תמונות נוספות מהגאלה

טלי

האנסמבל בחזרה הגנרלית בבוקר הקונצרט

איתמר

כך רואים אותי נגני החצוצרה וכלי ההקשה

טבעת הנישואין שלי

התייעצות של הסולנים בקונצ'רטנטה

שלומי שבן ומתן דגן – יש דמיון?

יוני רכטר האחד והיחיד

האנסמבל חוגג עשור

הסרטון השני שהוקרן במהלך הערב – סולנים בינלאומיים

עוד תמונות מערב הגאלה

האנסמבל במבט מלמעלה

אורית בקונטרבס, הכנרים הראשונים לא בפוקוס…

כולם אומרים ששוב היא כאן… יוני רכטר ושלומי שבן

התזמורות הצעירות מגבעתיים ומחיפה ביחד עם האנסמבל

הזמרת יעל צבי, מה עושות האיילות?

אני…

עוד מבט מלמעלה

הקרננים – עמית וולינטום

עבודה חינוכית – חונך (אורי) ותלמיד (אילון)

מתן, צביקה וסרגיי בקונצ'רטו המשולש

עוד תמונות מהגאלה – בפוסט הבא

תמונות מהערב המרגש

כ-10 דק' לפני תחילת הקונצרט, האולם כבר כמעט מלא לגמרי. אוירה חגיגית מאוד באולם נוגה ביפו.

הסימפוניה הקונצרטנטית של מוצרט. ביצוע מרגש ונוסטלגי עם אותם הסולנים שביצעו את היצירה עם האנסמבל ב2002 – סרגיי אוסטרובסקי, שהיה הכנר הראשי, וגיא בן-ציוני שהיה הויולן הראשון של האנסמבל.

יוני גוטליבוביץ', הצ'לן הראשון של האנסמבל, ואחד הנגנים הותיקים שלנו.

"מלכת האבוב" תמר ענבר, באנסמבל סולני תל-אביב מיום הקמתו במאי 2001.

אוירה חגיגית באולם ועל הבמה.

הקלרניטן הוירטואוז חן הלוי בביצוע נפלא לקונצ'רטינו של ובר.

הקונצ'רטו המשולש של בטהובן. שלושה סולנים מעולים בנגינה סוחפת ושירתית – צביקה פלסר בצ'לו, סרגיי אוסטרובסקי בכינור, ומתן פורת בפסנתר.

יחד עם הנגנים הצעירים מתזמורת הקונסרבטוריון בגבעתיים ומביה"ס לאמנויות רעות-ויצ"ו חיפה.

הסיום המרגש של הערב – יוני רכטר, שלומי שבן והאנסמבל.

ערב בלתי נשכח

יומיים לאחר הערב המרגש הגדול – כמה מהחוויות שעברו על האנסמבל ועלי ביום של קונצרט הגאלה

הכתבות הרבות שפורסמו בכל אמצעי התקשורת על ערב הגאלה

ראיון עם צבי פלסר ומתן פורת באתר "הבמה", תמונה בחלק הראשון של עיתון "הארץ", כתבה גדולה איתי במקור ראשון וראיונות ברשת ב' ובגלי צה"ל. הכמות האדירה הזו של אינפורמציה על הקונצרט כנראה גרמה לביקוש הגדול לכרטיסים ביום הקונצרט. כמו כן, מהבוקר קיבלתי טלפונים רבים וסמסים עם איחולי מזל טוב על חגיגות העשור.

התקליטור הכפול שהושק, ובו מיטב הקלטות האנסמבל

לכבוד הערב החגיגי הכנו תקליטור כפול עם פרקים נבחרים מהקלטות האנסמבל בעשר שנות קיומו. כמובן שגם כאן נדרשו שעות רבות של האזנה לכל ההקלטות ובחירת הקטעים הטובים ביותר, ואח"כ עריכת העטיפה והחוברת של התקליטור. בסופו של דבר יצא ממש יפה, ואני מקוה שכל קוני התקליטור ייהנו ממנו

עטיפת התקליטור הכפול

התכניה המהודרת עם נקודות ציון בדרכו של האנסמבל

תכניה גדולה ומיוחדת (24 עמודים) הופקה במיוחד עבור הקונצרט. מעבר לתכנים הרגילים שבתכניית קונצרט – שמות היצירות וקורות החיים של הנגנים – הכנסנו הפעם לתכניה גם מעין תקציר של עשר שנות האנסמבל במילים ובתמונות.  להכנת החלק הזה בתכנייה נדרשו שעות רבות של עבודה, כתיבה, איסוף תמונות וקטעי עיתונות, הגהה, עריכה וכו'.

