תקועים בקסטל

חזרות שהלכו והתקצרו עד מתחת למינימום הנדרש; קונצרט ראשון קטסטרופלי; אולם ימק"א מלא עד אפס מקום שלוש פעמים; שידור חי בקול המוסיקה וברדיו 88; מפגש עם מקהלת הכנסיה האתיופית ועם הזמרת אסתר רדא; חגיגת יום הולדת שנתיים לבן של ליאה; ולסיום – מיניבוס שנתקע בדרך חזרה מירושלים לתל-אביב. עונת התרבות הירושלמית – חוויות לא שגרתיות מהפרוייקט

המסע שעברנו בשלושת הקונצרטים השבוע בירושלים התחיל רע מאד והסתיים מצוין. כל הפרוייקט  של עונת התרבות הירושלמית לווה בהמון ארועים מוזרים, לא צפויים, מפתיעים ולפעמים מצחיקים. הרבה דברים שקרו לא היו בשליטה שלנו ונאלצנו לקבל אותם כפי שהם. כך, למשל, החזרה שתוכננה להיות חזרה כפולה (של שש שעות) בימק"א, ובה היינו אמורים ללמוד היטב את היצירה הלא פשוטה של אמהוי צגה, התקצרה עוד ועוד. תחילה קוצצו שעתיים, ללא שום הסבר. אח"כ, כשהגענו לחזרה בימק"א היו שם חזרות של זמרות ונאלצנו להמתין למעלה מחצי שעה עד שאיפשרו לנו לעלות לבמה. עלינו לבמה בידיעה שיש לנו כשעה וחצי של חזרה, אבל להפתעתנו, אחרי חצי שעה בלבד נאלצנו לרדת מהבמה ולפנות אותה לאמנים אחרים. קיבלנו חדר קטן, צפוף ומהדהד מדי כדי להשלים את החזרה, וכמובן שבתנאים האלה לא יכולנו לעבוד יותר מחצי שעה נוספת.  החזרה הגנרלית באותו הערב התאחרה ועלינו לבמה מאוחר בלילה, למעשה אחרי השעה המתוכננת של סיום החזרה. הנגנים של האנסמבל נאלצו לקבל גם את זה ואת העובדה שהיה עליהם להישאר 40 דקות מעבר לשעת סיום החזרה, אבל כמובן שמעבר לביצוע אחד מהתחלה עד הסוף כשהנגנים כבר לא ממש מרוכזים, לא הספקנו כלום. וכך, שש שעות חזרה התבזבזו והפכו לשעה ורבע בתנאים לא תנאים, ועם זה היינו אמורים לעלות לקונצרט הראשון מול אולם ימק"א מלא ובשידור חי גם בקול המוסיקה וגם ברדיו 88. גם ביום הקונצרט לא ממש התאפשרה לנו חזרת בלאנס כפי שרצינו, ונאלצנו להקדים את הגעתנו בחצי שעה כדי "לזכות" בנגינה של 20 דק' על הבמה. כשהחל הקונצרט קיימנו חזרה קצרה ושקטה (שגם היא כמעט ונמנעה מאיתנו) כדי לא להפריע לקונצרט, בחדר מתחת לבמה. וכך, ללא הכנה מספקת, עלינו לבמה לביצוע היצירה שסיימה את הקונצרט. לפעמים ישנן הפתעות בקונצרטים שלא מקבלים מספיק הכנה – אבל זה קורה בעיקר כאשר מדובר ביצירה מוכרת לכולם, או בשפה מוסיקלית מוכרת, או בקטע לא קשה במיוחד. כך קרה בעונה שעברה שביצענו את סויטת הולברג ושתי מלודיות אלגיות של גריג בקונצרט בזכרון יעקב עם חזרה אחת בלבד של שעה, ממש לפני הקונצרט, והתוצאה היתה מצויינת. אבל במקרה הזה – כשהיצירה אינה מוכרת ואינה פשוטה, כתובה בחלקה הגדול בסולם לא נוח (פה דיאז מז'ור), עם הרבה שינויי משקל ושינויי טמפו – לא היתה הפתעה. בניגוד למה שעברנו באותו יום ובזה שלפניו, כאן התוצאה היתה דווקא צפויה.

