עונות מתחלפות בקצב מסחרר

אוירה משפחתית

 

הפרוייקט האחרון, עם עונות השנה של פיאצולה ושל ויולדי, היה מאד מיוחד – גם עבור נגני האנסמבל, גם עבור הסולנים וגם עבור הקהל. בתכנית שיש בה 11 יצירות קצרות (אף יצירה לא עולה באורכה על 10 דק), הקהל מקבל כל הזמן משהו חדש ומרענן. יצירה חדשה, מלחין חדש (היו רק שלושה מלחינים בתכנית – ויולדי, צ׳ייקובסקי ופיאצולה – אך לא ביצענו ברצף שתי יצירות של אותו מלחין), סולן חדש, כלי סולו חדש (כינור או מנדולינה או שניהם יחד). בנוסף, הדגמנו והסברנו לקהל את ההבדל בין הכינור והמנדולינה, כאשר שני הסולנים ניגנו לחוד את אותה הפראזה – כל אחד בכלי שלו, הדגימו את ההבדל בהפקת צליל ארוך (שלמעשה לא קיים במנדולינה, ולכן נגן המנדולינה נאלץ למצוא פתרונות כמו נגינת "טרמולו"), וזה הוסיף עניין לקונצרט.

עבור האנסמבל, החזרות היו מאד אינטנסיביות, מגוונות, ושמרו את הנגנים כל הזמן במתח. כשיש כל כך הרבה יצירות, אז בכל פעם שהריכוז קצת יורד בחזרה, עוברים ליצירה חדשה ושוב כולם מרוכזים. בנוסף, כשהסולנים הם "משלנו" האוירה הרבה יותר "משפחתית", חברית ומשוחררת מאשר כשהסולן הוא מחו"ל. ובמקרה הזה, שיתוף הפעולה עם יקי ראובן הוא ממש מפגש חברים.  יקי ואני משתפים פעולה יחד כבר שנים, לא רק בצד המוסיקלי מקצועי נטו אלא גם בצד החינוכי-פדגוגי. מעבר לפרוייקטים חינוכיים רבים שעשינו יחד בתקופה שהוא היה במרכז למוסיקה ירושלים, מזה כשנתיים אני מנצח על התזמורת הייצוגית של קונסרבטוריון באר שבע, שיקי הוא מנהלו. וכמובן, החברות רבת השנים שלנו (עוד מהתקופה שגרנו בשכנות בגבעתיים ונפגשנו כמעט כל יום בבית הקפה שליד הבית). הפעם בפרוייקט, מעבר לשיתוף הפעולה בחזרות היה לנו גם "זמן איכות" לפני ואחרי העליה לבמה בקונצרטים, וניצלנו אותו היטב. מאחורי הבמה, כשחיכינו לתורנו לעלות, בזמן שהאנסמבל ביצע עם קובי את האביב ואת החורף של ויולדי, יקי ואני עשינו כל מיני שטויות ילדותיות, פנטומימות לפי המוסיקה, פרצופים, חיקויים וכו'. היה שמח מאד שם, וטוב שנגני האנסמבל לא ראו את מופע האינפנטיליות הזה… אבל מעבר לשיתוף הפעולה עם יקי, כל האוירה וההתנהלות בחזרות היתה מאד חיובית מצד כל הנגנים, והיתה באמת תחושה משפחתית וכיפית לכולנו.

עבור הסולנים, קובי רובינשטיין בכינור ויקי ראובן במנדולינה, זה היה קונצרט מיוחד. אם בקונצרט "רגיל" הסולן מופיע בקונצ'רטו אחד, בד"כ בחלק הראשון של הקונצרט, ובזה מסתיים חלקו, הרי שבקונצרטים של עונות השנה, הסולנים עלו וירדו מהבמה לאורך כל הקונצרט. כל אחד מהם ניגן עונה או שתיים של ויולדי, עונה אחת של פיאצולה, וביחד את הקונצ'רטו לשני כינורות של ויולדי. כלומר היה לכל אחד מהם חלק משמעותי יותר מאשר לסולן בקונצרט שגרתי.

סלפי מהבמה עם שני הסולנים בסיום הקונצרט בחיפה

הקהל, כאמור, קיבל ערב מגוון ומעניין, עם מוסיקה מאד מלהיבה, עם מגוון של יצירות, מלחינים, סגנונות, סולנים וכלים סולניים. התגובות וההתלהבות של הקהל היו בהתאם, הקהל דרש (וקיבל) הדרנים, גם עם הסולנים וגם עם האנסמבל לבד.

 

הנה ציטוטים מביקורות שהועלו באינטרנט על הקונצרט.

רותי קינן כותבת על הקונצרט בדף הפייסבוק "אירועי תרבות ואמנות, דעת הקהל":

"קונצרט מהנה ביותר, עם רפרטואר עשיר ומגוון שנבנה בצורה רעננה ויצירתית, כך שרמת העניין והקשב נשמרה לכל אורכו .
מלבד האנסמבל הטוב והמקצועי של נגני כלי המיתר השתתפו שני סולנים מצוינים בכינור ובמנדולינה. שילוב נפלא ומקורי שהוסיף נופך מיוחד.
המנצח ברק טל, שהוא גם מייסד האנסמבל ומנהלו המוזיקלי, העניק לקונצרט אווירה משוחררת ונעימה,עם קטעי קישור והסברים מעניינים, ועם ניצוח וירטואוזי כשכל כולו נכנס אל תוך הצלילים והמוזיקה."

אלי ליאון, באתר הביקורות שלו, כותב:

"הערב ההפתעה היתה ביצוע מקסים של הקונצ'רטו לשני כינורות מאת ויולדי כאשר אחד הכינורות  כסולן הוחלף במנדולינה. מודה.שמעתי צירוף זה בפעם הראשונה ולמען האמת  צירוף זה נשמע לי מהנה יותר,טוב יותר מהמקור… קונצרט מקסים, מבוצע נהדר שזכה למחיאות כפיים סוערות כתודה לאנסמבל ולברק טל על 'יופי של קונצרט'… לראות או לא לראות: מומלץ בפה מלא לשמוע את הקונצרטים של האנסמבל המחדש משהו בכל קונצרט וקונצרט."

הנה ביצוע "האביב" של פיאצולה בעיבוד של אריה ברדרומא לתזמורת מיתרים, מהקונצרט שהתקיים בשטריקר ב17.3.2019

 

אנרגיה צעירה, וערך מוסף חינוכי

 

בשלושת הקונצרטים (חיפה, תל אביב ועכו) הקהל היה נלהב מאד. אבל הקונצרט בתל אביב היה יוצא דופן, בגלל שנכחו בו כ-70 תלמידי תיכון משתי מגמות מוסיקה – אורט בנימינה ועירוני א' תל אביב. אני משתדל תמיד להביא עד כמה שניתן תלמידים וקהל צעיר לקונצרטים של האנסמבל, אבל הפעם עלה בידי להביא במאורגן שתי מגמות מוסיקה בשלמותן, ואף להכין מראש את התלמידים. עונות השנה של ויולדי כלולות בתכנית הלימודים לבגרות במגמות המוסיקה, ולכן זה התאים מאד למרכזי המגמות להביא את תלמידיהן לקונצרט. אז בנוסף להכנה שהתלמידים קיבלו בשיעורים בבית הספר, גם אני הגעתי פעם אחת לכל אחד מבתי הספר הנ"ל לפגישת הכנה לקונצרט עם התלמידים. בפגישה הכרתי מקרוב את התלמידים, דיברתי איתם על הקונצרט לא מהצד האנליטי של המוסיקה, אלא יותר מהצד שלי, המנצח, ומצד הנגנים המבצעים. דיברתי והדגמתי בכינור איך ניתן לנגן בצורות שונות את אותה הפראזה, דיברתי על קשיים ריתמיים שקיימים בתזמורת, ואף תרגלתי את התלמידים כתזמורת במחיאות כפיים בניצוחי, כאשר שיניתי את הקצב ואת הדינמיקה. הפעלתי את התלמידים ושאלתי אותם שאלות, ויצאתי בתחושה מאד טובה מהמפגשים בשתי המגמות. בקונצרט עצמו, בשטריקר, הנוכחות של 70 התלמידים תרמה המון לאנרגיה בקהל. ניתן היה להרגיש את האנרגיה הצעירה בקהל בכל יצירה ויצירה. בסיום כל יצירה (ואפילו כל פרק) היתה התפרצות של מחיאות כפיים נלהבות ורמות. הקשב של התלמידים היה נהדר, וההיכרות המוקדמת עם היצירות ואיתי בודאי תרמה להנאה שלהם מהקונצרט.

