וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ

רצח! ניצח! לשון הרע צח!

המילים שבכותרת מופיעות בסיום הפרק "שני גויים" מיצירתו המרגשת של חיים פרמונט "ישרא וישמע". את המילים כתבה המשוררת מיריק שניר. השבוע, ביום רביעי, 4 בנובמבר 2015, בדיוק 20 שנה לאחר רצח יצחק רבין, נופיע עם היצירה הזו בקונצרט מיוחד באודיטוריום הקונסרבטוריון הישראלי בתל אביב. זו יצירה שמבטאת את המציאות הישראלית בעיניהם של ילדים, את חששותיהם ממלחמות, ואת תקוותם לשלום. הפרק "שני גויים" מסתיים במילים – "הר בהר לא יפגוש, אנוש באנוש יפגוש, טורא בטורא לא פגע, אנש באנש פגע, טורא בטורא, פולסא דנורא! רצח! ניצח! לשון הרע צח!". זהו פרק דרמטי וקשה, שלעיתים השירה בו הופכת לדיבור, לזעקות ואף לצעקות. לכלי ההקשה תפקיד מרכזי מאד בפרק הזה. לעיתים הצלילים שלהם נשמעים כמו מכות, חבטות, ואפילו יריות. יש ביצירה עוד מספר פרקים עם אופי דומה ועם טקסטים קשים מעין זה. לעומתם ישנם גם פרקים המבטאים את התקווה והכמיהה לשלום, כמו למשל הפרק "ישרא וישמע", שבו מובא ציטוט מהטקסט המדהים מספר ישעיהו "ולא ישא גוי אל גוי חרב, ולא ילמדו עוד מלחמה. וכיתתו חרבותם לאיתים וחניתותיהם למזמרות. וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ…".

היצירה "ישרא וישמע" זוכה להצלחה בזכות המוסיקה הנפלאה של חיים פרמונט, בזכות הטקסטים המרגשים של מיריק שניר, והרבה בזכות המסירות של כל המבצעים – אנסמבל זמרי מורן, מקהלת מורן (מנהלת אמנותית נעמי פארן), סולני תל-אביב ואני. הביצוע הקרוב יהיה כבר השישי במספר, ואנחנו משוכנעים שזה לא יהיה הביצוע האחרון של יצירה חשובה זו.

שלשום התקיימה חזרה של כל המבצעים לקראת הקונצרט, שבה ניסינו לעבור על היצירה כולה, להיזכר במוסיקה, ללטש את המקומות הדורשים ליטוש ולחזור על מקומות שלא היו ברורים. בסך הכל הספקנו מה שרצינו, ולפני הקונצרט ביום רביעי ניפגש לחזרה קצרה אחרונה על במת האודיטוריום בקונסרבטוריון הישראלי תל-אביב.

 

20151030_105026 (1) סולני תל אביב, מקהלת מורן ואני בחזרה בבית יצחק

 

 תזמורת גבעתיים – חוזרים לעבוד ביחד

אחרי למעלה מארבעה חדשים של הפסקה, חזרתי בשבוע שעבר לעבוד עם תזמורת הקונסרבטוריון בגבעתיים. זו תזמורת שהחלה כתזמורת כלי קשת ובהדרגה הופכת בשנים האחרונות לתזמורת סימפונית עם נגני כלי נשיפה, והרפרטואר בהתאם. השנה אנחנו מנגנים את הסימפוניה מס' 1 של בטהובן, הפתיחה "חליל הקסם" של מוצרט, וריקודים סלבוניים של דבוז'אק. גם השנה פרוייקט השיא של התזמורת יהיה קונצרט משותף עם התזמורת של ביה"ס לאמנויות בחיפה, שגם איתה אני עובד על אותו הרפרטואר. התזמורת המשותפת – שנקראת "תזמורת ארץ הקודש" – תופיע בשני קונצרטים, שיתקיימו בסוף מרץ ובתחילת אפריל, בגבעתיים ובחיפה. החזרה הראשונה עם התזמורת בגבעתיים היתה טובה מאד, ומעבר לשמחה ולהתרגשות שבמפגש החוזר עם הנגנים לאחר פרק זמן ממושך כל כך, גם הורגשה התקדמות של התזמורת כתזמורת בקצב העבודה והלמידה, וכן התקדמות ברמה האישית של כל נגן, וזה בהחלט משמח. יש למה לצפות.

