מה השתנה ב11 שנה?

שינויים רבים עבר האנסמבל ב11 שנות קיומו. היו תקופות טובות יותר, היו תקופות טובות פחות. דרכי העבודה השתנו, נגנים התחלפו, גם הרפרטואר והקונספציה המוסיקלית השתנו במשך השנים. איפה אנחנו עומדים היום? באיזה מצב מגיע אנסמבל סולני תל-אביב לעונה ה12 שלו?

סולני תל-אביב ב2003 – "דור המייסדים" של האנסמבל

בשנים הראשונות לקיומו של האנסמבל היתה אוירה חברתית מצויינת, נגנים מצויינים, התלהבות רבה ותחושה של חלוציות. היתה דמוקרטיה מלאה בכל תחום, כולל איך לנגן כל משפט מוסיקלי. זה דרש הרבה זמן עבודה, שכלל גם הרבה ויכוחים והרבה בזבוזי זמן. בכלל, למרות שבסופו של דבר התוצאות היו טובות, לא היה הרבה סדר וארגון בחזרות בראשית דרכנו. אבל היה כיף, וכאמור, היתה לנו הרגשה שיצרנו משהו שלא היה כמוהו. רק ההתלהבות מעצם הנגינה המשותפת בתזמורת קאמרית, הספיקה לנגנים בשביל ליהנות. הרפרטואר היה בסה"כ די שמרני. ניגנו בשנים הראשונות המון יצירות מוכרות, ולמרות שהקפדנו גם לבצע יצירות ישראליות, לא ממש חידשנו בצד של הרפרטואר. הייחוד העיקרי שלנו היה ברמה הגבוהה של הנגינה, בשמחת הנגינה ובהתלהבות מהעשייה המוסיקלית.

בסוף שנת 2003, כשהיינו כבר אחרי שני סיורי קונצרטים, החלה תחלופה של נגנים, כאשר שלושה נגנים מובילים באנסמבל, חברי רביעיית אביב, עזבו בגלל לוחות זמנים שלא איפשרו את השתתפותם באופן קבוע. במקביל לשינויים הפרסונליים, נעשו גם כמה שינויים קונספטואליים. ראשית, התחלתי לתכנן את החזרות בצורה מסודרת ומדוייקת מראש. לוחות הזמנים כובדו והמשמעת הכללית השתפרה. שנית, ההתפתחות המוסיקלית האישית שלי בשנים האלה, והנסיעות הרבות שלי ללימודים באירופה אצל מוסיקאים גדולים, גיבשו אצלי איזושהי קונספציה מוסיקלית מאוד ברורה, במיוחד לגבי יצירות מהתקופה הקלאסית (מוצרט, היידן, בטהובן וכד'). זה גם השפיע אצלי על בחירת הנגנים באנסמבל – חיפשתי נגנים שיש להם הרבה הבנה וניסיון בנגינה סגנונית של יצירות קלאסיות ובארוקיות. הגענו לתוצאות מצויינות, ובהחלט ניתן לומר שלאנסמבל היתה דרך נגינה ייחודית משלו לסימפוניות של היידן, וזה היה אחד ממאפייניו. יחד עם זאת, אני התחלתי להיות עקשן יותר, ולעבוד עם האנסמבל בצורה מאוד קפדנית ולא מתפשרת. האנסמבל כבר לא היה "אובר דמוקרטי" כמו בהתחלה, אלא יותר כמו תזמורת מסודרת עם לוחות זמנים ברורים והיררכיה ברורה. הרפרטואר נשאר באותו הקו השמרני יחסית, אם כי התחלתי גם קצת לחדש ולחפש יצירות טובות חדשות או כאלה שעדיין לא בוצעו בארץ. כך מצאתי את "אפולו הצעיר" של בריטן, "סצנה עם עגורים" של סיבליוס, וארבעה ריקודים טרנסילבניים של שאנדור ורש. במקביל, התחלתי להזמין אמנים אורחים בינלאומיים שהדריכו את האנסמבל והובילו אותו בנגינה – טבאה צימרמן, קתי דברצני, מקסים ונגרוב, וכמובן סרג'יו אזוליני, שהקשר איתו נמשך עד היום. כל אחד מהם הקפיץ את האנסמבל בכמה רמות, וכל פרוייקט מהסוג הזה הפך למעין סדנא שכל הנגנים שלנו מאוד נהנו ממנה, התקדמו ולמדו.