שניים מעמודי התכנייה המספרים את סיפורו של האנסמבל

דפיקות הלב כאשר גילינו שהפסנתר החשמלי שהגיע לא היה זה שהוזמן

לביצוע השיר שהיה אמור לסיים את הערב, צירפנו אל יוני רכטר ואל האנסמבל את הזמר, הפסנתרן והיוצר שלומי שבן. מכיוון שלא היה הגיוני לשכור פסנתר כנף נוסף רק בשביל שיר אחד, החלטנו, בהסכמתם של כל המשתתפים, שעבור השיר הזה נשכור פסנתר כנף חשמלי שעליו ינגן יוני רכטר, ביחד עם הפסנתר האקוסטי עליו ינגן שלומי שבן. בבוקר הקונצרט, כאשר הגיע לאולם נוגה הפסנתר החשמלי, נהייתי חיוור. זה לא היה פסנתר כנף. זה לא היה מה שסוכם. היה ברור שעל זה יוני רכטר לא ינגן. הביצוע של השיר "כולם אומרים ששוב היא כאן" היה בסכנה. דפיקות לב… לשמחתנו הפרשה הסתיימה יחסית מהר, וכולנו נשמנו לרווחה כאשר הטעות תוקנה ופסנתר הכנף הגיע תוך פחות משעה.

 רשימת ההמתנה שהלכה והתארכה במשך היום

לפי הביקוש לכרטיסים וכמות הטלפונים של אנשים שרצו לבוא לקונצרט ולא היו עבורם כרטיסים, כנראה שניתן היה למלא את אולם נוגה פעם נוספת.

קבלת הפנים החגיגית בלובי של אולם נוגה

החל מהשעה 7 בערב החלו לנהור אל האולם אנשים רבים. בלובי של האולם חיכתה להם קבלת פנים בהשתתפות נגני האנסמבל, ובה הוגשו יינות, שתיה חמה, נשנושים מלוחים ומתוקים, וזאת על רקע הקרנה של קטעי וידאו מקונצרטים של האנסמבל על שלושה מסכים שונים.

מאסטרו נעם שריף ואני בקבלת הפנים

האולם מלא עד אפס מקום

900 איש גדשו את אולם נוגה ביפו ותפסו כל מושב. זה לא היה מופע רוק ולא הצגת תיאטרון. זה היה קונצרט הגאלה של סולני תל-אביב, שהתקיים במקביל לחגיגות ה75 שנה של הפילהרמונית בנמל תל-אביב.

הסרטונים שהוקרנו על המסך בין היצירות

ארבעה סרטונים באורך של שתי דקות כל אחד, הוקרנו בין היצירות בקונצרט. לכל סרטון היה נושא אחר הקשור בפעילות ובהסטוריה של האנסמבל. סרט נוסטלגי ומרגש על הימים הראשונים של האנסמבל, סרט מרגש לא פחות על הסולנים הבינלאומיים, עם ברכה של מקסים ונגרוב מביתו במונאקו, סרט על הפעילות הציונית והישראלים שלנו בחו"ל המגיעים לארץ במיוחד כדי לנגן באנסמבל, וסרט המתאר את עבודתו החינוכית של האנסמבל. יום צילומים מלא ועוד שני ימי עריכה, ושעות רבות של כתיבת תסריט ואיסוף קטעי וידאו ותמונות מעשר שנות קיומו של האנסמבל נדרשו על-מנת להשלים את הכנת הסרטונים. היה שוה כל שנייה. הנה הסרט המרגש על הימים הראשונים של האנסמבל