כאשר חוזרים על אותו הקונצרט כמה פעמים תמיד עוברים איזשהו תהליך. בקונצרטים הראשונים עדיין ישנה בד"כ איזושהי תחושת ראשוניות בוסרית, בהמשך הדברים מבשילים ומתגבשים, ולקראת הסוף הקונצרטים יכולים לעלות לרמות מוסיקליות גבוהות מצד אחד או להתדרדר לרמות של חזרה אוטומטית עד כדי שעמום מצד שני. אצלנו חלק מתהליך הלמידה וההיכרות המעמיקה עם היצירה קרה ממש תוך כדי הקונצרטים. הקונצרט הראשון, כאמור, לא היה טוב. היצירה עדיין לא היתה מוכנה ברמה של ביצוע בקונצרט בסטנדרטים שלנו. לפני הקונצרט השני, לעומת זאת, היתה לנו חזרה קצרה על הבמה, שבה שמנו דגש על טמפי, ארטיקולציה והקשבה. העובדה שעברו יומיים, שבמהלכם גם אני קצת נחתי והתאוששתי מהארועים שקדמו לקונצרט הראשון, סייעה לי להגיע יותר מוכן ומרוכז. הקונצרט השני היה ללא ספק הטוב ביותר מבין השלושה. האנסמבל היה מגובש ומרוכז, נשמע מצוין והצליח להעביר את המוסיקה של אמהוי צגה בצורה הטובה ביותר.

את הלילה שבין הקונצרט השני לשלישי העברתי בירושלים, ולאחר הקונצרט הלכתי לטייל מימק"א לשדרות ממילא ועד לחומות העיר העתיקה ובחזרה. כבר שכחתי כמה העיר הזו יפה וכמה כיף לבקר בה, לטייל ברחובותיה, לראות את נופיה ולנשום את אויר ההרים שלה. זה היה בהחלט מרענן. לקונצרט השלישי, אתמול בצהריים, עלינו ללא חזרת בלאנס, אלא ישר לביצוע. הביצוע היה יותר בשל ומוסיקלי מאשר בקונצרט השני, וגם יותר ספונטני וחופשי, אך לדעתי קצת פחות טוב מבחינה טכנית (הלואי שאתבדה וההקלטה תפתיע לטובה).

פרט לכך, הארוע כולו היה יוצא דופן, ואחראית לו בראש ובראשונה המוסיקאית מאיה דוניץ, שעשתה עבודה יוצאת מהכלל. מאיה כתבה את העיבודים ליצירותיה של אמהוי צגה, בנתה את תכנית הערב, וגם ניגנה ושרה בעצמה בחלק גדול מהיצירות. מגיע למאיה כל הכבוד על ההשקעה האדירה, המסירות והרצון העז להביא את המוסיקה של אמהוי צגה לקהל הרחב. הקונצרט כקונצרט היה מאד מוצלח וזכה לתשואות ותגובות נלהבות. גם נוכחותה של אמהוי צגה הוסיפה להתרגשות בקונצרט.

מקהלת הכנסיה האתיופית הופיעה בקטעים מתפילות נוצריות.

20130823_125256

את הזמרת אסתר רדא, שהופיעה בכמה שירים שאותם הלחינה אמהוי צגה, פגשנו בחדרי האמנים העמוסים שמתחת לבמה.

20130823_132308

אנחנו ניצלנו את זמן ההמתנה הרב שהיה לנו לאכילה של ירקות וסלטים מהבופה המצוין שהוכן עבורנו, ולפני עלייתנו לבמה אתמול, בקונצרט האחרון, חגגנו עם שמפניה יום הולדת שנתיים ליונתן הבן של ליאה.

20130823_131821

האנסמבל שלנו כבר מגדל אנסמבל ג'וניור, כאשר לשש מחברות האנסמבל כבר יש ילדים, ובקרוב גם הכנרת הראשית שלנו הדס תצטרף למועדון האמהות של האנסמבל.

20130823_132204

אחרי כל כך הרבה ארועים לא צפויים שקרו בשבוע הזה, לא היה הגיוני שנגיע הביתה ללא שום תקלות. ואכן, כרבע שעה אחרי יציאתו של המיניבוס שלקח אותנו מירושלים לתל-אביב, הרכב נתקע במחלף הקסטל ולא יכול היה להמשיך.

20130823_150959

חיכינו במשך כ45 דקות נוספות עד להגעת הרכב החלופי, וכשזה הגיע העמסנו אותו והמשכנו איתו לתל-אביב

20130823_154711

בפוסט הבא – על הצפוי בשנת הלימודים שתיפתח בשבוע הקרוב.

מודעות פרסומת

מצב רוח מרומם, קונצרט מלהיב וערב כדורסל מרגש

על היתרונות והחסרונות שבהפוגה ארוכה בין הקונצרטים, כפי שהיה אצלנו לפני הקונצרט בירושלים. וגם: איך השפיע ערב הכדורסל המדהים של הפועל רמת גן על הקונצרט שלנו?