בסוף העשור הקודם עבר עלינו משבר. בצד הכלכלי נכנסנו לגרעון שחייב אותנו להתחיל בתכנית הבראה מאוד קשה. היו לזה השפעות מקצועיות – מספר החזרות ירד מ6 ל5 בכל תכנית, הנשפנים השתתפו רק בשתי החזרות האחרונות ולא היו שותפים לתהליך העשייה המשותפת, לא ביצענו יצירות להרכבים גדולים וכך גם הרפרטואר שלנו הצטמצם. ביטלנו הזמנות של כמה סולנים גדולים מהסיבה שלא יכולנו לעמוד בזה כלכלית. הקהל התחיל להרגיש בזה. בנוסף, בגלל השיפוצים בשטריקר עברנו להופיע באולם עינב, שהיה מאוד לא נוח לנו ומאוד לא נעים לקהל. היתה גם תקופה של מחסור בנגנים טובים, במיוחד בכינור (ב2009 וקצת ב2010), שאילצה אותנו להתפשר על הרמה. אבל למרות החסרונות הרבים שהיו במתכונת העבודה שנכפתה עלינו כתוצאה מתכנית ההבראה, המשכנו לשמור על דרך העבודה שלנו, המשכנו להביא אמנים אורחים שגם הובילו את האנסמבל, ועשינו את המקסימום במסגרת התנאים המגבילים. סרג'יו אזוליני המשיך לבוא בהתמדה, ובשנים האחרונות גם הכנר טרייה טונסן, הפסנתרן דוד גריילסאמר והכנרת אנטייה וייטהאס הגיעו אלינו להדריך ולהוביל. והדבר החשוב היה שהצלחנו לסגור את הגרעון ויכולנו להמשיך לחיות ולחזור לתנאי עבודה נורמליים. בשנתיים האחרונות האנסמבל נמצא בקו עלייה ברור. מבחינה מקצועית התגבש הרכב קבוע ומצויין, שיש בו נגנים טובים מאוד – שילוב מוצלח של ותיקים וצעירים. כתוצאה מההיכרות רבת השנים איתי ומההומוגניות ברמה ובתפיסה המוסיקלית של כולם – האנסמבל מתגבש מהר ומשתפר מפרוייקט לפרוייקט. בקונצרט מיצירות לברי  בו השתתפנו לפני כחודש, האנסמבל הגיע לרמת נגינה גבוהה מאוד בפרק זמן קצר מאוד של עבודה. מבחינת הרפרטואר, אני מרגיש שאני אישית מאוד נפתח ומחפש כל הזמן עוד ועוד יצירות חדשות ומעניינות לאנסמבל ולקהל. ומבחינת הפרסום והחשיפה – העונה האחרונה חשפה אותנו לכמות גדולה מאוד של קהל – בזכות קונצרט הגאלה, בזכות הקונצרטים עם אסתרית בלצן ובזכות הקונצרטים שהיו לנו בשידור חי ברדיו. רק שימשיך כך.