והקונצרט עצמו…

הפרק הראשון של הסימפוניה מס' 25 ושל הסימפוניה מס' 40 של מוצרט זכו לביצוע מלוטש. הנגינה האקספרסיבית והוירטואוזית של חן הלוי בקונצ'רטינו של ובר הלהיבה את הקהל. כך גם הביצוע המרגש עם סרגיי אוסטרובסקי וגיא בן ציוני לסימפוניה הקונצרטנטית של מוצרט. נגינה שירתית נפלאה של צביקה פלסר בקונצ'רטו המשולש של בטהובן, ביחד עם סרגיי אוסטרובסקי בכינור ומתן פורת בפסנתר. השילוב של התזמורות הצעירות מחיפה ומגבעתיים עם האנסמבל בשני שירים היה מרגש מאוד עבורי. יוני רכטר האחד והיחיד בשיריו הנפלאים, עם הזמרת האורחת יעל צבי – חוויה גדולה לכולנו. וסיום הערב עם הצטרפותו של שלומי שבן אל יוני רכטר ואל האנסמבל בשיר "כולם אומרים ששוב היא כאן", נתנו את החותם הסופי לערב בלתי נשכח.

התרגשות

לילה לפני קונצרט הגאלה הגדול, ואחרי שלוש מתוך ארבע החזרות – ההתרגשות בשיאה. החזרות היו סוג של פגישת מחזור עם המון נוסטלגיה. הסולנים מעולים אחד אחד. השילוב עם הילדים מגבעתיים ומחיפה בשירים של יוני רכטר – מרגש. כל הכרטיסים נמכרו. מחר בערב זה קורה

קשה לתאר במילים את התחושות. 10 שנים, והנה כולנו נפגשים לחגוג את הארוע הגדול. סרגיי – הקונצרטמסטר המייסד, בנצי ידידי, חן הלוי, שלומי שבן, יוני רכטר, הילדים שאני מדריך בחיפה ובגבעתיים, כולנו נפגשים ביחד. כל חזרה היתה צמרמורת בשבילי. אני מצפה למאורע הגדול והחגיגי בכליון עיניים. מחר זה קורה!!!

 

פרוייקט מנויים קשה מאחורינו, הגאלה בפתח. ובאך ביניהם

קונצרט בשידור חי ברדיו, יצירה קשה לביצוע של רון ויידברג שאורכה כ40 דק', הסרנדה התובענית של צ'ייקובסקי, ושלושה קונצרטים ברציפות. ולמרות כל הקשיים – היה פרוייקט מוצלח ביותר, והתגובות מחממות את הלב.

הנה דברים שנכתבו על-ידי ד"ר שחר לאודון בדה-מרקר

"אנסמבל סולני תל אביב, המציין החודש עשור להקמתו, מפיח צלילים של רוח צעירה, חיה ותוססת באולמות הקונצרטים. האנסמבל, שכבר הופיע בבימות מרכזיות בעולם, מורכב רובו ככולו מנגנים צעירים ומוכשרים, בגילאי ה-20 וה-30 לחייהם ותחת שרביטו של המנצח ומנהל התזמורת, ברק טל, הם מרעננים את ז'אנר המוזיקה הקלאסית.

אנסמבל סולני תל אביב                             צילום: שחר לאודון ©

 

רוח הנעורים לא שמורה לנגני האנסמבל בלבד. כך למשל, בקונצרט שנערך בתחילת החודש במרכז הבמה בגני תקווה, אירח האנסמבל סולנים צעירים מוכשרים נוספים: דניאל אסקרוב, אור פוסטי והרן מלצר, שביצעו בווירטואוזיות מרשימה, יצירות מאת מנדלסון, צ'ייקובסקי, פגניני ורוסיני.