לפרוייקט מסוג זה יש בעיני חשיבות עצומה. הגעתם של התלמידים לקונצרט, האזנתם לביצועים חיים ברמה גבוהה עם מוסיקה שהם מכירים וגם עם מנצח שהם כבר מכירים, כל אלה תורמים רבות להנאתם מלימודי המוסיקה, להתפתחותם הן כמוסיקאים צעירים והן כבדני אדם. אני מקוה מאד שאצליח להביא לכל קונצרט של האנסמבל קבוצה כזו של תלמידי מוסיקה.

עם תלמידי הקונסרבטוריון והאקדמיה למוסיקה

האנסמבל ביחד עם התזמורת הייצוגית של קונסרבטוריון שטריקר ומנצחה שלמה טינטפולבר

 

ומפרוייקט חינוכי אחד לפרוייקט חינוכי שני – בשבוע הקרוב נקיים בקונסרבטוריון הישראלי למוסיקה, שטריקר, קונצרט חינוכי, ע"ש לאה ויצחק לוין, שבו יופיעו איתנו כסולנים נגנים צעירים מצטיינים מתלמידי הקונסרבטוריון. זהו פרוייקט שאנחנו מקיימים בקונסרבטוריון מזה כ-4 שנים, כאשר בכל שנה נבחרים כמה תלמידים מצטיינים להופיע עם האנסמבל כסולנים. בשלב הראשון אני פוגש אותם לבד למעין שיעור הכנה פרטי לנגינה עם תזמורת. אחר כך הם מגיעים לחזרה עם התזמורת, שבה אנחנו מקדישים לכל סולן קצת יותר זמן מאשר בד"כ, וזאת כדי לתת להם הזדמנות להתנסות, ללמוד לשתף פעולה עם המנצח ועם התזמורת (עבור חלקם הגדול זו פעם ראשונה שהם מופיעים כסולנים), ולהבין לעומק את המשמעות של נגינה עם תזמורת ועם מנצח.

הסולנים שיופיעו עם האנסמבל – רועי עדן (פסנתר) יבצע את הפרק הראשון מקונצ'רטו מס' 20 של מוצרט ברה מינור, דוד מרגלית (פסנתר) יבצע את הפרק הראשון מהקונצ'רטו לפסנתר ברה מז'ור של היידן, אריאל ציסקיס (פסנתר) יבצע איתנו את הפרק השני מקונצ'רטו לפסנתר מס' 23 של מוצרט, ועמנואל רייכמן פולג (צ'לו) תנגן את האלגיה לצ'לו של פורה.

הפעם בקונצרט, פרט לארבעה סולנים צעירים שיופיעו איתנו ויקבלו מלגות ע"ש לאה ויצחק לוין, תצטרף אל האנסמבל גם תזמורת כלי הקשת הייצוגית של הקונסרבטוריון, לביצוע משותף של שתי יצירות. גם זה חלק מפרוייקט חינוכי שהאנסמבל מקיים כבר שנים רבות, ובו הנגנים הצעירים יושבים לצד נגני האנסמבל, לומדים מהם ולמעשה משתלבים בנגינה בתזמורת מקצועית לקונצרט אחד.

תלמידי סדנת הניצוח שלי מהאקדמיה בתל אביב

ועוד אספקט חינוכי שיהיה בקונצרט הזה – בפעם הראשונה ינצח על האנסמבל בקונצרט סטודנט מקורס הניצוח שלי באקדמיה למוסיקה בתל אביב. תלמידי סדנת הניצוח שלי באקדמיה ינצחו על האנסמבל בחזרה בהדרכתי, ואחד מהם יבצע עם האנסמבל את ה"אנדנטה קנטבילה" של צ'ייקובסקי בקונצרט.

כל הארועים החינוכיים האלה יתקיימו בקונצרט הקרוב של האנסמבל שיתקיים ביום ג' הקרוב, 2.4.2019 בשעה 20:30 בקונסרבטוריון הישראלי למוסיקה שטריקר.

 

ונציה, בואנוס איירס, רוסיה, כינור, מנדולינה והפתעות

מעברים חדים והרבה יצירות קצרות בקונצרט לא שגרתי

קובי רובינשטיין

את עונות השנה של ויולדי כל חובב מוסיקה יכול לשמוע בהרבה קונצרטים ברחבי הארץ והעולם, ובתדירות גבוהה, עם תזמורות שונות ובהרכבים שונים.  גם באנסמבל סולני תל אביב אנחנו מכינים עכשיו (ולמעשה כבר ביצענו פעם אחת בשבוע שעבר) קונצרט של עונות השנה. אבל הקונצרט הזה יהיה יוצא דופן ולא שגרתי. בקונצרט הזה לא נבצע את עונות השנה של ויולדי ברצף, אלא בין העונות נבצע עונות שנה של מלחינים אחרים – "עונות השנה בבואנוס איירס" של פיאצולה והעונות של צ'ייקובסקי. הבדל משמעותי נוסף – תפקידי הסולו בעונות השנה של ויולדי לא יבוצעו אך ורק בכינור כמקובל, אלא מידי פעם תפקיד הסולו יבוצע במנדולינה. וכך ייווצר ערב מאד מיוחד שבו נקפוץ מויולדי לפיאצולה ולצ'ייקובסקי, ובחזרה לפיאצולה ולויולדי, נעבור מכינור למנדולינה, וגם נפגיש את שני הכלים הסולניים יחד לביצוע לא שגרתי של הקונצ'רטו לשני כינורות של ויולדי בכינור ובמנדולינה. לסיום נבצע כמה יצירות מוכרות של פיאצולה, כמו הליברטנגו המפורסם. הקונצרט כולו יבוצע ברצף אחד, ללא הפסקה, וכל הקטעים בו קצרים (אין בו אף יצירה שאורכה יותר מ-12 דקות).

את התכנית הזאת ביצענו כבר, כאמור, לפני כשבוע בגוש עציון, והיא זכתה להצלחה גדולה.

הסולנים בקונצרט יהיו הכנר קובי רובינשטיין, שהוא הכנר הראשי שלנו, ונגן המנדולינה יקי ראובן.

יקי ראובן ואני עם האנסמבל

את יקי אירחתי כסולן עם האנסמבל כבר מספר פעמים בעבר. בפעם הקודמת שזה קרה גם הצטרפתי אליו בכינור וביחד ביצענו את הקונצ'רטו לכינור ולמנדולינה של ויולדי. הנה הפרק הראשון מהביצוע ההוא מדצמבר 2015. את הוידאו צילם וערך אלון הראל.