סולני תל-אביב מודל 2012: תמהיל טוב של ותיקים וחדשים

יש אצלנו כיום דור שלם של נגנים שהולכים ביחד כבר שנים רבות, באהבה ובמסירות – ביניהם הכנרות הדס פבריקנט, ליאה רייחלין, טלי גולדברג, נעם שוס, יוליה קליין, והכנר הראשי שלנו בשנים האחרונות מתן דגן, הויולנים שולי ווטרמן, יעל פטיש ועמית לנדאו, הצ'לנים יוני גוטליבוביץ' והילה אפשטיין, האבובנית הנפלאה תמר ענבר, נגנית הבסון אילינוי יוגב, והקרנן האחד והיחיד אלון ראובן. אליהם הצטרפו לאחרונה נגנים צעירים טובים מאוד, שיוצרים אצלנו דור חדש שגם הוא מאוד מגובש: הכנרים זהר אלון, אופיר שנר, אורי ויסנר לוי וחן רוזן, הויולנים דניאל תנחלסון ושירה מיוני, הצ'לנים דניאל מיטניצקי ויעל שפירא, וכמה קונטרבסיסטים צעירים מצויינים. נוצר אצלנו תמהיל טוב מאוד, גם חברתית וגם מקצועית, שמשלב בדיוק את מה שצריך בשביל תזמורת קאמרית מעולה. העונה נחזור לנגן בקונסרבטוריון שטריקר שבנייתו הושלמה, ובכך אני מאמין שהבעיות שנוצרו כתוצאה מהמעבר לעינב תיפתרנה. מבחינת הרפרטואר – כפי שכתבתי לא מזמן, אנחנו מתכננים בעונה הקרובה הרבה מאוד חידושים, זו בהחלט תהיה עונה מהפכנית (לקריאה על כך לחצו כאן). התחום הווקאלי יצבור תאוצה – גם בהיבט הסולני וגם בהיבט המקהלתי. נבצע הרבה יצירות נפלאות שלא זוכות בד"כ לביצועים רבים בארץ (ארבעה טמפרמנטים לפסנתר ותזמורת של הינדמית, סימפוניה מס' 7 של מנדלסון, סויטה לירית של אלבן ברג, אלוני דמברטון של סטרוינסקי, סימפוניה מס' 67 של היידן ועוד), תהיינה יצירות ישראליות טובות, ותהיה חויית האזנה שונה לקונצרטים שלנו.
בפוסט הבא, ביום שישי הקרוב – כמה מהחוויות המוסיקליות שאני חווה הקיץ.

לקראת עונת 2012-13 (6) – המשולש מנצח-סולן-מלחין

האם התוים שכתב המלחין על הנייר הם המוסיקה, או שהמבצעים – המנצח, הנגנים והסולן – הופכים אותם למוסיקה? האם לאחר השלמת כתיבת היצירה מותר למי מהמבצעים להציע שינויים כלשהם – בטמפו, באופי, בבלאנס? מי קובע כיצד לבצע יצירה שיש בה סולן – המנצח או הסולן? העונה יהיו לנו שלושה מלחינים ישראלים שונים משלושה דורות שונים, שאת יצירותיהם יבצעו עם האנסמבל ארבעה סולנים ישראלים. בפוסט הזה אספר על התהליך המיוחד הזה של למידת יצירה חדשה ביחד עם המלחין ותוך שיתוף פעולה עם הסולן.

קרן הדר – "העם ההולכים בחושך ראו אור גדול" של יחזקאל בראון

תהליך העשייה המוסיקלית, שקורה בחזרות, הוא אולי החלק המרתק ביותר בפרוייקט מוסיקלי. חבל שדווקא אותו הקהל מפסיד. הקהל מגיע לשמוע רק את המוצר המוגמר, הקונצרט. איך הגיעו הנגנים, המנצח והסולנים להחלטה לבצע משפט מוסיקלי בטמפו מסויים, באופי מסויים או בבלאנס מסויים? האם זו היתה החלטה שרירותית של המנצח או של הסולן, או שנעשו נסיונות שונים בדרכים שונות לפני שהוחלט על דרך ביצוע מסויימת? האם בדיאלוג שבין הסולן למנצח היו רגעים של אי הסכמה – כלומר שאחד מהם הציע דרך ביצוע אחת בעוד שהשני העדיף דרך אחרת? ואיך התקבלה לבסוף ההכרעה? ומה קורה בעבודה על יצירה חדשה של מלחין ישראלי – איך מתפתח כאן הדיאלוג המוסיקלי בין המנצח למלחין? הקהל בד"כ אינו מודע לכל אלה, אלא מסתפק בהאזנה לאותו מוצר מוגמר, אבל אני משוכנע שאם היתה ניתנת לו ההזדמנות לחוות חלק מהתהליך, להאזין למשפט מוסיקלי שמנוגן בכמה דרכים שונות כשהמבצעים מתלבטים איזו דרך משכנעת יותר, לעקוב אחר התקשורת שבין המנצח לסולן, לחוות את התהליך של למידת קטע מוסיקלי קשה או לא מובן – הוא היה יכול ליהנות הרבה יותר מהקונצרט. תהליך העבודה המשותפת עם מלחינים שונים ועם סולנים שונים, הוא תהליך מוסיקלי מרתק שיש בו הפריה הדדית, החלפת דעות מוסיקליות, התנסויות רבות ונסיונות רבים, וחיפוש אחר דרך הביצוע הטובה והמשכנעת ביותר. בתהליך הזה נוצרת התקשורת בין המנצח לסולן ולמלחין. זהו החלק שבו למעשה כולם לומדים, מתנסים, מחפשים, מקשיבים ובסופו של דבר מחליטים.

