מוצרט, ביזה וסשה ארגוב נפגשים ברמת אביב

הצצה לקטע מהחזרה עם מקהלת זמרי קולגיום לקראת ערב הידידים של האנסמבל, שבו יצטרפו למקהלה זמרת הסופרן קרן הדר ונגנים מהאנסמבל

MVI_4228

קרן הדר, מקהלת זמרי קולגיום ואנסמבל סולני תל-אביב בפתיחת העונה שעברה בשטריקר

לא במקרה אנחנו מארחים במוצ"ש הקרוב את מקהלת זמרי קולגיום לערב ידידים של אנסמבל סולני תל-אביב. המקהלה, שאיתה התחלתי לעבוד לפני כשנה, מהדקת את שיתוף הפעולה עם האנסמבל לקראת איחוד צפוי לגוף אחד גדול. בערב הידידים הקרוב, שיתקיים במוצ"ש 5.10.2013 בשעה 20:30 בבית משפחת אריאל ברמת אביב, אנחנו מתכננים לגייס תרומות לפעילותו של האנסמבל, אשר צפויה לגדול ולהתרחב משמעותית בעקבות שיתוף הפעולה והאיחוד עם המקהלה.

בערב הגאלה האחרון שקיימנו בחודש אפריל באולם נגה ביפו, ביצענו עם המקהלה בין היתר את הקטע המפורסם מתוך האופרה "נבוקו" של ורדי – מקהלת העבדים העבריים. הנה הביצוע.

בפתיחת העונה שעברה חברה זמרת הסופרן קרן הדר אל המקהלה ואל האנסמבל לביצוע, בין היתר, של טנטום ארגו של מוצרט. הנה הביצוע

והתכנית במוצ"ש הקרוב תכלול את האריה המפורסמת מכרמן Habanera, את האריה המפורסמת מנורמה של בליני Casta Diva, שירים של סשה ארגוב לזמרת ורביעייה (כל אלה בביצוע קרן הדר), שיר אחד של סשה ארגוב בביצוע המקהלה א-קפלה, ועוד כמה קטעי א-קפלה קצרים, אחד מהם הוא הספיריטואל Ride the Chariot. ביום שלישי קראנו את הקטע הזה בפעם הראשונה בחזרת המקהלה בספריה של בית אלון. המדריכה הקולית שלנו קטיה מזו החליטה להנציח את הרגע, שלפה טלפון וצילמה בוידאו. וזה מה שיצא.

לצפייה לחצו כאן

למעוניינים להגיע לערב הידידים במוצ"ש – יש להזמין מראש כרטיסים בטלפון 054-4940317.

מודעות פרסומת

נערכים לגאלה

סרטון הפרומו צולם ויעלה לרשת בימים הקרובים; עבודת השיווק והפרסום החלה; מכירת הכרטיסים כבר תופסת תאוצה; העבודה עם שלמה גרוניך החלה בהקלטה שהיתה בשבוע שעבר; ערב הגאלה החגיגי – היעד הגדול הבא שלנו. חג שמח

e-letter1

מודעת הפרסום לערב הגאלה

IMG_0007 עם שלמה גרוניך בהקלטות בשבוע שעבר

IMG_3092-b

הזמרת והכנרת הצעירה שיר אורדו מ"בית ספר למוסיקה", שתשיר איתנו בגאלה

 

תזכורת למפגש הקודם שלנו עם אלה וסילביצקי

 

 

יש לנו תזמורת

אולם מלא ב500 איש; תפאורה חגיגית; התרגשות גדולה; מוסיקה נהדרת; 40 נגנים וזמרים בגילאי 15-18 על הבמה; הפקה ברמה הגבוהה ביותר; ורמת ביצוע מצויינת לכל אורך הערב. עכשיו זו כבר עובדה קיימת – לביה"ס התיכון לאמנויות ויצ"ו ("רעות") חיפה יש תזמורת! המשימה הבאה – לאחד כוחות ולצרף אליה את תלמידי חטיבת הביניים רעות.

280120133886

חזרת הבלאנס באולם קריגר – המקהלה והתזמורת ביחד ב"לשיר זה כמו להיות ירדן". צילמה היידי ליפמן

אחרי ארבעה חודשי עבודה במתכונת של פעם בשבוע, אחרי שבועיים מאוד אינטנסיביים של חזרות קבוצתיות ומלאות מהבוקר עד שעות אחה"צ המאוחרות, ואחרי חזרות אינטנסיביות גם ביום הקונצרט עצמו – הגיע הערב הגדול. אולם קריגר בחיפה היה מלא לגמרי, בין היתר בזכות הרבה עבודת פייסבוק, אימיילים ושיווק של כל המשתתפים. קונצרט הבכורה יצא לדרך.