הקונצרטים יתקיימו במוצ"ש הקרוב, 16.3.2019 בחיפה (אודיטוריום רפפורט, 20:30), ביום א', 17.3.2019 בת"א (אודיטוריום הקונסרבטוריון הישראלי, 20:30), וביום ג' 19.3.2019 בעכו (הקונסרבטוריון העירוני, 19:00). לרכישת כרטיסים לתל אביב לחצו כאן. קוראי הבלוג יכולים ליהנות מכרטיסים מוזלים לתל אביב במחיר של 80 ש"ח בלבד עם קוד 1218.

 

קהל חם, מרקים חמים והרבה חוויות

סיימנו את סדרת הקונצרטים שלנו בגוש עציון לעונה זו. זו היתה העונה הראשונה שבה הופענו עם סדרת קונצרטים מלאה בגוש עציון, וזכינו שם להצלחה גדולה, לקהל חם ואוהד, ולתגובות נלהבות. שלושת הקונצרטים שלנו שם – עם שלמה גרוניך, עם ליאה ז'ו, ועונות השנה, היו מול קהל רב, וזכינו שם לחוויות נפלאות (המרקים החמים, הפינג פונג ופיסות השלג הם רק חלק מהחוויות שהיו לנו שם). הרבה תודות מגיעות למנהלת האמנותית והמפיקה של סדרת הקונצרטים שלנו שם סימה גל, שנתנה לנו להרגיש נפלא ואירחה אותנו בצורה נהדרת, ולמרות הנסיעות הארוכות תמיד הגענו לשם עם הרבה שמחה. מקוים לחזור לשם גם בעונה הבאה.

האנסמבל עם שלמה גרוניך בגוש עציון, דצמבר 2018

דור הולך ונעלם

אליעזר בלשה ז"ל

 

עם אסתר בלשה ז"ל היה לי קשר במשך קרוב ל-20 שנה. ראשית היכרותנו היתה כשהיא הדריכה אותי בהרכבים קאמריים במגמת המוסיקה בבית הספר לאמנויות ויצ"ו חיפה. היא היתה מורה מסורה, עם הרבה להט ואהבה למוסיקה ולתלמידיה. בהמשך נפגשנו די הרבה כאשר ניגנתי מוסיקה קאמרית עם פסנתרנים שלמדו אצלה. אחר כך, כאשר הייתי מנצח הבית בתזמורת חיפה והיא היתה בועדה המוסיקלית של התזמורת. גם עם תזמורת חיפה יצא לי לא פעם לנצח על קונצ'רטי לפסנתר בנגינה של תלמידיה כסולנים. במהלך היכרותנו היכרתי גם את בעלה אליעזר שנהג להצטרף אליה לקונצרטים. כשהקמתי את סולני תל אביב ב-2001, אסתר בלשה היתה מגיעה כמעט לכל הקונצרטים, והיא הפכה מהר מאד ל"אוהדת" ותומכת נלהבת של האנסמבל. ב-2006, לאחר פטירתה, במפגש עם בעלה אליעזר ובנותיהם, החלטנו להנציח את שמה של אסתר בקונצרט שנתי של האנסמבל. מאז, בכל שנה, אנחנו פותחים את עונת הקונצרטים שלנו בקונצרט על שמה של אסתר בלשה ז"ל. כמובן שעם השנים, הקשר שלי עם אליעזר ומשפחתו התהדק. בנוסף, לפני מספר שנים הצטרף לאנסמבל נגן האבוב ניר גבריאלי, שהוא הנכד של אליעזר ואסתר, וניגן באנסמבל באופן קבוע עד שנסע לאירופה ללימודים. אליעזר ומשפחתו הפכו לתומכים קבועים ונלהבים של האנסמבל, והגיעו למרבית הקונצרטים. בקונצרט פתיחת העונה הזו, על שמה של אסתר בלשה ז"ל, שהתקיים באוקטובר 2018, פגשתי את אליעזר בלשה בפעם האחרונה. הוא הגיע כבר על כיסא גלגלים ועם מטפל צמוד, ומצבו הרפואי כבר לא היה כמו בעבר. זה היה הקונצרט האחרון שבו הוא נכח בחייו. לפני מספר שבועות, בגיל 95, הוא נפטר. בהלוויה שלו נאמרו דברי הספד נוגעים ללב ומרגשים, שציירו את דמותו בדיוק כפי שהכרתי אותו – איש יוצא דופן, חם, איש משפחה, אוהב תרבות, אמנות ומוסיקה, מאד יסודי ומאד פרקטי, ובעיקר אדם שהיה נעים להיות בחברתו. בקונצרט הקרוב של האנסמבל – עונות השנה – אקדיש לזכרו של אליעזר את הביצוע של "אוקטובר" (שיר סתיו) של צ'ייקובסקי. יהי זכרו ברוך.

סל מטורף מכל המגרש – בטניס

על עיסוקי כטניסאי חובב ועל אימוני הטניס שלי אני לא מספר הרבה, בעיקר כי אין הרבה מה לספר. בילדותי התאמנתי בטניס באופן קבוע, השתתפתי בתחרויות, שיחקתי גם כמה שנים בליגה, ולפני כ12 שנים חזרתי לשחק ולהתאמן. בשנים האחרונות אני מתאמן באופן קבוע אצל מי שאימן אותי בילדותי, אמנון כסיף (שהוציא כמאמן כמה טניסאים ישראליים בכירים בהם יוני ארליך, תומר דנק, ליאור מור ואחרים, עם כולם אגב התאמנתי ושיחקתי בילדותי). האימונים מאד מהנים, ואני עושה מאמצים גדולים להתמיד. לפני כשבועיים באימון טניס רגיל, כשאנחנו מתמסרים מהקו האחורי, קרה דבר מדהים שלצערי הרב לא צולם (כי בד"כ אין מה לצלם כשאני משחק טניס) כך שאין לי שום דרך להוכיח שהוא אכן קרה… התמסרנו מהקו האחורי עם הכדור האחרון שנשאר בסל, ואחרי כמה מסירות החטאתי את הכדור בהחטאה "מעצבנת". בשלב הזה באימון בד"כ אוספים את הכדורים ומביאים אותם אל הסל הריק. אבל בגלל שלא רציתי לסיים בכזאת החטאה "מעצבנת", אז מיד, במקום לאסוף את הכדורים ביקשתי מאמנון להתחיל עוד כדור, כי היה לי אחד בכיס. הוא הסכים, אבל סל הכדורים הריק כבר היה בתוך המגרש (ולא מאחורי הקו האחורי כמו בדרך כלל) כי הוא כבר הכין אותו לאיסוף. התחלנו להתמסר עם הכדור הרזרבי שהחזקתי, ואחרי כמה מסירות לכל כיוון יצא לי כדור גבוה ולא בכיוון, והבנתי שעכשיו סופית אני הולך לאסוף את הכדורים. עקבתי במבטי אחרי הכדור הגבוה ולאט לאט אני מבחין איך בדרכו מטה הוא מתקרב לכיוון סל הכדורים הריק. באופן מדהים ולמרות סיכוי אפסי שדבר כזה יקרה (במיוחד לאור העובדה שבד"כ הסל בכלל לא נמצא בתוך המגרש), הכדור צלל ישר לתוך הסל. שנינו נדהמנו, אני צעקתי "וואו" כלא מאמין, רצתי לצד השני של המגרש לראות שאכן יש שם כדור אחד, זה שחבטתי מצידו השני של המגרש. אז אמנם גם הכדור הזה הסתיים בהחטאה "מעצבנת" שלי, אבל עם סל מדהים ממגרש שלם. רגע מיוחד לשמור ולנצור בזיכרון – לעצמי בלבד.