 

DSC_0038-web

תזמורת ארץ הקודש בשנה שעברה

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

מודעות פרסומת

לקראת עונת 2014-2015 (5) – החרדות של הנוער בישראל

מפגש בין כנר קלאסי לכנר כלייזמר; מפגש בין זמרת סופרן לזמר קונטרה טנור; מפגש עם המציאות הישראלית דרך עיניהם של ילדים; ומפגש בין פרקי סויטה בארוקית להרמוניות ומקצבים של המאה ה-20. על היצירות הישראליות שנבצע בעונה הקרובה.

חיים-פרמונט-גדול

חיים פרמונט. "ישרא וישמע" לטקסטים של מיריק שניר, על החרדות וההוויה של הנוער בישראל

 

גם העונה תהיינה יצירות ישראליות כמעט בכל התכניות בסדרה המרכזית שלנו למנויים. יצירות ווקאליות, יצירות אינסטרומנטליות, עם סולנים, בלי סולנים, קצרות, ארוכות.

את העונה שעברה סיימנו עם יצירה ישראלית מרכזית באורך 45 דקות – "מוות ולידה" של נעם סיון למקהלה, שתי זמרות, פסנתר ותזמורת. היצירה זכתה להצלחה גדולה, ולמרות שזה עלול היה "להפחיד" את הקהל השמרן (בכל זאת, מדובר במוסיקה בת זמננו) – הקהל מילא את האולם, האזין ליצירה במלואה והגיב בהתלהבות רבה.

גם העונה תהיה לנו יצירה ישראלית אחת גדולה – "ישרא וישמע" של חיים פרמונט למקהלת ילדים, מקהלה מעורבת ותזמורת קאמרית, לטקסטים של מיריק שניר. התכנים ביצירה זו הם רציניים ולעיתים קשים – ומבטאים את התחושות, החרדות וההוויה של רבים מילדי ונוער ישראל בימים אלה, אך ללא פוליטיקה. את היצירה נבצע עם מקהלת הילדים מורן ועם אנסמבל זמרי מורן, ויהיו בביצועה קטעי משחק ובימוי. יצירה זו תבוצע בקונצרט שכותרתו "תמונות ילדות" ובנוסף לה נבצע פרקים מתוזמרים מתוך "תמונות ילדות" של שומאן.

עוד יצירה ישראלית שיש בה שילוב מעניין היא יצירתו של מנחם ויזנברג – סויטה קונצרטנטית לכינור קלאסי, כינור כלייזמר ותזמורת. זו יצירה שמשלבת היטב את העולם הקלאסי עם עולם הכלייזמר, ובמרכזה שני כנרים סולנים – הכנר הקלאסי יהיה זוהר לרנר, וכנר הכלייזמר יהיה דניאל הופמן. היצירה תבוצע בחודש ינואר 2015.

בדצמבר הקרוב נבצע מחזור שירים של בעז בן משה לטקסטים של ג'יימס ג'ויס. היצירה נכתבה במקור לקול ופסנתר ולאחרונה היא תוזמרה כמחזור של חמישה שירים לסופרן, קונטרה טנור, תזמורת מיתרים ואבוב. הסולנים ביצירה זו יהיו רויטל רביב ואלון הררי, ובאותה התכנית הם יבצעו את ה"גלוריה" של ויולדי.

ונפתח את העונה בעוד קצת פחות משבועיים עם יצירתו החדשה של אריה ברדרומא L'estro Melodico, סויטה בסגנון עתיק לתזמורת מיתרים. היצירה נכתבה לאנסמבל עבור ביצוע בקונצרט בסט.פטרסבורג במסגרת פסטיבל שבו נופיע בנובמבר הקרוב. היצירה מורכבת מפרקים של סויטה בארוקית – אדג'יו ופוגה, גבוט, מנואט, אריה וכו', ויש בה אלמנטים רומנטיים ושימוש בשינויי משקל והרמוניה, זאת כמובן בשונה מהסויטות הבארוקיות. הבכורה של היצירה, כאמור, בעוד קצת פחות משבועיים.

ובפוסט הבא, לקראת קונצרט הפתיחה של האנסמבל – שוברט ובטהובן: האם הם נפגשו אי פעם? וכיצד נראה המפגש? ומה אירע בו? שווה לחכות

לקראת עונת 2014-15 (2) – היצירות הגדולות של העונה

למרות שבמשך שנים רבות האנסמבל היה מזוהה עם נגינת הסימפוניות של היידן, ובתכניות רבות היתה לפחות סימפוניה קלאסית אחת – העונה יביא האנסמבל כמה וכמה יצירות מרכזיות שאינן דווקא מהמאה ה18, אלא יצירות רומנטיות מהמאה ה19, כולל יצירה פוסט רומנטית אחת, וגם יצירה ווקאלית בארוקית גדולה, ויצירה אחת מרכזית של מלחין ישראלי. פוסט שני בסדרה, לקראת עונת הקונצרטים הקרובה של סולני תל-אביב.