הקונצרט בירושלים לפני כשבוע, שזכה להצלחה רבה ולביקורות משבחות, היה עבורי ערב מאוד מיוחד. חזרנו על התכנית הזו בפעם הרביעית, אבל הקונצרט בירושלים התקיים לאחר הפסקה ארוכה של עשרה ימים (שלושת הקונצרטים שלפניו התקיימו בסמיכות אחד לשני). להפסקות מסוג זה יש יתרונות ויש חסרונות. החסרון המובהק הוא שכשלא מנגנים יחד במשך זמן רב, הרמה הטכנית והמיומנות התזמורתית יורדות, בדיוק כמו שקורה בכושר גופני. חלק מהפסאז'ים דורשים רענון וחזרה, לא תמיד זוכרים את ה"מוקשים" שיש בכל יצירה, והזמן הרב ללא נגינה ביחד משכיח חלק מהניואנסים הטכניים והמוסיקליים. לכן, קיימנו חזרת "רענון" קצרה לפני הקונצרט, שמטרתה היתה להיזכר ביצירות וללטש את מה שהחליד בזמן ההפוגה. מצד שני, יש גם יתרון בקיום הפסקה לאחר שלושה קונצרטים: כאשר מנגנים ערב אחרי ערב, בשלב מסויים מתחילה תחושה של חזרתיות אוטומטית. הפסקה של עשרה ימים מאפשרת ליצירות להתבשל קצת, ואז כל אחד מהמבצעים מקשיב למוסיקה קצת אחרת ומגלה בה דברים חדשים. כך המוסיקה יכולה להישמע רעננה יותר, ולעיתים עם יותר עומק מוסיקלי.

בקונצרט בירושלים הרגשתי שהיה העומק הזה. ההפסקה הארוכה, שבמהלכה המשכתי ללמוד לעומק את הפרטיטורות (תהליך הלמידה של פרטיטורה הוא אינסופי ואינו מסתיים בקונצרט, למעשה הוא אינו מסתיים אף פעם), השפיעה עלי באופן אישי מאוד לטובה. הגעתי לקונצרט עם רעיונות מוסיקליים חדשים, עם טמפים שהרגישו יותר נכונים, ובכלל הייתי מאוד נינוח ומשוחרר. האקוסטיקה הנפלאה של אולם ימק"א בירושלים סייעה מאוד אף היא – גם לתזמורת וגם למקהלה – להישמע נפלא.

והיה עוד משהו שהשפיע מאוד על מצב הרוח המרומם שלי במשך כל הערב, והוא לא קשור למוסיקה. יומיים לפני הקונצרט, הייתי נוכח בערב כדורסל מרגש, בלתי נשכח ויוצא דופן. מדהים כמה ההתרגשות וההתלהבות שיש בארוע ספורטיבי יכולות להשפיע על מצב רוחו ומצבו הרגשי של אדם, ובמיוחד שלי… באותו ערב כדורסל שיחקו שתי הקבוצות המובילות של ליגה א' (שהיא הליגה הרביעית) זו מול זו – הפועל רמת גן (שאותה אני אוהד) והפועל חיפה. המשותף לשתי הקבוצות, הוא ששתיהן הוקמו על-ידי האוהדים ומנוהלות על-ידיהם, ובשתיהן יש משהו מאוד אותנטי ואמיתי. זה היה ערב כדורסל מדהים שנכחו בו כ700 אוהדים, וקדם לו טקס הוקרה לשחקני העבר הגדולים של הפועל רמת גן של שנות ה80 (סטיב קפלן, אריה מליניאק, סטיב שלכטר ושות').

האוירה היתה מחשמלת, ולאחר מותחן ארוך ומורט עצבים שכלל גם קאמבק מהסרטים של הפועל רמת גן והארכה (אחרי שהמשחק עצמו הסתיים בשוויון) ניצחה האימפריה מרמת גן ונתנה את האות לפתיחת חגיגות הניצחון. חזרתי מהערב הזה נרגש מאוד, בלי קול, וללא יכולת להירדם. יומיים שלמים התמונות המדהימות מהערב הזה רצו מול עיניי, ובקונצרט בירושלים עליתי לבמה כשהשמחה וההתרגשות מהמשחק מלווים אותי בכל צעד, ובכל ירידה מהבמה שרתי את השירים של האוהדים מאותו ערב כדורסל בלתי נשכח. כמובן שבזמן הביצוע של כל יצירה על הבמה הייתי מאוד מרוכז במוסיקה, אבל אין לי ספק שההתרגשות הגדולה מאותו הערב השפיעה, לטובה, הן על בחירת הטמפים של כל פרק והן על שפת הגוף שלי על הפודיום. אני חושב שהקונצרט בירושלים שסיים את הפרוייקט לפתיחת העונה שלנו, למרות שהוא לא היה מושלם טכנית, היה הטוב ביותר מבחינה מוסיקלית מכל ארבעת הקונצרטים.