 

 

 

חשמל באולם

חוויה חד פעמית

החוויה בפרוייקט עם אנדראס שול היתה בלתי נשכחת. כולנו נהנינו מאד מכל התהליך: גם מהתכנית היפה והמגוונת, גם מהעבודה המשותפת עם אנדראס, מהשירה הנפלאה שלו, מהאוירה בחזרות, וגם מהעבודה באנסמבל שהיתה מאד מעמיקה, וברמות הגבוהות ביותר. בכל החלק הראשון של התכנית, שהיה בארוקי לגמרי, האנסמבל נשמע מאד מגובש ומלוטש. הנגנים ניגנו עם קשתות בארוק, והצליל היה פריך, עם ארטיקולציה ואופי ריקודי בפרקים המהירים. הנגינה היתה מאד "בארוקית", כאשר עיקר ההבעה הושגה באמצעות יד ימין (ארטיקולציה, מהירות קשת) ולא באמצעות יד שמאל (ויברטו). בקונצ'רטו גרוסו של הנדל, הסולנים היו קובי רובינשטיין וצ'זרה זנפיני בכינורות וגיא אילון בצ'לו.

בשתי האריות של הנדל ובקנטטה של ויולדי "חדלו, מעתה חדלו", היה תענוג ללוות את אנדראס. ההרגשה היתה שאנחנו יוצרים ביחד איתו סצנה דרמטית, והוא בקולו הצלול מביע את המוסיקה בצורה מושלמת. החלק השני של הקונצרט כלל יצירה אינסטרומנטלית שאני מאד אוהב, ונראה שגם הנגנים והקהל אהבו – מיניאטורות למיתרים של צינצדזה (מלחין גיאורגי). ביצענו שלוש מתוך המיניאטורות הרבות שהוא כתב. הן כתובות היטב לכלי קשת, המוסיקה מצויינת, ומאד אפקטיבית.

הקונצרט הסתיים בשירי עם בריטיים עם אנדראס, ואחריהם – קטע ההפתעה, שבו הפעם אנדראס שר בעברית את "שיר ערש" של אלתרמן/ארגוב בעיבודו של תום בר. בקטע הזה הצטרפה אל אנדראס בשירה שיר אורדו, שהצטרפה העונה לאנסמבל ככנרת. צפו בקטע ההפתעה.

הקונצרט בחיפה התקיים מול אולם כמעט מלא לגמרי. היה לנו הכבוד לארח בקונצרט את עינת קליש רותם, שאמנם זו לא היתה הפעם הראשונה שלה בקונצרט של האנסמבל, אך זו היתה הפעם הראשונה שלה כראש העיר החדשה של חיפה. בירכתי אותה מהבמה ואיחלתי לה הצלחה, ובסיום הקונצרט היא באה לברך את הנגנים ואת אנדראס.

לקונצרט בתל אביב כל הכרטיסים נמכרו מראש, ולכן ביום הקונצרט גם הגלריה שמאחורי הבמה נפתחה למכירה, וגם שם כל הכרטיסים נמכרו. כשהקונצרט החל ועליתי לבמה עם אנדראס – הרגשנו שהיה חשמל באולם. אנשים יושבים על המדרגות וממלאים כל פינה באולם, מחיאות כפיים סוערות ואפילו שריקות כמו במופע רוק. זה היה מאד מרגש, והלואי וימשיך כך גם בקונצרטים הבאים.

התגובות שקיבלנו משני הקונצרטים היו חמות מאד, הנה כמה מהן:

"חוויה חד פעמית!!! היתה חוויה מיוחדת! כל הקונצרט ובמיוחד אנדריאס שול היו מהממים! כמה נהדר, כמה צלול, כמה אנושי!"

"פיסגה!"

"אנסמבל מעולה. כשמו כן הוא – כל אחד מהנגנים הוא באיכות של סולן… כל קונצרט הוא חגיגה."

"מזמן לא נהניתי ברמה כמו שנהניתי אתמול, מזמן לא! התכנית היתה מדהימה: שאיפשרה להראות לא רק את הסולן אלא גם את התזמורת ואת המנצח! התזמורת נשמעה מצוין!"

 

עם הפנים לסין

עד כה, החוויות שלי עם סין לא היו מוצלחות במיוחד… קונצרטים שנקבעו לי שם בעבר בוטלו, התקשורת עם הסינים היתה לי תמיד קשה ובעייתית, ולא הצלחתי להגיע עדיין להופיע שם. אך בשבוע הבא, לראשונה, אם שום דבר לא ישתנה, אני אמור לנצח על תזמורת בסין – התזמורת הסימפונית של חארבין. הסולן שיופיע איתי שם יהיה הפסנתרן הסיני הנפלא ג'י יואן, שהופיע איתי כבר בעבר עם הפילהרמונית של בראשוב (רומניה), בקונצ'רטו לפסנתר של צ'ייקובסקי, ונפגשתי איתו שוב לפני שנה בקוריאה בקונצרט שלי שם עם הפילהרמונית של בוסאן.

ג'י יואן ואני בבראשוב, רומניה

הפעם אנחנו חוזרים לשתף פעולה בקונצ'רטו לפסנתר מס' 3 של בטהובן. עוד בתכנית, הפתיחה "אגמונט" של בטהובן, והסימפוניה מס' 2 של ברהמס.

אז הפעם, זה כנראה קורה באמת, ואני מקוה להמשיך לספר חוויות משם.

 

ליאה ז'ו מזמינה

בינואר הקרוב אנחנו מארחים את הכנרת המדהימה בת בה-11 ליאה ז'ו. הנה הזמנה אישית ממנה.

 

 

בלי כסף ובלי תקשורת

בהצלחה עינת

השינוי המיוחל הגיע – עינת קליש רותם נבחרה לראשות העיר חיפה. עינת קליש, המועמדת האנרגטית, השקולה, שיש לה המון ידע והבנה בתכנון ערים, ותכניות נהדרות לשינוי פני העיר חיפה, שבמשך 5 שנים היתה אופוזיציונרית לוחמת, גברה בפער עצום על ראש העיר המכהן ב15 השנים האחרונות יונה יהב. זהו הישג בלתי רגיל לעינת. היא השיגה אותו בזכות עבודה קשה, חוגי בית ופגישות יומיומיות עם תושבים, עבודת פרסום יעילה מאד בפייסבוק, כמות גדולה של תומכים, פעילים ומתנדבים (שהלכה וגדלה ככל שהבחירות התקרבו), תכניות טובות ומרשימות לעיר, והרבה לב ונשמה. לא היו לה הכלים שהיו ליונה יהב – התקשורת המפרגנת, הטייקונים ובעלי ההון, הכסף והקשרים, אבל כנראה שכסף ותקשורת זה לא הכל בחיים… בחירתה של עינת נוטעת הרבה תקוות לשינוי פני העיר חיפה, להפיכתה לעיר תיירותית משגשגת, מודרנית (ברלין הישראלית), עיר שתחזיר אליה את הצעירים הרבים שעזבו אותה בשנים האחרונות.

צפו בכתבה על עינת קליש ששודרה בחדשות מספר ימים לאחר בחירתה לתפקיד ראש העיר חיפה.

בהצלחה עינת!