Haydn
יוזף היידן.

אחת הדילמות שלי בבניית תכנית קונצרטים היא – מה תהיה היצירה "המרכזית"? מה תהיה אותה יצירה שבשבילה הקהל יבוא לקונצרט? בתזמורות סימפוניות, זו כמעט תמיד יצירה מהמאה ה19 – סימפוניה של דבוז'אק, מנדלסון, שוברט, מאהלר, ברוקנר, צ'ייקובסקי, או יצירה ווקאלית גדולה של מלחין מהמאה ה19 או ראשית המאה ה20. יצירות מסוג זה ממלאות בד"כ את חלקו השני של הקונצרט, ואחריהן הקהל יוצא מהאולם בהרגשה שהוא קיבל "מנה עיקרית" גדושה, ומזמזם את המלודיות של אותה היצירה בהנאה.

באנסמבל כמו סולני תל-אביב, את מרבית היצירות התזמורתיות של המלחינים שציינתי לא ניתן לנגן בגלל גודל ההרכב. המלחין שהכי מתאים ביצירותיו התזמורתיות לגודל האנסמבל הוא יוזף היידן. הסימפוניות של היידן (104 במספר) כתובות להרכב לא גדול של מיתרים עם תוספות של כלי נשיפה בהרכבים שונים, החל משני אבובים ושתי קרנות ועד הרכב של 12 נשפנים וטימפני. המוסיקה של היידן מאוד תוססת, רעננה, מלאת חיים, הומור, הפתעות ודרמה, ולכן גם מאד מתאימה לאופי של האנסמבל ושלי. ואכן, בתכניות קונצרטים רבות של האנסמבל היצירה המרכזית היתה – סימפוניה של היידן. האנסמבל כבר ביצע קרוב ל30 סימפוניות של היידן, הרבה מהן בביצועים מלהיבים ויוצאי דופן שזכורים לי היטב.


זהו פרק המנואט מתוך סימפוניה מס' 74 בביצוע האנסמבל

בשנים האחרונות, על מנת לגוון את הרפרטואר, ולרענן את מאגר המלחינים והסגנונות של האנסמבל, התחלנו לבצע גם לא מעט יצירות מתקופות אחרות ומז'אנרים שונים, עד כמה שניתן במגבלות ההרכב של האנסמבל. החיבור עם מקהלת זמרי קולגיום אפשר לנו לבצע רפרטואר ווקאלי נפלא כמו הרקויאם של פורה והרקויאם של מוצרט, וכן יצירות ווקאליות של שוברט, מנדלסון ומלחינים ישראלים (ביניהם עודד זהבי שזכה לאחרונה בפרס ראש הממשלה, ונעם סיון, שיצירתו "מוות ולידה" זכתה להצלחה אדירה).

גם בעונה הקרובה נבצע כמה יצירות ווקאליות מרכזיות. את ה"גלוריה" של ויואלדי נבצע עם מקהלת זמרי קולגיום, בחודש דצמבר הקרוב, ואת יצירתו של חיים פרמונט "ישרא וישמע" לפי טקסטים של מיריק שניר – נבצע עם אנסמבל זמרי מורן ביחד עם מקהלת מורן הצעירה בחודש פברואר 2015. כמו יצירתו של נעם סיון, גם היצירה של חיים פרמונט היא יצירה מרכזית באורכה ובמימדיה, התכנים ביצירה הם רציניים ולעיתים קשים, ומבטאים את התחושות, החרדות וההוויה של רבים מילדי ונוער ישראל בימים אלה (אבל בלי פוליטיקה)! בהחלט יצירה ששווה לבוא בשבילה לקונצרט. אספר עליה עוד בפוסט שיוקדש ליצירות הישראליות באנסמבל, בשבוע הבא.

יצירות מרכזיות נוספות בתכנית, אשר אינן מהתקופה הקלאסית – הסרנדה הנפלאה של דבוז'אק לתזמורת כלי-קשת, אותה ביצענו בעבר פעם אחת, בהקלטה שממנה יצא אחד התקליטורים המוצלחים של האנסמבל; הסימפוניה החמישית של שוברט, אותה נבצע בקונצרט פתיחת העונה בספטמבר הקרוב; ולראשונה באנסמבל, נבצע את הסימפוניה הרביעית של מאהלר! כמובן שאת היצירה הזו בגרסתה המקורית לא ניתן לבצע באנסמבל, אך קיימת גרסא של היצירה לתזמורת קאמרית, ואותה נבצע בחודש נובמבר הקרוב.


