מרגש. חינוכי. מקסים

ילדים מאזורי מצוקה ומרקע סוציו-אקונומי נמוך, אשר בזכות פרוייקט "סולמות" זוכים ללמוד נגינה, התקבצו היום מכל רחבי הארץ בהיכל התרבות בתל-אביב וניגנו ביחד בניצוח זובין מהטה. מרגש. חינוכי. מקסים.

20131219_122819

ברחבת היכל התרבות בתל-אביב התקבצו מאות ילדים מבתי-ספר יסודיים מכל רחבי הארץ, אוחזים בכלי נגינה ולובשים חולצה לבנה שעליה הסמל של סולמות. זה היה מראה מרגש ביותר. מוסיקאים מקצועיים בכירים, סטודנטים באקדמיות למוסיקה וחיילים המשרתים כמוסיקאים מצטיינים בצבא ליוו את הילדים אל תוך היכל התרבות, שם הם כיוונו להם את הכלים והושיבו אותם בתוך האולם לפי קבוצות הכלים. ואז עלה לבמה המאסטרו זובין מהטה. כבוד גדול עבור ילדים שרק החלו ללמוד נגינה בשנה שעברה, שאלמלא הסיוע של התזמורת הפילהרמונית ואוניברסיטת תל-אביב, השותפות לפרוייקט סולמות, לא היו זוכים לנגן, לדעת מהי מוסיקה, מהו כינור, ובודאי שלא לשבת בהיכל התרבות בתל-אביב ולנגן בניצוחו של זובין מהטה.

20131219_132011

פרויקיט סולמות החל לפני כשנתיים ביוזמתה של שרה אלבז, בתמיכת התזמורת הפילהרמונית הישראלית ואוניברסיטת תל-אביב, במספר מצומצם של בתי ספר יסודיים בדרום תל-אביב. כיום הוא פועל בבתי ספר בכל רחבי הארץ ומונה כ-700 תלמידי נגינה בכלי קשת, כלי נשיפה, נבל וכלי הקשה.

20131219_132017

הילדים שמשתתפים בפרוייקט לא היו יכולים לזכות ללמוד נגינה אלמלא הפרוייקט הנפלא הזה. הם מקבלים כלי נגינה בבתי הספר שלהם, לשם מגיעים מורים מעולים ומלמדים אותם נגינה בקבוצות. הם מקבלים את כל זה ללא תשלום, פעם בשבוע, ובנוסף – בכל בית-ספר פועלת תזמורת.

השנה גם אני הצטרפתי לפרוייקט הנהדר הזה, ואני תורם שעה בשבוע מזמני על-מנת לנצח על תזמורת של כ40 נגני כלי קשת (כינור וצ'לו) בבית ספר יסודי בשכונת הדר בחיפה. הסיפוק בעבודה הזו הוא אדיר, זו תחושה של שליחות, של העברת המוסיקה לילדים שאין להם אפשרות ללמוד מוסיקה. חינוך מוסיקלי, חינוך לנגינה, להקשבה, לשיתוף פעולה. חינוך למשמעת, לפיתוח יכולות מוטוריות, קוגניטיביות, מתמטיות, רגשיות. וכל זה לא אצל הילדים שיקבלו זאת בכל מקרה כי משפחותיהם הן בעלות אמצעים – אלא דווקא אצל הילדים שלא יכולים לזכות בכל אלה.

20131219_133422

כאשר עלו לבמה בהיכל התרבות ילדים מצטיינים המשתתפים בפרוייקט – מנוה מיכאל, מעפולה ומחדרה, וניגנו כל אחד בתורו קטע סולו מול כל ילדי סולמות כאשר לידם עומד זובין מהטה, אני בכיתי. זה היה כל-כך מרגש. איזו חוויה מדהימה עבור ילד מהפריפריה שמנגן שנתיים בסך הכל, לעמוד על בימת היכל התרבות לצידו של המאסטרו ולנגן לקהל של 700 ילדים.

20131219_134354

שיאו של הארוע היה כאשר זובין מהטה בעצמו ניצח על כל הילדים ביחד (בליווי מורי הנגינה שעמדו לצדם), בקטע המפורסם מהסימפוניה התשיעית של בטהובן (בעיבוד המתאים לרמתם של הילדים) ובנגינת ההמנון "התקוה".