 

מחכים לך אנדראס

בשבוע הבא זה קורה. אנדראס שול מגיע. שיתוף פעולה רביעי שלו איתנו, וההתרגשות גדולה. ויולדי, הנדל, ארוו פארט, סולחאן צינצאדזה, שירי עם בריטיים והפתעה. מוסיקה נפלאה ומגוונת. צפויה חוויה יוצאת דופן. מחכים לכם. יש עדיין כרטיסים לתל אביב במחיר מוזל של 175 ש"ח עד יום ראשון הקרוב בלבד, בקישור הזה, לחיפה ניתן לרכוש כרטיסים בטלפון 04-8363804. הכרטיסים אוזלים, מומלץ להזדרז.

אמשיך לעדכן כשהחזרות יחלו, בינתיים בואו נהנה משירתו של אנדראס באריה מתוך יוליוס קיסר אותה הוא ישיר איתנו בקונצרט – Aure, deh, per pieta

 

 

רוחות של שינוי

שובו של אנדראס

זמר הקונטרה טנור אנדראס שול חוזר אלינו, עם קולו היפהפה והזך ושירתו המוסיקלית. זו כבר הפעם הרביעית שאנדראס שול, מגדולי זמרי הקונטרה טנור בעולם מגיע לשיר איתנו, וההתרגשות, כמו בכל פעם – גדולה מאד. החוויה שבחזרות איתו, בעשייה המשותפת, בהחלפת רעיונות מוסיקליים, בעבודה מעמיקה – יוצרת תמיד הנאה גדולה אצל כולנו. וכמובן, הקהל תמיד ממלא את האולמות בקונצרטים איתו, ויוצא מגדרו מהתלהבות. מקוים מאד שכך יהיה גם הפעם.

התכנית שנבצע בקונצרטים עם אנדראס מגוונת מאד וכוללת בחלקה הראשון יצירות בארוקיות נהדרות של הנדל וויולדי: האריות Dove sei מתוך רודלינדה וAure, deh, per pieta מתוך יוליוס קיסר של הנדל, הקנטטה Cessate, omai cessate של ויולדי, וקונצ'רטו גרוסו אופ. 6 מס' 5 של הנדל. בחלק השני נבצע עם אנדראס את יצירתו של ארוו פארת My Heart is in the Highlands לקונטרה טנור ותזמורת, מיניאטורות לתזמורת מיתרים המבוססות על שירים עממיים גיאורגיים של צינצאדזה, ולסיום כמה שירי עם בריטיים לקונטרה טנור ותזמורת. צפויה גם הפתעה לסיום הקונצרט, כזו שלא כדאי להחמיץ!

כרטיסים לקונצרט בתל אביב עם אנדראס שול, ביום א' 25.11.2018 בקונסרבטוריון הישראלי למוסיקה, ניתן לרכוש בקישור הזה 

האזינו לפרק המסיים של הקנטטה Cessate, omai cessate של ויולדי, בביצוע של אנדראס שול עם האנסמבל מ2007.

התחלה חדשה ומרשימה

 

פתיחת העונה של האנסמבל היתה מרשימה ביותר. מול אולמות מלאים בחיפה, בתל אביב ובעכו, האנסמבל ביצע את הסימפוניה מס' 10 של מנדלסון ואת הקונצ'רטו לכינור ופסנתר של מנדלסון. שני הסולנים היו נהדרים. זה היה שילוב מאד מיוחד בין איתמר גולן, הפסנתרן הבינלאומי בעל הניסיון העשיר בשיתופי פעולה עם גדולי עולם, לבין הכנר הצעיר המצוין מיכאל שחם בן ה-15. הם ניגנו ביחד את הקונצ'רטו לכינור ופסנתר של מנדלסון, יצירה נהדרת שלא מרבים לבצע אותה, ולא ברור לי למה. השילוב ביניהם, וביניהם לבין האנסמבל, היה מצוין. האנסמבל פתח את הקונצרט בסימפוניה מס' 10 בסי מינור של מנדלסון, עוד יצירת נעורים נהדרת שלו. ביצירה זו השקעתי הרבה עבודה עם האנסמבל לגיבוש הצליל, הסגנון, האינטונציה, והבלאנס. העבודה היתה מאד יעילה ומהנה לכולנו, והתוצאה המצויינת בקונצרט הורגשה היטב גם אצלנו וגם בקהל.

בהפסקת הקונצרט בתל אביב קיימנו קבלת פנים והרמת כוסית חגיגית לעונה החדשה בהשתתפות הקהל. זה היה ארוע חשוב מאד. הוא יצר חיבור טוב בינינו לבין הקהל, והזדמנות עבור הנגנים ועבורי לדבר עם הקהל – דבר שלא קורה בד"כ בקונצרטים. ניצלנו את ההזדמנות הזו גם כדי למכור דיסקים ולצרף אנשים לחוג הידידים שלנו, שאותו הקמנו מחדש.

הקונצרט בעכו היה הפתעה משמחת מאד עבורנו. זו היתה למעשה פתיחתה של סדרה חדשה שלנו באולם הקונסרבטוריון בעכו. זה אולם מצוין, יש בו אקוסטיקה נהדרת ומאד נעים לנגן בו. הקהל מילא אותו, והגיב בתשואות רמות ונלהבות. גם שם זכינו לקהל חם ואוהד, וזה הוסיף גם לריכוז ולהתלהבות בנגינה של האנסמבל.

הרכב הנגנים המתגבש באנסמבל העונה, הוא מצוין. יש בו שילוב של נגנים ותיקים ובעלי ניסיון כמו הכנר הראשי המצוין שלנו קובי רובינשטיין, הויולנית הראשונה אליאנה לובנברג, הכנרת ליאה רייחלין, הכנר האיטלקי רפאל נגרי, וביחד איתם נגנים צעירים מצויינים, שחלקם ניגנו אצלי בצעירותם בתזמורות צעירות במסגרות שונות, ועכשיו הם נגנים בוגרים ומנוסים שכבר מכירים היטב אותי ואת הסגנון שלי. הפעם היו אלה הכנרות הצעירות שיר אורדו ויסמין חלפון, הויולן יואב יצקן והצ'לן בן שיבולת, וכולם השתלבו היטב באנסמבל.

פתיחת שנת הלימודים באקדמיה

השבוע התחלתי את שנתי השנייה כמורה לניצוח בביה"ס למוסיקה ע"ש בוכמן-מהטה באוניברסיטת תל אביב. גם השנה תלמידי סדנת הניצוח שלי יזכו לנצח "על רטוב" בשיעורים במשך כל השנה, על תזמורות שונות שאיתן אני עובד באופן קבוע, כולל אנסמבל סולני תל אביב. בשיעור הפתיחה שהיה השבוע שמתי דגש על כל נושא העבודה עם כלי הקשת – אפשרויות של קשתות שונות, מהירויות קשת שונות, איצבועים, ויברטו, וההשפעה של כל אלה על התוצאה המוסיקלית. זהו כמובן נושא חשוב מאד לכל מנצח שעומד מול תזמורת, והידע וההבנה בו הם קריטיים על מנת לשלוט בתזמורת. אני באופן אישי משתדל לכתוב לתזמורות שעליהן אני מנצח את הקשתות שלי בתפקידים, מראש, ואם לא מתאפשר לי לכתוב בתפקידים אז לפחות לכתוב הכל בפרטיטורה ולדעת בדיוק מה אני רוצה, על מנת ליישם במהירות במהלך החזרות. אחת המשימות של התלמידים תהיה לעשות אותו דבר בעצמם ביצירות שעליהן הם ינצחו. החזרה הראשונה שלהם תהיה בתחילת נובמבר עם אנסמבל כרמל בחיפה, ובה הם יעבדו על הפרק הראשון מהסרנדה של דבוז'אק ועל הדיברטימנטו ק.138 שלמוצרט.