עכשיו, כשאנחנו כבר יותר משבוע אחרי הקונצרט האחרון, אני כבר עובד במרץ רב על הפרוייקטים הרבים הצפויים לאנסמבל, למקהלה ולי בחודשיים הקרובים. על חודש דצמבר המטורף הצפוי לנו אכתוב בפוסט הבא. כדאי לחכות.

חוזרים לימק"א אחרי 5 שנים

האנסמבל הופיע באולם ימק"א בירושלים מספר פעמים במסגרת הסדרה ימקאמרי של המרכז למוסיקה ירושלים. היו לנו שם קונצרטים עם סרג'יו אזוליני, עם אנדראס שול ועם טבאה צימרמן. הפעם האחרונה שהופענו שם היתה במרץ 2007. מחר אנחנו חוזרים לשם.

האנסמבל באולם ימק"א במרץ 2007. מחר חוזרים לשם בפעם הראשונה מאז

 

בשנים האחרונות הופענו בירושלים במסגרות אחרות – בסדרת "אתנחתא" באולם הנרי קראון, בסדרה של האקדמיה בירושלים באולם וייז, בסדרה של אסתרית בלצן בהנרי קראון, ובסדרה משלנו שהתקיימה באולם בבית שמואל. מחר, לאחר יותר מ5 שנים, נשוב להופיע באולם ימק"א בירושלים, וזאת במסגרת הפסטיבל הווקאלי "פנטזיה כורלית" המתקיים שם. נבצע שם את התכנית שאיתה פתחנו את עונת הקונצרטים למנויים שלנו – מיצירות מנדלסון, מוצרט, היידן ויחזקאל בראון. יתארחו אצלנו הסולנים קרן הדר – סופרן, אלון ראובן – קרן יער, ומקהלת זמרי קולגיום. גם את ה"הפתעה", שלא היינו אמורים לבצע בירושלים, החלטנו לבצע בכל זאת מחר, וזאת לאור הצלחתה בקונצרטים למנויים – היצירה המשעשעת "אקטואלי" של המלחינה נעמה תמיר.

 

המלצה של חגי חיטרון לקראת הקונצרט הזה והפסטיבל כולו, פורסמה שלשום ב"הארץ":

"מדובר בשורת קונצרטים ווקאליים שתתקיים בסוף השבוע הזה, מיום חמישי עד מוצאי שבת, קצתם משלבים סיורים. הרעיון אינו חדש, אך הוא מתממש הפעם בצורה מרוכזת ומושכת במיוחד, בתמיכה כספית של גופים ציבוריים ובהשתתפות ימק"א ביוזמה (לא כמשכירת האולם). הקונצרטים ייערכו באולם הגדול היפהפה ובאולם הרצאות קטן בתוך הבניין עצמו, וגם בכנסייה הסקוטית, במערת צדקיהו (ליד שער שכם) ובכנסיית "המשיח" (ליד שער יפו). קצתם ייפתחו, בדומה לנהוג בפסטיבל הבינלאומי הסתווי למוסיקה קאמרית, בנגינת פעמוני המגדל (בידי הפסיכולוג ד"ר גבי שפלר).

את המיזם כולו מנהל חגי גורן והאטרקציה הראשונה מתרחשת ביום חמישי בערב: אנסמבל "סולני תל אביב", אנסמבל "זמרי קולגיום", הזמרת קרן הדר ונגן הקרן אלון ראובן, כולם בניצוחו של ברק טל, מגישים תוכנית עשירה גדושה (אך לא דחוסה), ולא שגרתית: במרכזה מככבת, הפלא ופלא, מוסיקה ישראלית מודרנית לכאורה: "אור גדול" מאת יחזקאל בראון ¬ לזמרת, קרן יער ומיתרים, שהטקסט שלה מספר ישעיהו. כדאי לשמוע את ה"אור" הזה של בראון, והדברים נכתבים בלשון המעטה.

עוד כלולים בקונצרט הקנטטה הנפלאה "הנותן לאל לבדו למשול" מאת מנדלסון (ההולכת בעקבות קנטטה באותו שם שחיבר באך ומבוססת על אותו כוראל ידוע שזה שמו), יצירות קצרות למקהלה ותזמורת מיתרים מאת היידן ומאת מוצרט וסימפוניית עלומים רבת חן של מנדלסון."

אנסמבל סולני תל אביב עם הזמרת קרן הדר והמנצח ברק טל