20131219_134746

כל הכבוד לשרה אלבז, לכל תומכי הפרוייקט ולתורמים שמאפשרים את קיומו. אין מילים

מודעות פרסומת

אחרי 20 שנה – מפגש חוזר עם המנצח מיכאלאנג'לו

בשביל בחור נוסטלגי כמוני – פגישה עם מנצח אהוב 20 שנה אחרי שניצח עלי בפילהרמונית הצעירה, היא ארוע מרגש ויוצא דופן. המנצח אומברטו בנדיטי מיכאלאנג'לו (אחיינו של הפסנתרן המפורסם) נמצא כעת בארץ לסדרת קונצרטים עם תזמורת חיפה. אתמול נסעתי לחיפה לפגוש אותו, 20 שנה אחרי פגישתנו הקודמת

יוני 1992 – אומברטו מיכאלאנג'לו ואני

בשנת 1992, כשהצטרפתי ככנר לתזמורת הפילהרמונית הצעירה, התזמורת הזו היתה בפריחה. פעמיים בשבוע התקבצו בבית ההארחה של התזמורת הפילהרמונית טובי הנגנים הצעירים מכל רחבי הארץ, לחזרות עם מנצחים כמו זובין מהטה, קורט מזור, ורבים אחרים. בכל שנה התזמורת היתה נוסעת לסיור קונצרטים יוקרתי באירופה שכלל הופעות באולמות מרכזיים עם סולנים ומנצחים בינלאומיים. זו היתה חוויה בלתי נשכחת עבור כל נגן צעיר בראשית דרכו המוסיקלית. אני זוכר היטב את החזרות, הקונצרטים, המנצחים, הסולנים וההווי החברתי. הסיור של יוני 1992, שהיה הראשון שלי בתזמורת, זכור לי היטב, הרבה בזכות המנצח האיטלקי רב ההשראה אומברטו בנדיטי מיכאלאנג'לו.  אני זוכר את החזרות איתו, את התכנית מיצירות בטהובן עליה הוא ניצח (קוריאולן, קונצ'רטו לפסנתר מס' 3 עם כריסטיאן צימרמן וסימפוניה מס' 7) ואת הכיף הגדול שהיה לנו איתו. הוא היה דמות נערצת על כולנו, גם מקצועית וגם חברתית. במהלך הסיור הוא היה כל כך חם וחברותי וכך אפשר היה להתידד איתו בקלות. לאחר הסיור שמרתי איתו קצת על קשר (בעיקר גלויות, כי עוד לא היה אימייל ופייסבוק) ולאט לאט הקשר ניתק באופן טבעי.

לגמרי במקרה גיליתי שהשבוע אומברטו נמצא בארץ לקונצרטים עם תזמורת חיפה. זה שימח וריגש אותי, אז החלטתי לנסוע לחיפה לצפות בחזרה שלו ולדבר איתו. הצטרפה אלי ידידה ותיקה שגם אותה לא ראיתי המון זמן, וגם היא היתה באותו סיור – הצ'לנית רחלי גלאי, שניגנה איתי אז בפילהרמונית הצעירה, ואחרי שנים רבות באמריקה חזרה לאחרונה ארצה. כשבאנו שנינו בהפסקה אל אומברטו הוא זכר אותנו היטב (אפילו בשמות), וזכר פרטים מדהימים מאותו סיור. זה היה כל-כך מרגש. סיפרתי לו שאני מנצח, הוא כבר ידע על כך. אחרי החזרה הלכנו ארבעתנו (אומברטו ואשתו מוניקה, רחלי ואני) לבית קפה נחמד בחיפה והמשכנו לדבר ולספר חוויות, כל אחד על מה שהוא עבר ב20 השנה שחלפו.

כעבור 20 שנה – אומברטו ואני, עם רחלי גלאי, אתמול בחיפה

מפגשים מהסוג הזה גורמים לי להתרגש ולהיזכר בימים היפים ובחוויות הרבות שעברתי במהלך החינוך המוסיקלי שקיבלתי בצעירותי.

לפני שנפרדנו החלטנו שהפעם נשמור על קשר, וכבר אתמול התכתבנו קצת באימייל…