פתחה את הערב מקהלת בית-הספר בניצוחו של אמיר ברנהרד. היא הציגה רפרטואר מאוד מגוון – ממוסיקה מהרנסנס, דרך מוצרט, ורדי, אופנבך, וילה לובוס ועד יחזקאל בראון הישראלי. נדיר לראות מקהלה מעורבת גדולה שזמריה בגילאי 15-18. ועוד יותר נדיר לשמוע מקהלה כזו ששרה ברמת דיוק כזו – הן מבחינת אינטונציה, והן מבחינת אנסמבל, עם כל הניואנסים המוסיקליים. עבודה מוסיקלית וחינוכית לעילא ולעילא. כל הכבוד לאמיר ולכל זמרי המקהלה.

ואז הגיעה ההפסקה. זה היה הזמן שלי להתלבש, להתארגן ולהתכונן להופעת הבכורה של תזמורת ביה"ס לאמנויות ויצ"ו (רעות) חיפה. הנגנים כיוונו, התארגנו על הבמה (מאחורי ההמסך הסגור) והתכוננו. לאחר שהקהל התיישב המסך נפתח – וכולם ראו לראשונה את התזמורת החדשה. התרגשות גדולה. עליתי לבמה, השתחויתי לקהל והתחלנו. פתחנו עם הנדל – זיקוקי דינור, עם החגיגיות של החצוצרות והטימפני. הרגשתי שיש ריכוז שיא אצל הנגנים. הכל עבד מצוין. הם היו איתי לכל אורך הביצוע. זה היה ביצוע מאוד חגיגי ומגובש. אח"כ היצירה "ערבית מוסיקלית" של בריטן עפ"י רוסיני, שלה חמישה פרקים. יצירה תובענית עם קטעי סולו לחצוצרה, קלרינט, קסילופון, פיקולו ועוד כלים מתוך התזמורת. כאן כבר הרגשתי שאנחנו תזמורת ותיקה עם הרבה ניסיון. את פרק הטרנטלה המסיים לקחתי בטמפו מסחרר כי הרגשתי שהנגנים יוכלו לעמוד בזה, והם אכן עמדו בזה בצורה נהדרת. עם סיום ביצוע הבריטן הקהל פרץ במחיאות כפיים סוערות.

לפני ביצוע הקטע המסיים עליתי לבמה לומר מספר דברים. לאחר תודות לאנשים שבזכותם הרמנו את הערב הזה (ובראשם צביקה רייטר מנכ"ל ביה"ס, דני עקיבא מרכז המגמה, והיידי ליפמן יוסף מפיקת ומנהלת התזמורת), פניתי אל אנשי חטיבת הביניים רעות בקריאה שאני מאוד מקוה שהפעם היא תיענה בחיוב. אמרתי שיש לנו כאן הזדמנות פז להקים בחיפה לראשונה אחרי עשרות שנים תזמורת נוער מפוארת ומכובדת. זה לא קרה במשך שנים רבות בעיקר בגלל "מלחמות היהודים" ובגלל שכל גוף ניסה להקים אצלו תזמורת, למרות המגבלות הרבות. פניתי אליהם בהצעה להצטרף אלינו לגוף משותף, ולשתף את תלמידי החטיבה של רעות בתזמורת שלנו. כדי לא להעכיר את החגיגיות של הערב, לא ציינתי שכבר נעשה ניסיון כזה לאחד כוחות בשנה שעברה, ניסיון שטורפד ע"י חטיבת הביניים רעות. אבל היה לי ברור שמי שהיה צריך להבין את קריאתי, הבין. אני מקוה שהפעם הניסיון יצליח ותלמידי חטיבת הביניים יצטרפו אלינו לתזמורת גדולה וחזקה.

לסיום הערב הצטרפו אל התזמורת זמרי המקהלה של ביה"ס לביצוע משותף לשיר של נעמי שמר "לשיר זה כמו להיות ירדן". זה היה מרגש מאוד גם עבורי. הקהל מחא כפיים עוד זמן רב לאחר סיום הקונצרט, ורק לאחר שכולם התפזרו הבנתי שזה היה ערב היסטורי.