הפרק האחרון מהסימפוניה החמישית של שוברט בביצוע של האנסמבל מנובמבר 2007

כמובן שתהיינה גם סימפוניות קלאסיות בתכנית האנסמבל – סימפוניה מס' 30 של היידן, וסימפוניה מס' 33 של מוצרט, ועוד יצירות קלאסיות רבות בסדרה החדשה "אוצרות הקלאסיקה", סדרה שעליה ארחיב באחד הפוסטים הבאים.

הפוסט הבא בסדרה יעסוק בסולנים הישראלים שאותם נארח העונה באנסמבל.

חשיפה ראשונה, על קצה המזלג, של עונת הקונצרטים הבאה

הפעילות של אנסמבל סולני תל-אביב גדלה ומתרחבת בצורה משמעותית!! בשבועות הקרובים נפרסם את תכנית הקונצרטים המלאה של עונת 2014-15, אבל כבר עכשיו אפשר לגלות ולספר מהם ה"היילייטס".

brill1

הקלרניתנית שירלי בריל, אחת הסולניות של האנסמבל בעונה הבאה.

 

בעונה הבאה נופיע כבר בשלוש סדרות קונצרטים שונות – סדרת המנויים הקלאסית הגדולה, הסדרה לילדים, שזכתה העונה להצלחה גדולה, וסדרה חדשה – אוצרות הקלאסיקה. עם כל אחת מהסדרות נופיע בשלושה אולמות מרכזיים. הסדרה הקלאסית המרכזית תמשיך, כפי שהיה עד כה – בחיפה, תל-אביב וכפר-שמריהו. הסדרה לילדים תמשיך בתל-אביב, ותנדוד גם למודיעין ולהרצליה. וסדרת אוצרות הקלאסיקה תופיע בתל-אביב, בחולון ובהרצליה.

Zohar Lerner

הכנר זוהר לרנר, יופיע כסולן עם האנסמבל.

 

ומה בתכנית? הסדרה הקלאסית תציג שילוב של חדש עם ישן, קלאסי עם המאה ה20, בארוק עם עכשווי, ווקאלי עם אינסטרומנטלי, ותביא יצירות שעדיין לא בוצעו באנסמבל או לא בוצעו כלל, לצד יצירות מופת מוכרות. בין היצירות המוכרות יותר – הסימפוניה החמישית של שוברט, הסרנדה למיתרים של דבוז'אק, הגלוריה של ויולדי וסימפוניה מס' 33 של מוצרט. לעומתן, נביא כמה יצירות חדשות וכיוונים חדשים לרפרטואר – יצירתו של מנחם ויזנברג "סויטה קונצרטנטית" לכינור קלאסי, כינור כלייזמר ותזמורת, תביא שילוב של העולם הקלאסי עם עולם המוסיקה היהודית והכלייזמר. יצירתו של חיים פרמונט "ישרא וישמע" לטקסטים של מיריק שניר, תשלב בין מקהלת ילדים למקהלה מעורבת, בין מוסיקה למשחק, בין העולם המוסיקלי הקלאסי למציאות הישראלית העכשווית, ותביא לאולם הקונצרטים חוויה יוצאת דופן רב חושית ורב תחומית. בנוסף, נביא כמה סגנונות חדשים לרפרטואר שלנו. הסימפוניה הרביעית של מאהלר בגרסא לתזמורת קאמרית תהיה היצירה הגדולה הפוסט-רומנטית הראשונה שהאנסמבל יבצע בקונצרט. אם עד כה התמקדנו ביצירות מהמאה ה18 ויצירות עכשוויות, בעונה הבאה נבצע גם יצירות מסוף המאה ה19 ותחילת המאה ה20. בנוסף לסימפוניה של מאהלר, נבצע לראשונה גם יצירה אימפרסיוניסטית – הפרלוד לאחה"צ של הפאון של דביסי, בעיבוד של שנברג לתזמורת קאמרית.

408693_124024517764650_1991821983_n

מקהלת זמרי קולגיום. שיתוף הפעולה יימשך גם בעונה הבאה.

 

בין האורחים שלנו בעונה הבאה יהיו הפסנתרן אלון גולדשטיין, הקלרניתנית שירלי בריל, הכנר זוהר לרנר, זמרות הסופרן רויטל רביב ואלינור זון, מקהלת מורן הצעירה, אנסמבל זמרי מורן, ומקהלת זמרי קולגיום.

elinor

זמרת הסופרן אלינור זון, תופיע איתנו כסולנית בעונה הבאה.