הרן מלצר מנגן פגניני על מיתר אחד בלבד        צילום: שחר לאודון ©

בקונצרט נוסף, שנערך אף הוא החודש, הפעם במרכז ענב בתל אביב, ליווה האנסמבל את דואו הפסנתרנים, סיוון סילבר וגיל גרבורג. הקונצרט, ביצע בהצגת בכורה עולמית את יצירתו של המלחין, רון וידברג (Ron Veidberg), את הקונצ'רטו הבלתי-גמור של פרוקופייב. יצירה זו היא פרי השיתוף של זוג הפסנתרים עם וידברג, אליו הביאו את יצירתו של פרוקופייב, יצירה קטועה שוידברג לקח כפרויקט אישי להשלימה. ו-וידברג שזר את טביעות אצבעותיו במיומנות ביצירה זו, כך שניתן להבחין היכן עובר הגבול בין פרוקופייב, מלחין המוכר דרך יצירותיו, "פטר והזאב", "לויטנט קיג'ה" (שזכה לעיבוד של סטינג) ו"רומיאו ויוליה", לבין קולו של וידברג, אולם לעתים ההבדל מיטשטש והקולות מתערבלים. כפי שוידברג אומר על היצירה: "גם כשאני כותב מוסיקה עצמאית, רוחו של פרוקופייב מרחפת מעליה. על כן אני מציע להאזין ליצירה כאילו היא חוברה כולה בידי מלחין אחד (ולא משנה מי משנינו)."

התזמורת, הפסנתרנים ו-וידברג      צילום: שחר לאודון ©

זוג הפסנתרנים ביצע את היצירה היפה והמורכבת, אך מעט כבדה עבור פתיחה של קונצרט, וסיים בהדרן בצורה מושלמת ומרהיבה לא פחות. הקונצרט נמשך עם סיבליוס הקצרצר והרומנסה הרומנטית של צ'ייקובסקי, שתיהן בוצעו בחינניות ובטון נכון. הקונצרטים נערכים, אגב, לכבודה של המוזיקאת והפסנתרנית, אסתר בלשה ז"ל.

רוח צעירה נושבת בהיכלי הקונצרטים    צילום: שחר לאודון ©

ב-29 לחודש, ייערך קונצרט מיוחד. האנסמבל יציין עשור להקמתו בקונצרט חגיגי בתיאטרון גשר עם יוני רכטר וסולנים מובילים ששיתפו איתו פעולה לאורך השנים, כסרגיי אוסטרובסקי, גיא בן ציוני, צביקה פלסר, מתן פורת, חן הלוי. בתוכנית יצירות מאת מוצרט, כמו הסימפוניה ה-40 וה-25 הידועות, וובר ובטהובן ושירים של יוני רכטר בעיבודים תזמורתיים. מומלץ."

בינתיים, מחר מתחיל פרוייקט אחר, שלשמחתי הרבה אני לא משתתף בו, כי אחרת לא הייתי יכול להכין את הגאלה. בפרוייקט הזה האנסמבל ינגן בהובלתו של הכנר הראשי שלנו מתן דגן, וללא מנצח – קונצ'רטי שונים של באך עם סולנים מתוך האנסמבל, וכן סויטה למיתרים של טלמן וקונצ'רטו למיתרים של ויולדי. הקונצרט יתקיים בשבת הקרובה בצוותא תל-אביב ואח"כ בתחילת ינואר בכפר-שמריהו ובטבריה. הסולנים יהיו מתן דגן, הדס פבריקנט וטלי גולדברג בכינורות, ותמר ענבר באבוב.

בזמן שהאנסמבל עסוק בהכנות לקונצרט באך, אני עסוק בהכנות לגאלה ב29.12, ואלה הכנות אינסופיות: תכנייה גדולה ומהודרת לקונצרט, מארז תקליטורים עם מיטב ההקלטות של האנסמבל בעשר שנותיו, סרטונים על האנסמבל שיוקרנו בין היצירות בקונצרט, שתי תזמורות ילדים מחיפה ואחת מגבעתיים שמצטרפות לאנסמבל (ועם כל אחת מהן אני עושה חזרות בנפרד), ענייני הפקה, מוזמנים, כרטיסים, שיווק ועוד מיליון דברים שצריך להספיק בזמן הקצר שנותר עד הקונצרט.

עדכונים נוספים ממפרוייקט באך ומההכנות לגאלה – בימים הקרובים.

ההכנות לגאלה בעיצומן

הכנת דיסק אוסף עם מיטב הקלטות האנסמבל, הכנת תכניה צבעונית ומהודרת, חזרות עם תזמורות הילדים שמצטרפות לאנסמבל בסיום הערב, צילומים לסרט על האנסמבל שיוקרן במהלך הערב, והכנת סרטון פרומו לקונצרט. כל אלה – תוך כדי ההכנות לפרוייקט המנויים של האנסמבל שמתחיל מחרתיים.