BD4_0118

תמונות נוספות מהקונצרט יעלו בקרוב.

ריקרדו מוטי – חוויה מוסיקלית נדירה

על הבמה ישבו קרוב ל200 איש, ועוד כמה עשרות בקהל. כולם הרעישו בדרכים שונות – חלקם בנגינה אינדיבידואלית ובאימון, חלקם בכיוון הכלים, חלקם בדיבורים ובצחוקים, וחלקם בהזזה של כיסאות ובהליכה על הבמה. אבל כשריקרדו מוטי עלה לבמה על מנת להתחיל בחזרה, השתררה דממת אלחוט מתוחה מאין כמוה. ניתן היה לשמוע רק את צעדיו של מוטי לעבר הפודיום.

ריקרדו מוטי. שיעור ניצוח מאלף

 

החזרה הגנרלית של ריקרדו מוטי על הרקויאם של ורדי, עם הפילהרמונית הישראלית, וביחד עם מקהלה אמריקאית וסולנים, היתה חוויה מדהימה עבורי. זה היה בראש ובראשונה שיעור ניצוח, שהוכיח לי שוב שבניצוח יש מצד אחד ידע, שמיעה ומיומנויות אחרות, אבל מצד שני – כריזמה, פסיכולוגיה ואישיות.

על הבמה ישבו קרוב ל200 איש, ועוד כמה עשרות בקהל. כולם הרעישו בדרכים שונות – חלקם בנגינה אינדיבידואלית ובאימון, חלקם בכיוון הכלים, חלקם בדיבורים ובצחוקים, וחלקם בהזזה של כיסאות ובהליכה על הבמה. אבל כשריקרדו מוטי עלה לבמה על מנת להתחיל בחזרה, השתררה דממת אלחוט מתוחה מאין כמוה. ניתן היה לשמוע רק את צעדיו של מוטי לעבר הפודיום. באיזשהו שלב מישהו מהנגנים החל למחוא לו כפיים ותוך מספר שניות כל הנוכחים – על הבמה ובאולם – הצטרפו במחיאות כפיים סוערות. וכשמוטי הגיע לפודיום שוב השתררה דממה. כולם חיכו למוצא פיו של המאסטרו. והוא לא מיהר לפתוח את פיו. נהנה מהשקט הזה. איזו כריזמה, איזו אישיות, איזה מעמד. אדם שמצליח לגרום לדממה שכזו מבלי לומר מילה.

ואז החלה החזרה. זה היה למעשה ביצוע מלא של היצירה מתחילתה עד סופה, עם עצירה אחת בלבד בדרך על מנת לחזור על קטע מסויים. אבל לכל אורך הביצוע, מאסטרו מוטי ניהל חזרה של ממש רק באמצעות ידיו ושפת הגוף שלו. הוא הראה כל פרט מוסיקלי, הגיב לכל דבר שלא היה לשביעות רצונו, לפעמים גם אמר כמה מילים תוך כדי הנגינה, מבלי לעצור את הביצוע. כאשר הוא הרגיש שזה לא 100% ביחד הוא התמקד יותר בשליטה ריתמית ובניצוח מדוייק, ברגעים אחרים הוא לא ניצח בכלל על הפעמות והראה רק את האופי המוסיקלי, לפעמים הוא פנה לקבוצה מסויימת וניצח רק עליה, על מנת להדגיש ולהבליט את הקו שלה. הוא הצליח ליצור ממש חזרה פוריה ומועילה בתוך ביצוע קונצרטי רצוף. וכל זאת כמעט מבלי לזוז על הפודיום, ובתנועות ניצוח לא גדולות. בכך הוא הרויח מצד אחד את הרצף של החזרה ושל הנגינה, ומצד שני הצליח "לומר" את כל מה שרצה באמצעות הניצוח בלבד.