 

בסדרת הקונצרטים החדשה – אוצרות הקלאסיקה, נבצע כמה מה"להיטים" הקלאסיים הגדולים – מוסיקת לילה זעירה של מוצרט, ארבע העונות של ויולדי, אקזולטטה יובילטה של מוצרט, אריות של הנדל ופרסל, קונצ'רטו לכינור ואבוב של באך שבו, לראשונה, אני אהיה הסולן בכינור עם האנסמבל, ועוד.

ובסדרה לילדים (בניהולה האמנותי של דקלה בניאל) – הבובה קאנון תמשיך להנחות, להשתתף, לשאול, לשיר ולרקוד עם האנסמבל ואיתי. ביחד עם קאנון נגלה את הסיפור האמיתי "דירה להשכיר", אשר מעולם לא סופר, נברר מה הקשר בין ביט לשרביט, ונבקר בממלכה של מלכת הלילה. בסדרה זו נשמיע יצירות מוכרות לריקודים של שטראוס (הדנובה הכחולה) וצ'ייקובסקי (מפצח האגוזים), קטעי אריות ודואטים מאופרות של מוצרט, דוניצטי וורדי, וכן מיצירותיהם של רימסקי קורסקוב, פרוקופייב, דקלה בניאל, ועוד.

מחוייבים לדאוג לפני התרבות

"האם צריך לחזור ולהסביר את החשיבות הקריטית של מוסיקה ונגינה לילדים? לאדם בכלל? לחזור ולמנות את מה שהיא מעניקה? קואורדינציה, היכרות עם תרבויות, כישורים חברתיים, פיתוח המוח, האזנה לזולת." המלחין ינעם ליף בראיון להארץ

בכתבה של נעם בן זאב שמתפרסמת בעיתון "הארץ" מדבר המלחין ינעם ליף, הנשיא החדש של האקדמיה למוסיקה בירושלים, בין היתר על תפיסתו החינוכית המוסיקלית, וקצת על ביה"ס ויצ"ו חיפה ממנו פרש בשל מינויו החדש. אני מוצא לנכון להביא לקוראי הבלוג קצת מדבריו ומתפיסתו החינוכית של ינעם ליף, כמי שלמד מהאיש והמוסיקאי הנפלא הזה כ"כ הרבה, וגם בהקשר של הפוסט שכתבתי לפני שבועיים על התפיסה החינוכית האישית שלי (לקריאה לחצו כאן), אותה גיבשתי בין היתר בהשראתו.

מתוך דבריו של ליף, על החשיבות של החינוך המוסיקלי בכלל, על-פי גישתו: "האם צריך לחזור ולהסביר את החשיבות הקריטית של מוסיקה ונגינה לילדים? לאדם בכלל? לחזור ולמנות את מה שהיא מעניקה? קואורדינציה, היכרות עם תרבויות, כישורים חברתיים, פיתוח המוח, האזנה לזולת."

על הגישה של האקדמיה לחינוך המוסיקלי, מתוך הכתבה: "אילו מאפיינים עולים על הדעת כשמנסים לדמיין פרופיל של סטודנט לנגינה או ניצוח או הלחנה באקדמיה למוסיקה? אולי הראשון הוא הווירטואוזיות, המיומנות המושלמת האופיינית למוסיקאים מבצעים והידע הפנומנלי הנדרש ממלחינים; ובמלה אחת: מצוינות.

הגישה של הנשיא המיועד מנסה להיחלץ מהדימוי הזה: "אנחנו חייבים לסגל לעצמנו הסתכלות רחבה, הרבה מעבר למצוינות ולא רק מצוינות", אומר ליף. "רבים מבין הסטודנטים יהיו מורים, ואנחנו שואפים שהם יהיו מורים מעולים; ויש כאלה שיהיו מוסיקאים חובבים ברמה גבוהה, כאלה שדרך חייהם לא תהיה מוסיקלית מקצועית אבל הם יוכלו לנגן ולקרוא פרטיטורות."

על הקשר של האקדמיה לחברה ולקהילה: "במקביל להכנת הסטודנטים לעתיד המוסיקלי האישי שלהם, אנחנו כאקדמיה מחויבים לדאוג גם לפני התרבות, וזה אומר לחזק את הפעילות הקהילתית של המורים שלנו: יש תוכניות מאורגנות לשיתוף פעולה עם מרכזים וקונסרבטוריונים, והאקדמיה כבר זכתה בפרס המל"ג על מעורבות בקהילה."