המון הכנות מתקיימות לקראת קונצרט הגאלה שיתקיים ב29.12.2011 באולם נוגה ביפו. בשבוע שעבר התקיימו צילומים לסרט על האנסמבל שיוקרן בערב הזה, וכן צילום לסרטון פרומו קצר לקראת הקונצרט. הנה הסרטון

שלומי שבן ויוני רכטר בערב הגאלה

כמי שמצוי בנושא החינוך המוסיקלי בארץ, אני מסכים לחלוטין עם כל מילה של נעם בן זאב על ערב הגאלה לקונסרבטוריון שטריקר בהשתתפות יוני רכטר ושלומי שבן. האשליה שנוצרה בערב הזה כאילו הכל כאן נפלא, עוד תתנפץ לכולנו בפרצוף. מתי יבינו כאן שבלי תקציבים סבירים מהמדינה (ולא צריך יותר מזה) לחינוך מוסיקלי – כל מה שנבנה כאן שנים בעמל רב ייהרס?

יוני רכטר: מהגאלה של שטריקר לגאלה של האנסמבל

ערב הגאלה לקונסרבטוריון שטריקר היה באמת חגיגי ומרשים, אם כי היו בו קצת יותר מידי נאומים ודיבורים. אבל כפי שכותב נעם בן זאב ב"הארץ", החגיגיות, כמות הכישרון על הבמה והמוסיקה הנפלאה באמת מטעים. קונסרבטוריון שטריקר, בדומה ליתר הקונסרבטוריונים בארץ ולכל נושא החינוך המוסיקלי – בקריסה. קונסרבטוריונים רבים נמצאים בקיצוצים, פעילויות מוסיקליות חינוכיות גוועות ומפעלים מוסיקליים נפלאים נסגרים. די אם נציין את העובדה שאנסמבל הסולנים הצעירים אותו יזם אנסמבל סולני תל-אביב בשנת 2005 בשיתוף הקונסרבטוריונים של שטריקר וגבעתיים, לא יכול להתקיים היום משום שאין לכך תקציבים מהקונסרבטוריונים. למעשה, כל פעילות חינוכית שהאנסמבל מקיים כיום עם תזמורות צעירות באה אך ורק מתקציבו הפרטי. כך היה בעונה שעברה בקונצרט שבו האנסמבל אימץ את תזמורת הקונסרבטוריון מגבעתיים, וכך יהיה גם בערב הגאלה הקרוב של האנסמבל ב29.12.2011, ובו יצטרפו נגני תזמורת הקונסרבטוריון של גבעתיים ותלמידי ביה"ס לאמנויות "רעות" חיפה אל נגני האנסמבל ואל יוני רכטר. הפרוייקט החינוכי הנפלא שבו נגני האנסמבל הדריכו תלמידי מוסיקה בקרית גת קרס בגלל העדר תקציבים מהמרכז למוסיקה בירושלים שמצוי אף הוא במשבר המחייב קיצוצים. והנורא מכל: מתא"ן, מפעל תרבות ואמנות לנוער – שגידל וטיפח אלפי ילדים העוסקים במוסיקה ובאמנויות נוספות – נסגר לפני שנה בשל היעדר הקצבות ממשרד החינוך, וזאת למרות המאמצים הרבים שעשיתי להצילו בשנים האחרונות.

בימים אלה אנחנו עסוקים בהכנות אינטנסיביות לקראת קונצרט הגאלה של האנסמבל (ששלושה אורחים בו הופיעו שלשום גם בערב הגאלה של שטריקר). על ההכנות הרבות – מארז התקליטורים, הצילומים לסרט העשור, הכנת התכניה המהודרת וכו' – בפוסט הבא.

ובינתיים, הנה הביקורת של נעם בן-זאב על ערב הגאלה של שטריקר. מסכים עם כל מילה.

