך אחרת? ואיך התקבלה לבסוף ההכרעה? ומה קורה בעבודה על יצירה חדשה של מלחין ישראלי – איך מתפתח כאן הדיאלוג המוסיקלי בין המנצח למלחין? הקהל בד"כ אינו מודע לכל אלה, אלא מסתפק בהאזנה לאותו מוצר מוגמר, אבל אני משוכנע שאם היתה ניתנת לו ההזדמנות לחוות חלק מהתהליך, להאזין למשפט מוסיקלי שמנוגן בכמה דרכים שונות כשהמבצעים מתלבטים איזו דרך משכנעת יותר, לעקוב אחר התקשורת שבין המנצח לסולן, לחוות את התהליך של למידת קטע מוסיקלי קשה או לא מובן – הוא היה יכול ליהנות הרבה יותר מהקונצרט. תהליך העבודה המשותפת עם מלחינים שונים ועם סולנים שונים, הוא תהליך מוסיקלי מרתק שיש בו הפריה הדדית, החלפת דעות מוסיקליות, התנסויות רבות ונסיונות רבים, וחיפוש אחר דרך הביצוע הטובה והמשכנעת ביותר. בתהליך הזה נוצרת התקשורת בין המנצח לסולן ולמלחין. זהו החלק שבו למעשה כולם לומדים, מתנסים, מחפשים, מקשיבים ובסופו של דבר מחליטים.

העונה הקהל שלנו יזכה לחוות גם את התהליך המרתק הזה. בכל תכנית תהיה לנו חזרה אחת פתוחה לקהל, שתתקיים באודיטוריום החדש של קונסרבטוריון שטריקר, ובה הקהל יוכל לעקוב מקרוב אחרי תהליך העשייה המוסיקלית. בנוסף, סרטוני וידאו של החזרות של האנסמבל מכל אחת מהתכניות יופצו ברשת, וקטעים נבחרים קצרים יוקרנו גם בקונצרטים עצמם, ממש לפני ביצוע היצירה.

העונה יהיו לנו שלושה מלחינים ישראלים שונים משלושה דורות שונים, שאת יצירותיהם יבצעו עם האנסמבל ארבעה סולנים ישראלים. את יצירתו של המלחין יחזקאל בראון "העם ההולכים בחושך ראו אור גדול" (עפ"י טקסטים מספר ישעיהו) לקול, קרן יער ותזמורת מיתרים, יבצעו זמרת הסופרן קרן הדר, נגן הקרן אלון ראובן ונגני האנסמבל. המלחין יחזקאל בראון חגג השנה את יום הולדתו ה90, וזו תהיה מחווה מיוחדת של האנסמבל למלחין, לכבוד חגיגה זו. המלחין הצעיר עמית גילוץ כותב עבורנו יצירה חדשה – קונצ'רטו לחליל ותזמורת מיתרים. את היצירה יבצע עימנו החלילן רואי אמוץ. זוהי יצירה שניה שעמית גילוץ כותב לאנסמבל. את יצירתו הקודמת "חושך לבן" ביצענו ב2005.

החלק השני של "חושך לבן" של עמית גילוץ משנת 2005

המלחין ינעם ליף מונה לאחרונה לתפקיד הנכבד של ראש האקדמיה למוסיקה בירושלים. את יצירתו "שלושה מדריגלים סתוויים" לצ'לו ולתזמורת מיתרים שמעתי בארץ לפני מספר שנים בביצוע של תזמורת גרמנית. התרשמתי מאוד מעוצמתה של היצירה והחלטתי לבצעה גם באנסמבל. הסולן שלנו בביצוע היצירה הזו יהיה הצ'לן יוני גוטליבוביץ'.

יוני גוטליבוביץ' – שלושה מדריגלים סתוויים של ינעם ליף

בפוסט הבא, שיתפרסם ביום שלישי הקרוב – אספר על השינויים שחלו באנסמבל מיום הקמתו ב2001 ועד היום. שווה לחכות