העונה הקהל שלנו יזכה לחוות גם את התהליך המרתק הזה. בכל תכנית תהיה לנו חזרה אחת פתוחה לקהל, שתתקיים באודיטוריום החדש של קונסרבטוריון שטריקר, ובה הקהל יוכל לעקוב מקרוב אחרי תהליך העשייה המוסיקלית. בנוסף, סרטוני וידאו של החזרות של האנסמבל מכל אחת מהתכניות יופצו ברשת, וקטעים נבחרים קצרים יוקרנו גם בקונצרטים עצמם, ממש לפני ביצוע היצירה.

העונה יהיו לנו שלושה מלחינים ישראלים שונים משלושה דורות שונים, שאת יצירותיהם יבצעו עם האנסמבל ארבעה סולנים ישראלים. את יצירתו של המלחין יחזקאל בראון "העם ההולכים בחושך ראו אור גדול" (עפ"י טקסטים מספר ישעיהו) לקול, קרן יער ותזמורת מיתרים, יבצעו זמרת הסופרן קרן הדר, נגן הקרן אלון ראובן ונגני האנסמבל. המלחין יחזקאל בראון חגג השנה את יום הולדתו ה90, וזו תהיה מחווה מיוחדת של האנסמבל למלחין, לכבוד חגיגה זו. המלחין הצעיר עמית גילוץ כותב עבורנו יצירה חדשה – קונצ'רטו לחליל ותזמורת מיתרים. את היצירה יבצע עימנו החלילן רואי אמוץ. זוהי יצירה שניה שעמית גילוץ כותב לאנסמבל. את יצירתו הקודמת "חושך לבן" ביצענו ב2005.

החלק השני של "חושך לבן" של עמית גילוץ משנת 2005

המלחין ינעם ליף מונה לאחרונה לתפקיד הנכבד של ראש האקדמיה למוסיקה בירושלים. את יצירתו "שלושה מדריגלים סתוויים" לצ'לו ולתזמורת מיתרים שמעתי בארץ לפני מספר שנים בביצוע של תזמורת גרמנית. התרשמתי מאוד מעוצמתה של היצירה והחלטתי לבצעה גם באנסמבל. הסולן שלנו בביצוע היצירה הזו יהיה הצ'לן יוני גוטליבוביץ'.

יוני גוטליבוביץ' – שלושה מדריגלים סתוויים של ינעם ליף

בפוסט הבא, שיתפרסם ביום שלישי הקרוב – אספר על השינויים שחלו באנסמבל מיום הקמתו ב2001 ועד היום. שווה לחכות

ערב ידידים עם המלחין ינעם ליף ונגני האנסמבל

בעקבות ההצלחה של ערבי הידידים האחרונים, אנחנו מסיימים את העונה עם ערב ידידים נוסף, שיתקיים במוצ"ש הקרוב 16.6.2012 בהרצליה פיתוח. האורח הפעם יהיה המלחין פרופ' ינעם ליף

ינעם ליף

 