על התלמידים שקיבלו אצלו חינוך מוסיקלי והחליטו לעסוק בתחומים אחרים: "אני גאה גם בתלמידים שלנו שהחליטו לא להיות מוסיקאים", הוא מבהיר, "היתה לי הזכות ללמד אותם, ואני מכבד את ההחלטה שלהם להיות רופאים או עובדים סוציאליים או חוקרי כימיה או תרפיסטים. גם הם שומרי הגחלת המוסיקלית, הם ירצו לתת את החינוך הזה לילדים שלהם ולקהילה שלהם."

על ההבדל בין האקדמיה למוסיקה לבין מוסדות מוסיקליים המייצרים נגנים וירטואוזיים (מכוני אימון לנגנים, כפי שאני מכנה אותם): "אנחנו לא מכון קרטיס", נותן ליף כדוגמה את בית הספר הגבוה למוסיקה בפילדלפיה, שמקבל לשורותיו רק את המצטיינים ביותר, "האקדמיה צריכה לראות את פעולתה בראייה חברתית ותרבותית: כן להצמיח מנצחים גדולים, זו מטרה נהדרת – אבל גם מנצחים שייתנו את נשמתם בניצוח על תזמורות כלי נשיפה ועל אנסמבלים בפריפריה ועל מקהלות ילדים, וכך יהיו בסופו של דבר פורצי דרך לא פחות".

וכמובן, על תחושותיו האישיות עם עזיבתו את ביה"ס לאמנויות ויצ"ו בחיפה, שם לימד 22 שנה (החל מהשנה שאני התחלתי ללמוד שם, בכיתה י'): "מבחינתו, הקורבן הכי גדול שהקריב בגלל התפקיד החדש הוא הפסקת ההוראה בבית הספר התיכון שבו הוא מלמד 22 שנה: "זה קרע אותי. זהו מחיר כבד שאני משלם". הגישה הנפוצה, שהוראה בתיכון נחותה לעומת ההוראה באקדמיה ומשמשת לה רק מקפצה, זרה לו: "כשחיים פרמונט, מלחין ופרופסור עמית באקדמיה, הביא אותי ללמד בוויצו בחיפה, זה היה אחרי שכבר לימדתי חמש שנים באקדמיה, אבל זו נראתה לי תוספת הכרחית לראייה החינוכית הכוללת. הרי הסטודנטים לא באים לאקדמיה משום-מקום. מהיכן הם באים? מהתיכון, והשפעה כמורה בשלב הטרום-אקדמי הזה היא מהותית".

 

שתי התחלות חדשות – חלק ב'

במגמת המוסיקה של ביה"ס התיכון לאמנויות ויצ"ו (כיום שמו "רעות") בחיפה אני מדריך הרכבים קאמריים ומרכז את נושא המוסיקה הקאמרית מזה 9 שנים. על מגמת המוסיקה המיוחדת הזו, על האוירה המצויינת שבה, על המורים המעולים והסטנדרטים הגבוהים שלה כתבתי כאן לא מעט. אבל למרות שיש במגמה הזו כמות הרכבים מצויינים גדולה מאוד – לביה"ס לא היתה מעולם תזמורת. החל משנת-הלימודים הקרובה תהיה לנו לראשונה תזמורת בית-ספרית שעליה אנצח.

צוות המגמה למוסיקה בבית-הספר. עומדים מימין לשמאל: אירנה גלפנד, ינעם ליף, ברק טל, חיים פרמונט, זיו קוז'וקרו. יושבים מימין לשמאל: אמיר ברנהרד, דני עקיבא.

למרות שעברו כמעט 20 שנה מאז שסיימתי את לימודיי במגמת המוסיקה בתיכון לאמנויות ויצ"ו חיפה – הרכב המורים במגמה הזו לא השתנה: דני עקיבא המרכז, פרופ' חיים פרמונט ופרופ' ינעם ליף מהאקדמיה בירושלים, אמיר ברנהרד ואירנה גלפנד בתחום הסולפז'. לפני 9 שנים אני עצמי הצטרפתי לצוות הזה, כמרכז הוראת המוסיקה הקאמרית וכמדריך הרכבים קאמריים. הצוות הנפלא הזה, שיש בו הרכב אנושי נדיר מצד אחד, וסטנדרטים גבוהים מאוד מצד שני, בתוספת חוש הומור יוצא דופן (בעיקר אצל דני וחיים) והתייחסות אישית ואנושית לכל תלמיד ותלמיד, יוצר מגמת מוסיקה ייחודית מאוד, שאין דומה לה בארץ בקונספציה וברמה. כתלמיד ספגתי המון מהלימודים שם, ובשנותיי כמורה אני משתדל להמשיך ולהנחיל את האהבה הגדולה למוסיקה שספגתי שם, תוך שמירה על הסטנדרטים הגבוהים ביותר – לדורות התלמידים הבאים.