בטהובן, ביג בנד ושלומי שבן

מוזיקה נהדרת, תלמידים מוכשרים ואורחים נבחרים: הקונצרט החגיגי לכבוד הקונסרבטוריון בתל אביב היה פשוט כיפי

מי שהיה אתמול בקונצרט החגיגי לכבוד קונסרבטוריון שטריקר בתל אביב עוד עלול היה לטעות ולחשוב שהמצב נפלא: הנה, שועי החברה והמעמד הבינוני-גבוה שלה באים ליהנות, יש ביג בנד מגניבה, מקהלת נערות שרה בקולות מלאכיים ונגנים צעירים מנגנים בטהובן בעומק מרשים, ובקרוב יעבור הקונסרבטוריון לאכסניה החדישה והמפוארת שלו – אז מה רע? זהו, שהכול. במדינה שמממנת 41 קונסרבטוריונים ברחבי הארץ בסכום שגובהו כגובה תקציב של שלושה קונסרבטוריונים בינוניים, שמתנערת ממחויבותה לחינוך מוזיקלי ומעסיקה מורים למוזיקה כעובדי קבלן בשכר רעב, שהורסת תרבות שנבנתה כאן בעמל רב ואכן, עדיין, קוצרת פירות בדמות תלמידים נהדרים כמו אלה שניגנו ושרו בערב זה – גורל התרבות המוזיקלית נגזר.

בהיותו במרכז הארץ, הקונסרבטוריון הישראלי שיחזור עוד מעט למעונו ברחוב שטריקר חזק יחסית; ומזלה של המוזיקה, עם כל הפיחות הדוהר במעמדה, הוא שיש לה קלף מנצח: הבמה; ולמוזיקה הקלאסית, עדיין, גם יוקרה. במה, תזמורת, תלבושות זוהרות, מנדלסון ובטהובן – אלה נכסים יקרי ערך שמושכים אליהם אנשים – טובים, טובים כולם – שהפרוטה מצויה בכיסם, והם יכולים להיווכח מיד אילו פלאים מחולל כספם, ואף יכולים לקבל את רבע שעת התהילה שלהם ולנאום לקהל, בטוחים שהם נורא חכמים ו/או מצחיקים. וטוב שכך: בלי אגודות הידידים, הספונסרים, חברי ההנהלה הציבורית, שתורמים מזמנם וממונם, הקונסרבטוריון היה גווע בין רגע.

זה היה ערב כיפי, שהתחיל בסווינג ונגמר עם יוני רכטר ושלומי שבן, ובתווך תלמידי הקונסרבטוריון ובוגריו וביניהם חגי שחם וצבי פלסר וארנון ארז, וכולם עשו מוזיקה נהדרת. רק תיקון קטן למנהל המוסד קוסטין קנליס-אוליאר: מהות הקונסרבטוריון היא לא מוריו, כפי שאמר בנאמנות גדולה לעובדים שלו; כי מה היו עושים המורים המצוינים האלה בחדרים שוממים מתלמידים?

ערב גאלה לכבוד הקונסרבטוריון הישראלי תל אביב (שטריקר), עם מקהלת בת קול, תזמורת הביג בנד, נגנים וזמרים. הנחיה: דליה מזור; ניצוח: יובל כהן וענת מורג. מרכז עינב תל אביב

חוויה מאתגרת ומרתקת

ביצוע של אותו הקונצרט 13 פעמים, כפי שקורה בימים אלה בקונצרטים שלנו עם אסתרית בלצן, הוא חוויה מרתקת שעדיין לא חוויתי בעבר. יש בחוויה הזאת הרבה תובנות והרבה ענין. וגם – ההכנות לקונצרט הגאלה שלנו בעיצומן.

אסתרית, אני והאנסמבל. 13 פעמים.

 