בערב הידידים האחרון לעונה זו, שיתקיים במוצ"ש הקרוב 16.6.2012 בהרצליה פיתוח, תנגן רביעיית מיתרים מנגני האנסמבל (קורדליה הגמן וטלי גולדברג בכינורות, יעל פטיש בויולה ויוני גוטליבוביץ' בצ'לו) רביעיות של מוצרט ודבוז'אק וכן עיבודים לשירי שלמה גרוניך. אורח הערב יהיה המלחין ינעם ליף. הוא ישוחח על נושא המוסיקה המכונה "בת זמננו", מדוע היא מפחידה את הקהל וכיצד ניתן להתגבר על הפחד הזה, על יצירתו "שלושה מדריגלים סתוויים" לצ'לו ותזמורת שתבוצע בעונה הבאה ע"י האנסמבל והצ'לן יוני גוטליבוביץ' (עם השמעת קטע מתוכה), וקצת על נושא החינוך המוסיקלי. ינעם ליף היה מורה שלי בתיכון לאמנויות ויצ"ו בחיפה ובאקדמיה למוסיקה בירושלים, והיתה לו השפעה גדולה על עיצוב אישיותי המוסיקלית ועל תפיסתי את החינוך המוסיקלי. בשנים האחרונות לימדנו ביחד בביה"ס לאמנויות ויצ"ו בחיפה, ובסיום השנה הזאת, עם מינויו לראש האקדמיה למוסיקה בירושלים, הוא ייאלץ, לדאבוננו, לעזוב את ביה"ס התיכון על-מנת להתמקד בעבודתו באקדמיה.

יוני גוטליבוביץ'

 

 

ערב הידידים יתקיים כאמור במוצ"ש הקרוב 16.6.2012 בשעה 20:30 בביתה של רפאלה חרל"פ בהרצליה פיתוח, רחוב הקדמה 59. להזמנת כרטיסים ניתן להתקשר לטלפון 054-4940317

תמונות מהערב המרגש

כ-10 דק' לפני תחילת הקונצרט, האולם כבר כמעט מלא לגמרי. אוירה חגיגית מאוד באולם נוגה ביפו.

הסימפוניה הקונצרטנטית של מוצרט. ביצוע מרגש ונוסטלגי עם אותם הסולנים שביצעו את היצירה עם האנסמבל ב2002 – סרגיי אוסטרובסקי, שהיה הכנר הראשי, וגיא בן-ציוני שהיה הויולן הראשון של האנסמבל.

יוני גוטליבוביץ', הצ'לן הראשון של האנסמבל, ואחד הנגנים הותיקים שלנו.

"מלכת האבוב" תמר ענבר, באנסמבל סולני תל-אביב מיום הקמתו במאי 2001.

אוירה חגיגית באולם ועל הבמה.

הקלרניטן הוירטואוז חן הלוי בביצוע נפלא לקונצ'רטינו של ובר.

הקונצ'רטו המשולש של בטהובן. שלושה סולנים מעולים בנגינה סוחפת ושירתית – צביקה פלסר בצ'לו, סרגיי אוסטרובסקי בכינור, ומתן פורת בפסנתר.

יחד עם הנגנים הצעירים מתזמורת הקונסרבטוריון בגבעתיים ומביה"ס לאמנויות רעות-ויצ"ו חיפה.

הסיום המרגש של הערב – יוני רכטר, שלומי שבן והאנסמבל.

היום יום הולדת לסולני תל-אביב

קצת קשה להאמין, אבל כבר עברו 10 שנים מקונצרט הבכורה של האנסמבל ב8.5.2001 במרכז עינב בתל-אביב. זכרונות מימי בראשית של האנסמבל

אנסמבל סולני תל-אביב בחזרה הראשונה שלו מאז ומעולם. יושבים משמאל לימין: רחל רינגלשטיין, ז'ניה אפשטיין, סשה גוסב, תמי ווטרמן, שולי ווטרמן, גיא פיגר, מרינה כץ. יושבים בשורה שנייה משמאל לימין: נתי דרייבלט, משה אהרונוב,  ברק טל. עומדים משמאל לימין: יוליה פריידן, זוהר לרנר, אלכס אלוף, גרישה אס, סרגיי אוסטרובסקי, תמר ענבר, אביעד גרשוני, יאיר לנטנר, ניר קומפורטי, גליה חי, הילה אפשטיין.