לאחרונה עזב אותנו פרופ' ינעם ליף, בשל מינויו לראשות האקדמיה בירושלים, שם הוא יצטרך להשקיע את מירב זמנו. במקומו יגיע אלינו המלחין, המעבד והמנצח זיו קוז'וקרו, שכמה מהעיבודים הנפלאים שלו ביצעתי בקונצרט עם יוני רכטר והתזמורת הקאמרית הישראלית בפברואר האחרון.

השנה החלטנו לעשות צעד מהפכני בביה"ס, ולראשונה תהיה לנו במגמת המוסיקה בביה"ס תזמורת! ולא סתם תזמורת – 31 נגנים בכלי קשת, כלי נשיפה וכלי הקשה. אמנם הבלאנס של הכלים בתזמורת לא מושלם, יש מעט מידי קשתנים ויותר מידי נשפנים – אבל עם עיבודים והעברות של תפקידים מכלי אחד לכלי אחר ניתן יהיה לנגן רפרטואר תזמורתי מאתגר, איכותי ומהנה. אנחנו משוכנעים שהתזמורת תתפוס תאוצה ותמשוך אליה בשנים הקרובות נגנים רבים ואיכותיים. כבר בשנה הקרובה אני מתכנן לשתף את התזמורת בקונצרט הגאלה של אנסמבל סולני תל-אביב עם שלמה גרוניך, וכן בקונצרטים חגיגיים בחיפה.

תהיה לתזמורת מפיקה מצויינת, מצוות המורים של ביה"ס – היידי ליפמן, שאיתה יש לי כימיה טובה מאוד בעבודה משותפת. כל התלמידים כבר קיבלו מכתב הכנה ממני בנושא לפני למעלה מחודש, בצרוף התוים שאותם עליהם ללמוד לחזרה הראשונה. נשאר לנו רק לצאת לדרך, ולעשות מוסיקה טובה ביחד ועם הרבה אהבה. התחלה חדשה ומאוד מרגשת, בלי ספק.

בפוסט הבא, לכבוד תחילת שנת הלימודים, אספר על התפיסה האישית שלי בנושא החינוך המוסיקלי. מה המטרות בחינוך מוסיקלי וכיצד אני חושב שניתן להשיג אותן בצורה הטובה ביותר. שווה לחכות.

חגיגה חיפאית בחג המוסיקה הישראלית

מה משותף לנעם סיוון, דניאל עקיבא, איתן שטיינברג, דני כהן ז"ל, וכן לכמה מנגני האנסמבל ולי? זוהי רשימה מכובדת של מוסיקאים, מלחינים, משוררים ומבצעים אשר עברו במגמת המוסיקה הנפלאה של ביה"ס התיכון לאמנויות ויצ"ו חיפה, כתלמידים, כמורים, כמחנכים. בקונצרט של האנסמבל במסגרת חג המוסיקה הישראלית ב3.10.2011, מיד עם שובנו מסלוניקי, כל השמות האלה יככבו. הקונצרט יתקיים בחיפה ויועבר בשידור חי בקול המוסיקה. פוסט שני בסדרה על העונה הקרובה של האנסמבל

סולני תל-אביב עם אנסמבל זמרי מורן לאחר הביצוע הקודם של "ביתן הבדידות" של נעם סיוון פברואר 2010

כפי שכתבתי בפוסט הקודם, העונה הקרובה צפויה להיפתח באינטנסיביות. למחרת שובנו מהקונצרט בסלוניקי, עליו כתבתי כאן, כבר נהיה על הבמה באודיטוריום רפפורט בחיפה לקונצרט שיחתום את יום הארועים של חג המוסיקה הישראלית בחיפה ויועבר בשידור חי בקול המוסיקה.