חוויה בכפר של ויניאבסקי

 

לפני מספר שבועות נסעתי לפולין לנצח על התזמורת הפילהרמונית של חבל הסודטים, Filharmonia Sudecka. אמנם באופן קבוע התזמורת הזו עובדת ומופיעה בעיר ולבז'יך, שנמצאת לא רחוק מוורוצלאב, אבל כשהייתי שם, האולם שלהם היה עדיין בשיפוץ או בנייה מחדש, ולכן החזרות והקונצרטים שלהם בתקופת המעבר התקיימו בכפר הסמוך שצ'אבנו זדרוי. זהו כפר קטן ויפה, עם הרבה עצים וירוק, ומתגוררים בו בסביבות 5000 איש בלבד. המדהים הוא שבדיוק בכפר הזה, אחד מגדולי המלחינים והכנרים של פולין היה גר (לתקופות קצרות של טיפולים רפואיים) ומופיע – וזהו הנריק ויניאבסקי. הוא היה מופיע בדיוק באותו האולם שבו אני הופעתי, ופסלו ניצב בשדרה המרכזית של הכפר. בהחלט מרגש והיסטורי.

העבודה עם התזמורת הזו היתה מאד מהנה. הנגנים היו מאד פתוחים לרעיונות המוסיקליים שלי, ולמרות שהתכנית הורכבה כמעט בשלמותה מ"יצירות רפרטואר" – הסימפוניה "מן העולם החדש" של דבוז'אק והפתיחה האקדמית של ברהמס – הם השתדלו לנגן בדרך שלי, ולא "על אוטומט" כמו שהם רגילים. וכך, העבודה היתה מאד מעניינת ומרתקת – עשינו נסיונות של טמפים שונים, כיוונים שונים בפראזות, נסיונות לשנות את הבלאנס ולהוציא קולות שלא תמיד שומעים, וכמובן הרגלתי אותם בחזרות שזה יכול להשתנות מביצוע לביצוע ושהם צריכים להיות עירניים. בקונצרט היה ריכוז מצוין והתזמורת היתה מוכנה היטב. נהניתי מאד להוביל אותם ולקבל מהם תגובה טובה ושיתוף פעולה מלא. בקונצ'רטו לכינור של חצ'טוריאן, שבוצע בגרסתו לחליל (עיבוד של ז'אן פייר רמפל), עם הסולנית אילדיקו יוהאס, היה חשוב לי ולנגנים להיות מאד מרוכזים. יש שם הרבה שינויי טמפו, שינויי משקל, כניסות מבלבלות, וטמפים מהירים שצריך לשמור עליהם כדי להיות ביחד עם הסולנית. תרגלנו את זה היטב בחזרות, והרצנו מספיק פעמים על מנת להגיע עם ביטחון לקונצרט. סך הכל החוויה כולה היתה נהדרת, גם בחזרות, גם בקונצרט, וגם במקום היפה הזה.

רוחות של שינוי בחיפה

 

הבחירות לרשויות המקומיות תתקיימנה ביום שלישי הקרוב. בחיפה, לראשונה מזה 15 שנה, יש סיכוי ממשי לשינוי, והרבה דרמה סביב כל מערכת הבחירות בעיר. המועמדת המרכזית להתמודד על ראשות העיר מול יונה יהב, עינת קליש, נפסלה לפני כשבועיים מהתמודדות בשל עניין טכני (שיש סיכוי טוב שנעשה במתכוון ע"י מתחריה לראשות העיר), וגם עתירתה לבית המשפט המחוזי בחיפה נדחתה. היא עתרה לבג"ץ, ובינתיים כ-2000 מתומכיה הרבים הפגינו נגד פסילתה וקראו לבג"ץ לקבל את עתירתה. לפני מספר ימים בדיון שהתקיים בבג"ץ בירושלים (וגם אליו הגיעו רבים מתומכיה), היה מהפך – בג"ץ הפך את החלטת בית המשפט המחוזי והחזיר את עינת למרוץ, בצדק. עכשיו, כשחזרה למרוץ מחוזקת וגם זכתה לפרסום ארצי בזכות סיפור הפסילה, סיכוייה לזכות בבחירות טובים, והסקרים האחרונים אף מראים על מגמת התחזקות. במשך חמש וחצי שנים היא עבדה קשה מאד כחברה במועצה שישבה באופוזיציה, טיפלה בפניות של תושבים, נפגשה עם תושבים רבים, קיימה המון חוגי בית ומפגשים עם התושבים, ועשתה רושם של אחת שיכולה להביא שינוי לעיר. היא רכשה לעצמה תומכים רבים שהולכים אחריה, עובדים קשה ובהתנדבות למענה, וכפי שנראה, גם רבות מהרשימות המתמודדות למועצה מרגישות לאן נושבת הרוח והביעו תמיכה בעינת, כולל כאלה שבעבר תמכו ביהב. עינת לא מתחברת לטייקונים, אנשי עסקים, נדל"ניסטים וכו' – וניתן לראות זאת היטב בתרומות שהיא קיבלה לקמפיין שלה – הרבה מאד תרומות של אנשים פרטיים, תושבי חיפה, בסכומים קטנים של כמה מאות שקלים כל אחת. זאת בניגוד לתרומות של יונה יהב – הרבה פחות תרומות במספר, אך מרביתן בסכום המקסימלי המותר, של 5000 ש"ח, וחלקן הגדול מאנשים שאינם חיפאים בכלל – כל מיני אנשי עסקים ואינטרסנטים, שיונה יהב, אם ייבחר, יהיה חייב להם ולא לתושבי עירו. עינת היא גם מומחית בעניין תכנון ערים, אדריכלית במקצועה, ויש לה תכנית סדורה וברורה לגבי איך לשפר את העיר, בכל פרמטר ופרמטר.

למרות שמערכת הבחירות בחיפה התדרדרה לשיח ארסי ומכוער, עם הפצה של שקרים רבים בסמסים כנגד עינת קליש, אני חושב שהתושבים מבינים היטב שמי שרוצה שינוי בעיר חייב להצביע לה, אחרת הוא מחזק את יונה. אז ביום שלישי הקרוב, כל החיפאים יוצאים להצביע ובוחרים בעינת קליש לראשות העיר וברשימת "חיים בחיפה" למועצת העיר.

 

סיומה של תקופה

סיום העונה של אנסמבל סולני תל אביב היה מרגש ומלהיב, גם מבחינה מקצועית וגם מבחינה פדגוגית. עם זאת, האנסמבל הגיע לסיומה של תקופה ונמצא בפתחה של תקופה חדשה (או חדשה-ישנה).
גם בתקופת הקיץ האנסמבל יעבוד, ויופיע בקונצרטי הגאלה של "קשת אילון", גם בקיבוץ אילון וגם במשכן האופרה בתל אביב.
והאופרטה הנפלאה "העטלף" של שטראוס – פרוייקט שאנצח עליו במסגרת המאסטרקלס לשירה אמנותית בירושלים.