הרבה שינויים עברו על האנסמבל מאז ההתחלה המחתרתית והמטאורית במאי 2001. היינו צעירים מאוד, כפי שניתן לראות בתמונה, כולם מתחת גיל 30. לאף אחד עוד לא היו ילדים פרט להילה אפשטיין שהיה לה תינוק בן חצי שנה – איתמר (אגב – היום זה גם יום הולדתה של הילה ואנחנו שולחים לה מזל טוב ומלא נשיקות). את החזרות קיימנו בקונסרבטוריון נוה שרת ובסוף-שבוע מרוכז בכפר-הנשיא. לא היתה מפיקה, לא מנהלת, ולא כסף. את הקונטרבס הייתי מסיע לחזרות במכונית שלי, ואחרי החזרות הייתי רץ לתלות פליירים ופוסטרים של הקונצרט. היתה בחזרות תחושה של משהו צעיר ורענן, היה שיתוף פעולה מיוחד בין הנגנים לביני בזמן החזרות. האנסמבל היה מעין "סחבקיה" עם נגנים מצויינים. לא היתה ממש הקפדה על זמני חזרות, כל מי שהיה לו רעיון מוסיקלי הציע אותו בזמן החזרה והיינו מנסים ומקבלים החלטות ביחד. הנגנים המובילים היו חברי רביעיית אביב – סרגיי אוסטרובסקי, ז'ניה אפשטיין ושולי ווטרמן – שהובילו במסירות והחזיקו סקציות מגובשות ומבריקות. הביקורות על קונצרטי הבכורה היו נלהבות – נעם בן זאב כתב ש"התזמורת החדשה הציעה משהו שכמעט אין למצוא – את התחושה שיש משמעות לאירוע הזה ששמו קונצרט… שמוסיקה היא אמנות: אפשר לעשות אותה באהבה ובהתלהבות, בלי ציניות ובדחנות, מתוך רצינות וחוסר פשרה מקצועי… תענוג היה לשמוע את הצליל הבהיר והמדויק של הנגנים האלה…" אחרי אותו קונצרט בכורה הלכנו כולנו ביחד לאכול ב"אל גאוצ'ו", טרפנו קצת וחזרנו הביתה בהרגשה שיצרנו משהו מיוחד שלא היה כמותו.

אז מי נשאר באנסמבל עד היום מההרכב המקורי של מאי 2001? תמר ענבר באבוב, הילה אפשטיין בצ'לו, שולי ווטרמן בויולה, ניר קומפורטי בקונטרבס. יוליה פריידין בכינור ויאיר לנטנר בויולה ניגנו לא מעט שנים באנסמבל עד שנסעו לגרמניה ואז באופן טבעי החלו להגיע בתדירות נמוכה יותר. הם גם התחתנו ונולד להם ילד. לאחרונה הם לא ניגנו באנסמבל בכלל, אבל דוקא לפרוייקט הקרוב, עם אנדראס שול, הם מגיעים שניהם אחרי תקופה ארוכה שלא ראינו אותם. סגירת מעגל.

בינתיים התחלפו לא מעט נגנים, ולנגנים הותיקים נולדו ילדים בשנים האחרונות – איתמר, הילד של הילה כבר בן 10 וחצי ויש לה עוד אחד, לטלי גולדברג יש ילדה, לשולי ווטרמן יש ילדה, לניר קומפורטי ויעל פטיש נולד בן, לנעם שוס יש שני ילדים, לאלון ראובן נולדו תאומים (בנוסף לילדה גדולה), ליוני גוטליבוביץ' יש בת, לאנדראה האלם יש בן. הספקים יפים, ועוד היד נטויה. אפשר כבר להקים אנסמבל ג'וניור.

אז ביום החגיגי הזה של האנסמבל, אני רק יכול לייחל להמשך צמיחה, התקדמות והתפתחות גם בצד המקצועי, וגם בצד השיווקי-כלכלי-ניהולי-יחצני. אמן!!!