הקשר של הקונצרט לעיר חיפה אינו רק במיקומו הפיזי, אלא גם בתכנית, במלחינים ובמבצעים. למעשה זו תהיה חגיגה חיפאית של ממש, שבמרכזה דמויות מפתח ממגמת המוסיקה של ביה"ס התיכון לאמנויות ויצ"ו חיפה. אני עצמי יליד חיפה ובה גדלתי והתחנכתי. את החינוך המוסיקלי שלי קיבלתי, בין היתר, בביה"ס התיכון לאמנויות ויצ"ו חיפה. מגמת המוסיקה בבי"ס זה היא לדעתי הטובה בארץ, הן בזכות צוות המורים הנפלא שכולל מוסיקאים בכירים כמו פרופ' חיים פרמונט ופרופ' ינעם ליף מהאקדמיה בירושלים, הן בזכות תכנית הלימודים המצויינת שאינה מתמקדת רק בצד האינסטרומנטלי-ביצועי, אלא שמה דגש גם על תחומים מוסיקליים חשובים לא פחות כמו אילתור, קצב, קומפוזיציה, ניצוח וכו', והן בזכות האוירה החיובית, התומכת והמעודדת, אוירה שיוצרת אצל התלמידים אהבה אמיתית למוסיקה, אותה הם לוקחים איתם לכל חייהם. כיום יש לי גם הזכות להיות חלק מצוות המורים במגמת המוסיקה הזו, כמדריך הרכבים קאמריים וכמרכז המוסיקה הקאמרית. מרכז המגמה, אשר הקים אותה לפני 25 שנה הוא דניאל עקיבא. רבים מנגני אנסמבל סולני תל-אביב בעבר ובהווה הם בוגרים של בי"ס זה – תמי ושולי ווטרמן, עמית לנדאו, ניר קומפורטי, יעל שפירא, נעם חיימוביץ', שי גליק, עופר קנטי, ועוד.

נעם סיוון, מהבוגרים המוכשרים ביותר של המגמה בויצ"ו, אשר השלים את לימודי הדוקטורט שלו בביה"ס ג'וליארד בניו-יורק, כתב את יצירתו "ביתן הבדידות" לטקסטים של חברו דני כהן ז"ל. דני כהן – מוסיקאי, קלרניטן, מלחין ומשורר מחונן, בוגר ביה"ס לאמנויות ויצ"ו חיפה אף הוא, נפל בעת שרותו הצבאי, כחודש לפני השחרור (בינואר 1999). את היצירה "ביתן הבדידות" ביצענו בפברואר 2010 במסגרת "עלי שיר" מפגשים מוסיקליים ע"ש דני כהן ז"ל, ועל הביצוע המרגש ההוא כתבתי כאן בבלוג.

נעם סיוון

יצירתו של המלחין דניאל עקיבא, מרכז מגמת המוסיקה בבי"ס ויצ"ו, "ממעמקים קראתיך" למקהלה, מיתרים ואבוב אובליגטו, עפ"י טקסטים מספר תהילים קי"ז וקי"ח, תבוצע בבכורה עולמית בקונצרט זה. בעונה שעברה ביצעתי שתיים מיצירותיו של דניאל עקיבא – "סרינה מזמרת" עם תזמורת נתניה הקאמרית-הקיבוצית וזמרת הסופרן רונית וידמן-לוי, וביצוע בכורה ליצירתו "קדושה ומלכות" עם אנסמבל סולני תל-אביב וזמרת הסופרן רונית וידמן-לוי. זו תהיה היצירה המקהלתית הראשונה של דניאל עקיבא עליה אני מנצח, ואני מאוד נרגש לקראת ביצועה.

דניאל עקיבא

מלחין נוסף עם קשר חיפאי שישתתף בחגיגה הוא איתן שטיינברג, לשעבר חבר בצוות ההוראה במחלקה למוסיקה באוניברסיטת חיפה וכמובן – איך לא – בתיכון ויצ"ו חיפה. יצירתו "רעוא דרעוין" (Rava Deravin) לטקסטים בשפה הארמית, תבוצע בבכורה עולמית בגרסתה התזמורתית ע"י הזמרת אתי בן-זקן עם האנסמבל.

וגם יצירתו של גורי אגמון, קונצ'רטו גרוסו לחליל, אבוב, בסון, קרן ומיתרים, שתבוצע בבכורה עולמית בקונצרט, קשורה למגמת המוסיקה הנפלאה של תיכון ויצ"ו, שכן היא נכתבה בפיקוחו ובהדרכתו של פרופ' ינעם ליף (מצוות המורים של המגמה), והוקדשה לו. עוד בתכנית – יצירות למקהלה של איל באט ויחזקאל בראון.

זו תכנית קשה ומאתגרת מאוד – שלוש יצירות בביצועי בכורה, שלכל אחת מהן קשיים טכניים ומוסיקליים רבים. נצטרך לעבוד קשה, כאשר באמצע העבודה נעשה כאמור פסק זמן לשלושה ימים וניסע להופיע בסלוניקי עם תכנית שונה לחלוטין. לא פשוט בכלל…