 

 

סיום גרנדיוזי עם כנרת וירטואוזית

הקונצרטים שחתמו את עונת המנויים של האנסמבל היו מלהיבים ומרגשים, בזכות התכנית המגוונת ובעיקר בזכות הכנרת הסולנית הפנומנלית רייצ'ל ברטון פיין. רייצ'ל היא כנרת מהרמות הגבוהות ביותר בעולם – שילוב של נגינה מבריקה, ארטיקולציה נהדרת, אינטונציה מושלמת, וירטואוזיות בלי גבולות, ויכולת הבעה בכל סגנון מוסיקלי – מיצירות בארוקיות שאותן היא ניגנה עם קשת בארוק (קונצ'רטי של ויולדי ולוקטלי), דרך מוסיקה רומנטית (סרסטה נעימות צועניות, פגניני לה קמפנלה), ועד עיבודים מודרניים ויצירות שלה עצמה (עיבוד לליברטנגו של פיאצולה בכינור סולו, ווריאציות על "יומולדת שמח" לכינור סולו). החזרות איתה היו חוויה נפלאה והתנהלו באוירה נהדרת וחיובית. האנסמבל היה במיטבו ובריכוז מלא בכל יצירה ויצירה שביצענו איתה. התגובות היו נלהבות, והקהל "עט" עליה בהתלהבות בסיום כל קונצרט, רכש דיסקים שלה, ביקש חתימות והצטלם איתה. היתה לנו בקונצרט גם יצירה נהדרת של המלחינה הישראלית הצעירה ניצן ורדי – "נעורים" לתזמורת כלי קשת, שזכתה גם היא לתגובות נלהבות. וגם, כחלק מפרוייקט חינוכי של האנסמבל, צירפתי בקונצרט בחיפה אל נגני האנסמבל את נגני התזמורת הצעירה מקונסרבטוריון טירת הכרמל (מחוזקים בנגנים צעירים מתזמורות אחרות שבהדרכתי), לביצוע משותף של יצירה של ויולדי. זה היה מרגש מאד, גם לילדים, גם לנגני האנסמבל וגם לקהל.

 

לילה מלא כשרון

בסוף חודש יוני, במסגרת ארועי "לילה לבן" בתל אביב, קיימנו קונצרט בקונסרבטוריון הישראלי למוסיקה תל-אביב, קונצרט שבו כיכבו הכשרונות הצעירים של הקונסרבטוריון. שלוש נגניות צעירות הופיעו עם האנסמבל כסולניות – יסמין חלפון בכינור, הדר זיידל בכינור ואורית שחר בפסנתר, ובהמשך הערב הצטרפו אל האנסמבל נגני התזמורת הייצוגית של הקונסרבטוריון הישראלי תל אביב ומנצחם שלמה טינטפולבר, וביחד ביצעו שתי התזמורות את הריקודים הרומניים של ברטוק ואת פרק הסיום מהסימפוניה הפשוטה של בריטן. הערב כולו התאפיין בהרבה התלהבות, רעננות, קהל צעיר ונגנים צעירים על הבמה, וביצועים ברמה גבוהה. שלוש הסולניות קיבלו גם מלגות הצטיינות ע"ש לאה ויצחק לוין.

 

סיומה של תקופה, והתחלה חדשה-ישנה

בסיום העונה ה17 שלו, האנסמבל הגיע לסיומה של תקופה, ומתחיל תקופה חדשה שבה כמה שינויים במבנה הניהולי, וגם בתפיסה המקצועית אמנותית. האנסמבל חוזר למעשה לעבוד במתכונת הישנה שבה עבד ברוב שנותיו – עם צוות ניהולי מצומצם, בשיטה של "פרוייקטים", שיטה שבה כל נגן משתתף בפרוייקטים שהוא בוחר, ואלו מביניהם שבוחרים להשתתף בכל תכניות הקונצרטים למנויים זוכים למעמד של "חבר אנסמבל". את תפקיד הניהול האדמיניסטרטיבי לקחתי על עצמי (כפי שהיה בשנים הראשונות של האנסמבל משנת 2001 שבה הקמתי אותו ועד 2004), בסיוע עוזרת ניהול והפקה שעובדת לצידי. הקונצרטים של האנסמבל בתל אביב נכנסים, כפי שהיה בראשית הדרך, לחוברת הקונצרטים של הקונסרבטוריון הישראלי למוסיקה תל אביב, שגם מבצע עבורנו את מכירת הכרטיסים בפועל. מבחינה מקצועית, כמה נגני מפתח שניגנו באנסמבל בשנותיו הראשונות יחזרו לנגן אצלנו, לצד נגנים צעירים שהצטרפו לאנסמבל בשנים האחרונות, ואת כולם יוביל הכנר הראשי של האנסמבל בשלוש השנים האחרונות קובי רובינשטיין.

כל השינויים האלה נועדו לאפשר השקעה גדולה יותר בתוצאה האמנותית, על חשבון חיסכון בהוצאות האדמיניסטרטיביות והשיווקיות, ובכך להביא את האנסמבל לרמה האמנותית הגבוהה ביותר. אני מאמין שלמרות שהשינויים האלה יגרמו לי באופן אישי לעבוד הרבה יותר קשה (גם בענייני אדמיניסטרציה, הפקה ושיווק ולא רק בעניינים מוסיקליים), הם יביאו את התוצאות האמנותיות שלהן אני מייחל.

עונת קונצרטים עשירה וגדושת סולנים בינלאומיים מצפה לנו, יגיעו אלינו כמה מ"כוכבי" עולם המוסיקה הקלאסית כמו זמר הקונטרה טנור אנדראס שול, ילדת הפלא הכנרת ליה ז'ו, הפסנתרן איתמר גולן ואחרים.  אני קורא לכל קהל חובבי המוסיקה לנצל את ימי המכירה המוקדמת של המנויים עד 31.7.2018, ולרכוש מנוי לאנסמבל סולני תל אביב. מבטיח לכם שתהנו מאד. הנה התכנית השנתית שלנו.

 

"העטלף" במוזיאון תל אביב

על קונצרטי הגאלה של המאסטרקלס לשירה אמנותית בירושלים אני מנצח באופן קבוע בכל שנה, מיומו הראשון של המאסטרקלס ב2015. המאסטרקלס לשירה אמנותית בירושלים מושך אליו מדי שנה זמרים צעירים מהטובים ביותר בארץ ובעולם, חלקם כבר החלו בקריירה מקצועית ומופיעים בבתי אופרה בכל העולם. המנהלת האמנותית של המאסטרקלס לשירה אמנותית בירושלים היא רונה ישראל-קולת, והתומך והתורם המשמעותי ביותר של המאסטרקלס הוא ניצול השואה יוסף ז'מבוקי. צוות מקצועי מהרמה העולמית הגבוהה ביותר עובד במשך כשבועיים באינטנסיביות עם הזמרים האלה, ובסיומם מתקיימים קונצרטים נהדרים לקהל הרחב. עד כה, בכל שנה, קונצרט הגאלה התזמורתי של המאסטרקלס היה ערב של קטעי אופרה שונים. השנה, לראשונה, תעלה הפקה אופראית שלמה בבימוי מלא עם תזמורת, של האופרה "העטלף" של שטראוס. זמרים מצויינים ישתתפו בהפקה הזו, ביחד עם התזמורת הסימפונית אשדוד, והקונצרט המרכזי יתקיים במוזיאון תל אביב ב3 בספטמבר.

המוסיקה נפלאה, הזמרים מצויינים, בואו לשמוע. הנה תכנית הקונצרטים המלאה של המאסטרקלס השנה.