הפעם היחידה שבה הוא הפסיק היתה בפרק ה"סנקטוס" (קדוש, קדוש, קדוש), כאשר המקהלה שרה יותר מהר מהטמפו שלו ובכך היתה לפני התזמורת ונוצר בלגן. זה קטע פוגאלי עם כניסות שונות בקולות שונים, והוא דורש עבודה של סדר ודיוק. ברגע הזה ציפיתי שמוטי יקח 2-3 דקות לסדר את הקטע הזה מבחינה ריתמית: להדגיש את נושא הקצב ולעשות עבודת אנסמבל רק של הקבוצות הרלוונטיות במקהלה ובתזמורת. אבל מאסטרו מוטי הגיע לתוצאה המיוחלת מבלי להשתמש אפילו פעם אחת במילים "מהר מדי, לאט מדי, לא ביחד, להקשיב, להסתכל עלי" וכד'. הוא העיר למקהלה הערה מוסיקלית נטו – לבטא כל מילה וכל הברה עם כוונה מוסיקלית ומשמעות מוסיקלית עד הסוף. לדבר כל הברה ולתת לה תוכן. זה כבר עשה את העבודה לבד. כאשר שמים לב לכל הברה ולכל צליל ומנסים לתת להם תוכן – אי אפשר לרוץ ואי אפשר לחלוף על-פניהם מהר יותר מהנדרש. חייבים להתרכז יותר בהגייה ובארטיקולציה. כאשר מוטי ביצע את הקטע הזה בפעם השניה זה היה מושלם. למעשה, מה שהוא עשה איתם באותם רגעים, היה לא יותר מאשר לסדר מקום שלא היה ביחד, אבל הוא עשה זאת במסווה של השראה מוסיקלית והערות מוסיקליות. אם הוא היה מפסיק ומעיר להם שהם לא מקשיבים, שהם ממהרים, שהם לא ביחד, שהם לא איתו, או הערות נוספות מסוג זה – הוא היה יוצר איזשהו אנטגוניזם, גם אם זה היה משתפר בסופו של דבר. אבל הוא בחר בדרך המוסיקלית ובדרך של לתת השראה ולדרבן, ובכך הוא הצליח בפרק זמן קצר לשפר את הקטע הזה מצד אחד, ולזכות באהדה ובמוטיבציה של הנגנים והזמרים. בהמשך החזרה הוא לא הפסיק יותר, אך המשיך להראות כל מה שהוא רצה, הגיב לכל דבר שדרש תגובה, ונתן המון השראה. בסיום הביצוע הוא לא חזר על שום קטע, אלא רק דיבר כמה דקות, ובעיקר התבדח. היה לי קשה לשמוע בדיוק מה הוא אמר, אבל לפי הטון שלו ולפי הצחוקים של הנגנים והזמרים, הבנתי שהוא במצב רוח קליל והומוריסטי. החזרה הסתיימה בערך 45 דקות לפני המועד שהיתה אמורה להסתיים. בכך למעשה זכו כל הנגנים בזמן מנוחה רב יותר והלכו הביתה שמחים ומלאי ציפייה לקראת הקונצרט.

מדהים כמה רמת הביצוע מושפעת מהאהדה וההערכה שלה זוכה המנצח מצד הנגנים והזמרים. ובשביל לזכות באהדה הזו – צריך מצד אחד להיות מוסיקאי פנומנלי, אבל מצד שני גם להיות חיובי, נינוח, נעים הליכות ואנושי. מוטי הצליח בכך ללא שום ספק, וזכה לקונצנזוס מקיר לקיר בקרב כל מי שהשתתף בביצוע הרקויאם של ורדי. לצערי לא הצלחתי להשיג כרטיס לקונצרט ונאלצתי להסתפק רק באותה חזרה גנרלית.

אני מאוד נהנה ללכת לשמוע קונצרטים, חזרות, שיעורים וכיתות אמן. אני נוהג ללכת לשמוע קונצרטים רבים, ומסיבות שונות ומגוונות. לפעמים – כדי לראות מנצחים שונים וללמוד מהם. לפעמים – כדי לשמוע מבצעים סולנים שונים ולבחון אם הם מתאימים לשיתוף פעולה איתי ועם האנסמבל. לפעמים אני הולך לראות איך נראים ונשמעים קונצרטים של תזמורות אחרות, כדי לדעת מה הרמה שלהן, כמה קהל יש להן, איך הקהל מקבל אותן, אילו תכניות עובדות טוב על הקהל ואילו לא. לפעמים אני מנסה לשים לב לתגובות הקהל ולשמוע את הדיבורים והרחשים בהפסקה. מכל אלה אני לומד ומנסה להסיק מסקנות לגבי האנסמבל ולגבי עצמי. לפעמים אני הולך כדי לכבד חברים וקולגות שמזמינים אותי. ולפעמים – אני בא לקונצרט רק בשביל להנות. בחודש האחרון שמעתי די הרבה קונצרטים וחזרות. אמשיך לספר על כך בפוסט הבא.