אתמול היו לנו שני קונצרטים ברצף במוזיאון תל-אביב. היום – שני קונצרטים ברצף בחיפה. מחר – קונצרט נוסף בירושלים. כמות הקונצרטים הזאת והאינטנסיביות שלהם זו בהחלט חוויה חדשה עבורי ועבור האנסמבל. לעלות לבמה ולתת הכל – במרץ, בהתלהבות, עם רעננות ואנרגיה – כאשר רק לפני כשעה סיימת את אותו הקונצרט עם אותן היצירות, וגם אתמול ושלשום. ומחר. איך עושים את זה? זה בהחלט נסיון מסוג חדש, ואני נהנה ממנו ורואה בו חוויה מרתקת. זה מאוד מאתגר להישאר רענן בכל ביצוע ולא להישחק. להישאר יוצר ולא להפוך למכונה אוטומטית שלוחצים על "פליי". להישאר ברמה מקצועית גבוהה ולא לוותר על פרטים. אני נהנה מהחוויה מכיוון שיש בה המון למידה. קודם כל – רמת ההיכרות עם היצירות עולה, מביצוע לביצוע אני יודע את היצירות יותר טוב. אחרי חמישה קונצרטים כבר הכרתי את כל היצירות בעל-פה, ואני מנצח על כל הקונצרט ללא פרטיטורה, דבר שמאוד משפר את התקשורת עם התזמורת והסולנים ומשחרר אותי מהתלות בתוים הכתובים. שנית – על-מנת לשמור על רמה גבוהה, צריך לנצל היטב את החזרות הקצרות שלפני הקונצרטים. אנחנו בד"כ נפגשים לחזרת חימום של כחצי שעה לפני כל קונצרט. חשוב לי שלא לבזבז את הזמן היקר הזה, אלא לנצל כל רגע לעבודה יעילה, לשיפור ותחזוקה של הדברים הבסיסיים – ניקיון, אחידות, ארטיקולציה, בלאנס וכו'. אם לא מזכירים ומקפידים על דברים כאלה, הרמה יכולה לרדת משמעותית מקונצרט לקונצרט. זה דורש ממני הכנה לפני כל חזרה כזאת – הכנה לפרטים של מקומות עליהם אני רוצה לעבור, מקומות בהם אני מסתפק רק בהערה מילולית ללא נגינה, ומקומות עליהם אני מוותר במידה ואין זמן.

כמובן שרמת האנרגיה וההשראה משתנה מקונצרט לקונצרט – יש קונצרטים בהם ההרגשה היא של עייפות וחוסר התלהבות, לעומת קונצרטים שבהם פתאום יש השראה ויצירתיות. בד"כ זה קורה בו זמנית אצל האנסמבל, אצל הסולנית אסתרית בלצן ואצלי. אתמול למשל דווקא בקונצרט השני, כשהיינו יותר עייפים, הרגשתי שהיה גם ריכוז גבוה וגם הרבה השראה ואנרגיה. כמובן שזה גורם להרגשה נהדרת ולהנאה גדולה מהקונצרט. לא תמיד יש לזה הסבר, למה בקונצרט אחד אין אנרגיה ובקונצרט שני יש, אבל בכל מקרה זה דורש לפחות רמה מקצועית גבוהה וליטוש של כל פרט, כך שגם בלי המון השראה הקונצרט יהיה טוב.

כאשר קורים דברים לא צפויים זה תמיד מעיר את כולם – אם זה טעות, או אם זה טמפו שונה מהרגיל, או סתם פרט קטן שכולם שמים לב אליו. לכן, אני משתדל לא "לחזור" על ביצוע אלא לחפש דברים חדשים ולעשות נסיונות. זה שומר את הביצוע רענן.

בינתיים, במקביל, אנחנו עובדים במרץ על ההכנות לקונצרט הגאלה החגיגי שלנו לציון עשור להיווסדו של האנסמבל. ב29.12.2011 באולם נוגה ביפו נופיע עם טובי הסולנים הישראלים שהופיעו איתנו במשך השנים – סרגיי אוסטרובסקי, שהיה הכנר הראשי מדור המייסדים של האנסמבל, הצ'לן צבי פלסר, הקלרניטן חן הלוי, הויולן גיא בן ציוני שגם ניגן איתנו עכשיו בסדרה של אסתרית, הפסנתרן מתן פורת, הזמר והיוצר יוני רכטר, ועוד הפתעות נוספות. בערב הזה גם נקרין סרטון חדש על האנסמבל ונשיק מארז תקליטורים עם מיטב ההקלטות של האנסמבל. לשירים עם יוני רכטר יצטרפו אלינו נגנים צעירים מתזמורת הקונסרבטוריון בגבעתיים ומביה"ס לאמנויות "רעות" בחיפה. אתמול בסיום הקונצרט הגיע צלם מעיתון הארץ שצילם אותנו ביחד עם הילדים, כפרומו לקונצרט. מכירת הכרטיסים נמשכת ואנחנו מצפים לאולם מלא עד אפס מקום.

יוני רכטר. מצטרף אלינו לחגיגה ב29.12