 

"ישראל 70" במשכן האופרה

קונצרט גאלה של מאסטרקלס נוסף שבו אופיע יהיה הגאלה של "קשת אילון" – הקורס הבינלאומי לקשתנים מצטיינים. הפעם זה יהיה עם אנסמבל סולני תל-אביב, ובמשכן האמנויות בתל אביב. עוד לפני כן אסע צפונה לקיבוץ אילון מספר פעמים: פעם אחת כדי לשמוע את המועמדים ולהחליט מי מהם יהיה סולן עם האנסמבל בערב הגאלה. בפעם השניה, לאחר שייבחרו הסולנים, אסע לקיבוץ הצפוני לחזרת הכנה עם הסולנים בלבד, וכן עם "אנסמבל קשת אילון", שיצטרף אל אנסמבל סולני תל אביב לנגינה משותפת של יצירה חדשה של אריה ברדרומא – "ישראל 70" המבוססת על שירים ישראליים מוכרים מ70 שנותיה של המדינה. לאחר מכן אעלה צפונה עם אנסמבל סולני תל אביב כולו, לחזרה עם הסולנים ועם אנסמבל קשת אילון. באותו ערב יתקיים קונצרט הגאלה בקיבוץ אילון, כהכנה לערב הגאלה בתל אביב. והשיא של הפרוייקט יהיה, כאמור, ערב הגאלה של קשת אילון במשכן לאמנויות הבמה בתל אביב, ובו יופיעו עם האנסמבל הסולנים המצטיינים ממשתתפי הקורס, ולסיום נבצע את יצירתו של אריה ברדרומא "ישראל 70".

תזכורת לפעם האחרונה שהאנסמבל ביקר בקיבוץ אילון

 

גן עדן לחובבי הספורט

ימי ההכרעה של המונדיאל – שמספק לנו משחקי כדורגל גדולים, הרבה דרמות, מהפכים והפתעות – הם גם ימי ההכרעה של טורניר הטניס וימבלדון, שגם שם מתקיימים משחקים נהדרים. חובבי הספורט, ובמיוחד אלה שאוהבים לצפות בכדורגל ובטניס (כמוני למשל), נמצאים בדילמה קשה – במה לצפות. צרות של עשירים. אז נותרו שני משחקים בכל טורניר – במונדיאל המשחק על המקום השלישי בין אנגליה לבלגיה (שלמרות שאין לו שום משמעות הוא צפוי להיות מרתק), והגמר בין קרואטיה לצרפת. ובוימבלדון הגמרים של הנשים (סרינה לראשונה כאמא וקרבר) והגברים (אנדרסן מול ג'וקוביץ' או נדאל). גן עדן.

סרינה. תזכה שוב, לראשונה כאמא?

 

באר שבע – לא רק כדורגל

השקעה חריגה ויוצאת דופן

 

באר שבע היא עיר שתומכת מאד בתרבות ומקדמת את נושא החינוך לאמנויות בכלל ולמוסיקה בפרט. העיר זכתה פעמיים בפרס שרת התרבות, וראש העיר מקצה משאבים רבים לחינוך לאמנויות ולמוסיקה. הקונסרבטוריון בבאר שבע, שאותו מנהל נגן המנדולינה יקי ראובן, הוא דוגמה מצויינת לכך. בשנים האחרונות הקונסרבטוריון מביא מוסיקאים מצויינים מרחבי הארץ ללמד שם. הקונסרבטוריון השקיע הרבה מאד בפרוייקט חינוכי מרגש שבמסגרתו אנסמבל סולני תל אביב חנך את תזמורת הקשתנים של הקונסרבטוריון לפני כשנתיים. והחל משנה זו, על אותה תזמורת קשתנים של הקונסרבטוריון בבאר שבע אני מנצח באופן קבוע, דבר שהתאפשר בזכות השקעה חריגה ויוצאת דופן של מנהל הקונסרבטוריון. עד עכשיו אני נהנה מאד מהעבודה עם הנגנים הצעירים שם, ואני זוכה לשיתוף פעולה נהדר הן מצידם והן מצד ההנהלה של הקונסרבטוריון. כתוצאה מכך התזמורת מתקדמת מאד יפה בחזרות, ובקצב מהיר מאד.

 

עם הילדים מתזמורת הקונסרבטוריון בבאר שבע, לפני שנתיים

אחד הדברים היפים בקונסרבטוריון הוא הקשר לתזמורת הסינפונייטה של באר שבע. מעבר לעובדה שהמבנים של הקונסרבטוריון ושל הסינפונייטה סמוכים זה לזה, קיים גם שיתוף פעולה בין הגופים.

כך למשל, בעוד כשבועיים אנצח על הסינפונייטה באר שבע בקונצרט שיוקדש לקונסרבטוריון. פרט לסימפוניה השביעית של בטהובן ולפתיחה מערת פינגל של מנדלסון, שאותם אבצע עם הסינפונייטה לבד, שני הסולנים שיופיעו בקונצרט הם נגנים מצטיינים בכינור ובצ'לו מתזמורת הקונסרבטוריון. בסיום הקונצרט תצטרף אל הסינפונייטה תזמורת הקונסרבטוריון לנגינה משותפת של הריקודים הרומניים של ברטוק. הערב כולו הוא ערב התרמה שהכנסותיו מיועדות לקונסרבטוריון באר שבע.

 

 

 

כמובן ששיתוף פעולה שכזה הוא מבורך ותורם רבות לקונסרבטוריון. הקשר המיוחד שלי עם מנהל הקונסרבטוריון יקי ראובן בא לידי ביטוי לא רק בעבודתנו החינוכית, אלא גם בשיתופי פעולה על במות הקונצרטים. לפני כשנתיים ביצענו ביחד עם סולני תל אביב את הקונצ'רטו לכינור ומנדולינה של ויולדי, כאשר עבורי זו היתה אחת מהופעותיי הבודדות כסולן בכינור. הנה הפרק השני מאותו ביצוע.

 

 

על חשיבות החינוך המוסיקלי

 

את תפיסתי בנושא חשיבות החינוך המוסיקלי חלקתי לא פעם כאן בבלוג, אך תמיד משמח אותי למצוא מאמרים נוספים המדברים על הנושא. הנה מאמר נפלא שמצאתי על נושא החינוך המוסיקלי וחשיבותו. כמה משפטים מתוך המאמר –

"בעולם של היום, חשיבותו של הידע כשלעצמו פחתה, ואילו מה שבאמת חשוב הם כישורי הלמידה: היכולת לאסוף מגוון רחב של נתונים, לחקור, להיות מוכן להתאמץ ולהתאמן גם כשלא פשוט, לחשוב בצורה עצמאית ויצירתית, להיות ביקורתי ולפתור בעיות. כישורים אלה מתפתחים במיוחד בלימודים ההומניים ובאופן מובהק – במוסיקה… מחקר שנערך באוניברסיטת מישיגן מצא כי מדענים מאופיינים בנטייה מובהקת לעיסוק במוסיקה כתחביב. נמצא כי מגמה זו חזקה במיוחד בקרב זוכי פרס נובל בתחומי המדעים (ר' הגרף למטה). במחקר אחר נמצא כי עיסוק אומנותי מפתח כישורים ההכרחיים להפתחות כמדען יצירתי… חוקרים מצאו כי מוסיקה מועילה לתלמידים בארבע קטגוריות עיקריות: (1) הצלחה חברתית והפחתת התנהגויות אלימות; (2) הצלחה בבית הספר, במיוחד בתחומי המדעים והמתמטיקה; (3) פיתוח אינטלגנציה; (4) הצלחה בחיים. למעשה, מוסיקה היא אחד המקצועות החשובים ביותר שניתן ללמד בבתי הספר מבחינה פיזית, רגשית, אינטלקטואלית, חברתית ורוחנית. חוקרי מוח מצאו כי נגינה בכלי מוסיקלי היא המקבילה המוחית להתעמלות לכל הגוף, שכן הנגינה מפעילה את מרבית המרכזים המוחיים…"

לקריאת המאמר המלא לחצו כאן